שיעור בוקר 21.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

שאלות מהכלי העולמי

שאלה: שאלה שקשורה לתע"ס. יש לי קנאה גדולה מהצורה שהחברים שואלים בתע"ס ואני מרגיש שאני לא שייך לחכמה הזאת. הכל סתום לי, אין לי אפשרות לאחוז במשהו. חוץ מתפילה אין לי מה לתפוס בשיעור הזה, מה אני עושה בשלב הבא?

להמשיך בתפילה, כי זה הדבר הכי טוב שיכול להיות. כל אלו שרוצים שאלות ותשובות מתמלאים עם חכמה ואתה תתמלא בסופו של דבר עם גילוי הבורא.

שאלה: כאשר אנו לומדים תע"ס איך אפשר להבין בשכל ולקבל סגולה בו זמנית?

צריכים ללמוד בשכל ולדעת שאנחנו רוצים השגה. והשגה מגיעה על ידי השתוות הצורה, זה נקרא "השפעה". ככל שהיא תהייה דומה להשפעת הבורא אלינו ואז היא תהייה גם תורה וגם חכמה הכל יחד.

שאלה: אנו לומדים שאין היעדר ברוחניות, מה מחליף את האור היוצא מהפרצוף?

"אין היעדר ברוחניות" לא מדובר על האור שיוצא או נשאר. אין היעדר ברוחניות זה שכל המצבים נשארים, הם רק מתגלים לנו לעיינינו, כלפינו, שהם באים ועוברים. אבל ברוחניות הכל נשאר, כמו סרט שראית איזה קטעים ממנו אבל הוא רץ.

שאלה: בנושא העבודה הפנימית של האדם. איך להילחם עם הרגשה שאני יותר גדול מהחברים?

זה יעבור. אם תמשיך זה יעבור. תהיה לך עוד אכזבה גדולה מעצמך עד כמה אתה לא גדול אלא קטן.

תלמיד: איך לבטל את עצמי ולראות שהרב יותר גדול ממני, איך להתגבר על ההרגשה שאני יותר מאשר הרב?

אלה דברים טבעיים בדרך, זה קורה לכל אחד.

שאלה: בזמן האחרון יש לי הרגשת התקרבות לחלק מהחברים והתרחקות מחלק אחר של החברים, האם זה דבר טבעי או שזה מצביע על חוסר השקעה בעבודה שלי?

אם מדובר על העשירייה אני חייב להשקיע את עצמי במאה אחוז בתוכה שלכולם אני מתייחס בשווה.

שאלה: עד כמה ניתן לעזור זה לזה להגיע לכניסה ראשונה לעיבור, האם דרושה כאן בחירה חופשית פרטית של כל אחד ואחד?

אנחנו חייבים לדחוף כל אחד את השני לעיבור, רק בצורה כזאת אנחנו נשיג אותו.

שאלה: כיצד האדם יכול למדוד האם הוא קשור לקבוצה או לא?

יש הרבה מדידות. המדידה הפשוטה ביותר שאני דואג להם יותר ממה שאני דואג לעצמי. נניח כמו שלילד קטן דואגים יותר מאשר לעצמם. קודם חושבים עליו, הוא בסדר, הוא בריא, הוא אכל, הוא נקי וכולי, כל הזמן עליו. אחר כך אפשר לדבר על קיום עצמו.

שאלה: האם הדרך שלנו בנויה מכניסות ויציאות של הכוונה הנכונה?

כן, לא יותר. אבל אנחנו מחיים את זה, קובעים את זה.

שאלה: האם חובות גשמיים בעולם הזה מפריעים להתקדמות לבורא, לדוגמה חוב בבנק, חוב לשכן ובסופו של דבר חוב לחבר?

אם זה מפריע לו אז מפריע, אם לא אז לא. יש אנשים שחיים בלי חכמת הקבלה ומצפצפים על הכל, יש להם חובות, אבל חיים חופשי. ויש כאלה שאיזה חוב קטן או אפילו בלי חוב כבר נמצאים בפחד, חרדה מהעתיד. יש ויש. זה לא שייך לרוחניות.

שאלה: איזה חלק בתוכי עושה את הפעולה של התעלות מעל המצב מבלי למחוק אותו, כיצד אני מבצע את הפעולה הזו?

התכללות בחברים, שם אני מוצא כוח לפעול נכון לקראת הבורא.

שאלה: האם הגבלה זה שאקבל רק עבור הצרכים הבסיסיים שלי וכל דבר אחר אני דוחה?

לא. הגבלה לא עושים כך. הגבלה עושים שאני שקוע במאה אחוז בקבוצה, ממש במאה אחוז, ומה שנשאר אחרי מאה אחוז ואני חייב למלאות את עצמי כדי להתקיים, זה נקרא הכרחי. אני לא עושה חשבון מראש מה הכרחי ומה לא, אלא אחרי שאני משקיע את עצמי במאה אחוז.

