שיעור בוקר 14.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 183, אות צ"א

אנחנו מדברים על אותו אור שפועל על הרצון לקבל ובונה פרצופים, היינו צורות מהרצון לקבל, ואז הרצון לקבל יכול לעבוד עימו בצורה הדדית בעל מנת להשפיע. במידה הזאת האור נכנס לרצון לקבל, מתפשט בו ועושה כל מיני פעולות הדדיות עם הרצון עצמו, עד שמגיעים למצב שכל האור ממלא את כל הרצון המתוקן בעל מנת להשפיע וזה יהיה גמר התיקון. זה התהליך שאנחנו לומדים, איך שזה קורה, ואחר כך נגלה איפה אנחנו נמצאים בתהליך הזה ובמה הוא צריך להיגמר.

אחרי שהבורא משפיע על הרצון לקבל שברא יש מאין, הרצון לקבל הזה מתפתח בארבע דרגות שנקראות בחינות, חמש בחינות או ד' בחינות, ארבע בחינות דאור ישר שהאור פועל עליהן, על הרצון הזה, ובצורה כזאת הוא מתפשט ובונה את הרצון הנכון. האור פועל על הרצון, הוא בורא בו חמש דרגות, עד שהרצון עושה צמצום ורוצה להידמות לאור, ובזה נגמרות ד' בחינות דאור ישר, שהאור משפיע על הרצון. ואז מתחיל להיות צמצום, ואחרי הצמצום זו עבודה מצד הרצון עצמו שזו עבודה באור חוזר, במה הוא משפיע לעליון ורוצה לקבוע מה עוצמת היחסים, סוג היחסים שביניהם.

כאן מתחיל להיות הקשר ביניהם בצורה כזאת, שהרצון מתאים את עצמו לאור, והקשר בין הרצון והאור בונה ביניהם צורה משותפת שנקראת "פרצוף". סדרת הפרצופים האלה, כשהרצון לקבל כל פעם מתאים את עצמו לאור בצורה יותר ויותר מתאימה, היא נקראת "עולם". ואז יש לנו ספירות, פרצופים ועולמות, וכול זה עד שהרצון לקבל מסוגל במשהו להידמות לאור. אבל כשמגיעים למצב שאין כוח ברצון לקבל להידמות לאור, אז הוא מפסיק לקבל את האור וזה קורה די מהר.

פרצופים גלגלתא, ע"ב, ס"ג, אלו שלושת הפרצופים הראשונים שבהם הרצון לקבל כן יכול לדמות את עצמו לאור. אבל אחר כך כבר מתגלה שהרצון לקבל לא יכול יותר להידמות לאור, לעבוד בצורת השפעה. זה נקרא שהרצון לקבל מחלק את עצמו לשני חלקים, לחלק שנמצא למעלה מהטבור, שהרצון לקבל מגלה בו כלים של השפעה, שיכולים לעבוד בהשפעה, ושם נמצאים הפרצופים של גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן של העולם העליון, עולם אדם קדמון. ויש עוד חלק מהרצון לקבל שהוא לא מסוגל לעשות מעצמו צורת השפעה, לכן מצמצם את עצמו, לא רוצה לקבל שום דבר כי זה יהיה על מנת לקבל, ואז הוא פשוט עוצר את עצמו. החלק מהרצון לקבל שעוצר את עצמו ולא רוצה יותר להשתתף עם האור העליון כי רק רוצה להיות מותאם לאור העליון, הוא אותו תחום, אותו חלק מהרצון לקבל שנמצא למטה מטבור דגלגלתא.

עכשיו יש לנו שאלה, מה אנחנו עושים עם הכלים האלו שנמצאים למטה מטבור דגלגלתא, איך נמלא את כל הכלים האלו, או איך הבורא מתכוון לסדר, לתקן את כל הכלים האלו שהם יהיו מוכנים לקבל את כל האור העליון בעל מנת להשפיע, שהוא יוכל להתגלות בהם, שהם ירצו שהבורא יתגלה בהם. אין כאן הרבה שאלות, אבל הן בכל זאת שאלות מהותיות. אנחנו לומדים שזה נעשה על ידי תיקון שנקרא "צמצום ב'".

