שיעור בוקר 03.03.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מנצחים את המלחמה -

לקט קטעי מקור לחיזוק הכלי העולמי ולשלום העולם

קריין: מנצחים את המלחמה – לקט קטעי מקור לחיזוק הכלי העולמי ולשלום העולם.

לפני כמה שעות השתדלנו להתחבר לתפילה, לבירור התפילה ובהחלט רצוי שאנחנו נעשה גם עכשיו מאמץ להתחבר בינינו, כדי לקרוא את הפסוקים הללו שהם מאוד מאוד מתאימים למצב שלנו ולמאמץ שאנחנו צריכים לעשות.

אנחנו צריכים להמשיך, אסור לנו לברוח מאותו מצב שהבורא מעורר בינינו, כי הוא נותן לנו את זה כדי שאנחנו נוכל להתגבר על הפירוד, על השבירה, וכל מה שמתעורר בזמנים האלו, בימים האלו, זה סך הכול שבירה בינינו ואנחנו צריכים מעליה להתחבר ולהביא את עצמנו עד לאהבה.

לכן כשאנחנו נמצאים בגילוי יחסים של איומים, שנאה, דחייה, ריחוק, אנחנו צריכים להשתדל לא לתת ליחסים האלו להתגבר, או אפילו להחליש אותנו קצת, אלא דווקא ההיפך, צריך כל אחד לבדוק את היחס שלו לאחרים. קודם לחברים ואחר כך לכל באי העולם, כי אנחנו חייבים להביא את עצמנו כולנו לחיבור להיות אחד. המטרה שלנו זה לגלות לא רק את העשירייה, אלא לגלות את כל האנושות ככלי אחד של האדם הראשון ולא פחות.

כי אם אנחנו נמצאים באיום של מלחמת עולם, אז אנחנו כבר יכולים לתקן משהו במבנה הכללי של האדם הראשון, אז הבה נחשוב גם על זה. המלחמה היא לא מלחמה פשוטה באיזה רחובות וחצרות של חרקוב, קייב, מליטופול ועוד ערים וכפרים באוקראינה, אלא עלינו לחשוב כמה אנחנו צריכים לתקן את חיבור הלבבות בינינו, ואנחנו רוצים שזה יתוקן בצורה גלובלית כללית. וכל החברים שלנו בעולם, אפילו אלה שלא מרגישים ובקושי שומעים שיש דבר כזה כמו מלחמה, צריכים להתעורר, להתחזק ולתאר לעצמנו את גודל השנאה שמתגלה ואז על כל פשעים תכסה האהבה, ונכסה את מקום השנאה באהבה.

ודאי שזה לא כלי נשק בגובה העולם הזה, כי אם מתגלה הרע, אז אנחנו צריכים להשכים ולהשתדל להרוג את הרע קודם לכן, אבל לתאר לעצמנו שאנחנו עושים את זה ברגשות שלנו, בדרגה יותר עליונה, ושם אנחנו צריכים להתחזק במיוחד.

ואם נרצה, אז במאמץ שלנו אנחנו נקבע אם הבורא יעזור לנו בהתאם לבקשות שלנו, ואז נראה את הניצחון, כשהאהבה והחיבור מכסים את כל הפשעים, כל הפצעים והיא מחזירה את העולם לטוב ואנחנו מרגישים את השלמות שמתגלה בהשלמה, בחיבור, באהבה על פני הניתוק, הריחוק, השבירה והשנאה.

נשתדל לראות את הפעולות שלנו שאנחנו עושים, מכסים, משלימים את כל המצבים הרעים בפעולות טובות. כי אין פעולה שהאדם יכול לעורר על עצמו מלמעלה, יותר נכונה, טובה, ושלמה מפעולת החיבור.

הבורא שבר את הכלי ואנחנו דורשים ממנו, מחייבים אותו לתקן את הכלי, לייחד את כל השברים.

קריין: קטעי מקור בנושא – מנצחים את המלחמה, כותרת: להילחם ביצר הרע, קטע מס' 9.

"אמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו"," זאת אומרת אנחנו לא יכולים לבצע שום תיקון, אלא רק אם אנחנו מבקשים, מחייבים את הבורא שיעשה את ההשלמה, את התיקון ויחבר את שני הקצוות, ולא ימחק את הדברים הרעים, אלא יכסה אותם בדברים טובים. כי לא מן הסתם הוא ברא את היצר הרע וכל התוצאות הגרועות שאנחנו רואים ממנו.

זה נקרא "נצחוני בניי", כי הוא ברא את היצר הרע ואנחנו דורשים ממנו לכסות את היצר הרע, את כל הדברים הרעים, ביצר הטוב, בחיבור, בהשלמה, באהבה. "רק שהאדם מחויב לחזק את עצמו בכל פעם מחדש, לבלי להיות נסוג אחור ממלחמה הזאת, ולבלי לייאש את עצמו בשום אופן, כי ודאי במלחמה הזאת אין רואים עדיין בחוש מי המנצח, כי עדיין המלחמה ארוכה מאד והגלות מתגבר, ועל כל אחד עובר מה שעובר." עד כמה המלחמה הזאת צריכה להתרחש, זה תלוי כמה נדרוש מהבורא שיתקן את השברים, יאחד אותם, יקרב ויחבר ביניהם ואז כל המקומות שהיו שבורים קודם - עכשיו מיתקנים, אנחנו נרגיש גילוי הבורא, שהוא בעצם המנצח במלחמה הזאת, בכך שאנחנו מבקשים ממנו. "אעפ"כ, כל זמן שאוחזים עדין הכלי זין בידינו, ועיקר הכלי זין שלנו הוא תפילה, וכל זמן שאין אנו מייאשים עצמנו ממלחמה הזאת ח"ו, ואוחזים עדיין הכלי מלחמה," היינו, בתפילה "בוודאי אנחנו מנצחים, כי כל זמן שהאדם מחזק את עצמו בתפלה וצעקה להשי"ת, הוא בכלל מנצח את המלחמה, כי זה עיקר הניצחון."

("משיבת נפש". אות מ')

זאת אומרת, אנחנו צריכים לסדר לעצמנו קו, שלפיו אנחנו כל הזמן מכוונים לבורא וכל הזמן מחפשים במה עוד אני יכול להוסיף ברגע הנוכחי, בפנייה שלי לבורא, לעומת הרגע הקודם. מה עוד אני יכול לבקש, לייחד בינינו, להתחבר בינינו, לחבר אותנו, במה אני עוד יכול לפנות?

ואם אני לא מרגיש שיש לי דחף פנימי חזק לפנות אליו, אני צריך לדאוג להתחבר לחברים ויחד איתם נדאג. הם ילחצו עליי ואני עליהם, וכך איש את רעהו יעזורו וביחד נגיע לצעקה שעליה בטוח נקבל עזרה מלמעלה, ועזרה מלמעלה היא בזה שהבורא מתגלה.

אין יותר מה לעשות. כי הסיבה לכל הרע זה ההסתרה שלו, וכל הסיבה לטוב זה הגילוי שלו. אין יותר, רק שתי הפעולות האלה, ולכן הוא ברא את העולם, זאת אומרת את ההעלמה ואנחנו צריכים לדרוש ממנו גילוי.

קריין: שוב קטע מס' 9.

"אמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו", רק שהאדם מחויב לחזק את עצמו בכל פעם מחדש, לבלי להיות נסוג אחור ממלחמה הזאת, ולבלי לייאש את עצמו בשום אופן, כי ודאי במלחמה הזאת אין רואים עדיין בחוש מי המנצח, כי עדיין המלחמה ארוכה מאד והגלות מתגבר, ועל כל אחד עובר מה שעובר. אעפ"כ, כל זמן שאוחזים עדין הכלי זין בידינו, ועיקר הכלי זין שלנו הוא תפילה, וכל זמן שאין אנו מייאשים עצמנו ממלחמה הזאת ח"ו, ואוחזים עדיין הכלי מלחמה, בוודאי אנחנו מנצחים, כי כל זמן שהאדם מחזק את עצמו בתפלה וצעקה להשי"ת, הוא בכלל מנצח את המלחמה, כי זה עיקר הניצחון."

