שיעור ערב 30.07.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם, תע"ס, כרך א', חלק ג', פרק א', דף קס"ז, הסתכלות פנימית

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", חלק ג', בדף 167 קס"ז, ב"הסתכלות פנימית", "אור ישר ואור חוזר כולל, כולל ט"ו פרקים.

הסתכלות פנימית

אור ישר ואור חוזר, כולל ט"ו פרקים

ובהם מתבאר י"ג מיני עשר ספירות

פרק א'

בו ב' ענינים.

א. ע"ס דאור ישר שהן ד' בחינות עביות אשר האור העליון מתפשט בהן לזווג דהכאה. ב. ד' בחינות אלו נוהגות בכל הארה והארה בשוה, מראש הקו עד סוף עולם עשיה בלי שינוי ביניהן.

אות א'

צריכים להבין ההפרש בין י"ג מיני עשר ספירות, שמביא הרב בחלק הזה

"הנה מצאנו כאן בדברי הרב, י"ג מינים של עשר הספירות, כח"ב תו"מ, וצריכים לדעת ההפרש שביניהן. א) עשר ספירות כח"ב תו"מ דאור ישר, המובאות כאן (בפרק א' אות ג'). ב) עשר ספירות כח"ב תו"מ דאור חוזר, המובאות כאן (בפרק ב' אות א' ב'). ג) עשר ספירות הנקראות נפש רוח נשמה חיה יחידה, המובאות כאן (בפרק ב' אות ג'). ד) עשר ספירות הנקראות שורש נשמה גוף לבוש היכל, המובאות כאן (בפרק ב' אות ג'). ה) עשר ספירות כח"ב תו"מ שקומתן שוה, המובאות כאן (בפרק ג' אות ד'). ו) עשר ספירות כח"ב תו"מ היוצאות זו למעלה מזו, המובאות כאן (בפרק ד' אות א'). ז) עשר ספירות כח"ב תו"מ היוצאות זו למטה מזו, כמו ד' פרצופין אבא אמא ז"א ונוקבא, המובאות כאן (בפרק ה' אות א' ובפרק ו' אות ד'). ח) עשר ספירות כח"ב תו"מ דראש הפרצוף, המובאות כאן (בפרק ה' אות ב'). ט) עשר ספירות כח"ב תו"מ דתוך של הפרצוף עד הטבור, המכונות חג"ת, המובאות כאן (בפרק ה' אות ג'). י) עשר ספירות כח"ב תו"מ דסוף הפרצוף מטבור ולמטה, המובאות בפרק ז', המכונות נה"י. יא) עשר ספירות כח"ב תו"מ הנקראות ד' עולמות אצילית בריאה יצירה ועשיה, המובאות כאן (בפרק י"ד אות א' ב' ג'). יב) עשר ספירות כח"ב תו"מ, שהן ד' פרצופין אבא אמא ז"א ונוקבא, הנקראות אבי"ע דעולם אצילות, המובא כאן (בפרק ט"ו). יג) עשר ספירות כח"ב תו"מ הנקראות אבי"ע הפרטים, שיש בכל פרצוף ופרצוף מפרצופי אבי"ע, שהראש דכל פרצוף ה"ס כתר, ומפה עד החזה ה"ס אצילות ומחזה עד הטבור הוא בריאה, ומטבור ולמטה הוא יצירה ועשיה.

אות ב'

והנה לפנינו י"ג מיני עשר ספירות, שכל אלו י"ג המינים מכונים באותם השמות, וגם עולים כולם בקנה אחד, ועם כל זה ההבדל ביניהם רב מאד. וצריכים הבנה מוקדמת להבין היטב ההבדל שבכל מין ומין בטעמו ונמוקו, ואז אפשר להתבונן בכל מקום באיזה מין של ע"ס הוא מדבר.

אות ג'

"אין לך מדרגה, שלא תהיינה בה ע"ס דאו"י"

אתם יכולים לשאול, לי אין מה להוסיף. תשאלו אני אענה, זה תמיד ככה.

"והנה ע"ס של האור ישר, שהן ד' בחינות חו"ב תו"מ, והשורש שלהן המכונה כתר, כבר נתבאר היטב (בחלק א' דף ו' ד"ה וטעם עש"ה ובאו"פ ח"ג פ"א אות ט'). והנה עשר ספירות הללו הן כלולות באור א"ס ב"ה עצמו, ולפי שאין לך חידוש אור בכל העולמות זולת מא"ס ב"ה, נמצא מזה, אשר ד' בחינות דאור ישר הללו, ישנן בשוה בכל הארה והארה, מראש הקו עד סוף עשיה, בלי שום הבחן מצדן כלל, כנ"ל בדברי הרב (פ"ב אות ג' ובאו"פ, שם אות ט.)

פרק ב'

מבאר עשר ספירות דאור חוזר, ובו ג' עינינים:

"א. ששיעור האור שהיה ראוי להתקבל"

אות א'

הע"ס דאו"י מתלבשות בע"ס דאו"ח

"וענין עשר ספירות דאור חוזר, הן המובאות כאן בדברי הרב (פ"א אות א' ב' ג'), שהן יוצאות ע"י התפשטות הא"ס בסוד זווג דהכאה על המסך שבכלי מלכות דאו"י, שהמסך מעכב את האור ישר השייך לכלי מלכות שלא יתפשט בתוכה ומחזיר אותו למקומו שאור החוזר הזה, דהיינו, כל אותו שיעור האור שהיה ראוי להתקבל בכלי מלכות ולא קבלתו, ונדחה ממנה לאחוריו, אינו נבחן, שנעלם משם, אלא שנעשה לבחינת כלי קבלה, שהוא עולה ומלביש על כל ד' הבחינות דאו"י. באופן, שיש כאן ב' בחינות של ע"ס המתלבשות זו בזו, כי הע"ס דאו"י מתלבשות בע"ס של או"ח."

הנברא מרגיש מה שמגיע לו מהבורא בצורה ישירה, והוא דוחה את זה כי הוא לא רוצה לקבל לפי הרצון לקבל שלו, איך שהוא מרגיש. אחר כך הוא כבר עושה חשבונות הבאים, אבל קודם כל הוא דוחה. אחר כך הוא מלביש עשר ספירות דאור ישר בעשר ספירות דאור חוזר, ומתחיל למדוד כמה שהוא מסוגל לקבל בעל מנת להשפיע בתוך עצמו.

