שיעור צהריים 04.01.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 552

מאמר ל"ו, "מהו, ג' בחינות גופים באדם"

קריין: בעל הסולם, עמוד 552, "שמעתי", מאמר ל"ו, "מהו, ג' בחינות גופים באדם".

לו. מהו, ג' בחינות גופים באדם

שמעתי כ"ד אדר תש"ד ירושלים

"האדם מורכב מג' בחינות גופים:

א. גוף הפנימי, שהוא לבוש לנפש דקדושה,

ב. מקליפת נוגה,

ג. ממישכא דחויא [עורו של הנחש].

ובכדי שהאדם יהיה ניצול מב' גופים, שלא יפריעו להקדושה, ושיהיה לו היכולת לשמש רק עם גוף פנימי, העצה לזה הוא, שיש סגולה, שהאדם יחשוב מחשבות רק מה שנוגע להגוף הפנימי. זאת אומרת, שהמחשבה שלו יהיה תמיד ברשות היחיד, היינו ש"אין עוד מלבדו" כתוב, אלא ש"הוא עושה ויעשה לכל המעשים". ואין שום בריאה בעולם שיוכל להפרידו מהקדושה.

וכיון שאין הוא חושב עבור ב' גופים הנ"ל, אז הם מתים, משום שאין להם מזונות ואין להם במה להתקיים. כי המחשבות, שחושבים עבורם, מזה הם מתפרנסים.

וזה סוד מה שכתוב "בזיעת אפך תאכל לחם". שלפני חטא דעץ הדעת, לא היה החיות תלוי בהלחם, היינו שלא היו צריכים להמשיך אור וחיות, אלא שהיה מאיר. מה שאין כן אחר החטא, שאדם הראשון נדבק בהגוף של משכא דחויא [עורו של נחש], אז נקשר החיים בהלחם, היינו במזונות, שצריכים כל פעם להמשיך מחדש, ואם לא נותנים להם מזונות, הם מתים. וזה נעשה לתיקון גדול, בכדי להינצל ב' גופים הנ"ל.

ולכן מוטל על האדם להשתדל ולהתאמץ, שלא יחשוב מחשבות מה שנוגע להם. ואפשר שזהו מה שאמרו חז"ל "הרהורי עבירה קשים מעבירה". כי המחשבות זהו המזונות שלהם. היינו מהמחשבות שחושבים מהם, מזה הם מקבלים חיות.

לכן האדם צריך לחשוב, רק עבור הגוף הפנימי, היות שהוא לבוש לנפש דקדושה. כלומר, שיחשוב מחשבות מה שהם אחר עורו, כלומר אחרי עור של הגוף, נקרא חוץ מגופו, שפירושו חוץ מתועלת עצמו. אלא רק מחשבות שהם תועלת הזולת.

וזה נקרא "חוץ מעורו". כי אחרי עורו אין שום אחיזה לקליפות. כי הקליפות נאחזות רק מה שהוא בתוך העור. היינו מה ששייך לגופו, ולא מחוץ לגופו, הנקרא "חוץ מעורו". זאת אומרת, שכל מה שבא לידי התלבשות בגוף, יש להם אחיזה. וכל מה שאינו באה לידי הלבשה, אין הם יכולים להתאחז.

וכשיתמיד לחשוב מחשבות שהם לאחר עורו, אז הוא זוכה למה שכתוב "ואחר עורי נקפו זאת, ומבשרי אחזה אלוק" (איוב י"ט כ"ו). "זאת" היא בחינת שכינה הקדושה. והיא עומדת אחרי עורו. "נקפו" היינו שנתקנה, להיות לעמוד אחרי עורי. ואז האדם זוכה לבחינת "מבשרי אחזה אלוק". היינו שהקדושה באה בהתלבשות בגוף בפנימיות. וזהו דוקא בזמן, כשהוא מסכים לעבוד מחוץ לעורו, היינו בלי כל התלבשות.

