שיעור בוקר 14.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
לטהר את הלב – קטעים נבחרים מן המקורות
אנחנו ממשיכים באותו הנושא, "הבא לטהר מסייעים אותו", ובעיקר אנחנו צריכים לטהר את הלב. "לב" אלו הכוונות שלנו, הרצון שלנו לא משתנה, הוא נשאר רצון לקבל, ורק הכוונה על מנת לקבל או על מנת להשפיע, היא בעצם מדאיגה אותנו, ואנחנו צריכים לתקן את כל הכוונות לעל מנת להשפיע. זה כל מה שנדרש מאיתנו.
אבל זה באמת הכול, ואם ניכנס לעומק אז נראה עד כמה תיקון הכוונה מביא אותנו דרך חמישה עולמות לפסגה האנושית, למקום שבו רק הבורא נמצא, ורק על ידי זה שאנחנו דואגים לכוונה על מנת להשפיע דווקא על פני כל הרצונות לקבל, אנחנו מגיעים בהדרגה לסיוע שלו ולדבקות בו וכך מגיעים לגמר התיקון שלנו.
בואו נקרא, נשאל שאלות, נשתדל לענות ככל שאפשר, העיקר להיות בזה. אפילו לא לברר את הדברים האלה, כי הם יתבררו במהלך הדרך שלנו, אבל נרצה לעסוק בזה, להיות בזה, ונקווה שזה יתקן ויטהר אותנו.
קריין: קטע מס' 9.
""הבא לטהר מסייעים אותו". עיקר הכוונה, הבא לטהר, הוא במעשה. ומסייעים אותו, על המחשבה. כי רק על בחינת מעשה יש ביד האדם להתגבר, אבל לא על הכוונה.
וזה פירוש, "וברכתיך בכל אשר תעשה", כי רק על העשיה שייך צווי, מה שאין כן על הכוונה אינו ברשותו של האדם. וזהו רק ביד הקב"ה, שהוא נותן את הכוונה האמיתית לאדם. לכן נקרא זה שמסייעים אותו, היינו שהבחירה, שניתן לאדם, נאמר רק על המעשה ולא על הכוונה.
וזה ענין "נעשה ונשמע". שבזמן שהאדם מקיים את המעשה, אז הקדוש ברוך הוא נותן את הכוונה, שהוא בחינת נשמע. וזה ענין, שתפילה בלא כוונה כגוף בלי נשמה."
(הרב"ש. 552. "הבא לטהר מסייעים אותו - א'")
זאת אומרת, בלי כוונה גם התפילה מתה וגם המעשה מת. הכול מחושב, נשקל, מתואר אך ורק לפי הכוונה, לפי כיוון הכוונה, לפי דיוק הכוונה ולפי עוצמת הכוונה. ולכן אנחנו צריכים רק לחדד את היחס שלנו לכוונה. אני צריך למצוא את קצה הכוונה שלי ואחר כך לראות את שדה הכוונה שלי, לאיזה כיוונים ובדיוק באיזה צורות היא, ואז, כשאני מייצב את הכוונה שלי, רק לדאוג עד כמה כולי נמצא בתוך הכוונה וכך לחזק את עצמי יותר ויותר.
זה נקרא "הבא לטהר מסייעים אותו". אם אני עובד בזה, בנטייה לדייק בכוונה, אז אני מקבל סיוע. סיוע יכול להיות על ידי הפרעות ועזרה, מכל כל מיני כיוונים ובכל מיני צורות, אבל הכול כדי לקדם אותי. אם אני דואג לכוונה אני מקבל טיפול מטרתי לתיקון.
שאלה: אמרת עכשיו דבר מאוד מעניין, שהשלבים של העבודה עם הכוונה, הם קודם כל למצוא את קצה הכוונה ואחרי זה להגיע לשדה הכוונה. מה זה למצוא את קצה הכוונה?
הכוונה הנכונה היא דרך החברים להגיע להשפיע לבורא, זה מה שאני רוצה שייצא מכל המאמצים שלי. יכולים להיות כל מיני מאמצים, זה לא חשוב, העיקר הוא מה אני רוצה כתוצאה. אני רוצה כתוצאה, שדרך החברים הכוונה שלי תביא אותי לבורא כדי לגרום לו נחת. ובמידה שאני גורם לו תענוג, נגיד כמו האורח לבעל הבית, במידה הזאת אני מתקשר אליו ומתחיל להיות יחד עימו כשותף. וכל החברים שלי שדרכם אני מתקשר כך לבורא הם כמערכת, כעשירייה שבה אני מרגיש עד כמה אני מקושר לבורא.
תלמיד: איך אני מתקשר עם הבורא דרך החברים?
זו אותה הכוונה. קודם כל "סוף מעשה במחשבה תחילה", זאת אומרת בסופו של דבר אני רוצה להשפיע לבורא, רוצה להגיע להשתוות הצורה עימו. מתוך זה שמקובלים מספרים לי שהבורא כל הזמן חושב לטובתי, אני צריך לחשוב במשהו לטובתו. במה אני יכול לגרום לו טוב? בזה שאני חושב עליו ומשתדל להתקרב אליו ולגרום לו נחת רוח על ידי המאמצים והמעשים שלי. איזה מעשים הם צריכים להיות? מעשי השפעה.
אם אני משתדל לעשות פעולות השפעה כלפי הבורא, אז אני שואל, איך אני יכול לעשות, "אם צדקת מה תיתן לו", מה ניתן לעשות כלפי הבורא? כלפיו אין מה לעשות, אלא רק כלפי הנבראים, כי הנבראים הם המקשרים אותי עם הבורא. אם אני רוצה להשפיע לבורא, אני חייב להשפיע לנבראים, רק בצורה כזאת ניתן להשפיע לבורא.
יוצא שכל העבודה שלי היא בכוונה כלפי הבורא ובמעשה כלפי הנבראים. ואם אדם נכנס לזה יותר ויותר, אז הוא רואה שבסך הכול זה מה שיש לפניו, דרך כל הנבראים להשפיע לבורא, ואז מהבורא דרך כל הנבראים לקבל איזו תגובה, וכך משתדלים.
