שיעור בוקר 05.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: אנחנו בשיעור בנושא "אמונה למעלה מהדעת". נקרא קטעים נבחרים מן המקורות. אנחנו בקטע מספר 75.

אנחנו ממשיכים באותו נושא כמו שהיינו קודם. זה ממש נושא בלתי נגמר, אמונה למעלה מהדעת. עד גמר התיקון.

קריין: קטע מספר 75 של הרב"ש.

"אנו רואים, שכל הבסיס נבנה רק על האמונה, שרק ע"י אמונה יכולים לצאת מהגלות. ולא להתחשב עם הדעת שלנו, הגם שעיקר האדם נמדד לפי דעת, שיש לו. אבל זה שהאדם יש לו דעת, לראות את מצבו האמיתי, זה נותן לו מקום ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שלמעלה מהדעת אין האדם מסוגל ללכת בלי עזרת ה'. מה שאין כן אם הוא רואה, שמצד השכל הוא יכול ללכת קדימה, אין נצרך לעזרתו יתברך. ועיקר, מה שרוצים מהאדם, שהוא יבוא לשלימותו, היינו שיזכה לבחינת נרנח"י דנשמה. וזה בא דוקא ע"י זה שהאדם נצרך להבורא, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו". [...]

לכן דבר גדול הוא, בזה שהאדם הוא נצרך להבורא, שיעזור לו. כי ישועתו יתברך הוא בזה, שנותנים לו כוחות יותר גדולים מלמעלה. וע"י זה שמקבל כל פעם כח חדש, היינו בחינת נשמה חדשה, עד שבסופו של דבר הוא יקבל כל בחינת נרנח"י, השייכים לשורש נשמתו."

(הרב"ש. מאמר 11 "מהו, שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה" 1990)

שאלה: כתוב שהנרנח"י של הנשמה מגיע הודות לכך שהאדם נזקק לבורא. איך ההזדקקות שלי לבורא מביאה אותי לתכונה הזאת?

אתה מחייב אותו להתגלות ולכן אתה משיג אותו. אם אתה מרגיש שעליך לגלות את הבורא ויחד עם זאת אתה מבצע את התנאים הדרושים, בזה אתה מגלה את הבורא.

תלמיד: אנחנו פשוט לומדים וגם בהמשך כותב רב"ש שרק על ידי אמונה אנחנו יכולים לצאת מהדעת. אז בשביל מה עלי לחייב אותו להתגלות? אנחנו אומרים שאני לא חייב לראות את הגילוי שלו אלא לעבוד דווקא למעלה מהדעת.

המשמעות בלגלות את הבורא היא שאתה מוכן להפוך את המצב שלך לכזה שיהיה תואם לגילוי הבורא, ולכן אתה מתקרב לחברים, אתה מסדר את כל התנאים הדרושים כדי שבהם יוכל להתגלות הבורא על ידי השתוות הצורה, ואז הוא מתגלה.

תלמיד: זה מגיע כעזרה, סיוע מהבורא?

כן. זו העזרה מהבורא. הוא נותן לך את התכונות בהתאם, אתה אוסף אותן, משלב אותן ומכוון אותן לבורא.

שאלה: המצב הזה שנצרכים לעזרת הבורא מורגש כמתנה גדולה מאוד ויש הרבה מצבים שמנסים להגיע להרגשה הזאת ולא מצליחים. מהי הפעולה המומלצת כדי להגיע למצב של צורך בבורא?

כשאתה מתייחס לחברים כמו שאתה היית מתייחס לבורא. בורא אתה לא יודע מה זה בדיוק, אתה לא יכול לאתר אותו, לא יכול להרגיש אותו, לא מבין את התגובה שלו, אבל אם אתה מתייחס לחברים בתכונת ההשפעה, חיבור, התקרבות, משיכה אליהם או אותם אליך, אז לאט לאט אתה מתחיל להרגיש שפעולות כאלו מביאות לך הרגשה של קרבת החבר, קרבת הבורא. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

תלמיד: אז הצורך בעזרה של הבורא לא יכול להגיע בצורה ישירה? הוא יכול להגיע רק דרך העבודה מול החברים?

אבל אין לך צורך. אתה צריך להביע את הצורך, לסדר את החיסרון לזה.

שאלה: כתוב "וע"י זה שמקבל כל פעם כח חדש, היינו בחינת נשמה חדשה,". מה המשמעות של "לקבל נשמה חדשה"?

"נשמה חדשה" זה בעצם האור שממלא את הכלי המתאים לו. אבל בינתיים זה לא אור של נשמה. זה פשוט האור שכבר מתחיל להיכנס לתוך רצון האדם המתוקן בהתאם לאותו האור.

שאלה: איך החבר נראה בעיניך במידת גילוי הבורא?

ככל שאני מתקדם לבורא, גם החברים שלי שאני נמצא איתם בקבוצה מתקדמים איתי לבורא בעיניי. ואני משייך ומקרב אותם לבורא יותר ויותר. כך זה מתחיל להתגלות לי. והכול מפני שאני קובע את זה. וכך זה כלפי כל חבר וחבר. ככל שאני מוריד את רוחניות הבורא בעיניי, גם החברים יורדים בעיני וההיפך.

תלמיד: ובתכונות נרנח"י איך משתנים החברים? איך משתנה היחס שלהם?

בתכונות נרנח"י החברים מתעלים, בתכונות נרנח"י, ככל שאני משיג יותר גם החברים שלי עולים יותר.

שאלה: האם עזרת הבורא מגלה לאדם את מצבו האמיתי?

יחסית. לפחות חלק ממצבו האמיתי.

קריין: מה האמת שאדם רואה שמאפשרת לו ללכת למעלה מהדעת?

כי הוא רואה שזה מתגלה מתוך המצבים הפנימיים שלו. זה דבר ראשון, ודבר שני שהוא צריך להאמין באמונת חכמים מה שהם כותבים.

