שיעור בוקר 19.09.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

יום הכיפורים – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "יום הכיפורים" - קטעים נבחרים מן המקורות, תת כותרת "ימי סליחות וכפרת עוונות", קטע מס' 5. כותב הרב"ש:

ימי סליחות וכפרת עוונות

"כיון שאין לו ההרגשה בגדלות ה', ומשום שאין הוא יודע איך להעריך את הכבוד שמים, ולא לפגוע בו. אי לזאת, הוא מבקש סליחה מה', שיעזור לו, שיתן לו כח לקבל על עצמו את עול מלכות שמים למעלה מהדעת. היינו, שיהיה לו כח התגברות, ולהתחזק באמונת ה'."

(הרב"ש. מאמר 36 "הכנה לסליחות מהו" 1986)

שאלה: למה זה נקרא סליחה כשהוא מבקש כוח לעבוד למעלה מהדעת?

כי כנראה שלפני כן הוא עשה דברים שלא גורמים לתיקון. לכן הוא כאילו מבקש סליחה, ועכשיו יתקן.

שאלה: במה הסליחה עוזרת לקבל כוח התגברות?

נניח הוא מודה שהוא עשה טעות, ובכך הוא מתקן את הטעות.

תלמיד: זאת אומרת האדם גרם לטעות, מפני שלא הצליח להתגבר?

כן.

תלמיד: אבל אם אין עוד מלבדו, אז מה זה טעות?

זו תמיד השאלה, אם אין עוד מלבדו. אבל אם אין עוד מלבדו, הבורא, מסדר לאדם כל מיני דברים, והאדם טועה בהם, עובר עליהם, לכן מגיע לו עונש, והעונש הוא בעצם תיקון.

תלמיד: אז בסליחה אני צריך לקחת אחריות על עצמי, שאני עשיתי את הטעות? אני פגמתי?

כן. למה זה נקרא "סליחות"?

שאלה: כתוב "מבקש מה' שיתן לו כוח התגברות". איזה כוח זה?

כוח התגברות על הרצון לקבל שלו.

תלמיד: שהוא יוכל מה?

שיוכל להתגבר, ולעשות פעולות הפוכות מהרצון לקבל.

קריין: קטע מס' 6.

"אם הוא מוכן לעשות מעשים אך ורק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. או רק בשיעורים קטנים הוא מוכן לעשות לשם שמים. היינו, שחס ושלום לא יפגום באהבה עצמית, אחרת אין בכוחו לעשות שום דבר. נמצא לפי זה, שאז הוא המקום, שיכול לראות האמת, את שיעורו האמיתי באמונת ה'. ומזה הוא יכול לראות כל החטאים, הנובעים הוא רק מסיבה זו. ועל ידי זה הוא יקבל הכנה והכשרה, בזמן שהולך לבקש מה', שיסלח לו על עוונותיו. אז יוכל לשער את שיעורו האמיתי של הפגם, היינו במה שהוא פגם בכבודו של המלך, וידע מה לבקש מה', היינו על איזה חטאים שחטא. והוא צריך לתקן אותם, בכדי שלא יחטא עוד הפעם."

(הרב"ש. מאמר 36 "הכנה לסליחות מהו" 1986)

שאלה: נגיד אדם נמצא בשיעור בוקר, ומחליט שהוא מוכן לעשות מעשים אך ורק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. אחר כך הוא יוצא ליום העבודה, ומגלה שמסוגל לעשות זאת רק בשיעורים קטנים, שחס ושלום לא יפגע באהבה עצמית. אז איך הסליחה עוזרת לו לכפר, ולהגיע למצב שהוא כן יהיה מוכן לעשות רק לתועלת ה'?

אתה שואל אותי? מה, אני שופט?

תלמיד: הוא מסביר פה את התהליך. הוא אומר שאם הוא מגלה שהוא חס ושלום לא יפגום באהבה עצמית אז הוא מבין שזה המקור ושכל החטאים שלו הם רק מסיבה זו, וזה נותן לו את ההכנה ואת ההכשרה בזמן שהולך לבקש מה' שיסלח לו על עוונותיו.

כן.

תלמיד: אז קודם כל מה ההכנה כאן לסליחה?

הוא בודק את מה שהוא עשה קודם, מברר מה היה בסדר, ומה לא בסדר, ואז מסדר את היחס שלו לבורא, למה שהבורא עשה לו, מה הוא עשה כנגד, ומסדר את הסליחה.

תלמיד: מה כאן הסליחה בתהליך הזה?

הסליחה בתהליך הזה, היא כשהוא רואה את מה שהוא עשה, לעומת מה שהיה צריך לעשות.

תלמיד: אז מה ההבחן בין סליחה לבין בקשה, תפילה?

זו אחת מהפעולות. האדם מבקר את עצמו, פונה לבורא שיסלח לו, כמו שאנחנו מכירים מהחיים שלנו, ובזה הוא מתעלה למעלה מהפעולות שעשה.

תלמיד: יסלח לו על מה?

על מה שהוא חושב שהוא לא בסדר.

תלמיד: נניח, אדם חושב שהוא לא בסדר בזה שהוא לא פונה לבורא. הוא מתכנן לפנות לבורא כל היום, ובסיכום היום רואה שלא פנה לבורא. למחרת בבקר, הוא מחליט ואומר היום אני אפנה לבורא, אך בסיכום סוף היום, שוב לא פנה לבורא, וככה במשך זמן. איך סליחה יכולה לעזור לו לתקן את המצב הזה?

