שיעור צהריים 23.09.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור לנשים בנושא – "הכנה לפתיחת הלב בכנס",

קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור נשים בנושא - "הכנה לפתיחת הלב בכנס", קטעים נבחרים מן המקורות.

נעים מאוד לראות את האולם מלא עד אפס מקום, תודה שבאתן. יש לנו בסך הכול שישה פסוקים, נקווה שנעבור אותם, נדבר גם על דברים שלנו, אם יש שאלות בבקשה תכינו, ונתחיל.

בעיניי זה שיעור חשוב מאוד, כמו שכתוב בתורה "בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים", זאת אומרת, דווקא הנשים הן שמובילות את התיקונים, ולכן אני שמח מאוד שיש התעוררות כזאת טובה, גדולה, ושלפני הכנס אנחנו יכולים להכין את עצמנו לתיקונים, לישועה, לגמר התיקון. בסופו של דבר זה מה שאנחנו רוצים, כבר אין לנו לְמה עוד לצפות ולחכות, אלא גמר תיקון זה מה שנמצא לפנינו.

בואו נראה מה כותבים בפסוקים.

קריין: כן, אז אנחנו בקטע מספר 1 של בעל הסולם מ"שמעתי".

"צריכים לתת תשומת לב בעבודה שבלב, שיהיה בבחינת השפעה ולא בבחינת קבלה. ומצד הטבע "מתוק" להאדם רק קבלה, ו"מר" הוא השפעה. והעבודה, להפוך את הקבלה להשפעה. וזהו נקרא "עבודה שבלב"."

(בעל הסולם. "שמעתי". קמ"ח. "בירור מר ומתוק, אמת ושקר")

לפי הטבע שלנו כולנו נולדים ברצון לקבל, כך אנחנו מתקיימים, כך מתנהגים, אין מה לעשות זה הטבע שלנו. ומה שנותנת לנו חכמת הקבלה, זו אפשרות להפוך, ונהפוכו, להפוך את הרצון לקבל שלנו לעל מנת להשפיע, זאת אומרת להפוך קבלה להשפעה, והעבודה הזאת כמו שבעל הסולם אומר לנו כאן נקראת "עבודה שבלב".

כך אומר לנו בעל הסולם ב"שמעתי", "צריכים לתת תשומת לב בעבודה שבלב, שיהיה בבחינת השפעה ולא בבחינת קבלה. ומצד הטבע "מתוק" להאדם רק קבלה, ו"מר" הוא השפעה. והעבודה, להפוך את הקבלה להשפעה. וזהו נקרא "עבודה שבלב"."

זו בעצם מטרת התיקון שלנו, שאנחנו נתרחק מלקבל ונתקרב ללהשפיע עד כדי כך שרק זה יהיה לפנינו. העבודה הזו מתחילה מהאדם עם עצמו, אדם עם העשירייה, וזה העיקר. לא עם כל העולם, לא עם כל הכוחות גדולים, אלא רק בינינו בקבוצות, בקבוצה גדולה, בכל בני ברוך העולמי, בהשתדלות ללמוד איך להתחבר בינינו כך שכל היחסים שלנו יהפכו מקבלה להשפעה.

זה קשה, זה מאוד מאוד לא רגיל, אנחנו לא יודעים איך לעשות זאת, אבל אנחנו קרובים לזה, והבורא בכל זאת מסדר אותנו גם מבפנים, מתוך ליבו של כל אחד ואחד, וגם מבחוץ, בזה שרואים שבכל זאת אין לנו ברירה אלא אנחנו צריכים לשנות את עצמנו, את היחסים בינינו, וכך נגיע לתיקון העולם.

לפי כל הסימנים שאנחנו רואים, אנחנו נמצאים בינינו לקראת התיקון הזה. אנחנו רואים איך זה קורה בעולם, בין העמים, בין המדינות, ואני מקווה שבזמן הקרוב באמת נראה עד כמה לא רק המאמצים שלנו, אלא גם כל הכוחות מלמעלה יפעילו אותנו בצורה כזאת שנתחיל בקצב להתקרב לגמר התיקון.

שאלה: מה זה תיקון העולם, האם בני ברוך זה הגוף שמתקן את העולם ואיך?

העולם מתוקן על ידי תוכנית מיוחדת, ואנחנו שייכים לאותה התוכנית ורוצים להיות שייכים לה. בטוח שאנחנו נמצאים כבר באותה התוכנית, והשאלה היא עד כמה בזמננו, שהמקובלים אומרים שאנחנו כבר נמצאים בתקופת המשיח, בזמן מיוחד, עד כמה אנחנו באמת יכולים להשתתף באותה תוכנית הטבע שעכשיו יורדת עלינו ומחייבת אותנו לתקן את עצמנו. כי תיקון העולם זה תיקון האדם, אין כאן שום דבר חוץ מללחוץ על עצמנו ולהכניס את עצמנו לתוך היחסים הנכונים בינינו כדי שהם כבר ילוו את כל האנושות לתיקון השלם, ליחס השלם הטוב בין כולם.

תלמידה: תיקון העולם הוא לפי התוכנית שהמקובלים כתבו לנו?

