שיעור בוקר 17.01.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 389, מאמר "מתן תורה",

אות י"ד

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 389, מאמר "מתן תורה", אות י"ד.

אות י"ד

"והננו רואים בשתי עינינו, אשר כלפי העוסק בתורה ומצות לשמה, הנה אפילו מצד המעשיות שבתורה, אינו מרגיש שום הפרש בב' חלקי התורה. כי בטרם שמשתלם בהדבר הכרח הוא, שכל פעולה לזולתו, הן להשי"ת והן לבני אדם, מורגש אצלו כמו ריקנית לבלי מושג.

אולם ע"י יגיעה גדולה, נמצא עולה ומתרומם לאט לאט לטבע שני, כנ"ל. ואז תיכף זוכה למטרה הסופית, שהוא הדביקות בו ית', כמבואר.

וכיון שכן הוא, הנה הסברה נותנת, אשר אותו חלק התורה, הנוהג בין אדם לחבירו, הוא היותר מסוגל בשביל האדם, להביאו להמטרה הנרצה:

משום שהעבודה במצוות שבין אדם למקום ית' - הוא קבוע ומסויים, ואין לו תובעים, והאדם מתרגל בו בנקל - וכל שעושה מחמת הרגל כבר אינו מסוגל להביא לו תועלת כנודע.

משא"כ המצות שבין אדם לחבירו - הוא בלתי קבוע ובלתי מסויים, והתובעים מסבבים אותו בכל אשר יפנה - ועל כן סגולתם יותר בטוחה ומטרתם יותר קרובה."

תלמיד: הוא כותב, שמשום שהעבודה במצוות שבין אדם למקום היא קבועה ומסוימת ואדם מתרגל בה מהר, אז כבר אין תועלת לקיים את המצוות האלה, כי אין שינוי.

כן.

תלמיד: אבל עדיין צריך לעשות את המצוות האלה.

כן.

תלמיד: למרות שאין תועלת.

התועלת תלויה ביחס האדם.

תלמיד: כלומר, אם האדם יחווה איזה שינוי פנימי, אז יהיה שינוי ותהיה תועלת.

כן.

תלמיד: מה הן המצוות בין אדם למקום שלא שייכות למצוות שבין אדם לחברו?

אלה פעולות שאדם גם חייב לעשות. רק ממה זה נובע? מהיחס שלו לבורא.

תלמיד: למה מצוות בין אדם למקום יכולות להפוך להרגל, ומצוות בין אדם לחברו לא?

כי בין אדם לחברו, שניהם נמצאים בעולם הזה וכל אחד רואה את חברו. מה שאין כן בין אדם למקום הוא לא מזהה מיום ליום שזה משתנה.

תלמיד: אצלנו המצוות בין אדם למקום גם מתלבשות על החיבור, נכון?

גם הן מתלבשות על החיבור.

תלמיד: האם יש הבדל בין המצוות שאנחנו עושים בעולם הזה בידיים וברגליים, לבין המצוות שאנחנו עושים כביכול רק בלב?

זה לא חשוב איך אתה עושה את זה. אלא חשוב למי האדם משייך את זה, מאיפה הוא מקבל ציווי, ולאן הוא מכוון את התוצאות מהעשיות שלו.

תלמיד: זה שאנחנו עושים פעולות בידיים, האם זה יותר משפיע מאשר הפעולות הפנימיות?

לגמרי לא. ההיפך הייתי אומר. אבל על זה עוד נדבר ונעשה.

תלמיד: האם אפשר להתייחס לזה כשתי רמות, רמה אחת של מצוות בין אדם למקום, ורמה אחרת של מצוות בין אדם לחברו?

כן, אבל בינתיים זה עוד לא ברור.

תלמיד: מה שעושה הבדל בין מצוות בין אדם למקום לבין מצוות שבין אדם לחברו, זה מאיפה אני מרגיש שקיבלתי את הציווי הזה. נשמע כביכול שלקבל ציווי מהחברים זה ברמה נמוכה יותר לעומת אם אני מצליח להרגיש שקיבלתי ציווי מהבורא.

כן.

תלמיד: אבל דווקא ברמה הגבוהה יותר הוא כותב שמתרגלים מהר ואין תועלת.

כן, כי אתה לא מרגיש את הבורא בשינויים כאלה כמו שאתה מרגיש את החבר.

תלמיד: מי הם התובעים עליהם הוא מדבר כאן?

התובעים הם אלו שדורשים מהאדם תוצאות מהמצוות. הם יכולים להיות החבורה שלו, אנשים אחרים, יכולים להיות בכלל כל הלומדים עמו יחד.

תלמיד: הוא כותב, "והננו רואים בשתי עינינו, אשר כלפי העוסק בתורה ומצות לשמה, הנה אפילו מצד המעשיות שבתורה, אינו מרגיש שום הפרש בב' חלקי התורה. כי בטרם שמשתלם בהדבר הכרח הוא, שכל פעולה לזולתו, הן להשי"ת והן לבני אדם, מורגש אצלו כמו ריקנית לבלי מושג". מה הן המעשיות שבתורה?

שהוא יכול לבצע את זה במעשה, כך אני מבין.

תלמיד: מה הם שני החלקים שבתורה?

נראה לי שזה אדם כלפי אדם ואדם כלפי הבורא.

תלמיד: ואז הוא כותב, "אולם ע"י יגיעה גדולה, נמצא עולה ומתרומם לאט לאט לטבע שני". מהי יגיעה גדולה? ומה אנחנו עושים פה, יגיעה קטנה?