שאלה: מהי פעולה?
פעולה היא תמיד לקראת חיבור יתר, לקראת תיקון של שבירת הכלי של אדם הראשון שהבורא הכין לנו כדי שאנחנו נעסוק בזה ועל ידי זה נוכל להגיע להידמות לו. זאת הפעולה. הפעולה הזאת נקראת "חיבור", ולפעמים היא נקראת "אהבה" בדרגות יותר גבוהות של החיבור.
שאלה: אם הבורא הוא זה שנותן את הכוונה, אז איך אני יכול לשלוט בה?
אנחנו לא יכולים לשלוט בכוונה, הכוונה שולטת עלינו, כוונה על מנת לקבל, כוונה לטובת עצמי, כוונה נגד הזולת, זו הכוונה שיש לנו אחרי שבירת הכלי של אדם הראשון. אבל אנחנו רוצים לתקן את הכוונה, אין לנו עוד מה לעשות. ולכן לאט לאט, על ידי זה שמתחברים ותומכים זה בזה, נותנים דוגמה זה לזה, אנחנו מבקשים מהבורא שיתקן. את הכוונה מתקן הבורא, אנחנו לא מסוגלים, זו פעולה פנימית מאוד שלנו שאנחנו לא מסוגלים לעשות בעצמנו, אלא רק לבקש שהכוונה תתוקן.
ככל שאנחנו מתקדמים קדימה, כך אנחנו יותר ויותר מגלים שאנחנו נמצאים בכוונה על מנת לקבל. אבל ככל שאנחנו משתדלים לעשות מעשה, איכשהו להיות יחד, אז מתוך התפילה שלנו, מתוך הבקשה שלנו, האור העליון, הבורא, מתקן את הכוונה. אנחנו לא יכולים להגיע בעצמנו לכוונה, לשנות, לעדכן, לתקן. רק הכוח העליון, הבורא עושה את זה. הכוונה נמצאת כל כך בפנימיות הטבע שלנו, שאנחנו לא מסוגלים לשנות אותה.
שאלה: כשאנחנו אומרים "נעשה ונשמע", למה "נשמע" קשור לכוונה?
לְמה זה יכול להיות קשור? בעצם גם המעשה קשור לכוונה. נעשה ונשמע, שניהם מטפלים בכוונה. אין לנו יותר מה לעשות בכל העולם שלנו. אנחנו חושבים שמעשה זה בידיים. לא, בידיים אנחנו לא עושים כלום, אנחנו משתמשים בכוח עליון, בבורא, באור העליון, ואז האור העליון פועל. והשימוש בו אפשרי בהתאם לכוונה. אם הכוונה היא על מנת להשפיע, אז אני יכול להשתמש באור העליון. זה הכול. פשוט.
שאלה: האם זה נכון לחקות את הפעולות של החברים?
לחקות פעולות של החברים זה טוב. זאת אומרת, לעשות אפליקציה, העתקה, ודאי. כשאני מסתכל על החברים ואני לומד מהם מה שהם עושים, ואני מבין שאלה פעולות שגורמות להתקדמות שלנו לחיבור בינינו, אז אני לומד מהם, ואפילו אני מראה להם שאני לומד. נניח שחבר אחד מביא איזו מתנה לחבר אחר, אני ראיתי את זה ומזה אני גם לומד שאפשר להביא מתנה לאיזה חבר, וזה מרבה שלום בקבוצה שלי ומקרב אותנו זה אל זה. ככה עושים, זה טוב.
שאלה: אמרת שהכוונה זה חלק כל כך פנימי שאנחנו בכלל לא יכולים להשפיע עליו. בצורה פרקטית, איך אנחנו צריכים לפעול? למשל כשאנחנו מזכירים זה לזה על הכוונה, "בוא נזכור את הכוונה", אנחנו קוראים "זוהר" או מתחברים. אני מנסה למצוא את החלק שבי שאני עכשיו צריך לחשוב עליו. מה אנחנו עושים? למה? בשביל מה התאספנו? איכשהו להתעורר. אז כאילו סתם אני עושה את זה? אני בכלל לא יכול להגיע לחשוב על הכוונה?
אתה יכול לחשוב על זה, אתה יכול לחלום על זה, אתה יכול מה שאתה רוצה לעשות, אבל באמת השינוי בכוונה נעשה מלמעלה. אבל אתה יכול להתפלל, אתה יכול לבקש. אנחנו הכול יכולים לעשות, רק דרך ההתקשרות לבורא. זה הכול.
תלמיד: נניח שאנחנו אומרים "בואו ניזכר בכוונה שלנו", אז בעצם כל אחד צריך להתפלל לבורא לכוונה נכונה?
כן. בסופו של דבר ככה זה.
שאלה: מה זה המצב שאנחנו מקבלים בו את הכוונה האמיתית מהבורא?
שאנחנו מכניעים את עצמנו ומוכנים לכול מה שנקבל מהבורא. ורק בעזרת מה שנקבל ממנו, נתקדם למטרת הבריאה כדי להתאים את עצמנו אליו לעשות לו נחת רוח. אם אנחנו מכינים את עצמנו כך, אז מה שאנחנו מקבלים מהבורא גורם לנו להתקדמות.
שאלה: כשאומרים "נעשה ונשמע", מה זאת אומרת שבן אדם דואג לעשייה כשהבורא נותן לו את הכוונה?
עשייה מצדנו זה העלאת מ"ן, בקשה, תפילה, שאנחנו מתחברים בינינו ומעלים מה שבעזרתו הצלחנו להתחבר, אותו הכוח המשותף, אותה הצורה המשותפת, ועוד יותר נכון אותה התפילה, אותו החיסרון המשותף שאנחנו מעלים. זו העבודה שלנו. אין יותר מה לעשות.
יכול להיות שיש הרבה פעולות שאנחנו צריכים לעשות כדי להגיע לחיסרון האמיתי ולהעלות אותו לבורא, אבל בסופו של דבר מאתנו נדרש רק דבר אחד, תברר מה חסר לך כדי להתקדם לדבקות בבורא ובצורה הדרגתית תתחיל לשאול על זה. זאת אומרת, לשאול הכוונה היא לבקש. זו בעצם העבודה שלנו.
