heb_t_rav_2010-04-11_lesson_otkrivaem-zohar_n19

פותחים הזוהר

(מאמר "מי ברא אלה דאליהו", אות י"א - אות ט"ו)

שיעור 19

תרגום סימולטני מרוסית - שיעור וירטואלי 11.04.10- אחרי עריכה

המאמר "מי ברא אלה", שבאות י"א ב"הקדמת ספר הזהר", הוא אחד המאמרים היסודיים שמדברים על המבנים בבריאה שברא הבורא, ובאיזו צורה אפשר להביא אותו לתיקון.

אם נתאר את הבריאה בחמש תכונות, יש בה תכונה שאי אפשר לתקן אותה לחלוטין, וזו התכונה האחרונה, המלכות. זאת תכונה כל כך אגואיסטית, שאי אפשר לתקן אותה לצורה שלימה.

התפשטות האור העליון שברא את הנברא הראשון נקראת "כתר", וממנו יוצא אור. והדבר הבא שהוא בונה תחתיו זאת תכונה שנקראת "חכמה", תכונה של לקבל את האור. אחר כך היא הופכת לתכונה של נתינה, שלא רוצה לקבל, וזו "בינה". לאחר מכן הבינה בונה תחתיה תכונה שבנויה משתי הקודמות לה, מחכמה פלוס בינה, והתכונה הזאת נקראת "זעיר אנפין", היא מקבלת על מנת להשפיע. והתכונה הבאה יש לה רצון לקבל כזה גדול, שהיא פשוט רוצה לקבל לתוכה את כל התענוג מהבורא וגם לקבל את מעמדו, את מצבו, את הנצחיות שלו, השלמות שלו. (ראה שרטוט מס. 1)

שרטוט מס. 1

זאת אומרת, "מלכות" היא המלכות של הרצון, של האגו. אבל כאשר המלכות מתחילה להרגיש את עצמה כמקבלת, לעומת הכתר שהוא לגמרי בנתינה, היא עושה על עצמה מה שנקרא "צמצום א'", הצמצום הראשון, ודוחה מעצמה לגמרי את האור. ואחר כך מחליטה, מה אני יכולה לעשות? אני אוכל לקבל כמה שאוכל. היא מקבלת כמה שהיא יכולה מהאור, האור מגיע אליה, היא מחליטה כמה לקבל וכמה לא, מקבלת לתוכה מידה מסוימת של אור וכך בונה את המילויים שלה.

מלכות ממלאת את עצמה בהדרגה. יש מערכת שבה המלכות מלאה, והיא ממלאת את עצמה בצורה כזו: יש בה ראש שבו מוחלטות כל הבעיות שלה. והיא ממלאת את עצמה בהדרגה, כמה שהיא יכולה למלא את עצמה בחמשת חלקיה. חמשת החלקים האלה שבהם היא ממלאת את עצמה נקראים "חמישה פרצופים", חמישה עצמים של עולם אדם קדמון. "אדם" זה אדם, ו"קדמון" הוא ראשון, זאת אומרת של אדם הראשון, של האב טיפוס של האדם. (ראה שרטוט מס. 1)

בצורה הזאת מלכות מילאה את עצמה מפֶּה או מאפס או משורש. "פֶּה" זה המקום שנכנס מהראש פנימה לתוך הפרצוף עד הטבור. מלכות מילאה את עצמה עד הסוף לגמרי, בכל האורות האפשריים, על ידי חמש קבלות האור שנקראות "פרצופים". ומטבור ועד הסיום, עד הסוף, היא נשארה ריקה. והשאלה היא, איך נוכל למלא את החלק הנותר של מלכות?

נניח שמלכות מילאה את עצמה עד לטבור, אבל בחלק שמטבור ועד הסיום היא לא מילאה את עצמה, לכן נשארה בעצם במצב של חיסרון, מצב דכאוני, מצב לא מלא, לא מתוקן. זאת אומרת, היא עדיין לא מבחינה במצבה הסופי, השלם, ההרמוני, שיהיה קשור עם הבורא. אז מה לעשות?

יש חמישה פרצופים, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, וכאשר תכונת הבינה מתחילה להתפשט למטה, היא יכולה להתפשט גם לאותו חלק של מלכות שאי אפשר למלא אותו באור. כי בינה היא תכונת ההשפעה, אור ההשפעה, אור האהבה, של התפשטות. וכשהיא נותנת ולא מקבלת תמורת זה כלום, היא יכולה להימצא גם למטה, מתחת לטבור. היא ממלאת את מלכות באור החסדים, ואור החסדים לא נחשב לאור התענוג, הוא נחשב לאור מתכונת ההשפעה. מלכות מקבלת אותו ובזה מתעורר בה כבר משהו כהכנה למלא את עצמה. (ראה שרטוט מס. 1)

מתוך המצב הזה, מתוך החלוקה של הנברא לשני חלקים, החלק העליון שמעל הטבור והחלק התחתון שמתחת לטבור, אנחנו כבר רואים את המצב הבא שמופיע כהכנה למלא לגמרי, להביא את הנברא להשתוות מוחלטת לבורא.