שאלה: מה זה בעצם להגיע לשלמות? בזה שאני יודע שאני כל הזמן צריך את הבורא, שאני נצרך אליו?

גם. שלמות בזה שאתה דרך החיבור עם כל הבריאה משיג את הבורא, הכוח הפנימי שבבריאה שמוליד אותם, מסובב אותם, מארגן אותם, זה מה שאתה מגלה, נקרא "בריאה".

תלמיד: הרי כל יום הוא יום חדש בעצם. כל יום אני צריך לשאוף ליותר שלמות. אני מגלה כמה אני צריך יותר את השלמות הזאת.

בטוח. אחרת בשביל מה לך יום חדש?

שאלה: מה בדיוק הדעת מגלה לאדם שמעליה הוא צריך לעלות למעלה מהדעת?

הדעת מגלה לו את הדעת, מה שמקבל בכלים דקבלה שלו, ובמה שרוצה בעצם בצורה טבעית למלא אותם. ובאמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת שהוא מעדיף להיות בכוח הבינה, בכוח ההשפעה, למעלה מכוח הקבלה, אז הוא עולה לדרגה יותר גבוהה.

שאלה: מה לעשות בזמן שהאדם לא מרגיש שהוא זקוק לבורא? שהוא מרגיש שיש לו כוחות משל עצמו. למשל אפילו אחרי הכנס, שהוא מרגיש שהוא מלא, שהוא מסופק? לא מרגיש שהוא ממש נזקק.

אחרי כנס בדרך כלל קצת קשה כי באמת אנשים עייפים, מלאים, תוך היומיים האלה הם התרגלו לאיזה סגנון אחר של יחסים ולימודים, ואיך מעבירים את הזמן וקולטים ידיעות חדשות. זה ברור.

עכשיו צריכים ללכת לסגנון חדש. זה לא לחזור למה שהיה קודם, דווקא, אלא עוד סגנון חדש של קליטה, של יחס לבורא, של היחס בינינו וכן הלאה. אני חושב שמה שלא משתנה, ובזה אנחנו צריכים להחזיק את עצמנו, זה שאנחנו קשורים האחד לחברו בעשירייה, והעבודה הזאת לא נגמרת. וצריכים למצוא עוד ועוד כל מיני אופנים, מצבים איך אנחנו קשורים. איך אנחנו פעילים, גם גברים, גם נשים. אני רואה שהמצבים משתנים, אבל אותן הקבוצות באמת שומרות על עצמן. וכך אנחנו עושים.

לכן זה לא חשוב איך המצבים משתנים. אנחנו צריכים ללכת קדימה לאותה המטרה ולא חשוב לנו מה יקרה. כל ההתקדמות שלנו תלויה בכמה אנחנו דבוקים לאותה המטרה ולא סוטים מהדרך ולא מקבלים על עצמנו כל מיני תכונות או תנאים שלא מעולם ההשפעה.

חלק 2 קצר

18:53

שאלה: האם אחרי הכנס יש תוספת כלשהי בעבודה, איזה חידוש או משהו שאנחנו צריכים להוסיף כרגע?

אנחנו צריכים יותר ויותר לראות בכל חבר שותף למטרה הסופית. עד כמה במטרה הסופית אנחנו מחוברים יחד. עד כמה אני פותח את הלב לכולם, ובאמת אנחנו יכולים קצת יותר להיכנס פנימה לכל אחד ואחד, ששם נמצאת מטרתנו. וכך לאט לאט אנחנו מאתרים, אנחנו יותר ויותר בונים את המקום הזה שבו נגלה את הלב המשותף שלנו, את הנקודה המרכזית של כל העולמות. כשהלבבות שלנו יתחברו באמת, הם יביאו אותנו להרגשת אותה נקודה מרכזית.

שאלה: כשאדם נמצא בהיי, בהתפעלות כולו, עם מה הוא פונה לבורא?

זה לא מצב שממנו אפשר כל כך לפנות, כי אדם הוא סך הכול כלי מוגבל, ואם הוא מתמלא באיזושהי תופעה, זאת אומרת באיזה אור רוחני, אז האור שולט בו, ואז אדם לא יכול להביע את עצמו אלא רק את האור שממלא אותו.

לכן יש כאן עבודה אחרת שהיא חיבור עם האחרים, שיכול להיות שנמצאים במצבים שונים, אחרים, ואפילו אם גם הם מתמלאים בכל מיני מצבים כאלה כמו אותו אדם, אבל לכל אחד ואחד המצב המלא הוא אחר ולכן יש ביניהם איזה שוני, ומתוך השוני הזה הם פונים לבורא ומבקשים ממנו חיבור. כי נקודות המילוי שלי ושל החבר, ושל עוד חבר ועוד חבר, הן בכל זאת נקודות שונות, ואנחנו רוצים שהבורא יבנה לנו נקודה אחת משותפת וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: התכונה הזאת של נרנח"י היא אותו אור אמונה שעליו שאלת אתמול?

לא, לא בדיוק. נרנח"י זה כל אור האין סוף שיכול במצב הנוכחי למלא את הכלי המשותף שלנו.

שאלה: כדי שאדם יזדקק לבורא האם עליו לעשות פעולות להמתקת המלכות בבינה ואז הוא מרגיש את החושך שעליו כותבים ב"שמעתי"? אז הוא מבצע את הפעולה הזאת והופך למי שבא לקבל סיוע ומסייעין לו? אז עוזרים לו?

מסייעים לאדם מתי שהוא מאוד רוצה להתחבר לחבר ומגלה שבמצב הנוכחי הוא לא מסוגל לעשות את הפעולה הזאת. כי כל החיבור שלנו הוא המטרה, אנחנו צריכים לחזור לכלי שלם של אדם הראשון, ואין לנו ברירה, אלא אם בסופו של דבר עבור זה אנחנו מבקשים, אז אנחנו נקבל את זה.