אנחנו עוד לא עושים יגיעה כנראה, כי אנחנו עוד לא מרגישים תוצאות מזה. יגיעה קטנה או גדולה אנחנו מרגישים כלפי מי שנמצא אתנו במעשה, כלומר החברים - איך אנחנו מתחברים איתם, איך אנחנו מתייחסים לחברים האחרים. כל זה שייך למצוות בין אדם לחברו.

תלמיד: כתוב "יגעת ומצאת תאמין". מה הכוונה להתייגע? אולי אני לא עושה משהו נכון, אולי הוא לא מתייגע בכלל, יושב פה, קורא ולומד עם כולם.

ביגיעה הוא מתכוון לזה שאנחנו נמשכים לחיבור בינינו, ומתוך החיבור בינינו אנחנו מגיעים לחיבור עם המקום, עם הבורא.

תלמיד: עדיין לא ברור מה זו באמת יגיעה כדי שנגיע לתוצאות. הוא כותב שאם נעשה יגיעה גדולה, רק אז נגיע לדבקות בבורא. כלומר בלי יגיעה גדולה לא נגיע לשום דבר.

נכון.

תלמיד: אולי אנחנו צריכים לפתוח את זה כדי שנבין מהי יגיעה גדולה.

זה ייפתח לפניך.

תלמיד: איך זה ייפתח?

מפני שאתה שומע עכשיו שביגיעה הזאת אתה צריך להשקיע.

תלמיד: מהי מהות הפעולה של יגיעה גדולה?

שאתה מתקרב לבורא ומגיע למגע עמו.

תלמיד: עדיין אין לי מגע עמו, יש לי עם החברים. מה אני לא עושה בסדר עם החברים שלכן אני לא מגיע לדבקות? מה חסר לי?

כנראה שגם את הקשר עם החברים צריכים לתקן.

תלמיד: מה יש לתקן בין החברים?

שתהיו כולכם כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: כך אתה אומר כל הזמן, שאנחנו צריכים להגיע ללב אחד.

כן.

תלמיד: עובדים ועובדים וכנראה לא מגיעים לזה, לא מצליחים להגיע לזה. אז מה הפתרון?

הפתרון הוא שאני צריך בכל מצווה ומצווה לראות שאני מתקרב לחבריי ונמצא איתם יחד בקשר יותר ויותר חזק.

תלמיד: על ידי מה, מה העבודה, להתבטל מולם? איזה מעשים אני צריך לעשות מול החברים שעד היום לא עשיתי? מה אתה רואה, למה קשה לנו להתקרב, להיות בלב אחד, מה הבעיה?

אתם לא מרגישים שאתם תלויים זה בזה.

תלמיד: אנחנו לא מרגישים?

לא, עוד לא.

תלמיד: מה הכוונה שאנחנו תלויים אחד באחר, למה אתה מתכוון?

שאתם נמצאים יחד בחבורה אחת, וכל אחד, במידה שהוא נמשך למרכז החבורה הזאת, מושך לזה גם את האחרים.

תלמיד: זה קצת מורכב, אבל הבנתי.

כן.

תלמיד: הרב אמר שיש שלב שבו האדם מגיע לקשר עם בורא. איזה קשר בין אדם לחברו מוליד את הטריגר שמביא לקשר בין האדם לבורא?

זה שמביא.

תלמיד: מה המאפיין שלו?

שאתה מתחיל להרגיש בנטייה לחברך נטייה לבורא.

תלמיד: במקביל?

לא במקביל, כתוצאה מזה. בזה שאתה משתדל להיות בקשר עם חברך, אתה מגלה בך נטייה לחיבור שלך עם החבר.

תלמיד: זה מוליד חיבור עם הבורא?

עם הבורא, כן.

תלמיד: יש תנאים לזה?

זה התנאי. להגיע לחיבור עם החבר, שבזה תרגיש חיבור עם הבורא.

תלמיד: ומה הכי מעכב את האדם מלהגיע לחיבור הזה?

רק מאמץ.

תלמיד: אני שואל מה הכי מעכב את האדם מלהגיע לשלב הזה של החיבור הזה עם החבר?

מה שמעכב את האדם אלו כל מיני הפרעות, והן יכולות להיות שונות מאחד לאחר.

תלמיד: במה כדאי להחזיק כדי שזה יביא אותי לקשר עם החבר, שיביא אותי לקשר עם הבורא?

להיות כאיש אחד בלב אחד, זה מה שהוא אומר.

תלמיד: ניתנה לנו אותה יגיעה גדולה כמו שכתוב פה, ושמעתי אותך אומר עכשיו שאנחנו עדיין לא רואים, עדיין לא מרגישים, וכנראה זו יגיעה גדולה, כי זו עבודה שהיא עדיין בלי הרגשה. השאלה, איזה חומר דלק כן ראוי לבקש, כי אם תהיה הרגשה מיגיעה זה יהיה בתוך הדעת, זה כבר מבטל את היגיעה. מה צריך להניע אותנו ביגיעה הזאת כדי שהיא לא תלך לתוך הדעת שלנו?

אני לא יודע. יכול להיות שאנחנו צריכים לשמוע את זה עוד כמה פעמים, לדבר בינינו עד שנבין את מהות היגיעה ואת מהות העזרה מצד הבורא, וכך נוכל לחבר אותן יחד ולהמשיך.

תלמיד: בעל הסולם מבחין כאן בין מצוות בין אדם למקום לבין מצוות בין אדם לחברו.

כן.

תלמיד: ההבדל בין מצוות בין אדם למקום לבין מצוות בין אדם לחברו, זה עניין של כוונה או מעשה?