שאלה: איך אני קושר את שתי הפעולות האלה, להתבטל בפני החברים וכוונה?
ככל שאני מבטל את עצמי כלפי החברים אני יכול יותר להרגיש מה הכוונות, המטרות, התשוקות שלהם, ואז אני יכול יותר להידבק בזה ויחד איתם כך להעלות את המ"ן המשותף שלנו לבורא.
ככל שהמ"ן שלנו, החיסרון שלנו יהיה משותף, מחובר, כולל, כך הוא יהיה יותר עוצמתי ויחייב את הבורא שיעזור לנו. זה נקרא "נצחוני בניי".
שאלה: לגבי ביטול. אם כל מה שמעניין אותי בחברים שלי זה רק להתחבר כדי לעשות נחת רוח לבורא, זה הדבר הכי חשוב לי עם החברים, וכל הדברים הארציים בכלל לא מעניינים אותי, זה נקרא ביטול? זאת אומרת, אני לא שם לב לדברים הגשמיים כי המטרה שלי היא להתחבר לנחת רוח לבורא.
כן. בינתיים זה ככה. אחרי זה יהיו תנאים נוספים.
שאלה: כשאני שומע אותך עונה לחברים אז הדברים נהיים יותר ויותר ברורים. יש משפט אחד בקטע שאומר שהוא מקבל סיוע, אבל אדם יכול להתגבר רק מתוך הפעולה ולא מתוך הכוונה. מה הקשר בין מחשבה, לפעולה ולכוונה?
אם הכוונה היא בלי מעשה זו כוונה ריקנית. זאת אומרת, הכול בכל זאת נגמר במעשה. מאיפה אני יודע שהוא אוהב אותי? מפני שהוא מביא לי מתנה, מתוך המעשה, אני לא יודע מה קורה לו בפנים, אם הוא מדבר נכון או לא נכון, אני יודע שלפי המעשים שלו כלפי, אני יכול לחשוב, איכשהו לתאר מה יש לו בפנים כלפי.
וכך אנחנו עושים בחיים שלנו. תראה תינוקות, ילדים קטנים, אפילו ילדים גדולים. ככל שההורים מתייחסים אליהם בצורה יפה, הם חושבים שזו אהבה. ואם ההורים מתייחסים אליהם בצורה לא כל כך טובה, בדרישה, בלחץ, אז הם לא חושבים שההורים טובים. אנחנו מסתכלים על המעשה, על חיצוניות.
ברוחניות זה גם וגם. אם זה שייך לפעולות האדם אז ודאי שאנחנו מסתכלים גם על הפעולה וגם על הכוונה. מה שאין כן, הבורא, אין מצידו שום פעולה וכוונה שהיא מגיעה לא מאהבה אלינו. ולכן יש "צדיק ורע לו. רשע וטוב לו" וזה מבלבל אותנו מאוד, אבל סך הכול אנחנו צריכים תמיד לראות, מה שלא יהיה, שמה שמגיע לנו, מגיע מהבורא, אולי דרך הרבה אנשים, ובכל זאת זה לטובה. הכול לטובה.
שאלה: איך אדם יכול להתעלות משמיעה לראיה?
אלה שני עולמות, לשמוע ולראות. שמיעה זו דרגת הבינה וראייה זו דרגת החכמה. זה ההבדל בין עולם הבריאה לעולם האצילות. כשנתקרב לזה נראה כמה תיקונים צריכים לעשות כדי להגיע לזה.
שאלה: אמרת שכוונה בלי מעשה היא ריקנית, אז איך להתייחס ל"הכול במחשבה יתבררו"?
המחשבה היא שלימה אז היא כמעשה הרוחני. ברוחניות אנחנו לא יכולים לפעול, אלא המחשבה בעצמה היא המעשה, "הכול במחשבה יתבררו".
תלמיד: אז אם ברוחניות אני חושב שאני נותן למישהו מתנה, זה כמו בגשמיות לתת לו מתנה בפועל?
ברוחניות כשאתה נותן למישהו מתנה במחשבה, המחשבה הזאת היא כבר המעשה.
קריין: קטע מס' 10.
"אין האור מאיר לתחתונים מטרם שיש להם כלים המוכשרים לקבל, היינו, שיהיה בהכלים התיקון של בעל מנת להשפיע, שזה נקרא "טהרה", לכן, היות ע"י התורה הם יקבלו טהרה, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", נמצא שהכלים יכולים לטהר ע"י התורה, מטעם "המאור שבה מחזירו למוטב".
לכן, אם יהיו להם כלים טהורים, אז בודאי יזכו להאור, שהאור נקרא "קדושה". ואורות לא חסרים, רק כלים חסרים. נמצא, טהרה נקראת בחינת כלי, היינו התיקון של מקבל בעל מנת להשפיע."
(הרב"ש. מאמר 21 "מהו קדושה וטהרה בעבודה" 1991)
אנחנו צריכים לדאוג שהכוונה שלנו תמיד תהיה להשפיע, בעל מנת להשפיע, כדי להשפיע, אם אנו משתמשים ברצון שלנו בצורה כזאת, הרצון שלנו יהיה בכיוון הנכון, זאת אומרת, בהתאם לכלים דקדושה, לכלים הרוחניים.
זאת אומרת, אנחנו צריכים תמיד לדאוג שתהיה לנו כוונה דלהשפיע, בכל פעולה שאני עושה עכשיו, לא חשובה לי הפעולה עצמה, אלא חשובה לי ההשפעה, הכוונה מהפעולה שלי.
שאלה: אני תמיד מוצא את הרצון לקבל בתוך הכוונה שלי. אז לא מבין איך אני מגיע לעל מנת להשפיע ב-100%?
לא נורא. תמשיך, תמשיך כל הזמן לבדוק את עצמך עד כמה למרות שאתה רוצה להשפיע, אתה מגלה שבפנים יושב הרצון לקבל, והוא בעצם זה שמעורר ומכוון אותך לפעולה. אז מה? בינתיים אתה כך, אבל ככל שיהיו לך יותר הבחנות שאתה נמצא בעל מנת לקבל, לאט לאט זה יצטבר למצב שלא תוכל לסבול את העל מנת לקבל שלך. אז באמת יהיו לך טענות גדולות והעלאת מ"ן כזו, שהבורא יטפל בך, וישנה לך את הדברים האלה בעל מנת להשפיע.