מה שאין כן הרשעים, שרוצים לעבוד דוקא בזמן, שיש הלבשות בתוך הגוף, הנקרא "בתוך העור", אז "וימותו ולא בחכמה". שאז אין להם שום התלבשות, ולא זוכים לשום דבר. מה שאין כן הצדיקים, דוקא הם זוכים להתלבשות בגוף."

שאלה: המאמר חשוב מאוד וממפה לנו את הלב והמחשבות, מה הם שלושת הגופים?

שלושת הגופים הם הגוף הפנימי, גוף נוגה, והגוף מישכא דחויא, העור החיצון של הנחש. אלה הרצונות שיש באדם. את הגוף הפנימי אנחנו צריכים לגדל, לטפח. את הגוף של קליפת נוגה צריך למיין, שיהיה שייך רק לגוף הפנימי ככל האפשר, וכמה שלא, לא להשתמש בו, ואז הוא מת. ובגוף החיצון, מישכא דחויא, עורו של נחש, אנחנו לא משתמשים אף פעם, ככל שאנחנו יכולים לזהות אותו.

תלמיד: בעל הסולם אומר פה במאמר שהמחשבות שחושבים עבור כל אחד מהם, מזה הם מתפרנסים. והוא גם אומר "שצריך לחשוב מחשבות חוץ מגופו, שפירושו חוץ מתועלת עצמו. אלא רק מחשבות שהם תועלת הזולת." המחשבות לתועלת הזולת מזינות את הגוף הפנימי?

כן.

תלמיד: ומה אחר כך, מה זה קליפת נוגה?

"קליפת נוגה" היא שהאדם חצי טוב וחצי רע. זאת אומרת, תלוי עד כמה האדם מכוון את הרצונות האלה ויכול לשייך אותם לגוף הפנימי, או חס ושלום לגוף החיצון, מישכא דחויא. כל העבודה שלנו היא בעצם בקליפת נוגה.

תלמיד: מה מבררים שם בדיוק?

מבררים את כל הרצונות שיכולים להיות או לקליפה או לקדושה. מרחיקים אותם מהקליפה ומקרבים אותם לקדושה ככל האפשר.

תלמיד: לטובת הזולת זו קדושה?

כן.

תלמיד: ומה יש בצד השני, בצד הטומאה?

בצד השני יש את כל יתר המחשבות והרצונות שהם לא לטובת הזולת.

תלמיד: למשל רצון על חשבון הזולת, לנצל את הזולת לטובתי, זה הכי גרוע, זה הקצה השני?

כן, הרבה הבחנות כאלה, אגואיסטיות.

תלמיד: ונוגה, ששם העבודה?

נוגה זה לשייך את הרצונות לחצי הטוב, להדביק אותם לקדושה.

תלמיד: זה נכון לגבי כל רצון? כל רצון מתחיל כנוגה ואני צריך לברר אותו?

כן, אפשר להגיד שזה כך, כי אתה לא יודע לְמה שייך כל רצון. אולי קל לזהות כשזה רצון ששייך לקדושה כי אתה לא יכול כביכול להשתמש בו מראש לשום דבר אחר, אם כבר.

שאלה: איך האדם יכול להשתמש בחופש הבחירה שלו כדי לבנות את הנשמה ולהתחבר עם הבורא, אם יש כלל כזה ש"אין עוד מלבדו"?

זה לא שייך לזה שיש כלל שאין עוד מלבדו, כי בסופו של דבר אנחנו צריכים לברר את הדברים האלה, שהכול בא מהבורא. אפילו הקליפות וכל הדברים האלה, הכול מתעורר על ידי הבורא, וכך אנחנו מבררים.

שאלה: אפשר להגיד שקליפת נוגה זה הזמן שהאדם מקבל נקודה שבלב וזה נותן לו את האפשרות ללכת בשני קווים, לבחור?

לא, אל תתבלבל, אל תחשוב לכיוון הזה בכלל.

תלמיד: לא ברור לי בדיוק מה זו קליפת נוגה.

זה יתברר יותר מאוחר, בינתיים תיקח את מה שיש כאן.