זה עניין של מעשה בכוונה. במצוות בין אדם לבורא זה דבר אחד, ובמצוות בין אדם לאדם, שאדם עוזר למישהו אחר, זה כמו בין אדם לחבר, לחברו.

תלמיד: לכאורה במעשה זה ברור, אבל כשחושבים רגע על מצוות בין אדם למקום, מה זה? אפשר לתת דוגמה למצווה בין אדם למקום?

אתה צריך לכוון את עצמך למצב שאתה מתחבר עם החבר, כדי להביא את המאמץ שלכם, או שלך נגיד, למאמץ של החבר איתך.

תלמיד: לכאורה בשכל המוגבל שלי, זה נשמע כמו כוונה.

כן.

תלמיד: אבל איפה כאן המעשה השונה בין מצווה בין אדם למקום לבין מצווה בין אדם לחברו? כי בסוף מדובר על חיבור וכוונה.

כך בדיוק.

תלמיד: אז מהו המעשה?

המעשה הוא חיבור.

תלמיד: אז מעשה הוא הכוונה בעצם.

כן.

תלמיד: אם אני מבין נכון, ההבדל בין מצוות בין אדם לחברו לבין מצוות בין אדם למקום זאת הכוונה שמתלבשת על הפעולה מול החבר.

כן.

תלמיד: אז מדובר בעיקר על כוונה.

על הכוונה, ושהכוונה הזאת תשפיע על היחסים שלך עם החבר, ושיהיה מעורב שם הבורא וכך תמשיך.

תלמיד: זאת אומרת זה שזור ביחד, המעשה והכוונה הם מעורבים.

כן.

תלמיד: וכשמדברים על מצוות בין אדם לחברו, אלו כל הפעולות שאנחנו מבצעים בקשר בינינו כדי לעשות נחת רוח לבורא.

כן.

תלמיד: כל מה שרב"ש כותב, בעל הסולם מסביר וכן הלאה.

כן.

תלמיד: לכאורה יוצא שיש פה רק מצוות בין אדם לחברו ועליהן מתלבשת כוונה שהיא נקראת "בין אדם למקום".

כן.

תלמיד: זה נכון?

כן. זה יתברר לנו.

תלמיד: בעל הסולם אומר על המצוות בין אדם למקום "הוא קבוע ומסויים, ואין לו תובעים". לעומת זאת "מצוות שבין אדם לחבירו - הוא בלתי קבוע ובלתי מסויים".

כן.

תלמיד: עכשיו שמעתי שהעניין הוא הכוונה, אז למה הכוונה שהיא בין אדם למקום היא קבועה ומסוימת?

אנחנו עוד נלמד את זה, אבל בינתיים תקבל שזה כך.

תלמיד: האם המצוות בין אדם למקום כוללות את המצוות על פי ההלכה, תפילין ונטילת ידיים?

כן. 

תלמיד: אז כדי להגיע לרוחניות אני צריך לקיים גם את זה וגם את זה?

יחסית. 

תלמיד: אני הגעתי לכאן ולא ידעתי אם לחבוש כיפה או לא. רציתי לשאול את הרב, מה לעשות בזמן השיעור?

אנחנו רגילים שמי שבא לכאן חובש כיפה, אבל אם לא, לא פונים אליו בצורה ישירה, אלא הוא רואה שבכל זאת כך נהוג כאן, ולכן הוא גם עושה את זה.  

תלמיד: בעל הסולם כותב שמצוות בין אדם לחברו הן בטוח מועילות ויש בהן סגולה גדולה. איך אפשר לבדוק את עצמנו שאנחנו פועלים על המצוות האלה של בין אדם לחברו?

זה לפנינו, אנחנו נמצאים בחבורה אחת, ונמצאים בינינו בכל מיני צורות קשר, ולכן אם אנחנו משנים אחד כלפי האחר איזו צורה, זאת אומרת דורשים יותר או משהו, אז זה משפיע, זה משנה את כל הסדר. 

תלמיד: אבל מה זה נקרא שבתוך העשירייה מתקיימות מצוות של בין אדם לחברו? איך אנחנו יכולים לוודא שהפעולות שאנחנו עושים בעשירייה נספרות לנו, נחשבות לנו כמצוות בין אדם לחברו?

זה תלוי למה אנחנו מייחסים את זה, לבין אדם למקום או לבין אדם לחברו. הכול תלוי איך אתה שוקל את המעשה שלך. 

תלמיד: מה ההבדל? אם עכשיו אני רוצה להתחבר עם חבר, מה נקרא שאני שוקל את זה כמצווה של בין אדם לחברו או כמצווה שבין אדם למקום?

כלפי חברו ודאי, כי אתה רוצה להיטיב ליחס שלך לחבר.

תלמיד: כשאני ניגש לפעולת חיבור עם החבר, הפעולה הזו יכולה להיחשב כפעולה בין אדם למקום, או שהיא תמיד תיחשב כפעולה בין אדם לחברו?

היא תמיד תיחשב כפעולה בין אדם לחברו. למה למקום? זה עוד לא מגיע לשם. 

תלמיד: ברור. זה תלוי איך אנחנו מתייחסים לפעולות שאנחנו עושים בתוך העשירייה ולפי זה הפעולה נקראת בין אדם לחברו או בין אדם למקום.

כן.

תלמיד: כשאנחנו עובדים בעשירייה, איך אנחנו מוודאים שמה שאנחנו עושים נחשב לנו כפעולה בין אדם לחברו?

בזה שאני מתכוון לכך שהפעולה שלי פועלת על החבר והיא נסגרת בעצם בינינו. 

תלמיד: הכוונה של האדם קובעת אם הפעולה תיחשב לו כמצווה בין אדם לחברו?

כן. 