אנחנו צריכים להבין, שכל מה שאנחנו מרגישים בכל רגע, אנחנו מקבלים מהבורא, וזה כדי לתקן כל פעם את הפנייה שלנו אליו. כך אנו נמצאים בתיקונים עוד ועוד עד שנמצאים בדו שיח של "אני לדודי ודודי לי". שיח הדדי עם הבורא בלי הפסקה, על כל המעשים, על כל הפעולות, על כל מה שאני עושה, אני כל הזמן נמצא בקשר עם הבורא. ואלו יכולות להיות פעולות לגמרי לא שייכות כאילו לקשר בינינו, לא חשוב.
אין לכם מה להתבייש ומה לפחד מהבורא, כמו תינוק שנמצא בידיים של אימא ולא מפחד, לא מתבייש, ולא מסתיר את עצמו. כמו תינוק ממש, כך אנחנו צריכים להיות כלפי הבורא. העיקר לפתוח את עצמו לגמרי ולבקש ממנו טהרה, זאת אומרת, כוונה על מנת להשפיע. ואז לא חשוב איזה פעולות אנחנו נעשה, ולא חשוב באיזה סדר אעשה אותן, כי הכוונה בעל מנת להשפיע מסדרת את הכול.
שאלה: איך אני יכול להרגיש שהלב שלי באמת הפך לטהור?
אתה תרגיש את זה, כי באיזה חלק מהרצונות שלך שנקראים "לב", אתה תרגיש שאתה מרגיש את הבורא, מבין את הבורא, מתאים את עצמך לבורא, שאתה נמצא עימו, נמצא בו והוא בך. תצליח.
שאלה: ממה מורכבת כוונה?
הכוונה מורכבת מכוונה, זאת אומרת, מהמטרה למי אני מתכוון, מה אני מכוון, ובכמה כוחות, בכמה שלבים אני רוצה לממש את הכוונה שלי. יש שם הרבה דברים, בעצם כל המבנה הרוחני, העולמות, הפרצופים, כל המבנה הזה מורכב מכוונה. בפנים יש ספירות, פרצופים, עולמות, והכול נמצא בתוך הכוונה.
כשאנחנו מדברים על פעולה רוחנית, זו כוונה. כשאנחנו מדברים על עביות, מסך, אור חוזר, שאנחנו רוצים ייחס את זה לבורא, זו כוונה. כשאנחנו אומרים בנשמה שזה הרצון לקבל שמצויד כבר בכוח בעל מנת להשפיע, ומקבל בעל מנת להשפיע, וכך מגיע לדרגה שלו, זו כוונה. הכול כוונה. אנחנו צריכים כמה שאפשר להיות יותר בתוך הכוונות.
שאלה: מה ברוחניות עוזר לנו לברר את הכוונה הנכונה? בעולם הזה יש דוגמאות מאוד בולטות לזה, ומה זה ברוחניות?
ברוחניות רק הבורא מקבל את העבודה שלנו, שוקל אותנו, מביא את העבודה לסדר הנכון ומחזיר תגובה כדי ללמד אותנו איך לבצע זאת יותר מדויק, או לעבור למצב הבא.
שאלה: נניח אני רוצה לתת מתנה לחבר, ולפני זה אני מכוון את עצמי בשביל לעשות את זה כנחת רוח לבורא, והחבר לא רוצה לקבל את המתנה. אז מה הפעולה עצמה?
אתה כבר עשית את שלך, אל תלחץ על החבר, וגם לא על הבורא, תסיים בזה. אז המעשה הוא בלי מעשה, העיקר הכוונה. לא נורא.
אני לא יודע איזה ההבחנות יכולות להיות בחבר, יכול להיות שהוא מתבייש כי אתם עדיין לא נמצאים בלב פתוח הדדי, יכולים להיות כל מיני דברים, אז אל תלחץ עליו. יכול להיות שכשאתה נותן לו את המתנה שלך מכל הלב, אתה מזמין בו כאב לב.
לא כדאי ללחוץ, רצית לתת, נתת, נתת ביטוי לאהבה שלך אליו או לפחות להתקרבות, לא הולך, לא הולך, בסדר. תעבור על זה כמה שיותר חלק, כאילו לא קרה כלום, ואל תשחק בזה יותר.
שאלה: כשאני מגלה את התהום הזו בין הכוונות שלי לבין הכוונות של הבורא, אני רואה לפעמיים שאחרי שגיליתי, אני עזוב את זה, נרגע, כאילו אף פעם לא אהיה כמו הבורא. איך אנחנו יכולים לחתוך את עצמנו מההרגשה הזאת, שזה לא אני שמשנה את הכוונות שלי, אלא זה הבורא עושה?
אתה צריך לחשוב על זה כל הזמן ולהשתדל להיות מכוון לנקודה הזאת, שמה שאתה עושה זה כדי להזמין תגובה נכונה מהבורא. זה לא שאתה עשית וזהו ואתה פנוי, פטור. אתה יכול להרגיש את עצמך פנוי ופטור ממה שרצית לעשות, רק בתנאי שהגעת לסוף מה שאתה יכול לעשות.
שאלה: האם כלי טהור זה חיסרון עמוק מתוך הלב?
כן. יפה.
שאלה: כשאנחנו מנסים להגיע לכוונה על מנת להשפיע, יוצא שהשכל, ההיגיון שלנו, כאילו עוצרים אותנו מלהגיע לזה, איך אפשר להתגבר על המצב הזה?
הכי טוב זה בקבוצה, הכי קל. וחוץ מזה, על ידי זה שאתה עובד עם הקטעים האלה, שאתה פותח אותם שוב ושוב כמה פעמים ביום, בכל מיני מצבים שונים, ואתה רוצה לראות בהם דברים שונים, ואחרים כל פעם, מתוך המצב הפנימי שלך שמשתנה מפעם לפעם - כך אתה לומד.