כן, על זה מדברת כל חכמת הקבלה, התוכנית נקראת תיקון העולם, ואנחנו צריכים לסייע לתוכנית הזאת, להפעיל אותה ולהשתדל להשתתף בה.

תלמיד: האם כל מה שהמקובלים כותבים זה לפי התורה שלנו?

ודאי. מה זו תורה? חכמת הקבלה היא פנימיות התורה, ומזה אנחנו לומדים מה עלינו לעשות. אין דבר שכתוב בחכמת הקבלה והוא לא מהתורה.

לא להתבייש, תשאלו עד הסוף מה שאתן רוצות, כי גם עכשיו וגם בימים הקרובים, אנחנו רוצים לברר את כל הפרטים שיש לפנינו, כדי שנתקן את עצמנו ונתאים לתיקון השלם הסופי.

שאלה: בתחילת דבריך אמרת שלא נשאר לנו מה לעשות, רק לבקש גמר תיקון. האם אתה ממליץ לכל הכלי הנשי החזק, העוצמתי הזה, שזאת תהיה התפילה שלו עד שהבורא יענה לנו?

ודאי שבסופו של דבר אנחנו צריכים להיות מכוונים לזה, לתיקון השלם, ונעשה את זה. זה מה שאנחנו צריכים ללמוד, על זה צריכים לדבר זה עם זה, לעזור, להחזיק זה את זה.

שאלה: איך לכוון את התענוג הגדול שאנחנו מקבלים מהמפגש בינינו, בין כל החברות והחברים שהגיעו לכנס, מפתיחת הלבבות, מכל מה שקורה בכנס, כך שהתענוג הזה לא יהיה על מנת לקבל, שהוא לא יעצור אצלנו ופשוט נהנה זה מזה, אלא שהוא יהיה כדי לעשות נחת רוח לבורא, איך עושים את זה?

הכול תלוי בכוונה שלנו. אנחנו רוצים להתחבר מפני שמתוך זה אנחנו מתקרבים לבורא וגורמים לו נחת רוח, והוא בחזרה גורם נחת רוח לנו. ואז על ידי הנטייה ההדדית הזאת בינינו לבינו, אנחנו מתחילים להרגיש עד כמה אנחנו נכללים בעולם שכולו טוב.

תלמיד: האם כוונה זה לחשוב על זה, זו מחשבה?

כן, לתאר לעצמנו את המצב הזה שמלב ללב אנחנו רוצים להתכלל זה עם זה ולתת מקום בלב שלנו לבורא שימלא את לבבנו, וכך אנחנו נתקרב לתיקון, לגמר תיקון. גמר תיקון זה שכולנו נכללים ברצון אחד, זה נקרא בלב אחד, ובסך הכול כשמגיעים לזה אז אנחנו באמת רואים את מטרת הבריאה בתיקונה, ונקווה שנגיע לזה מהר.

שאלה: האם בשלב שאנחנו נמצאים בו עכשיו זה נכון שהרגשה מתוקה מסמנת רצון לקבל או שזה שוב תלוי בכוונה שלנו שהיא משהו יותר רחב?

לפעמים יוצאת לנו הרגשה מתוקה ולפעמים לא כל כך, אבל הכוונה שלנו צריכה להיות להתקרב זה אל זה עד שאנחנו נכללים בלב אחד. ואז ככל שאנחנו משתדלים להיות ברצון אחד, בלב אחד, בכוונה אחת, ורוצים שזה יקרה, כך אנחנו בעצם מזמינים על עצמנו את המאור המחזיר למוטב, וכך מגיעים לגילוי הבורא בנבראים שזו בעצם המטרה.

המצב הזה הוא המטרה, שהבורא יתגלה בנו, בקשר בינינו, שאנחנו נבנה בשבילו כלי בהתקשרות שלנו, והוא יתגלה בתוך הכלי הזה בצורה השלמה. לזה בעצם אנחנו מצפים.

שאלה: אני שמחה ומאושרת להיות כאן אחרי הרבה זמן. דיברת על היחסים בינינו, כשאני נכנסת לכאן וכמו שידוע לרבים אני מתקשה קצת בהליכה, מיד רצות חברות לעזור לי, להביא לי כיסא נוח וכולי. מטבעי אני לא כל כך אוהבת שעוזרים לי, אני עדיין גאוותנית, אבל אני אומרת לעצמי שאני מאפשרת להם להשפיע לי. האם זו מחשבה נכונה שאני מורידה את האגו ומאפשרת להן?

כן.

תלמידה: ובנוסף אני רוצה לדעת, מתי נגיע להרגשה הזו שאנחנו עושים את הדברים מתוך זה שאנחנו באמת מרגישים כחלקים זה של זה, ולא כתרגיל כדי להגיע לבורא?

זה יקרה כאשר הבקשות, התפילות, הפניות שלנו לבורא יגיעו אליו, ואז אנחנו נרגיש, נגלה את התשובה שלו אלינו.

תלמידה: ויחס החברים אליי הוא באמת השפעה, לזה קוראים השפעה או שזה עדיין לא?