("משיבת נפש". אות מ')

העיקר הוא התפילה. כל מה שאנחנו צריכים לתפילה הוא להבין שאנחנו שבורים, שהשבירה שלנו היא מהבורא שהכין אותה בעצמו, שהמרחק שיש בינינו שזו השבירה מחושב בכל הפרטים שלו על ידי הבורא ואנחנו צריכים לגלות את זה. המרחק בינינו והקושי לבקש חיבור מהבורא, המצב הזה נקרא גלות. אם אנחנו מושכים את הבורא על ידי התפילה כדי שיעשה לנו את זה, אז יוצא שצריכים לגלות את הגלות, צריכים למשוך את כוח הבורא שיחבר בינינו, יקרב אותנו זה אל זה, להביא את הבורא שיהיה בינינו, זה נקרא א', אלופו של עולם, זה ההבדל בין המילה "גלות" למילה "גאולה", וכך אנחנו מגיעים למצב המתוקן. לכן צריכים לראות בכל המצבים שעכשיו עוברים עלינו, על כל העולם, על כל האנושות, שהם ממש מלחמה שהבורא מעורר כי הוא רוצה שאנחנו נקרב אותו, נגלה אותו, ולכן כל הדברים הרעים שמתגלים הם רק כדי שאנחנו נמשוך אותם למצב הטוב.

הרע חייב להתגלות, והכול מתוכנן כבר מהשבירה שהייתה באדם הראשון ומתגלה בהדרגה, אבל הטוב מתגלה רק בתנאי ורק במידה שאנחנו מבקשים. ככל שנבקש את נוכחות הבורא, את נוכחות הכוח הטוב בינינו, בצורה כזאת נוכל לקרב את עצמנו זה אל זה על ידי כוח הבורא שיופיע בינינו, ודווקא על ידי זה נגיע לתיקונים. כלומר, כל מידת התיקונים שלנו תלויה במידה שהבורא יופיע בינינו. הוא נמצא במשהו בינינו, כי אם לא, אז לא היינו מתחברים, אומנם הוא נמצא בהסתרה כדי שנגלה עוד ועוד נחיצות בנוכחותו ואנחנו צריכים להמשיך. ואם עדיין לא הגענו עכשיו לגילוי, סימן שהתפילות שלנו, הבקשות שלנו, הצעקות שלנו עדיין לא גמורות, לא שלמות. לכן צריכים להשתדל להיות היום יותר מאתמול, לבקש, לדרוש, לתאר לעצמנו עד כמה חסר לנו הבורא, ולראות את כל ימי המלחמה הזאת שעכשיו מתגלה ויכולה להתהפך למלחמת עולם כהזדמנות וסיבה לפנות לבורא, סיבה גשמית, יותר נוחה, יותר קרובה לנו. לכן נשתמש בכל רגע של המלחמה הזאת בצורה נכונה.

אנחנו מתעניינים, אנחנו קוראים הרבה דברים, אנחנו צריכים את זה, אבל השאלה איך אני משתמש במה שאני שומע, רואה, מתעניין במה שקורה באותם ימי המלחמה, עד כמה אני רוצה להפוך את ההתרשמות שלי לתפילה. זה כל העניין, כך אני צריך לבדוק את עצמי בהשתתפות הנכונה. ואז אני ארגיש שאני חייל בזה שאני פונה לבורא מכל אופני הגילוי של המלחמה. כי אנחנו צריכים לראות את המלחמה עצמה, את הצרות והבעיות, את כל הדברים האלה כגילוי חיסרון בבורא. בכל מקום שיש לי קצת הרגשת כאב מגשמי עד רוחני, הרגשת פירוד, בעיקר הרגשת שנאה כי זה ממש כנגד תכונת הבורא, תכונת האהבה, אז אני צריך לראות שכל הדברים האלה באים כדי לתת לי מקום לתפילה.

אין לי במה יותר לתקן את המצבים האלה אלא רק על ידי חיבור עם החברים יחד. ודווקא המלחמה נותנת לי הזדמנות להתחבר איתם בצורה נכונה, בכך שמגלים את החיסרון הגשמי המשותף, ומתוך החיסרון הגשמי המשותף מגלים שיש לנו חיסרון רוחני משותף שהבורא ישרה בינינו. ואז אנחנו פונים אליו, מבקשים, דורשים שכך זה יקרה ובזה בטוח מנצחים.

שאלה: מה זה אומר לכוון את עצמי כל הזמן לקו של הבורא?

אנחנו צריכים לראות את הדברים האלה בצורה יותר ויותר מתקדמת לאמת. בכל רגע ורגע הבורא מעורר בנו כל מיני רגשות, אומנם אנחנו עוד לא יכולים לגלות אותם בצורה רוחנית אמיתית, אבל בכל זאת זה הוא מעורר כי אין עוד מלבדו. ומה בהתאם לזה אנחנו צריכים לעשות? רק לפנות אליו עם כל מה שאנחנו מרגישים, עם כל מה שאנחנו יכולים לגלות שחסר לנו, ובצורה כזאת נגלה שיש לנו רק חוסר בנוכחות הבורא בינינו, וכל התפילה צריכה להיות לזה.

אנחנו רוצים שהבורא יתגלה ויחבר בינינו ונהיה כלי אחד, כלי שנקרא "שכינה", שזה הכלי שהבורא יכול לשכון בו. זה נקרא "גילוי הבורא לנבראים". אנחנו רוצים שזה יקרה דווקא בקשר הנכון בינינו כאן ועכשיו.

קריין: קטע מס' 10.

"חז"ל אמרו, "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". ויש להבין למה לא נתן הקדוש ברוך הוא כח לאדם שיכול לנצח את היצר הרע. ואם אין זה בידי אדם, למה הקדוש ברוך הוא לא עושה את הכל.

הבורא גם מעורר את השאלות ואת הבעיות וגם מתקן אותן. ואנחנו צריכים להגיב נכון על הבעיות שהוא מעורר ולראות בו את הכוח שמגיע לפתרון, ובלי הבקשה שלנו הפתרון לא יגיע. אנחנו שואלים על כל הצרות והבעיות שמתגלות בעולם, אבל עלינו להבין שזה מפני שאנחנו לא נמצאים באמצע, בין הבעיה לפתרון. הנוכחות שלנו, הבקשה הנכונה שלנו, אם היא תמשוך את הבורא לבעיות שהוא מעורר, אז אך ורק בהשתתפות שלנו, שאנחנו מחייבים את הבורא לתקן את מה שעשה, רק בצורה כזאת אנחנו קושרים את כל השבירה, את כל היצר הרע שמתגלה, עם כל אור הבורא שהוא היצר הטוב ובצורה כזאת אנחנו מגיעים לשלמות.

"היינו למה צריכים שהאדם יעשה מלחמה עם היצר הרע, והקדוש ברוך הוא רק עוזרו, אבל אם האדם לא נכנס למלחמה, אין לו עזרה מה'.

ובשביל מה צריך הקדוש ברוך הוא שהאדם יעשה מלחמה ואחר כך הוא בא ועוזר לו, כמו שאמרו חז"ל "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע", ופירש רש"י, "שיעשה עמו מלחמה" (ברכות דף ה' ע"א). משמע מכאן, שמקודם צריך האדם להכנס למלחמה ואחר כך בא הקדוש ברוך הוא ועוזר לו."

(הרב"ש. 380. "כל מקדש שביעי - ב'")

לא יכול להיות ניצחון במלחמה הזאת, שאנחנו מכניעים את היצר הרע ואפילו מתקנים אותו אחר כך בעל מנת להשפיע, אלא אך ורק על ידי זה שאנחנו מתחילים את המלחמה, דורשים, מתחילים לנהל את המלחמה, כלומר פונים לבורא ואפילו מעוררים את המלחמה יותר כי היא יכולה להיות קטנה. לכן כתוב "לעולם ירגיז אדם את היצר הטוב על היצר הרע", ואז הוא יראה איך הוא יכול לעורר את המלחמה ביתר אש. ודווקא "לעורר את היצר הטוב על היצר הרע", כלומר מגיעים להסתכלות כזאת שהכוח הטוב חייב לשלוט, שאנחנו חייבים לחפש את כל המקומות של היצר הרע, לאתר אותם, לתפוס אותם ולתקן. לתקן בזה שאנחנו סוגרים אותו ביצר הטוב, כלומר היצר הרע נמצא בפנים והיצר הטוב עוטף אותו ולא נותן לו לברוח, כדי שכל היצר הרע שהבורא ברא יהיה בינינו, בתוכנו, כמו מקור החומר הדליק, מקור האנרגיה השלילית, ואנחנו נהפוך אותה לחיובית. לכן להרגיז צריך יצר טוב על יצר רע.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להימצא בין הבעיה לפתרונה ולפנות לבורא. מהו הפתרון?