שאלה: כתוב "העצה לזה הוא, שיש סגולה, שהאדם יחשוב מחשבות רק מה שנוגע להגוף הפנימי. זאת אומרת, שהמחשבה שלו יהיה תמיד ברשות היחיד, היינו ש"אין עוד מלבדו"". המחשבה ש"אין עוד מלבדו" זו מחשבה חוץ מגופו של אדם?

לא.

תלמיד: היא שייכת לגוף הפנימי?

כן.

שאלה: בעל הסולם כותב שעל האדם להשתדל ולהתאמץ לחשוב רק עבור הגוף הפנימי, ושיתמיד לחשוב מחשבות אלה, ואז הוא יחזה "ומבשרי אחזה אלוק". איך האדם יכול לקיים את זה אם אנחנו יודעים שהאדם הוא לא בעל מחשבות, הוא לא שולט על המחשבות. ואם הוא מתחיל לעשות את הניתוח מה לחשוב, מה לא לחשוב, אז נכנסים עוד פעם ל"הרהורי עבירה קשים מעבירה". אם כך, איך אני יכול בכלל לחשוב רק על הגוף הפנימי?

דווקא בצורה כזאת אתה מברר את הגוף הפנימי, מפני שאתה כל הזמן חושב רק על הרצונות ששייכים ללבוש דנפש דקדושה.

תלמיד: אבל כשאני מתחיל לחשוב על זה, יש חשש ש"הרהורי עבירה קשים מעבירה". מה לעשות עם החשש הזה?

אל תחשוב על זה, לפני הבירור אל תחשוב.

שאלה: יוצא מזה, שאם אני חושב על משהו אני תמיד חושב איך להשתמש בו. זאת אומרת אם אני חושב על מה שמחוץ לגופי, אני חושב איך אני מקבל בפנים. אם אני חושב על מה שבפנים, אני חושב איך אני משתמש בזה כדי לעשות משהו מחוץ לי, האם זה נכון?

אני לא חושב שזה הכיוון הנכון, זה יותר מדי מסובב אותך. אני חושב שצריך רק לבדוק, האם זה נדבק לדברים חיצוניים או לדברים פנימיים.

שאלה: היות ואני מורכב הן מהפוטנציאל ללבוש הקדושה אבל גם מהקליפה שווה בשווה, ואני לא מאמין למחשבות שלי שיש לי על לבוש הקדושה, כיוון שהקליפה היא כל כך זריזה וכבר יודעת מה אני הולך להגיד ונמצאת תמיד צעד אחד לפניי, איך אני אי פעם אוכל להערים על הקליפה שהיא הגנב האמיתי ואוכל לעבוד עבור הקליפה דקדושה ולא עבור קליפת נוגה?

הבירור הוא, למה המחשבות מביאות אותך. האם המחשבה מביאה אותך לדעת, או לדברים שלא נמצאים בדעת. מצד שני מה אתה מקבל מזה שאתה הולך אחרי מחשבה כזאת או אחרת. לפי זה אנחנו יכולים למיין קצת את הדברים שמתחילים לעבוד בהם.

שאלה: מה הקשר בין שליש אמצעי דתפארת ובין קליפת נוגה?

אני לא יודע, לא למדנו את זה כאן. כשאתה שואל, תבדוק קודם כל, האם למדנו את זה עכשיו במאמר או לא.

שאלה: האם תוכל לתת לנו איזושהי אוריינטציה מה נדבק לחיצון, מה נדבק לפניניות?

כל מה שנדבק לחיצוניות לא שייך לדבקות ביני לבורא, אין לזה קשר. וכל השאר, שייך לפנימיות.

שאלה: נאמר "שלפני חטא דעץ הדעת, לא היה החיות תלוי בהלחם, היינו שלא היו צריכים להמשיך אור וחיות, אלא שהיה מאיר". מה זה אומר?

עד תחילת העבודה עם עץ הדעת טוב ורע לא הייתה אפשרות להיות בקשר עם הטוב והרע כך שיהיה ניתן לייצר ביניהם איזה פעולות, או חלוקה, הרחקה זה מזה, להציב את עצמך באמצע, בין לבין.

תלמיד: האם בעשירייה אנחנו יכולים איכשהו להבחין בכוח החיים הזה?