זה תלוי בכוונה שלך. אם כמו שאת אומרת, את לא אוהבת לפי הטבע שלך להשתמש בעזרה חיצונית, אבל את רואה שעל ידי זה שאת נותנת אפשרות לחברות שלך לטפל בך במידה שאת נזקקת, ואת גם חושבת שאת עושה את זה כדי לגלות את הקשר בין כולם, זה נכון. תמשיכי, רפואה שלימה.

שאלה: רציתי להתחיל בברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" שאספת את כל הנשים החזקות האלה בארץ להיות כאן וללמוד איתך היום. ורציתי לשאול, אנחנו כל הזמן שומעות שאם אנחנו מתקנות את עצמנו ומתחברות ועושות יגיעה, אנחנו יכולות לשנות את כל העולם.

נכון.

תלמידה: איך העולם ייראה? נניח שאנחנו מגיעות ועושות את היגיעה ובאמת משנות את היחס ומתעלות מעל האגו ומתחברות ועושות את כל זה, איך פתאום נקום מחר בבוקר ונראה את העולם, האם הממשלות ישתנו, מה יקרה בכלל, מה יהיה?

אני לא יכול להגיד לך מה ישתנה, חוץ מדבר אחד, היחס בין אדם לאדם ישתנה, ומתוך זה אנחנו נראה עולם אחר. האוויר יהיה אחר, האוויר יתמלא ברגשות טובים שלנו זה לזה. אנחנו נרגיש שממש הגענו לעולם שכולו טוב, כמו שמגיעים נגיד למסיבה במשפחה.

תלמידה: וזה יקרה ברגע או שזה יהיה בשלבים?

אני לא יודע, אבל נראה לי שזה יקרה די מהר.

תלמידה: תודה, אמן.

אמן.

שאלה: בקטע היה כתוב שהרגשה של קבלה כרגע היא מתוק והרגשה של השפעה היא מר, אז אם אנחנו מתחילים לאחוז בקצה החוט הזה של השפעה, למה שלא נרגיש את הטעם המתוק, הרי כבר יש לנו כלי לקבל בתוכו את ההשפעה?

במידה שאנחנו נתייחס בהשפעה הדדית זה אל זה, אנחנו נוכל להרגיש את קצה החוט הזה ולהתקדם. אדרבה, זה מה שאנחנו לומדים, זה מה שאנחנו משתוקקים לגלות בינינו.

שאלה: כיצד הנשים שהוציאו את עם ישראל ממצרים יכולות עכשיו להוציא את עם ישראל מהגלות כשהחינוך במשפחות כל כך מקולקל?

זה לא חשוב, אנחנו לא עושים את זה בעצמנו, אנחנו רק מתפללים לבורא שיהפוך את כל העולם ממהות הקבלה למהות ההשפעה, וזה יכול לקרות מהר, ממש מרגע לרגע. לכן לא להסתכל על מה שקורה עכשיו בעולם אלא לראות כמה אנחנו יכולים ללחוץ, לרצות, לדרוש מהבורא שיעשה את זה. הכול תלוי רק בבקשה ובדרישה שלנו.

שאלה: השפעה מורגשת כמרה אבל עבודת ה' צריכה להיות בשמחה, אז איך לשלב בין הדברים, הרי בכל פעם אנחנו מגלים עוד רמה של מרירות?

הקושי בעבודה שלנו להתחבר מתגלה יותר ויותר בהתאם ליכולת שלנו לבצע בכל זאת פעולות של חיבור. לכן ככל שנתקדם יותר כך יהיה לנו יותר ויותר קשה מצד אחד, ומצד אחר אנחנו נוכל לבצע את החיבור בזה שנוכל עוד ועוד להיות קרובים זה לזה ולבורא. בעצם אנחנו צריכים להשתדל לפנות לבורא והוא יעשה את הכול. אנחנו לא מסוגלים, אנחנו מסוגלים רק לבקש, לבכות, לצעוק, אבל מי שיעשה את התיקונים זה ודאי הבורא.

שאלה: בחכמת הקבלה אנחנו מדברים על שני כוחות, קבלה והשפעה, ואנחנו מרגישות כל אחת את הכוחות האלה, קבלה והשפעה. איך לאזן בין שני הכוחות בתוכנו, בעשירייה ובקבוצה ואיך לשמוע ולהרגיש את קול הבורא בין שני הכוחות האלה?

אנחנו צריכים להשתדל כל הזמן להתפלל, לבקש, להתחנן לבורא שיעשה את תיקון הקשר בינינו וזה צריך לקרות. לא היתה אף פעם בעולמנו כמות כזאת אנשים, בפרט נשים, שרוצות להתעלות למעלה מהאגו שלהן ולהתחבר בלב אחד. אומנם הן עוד לא יודעות מה לעשות אבל בכל זאת אנחנו נמצאים בדרך.