אות ב'

האור שהיה ראוי להתקבל בבחי"ד לולא המסך המעכב אותו, נקרא או"ח.

לאחר הצמצום נעשה האו"ח כלי קבלה, במקום הבחי"ד שנצטמצמה.

"ואע"פ, שכל האו"ח העולה אינו רק אור המלכות בלבד, כמבואר, עכ"ז אנו מבחינים באו"ח הזה, עשר ספירות. והטעם הוא כי המלכות בלבדה, היתה לכלי קבלה על כל הע"ס בטרם הצמצום, כי הט"ס אין בהן מבחינת כלי קבלה ולא כלום, אלא שנחשבות לאור ממש, כמ"ש הרב כאן (פי"ב אות א' ובאו"פ שם אות ב'), ולאחר הצמצום, שמאז ואילך, כבר אין המלכות יכולה לקבל שום אור ישר, הנה אותו או"ח הנדחה מהמלכות, נעשה לבחינת כלי קבלה במקומה (כמ"ש בהסת"פ ח"ב ד"ה ותדע ובד"ה עתה עש"ה). ולפיכך נבחן באור המלכות שמטרם הצמצום, ה' בחינות כלים, כנגד כל בחינה דאור ישר, שהמלכות הלבישה אותה שם, ועתה שאו"ח משמש במקום המלכות, אנו מבחינים באור הזה הנדחה ממלכות ג"כ עשר ספירות, אשר הע"ס דאו"י מתלבשות בהן. וכן אנו מבחינים בכלי המלכות, ה' בחינות ריקנות מהאור השייך לה, כלומר, ממה שהיה לה בטרם הצמצום."

אות ג'

ביאור הע"ס הנקראות נרנח"י, והנקראות נגל"ה

"ההפרש בין הע"ס הנקראות כח"ב תו"מ, לבין הע"ס הנקראות נפש רוח נשמה חיה יחידה, הוא, כי הכלים של הע"ס נקראים כח"ב תו"מ. והאורות שבהם, נקראים נרנח"י. והע"ס הנקראות, שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל, יש להן הוראה מיוחדת, שחסרות ז"א ומלכות דכלים, וחיה יחידה דאורות, ואין בהן רק כח"ב דכלים הנק' שורש נשמה גוף, ונר"נ דאורות. וזהו שנעשה בצמצום ב', ע"י עלית המלכות לבינה (כמ"ש כאן בפרק יו"ד)."

שאלה: זה בכל זאת נקרא שנגל"ה, זאת אומרת יש בו גם לבוש והיכל. ופה הוא אומר שלא, בהבחנה הזאת יש רק נר"ן?

בנר"ן יש לנו כלים אמיתיים, ולבוש והיכל זה כלים לא אמיתיים. ולכן, לפעמים הוא סופר אותם ולפעמים הוא לא סופר אותם. זאת אומרת, או שזה קטנות או שזה גדלות.

תלמיד: זאת אומרת, כשאנחנו רואים שנגל"ה המשמעות שזה אחרי צמצום ב'?

כן, שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל. כשהוא מבדיל, שורש נשמה גוף הם כלים פנימיים, לבוש היכל הם כלים חיצוניים.

פרק ג'

בו מבאר ע"ס שקומתן שוה. ובו ה' ענינים:

אות א'

"עתה נבאר עשר הספירות שקומתן שוה. דהיינו, שבאם קומת הזווג היא עד הכתר, יש בו מאה ספירות שהן עשר ספירות מכתר עד מלכות בעובי, מלבישות זו על זו, שכל אחת מהן יש לה עשר ספירות באורך, מכתר עד מלכות. ואם קומת הזווג היא עד חכמה יש להן ט"ס בעובי שכל אחת מהן יש לה ט"ס באורך. ואם קומת הזווג היא עד בינה, יש להן ח' ספירות בעובי, שכל אחת מהן יש לה ח"ס באורך וכו' עד"ז. וזה נוהג בכל זווג וזווג דהכאת אור העליון על המסך. המובא בדברי הרב כאן בפרק א'.

אות ב'

והטעם הוא כי בכל מקום שנאמר, שדבר רוחני עובר ממקום למקום, אין הפירוש, שהניח מקום הראשון, ובא למקום שני, כדרך הגשמיים, אלא רק בחינת תוספת יש כאן, כי נשאר כולו במקום הראשון כמו שהיה, גם אחר שבא למקום השני. ונמצא, שנתוסף לו גם מקום שני כי אין העדר ברוחני (כמ"ש הרב בעץ חיים שער הנסירה פרק ז'). ומתוך שספירת כתר הוא השורש של ד' בחינות חו"ב תו"מ דאור ישר, נמצאות בהכרח, שהן עוברות דרך בו, ואם כן הרי הניחו בו שרשם, מטעם אין העדר ברוחני, ולכן יש בהכרח בספירת כתר לבדו כל ט"ס, כח"ב חג"ת נה"י דאור ישר. ועד"ז בספירת חכמה שבינה ותו"מ עברו דרך בה, הרי קבעו בה מקומן ויש בספירת חכמה ח' ספירות מחכמה עד יסוד. ועד"ז בבינה, שתו"מ עברו דרך בה קבעו בה מקומן, ויש בבינה ז' ספירות מבינה עד יסוד וכן בחג"ת נה"י שבתפארת, וכן במלכות באופן, שכתר כלול מט' ספירות כח"ב חג"ת נה"י דאור ישר. דהיינו חוץ ממלכות. כי במלכות אין אור ישר רק או"ח בלבד. וחכמה כלולה מח"ס חו"ב חג"ת נה"י דאו"י. ובינה כלולה מז' ספירות, בינה חג"ת נה"י דאו"י. וחסד כלול משש ספירות חג"ת נה"י דאו"י. וכו' עד"ז, שכל ספירה עליונה כלולה מכל ספירות התחתונות שעברו בתוכה. מטעם אין העדר ברוחני (וכבר נתבאר זה בחלק ב' בהסתכלות פנימית פרק ט')."

כמו שאנחנו מציירים, זה ברוחב. כל הספירות שנכללות בהם ברוחב, ככה הן עוברות אחר כך למטה.

