שיעור בוקר 19.10.2019- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס אירופה

טורקיה, בבקשה.

תלמיד: קודם כל אנחנו רוצים להודות לכול החברים, לכול הכלי העולמי, על זה שהתפללתם עלינו שנקבל ויזות כדי שהחברים שלנו יגיעו לכנס בולגריה. אנחנו רוצים מאוד לתמוך בחברים שלנו בבולגריה, באירופה, ועכשיו אנחנו מנסים לקבל ויזות ולהגיע לחמישים חברים. קיבלנו ויזות ראשונות אתמול, ואני מקווה שבסוף השבוע הבא נקבל את כל הוויזות ונגיע לכנס בבולגריה כדי לתמוך בכם, בשביל הכלי העולמי, בשביל כל האנושות.

יופי, מצוין. רק צריך לדאוג, האם יכול להיות שיהיו גם בגבול בעיות?

תלמיד: אם הם יקבלו את הוויזות, לא תהיה בעיה. הם יגיעו עם האוטובוס והכול מסודר. רק מחכים לוויזות. אתמול עשרה אנשים קיבלו את הוויזה, זה כבר סימן שהם יקבלו.

יופי, מצוין.

שאלה: יש לנו עכשיו יומיים ברומא עם חברים מאוד מסורים. איך אנחנו יכולים להשתמש בחיסרון ובחשיבות שהגענו אליהם עם החברים האירופאים כדי לבנות קבוצה פיזית חזקה ברומא? ברור לנו שצריך לעשות מאמצים לקראת חיבור, אבל אולי תוכל לכוון אותנו במה להתמקד בדיוק, ואיך הכלי העולמי יכול לסייע לנו במהלך היומיים האלו?

אנחנו צריכים לעזור לכול החברים האלה שגרים ברומא שיהיה להם מרכז, שיהיה להם מקום שהם יוכלו שם להתחבר, שיוכלו להגיע פעם בכמה זמן. קודם כל בבוקר יחד איתנו מתי שהם יכולים, שנית, אולי פעם בחודש להתאסף לאיזה יום ועוד ועוד. בסך הכול זה מקום מאוד טוב, מאוד חזק, הייתי מאוד רוצה לראות אותם מסודרים במרכז החדש ומחיים אותו. אנחנו נתמוך בזה, נעזור בכול מה שצריך, רק שיתחילו את זה לעשות.

אין לנו קבוצה יותר גדולה וחזקה, אמנם היא כבר קיימת אבל לא בצורה שאפשר לדבר על משהו אחד, אבל אין לנו באף מדינה באירופה קבוצה כזאת כמו איטליה. לכן צריכים לדאוג להם ושיהיו דוגמה לכול מיני קבוצות אחרות. אני מקווה שגרמניה, ספרד. יש מקומות שבהם היו לנו קבוצות ונחלשו, אז אנחנו צריכים להחיות אותן שוב.

מה עושים עכשיו?

תלמיד: אנחנו דנים בזה שאולי במצב הזה כדאי להוסיף משהו לתוכן, אולי "אין עוד מלבדו" מ"שמעתי" או אולי משהו על תפילה, מה אתה מציע?

אני מציע לדון על זה גם כן. חשבתי על זה קודם. בואו נשמע איזה נושאים יש לנו לכנס ואיך אנחנו מתקדמים עם הנושאים האלו, האם אנחנו שלמים איתם. הכוונה לשיעורים, לנושאי השיעורים. והאם אנחנו צריכים להוסיף משהו, להחליף משהו, מה אתם חושבים.

אם יש לנו תשעה שיעורים, אז אנחנו צריכים שיהיו לנו שלושה עשר, כי אז על בטוח נוכל תמיד לגוון.

תלמיד: נושאי השיעורים,

שיעור ראשון הוא בעצם סיכום העבודה שלנו, "מהתעוררות הנקודה שבלב ועד לייאוש מכוחותינו עצמנו".

זה מה שלמדנו קודם, על זה שאחרי כול העבודה שעשינו במשך הרבה שנים, מגיעים למצב שאני לא יכול להגיע לכלום, כנראה שאני מגיע לאיזה סיתום, מחסום.

תלמיד: שיעור שני "לחיות בחיסרון להשפיע".