לא היתה אף פעם כמות כזאת של נשים שמבינות בפנימיות הלב שלהן שאין בעולם שלנו עוד מה לעשות, מלבד להיות בחיבור. ומתוך החיבור הזה לעלות ולהתחבר לבורא, וכך להגיע לגילוי מציאות עליונה, עולם נצחי שכולו טוב. הכול תלוי בנו, כאן ועכשיו, ולכן אני שמח מאוד שכמות כזאת של נשים חכמות, יקרות מגיעות לחכמת הקבלה, כך שאנחנו באמת יכולים בזכות החיבור שלנו לצאת ממצרים. תודה לך.

שאלה: העבודה שבלב זו עבודה עם הכוונה בשביל מה ובשביל מי אני עושה, וזאת בעצם השפעה על מנת להשפיע?

כן, החיבור שלנו בלבבות זה מה שאנחנו צריכים לעשות והוא קורה בשני שלבים - להשפיע על מנת להשפיע ולקבל בעל מנת להשפיע, כמו שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה. לכן הכנס הזה הוא אחד מהכנסים שבו אנחנו מחברים את כל הרצונות שלנו ליסוד אחד, וממנו והלאה נמשיך כבר לתיקון הבריאה כולה.

שאלה: איך אנחנו עובדים בצורה נכונה עם תחושת המרירות כדי לתקן אותה ולהתגבר עליה?

אנחנו משפיעים על הבורא שיתקן תכונות, יחסים, כוונות, חיבורים בינינו, ובזה אנחנו מתקרבים להיות כאיש אחד בלב אחד ולתיקון העולם הכללי.

שאלה: מצד אחד העשירייה בתוכי, ומצד אחר אני זקוקה להרגשה של הרוח של העשירייה הכללית. איך כל זה מתחבר לפעולה מעשית כדי שנהיה באיזון האופטימלי כשבבסיס הכול אחד?

כך אנחנו מגלים בהדרגה את ההתקדמות שלנו, עד שמגיעים לאיש אחד בלב אחד.

שאלה: אם העשירייה מחברת את הלבבות לאחד, האם זה אומר שזה גמר התיקון של העשירייה, או שזה יכול להשפיע כדי שהתיקון יגיע לכולם?

אנחנו קודם כל רוצים להתפלל עבור העשירייה שלנו, אחר כך עבור הקבוצה העולמית שלנו, ואחר כך עבור כל העולם, ככה זה בהדרגה. מתוך שלֵב האדם מבקש את תיקון הקשר, אז הוא מבקש קשר עם העשירייה, עם קבוצת בני ברוך העולמית ועם כל העולם.

שאלה: אנחנו מרגישות רגשות כלפי החברות, כלפי החברים שלנו, איך הרגש בתפילה פועל על פתיחת הלב ועל גילוי הבורא? מה המקום של הרגש?

רגש הוא הכול, אנחנו נפעלים על ידי הרגשות. כשאני רוצה להרגיש את החבר והוא רוצה להרגיש אותי ואנחנו מתחברים יחד ברגש אחד, שזה נקרא "בלב אחד", הלב הוא הרגש, אז אנחנו צריכים רק על זה לחשוב, זה צריך להיות יקר לנו.

שאלה: איך לתקן את מה שכואב?

לתקן את מה שכואב זה רק על ידי התפילה.

תלמידה: ומה אם מתפללים ומרגישים שתיקנת את זה בתוכך, אבל זה עדיין כואב?

סימן שלא תיקנתי. אם אני באמת מתפלל נכון עבור התיקון הפנימי שצריך להיות בי, אם אני מרגיש שזה מה שאני צריך לתקן ובזה אני אתקרב לעולם טוב יותר, למצב טוב יותר, אם אני עושה את זה, אז אני חייב להרגיש את התוצאות.

תלמידה: איך להרגיש מה בדיוק עלי לעשות עכשיו?

אני צריכה להתנתק מהאני שלי ולהתחבר ככל האפשר לכולם יחד. ושם בפנים כשאנחנו מחוברות יחד, שם אני רוצה למצוא את המצב הנכון שבו אנחנו, בחיבור שלנו, עולות למעלה מכל הבעיות.

תלמידה: אם אני אשתדל לחשוב על זה יותר?

אז תצליחי. תחשבי על זה יותר ויותר.

שאלה: איך עלינו להגיב לבורא כשאנחנו מרגישות שהבורא מדבר אלינו דרך החברות?

אנחנו צריכים להרגיש שכל מה שאנחנו חושבים הכול מגיע אלינו מהבורא. נצטרך להתאמץ יחד כדי לחייב את הבורא להתגלות יותר ויותר מתוך הפעולות שלו, מתוך הדיבור שלו, ואז נרגיש שכן, זה כך קורה.

שאלה: איך להגיע למצב של "אישה צדקנית" דווקא בשיעור המיוחד הזה?

אישה צודקת היא אישה שמחפשת צדק. צדק אנחנו מגלים בחיבור בינינו. ככל שמשתדלים להתחבר בינינו למעלה מכל ההפרעות, אז בזה אנחנו יותר ויותר מתקנים את מידת הצדק שבנו. הבורא מתגלה בתוך התכונה הזאת, וכך אנחנו מגלים אותו, ואז גם אנחנו נקראים "צדקניות". "בזכות נשים צדקניות יוצאים ישראל ממצריים", זאת אומרת אז מגיע גילוי הבורא לכל המציאות, לכל העולם.

