שיעור ערב 29.08.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור נשים – תפקיד בני ברוך כלפי האנושות

אני מאוד שמח שיש לנו פגישה עם נשים. נקוה שזאת תהיה פגישה הרבה יותר רגועה ולבבית מהפגישה עם הגברים שקרתה בגלל בעיות טכניות. נקוה שהבורא יתייחס אליכן אחרת ממה שלגברים, מגיע לכן יחס יותר יפה.

תלמידה: יש לנו את הנושא של השיעור "תפקיד בני ברוך כלפי האנושות". אני חייבת לציין ששלחו לנו הרבה שאלות מראש מכל העולם ובמיוחד מניו יורק מצפון אמריקה. יש אפשרות או להתחיל בקטעי המקור ואז הרב יפתח ויסביר קצת ואז נעבור לשאלות שקבלנו. יש גם אפשרות לעשות שאלות סדנה, הכול לפי רצון הרב.

לא, אין לי רצון, הכול לפי מה שאתן רוצות. אתן נמצאות בקשר עם הנשים כל הזמן. מה אתן חושבות שיותר חשוב להן?

תלמידה: מה שאנחנו מבקשות זה להקריא את קטע המקור הראשון. ואם תוכל לומר כמה מילים, לפתוח מעט על הנושא.

קריין: קטע ראשון מבעל הסולם "כל המצטער עם הצבור".

"עובד ה' עצמו שאינו מצטער עם הצבור, אלא מרגיש רק חסרון הפרטי שלו עצמו, לכן בית קיבול השפע שלו גם כן אינו גדול יותר. ועל כן לא יוכל לקבל גילוי אלקיות הכללי בסוד נחמת צבור, כי לא הכין כלי לקבל בחינת כללי זה, אלא בחינת פרטית שלו. מה שאין כן, המצטער עם הצבור, ומרגיש צרות הכלל, כצרה פרטית של עצמו. הוא זוכה לראות בחינת גילוי שכינה בשלימות, דהיינו, נחמות הכלל, כי חסרונו חסרון כללי. לכן גם השפע קדושה, היא כללית."

(בעל הסולם "כל המצטער עם הצבור")

הוא אומר כך, אין לנו שום דבר יותר חשוב מאשר להרגיש את הבעיה הכללית. נגיד בימינו, בזמננו, כשאנחנו כולנו נמצאים במכה הכללית העולמית של וירוס הקורונה, [לראות] עד כמה המכה צריכה לחבר בינינו, עוזרת לנו, היא נותנת לנו להבין שאנחנו כאן קשורים זה לזה. כשיש התעוררות מכל אחד ואחד, אז מרגע זה והלאה, אם לא עשינו כך עד רגע זה, בואו כולנו נתחייב שברגע שאנחנו חושבים על וירוס הקורונה במשפחה, בעיר שלנו, בבית הספר של הילד שלנו, בעבודה, לא חשוב איפה, אנחנו חושבים על הבעיה של כל האנושות. אנחנו רוצים שכל האנושות תגיע למצב שאותה הסיבה של וירוס הקורונה, שזה האגו הגדול שלנו שכל הזמן מתגלה יותר ויותר, הוא יתרפא. ואנחנו נרגיש את עצמנו קרובים זה לזה, יכולים להתחבר, יכולים להתחבק, ובאמת כל הווירוסים האלה ייעלמו. ברגע שאנחנו חושבים על בעיה פרטית, בואו נרחיב קצת את גבול הבעיה ונחשוב על הבעיה הכללית, העולמית.

בדרך כלל אם אנחנו מדברים על האגואיסטים, האגואיסטים אומרים "תסתכל על העולם כולם סובלים", זאת אומרת, "צרת רבים חצי נחמה". "אין בעיה, כולם סובלים אז גם אתה סובל, אל תדאג יותר מדי". לא, כאן דווקא ההיפך, אני סובל עבור כל העולם. הסבל שלי הוא עוד יותר גדול, כי אני רואה שלא רק שאני, כשאני מודד את הסבל שלי, סובל עבור הילדים, המשפחה, הקרובים, ובכלל מי שאני מכיר אלא עבור כל העולם. נתחיל לחשוב אחרת, לא שכל העולם סובל אז יותר קל לי שכולם סובלים, אלא ההיפך, כשכל העולם סובל נעשה לי יותר גרוע, עוד יותר כואב לי.

