שיעור ערב 26.01.2019- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', דף קלח, עמ' 138,

"אור ישר ואור חוזר, כולל חמשה עשר פרקים", פרק ט'

קריין: אז אנחנו קוראים ב"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', דף קלח עמוד 138, "אור ישר ואור חוזר, כולל חמשה עשר פרקים", פרק ט'.

פרק ט'

פרק ט' מבואר ששלמות הנרצה היא שכל הספירות שבה' עולמות א"ק ואבי"ע, יתקשרו יחד לבחינת אדם העליון שבגופו מלובש השורש והנשמה, ומתלבש בלבוש, ויושב בהיכלו. ובו ד' ענינים:

אות א'

"אדם קדמון הוא עולם הכתר, לד' עולמות אבי"ע. ויש בו ה' בחינות כח"ב תו"מ,

שבכל אחת מהן יש ד' שרשי נגל"ה."

את השורש הוא לא סופר. יש בדרך כלל שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל, "שנגל"ה" כך קוראים זאת, אז הוא לא סופר את השורש, את הכתר.

"א והנה אדם קדמון, הוא כדמיון כתר אל היוד ספירות שבכל עולם ועולם, באופן זה, כי א"ק הוא כתר לד' עולמות אבי"ע, נמצא כי א"ק, הוא כולל שורש כל הה' בחינות הנ"ל, שיש בכל עולם ועולם: כי כתר שבו, הוא ד' שרשים מן ד' בחינות של יוד ספירות שבו, שהם: נשמות, וגופים ולבושים, והיכלות. ב וזה דרך פרט, אמנם בדרך כלל הוא מה שיתבאר עתה בע"ה."

קריין: שוב אות א'.

אות א'

אדם קדמון הוא עולם הכתר, לד' עולמות אבי"ע. ויש בו ה' בחינות כח"ב תו"מ,

שבכל אחת מהן יש ד' שרשי נגל"ה.

"א והנה אדם קדמון, הוא כדמיון כתר אל היוד ספירות שבכל עולם ועולם, באופן זה, כי א"ק הוא כתר לד' עולמות אבי"ע, נמצא כי א"ק, הוא כולל שורש כל הה' בחינות הנ"ל, שיש בכל עולם ועולם: כי כתר שבו, הוא ד' שרשים מן ד' בחינות של יוד ספירות שבו, שהם: נשמות, וגופים ולבושים, והיכלות. ב וזה דרך פרט, אמנם בדרך כלל הוא מה שיתבאר עתה בע"ה."

אפילו בנקודה הראשונה בהכתר ישנן כל מיני ההבחנות שרק אחר כך מתגלות, אבל שם זה כבר נמצא לכן נקרא כתר, שורש. תתארו לעצמכם עד כמה שבנקודה הראשונה אפילו בכתר דכתר דכתר דכתר נמצאת כל המציאות שאחר כך רק יוצאת ומתפשטת כלפי המקבלים. אבל אם לא כלפי המקבלים אפשר להגיד אחרת, שכל המקבלים כולם בודקים, מגלים, מסתכלים כביכול על אותו כתר דכתר דכתר דכתר וכך הם משיגים את הבורא.

קריין: אות ב'.

אות ב'

הנשמות שבא"ק הן שורשי נשמות. הנשמות שבאצילות הן עצמות הנשמות. הנשמות

שבבריאה הן הגופים שבנשמות. הנשמות דיצירה הן לבושים שבנשמות. הנשמות שבעשיה

הן היכלות דנשמות. באופן, שהנשמות, שהן החכמות, שבה' העולמות, א"ק ואבי"ע, מתקשרות

זו עם זו, כאדם העליון, שבגופו מלובש שורש ונשמה, ולבוש בלבוש ויושב בהיכלו.

"כי ג כללות בחינת נשמות אשר בא"ק, יקראו שורש הנשמות. וכללות בחינות נשמת אצילות, יקראו נשמות דנשמות ממש. וכללות נשמות בריאה, יקראו גופות, לערך נשמות אצילות." זה חשוב בערך לאצילות ככה הם נקראות אבל הן בעצם נשמות. רק שוב, אחד כלפי השני אז אנחנו מחלקים גם שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל. "וכללות נשמות דיצירה, יקראו לבושים דנשמות. וכללות נשמות עשיה, יקראו היכלות הנשמה."

תמיד יש לנו חמש בחינות, אתם אפילו לא צריכים לזכור שזה ככה נקרא שנגל"ה, אבל כך בכל אחד ואחד. זאת אומרת, לפעמים אומרים "עולם האצילות", "עולם בריאה", "עולם בינה זה עולם הבריאה", מה זה בינה? יש שם כל כך הרבה דברים, וכך זה נקרא כי כלפי האצילות וכלפי יצירה הוא עולם הבריאה. אז ישנם כינויים כאלו.

שאלה: מה זה נשמה?

שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל, ככה אנחנו סופרים את ההבחנות הרוחניות. אני לא רוצה להיכנס לכל מיני בירורים אחרים. בוא נגיד שלכל מילה ישנם כמה תפקידים, פירושים. כאן מדובר על הנשמה שזה אחד מהמדרגות הרוחניות. שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל, חמש מדרגות, שורש זה כתר, נשמה זה חכמה, גוף זה בינה, לבוש זה זעיר אנפין, היכל זה מלכות, כך זה נקרא. צריכים להבין שכאן זה במקרה כך נקרא מפני שמדובר על צמצום ב' והגבלות שישנו אחרי שבירת הכלים.

קריין: דף קמב עמוד 142, אות ג'.

אות ג'

הגופים דא"ק הם שורשי גופים . והגופים דאצילות הם נשמות דגופים . ודבריאה הם עצם הגופים.

וגופים דיצירה הם לבושים דגופים. וגופים דעשיה הם היכלות דגופים. וכל הגופים

דא"ק ואבי"ע מתקשרים זע"ז באדם העליון, שבגופו מלובש שורש ונשמה וכו'."

הכי קל אולי לדבר במספרים או כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, בכל מקום אותו דבר. אז כאן זה אותו דבר רק לוקחים את השמות האלו ומשתמשים בהם.