לא. בעשירייה אנחנו צריכים לפעול רק כך שנעשה עבודה עם הגוף הפנימי, עם כל מה שקשור לקדושה, לגוף דקדושה, ובקליפת נוגה, ככל שאנחנו יכולים להפריד ולהדביק את מה ששייך לגוף דקדושה, ועם מה שאנחנו עוד לא יכולים לעבוד בינתיים, לעזוב את זה.

תלמיד: מה זה אומר "בינתיים לעזוב את זה", שאנחנו בכלל לא נוגעים בזה?

בינתיים אני לא נוגע בזה, יכול להיות שזה לא בכוחות שלי.

שאלה: למה צריך להמית לפחות את עור הנחש?

בזה שאנחנו לא מתעסקים בו, זה נקרא שאנחנו "ממיתים אותו" ובזה אנחנו מתקדמים לקדושה.

תלמיד: למה הקדושה, הפנימיות לא יכולה לצמוח כל עוד יש את החיצוניות?

כי אני מחלק את הכוח שלי, את תשומת הלב שלי, את החיבור, לגוף הפנימי או לגוף האמצעי או לגוף החיצון.

תלמיד: אנחנו מגיעים לשיעור בוקר, עוסקים נגיד שש שעות ביום במחשבות פנימיות, ואת שאר הזמן אנחנו מחלקים לדברים אחרים. האם יש בזה פסול?

בעצם כן. זאת אומרת, אנחנו צריכים כל הזמן להיות במחשבה על הגוף הפנימי בלבוש דנפש דקדושה. קליפת נוגה, זה בתנאי שאנחנו יכולים לעבוד ממנה לכיוון הפנימי, ומישכא דחויא אף פעם לא.

תלמיד: אם במהלך היום אנחנו עובדים, מטפלים במשפחה, עושים כל מיני דברים, אבל אנחנו עושים את זה בכוונה שנוכל לעסוק ככל האפשר בפנימיות, אז זו צורה שמביאה אותנו בסופו של דבר להמתה של עור הנחש?

כן, נכון.

שאלה: כתוב במאמר שצריך לחשוב רק על הגוף הפנימי, אבל אנחנו מתקדמים על שתי רגליים, ימין ושמאל, ואת ההתרשמויות מהשמאל אנחנו מקבלים דרך המחשבות שמתעוררות בנו. איך להתקדם על שתי רגליים אם אנחנו לא מתייחסים למחשבות מהשמאל?

כאן לא מדובר על איך אנחנו מתקדמים בשתי רגליים. זו עבודה אחרת, כשאנחנו כבר יכולים להשתמש גם בקו שמאל כדי להגיע גם על ידו למטרה. זה לא שייך לשמאל שזו קליפה.

שאלה: אנחנו בנויים משלושה גופים. שני גופים אנחנו צריכים להמית, ואת הגוף הפנימי אנחנו צריכים להחיות. איך מחיים את הגוף הפנימי?

את הגוף הפנימי אנחנו מחיים בזה שאנחנו נמשכים לקדושה, על מנת להשפיע, מצד אחד. ומצד אחר, בעבודה עם שני הגופים, הפנימי והחיצון, זאת אומרת, עם קליפת נוגה והקליפה החיצונה, עורו של נחש, אם אנחנו רוצים לקחת משהו, אז מעורו של נחש אנחנו לא יכולים לקחת שום דבר, ומקליפת נוגה אנחנו יכולים לקחת רק כדי לחזק את הגוף הפנימי, גוף הקדושה.

תלמידה: האם זה הכוח של הבורא בתוכנו שגורם לנו לשכוח מהגוף החיצוני?

כן.

שאלה: מה החשיבות של העשירייה בשינוי הרצונות האגואיסטיים שלנו לרצונות של קדושה?

זה דבר חשוב מאוד. בלי לעבוד עם העשירייה, אנחנו לא נוכל לעבור מצד הקדושה לצד הקליפה, ובכלל, אנחנו צריכים לראות עד כמה אנחנו דבוקים בינינו בחיבור לקדושה, להשפעה הדדית בינינו.

