שיעור בוקר 26.12.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 151, הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", ט"ב  אות כ"ב

אות כ"ב

"ועתה מובן לנו מאמר חז"ל שנכנסנו בו, דלא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום וכו', ועמדנו בו, למה נבחר מאמר זה לסיום הש"ס, ומובן ע"פ הנ"ל, דמסבת חטאו של עצה"ד, פרח נשמת חיים הנצחיית, שנפח ה' באפו, לצרכי האדם הראשון לבדו, וקבלה לצורה חדשה, המכונה זיעה של חיים, כלומר שנתחלק הכלל לפרטים מרובים מאד, לטפין טפין, שנתחלק בין אה"ר וכל תולדותיו, עד עת קץ, באופן, שאין שינוי כלל במעשה השי"ת אלא צורה נוספה יש כאן, אשר זה אור החיים הכללי, שהיה צרורה באפו של אה"ר, נתפשט לשלשלת גדולה, המתגלגלת על גלגל שינוי הצורה, בגופות מרובות, ובגוף אחר גוף, עד גמר התיקון המחויב. ולפיכך נמצא שתיכף ביום אכילתו מעצה"ד מת, ופרח הימנו חיים הנצחיים, אלא שנקשר באבר ההולדה (שה"ע הזווג שנק' שלום כמ"ש בזוהר וכהאר"י) לשלשלת גדולה כאמור.

ונמצא, שאין אדם חי לצורך עצמו, אלא לצורך השלשלת כולו, באופן שכל חלק וחלק מהשלשלת, אינו מקבל את אור החיים לתוך עצמו, אלא רק משפיע אור החיים, לכללות השלשלת. וכן אתה מוצא במדת ימי חייו, כי בעשרים שנה, ראוי לישא אשה. ועשר שנים, ראוי להמתין על לידת בנים, כמ"ש ז"ל. ונמצא מוליד בטוח, בשנת השלשים ואז, יושב וממתין על בנו, עד שיגיע לארבעים שנה, ימי בינה, באופן, שיוכל למסור לו, את הונו וידיעותיו, שרכש בעצמו, וכל אשר למד וירש מאבותיו, ויהיה בטוח עליו, שלא יאבד זה בענין רע, שאז תיכף הולך לו לעולמו, ובנו נאחז בהמשך השלשלת, תחת אביו."

זה קטע שאנחנו לא כל כך מבינים, מה זה יושב, מחכה לבנו, מוסר לו, דברים כאלה מאוד מעורפלים, נעזוב את זה בינתיים.

"והנה נתבאר לעיל אות ט"ו, אשר מקרה החטא של עצה"ד, היה במחוייב לאה"ר, בסו"ה נורא עלילה לבני האדם, עש"ה. כי צריך לקנות בבנינו, כלי חצון, לקבלת אור מקיף, באופן, שב' ההפכים יבואו בנושא אחד, בב' זמנים בזה אחר זה, שבזמן קטנותו, יהיה סמוך על שלחן הס"א, וע"י התענוגים דפרודא שמקבל בחמתם, מתגדלים בו הכלי קבלה דחלל הפנוי, בשיעורם הנרצה, ואז, כשמגיע לגדלותו, ועוסק בתורה ומצות, יהיה מצוי לו היכולת, להפוך כלי קבלה הגדולים, בע"מ להשפיע. שהיא עיקר המטרה, שנק' אור האמת, והחותם, כנ"ל באות י"ד עש"ה.

אמנם נודע, שבטרם שמתחבר להקדושה, מחוייב שוב להתפרש, מכל צורת הקבלה, שהשיג משלחן הס"א. כמו שהגיע אלינו מצוות האהבה, בכל נפשך ובכל מאודך, וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם, דשוב חזר ואבד, כל מה שהשיג מס"א, ודו"ק היטב. ולפיכך, הזמין השגחתו ית', ריבוי הגופות בכל דור ודור, ע"ד שאמרו ז"ל, ראה הצדיקים שהמה מועטים, עמד ושתלן בכל דור ודור. פי', שראה ית', שסופם של הצדיקים, לדחות לגמרי ענין הקבלה העצמיית, ונמצאים נתמעטים מאור מקיף שלהם, כי נדחה מהם כלי החצון הראוי לזה, וע"כ שתלן בכל דור ודור, שאין לך דור שלא יהיה בו חלק גדול מאותם הבריות שעיקר בריאתם אינם אלא בשביל הצדיקים, שיהיו המה הנושאים בחי' הכלים דחלל הפנוי, בשבילם. שיתפעל בהצדיקים בחי' כלי חיצון על ידיהם, על צד ההכרח שלא ברצונם. והוא, מפני שכל בני הישוב, יש להם דביקות זה עם זה, להתפעל זה מזה, הן בנטיות הגוף, והן בדעות, וע"כ, המה מביאים במחוייב, את נטיות הקבלה עצמיית, להצדיקים, שבאופן זה מסוגלים לקבל, את האור מקיף הנרצה."

זה כל העניין של הפצה להמונים, לאומות העולם, לכולם, כי בלעדיהם לא משיגים את התיקון הכללי.

אמנם לפי"ז, היו צריכים צדיקים ורשעים להמצא בכל דור במשקל השוה, ואינו כן, אלא על צדיק אחד, אנו מוצאים אלפי רבבות של ריקים. אלא צריך שתדע ב' מיני שליטות, הנמצאים בהבריאה. הא', הוא כח איכותי, הב', הוא כח כמותי. ולהיות שכל אותם המתנהלים לרגלי הס"א, כחם דל ומצער בזוי ושפל, בלי חפץ ובלי מטרה, אלא הולכין ונהדפים כמוץ לפני רוח. א"כ, איך יוכלו כאלה, לפעול מה, באנשים חכמי לב, שדרכיהם מבורר בחפץ ותכלית, ועמוד אור העליון מאיר לפניהם יומם ולילה. באופן, שיספיקו להביא נטיותיהם הקטנטנות בלבבם. אשר ע"כ, הזמין ית', כח הכמותי בהבריאה, שכח הזה, אינו צריך לאיכות של כלום. ואסביר לך, על דרך שאנו מוצאים, כח האיכותי בגבורה. כמו באריות ונמרים. אשר מרוב האיכות שבכח גבורתם, שום אדם לא ילחם בהם. ולעומתם, אנו מוצאים כח וגבורה, בלי איכות של כלום, אלא בכמות לבד, כמו הזבובים. שלגודל הריבוי שבהם, שום אדם לא ילחום עמהם, וטיילים האלו, בני חורין המה בביתו של אדם, ועל שלחנו הערוך, והאדם מרגיש את עצמו חלש לנגדם. משא"כ, לעומת זבובי השדה, ושרצים, וכדומה, מאורחים בלתי קרואים, הגם שכחם יהיה ביתר איכות מזבובים הביתים, לא ישקוט האדם, ולא ינוח, עד כלה יגרש אותם מרשותו. והוא, מפני שהטבע לא הנחיל להם כח הריבוי, כמו לזבובים. וע"פ זה תבין, אשר בהכרח, מחוייב להמצא המון גדול מאד, על כל צדיק וצדיק, עדי שיפעלו בו את נטיותיהם הגסות, בכח הריבוי שבהם, משום שאין להם איכות של כלום, והבן היטב, ואכמ"ל עוד.