שאלה: אני חושב ששרטוט היה יכול ממש לפשט את זה.

אתם כבר צריכים להתחיל איכשהו לצייר את זה בפנים, בינתיים אולי בצורת שרטוט כמו שאתה טוען, אבל עוד מעט צריך שזה יהיה שרטוט רגשי, אחרת אתה לא תצא מהשרטוטים. חוץ מזה, כאן זה לא בעיה, אם יש איזו ספירה ודרכה עוברות אלף ספירות, אז אלף הספירות האלה שעוברות דרך הספירה הזאת, כולן נמצאות בה, ואז כולן נרשמות בה ברוחב ולמטה הן מתפשטות לאורך.

כמו שאנחנו לא פעם ציירנו, בכתר יש חמישה, בחכמה ארבע וכן הלאה. מאור ישר במשולש, מלמעלה למטה. במשולש העליון דאור ישר ובמשולש התחתון דאור חוזר, אז יש משלוש הפוך, וכך שני המשולשים משלימים זה את זה. אתה יכול לצייר, אבל אחר כך אל תסתכל, שזה יהיה לפניך בציור ואחר כך בהרגשה. בהרגשה אתה כבר תצטרך לתת סימנים אחרים למשולש עליון, למשולש תחתון, זאת אומרת סימנים רגשיים ולא מקומיים.

תלמיד: הוא אמר שבמלכות אין אור ישר, יש רק אור חוזר. זה לא פגם באור ישר שהוא לא יכול להגיע עד למלכות? כאילו אין בו שלמות בגלל זה.

לא, מלכות עושה צמצום על עצמה, מסך ואור חוזר, ורוצה לעשות בהשפעה מלמטה למעלה את אותה פעולה כמו שהבורא עושה עליה מלמעלה למטה. איזה פגם יש כאן?

תלמיד: אם אין במלכות אור ישר, אז באור ישר יש רק תשע ספירות.

כן, אז מה? למלכות אין אור ישר, היא לא מקבלת שום דבר, כל האור שממלא אותה זה אור חוזר, אבל אור חוזר שממלא אותה זה אור של כל ט' ראשונות.

תלמיד: אז איך היא מעלה עשר ספירות באור חוזר אם היא מקבלת רק תשע?

היא לא מקבלת אותם. היא מקבלת אותם באור חוזר, זו העבודה שלה. נניח אנחנו בעשירייה, אף אחד לא מקבל לעצמו אלא כדי לתרום, להשפיע מעצמו לעשירייה.

תלמיד: אז אם באור ישר יש רק תשע ספירות ולא עשר היא הרי צריכה להידמות לאור ישר?

היא דומה בזה שהיא לא מקבלת, היא דוחה את ט' הראשונות ומלבישה עליה באור חוזר שלה.

תלמיד: אז גם באור חוזר שלה לא יכול להיות יותר מתשע.

בעל הבית מביא לך תשע מנות, אתה רוצה שהוא יביא לך עשר מנות? הוא הביא לך תשע ואתה דוחה ואומר, אני רוצה להידמות אליך, לתשע המנות שלך אני רוצה להידמות. אתה לא יכול לקבל כי אתה דוחה, הקבלה שלך רק באור חוזר.

תקרא, הוא יסביר את זה עוד מעט. השאלה הזאת תחזור עוד הרבה פעמים, אני בטוח.

אות ג'

"והנה, התכללות זו האמורה, נעשתה מכח ע"ס כח"ב תו"מ דאור ישר עצמן, עוד מלפני שנעשה הזווג דהכאה על המסך, המעלה אור חוזר ומלביש אותן. אמנם אחר שנעשה הזווג דהכאה על המסך שבמלכות, והאור חוזר עלה ממסך שבמלכות והלביש את הספירות דאור ישר, הנה אז משוה האו"ח קומתן של כולן בשוה. למשל, אם הזווג היה על מסך דבחי"ד, המעלה או"ח עד הכתר, הנה יצאו כאן ע"ס דאו"ח, כח"ב חג"ת נהי"מ, מן המלכות והלבישו את כח"ב חג"ת נה"י דאור ישר. והנה ע"ס דאו"ח נמצאות בסדר הפוך מע"ס דאור ישר, כי ע"ס דאו"י שורשן למעלה בכתר, ונמצאות עומדות ממעלה למטה. מכתר עד יסוד. וע"ס דאו"ח הרי שורשן במלכות, כי ממנה יצאו, ונבחן שהן עומדות ממטה למעלה, שכתר דאו"ח, דהיינו השורש, הוא במלכות, וחכמה דאו"ח ביסוד דאו"י. ובינה דאו"ח בהוד דאו"י. וחסד דאו"ח בנצח דאו"י וגבורה דאו"ח בת"ת דאו"י. ות"ת דאו"ח בגבורה דאו"י. ונצח דאו"ח בחסד דאו"י. והוד דאו"ח בבינה דאו"י. ויסוד דאו"ח בחכמה דאו"י. ומלכות דאו"ח בכתר דאו"י. הרי שהן עומדות ממטה למעלה, החל במלכות וכלה בכתר.

אות ד'

וכשמתחברות עשר ספירות דאו"ח עם עשר ספירות דאו"י, נמצאות בכל אחת עשר ספירות. כי מלכות שלא היה לה כלום מאו"י, הרויחה עשר ספירות שלמות דאו"ח, מכתר עד מלכות, כי כולן עברו דרכה, ונשארו בה בקביעות, מטעם אין העדר ברוחני. ויסוד דאו"י שלא היה בו אלא ספירה אחת דאו"י, השיג עתה מאו"ח ט' ספירות, מחכמה עד מלכות, כי כולן עברו דרך בו. והוד דאו"י, שלא היה לו אלא ב' ספירות השיג עתה מאו"ח ח"ס, מבינה עד מלכות. ונצח דאו"י שהיה לו ג"ס, השיג ז"ס מחסד עד מלכות. וכו' עד"ז עד שחכמה דאו"י שהיו לה שמונה ספירות דאו"י, חו"ב חג"ת נה"י, השיגה עתה, יסוד ומלכות דאו"ח, ונשלמה בעשר ספירות. וכתר דאו"י, שהיה לו ט"ס, כח"ב חג"ת נה"י דאו"י, השיג עתה מלכות דאו"ח, ונשלם בעשר ספירות."