שאלה: אם הבורא מתקשר דרכנו, דרך הרגשות והמחשבות שלנו, אז למה אנחנו רוצים להתעלם מהם ולהתעלות מעליהם?

כדי להיות דומים לו, כי מטרת הבריאה היא דבקות שזה לפי השתוות. הוא משפיע, גם אנחנו משפיעים. כי זה מעלה אותנו לדרגה שלו, מדרגת בהמה לדרגת האדם, הדומה לו.

שאלה: מהו המאמץ הנכון בשביל לבנות תגובה עצמאית, רוחנית נכונה כנגד מצבי הפרעות שהבורא מגלגל לפתחנו?

המאמץ הנכון זה שאני דבוק בו דרך הקבוצה. אם אני הגעתי עם הקבוצה למצב שנקרא ערבות שאני מקבל מהם כל הזמן תמיכה באין עוד מלבדו ואז לא אכפת לי כלום. מה שבא אלי זה בא ממנו כי אין עוד מלבדו, אז לא חשוב לי מה בא כי זה ממנו. ואם יהיה דבוק לנקודה הזאת שאני מרגיש עכשיו מה שבא ממנו, ונמצא בזה ולא יוצא מזה, אז אני כבר נמצא בדבקות ובנצחיות.

שאלה: אם אדם עובד בקבוצה בשביל החברים, מבטל את עצמו, אבל ממשיך להרגיש ייסורים בכלים שלו, האם אפשר להגיד שהוא עושה עבודה שלמה?

וודאי שלא. איך יכול להיות שהוא מרגיש רע? כנראה שיש לו עוד כמה כלים לא מתוקנים ולכן מרגיש רע, לעת עתה במה שמתגלה בו. כל רגע מתגלים כלים חדשים. אם לפני רגע הגעתי לשלמות בעוד רגע אני כבר לא נמצא בשלמות, כי כל פעם מתגלים בי כלים חדשים מהשבירה. אבל מה שעשיתי כבר עשיתי.

שאלה: האם כשאנחנו אומרים ביטול עצמי אנחנו מתכוונים להפחתה בחשיבות הרצון שלי לעומת רצון הקבוצה והבורא?

בביטול אני לא יכול להמעיט ברצון לקבל שלי, אני לא בעל הבית עליו בכלל. אני בעל הבית רק על דבר אחד, להתפלל לבורא ולבקש שייתן לי כוח להתמודד עם על מנת לקבל ואפילו להפוך אותו בעל מנת להשפיע. אבל לא שאני בעצמי יכול לגשת לרצון לקבל שלי, הוא לפניי, הוא הטבע. לכן רק פנייה לבורא שיסדר לי את הרצון לקבל כמו שצריך לעבודה שלי, זו העבודה שלי הנכונה, פנייה לבורא. ופנייה לבורא היא רק דרך הקבוצה.

תלמיד: אז מה ההכנה הנכונה שלי לביטול המוחלט כלפי הסביבה?

להתכלל בסביבה ויחד איתם להתפלל לבורא שיעשה לנו תיקונים. לא אנחנו עושים תיקונים, אלא הוא עושה. כמו שכתוב "פנה אלי ואני פורע".

שאלה: באחת התשובות אמרת שכל אחד מאיתנו חייב לדחוף את החברים לעיבור.

כן.

תלמיד: איך עושים את זה?

ביטול, תגיד. איך עושים את זה? קודם כל דוגמה. דוגמה עד שיקנאו. לא יקנאו שאני כבר נמצא למעלה, אפילו שאני למטה, אבל אני עושה את העבודה והם לא.

תלמיד: יש עוד משהו?

זה קודם כל. יש עוד הרבה. מה האפשרויות לעבוד בקבוצה אתה שואל?

תלמיד: לא, עוד אפשרויות שבהם אני יכול לדחוף את החברים לעיבור, עוד דרכים.

כל דבר. לא יכול להגיד לך. לא יכול להגביל את זה, להגדיר, ממש כל מה שמסוגל. כי אתה תלוי בהם, הם תלויים בך. זה דוגמה, התעוררות, בקשה, אלף ואחד דברים, אין לנו יותר מזה. אנחנו חייבים לעורר את החברים, זה סימן שגם אני לא מתעורר. אם אני לא יכול לעורר אותם סימן שאני כאן מחסיר.

תלמיד: אני דוחף אותם או שאני נותן להם כוחות לזה או דרך הדוגמה?

גם זה וגם זה וגם זה. שלושת הדברים שאמרת.

(סוף השיעור)