וזה שיעור הכתוב, ה' עוז לעמו יתן, פי', שאור החיים הנצחי, המושג לכל שלשלת הבריאה, הוא נקרא עוז, ומבטיח לנו הכתוב, שהשי"ת נותן לנו בבטחה העוז הזה. אמנם יש להקשות הא כיצד, כיון דכל אחד ואחד, אינו ענין שלם לעצמו, כמ"ש ז"ל, טוב לו לאדם שלא נברא משנברא, וא"כ, איך אנו בטוחים בנצחיותו ית'. וזה שגומר הכתוב, ה' יברך את עמו בשלום, והיינו, ברכת הבנים, ע"ד שאמרו ז"ל, במסכת שבת משים שלום בבית בטל, כי ע"י הבנים, נמשך ונקשר השלשלת הזה עד גמר התיקון, ואז נמצאים כל החלקים בנצחיות, ואכמ"ל והבן.

ולפיכך, אמרו ז"ל, לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, כי כמו שברכתו ית' היא נצחיית, צריכים המקבלים ג"כ להיות נצחיים, ובזה נמצא אשר ע"י הבנים, נאחזים האבות, ועושים ביניהם שלשלת הנצחיות, הראוי להחזיק ברכה הנצחיות, ונמצא שהשלום הוא המחזיק ומנצח על שלימות הברכה.

ולפיכך סיימו הש"ס במאמר הזה, להיות השלום כנ"ל, הוא הכלי מחזיק בעדינו ברכת התורה וכל המצוות, עד לגאולה שלימה ולנצחיות, בבי"א, והכל על מקומו יבוא בשלום."

קראנו פעם אחת את ההקדמה, אולי קצת שמענו, אולי קצת הבנו, חלק לא, חלק חושב שלא כתוב בו הרבה, למרות שכן כתוב הרבה.

בואו נעבור להקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות".

קריין: עמוד 133 ספר "כתבי בעל הסולם" הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות".

הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות"

אות א'

"בשלהי עוקצין לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. ויש להשכיל בו רבות:

א. מאין הוכיחו שאין יותר טוב לישראל מהשלום.

ב. שבהכתוב מפורש שהשלום היא הברכה בעצמה, שכתוב נתינה בעוז וברכה בשלום ולדבריהם היה לו לומר נתינה בשלום.

ג. למה נתחבר מאמר הזה לסיום הש"ס. גם צריך להבין פי' המלות דשלום ועוז, והורתם." נשתדל לעשות מזה מערכת.

וכדי לפרש מאמר הזה על תכנו האמיתי, מוכרחין אנו לבוא בדרך ארוכה. כי עומק לב בעלי הגדה לאין חקר. ובצדק דיבר הרב בעל אפיקי יהודא ז"ל, בפירוש דברי חז"ל, על הפסוק, סמכוני באשישות אלו הלכות, רפדוני בתפוחים אלו הגדות, ופירשו ז"ל, כי כל עניני התורה והמצוה, יש בהם נגלה ונסתר, כמוש"כ תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבר על אופניו, אמנם ההלכות דומין לאשישי יין, אשר הנותן לחבירו מתנה גביע כסף עם יין, הרי תוכו וברו שניהם חשובים, שהרי גם הגביע יש לו ערך בפני עצמו, כמו היין שבתוכו, משא"כ ההגדות, המה נמשלים לתפוחים, שתוכו נאכל וחיצוניותו נזרקת, שאין להחיצוניות ערך של כלום, ונמצא כל הערך והחשיבות רק בהפנימיות והתוך. וכן בדברי הגדה אין בהפשטיות הנראה לעינים שום מובן וחפץ, זולת בתוכן הפנימי הגנוז בהדברים, שאינם נבנים אלא על אדני חכמת האמת, המסור ליחידי סגולה, עכ"ל בשינוי לשון.

ומי יהין להוציא זה מלב ההמון, ולברר דרכיהם, שאין השגתם שלימה גם בשני חלקי התורה הנק' פשט ודרוש. אשר סדר ד' חלקי התורה פרד"ס לפי דעתם, שמתחילה מבינים הפשט, ואח"כ הדרוש, ואח"כ הרמז, ובסוף הכל מבינים הסוד. אמנם איתא, בסידור הגר"א ז"ל שתחילת ההשגה מתחלת מהסוד, ואחר שמשיגין חלק הסוד שבתורה, אפשר להשיג חלק הדרוש ואח"כ חלק הרמז ואחר שזוכה האדם להשתלם בג' חלקי התורה האלו על בוריים. אז זוכה להשיג חלק הפשט שבתורה ע"כ. והיינו דאמרו ז"ל במסכת תענית זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם מות ע"כ. כי לזכיה גדולה אנו צריכים להבין בפשטי המקראות. להיותינו מחוייבים להשיג מקודם ג' החלקים שבפנימיות התורה, אשר הפשט מלביש אותם, והפשט לא יופשט, ואם עדיין לא זכה לזה, לרחמים גדולים הוא צריך שלא יהיה נעשית לו סמא דמותא [סם המוות] ח"ו, ולאפוקי מטענת המתרשלים בהשגת הפנימיות, ואומרים בלבם דיינו בהשגת הפשט, והלואי שנשיג אותה, והיינו שמחים בחלקינו, שדבריהם דומים למי שרוצה לעלות על המדרגה הרביעית, בטרם שיפסוע על ג' מדרגות הראשונות."

שאלה: מה זה אומר שהקליפה מגינה על הפרי? אני לא מדבר על הפירות הגשמיים,

עד שאתה לא יכול להתגבר על הקליפה, אתה לא מגיע לפרי. ממש כך.

תלמיד: מה זה בעצם אומר בדרך שלנו?

אתה לא יכול להבין פנימיות אלא אם אתה עובד חזק כדי להתגבר על הקליפה, על חיצוניות, ואז אתה מבין פנימיות.

תלמיד: למה ובמה היא מגינה על הפרי?

שאתה לא תגיע ותתחיל לעבוד עם כלים שלא שייכים לך. בעולם שלנו אתה יכול להפעיל פצצת אטום, ברוחניות אתה לא יכול לעשות כלום חוץ ממה ששייך לדרגה שלך. והדרגה שלך זאת אומרת, שעשית עליה צמצום, מסך ואור חוזר, שאתה שולט בכל היצרים שלך, עד הרמה הזאת אתה כבר קיבלת אישור.

תלמיד: ולמה אדם חלש ולא יודע כמוני, צריך עכשיו להתעסק בקליפה ולא במשהו אולי יותר עדין?