כך משלימים ספירות מלמעלה למטה על ידי ספירות מלמטה למעלה, על ידי הלבשה.

שאלה: אתה יכול להסביר איך זה קורה הפוך בעשירייה?

מה זאת אומרת הפוך?

תלמיד: איך האור החוזר בעשירייה?

למה הפוך?

תלמיד: כי ערך הפוך אורות וכלים, כתר נותן מקסימום ומלכות מחזירה לכתר, איך מתבצע בעשירייה? איך ההשפעה הזאת בעשירייה?

באור ישר מה שיותר זך הוא יותר חשוב, באור חוזר מה שיותר עב הוא יותר חשוב, ולכן עב משלים לזך. זאת אומרת, שהאור הזך נמצא בקומת כתר אני יכול להשלים אותו רק בקומת המלכות שלי, עביות ד', אני יכול להלביש אותו רק בעביות ד'. מביאים לי במסעדה מנה הכי חשובה, אני אצטרך לשלם עליה בכסף רב, זאת אומרת, במלכות עביות גדולה. אם מביאים לי מנה פחות חשובה, אז אני אשלם בעביות, בכסף פחות.

תלמיד: אם הקבוצה נותנת לך הרבה, אתה תצטרך אחר כך להחזיר הרבה?

אני לא מדבר על הקבוצה.

תלמיד: אני רוצה להפוך את זה למעשית.

מעשית זה לא כך. מעשית אתה צריך להוסיף לקבוצה תמיד ממצב איפה שאתה מסוגל. לא שהם נותנים לך או לא נותנים, זה לא שייך, השאלה איך אתה נותן. בקבוצה אין דבר כזה שאני מקבל מהקבוצה, אני בלי חשבון צריך לתת לקבוצה, ואז כמה שהעביות יותר גדולה אני יכול להוסיף זה יותר משובח.

קריין: אות ד'.

אות ד'

"וכשמתחברות עשר ספירות דאו"ח עם עשר ספירות דאו"י, נמצאות בכל אחת עשר ספירות. כי מלכות שלא היה לה כלום מאו"י, הרויחה עשר ספירות שלמות דאו"ח, מכתר עד מלכות, כי כולן עברו דרכה, ונשארו בה בקביעות, מטעם אין העדר ברוחני. ויסוד דאו"י שלא היה בו אלא ספירה אחת דאו"י, השיג עתה מאו"ח ט' ספירות, מחכמה עד מלכות, כי כולן עברו דרך בו. והוד דאו"י, שלא היה לו אלא ב' ספירות השיג עתה מאו"ח ח"ס, מבינה עד מלכות. ונצח דאו"י שהיה לו ג"ס, השיג ז"ס מחסד עד מלכות. וכו' עד"ז עד שחכמה דאו"י שהיו לה שמונה ספירות דאו"י, חו"ב חג"ת נה"י, השיגה עתה, יסוד ומלכות דאו"ח, ונשלמה בעשר ספירות. וכתר דאו"י, שהיה לו ט"ס, כח"ב חג"ת נה"י דאו"י, השיג עתה מלכות דאו"ח, ונשלם בעשר ספירות."

אתם רוצים שאני אצייר את כל הדברים האלה? אני לא חושב, התיאור צריך להיות כבר בראש. מלמעלה למטה מתפשטים עשרה אורות, כל אחד מתפשט דרך הכתר ותלוי עד איזה ספירה הוא מגיע, בהתאם לזה יש לו השלמה מלמטה למעלה.

שאלה: מה זה שיש ספירות דאור ישר למדרגה?

ספירות דאור ישר במדרגה זה נקרא שישנן ספירות, אורות מלמעלה למטה, שיש במלכות על ידי העביות שלה וצמצום ומסך ואור חוזר אפשרות להלביש אותם באור חוזר מלמטה למעלה, וכך משלימים עשר ספירות דאור ישר ועשר ספירות דאור חוזר.

אות ה'

"ונמצא, שמלכות דאו"ח השיגה קומת כתר, שהרי נתחברה עם כתר דאו"י. ויסוד דאו"ח השיג קומת חכמה, כי נתחבר עם חכמה דאו"י." היינו קצר יותר. והוד השיג קומת בינה, משום שנתחבר עם בינה. וכו'. ולפיכך נבחן שגם חכמה דאו"י השיגה קומת כתר, שהרי אותה המלכות דאו"ח שנתחברה עם כתר, ונעשתה לקומת כתר, עברה דרך חכמה, ונקבעה בה, א"כ השיגה גם חכמה על ידה את קומת כתר. וכן בינה דאו"י, השיגה קומת כתר, כי יסוד ומלכות דאו"ח, שנעשו לחכמה וכתר, עברו את דרכה, והניחו שורשם בה. ועד"ז כל ספירה וספירה דאו"י השיגה קומת כתר, מחמת מלכות דאו"ח שנתחברה בכתר, עברה בהכרח בתוכם ונקבעה בה." זאת אומרת, או על ידי אור ישר או על ידי אור חוזר, אבל סך הכול כל ספירה וספירה משלימה את עצמה לכתר. כל ספירה שתיקח כמה שיש לה אור ישר + כמה שיש לה אור חוזר = עשר. "הרי שאחר שעלה או"ח ונתחבר באו"י, הושוו כל הספירות בקומה שוה עד כתר."

שאלה: כתר דאור ישר יש לו תשע ספירות עד יסוד, הוא לא יכול להגיע עד מלכות. לעומת זאת, מלכות שמעלה אור חוזר, יש לה עשר ספירות. זאת אומרת, נראה שכביכול הנברא הוא יותר מהבורא, יש לו יותר הבחנות.

ככה זה נראה לך, זה נשמע כך, אתה צודק, אבל זה לא כך.

קריין: טוב. אות ו'.