נחלק את הנברא ל"ראש", ל"תוך" שהוא אותו חלק שאנחנו יכולים למלא, ול"סוף" שהוא אותו חלק שאיננו יכולים למלא. למרות ש"תוך" מלא כולו במאה אחוז אור, וה"סוף" לא יכול להתמלא. אז מה לעשות? הפה מתעורר, מגיע אור מיוחד שנקרא "אור חסדים", אור של נתינה, של אהבה, יש פה רצונות גדולים מאוד, והוא יוצר ברצון הזה הכנה לקבלה על מנת להשפיע. (ראה שרטוט מס. 2)

שרטוט מס. 2

ואז יש כזאת פעולה, שמגיע אור חכמה שמתלבש באור החסדים, הוא חודר דרכו ומתחיל למלא אותו. ואז מתגלה שהוא יכול למלא חלק מסוים של הרצון הזה, אבל רק חלק מסוים, עד מקום שנקרא "פרסא". פרסא זה גבול שמחלק את הרצון למשפיעים כמו כתר, חכמה, ולמקבלים כמו בינה, זעיר אנפין ומלכות. ומתברר שכתר וחכמה יכולים לקבל אור, כי הם תכונות עם מסך גדול ורצון להשפיע, הרצונות האלה נקראים "גלגלתא עיניים". ובינה, זעיר אנפין ומלכות לא יכולים לקבל את האור למען השפעה, והרצונות האלה נקראים "אח"פ". (ראה שרטוט מס. 2)

והלאה אנחנו עובדים בסגנון מאוד מעניין כדי להביא את כל הנברא לתיקונו השלם. אנחנו עובדים כך: גלגלתא עיניים כולם מתוקנים, לתקן אותם זו לא בעיה כל כך גדולה, אבל כל הבעיה היא לתקן את האח"פ. את האח"פ אי אפשר לתקן, אין כוח לתקן אותו, הוא מיתקן בשני שלבים. כל האח"פ עולה למעלה ונכלל בתוך גלגלתא עיניים, זאת אומרת, גלגלתא עיניים ובתוכו האח"פ - פעולה כזאת נקראת "תיקון בעלייה", "אח"פ דעלייה". ואחרי שאנחנו מתקנים את כל האח"פ הזה, זאת אומרת, בהעלותנו את עצמנו מעל הפרסא, אז באותה מידה אנחנו יכולים לתקן את האח"פ גם במקומו, וזה נקרא "אח"פ דירידה", אח"פ שבמקומו.

אז היום אנחנו נמצאים במצב שבו כל האנושות מתחילה למלא את הפעולה הזאת, שהיא חייבת לעלות לגלגלתא עיניים מעל הפרסא. זו הפעולה שלנו היום, והיא צריכה להתבצע מהר מאוד. לא נשאר לנו הרבה זמן לפי ההיסטוריה. ואחר כך כבר יקרה אח"פ דירידה, בסוף, בגמר התיקון.

אם נחלק את כל הקיום שלנו לפי ציר הזמן, כאשר אדם גילה את שיטת התיקון הזאת עברו 2000 שנה, ואחר כך יש עוד 4000 שנה, ועכשיו אנחנו נמצאים ב 5774. ואנחנו צריכים לעבור אותו קטע זמן קצר, בסך הכול תוך 226 שנה עד לגמר 6000 שנה. אנחנו צריכים לעבור את כל התיקון הזה. את התיקון אפשר לעבור מהר מאוד, אפילו בכמה חודשים, אפילו כל האנושות. זה לא תלוי במספר השנים, אלא בכמה שאנחנו נסביר לאנשים מה מפריע להשיג את האושר המוחלט.

ועל זה מדבר המאמר, "מי ברא אלה". "אלה" זה האח"פ, ו"מי ברא אלה" זה האור העליון, הוא יוצר כאלה תנאים כדי שלמעלה יהיה "מי" ולמטה יהיה "אלה", ובצורה הזאת הם יתקנו את עצמם.

"י"א) אמר ר' שמעון : אלעזר בני, עמוד מלדבר, ותתגלה סתימת הסוד העליון, שבני העולם אינם יודעים אותו. שתק ר' אלעזר." לא יכול היה לגלות את זה, זה לא היה ביכולתו. איננו יודעים מה זה נקרא "לגלוֹת" באותן מדרגות עליונות.

"בכה ר"ש, ועמד רגע אחד. " גם הוא נכנס למצב של קטנות שנקרא "בכי". יש כמה צורות של מצב הקטנוּת, סימנים של מצב מונמך, כאשר האדם מוריד את עצמו רוחנית, או מעמד של עמידה או ישיבה ושכיבה או שינה או בכי. "א"ר שמעון:" נותן לו איזו פתיחה: "אלעזר, מהו אל"ה. אם תאמר, שהוא הככבים והמזלות, הלא תמיד הם נראים." ובמ"ה נבראו, "ובמ"ה, שהיא מלכות, נבראו. כמו שאתה אומר, בדבר ה' שמים נעשו. דהיינו, במלכות הנקראת דבר ה', נעשו השמים. ואם אל"ה נאמר על הדברים הסתומים, לא היה צריך שיכתוב אל"ה, שהרי ככבים ומזלות גלויים הם." המלה "אל"ה" מדברת על דבר שהוא נגלה.

השאלה "מי ברא אלה", היא באמת שאלה, כי מצבנו לא ברור לנו. בעולמנו כפשוטו אנחנו לא יודעים מה עלינו לעשות, לָמה רע לנו. נמצאים במשבר, כל מיני בעיות, גדולות, קטנות, אישיות, משפחתיות, והעולם רק נכנס לזה יותר ויותר. אז מה אנחנו צריכים לקחת מתוכנו או מסביבנו בצורה קונקרטית ואיכשהו לשנות, כדי שבו בזמן אנחנו נראה בצורה ברורה שבזה אנחנו משפיעים על הגורל שלנו? כמו שהוא אומר, שאם הכוכבים האלה הם סתומים, איך נוכל להשפיע עליהם?