שאלה: כתוב "מה שאין כן הרשעים, שרוצים לעבוד דוקא בזמן, שיש הלבשות בתוך הגוף, הנקרא "בתוך העור", אז "וימותו ולא בחכמה". שאז אין להם שום התלבשות, ולא זוכים לשום דבר. מה שאין כן הצדיקים, דוקא הם זוכים להתלבשות בגוף." מה עוזר דווקא לצדיקים לזכות להתלבשות בגוף?

גם הצדיקים וגם הרשעים קיימים בכל אדם, לכן כשאנחנו מבררים, ממיינים את המחשבות שלנו, את הרצונות והמעשים, אנחנו קובעים לאיזה חלק הם שייכים, ולכן אנחנו גם מגדירים, שאלו צדיקים ואלו רשעים בתוכנו, ובצורה כזאת אנחנו משיגים את התיקון.

שאלה: כשאנחנו חושבים על הגופים החיצוניים אנחנו נותנים להם מזונות. מה אנחנו יכולים לעשות בעשירייה עם הרצונות הפנימיים?

אנחנו מושכים אותם לקשר חיובי, אנחנו מתחילים להשתמש בהם בצורה נכונה למען הקדושה, לשם הקדושה.

תלמידה: אם אפשר לדייק, הכוח הפנימי זה הכוח הכללי של העשירייה?

אם כך את יכולה לעשות אז זה טוב.

תלמיד: ואז יוצא שאת שני הגופים הנותרים אנחנו צריכים כדי לחזק את הקשר, כשאנחנו עובדים איתם, חוקרים אותם, אז אנחנו מחזקים את הקשר?

לא, אנחנו מחזקים את הקשר רק דרך הגוף המשותף שלנו. ושני הגופים האחרים, קליפת נוגה והגוף החיצון, עור הנחש, הם רק כדי להידחות מהם לבחירה הנכונה.

תלמידה: בחירה נכונה היא לעבוד בגוף הפנימי.

כן, רק בו.

שאלה: נאמר שהמחשבות חשובות יותר מהפעולות. מאיפה מגיעות המחשבות, האם מהגוף הפנימי דקדושה או מקליפת נוגה או משניהם?

מהכול יחד. המחשבות מגיעות מבולבלות, ואנחנו צריכים למיין אותן וללכת אך ורק בעקבות בחירה נכונה.

תלמיד: האם אפשר להגיד שעורו של נחש יגדיר מה לעשות?

לא, האדם נמצא מעל כל ההגדרות האלה, כל הקביעות האלה.

שאלה: האם הגוף הפיזי שלנו שייך לעור של הנחש? והאם בכך שאנחנו דואגים לגוף אנחנו מזינים את עור הנחש?

הגוף הפיזי שלנו לא שייך לשום דבר. עור של נחש זה דאגה לעצמו.

שאלה: אם ננסה לנתח ולברר את כל שלושת הגופים האלה דווקא בשביל הפרצוף הרוחני של העשירייה, אז האם למאמץ כזה תהיה תוצאה חיובית בעשירייה?

בהכרח אתן צריכות לנסות לברר את ג' הגופים האלה, ותמיד להרגיש עם איזה גוף אתן עובדות.

שאלה: האם אנחנו צריכות לבחור תמיד את הגוף הפנימי?

בטח ובטח.

שאלה: הסברת שאנחנו צריכים לדאוג עבור הגוף של הנחש. מה זו המערכת הזאת של "משכא דחויא", איך היא מתבטאת בגוף שלנו?

היא מתבטאת ברצונות. כל שלושת המרכיבים, הגוף הפנימי, הגוף האמצעי והגוף החיצון, שייכים לרצון הכללי שלנו, ואנחנו צריכים למיין בתוך הרצון הזה למה שייך כל חלק וחלק.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לברר מה שייך למשכא דחויא? איך אנחנו יכולים להבחין בין הקליפה לגוף הפנימי?

לפי מה שאנחנו לומדים.