תלמיד: איזו כוונה צריכה להיות בשביל שייחשב לנו שעשינו מצוה בין אדם לחברו? 

שאני מתכוון שזה ישפיע על החבר שלי. 

תלמיד: במה בדיוק? 

במה שאני מתכוון בעשיית המצווה. 

תלמיד: בעל הסולם אומר שמצוות בין אדם למקום הן כמו דומם דקדושה, אתה מגיע לרמה מסוימת כלשהי, וברגע שאתה עובר לעבודה עם החבר, נכנסת פה יגיעה כי אתה עובר לצומח. זה נכון? 

נראה.

תלמיד: אפשר להגיד שמצוות בין אדם לחברו הן פעולות של קשר בין החברים, פעולות שאני עושה בשביל להגיע לקשר יותר טוב בין החברים? 

נגיד.

תלמיד: ופעולות בין אדם למקום הן יותר פעולות בתוך הלב, שמשפיעות על הלב? כמובן שהכול קשור זה בזה, כמו לימוד תורה, כמו לנסות להתחבר לחברים, אבל הכול יותר פנימי, יותר בתוך הלב, בין אדם למקום.

זאת אומרת, אם אני לא מגלה את הקשר שלי עם החבר אז אני מייחס את זה לקשר שלי עם הבורא?

תלמיד: כן, זה מתעתע ומבלבל כי מצד אחד יש משהו חיצוני, מצד אחר יש משהו פנימי וקשה להגדיר את זה בכל מיני הגדרות כאלה ואחרות, לכן מה שקורה בפנים ומה שקורה בחוץ נורא מבלבל.

בסדר, נראה הלאה. 

תלמיד: בקיום המצוות בין אדם לחברו אנחנו מנסים להשפיע זה לזה, אדם לחברו. לפני שהשגנו, לפני שגילינו או תפסנו, מהי אותה הרגשה של ריקנות שאנחנו מגלים במאמץ להשפיע אחד לחברו, איזה סוג של השפעה אנחנו צריכים לעשות בין החברים כדי לגלות את אותה הרגשה של ריקנות, של חוסר מילוי?

אני לא חושב שיש כאן נוסחה מוכנה לזה, אבל בכל זאת, במידה שאני משתדל לגלות את היחסים בינינו, באותה רמת יחסים אני מכוון להרגיש את הקשר שלי עם חבריי.

תלמיד: איך מגיעים לכזו הרגשה של ריקנות, האם זה סימן נכון? 

להרגשה הנכונה אני מגיע רק בתנאי שאני בטוח שכך אני מרגיש גם את הקשר שלי עם הבורא. זאת אומרת, הקשר עם הבורא והקשר עם החבר חייבים להיות באותה רמת קשר.

עוד נברר.

תלמיד: בעל הסולם כותב שבלשמה אין הפרש ביחס, ולפני שהשתלם בלשמה, הוא מרגיש את הריקנות.

כן.

תלמיד: ממצב של ריקנות, כשהאדם מתחיל להתייגע, מה היחס שלו, איך היחס שלו משחק בין העשירייה לבורא?

הוא לא מרגיש את השינויים האלה.

תלמיד: כשהוא בריקנות הוא לא מרגיש.

כן.

תלמיד: אבל כשהוא מתחיל להתייגע, נניח שהוא עושה את הצעד הראשון.

אז הוא מיד מתחיל להרגיש עד כמה מידת הריקנות מתגלה לו כמידת הקשר שלו.

תלמיד: מידת הריקנות מתגלה כמידת הקשר בעשירייה?

כמידת הקשר שלו, דרך העשירייה, עם הבורא.

תלמיד: אז גם וגם, כלומר, יש חלק יחסי שהוא כבר השתלם בהרגשה הזאת?

לא.

תלמיד: אז מה הוא מגלה?

הוא מגלה את היחס שלו עם הבורא בהתאם ליחס שלו עם חברו.

תלמיד: תודה.

תיכף נברר עוד.

תלמיד: בעל הסולם אומר שקל להתרגל, או מתרגלים בנקל לעבודה בין אדם למקום, אבל לא לעבודה בין אדם לחברו. אצל החבר אני רואה את היצר הרע שלו, כך אני רואה, והבורא נסתר, אני לא רואה דבר כזה. שמעתי הרבה פעמים שהפוסל במומו פוסל, אבל רק שמעתי את זה, זה עדיין לא התקיים בי ב-100%, אני לא מרגיש את זה, אני לא חי לפי זה. בסופו של דבר, אחרי שהאדם מתוקן ובאמת רואה שכל היצר הרע שהוא רואה בחברים הוא שלו, במצב כזה מה ההבדל בין עבודה בין אדם למקום לבין אדם לחברו?

זה לא חשוב אם הוא רואה את זה בו או בחבר, הוא חייב לנקות את היצר הרע שמגלה בדרכו.

תלמיד: אבל בעצם הכול בו?

כן.

תלמיד: האם יש הבדל בסופו של דבר, אחרי שהוא ניקה את זה, בין עבודה שבין אדם למקום לבין עבודה שבין אדם לחברו?

את זה הוא יגלה אחר כך.

תלמיד: הסדר בין מקומו וחברו זה כמו שמגיעים מאהבת החברים לאהבת ה'?

נניח שכן.

תלמיד: אחרי כל השיחה הזאת רשמתי שצריכה להיות לנו אותה רמת קשר עם הבורא ועם החבר. אז אני בכלל לא מבין למה צריך מצוות כאלה ומצוות כאלה, בין אדם לחברו ובין אדם לבורא, אם בסוף כל פעולה, כל מחשבה, יחס של אדם למציאות, צריך להיות יחס אחד?