לכן כתוב, יש הבדל בין מי שלומד מאה פעם, למי שלומד מאה ואחת פעמים אותו החומר. כי לא הכול תלוי בלימוד שיטחי. ומפני שאנחנו כל הזמן משתנים ברצון שלנו, מתוך זה אנחנו מתקדמים, מתקשרים, עושים קשרים בין רצון לפנימיות הפסוקים וכך מתקדמים.
תלמיד: רוב היום אני שומע שיעור. האם כדאי להפסיק ולחשוב בשקט על הדברים האלה?
תראה לאן ליבך נוטה.
תלמיד: האם ליצור את הזמן של השקט לבירורים, או לשמוע שיעור?
אני לא יכול להגיד לך, אבל בכל זאת כדאי לחלק את זה באיזשהו יחס, גם לזה וגם לזה.
קריין: קטע מס' 11.
"מי שהולך בדרך ה' ולא בדרך העולם, אזי הוא זוכה למציאת חן בעיני ה' יתברך. וזהו דווקא מי שזקוק לעזרת ה' יתברך, כמו שכתוב "הבא לטהר מסייעין אותו" (שבת ק"ד ע"א). ופירשו בזהר הקדוש, "במה, בנשמתא", שה' יתברך נותן לו נפש קדושה. ועם כח הזה הוא יכול לטהר את עצמו.
וזה פירוש "זכה יתיר יהבין לו רוחא", היינו כל פעם הוא רוצה להיות יותר זך, היינו יותר טהור. וכח הסיוע של "הנפש" אינו מספיק לו רק בשביל הטהרה שהוא חושב שחסר לו, מטרם שקיבל את הנפש דקדושה.
מה שאין כן לאחר שקיבל את הנפש דקדושה, הוא מרגיש שיש לו עוד מקום לעבוד בעבודת הטהרה, וכח הסיוע שקיבל אינו מספיק לו להכריע את הצד הטהרה. לכן הוא מתפלל ומבקש שוב עזרה מהשמים.
אזי במצב זה מוכרחין לתת לו כח יותר גדול ממה שנתנו לו מזמן. לכן נותנין לו עכשיו בחינת "רוח". וכן הלאה, עד שנותנין לו את כל הנרנח"י שבנשמתו."
(הרב"ש. 245. "עזרת ה'")
שאלה: מה זה אומר שנותנים לי עזרה כרוח, או נפש דקדושה?
זו הנשמה שלך שנקראת "נשמה". זה נרנח"י, אבל כל האורות האלה נקראים נשמה, כי נשמה זה העיקר ביניהם, דרגת בינה, השפעה, וזה מה שנותנים לאדם כשהוא דורש שמגיע לו, כי הוא עושה כל מיני פעולות כדי להגיע לבחינת השפעה בין החברים ואחר כך מהחברים לבורא. סך הכול יש לנו שתי מדרגות, "מאהבת הבריות לאהבת ה'."
שאלה: אני רואה שכל מה שאני עושה בעשירייה זה בשבילי, ואז יש לי הרגשה שאני נתקע בקיר וזה פוגע בי ואז אני מפחד שאין לי שום סיכוי. מה אני יכול לעשות במצב כזה, שכל הזמן חוזר על עצמו?
אל תדאג על עצמך. ואם תעשה החלטה כזו, אז תראה שהכוונות שלך באמת הן במשהו לזולת וכך זה ישתפר.
שאלה: אור שמתלבש על הכוונה, מה הוא מוסיף לכוונה?
אור שמתלבש על הכוונה ממלא את הכוונה והיא הופכת להיות לחלק מהנשמה, נשמת האדם. כוונה צריכה להיות מרצון לקבל, צמצום, מסך, אור חוזר, וכול זה מכוון לעשות נחת רוח לבורא. ובהתאם לזה, לפי השתוות הצורה לעשות נחת רוח לבורא מצד האדם, ולעשות נחת רוח לאדם מצד הבורא יש ביניהם קשר ואז הכוונה הזאת של האדם מתמלאת באור העליון, עם יחס הבורא אליו, והם נמצאים בקשר ביניהם. זה נקרא שהאדם מקבל אור פנימי בתוך הפרצוף של הנשמה שלו. וכך הם מתקדמים, האדם לבורא והבורא לאדם.
שאלה: מה זה אומר שרצונות תמיד משתנים?
זה אומר שהם משתנים. אני לא יכול להגיד אחרת. רצונות משתנים לכל מיני כיוונים, לכל מיני גדלים.
שאלה: האם ככל שמתקדמים, מגלים יותר שהכוונה היא בעצם על מנת לקבל?
נכון, אבל יחד עם זה דואגים לשנות אותה לעל מנת להשפיע.
תלמיד: איך אפשר לדעת שבורא תיקן את הכוונה, כשאי אפשר בכלל לדמיין מה זה כוונה בעל מנת להשפיע.
כשאדם מקבל מספיק אור המחזיר למוטב, אז הוא מרגיש לפי התוצאות שהאור הזה מתקן אותו.
שאלה: אם לא נזקוף אצבע מבלי לראות את התועלת בכך, מאיפה נקבל חומרי דלק לעשות פעולות לקראת התיקון? ואם הבורא עדיין לא תיקן את הכוונה, מאיפה מקבלים מוטיבציה להשקיע יגיעה לכיוון התיקון?
על כל הפעולות שאנחנו עושים בינינו בעולם הזה אפילו בכוונה אגואיסטית, אנחנו מקבלים קצת מאור המחזיר למוטב. כי בכל זאת אנחנו מתייחסים לחברים שלנו שמלכתחילה לא היה אכפת לנו ברצון לקבל מה קורה איתם, אבל לאט נרצחי אנחנו משתנים ועושים יותר ויותר חשבון וכוונה על מנת להשפיע, ובהתאם לזה האור משתנה ומשפיע עלינו ולאט לאט הוא מקדם אותנו לכוונה על מנת להשפיע, וכך אנחנו מגיעים למצב שבהחלט אנחנו כבר מרגישים שיש לנו נשמה.