שאלה: במהלך הכנס הזמן עבר כל כך מהר, עברנו דרך הרבה מאוד מצבים בקצב מאוד מהיר. האם זה זירוז הזמנים, ואם כן איזו השפעה יש לזירוז הזמנים הזה על שאר האנושות?

אנחנו עוד לא מבינים, עוד לא מרגישים את השינויים האלה, איך גלים מאיתנו עוברים לאנושות ומתחילים לעבוד גם שם. אבל בהחלט אתם תראו, לא היום ולא מחר כדי שזה לא ישפיע עליכם בצורה לא טובה, עד כמה אתם משפיעים על כולם. למה זה יכול להשפיע עליכם לא טוב? כי אתם עדיין לא נמצאים תחת המסך שיכול לכסות אתכם מגאווה, מאיזה כוח התגברות, מגאות, ולכן אתם לא מבינים עד כמה אתם משפיעים על כל האנושות ולא מגיע לכם לראות את זה.

שאלה: האם דרך המצבים השונים שאנחנו עוברים החיבור בעשירייה משתנה?

ודאי שמשתנה. החיבור בעשירייה כל הזמן נמצא בשינויים דינמיים כאלה.

תלמיד: האם יכולת החיבור שלנו משתנה או שהחיבור עצמו משתנה?

גם יכולת, גם החיבור עצמו, גם תוצאות מהחיבור, גם מילוי של החיבור, כל הדברים האלה משתנים וכל הזמן.

שאלה: נאמר בקטע מס' 75 שרק על ידי אמונה יכולים לצאת מהגלות. אנחנו יודעים את זה, אבל כשאנחנו מתמודדים עם הדעת אנחנו מגלים שלא כל כך פשוט להתעלות למעלה מהדעת. איך אנחנו יכולים להתגבר על הדעת ולצאת מהגלות בקצב יותר מהיר? איך אנחנו יכולים לזרז את המצבים ולצאת יותר מהר מהגלות ללמעלה מהדעת?

יש רק אמצעי אחד, שאני עוזב את עצמי ודבוק בחבר. בצורה כזאת אני עולה מדעת לדעת יותר עליונה. רק בצורה כזאת. בקיצור, חיבור בין החברות כך שאני לא רוצה להרגיש את עצמי אלא רוצה להרגיש אותן.

שאלה: אמרת, שברגע שאתה מרגיש שאתה עולה, אתה מרגיש שהחברים עולים וכשאתה נופל אתה מרגיש שהחברים נופלים. ואם הבקשה הזאת נובעת ממני, תמיד הבורא עוזר לי ועוזר לחברים לעלות ולבצע את העבודה. מצד שני אני מבינה שעדיין עלי האחריות. איך לעזוב את ה"אני" בצד.

אם את לא עובדת לבד אלא עם החברות שלך, את לא תרגישי שאת עובדת על עצמך, משקרת לעצמך, הפעולות שלך יתמוססו בתוך האחרות ויחד איתן תעשי אותן.

שאלה: מה זה שהעשירייה שומרת על עצמה?

עשירייה ששומרת על עצמה, זה שהיא כל הזמן דואגת לחיבור המתגבר שלה.

תלמיד: איך החיבור מתגבר?

למרות כל השינויים שהם מרגישים כל אחד וכולם יחד, הם שומרים שהקשר ביניהם כל הזמן יתחזק.

שאלה: מהי הקפיצה המהותית שעשינו בכנס הזה?

למדנו לעבוד יותר יחד בחיבור, ואנחנו בכל זאת יותר מבינים ומרגישים שאנחנו מתקרבים ללשמה, והלשמה דורש שנעזוב את עצמנו ונתכלל בחברים. והוא מתחיל אחרי שאני מרגיש את החברים שלי ונמצא איתם בקשרי אהבה, כי זה תלוי בזה – את זה התחלנו להבין בכנס. ועניין לשמה לא נראה לנו כל כך רחוק ודוחה ולא מובן ומבלבל, אלא אנחנו מבינים שכאן הוא נמצא לפנינו ואנחנו צריכים לבוא יותר קרוב אליו ולהכיר אותו יותר, להבין אותו יותר, להתקשר אליו, לנגוע בו. זאת אומרת זה כבר כמעט בהישג ידנו.

תלמידה: הייתה הרגשה בכנס, כאילו הכניסו אותנו לאולם משחקים גדול. כאילו קודם היינו תינוקות, ועכשיו נכנסנו לאולם משחקים יותר גדול, יותר צבעוני, יותר מלא רגשות והרגשת החברים. איך לא ליפול לאפרוריות, איך לקחת את עולם המשחקים החדש שהבורא שם אותנו בו ולהתפתח יותר בתוך המקום הזה?

אני לא חושב שאנחנו נמצאים לפני תקופה אפורה. האמת שלפנינו עכשיו שטח עבודה חזק, אבל עבודה שקשורה גם עם השכל, עם הרגש והקשר בינינו. זאת אומרת שאנחנו יותר ויותר נכנסים להתקשרות בינינו ומשם אנחנו מוציאים כל מיני תופעות חדשות של הרגש, וכך אנחנו נתקדם.

אז אין מה לפחד ולהצטער, תחזיקי איתנו יחד ואת לא תאבדי את הכיוון.

תלמידה: הרגשת הכלי העולמי שקיבלנו בכנס, הייתה מאוד מאוד חזקה, מרגשת וססגונית - כאילו אין מילים בכלל לתאר איזה תחושה היתה של כל כך הרבה קבוצות וכל כך הרבה חברים וחברות, זה ממש ממלא את הלב. איך להחזיק את כל הכלי העולמי הזה בלב שלנו?

כן, זו בעיה לחזור אחרי חיבור כזה, אחרי הכנס למצב כמו שהיום את מתארת, קר, אין הרבה אנשים, כל אחד נמצא באיזושהי פינה שלו וכאילו זה מוריד את מצב הרוח של כל אחד בכמה מעלות למטה, מה עושים?