הפתרון למלחמה הזו הוא שליטה של היצר הטוב על יצר הרע, ואחר כך יצר הרע מצטרף ליצר הטוב ועובד יחד עימו, והמטרה אצלם כבר הופכת להיות כמטרה משותפת.

תלמיד: ואם לא רואים את ההזדמנות והאפשרות הזו?

בתחילת המלחמה אנחנו לא יודעים מה לעשות, אחר כך אנחנו יודעים שצריכים בעיקר לשלוט על יצר הרע, לא לתת לו לברוח, לא לתת לו להתפרץ, לא לתת לו להצליח במשהו, ואנחנו בכל צעד ושעל שלנו משתדלים לעבוד רק עם כוח החיבור. ואחרי זה אנחנו כבר מגיעים למצב שאנחנו כן יכולים לקחת את הכוחות הרעים האלו ולנהל אותם. קודם בשני קווים ואחר כך בג' קווים, אנחנו מחברים את הטוב לרע והרע לטוב ומגדילים אותם, זה על חשבון זה. כי בכוח הרע יש הרבה מאוד כוחות בפנים, יכולת לגדול, יכולת לגלות את עצמו, והכוח הטוב הוא בסך הכול חלש, כמו שאנחנו מגלים בתוכנו, אבל אם אנחנו מחברים את הכוח הטוב הזה עוד ועוד על ידי התפילה שלנו לבורא אז אנחנו יכולים להכניע את הרע ולהשתמש בו נכון. אתם תגלו את זה בחוש, בהרגשה שלכם.

שאלה: למה החברים מתחילים ליפול מהעשירייה, מתי זה מתחיל לקרות ואיך לעזור לחברים או לחבר כזה?

אתם צריכים עוד ועוד לגלות את הסיבה לְמה שקורה בעולם. אנחנו חיים במצב מאוד מיוחד, זה שייך לגורל הפרטי והכללי של כל אחד, לדבר ביניכם לפני האנשים האלו עד כמה אנחנו חיים בזמן מיוחד, במצבים מיוחדים, וכמה יש לנו הזדמנות להתחיל להרגיש שאנחנו חייבים לגלות את העולם הנצחי שבו אנחנו קיימים. אנחנו גם כך קיימים בעולם הנצחי, אבל כשזה יתגלה לפנינו אז החברים האלה לא יעזבו כי הם יראו, ירגישו, אפילו ישמעו, שזה מה יש לפניהם.

איך אני יכול לעזוב שיטה שעוזרת לי להבין, להרגיש כל מה שקורה בעולם, כל מה שקורה במציאות, המציאות הזו והמציאות הרוחנית, צריכים לברר את זה ביניכם.

שאלה: אנחנו מתפללים עבור כל העולם שתהיה התקדמות לתיקון, והשאלה איך להחזיק עכשיו את האמונה שמעל הדעת. מאוד קשה להצדיק את הבורא כשמתים ילדים שלא אשמים בדבר אצלנו באוקראינה, אלה מצבים מאוד קשים, ונולדת בפנים שנאה. אומנם אני רוסי בלאום שלי אבל חי באוקראינה, ואני לא רוצה לערב פה פוליטיקה אבל מתעוררת שנאה לעם ששותק. אני לא יודע איך לעבור את המצבים האלה, אם תוכל לייעץ משהו.

אני יכול לייעץ רק דבר אחד, להתפלל לבורא שעליו כתוב "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו", הבורא ידע איך לחבר בינינו כך שנרגיש את עצמנו בנטייה לחיבור, לאהבה, לדבקות. אם אנחנו עם השכל שלנו רוצים לחבר את הדברים אז לא יצא מזה טוב, רק נמשיך בכל מיני מלחמות. אנחנו צריכים רק דבר אחד, ובפעם הראשונה בהיסטוריה, היום, מתגלה האמצעי הזה שאנחנו יכולים למשוך את הבורא מלמעלה שיעשה בינינו שלום. שלום "זה נקרא "השלמה", שכולנו נבין שאנחנו יכולים להיות יחד, גם מצד אחד של המלחמה וגם מהצד האחר.

קריין: קטע מספר 11.

"האדם מוכרח להתחיל בהמלחמה, בכדי שיהיו לו כלים וצורך לישועה ועזרת ה'", כלומר מלכתחילה זו צריכה להיות המטרה שלנו, שנרצה להיות זקוקים לעזרת הבורא. ולכן אפילו שאני לא כל כך רואה מלחמה, בעיות וצרות, אני צריך לתאר אותם עוד יותר עד כדי כך שזה יעורר אותי לבקשה, לפנייה לבורא. "שהוא מה שאמרו, "אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". נמצא שבכוונה לא נתן לו להאדם שיוכל לנצח את המלחמה, משום שעל ידי המלחמה האדם משיג כלים וחסרונות להשפע.

לכן צריכים לשתיהן: שהאדם יכנס למלחמה בכדי להשיג כלים, והעזרה שצריכים, שדוקא הקדוש ברוך הוא יעזור לו, משום שעל ידי העזרה הוא משיג ירושת הארץ"

(הרב"ש. 380. "כל מקדש שביעי - ב'")

למה מתגלה הרע? כדי לעורר אותנו להתקרב לבורא, לדרוש ממנו עוד יותר גילוי הרע ככל שנצטרך כדי לרצות לעזוב את כל הרע, להתעלות מעליו ולהידבק בבורא. אנחנו צריכים להבין עד כמה גילוי הרע הוא הכרחי.

אם נחזיק את זה לפנינו, אז לא נצטרך לסבול, נעבור את המצבים האלו בהכרה, בהבנה, ונפתור את הבעיות האלה עוד לפני שהן מתגשמות, מופיעות בעולם שלנו.

אנחנו יכולים לממש את כל המלחמות האלה בצורה רוחנית ולא בצורה גשמית, הכול תלוי עד כמה נהיה מרוכזים מכאן ועכשיו למטרת הבריאה, באמצעי שהוא הבורא, שגם מעורר את הבעיות וגם הוא איש מלחמה שאנחנו מושכים אותו והוא מסדר. עלינו רק למשוך את הבורא לכוחות הפירוד שבינינו, ואז הוא יבנה את הפירוד בצורה יותר ברורה, שיקרא "שכינה" במצבה השבור, ואחר כך יתקן אותה ויתלבש בה, לפי השתוות הצורה, ואז נגלה את השלום. שלום יכול להיות רק כהשלמה בין כל המצבים הרעים, השבורים, ובין המצבים הטובים השלמים.

שאלה: מה זה נקרא להשקיע מאמצים בתפילה?

להוסיף כוחות לתפילה אנחנו יכולים רק בתנאי שאנחנו מרגישים ומבינים מי אנחנו, איפה נמצאים, זה מצב המצוי, ולאן אנחנו רוצים להגיע שזה מצב הרצוי. בין שני המצבים האלה הפער ביניהם, הדלתא שביניהם, זה מה שנותן לנו כוחות לפנות אליו ולדרוש, לבקש, להתפלל.

תלמיד: אנחנו יכולים לשקול איכשהו את כוח התפילה או שכל אחד עושה את זה לבד?

אנחנו יכולים לשקול את התפילה שלנו, יחסית בינתיים בינינו, לפי המאמצים שלנו שאנחנו משקיעים בתפילה. בינתיים זה מאוד מאוד לא מספק. אנחנו צריכים כל הזמן, כל הזמן, כאילו שאנחנו מרגישים צרות גדולות, בלתי פוסקות, כך אנחנו צריכים כל הזמן להיות בבקשה לבורא.