שאלה: לפני הכנס יש הרגשה שמבקשים רק על העשירייה, איך להעלות אותה, איך להכין אותה. האם אפשר בהכנה לקראת החיבור שלנו לעשירייה הכללית לבקש עבור הכלל?

ודאי שאנחנו יכולים לבקש עבור כל החברות שבכל העולם ולא רק עבור העשירייה שלנו. ודאי שכן.

שאלה: כשאנחנו מצליחות רק בקושי לתקן את המחשבות שלנו ויכולות לתקן רק את הלב שלנו, מה הדרך הכי מהירה והכי טובה לעשות את זה?

להתחבק, להתחבר ככל האפשר יותר, ולהבין שהחיבור בינינו מכסה את הכול, ועל ידי החיבור הזה אנחנו יכולים להגיע לכול.

שאלה: האם ההשפעה היא תמיד מרה, ואיך להפוך את ההשפעה לפחות מרה בעשירייה?

על ידי הסביבה. אם הסביבה מראה לי עד כמה טוב להשפיע וזה מה שהם מצפים ממני, אז ככל שאני יותר משפיעה להם, כך אני מרגישה יותר נעלה, אני מרגישה שאני זוכה ליחס יפה מהם. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, להשיג, להבין, לבנות כזאת סביבה שיחסים של השפעה בינינו יהיו ככל האפשר יותר מכובדים.

שאלה: האם כשאנחנו עובדים על הלב אנחנו הופכים את הלב ללב של תפילה?

כן, ודאי, הלב שלנו הופך להיות לכוח השפעה.

שאלה: כדי להמשיך, האם אפשר להגיד שזו עבודה גם אם זה לא מורגשת כמר?

כן. אנחנו צריכים להגיע לעבודה שהיא כולה תהיה מתוקה.

שאלה: יש לי הודיה ענקית על הדרך שלנו, על הרב שלנו, על המקובלים שלנו ויש לי הרגשה שנגמרו מילים, רק הודיה. ואם אפשר לבקש עכשיו עבור חברה ענקית שקיבלה מכות ועכשיו היא בבית חולים, לחשוב עליה ולבקש רפואה שלמה.

כן, נבקש כולנו יחד רפואה שלמה לכל בני האדם הזקוקים לזה.

שאלה: כשאנחנו מזהים שהכול בא מהבורא ושזה תמיד לטובתנו נראה שזה מסיר מאיתנו את הסבל. איך אפשר להגדיל את החיסרון כדי לחבר את הלבבות ולהעלות תפילה מתוך הלב?

מתוך כך שאנחנו נמצאים יחד, מדברים, מתפעלים, עושים משהו יחד, מתוך זה אנחנו נכללים כל אחד מרצון הזולת. וכך אנחנו מגיעים לרצון גדול שהוא כולל את כולם, וכתוצאה מכך אנחנו מתקדמים.

תלמידה: אני מרגישה שהכנס כבר התחיל, מרגישים כל כך הרבה שמחה בלב והלב ממש רוצה לצאת החוצה, איך להודות על זה, אני רוצה להודות לכל הכלי הישראלי.

אני מבקש שתעלי את הבקשה שלך עבור כולם לבורא.

שאלה: למה כל כך קל להתחבר עם החברות וכל כך קשה להצית את הלבבות של אומות העולם? והאם אפשר להגיע לגמר תיקון בלי חיבור עם אומות העולם?

קל לנו יותר להתחבר מפני שאנחנו מדברים, מפני שאנחנו לומדים על החיבור, עד כמה הוא חייב להיות וזה עתיד העולם. אבל לאנשים שלא לומדים, שאין להם נטייה לזה, שהלב שלהם עדיין אטום, סגור, לא קשור עם האחרים לגמרי, אפילו אין איזו נגיעה חיצונית, אין מה לעשות.

אנחנו צריכים להמשיך על ידי הפצה ועל ידי חיבור בינינו אנחנו נפזר גם את כל אותם הניצוצין מליבנו המתחברים לכולם וכך לאט לאט נגיע לתיקון הכללי. בכל זאת, אתם אולי לא מודעים עד כמה זה שאנחנו יושבים כאן עכשיו ונהיה משך שבוע ימים ויותר בכנס, יביא לידי כך שעוד נתחבר בינינו, עד כמה זה ישפיע לכל העולם, לכל בני האדם ויהיה בזה תיקון גדול מאוד.

שאלה: אני מאוד שמחה שדיברנו עם החברות בהכנה לכנס התרגשתי מאוד, ואני מרגישה שמחה גדולה מהחיבור ומכך שאנחנו נהיה יחד בכנס ויש גם רצון מאוד גדול לשרת את האחרים בכנס.

תודה רבה.

שאלה: בכל העולם יש חברות שיש להן רצון מאוד גדול להתכלל בתורנויות ובכל מה שקורה בבית המשותף, האם זה יוצר כלי השפעה?

כן, מי שמשתתף בכנס, בהכנות, בשירות, עושה עבודה רוחנית גדולה מאוד והוא ירגיש אחר כך את התוצאה.