יופי, מבינים את זה, אני שמח.

שאלה: איך החיבור בעשירייה שלנו משפיע על העשיריות האחרות ואיך הוא משפיע על ההפצה והאנושות?

אין עשירייה אחת, זה רק כדי שיהיה לנו יותר קל לתאר את המערכת. הרוחניות לא מתחלקת ולא מתחברת, זה מבנה שלם אחד בלבד. אלא רק כדי להתכלל, להבין, להרגיש, ללמוד, כניסת האורות, יציאת האורות, כל מיני כאלה דברים, אנחנו לומדים את זה כמו עשר וזהו. מה שמתקיים בעשר מתקיים בהכול. אבל באמת הנשמה היא רק אחת. ולכן אין לנו כאן אפשרות ללמוד איזשהו חלק ממנה, עוד חלק, אמנם יש אפשרות ללמוד אבל באמת רק לעבוד על מבנה כללי אחד.

לכן זה מאוד חשוב לנו, בפרט שאנחנו נמצאים אתכם במצב של הדור האחרון, ואנחנו רואים עד כמה המכות הן מתחילות להיות מכות יותר ויותר כלליות, ובכל מקום בעולם מרגישים את זה. אין לנו פינה אחרי אוסטרליה, ניו זילנד, או ברזיל באיזשהו מקום, או אחרי רוסיה בצפון, אין לנו מקום בעולם שבו לא מגיעה מכה. אנחנו רואים לפי כל ההתפשטות הזאת איך הצרה הזאת מכסה את כל כדור הארץ, ואנחנו צריכים לכסות את כל כדור הארץ בשמיכה של אהבה ואז הכול יסתדר, כך אומרים לנו בחכמת הקבלה. רק בחיבור בינינו כשנתחיל לחשוב כולנו על כולם, בזה נוכל להמתיק את כול המכות האלו ולזרז את ההתפתחות שלנו והריפוי שלנו.

שאלה: הכלי הנשי מאוד פעיל בהפצה, ויחד עם זאת לאור הלחץ והמשבר שיש בכל העולם האם יש פעולה אקטיבית פיסית או וירטואלית של כל הכלי הנשי שאתה חושב שכדאי להתעסק בה?

בהפצה. פשוט מאוד, לקחת כל מיני קטעים שכל הכתבים מייצרים לאחר דיבור שלי, לקחת את כל הקטעים האלו ולפרסם, לפזר אותם בכל השפות בכל רשת האינטרנט כמה שאפשר. בלי לצאת מהבית, בלי להיכנס לכל מיני פעולות פיזיות אחרות אלא רק דרך האינטרנט. היום זה מספיק, יש לנו את זה.

תעשו מכל הלב וכמה שאפשר, ואתן תראו שעד כמה שאתן חושבות שזה לא יכול להיות, איפה אנחנו, אחר כך תגלו עד כמה זה מגיע. תנו לבורא לעבוד, אנחנו צריכים להתחיל והוא שיגמור, זה נקרא, "ה' יגמור בעדי".

שאלה: החיסרון הכללי ששמענו עכשיו, אנחנו מרגישות את זה בתוך הקבוצה?

כן, בתוך עשירייה. אני לא יודע מה זה קבוצה, קבוצה זה משהו שלכל דבר אפשר לקרוא קבוצה, אלא עשירייה. כשאני נמצאת בתוך החברות, יחד איתן אנחנו קוראות מאמר, לפעמים שומעות שיעור, אנחנו מדברות על הדברים שלנו, מתייעצות, יש לנו ישיבת קבוצה של החברות, אז בתוך זה אני צריכה לראות את ההתקדמות שלי. רק בחיבור כזה.

שאלה: אני רוצה לנצל את ההזדמנות לדבר על החוויה של הגברים, על מה שקרה עם הגברים. ורציתי לדעת איזה הבדל יש בין הכאב של הייסורים שאנחנו עוברים נגיד בבעיה טכנית, לבין ייסורים שאנחנו עוברים כשיש ייסורים של בריאות או דברים כאלה?

בסופו של דבר אין הבדל, הסיבה היא אותה סיבה, לדחוף אותנו לחיבור בינינו. ולכן אם אנחנו נמשכים לחיבור, אנחנו יכולים להתגבר על כל הבעיות ולא להרגיש שום ייסורים.