אבל אין כאן סליחה, כי הוא לא פונה.

תלמיד: אז מה לעשות?

אם הוא יפנה לבורא, ויבקש סליחה על זה שהוא בכלל לא לוקח את הבורא בחשבון, זו כבר תהיה תחילת התשובה, כי הוא כבר פונה לבורא. מה זה תשובה? תשוב ה' לגבי ו', זאת אומרת שהוא מתחיל לפנות לאותו מקור עליון, ולאט לאט כך מתגלה ההתקרבות שלו לבורא.

תלמיד: ולמה זה יביא אותו?

זה יביא אותו למגע, והוא מתחיל לבקש.

קריין: נעבור לתת נושא הבא, "חטאים ועבירות", קטע מספר 7.

"על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע" (תפלת יום כיפור). ויש לשאול, הלא כל עבירות באות על ידי יצר הרע. ויש לפרש שהחטא הוא בזה, שאומר שיש יצר הרע. אלא "אין עוד מלבדו". כי אם האדם אינו ראוי, משליכים אותו מלמעלה. וזה בא על ידי התלבשות ברצון לקבל, הנקרא יצר הרע. וזהו "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", כלומר שהבורא ברא אותו כך, כי הרצון לקבל הוא עיקר הכלי, אלא שצריכים לתקן אותו. 

(הרב"ש. 890. "צער השכינה - ב'")

שאלה: מה זה סליחה?

ישנה פעולה כזאת שאדם יכול להפעיל ועל ידי זה להגיע לכפרת עוונות.

תלמיד: מה זה עוון?

אדם עשה איזו טעות, איזה דבר לא טוב כלפי הבורא, ומבקש סליחה ומתכפר לו.

תלמיד: אבל הוא ברא את המצב הזה.

נכון. אבל מי עשה את העבירה? האדם.

תלמיד: שזו התוצאה של הבריאה, של מה שהוא ברא.

כן.

תלמיד: אם אני מחבר לשאלה הזו את המאמר הראשון שלמדנו בחלק הראשון, אני מבין שאין טעם לבקש סליחה, אלא צריך לבקש ממנו לתקן את מה שהוא קלקל, את מה שהוא ברא?

בזה שאתה מבקש סליחה אתה מעמיד את עצמך מול הבורא ומודה בזה שאתה נברא. וודאי שכול מה שנעשה עושה הבורא, אבל עם כל זה, אתה מבין את המקום שלך.

תלמיד: אז מה הטעם בבקשת סליחה אם אני יודע שאין לי סיכוי בכלל? על מה שיסלח לי, על זה שאני עוד פעם אחטא? ברגע שהוא ישחרר אותי טיפה, ישחרר לי את החבל, אני ארוץ לאותו מקום.

לא. לאט לאט אתה לומד, ובזה אתה מתקרב לבורא.

תלמיד: אני רק מרגיש שאני עובר לכאב הבא, לא מתקרב לבורא, מגיע לכישלון הבא.

לא. מתוך הכישלונות האלה אתה לומד.

תלמיד: אז בכישלון יש תקווה.

תיקון.

שאלה: ראיתי שהקטע הזה גזור, והשם שלו "צער השכינה". כשאני עושה משהו לא טוב, אז אני מקבל מכה, אני מרגיש שיש לזה איזו תוצאה.

זה לא רק שאתה עושה משהו לא טוב, אלא אתה עושה דבר לא טוב ואתה מבין, מרגיש, שעשית לא טוב. יש כאן שני דברים, עשייה והודיה.

תלמיד: נניח שעכשיו אני אקפוץ מהגג, ישברו לי העצמות ויכאב לי. פה אני צריך לבקש סליחה וכפרה על זה שלא ביקשתי מהבורא, על זה שלא הייתי אתו, שכל הרצונות שלי לא היו לשם שמיים, אבל זה לא כואב לי כל כך. מה זה הכלי הזה שנקרא "צער השכינה" שבו אני מרגיש כאב?

אתה מרגיש כאב ממה שאתה מזמין בבורא.

תלמיד: איך העשירייה הופכת להיות הכלי שבו אני רואה תוצאות, או שאני לא אמור לחפש שם תוצאות?

כן, ודאי. היית פעם ילד וודאי שגרמת להורים שלך כל מיני צרות ובעיות, ועכשיו אתה מבקש על זה סליחה. אז לא יכולת לבקש סליחה.

תלמיד: כל העולם מבקש על עצמו "תסלח לי, תעזור לי", כל מיני כאלה דברים. האם יש משהו יותר גבוה בזה שאנחנו עוברים לכלי של החיבור, של העשירייה, שעליו צריך להרגיש צער?

כן. אם כולנו מבקשים יחד, אז זה מתכפר.

שאלה: האם אפשר לשמור על החברים שלא יפלו לרצון לקבל?

כן.

תלמיד: איך?

תרגישו את כולכם יחד, כל אחד שיתפלל עבור כולם, וכך לא תפלו.

תלמיד: מה לבקש עבורם?

לבקש שאתם תבינו מה הבורא רוצה מכם, ואיך אתם יכולים להיות קרובים אליו.

(סוף השיעור)