אני חושב שאנחנו צריכים עוד יותר להתחבר בינינו, עוד יותר לחבר, וממש לחמם כל אחד את החבר שלו וכך נשתדל לעלות. אני לא יודע מה להגיד, אבל כשהייתי בשנים הראשונות בישראל, זה היה כשעוד שלא היו תנורי גז וגם חשמל לא היה כל כך. בקיצור היה קר ובחורף במקום שגרנו ואני גר באותו אזור בעצם, היה שלג, היום אין שלג, זה כבר מזמן נעלם ואני זוכר שהייתה הרגשה מאוד מוזרה.

מה לעשות? אני חושב שאנחנו צריכים להשתדל להרגיש שאנחנו נמצאים יחד, מחממים זה את זה ומתחברים. יושבים יותר קרוב אחד לשני, כל אחד מרגיש את הכתף של השני ובואו נתחמם. העיקר שמבפנים נחמם זה את זה, כי דווקא עכשיו אחרי הכנס זה הזמן שאנחנו צריכים להרים את המוט, את המקל שלנו שאיתו אנחנו רצים קדימה, ולהמשיך לרוץ למטרת הבריאה. אני בטוח שיש הרבה אנשים בינינו שמוכנים לזה.

שאלה: איך אנחנו נבנה את המסך החדש במדרגה החדשה, כדי שנוכל לשרת את החברים בלי גאווה?

אנחנו נמשיך יחד ונראה באותם הכתבים של המקובלים עוד דברים נוספים שהם יעזרו לנו להתקדם יותר ויותר. ואתם תראו, היום אנחנו נמצאים במעבר מהכנס ליום חול, אבל תוך יום, יום וחצי זה הכול יסתדר.

שאלה: שמעתי שאמרת לחבר, שאנחנו צריכים שתהיה בנו "אמונת חכמים", אמונה במורים שלנו. מהי אמונה במורים שלנו, או "אמונת חכמים"?

יש בזה הרבה תנאים, גם כתוב, ואפשר למצוא את הדברים. קודם כל, אנחנו סומכים עליהם ב-100%. אנחנו הולכים בעקבותיהם, ומה שהם אומרים אנחנו מקיימים, אפילו כשלא רואים שהצדק איתם, כי זה נגד ההיגיון שלנו.

וכך אנחנו כמו ילדים קטנים עוברים אחריהם בצעדים קטנים, ועושים מה שהם עושים, וכמו הילדים הקטנים, כמו הקופים, מעתיקים את התנאים, הפעולות, התנועות של הגדולים, וכך אנחנו רוצים להידמות למקובלים הגדולים. ומה שהם עושים או ממליצים, כך אנחנו צריכים לעשות. ולאט לאט אנחנו מתחילים להרגיש בפעולות שהם ממליצים לנו לעשות, טעמים, ואחר כך תוכן, וכך מתקדמים.

שאלה: האם המצב שמדובר עליו במאמר "שהאדם יש לו דעת, לראות את מצבו האמיתי," זה כלי או מצב של הבנה?

זה מצב של הבנה.

שאלה: איך קורה המעבר מעבודה בכלי פרטי לעבודה בכלי כללי? כי מאוד מורגש שכל ההבחנות שאנחנו מדברים עליהן עכשיו מתממשות בתוך כלי שהוא כללי.

גם את זה אנחנו לא יכולים לברר, כי הדברים האלה נתונים לשינוי, הם עוברים כל מיני שינויים. אנחנו נחזור לאותה שאלה בעוד חודש, חודשיים, ואז נוכל לברר בדיוק איך משפיע הכלי הפרטי על הכלי הכללי, ואיך בכלל כל אחד יכול להשפיע על העשירייה שלו וכל קבוצה על הקבוצות האחרות.

תלמיד: בכנס היתה הרגשה, חוויה של התפעלות כללית שסוחפת את כולם, ודווקא בחזרה לעשירייה, יש משהו מאוד מאוד מחייב וממוקד ביחס לעבודה שהאדם צריך לעשות ובכלל שצריך לעשות. איך למנף את העוצמה הזאת שיש בתוך עשירייה?

צריכים לעשות אולי איזו ישיבה של העשירייה בלבד ולהחזיר אותנו להתקשרות מרבית ככל שאנחנו יכולים עכשיו אחרי הכנס ולהמשיך את העבודה בינינו, להחזיר אותה למסלול של העשירייה, כי בזמן הכנס היינו באיזה פיזור.

תלמיד: על אף שהיינו בפיזור, אני לא מרגיש שאיבדתי את הקשר עם העשירייה, כי אנחנו כל כך עובדים כל הזמן על החיבור, אז לא משנה איפה אתה, אתה מגיע לזה מתוכם.

כן.

תלמיד: אני מנסה להבין איך העשיריות יכולות עוד יותר לבנות את עצמן ולממש את השלב הבא שאנחנו רוצים להיכנס אליו?

אני חושב שאנחנו צריכים קודם כל למצוא את העשיריות כעשיריות, כל עשירייה ועשירייה שתמצא את עצמה, עד כמה היא מגובשת, עד כמה היא אחד, עד כמה היא מבינה שיש לפניה מטרה ספציפית שלה אישית, ואחר כך שימשיכו בזה. אבל קודם כל למצוא את עצמם כמחוברים יחד, כי בכל זאת במערכת אדם הראשון הם לא נפרדים וממשיכים כנקודה אחת בתוך הכלי הכללי.

תלמיד: מה פירוש שהעשירייה מוצאת את עצמה? מה היא מחפשת?

היא מרגישה את עצמה כאוניה נניח שכל החלקים שלה בכל זאת מחוברים יחד והולכים נגד כל הגלים, הרוח וכן הלאה.

תלמיד: ומה היא מחפשת?

היא מחפשת את המקום שלה, איפה שכל החלקים שלה מתחברים ביניהם ממש כנקודה אחת.

תלמיד: ומה אנחנו צריכים למצוא?

את הנקודה האחת הזאת, "כאיש אחד בלב אחד". זו נקודה שבה כל אחד מאבד את האישיות שלו ומקבלים כולם יחד את נקודת החיבור הכללית שלהם.

