שיעור בוקר 30.12.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 27, מאמר: "תורת הקבלה ומהותה"

קריין: "כתבי בעל הסולם", מאמר "תורת הקבלה ומהותה", כותרת "סדר מסירת החכמה".

זה מאמר מאוד מקיף. הוא מדבר על שפת הקבלה לעומת כל יתר השפות, על ההיסטוריה של הקבלה, הוא נוגע למקובלים עצמם בהרבה דברים, זה מאמר מאוד כללי.

סדר מסירת החכמה

"אם כן איך יצוייר שאדם המשיג, יוכל למסור את השגותיו, לדורות ולתלמידים, ודע שעל זה אין יותר מאשר דרך אחד, והוא דרך הענף ושורש, והוא בהיות שמהבורא ית' יצאו כל העולמות כולם, וכל מלואם, לפרטי פרטיות, רק כביכול במחשבה אחת יחידה ומיוחדת, אשר המחשבה עצמה לבדה השתלשלה ועשתה, את כל אלו הריבויים מעולמות ובריות והנהגותיהם, כמבואר בעה"ח ובתקוני זהר עש"ה.

לפיכך כולם משתוים ממש זה עם זה, כמו חותם ונחתם, אשר החותם הראשון טבוע על כולם. ומתוך זה, העולמות היותר קרובים למחשבת התכלית, נקראים אצלינו שורשים, והעולמות היותר רחוקים מהתכלית, נקראים אצלינו ענפים. והוא משום שסוף מעשה במחשבה תחילה.

בזה נבין המליצה הרגילה באגדות חז"ל: "וצופה בו מסוף העולם עד סופו". שהיו צריכים לומר מראש העולם עד סופו? אלא שיש שני סופים; סוף על פי הריחוק מהתכלית, דהיינו, הענפים האחרונים שבעולם הזה. ב', סוף הנקרא תכלית הכל, והיינו משום שהתכלית נתגלה, בסוף הדבר.

אבל לפי המבואר אצלינו, ש"סוף מעשה במחשבה תחילה", על כן אנו מוצאים את התכלית בראש העולמות, והוא הנקרא אצלינו, עולם הראשון, או חותם הראשון, אשר כל שאר העולמות, יוצאות ונחתמות ממנו - וזאת הסיבה, שכל הבריאות דומם צומח חי מדבר בכל מקריהם, נמצאים בכל צביונם מיד בעולם הראשון, ומה שאין שם, לא יתכן כלל שיתגלה עוד בעולם, כי אין לך נותן מה שאין בו."

שאלה: אתה יכול אולי להסביר מה יש בעולם הראשון שזה כל הדומם, צומח וחי שיש גם פה בסופו של דבר? מה זה הדבר הזה שיש שם?

רצון לקבל שמתחלק לארבעה חלקים, והם מתנהגים בדומה כביכול, אם אנחנו יכולים להגיד כך, כמו בעולמנו כאן שבו אנחנו רואים דומם צומח חי ומדבר שלנו. כשאתה מוריד את כל החומר ומגלה אחריו כוח, זה מה שיהיה לך.

תלמיד: אולי תנסה להסביר את זה לאדם שרק עכשיו הגיע ללמוד את חכמת הקבלה ומנסה להבין מה זה הדבר הזה, אולי תוכל לתת איזו דוגמה.

רצון. סך הכול הבורא ברא רצון. הבורא בעצמו הוא נעלם, אנחנו לא יודעים מה זה, אי אפשר להשיג אותו, אלא אנחנו משיגים את התוצאה ממנו, שהוא ברא רצון לקבל. את הרצון לקבל הזה אנחנו בודקים, חוקרים, משתמשים בו, כדי להכיר את הבורא שלו, של הרצון לקבל.