רצון לקבל גדול מורכב מכל מיני רצונות ומכוון בסך הכול מכולנו יחד לבורא. וזה מה שאנחנו בונים.
שאלה: האם אפשר להגיד שהרצון זה המנוע והכוונה זה ההגה?
כן אפשר כך להגיד.
שאלה: מה פירוש, אנחנו זוכים למצוא חן בעיני ה' יתברך?
כשאנחנו רוצים לעשות לו נחת רוח, כמו שהוא מלכתחילה רוצה לעשות לנו ולכן ברא אותנו - זה נקרא שאנחנו מוצאים חן בעיניו, ויש לנו תגובה "אני לדודי ודודי לי"1.
שאלה: אם נסתכל על הדברים בצורה פשוטה, אז לפני שלאדם יש קשר עם הרוחניות, והוא יכול להרגיש ולהבין פחות או יותר מה זה כוונה על מנת להשפיע. מה ההבדל בין "תחזיק כוונה", לבין "תזכור על המטרה", "תזכור על הבורא, תזכור שאין עוד מלבדו".
בצורה פשוטה מה זה אומר "להחזיק כוונה"?
זה נקרא שאני מחובר עם העשירייה, רוצה שכולנו נהיה מחוברים, וכולנו מכוונים לשורש שלנו במרכז החיבור בינינו, ושם כולנו רוצים להתחבר כאיש אחד בלב אחד. ממש להתחבר כך שלא יהיה הבדל ביני לבין כולם. וכך כל אחד ירגיש ואז הבורא יתגלה בנו בכל עוצמתו - כי בזה אנחנו מבטלים את הרצון לקבל שלנו, ובחיבור עם החברים אני קונה רצון להשפיע, כוונה על מנת להשפיע.
תלמיד: ככל שאני מחזיק יותר את המחשבה הזאת, זאת העבודה שלי בבניית הכוונה?
כן.
שאלה: האם זה בסדר להגיע לכל דבר עם כוונה לחיבור, ומהחיבור הזה תגיע כוונה להשפיע? כלומר, אני בא להתחבר עם החברים, יותר מזה אני לא יכול כרגע.
כן, לא צריכים יותר מלהתחבר עם החברים ולחפש את המהות הפנימית של הקשר שזה הבורא. ואתם תבנו אותו ותעשו אותו - כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי". כי הבורא לא קיים, זה "בוא וראה" ואנחנו בחיבור בינינו מוצאים את הנקודה הזאת שבנויה על הוויתור ההדדי, כל אחד כלפי האחרים, ועל הרצון להתקשר שכבר ניקינו יחד מהאהבה עצמית, וזה יהיה הבורא, וזה נקרא "אתם עשיתם אותי".
שאלה: כשאתה רואה שאתה לא מסוגל להתחבר עם החברים, כתוב פה שאתה רוצה לקבל סיוע, עזרה מהבורא. מה זה אומר שקבלת עזרה, את אותו אור נפש או רוח, זו האפשרות להתחבר?
אתה מקבל כוח השפעה, ואתה באמת מרגיש שאתה יכול להתקשר ללב החברים, ובתוך הלב של החברים אתה גם מגלה את המקום והמקור של הלבבות האלה שזה הבורא.
תלמיד: הוא גם כותב שאתה רואה שעוד חסרה לך תמיכה, עזרה שאתה מבקש.
אבל העיקר הוא שאתה מגלה ש"בתוך עמי אנוכי יושבת", שבתוך החברים נמצא הבורא, שם בפנים.
קריין: קטע מס' 12.
"האדם צריך לרחמים גדולים, שלא יברח מהמערכה. והגם שהאדם משתמש עם העצות מה שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", אבל האדם אומר, שכבר השתמש עם העצה הזו כמה פעמים, ולא עוזר לו.
וגם אומר, שכבר השתמש עם העצה של "הבא לטהר מסייעין אותו", וכאילו כל אלו העצות הן לא בשבילו. אם כן הוא לא יודע מה לעשות. ואז הוא המצב הכי גרוע אצל האדם, היינו שהוא רוצה לברוח מהמצבים האלו. אבל אין לו לאן לברוח. ואז הוא סובל יסורים, מזה שהוא נמצא בין יאוש למצב של בטחון. אבל האדם אומר אז, לאן אפנה.
ואז אין שום עצה אלא לתת תפלה. והתפלה הזו היא גם כן בלי שום בטחון. נמצא, שאז הוא צריך לתת תפלה, שיאמין, שה' כן שומע תפלה, וכל מה שהאדם מרגיש במצבים האלו, הוא לטובתו".
(הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
באמת הכול הוא לטובתנו, ועלינו להתפלל ולבקש שהמצבים יעברו מהר מאוד, עד שנגיע לכוח השפעה מבינינו לבורא, ואז באמת מגיעים למצב הטוב. לא מצב טוב שהוא טוב לנו בצורה אגואיסטית כמו שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו עכשיו, אלא מצב שאנחנו יכולים להשפיע לבורא ולהיות עימו בקשר הדדי, "אני לדודי ודודי לי", זה מה שטוב. אבל עד אז אנחנו יכולים רק להתפלל, לבקש לסדר לנו קשר נכון בינינו, ושנוכל ממנו לפנות לבורא ולקבל כוונות, חיבור נכון.
קריין: שוב קטע מס' 12.
"האדם צריך לרחמים גדולים, שלא יברח מהמערכה. והגם שהאדם משתמש עם העצות מה שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", אבל האדם אומר, שכבר השתמש עם העצה הזו כמה פעמים, ולא עוזר לו.
וגם אומר, שכבר השתמש עם העצה של "הבא לטהר מסייעין אותו", וכאילו כל אלו העצות הן לא בשבילו. אם כן הוא לא יודע מה לעשות. ואז הוא המצב הכי גרוע אצל האדם, היינו שהוא רוצה לברוח מהמצבים האלו. אבל אין לו לאן לברוח. ואז הוא סובל יסורים, מזה שהוא נמצא בין יאוש למצב של בטחון. אבל האדם אומר אז, לאן אפנה.