אות ו'

"ונבחן שאותה התכללות שכל ספירה וספירה נכללה מעשר ספירות מחמת התחברות דאו"י ואו"ח, עומדת בעובי, ומלבישות זו על זו. שהוא מטעם קומתם השוה. באופן, שבפנימיות כולן, עומדות ע"ס דכתר באורך, מכתר עד מלכות. ועליהן בעובי מלביש ע"ס דחכמה העומדות באורך, מכתר עד מלכות. ועליהן מלביש ע"ס דבינה, מכתר עד מלכות וכו' עד שע"ס שבמלכות מלבישות בחיצוניות כולן, מכתר עד מלכות. והנה נתבאר שמכל זווג דהכאה של אור העליון במסך דבחי"ד מוכרחות לצאת מאה ספירות, דהיינו עשר ספירות באורך, שכל אחת מהן מתפשטת לעשר ספירות בעבי, וכולן קומתן שוה עד כתר. ועד"ז בזווג דהכאה במסך דבחי"ג, יוצאות ט"ס באורך וט"ס בעבי, שקומתן שוה עד חכמה. ועד"ז בזווג דהכאה דבחי"ב, יוצאות ח"ס באורך וח"ס בעבי שקומתן שוה עד בינה. וכו' עד"ז."

אבל ודאי שזה עשר ספירות בכל מקום ומקום. אלא יחסית כאילו זה כתר וזה חכמה וזה בינה. בכל זווג דהכאה יש מאה ספירות.

שאלה: מה המטרה של זה? נראה שבהכרח קורה כך.

בהכרח, ודאי שכך יהיה. לא יכול להיות פחות ולא יכול להיות יותר.

תלמיד: מה יוצא לנברא מזה, מה הוא מקבל מזה?

לנברא יש התקשרות. כמו שהבורא שולח לנברא עשר ספירות, הנברא צריך לקבל את האור הזה מהבורא בעשר כלים.

תלמיד: זו עבודה או שזה בהכרח?

ודאי שזו עבודה, זה צמצום, מסך, אור חוזר, איך אחרת?

תלמיד: כל ספירה של אור חוזר, זה מאמץ של הנברא, כי נשמע שנכנס עשר יוצא עשר, הכול בסדר.

כך הוא כותב, הוא לא כותב על המאמצים. הוא כותב, אם זה קורה, מה קורה. והעבודה שלך לפני זה, כמה שאתה צריך להתאמץ, על זה הוא לא כותב.

תלמיד: אז ממה נבנה מזה, מה החידוש מזה?

החידוש, שאתה בונה את הכלים. ועל ידי הכלים האלו, אתה מקבל אור בתוך הכלים ומגלה את הבורא וכך אתה מגיע לדרגתו, נצחיות, שלמות, הבנה, הכרה בכל המציאות העליונה. וכל העולם הזה, שאתה עכשיו מרגיש לאט, לאט מאבד את החשיבות, אתה פחות מרגיש אותו, עד שבכלל לא נראה לך שאתה קיים כאן, הכול מתחלף, עולה לדרגה אחרת.

תלמיד: הכול קורה בראש הפרצוף?

למה בראש פרצוף? זה קורה דווקא בגוף. זה קבלת האור בעל מנת להשפיע, אור ישר, אור חוזר.

תלמיד: כי זווג דהכאה קורה בפה דראש, כתוב "שמכל זווג דהכאה של אור העליון במסך דבחי"ד מוכרחות לצאת מאה ספירות,".

כן, זווג דהכאה קורה בראש. אבל אחר כך, התלבשות אור ישר באור חוזר ולמטה, זה בגוף. בראש זה לא, לא נגמר שום דבר, ראש זה רק כוונה.

קריין: פרק ד'.

פרק ד'

מבאר עשר הספירות היוצאות זו למעלה מזו ובו ב' ענינים:

אות א'

מה' בחינות העביות, יוצאות ה' קומות של ע"ס

זו למעלה מזו ע"י הזדככות

"עתה נבאר הע"ס היוצאות זו למעלה מזו. ותדע, שמסבת ה' הבחינות שבכלי המלכות האמורות, יצא לנו ה' בחינות קומות היוצאים על ידי זווג דהכאה הנ"ל, זו למעלה מזו, מפאת הזדככות המסך וביאתו בה' בחינות העביות האמורות שבכלי המלכות, שבהיות המסך על עביות המלאה שבכלי המלכות, שנקראת עביות דבחי"ד, נבחן אשר יש באו"ח הנדחה ממנה, ה' בחינות, וע"כ הן מלבישות כל ה' הבחינות דאו"י. אמנם אם נזדכך העביות דבחי"ד, נמצא שהאו"ח הנדחה ממנה קצר מלהלביש את בחינת כתר דאו"י, כי אין בו רק ד' בחינות. וענין זה כבר מבואר כל צרכו בהסת"פ (ח"ב אות ע"ב ד"ה ובכדי) ומשם תדרשנו ואין להאריך כאן בזה.

אות ב'

אמנם צריכים לידע, שכל התפשטות אור עליון לזווג דהכאה על פי סדר המדרגות של ה' בחינות עביות שבמסך הנ"ל, אע"פ שיש בכל התפשטות מאה ספירות שהן ע"ס אורך וע"ס עובי, כנ"ל, מ"מ אינן נחשבות רק לספירה אחת, דהיינו רק על שם הספירה היותר עליונה שבו, אם העליונה היא כתר נקראות כולן כתר, ואם קומתו ספירת חכמה, נקראות כולן חכמה, וכו' עד"ז.

אות ג'

באופן, שאלו ה' הקומות היוצאות מפאת הזדככות המסך, זו למעלה מזו, מקומת כתר עד קומת מלכות, נחשבות רק לה' ספירות: כח"ב תו"מ. ואע"פ שבכל קומה מהם יש ע"ס באורך וע"ס בעובי, מ"מ, מתוך שכל אלו מאה הספירות נמצאות בקומה שוה, נחשבות משום זה רק לספירה אחת, שנקראת ע"ש העליונה ביותר, כנ"ל."

יש לנו תמיד חבילה, ובחבילה הזאת יש תמיד מאה ספירות, לא יכול להיות פחות ולא יכול להיות יותר, ה-ו-י-ה זאת ה-ו-י-ה. אלא אנחנו מודדים את האחד כלפי השני, בזה מאה ספירות, בזה תשעים, בזה שמונים, לא חשוב כמה, אבל זה רק יחסי. זה כמו שיש לך ילד קטן, אדם גדול וגדול גדול, אז בכל זאת יש את אותו רמ"ח אברים, שס"ה גידים בכל אחד, העניין הוא רק איך למדוד אותם. אז מודדים אותם גם לפי הספירות, כי אין לנו לפי מה, אז אומרים הגדול ביותר זה מאה ספירות, הבינוני חמישים, שישים ספירות, והקטן הוא עשר ספירות.