זאת אומרת, ישנה איזו תלות, התאמה, בין מה שאני יכול לעשות ולשנות את כוכבי המזל שלי, לשנות את ירידת האור העליון עלי, שמגדיר את כל מצבי, וזו בעצם הבעיה שלנו. לשֵם מה חכמת הקבלה? אם היא יכולה לעזור לי בחיים האלה ואולי גם במצבים העתידיים שלי, אז היא נחוצה לי. אם היא סתם בשביל להיעשות חכם יותר, איזה דרשן או פילוסוף, אז ברור שזה לא מדע רציני. אז צריכים להבין באופן פרקטי, האם הקבלה נותנת לנו איזו תשובה חיובית, תוצאה חיובית בצורה מהירה.

כאשר רבי שמעון שואל "מי ברא אלה", אז מה אומרת לנו התורה, חכמת הקבלה, כאשר היא אומרת "מי ברא אלה"? מה הכוונה בזה?

"י"ב¹) אלא סוד זה לא נתגלה, אלא ביום אחד שהייתי על חוף הים," בחכמת הקבלה ברור שאיננו מדברים על העצמים של העולם שלנו ועל האנשים של העולם שלנו. אנחנו מדברים על נשמות, על מצבים פנימיים של האדם, איפה הוא נמצא ומה הוא מחפש. אז "הייתי על חוף הים", אין הכוונה שהגוף שלי טייל בחוף הים, אלא כאשר ה"אני" שלי היה על חוף הים, ה"ים" נקרא במצב הזה אור חכמה גדול.

אז כאשר הייתי על חוף הים של האור העליון הגדול הזה "ובא אליהו", זה אותו כוח מיוחד שמגלה לאדם את כל המרחבים הרוחניים. את זה מספר לנו רבי שמעון, מחבר ספר הזוהר. "ואמר לי: רבי, הידעת מהו מי ברא אלה. אמרתי לו, אלו הם, השמים וצבאם, מעשה הקב"ה, שיש לבני אדם להסתכל בהם ולברך אותו. שכתוב, כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו', ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ."

כשאני רואה שזה נברא על ידך, אז אני יכול לברך אותך. כאשר אני רואה מה קורה על אדמת הארץ כברכה ממך ולא כמו שאני רואה את זה עכשיו, אז ברור שאני מגיע לברכה.

"י"ג²) אמר לי:" אליהו "רבי, דבר סתום היה לפני הקב"ה, וגילה אותו בישיבה של מעלה, וזה הוא. בשעה שהסתום מכל סתומים רצה להתגלות, עשה בתחילה נקודה אחת, שהיא מלכות, וזו עלתה להיות מחשבה, שהיא בינה, כלומר שהמלכות עלתה ונכללה בבינה. צייר בה את כל הציורים, חקק בה כל החקיקות."

אז מה עשה הבורא? אחרי שנבראו כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, אחרי שהיה צמצום א', אחרי שהגענו למסקנה שנחוץ לעבוד עם מסך, ונברא אדם קדמון, הייתה פעולה מאוד מעניינת, מלכות עלתה לבינה. מדוע? כי אנחנו יודעים שהחל מאמצע בינה מתחילות כבר תכונות אגואיסטיות בנברא. (ראה שרטוט מס. 3)

שרטוט מס. 3

כתר זו תכונה מלאה של השפעה. חכמה זו תכונה של לקבל, אבל היא נבראה בצורה ישירה על ידי האור ולכן אין לה אופי משלה, היא לא אגואיסטית. כך היא נבראה, כמו עובר, אז מה אם הוא רוצה? הוא נברא כזה. ובינה כבר רוצה לתת, זו התכונה שלה, לתת, אבל חצי. בחציה רוצה לתת, ויחד עם זה היא מבינה: מה יש לי לתת? אני צריכה להמציא איך לקבל, וכאשר אני אקבל, בזה אני אהָנה לנותן. כי אם הוא רוצה אותי ורוצה לתת לי, אני צריכה רק לקבל, רק כדי לתת לו תענוג.

ואז בינה מהראש בוראת את זעיר אנפין שמקבל, זעיר אנפין נקרא ה"גוף" שלה. אבל הוא מקבל מהראש של בינה למען להשפיע, אבל כבר מקבל. ומזה יוצאת מלכות שמקבלת הכול לגמרי, גם אור וגם תענוג להיות שוָוה לבורא.

אנחנו רואים שהחל מאמצע בינה הרצונות הופכים להיות מקבלים. הרצון שהוא כחלק הראש רק חושב איך לקבל, והזעיר אנפין כבר מקבל, והמלכות כבר לגמרי מקבלת. ולכן הם נקראים "אח"פ" - א', ח' ופ', אוזן, חוטם, פה, שהם בינה, זעיר אנפין ומלכות, אלה הרצונות של קבלה. והרצונות של נתינה נקראים "גלגלתא ועיניים". אלה רצונות כאלה, כי פה האור נותן הכול. חכמה לא נחשבת עדיין לקבל ובינה בעצמה רוצה לתת בחלק העליון שלה, והחלק הזה נקרא "גלגלתא עיניים", כלים דהשפעה. ואח"פ הם כלים דקבלה, הם מקבלים. (ראה שרטוט מס. 3)

בצורה הזאת התחלק אצלנו הכלי, שנברא כולו על ידי הבורא, לשני חלקים, לחלק של הנותן וחלק של המקבל. איך לתקן את החלק המקבל, שזה החשוב ביותר? את החלק הנותן אין מה לתקן, הוא מוכן לעבוד. במָקום הזה נבראו חמישה פרצופים של עולם אדם קדמון, איתם אין בעיה. כל הבעיות הן עם תכונות הקבלה.