"וכן ד כללות בחינות גופות דא"ק, יקראו שורש דגופות. וכללות בחינות גופות דאצילות, יקראו נשמות דגופות. וכללות בחינות גופות דבריאה, יקראו גופות דגופות. וכללות בחינות גופות דיצירה, יקראו לבושים דגופות. וכללות בחינות גופות דעשיה, יקראו היכלות דגופות."

כך האר"י כותב, צריכים להתרגל גם לכינויים הללו כי משתמשים בהם בהרבה מקורות.

קריין: אות ד'.

אות ד'

"וכן הלבושים שבכל עולם מא"ק ואבי"ע מתקשרים זה עם זה, ונעשים כאדם העליון, בגופו

מלובש נשמה ושורש, ולבוש בלבושים, ויושב בהיכלו."

זה המבנה הרוחני, אפשר לומר שהוא דומה ל"בבושקה", שהם מתלבשים זה על זה וכל חלק מתלבש על חלק שכנגדו בכל חמשת העולמות שמתלבשים זה על זה, וכנגד כל חלק וחלק יש את הסמוך לו או מהעולם הפנימי או מהעולם החיצון ובצורה כזאת הם כולם מתקיימים. אבל גם היחסים ביניהם הם לא רק באורך אלא גם ברוחב זה כמו כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, ככה מבפנים החוצה כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. ואז אנחנו רואים שבסופו של דבר יוצא מזה הכדור.

"וכן כללות בחינות לבושים דא"ק, יקראו שורש הלבושין. וכללות לבושי דאצילות, יקראו נשמות דלבושים. וכללות בחינות לבושי דבריאה, יקראו גופות דלבושין. וכללות בחינות לבושי יצירה, יקראו לבושי דלבושין. וכללות לבושי עשיה, יקראו היכלי דלבושין."

זאת אומרת שנגל"ה, היינו, שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל, במקום כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין מלכות שאתם רגילים, ככה אנחנו סופרים אותם כאן. אבל באמת אין בזה שום דבר.

חוץ מזה, אם אנחנו מדברים על עולם הבריאה, הוא כולו בריאה, מה זה עולם הבריאה? עולם הגופים. מה זה עולם היצירה? זה לבושים. מה זה עולם העשיה? זה היכלות. אז יכולים להגיד לך גם בצורה שזה גופים ואתה צריך להבין שזאת הבריאה.

למה זה כך? כי זה למטה מאצילות מתחילים להיות כבר כלים אחרים שלא שייכים לא-לוהות. שורש נשמה זה הא-לוהות, זה א"ק ואצילות, ובריאה יצירה עשיה זה גופים לבושים והיכלות.

קריין: אות ה'.

אות ה'

וכן ההיכלות שבכל עולם מא"ק ואבי"ע, מתקשרים יחד, כאדם העליון, שבגופו מלובש וכו'.

"וכללות בחינות ההיכלות דא"ק, יקראו שורש נשמות ההיכלות. וכללות בחינות היכלות דאצילות, יקראו נשמות ההיכלות, וכללות היכלי דבריאה, יקראו גופות דהיכלות. וכללות בחינות היכלי דיצירה, יקראו לבושים דהיכלות. וכללות היכלות דעשיה, יקראו היכלות דהיכלות."

שאלה: מי זה האדם העליון שהוא מדבא עליו?

כל המבנה בכללות נקרא "האדם העליון", הדומה לבורא. שהבורא עושה מהרצון לקבל צורתו כולו להשפיע, זה נקרא אדם".

תלמיד: מדובר על הפרצוף של האדם הראשון שאחר כך יולד?

לא. בתחילת "תלמוד עשר הספירות" הוא כותב שם, דמות אדם אחד מראשו ועד סופו שעובר על כל העולמות.

תלמיד הוא כותב פה גם בהתחלה, בגלל זה לא הבנתי, "ששלמות הנרצה היא שכל הספירות שבה' עולמות א"ק ואבי"ע, יתקשרו יחד לבחינת אדם העליון".

כן, זה כל המבנה הוא נקרא "אדם".

קריין: אות ו'.

אות ו'

"שנגל"ה דא"ק, הם שורשים לנגל"ה שבאבי"ע. שנגל"ה דאצילות הם נשמות בתוך שנגל"ה

שבא"ק ובי"ע. שנגל"ה דבריאה, הם גופים בתוך שנגל"ה שבא"ק ואי"ע. שנגל"ה דיצירה,

הם לבושים בתוך שנגל"ה שבא"ק ואב"ע. שנגל"ה דעשיה, הם היכלות בתוך שנגל"ה שבא"ק ואב"י."

כל עולם ועולם מתפקד לפי המקום שלו, שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל.

"וכשנדבר כל זה דרך כלל, יהיה כן, כי ה' בחינות א"ק, הם שרשים: בין לנשמות, בין לגופים, בין ללבושים, ובין להיכלות. וה' בחינות אצילות, הם נשמות: בין לשרשים, בין לנשמות, בין לגופים, בין ללבושים, ובין להיכלות. וה' בחינות דבריאה, הם גופים, בין לשורשים, בין לנשמות, בין לגופין, בין ללבושים, בין להיכלות." תמיד נקראים גופים. "וה' בחינות דיצירה, הם לבושים: בין לשורשים, בין לנשמות, בין לגופים, בין ללבושים, בין להיכלות. וה' בחינות דעשיה, הם היכלות: בין לשרשים, בין לנשמות, בין לגופים, בין ללבושים, בין להיכלות." 15:50

תראו עד כמה שהמקובלים לא חוסכים, הם חוזרים וכותבים על כל דבר ודבר כדי שיהיה כתוב, ברור, גלוי, שלא יהיה ספק. הם אף פעם לא מקצרים אם יש לזה צורך ממש.

קריין: אות ז'.

אות ז'

"הבריאה נקראת גוף, משום שמקבלת מאצילות כמו גוף מנשמה."

כשלומדים יחד כולם בקבוצה אנחנו חושבים גם על מאור המחזיר למוטב.

"ובזה תבין משארז"ל, אשתו כגופו דמיא. כי הבריאה, אשת האצילות היא, שהרי הם חכמה ובינה כנ"ל. ואע"פ שיש ג"כ נשמות בבריאה, נקרא גופות בערך נשמות דאצילות, כי כמו שהאשה מקבלת מבעלה, כן הגוף מקבל מהנשמה. וכן משארז"ל, אין בית אלא אשה, הוא בעשיה, כי הרי העשיה הוא הבית וההיכל, לכל ה' הבחינות, כנ"ל. והנה עשיה, אשת היצירה, כנודע, וזהו אין בית אלא אשה, בבחינת העשיה. וכעד"ז, בבחינת עשיה שבכל עולם ועולם, יקרא בית לאותו עולם. ובחינת בריאה שבכל עולם, יקרא גוף לאותו עולם."