מה זה יחס אחד?

תלמיד: לראות אין עוד מלבדו מולו, ולראות את כל החברים ביחד עושים את אותה פעולה ומתחברים לאין עוד מלבדו הזה, ומאחוריהם אותו כוח אחד עובד.

אבל זה בתנאי שאנחנו נמצאים עם כולם ברמה אחת.

תלמיד: זאת אומרת, כל ההפרדה הזאת בין מצוות בין אדם לחברו לבין מצוות בין אדם לבורא היא כל עוד אנחנו לא מתוקנים.

כן.

תלמיד: אבל כשמגיעים לתיקון, זה כבר הופך להיות אחד.

כן.

תלמיד: אחרי שהאדם מגלה את היחס שלו עם הבורא בהתאם ליחס שלו עם החבר, האם יש הבדל בהרגשה בין היחס לבורא או היחס לחבר?

לא.

תלמיד: מה ההבחן ביניהם בכל זאת?

הבורא הוא כלל והחבר שלו זה פרט.

תלמיד: אז הוא בכל זאת מבחין בין השניים, כלל ופרט?

כן.

תלמיד: שמעתי שאנחנו צריכים לשפר את היחסים שלנו עם הבורא ואני מרגיש שזה כל התיקון שלנו, זה כל התיקון ביחסים בינינו בעצם. איפה אנחנו צריכים לתת את המאמץ כדי שבאמת נרגיש שאנחנו עושים מאמץ כדי שהיחסים בינינו ועם הבורא יהיו אחד, שנרגיש שכל מה שאנחנו עושים פה באמת מכוון אליו?

ככול שנתעלה, נעלה לקראת הבורא, כך נרגיש שאנחנו נמצאים בידיים שלו וחייבים להמשיך את הקשר, שהכול בא ממנו ורק בו זה תלוי.

תלמיד: אנחנו אומרים את זה כל יום. אנחנו אומרים, "מאחורי כל חבר עומד הבורא".

לא, אבל כאן אנחנו רק מדברים.

תלמיד: איך בדיבור הזה אנחנו משפיעים בעצם על הקשר בינינו לבורא? הרי בסופו של דבר לדיבור הזה יש איזו השפעה. גם דיברנו השבוע שכל חבר פה שמוכן לגרום לשינויים פנימיים של עצמו הוא משפיע כבר על המערכת.

כן.

תלמיד: אז איך כל אחד באמת עושה את המאמץ והוא רוצה להתעלות עוד מעל לטבע שלו?

הוא עושה מאמץ בינו לבין החברים ובמאמץ הזה הוא רוצה להגיע עם הכוח שלו, עם הכוונה שלו, וזו בעצם העבודה שלו.

תלמיד: כמה חשוב תיקון היחסים בינינו לבורא בתפילה שלנו? אם התפילה בינינו תהיה יותר אמיתית, עד כמה היא תשפיע על הבורא?

הייתי אומר, אחד לאחד. זאת אומרת, במידה שאני יכול להשפיע על המצב שלי עם החבר, כך אני יכול להשפיע על המצב שלי עם הבורא.

תלמיד: אז אולי זו הנקודה, שאנחנו לא מגיעים לתפילה האמיתית, לחיסרון האמיתי, לרצון האמיתי שלשם אנחנו רוצים להגיע. מה אנחנו צריכים לעשות עוד בקשר בינינו, האם "להסיר את הכפפות"? מה עוד אנחנו צריכים לעשות כדי שהתפילה שלנו תהיה תפילה אמיתית? שנרגיש את זה ממש מבפנים?

תפילה אמיתית לבורא, זה מה שאנחנו צריכים. לא יותר מזה ולא פחות מזה.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לעשות בעשירייה כדי שהתפילה הזאת תגיע לתפילה אמיתית? איך אנחנו מגיעים לנקודה הזאת שנרגיש שמפה רק הבורא יכול לעזור לנו?

להתחבר עד שנתחבר כולנו "כאיש אחד בלב אחד", ונפנה את הכוח הזה לבורא ונדרוש ממנו שיקבל את תפילתנו. אין לי יותר מה להוסיף.

תלמיד: אני יושב בשקט ויש לי שאלות, אני כל הזמן רוצה לדעת מה קורה הלאה, ובאות הבאה יש את כל התשובות.

בסדר.

תלמיד: קיום מצוות בין אדם לחברו זה מצב לשמה?

יכול להיות שכן, ויכול להיות שלא.

תלמיד: זה תלוי בכוונה?

כן.

תלמיד: אם לבן אדם יש כוונה על מנת להשפיע והוא הולך לבצע מצוות בין אדם לחברו, למה החלק הזה נקרא "אל תעשה"? מה הבן אדם יכול לעשות? אני מבין מה זה אל תעשה משהו רע לחברך, אבל אם לבן אדם יש כוונה על מנת להשפיע, מה הרע, איזה רע הוא יכול לעשות לחבר?

אם הוא בטוח שהוא עושה את זה על מנת להשפיע לחבר, שיהיה טוב לחבר, אז שיעשה.

תלמיד: החלק הזה של המצוות בין אדם לחברו זה נקרא "אל תעשה"?

לא רק. גם "תעשה "וגם "לא תעשה".

תלמיד: יש מצוות "אל תעשה" ויש מצוות "כן תעשה". וחלוקה בין אדם לחברו ובין אדם למקום. אם יש לי כוונה על מנת להשפיע, ואני עדיין מבצע את החלק של המצוות ששייך לבין אדם לחברו, מה פה "אל תעשה"?

לא. יכול להיות שתעשה פעולות כלפי החבר שהן יזיקו לו.