זה על ילד וילדה.

תלמיד: שיעור שלישי "בניית דמות הבורא בעשירייה".

נשמע עדיין מעורפל.

תלמיד: זה שהקבוצה היא הכלי המקשר בין אדם לבורא, "מאהבת הבריות לאהבת ה'", "אתם עשיתם אותי", שהכול זה דרך הקבוצה.

שיעור רביעי "הרווח ביציאה לעשירייה העולמית", שזה התכווצות והתפשטות.

שיעור חמישי "הכבדת הלב הזדמנות לעליה".

יותר טוב לא הזדמנות אלא הזמנה לעליה. הזדמנות זה כאילו לא נורא שאני מפספס, והזמנה זה שמהכבדת הלב תמיד מגיעים לעליה.

תלמיד: שיעור שישי "ערבות".

שיעור שביעי "תפילת רבים", "פניה משותפת לבורא". וזה סוגר את יום שבת.

יום ראשון, שיעור שמיני ""בני ברוך" צינור רוחני לעולם".

שיעור תשיעי "בונים כלי אירופאי משותף לפי כללי רב"ש".

זה עדיין די ככה. יש לנו חומר לשיעורים האלה?

תלמיד: אנחנו עובדים על זה.

עובדים. אז כמה שיעורים יש לנו בפועל מוכנים?

תלמיד: בפועל, כרגע, שיעור אחד.

שיעור אחד?

תלמיד: כן.

תלמיד: הרגשנו שמנושא מספר שתיים לשלוש יש פער גדול, יש קפיצה לבורא, אולי זה מוקדם מדי. החבר יציג את הרעיון הכללי של מהלך העבודה על נושאי השיעורים, איזו הרגשה יש לנו.

תלמיד: ההרגשה היא שאנחנו צריכים להתמקד בחיבור ודאגה הדדית. מה שאנחנו עושים זו ההכנה, ובכנס אנחנו יכולים לבחור את המאמרים ולעבוד עליהם. נוכל לראות רק דרך הקשר בינינו איזה מאמרים נצטרך כדי להתקדם. ולדעת עכשיו לאיזה מאמרים נזדקק בכנס אולי זה קצת מוקדם ולא ידוע.

מה שאנחנו מרגישים זה שאולי בכל פעם בכנס הרצונות משתנים, החסרונות משתנים. אנחנו צריכים מאמרים חדשים לעבוד עליהם, ובהתאם לחיסרון אנחנו בוחרים את המאמרים. ועכשיו זה חיבור, אולי על בסיס רב"ש להתמקד רק על החיבור.

זאת אומרת אתם שמרגישים את הכלי האירופאי, ממליצים שאנחנו לא נדבר על הבורא, על כוח עליון, אלא נהיה סגורים רק בחיבור בין בני האדם.

תלמיד: כבר מספר פעמים אספנו נושאים שאנשים הציגו, יש עשרות הצעות. בדרך כלל, אנחנו מתמצתים, זורקים דברים החוצה, עושים סדר עדיפות ואז בונים את השלבים שאנחנו רוצים לעבור. ואילו כאן ההרגשה, כמו שנגיד שאלת לגבי החברים ביוון, שאין לנו את הזכות לדלג על שום דבר.

אז מתי נקבל אישור לכל הנושאים כדי להכין את השיעורים? זה בכל זאת דורש עבודה. אמנם יש לנו כבר, פחות או יותר, את כל הפסוקים מוכנים, אבל בכל זאת.

תלמיד: אנחנו רוצים לבקש עזרה מהמקצוענים, כמו שאתה קורא להם. הייתה לנו פגישה אתמול עם הרבה חברים, אולי הם יכולים לייעץ איך לפעול בכזה מצב. אנחנו לא יכולים להחליט, לא יודעים איך, אין לנו תמונה ברורה של איך לעשות את זה.

תלמיד: לפני יומיים הרגשנו שמה שנוצר, החיבור הזה באקווריום, חייב לבוא בקשר עם אותו קו של אותם חברים כאן שיש להם המון ניסיון כבר שנים איך לבנות תוכן. פשוט זה לא יצא מבחינה טכנית, היה חג.

אני אוהב לשמוע משהו לעניין ולא מה שהיה וכן הלאה.