תלמיד: אותה נקודה אחת של העשירייה היא נקודה שקיימת?

היא קיימת.

תלמיד: כדי להגיע לנקודה האחת הזאת, כל אחד עושה עבודה כלפי הנקודה הזאת?

כן, אנחנו רוצים להיפגש בנקודה הקטנה הזאת שלנו, והיא בשבילנו הנקודה המרכזית.

תלמיד: מהי הנקודה הזאת? אם אנחנו רוצים להיפגש שם, איפה אנחנו נפגשים?

אנחנו נפגשים במרכז של הכלי דאדם הראשון.

שאלה: כל כנס נוסף שאני משתתף בו מרגיש ככנס הכי טוב שהיה אי פעם. כשאני חוזר חזרה לעשירייה, אני מרגיש כאילו קבלתי ויטמין B12, כאילו מישהו הזריק לי ויטמין כזה ואני מסוגל לגשת לעבודה בצורה הרבה יותר משמעותית, אני מתחזק, ואני גם מרגיש את זה על החברים האחרים בעשירייה. אולי זו רק ההרגשה שלי היום, אבל כך זה מרגיש.

נקווה שעכשיו אחרי שקיבלת ויטמין, תהיה יותר פעיל.

שאלה: אני רוצה להודות לך ולבורא על הכנס המופלא הזה. אפילו מהשיעור הראשון של הכנס כבר הייתה תחושה של הודיה ותפילה למען כל הכלי העולמי ואני כבר לא מפחד לאבד את החברים מכיוון שאני כל הזמן מתפלל עבורם. יש משהו נוסף שהתווסף שכבר לא תלוי בי, גם תפילה וגם הודיה.

כל הכבוד, תמשיך.

קריין: קטע 76.

"ענין צמצום והסתר נעשה לטובת התחתון, אם כן אין מקום לשאול שאלות על ההשגחה, מדוע הבורא מתנהג עימנו בצורה זו כמו שנראה לעינינו, שאין אנו רואים את הטוב, ואנו סובלים גלות, ועניות, וכדומה, היינו שכל אחד ואחד יש לו טענות על הבורא, מדוע הוא מתנהג בהשגחה בלתי גלויה לעינינו, שזהו רק טוב. לכן אסור לדבר לשון הרע על השגחתו יתברך, איך שהוא מתנהג עם הנבראים. אלא אנו צריכים להאמין באמונה למעלה מהדעת, שממש כמו שנראה לעינינו, כך צריך להיות. ועל מה שאנו מרגישים, אנו צריכים ללכת בדרכי התורה, מה שהחכמים הורו לנו איך להתנהג בכל אלה ההרגשות שאנו מרגישים, ועליהם להגיד בדרך אמונה למעלה מהדעת, שעינים להם ולא יראו." 

(הרב"ש. מאמר 22 "מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קושיות" 1989)

שאלה: למה אנחנו צריכים לשים לב כדי לסדר את החיסרון שלנו בצורה המדויקת ביותר?

כל רגע אותו אנחנו מקבלים, אנחנו נמצאים במצב האפשרי הכי טוב שבו יכולים להיות. לכן כל הזמן אנחנו צריכים להעלות לבורא רק תפילות הודיה.

שאלה: איך אנחנו יודעים שזו אמונה מעל הדעת ולא אמונה עיוורת?

כאן השאלה, מה ההבדל בין אמונה עיוורת לאמונה למעלה מהדעת? אמונה למעלה מהדעת היא גילוי, אני מתחיל לראות את העולם העליון בכלים של השפעה. אמונה עיוורת כמו שאתם אומרים, אני לא יודע בדיוק למה אתם מתכוונים, אבל זו לא אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: מה יש באותו מקום משותף שאליו אנחנו רוצים להגיע שאין באוסף ההתפעלויות? מה יש באותו מקום שהוא מעבר להתפעלויות הפרטיות שאנחנו אוספים?

יש את הבורא, אליו אנחנו נמשכים. אנחנו מדברים רק על הכלים, על ידי איזה כלים אנחנו מגיעים אליו, משיגים אותו.

שאלה: אדם שחולה במחלה קשה, איך הוא יכול להתעלות מעל הדעת למרות הסבל שהוא מרגיש בגוף שלו?

זה בהתאם לתמיכה של החברים, אחרת הוא לא יכול לבצע את זה. האדם בעצמו לא מסוגל לכלום, אם הם שניים, שלושה, אז הוא כבר מתחיל להיות בכוח, לא אחרת.

שאלה: הבנתי מהקטע שאנחנו צריכים תמיד להודות ולא לבקר את הבורא עד שלא נגיע למצב של לשמה, או שאנחנו כן יכולים לבקר אותו עד אז.

לא, כל עוד לא מגיעים ללשמה אנחנו לא יכולים למתוח ביקורת על הבורא, אנחנו לא מבינים בדיוק מה התוכן של הפעולות שלו.

שאלה: האם כשנגיע למצב שנצדיק את הבורא בכל מצב, אז נגלה את הרחמים שלו?

וודאי שיהיה מצב שבו נצדיק את הבורא בכל המצבים שיהיו, זה יהיה המצב של גמר התיקון שלנו. אנחנו לא רק נצדיק אותו, אלא נעשה אותן פעולות שכביכול הוא צריך לעשות ואנחנו נעשה אותן עוד קודם, לפניו.

שאלה: בכנס הייתה הרגשה של חיסרון משותף מאוד עוצמתי והורגש שהחיסרון הזה רק הולך וגדל, כבר לא הורגש הצורך למלא את החיסרון הזה, לגלות את הבורא, רק רצון ללמוד לעבוד ולשמוח בתוך החיסרון הגדול. איך עובדים בתוך החיסרון הגדול ואיך לכוון את עצמנו נכון?