תלמיד: עם כוונה על מנת להשפיע?

לא. על מנת להשפיע אתה לא יכול לעשות אף מצווה שתגרום רע לחבר.

תלמיד: האם ההשתדלות שלנו לראות איך שהבורא מתלבש בחבר זה שלב הכרחי בהתקדמות שלנו?

כן.

תלמיד: זה כבר סיפור חדש שמתחיל עכשיו. אני צריך לראות איך שהבורא משחק, מסתתר פה.

כן.

תלמיד: כשדיברנו על תפילה, יוצא שתפילה אמיתית היא שיתוף פעולה בינך לבין הבורא, ועוד יותר כשאנחנו קבוצה, כי אז זה שיתוף פעולה בינינו כלפי הבורא. אם כך, תפילה אמיתית היא תמיד שיתוף פעולה.

תפילה אמיתית היא שיתוף הפעולה.

תלמיד: האם פה נכנסת היגיעה שלנו?

היגיעה שלנו היא כדי לגלות שיתוף ביני לחבר?

תלמיד: ביני לחבר ובין החברים לבורא. האם זאת היגיעה שהוא מדבר עליה כאן, להגיע לדבקות לה'?

דבקות לה' תלויה בדבקות לחבר.

תלמיד: איזו פעולה אני צריך לעשות עם החברים, למען החברים, כדי להגיע לתפילה?

להתפלל למענם.

תלמיד: מה אני צריך לעשות כדי להגיע למצב שאני מתפלל, שאני צריך את הבורא?

אתה מרגיש את החיסרון של החבר ויש לך במה להתייחד עימו כדי להשפיע.

תלמיד: מה זאת ההתייחדות הזאת עם החיסרון של החבר? החבר רוצה לגלות את הבורא, את תכונת ההשפעה, ואני רוצה להתייחס עכשיו לרצון שלו בצורה מסוימת.

כן.

תלמיד: מה אני עושה עם הרצון שלו?

אתה משתמש ברצון שלו כדי להגיע להשפעה לבורא.

תלמיד: איך אני צריך לפעול עם הרצון של החבר, האם למלא אותו או רק לצרף את החיסרון אליי?

אתה לא ממלא את החיסרון של החבר. אתה לוקח את החיסרון שלו ומשתדל למלא אותו במילוי שאתה משיג ממה שאתה עושה עם החיסרון של החבר.

תלמיד: מה זאת התפילה שבוקעת מתוכי, שיוצאת מתוכי, כשאני מנסה להתחבר עם החיסרון הזה של החבר? מה אני מבקש?

אתה מבקש מהבורא שימלא את החיסרון של החבר.

תלמיד: למה אני מבקש ממנו שימלא את החיסרון הזה?

כי אתה לא מסוגל לבד.

תלמיד: האם אני צריך לנסות לבד?

לא. אתה רואה שזה לא נמצא לפניך, שהפעולות האלה לא נמצאות לפניך.

תלמיד: המילוי של החבר.

כן.

תלמיד: האם להתחבר לחיסרון שלו אני כן יכול?

לא, איך? אתה רוצה להגיד שאתה רוצה להתחבר לחיסרון של החבר, ועל ידי זה החבר יוכל למלאות את עצמו.

תלמיד: את עצמו או את הבורא, כי זה מה שהחבר רוצה בסופו של דבר. מה אני צריך לבקש עבור החבר? אני פה רק כאיזו נקודה מקשרת בין החבר לבורא, ככה אני מבין.

כן.

תלמיד: מה לבקש מהבורא עבור החבר, האם שימלא אותו?

שימלא אותו, שייתן לו מה שהוא רוצה.

תלמיד: האם אני יכול לבקש משהו יותר מדויק, שייתן לו כוונה להנות לבורא, או שזה כבר אחר כך?

לא צריכים. אלא שהבורא ירגיש את החיסרון של החבר, וייתן על החיסרון הזה את המילוי שלו.

תלמיד: אנחנו אומרים תמיד שמצווה היא לתקן את הרצון בעל מנת להשפיע.

כן.

תלמיד: האם בפעולה הזאת, בתפילה הזאת, אני גורם לתיקון של הרצון של החבר, או שאני מתקן את עצמי פה?

אתה מתקן את הרצון של החבר.

תלמיד: לפני כמה זמן אמרת לנו "תניחו תפילין". ואז שאלתי את עצמי, מהו החיבור בתפילין, האם זה חיבור לבורא או לחבר, ומה זה בכלל להניח תפילין. אני הנחתי תפילין עשרים שנה ולא הרגשתי כלום, כאילו הנחתי שתי קופסאות.

אבל אתה יכול לדרוש על זה שכר.

תלמיד: האם שכר על זה שאני מניח שתי קופסאות?

כן. אתה בכל זאת עשית.

תלמיד: מה עשיתי?

עשית את רצון ה'.

תלמיד: את רצון ה' הזה לומדים בכל העולם, אז איזו ייחודיות יש לעם שלנו?

מאיתנו הוא דורש ומאחרים לא.

תלמיד: האם מקובלים הניחו תפילין בעבר?

כן. לפני אלפיים שנה יש לנו כאלה צורות.

תלמיד: תפילין?

כן.

תלמיד: אף פעם לא דובר על זה וגם לא מוזכר בשום מקום.

יש אפילו צילומים.

תלמיד: מלפני אלפיים שנה?

כן.

תלמיד: מה יש בתפילין שזה מחבר אותי לבורא?

יש בזה קובייה שעשויה מעור פרה או כבש, ובה יש ארבעה בתים. בכל בית יש טקסט של התורה שבדקו אותו אחרי שמישהו כתב, ושמו אותו במקום הנכון.