תלמיד: אז לעניין, זה מאוד נחוץ. החברים כאן עוזבים עוד יומיים.

מה אתם רוצים? מה נדרש מאתנו?

תלמיד: שאותם חברים מקצוענים ישבו אתנו באקווריום, ומשם ייוולד התוכן הכי נכון שיכול להיות. זו הבקשה.

אתם לא יכולים לדון עכשיו ולגמור את זה תוך חצי שעה, כמה שנשאר לנו עד סוף השיעור? בשביל מה אנחנו צריכים אקווריום? שכולם ישתתפו בזה ברצון. אתם תדברו ביניכם וזהו. את מי הם רוצים לחבר לעצמם כדי שתהיה להם מספיק תמיכה, דעות?

תלמיד: החברים המנוסים, שישבו פה אתנו עכשיו.

בבקשה, תשבו ותפעילו את כולם, אבל בעיקר אתם תדונו ביניכם. תוך חצי שעה שיהיה לנו את כל הסילבוס של הכנס ברור, תכנית סופית ברורה. סוגרים, גמרנו. תפעילו מיקרופונים שכולם ישמעו וישתתפו.

תלמיד: אני רק אתניע ונזרום. חברים, אתם כבר כמה ימים יושבים באקווריום, עושים איזו עבודת חיבור ביניכם, דברתם על נושאים. אז קודם כל תציגו את מה שאתם דברתם, מה הנקודות, הנושאים המרכזיים שאתם ראיתם לנכון שיהיו בכנס, ואז נראה איך אנחנו מחברים את שני הדברים יחד.

(הצעות חברים)

אני לא התכוונתי יותר לדבר, אבל אם אתם רוצים אדבר. מהו הסיכום? האם יש לנו תשעה שיעורים, נושאים, כלומר שם לכל שיעור ותחתיו תתי נושאים שבאותו שיעור אנחנו צריכים להעביר? צריכים לדון על כל דבר ודבר גם בכותרת, גם בתתי כותרות, ולפי זה להתחיל לראות האם הזרימה היא נכונה או לא, איזה ישיבות חברים אנחנו מחברים לזה לפי הנושאים, איזה שירים, כדי לקבל את החבילה שלמה. ישנה ראייה כזאת או לא?

תלמיד: עדיין אין. יש רשימה של נושאים שהחברים מאירופה מציעים. זה עדיין לא מאורגן כמו שאתה מבקש לפי רשימת נושאים ותתי נושאים.

הכותרת של השיעור זה לא מספיק, אני צריך לדעת בשביל מה אני צריך את השיעור הזה, מה אני מעביר בתוך השיעור ועם מה אני יוצא ממנו כדי להיכנס לשיעור הבא, זאת אומרת כל הנקודות. אחר כך לפי הנקודות האלה אני רואה מה עוד חסר אולי, או ההיפך, האם יש דברים לא כל כך חשובים כדי שלא יפריעו לנו, לא ימשכו אותנו לצדדים.

(הצעות החברים)

מה אתה חושב?

תלמיד: אני מתבטל.

לא. אנחנו יודעים איך אתה מתבטל, אל תעשה לנו כאן סצנות. איך זה נקרא, הסצנה העיקרית?

תלמיד: אז אם ללכת לסצנה עיקרית, זו הסצנה העיקרית. קודם כל אני מרגיש פה המון חיסרון, בגלל זה אני אומר שאני מתבטל, והמון רצון שזה יהיה לחיבור אירופה, רק לזה. והנושאים שהם עכשיו הציגו אלו נושאים שאנחנו עברנו בכל הכנסים, אבל שדרך זה נגיע לתפילה. כל מה שעברנו אבל דרך תפילה. אותו מאמר "אין עוד מלבדו" אבל דרך תפילה. אותו "מאמר הערבות" אבל דרך תפילה להסתכל על זה כל הזמן, והחיסרון שלהם שכל הזמן יהיה באוויר.