כמו שכותב רב"ש במאמרים, שאדם שנמצא בצרה גדולה לא עוזב את הבורא ומתחנן לפניו כל היום וכל הלילה, שכביכול אומרים לו שהוא נדון למוות, ואז הוא מבין שכל הבעיה היא בזה שיפנה לבורא כי רק בזה תלוי התיקון של המצב שלו.

שאלה: עוד שאלה מדאיגה. אנחנו יודעים שמקובלים חיו בזמנים לא רגועים, לא שקטים. בעל הסולם, רב"ש, אז אפשר להשוות את התפילה שלהם, לתפילה שלי זה הרי בלתי ניתן להשוואה. אז מה השתנה עכשיו ומביא לכך שהתפילה שלנו יכולה איכשהו להשפיע?

אנחנו מתקרבים לגמר התיקון ולכן אנחנו יותר ויותר חשובים, דווקא אנשים קטנים כמונו. והבורא הוא מחזיק אותנו בכוונה בצורה כזאת נמוכה, קרובה לכל האנושות כדי שאנחנו בתפילה שלנו לא נתרחק ממנה, ושאנחנו באמת כל הזמן נרגיש, גם את צרות הכלל, שלא יכולים להתרחק ממנו, וגם שיהיה לנו איזשהו קשר עם הבורא בינינו שנוכל לפנות אליו ולהתפלל.

קריין: קטע 12.

"אמרו חז"ל (ברכות ה') "אמר רבי לוי, לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע". ופירוש רש"י, שיעשה מלחמה עם יצר הרע. ויש להבין, המלחמה הזו לאיזה צורך. הלא יותר טוב היה, שאם האדם רואה, שהרע שבו לא מתעורר בקרבו. בשביל מה הוא צריך לעורר ולעשות עמו מלחמה. הלא יותר טוב שלא יכניס עצמו לסכנה, אולי לא יכול לנצחו, כדברי חז"ל, "שאין לאדם להכניס עצמו בסכנה".

ובדרך עבודה, שרוצים להגיע להשפיע, אז מוטל על האדם להגיד [...] שהוא רוצה לעשות הכל על הכוונה דלהשפיע, זה נקרא שירגיז את יצר טוב על יצר הרע. כי בזמן שהאדם אומר להגוף שלו, שצריכים לעבוד לשם שמים, ולא לתועלת עצמו. תיכף הגוף מתרגז, ועומד בכל תוקפו נגדו, ואומר לו "את הכל אתה תוכל לעשות, אבל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, זה לא בא בחשבון". נמצא, שאם לא ירגיז אותו, אף פעם לא יהיה לו מציאות להגיע להאמת."

(הרב"ש. מאמר 8 "מהו, שאם הטוב מתגדל, גם הרע מתגדל, בעבודה" 1989)

שאלה: למה כל כך קשה להתפלל?

קשה להתפלל משתי סיבות. סיבה אחת, שאתה לא מרגיש את הרע, לא כואב לך, וסיבה שנייה, שאתה לא בטוח שעל ידי חיבור עם החברים ופניה לבורא, כי זה הכול נסתר, והכול לא טבעי לאגו שלך, אתה תוכל להשיג משהו.

בפרט שצריכים לחשוב על מה שצריכים להשיג שזה דברים רוחניים, לפחות במקצת, במשהו שיהיה בעל מנת להשפיע, למעלה מהאגו. לכן זה קשה. צריכים לחשוב למה זה קשה לדבר עם החברים ובצורה כזאת תבינו מה עומד לפנינו.

שאלה: למה מול כל הכאב שהאחים שלנו סובלים ברוסיה, באוקרינה, כל התפילות שאנחנו עושים, למרות זאת עדיין לא הגענו לשלב שאנחנו נכנסים למלחמה נגד היצר הרע שלנו?

כי אנחנו עוד לא הגענו לגילוי של הרע. הרע צריך להתגלות בכל הגודל והעומק והעוצמה שלו, ואז אנחנו נוכל לצעוק כמו שצריך לבורא והוא יתקן אותו.

שאלה: שאלה מקייב. אנחנו תמיד שומעים ממך שאנחנו לא עושים מספיק. אנחנו בעצמנו חושבים כך. אבל עכשיו, כשמסתכלים על המלחמה הזו נראה שהיא באמת לעולם לא תסתיים ואיזו מידה הכרחית של מאמץ פשוט לא קיימת. זו מלכודת של האגו לחשוב שלא עשינו מספיק? אולי כל שעלינו לעשות הוא להפסיק לקוות, להשפיל את עצמנו ולקבל את המציאות החדשה מהבורא?

אתם לא צריכים לשכוח מה שאנחנו לומדים. אני לא הולך עכשיו שוב לחזור ולהגיד, זה לעשות, וזה לעשות, אתם כבר עברתם את כל הדברים האלה. אתם יכולים שוב לדפדף בכול חומר שאנחנו עברנו, ולחזור עליו ואז להבין מה לעשות.

ולא עכשיו לייעץ לקבוצות ולאנשים ש"בואו אנחנו נעשה ככה, או אחרת וכן הלאה". המקובלים כותבים לנו. אנחנו משתנים בכל רגע, הרצון האגואיסטי שלנו כל הזמן מתחדש, ולכן אנחנו צריכים להחזיק את עצמנו בכיוון הנכון כל רגע ורגע. וזו העבודה שלנו.

אז עלינו שוב ושוב לחזור לחומר ולחבר בינינו ולכוון את עצמנו למטרת הבריאה. וכשרואים עד כמה שאנחנו לא נמצאים בזה, יש לנו דווקא סיבה לפנות לבורא וכך להתקדם.

שאלה: כתוב "כל זמן שאוחזים עדין הכלי זין בידינו," הכוונה היא לתפילה, אנחנו מנצחים. כמה זמן צריך לאחוז בכלי מלחמה בשביל לראות ניצחון?

אני לא יודע כמה זמן ואני לא שואל על זה. זה נמצא בידיים של הבורא. אם הוא נותן לי את זה, הכוונה שאני צריך להיות בזה, והעבודה שלי היא בזה שאני מגלה את הרע כמה שאפשר בקשר ביני לחברים, ופונה לבורא שיתקן את הקשר בינינו. אז אני מושך את הבורא לקשר בינינו, ואז בצורה כזאת אנחנו מתקדמים ליותר ויותר קשרים.

וודאי שכל פעם נגלה עוד אי דיוקים בחוסר החיבור בינינו. כך הן דרגות ההתקדמות שלנו, "על כל פשעים תכסה אהבה".

תלמיד: זה בעצם נחשב שאנחנו מנצחים?

כן.

שאלה: האם פעולת ההשפעה והתפילה הן אותו דבר או שהשפעה זה הכיוון ותפילה זה הביטוי לאותו הכיוון?

תפילה זה שאנחנו מבקשים כוחות לחיבור וזה בעצם מה שאנחנו צריכים.

שאלה: אם אנחנו הרצון לקבל, אנחנו נהנים אפילו מהסבל?

ליהנות מהסבל אפשר רק בתנאי שאתה מחבר את הסבל למטרה. שהסבל הזה מעורר אותך מהתרדמה לפניה לבורא, לחיבור עם החברים, אז אתה רואה עד כמה שהסבל הכרחי כי בלי זה לא היית מתעורר.

שאלה: כתוב, "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע". מה זה אומר להרגיז את היצר?

להרגיז זה שיהיו בין היצר הטוב ליצר הרע חיכוך, שנאה, גילוי הניגוד ביניהם, עד כמה החיבור רצוי על פני מצב הניתוק, שרק בשני המצבים האלה יש לנו יכולת להבדיל בין טוב לרע, בין רע לטוב.

שאלה: מה עלינו להרגיש כאשר אנחנו דורשים מהבורא להגיב?

להרגיש עד כמה אנחנו נמצאים במלחמה בין רע לטוב, טוב לרע, ואנחנו לא יכולים לשלב ביניהם נכון. שגם יצר הרע וגם יצר הטוב יפעלו בכיוון אחד, כדי לקרב אותנו לבורא, לקרב את הבורא אלינו.

שאלה: עד כמה חשוב שהתפילה מבפנים תהיה בנויה על שלימות ולא כי אנחנו עושים את זה מתוך ייסורים ואולי את זה הבורא לא שומע?