זו אותה מערכת, אותו סיסטם, אותו יחס, העניין הוא רק בשמות. אבל אתם רואים שבכל זאת האר"י כותב על זה בקפדנות ובעל הסולם לקח את זה והכניס זאת לתלמוד עשר הספירות. אמנם יש הרבה דברים שלא נכנסים לכאן, אבל הוא חושב שזה חשוב.

קריין: אות ח' כוכבית.

אות ח'

דרך אחר. שהאורות שבא"ק, דהיינו הנשמות שבו, נקראות יחידה. והנשמות דאצילות נקראות חיה. והנשמות דבריאה נקראות נשמות. והנשמות דיצירה נקראות רוח. והנשמות דעשיה נקראות נפש.

"* ואם נרצה נקח דרך אחר כי כל האורות דא"ק נקרא יחידה, ואורות דאצילות הם חיה, ואורות דבריאה הם נשמה, ואורות יצירה הם רוח, ואורות דעשיה הם נפש."

* עץ חיים שער מ"ב פ"ב בסופו.

קריין: אות ט'.

אות ט'

ועד"ז בגופים ולבושים והיכלות שבא"ק ואבי"ע. שהגופים שבא"ק הם יחידה דגופים דאבי"ע.

ושבאצילות חיה וכו'. ועד"ז בלבושים, שלבושי א"ק הם יחידה דלבושים דאבי"ע, ולבושים

דאצילות הם חיה דלבושים דא"ק ובי"ע וכו'.

"וכעד"ז, בלבושין שבכל העולמות, ובגופות ובהיכלות, כי כל לבושי א"ק, הם לבוש א' העליון שבכל הה' לבושים, וכל לבושי האצילות לבושי השני כו'."

יש כאן עניין איך חמש בחינות דא"ק מתקשרות לחמש בחינות דאצילות ולחמש בחינות שבבריאה ודיצירה ועשיה, שיש התקשרות בין אותן הבחינות שבכל עולם.

.

קריין: אות י'.

אות י'

שנגל"ה הם יחנר"ן דהיינו האורות של כח"ב תו"מ.

"וזה הדרך הוא הדרך הראשון, כי הרי הנפש נקרא היכל, רוח לבוש, והנשמה גוף, וחיה נשמה, יחידה שורש הנשמה. נמצא כי כל הנ"ל, הוא בדרך פרטות בכל עולם ועולם, כיצד: אור הכתר דאצילות, נקרא שורש הנשמה, ונקרא יחידה. ואור חכמה דאצילות, נקרא נשמה לנשמה, ונקרא חיה. ואור בינה דאצילות, נקרא גופא, ונקרא נשמה. ואור תפארת דאצילות, נקרא לבוש. ונקרא רוח. ואור מלכות דאצילות, נקרא נפש, ונקרא היכל. וכעד"ז בפרטי פרטות, וד"ל."

יש איזה בלגן, איזה בלבול או לא? שמתם לב מה הוא אומר? "ואור בינה דאצילות, נקרא גופא, ונקרא נשמה.", טוב, נעזוב את זה.

קריין: אות י"א.

אות י"א

כל ספירה מכח"ב תו"מ שבא"ק ואבי"ע מתפרטת לה' בחינות שנגל"ה.

"ואמנם הכלל הבינוני הקצר מכולם, הוא זה, כי כל הי"ס דאצילות וכתר ג"כ, יש בכל אחד מהם: שורש, נשמה לנשמה, גוף, לבוש, היכל. וכן על דרך זה בי"ע, וכן עד"ז א"ק, שהוא שורש לכל אבי"ע."

קריין: אות י"ב.

אות י"ב

א"ק ואבי"ע, הם ה' בחינות שבשם הויה, כלולים זה מזה, ויש בכל אחד מהם א"ק ואבי"ע,

שהם ה' בחינות שבהוי"ה. והם שנגל"ה. שהם כ"ה בחינות.

"נמצא כי כל מה שנאצל, הוא הויה אחת, כלולה מה' בחינות, שהוא: קוץ של יוד בא"ק, י' באצילות, ה' בבריאה, ו' ביצירה, ה' בעשיה. וכל בחינה מאלו, כלולה מכל הה', כי קוץ של י' שבא"ק, יש בה הוי"ה א' של ה' בחינות אחרות, שהם ה' בחינות הנ"ל בא"ק עצמו, שהם א"ק ואבי"ע שבו, שהם ה' בחי' שהם: שורש, ונשמה, וגוף, ולבוש, והיכל. וכן הי' דאצילות, יש בה הוי"ה א', הכוללת כל הה' בחינות הנ"ל. וכן עד"ז שאר אותיות, בבי"ע. באופן, שהם ה' אותיות, כלולים כל האחד מכולם, שהם כ"ה בחינות."

שאלה: רציתי לשאול על הצורה שלמדנו את פרק ט', כי קראנו רק את מה שלמעלה. ושמתי לב שבעל הסולם כתב על אות א' המון ולא כתב כמעט על אותיות אחרות.

אנחנו יכולים לקרוא "אור פנימי", אבל בעצם ברורה לנו הזרימה הזאת.

תלמיד: לי זה הרגיש כך, כי כאילו שמענו רק המון שמות פעם אחרי פעם בלי הסבר.

תיכף אנחנו נסיים ונוכל לקרוא "אור פנימי". אחר כך תגידו אם זה הוסיף. אני אף פעם לא נגד.

קריין: אות י"ג.

אות י"ג

כל אחת מכ"ה בחינות הנ"ל, מתפרטת עוד לה' בחינות שנגל"ה, שבכל אחת מהן יש ע"ס,

וכל ספירה מתפרטת לה' פרצופין, שהם שנגל"ה.