ברצון לקבל יש ארבע שכבות או דרגות, דומם צומח חי מדבר. והן בונות אצלנו, בעולם שלנו, כל מיני תוצאות חיצוניות. הן מציגות את הרצון לקבל בצורה כזאת חיצונה. תראה כמה חלקים יש לך בדומם, בצומח, בחי ובבני אדם, כולם חלקים של הרצון לקבל, אף אחד לא דומה לשני וכל זה ביטוי של הרצון לקבל בצורה חיצונה. שמה היא אומרת? שבפנים יש לך כאלו שינויים. מאיפה באים השינויים? מהתכללות. מאיפה באה ההתכללות? מזה שכל חלק נחלק לחלקים אחרים ושוב מתחלק ושוב מתחבר וכך אנחנו מגיעים לעולם מלא פרטים.

וכל הפרטים האלו הם רצון לקבל שההבדל ביניהם זה רק הרצון לקבל. הם לא יכולים להתחבר, כי הרצון לקבל הוא שונה, אבל אם לכל החלקים האלה אנחנו ניתן כוונה, כוונה אחת על מנת להשפיע, אז כולם כביכול מתחברים. חלקי הרצון לקבל הם שונים ולא יכולים להתחבר, אבל הכוונות יתחברו ויגיעו לאיחוד, לחיבור.

וכך יהיו לנו מלא מלא חלקי רצון לקבל נפרדים מצד אחד, מצד שני כולם יהיו כאחד. וביחס הזה בין המון חלקים הנפרדים ביסודם וכוונה אחת ששורה על פניהם, שהם קובעים את הכוונה, הם מחזיקים את הכוונה, ומתוך זה אנחנו משיגים את מהות הבריאה.

המושג "אחד" חייב להיות כנגד אותם אינסוף חלקים ברצון לקבל השונים ומרוחקים זה מזה, כי אי אפשר למדוד אחד כלפי השני אלא לפי הפער ביניהם. על ידי הפער בין הכוונה לרצון, שיש מיליארדי מיליארדי רצונות וכוונה אחת, בזה אנחנו משיגים את האיחוד.

שאלה: יש אולי דוגמה מהעולם שלנו שבעזרתה אפשר להסביר את הקשר בין שורש רוחני לבין ענף גשמי?

איפה אתה רואה כאן שורש רוחני?

תלמיד: בעל הסולם אומר שלכל שורש רוחני יש ענף גשמי.

כן, אבל אם זה רוחני איך אתה רואה?

תלמיד: אני רק שואל, אולי אתה מכיר איזו דוגמה מוצלחת איך לתאר את הקשר הזה? דוגמה מהעולם שלנו, כדי לסבר את האוזן, שיכולה לעזור לתלמיד המתחיל להבין את הקשר הזה בין שורש לענף.

יש קושי כשאנחנו מלמדים את הדבר הזה במכללה, זה זר לאנשים, הם לא מכירים את הדבר הזה ממציאות החיים שלהם. פעם ראשונה שהם נפגשים עם זה, וזה קצת מטלטל אותם.

הכול יצא מהמפץ הגדול, הוא השורש לחומר. ואחר כך מהמפץ הזה החומר התחיל להתפשט, להתקשות, להתפזר לכל החלקים וכולי וכולי. את המפץ עצמו אנחנו לא יודעים, אנחנו לא מכירים, אנחנו כביכול יכולים ללכת מכאן לאיפה שאנחנו בחזרה ולבנות איזו מין תמונה, איך שזה קרה. מה קרה אחרי שניה, שתי שניות, שלוש שניות וכן הלאה מהמפץ.

הכול ודאי רק במוח האדם ומה שקרה ומה שגם עכשיו מתרחש, זה גם במוח האדם, הכול רק במוח. כמו שכל המציאות שאנחנו תופסים, הכול רק מתואר בנו. אז מה אתה רוצה שאני אעשה כאן? אולי צריכים ללמוד "תפיסת המציאות". מה השאלה? ענף ושורש?

תלמיד: אולי יש לך דוגמה.