לכן הוא אומר: לקח הבורא את תכונת המלכות והעלה אותה לבינה, חיבר את שתי התכונות האלה. בצורה הזאת מלכות יכולה להיכנס לבינה. מדובר על תכונות, לא מדובר על שני עצמים שאפשר לחבר ביניהם ולסלק את המרחק ביניהם. ברוחניות אי אפשר לסלק את המרחק. ברוחניות אפשר לסלק את המרחק רק אם אתה עושה השוואת התכונות ביניהם, אחרת הם לא יגעו אחד בשני, כמו שני מגנטים שדוחים זה את זה, ואין לנו כוח לקרב אותם זה לזה. אנחנו רק יכולים להוריד אחת מהתכונות של אחד מהם או משניהם בצורה הדדית, כדי שהם יתקרבו.

אז ברוחניות יש חוק השוואת הצורה. זאת אומרת, מלכות שעלתה לבינה היא לגמרי ביטלה את עצמה ועלתה אל בינה.

לכן אמר לי אליהו: לקח הבורא וסגר אותה באור העליון, את מלכות, והנה כשרצתה להתגלות סתום מכל הסתומים, בהתחלה עשתה נקודה אחת, וזו עלתה להיות מחשבה לבינה, זאת אומרת, מלכות עלתה ונכללה בבינה, וצייר בה את כל הציורים וחקק בה כל החקיקות.

אז כאשר המלכות עולה לבינה היא מקבלת את תכונת הבינה, ואז היא יכולה להתפתח רוחנית. כי תכונה אגואיסטית היא בעצמה רק אגו, אינה יכולה לעשות שום דבר. החיים שבתוכה רק כדי לחבר בתוכה את כל החלקים, כמו בטבע הדומם. וכך גם בצורת החי, שצריך לספוג ולפלוט את הלא דרוש, ולהשאיר את מה שנחוץ לחיים, לעבּד, לצמוח בצורה הזאת, להתרבות וכן הלאה. זה אפשרי רק אם יש את תכונת הבינה בתוך המלכות. תכונת הבינה עושה את הכול. זה כמו שאי אפשר לחיות בלי מים. תכונה שמחייה את החומר נקראת תכונת ה"בינה", והחומר עצמו זה "מלכות".

האגו עצמו לא יכול לעשות שום דבר, רק אם נוספת לו תכונת הבינה, מגיעה אליו בינה, תכונת המים. אנחנו לא אומרים שיש פה מלכות והבינה באה אליה, זה לא נכון, כי אנחנו צריכים לבטל את האגו, כדי שהבינה תוכל לעבוד בתוכו. לכן אנחנו לא אומרים שבינה יורדת למלכות, אלא מלכות עולה לבינה. מלכות מבטלת את תכונתה האגואיסטית, מפסיקה לעבוד עם האגו שלה, היא מוכנה לצמצם את עצמה, כמו שהיה בצמצום א', כדי שבינה תעבוד איתה, תעשה מה שצריך.

אם מלכות יכולה לעשות כזה מצב מעצמה, אז היא כבר מתחילה להתפתח. זו המדרגה הרוחנית שבה אנחנו צריכים לצעוד, היא נקראת "עובּר". המדרגה הראשונה של האני, כאשר את כל הרצונות האגואיסטים שלי אני מעלֵה לבינה, ובצורה הזאת אני מבטל את מלכות. מלכות הופכת רק כנקודה, ובינה נעשית כרחם, כמו אמא. וזה הוולד. "אמא" זו הבינה, ומלכות היא ה"ולד" שבתוכה, ובצורה הזאת הוא מתפתח. איך הוא מתפתח? ביטל את עצמו לגמרי, הוא נכלל בתכונת ההשפעה. מלכות היא תכונת הלקבל, אבל היא ביטלה את עצמה לגמרי ולכן היא יכולה להיות בתכונת הבינה כנקודה, ובינה יכולה לפעול עליה. (ראה שרטוט מס. 4)

שרטוט מס. 4

הנקודה המבוטלת, המלכות, האפס, עולה לתכונת הבינה, נניח שהיא עלתה עד דרגה מסוימת של תכונת הבינה, לקחה מבינה חלק אחד, קילוגרם אחד, איזה כוח להשפיע, בצורה הזאת היא יכולה לקחת קילו אחד גם מתכונת המלכות ולעלות שלב אחד, נניח שזה יהיה חודש אחד. בינה משפיעה עליה עוד, והיא שוב לוקחת מתכוּנת המלכות ושוב מכניסה אותו לתכונת ההשפעה, וזה חודשיים. וכן הלאה, עד תשעה חודשים להתפתחות העובּר, עד שמלכות תבטל את עצמה לגמרי לתכונת הבינה. בצורה הזאת היא תשיג את התבשלותה בשלב הראשון. אז זה נקרא "תשעה חודשי עיבור" בתוך בינה. תשעה חודשי התפתחות בתוך בינה.