אתם הגעתם לאיזשהו מצב ונתנו לכם עבודה, נגיד לתפור שמלה אחת מכולם. אתם גזרתם והתחלתם לתפור, אבל בכלל לא מדדתם את השמלה הזאת האם היא מתקרבת לסיומה, האם היא מוכנה ומתאימה למישהי שאותה אתם רוצים להלביש, לאיזו בובה או פסל. יוצא שאומנם הייתם מקושרים יחד, אבל ללא נטייה למטרה, לא בדקתם שהחיבור שלכם מקדם אתכם למטרה, וכאן עדיין יש איזה פספוס. אבל זה לא נורא, דווקא עשיתם עבודה טובה, אומנם חלקית, אבל כך זה מתאים למי שמתקדם.

תלמידה: אז איך לכוון, איך מודדים את השמלה באמצע העבודה?

בפעם הבאה נעבוד גם על זה. אי אפשר היה לעשות גם את זה וגם את זה בבת אחת. עשיתם מצוין כול מה שצריך. ויותר מכך, זה בלתי אפשרי.

שאלה: במה מסתכמת העבודה הפנימית שלנו כדי לעזור זו לזו כדי להצדיק מה שהבורא נותן לנו?

בהדרגתיות תגיעו למצב שבו תוכלו לתקן, לכוון, להבין אחת את חברתה ובהתחברות ביניכן תקבלו את התמונה היותר שלמה של הבורא, מלאה בצבעים, ברגשות. ואז כל זה יתקבל בעיניים שלכן בצורה אחרת לגמרי. זה כמו שאת פוגשת מישהו. כמו עם אדם אהוב, את רוצה שהאדם האהוב הזה יהיה כזה וכזה, דומה לך, בהתאמה אליך, כשאת נשענת עליו, ותרגישי שאין שום דבר שמפריד ביניכם. דבקות, התחברות כזאת הדוקה שכל המחשבות, כל הרגשות, כל התוכניות שלכם, כל זה יהיה דומה לחלוטין. שלך ושלו. למצב כזה עלינו להגיע. זה נקרא כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: האם כשאנחנו מרגישים שאנחנו דואגים לחברים בצורה אמתית, זו התחלה של מסך? ואם כן, איך מתפללים לבורא במצב הזה?

כשנראה לנו שאנחנו חושבים טוב על החברים ורוצים לעזור להם, אנחנו צריכים לכלול בזה גם את הבורא שרוצים להתקרב אליו דרך החברים, רוצים לגרום לו נחת רוח, ואם אנחנו מחברים את הדברים האלו יחד, אז אין יותר מזה.

שאלה: אני לא מצליח לשמוע את השיעור, אני צופה במסך ולא שומע כלום. האם זו הזדמנות שלי ליגיעה באמונה למעלה מהדעת?

זו הזדמנות ליגיעה. אני לא חושב, שזו כבר אמונה למעלה מהדעת, אבל זו הזדמנות ליגיעה. תנסה להיכנס לתוכן של השיעור.

שאלה: כל העבודה שלנו היא בהסתרה והשפע הזה טוב לנו, אז למה אנחנו כל הזמן מדברים על גילוי, למה צריכים אותו?

אנחנו חייבים את הגילוי כדי שלא נבטל את ההסתרה. אנחנו חייבים, צריכים את ההסתרה, אבל כדי שמעליה, נגלה את היחסים שלנו עם הבורא.

שאלה: את האמונה למעלה מהדעת אנחנו מגלים בחיבור בינינו. האם מגיעים לזה בעזרת יגיעה ומאמצים או בעזרת תפילה?

בעזרת זה וגם זה. גם בתפילה יש יגיעה ומאמצים וגם ביגיעה ומאמצים יש תפילה.

שאלה: איך אפשר להאיץ או לחזק את התפיסה שאנחנו כבר מחוץ למצרים?

אנחנו עוד לא מחוץ למצרים, אנחנו נמצאים ביציאה ממצרים וזה תלוי במאמץ שלנו. אני מאוד מקווה שנתגבר על הכוחות של פרעה שמושכים אותנו בחזרה למצרים, כפי שאנחנו רואים מהסיפור. פרעה שלח אחריהם פרשים וחיילים ויש כאן עוד הרבה כוחות שרוצים לבלבל אותנו כדי שנישאר במצרים. יהיו לך חיים מסודרים, רק לדבר אחד אתה צריך להסכים, לעבוד ברצון לקבל שלך על מנת לקבל והוא ייתן לך תענוגים והכול יהיה בסדר, אישה, ילדים, עבודה, משכורת, כל מה שיש לך, יהיה לך. הכול יהיה מסודר. לאן אתה רץ? לאן אתה קופץ? למה אתה רוצה לצאת מזה?

וכאן השאלה, מה אדם רוצה לומר, האם הוא רוצה לבטל את הכול, רק לדעת את מהות החיים, מטרת החיים, למען מה אני חי? אני לא רוצה לחיות עוד כך וכך שנים ואחר כך למות ולהירקב באדמה כמו כולם, אני רוצה להשיג את עולם האמת ולשם כך אני קיים.

נקווה שאנחנו נקיים את עצמנו לזה וכך נהיה.

שאלה: ההרגשה שקיבלתי מהכנס נעלמה לחלוטין. נשארו בי רק מעט רגשות, ואני מרגיש שאני מסתובב כמו רוח רפאים בין החברים, כאילו זה היום הראשון שהתחלתי ללמוד את חכמת הקבלה. מה אני צריך לעשות במצב הזה?

מצוין. בזמן הכנס היית מחובר עם האנשים, הגעת איתם לאיזו הרגשה, והקרנתם זה על זה את ההרגשה הזאת. ומה עכשיו? עכשיו אתם לא נמצאים בקשר פיזי, או וירטואלי כמו בזמן הכנס, וגם היום לא הייתה הכנה כמו בזמן הכנס, ומה שקורה באמת, זה שיש מצב של פחות התרוממות מהכנס.