כי על ידי זה הוא יגדל. הקליפה היא הוא בעצמו, המוח וליבא שלו. שיתעסק בזה עד שיוכל להיכנס דרך הקליפה לפנימיות.

תלמיד: מהשכל שלי נשמע, ויכול להיות שזה לגמרי לא נכון, שדווקא המאבק עם הקליפה יותר מורכב אחר כך מהעבודה עם הכלי.

יהיו לך אחר כך קליפות אחרות. אבל בינתיים, לפי הדרגה שלך, אתה צריך תמיד להתגבר על הקליפה שלך, על הרצון לקבל על מנת לקבל שלך. איך אחרת? זאת אומרת ברוחניות לא צריכים שומרים ושוטרים, הקליפה שלך, אתה בעצמך בעצם, שומר על עצמך האם להיכנס פנימה או לא. כי לא מתגלה לך משהו [שנמצא] יותר פנימה אם עדיין לא תיקנת את המדרגה הקודמת, הקליפה הקודמת. כי אותה קליפה הופכת להיות אחר כך פנימיות. זה לא שאתה זורק אותה, אתה זורק את היחס שלך, אבל ההתעסקות הזאת היא זו שבונה אותך.

שאלה: מקובלים נתנו לנו להתעסק בפשט בזמן הגלות. הם בעצם כיוונו אותנו להתעסק בזה?

כן, מפני שהייתה גלות. בזמן הגלות אתה צריך להתעסק בפשט כמו שאנחנו לומדים. עד זמן האר"י כמו שהוא כותב, הייתה הסתרה, היה איסור להתעסק בחכמת הקבלה, רק מזמן האר"י והלאה האורות התחילו כבר להתקרב, ויש אפשרות ואפילו חובה להתעסק בחכמת הקבלה. כמו שאסרו על כולם להתעסק עד זמן האר"י בחכמת הקבלה, מזמן האר"י והלאה, חייבים. זה כתוב.

עמדת מחשב: זה כתוב אצל ר' אברהם בן מרדכי אזולאי הקדמת ספר "אור החמה": "מה שנגזר למעלה, שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי, היה לזמן קצוב, עד שתשלים שנת הר"ן (1490). ומשם ואילך, יקרא דור אחרון, והותרה הגזרה, והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר. ומשנת ה"ש ליצירה (1540), מצווה מן המובחר שיתעסקו ברבים, גדולים וקטנים. ואחר שבזכות זה עתיד לבוא מלך המשיח, ולא בזכות אחר, אין ראוי להתרשל".

שאלה: אז לפי הקטע שהוא קרא עכשיו, הייתה תקופה שלהתעסק בפשט בלבד, לא היה סם המוות כמו שהוא מתאר פה?

לא, זה אפילו לא פשט, הם חושבים שהם מתעסקים בפשט, הם מתעסקים בסוד, בשבילם הכול סגור, סוד. הם קוראים לזה פשט. אם אני קורא מה שכתוב בספר הם חושבים שזה פשט, כי אני קורא, אתה רואה כתוב. האם אני קורא נכון או לא? נכון. בואו נקרא, אתם תראו שאנחנו קוראים, לומדים. מה שלומדים זה נקרא פשט. זה פשוט, זה פתוח לכולם, זה נקרא פשט. כי הם לא עוסקים בהשגה פנימית.

עכשיו באים מקובלים ואומרים, ההתעסקות בחכמת התורה היא כדי להשיג את פנימיותה, להשיג את הבורא. "שובו בני ישראל עד ה' א-לוהיך". איך עושים את זה? על ידי כך שלומדים תורה. כי בלימוד תורה יש לנו ארבעה שלבים שהם פרד"ס, אבל בצורה הפוכה שזה סדר"פ, סוד, דרש, רמז, פשט. ככה. למה? כי בהתחלה מתחילים מסוד, מה שאתם קוראים בתורה ולא מבינים כלום, בכל כתבי הקדושים, כי כולם נכתבו מרוח הקודש, מהשגת אור הרוח לפחות, נפש רוח נשמה חיה יחידה, לפחות אור הרוח, לכן זה נקרא רוח הקודש. ומפני שמשם נכתבו, מה שאנחנו קוראים בינתיים זה בשבילנו סוד. כשנלך הלאה לדרגות א' ב' ג' ד', לפתוח את הדברים, אז ניכנס דרך סוד דרוש רמז פשט.

שאלה: המקובלים שהפנו את העם להתעסק בזה, לא ידעו שנגיע למצב של היום, שיהיה אי אפשר לדבר איתו על פנימיות בכלל?

כך צריך להיות. הקליפה צריכה להתחזק עוד יותר, העם צריך להיות ממש קשה עורף. צריכים להיות מנוגדים לזה, שונאים את הדברים האלה, כי אין דבר מתגלה אלא מהיפוכו. ובמיוחד זה בעם ישראל. איך אתה יכול להגיד לאומות העולם, איפה ההפכיות שלכם, איפה הקשר שלכם לתורה, אין דבר כזה, לא זה ולא זה. אבל אם אתה אומר זאת לעם ישראל שחייב, אז אתה מיד מעורר את הבעיות, את האנטגוניזם, לא רוצים לקבל את זה. זה כך צריך להיות. זה לא למה זה קורה, הייתי אומר שזה עוד לא קורה, הלוואי שכולם יידעו על מה מדובר, הם כולם יהיו נגד, יתחילו לבוא סביב הבניין שלך לשרוף אותך. כמו שפעם בימי הביניים רצו לשרוף במדורות כאלו כמו גלילאו וכולי. גם ירצו לשרוף אותך, אבל לאט לאט עוד לא היום. אני אומר לך, רק מתוך זה מתגלה הפער בין החושך לאור ומתחילים לראות לאט לאט את יתרון האור מתוך החושך.

תלמיד: בגלל שחזרנו להתחלה מהסוף, אני זוכר שהוא כתב שם שהוא שתל צדיקים, והוא נתן דוגמה על זבובים.

אז מה? גיבור בכמות וגיבור באיכות?

תלמיד: מה הפתרון שעליו עכשיו הם כן ישמעו, כי הצדיקים האלה שתולים בכל דור ודור והם יחברו אליהם?

לאט לאט יהיה אפשר בכל זאת לחנך את העם, להחזיר אותו למוטב, ואחרי זה לגרום לקיבוץ גלויות, שיבואו מכל מקום, אלה עשרת השבטים, אני לא יודע איך להגיד, זה פי מאה ממה שיש לך היום יהודים בעולם, אף אחד לא השמיד אותם, אף אחד לא עשה להם כלום. ולאט לאט, אני לא רואה את זה בקרוב, אני רואה את זה כתהליך שאנחנו צריכים לפתוח אותו, אבל באמת יש לנו משימה גדולה, להגיש את זה לעולם, כמה שיותר רחב, כמה שיותר מובן, כמה שיותר לכתוב ולפזר בכל האמצעים. ואז אחרינו כבר, על היסוד שלנו שאנחנו נקבע, יבואו בהמשך עוד אנשים, ילדים, הנכדים שלנו, אלו שיצטרפו.