שאלה: אם יש חברים בקבוצה שיש להם בעיות בריאות איך אנחנו יכולים לתאר את החיסרון למה זה קורה? האם זה קורה בגלל שאין מספיק הפצה או אין מספיק חיבור בינינו? איך אפשר לתאר את הנקודה הזאת?

אני לא יכול להסביר לך, אני גם לא יודע. אבל זה בטוח מכמה בעיות כאלו, שאנחנו קצת נמצאים בפיגור כלפי השגת המטרה הרוחנית. כל הצרות מגיעות מתוך הפיגור בהתקדמות, אבל השאלה איזה פיגור, האם הוא בהפצה או בחיבור בינינו. חיבור בינינו זה בטוח, זאת הסיבה הראשונה. אבל יכול להיות שיהיו עוד כל מיני דברים קטנים כאלה.

תלמידה: אנחנו צריכים להעלות תפילה כדי שאנחנו נוכל לתאר את זה.

כן, זה ברור. רק על ידי התפילה, כולנו יחד.

שאלה: התחושה הלא טובה שאני מרגישה מחוץ לקבוצה, היא בגלל שאני רוצה לבודד את עצמי ולברוח, או שזה נורמלי?

זה נורמלי שאת רוצה לברוח מהקבוצה. זו באמת הרגשה נורמלית והיא מתוך אגו בריא. אבל זה בדיוק אותו מקום איפה שאת צריכה להתגבר ולהגיד, לא, אני נשארת מפני שאני רוצה לגרום לתיקון של הנשמה הכללית ולעשות בזה נחת רוח לבורא.

שאלה: כשנשים מתאספות האם עדיף לעשות סדנה או להשתמש בזמן הזה וכל העשירייה לעשות יחד הפצה ברשתות? או כמו הגברים, לעשות סדנה שלוש פעמים ביום?

לנשים יותר חשוב הפצה. לגברים יותר חשובה פעולת החיבור. זהו, חד וחלק. צריכים גם את זה וגם את זה, אבל צריכים לעשות דגש, לנשים על הפצה, ולגברים על החיבור ביניהם.

שאלה: מה הקשר בין העולם הגשמי לרוחני? אני מרגישה שהעולם הרוחני זה מה שמאפשר לנו לעבוד בעולם הגשמי. מה הקשר בין שני העולמות האלה?

מה שאנחנו נשיג בעולם הרוחני ודאי ייתן לנו השפעה טובה, הקרנה טובה על העולם הגשמי.

שאלה: האם הפיגור נגרם על ידי כך שאנחנו לא מסוגלים להרגיש את צער הציבור?

זה נכון. בדיוק זאת הסיבה למה אנחנו לא מרגישים את מצבינו האמתי, עד כמה אנחנו נמצאים בריחוק מהרוחניות, זה בגלל הפיגור שלנו בעבודה הרוחנית. לכן מצד אחד כשאנחנו נתקדם בעבודה הרוחנית אנחנו נרגיש בזה ייסורים יותר גדולים, אבל גם הבנה גדולה יותר, למה סובלים, בשביל מה, איך להתעלות למעלה מהסבל, העבודה תהיה הרבה יותר חדה. זה נקרא "מוסיף דעת מוסיף מכאוב". האדם הרגיל, אם אנחנו רואים נגיד אדם שחי ברחוב, לא אכפת לו כלום, אין לו שום בעיה. הוא לא דואג למשפחה, לילדים, לשום דבר. חי טוב ויכול לחיות בלי שום בעיה. אדם שרוצה להקים בית, משפחה, עבודה, להתקדם, להיות קשור עם ההתפתחות הרוחנית, הגשמית, הוא סוחב איתו הרבה בעיות.

לכן אנחנו צריכים להבין, שכאן ככל שאנחנו נתקדם אנחנו נזכה יותר ויותר לתמיכה מהחברה, לצורך בתמיכה מהחברה, ואז על ידי זה אנחנו נעלה. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", אז תהיה לנו גם הרגשה של בעיות יותר גדולות, אבל בעיות שהן באות יחד עם הכרת המטרה. לכן ככל שאנחנו עולים יותר הרצון לקבל נעשה יותר גדול וגם הרגשת המציאות יותר גדולה, וכך אנחנו מגלים את הכול. אבל הכול בכל זאת גדל על פני גילוי רצון גדול.