"ואח"כ על דרך זה הנ"ל, יש כללות אחר, שכל אחד מהם כלולה מן כל הכ"ה בחינות. והוא, כי י' דאצילות, יש בה הוי"ה א' כלולה מכל ה' בחינות, וכל בחינה מה' כלולה מה', שהם: י"ס שורש, וי"ס נשמה, וי"ס גוף, וי"ס לבוש, וי"ס היכל. וכעד"ז בקוץ של יוד בא"ק, י' באצילות, ועד"ז באות ה' בבריאה, ובאות ו' ביצירה, וכו'. נמצא, כי בקיצור הוא זה, כי הא"ק הוא קוץ היוד, ויש בו הוי"ה א' כוללת ה' בחינות: שורש, ונשמה, וגוף, ולבוש, והיכל. וכל בחינה מאלו, כלולה מה', שהם: י"ס שורש, וי"ס נשמה, וי"ס גוף, וי"ס לבוש, וי"ס היכל. וכל ספירה מאלו העשר ספירות, נכללו בה' פרצופים, שהם השורש ואבי"ע."

קריין: אז אנחנו קוראים בדף קל"ח, "אור פנימי", אות א' מבארת "והנה אדם קדמון,"..

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) כבר נתבאר לעיל, שבד' בחינות דאור ישר, אין שום הבדל מעולם לעולם או מפרצוף לפרצוף, מראש הקו, עד סוף עשיה. כי אין שום מדרגה, שלא תהיה בה ד' הבחינות דאור ישר, שהן: חכמה, בינה, ת"ת, ומלכות. וכל ההפרש שבין המדרגות, הוא רק בשיעור קומה של או"ח, (או"פ ח"ג פ"ג אות ה') ושיעור קומה, תלוי בעביות המסך, שבמלכות של המדרגה: שמסך דבחי"ד מעלה או"ח ומלביש עד קומת כתר. ודבחי"ג, מעלה או"ח עד קומת חכמה, והוא חסר קומת כתר, ומוכרח הכתר דאור ישר להתלבש בפנימיות החכמה ואינו ניכר שם. ומסך דבחי"ב, מעלה או"ח רק עד קומת בינה, והוא חסר גם מקומת חכמה, אשר ע"כ כתר וחכמה דאור ישר, מתלבשים כאן בפנימיות הבינה. ומסך דבחי"א, מעלה או"ח רק עד קומת ת"ת שנק' ז"א, והוא חסר גם מקומת בינה, אשר ע"כ ג"ר כח"ב מלובשים בו בפנימיות ת"ת, ואינם ניכרים משום זה. (ועי' היטב בהסת"פ ח"ב אות ע"ב ד"ה ובכדי) עש"ה כל ההמשך להבין הדברים הנ"ל בטעמם ונימוקם.

ובזה תבין, אשר ה' העולמות הנקראים: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, שהם כוללים כל המציאות שמהצמצום ולמטה, הם נחשבים ג"כ, לעשר ספירות הכוללות כל המציאות, והן נבחנות ע"פ ערכי שיעור קומה, שבה' בחינות מסך. כי בחי"ד, שעליה היה הצמצום א' והזווג דהכאה הראשון, הנה הע"ס הראשונות האלו, הן הנקראות, ע"ס או ד' בחינות דאדם קדמון, ושיעור קומתן הוא, עד קומת כתר דאור ישר, כנ"ל, ולפיכך נקרא אדם קדמון עולם הכתר.

והנה אחר שנשלמו הד' הבחינות דא"ק, נזדכך המסך דבחי"ד עד בחי"ג, ואור א"ס שאינו פוסק, חוזר ומתפשט בד' בחינות דאו"י על מסך דבחי"ג זה, בזווג דהכאה, וכאן, שיעור קומתן רק עד חכמה, כנ"ל, והן הנקראות ע"ס, או ד' בחינות דעולם האצילות. ואחר שנשלם עולם האצילות, חזר ונזדכך המסך לבחי"ב, ויצאו ע"ס בקומת בינה, שהן נק' עולם הבריאה. ואח"ז נזדכך לבחי"א, ויצאו ע"ס בקומת ת"ת, הנקראות ע"ס, או ד' בחינות דעולם היצירה. ואח"ז, כשנזדכך לגמרי, ולא נשאר במסך שום עביות, אלא רק מבחי' שורש לעביות בלבד, אז אין בו הכאה כלל, ואין בו אלא ע"ס שבקומת מלכות לבד, שהן נקראות ע"ס או ד' בחינות דעולם העשיה. והטעם והגורם להזדככות זו נת' (בהסת"פ ח"ב אות ע"ב הנ"ל).

והנה נתבארו היטב עשר ספירות הכוללות כל המציאות: שעולם א"ק הוא כתר הכולל, ועולם האצילות הוא חכמה הכוללת, ועולם הבריאה הוא בינה הכוללת, ועולם היצירה הוא ז"א הכולל, שהוא נבחן לשש ספירות חג"ת נה"י כנ"ל, ועולם העשיה הוא מלכות הכוללת. אמנם בכל עולם ועולם מה' עולמות הללו, יש ג"כ עשר ספירות פרטיות, כמ"ש להלן בדיבור שלאחר זה. ואע"פ שבכל עולם יש קומות זו למטה מזו, ואפילו בעולם אדם קדמון. אבל כמו בקומות הפרטיות של ע"ס, אנו חושבים את מדת אור קומה על פי ספירה עליונה שבה, שאם ספירה עליונה היא כתר, יש בכל הספירות אור כתר. ואם ספירה עליונה היא חכמה, יש בכל הספירות חכמה. עד"ז אנו חושבים את מדת האור של כל עולם, על פי פרצוף ראשון שבו. שבא"ק הוא בקומת כתר, ובאצילות בקומת חכמה, ובבריאה בקומת בינה. וכו'."

בחינה עליונה בכל עולם ועולם, בכל פרצוף ופרצוף, היא קובעת מהו הפרצוף. ברור? או שזה בהמה, או שזה אדם, או שזה ציפור, לא חשוב מה. בחינה עליונה קובעת מהו הייצור הזה.

שאלה: שהוא כותב ש"אין שום מדרגה, שלא תהיה בה ד' הבחינות", למה זה מתחיל מחכמה ולא מכתר?

אנחנו את כתר לא סופרים, כי כתר הוא נעלם. אז מטעם ההשגה אנחנו אומרים חו"ב תו"מ, כח"ב תו"מ. אבל כתר בדרך כלל לא סופרים, הוא נעלם. כאן הוא כבר רוצה לכתוב הכול כלפי עולמות בי"ע בצמצום ב' וכן הלאה, ששם הכול לא כתר אמיתי, זה עדיין התכללות, כלים דקבלה בכלים דהשפעה ולכן ככה הוא כותב.