ואז אין שום עצה אלא לתת תפלה. והתפלה הזו היא גם כן בלי שום בטחון. נמצא, שאז הוא צריך לתת תפלה, שיאמין, שה' כן שומע תפלה, וכל מה שהאדם מרגיש במצבים האלו, הוא לטובתו".
(הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
שאלה: איך אני יכול להגיד שתפילה בלי ביטחון זה לטובתי?
כל מצב שמגיע לך הוא לטובתך, הבורא מקדם את האדם מכל מצב ומצב. אנחנו רק מדברים כאן על איך אנחנו יכולים לתת תגובה נכונה בכל מצב ומצב, כדי לקצר את הדרך, לעשות אותה יותר מועילה בסך הכול, אבל ודאי שכל דבר הוא לכיוון התיקון.
שאלה: מה זה נקרא "לתת תפילה", האם תפילה היא תוצאה מזה שאנחנו עושים כל מיני דברים, כל מיני פעולות, ואז התפילה יוצאת?
תפילה זאת פנייה לבורא שנקראת "העלאת מ"ן", חסרונות שהאדם צריך לממש, לבצע, להעלות מעצמו לבורא, מפני שאז הבורא יכול להגיב למה שהאדם מבקש. תפילה היא פנייה אמיתית מהאדם לבורא, הבורא מצפה לזה, מחכה לזה ומגיב לזה. תפילה היא המגע של האדם עם הבורא.
לא לחשוב שיש תפילה רק לאדם, דומם צומח וחי שקיימים הם כל הזמן מייצבים את התפילות שלהם, אבל התפילות שלהם נמצאות בטבע, כי ידוע מה שאבן, צמח, או איזו חיה רוצים. ולכן אין כאן משהו ששייך לעיבוד החיסרון שבהם, אלא אצלם הכול נעשה בצורה אוטומטית.
מה שאין כן אדם, הוא צריך לעבוד על התפילה שלו, ולכן כאן היא הבחירה החופשית של האדם, וכך הוא מתקדם. ככול שהאדם יסדר את התפילה שלו בהתאם למה שהבורא רוצה לתת לו, כך הוא יותר יצליח וימצא בקשר הדדי עם הבורא, "אני לדודי ודודי לי". הבורא כבר מכין תגובה לאדם וכך משהו מעורר את האדם לתפילה, והאדם צריך לחפש ולמצוא איזו תפילה הוא בכל זאת מסדר מעצמו, כדי לתת לבורא אפשרות להשפיע לו. ואז בצורה הדדית כזאת "אני לדודי ודודי לי", נעשה ביניהם קשר הדדי.
תלמיד: כלומר, אני כל הזמן נמצא בתפילה, אבל אם אני רוצה תפילה לרוחניות אז אני יכול לתת רק תפילה לפני תפילה, זה המקסימום שאני יכול לתת?
נניח, כן.
קריין: קטע מס' 13.
"המתחיל במצוה, אומרים לו גמור", היינו על דרך "הבא לטהר מסייעין אותו". לכן המתחיל במצוה, היינו שבא לטהר, אומרים לו מן שמים, גמור, שפירושו שנותנים לו מן השמים כח. וזה ענין כל התחלות קשות, משום שהוא צריך להתחיל, ואחר כך כבר מקבל סיוע מלמעלה".
(הרב"ש. 333. "המתחיל במצוה")
שאלה: מה זה אומר תפילה נכונה? ומהי תפילה עבור חיבור?
תפילה נכונה, היא יוצאת מהחברים שמשתדלים להתחבר זה דבר אחד. דבר אחר, שהם יודעים איך להתחבר ביניהם ולהעלות את השאלה הזאת לבורא, זאת תפילה נכונה. תפילה נכונה שנקראת מ"ן, מי נוקבין, חיסרון מלמטה שמעלים אותו לבורא שהוא כגבר למעלה, והוא נותן בחזרה את הכוח שלו, את האור הלבן שמלבן את הרצונות, ספירות, וכך הם מתחברים, גם בורא וגם נברא יחד.
שאלה: איך הבורא עוזר לנו? האם הוא עוזר לנו דרך המתנות של החברים?
הבורא עוזר לנו, ברגע שאנחנו מבקשים הוא כבר עוזר, אפילו לפני זה הוא מעורר אותנו לפנות אליו, בזה הוא כבר מעורר אותנו ועוזר לנו, "טרם יקראו, ואני אענה".
שאלה: אם "סוף מעשה במחשבה תחילה", אז למה כל ההתחלות הן קשות, כמו שהוא כותב פה?
כי סוף מעשה כבר במחשבה תחילה, לכן ההתחלה קשה.
תלמיד: אם לפני כל פעולה אנחנו צריכים שתהיה כוונה, אז אנחנו יודעים לאן אנחנו הולכים פחות או יותר, או שלא?
לא, לא יודעים, אנחנו צריכים לברר, דווקא את זה צריכים לברר, ולכן כל ההתחלות קשות. סתם להתחיל במעשה זה לא נקרא להתחיל, אלא בשביל מה אני מתחיל? מה אני עושה? למה אני רוצה להגיע וכן הלאה. כל השאלות האלה כולן מכוונות כבר בתחילת הפעולה, כבר בתחילת המחשבה, בתחילת הכוונה.
תלמיד: הבירורים לפני הפעולה זאת כבר הכוונה? או שאת הכוונה מקבלים כתוצאה מהפעולה?
אלה כבר כוונות, זה בירור הכוונות.
שאלה: כתוב בציטוט, שעליו להעלות תפילה כדי שיאמין שהבורא שומע אותו, וגם שהאדם צריך להרגיש שהמצבים האלה הם לתועלתו. על איזו תפילה מדובר כאן, על תפילת רבים?
מדברים על האדם, או שהוא קשור להרבה אנשים או שהוא לא קשור, ודאי שזה כבר קובע את עוצמת התפילה שלו. אבל בעצם הכול תלוי באדם.
שאלה: כיצד מחשבות כפעולות רוחניות משפיעות על מצב העשירייה?