החברים הכינו את תשעת השיעורים האלה וזה דווקא מאוד לוגי, מאוד ברור, יש התחלה, חיסרון, אחר כך למה צריכים להגיע, שהבורא יהיה איתנו כל הזמן, תכונת השפעה, אהבה ומזה מתחילים לשוט. זה טוב ושם באמצע דווקא הכול בסדר. אני מציע לקחת מאמרים שלמים קטנים מ"שמעתי", נגיד "קושי בעבודה" שמתאים מאוד לאירופה. כמובן מאמר "אין עוד מלבדו" אבל להסתכל דרך התפילה, ששם ממש מהתחלה כתוב שירידות הן יותר מעליות ומה לעשות. הכול יש במאמר. "מאמר הערבות" שאתמול עברנו אותו ועברנו כתפילה ממש.

אז לקחת מאמרים, לא ציטוטים, ולסדר לפי תשעת הנושאים אחד אחרי שני. אף פעם באף כנס לא עברנו מאמרים. כל הזמן אנחנו בציטוטים ואף פעם לא היה לנו דבר כזה שכל דבר שאנחנו עוברים להסתכל דרך תפילה. זה מה שאני מציע לפי ההרגשה שלי.

טוב. שומע.

תלמיד: הכנס הזה הוא לא כמו שום כנס שהיה לפני כן מבחינת ההכנה.

זה לא בגלל שהוא אירופה. הוא כנס שרוצה לאחד את כל הקבוצות השונות, ודווקא כמו שהן רק לחבר. לא שאנחנו עושים מהן איזו מסה כזאת ובונים מחדש, אלא כמו שהן רק לחבר ביניהן.

תלמיד: הוא מאוד מאוד דינמי, הכול מאוד מאוד זורם ומשתנה, כמו שהחברים פה אמרו שכל רגע כל התוכן משתנה וכל הכיוון משתנה. וכאן יושבת עשיריית אירופה ובאמת הם עשו עבודת חיבור מדהימה. בכנס עצמו אנחנו נהיה ארבע מאות ויותר חברים מאירופה. בשיעורי בוקר לא רואים ארבע מאות חברים מאירופה, רואים ארבעים, חמישים אולי. זאת אומרת יהיו כל מיני חברים מאירופה וצריך לאחד גם אותם לכלי אחד ביחד עם כל החברים שיהיו שם.

מה שחשבתי זה פשוט לקחת את כל הנושאים שהחברים העלו פה, להכין על כולם קטעי מקור מראש, וחוץ מהשיעור הראשון שזה מההתעוררות הנקודה שבלב עד הייאוש מכוחותיי, לפני או אחרי כל שיעור לשבת עם עשיריית אירופה ונציגים מהמוזיקה ומישיבת חברים וכן הלאה ולהחליט ביחד מה יהיה הנושא של השיעור הבא, כאשר על כל נושא יש כבר חומר לימוד מוכן מראש. בצורה כזאת אנחנו נזרום עם מה שיקרה שם, כי זה בטוח לא מה שקורה כאן וזה בטוח לא מה שיקרה מחר ומה שיקרה מחרתיים, כל הזמן זה משתנה ואנחנו צריכים לבוא מוכנים לשינויים. צריכים להכין חומרי לימוד לכל הנושאים שיהיו, לכל המצבים שיהיו כמה שאפשר ולזרום עם מה שקורה שם.

תלמיד: במילים אחרות זה יכול להיות כמו תפריט במסעדה, מסעדת הבורא. הבורא המארח והבעלים של המסעדה, ויש לנו תפריט נגיד סלט, מרקים, מנות עיקריות, קינוחים, משקאות חריפים, קלים ובהתאם למצב אנחנו בוחרים מהתפריט.

תלמיד: כן, והעשירייה שיושבת כאן עכשיו ואלה שהיו באקווריום הם עשיריית אירופה, והם אלה שישבו איתך אחרי כל שיעור.

איתי?

תלמיד: כן, כדי להחליט מה הנושא של השיעור הבא.

לא. איתי לא. אני את הדברים האלה כבר עברתי. לא. זה טוב, דמוקרטיה זה טוב ובחירה זה טוב, רק לא איתי. אני דיקטטור. לא יכול להיות בעיניי, אלא אחרי ששומעים, אחרי שהם בוחרים, אחרי שהם מבינים ומסכימים, צריכים לעשות איזה תיקון. אבל אני לא חושב שבפורום כמו באירופה, ארבע מאות איש, אתה לא יכול להחליט משהו.