שאלה: הוא מדבר פה על כך שיש ערך לחיצוניות, הוא משווה את זה לגביע כסף, בחלק של ההלכות, על מה הוא מדבר?

שיש גם את זה וגם את זה בעניין התורה, פנימיות וחיצוניות, ואל תחשבו שפנימיות היא החשובה, גם חיצוניות חשובה, אבל פנימיות וחיצוניות בשבילנו, כשנמצאים בפנימיות התורה, זה דבר אחד. ולאלו שנמצאים בחיצוניות התורה, בשבילם זה ההיפך, כך בינתיים אפשר לפרש.

שאלה: האם בכלל יכול להיות מצב שיש טענות כלפי אנשים שלא לומדים את שיטת התיקון?

לא, אין טענות כלפי אלו שלא יכולים לפתוח להם את שיטת התיקון, אלא להסביר להם שכדאי להתעסק בזה, כי אחרת רע לנו. הבעיה שלנו היא שאנחנו לא יכולים לקשור את הרע שהם מרגישים, עם התיקון.

אם אדם חולה ואני רופא, אני מגיע עם חלוק לבן, אז הוא מאמין לי. אני נותן לו תרופה, מה אכפת לו, הוא לוקח, ובולע את התרופה. אם התרופה היא כבר, לא עלינו, ניתוח קשה, או משהו כזה, אז כבר יש בעיה, החולה לא מיד מסכים, הוא הולך לשמוע עוד רופאים, מה עוד אפשר לעשות, אולי בצורה אחרת, איפה וכן הלאה.

זאת אומרת, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מתקרבים לבני אדם, אבל קודם כל צריך להסביר להם שהם חולים. הישראלים נמצאים במצב כזה שהם לא מרגישים שרע, שום דבר לא רע, אין שום בעיה, למה אתה מרעיש כל כך, מה כל העניין הזה? תירגע. הכול בסדר גמור, אנחנו לומדים תורה, אנחנו מקיימים מצוות, הכול בסדר, ואתה לא יכול להגיד שהמצב ממש קרוב להתפוצצות.

גם כלפי כל העולם, כשאנחנו כך מדברים, נראה שאנחנו סתם נמצאים בעצבים, חולי נפש. מה אנחנו? כולם יכולים להגיד, תירגע, אתה רואה, מה אתה רואה? יש בעיות? לא, יש בעיות בגלל שיש אנשים משוגעים. תפסיק גם אתה לעורר אותם, והעולם יהיה יותר רגוע.

יש לנו בעיה, כי אנחנו רוצים למנוע את התפרצות המחלה והאנשים לא מבינים את זה, לא מבינים, אנחנו עובדים עם חומר מאוד קשה, שזה עם ישראל, אנחנו לא כל כך יכולים להגיע להסבר לאומות העולם, שלא רוצים לשמוע אותנו, אנחנו כבולים.

תלמיד: אז הבעיה היא בנו?

יש בעיות ביחס שלנו, בהפצה שלנו לכולם. יש בעיות אובייקטיביות, שלא תלויות בנו, ויש בעיות שתלויות בנו, ואולי אנחנו לא מספיק משקיעים בהן.

תלמיד: אולי זה יכול להביא אותנו לתפילה משותפת, אם באמת לכולנו יש בעיה אחת?

גם בזה יש בעיה, כי אנחנו לא מרגישים חשיבות להפצת חכמת הקבלה לכולם, לא מרגישים חשיבות.

אני לא רואה שהחבר'ה שלנו ממש חורשים את אתרי האינטרנט בכל השפות, ומחפשים איפה רק אפשר להכניס את החומרים שלנו. אני לא רואה, גם בקבוצות חו"ל, וגם בקבוצות ישראל, ממש לא. אני לא יודע מה לעשות, אבל ודאי שזה עוצר אותנו.

במידה שנוכל להראות את עצמנו, כמוכנים לתיקון הכללי, אז הבורא יקדם אותנו, כי אנחנו הראש. אם אנחנו רוצים לתפקד כראש, אז הוא יקדם אותנו ויקרב את הגוף הכללי, שזה כל אומות העולם אלינו.

יקדם, זה יקדם גם את הגרון, גרון זה כל אלו שהם יהודים אבל לא מסכימים, יש הרבה דרגות, כולל אלו שכבר יצאו לגלות.

תלמיד: לכן האם יכולה להיות טענה כלפי אנשים, שעדיין לא הבינו מהי שיטת התיקון?

הטענה היא, כלפינו.

תלמיד: אז רק כלפינו?

כלפינו. האם אני מדבר בצורה שאני מאשים מישהו?

תלמיד: כן, בכתבות שלנו, כאילו יש לנו טענה לאלו שכתוב להם בתעודת זהות יהודי, יש לנו טענה שהם לא מתחברים.

ליהודים? ודאי.

תלמיד: למה יש כלפיהם טענה, אם הם עדיין לא מבינים מה שיטת התיקון?

כי אנחנו מנסים בכל מיני צורות לעורר אותם.

תלמיד: זו הבעיה שלנו שאנחנו לא יודעים להסביר, אבל מהצורה שאנחנו מסבירים אין אפשרות להבין שום דבר.

בסדר, אז שנשתוק בינתיים?

תלמיד: לא, אני לא חושב שצריך לשתוק. אני שואל האם התסכול הזה, שאנחנו לא יודעים להסביר יכול להביא תפילה?.

תפילה שלנו, כן, זה כן.

תלמיד: זאת תפילה נכונה?

התפילה תמיד נכונה, תמיד טוב להתפלל, אבל יחד עם זה אסור שזה ימנע מאתנו לעבוד במערכת הסברה.

תלמיד: כן, מערכת הסברה זה ברור. אבל בכל זאת, האם יש מקום לבוא בטענה ולהאשים מישהו, חוץ מאתנו במערכת ההסברה?

לא.

תלמיד: אין מקום?

לא. אולי רק כדי להרגיז כי הוא לא מתעורר, זה אחד מאופני הפניה, ככה, אבל אני לא באמת יכול לבוא בתביעה למישהו, לאף אחד. לא לדתיים, לא לחילונים, ולא לאף אחד, רק לעצמנו, גם הבורא דורש מאתנו.

מה שהוא אומר נכון להיום, אם אתם תגיעו למצב שאתם יכולים להיות מעבר, אז אוטומטית הכול ייפתח לכם ותהיו כמעבר. כלפי מה אנחנו יכולים להיות מעבר? אני לא רואה את האנשים האלו שמחכים, מצפים מאיתנו.

שאלה: דווקא היום בהפצה החיצונית, בחברה הדתית יש שבר גדול בקשרים ביניהם, והם כן שואלים שאלות, וכן מחפשים, אבל אנחנו סוגרים להם את הדרך שלנו.