מה לעשות? להשתדל לעלות את עצמך לרמת הדרישה מהשיעור, כמו בכנס. מה ההבדל בין כנס לשיעור? אין שום הבדל. אני יכול לקבל עכשיו את כל התוצאות הגבוהות ביותר, כמו שקיבלתי או רציתי לקבל בזמן הכנס. מה ההבדל? אין הבדל.

זו סך הכול אותה אסיפת חברים שרוצים יחד בחיבור להגיע לבורא, להרגיש אותו, להכניס אותו לתוך השיתוף ביניכם, וככל שהשיתוף שלכם יותר גדול, יותר חזק, יותר מחובר, יותר עמיד, ככה אתם תגלו את הבורא.

אז קדימה, אין הפרעות, ואם יש הפרעות אלו הפרעות נכונות, שאתם צריכים לתקן, ואז יהיו לכם חיבורים עוד יותר טובים, ויותר מתאימים לדרגת הגילוי שצריכה להיות.

שאלה: איך אנחנו יכולים להחזיק את הבורא ואת הכוונה הנכונה בלבבות שלנו, גם כשאנחנו נמצאים בהסתרה?

בכוח. ודווקא זה טוב, כשאתם דורשים מתוך מצבכם בהסתרה, שאתם רוצים לגלות את הבורא ביניכם. שהוא ישרה ביחס בין בני האדם. אתם רוצים לבנות בקשר ביניכם כאלו יחסים, שיתאימו לתכונת הבורא, השפעה, אהבה, חיבור, קירוב, ואז כשאתם משתדלים להגיע לזה, מבקשים שכך זה יהיה ביניכם, לאט לאט אתם מתקרבים לזה. קדימה, הכול תלוי בכם, ולהתפלל בכל זאת אתם כן יכולים.

שאלה: איך תמיד להימשך אחרי הרצון הרוחני וגדלות החברים, ולא לשים לב לחיצוניות שלהם?

איך לעשות את זה? תנסו יחד, וסך הכול מהמאמץ שלכם תבנו את המצב הזה.

שאלה: הצעת לנו ללכת אחרי מקובלים, אחרי כתבי מקובלים כמו קופים, ולאט לאט לקבל טעם והרגשה ממה שהם כותבים לנו. יש מין הרגשה לפעמים כשאתה עומד מול קטעי מקובלים שאלה דברים גבוהים. שמה שכתוב שם נכון, אבל כמו שאומרים, "אין אדם חפץ בבת מלך". זה נראה לו כמו משהו שפעם יהיה לו, אולי פעם הוא יהיה בזה. וגם בכנס יש התפעלות גדולה מהחשיבות שאתה מקבל מהסביבה, משהו גדול כזה עוטף אותך.

לעומת זאת בעשירייה כשחבר עושה פעולה קטנה של השפעה מולך, ממש, שם אתה ממש יכול ללמוד ממנו איך להיות משפיע. שם בקשר האישי הקרוב יש קנאה, ואפילו תפילה יכולה לצאת מזה, לרצות להיות כמו החבר גם משפיע. ממש אפשר להרגיש שהקשר הזה לא יכול להשאיר אותך אדיש, וכאילו מחייב אותך להשתנות. אתה רוצה להחזיר לו, אתה גם רוצה.

איך להסתכל נכון על המצבים האלה שאנחנו פוגשים? כאילו יש לאדם בחירה, או להתפעל מזה, מכל אחת מהדוגמאות שנתתי, או כאילו לזלזל בזה, לא לקחת את הדוגמה פנימה, ולנסות להשתנות ממנה.

מאיפה לוקחים כוח להתפעל מהחברים, להתפעל מהסביבה, להתפעל מכתבי מקובלים, להתפעל מהלימוד, מרב, ולא להעביר את זה הלאה? כאילו האגו אומר, אולי אתה לא מתאים, אולי זה גדול עליך.

אז תעשה חשבון, יש לך או קנאה, או תאווה, או כבוד, על ידי אחד מהם אתה חייב לצאת מהמצב שלך. הקנאה לא נותנת לך אפשרות?

תלמיד: כן, זה הכי כואב, למה החבר משפיע, ואתה עדיין לא כמוהו. זה הכי מידי, ומחייב אותך להשתנות ולרצות גם להיות כמוהו.

נו, אז קדימה, תסתכל על החברים, תלקט מכל אחד מהם פירורים של קנאה, תאווה וכבוד, ויהיה לך מספיק כדי להתרומם, לפנות לבורא, ולבקש ממנו. למה גלעד מקבל? תסתכל איזה פרצוף יש לו, כמה נהנה מהמצב שלו, מזה שקיבל עלייה, ולמה אני לא? כן, תפנה לבורא ותגיד לו.

שאלה: בקטע 76 כתוב שאנחנו צריכים להאמין למעלה מהדעת ואיך שהדברים נראים לנו, ככה זה צריך להיות. איך יכול להיות שיש לנו ספק בזה שדברים צריכים להיות אחרת?

אני לא בדיוק יודע איך לענות לך על זה, אבל אנחנו מקבלים את הכול מהנקודה של גמר התיקון.

תלמיד: זאת אומרת הדברים נתפסים כמו "סוף מעשה במחשבה תחילה", ואתה לא פעם אמרת שכל מה שאנחנו תופסים, זה כמו סרט שמוקרן לפנינו, אבל הסרט הזה כבר נוצר מראש, ומה שצריך לקרות, יקרה.

מצד שני, כדי שנוכל להתקדם באמונה למעלה מהדעת, אומרים לנו שכל מצב חדש שנגלה לפנינו, אנחנו בכל זאת צריכים שיהיה לנו ספק כלפיו, ולעשות עליו ביקורת, ואז להתקדם מעליו. ככה זה?

לא, מה זאת אומרת להיות בספק כלפי כל מצב חדש כדי להתקדם? אני לא מתכוון שיהיה לי ספק בשום דבר. אני פשוט רוצה להשתמש בכל מצב ומצב בדיוק לפי השימוש הנכון שלו.