אות ד'

"והנך רואה, ההפרש הגדול מעשר ספירות שקומתן שוה, לעשר ספירות דזו למעלה מזו, כי העשר ספירות שקומתן שוה, יוצאות מזווג אחד דהכאה, ונחשבות כולן לספירה אחת. אמנם הע"ס כח"ב תו"מ היוצאות זו למעלה מזו, יוצאות על ידי חמשה זווגים דהכאה, מפאת הזדככות המסך על סדר המדרגה מבחי"ד לבחי"ג וכו' עד לשורש. שבכל אחת מהן, יש ע"ס באורך וע"ס בעובי, בקומה שוה, אשר ע"כ, אלו ה' הקומות נחשבות רק לכח"ב תו"מ. זה למעלה מזה, דהיינו, על שם ספירות העליונות שבה' הקומות הללו. והנה נתבאר, ההפרש הגדול, בין ה' מיני הע"ס, שהן: ע"ס דאור ישר, כשהן לעצמן. וע"ס דאו"י ואו"ח, אשר קומתן שוה. וע"ס דנרנח"י. וע"ס שנגל"ה. וע"ס דזו למעלה מזו."

שאלה: מה ההבדל בין ההגדרות של עשר ספירות באורך לעשר ספירות בעובי ברוחניות?

עשר ספירות ברוחב ובעובי זה אותו דבר. ברוחניות עשר ספירות באורך זה נקרא בגובה, זה עד כמה שיש עביות ומסך, וברוחב, זה עד כמה שיש התכללות, זה הכול.

תלמיד: כתוב "שנתחברה עם כתר, ונעשתה לקומת כתר, עברה דרך חכמה," מה נותנת הפעולה הזאת?

הספירות שעוברות מלמעלה למטה, הן עוברות דרך כל הספירות מלמעלה למטה. יש לנו חבילה (ראו שרטוט מס' 1 ) של עשר הספירות, עשר לרוחב 10, ועשר לאורך 10. אז יש לך עשר ספירות שמתפתחות מלמעלה למטה, כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. אלה עשר הספירות ''דאור ישר''. יש לך כנגדן עשר ספירות ''דאור חוזר'' מלמטה, סך הכול מאה ספירות. אלו למטה הן בעובי או ברוחב, ואלו למעלה באורך וגובה. סך הכול יש לך תמיד 100 ספירות.

ותמיד יש לך עשר ספירות בכל מדרגה ומדרגה 100 ספירות, רק אתה יכול לספור, נניח שיש לך ספירה 1 מאור ישר ו-9 מאור חוזר, סך הכול 10. אבל אם אתה תיקח מהגובה, יש לך ההיפך, 9 מאור ישר ו-1 מאור חוזר, סך הכול עשר. ובאמצע יש לך 6 פלוס 4, שזה גם 10. תמיד יש לך עשר ספירות, שמשלימות, אור ישר ואור חוזר.

שאלה: בעל הסולם כותב "השיגה קומת כתר, שהרי אותה המלכות דאו"ח.. עברה דרך חכמה" מה נותנת הפעולה הזאת העברה דרך הספירה?

כשמלכות עוברת דרך כל הספירות כדי להגיע לכתר, או אור מלמעלה עובר דרך כל הספירות כדי להגיע למלכות, בדרך הוא קונה את הספירות האלה, הוא מצייר בהם, הוא ממלא אותן באור שלו, זה מה שקורה. הוא בונה כך את הספירות.

תלמיד: אולי אחרי העברה יש רושם בחכמה מהמלכות שעברה דרך.

זה אחר כך.

תלמיד: מה ניתן לחכמה שחכמה יכולה להשיג את הכתר?

האור שעולה ממלכות ועובר דרך החכמה לכתר, הוא בדרך גם קונה מקומו בחכמה כדי להגיע לכתר וככה בכל ספירה וספירה. ולכן יש לך תמיד 100 ספירות.

תלמיד: מה הקשר בין השגה ואור חוזר?

השגה היא דווקא באור חוזר. עד כמה שיש למטה מסך ועד כמה שיש במסך אור חוזר, ההשגה רק באור חוזר, עד כמה שהוא משיג מאור ישר. מאיפה הוא יודע האם יש אור ישר או לא? רק על ידי זה שעושה צמצום, מסך ואור חוזר. אז הוא מתחיל לגלות מה שיש לפניו. כמונו, מסתכלים מהעיניים ואז מגלים מה שיש.

תלמיד: האם אומרים שעשר ספירות דאור חוזר הם באותו גובה כמו עשר ספירות דאור ישר?

לא, זה רק משלים, לא חייב להיות אותו גובה. כמו שציירנו עשר ספירות דאור ישר נשלמות על ידי עשר ספירות דאור חוזר.

שאלה: בגוף נכנס אור פנימי. אור ישר וחוזר קורה בראש ואחר כך אור פנימי נכנס לגוף. איך זה קורה?

זה קורה לנו בראש הפרצוף ומה שיש בראש מתפשט בגוף. ובגוף זה כבר נקרא "אור עליון", שזה אור ישר מלובש באור של הנברא שנקרא "באור חוזר". שני האורות האלו שמתפשטים מלמעלה למטה, זה נקרא "אור פנימי". מה זה אור פנימי? אור ישר המלובש בתוך אור חוזר אנחנו מסבירים לך בראש איך שהם מסתדרים ואחר כך איך שהם מתלבשים זה עם זה ונכנסים לגוף.

תלמיד: האם הראש אמור להחליט משהו. הרי נכנסות עשר יוצאות עשר?

הראש מחליט כמה יהיה לו אור ישר, כמה יהיה לו אור חוזר, הכול מחליט הראש.

תלמיד: נראה שתמיד עשר, מה הוא מחליט?

לא. בטוח שזה עשר. אבל מה הסוגים שבהם, מאיזה גובה. נניח שהראש החליט שהוא רוצה לעשות גודל מסוים, ולא כל הראש, אלא החלק שמסומן בכחול או שלא כל הראש מחליט אלא חלק, שמסומן בירוק ולא מסוגל אחרת, אז הוא בונה ולפי זה יש לו גוף.