יש דוגמה. יש הורים ויש ילדים, ענף ושורש. אתה מדבר על השורש הקדום, על השורש הרוחני, איך אתה תתאר אותו? איך תביא אותו לתלמידים, "תראו, זה שורש רוחני, ממנו יש דבר גשמי"? אי אפשר.

תלמיד: זה ברור, כי אי אפשר לתאר את השורש הרוחני. לכן אני מחפש דוגמה מהעולם שלנו שתעזור להם להבין את הקשר הזה. אב ובן זאת דוגמה לא כל כך מוצלחת מכיוון שהם שונים לגמרי.

אחד יוצא מהשני, זה נקרא "ענף ושורש". אין לך ברירה, גם בעל הסולם נותן את זה כדוגמה. ואז אתה מגיע כמו שלמדנו במאמר "בחירה חופשית", במה יש שוני בין ענף ושורש ובמה לא, במה הוא לא יוצא מגדרו ובמה הוא כן יכול להיות שונה. אבל לתת דוגמה, זה הרוחני וזה הגשמי וזה הקשר ביניהם, איך אפשר?

קח כל אובייקט שבעולם הזה, כל חפץ, כל מה שאתה רוצה, כל כוח אפילו, איפה יש לו יסוד פנימי, רוחני שלו? איך אתה תתפוס אותו? הוא נעלם. לכן אתה צריך לדבר על תפיסת המציאות. למה אנחנו לא תופסים? כי אנחנו לא נמצאים באותו הטבע כמו השורש. בואו נעלה לדרגת השורש ואנחנו נזהה, נרגיש, שיש שורש ויש ענף ואיך מכל ענף יש את השורש שלו.

כמו שמקובלים השיגו ומספרים לנו, גם אנחנו נשיג, אבל בשביל זה צריכים לגלות, אחרת אין ברירה.

לכן תגיד לתלמידי הקמפוס, אתם באתם אליי, ואנחנו נלמד ונקווה שנשיג כתוצאה מהלימוד הנכון את השורש, השורשים שלנו. למה? כי משורש מגיע ענף והענף משתלשל עד שהוא מרגיש שהוא חייב לחזור לשורש.

אז אנחנו הגענו כבר למצב שמתחילים לחזור, בואו נלמד איך. והחזרה לשורש לא צריכה לקחת מיליארדי שנות קיום היקום וכן הלאה, אלא היא יכולה להיות מאוד מאוד מהירה. כי סך הכול אנחנו צריכים לא לטפל בחומר כדי להגיע לכל התוצאות האלה שאנחנו כאן, אלא אנחנו צריכים רק בכוח, רק ברוח, לעשות השתוות. וזה לא תלוי בזמן אלא תלוי רק במשיגים, בנו.

שורש וענף בעולמות

"ובזה קל להבין, עניין שורש וענף בעולמות, כי כל הריבויים שבדומם צומח חי מדבר שבעולם הזה, יש לו שכנגדו של כל פרט ופרט בעולם העליון ממנו, בלי שום הפרש כלל וכלל בצורתם, רק בחומר שלהם בלבד, כי החיה או האבן שבעולם הזה הוא חומר גשמי, והחיה והאבן הנמצאים כנגדם בעולם העליון, הוא חומר רוחני, שאינו תופס לא מקום ולא זמן, אמנם האיכות שבהם הוא ממש אחד, וזהו ודאי שצריכים להוסיף כאן, עניין יחס החומר על הצורה, שזה מותנה גם באיכות הצורה כמובן. ועל דרך זה, מרביתם של הדצח"ם שבעולם העליון, תמצאם כמותם ודוגמתם ממש בעולם שבעלי העליון וכו', עד עולם הראשון ששם כבר נמצאים כל הפרטים, בגמר מלאכתם, בסוד הכתוב "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד".