כיצד מחשבות משפיעות? מאוד משפיעות. כתוב "הכול במחשבה יתבררו". נדמה לי שאם אני לא מוציא מילים מהפה כלפיי החבר, אז כאילו שאני לא עשיתי כלום. לא. הכול במחשבה יתבררו. מה שאני חושב על חבר זה כבר פועל ופועל יותר חזק מהמילים שלי שאני מוציא אותן לפעמים כן, ולפעמים לא. העיקר זה מחשבה. לכן לשמור את המחשבה על החברים בפנים - זה לא טוב, יותר טוב אם היא תצא ואנחנו נברר אותה ונתקן אותה.
שאלה: מה זה אומר שרק ביד הבורא לתת לאדם את הכוונה האמיתית?
הכוונה היא מעבר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. את זה רק האור העליון, כוח הבורא, יכול לשנות באדם. לכן אין לאדם מה לעשות אלא רק לצפות שהבורא ישנה לו את הכוונה. אנחנו לא צריכים שום דבר בחיים חוץ מתיקון הכוונה. אם היא על מנת לקבל, לא חשוב על איזה רצונות, אז אני נמצא בעולם הזה. אם הכוונה שלי על מנת להשפיע, לא חשוב על איזה רצונות, אז אני נמצא בעולם הרוחני. בהתאם לזה אני מרגיש או את העולם הזה או את העולם הרוחני ובהתאם לזה אני מרגיש או מי שנמצא בעולם הזה או את הבורא שממלא את כולם ומסדר את כולם.
שאלה: האם יש כוונה פרטית וכוונה של עשירייה?
ישנה כוונה פרטית, כוונה של עשירייה וכוונה של כל האנושות. על זה אנחנו עוד נדבר, זה לא פשוט. כשנתקדם לזה אז יהיה לנו מקום לדבר.
שאלה: אמרת בתחילת השיעור שכל העבודה שלי היא בכוונה כלפיי הבורא ובמעשה כלפיי הנבראים. למה צריכים לקבל תגובה דרך כל הנבראים?
אנחנו צריכים לקבל תגובה דרך כל הנבראים מפני שכל אחד מאיתנו אחראי על התיקון של כל העולם. כי אנחנו נמצאים כחלקים במערכת אדם הראשון, ואם אפילו חלק אחד לא נקשר נכון עם כל החלקים אז המערכת מקולקלת. ברוחניות או הכול או כלום, כך זה עובד. גם בעשירייה. גם בעשר עשיריות. אבל תמיד או הכול או כלום, צריכה להיות שלמות בכוונות.
שאלה: מה זה אומר להתבטל כלפיי החברה, הרי גם החברה היא אגואיסטית אז כלפיי מה בדיוק להתבטל כדי להצליח להרגיש את הפנימיות של העשירייה?
אם אני מתבטל כלפיי העשירייה, לא חשוב לי שהם אגואיסטיים, בינתיים אני מתבטל, זאת אומרת אני מבטל את הרצון לקבל שלי, אז מה יכול להיות יותר טוב? אדרבא, אני מוסר להם את הרצון לקבל שלי, תעשו איתו מה שאתם רוצים, ואז יוצא שאני בזה מזדכך.
שאלה: אם הבורא עושה הכול לטובתי האם אני צריכה לראות את הפעולות של החברות שלי גם אם הן מתעלמות ומרוחקות - כטובתי ובאות מהבורא כדי ללמד אותי על הכוונה שלי?
כן. אם אני רוצה לראות את החברות שלי ואת הבורא פועלים כולם יחד, אז על ידי זה אני מתחברת אליהם ומתקנת.
שאלה: מה המתנה הרוחנית הטובה ביותר שאוכל לתת לחברות שלי?
המתנה הטובה ביותר שאני יכולה לתת לחברות שלי? המתנה הטובה ביותר שאני נותנת להם היא קשר עם הבורא - דרכי. שום דבר את לא דורשת, כלום לא עושה, שום דבר חוץ מזה שאני מחברת אותם לבורא - דרכי.
שאלה: אם אני נותנת מתנה על מנת לעורר יותר את העשירייה והעשירייה מתנגדת לקבל, אז מה לעשות?
אם אני נותנת משהו לעשירייה ועשירייה מתנגדת לקבל אני צריכה להירגע ולראות שהם יותר מבינים ממני מה לטובתם ולכן לעזוב. כמו שאני מביא לילד קטן איזה צעצוע והוא לא רוצה לשחק בו. למה? אני לא יודע, הוא לא רוצה, הוא לא מרגיש בו התעניינות, משהו. אז אני אלחץ עליו, ארביץ לו? לא. אני לוקח את הצעצוע, יכול להיות שאני שם אותו בצד ובעוד כמה חודשים אני שוב מוציא לו את הצעצוע ואז הוא בשמחה אולי יקבל, אבל בינתיים לא. כתוב "תעשה רצונך כרצונו", זה מה שאנחנו צריכים כלפיי הקבוצה, להתקשר לקבוצה כדי להיכנס בה, להתכלל מהרצונות שלהם.
שאלה: אם הבורא נותן לנו כוונה דרך הפעולות איך נצליח לזהות אותה בעשירייה?
לא פשוט, זאת שאלה ערמומית מאוד. אני לא יכול לענות עליה מפני שהיא קשורה לשאלות - מאיפה באות השאלות שלנו, מאיפה אני מקבל אותן, איך הן מתבשלות בי, איך אני שואל אותן, באיזה כיוון? אלה דברים יותר גבוהים שקשורים לקשר בינינו. לכן אני לא יכול לענות עליהם עכשיו, אני אבלבל אתכם.
שאלה: מה גורם לכך שמלמעלה משנים לנו את הכוונה?
מלמעלה משנים לנו את הכוונה כדי שאנחנו נדע איך לעבוד עם הכוונות, למעלה, למטה, איך לשנות אותם איכשהו, לבשל אותם, להכין אותם, לדרוש תגובה עליהם. אנחנו כך עושים. אל תפחדו לדרוש תשובה על הכוונות, על המעשים, על המחשבות, ותראו איך זה עובד. תכירו את המערכת.
(סוף השיעור)
-
"אני לדודי ודודי לי, הרעה בשושנים." (שיר השירים, ו', ג').↩