תלמיד: מה המשמעות, שנכנסות עשר יוצאות עשר, ולא חלק מהם?

פה דראש מחליט כמה הוא מקבל בעל מנת להשפיע. ולפי ההחלטה הזאת הוא בונה כבר אור ישר ואור חוזר, איזו חבילה תהיה לו בראש. ומה שיש בראש אחר כך נכנס לתוך.

שרטוט מס' 1

פרק ה'

מבאר עשר ספירות דראש ותוך, היוצאות זו למטה מזו, ובו ד' ענינים:

אות א'

ועתה נבאר הע"ס היוצאות זו למטה מזו, שהן ה' פרצופין, א"א, אבא, אמא, ז"א, נוקבא. ותחילה נבאר ההפרש שמבין ספירה לפרצוף, שהמרחק ביניהם רב מאד, כי ספירה, פירושה, או בחינה אחת של אור ישר, או ע"ס המלובשות באו"ח אשר קומתן שוה, כנ"ל, אמנם פרצוף, פירושו, מדרגה שלימה, הנגמרת לעצמה בבחינת כלים גמורים, ובבחינת סיום המדרגה. ולפיכך, מתחייב שיהיה בכל פרצוף, ג' בחינות מיוחדות של ע"ס, שנקרא: ע"ס של ראש, וע"ס של תוך, וע"ס של סוף, כמ"ש לפנינו."

למדנו שכך כל פרצוף ופרצוף צריך להיות.

אות ב'

האו"ח העולה מזווג דהכאה ממטה למעלה,

אינו אלא שרשים לכלים, ולא כלים גמורים. והם ע"ס דראש

"והנה ענין הפרצוף, נתבאר כאן בדברי הרב (פרק י"ב אות ג' ד' ועש"ה באו"פ). וכדי להבין הענין על בוריו אני מוכרח להאריך בזה. וכבר ידעת, שמצמצום ולמטה, פסקה המלכות מלהיות כלי קבלה על אור א"ס ב"ה, אלא האו"ח העולה ממנה נעשה לכלי קבלה במקומה, כנ"ל. גם נתבאר שם (באו"פ פי"ב ד"ה על ידי ובהסת"פ ד"ה והנה נתבאר), אשר האור חוזר העולה מהמלכות ולמעלה, אינו נחשב לכלי קבלה גמורים, ואינם נחשבים רק לשרשים לכלים לבד, משום שכח המסך והעביות שבכלי מלכות, אינם יכולים להתעלות ממקום המלכות ולמעלה ממנה אפילו משהו. אלא אח"כ, שהאו"ח יורד ומרחיב את הכלי מלכות לעשר ספירות מינה ובה, ממעלה למטה, הנה אז, נעשה בזה כלים גמורים (כמ"ש באו"פ פ"ב אות ג'). עש"ה בטעמו ונימוקו, ואין המקום להאריך כאן.

אות ג'

האו"ח המתפשט ממלכות ולמטה,

עושה כלים לתוך הפרצוף

וע"פ המבואר, מובן היטב שמתחילה, צריכות עה"ס להתפשט לזווג דהכאה, כדי להעלות ע"ס דאו"ח, שילבישו לע"ס דאו"י בבחינת שרשי כלים, אשר ע"ס אלו, המלובשות ע"י האו"ח העולה ממטה למעלה, נקראות עשר ספירות דראש, שפירושו התחלה לכלים, דהיינו רק שורשים, וכדי לגמור הכלים, צריך האו"ח לירד ולהתפשט מן המלכות ולמטה הימנה, עם כל קומת אור ישר שהלבישה בראש מהמלכות ולמעלה, אשר ע"י התפשטות זו, נעשים ונגמרים הכלים. והתפשטות זו, מכונה בשם גוף, או תוך הפרצוף, כמבואר לעיל בדברי הרב (פרק י"ב אות ה')."

אות ד'

ע"ס דראש מכונות בשם הסתכלות והע"ס דתוך

מכונות התפשטות. מלכות דראש מכונה פה ומלכות דגוף מכונה טבור

"והנה נתבאר היטב, החיוב של ע"ס דראש וע"ס דגוף, המתחייבות להמצא בכל פרצוף. כי מתחילה, צריכים לזווג דהכאה, כדי לגלות האו"ח בבחינת ע"ס בסוד שורשי כלים, ואח"כ כשמתפשט מהמלכות ולמטה, יוצאים הע"ס בבחינת כלים גמורים, המכונים גוף או ע"ס דתוך. גם תדע, אשר זווג דהכאה המעלה את האו"ח מהמלכות ולמעלה בסוד ע"ס דראש, מכונה בדברי הרב, בשם "הסתכלות". והע"ס דגוף, היורדים מן המלכות של ראש ולמטה, מכונים בדברי הרב, בשם "התפשטות". גם תדע, שהמלכות של ראש מכונה בשם "פה" והמלכות דגוף, מכונה בשם "טבור" או מלכות דמלכות של ראש, וזכור."

תלמיד: זה כביכול מתבהר פחות או יותר ואחר כך שוב נעלם. זה לא מתקבע.

אתה רוצה לא לשכוח?

תלמיד: אני שוכח את זה לא מחר. אני שוכח את זה תוך הקריאה.

אתה לא צריך שום דבר חוץ מזה. העיקר לשכוח. זה שזה נכנס, זה נקרא "אין העדר ברוחניות'' אם היה לך מגע עם משהו, זה נשאר לנצח. זהו. שיסתלק. שייתן מקום לעוד ועוד כניסות.

אתה צריך בסוף החודש לעבור מבחן?

תלמיד: לא.

אז תירגע. המבחן שלך לנצח. הכול נשמר. אל תדאג.

פרק ו'

מבאר היטב ענין ע"ס דתוך שהן כח"ב תו"מ היוצאות זו למעלה מזו, ובו ד' ענינים:

אות א'

ביאור רחב לע"ס דתוך, היוצאות זו למעלה מזו

"והנה דברים אלו מובאים ג"כ בדברי הרב, בעץ חיים היכל א"ק שער אח"פ פ"ג, והוא מסיים שם בלשון הזה, "אך כלים אל הגוף שהם ז"ת, עדיין לא היה כח בראיה זו, עד שתפגע בנפש הנפש עצמה, ועל ידי הסתכלות ב' מלמטה למעלה, שהם אור העקודים ואור העין, היה האור חוזר ומלביש את ז"ת". עכ"ל.