וזה שכתבו המקובלים, שהעולם נמצא במרכז הכל, שהוא להורות על האמור, אשר הסוף מעשה הוא-עולם הראשון, דהיינו, התכלית והריחוק מהתכלית נקרא, ירידת העולמות ממאצילם, עד לעולם הזה הגשמי, הרחוק מהתכלית יותר מכולם. אבל סופם של הגשמיים כולם להתפתח לאט לאט, ולבוא עד תכליתם שחשב עליהם הבורא ית', דהיינו, עולם הראשון, שבערך עולם הזה, שאנו נמצאים בו, הוא עולם האחרון, דהיינו סוף דבר, וממילא נדמה הדבר שעולם התכלית, הוא עולם האחרון, ואנו בני עולם הזה, באמצע ביניהם."

כן, כמו שציירנו בשלושת הצירים. ציר אחד זו ירידה דעולם הזה, התפתחות במישור העולם הזה וחזרה, שאנחנו היום מתחילים.

שאלה: אם אנחנו רוצים ללמוד משהו על מחשבת התכלית, למה זה חייב להיות מתוך התכללות, ולא לקחת נגיד פרט אחד ולחקור אותו, לחקור את התכונות שלו, ומזה להגיע למחשבה?

לְמה תגיע מזה שאתה לומד רק את הפרט? להדמות לבורא אתה צריך. את זה אתה צריך ללמוד, אתה צריך ללמוד את השורש, לא את החומר. חומר, בבקשה, תלמד איך שאתה רוצה. אבל אם אתה רוצה ללמוד את השורש, אתה חייב לחבר את כל חלקי הבריאה לשורש שלהם. כדי להגיע לשורש, אתה חייב עשירייה, אתה חייב תבנית שבה כולנו נכללים ומגיעים למושג "אחד".

אם עושים את זה, מגיעים. אם לא עושים, לא מגיעים, אתה נשאר ללמוד חומריות, לא רוחניות.

תלמיד: יש משהו שנמצא מעל החומר?

מעל החומר נמצא רוח. שאם החומר מתחבר בכל החלקים שלו לה-ו-י-ה, אז הוא משיג את הרוח שבו, שקודם לו.

תלמיד: פשוט ככה זה מושרש בבריאה?

כן, אין לך שום אפשרות אחרת. כך זה בא מלמעלה למטה וכך אתה צריך לעלות בחזרה ממטה למעלה.

תלמיד: עוד משהו קטן, חוק ההתפתחות שאנחנו מדברים עליו, על מי הוא חל בעצם? על מי חל חוק ההתפתחות?

גשמי או רוחני?

תלמיד: רוחני.

את חוק ההתפתחות הרוחנית אנחנו לומדים מהשתלשלות העולמות, פרצופים, ספירות, שבירות והכנות עד העולם הזה.

תלמיד: והגשמי?

הגשמי בעולם הזה. "גשמיות" זה נקרא שאנחנו מתעסקים לא בחיבור למעלה מהרצון לקבל, זה נקרא "גשמי". "הרוחני", שאנחנו מתעסקים באותו רצון לקבל, אבל רוצים להתעלות מעליו בחיבור בינינו, בניגוד לרצון לקבל.

בניגוד אנחנו לא מסוגלים, כי אנחנו כולנו הוא, אלא אנחנו יכולים, מה שיש לנו, זה על ידי חיבור גשמי בינינו, אגואיסטי, להזמין כוח עליון מדרגה יותר עליונה שישפיע עלינו. כי כך זה היה בשורש ואנחנו מהענף מזמינים את השורש.

מהות חכמת האמת

"ועם זה מובן, אשר כמו שהתגלות מין החי בעולם הזה וסדרי קיומו, היא חכמה נפלאה, כן התגלות השפע האלקי בעולם, הן מציאות המדרגות, והן דרכי פעולותיה, עושים ביחד חכמה נפלאה, הפלא ופלא, הרבה יותר לאין ערוך על חכמת הפיזיקה. משום שחכמת הפיזיקה, היא רק ידיעה מהסדרים שבמין פרטי, המצוי בעולם פרטי, והיא מיוחדת רק לאותו הנושא שלה בלבד, ואין שום חכמה אחרת נכללת בה.