זה שאנחנו סוגרים את הדרך שלנו, זה ברור, והיא סגורה מאז ומתמיד. כך היה גם בזמנו של בעל הסולם, גם אחרי האר"י זה נסגר. היה עוד את הבעל שם טוב, אבל אחר כך כמו שבעל הסולם כותב, נסגרו הדלתות, הכול נסגר.

אבל זו לא אותה האוכלוסייה שאליה אנחנו פונים. אנחנו בשום צורה לא פונים לאיש דתי. הוא לא זקוק, הוא לא צריך, הוא נמצא באיזו עבודה שלו, מה שנקרא אצלו "עבודת ה" ואני לא הולך למשוך אותו לאיזו צורה אחרת. ממש לא. לכן מה שאתה אומר לי, בכלל לא שייך אלינו.

תלמיד: אנחנו בדרך כלל לא פונים אליהם, אבל כשהם רואים אותנו בהפצה בחוץ הם באים ושואלים שאלות. זה לא שאני פונה.

אם שואלים שאלות, אפשר לענות משהו, אבל צריך לדעת איך לענות. כי אסור לך לקלקל אותם. אם הוא נמצא במצב שהוא חושב שהוא צודק והוא צדיק, תעזוב אותו, שיהיה צודק וצדיק. יותר טוב לא לדבר, והכי טוב להתחמק מזה. יש להם מורים, יש להם מסגרת ולכן אין לנו מה לעשות שם. לנו יש משלנו, להם יש משלהם. אנחנו לא נוגעים בהם, ואני מקווה שהם לא יגעו בנו. במשך הזמן נראה מה יקרה, הזמן עושה את שלו.

שאלה: השבוע התפרסמה החלטה של בית המשפט הבינלאומי בהאג, שקבע שישראל בצעה פשעי מלחמה. לדבר הזה יהיו כל מיני השלכות לאורך זמן. איך להתייחס לזה? הממשלה כמובן מיד אומרת שזה הכול שקר וצביעות אבל ראיתי שגם אני בפנים מרגיש אותו דבר. זאת היתה גם התגובה הפנימית של להודעה הזאת. ומצד שני לבוא ולהגיד, שאנחנו אשמים, כמו שאתה לפעמים עושה, זה גם נראה לי בלתי אפשרי להסביר דבר כזה בצורה כזאת.

בלי שום משפט של האג ובלי אף אחד, אנחנו ממשיכים להסביר את מה שכתוב בספרי הקבלה, במקורות האותנטיים, שזה התורה, ספר הזוהר, ספר הזוהר עם פירוש הסולם, דברי בעל הסולם, ודברי רב"ש. אתה יכול לצרף לזה עוד מקובלים, לא חשוב, אבל אנחנו מסבירים מה כתוב שם. ואת זה לא יכתיב לי שום משפט האג, מה לעשות, אני רק מסביר את המצב בעולם, עד כמה אנחנו יכולים לתקן אותו היום, ולאיזו צורה אנחנו צריכים להגיע לפי חוקי הטבע, כי "חוק נתן ולא יעבור".

תלמיד: נראה שהמסר הזה שנשמע רגשית שאנחנו אשמים, הוא בכלל לא מסוגל לעבור את סף האוזן.

זה שהיהודים אשמים, זה נכון. ודאי שצריכים להשתדל להסביר את זה בצורה כזאת שזה יישמע. זה הכול תלוי בגישה, באמנות שצריכים לרכוש במקצוע הזה של הפצה. אבל התוכן עצמו הוא כך.

תלמיד: אבל זה לא עניין של כמה מקורות נכתוב שם, לא נראה שזה עוזר. איך להעביר את המסר הזה?

גם אני שואל, בזה אני איתך. אבל גם כן חייבים להעביר. אתה נמצא ליד חולה, חולה ממש, וישנה תרופה אחת אחרת הוא הולך למות. ולפני שהולך למות הוא הולך לקבל כאלו ייסורים, כאלו מכות, ואתה מסתכל על החולה הזה ורוצה להציל אותו, אז אין לך ברירה. רק השאלה היא [איך] בכל זאת להשתדל לעדן את זה כמה שאפשר.

אבל הבעיה היא שהעם הוא קשה עורף. ואפילו שאתה תעשה מזה לא יודע מה, ותמלא את זה בכל מיני קרמים, ממתקים וסירופים, לא יעזור לך כלום, הם לא ירצו לקבל את זה. כי מדובר בסופו של דבר על קבלת תרופה, תרופה מרה. וכשאתה אומר, "אבל אחרת ימות החולה, מה לעשות", את זה לא רוצים לשמוע. כי עדיין הם לא מזהים את הסימנים.

אבל אחר כך יהיה מאוחר, ויצטרכו לא תרופה אלא ניתוח, ואולי עוד משהו יותר קשה. במצב כזה אנחנו נמצאים.

תלמיד: יש הבדל בין להגיד למישהו שהוא חולה לבין להגיד לו שהוא אשם, היום זה נשמע כאילו יותר שהוא אשם.

תמצא מילה אחרת. אבל אם יוצא שאני גורם לאיזו תופעה, אז תקרא "גורם" אולי במקום "אשם".

תלמיד: האם באמת צריך להתרכז באספקט הזה של תפקיד עם ישראל כלפי העולם? או אולי יותר פשוט להסביר את זה כמו שאמרת קודם, שהוא חולה, זאת אומרת לישראלים עצמם, שלעם ישראל לא טוב.

הם לגמרי לא מרגישים את עצמם חולים, לא מרגישים. אני חייב לתת לעצמי הצדקה למה אני פונה אליהם. איזה סימנים רעים יש לנו שאני בא ואומר "יש לי, יש לי". מה אני אגיד להם, כנגד מה?

תלמיד: לי נראה יותר קרוב להסביר שהמצב הוא מסוכן ויהיה יותר גרוע. אם הם לא מרגישים חולים הם בטח לא מרגישים אשמים, את זה עוד יותר קשה להסביר.

כן? אני לא שומע ממך מה לעשות.

תלמיד: אני אומר שאולי יותר אפשרי להסביר דווקא בצורה אגוצנטרית על המצב המסוכן שעם ישראל נמצא בו.

לא נמצא במצב מסוכן, מה אתה מרעיש עולמות, הכול בסדר גמור אצלנו. תראה מה שקורה, לפי הסטטיסטיקה, לפי הכול, ברוך השם אנחנו יותר מתקדמים מכולם. כן, לפי מדד האושר.

תלמיד: כן, אבל אפשר לראות כבר הרבה עננים שמגיעים מכל הכיוונים.

אבל לא אלינו. אנחנו נצא כרגיל מכל הדברים האלה ברווח גדול. אתה רואה, העם חוגג. לא מספיק לו חגים משלו, אז מצרף עוד סילבסטר.

תלמיד: אני לא חושב שזה כזה פשוט, כי יש גם הרבה אנשים שעוזבים את ישראל, הרבה ישראלים שלא רוצים להיות פה.