אלה כל המדרגות של ההתפתחות. הן מתוארות בחכמת הקבלה בצורה מדויקת מאוד, כדי שאדם ידע איפה הוא נמצא ובאיזו צורה הוא יכול לעשות משהו עם עצמו, החל מדרגתו הראשונית, מאפס, מהתא הראשוני, כאשר הוא מבטל את עצמו לגמרי והוא מוכן לשים את עצמו תחת תכונת הבינה.

והוא מתפתח הלאה לפי החוקים שדברנו עליהם, שחיבר את מלכות דמלכות ו"חקק בה את כל החקיקות וצייר בה את כל הציורים". זאת אומרת, החוקים משפיעים על האדם שכבר מתפתח בצורה הזו.

"י"ד³) וחקק בתוך הנר הקדוש הסתום, שהיא המלכות שנכללה בבינה, חקיקה של ציור סתום אחד, קדש קדשים," "קדוש" זה תכונת ההשפעה והאהבה "שהוא בנין עמוק היוצא מתוך המחשבה, שה"ס ג"ר, ונקרא מ"י, שהוא התחלה אל הבנין."

אחרי שמלכות מתפתחת בבינה, משיגה כבר את ההתפתחות, זה כבר תשעה חודשים, זה הוולד של בינה שצריך להיוולד. אחר כך היא מתפתחת, ויולדת החוצה את שלב ההתפתחות הבא שלה, גם תחת השפעת הבינה והשפעת המלכות, שנקראים "שנתיים יניקה". כמו שבעולמנו, כאשר הקטנטן מקבל הכול והוא לא מגיב חזרה, הוא לא נותן שום דבר, הוא לגמרי לא בוחר שום דבר. בעולמנו זה אולי לא קורה בכאלה זמנים כמו בעולם הרוחני. תקופת ה"יניקה" נקרא כאשר הוא מפסיק לקבל, מהחלק התחתון של הפרצוף העליון.

בינה עובדת בכזה אופן, שפרצוף בינה נעשה חשוב מאוד, והמלכות היא בסך הכול נקודה. פרצוף בינה מתחלק לשלושה חלקים כלפי מלכות: חב"ד, חג"ת ונה"י.

החלק התחתון של נה"י זה החלק שבו מתחילה התפתחות העובּר. זה נחשב לעובּר האמא, וזו הבחינה הראשונה בתוך הוולד. השלב הבא הוא, שמעלים אותו לדרגת יניקה, זו הבחינה השנייה של יניקה בחיה. שהוא מקבל ממדרגה עליונה יותר של בינה, וזה כבר נקרא "יניקה". והחלק הבא, זה כבר אדם, זו הבחינה השלישית, כאשר הוא נעשה גדול, הוא כבר מקבל מחשבות מבני אדם מבוגרים, וזה כבר "גדלות", בגרות. בצורה הזאת אנחנו עוברים את המצבים האלה. (ראה שרטוט מס. 5)

שרטוט מס. 5

"והוא עומד ואינו עומד, הוא עמוק וסתום בשם אלקים," שיצאו מתוך המחשבות של חב"ד או ג"ר, שנקרא מ"י, שהוא התחלה של הבניין.

אז מה קורה אחרי השלב הזה? בתשעה חודשי ההתפתחות הנשמה שלנו רוכשת את תכונות המ"י, גלגלתא עיניים, בדרגה הנמוכה ביותר, ממש בדרגת שורש. גלגלתא עיניים זה רק כתר וחכמה, אז הכוונה בדרגת הכתר.

לאחר מכן יש את תקופה יניקה, לפי אותו עיקרון, רק שזה לוקח שנתיים. בינה מאפס ועד שנתיים שולחת את האורות שלה, ובהתאם לזה יש יניקה. עד שמשיגה את המצב השלם. מלכות עולה, מלכות מיתקנת, עד שהיא תיתקן לגמרי לגלגלתא עיניים. גלגלתא עיניים זה לא רק כתר, אלא גם כתר וחכמה, גלגלתא עיניים מלא, כל התכונות המשפיעות נרכשות על ידה. זו תקופת היניקה. תשעה החודשים של התפתחות בתוך בינה, ואחר כך שנתיים של יניקה.

ואחרי שהשגנו את הוולדים בדרגה של גלגלתא, יניקה זה "עיניים", כשהשיגו במהלך השנתיים האלה התפתחות רוחנית שנקראת "גלגלתא עיניים", המצב הזה נקרא בסך הכול "קטנות". והלאה אנחנו כבר מתחילים לעבוד על מצב הגדלות, פה כבר יש בעיה. גלגלתא עיניים, קטנות, השגנו על ידי תכונת הבינה, כשכולה לגמרי בקבלה עד שנתיים יניקה. והלאה אנחנו מתחילים סוף סוף לעבוד עם המלכות עצמה. (ראה שרטוט מס. 5)

זאת אומרת, במהלך השנתיים האלה מלכות קלטה לתוכה את כל תכונות הבינה, והיום בנשמה שלי יש את תכונות הבורא, רק עכשיו משהו לעשות איתה. אז הנה הנשמה שלי, היא הייתה אגואיסטית, זה הרצון שלי, אני צמצמתי אותו בתוכי, לכן התחלתי לפתח בתוכי את תכונת הבינה. תכונת הבינה הזאת התפתחה בתוכי ותכונותיי החיצוניות הן מלכות. מלכות צומצמה, היא לא עבדה בעצמה, אני הקדשתי את כל הרצונות שלי. כמו שאומרים, שיש לי רק רצון של בינה, ואלה באמת רק גלגלתא ועיניים.