שאלה: איך להבדיל בין עבודה שבלב לבין העבודה שבשכל?

השאלה מי מדבר, הרגשות שלך או השכל שלך, זה ההבדל בין הלב לבין המוח.

תלמידה: איך להרגיש ולהבדיל?

אני לא יודע, דברי עם החברות שלך וביחד תמצאו את התשובה.

תלמידה: צריך לנתק את השכל?

לא צריך לנתק שום דבר, דברי עם החברות שלך, זה הכול.

שאלה: איזה פעולה יכולה לעזור לנו להתחבר אישה לאישה, לב אל לב?

בזה שאנחנו כל הזמן מדברים על כך. שאנחנו לומדים, שאנחנו קוראים פסוקים, שאנחנו מבקשים מהבורא שיעזור לנו להתחבר. כל הדברים האלה לאט לאט משפיעים עלינו וכך אנחנו מרגישים קירבה.

תלמיד: אבל בכל זאת יש איזו פעולה שיכולה לקרב אותנו יותר ללב ומאליה לבורא?

הכול כלול בזה, ויתור וביטול שחייב להיות, בלי זה איך אני אתקרב לחברים?

שאלה: גם ביטול וגם ויתור אני מבקשת מהבורא שיעזור לי לעשות את זה, אני לא יכולה לעשות את זה.

נכון.

שאלה: אחותי שלחה לי שאלה לשאול בשבילה. אתה מזכיר לנו שהעבודה שבלב ושער הדמעות היא הדרך שלנו להשפעה. בחיבור הגדול הזה עכשיו הדמעות משתלטות וזורמות ללא שליטה, יש הרבה רגש בתוך זה, רגש של הודיה והתמוססות הלב. ויש הרבה מתיקות בהרגשה הזאת וכוח לבקש על כל האהובות שלי. למה רגש כזה חזק מופיע רק באירועים גדולים ולא בכל פגישת עשירייה?

בעשירייה אני כאילו מרגיש שאני נמצא עם החברים, אין לי לזה התפעלות כל כך גדולה, אולי זו לא אותה מסה שיכולה להשפיע עלי. אולי לא התכוונתי, לא התקרבתי אליהם בצורה מספקת, לכן חשוב לנו להתחבר עם החברות מרחוק ולפעמים זה משפיע עלינו הרבה יותר ממה שאנחנו נמצאים בעשירייה שלנו.

תלמידה: לעוצמת הרגש שהיא מתארת צריך להגיע גם בעשיריות, כל אחת בעשירייה שלה?

כן, ודאי, רצוי.

תלמידה: איך להתקרב יותר למה שהיא מתארת?

את מכירה אותה, זו קרובה שלך, אבל אני חושב שאתן צריכות להשתוקק להרגיש כל אחת בליבה את כולן. כך שאם קמה עכשיו חברה את יכולה בתוך ליבך להרגיש עד כמה היא משתוקקת.

שאלה: בקשר בהמשך למה שאמרת, היה לנו תרגיל שתיקה עכשיו בישיבת החברות ובאמת מצאתי את עצמי בהתחלה מבקשת להרגיש את החברות. ואז ברגע פשוט הפסקתי להתאמץ לבקש ורק ניסיתי להקשיב, כפי שהנחת אותנו כמה פעמים. והרגשתי שאז קורה משהו שאולי אמור היה בעצם לקרות בתוך השתיקה הזאת, שבאמת יש תחושה שהכוח הזה קיים בינינו ועוטף אותנו. האם בתוך השתיקה נכון יותר באמת לחפש את ההקשבה או את הדרישה, הפניה, או שזה תמיד יהיה איזה מסע כזה בין לבין?

לאט לאט אנחנו נלמד איך נכון לפענח את הדברים האלה. חלק מהם באים מהבורא בצורה ישירה, חלק דרך החברה, דרך עשירייה, זה לימוד שנכנס לתוך ליבנו לאט לאט, אבל כבר נכנס.

שאלה: כשאתה אומר שאנחנו כבר בתוך התכנית, התוכנה, איך להבין את זה נכון?

ודאי שאנחנו בתוך התוכנה, בתוך תכנית הבורא, ודאי שאנחנו מתקרבים לתיקונים. אומנם עדיין לא מרגישים עד כמה הם עוברים עלינו, אבל לפעמים כן רואים שיש בנו שינויים. הייתי אומר שאנחנו נמצאים במצב שמקדם אותנו ואת כל האנושות ואנחנו מתקדמים ברצינות.

תלמידה: אני מרגישה שאנחנו מחוץ לתוכנה וכדי להיכנס לתוכה אנחנו צריכים להיות ממש מאוחדים. האם אנחנו על הגבול לפני הכניסה?

נכון.

שאלה: שמעתי אותך אומר שצריך להתפלל בהדרגה, קודם לעשירייה, אחר כך לכלי העולמי ולכל העולם. איך יודעים שאנחנו כשרים כבר לעבור מחלק אחד לחלק האחר? כי גם ככה זה מאוד קשה להתפלל.