ודאי שהתפילה מתחילה מייסורים. אנחנו לא יכולים להתעורר ללא ייסורים. אבל כשאנחנו מתעוררים אז מתוך הייסורים אנחנו מגיעים לבורא, מקבלים איזו השפעה מהבורא ויכולים למדוד את הייסורים שלנו בצורה נכונה.

שנראה גם את הרע כדברים הטובים, שמעוררים אותנו לטוב. סך הכול, הבורא שמעורר אותנו, הוא מעורר אותנו מדברים קטנטנים, ובזה מגלה פער קטן מאוד בינינו. ואם אנחנו לא מגיבים אז הוא מעורר אותנו יותר.

בפער בינינו, ההתנגשות בינינו, אנחנו יותר ויותר מתעוררים, בוערים, עד שאנחנו מגיעים למלחמה. למה אנחנו מגיעים לזה? מפני שלא היינו ערים מספיק לבעיות שהיו קודם. אם היינו מתקנים את המצבים שבינינו בדברים, במצבים הקודמים למלחמה, לא הייתה מלחמה.

אלא אנחנו היינו מכסים את כול הפשעים שבינינו ולא באהבה, לא בתיקונים, אלא פשוט משתיקים, ומשתיקים אותם עד שזה מתפרץ, וזו הבעיה.

לכן אנחנו צריכים בינינו כמו שכתוב, "להרגיז יצר הטוב על היצר הרע", ובצורה כזאת שאנחנו לא נותנים להם להירדם. יותר טוב שאנחנו מעוררים את הסכסוך, חיכוך, שנאה, כדי לתקן אותם. כי בצורה כזאת מלכתחילה, בכוונה כזאת, אנחנו מחפשים כמו עם פנס קטן איפה יש עוד יצר הרע, בחושך אנחנו מחפשים. וכשמחפשים בצורה כזאת, אנחנו יודעים איפה למצוא אותו ואיך לתקן.

שאלה: האם מותר לדרוש את גילוי הרע?

כן, אנחנו יכולים ומזומנים לדרוש לגלות את יצר הרע. למה לא? אם אני מסוגל ורוצה לתקן אותו, אז אני הולך ובודק איפה עוד אני יכול למצוא את יצר הרע, והוא נמצא ממש מכאן ועד גמר התיקון. כל המרחק ביני לבין גמר התיקון הוא כולו יצר הרע שבינתיים נסתר ממני, ואני רוצה שיתגלה בצורה הדרגתית מהקל לכבד ושאני כל הזמן אפנה לבורא בבקשה לתקן אותו.

שאלה: בפסוק 11 כתוב, "האדם מוכרח להתחיל בהמלחמה, בכדי שיהיו לו כלים וצורך לישועה ועזרת ה'". מהי ישועה אמיתית?

ישועה אמיתית היא חיבור. שנהפוך את כל הכוחות הרעים לכוחות הטובים, וכל השנאה תהפוך לאהבה, ורק כך נוכל להגיע לתכונות הבורא, שהתכונות האלה ייכנסו בנו וישלטו עלינו ואז נהיה כמוהו, זו המטרה, לעלות עד הגובה של הבורא בדבקות ובחיבור עימו.

שאלה: האם היצר הרע הוא רק בעשירייה או בכל העולם?

יצר הרע זה כל העולם בעצמו, הוא ממלא ומסדר את כול מה שיש בין כל בני האדם. הכול הוא על ידי היצר הרע שנקרא האגו ברמה הפשוטה, האגואיסטית, הארצית. אבל ככל שנתקדם בתיקונים שלנו ונברר את היחסים בינינו, נגלה את היצר הרע בצורות עוד יותר ברורות, ואז נראה כמה הוא באמת מפלצת גדולה, נוראית, ובעוצמה כמו של הבורא.

שאלה: מה תפקיד המקובלים דווקא בזמנים של מלחמה?

התפקיד של מקובלים במלחמה הוא להיות אנשי מלחמה, אנשי צבא המנהלים את הקרב. המקובלים לא מתייחסים למלחמה גשמית כי אין להם איך להשפיע עליה אלא רק דרך המלחמה הרוחנית.

קריין: יש לנו קטע מאמר "שמעתי" קצר "ג' תנאים בתפילה", שבו הוא מדבר על מי שיצא פסק דינו למות.

רט. ג' תנאים בתפילה

שמעתי

"יש ג' תנאים בתפילה:

א. להאמין, שהוא יכול להושיע לו, אף על פי שיש לו תנאים הכי הגרועים מכל בני דורו, מכל מקום "היד ה' תקצר מלהושיע לו". שאם לא כן, הרי, חס ושלום, "אין בעל הבית יכול להציל את כליו".

ב. שכבר אין לו שום עצה. שמאי שהיה אפשר בכוחו לעשות, כבר עשה, ולא העלתה רפואה למכתו.

ג. שאם לא יעזור לו, טוב לו מותו מחייו. שענין תפילה הוא אבודה שבלב. שעד כמה שהוא בבחינת אבוד כך גודל התפילה. שבטח, שאין דומה למי שחסר לו מותרות, או למי שיצא פסק דינו למות, וחסר רק הוצאה לפועל. והוא כבר כבול בכבלי ברזל, והוא עומד ומתחנן לבקש על נפשו. שבטח לא ינום, ולא ישן, ולא מסיח דעת, אף רגע מלהתפלל על נפשו."

רואים כאן את התנאים שיש לנו כדי להגיע לתפילה נכונה ואמיתית. העיקר הוא להשתמש בכל מה שיש ומתגלה היום בעולם, כדי שניקח ונתחיל מתוכם לפנות לבורא. לא סתם הוא מעורר בנו ובכל העולם את המצבים הללו, רצוי כבר לפנות אליו כי אחרת הם יכולים להתפתח עוד ועוד, לא בשדה הקרב אלא בשבירה שבין בני אדם, ועל ידי כך נרגיש כמה אנחנו נמצאים בחיסרון לכל הדברים ההכרחיים לקיום, כמה אנחנו שבורים בקווי האספקה כי אנחנו תלויים בהם כולם וכן הלאה.

האנושות היום לא יכולה לספק לעצמה כלום, ודווקא עכשיו יתגלה כמה אנחנו תלויים ברוסיה, באוקראינה ובכל המדינות המספקות מוצרים, סחורה וחומרי גלם. ודאי שהאספקה לא נעשית מטעם הטוב אלא מטעם הרווח, אבל בינתיים אנחנו נמצאים בקווי אספקה שהם בעל מנת לקבל. אחר כך האנושות תתחיל להרגיש שקשר כזה לא מספק אותה והיא חייבת לעבור לקווים אחרים בעל מנת להשפיע יותר ויותר, כמו שכתוב "לכו ותתפרנסו זה מזה". בינתיים, על ידי הרווח האגואיסטי מגיעים לפחות לקשר, ואז יבנו את הקשר בצורה אגואיסטית נכונה, לא על ידי דיכוי אלא על ידי רווח הדדי. אחר כך יתחילו לבדוק את הרווח ההדדי וירגישו כמה הוא יכול להיות הדדי וטוב יותר בצורה איכותית. כך נעלה את הקשר בינינו מהרמה שלנו לדרגה הרוחנית.

שאלה: הברז הזה של האספקה שכל מדינה מספקת לכל המדינות האחרות, יצטרך להיסגר עד הסוף, עד שיתחיל השינוי?

לא, בלתי אפשרי שהברז ייסגר, אם תסגור היום את האספקה בין המדינות לא נוכל להתקיים. תגלה רק אחר כך כמה אנחנו תלויים זה בזה. במאה העשרים השגנו את הקשר האגואיסטי בכל העולם, והקשר היה הכרחי כדי שנתקיים בצורה הגשמית. ואז מהכרת הקשר הגשמי בינינו נוכל לעלות להכרחיות הקשר הרוחני בינינו, כי גשמי בלי רוחני לא יכול להתקיים, אין חיים בלי קמח ואין חיים בלי תורה. אין תורה בלי קמח ואין קמח בלי תורה.

תלמיד: מפעילים עכשיו המון סנקציות על רוסיה, סוגרים להם את הברז לכל דבר שבן אדם משתמש בו כמעט. זה יוביל את העם הזה לשינוי בגישה, בתפיסה?