שאלה: בקשר להפצה שלנו, איך שאר האנושות יממשו את החיבור בצורה פרקטית אם הם לא מאורגנים בעשיריות?

שאר האנושות זה לא חשוב. העיקר אלו שבאים אלינו, שמתחברים אלינו, אנחנו נצטרך לארגן אותם בעשיריות. וכל היתר הם יבואו להתחלקות והתחברות על ידי האור הכללי שדרכנו יבוא אליהם. כמו שאנחנו לומדים את זה מתוך מאמר "הערבות", כאלו דברים. שהאור עובר דרכנו אליהם ומתחיל לחלק אותם ולסדר אותם, האור בונה את הנשמה הכללית ולא אנחנו. ולכן יהיו עוד הרבה שינויים באנושות, בלעשות כל מיני קבוצות, חיבורים. אנחנו לא יודעים את זה, אבל לנו חשוב לתת רק מקור לאור להיכנס דרכנו והוא יעשה את העבודה. זו לא העבודה שלנו, זה נקרא "ה' יגמור בעדי".

שאלה: השאלה בנוגע לחברה, איך לעזור לצעירים, בחורים שמראים עכשיו אגרסיביות?

רק לתת להם לקרוא משהו מהחומרים שלנו על תכלית הבריאה, על תפקיד האדם וכן הלאה. אני באמת לא רואה שום תרופה אחרת.

שאלה: האם אי פעם תהיה לנו הרגשה כזאת מדויקת שאנחנו הצינור בין הבורא לבין כל העולם או שבכל פעם זה יהיה באמונה למעלה מהדעת. כי אני כבר הרבה שנים עובדת בהפצה, אבל כל הזמן אני יוצאת מההרגשה הזאת. יש כל כך הרבה דוגמאות, אתה וחברים שמקדישים את כל החיים לזה, אבל נראה לי שלך זה מצליח להרגיש כל הזמן ככה, או שזה תמיד באמונה למעלה מהדעת?

כל רגע ורגע זו החלטה מחדש להמשיך בדרך. כל רגע ורגע להיות במאבק בשביל מה אני צריך, האם כן ולא, וזה תמיד תמיד כך, אחרת זה לא תיקון. רק אם מתגלה כל פעם רצון חדש ועושה לך הפרעה ואתה מתגבר עליו וממשיך, ועוד רצון חדש עושה הפרעה ואתה מתגבר עליו וממשיך, רק בצורה כזאת. לכן מאוד חשובה התמיכה מהקבוצה.

שאלה: בגרמניה ישנם היום מיליוני אנשים מארצות רבות שהם יוצאים לרחובות ומפגינים. מה כאן המשימה של הכלי הדובר גרמנית, איך אנחנו יכולות לעשות את תפקידנו באופן הטוב ביותר?

אתן צריכות להשפיע לכולם, לכל אלו שמילאו את גרמניה בכל מיני עמים, בכל מיני תרבויות, בכל מיני אמונות, דתות, אתם בכל זאת צריכות להשתדל להסביר להם ש"אתם שייכים לאירופה אחת ואתם צריכים להרגיש את עצמכם גם עם כל האנושות שכולם אחד, ורק בצורה כזאת אנחנו יכולים איכשהו לקוות לעתיד הטוב". כי בזמן הקרוב אני מרגיש שדווקא בגרמניה יהיו הרבה בעיות, מהומות, והמצב יכנס להכבדה.

שאלה: אמונה למעלה מהדעת אנחנו משיגים רק מתוך מרכז העשירייה?

כן, רק מתוך העשירייה.

שאלה: אם אנחנו משתדלים לשייך את כל הדברים שמפרידים בינינו לכך שהכול יוצא ממנו, האם זה באמת יכול להתלבש בהרגשה שלנו, וזו ההרגשה של אמונה למעלה מהדעת?

אני לא יכול להסביר לכם איך שזה מתלבש. כשזה שיתלבש, אז תרגישו. אבל יש לכם הכול, יש לכם עשיריות, אפילו לא עשיריות אלא קבוצות קטנות, זה לא חשוב, אפילו שלוש, ארבע, זה מספיק כדי לעלות לאמונה למעלה מהדעת ולהתחיל להרגיש את הרוחניות ששורה בנו. אנחנו מאוד קרובים לזה, נשים מאוד קרובות.