הייתי אומר שכל תפילה צריכה לכלול בתוכה תפילה גם עבור ההתקדמות שלי, גם של העשירייה שלי, של הכלי העולמי ושל כל העולם.

תלמידה: האם זה נעשה ביחד?

לבקש על כל דבר ודבר. זה כמו שאנחנו מתפללים בתפילות, על זה ועל זה וכן הלאה, וכך אנחנו ממלאים את כול הבקשה שלנו.

תלמידה: כלומר באותה תפילה להתפלל בהדרגה.

כן.

הפעם הכלי הצרפתי עשה לי ממש מתנה גדולה.

שאלה: השאלה שלי קשורה לתיקון שבשתיקה. אני מוצאת שהתחלנו לתרגל בעשירייה את השתיקה ואני מרגישה שם הרבה מאוד אהבה והתרגשות. גם בדרך לפה עם חברה עשינו תרגול של שתיקה להתפלל עבור כל המפגש הזה והרגשתי חמימות בלב. ואז כשתרגלנו פה בישיבת החברות את השתיקה שמעתי רק רעש ורק הפרעות וחברות שמזיזות כיסאות, ואמרתי, "איפה הבורא נמצא בתוך המקום הזה"? והרגשתי שאולי זה מה שהבורא מראה לי שיש לי עוד מה לתקן בתוכי, עוד חלקים, האם זה נכון?

זה בדיוק נכון. כשאני נכנס לגן ילדים או למשפחה, יש שם אימא ויש כמה ילדים והם עושים רעש ומה לא, והיא לא מתרגשת כי זה נורמלי.

תלמידה: האם עליי לבקש מהבורא לחבק את כל החלקים שאני עוד לא מצליחה?

כן. זה במקצת חוסר אהבה. אבל ככל שהאהבה תתפתח, כך תרגישי שזה לא מפריע לך.

שאלה: ההרגשה היא שבהשפעה זה כל הזמן מרגיש מר, רק ברגע שאנחנו בעשירייה יש איזשהו רגע שפתאום זה מתוק. אבל זה מיד עובר ברגע שאנחנו לא מחוברות לעשירייה.

נכון.

תלמידה: איך להיות בתפילה כשזה מרגיש כל כך מר במהלך היום כשהחיבור לא נמצא, לא מורגש?

את צריכה להתחבר לבורא כמו תינוק שאוחז באימא, הוא נמצא על האימא ומחזיק אותה, כי הוא בטוח שבצורה כזאת יש לו קשר עם מקור החיים שלו.

תלמידה: אבל מורגש שזה לא קורה בלי העשירייה, אני לא יכולה לאחוז בו בלי לאחוז בעשירייה.

בסדר, אז קודם עם העשירייה ואחר כך בבורא, זה נקרא מאהבת הבריות לאהבת ה'.

תלמידה: איך במהלך היום, כשהחברות לא לידי, אני יוצאת מעצמי?

כל הזמן להיות בזה, אין לזה שום מרחק.

שאלה: כשאני בעשירייה אז אני לא מרגישה התנגדות גם בלב וגם בשכל לעזור לחברות, וגם שמחתי על ההזדמנות לבוא ופה אני מרגישה את כולן כמו אישה אחת בלב אחד. האם זה שקר שלי?

לא, את מקבלת כוחות גם מאחרים ועם זה את יכולה לעלות, מצוין.

שאלה: אם אנחנו עושות פעולה שהיא כביכול השפעה וכתוצאה ממנה אולי בהתחלה יש צער ואחר כך יש רגעים של שמחה, אז איך יודעים שזה מדויק ושאלו לא קליפות, איך להשאיר זאת כהשפעה ולא לבלוע זאת על ידי הרצון לקבל?

לאט לאט זה מתחיל להתברר, להתבהר. צריכים פשוט לא להמתין אלא להמשיך.

תלמידה: האם זה לא רע במידה ויש בזה תחושה של מתיקות?

לא, לא רע בכלל. גם הרב"ש כותב במאמרים שכאשר אנחנו מתאספים עם העשירייה, עם הקבוצה שלנו, אז אפשר להכין איזה כיבוד, להעביר כך זמן מה ואחר כך לדבר ולקרוא מאמר.

שאלה: האם באמת יש אפשרות לעשות את התיקונים בלי ייסורים בכלל, ואם כן מה אנחנו צריכות לעשות כדי שלחברות ולעם ישראל לא יהיו ייסורים בדרך, או שאין שום ברירה והייסורים בכל מקרה יהיו חלק מהדרך שלנו?

אני חושב שהכול תלוי בכמה אנחנו מעריכים את הייסורים שלנו על כך שהם מתקנים אותנו. אני זוכר שהייתי במצב שהיה לי קשה מאוד לנשום ולא רצו לעשות לי ניתוח. הפרופסור המנתח היה כל הזמן עסוק כי הזמינו אותו למקרים יותר דחופים. אחר כך, כשהוא הגיע ואמר "טוב, היום לי יש זמן" אז כבר לא חיכיתי, רצתי מהמיטה שלי לחדר ונשכבתי על שולחן הניתוחים כדי שלא יהיה משהו אחר. כלומר, הכול תלוי במידת חשיבות התיקון שאנחנו רוצים לבצע. לכן הכול יסתדר, העיקר להיות יחד, לדבר, לשמוע ותראו עד כמה זה עובד.