תלמיד: אם אני לא מניח תפילין, האם אני לא מתקדם, זה מונע ממני להתקדם?

כמו אחרי כל מצווה אחרת.

תלמיד: מה זאת אומרת?

כי בהנחת התפילין יש לך ציווי מהבורא, מהתורה. ואם אתה לא עושה את זה, אז אתה לא מקיים את הציווי.

תלמיד: האם זה גורע מההתקדמות שלי?

מורידים לך. 

תלמיד: זה מוריד מהמצוות שלי לבורא?

כן.

תלמיד: לא ידעתי את זה, אז מעכשיו אני אניח תפילין.

איך זה שלא ידעת?

תלמיד: חשבתי שלחצו עליך על כך שאנחנו לא מניחים תפילין. ואז באת לפה בוקר אחד ואמרת "תניחו כולכם תפילין". מאיפה זה בא שפתאום החלטת שכולנו נניח תפילין?

כן, אתם כולכם צריכים להניח תפילין.

תלמיד: אבל זה בא פתאום, אחרי שנים.

זה פתאום מהיום למחר נגיד, ואף אחד לא יבדוק אותך.

תלמיד: מה זאת אומרת אף אחד לא יבדוק אותי?

אתה יכול להגיד שעשית את זה כבר בבית.

תלמיד: זו שיטה להתחמק.

כן, יש הרבה שיטות להתחמק.

תלמיד: קודם שמעתי שאמרת לבקש עבור החבר שהבורא ימלא אותו, שייתן לו מה שהוא רוצה. כשאני מנסה להתפלל עבור החברים בעשירייה, הכי טוב שאני מצליח זה לעבור חבר חבר ולחשוב שהבורא ימלא אותו. שמעתי ממך לא פעם שהרבה יותר מכובד ומוצלח זה לחשוב על הקשר ביניהם, לחבר ביניהם יחד.

כן.

תלמיד: האם התפילה היא על הקשר בין החברים, שימלא אותם, שייתן להם מה שהם רוצים?

לא מה שהם רוצים. כל אחד כשעושה איזו מצווה שיחשוב שעל ידי המצווה הוא ממלא את כל החברים שלו במה שהם צריכים בדרך, בפעולה הרוחנית. 

תלמיד: ואז עדיין יש לי בראש ציור של כל חבר באופן אישי.

כן.

תלמיד: איך לוקחים את זה לרמה מעל, למשהו משותף ביניהם?

תנסה.

תלמיד: במצוות שבין אדם למקום, עלינו קודם להכין את המקום, נכון?

מה זה להכין את המקום אני לא יודע.

תלמיד: זה מה שרציתי לשאול, מה זה "להכין את המקום"?

לא יודע.

תלמיד: אם אדם מתחיל עבודה עם צמצום, מסך, אור חוזר, בזה הוא מכין את המקום?

זה לא שייך לזה.

תלמיד: זה לא קשור?

לא.

תלמיד: אמרת בתחילת השיעור שהבעיה שלנו היא שאנחנו לא מרגישים עד כמה אנחנו תלויים זה בזה. עד כמה אנחנו תלויים זה בזה?

אתם צריכים להרגיש את התלות הזאת.

תלמיד: זה אומר שכל מה שאני עושה משפיע על כל החברים.

כן.

תלמיד:  את זה אני יכול להרגיש. אבל זה גם אומר שאני תוצאה של כל מה שהחברים עושים.

כן.

תלמיד: אם כך, מה יש לי לעשות?

לבקש מהחברים שיעשו פעולות כאלה שבזה תרגיש שאתה מתמלא מהם.

תלמיד: תמיד יש מין קונפליקט פנימי בדרך שלנו, עד כמה העבודה היא עבודה פרטית, ועד כמה העבודה היא עבודה קבוצתית. תמיד הפינה הזאת לא סגורה, כי אדם מרגיש כאדם פרטי, "אני אניח תפילין, לא אניח, אני כן אעשה, לא אעשה".

כן.

תלמיד: נניח עכשיו, האם אני צריך להיות יותר מוטרד מחבר שלא הגיע או מוטרד ממידת הכוונות שלי?

אני לא יכול להגיד.

תלמיד: האם יש משהו שכולם יכולים לעשות במין החלטה משותפת כדי שנרגיש את זה יותר?

לא. אתה צריך לברר את זה לבד.

תלמיד: מה עושים עם הידיעה הזאת של התלות אחד באחר? איך אני לוקח את זה לעבודה?

כולם תלויים בכולם. תמצאו את הפסוקים, את המשפטים, שאומרים עד כמה אנחנו נמצאים בתלות הדדית. תחפשו.

תלמיד: אנחנו בעשירייה עובדים על גדלות הבורא, ואנחנו אמורים להגיע למצב שאנחנו מקיימים את המצוות מטעם שזו מצוות המלך, נכון?

כן.

תלמיד: איך אפשר לבדוק את זה או לשפר את הכיוון הזה?

זה כמו שהמלך אמר לך ואתה חייב לבצע.

תלמיד: איך אני יודע אם עשיתי את זה פחות טוב או יותר טוב?

בתפילה שלך אליו, תברר.

תלמיד: האם יש איזו תוצאה שצריכה להיות בתפילה?

יכול להיות שכן.

תלמיד: לגבי הכנת המקום, האם אפשר להגיד שההכנה היא שאני רוצה לנקות את הלב מתועלת עצמי ולחשוב יותר על תועלת החברה, החבר, הבורא?

כן.

תלמיד:  האם זה קרוב לצמצום, שאני רוצה לצמצם את התועלת העצמית?