ועכשיו באמצעות תכונת הבינה, תכונת הבורא שרכשתי, אני צריך להתחיל לתקן את הרצון עצמו, את המהות שלי, את המלכות. וזה קורה לנו כאשר כבר פועלת לא בינה. תחילה העליתי את עצמי לדרגה שנקראת "גלגלתא", אחר כך העליתי את עצמי לדרגת "עיניים", ואז לדרגת הבינה. ועכשיו אני צריך להוריד את עצמי, אני חייב את תכונת הבינה הזאת להעביר למלכות. אני צריך לתקן את תכונת המלכות בתוכי.

אם פעם כל הרצונות שלי היו תחת צמצום א', לא רציתי לעבוד איתם כי דיכאתי את הכול בתוכי. כל הזמן ניסיתי לתת לעצמי מקום בפְנים, כדי שמלמעלה, הבינה, האור העליון יפקד עלי, ואני אהיה פסיבי, כמו עבד. מתוך חופש הרצון, לגמרי לגמרי מהרצון שלי, מבטל את עצמי לגמרי בפני בינה. זה השלב הראשון שלנו אחרי הצמצום.

בהתחלה יש צמצום א', זה המצב הראשון. המצב השני זה העובּר. והמצב השלישי זה יניקה, קטנות. בשלב הזה רכשתי את כל תכונות הבינה, מ"י. ועכשיו מתוך אותו תנאי, מ"י צריך לברוא את אל"ה, את התכונות הנכונות של מלכות, התכונות שאני רכשתי. מ"י זה ברא, זאת אומרת, יוצר, בורא, זו התנועה, מעשה שבאמצעותו מיתקנת המלכות עצמה, שזה נקרא "אל"ה". על זה ניתַן לנו מצב הגדלות שגם הוא מתחלק לכמה חלקים, אבל זה לא חשוב לנו עכשיו.

לכן המאמר נקרא גם "מי ברא אלה". זאת אומרת, באמצעות הבינה שמילאה אותי לגמרי ושולטת בתוכי, יש המדרגה הבאה כאשר אני עוד יותר מבטל את עצמי. זה לא אומר שאני יכול להשתחרר מכל הצמצום שהיה בראשונה ולהתחיל לעבוד עם מלכות. לא באופן אגואיסטי. עכשיו אני מצמצם את עצמי עוד יותר, כדי לא לדכא סתם את המלכות, אלא לעבוד איתה בצורה אלטרואיסטית, להשפעה. זאת אומרת, הדיבור הוא ללכת קדימה עוד יותר גבוה, ועוד יותר גבוה בשלוש קומות, אל"ה.

ואז יוצא שאם אני פועל בצורה הזאת, מ"י אל"ה, אז נולדת בתוכי תכונה מלאה. שאנחנו קוראים אותה מלמעלה למטה, כי תמיד הולכים מהחלק התחתון, ממלכות, ואז יוצאת המלה "אלהים". אל"ה - א' ל' ה' וְ- י' מ', תכונת הבורא. זאת אומרת, בתוכי נוצרת לגמרי תכונת הבורא, בתיקון מדורג כזה.

"ועוד אינו נקרא אלא מ"י דאלקים," מ"י הוא תחילת המבנה "דהיינו שחסרות אותיות אלה מהשם אלקים. רצה להתגלות ולהקרא בשם זה אלקים," בשם המלא, אבל בהתחלה יש את אותיות מ"י כמו גלגלתא, אין את האותיות אל"ה. ואחר כך רצה להתגלות כולו, ולכן מ"י ברא אל"ה. המ"י הוליד עוד תיקון נוסף, הבינה שנמצאת במלכות, היא נתנה למלכות את כל התיקונים העתידיים שלה. זה נקרא ש"ברא אל"ה", ברא את החלקים האלה מתוקנים.

"רצה להתגלות ולהקרא בשם זה אלקים, הוא התלבש בלבוש יקר המאיר, שהוא אור החסדים." אור התיקון "וברא" בצורה הזאת את "אל"ה, ועלו אותיות אל"ה בשם אלקים, שנתחברו אותיות אלו באלו, דהיינו אותיות מ"י באותיות אל"ה, ונשלם השם אלהים. וכל עוד שלא ברא אל"ה, לא עלה בשם אלהים. ואלו שחטאו בעגל, אמרו על סוד זה אל"ה אלהיך ישראל." אותם רצונות אגואיסטים שנמצאים באל"ה, מצביעים על כך שאל"ה לא עלה בשם אלקים וזה במְקום מ"י ברא אל"ה, לעשות ממלכות תכונת ההשפעה. מתחילים להשתחוות בפני מלכות ולקבל בתוכה כמה שאפשר.

"ט"ו⁴) וכמו שנתחברו מ"י באל"ה והיו לשם אלקים," כאשר חכמה מתלבשת בחסדים "ע"י לבוש יקר המאיר שהוא אור החסדים, כך השם מתחבר תמיד, ע"י לבוש יקר המאיר. ובסוד זה מתקיים העולם, שהסו"ה עולם חסד יבנה." זאת תכונת הבינה, תכונת ההשפעה. "ואליהו פרח," עלה למעלה יותר מהמצב הזה, לצמצום א', לתיקון הגמור. "ולא ראיתי אותו. וממנו ידעתי הדבר, שעמדתי על הסוד והסתר שלו."