למטה מטבור דגלגלתא יש לנו רצון לקבל. הרצון לקבל הזה מתחלק על ידי האור העליון לשני חלקים, למעלה מטבור שלו ולמטה מטבור שלו. למעלה מטבור שלו יכולים להיות כלים דהשפעה, הם יכולים להשפיע על מנת להשפיע, ולמטה מטבור שלו יכולים להיות רק כלים דקבלה, יכולים רק לקבל. וכאן השאלה, יכולים לקבל על מנת להשפיע או לא. אם הם יכולים לקבל על מנת להשפיע, אז יכול להיות שזה טוב. אבל אם הם לא יכולים לקבל על מנת להשפיע, אז צריכים לצמצם אותם, שהאור העליון לא ייכנס לשם.

אנחנו רואים שעם הכלים האלה שנמצאים למטה מטבור דגלגלתא קורים דברים מאוד מעניינים. מצד אחד הם כלים של מלכות, בגלגלתא זה מלכות, מטבור עד הסיום זה מלכות. ומצד אחר, כשבאים לשם כלים של נקודות דס"ג ומתפשטות עשר ספירות דנקודות דס"ג מטבור ולמטה, אז הכלים האלה נמצאים בקשר עם נה"י דגלגלתא, ויוצא שהכלים האלו צריכים תיקון. כי כל התהליך צריך להגיע למצב שמתחילת גלגלתא, מהראש שלה, ועד הסוף, עד הסיום, כל הכלים האלו יהיו בעל מנת להשפיע. איך מגיעים למצב שהכלים שנמצאים למטה מטבור דגלגלתא יכולים לקבל בעל מנת להשפיע, זו בעצם השאלה.

כאן רואים מה קורה הלאה בצורה טבעית, איך זה מתגלגל מלמעלה למטה. זה קורה מזה שנקודות דס"ג שהן בינה, יכולות לרדת למטה מטבור דגלגלתא. ומפני שנקודות דס"ג הן בינה ממש, יוצא שכוחות הבינה שירדו למטה, כוחות ההשפעה, הם מתערבבים עם הכוחות של המלכות שנמצאת למטה מטבור דגלגלתא, ומזה שהם מתערבבים יחד, מהערבוביה שלהם, המקום שלמטה מטבור מתחלק לחצי עליון שאלו כלים של בינה, ולחצי התחתון שאלו כלים של מלכות. ואז כל המקום הזה מטבור עד הסיום מחולק לגלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה, כלים שתכונתם להשפיע, ולמטה מנקודת הטבור, מחצי דנקודות דס"ג, מהטבור שלהן, לא מהטבור הכללי, משם מתפשטים כבר כלים דקבלה, מתגלים כלים דקבלה. יוצא שכל נקודות דס"ג מתחלקות לכלים דהשפעה שהם גלגלתא ועיניים, מטבור הכללי עד הנקודה שנקראת פרסה, ולמטה מהפרסה עד הסיום אלו כלים דקבלה.

בכלים דהשפעה שמטבור עד הפרסה, ששם יש רצון להשפיע, שם יכול האור העליון להתפשט. בכלים דקבלה שהם נמצאים למטה מהפרסה, מפרסה עד הסיום, האור העליון לא יכול להתפשט, לשם אסור להיכנס. המקום הזה נקרא צמצום ב', ובעצם צמצום ב' הוא מאוד מיוחד. אם פעם יבוא האור העליון וייתן כוח לכלים האלו שנמצאים מפרסה ולמטה, ייתן לכלים האלה רצון להשפיע, אז גם שם הם יוכלו לקבל על מנת להשפיע. וזה מה שקורה עם כלים "דפנים" מה שנקרא, עם הכלים מטבור הכללי של גלגלתא עד הפרסה. במקום הזה ששם כלים דבינה, כלים דגלגלתא ועיניים, יש מקום להתפשטות האור העליון.

ובמקום הזה נבנה עכשיו הפרצוף הבא אחרי נקודות דס"ג. נקודות דס"ג שהתפשטו למטה מטבור עברו הזדככות כרגיל, כמו כל הפרצופים. רשימות מהם עולות לראש דס"ג, ובנקודות דס"ג נעשה צמצום ב' כמו שאנחנו אומרים. זאת אומרת התגלה שלמטה מטבור הכללי יש עוד פרצוף שנקרא נקודות דס"ג, ובנקודות דס"ג יש חלק שנקרא גלגלתא ועיניים שמותר לקבל בו את האור העליון ויש חלק שאסור לקבל בו את האור העליון, כי הכלים שם הם כלים דקבלה ואין להם מסך בעל מנת להשפיע, והמצב הזה שהם לא יכולים לקבל בעל מנת להשפיע זה נקרא צמצום ב'.