שאלה: איך אנחנו יכולות כעשירייה לעבוד עם כל הסבל שאנחנו רואות בעולם?

רק בתוך העשירייה דווקא אתן יכולות להגיע למצב שאתן תבינו שכל הסבל הוא כדי שאתן תתחברו ואז הסבל ייעלם, תעשו תרגיל כזה.

שאלה: האם תוכל לפרט על החשיבות של הפעולה הרוחנית שנקראת "מעשר"?

מעשר זה דבר מאוד חשוב, זה החלק העשירי מהנשמה שאנחנו לא מסוגלים לתקן, לכן הוא נקרא מעשר, מהמילה עשר, עשירייה. עשרה אחוז ממה שאדם מרוויח מהחיים שלו הוא צריך להקדיש לרוחניות, זה כנגד המלכות שזו הספירה העשירית ואי אפשר לתקן אותה אלא רק על ידי פעולה כזאת. ולכן מעשר זה מאוד חשוב, ואנחנו אוספים את המעשר הזה ומכוונים אותו להפצה, בעיקר להפצה. נגיד הגלקסי שאנחנו בונים וכל מיני מכשירים ולהחזיק את כל המערכת שלנו, זה הכול בא מתוך המעשר.

שאלה: האם החלק הפנימי של ההפרעה מתבטא בזה שאנחנו מתחילות לבקש אחת עבור השניה בעשירייה?

אני לא חושב שצריכים לחשוב על זה. אם בתוך העשירייה אתן רוצות להתפלל עבור כל חברה וחברה זה מצוין, תצליחו. פשוט תעשו ותצליחו.

שאלה: האם יגיעו מצבים שהציבור יתחיל לשמוע את דברינו או שהכוח יפעל עליהם בלי מאמץ מיוחד מצידם?

הם יתחילו גם לשמוע את מה שמקבלים מלמעלה, מהטבע, כאילו מהשכל שלהם, מהרגש שלהם, וזה יכוון אותם לשמוע מאיתנו.

שאלה: האם אפשר להגדיר את צער הציבור כמוליך החמורים של הנשים?

אין לנשים מוליך החמורים נפרד מהגברים. יש לנו מוליך חמורים אחד, וזו הנשמה הכללית שלנו שמובילה אותנו.

שאלה: לגבי החיבור בעשירייה שלנו. בזמן האחרון בגלל שכל החיבור הפך להיות וירטואלי, יש הרגשה שמצד אחד החיבור יותר חזק ועושים יותר עבודה, אבל מצד שני יש כמה בנות בעשירייה שכמעט ולא מתחברות. מה האחריות האישית שלי כלפיהן, ומה אני יכולה לעשות כדי לחזק אותן?

בכל זאת לחזק, בכל זאת לנסות לחבר, בכל זאת לא לעזוב. ולאט לאט אם לא עכשיו אז בעוד כמה זמן הן ישמעו ויתחברו. יבואו אליהן קצת צרות, קצת שכל, והן תחברו.

שאלה: בברלין פוזרה הפגנה מאוד גדולה על ידי משטרה שבה משתתפים גם נאצים וגם השמאל הקיצוני, איך אנחנו יכולים להגיע לחיבור שם?

לא להיכנס לכל הארגונים כאלו, תעשו חיבור רק ביניכם בלבד. לא להיות במגע עם אף אחד שלא נמצא במערכת שלנו, לא עם ארגונים ולא עם אנשים בודדים, לא לדבר איתם על כלום, זה פשוט אסור.

שאלה: אם בעשירייה יש חברה שהיא בירידה והיא לא רוצה את העזרה שלנו, איזה פעולות אנחנו יכולות לעשות כדי לעזור לה להתגבר על ההפרעה הזאת?

לא ללחוץ עליה, אלא להשאיר אותה בינתיים בעשירייה ולאט לאט אתם תראו שהיא תשתנה. כי אנחנו נמצאים במצב של התקדמות כללית של כל האנושות לקראת התיקונים, ולכן גם היא תתעורר יותר.

שאלה: אם אנחנו מדברות על החיבור בעשירייה זה מחזק אותנו, האם זה יקרב גם את האנושות לחיבור?

כן גם האנושות תתקרב לחיבור בצורה יפה וטובה.