יכול להיות.

תלמידה: האם עליי לבקש על החסרונות הרוחניים של החברות, או עליי להשתמש באיזו בעיה גשמית שהחברה עוברת?

לפעמים כך משתמשים, לפעמים כך משתמשים. 

תלמיד: איך אני יודע בדיוק מה לבקש מהבורא עבור החבר?

תראה בעצמך עד כמה החבר באמת זקוק למשהו.

תלמיד: זה יכול להיות בכל דבר.

כן.

תלמיד: מה זה נותן לאדם שהוא מבקש עבור החבר להגשים את הרצון שלו?

הוא משתתף עם החבר כדי למלא את הרצון שלו.

תלמיד: מה זה נותן לו?

הוא עוזר לחבר. מה יש כאן להמשיך?

תלמיד: האם בזה שהוא משתתף ברצון שלו הוא עוזר לו?

כן.

תלמיד: ומה זה נותן למי שמבקש עליו?

זה שמבקש עליו ועוזר לחבר למלאות את הרצון שלו, בזה הוא מרוויח, הוא עושה מצווה.

תלמיד: למה ככל שהאדם מתקדם בדרך הוא חווה יותר קשיים בחיבור עם החברים?

זה טבעי. בכל דבר שאנחנו לומדים בחיים האלו, ככל שאני יותר מתקדם, אני נמצא בפתרונות יותר משובחים.

תלמיד: כשאנחנו מעלים תפילה, אנחנו בדרך כלל מבקשים על העתיד, תחבר אותנו בעשירייה, איך לבקש על ההווה? אחרת יוצא שאנחנו כביכול לא מאמינים שזה הבורא פועל.

תבקש על הכול, מהבקשות הגדולות ביותר עד הקטנות ביותר, והבורא הוא כבר יעשה סדר, וייתן לך את מה שאתה צריך.

תלמיד: האם אפשר לומר שהעבודה מהאדם למקום מתחילה מאיפה שאין כוח ונכשלים בעבודה מאדם לחברו?

כן.

תלמיד: נכון להגיד זאת כך?

אפשר, יכול להיות שיש דבר כזה.

תלמיד: הוא כותב "..עבודה במצוות שבין אדם למקום ית' - הוא קבוע ומסויים, ואין לו תובעים, והאדם מתרגל בו בנקל - וכל שעושה מחמת הרגל כבר אינו מסוגל להביא לו תועלת כנודע. משא"כ המצות שבין אדם לחבירו - הוא בלתי קבוע ובלתי מסויים, והתובעים מסבבים אותו בכל אשר יפנה..". אם נתמצת את זה מול הבורא הוא מתאר כאן חווית עבודה של אחדות ויציבות, לעומת חוויה של פיצול ונזילות בעבודה מול החברים. הוא אומר שהעבודה כפיצול ונזילות יותר יעילה להביא אותנו למטרה. אם זה נכון, למה נזילות ופיצול יותר יעילים להביא אותנו למטרה, ואיך עובדים עם שני הכוחות האלה בכל אופן?

איך אתם פתרתם את הבעיה בעשירייה? מה אומרים החברים שלך?

תלמיד: לא שאלתי אותם.

אם אתה לא שואל אותם, אז איך אתה יודע מה לעשות?

תלמיד: אני לא יודע, אני מתעסק עם השאלה הזאת איתך ומול החברים. קודם כל ראיתי את הקטע הזה רק עכשיו בשיעור, האבל השאלה קבועה בעצם, איך אנחנו עובדים מול האחדות המוחלטת מצד אחד ומול הפיצול המוחלט, איך אנחנו עובדים עם שני הכוחות האלה?

תדבר עם החברים שגם הם כנראה לא יודעים, ואז תעלו יחד שאלה משותפת לבורא.

תלמיד: אפשר להגיד שזאת עבודה בשתי רגליים? כי יש פה צד אחד של אחדות מול הבורא, ומול החברים זאת עבודה יותר בפיצול?

לא, לא כדאי כך לפתור זאת.

תלמיד: אמרת שהקשר עם החברים חייב להיות מורגש כמו שמורגש הקשר עם הבורא, איך בתוך הקשר עם החברים להרגיש את הקשר עם הבורא?

על זה צריך לבקש, יותר ויותר. לבקש לנסות לחדור אל תוך הבקשה לבורא, ואתה תראה שהוא יעשה את זה.

תלמיד: מה זאת אומרת לחדור יותר בבקשה לבורא, איך עושים זאת?

אתה תראה, אתה תרגיש מה חסר. זאת כבר שאלה של הרגשה, של רגש.

תלמיד: האם המאמצים, היגיעה שאנחנו עושים לחיבור בינינו, הם בונים את הריקנות שבתוכה יכול להתלבש האור של הבורא?

כן.

תלמיד: למה משתמשים בביטוי "מקום", ולא הבורא כשמדברים על מצוות בין אדם למקום?

ככה זה, משתמשים בזה מתוך כבוד.

תלמיד: אדם שלא מרגיש תלות הדדית עם החברים שלו, זה משום שהוא שם לב לשנאה השקטה שיש בליבו?

יכול להיות.

תלמידה: אמרת שצריך להשפיע על החבר, גם בחיים הגשמיים אנחנו מנסים להרשים אנשים אחרים, אבל זה מגיע ממקום שלילי, איך להשפיע לחברות בצורה שאין בה גאווה ויהירות?

זה עוד לא עכשיו, עוד מעט אנחנו נדע איך להיפטר מכל הצורות האגואיסטיות ולבקש עבור החבר בצורה נקייה. בינתיים אנחנו כך.

(סוף השיעור)