למה זה לא אותו צמצום א'? כי מתגלה כאן משהו חדש, צמצום זמני. שאם יבואו התיקונים אז יהיה אפשר גם במקום הזה לעבוד בלקבל על מנת להשפיע. צמצום א' הוא צמצום נגד הרצון לקבל בעצמו, שאסור לקבל על מנת לקבל, אסור לעבוד עם כלים דקבלה ללא תיקונים. צמצום ב' אומר, אין לי כרגע כוח לקבל על מנת להשפיע ולכן אני לא מקבל. אבל כשיבוא כוח על מנת להשפיע, אני כן אקבל על מנת להשפיע ויהיה לי טוב. זאת אומרת, צמצום ב' בא ועובר. צמצום א' זה איסור לכל הזמנים, לכל המצבים, זה ההבדל ביניהם.

בכלים שנמצאים למטה מפרסה יש לנו צמצום ב', ולשם האור העליון לא יכול להיכנס מפני שיש איסור, יש פרסה שלא נותנת לאור העליון לרדת למטה ממנה. אבל לפרסה, אחר כך אנחנו נלמד, ישנה תכונה שהיא יכולה לעלות ולרדת לפי הגבול, עד כמה אפשר לתת לאור העליון להופיע בתוך הכלים. היא יכולה לעלות למעלה אם אין כוח על מנת להשפיע בתוך הכלים, ואם יש יותר כוח על מנת להשפיע אז היא יורדת למטה ויותר כלים נכנסים ללקבל על מנת להשפיע.

זה מה שקורה, ואז אחרי נקודות דס"ג יוצא לנו עולם הנקודים. עולם הוא בסך הכול פרצוף, והפרצוף הזה גם יוצא מנקבי עיניים דראש דס"ג על הרשימות שנשארו אחרי נקודות דס"ג. נקודות דס"ג זה ב' דהתלבשות וא' דעביות, והם מתערבבים עם נה"י דא"ק ואז יוצא פרצוף חדש שנקרא "עולם הנקודים". הוא יוצא כרגיל בשני ראשים, ראש דהתלבשות וראש דעביות. ראש דהתלבשות נקרא אבא ואמא, ראש דעביות נקרא ישסו"ת, והגוף שלהם.

כרגיל, כמו ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן עליון, הכול יוצא בצורה כזאת. ראש דהתלבשות יוצא על רשימו דהשפעה וראש דעביות יוצא על רשימו דקבלה. בהתכללות, נניח ע"ב יוצא על הרשימות מגלגלתא, אז בע"ב יש כבר שני ראשים. בגלגלתא אין שניים, יש רק רשימו אחד מאין סוף, אבל לע"ב שנולד מהגלגלתא יש כבר שתי רשימות, רשימו דהתלבשות ורשימו דעביות.

רשימו דהתלבשות שלו זה ד' דהתלבשות, רשימו מהאור שהיה בגלגלתא, ורשימו דעביות אצלו זה ג' דעביות, מה שנשאר אחרי גלגלתא, כי רשימו דבחינה ד' דעביות הזדכך. ואז מהתכללות רשימו דהתלבשות שזה נקרא ד' דהתלבשות עם רשימו ג' דעביות, יוצא ראש א' דע"ב, הראש הראשון דע"ב, ואחר כך מהתכללות רשימו דעביות שנשאר מגלגלתא בתוך רשימו דהתלבשות, יוצא ראש דעביות דע"ב. והתפשטות בגוף דע"ב יוצאת לנו ממש מתוך הרשימו דעביות. רשימו דהתלבשות מאיר רק בראש. כך יוצאים הפרצופים.

מה יוצא כאן בעולם הנקודים? נקודות דס"ג שהזדככו ועלו לראש דס"ג, הם עשו זיווג דהכאה על הרשימות שעלו לראש דס"ג מנקודות דס"ג. יוצא לנו רשימו על הרשימו דהתלבשות ומזה יוצא הראש הראשון של הפרצוף שעכשיו מתפשט למטה מטבור דגלגלתא, והראש הזה נקרא "אבא ואמא". אחר כך יוצא לנו זיווג על רשימו דעביות דנקודות דס"ג ומזה יוצא לנו הראש השני של הפרצוף החדש, ראש דעביות שנקרא "ישסו"ת", שזה קיצור של ישראל סבא ותבונה, והגוף שלהם. וכל הפרצוף הזה מתפשט עד הפרסה. ולמטה מפרסה ריק.