שאלה: איך לבנות נכון את האיזון בין פעולות גשמיות לבין פעולות רוחניות? איך להפוך כל פעולה לרוחנית?

בינינו ועם הבורא, ושאנחנו רוצים להיכנס לזה בצורה רגשית, בהרגשה שזה יקרה.

שאלה: האם אפשר להגיד שההרגשה של החופש ברצון לקבל זה בעצם מה שנקרא לגלות את הבורא?

לא.

שאלה: איך להכיל את צער הציבור? מה מאפשר לנו להכיל את הצער של העולם?

איך לכלול בתוכנו את צער הציבור, צער העולם? עד כמה שאנחנו לומדים להתכלל אחת מהשנייה, בזה אנחנו פותחים את עצמנו דרכם, דרך העשירייה שלי אני גם סופג את צער של הציבור החיצון יותר.

שאלה: איך לעשות שהגשמיות שלי תאפשר לי להיות יותר זמן ברוחניות?

תשקיעי כמה שאת יכולה ברוחניות ותראי אם יש לך יותר זמן לרוחניות או לא. ואם לא, כנראה שהבורא מסדר לך כך את הזמן וזה מספיק. הכול הולך לפי הצורך לתיקון הנשמה, אם לא נותנים לך זמן יותר לרוחניות, כנראה שאת לא צריכה.

שאלה: אנחנו צריכות להתחבר פיזית בעשירייה וגם צריכות להקדיש זמן להפצה, במה כדאי לנו להתמקד כדי ליצור חיבור חזק בעשירייה במעט זמן שיש לנו?

חיבור בינינו כמה שיותר חזק בתוך העשירייה והפצה מחוצה לנו בכל מיני רשתות. זה הכול.

תלמידה: שאלות מניו יורק, נשים מאוד מוטרדות מהמצב שם. בזמן האחרון דיברת הרבה על התמיכה שלנו ככלי אחד מסביב ארצות הברית, ובמיוחד לתפקיד של הנשים בקבוצות ארצות הברית. גם ישיבת החברות שתהיה בעוד 10 דקות כולה מוקדשת לתמיכה בצפון אמריקה. נשות צפון אמריקה מכינות את ישיבת החברות הזאת, אז אנחנו מאוד רוצות הכוונה ממך אם אפשר.

המצב באמריקה מאוד לא רגוע, אתן יודעות כולכן. גם לפני בחירות, גם עם כל המכות בכל מיני צורות, הכול מתפתח לכוון לא כל כך טוב. יחד עם זה יש הרבה זאבים, רוסים, סיניים ועוד שרוצים גם לנשוך כל אחד ואחד מהכיוון שלו. לכן המצב באמת לא כל כך רגוע, אבל אני מקווה בכל זאת שעל ידי הקבוצות שלנו אנחנו נראה איך זה יוצא למי מנוחות.

אנחנו לא כל כך מכירים עד כמה הכוח שלנו גדול. אנחנו רואים את העולם לפי כמויות של נושאות מטוסים או פצצות אטום או מיליוני אנשים שיוצאים וכולי, אנחנו לא מרגישים את העוצמה הרוחנית שיש בנו, נגיד בקבוצה שלנו, אבל אני מקווה שאנחנו נכיר את זה בקרוב.

לא לפחד, רק לחשוב על הקשר, כי בקשר שלנו אפילו הכי קטן, הבורא איתנו. הבורא איתנו, ומה יש ביניהם שהם כולם נמצאים זה מול זה עם האגו שלהם? ההיפך. לכן לא לפחד כלל וכלל אלא רק לחשוב על החיבור המתגבר.

שאלה: לגבי הלב של אמא. כאימהות אנחנו תמיד יודעות הכי טוב מה נכון, ואנחנו נותנות את הרשמים האלה לחברות שלנו. האם תוכל להגדיר מהו לב אמיתי של אימא ואיך להגיע למקום המאוד רגיש הזה?

הלב של אימא נמצא בתוך הנקודה המרכזית של כל המציאות הגשמית והרוחנית. כי בתוך הנקודה הזאת ישנה לידה רוחנית ולידה גשמית. אין יותר מלב של אימא, זאת הנקודה הכי רגישה, נקודה הכי חשובה בכל המציאות. הבורא ברא רצון והרצון הזה הוא בעצם היסוד של ליבה של אימא.