תלמיד: אז יש או אין כתר בכל מדרגה?

ודאי שיש, אי אפשר אחרת, הוא מתחיל לך מזה שאין מדרגה שאין בה כח"ב זו"ן.

תלמיד: להפך, הוא לא אומר כח"ב זו"ן, הוא מתחיל מחכמה, בינה, תפארת ומלכות, הוא לא מזכיר כתר.

הוא לא מזכיר כתר מפני שעל כתר לא מדברים בדרך כלל. אלא על מלכות שהיא משיגה את הכתר, אז אנחנו מדברים על המלכות שמשיגה את הכתר ולא על הכתר עצמו. אבל כתר תמיד נמצא שם בצורה שנעלם.

תלמיד: ושהוא כותב שההפרש בין המדרגות זה אור חוזר, מה זאת אומרת?

ודאי, בלי אור חוזר אין מדרגה, אין פרצוף, אין שום בחינה. רק אור חוזר הוא זה שיוצר לנו מדרגה. בלי אור חוזר הפרצוף לא קיים, המציאות לא קיימת.

תלמיד: המדרגה הבאה היא תוצאה של האור החוזר של המדרגה הקודמת?

עד שאין אור חוזר מתוך הרצון לקבל וצמצום המדרגה לא קיימת, בטח. מה זאת אומרת מדרגה? זה האור חוזר שבה.

תלמיד: האור חוזר יוצר את המדרגה?

האור חוזר בונה את המדרגה. תסביר לי מה אתה שואל.

תלמיד: אני שואל על מה שהוא כותב, ש"ההפרש שבין כל המדרגות, הוא רק בשיעור קומה של או"ח,"

כן, כי יש לך רצון לקבל שהוא לא מדרגה ולא כלום, עליו צריך להיות צמצום, מסך, אור חוזר, שלפי זה אז אור ישר בא ומתלבש באור חוזר ויש לנו מדרגה. אז מי קובע את המדרגה, את האופי של הפרצוף ואת הגובה ואת כל התכונות? רק האור החוזר.

תלמיד: האם לא המלכות קובעת את המדרגה הבאה?

מלכות זה רצון לקבל. על מלכות צריך להיות צמצום, מסך ואור חוזר.

תלמיד: היא לא הבסיס למדרגה הבאה?

לא. רצון לקבל לא בסיס לכלום. אחרי צמצום א' שבאין סוף, מלכות עצמה נפסלה להיות כלי קבלה ותמורתה בא צמצום, מסך ואור חוזר.

תלמיד: אבל על המלכות עושים את כל הפעולות, צמצום, מסך, אור חוזר.

על הרצון לקבל, אבל קובע את המדרגה האור חוזר.

שאלה: בעל הסולם כותב, "אחר שנשלמו הד' הבחינות דא"ק, נזדכך המסך דבחי"ד עד בחי"ג, ואור א"ס שאינו פוסק, חוזר ומתפשט בד' בחינות דאו"י על מסך דבחי"ג זה, בזווג דהכאה, וכאן, שיעור קומתן רק עד חכמה, כנ"ל, והן הנקראות ע"ס, או ד' בחינות דעולם האצילות."

כי אצילות זה עולם החכמה. א"ק זה עולם הכתר.

תלמיד: הוא כותב שעל בחינה ג' היה זיווג ואז זה נוצר. בדרך כלל אנחנו לומדים שאצילות היא על שורש/א'. איך אפשר לקשור את שני הדברים האלה?

אצילות נולד על רשימו א'/שורש, זה אחרי השבירה. אבל כשהוא כבר נולד והתפתחו כל הפרצופים שלו, אז הוא מנוהל כלפי עולם אדם קדמון כבחינה ג', ובריאה דבחינה ב'. זה אחרת לגמרי. כדוגמת האדם, כשהוא נולד, אתה ראית מה שנולד? ואחר כך מה קורה לו?

תלמיד: הוא מדלג על כל התהליך בין אדם קדמון לאצילות. זה כאילו רצף, אבל על כל התהליך מתחת לטבור ועולם הנקודים ושבירה, הוא כאילו מדלג.

אתם לא מבינים. כך הוא כותב.

תלמיד: הוא כותב כאילו שאצילות נולד מתוך אדם קדמון, כך אני קורא את זה.

נכון.

תלמיד: אנחנו לומדים שאצילות נולד הרבה אחר כך, אחרי השבירה בשביל לתקן את עולם הנקודים.

הכול שייך לעולם אדם קדמון, למטה מטבור.

אתם יודעים כמה חסר בספרים האלו? אפשר להוסיף עוד אלפי אלפי דפים, אז מה? אתה מזה תדע יותר בשכל שלך, ותתחיל לחקור, חסר לי כאן, חסר לי שם? אם כך לך לירושלים ותלמד ממקובלים ירושלמים.

קריין: אנחנו בדף קל"ט, עמוד 139 טור ב', אות ב'.

"ב) הנה כדי להסביר היטב הדברים הללו, צריכים לאריכות גדולה, וית' כאן בהסת"פ, אמנם אבאר במקום הזה איזה שיעור, שיספיק עכ"פ, לסדר הדברים לבל נתבלבל בהשמות המרובים הדומים זה לזה, דהיינו הכללים והפרטים, והפרטי פרטיות, המובאים בשיעור שלפנינו. ומתחילה נתבונן "בספירת כתר". כי מצאנו כאן בדברי הרב, ה' בחינות כתר, שהוא מכנה לכל אחד בכינוי מיוחד: א', הוא כתר דד' בחינות דאור ישר. ב', כתר הכולל ד' בחינות בכח. ג', כתר הכולל ד' בחינות בפועל. ד', כתר הכולל עולם שלם שנק' א"ק. ה', כתר דכל מדרגה פרטית, שבכל העולמות כולם, שנוטלים מעולם א"ק. ותדע, אע"פ שכל בחינות כתר האמורות, מובאות תמיד בחכמה הזאת, רק בשם כתר סתם בלי פירושים, מ"מ הן רחוקות זו מזו בהרבה לאין ערך, ואי אפשר להכיר ביניהן, זולת לפי הענין המדובר בו, אשר ע"כ מוכרחים לידע מקודם בדיוק מקורי, את ההבחן המיוחד לכל אחת.