כך התבצעו הרשימות אחרי נקודות דס"ג, רשימות ב'/א' צמצום ב'. ואחר כך, מפני שהייתה שם גם בחינה ד', יש התעוררות לזיווג של גדלות, כמה עוד אני יכול לממש את הרשימו בעל מנת להשפיע. אז הרשימו דבחינה ד' עולה לראש דס"ג ומוריד מסך מנקבי עיניים דראש דס"ג לפה דראש דס"ג. ואז יוצא זיווג דהכאה על המסך עם בחינה ד', ומזה יוצא האור העליון מראש דס"ג. ודאי שזה מגיע מאין סוף דרך גלגלתא, ע"ב, ס"ג ומס"ג זה מגיע למטה מטבור ונכנס לפרצוף החדש הזה שנקרא עולם הנקודים.

הפרצוף הזה מקבל את האור הזה ומתפשט עימו. מטבור הכללי עד הפרסה יש לנו כלים דהשפעה, הם נקראים ראש דהתלבשות, ראש דעביות, וכלים של הגוף שהם כולם רק כלים דהשפעה, כולם בגלגלתא עיניים, והם מקבלים עכשיו הגברה, גדלות. ואז יש לנו שם אבא ואמא דגדלות, והראש השני שנקרא ישסו"ת, אחר כך עוד נלמד אותו, ואז יוצא שכל האור הגדול מתפשט עד הטבור, עד הפרסה, טבור דנקודות דס"ג, נקודים.

אבל אחרי שהאור הזה מגיע גם למטה מהפרסה, אז האור העליון הזה, אור החכמה שהתעורר על ידי כלים דקבלה, כשנכנס לתוך כלים דקבלה הוא מתחיל לשבור אותם. כי אין בכלים האלה שלמטה מפרסה כוח הבינה. כוח הבינה, כוח של גלגלתא עיניים הוא כולו נמצא למעלה מפרסה. וכשהאור העליון נכנס למטה, הוא נפגש שם עם הרצון לקבל על מנת לקבל, ואז יוצא שהכלים נשברים. זאת אומרת, הם לא יכולים להחזיק את האור בעל מנת להשפיע ונעשה בהם רצון לקבל על מנת לקבל.

וכך הגענו למצב שבכל ההשתלשלות מלמעלה למטה, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, נקודות דס"ג, עולם הנקודים, בסוף עולם הנקודים אנחנו מגיעים לכלים שרוצים לקבל על מנת לקבל, הפוכים מהבורא, מהקדושה, מהרוחניות. והשינוי הזה בכוונה של הכלים האלה נקרא "שבירה", "שבירת הכלים". האור העליון בורח מהכלים האלה, פורח למעלה. כי הוא לא יכול להיכנס לפי התנאי של צמצום א' שעוד נעשה במלכות דאין סוף, שאסור להיכנס לכלים דקבלה, ולכן האור העליון בורח, פורח למעלה, יוצא והכלים נשארים שבורים. מה זה נקרא שבורים? שיש בהם עכשיו רצונות לקבל על מנת לקבל.

צריכים לראות גם בזה הכרחיות, שגם זה נעשה על ידי אותו האור העליון, על ידי אותו הבורא, שחייב לקבל את הרצונות האלו שהם הפוכים ממנו כדי שעל דבר והיפוכו, על שתי הצורות האלה שבבריאה הוא יוכל אחר כך להרכיב מצב שבו יוכל להתקיים אדם, הכלול מטוב ומרע. זה בינתיים.

שאלה: מה בדיוק נשבר, איזה כלים נשברו?

כלים דקבלה שלא הייתה להם כוונה על מנת להשפיע. הכלים האלה הם נמצאים מתחת לטבור דנקודות דס"ג דעולם הנקודים.

תלמיד: אבא ואמא, ישראל סבא ותבונה וגם הגוף שלהם, הכול נשבר?

נגיד שנשבר הכול, גם הסוף למטה מטבור וגם למעלה מטבור, כי כולם היו מחוברים יחד בגדלות.

תלמיד: זה טבור של פרסה, כן?

כן.