זה רק סימן שמחפשים עוד יותר, אז למה רע? גם אתה תיסע. אולי בלעדיך יהיה יותר שקט.

תלמיד: לא יודע. בכל זאת נראה לי שזה יותר קל להסביר לעם ישראל כלפי עצמם מאשר לגבי תפקידם כלפי העולם.

אז אתה תנסה ואנחנו נשמח לקרוא מה שתכתוב, בבקשה.

תלמיד: אני לא שואל כלפי עצמי, אני שואל כלפי הכיוון הכללי.

לא, אני אומר כלפיך. יש לך רעיון, בבקשה, שפוך אותו על הנייר. אתה יודע לכתוב, אז תכתוב.

באים אלי פעמיים בשבוע אנשים, שומעים מה אני מדבר, ואני מדבר אותו דבר כל הזמן, אין לי יותר מה [להגיד], כך אני בנוי, אני מאוד מרובע. אני אומר בשיא הרצינות, לא שאתם תגידו, "לא לא, אתה מגוון", אני מרובע מאוד, ואני כל החיים אומר את אותו דבר. אולי בגלל זה נראה לי שאני לא סוטה מהדרך, אבל זה בגלל הריבוע, ממש.

אני לא יודע מה לעשות. ותראה מה שקורה לא רק איתנו, מזהים את זה בעולם, דווקא זה מעניין שבעולם יש מלא כתבות, כל מיני חקירות על המצב הגרוע המתקדם, צונאמי ממש, מכל הכיוונים. אבל הדברים שלנו לא נשמעים, לא יתקבלו, [למרות] שזה הכי לפי הטבע, הכי נכון, הכי ישר, הכי פנימי, והם לא מתקבלים.

תפרסם שאיזו קופסה מסתובבת באוויר והיא מקרינה על כל האנושות משהו, הם יקבלו, ואת זה לא. אז תכתבו, תכתבו משהו, תשלחו אלי, אולי נוכל לפרסם את זה. אבל אנחנו חייבים.

תלמיד: אני רוצה להגיד שאנחנו כן יכולים לכתוב את זה בצורה חיובית, בצורה של חוקים, ואצל בעל הסולם רואים את זה גם בדור האחרון וגם במאמרים שלו, וזה מתקבל, אמנם חלקית, אבל רואים שיש הצלחה בזה אם אנחנו כותבים את זה בצורה מדעית ובצורה שאנחנו רוצים לקרב את הבן אדם לתמונה הזאת.

יכול להיות, תראה לי את ההצלחה שלך. אני אשמח ללמוד ולהגיד לאחרים שילמדו מזה.

תלמיד: דווקא מאמר אחד שלי התקבל בעיתון חיצוני, ויש לנו קבוצה שלמה שמנסה להכניס את זה לכל מיני אתרים אחרים בעולם וזה כן מתקבל.

זה שזה מתקבל באתרים זה גם טוב, זה חשוב, אבל האם זה נותן תוצאות, זאת השאלה. תעביר לכולם מה שאתם עושים, יכול להיות שאפשר לעשות זאת בשפות אחרות, יכול להיות שאפשר ללמוד את הגישה וכן הלאה. בבקשה, אני רק אשמח. אני שמח לשמוע אבל צריכים לראות מה לעשות הלאה.

שאלה: השבוע בתכנית "חיים חדשים" אמרת, "כמה שאני משתדל לפתוח את המנגנון הזה, את העתיד, את ראיית העתיד לעם ישראל, אני לא מצליח. זה כבר עשרות שנים שאני משתדל לכתוב, לדבר, להסביר בכל מיני צורות, לא מצליח".

זה אמת, נכון או לא?

תלמיד: אתה המשכת, "אולי הבעיה בי, אני לא יודע, אבל אני לא מסוגל".

אני מרגיש שאני לא מסוגל, ודאי. אנחנו מדברים דברים אמיתיים, כך לפי דעתנו. זה כתוב גם במקורות אותנטיים, לא שאנחנו מורידים אותם מעצמנו. ומשתדלים רק להעביר את זה דרכנו בצורה כמה שיותר קרובה למשתמש, שאנחנו יכולים איכשהו לתאר אותו. אבל אנחנו רואים חוסר הצלחה, והעולם בינתיים מתדרדר. זאת אומרת, יש לפניי חולה על מיטה, בינתיים אולי הוא לא נראה כל כך סופני, אבל חולה בטוח, וכולם מודעים לזה. אין לך היום ממשלה או כלי תקשורת או כל מיני מומחים למיניהם, חוקרים למיניהם, שהם יגידו לך שהאנושות נמצאת במצב טוב. אלא ממש מכל הכיוונים רע ומתפתח לרע כל הזמן, ואנחנו לא יכולים לעצור.

אנחנו עדיין נמצאים במצב כמו אדם שנופל מהגג אבל עוד לא הגיע לקרקע, אז הוא אומר "לעת עתה זה בסדר". אותם מיליארדי אנשים שהיום עובדים, אם פעם הייתה, וגם בימינו עדיין יש איזה כיסוי פנסיה, עוד מעט זה לא יהיה. ואנשים חיים עוד שלושים שנה אחרי שהם גומרים לעבוד, ממה הם יחיו? אנחנו נכנסים למצב שמה יהיה בכלל, עם הבריאות, עם כל הדברים האלה, עוד מעט זה עלול להתפוצץ. בינתיים קשה לנו, קשה לנו להסביר את זה. האנושות לא רוצה לשמוע.

תלמיד: ומה תהיה הצלחה בעיניך?

אם אנחנו היינו יכולים לראות כמו שיש איזו אבן בחלל שממש מתקרבת לכדור הארץ ובטוח שעוד מעט היא תיכנס בנו, אם היינו רואים את הדברים האלה ככה בחוש, היינו יכולים לעשות משהו. היינו יכולים לעשות. אם אתה רואה שכן, שבעוד נגיד חודש או מתי, כי רואים אותם מרחוק, אתה יכול להגיד אפילו בעוד כמה שנים, אבל בטוח שהיא מגיעה ונופלת עלינו, ואז לא נשאר לך מכדור הארץ כלום חוץ מפיצוץ אחד גדול, אז לפחות היה אפשר לשכנע אותם שיש אפשרות למנוע את זה. הם לא רואים סכנה.

תלמיד: אין אבן בחלל. לא רואים, לא שומעים.

יש לך אבן גדולה מאוד. לא אבן, פצצה כזאת שעלולה לפוצץ את כל העולם. אומרים לך את זה גם כלכלנים, כולם, כל האנשים שמתעסקים בניהול רציני של כדור הארץ כך אומרים, אבל לא שומעים.

תלמיד: זאת הבעיה, לא שומעים. אז מה לעשות מכאן שלא שומעים ואנחנו אולי צועקים באיזה קול חלש שאבן מתקרבת, מה מפה בנקודה הזאת?

אצלנו?

תלמיד: כן.