והנה כתר דאור ישר, מובא לעיל (ח"ג פ"א אות א') בדברי הרב, בשם התפשטות א"ס ב"ה בסוד כלים, ובסוד זווג דהכאה, הרי שא"ס ב"ה הוא שורש לד' הבחינות דאור ישר, שנק' כתר דאור ישר, ותדע, שה"ס א"ס ב"ה שמטרם הצמצום. שאין לך חידוש אור בהעולמות, שלא יהיה נמשך מאור א"ס ב"ה שמטרם הצמצום. וכבר ידעת, שאלו ד' הבחינות דאור ישר, נוהגות בשוה בלי שום הפרש מראש הקו עד סוף העשיה, וכן סוד כתר שלהם.

אכן כתר שנק' עתיק, הכולל ד' בחינות בכח, כנ"ל בדברי הרב (ח"ג פ"ו אות ד'), וכן כתר שנק' א"א, הכולל שורשי הד' בחינות בפועל, כלומר, שהוא שורש גמור להנאצלים, כנ"ל בדברי הרב (ח"ג פ"ו אות ו'), הם ענינים נבדלים לעצמם לגמרי מבחינת הכתר דאור ישר הנ"ל, כי הם נבחנים לראש העולם, או של פרצוף, שהם כוללים ע"ס דאור ישר וע"ס דאו"ח, ע"ד שנתבאר לעיל, באו"פ, שבכל מקום שאו"ח עולה ממטה למעלה, נקראים ע"ס ההן בשם ראש או כתר, אלא שהרב מבחין בראש הזה, ב' בחינות כתר: לראשון מכנה עתיק או אני אחרון, שהוא כולל הד' בחינות בכח. ולשני מכנה, א"א או אני ראשון, (עי' באו"פ ח"ג פ"ז אות צ') שהוא כולל הד' בחינות בפועל. וההבחן שבין ב' הכתרים האלו, כבר נתבאר לעיל באו"פ הנ"ל. ובהסת"פ כאן יתבארו בטעמם ונימוקם באורך." כל אחד מהם הוא גם כתר לשני.

שאלה: נשמע כאילו זה הפוך, כאילו עתיק צריך להיות "אני ראשון" שזה ה''בכוח'', והוא דווקא קורא לו "אני אחרון" ולהיפך.

כך קורא. אתם רוצים מהקיצור הזה לפתח את כל הדברים. כך לא לומדים, לומדים כדי לדעת שכך כתוב. זה הכול. למה זה? צריכים ללכת כבר למקורות אחרים. רק תדעו שכל זה זה קיצור. אז אני הראשון ואני אחרון, לפי מה שאתה אומר זה נשמע הפוך. נכון, אתה צודק, אבל מה לעשות.

"וכתר הכולל לכל העולמות, הנקרא אדם קדמון, הוא ענין נבדל ומשונה, מכל ג' בחי' כתרים הנ"ל: כי כתר דאור ישר, נבחן לא"ס ב"ה שמטרם הצמצום, כנ"ל. וב' כתרים שנקראים עתיק וא"א, נבחנים על פי זכותם, להיות שהמסך משמש בהם ממטה למעלה, שהאו"ח הזה אינו יכול להעלות עמו מעביות שבמסך, כנ"ל, ואין כאן שום חשבון, עם שיעור קומה של הע"ס האלו, כמבואר, כי אפילו ביצירה ועשיה נבחנים ב' הכתרים הללו, עתיק וא"א, כבדברי הרב (ח"ג פ"ו אות ז' ופ"ז אות ה'), אמנם עולם אדם קדמון, שנקרא כתר, הוא רק מטעם שיעור קומה בלבד, התלוי ומשוער בעביותו של מסך, אשר ממסך דבחי"ד, נמצא או"ח עולה ומלביש עד כתר דאור ישר, משא"כ מסך דבחי"ג או"ח שלו קצר מלהלביש הכתר, ואינו מגיע רק עד החכמה (כמ"ש באורך בהסת"פ ח"ב אות ס"ה ד"ה ומהמתבאר).

ומתוך שמסך דבחי"ד אינו משמש רק בעולם הראשון, שנקרא א"ק, לכן רק בעולם ההוא נמצאת קומת הע"ס עד כתר, ולא בשום מקום אחר שמטעם זה נחשבות כל המדרגות שבאותו העולם לבחינת כתר, ואפילו מדרגות הגוף והמדרגות שלמטה מטבור עד הסיום, כולן נבחנות לקומת כתר, מהטעם המבואר."

לפי זה שהכול נובע מהכתר, שבעולם א"ק הוא הראשון, הוא הספירה העליונה. אבל ספירה עליונה זו ספירה ראשונה או ספירה אחרונה? אם רואים ממטה למעלה, זו הספירה האחרונה, ''אני אחרון''. ואם רואים כלפי השפעה ממעלה למטה, אז ''אני הראשון''. לכן בכתר יש שני חלקים, החלק הראשון זה נקרא "אני אחרון", כי הוא אחרון בהשגה, והחצי השני של הכתר, אריך אנפין, הוא נקרא "אני הראשון", כי אותו אנחנו משיגים.

"אמנם יחד עם האמור, צריכים לידע, אשר ג' מיני כתרים הנ"ל, ישנם ג"כ בא"ק גופיה, ואע"פ שהוא כולו כתר מראשו עד סופו: כי בהכרח, הכתר דאור ישר שבו, הוא בחינת א"ס שמטרם הצמצום, כנ"ל. וכן נוהג ב' בחינות כתר, הנקראים "ראש", אשר או"ח שלו ממטה למעלה, כנ"ל, שבראש זה נבחן תמיד ב' כתרים, עתיק וא"א כנ"ל," זה ראש של התלבשות כמו שאנחנו אומרים, ראש דעביות. "אלא, שהם נקראים כתר הפרטי דא"ק גופיה, להיות גם בו ראש וגוף, והראש, הוא כתר הפרטי שלו. גם בראש גופיה, יש כתר דאור ישר, שהוא השראת אור א"ס ב"ה שמטרם הצמצום, שהוא כתר הפרטי דראש עצמו.