שאלה: אמרת שיש ראש דעביות, רשימו דקבלה, וראש דהתלבשות, רשימו דהשפעה. האם אלו רשימות הפוכות?

אני לא יודע מה זה רשימות הפוכות. רשימות מכלים שרצו ויכלו להשפיע הרשימות האלה נשארות והן משתתפות בבניית הפרצוף הבא.

תלמיד: מה העבודה שלנו בקשר לשתי צורות הרשימות האלה, האם לשנות אותן או לשנות את היחס שלנו אליהן?

בינתיים אין כאן את העבודה שלנו. אנחנו נגיע למצב שנלמד על העבודה שלנו. אנחנו מדברים על הכלים שאין לנו שום קשר איתם, הם הרבה הרבה לפנינו. להשפיע עליהם אנחנו לא מסוגלים וגם לא להיות במגע איתם, אלא רק ללמוד מתוך הכלים האלה מה זה קבלה והשפעה ומה ההתנהגות של הכלים. אבל בנו אין מה לעשות, אנחנו לא יכולים להידמות לכלים האלה.

תלמיד: אבל הרשימות האלה הן עושות את כל העבודה ביחס לעתיד.

ודאי שהכול בא מאין סוף דרך כל הפרצופים האלה ודרך מה שאנחנו עכשיו לומדים. אבל אנחנו בפעולה שלנו, לא בדיוק ולא ישירות משפיעים על הכלים האלו.

שאלה: אמרת שהפרסה יכולה לשנות את המיקום שלה בהתאם לכלים. מדובר על הפרסה הכללית שנמצאת מתחת לטבור של גלגלתא או על פרסאות אחרות?

פרסה יכולה להיות בכל מקום שיש שם גבול בין כלים שיכולים להיות בהשפעה לבין כלים שלא יכולים להיות בהשפעה, אלא נמצאים רק בצמצום ולכן לא יכולים לקבל על מנת להשפיע. אנחנו עוד נלמד על הפרסה כשנגיע לעולם האצילות, שם היא בעצם פועלת בצורה כזאת שעולה ויורדת. בינתיים הפרסה היא הגבול שמבדיל בין גלגלתא עיניים ואח"פ, בין כלים דהשפעה וכלים דקבלה, ולא יותר.

תלמיד: הפרסה הכללית הזאת של גלגלתא לא משנה את מקומה, משנה רק את הפרסאות בעולם האצילות?

על זה נדבר.

שאלה: האם תוכל להסביר מה היא ישסו"ת?

ישסו"ת זה החצי התחתון של הבינה. בינה מתחלקת לשני חלקים, החלק הראשון שלה הוא כלים דהשפעה. כמו שלמדנו מד' בחינות דאור ישר, שבחינה ב' שקוראים לה אחר כך בינה היא כולה מגיעה מכתר וחכמה, וכולה מתחילה מזה שכלים דהשפעה רוצים להשפיע. ואחר כך, אחרי כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, היא מגיעה לכלים שכדי להשפיע הם צריכים לחשוב איך להשפיע על מנת לקבל, כי אם לא כן הם לא יכולים להשפיע. מתעורר בהם רצון לקבל, ואז הם חושבים איך הם יכולים גם עם הרצון לקבל לעבוד בעל מנת להשפיע. אלו כלים שהם למטה מטבור, וגם הם נמצאים ופעילים בבינה בצורה כזאת שמהם נולד זעיר אנפין, בחינה ג' בד׳ בחינות דאור ישר.

הזעיר אנפין הזה רוצה כבר לקבל משהו, אבל קצת, כי הוא נולד מרצון להשפיע של הבינה. הוא מקבל משהו ולכן הוא מחולק לכלים דהשפעה ולכלים דקבלה, לאור החסדים ויש לו קצת הארה מאור החכמה. זה הזעיר אנפין. בזה הוא נותן יסוד לבחינה ד', למלכות, שהיא תחליט מה היא רוצה. בחינה ד' מחליטה "אני רוצה לקבל, אני לא רוצה השפעה ולא כלום", כי כך זעיר אנפין מסדר אותה לזה שהיא תרצה כך. ואז מלכות מקבלת, ובכך היא מגלה אחר כך שהיא הפוכה מבחינת בינה ולכן היא עושה צמצום על עצמה.