אות ב'

למה צריכים להסתכלות ב' לצורך הכלים

והנך רואה כאן בדברי הרב, איך שמאריך ומדייק, אשר בכלים דגוף, צריכים להסתכלות ב' מלבד ההסתכלות שבראש, להיות שצריכים להם ב' בחינות אורות, שהן אור עקודים, ואור העין, שלכאורה, יש לשאול, למה לא די ההתפשטות של ע"ס דאו"ח מהמלכות ולמטה, כדי להוציא את העשר ספירות דגוף אלא שצריכים עוד להסתכלות ב', וכו'.

אות ג'

בהסתכלות א', יצאה רק קומה אחת של ע"ס,

ובהסתכלות ב', יצאו ה' קומות מה' זווגים,

זו למעלה מזו

אמנם, עם הנתבאר לעיל (פרק ד' אות ד'), אשר הע"ס, היוצאות על ידי זווג דהכאה בפעם אחת, שקומתן שוה, אינן נחשבות רק לספירה אחת בלבד, דהיינו, על שם הספירה העליונה שבאותה קומה, נמצא לפי זה, אשר על ידי ההסתכלות הא' שהעלה האו"ח מהמלכות ולמעלה לע"ס של ראש, דקומתן שוה, וכן על ידי התפשטותן מהמלכות ולמטה, שיצאו בזה ע"ס בקומה שוה של הגוף, הנה עדיין אין כאן רק ספירה אחת בראש, וספירה בגוף, וכבר ידעת שאין מדרגה נגמרת בפחות מעשר ספירות, ולפיכך, להסתכלות ב' צריכים, אשר על ידי הסתכלות הב', יוצאות עשר ספירות שלימות, שהן ה' קומות כח"ב תו"מ, זו למעלה מזו. על ידי ה' זווגים של הכאה, הבאים מפאת הזדככות המסך, כמ"ש כאן (באו"פ פי"ב אות ח'), עש"ה."

בלי הזדככות המסך, שיש לנו מטבור ומעלה, עד הפה דראש שמזדכך המסך, יש לנו רק ספירה אחת. אין עדיין קבלת האור ממש בתוך הכלי, אלא רק על ידי זה, דווקא כשהמסך מזדכך, אז נקרא שמקבל את האור בתוכו. אז מתרשם מכל עשרת הכלים.

אות ד'

"לענין התלבשות האורות בכלים,

כל הזך ביותר מתלבש בו אור יותר גדול

"ותדע, אשר אלו ה' הקומות, היוצאות בגוף על ידי הסתכלות ב', הנ"ל, הן יוצאות ממטה למעלה, שמתחילה יוצאת המלכות, ואח"כ הז"א, ואח"כ הבינה, ולמעלה מהכל הכתר. והטעם הוא, על פי מ"ש לעיל (באור פנימי פי"א אות ג' ובהסת"פ ח"ב ד"ה וזהו), אשר אע"פ, שלהשפעת הקומה החשובה יותר, צריכים לכלי עבה יותר, עם כל זה, האור הנמשך בסבת עביות ההיא, אינו יכול להתלבש שם, כי כל שהאור חשוב יותך, מתלבש בכלי זך יותר, עש"ה כל ההמשך. ונמצא לפי"ז, אשר הבחי"ד של כלי המלכות, אע"פ שממשיכה האור החשוב יותר, דהיינו קומת כתר, עכ"ז אין אור הכתר מתלבש בכלי מלכות ההוא דבחי"ד, אלא רק בבחינת כלי מלכות הזך לגמרי מכל עביות, דהיינו, אחר שנזדככה כבחינת השורש, וע"ז כולם."

שאלה: האם יש הסתכלות והתפשטות. מה זה הסתכלות ב'?

יש לך חשבון בראש, אחר כך יש לך התפשטות מפה עד הטבור בגוף, והזדככות בחזרה מטבור לראש. את זה אתה יודע?

תלמיד: כן.

אז תסתפק בזה. אל תסתבך עם כל השמות האלה. ובעניין הסתכלות א' והסתכלות ב', כולם לא בטוחים בהגדרות הללו.

אות ה'

הכלים יצאו זה למעלה מזה, ממלכות עד כלי דכתר

"ונמצא לפי"ז, אשר אחר שנזדככה המלכות מבחי"ד לבחי"'ג, ונשאר כלי דבחינה ד' בלי אור, הנה נתרשם בזה כלי דמלכות, הראוי לאור השפל יותר, דהיינו שנקרא אור הנפש. ואח"ז שנזדככה מבחי"ג לבחי"ב, ונשאר גם כלי מלכות דבחי"ג בלי אור, נתרשם בזה כלי דז"א, הראוי לאור הרוח, המעולה במדרגה אחת מאור הנפש," זה בהזדככות המסך, מטבור לפה. "ואח"ז, שנזדככה מבחי"ב לבחי"א, ונשארה גם הבחי"ב במלכות בלי אור, הנה נתרשם בזה כלי דבינה, הראוי לאור הנשמה. ואח"ז שנזדככה מבחי"א, לבחינת שורש, ונשארה גם בחי"א של המלכות בלי אור, הנה נתרשם בזה כלי דחכמה, הראוי לאור החיה. ובחינת השורש של המלכות, ראויה לאור הכתר שנקרא אור יחידה. ואחר שנתרשמו ה' הכלים האלו: כח"ב ז"א ומלכות, זה למעלה מזה, חזר האור העליון והתלבש בהם, כמ"ש הרב (בע"ח ש"ו פ"ו)."

זה כבר בפרצוף הבא. זה נקרא ע'ב.

שאלה: אני לא מצליח להתרכז. כבר הרבה מאוד שיעורים אני לא מצליח שום דבר לתפוס.

זה זמן כזה. בזמנים האלה, דרך אגב, אנשים קצת מעורפלים. סביב תשעה באב, כל הדברים האלה הם כך. חוץ מזה לפנינו עוד ט"ו באב, שזה היום של האהובים, ויש כאלה שאולי נמצאים קצת בערפול.

(סוף השיעור)