וז"ש הרב "כתר שבא"ק הוא ד' שרשים מן ד' בחינות של י"ס שבו, שהן: נשמות, וגופים, ולבושים, והיכלות, וזהו דרך פרט". פירוש, כאן מדבר מבחינת ראש הנקרא כתר, משום שהמסך משמש בו ממטה למעלה כנ"ל, שאז אין או"ח המלביש שום עביות כלל, ומטעם זה נבחן רק לשרשי כלים, כלומר ד' שרשים לד' בחינות הכלים חו"ב תו"מ שיתגלו אח"כ בגוף דא"ק, המכונים: נשמה, גוף, לבוש והיכל. ומשום שהמה רק שרשים בלבד, לפיכך מכנים אותם בשם כתר, כי כל שורש נקרא כתר, אמנם ד' הבחינות הנמשכים אח"ז ממעלה למטה, הנה הן כלים גמורים בפועל, והמה הנקראים גוף דאדם קדמון, (כמ"ש בטעמו ונימוקו בהסת"פ ח"ב אות כ"ב ד"ה והנה נתבאר) וע"כ מכנה הרב את ראש זה דא"ק, בשם "כתר בדרך פרט", כלומר, כתר פרטי, שהוא ד' שורשים, לד' בחינות שממעלה למטה שבו, וז"ש הרב, "אמנם בדרך כלל הוא מ"ש עתה, כי כללות בחינות הנשמות שבא"ק, יקראו שורש הנשמות וכו'. וכן כללות בחינות גופות דא"ק, יקראו שורש דגופות וכו'" זה כלפי כל יתר העולמות. "וכן כללות בחינת לבושים דא"ק, יקראו שורש הלבושים וכו'. וכללות בחינות היכלות דא"ק, יקראו שורש "ההיכלות" עכ"ל. כי כאן מדבר, מבחינת כתר הנבחן בשיעור קומה, אשר מבחינה זו נקראים כל הבחינות שישנן בא"ק מראשו עד סיומו לבחינת כתר כנ"ל עש"ה, ולפיכך נבחנות בשם כתר, גם ד' הבחינות שבו, שלמטה מראש, דהיינו הנקראים כלים גמורים, שאו"ח יורד ממסך ולמטה כנ"ל. ואע"פ, שבערך א"ק גופיה בפרטיותו, אינן נקראות כתר, כי רק הראש שבו בלבד נקרא כתר, אלא שהן נקראות נשמה גוף לבוש והיכל, שהם ד' הספירות חו"ב תו"מ, עכ"ז כלפי ההבחן של שיעור קומה, נקראים גם הם כתרים לכל העולמות, מטעם הנ"ל, שקומת כתר אינו בנמצא אלא רק בעולם א"ק. ולפיכך אומר הרב, שהחכמה שלו המכונה נשמה, אע"פ שנמצאת למטה מראש דא"ק, מ"מ נבחנת לכתר לכל החכמות שנמצאים, בהעולמות, ובינה שבו המכונה גוף, הוא כתר לכל הבינות הנמצאים בכל העולמות. וז"א שבו, שנק' לבוש, הוא כתר לכל ז"א הנמצאים בהעולמות. ומלכות שבו, המכונה היכל, היא הכתר לכל המלכיות הנמצאים בכל העולמות. כי לכולם טעם אחד, דהיינו, משום שמסך דבחי"ד משמש בהם לבדם, ולא בשום עולם אחר, כמבואר." ולא להתבלבל למה חכמה נקראת "נשמה". שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל. כי כך זה הולך לפי צמצום א'.

שאלה: למה בתחילת האותיות האלו הוא דיבר רק על כלים ואז אור בתוך הכלי. מה ההבדל, הרי בכלי יכול להיות רק אור מסוים?

כן, אבל הוא רוצה להגיד לך שזה לא העניין. מה הוא כתב לנו כאן? הוא אומר שלא חשוב באיזה מצב נמצא הכלי, את השמות שלו אנחנו נותנים לפי התפקיד. שורש עליון או ספירה עליונה היא קובעת מה שקורה. חתול, גם הזנב שלו זה חתול, גם הרגל שלו זה חתול, הכול חתול. אותו דבר. לכן הוא אומר, אדם קדמון כל הפרטים שלו הם כתר. מה שלא תיקח מהגוף שלו, מהסוף שלו, גם כתר וכולי. בכל הפרטים בכל עולם, שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל, או כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, בכל אחד מהם כל הפרטים שלו הולכים לפי הספירה העליונה.

תלמיד: היחס ברור. למה לעבור אחר כך לתאר שבכתר יכול להיות אור היחידה?

אורות שממלאים את הספירות.

תלמיד: באות ח' הוא כותב "ואם נרצה נקח דרך אחר כי כל האורות דא"ק". מה ההבדל בתיאור הזה של כלי ביחד עם אור שממלא אותו?

קריין: דף קמ"ג, אות ח', דברי האר"י כוכבית.

אות ח'

"דרך אחר. שהאורות שבא"ק, דהיינו הנשמות שבו,", לאור פנימי הוא קורא לפעמים "נשמה", "נקראות יחידה. והנשמות דאצילות נקראות חיה. והנשמות דבריאה נקראות נשמות. והנשמות דיצירה"

שאלה: מה ההבדל בין לתאר את זה שא"ק הוא כתר לבין להגיד שהאורות דא"ק הם יחידה? יש הבדל בזה? זה לא להגיד אותו הדבר?

אם אתה מדבר על הכתר, מדבר על הספירה, אתה מדבר על הפרצוף, על הכלים. אם אתה מדבר על היחידה, אתה מדבר על האורות שממלאים את הכלים.

תלמיד: האם יש הבדל בין להגיד איזה כלי לבין להגיד איזה אור ממלא אותו?

ודאי שכן.

תלמיד: זה לא תמיד אותו הדבר?

יש לך כח"ב זו"ן, נרנח"י, בכל זאת יש כלי ויש מילוי שבו.

תלמיד: יכול להיות שהמצב הזה משתנה? נגיד בכתר זה לא יחידה?

לא. בכתר זה תמיד יחידה, אבל תלוי איזו יחידה.

האר"י כותב כל כך ברור, וזה דברי האר"י שבעל הסולם מביא כאן.