לכן כל התיקונים הלאה הם רק ממלכות ובינה. מלכות משפיעה על בינה, בינה משפיעה על מלכות, וכל התיקונים הם מה שיש ביחסים ביניהם. מלכות תמיד מקבלת כוחות השפעה מבינה ורוצה להידמות לבינה בכוחות השפעה אפילו עם כל הרצון לקבל שבה.

תלמיד: מה זה ישסו"ת? ישראל, סבא ותבונה? אם תוכל להרחיב.

עכשיו אנחנו עוד לא כל כך עובדים עם ישסו"ת. החצי התחתון של הבינה שמשפיע לזעיר אנפין, שהוא בעצם שורש גם למלכות, הוא נקרא ישסו"ת. זה קיצור מהמילים ישראל, סבא ותבונה. החלק העליון של הבינה שהוא חכמה ובינה נקרא "אבא ואמא", והחלק התחתון של הבינה, כנגד חכמה ובינה, כנגד אבא ואימא, הוא נקרא "ישראל סבא" כנגד אבא, ותבונה כנגד אימא.

יוצא שבינה היא ספירה, או פרצוף מאוד מורכב, יש לו לפחות ארבעה חלקים, שהם אבא ואימא שהם למעלה מטבור, וישראל סבא ותבונה שהם למטה מטבור. אחר כך נראה עוד. בבינה עצמה אנחנו לא לומדים את זה, שם ישנם רק שורשים לזה, אבל מגלים את הדברים האלה תמיד כשנפגשים עם הרצון לקבל. הרצון לקבל עוזר לכל התכונות האלו שישנן ברצון להשפיע, אפילו של בינה, להתגלות.

יוצא שהבינה כך היא מתחלקת, אבא ואימא הם החלק הראשון של הבינה, וישראל סבא ותבונה, ישסו"ת, הם החלק התחתון של הבינה.

תלמיד: האם אפשר לומר שישסו"ת זה ז"ת דבינה?

כן אפשר כך להגיד. ישסו"ת זה החלק התחתון של הבינה. החלק העליון של הבינה נקרא "אבא ואימא", והחלק התחתון של הבינה, למטה מטבור של הבינה נקרא "ישראל סבא ותבונה", ישסו"ת.

שאלה: אנחנו כל הזמן לומדים שאור חכמה לא עובר מתחת לטבור. נגיד במקרה של נקודות דס"ג, אור החסדים הוא זה שירד מתחת לטבור כי יש לו את תכונת הבינה. למה פתאום מתאפשרת ירידת אור החכמה מתחת לפרסה, למה זה לא עבד כמו בדוגמא של נקודות דס"ג?

אור חכמה הוא לא עבר ממש את הפרסה. הכלים רצו לקבל אותו, אבל הכוונה על מנת להשפיע לא הייתה בהם, וזה התגלה דווקא בפגישה עם האור העליון. האור העליון מצדו רצה להיכנס, אבל הכלים מצידם לא היו מוכנים לקבל אותו.

תלמיד: האם זה כביכול לא אור חכמה נקי, אלא זה מה שקרה בתהליך בצורה פתאומית?

אור החכמה שמגיע לכלים שמושכים אותו, הוא מגיע ונוגע בכלים האלו ומסתלק. אבל הכלים שהיו במגע עימו, מתוך המגע הזה הם מרגישים את התענוג והכוח שיש באור הזה ולכן נשברים, רק מתוך מגע עימו. אור ממש לא נכנס לתוך הכלים, אמנם הוא שובר אותם, אבל בפועל הוא רק נוגע ובורח.

אנחנו נדבר על זה, אלו דברים שאי אפשר לדייק בהם.

תלמיד: למה האור לא נוגע בנו? כי אנחנו לא מסוגלים לגעת באור בשום צורה.

כי אנחנו נמצאים כבר אחרי השבירה, אנחנו נמצאים ברצון לקבל על מנת לקבל. כל הרצונות וכל המחשבות וכל הכוונות שלנו הם איך לקבל, לתפוס, לגלות, הם לעצמי, אני לא מרגיש את הזולת, אני לא מרגיש דרך הזולת את הבורא, ואז יוצא שאנחנו לגמרי לא מוכנים למגע עם האור העליון. אם היינו יכולים, אם האור העליון היה מגיע אלינו כמו שאנחנו רוצים, כביכול רוצים אותו, אז היינו תופסים אותו ואז הייתה שבירה נוראית, לא היית יכול לאסוף את כל השברים שלך. אל תחייך, זה דבר מאוד חמור.