מה שעושים הוא דבר נכון, כי בכך מחייבים את האנשים להתקרב לשלום, להשלמה. כך נכון כלפי רוסיה, כלפי אוקראינה וכלפי כל המדינות. אם רוצים לחיות אז חייבים להבין שהחיים הם רק אספקה הדדית, חיבור הדדי.

תלמיד: מה יקרה מזה ששני העמים סובלים?

שיסבלו עד שיבינו שהם צריכים זה את זה בצורה נכונה. אין תיקון יותר נכון מלגרום חוסר באספקת דברים הכרחיים כך שילדים ונשים יסבלו. שירגישו שבלי האספקה הם לא יכולים לחיות. בצורה כזאת גשמית אנחנו מרגישים שהאחד לא יכול לחיות בלי האחר, מבלי שיהיה רגש טוב ויפה, פשוט אין אספקה. רוסיה נניח מספקת לכל העולם המון חיטה ושמן חמניות, דברים בסיסיים במיליוני טון, אותו דבר אוקראינה, והעולם ירגיש את החוסר במוצרים האלה. לכן מתוך המצב יראו שאין ברירה, אין מה לאכול, אי אפשר להצליח עם תותחים, הרי לא נאכל אותם, ואז מאין ברירה יתקרבו אחר כך להכרה שלא מדובר בחוסר ברירה אלא בצורך ממש להיות בחיבור ובהשלמה, כי אף אחד לא יוכל להתקיים ללא האחר.

תלמיד: ההבנה הזאת יכולה להתפתח רק בין רוסיה לאוקראינה, ושאר המדינות בעולם מסתכלות על זה בצורה אחרת.

בינתיים, בסופו של דבר נצטרך לגלות בחיים הגשמיים ובחיים הרוחניים כמה כל אחד חיוני והכרחי לאחרים.

תלמיד: המכה הזאת צריכה להתפתח ולהיות כמו שהקורונה הייתה, שכולם יחוו את המחסור הזה?

ודאי שכולם יחוו את המחסור כשלא יהיו כל מיני מוצרים. רוסיה שלטה על ידי הכוח שלה, באספקה שלה, ועכשיו כולם ירגישו וגם היא תרגיש שהיא לא יכולה לקבוע את האידיאולוגיה שלה מתוך כך שהיא לא נותנת חיטה. ודאי שהיא לא יכולה לשחק בחיטה, ולא בנפט ולא בגז, כדי להכניע את כל העולם להסכים עם האידיאולוגיה שלה. זה כבר לא ילך. לכן כל העולם מתקדם ומנטרל ממנה את כל הכוחות והכלים שבהם היא נלחמת עם כולם. מדובר בבנקים ובעוד כל מיני צורות של מיקרו-סכמות ובהרבה דברים נוספים. עדיין לא התגלה כמה כולנו תלויים זה בזה.

תלמיד: האם אנחנו מתקרבים למלחמת עולם? מה רוצים לעשות עכשיו?

מלחמת עולם נכונה היא כשכולנו מגלים עד כמה אנחנו נמצאים בשנאה הדדית ועד כמה אנחנו לא יכולים לחיות אחד בלי האחר. מלחמה צריכה גילוי של שני כוחות, הראשון הוא שאני זקוק לאחר ואני לא יכול בלי האחר, אחרת הייתי מתרחק ועוזב, והשני הוא שהיחסים בינינו לא נותנים לנו להיות בקשר הנכון בינינו. לכן עכשיו הם חותכים את הקשרים שביניהם, וזה מה שאמריקה ורוסיה עושות וכך כולן. אבל זה טוב, זו הכרת הטוב, הכרת הטוב בזה שמכירים את הרע, זה נקרא הכרת הרע - עד כמה אנחנו נמצאים בקשרים אגואיסטיים וכל אחד רוצה לשלוט על האחר בקשרים האלו. עכשיו זה מתגלה, אלו דברים מאוד מעניינים, אף פעם לא היה דבר כזה.

תלמיד: האם יש סיכוי שמתוך הכרת השנאה כלפי המצב, כלפי רוסיה, מדינות יתחילו לשאול את עצמן איך כן להתקשר נכון?

בטח. מה תעשה אם אין לך לחם?

תלמיד: אולי יחשבו לפעול ביותר כוח.

הכוח כאן לא יעזור, במלחמה אתה חותך קווי אספקה ואנחנו כולנו מאוד מאוד תלויים בזה. חיות ביער יודעות להסתדר, אנחנו לא.

תלמיד: אתה אומר שברור לכולם שאם הולכים למקום שאתה רוצה להכניע את האחר, אז גם אתה מת איתו?

בטח. רואים מה שקורה, אף אחד לא יכול להתקיים בצורה כמו שהתקיימו נגיד לפני מאה ומאתיים שנה, אנשים אז היו קשורים לבית, לאדמה, והיום הכול מלאכותי. אנחנו התקרבנו בקשרים שלנו לרוחניות, והכול תלוי במהות הקשרים בינינו אם היא טובה, אם אנחנו מבינים איפה אנחנו נמצאים. אבל אנחנו לא מבינים, הכוח הרע שלנו הוא הרבה יותר מתקדם מהכרת הטוב, לכן אנחנו לא מסוגלים לבנות קשרים יפים ונכונים בינינו. אנחנו כמו ילדים רעים, אתה אומר להם, "תתחברו ויהיה לכולם, אתם יכולים להתקשר ולהסתדר". והם אומרים "אנחנו לא יכולים. אני לא אתן לו, אני אחזיק אפילו שני צעצועים אבל צעצוע אחד אני לא אתן לו".

תלמיד: מה יוביל את האנושות בעולם הגלובלי הזה לפעול אחרת ולא בסנקציות?

כל דבר שמביא אותנו קדימה הוא הכרת הרע. ואז נסבול או בצורה גשמית או בצורה רוחנית, הכול תלוי בהצלחת ההפצה שלנו ועד כמה האנושות תהיה קשובה.

שאלה: קראנו מ"שמעתי" לגבי הנידון למוות שהוא בוודאי יתפלל. מורגש אצלנו בצורה מאוד חדה אותו מצב של הנידון למוות כשהטילים נופלים פה על הערים, ואתה לא יודע איפה הטיל הבא עומד ליפול. ועדיין מורגש לפעמים חיסרון באותה תפילה, חיסרון בכוח להתפלל. מה לעשות עם זה, האם אנחנו צריכים לעורר את החיסרון הזה?

אנחנו צריכים להשתדל להצדיק את הבורא בכל דבר הכי גרוע, והוא שמעורר אותנו כי אין מצידו ברירה אלא רק בצורה כזאת לעורר אותנו לפנות אליו, אחרת לא היינו יכולים לפנות. הוא חייב לקרב אותנו למצב המתוקן, ואין אמצעי אחר להביא אותנו לחיבור בינינו ולחיבור עימו אלא רק על ידי מצבים כאלה שאנחנו עוברים. וכאן כל אחד ואחד סובל לפי שורש הנשמה שלו.

תלמיד: פחות או יותר זה מובן ואני לא מתלונן, אני רוצה להבין בצורה מעשית. האם אנחנו צריכים בחיבור להבין ולהרגיש זה את זה, להתכלל זה מזה, או שזה לא מחויב?

כדאי. אם אנחנו מעלים מ"ן כולל מכולנו יחד ככל האפשר, אנחנו יותר קרובים לתיקון, לגמר התיקון. אנחנו צריכים לראות שאנחנו באמת מבצעים פעולות של גמר תיקון.

תלמיד: כשאנחנו מנסים להקשיב אחד לאחר, יש בינינו כל הזמן חילוקי דעות אידיאולוגיים. האם אנחנו צריכים להבין את הטענות של הצד האחר?

לא צריכות להיות טענות ודרישות בין החברים חוץ מדבר אחד, אני מבקש מכולם לעורר אותי, ואני רואה בי סיבה לעורר את האחרים, רק בצורה כזאת.