מה שאין כן בחכמת האמת, עקב היותה ידיעה כללית מכללות הדצח"ם הנמצאים בכל העולמות, ובכל מקריהם וסדריהם, כאשר נכללו במחשבת הבורא ית', דהיינו, בנושאים התכליתיים, אשר משום זה, כל החכמות שבעולם מקטנם עד גדלם, נכללים בה, באופן הפלא ופלא, על היותה משוה כל מיני החכמות השונות זו מזו, ורחוקות זו מזו, כרחוק מזרח ממערב, משוה אותם בסדר השוה לכל, כלומר, עד שסדרי כל חכמה מחוייבים לבוא בדרכים שלה, למשל, חכמת הפיזיקה מסודרת ממש על פי סדר העולמות והספירות, וכן חכמת האסטרונומיה מסודרת על פי אותו הסדר, וכן חכמת המוזיקה וכו' וכו', באופן שבה אנו מוצאים אשר כל החכמות מסתדרות ובאות על פי קשר אחד ויחס אחד, וכולן דומות אליה כיחס הבן אל מולידו, אשר משום זה, מותנים זה מזה, כלומר, שחכמת האמת, מותנה מכל החכמות, וכן כל החכמות מותנים ממנה, ומשום זה אין אנו מוצאים מקובל אמיתי, שלא יהיה לו ידיעה מקפת בכל חכמות העולם כידוע, עקב היותם רוכשים אותם, מתוך חכמת האמת גופה משום שהמה כלולים בה."

זאת אומרת שההשתלשלות מלמעלה למטה, עד שהיא מגיעה לענפים כאלו שאנחנו עוסקים בהם בעולם הזה, כל האנושות, היא עוברת ודאי דרך כל אותם השלבים הרוחניים שאחר כך מתפצלים ונותנים לנו כאן את השורשים. לכן המקובל, כשהוא לומד, הוא בעצם מבין את השורש והטבע של כל דבר שבעולם הזה, בכל מה שאנחנו עוסקים בו, אפילו שהוא לא עוסק בעצמו בכל הענפים האלו.

שאלה: בעל הסולם כתב איזשהו ספר כימיה, אם אני לא טועה.

אני לא מבין על מה אתה מדבר.

תלמיד: בעל הסולם כותב פה על פיזיקה, אסטרונומיה, חכמת המוזיקה וכולי.

בסדר, כל מיני חכמות.

תלמיד: והוא אומר שאין מצב שמקובל הוא לא מומחה אפילו בנגיעה בכל החכמות.

מומחה בשורשים.

תלמיד: כן. והשאלה שלי, הפתיחה הזאת של החכמה, של המחשבה העילאה, למה האנושות כל כך מתנגדת לה? מה זו העקשנות הזאת שלא לעלות למדרגה הבאה?

האנושות מתנגדת בגלל שהיא רוצה להישאר באגו שלה, לא אכפת לה מה שמקובל אומר. קשר ענף ושורש לא נמצא אצלה כחיסרון.

תלמיד: זה כמו הסיפור עם זה שמחליף את הזגוגיות, הוא שולח את הבן שלו שישבור את הזכוכיות של השכונה כדי שבאמת יקנו זכוכיות חדשות. איפה הפיצוח, איפה אנחנו מייצרים את הרצון הזה באנושות?

אני לא מייצר שום רצון, לא שמעתי שזה התפקיד שלי לייצר רצון. בעל הסולם גם לא כתב שום ספר בכימיה, ואנחנו לא צריכים להתעסק בזה. זה שיש לנו איזו הבנה בשורש וענף, בסדר, יש, אבל אנחנו לא צריכים את זה. אנחנו צריכים רק לדעת מהענף שלי איך אני מגיע לשורש שלי, זהו, נקודה. חוץ מזה לא אכפת לי כלום.

תלמיד: וכל העניין הזה של להשפיע, זה להשפיע לעצמנו?

אני יכול להשפיע רק בתנאי שזה נכנס לגדר של הכלי שלי, ואז אני יכול להשפיע בזה שאני מתקן את עצמי.