לכן נשים כל כך קרובות לזה. לכן גברים צריכים ללמוד להתחבר יותר ויותר. נשים, אם הן חושבות רק במקצת על החיבור ביניהן, כבר הן נוגעות לאותה הנקודה המרכזית שנקראת "הנקודה המרכזית של כל המציאות", שמשם התחילה הלידה של כל האנושות, של הנשמה הכללית. אם אתן תחשבו על זה אנחנו נצליח.

העולם ממש יבוא לתיקון רק על ידי האישה. וכתוב על זה הרבה. תאספו מקורות, תחלקו לכולן, תראו מה כתוב על זה. הכוח של אישה זה הכוח. זה כוח שמוליד, כוח שמפתח, כוח שמסדר, זה הכול הכוח של האישה. וההיפך, אם אישה לא משתתפת בזה היא הופכת להיות למקור הפילוג וריחוק ורע. אז אני מאוד מקווה שאתן תהיו כמו שצריך, מחוברות ומביאות לנו שלום, שלווה, חיבור וגמר התיקון.

שאלה: לפעמים קורה בחיים שלב האימא נסגר לאחד הילדים. כך גם בקבוצה אני רואה הרבה מקרים שיש דחייה מאחת החברות, או כמה חברות, וזאת דחייה גלויה. מה עושים אם אישה לא הרגישה עדיין את התכונות של אימא בתוכה, איך מגיעים לתיקון הזה?

צריכים לדבר איתה, צריכים להסביר לה וזהו. צריכים לפתח את האדם. על ידי זה שאני כל הזמן מסביר, יומיום, מה אנחנו צריכים לעשות, לאן להתקדם. גם אתן צריכות ככה לדבר ביניכן ולסדר כך. לנגוע בלבה של כל אישה ואישה. אין מה לעשות. ודאי שזה כך יהיה, אין יותר.

שאלה: אצלנו בעשירייה יש אהבה שכאילו תלויה בדבר, דרך מתנות, דרך משהו. איך להשיג אהבה שלא תלויה בדבר?

האור העליון שאתן ממשיכות מתקן אתכן ותגיעו למצב שהכול יסתדר. רק להמשיך.

שאלה: אנחנו בראשונה מכניסות סטודנטים ממאק לעשיריות. האם תוכל לתת לנו כיוון להתפתחות?

לא. זה שייך למערכת הלימודית שלנו. אתן צריכות לפנות לחבר שעוסק בזה ותקבלו משם את כל הכיוון והכוונה. אבל זה לא אני.

שאלה: האם אפשר לייחס לחלוקת מזון ושמיכות לאנשים עניים, פעולה קבלית, האם כדאי לעשות זאת כעשירייה?

לא. זה מאוד רחוק מחיבור. יותר טוב אם אתן תעסקו במשהו בחיבור. תנו את זה לעשות לאנשים אחרים. יש הרבה קבוצות בעולם שהן בשמחה יתעסקו בחלוקת המזון, חלוקת השמיכות וכן הלאה. אתן צריכות לחלק את ידיעת הבורא, ידיעת החיבור, עד כמה שבזה אנחנו מיטיבים לכל העולם.

שאלה: אני עסוקה כל היום בתקופה האחרונה בטיפול בבת החולה שלי, היא מאוד חולה, ולא מצליחה כל כך לשמוע שיעורים. מה לעשות?

יחד עם הטיפול בבת לשמוע שיעורים. כל הזמן שיעבוד הארכיון שלנו, בזה שאת שומעת כל הזמן, כל הזמן, שיעורים שונים שלנו. בצורה כזאת תראי עד כמה שתצליחי בטיפול בבת. שתהיה לה רפואה שלמה.

אני מאוד שמח היום מהשאלות. אני מרגיש שיש לנו נשים, מפעם לפעם, משבוע לשבוע, יותר רציניות. לפי השאלות אני שומע שבאמת הן נובעות מתוך הבנה, מתוך אחיזה בדברים רציניים. אני באמת רואה בשיעורים האלה, בשיחות האלה, חלק טוב בהתקדמות של בני ברוך כולנו יחד. אז תודה לכן. אתן עשיתן לי נחת רוח, בטוח גם לבורא. ונזכה לחיבוק כללי, כל הגברים וכל הנשים ובכלל כל האנושות והבורא באמצע. תודה לכן, כל טוב.

(סוף השיעור)