בצורה הזאת גילה להם רבי שמעון באיזו צורה עוברים התיקונים האלה. אלא שיש הסבר במלים, ויש הסבר שהתלמיד משיג בעצמו, בתוך עצמו, כאשר הוא משיג את המעשים האלה. ועד אז עדיין יש לנו מה ללכת.

אז "בא ר' אלעזר, וכל החברים, והשתטחו לפניו. בכו ואמרו, אם לא היינו באים לעולם, אלא לשמוע את זה, היה די לנו." כי בצורה הזאת הם קיבלו את כל הידע על שיטה וסדר תיקון נשמת האדם.

זה מאמר שנקרא "מי ברא אלה". אז יש עדיין השאלה, מי ברא אלה? זה בעצם ביטוי שאומר שחלק אחד ברא לפעולה מסוימת את החלק השני.

שאלה: תסביר בבקשה על תכונת הבינה וההשפעה. השפעה כלפי מה או כלפי מי? הרי בעולם הפיזי לאלטרואיזם אין כל משמעות ובאלטרואיזם גם לא צריך את ההשפעה, הוא בעצמו רק נותן.

ההשפעה נחוצה לך כדי לגלות את עצמך שווה לבורא וזהו. אף אחד לא צריך את תכונת ההשפעה, לא לבורא, לא לעולם, הכול נחוץ רק לך וזהו. תהיה בתכונת ההשפעה, תרגיש את כל הבריאה כבורא, תהיה בדרגתו, במצבו. אם לא תתקן, תישאר כזה. בכל מקרה הטבע יכריח אותך בסופו של דבר להיות שווה לבורא. הכול זה רק בשבילך. חכמת הקבלה לא אומרת שאתה חייב משהו, אלא לעצמך ולא יותר.

שאלה: איך המצבים של מלכות מופיעים בשכל האדם ובהתנהגות הסביבה החיצונית? האם יש איזו תופעה כזאת?

זה רק אם האדם מתחיל בתכונותיו המתוקנות במלכות לגלות את הבריאה, אז הוא רואה את הכול בצורה מתוקנת באמת, בתוך התכונות שלו. הוא צריך פשוט לקרוא חומרים בנושא תפיסת המציאות.

שאלה: עד שבאתי לקבוצה היה לי עסק עם האגו הפרטי שלי, ובקבוצה זה אגו מוכפל של האגו הקבוצתי.

עד שלא הגעת לקבוצה לא היית בכלל אגואיסטי, וזה שהגעת לקבוצה עדיין לא אומר שאתה אגואיסט. "אגואיסט" זה מה שמתגלה בתוכי, ההתנגדות להידבק, להתחבר עם החברים כדי לגלות את הבורא. אגו זה רק מה שמתנגד להתחבר בינינו לגילוי הבורא, התחברות מנקודת הלב כדי להידבק לבורא. אז אם אתה תשאף לחבּר את כל החברים אתך ותרגיש את הדחייה הזאת מעצמך, את השנאה לזה, אז זה ייקרא "אגו". השאר זה לא אגואיזם. הכול בעולמנו בכלל לא נקרא אגו, פשוט בהמי וזהו. אגואיזם זה רק מה שנגד התיקון, נגד החיבור והדבקות בבורא.

שאלה: מה זה נקרא ברוחניות "שאל" ו"אמר", כמו שקראנו בספר הזוהר?

"שאל" זה העלאת מ"ן עם רצון, כאשר האדם שואל. "שאל" זה שאל שאלה. וכאשר הוא מקבל תשובה, כאשר יש קשר ברור ופתוח עם הבורא, ככה זה פועל. בינו לבין הבורא זה אומר בין מלכות לבינה. הבורא נמצא בבינה. הוי"ה, בורא, אלקים, זה תכונת בינה. אם יש בו קצת מתכונת הבינה, אז באותה מדה הוא קשור לבורא ומקבל תשובות. זאת אומרת, שיתוף הפעולה בין מלכות לבינה.

שאלה: אם הבורא בא ומבטל את האגו, אז מה פה הפעולה שלי?

למשוך את האור הזה, להסכים שהוא יגיע. האור לא יגיע כל עוד לא נדרוש אותו. זה הדבר החשוב ביותר בינינו.

שאלה: אני לומדת קבלה שלוש שנים, ועד עכשיו לא מבינה באיזו דרגה אני נמצאת. איך אני אגלה את זה?

כאשר יתגלה לך באיזו מדרגה את, אז תביני. ואני מחכה לך בקונגרס בעוד חודש. הקונגרס הזה פתוח לכולם. אני מזמין את כל החברים שלנו מכל רחבי העולם, בין השביעי לתשיעי למאי, קרוב לניו יורק יהיה קונגרס צפון אמריקאי, כולם מוזמנים. אני רוצה לראות שם את כל החברים שלנו מכל העולם. מי שרק יכול, שיבוא. לקראת הסתיו נעשה עוד קונגרס בישראל ואז תוכלו להגיע, או מי שלא יגיע לשם יגיע לישראל, או שגם וגם. אז אנחנו מצפים לכם. אני באופן אישי הייתי רוצה לראות את כולם, את כל תלמידיי מצפון אמריקה בקונגרס הזה.