לצאת לפרסום רחב אנחנו חייבים. אבל רק אל תיקח את זה בצורה אישית, אני רואה בפעולה הזאת אפס תקווה. אבל אם אנחנו נשפיע לבורא, שהוא ישנה את המצב, שהוא יעורר את הלב של בני האדם, זה יקרה. זה מה שאנחנו חייבים לעשות. הפרסום שלנו יכול להיות פרסום מתוך הלב של כל אחד ואחד, שיקבל ממש אינפוזיה כזאת מהבורא, מהכוח הפנימי. שאנחנו פועלים על הבורא בצורה חיצונה, והוא פועל על כולם מהצורה הפנימית. ואז מזה אנשים ירצו לדעת, לשמוע. זה פתאום יופיע בלב שלהם, במוח שלהם, "מה זה? איך זה? ככה זה?".

כמו שזה לפעמים קורה באנושות, אתמול לא חשבו על זה, היום חושבים. אתמול לא רצו את זה, והיום רוצים. למה? ככה. הם לא שואלים מאיפה, כי הם כבר נמצאים בזה. אני מצפה לתהליך כזה.

תלמיד: איך מפרסמים מתוך הלב?

כשאנחנו נעשה את זה. אם אנחנו "בני ברוך" נרצה שזה יקרה ונפנה לבורא ובאמת נחייב אותו, נבקש ממנו כולנו יחד בתפילה נכונה, אז זה יקרה. לכן בזמן האחרון אנחנו לומדים איך אנחנו מתאחדים לקראת התפילה.

תלמיד: איך הפרסום החיצוני עוזר לפרסום הפנימי, נקרא לו ככה?

כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה. אני לא יכול להרשות לעצמי לא לממש את זה. אנחנו מקבלים מעשר מכל החברים שלנו שבכל העולם, חוץ מזה שזה נשאר שם בקבוצות גם להפצה, במעשר אפשר להשתמש רק לטובת האנושות, כי בזה אנחנו מגיעים לטובה לבורא. אתה לא יכול לשלוח לבורא את המעשר שלך. אבל בזה שאתה משקיע את זה טוב, נכון בהפצה באנושות שהם יפנו עוד קצת לבורא אז זה השימוש הנכון. לכן אנחנו מפיצים.

תלמיד: אבל אם כמקובל אתה אומר שאתה רואה בזה אפס תקווה?

לא, ככה אומרים, אבל זה לא נכון גם זה כן, אחרת אם בעל הסולם גם היה עושה ככה, מה היינו עושים היום? לא, גם אנחנו חייבים, הוא גם כותב לכן אנחנו חייבים לכתוב ספרים ולפרסם מאמרים וכן הלאה. אנחנו חייבים, אבל נראה לי, שוב זה נראה לי, שבעצם הידיעה על התיקון היא תגיע אליהם מהדרישה שלנו לבורא ואז הבורא יחדיר בליבם כבר את הרעיון הזה.

תלמיד: הקטע מ"כתבי הדור האחרון" של בעל הסולם "אם היית באי פראים שלא תוכל לסדרם בדרך החוק כי אם בדרך דת, ההיית מפקפק בזה ועוזב אותם שישמידו זה את זה? כן מבחינת אלטרואיזם כולם פראים ואין שום תחבולה שיקובל עליהם אם לא בדרך דת, מי יהסס לעזבם לנפשם עד שישמידו זה את זה בפצצות מיימן"

שאלה: בחלק שקראנו בתחילת השיעור, כותב בעל הסולם כיוון שברכת הבורא היא נצחית אז גם מקבליה צריכים להיות נצחיים. והפקטור הזה של הזמן כשאנחנו מתחברים בתפילה עם החברים, עד כמה חשוב שהתפילה שלנו תהיה מסונכרנת, שברגע נתון כולנו נתפלל, הרי אין זמן ברוחניות ביחס לנצחיות שעליה הוא כותב כאן?

אנחנו לא צריכים להתפלל דווקא בזמן אחד, בזמן שקיעה, בזמן עמוד השחר וכן הלאה. לא, אלא כל אחד ואחד מתי שהוא מסוגל, הוא צריך לבקש מהבורא שיקבל את הבקשה שלנו, את המ"ן שלנו. שאנחנו מאוד רוצים להיות מקושרים בינו לכל אומות העולם שכל אומות העולם יגלו את הבורא ככוח העליון והטוב וירצו להיות מחוברים ביניהם ואיתנו ועם הבורא יחד כולנו למערכת אחת.

תלמיד: אנחנו מוסיפים את הפקטור הזה של אומות העולם בכל זאת, כי דיברנו שאנחנו מתמקדים רק בעשירייה, אבל איכשהו רגשית צריך לכלול אותם בבקשה הזאת?

כן, ודאי. זה כדי לא לפזר את תשומת הלב אז אנחנו כך אומרים, רק העשירייה היא חשובה, אבל העשירייה היא מתקיימת אך ורק כדי להביא את התיקון הכללי. מטרת הבריאה שאנחנו דווקא אותם שנקראים אומות העולם זאת אומרת עביות ב', ג' וד' אח"פ אותם אנחנו מביאים לדבקות בבורא. ואנחנו סך הכול גלגלתא עיניים, ראש, קטנים, חלשים, אנחנו רק מייצבים את הקשר בין הבורא לאח"פ, לאומות העולם . ואחרי שאנחנו מייצבים את הקשר.

העיקר מה שמתרחש ומתגלה זה דווקא באח"פ באומות העולם. כמו שאנחנו לומדים מהמבנה הכללי. אבל בינתיים את הקשר אנחנו חייבים לייצב.

תלמיד: בחלק הקודם של השיעור דיברנו על כך שבעשירייה אנחנו מצפים לתשובה ואנחנו צריכים להרגיש את התשובה משותפת, למה אנחנו צריכים לצפות כתשובה באח"פ הזה, כתוצאה חיובית של הבקשה שלנו?

רק נכונות לשמוע ונכונות להשתתף, קצת מצידם וגם את זה אי אפשר כל כך לדרוש מהם אלא רק נכונות, אבל יותר מזה זה כבר מגיע מלמעלה ודרכנו. אח"פ לא מסוגלים בעצמם לעשות שום דבר, אפילו החסרונות, המ"ן שלו מעלים גלגלתא ועיניים.

שאלה: האם אתה מאמין שאפשר שבמדינות בלטין אמריקה תהיה איזו דוגמה לאיחוד ולחיבור. בחודשים האלה אנחנו עם הממשלה של מקסיקו מיישמים תוכניות לטובת העם ובעוד מדינות באמריקה מסתכלים על מקסיקו כדוגמה. האם אתה חושב שיכול להיות פעולות של חיבור במדינה אחת שתהיה כדוגמה ליתר הארצות?