תלמיד: אבל כשהדעת הופכת לאמונה, אז גם במעל הדעת החדשה צריך להתקדם.

בטח שצריך להתעלות מעל זה. במה האמונה פחות טובה מהדעת? הרי לא סתם קוראים לזה "אמונה למעלה מהדעת".

תלמיד: זאת אומרת בחשיבות זה יותר גבוה, אבל איך מתעלים מעל דעת חדשה שמגיעה אם לא דרך ביקורת וספקות?

על ידי ביקורת וספקות אתה לא תוכל להתעלות מבחינה רוחנית. יכול להיות שתוכל להתעלות כמו מדען או מהנדס, אבל לא מבחינה רוחנית. להתעלות מבחינה רוחנית אתה יכול רק באמונה למעלה מהדעת, ולא בדעת אחת מעל השנייה.

שאלה: יש לנו מקורות, תורה, סביבה, חברים. מאיפה אנחנו יכולים להשיג יותר אמונה, מהסביבה או בכל זאת מהמקורות שלנו? מאיפה אפשר להתחזק יותר?

ודאי שמהמקורות. מהקשרים בינינו אנחנו יכולים לשאוב רק את הצורך להתעלות, אבל איך לעלות, למה להתעלות, את כל זה אנחנו לוקחים מהמקורות.

שאלה: הכנס הביא לנו תחושת אחדות עם כל הכלי העולמי, והרצון להקיף את כל החברים והחברות באהבה והודיה ענקית לבורא. זה חיזק מאוד את האיחוד בתוך העשירייה. איך בודקים שאנחנו בהשפעה אמיתית גם אישית וגם מצד העשירייה?

איך בודקים? לפי מידת החיבור שיש בינינו. עד כמה על ידי החיבור בינינו אנחנו יכולים לגלות שאנחנו "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה:, בקטע 76 כתוב, "ענין צמצום והסתר נעשה לטובת התחתון". נניח שאדם מרגיש תחושה עצומה של חיבור ושלמות, האם העליון מגביל את ההרגשה של התחתון כדי להגן עליו?

ודאי שהעליון תמיד מגביל את התחתון, כי אחרת התחתון יכנס לכאלה דברים שמהם הוא לא יוכל לצאת. גם בחיים שלנו אנחנו מגבילים את הילד, כמה מותר לו, כמה אסור לו וכן הלאה.

תלמיד: איך התחתון צריך להגיב נכון במצב כזה?

הוא הולך קדימה בהבנה ובדבקות בעליון, ומוכן לקבל על עצמו את כל ההגבלות של העליון, ובצורה כזאת הוא מתקדם. אם הוא מבטל את ההגבלות של אתמול ומקבל על עצמו את ההגבלות של היום, כך הוא עולה במדרגות, אלה המדרגות שלו.

שאלה: איך נוכל למדוד את מה שקורה לנו?

ככל שאנחנו מתקרבים זה לזה כך אנחנו יכולים למדוד עד כמה אנחנו מחליפים את תנאי החיבור מאלו לאלו.

שאלה: מה זו יגיעה?

יגיעה היא שאנחנו רוצים לעלות למעלה מהראש שלנו.

תלמיד: מה ההבדל בין אמונה מעל הדעת ליגיעה?

אמונה למעלה מהדעת היא שאנחנו הולכים לפי התנאים של העליון, והיגיעה היא לפי היכולת שלנו.

שאלה: "קנאה, תאווה וכבוד", מה זו תאווה בדרך שלנו?

הוא באמת לא נותן לזה פיתרון. את כל ההבחנות הללו - קנאה תאווה וכבוד, אנחנו צריכים לגלות בדרגה יותר גבוהה מאיתנו. מהי דרגה יותר גבוהה מאיתנו? כשאנחנו מעלים את עצמנו למעלה מהרגש והשכל הנוכחי ומוכנים לקבל את תנאי העליון למרות שזה לא מתאים לנו, וכך אנחנו מתקדמים. במילים אחרות מוסרים את עצמנו לעליון.

שאלה: שמעתי שככל שאני מתקדמת לבורא כך גם החברות מתקדמות בעיניי, וככל שאני מורידה את הבורא, כך גם החברות יורדות בעיניי. זה לא אמור להיות להיפך, שגדלות החברות משפיעה על גדלות הבורא?

כן, גדלות החברות משפיעה על גדלות הבורא. הבורא גדל במידה שאני מגדילה את החברות, את החברים בעיניי.

תלמיד: אז על מה לעבוד קודם, על גדלות הבורא או על גדלות החברות?

על גדלות החברות ודאי.

שאלה: אם בעשירייה הקבועה יש לנו נקודה קטנה מרכזית שבה אנחנו נפגשים, איפה נפגשנו כולנו, כל הכלי העולמי, האם זו אותה הנקודה כמו של העשירייה הקבועה?

כן, אבל הגבולות שם לא כל כך היו מיוצבים נכון, מדויק, ולכן כך הרגשנו שם את כולם. מה שאין כן כשאנחנו מתקרבים למקום החיבור בינינו ממש, אז הגבולות יותר מיוצבים ואנחנו כבר מתקרבים לסיום האמיתי הנכון, המדויק.

שאלה: שמעתי שהשיעור הוא גם כנס, האם נוכל לעשות לפעמים תרגילים כאלה של ערבוב עשיריות במהלך שיעור בוקר במערכת הערבות?

נראה, הכול תלוי בכמה אנחנו מתקדמים.

שאלה: אני מאוד אסירת תודה על הכנס ועל הכלי הארגנטינאי המדהים שהם חברים מאוד גדולים. באמת למדנו המון, ועכשיו אני עם חיסרון מאוד גדול, ואת החיסרון הגדול הזה אני רוצה לחלוק עם החברות שלי בעשירייה. השאלה היא, איך לעבוד עם החיסרון הגדול הזה ואיך להשפיע על החברות כדי שכולנו נתקדם?

תנסו לדבר ביניכן.

(סוף השיעור)