תלמיד: אז בשביל מה צריך הפצה?

כדי שיהיה לנו חיסרון של הקהל הרחב, ושאנחנו נכלול בתוכנו את החיסרון הזה וכך נתקן את העולם. דרכנו, אנחנו מתקנים את עצמנו בגלל שנכללים מהחסרונות של כל העולם.

תלמיד: אז אפשר להגיד על דרך המחשבה הזאת שבעצם ההתנגדות הגדולה היא בתוכנו, שאנחנו אלה שעומדים בין החיסרון הזה של האנושות לבין התיקון הפנימי שלנו?

זה מה שבעל הסולם מסביר בסוף ההקדמה לספר הזוהר, שוודאי שעם ישראל הוא אשם בכול.

תלמיד: איפה אנחנו עוברים מהשלב החולה לשלב הבריא?

כשנתחיל להתחבר.

תלמיד: אפשר להיות ספציפיים בעניין הזה שנתחיל להתחבר? אני לא מכיר מקום אחר, לפחות ברמה הזאת של החיבור, שזה מתקיים.

מה אפשר לעשות? אני לא שמח מזה שאין יותר מקומות כאלה. כי בעבודת החיבור אדרבה שיהיו כמה שיותר. לא יהיו מתחרים, ההיפך, כולנו נתחבר. אבל אתה רואה הבורא לא נותן, מה אני אשם?

תלמיד: יש עניין שכל הקבוצות שלומדות את בעל הסולם יהיה חיבור ביניהם?

לא, תנסה ותראה עד כמה כל אחת יש לה אופי משלה ומה קורה. אני לא שמעתי שעוסקים בהפצה רחבה, לא שמעתי. אני לא שמעתי שהתיקון הוא למעלה מהכול, אלא מבפנים אנחנו מתקנים את עצמנו.

תלמיד: אז יכול להיות שזאת הנקודה שצריך לדפוק עליה?

אני לא הולך לדפוק על שום דבר חוץ מעל הלב שלי.

שאלה: למה חכמת הקבלה היא כל כך חשובה שאדם מחליט לא להיפרד ממנה לעד, על פני כל המאורעות?

כי הוא מרגיש שעל ידה הוא יכול לתקן את הנשמה שלו. ואין לאדם משהו יותר חשוב מהנשמה.

תלמיד: למה האהבה בשלבים עוברת דרך הבושה?

זה חייב להיות לסירוגין, אחרת לא נרגיש את גודל האהבה.

תלמיד: למה כשאדם מגיע לסביבה הוא חייב להאמין שיש לסביבה יכולת לתת לו את הדבר הכי חשוב לו בחיים? איך זה פועל?

אם הוא לא ירגיש שהחברה יכולה למלאות לו מה שהוא רוצה, אז איך יישאר בסביבה?

שאלה: קראנו עכשיו שלמקובל יש הבנה בסיסית, בעצם הבנת על בהשוואה לכל החכמות.

זו הבנה כללית. זה מתוך ההבנה הכללית מה קורה עם כל הכוח והחומר שמתפשטים מלמעלה.

תלמיד: מצד שני אנחנו רואים שהעולם, כמו שאמרת, רוצה להישאר באגו ולכן כל קליפ שטותי ביוטיוב של מישהו ששואב את החתול שלו בשואב אבק זוכה לעשרות מיליוני צפיות. ואילו דברים שאתה אומר ודברים שבעל הסולם כותב, דברים משני עולם זוכים למעט תשומת לב, בכלל האנושות מזלזלת בחכמת הקבלה לגמרי.

אנחנו לא מסתכלים על זה. ברור שכל עוד העולם לא ירצה את זה, ממש לא ירצה, הוא לא יגיע. הוא יגיע לכל מיני מיסטיקות, והוא כבר עבר את זה הרבה, וזה כבר נרשם בו שהכול לא נותן כלום. אנחנו בדרך.