אני מכיר הרבה אוקראינים שחושבים עכשיו כמו הרוסים, והרבה רוסים שחושבים כמו האוקראינים, זה באמת פלא עד כמה זה מגולה. יש הרבה אנשים שממש נמצאים עם הצד האחר וזה טוב, כי אנחנו צריכים להגיע לאיש אחד בלב אחד, בכוונה אחת, לראות את המצב המתוקן שבו כולנו כאחד. לכן תראו מה הבורא עשה, איך הוא סידר את הסכסוך בין שני העמים שזה מה שקורה ביניהם, דבר מאוד מיוחד. אנחנו עוד נדבר על זה אחר כך. אבל רק תסתכלו עד כמה הסכסוך הזה הוא מאוד עמוק לאורך כל ההיסטוריה שלהם, ועד כמה הוא צריך בתיקון שלו לגרום לתיקון של כל העולם.

שאלה: התגלתה תופעה בחלק מהעשיריות שלנו שחברים חזקים ומנוסים שנמצאים כאן, ויש גם עשרות חברים מבלרוס ומרוסיה, שנמצאים במצבים מאוד קשים. אנחנו ניסינו לתמוך בחבר כדי שיעלה מעל עצמו וכן יהיה בעשירייה, שיהיה בגישה שלנו שהיא מעל הדעת ולא אגואיסטית, אבל אז הוא מקבל איזשהו יחס חיצוני של שנאת חינם דווקא מאחת העשיריות?

כל עשירייה חייבת לדאוג לחיבור שלה, כל עשירייה ממש חייבת לדבר על זה.

יש כמה קבוצות, לא הרבה, שבהן יש אנשים שנמצאים תחת השפעה של צד אחד של המלחמה או צד שני של המלחמה. ובקבוצה כזאת מאוד מורגש מה שקורה. אני חושב שאסור לנו לתת לחברים האלו שנמצאים בסכסוך כזה או שמרגישים אפילו בפנים איזו מין התנגשות ביניהם, לעבור על זה סתם כך אלא חייבים לברר את הדברים האלה, כי "על כל הפשעים תכסה אהבה", כדי שאנחנו נראה את מידת הניגוד, השנאה, הדחייה, והפירוד, ובאיזו מידה אנחנו יכולים לכסות אותם דווקא. לא לשכוח שאנחנו חייבים לכסות את זה בחיבור בינינו בצורה הדדית כזאת, בהבנה שאנחנו חייבים להיות למעלה מזה, כמו באמונה למעלה מהדעת. צורה כזאת צריכה להביא אותנו לתפישה רוחנית.

לכן בואו נתחיל לעבוד בזה. למרות שאני שונא מישהו אני מבין שזה מגיע מהאגו שלי, אני לא רואה אותו אלא רק דרך האגו שלי, ואני רוצה להתחבר אליו בכל זאת למעלה מהאגו שלי, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", "אמונה למעלה מהדעת" כוח השפעה למעלה מכוח הקבלה. אנחנו צריכים להבין שיש לנו כאן הזדמנות להגיע לשלום.

שלום מהמילה "שלמות", "השלמה". יש כוח רע וכוח טוב והכוח הטוב שולט ומכסה את הכוח הרע. זה כמו שאנחנו לומדים בפרצוף רוחני, יש עביות בפנים וסוגרים אותה בצמצום ומעליה מסך, מעל המסך אור חוזר ואז נכנסים למגע עם הבורא. זו העבודה שלנו וכך אנחנו חייבים לפעול.

בואו נעביר את זה מצורה לא נכונה כפי שעכשיו היצר הרע מנהל אותנו ומכוון אותנו, ליצר הטוב. צריך להשתמש בגילוי הרע רק כדי לבנות מעליו קשר טוב, אחרת לרע אין שום סיבה להתגלות, הוא מתגלה מפני שאנחנו כן מסוגלים להפוך אותו לקשר טוב, אבל אם לא מסוגלים, לא לפתוח, להשאיר את המצב כמו שהיה קודם בלי גילוי.

אני מבקש מכל הקבוצות, כשאתם רואים שיש איזה ניגוד, ריחוק, איזה חוסר התקרבות לעומת מה שהיה קודם בין החברים, שיש בניהם כל מיני חילוקי דעות, יכול להיות שזה נוגע ממש ללב של כל אחד ואחד, והם לא יכולים להתקרב, אנחנו חייבים לעזור להם להתעלות. לא להתקרב סתם באותו המישור האגואיסטי, זה בלתי אפשרי כי אם נתחיל בצורה כזאת להביא אותם להסכמה, הבורא יעורר בהם עוד ועוד חילוקי דעות כי היצר הרע שהוא ברא צריך להתגלות כולו, ואז יהיו עוד יותר חילוקי דעות, שנאה וכן הלאה.

אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו כל הזמן הולכים באמונה למעלה מהדעת, בכוח החיבור וההשפעה למעלה מכוח הניתוק והקבלה.

שאלה: אתמול הייתה פגישה של הכלי העולמי שש מאות חמישים חברים השתתפו, העלו תפילה לבורא, עבור השלום. אותה פגישה הייתה שלשום וגם תתקיים היום. האם תפילות כאלה לבורא יכולות להקטין את הסבל של האנשים, ובאמת לקרב את העולם לשלום? גם אמרת שאם מלחמה פיסית כבר מתחילה אז קשה מאוד לשנות משהו.

אבל בכל זאת כמות גדולה מאוד של אנשים שכן מתפללים לשלום יכולים לשנות ולהפוך את המהלך הרע לטוב, אז כמות כזאת גדולה של חברים שלנו שגם היו בחיבור חזק מאוד ובאמת רצו לבקש מהבורא שלום יכולים קצת להשפיע על המצב?

זה ניתן לנו אך ורק כדי שאנחנו נשנה את המצב. שום דבר לא מתגלה בעולם שלנו אלא לצורך התיקון. שזה יעבור דרכינו ואנחנו נקבע את הצורה היותר מתוקנת מזאת שמתגלה.

שאלה: חוק ההתפתחות מדבר על זה שהרע צריך להתגלות במלואו אבל במידה שהרע לא יתגלה כי אנחנו לא מוכנים לאותו הגילוי, הוא יתגלה בצורות כאלה שליליות כמו מלחמות. מה זה אומר לעבוד עם זה מראש לפני שהוא מתגלה, ואיך לנהל את התהליך הזה כדי שלא יהיה פיצוץ אלא ללכת צעד צעד.

אני צריך לדאוג שהתיקון יהיה כמה שיותר מועיל, עוצמתי קרוב לבורא, ובאיזו צורה הוא יתגלה לא חשוב לי, כי זה כבר חשבון אגואיסטי. אנחנו צריכים לחשוב תמיד עד כמה אנחנו יכולים להיות באמונה למעלה מהדעת, עד כמה בכוח ההשפעה נוכל לפתח בינינו יחסים יותר מכוח הקבלה. רק זה יקבע את המצב שלי, את היחס שלי למצב.

שאלה: אתמול נפגשנו ודיברנו על זה שיש כל מיני דעות פוליטיות, והגענו לזה שאנחנו פשוט רוצים להפסיק את כל הדיונים הפוליטיים בקבוצה.

איך יכול להיות שעדיין קיימים כל מיני דיבורים פוליטיים, מי צודק ומי לא? אתם צריכים לדבר רק על גילוי האהבה על פני הדחייה, השנאה, התנגשות רק בצורה כזאת. הפוליטיקה לא יכולה להיות בינינו, אם אנחנו שומעים על זה קצת כמו שהרב"ש שמע את החדשות דקה אחת, זה רק כדי להתעלות מעל זה.

לכן אני מבקש להפסיק עם כל הדיבורים על פוליטיקה, אין פוליטיקה יש רק דיבורים על חיבור. אתם יכולים להגיד מה קורה בשטח אבל להגיד את זה ממש בחצי משפט כדי לגלות אחר כך מעל זה חיבור ואהבה, לתת לזה צורה נכונה.

אני רוצה להגיד עוד דבר אחד. אל תחשבו שאנחנו עכשיו עוברים מצבים כמו, "עקב המלחמה", "וכשזה יגמר נחזור ללימוד הרגיל שלנו", זה לא נכון. זה המצב הכי מועיל להתקדמות הרוחנית שלנו, ואנחנו מתדרדרים למלחמה מפני שלא יכולים להתקדם ברוחניות בצורה רגילה ומועילה, אז הבורא מעורר את המצבים האלו, אבל באמת אנחנו צריכים כולנו להשתתף בברורים ודיונים ולחזק כך זה את זה, רק לצורך התיקון והחיבור. לא שאנחנו מכסים את הבעיות והויכוחים בינינו, אלא אנחנו מבליטים אותם כדי להתגבר עליהם. "על כל פשעים תכסה אהבה", בצורה כזאת.