שאלה: הרצון לקבל גדל קודם ברגשות ואז אני מגלה אותו בשכל. איך זה קורה עם תכונת ההשפעה, איך אנחנו מגלות את המתיקות?

העיקר זו ההרגשה.

שאלה: אמרת שאנחנו נמצאים לפני כניסה לגמר התיקון וזה אפשרי כאן ועכשיו, ונראה שאתה לא צוחק. מהי הפעולה היעילה ביותר שנוכל לעשות כדי לא לפספס את ההזדמנות הזאת ולהצדיק את האמון שניתן בנו?

רק חיבור בין החברות ומתוכו תפילה לבורא, בקשה לבורא.

שאלה: איך לשמור על החיבור בעשירייה בזמן הכנס כאשר חלק מהחברות נמצאות בכנס פיזית וחלק וירטואלית?

זה לא חשוב שחלק מהקבוצה נמצא כאן וחלק מהקבוצה נמצא פיזית באיזשהו מקום אחר בזמן הכנס, בתוך הלב שלנו כולנו צריכים להיות בלב אחד, להשתדל כל הזמן להרגיש כך להרגיש את עצמנו.

שאלה: נאמר שבזכות נשים צדקניות יצאו בני ישראל ממצרים. האם יהיה ארגון נשים שיכוון לזה, או שזה פשוט יבוא מתוכנו, מתוך המקום הפנימי שלנו?

זה צריך לבוא מתוככן, זה לא יכול להיות אחרת. אני חושב שאתן כבר מוכנות לדרוש מהבורא שיתחיל להוציא אתכן ממצרים. אני כגבר מצפה לזה, מפני שאחריכן גם אנחנו נלך.

אני אומר ברצינות וכך כתוב, "בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים", מה זאת אומרת בזכות? בזָכוּת, קודם באמת יוצאות הנשים ואחר כך כל היתר, עם הגברים העצלנים האלה ועם כולם.

שאלה: מה עושים כאשר המוח והלב מושכים לכיוונים הפוכים, האם יש נקודה שבה נרגיש ביחד את המוח והלב?

הכול תלוי באדם, זו העבודה שלנו.

תלמידה: מה לעשות עם המוח שמושך לכיוון הפוך מהלב בלי לבטל אותו?

לעבוד עליו, שיחשוב כמו הלב, והלב כמו המוח.

שאלה: כמה זמן להקדיש בסדנאות שלנו לדיבור וכמה לשתיקה, או מה היחס הנכון בין הדיבור לשתיקה במפגשים שלנו?

אני לא יכול לחלק זאת בצורה רציונלית כי זה תמיד משתנה. קבוצה שמתאספת חייבת לקבוע בעצמה כמה זמן יש לה, רגש, מקום בלב, במוח, לשתוק, להתחבר ולחשוב כך על העתיד שלה.

שאלה: האם לפנות לעשירייה ולשתף אותה בפועל כדי לקבל עזרה כאשר אני לא מצליחה להגיע עם חברה לאהבה גם אחרי שפניתי בליבי לבורא ולעשירייה? האם זה נקרא תיקון?

גם זה.

שאלה: אנחנו רואים שיש קבוצות קבלה במקומות שונים בעולם, האם אנחנו מצפים שכולם ילמדו קבלה, או שהם פשוט יתחילו להרגיש זה את זה, זה יעבור בין האנשים?

לא, העולם ישתנה, העולם ירגיש שחיבור בין בני אדם היא דרך ההצלה מאסונות גדולים, ומכאן והלאה יתחילו להתפתח בצורת החיבור.

שאלה: אני רוצה להודות על ההזדמנות להיות בשיעור אתך לפני יום הכיפורים. יש לנו תלמידים ותלמידות מכל העולם, וגם במיוחד בכלי הפרסי. אם תרשה, אקרא תהילים פרק ק' בשפה הפרסית לאות הודיה לכולם.

"מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה דעו כי ה' הוא אלוקים הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו. בואו שעריו בתודה חצרותיו בתהילה הודו לו ברכו שמו כי טוב ה' לעולם חסדו ועד דור ודור אמונתו". אמן. תודה.

שאלה: בשבת המיוחדת לפני יום כיפור, יש הרגשה עמוקה שרוצים למצוא תפילה אמתית, האם צריך מילים, או למצוא בתוך הלב?

אני מבקש מהבורא, שייתן לי רגש לחבריי ולכל העולם. לחבק את כולם, להתאחד איתם, וכך להמשיך לעולם ועד. מה צריכים עוד?

שאלה: תודה לכל המארגנים, אנחנו מרגישות את הלבבות אחת של השנייה, הלב שלנו מוצף. איך לשמור על האיזון בלב, כי אנחנו פה מדברים על הכנס שמתקרב, כנס של לבבות, כנס של חיבור.

נשתדל להיות בכאלו חיבורים פעם בשבוע. נשתדל. אם תבואו, זה יתקיים.

(סוף השיעור)