תלמיד: השאלה שלי, למה מקובל לא נותן לעולם הוכחה על העליונות שלו לגבי כל המומחים?

במה?

תלמיד: אני רואה מול העיניים שלי מקובל שיש לו שליטה בהמון עולמות תוכן ושמסוגל לנהל שיחות מול מומחים על אסטרופיזיקה, כלכלה ומוזיקה.

אתה זוכר איך בעל הסולם מספר על שלמה, שאמר "אני קהלת, אני קהלת, אני חכם, מה שאתם רוצים אני אספר לכם על הכול", כולם צחקו ממנו "מה אנחנו צריכים את החכמה שלך, יש לנו כאן אוכל, שתייה, כל מיני דברים ליהנות מהם, מה באת?". עד שהוא הגיע לסנהדרין ושם יושבים החכמים שהוא יכול להסביר להם. אצלנו אין סנהדרין, אצלנו יש "כנסת ישראל" שאם תגיע לשם, "הם יקבלו אותך". יותר טוב ללכת ל"שוק הפשפשים" ושם תמצא אולי אנשים שיקשיבו.

תלמיד: לפעמים אני שומע אותך בתע"ס כשלומדים על המנגנונים לכאורה של הגוף, גרון או לב וכיוצא בזה, אתה מספר שרופאים עדיין לא יודעים מה שכתוב, מה שמקובלים גילו.

אבל הם לא יכולים להשתמש בזה, מה תעשה?

תלמיד: אני שואל אם תוכל להראות לעולם, שמחפש באגו פתרון אגואיסטי, את העליונות שלך בקבלה?

לא, אין. תראה כמה מקובלים היו לפניי ומה הם יכלו לעשות? אין לך מה להסביר על הכוח לאנשים שלא מבינים בכוח. איך תעשה את זה?

אם לא אתם, הייתי מסתיר את עצמי בכלל. הייתי כותב כמו שכתבתי. מה קרה עם בני ברוך? באו כמה אנשים והתחילו לדרבן "בוא נפתח קבוצה, בוא נעשה", אני לא רציתי. חשבתי כך, יש לי כסף, אני לא צריך לעבוד חוץ מכמה שעות שאני מתפרנס ואני אכתוב ספרים, יש לי מה לעשות, אפילו פירוש על התע"ס, תוספת, ועוד כל מיני דברים, מספיק.

תלמיד: האם זה כדי לא לפגוע בחופש הבחירה של האנושות או בגלל שמקובל כך מסתיר את עצמו?

אף אחד לא מסתיר את עצמו, מסתירים אותו. אף מקובל לא רוצה להסתיר את עצמו. בעל הסולם רצה להסתיר את עצמו? אתה יודע מה שעשו לו, איזה בושות, איזה דברים. אם הוא לא היה קשור לכוח עליון, אי אפשר לסבול את זה, בשביל מה? זה רק בתנאי שיש לך את האחיזה הזאת אז זה עוזר לך. אתה מסתכל עליהם, מה אפשר לעשות, אתה משלם על הבושה, על הסבל, על הכול, אתה משלם.

אבל לגשת לעולם? אני מאד מקווה שתוך שנה, שנתיים בזכות הכלכלנים העולם יקבל סוף סוף איזו ראייה קדימה שהיא תהום ואז יוכל יותר לשמוע. רק הייסורים. אנחנו צריכים להשתדל לא על ידי ייסורים ודאי, אבל בסופו של דבר הייסורים הם בינתיים דוחפים את העולם. אני מאוד שמח שזה בא מאירופה, מאמריקה, ולא מאסיה ואפריקה.

אני חושב שיש לנו שנה טובה לפנינו, באמת שנה טובה, שנה של התעוררות, של פקיחת עיניים יותר רחבה לעמים, וזה תלוי ודאי בהפצה שלנו. ובהקשר להפצה, אני רוצה להגיד שאני מקווה שאתם באמת תצאו להפצה בכל הכוח.

(סוף השיעור)