יכול להיות שכן. הבעיה היא עד כמה שאני מכיר את אמריקה הלטינית עדיין אין שם ממש כלי תקשורת וקשר בין האנשים שהם בכלל שומעים זה את זה, מרגישים זה את זה. הם כאילו נמצאים עדיין בקבוצות, עמים, חברות שונות, נקווה שזה יקרה. אני חושב שאתם כל הקבוצות שלנו מאמריקה לטינית, צריכים להשתדל למלאות את האינטרנט בשפה הספרדית בכל החומרים שלנו, דוגמאות, נחיצות לחיבור כמקור, כמפתח להצלחה לשגשוג. ובינתיים אני לא כל כך רואה שאתם בזה אקטיביים, צריכים להשתדל.

שאלה: אם אנחנו אומרים שסוף מעשה במחשב תחילה וכול ההפצה שלנו היא למעשה לא מכילה בתוכה איזה טכניקות מניפולטיביות, כלומר אנחנו באים ואומרים לאדם אתה יכול לרכוש חופש דווקא אבל לא להיות תלוי במישהו, זאת אומרת, כעקרון. מה שעושים עכשיו לכול ההמונים אולי אנחנו לא נותנים להם פשוט מה שהם צריכים.

אולי הם צריכים איזו שיטה שמציגה בפניהם איזו מטרה רגילה ואז הם ישתוקקו אליה. ואז לאט לאט, תוך כדי התהליך, מתוך הפעולות שאנחנו יכולים להראות להם כדוגמה, הם יראו שמאחורי המטרה הזאת ישנה מטרה יותר מעניינת. לגבי הגשת השיטה. האם לא כדאי בכלל לחשוב, מצד אחד אנחנו אומרים כן צריך לעטוף, ומצד שני יש כאן איזו סתירה. איך לפתור אותה?

לא יודע. מלא סתירות, לא יודעים בדיוק מה לעשות, אני לא יכול להגיד לכם כי כל קבוצה פועלת בתנאים משלה. קודם כל אתם צריכים לדאוג לשלום הקבוצה, שזה לא יהיה נגד מה שיחשבו עליכם פתאום בצורה לא טובה, אלא אם אני מדבר על ההפצה, אני לא פונה לקבוצות ברוסיה, אני פונה לקבוצות שנמצאות במדינות אחרות וברוסיה אני לא יכול להגיד. אני לא מבין את המצב כמו שנמצא שם. ממש לא.

שאלה: בשנה האחרונה נוצר מתח גדול בין סין לארצות הברית, ונראה כאילו סין וארצות הברית הפכו לאויבות גדולות, כמו שבעבר היו רוסיה וארצות הברית. מדברים על היהודים כמקור לחוליים של כל האנושות, אבל היהודים לא מרגישים את הכאב, כי הכאב מורגש דווקא בגוף ולא בראש, ואילו היהודים הם כמו הראש. אולי אפשר לעשות משהו בהפצה? כי אחרת אני רואה ממש אסון גדול שמתקרב לקראת האנושות, במיוחד בסין. אני לא יודע מה לעשות רוחנית, פיזית, מה הקשרים, אבל אנחנו יודעים שסין וארצות הברית הן שתי מעצמות גדולות בעולם, ומה שיקרה ביניהן ישפיע על כל האנושות. אז מה אפשר לעשות כאן?

אני מבין אותך. אבל אני כאן עד כדי כך קטן שאני לא יכול, לא יכול כאן להגיד משהו. אני גם לא כל כך בקיא בכול הדברים האלה, אמנם שומע מה שכותבים עיתונים, אבל לא יודע. ודאי שזה הכול מאוד מדאיג, ומדאיג הרבה אנשים גם אותך ואותי, אבל מה לעשות, איך אנחנו יכולים כאן לפעול? אני לא יודע. בתפילה שלנו הכללית עבור שלום העולם, לא יותר מזה. מה עוד אנחנו יכולים להשפיע לארצות הברית, או להשפיע לסין? כאלו מעצמות עם כזה אגו כל כך גדול בכול אחת מהן, שזה בלתי אפשרי.

אם תמליצו לי משהו, אני אשמח לעשות. לא בטוח שזה אפשרי, לא בטוח. אבל מה שאתה אומר זה באמת נכון, ואני אפילו לא יודע איך לגשת לזה חוץ מלהסביר בכללות את התהליך שהעולם עובר, אבל גם זה לא משפיע על אף אחד ממקבלי ההחלטות. לא. יש לפניהם מטרה אחת וזהו, שזה להכניע את השני.

תלמיד: אתמול הייתה פגישה נהדרת של צוות הערבות מהכלי העולמי. זאת הייתה הפגישה הראשונה, והייתי רוצה להביע את התחושות שלי לגבי זה. זה היה ממש נהדר, הייתה השתתפות מאוד טובה, חברים שחלקו את ההתרשמויות שלהם משיעור הבוקר בקשר למה שהם יכולים לעשות כלפי הכנס. חברים מקבוצת קייב היו שם, ועוד חברים מכל העולם, כאלה שנתנו עזרה גדולה, ואנחנו זקוקים לעזרה גדולה.

היינו רוצים שיתחברו עוד יותר חברים מיד אחרי שיעור הבוקר לסיכום, ומיד אחרי הסיכום אנחנו מתאספים בזום, וכולם, כל החברים מוזמנים לחלוק את ההתרשמות שלהם, ואת כל מה שאנחנו מרגישים כאן. כל העולם כלול בזה כדי לעזור זה לזה, וכולנו נעבוד על הכנס. זה יקרה בזום האירופאי שזה 2024048008, אנחנו נצפה לכולכם אחרי הסיכום של העשיריות, ומיד אחרי אנחנו ניפגש. נתראה שם, לחיים.

תלמיד: רציתי להודיע שמחר בבוקר יהיה שיעור מיוחד יחד עם הרב וכל החברים מהכלי העולמי, בעקבות הרבה שאלות שהתאספו בכלי העולמי, עם רצון לברר קצת על הכנס, על הכנסים, על כל הכיוון שאליו אנחנו הולכים. אז מיד אחר השיעור ישלח להם גם לינק שיפורסם גם בסביבה טובה, כדי שיוכלו לשלוח שאלות לשיעור מחר בבוקר. ואם יש איזה רצון לחומר לימוד מסוים, תציינו אותו שם, ונביא את זה למחר בבוקר. אז מחר בבוקר יש שיעור מיוחד של הרב יחד עם כל הכלי.

אז בקיצור בצורה אחרת אולי, אני מחר נותן שיעור לכלי העולמי. אני רוצה לשמוע מכל החברים שלנו מהכלי העולמי שאלות על מה הם רוצים לשמוע, מה הם רוצים לשאול, מה הם רוצים. בקיצור כל מה שאתם רוצים, אני מכוון לכלי העולמי בוקר שלם, משלוש בלילה לפי שעון ישראל עד רבע לשש, או כמה שתרצו. ומקבוצת פתח תקווה וישראל, מי שרוצה מצטרף, מי שלא, לא. אבל אני הולך לפי השאלות והדרישות של הכלי העולמי.

(סוף השיעור)