אות ח'

"דרך אחר. שהאורות שבא"ק, דהיינו הנשמות שבו,"

נשמה נקראת האור הפנימי שבפרצוף, סתם בצורה הכללית. בחכמת הקבלה יש לנו בעיה, יש לנו הרבה מאוד פרטים ומעט מאוד שמות. אנחנו משתמשים באותם השמות להרבה כינויים של הכלים, של המצבים. כך זה. הוא מסביר לנו את זה בכמה מקומות, ואתם פתאום מתקשים בזה.

אות ח'

"דרך אחר. שהאורות שבא"ק, דהיינו הנשמות שבו,", הן נקראות האורות הפנימיים, "נקראות יחידה. והנשמות דאצילות נקראות חיה." וכן הלאה.

תלמיד: אני מנסה להבין למה הוא לוקח עכשיו דרך אחרת להסביר את אותו הדבר?

איזו דרך אחרת?

תלמיד: של אורות וכלים, ולא רק כלים. עד עכשיו הוא הסביר רק על הכלים.

עכשיו הוא רוצה להסביר לך איך האורות ממלאים את הכלים. איזה אורות נמצאים באיזה כלים.

תלמיד: ולפני כן כשהוא דיבר רק על הכלים לא הייתי יכול להבין את זה?

כנראה שלא, אתה רואה שאתה מתקשה.

תלמיד: אם נגיד היינו קוראים את אות א' וב' והיית שואל איזה אורות, כנראה שזה מה שהייתי אומר.

מאיפה?

תלמיד: כי זה הכלי, הוא מתאר את הכלים.

כלים לא אומרים לך על האורות שום דבר.

שאלה: למה הם לא אומרים אותו דבר על האורות? אם יש כלי מסוים למה אין בו בהכרח את האור הזה שיכול להיכנס בו? כי אמרת שבכתר חייבת להיות יחידה.

כן.

תלמיד: אז אין פה שאלה, אין פה אופציה אחרת, נכון?

זה תלוי בעביות המסך, באור חוזר. אבל מה שמתגלה בכתר זה תמיד אור היחידה, הוא לא יכול לגלות אור אחר. אבל תלוי איזו יחידה, זה כבר תלוי בעביות המלכות, במסך ואור חוזר. יכולה להיות יחידה קטנה או גדולה, אבל תמיד זו יחידה. כמו שעין יכולה להיות גדולה או קטנה, של פיל, של אדם, לא חשוב של מי, אבל תמיד זו אותה פונקציה. כתר זה אור היחידה.

אבל לי אין אף פעם שאלה, כמו שעכשיו שמעתי שיש איזו תרעומת, "למה הוא כותב לנו כך?", זה לא מובן, ויש לי חוש ביקורת.

תלמיד: זו לא ביקורת, אני מנסה להבין האם עכשיו הוא הוסיף פה עוד מידע שלפני כן לא היה.

הוא מסביר לך על האורות שמתרחשים בתוך הכלים, והוא צריך לכתוב לך. יכולת להגיד מקודם כשקראנו על שנגל"ה בכל העולמות והוא לא חסך, הוא כתב לך גם זה וגם זה, למה לא אמרת אז למה הוא חוזר? הרגשת כך. כך הם כותבים, אין לי תשובה. אני מקבל את מה שהם כותבים כקודש וזהו.

כנראה מאיזה טעמים משלו, אני לא יודע למה, לא רוצה להגיד מה שנראה לי, הוא חושב שכך צריכים ולכן טורח. אתה רואה איך הוא כתב, באיזה דברים הוא מקצר ובאיזה דברים לא. כמה פעמים בעל הסולם חוזר על "ערך הפוך אורות וכלים", ראית בכמה מקומות? 10, 15 תמצא עוד 100 מקומות. ויש כאלה דברים שהוא לא כתב עליהם מילה אחת ואנחנו לא יודעים מה לעשות. זה קשה לנו, אנחנו לא מבינים אבל הוא לא כתב. היחס למקור צריך להיות כך, זה קדוש, אני מקבל, זהו. אני צריך להוציא מזה את המאור המחזיר למוטב ולא למלאות את השכל שלי.

אני לא הופך להיות חכם. חכם הוא מי שלומד מהבורא ולא מהספר. אתם משתוקקים לחכמה, אני מבין, אבל זה פסול, "לא החכם לומד". אני אומר שזה פסול, במקום לדרוש השגה אתם דורשים חכמה גשמית, בהמית. ולמה אני עובר רק למעלה? כי אני רוצה בכל זאת שתכירו את העניין. נקרא לפחות כך, כדי שתהיה לנו איזו הרגשה, איזה קשר עם הספר.

שאלה: כשאדם רוכש מסך נולדת בו גם שפה, הוא רוכש גם שפה פנימית? אדם שנמצא בהשגה ומגיע ללמוד את זה, זו שפה אחרת עבורו?

במידה שיש לו מסך, הוא נמצא בקשר עם המחבר, הוא מבין אותו. כמו שילד לומד שפה מהגדולים, אז במידה שיש לו שפה הוא מבין את הגדולים.

תלמיד: כל הפרטים, כל המושגים, כל האורות והכלים שאנחנו קוראים עליהם, אדם שנמצא בהשגה רוחנית הוא קורא את זה אחרת?

הוא מרגיש את זה, זה עובר בתוך הכלים שלו.

תלמיד: הוא גם יכול להתבלבל?

ודאי, לא חסר. זה מדע, זו חכמה, אמנם אתה נמצא עם הכלים החדשים, אבל מה שמתגלה מתגלה לך בכלים שלך, ואתה יכול להיות מבולבל ואתה יכול לטעות, כן ודאי.

תלמיד: יש לו גם אופציה לטעות ולהפעיל את השכל?

לא, אין להפעיל את השכל הגשמי. אם כן אז הוא כבר נמצא ברמה אחרת של קליטה.

תלמיד: אתה כל הזמן מלמד אותנו איך ללמוד את "תלמוד עשר הספירות". כשאנחנו נהיה בהשגה רוחנית, אין לנו אופציה לטעות ולנסות להבין את זה בשכל.

בשביל מה?

תלמיד: אדם שנמצא בהשגה הוא לא יכול לטעות, הוא זורם עם הטקסט כבר ממקום אחר. לא תצטרך לומר לנו כל רגע "אל תלמדו עם השכל". נכון?

לא. אתם לא תתבלבלו.

(סוף השיעור)