שאלה: מדובר שאם לא משתמשים בקליפת נוגה היא מתה, ובמשכא דחויא גם אסור להשתמש. אז מה ההבדל בין משכא דחויא וקליפת נוגה בעבודה שלנו?

בקליפת נוגה, זה תלוי בך איך להשתמש, כלומר לפני שאתה משתמש אתה צריך לתקן אותה לשימוש הנכון, ואילו משכא דחויא אסור בכלל לשימוש. בגוף הפנימי תשתמש כמה שאתה רוצה.

שאלה: באיזה אופן לפענח את ההצדקות האלה של שני הגופים הנוספים? האם יש דרך לבדוק או שבטוח זה הגוף הפנימי וכל השאר לא?

אלו דברים שאתה צריך אט אט לברר בתוכך.

שאלה: חיבור היא הפעולה הכי חשובה בקבלה. האם דרגת החיבור הגשמית היא יותר חזקה מחיבור ווירטואלי, או שיש להם אותה יכולת למשוך את האור בשביל התיקון?

זה לא משנה, זה תלוי איך הלבבות שלכם נמשכים.

שאלה: כשאני נמצאת במצב ניטרלי, באיזה קריטריונים אני צריכה להשתמש כדי לבדוק איפה אני נמצאת ולאיזה כיוון אני צריכה ללכת?

אם את יודעת מה זה ניטרלי, אז את יכולה להבדיל מה הולך לכוח פנימי ולכוח חיצון, וכך להשתמש. בכוח פנימי להשתמש כמה שיותר, ובכוח חיצון אם אפשר לא להשתמש.

שאלה: האם אפשר להגיד שאנשים מתחלקים לשני סוגים, סוג ראשון הם אלה שיש להם ביקורת, חושבים רע על אחרים, והסוג השני הם אלה שמתייחסים רע לאגו שלהם ומנסים להתעלות מעליו ולענג את הבורא?

אני לא מחלק כך אנשים. כל האנשים מתחילים מזה שהם פשוט אגואיסטים.

שאלה: שלושת המצבים הם בתוכי. כלומר להשתוקק לקו ימין הכוח הוא בתוכי, והמצב של עור זה קו שמאל שעליו לא חושבים בכלל, אני לא רוצה לקבל עבור עצמי בשום צורה. הרשעים נפתחים כדי שאני ארצה להשתוקק להוציא אותם לקו ימין, וקליפת נוגה היא קו אמצעי שאני מבררת, חושבת על תיקון הרשעים, או מנסה להוציא אותם מעורי.

תחשבי על זה ואחרי זה נברר את הכול.

שאלה: האם זה מבלבל לתפוס את העניין של פנימי וחיצוני, כי אני רצון לקבל ונראה לי שהפנימי הוא בשבילי, ופה מדובר שהפנימי הוא המכיל, הכולל, המשפיע, והחיצוני שבדרך כלל אצלנו הוא פנימי, הוא המפריד והרוצה לעצמו?

כן.

שאלה: אנחנו צריכים לחשוב כל הזמן ש"אין עוד מלבדו". כשתופסות אותנו מחשבות אחרות, איך למצוא פתח כדי לצאת משם ולהישאר רק בגוף הפנימי?

דרך הקבוצה, רק דרך הקשר הברור בקבוצה.

שאלה: אמרת שדרך קבוצה אנחנו צריכים לתאר את המדרגה הבאה של הקבוצה שלנו. איך אנחנו צריכים לייצב את המצב הבא של הקבוצה?

לקו האמצעי או אפילו לימני. לגוף הפנימי, איפה שאתן הכי מחוברות ביניכן.

שאלה: מחוץ לעור שלי, האם זה עבור הזולת, כשאתה לא חושב עבור עצמך אלא רק ממלא רצון הקרוב אליך?

זה תלוי איך מגדירים את זה.

שאלה: למישכא דחויא מיוחסים כל הרצונות של מלכות דמלכות שאי אפשר לתקן.

כן.

תלמידה: וכשאדם ממיין את הרצונות דקליפת נוגה, האם הוא יכול לא ליפול לרצונות שמייחסים לגוף של הנחש, או שבכל מקרה הוא ייפול לשם?