שאלה: שמעתי שאנחנו יכולים למנוע את הרע בעולם, על ידי גילוי הרע ברוחניות. איך לעשות את זה?

לא מספיק לנו הרע ברוחניות? שאנחנו לא מדברים זה אל זה, שלא מספיק מתחברים זה אל זה, שלא יכולים לתמוך כל כך זה בזה, שמרגישים כמה אנחנו שונים, שהרצונות שלנו נמצאים בגופים שונים זה מזה, ו"אל תיגע בי, תתרחק", כך בכל מיני צורות אנחנו שומרים מרחק בינינו? זו הבעיה.

לכן כדאי לנו לשים לב באיזו מידה אנחנו יכולים להיות יותר מחוברים בינינו, ברצונות, במחשבות, בכוונות, בגילוי המטרה של החיבור, ולפי זה אנחנו ננצח את כל המלחמות. אנחנו צריכים להבין שכל המלחמה הזאת שעכשיו קורית, היא לא בקצה השני של העולם בין רוסיה לאוקראינה, אלא היא קורית בינינו, בלבבות שלנו, והיא רק מתגלה כך בצורה חיצונית, אבל בעצם זה קורה בנשמות, בלבבות שלנו, ואנחנו חייבים לתקן אותם בחיבור בינינו בלבד.

שאלה: האם אנחנו צריכים בעשירייה לדבר על הרע שמתגלה לנו?

כן צריכים, אבל בצורה כזאת שזה יהיה מועיל. מגלים את הרע כדי מעליו להתחבר לטוב.

שאלה: האם המלחמה הגשמית התגלתה בגלל שהיו לנו מחלוקות בעשירייה ואנחנו השתקנו אותן ולא טיפלנו בהן?

היינו יכולים לגרום לחיבור בינינו לפני שהרע יתגלה בצורה גשמית כל כך נמוכה, לפני שיצאנו והתחלנו להילחם. אומנם אנחנו רואים שבכל הזמנים, מזמן דוד המלך ועוד, מלפני 3,000 שנה וגם לפני זה היו אנשים במלחמה. אבל מיציאת מצרים תמיד התגלתה לנו מלחמה בצורה גשמית, ואת התיקון שלה אנחנו לא רואים את זה בינתיים אבל אנחנו צריכים כבר להבין שהוא תמיד אך ורק בצורה רוחנית. לכן אם אנחנו נעשה עכשיו תיקון בצורה רוחנית, במודעות שלנו, בכוחות שלנו, בתפילה שלנו - אנחנו באמת ננצח בזה בגדול.

שאלה: האם הבורא עושה תיקון ליצר הרע שלנו, ואנחנו רק צריכים לבקש שהיצר הרע יתגלה?

ודאי שהבורא עושה את התיקונים ולא אנחנו. כל העבודה שלנו היא רק בתפילה, ובתפילה יש הרבה תנאים איך עלינו לבקש. ככל שכל אחד מבקש מעומק ליבו, וככל שהבקשה היא יותר מעומק הלב, גם בצורה וגם בעוצמה, כך אנחנו משתמשים נכון בכל אותו רע שמתגלה אך ורק כדי שנבקש חיבור.

שאלה: האם אני יכול לעשות תיקונים מחוץ לעשירייה?

דרך העשירייה. אנחנו יכולים להתקשר לפעמים לעשיריות אחרות, אבל בכל זאת התיקון העיקרי שלי הוא בעשירייה.

שאלה: אם מתעוררים חילוקי דעות בין החברים, האם הם צריכים להתמודד עם זה בעשירייה שלהם או שעשיריות אחרות צריכות לעזור להם?

ראשית העשירייה עצמה חייבת לעזור אם יש ויכוח בין החברים בעשירייה, ואחר כך אפילו עשיריות אחרות צריכות לעזור. רק לא לעזוב את הוויכוחים עד שמצליחים להחזיק את עצמינו בחיבור.

שאלה: האם בתלות בין מדינות מסתתר יצר הרע? האם התלות הזאת צריכה להפוך ליצר הטוב?

כן. בדיוק כך צריך להיות. אנחנו רק צריכים לשנות את טיב ההתקשרות בין בני האדם ובין המדינות ובזה נגלה כמה אנחנו נמצאים באמת בעולם הטוב.

שאלה: מה ההבדל בין "תפילה לפני תפילה" לבין התפילה עצמה? יש הרגשה שעדיין לא מגיעים לתפילה.

בתפילה לפני התפילה אנחנו מבקשים את כל התנאים שמהם נוכל להגיע לבורא עם הפניה העיקרית שלנו. זה בירור התפילה, ואחר כך זו כבר התפילה.

שאלה: נראה שהמלחמה היא בין השליטים. מה תפקידו של העם בכל מדינה?

התפקיד של כל בני האדם הוא להשפיע על ראשי העמים האלה שיתקרבו זה לזה. האדם שעומד בראשו של כל עם הוא הכוח הכי אגואיסטי, הוא נציג של כל העם ולכן הוא נמצא בעמדה גבוהה של שליטה כי בעולם שלנו שולט האגו, ולכן אנחנו צריכים להבין שהכול תלוי בנו, בבני האדם, עד כמה אנחנו בתפילה שלנו לבורא ודרך הבורא משפיעים על ראשי העמים. "לב שרים ומלכים ביד ה'", אז שהבורא יסדר ביניהם את הקשר.

בינתיים אנחנו רואים כמה העמים ובעיקר אנחנו, לא משפיעים כל כך על הבורא כדי שהוא ינצח במלחמה.

שאלה: בימים האחרונים התחלתי להרגיש חומה בהקשר למלחמה. אני פשוט הולך לאיבוד מול החומה הזאת. האם ההרגשה של החומה זה הרגע להעלות תפילה?

כן. זה בדיוק הרגע להעלות תפילה.

שאלה: יש הרגשה של ייאוש שהאגו מוכן לוותר ולמות. מה עושים נגד זה?

צריך להמשיך. ההרגשה הזאת טובה והיא תביא לטוב, לפתרון.

שאלה: אתמול נפגשו בערך 1,200 נשים מכל העולם לתפילה משותפת. מה ההבדל בין תפילה בעשירייה לבין תפילה עולמית?

היא הרבה יותר עוצמתית, הרבה יותר חשובה. ראיתי חלק מכל האסיפות האלה של הגברים ושל הנשים וקיבלתי דיווחים מאלה ומאלה. אני מאוד שמח שיש תחילת התקשרות נכונה בין הקבוצות, העשיריות, המדינות, העמים מכל הסוגים, ואני מקווה שהקשר שלנו יהיה הרבה יותר הומוגני, הדדי, בצורה כזאת שלא יהיה הבדל בהרגשה מאיפה האדם בא. לא חשוב לי מי ומה, חשוב לי הלב של כל אחד. אני לא מתייחס לשפה, לצורה, לכלום, רק ללב האדם, ובצורה כזאת אנחנו צריכים להתחבר נכון. ואז לא יהיה הבדל בין גברים לנשים, ולא יהיה חשוב לאיזה לאום האדם שייך, ומה הגיל שלו והצורה, כמו שבעל הסולם כותב שאין הבדל אם צבע העור הוא שחור, לבן, צהוב, אדום, כולם שייכים לכלי אחד.

שאלה: בימים אלה השתנה היחס לתפילה בכל הכלי העולמי. האם היחס החדש לתפילה צריך להיות מינימלי, הכרחי וקבוע?

אני לא יודע, ניתן לדברים האלה להתייצב.

אני מודה מאוד לנשים, ולא נשכח שבחיבור בינינו אנחנו גורמים לתיקון העולם, לתיקון הנשמות. שמכל הזמנים אנחנו חיים בזמן מיוחד שבו על ידי התפילה שלנו לבורא אנחנו יכולים לעשות תיקונים בכל המציאות.

תודה לכן, אני מעריך מאוד את מה שאתן עושות.

(סוף השיעור)