תלמיד: אבל אני אומר שאז מתחת לטבור גם היו כלים דקבלה.

אבל היה בהם תיקון. מטבור עד הפרסה יש תיקון של נקודות דס"ג שירדו למטה מטבור, ואת המקום הזה מטבור עד הפרסה הם הכשירו בכוונה על מנת להשפיע, במקום הזה נמצאים רצונות שהכוונות שלהם הן על מנת להשפיע. אבל למטה מטבור, שם כבר נמצאים כלים כאלו כבדים שכוח הבינה לא יכול לעזור להם, הוא לא יכול לרדת לשם, הוא לא יכול לתת להם את כוח המסך, כוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: אם הבנתי נכון מה שאתה אומר, האור כביכול תמיד עובר כמשהו אחד שלם שיש בו גם חסדים, גם חכמה, אבל רק הכלים לא יכלו להסתפק באור חכמה אלא הם גם רצו את אור החסדים?

כן. אנחנו עוד נדבר על זה.

שאלה: ירידת אור חכמה מתחת לפרסה מביאה לשבירת הכלים. מה מאפיין כלים שבורים? מהם הכלים השבורים?

אנחנו נדבר על הכלים השבורים אחר כך. בינתיים אנחנו רק אומרים שיש בנקודות דס"ג שני חלקים, למעלה מפרסה ולמטה מפרסה. בחלק העליון שהוא למעלה מפרסה אפשר שהאור העליון יתפשט, ובחלק התחתון שלמטה מפרסה עד הסיום האור העליון לא יכול להתפשט.

במקום הזה מתפשט עולם הנקודים, ובעולם הנקודים ישנם שני ראשים וגוף. הפרצוף הזה נולד בקטנות דעולם הנקודים, על רשימות ב'/א' מצומצמים, רק בקטנות. אחר כך מגיע לפי הרשימות ד'/ג' שהפרצוף הזה מקבל מנה"י דגלגלתא והוא דורש גדלות. הוא מקבל כוח להגדיל את עצמו, זה נקרא שנעשה כאן זיווג ע"ב ס"ג, כוח של אור החכמה וכוח של אור הבינה, והאור הזה נכנס לפרצוף נקודות דס"ג דקטנות ומגדיל אותו עד הגדלות, זאת אומרת, נותן לכל הכלים כוח שהם יהיו גדולים, כמו שאצלנו בעולם שלנו יש קטן ויש גדול. כך זה נעשה בעולם הנקודים.

כשעולם הנקודים מגיע לגדלות, הוא מרגיש שיש לו יכולת לקבל על מנת להשפיע והוא משתדל לעשות את זה. הוא משתדל להעלות את הרשימו שלו לראש דס"ג, ראש דס"ג נותן לו כל מה שהוא מבקש, ועולם הנקודים הזה, כתר, אבא ואמא, ישסו"ת והגוף שלהם הכול נשבר למעלה מפרסה ולמטה מפרסה. ואז אנחנו יוצאים עם כלים שבורים מהניסיון שלהם להגיע ללקבל על מנת להשפיע בכלים דקבלה. הם רצו לקבל בעל מנת להשפיע בכלים שהיו להם למטה מפרסה ששם אלו כלים דקבלה, והם לא ידעו מה לעשות, הם חשבו שיש להם אפשרות לעשות זאת.

כאן זו נקודה מאוד חשובה. הכלים בעצמם הם כלים דקבלה, הייתה להם כוונה לקבל בהם בעל מנת להשפיע. הכוונה הזאת בעל מנת להשפיע לא התקיימה, הם נשברו, אבל מתוך זה בכל זאת יש להם רצון להגיע ללקבל בעל מנת להשפיע, כי הוא נשאר ברשימות, ויש להם גם רצון לקבל על מנת לקבל כתוצאה מהשבירה. ואז בכלים האלה יש לנו שני חלקים, יש את המצב המקולקל ביותר - שמקבלים את כל האור העליון בעל מנת לקבל, ויש כוונה שהייתה להם שרצו לקבל את כל האור הזה בעל מנת להשפיע.

מזה יש לנו שתי דוגמאות, מה זה מקולקל ומה זה מתוקן. על זה כבר נעבוד הלאה איך אנחנו מגיעים מהמצב המקולקל למצב המתוקן, ואיך אנחנו מממשים את המצבים הללו עלינו.

(סוף השיעור)