שאלה: הלוגיקה אומרת לי שהדרך היחידה להגיע לבינה זה דרך מלכות, אבל ללב שלי קשה להבין שאני יכול להגיע לעולם הרוחני דרך העולם החומרי.

אין שום אמצעי, זו בסך הכול מערכת שאנחנו קיימים בה גם היום. המערכת היא מערכת הקשר בינינו, בין הנשמות. ואנחנו איננו מרגישים את המערכת הזאת, אנחנו מרגישים את עצמנו במערכת נמוכה יותר, שקשורה כמו שאנחנו מתארים לעצמנו ברמה הבהמית, דומם, צומח וחי, וגם האדם בעולמנו שייך לחי.

אז אם אנחנו רוצים לגלות לעצמנו את הדרגה הבאה של הקיום, שאנחנו כבר קיימים רק זה עדיין נסתר מאתנו, בשביל זה אנחנו צריכים את חכמת הקבלה, חכמה שאומרת איך לקבל ולהרגיש את הדרגה הזאת. בזה איננו בוראים שום דבר, אלא רק מגלים את תכונת ההשפעה. אבל כאשר אנחנו מתחילים להרגיש את הדרגה הבאה, את המצב הבא שנקרא "אדם", השווה לבורא, אז אנחנו רוכשים לגמרי יכולות, ממש מעל נקודת המוות הבהמית, כי המוות הגופני לא שייך לדרגה הבאה.

כי כאשר אני עולה לדרגה הרוחנית הבאה, "דרגת הבורא" או "דרגת הנשמה", אז אני באותו זמן קיים בגוף הארצי, ובעולם הרוחני אני מרגיש את עצמי שאני כלול בקיום הנצחי. גם בו יש מדרגות, אני ממשיך להתקדם עד גמר התיקון שלי - אלו כבר בעיות צדדיות, אבל כך אנחנו מתפתחים.

זאת אומרת, הכי חשוב לנו, לי ולך, כדי לא למות ולהיקבר הוא להמשיך את המסע הנצחי שלנו, לעשות צמצום א' על עצמנו ולהיכנס לבינה, לדרגה הרוחנית הראשונה. את זה בראש ובראשונה מלמדת אותנו חכמת הקבלה, ושום דרכים אחרות לא קיימות.

שאלה: אתה אומר שהאגו מתגלה רק כאשר האדם מגיע לקבוצה, אז מה עם אלה שעוד לא הגיעו?

הם לא אגואיסטים, הם עדיין בהמיים, כמו שאומרים: "כולם כבהמות נדמו". איתם אין חשבון בכלל, גם אין להם חופש הבחירה.

(סוף השיעור)

---

1. "יב) אלא רזא דא וכו' : אלא סוד זה לא נתגלה, אלא ביום אחד שהייתי על חוף הים, ובא אליהו ואמר לי : רבי, הידעת מהו מי ברא אלה. אמרתי לו, אלו הם, השמים וצבאם, מעשה הקב"ה, שיש לבני אדם להסתכל בהם ולברך אותו. שכתוב, כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו', ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ."↩

2. "יג) א"ל רבי וכו': אמר לי: רבי, דבר סתום היה לפני הקב"ה, וגילה אותו בישיבה של מעלה, וזה הוא. בשעה שהסתום מכל סתומים רצה להתגלות, עשה בתחילה נקודה אחת, שהיא מלכות, וזו עלתה להיות מחשבה, שהיא בינה, כלומר שהמלכות עלתה ונכללה בבינה. צייר בה את כל הציורים, חקק בה כל החקיקות."↩

3. "יד) ואגליף גו בוצינא וכו': וחקק בתוך הנר הקדוש הסתום, שהיא המלכות שנכללה בבינה, חקיקה של ציור סתום אחד, קדש קדשים, שהוא בנין עמוק היוצא מתוך המחשבה, שה"ס ג"ר, ונקרא מ"י, שהוא התחלה אל הבנין. והוא עומד ואינו עומד, הוא עמוק וסתום בשם אלקים, ועוד אינו נקרא אלא מ"י דאלקים, דהיינו שחסרות אותיות אלה מהשם אלקים. רצה להתגלות ולהקרא בשם זה אלקים, הוא התלבש בלבוש יקר המאיר, שהוא אור החסדים. וברא אל"ה, ועלו אותיות אל"ה בשם אלקים, שנתחברו אותיות אלו באלו, דהיינו אותיות מ"י באותיות אל"ה, ונשלם השם אלהים. וכל עוד שלא ברא אל"ה, לא עלה בשם אלהים. ואלו שחטאו בעגל, אמרו על סוד זה אל"ה אלהיך ישראל."↩

4. "טו) וכמה דאשתתף וכו': וכמו שנתחברו מ"י באל"ה והיו לשם אלקים, ע"י לבוש יקר המאיר שהוא אור החסדים, כך השם מתחבר תמיד, ע"י לבוש יקר המאיר. ובסוד זה מתקיים העולם, שהסו"ה עולם חסד יבנה. ואליהו פרח, ולא ראיתי אותו. וממנו ידעתי הדבר, שעמדתי על הסוד והסתר שלו. בא ר' אלעזר, וכל החברים, והשתטחו לפניו. בכו ואמרו, אם לא היינו באים לעולם, אלא לשמוע את זה, היה די לנו."↩