הוא צריך בכל זאת איכשהו לגעת בזה, אחרת הוא לא ידע ממה להישמר.

שאלה: לגבי הגוף של נוגה. האם יש גוף פרטי ועוד גוף כללי שהוא העשירייה, והאם הגופים האלה עובדים במקביל?

לא, יש גוף פרטי. לכל חיסרון וחיסרון שהאדם מעורר יש לו את שלושת הגופים גוף פנימי, גוף אמצעי, וגוף חיצון.

תלמידה: בתוך העשירייה?

בתוך האדם. ובעשירייה אנחנו כבר צריכים לחבר את כולם ולהרגיש את כולם, וזה לא פשוט. יכול להיות שנגיע לזה.

שאלה: האם נכון לומר, שאת העור של הנחש אנחנו זורקים רק בתיקון הסופי?

כן.

שאלה: במה כל הזמן הזה שאנחנו מסרבים לנחש, אנחנו כאילו מקפיאים אותו, לא משתמשים בו. מה הנחש הזה עושה הרי הוא לא מקבל מאיתנו כוחות, איך הוא ניזון?

למה את מודאגת מזה, צריך כמה שפחות לדאוג לזה.

שאלה: האם הקדושה יכולה לנצח את עור הנחש?

בסופו של דבר כן, בגמר התיקון.

שאלה: תודה על הבירורים הגדולים והעמוקים האלה. אמרת שבלי עבודה בעשירייה, אנחנו בכלל לא יכולים לראות האם אנחנו בהשפעה הדדית או לא. אם אני לא בודקת, לא ממיינת שהפעולות שמגיעות מהשפעה הדדית, זה אומר שיש לי את הכוח למיין, אם אני נמצאת בקליפת נוגה או בעורו של הנחש?

צריך לחשוב על זה.

תלמידה: אם אני לא רואה שזו השפעה הדדית, אז אני צריכה מיד להשתוקק לתוך העשירייה?

כן, בהכרח.

שאלה: איך אפשר לשמור תמיד על הרצונות שלנו, שיהיו בטבע של השפעה כדי שנפתח את הגוף הפנימי. ושהוא יהיה לנו לבוש דקדושה?

כל הזמן לעבוד כמו שאנחנו עכשיו מדברים על זה. רצון פנימי, רצון אמצעי, רצון חיצון, למיין כל הרצונות שלנו כל פעם. ואז נגיע למצב שיהיה לנו יותר ברור מה זו "קליפת נוגה", מה זה "משכא דחויא" ומה היא "קדושה".

שאלה: העבודה הפנימית שלנו עם הגוף הפנימי, זו עבודה של כל אחת בעשירייה. זו ההשקעה שלנו בחיבור של העשירייה?

כן.

תלמידה: והחיצוניות, מה היא חיצוניות. אנחנו אנשים, יש לנו משפחות, יש לנו ילדים?

את זה אתן עושות למען עצמכן.

תלמידה: אבל אנחנו יכולות לעשות את זה עם כוונה. הרי כשאנחנו מגיעות לכנס, אנחנו מגיעות לסעודות ועושות איזו עבודה. אנחנו מכינות איזו סעודה, אנחנו מכינות אותה בשביל הנשמה, בשביל החברים, בשביל לענג אותם?

כן.

תלמידה: האם אפשר לעשות את כל העבודה החיצונית ההיא, לעשות עם הנשמה הזאת, עם הרצון הזה. כדי שכולן יהיה טוב ויפה וכדי לבוא לעשירייה ושם לתת את כל הדבר היפה הזה ולא סתם?

הכול כן.

שאלה: אפשר לומר שהגוף הפנימי זה הקו האמצעי, וקליפת יוגה זה קו ימין?

לא, אני לא רוצה ככה בינתיים לדבר.

שאלה: איך להתחזק באמונה שההתחזקות שנותן הבורא בעבודה בעשירייה, איך זה עוזרת למיון הזה של הרצונות בעבודה הפנימית?

היא עוזרת בצורה ישירה, כך צריך למיין את זה.

(סוף השיעור)