תלמיד: לא. עשיריית אירופה, העשירייה שעכשיו פה.

העשירייה הזאת, כן.

תלמיד: הם אלו שישבו איתך וישמעו ממך את ההתרשמויות. בקיצור אחרי כל שיעור לשבת איתך לעשות כזה דיון קצר.

מה אנחנו נדע מהשיעור?

תלמיד: מה לעשות הלאה? איזה נושא לבחור לשיעור הבא?

לא. זה לא נושא. השיעורים צריכים להיות באותם הנושאים. הנושאים לא נקבעים על ידנו אלא לפי מה שאנחנו מבינים מהי זרימת ההשגה, זרימת השתתפות האדם בתהליך, עד שהוא מגיע ל"אין עוד מלבדו", עד שמתחבר. וחוץ מזה אני אגיד לך, כשאני יוצא מהשיעור אני תמיד שואל באיזה גובה אני צריך להעביר את השיעור הבא, אבל כמעט ולא על הנושא. הנושא נשאר אותו נושא. יכול להיות שאני אמחק כמה פסוקים ולכן אני דורש קצת יותר מהרגיל. אם בדרך כלל אני צריך שבעה, שמונה, מקסימום תשעה פסוקים, אז אני דורש שלושה עשר נגיד, ואז אני בוחר ומוחק, עושה איזו קומפילציה ביניהם, אבל רק לפי רמת המשתתפים.

אחרי שבחרנו שאנחנו פותחים להם את הגישה אז צריכה להיות תפילה בטוח, כי בלי תפילה אי אפשר להשיג. התפילה צריכה להיות תפילת רבים, רבים זה ערבות, ולפני זה צורך, וצורך בעשירייה, שאנחנו מצורך בעשירייה מגיעים לצורך בתפילה. זה בעצם הכול. כל הדברים נמצאים כאן, אפשר להבליט משהו יותר, משהו פחות, אפשר להוסיף הסבר באיזה נושא, יותר עממי ופחות פסוקים חכמים, אלא לדבר בצורה אנושית.

תלמיד: זאת אומרת בחירת הנושאים צריכה להיות לפי זרימת ההשגה, לפי ההתפתחות?

כן, התפתחות האדם, איך אנחנו מתפתחים. והגובה זה כבר החברה, האודיטוריום הוא הקובע. לכן משיעור לשיעור, תמיד כשאני נמצא בכנסים, בנאומים, אני תמיד מסתכל איך אני צריך לדבר. יכול להיות שאפילו הסגנון משתנה ונעשה יותר עממי, לא דתי חס ושלום, אני משנה פסוקים באמצע. אתם כבר מכירים את זה.

תלמיד: קבלנו הודעה שלאיטליה יש שאלה חשובה.

איטליה.

תלמיד: רק רציתי לומר שבררנו באקווריום וגילינו מהי המשימה שלנו, שהיא לחמם, שהיא לפתוח את הלבבות, להגיע לייאוש, להגיע לתפילה. אנחנו יכולים לבנות את הכלי הזה, את החיסרון הזה, זה כל מה שאפשר לעשות, והמילוי יגיע מלמעלה, התוכן האמיתי יגיע מהרב מלמעלה. זו הייתה הבחנה אחת. והבחנה נוספת הייתה שחברים לא צריכים לפחד לגבי איך להביא לאירופה את החיבור שאליו הגענו בינינו באקווריום, זה כבר מתפשט.

אתמול הייתה לנו פגישה ראשונה כאן עם קבוצת רומא, אני יכול להגיד לכם שזו אותה שיטה של ישיבת חברים, של חימום, של שפשוף הלבבות, זו אותה התחושה, אותו חיבור שנוצר ולאחר מכן מתמלא. זה ממש עובר כמו אדוות, אולי דרככם, אבל עובר לכל אירופה. אם אנחנו מתחברים יחד ומרימים לחיים, עושים ישיבת חברים ועושים את כל זה, אותה תחושה של חיבור מגיעה. אני בטוח שאנחנו נגיע בימים הקרובים לחיבור עצום, ענק וכולם ירגישו אותו.

שאלה: לחברים מאירופה יש רצון עצום, את זה כולנו מרגישים, אבל זה עוד לא מגיע לסיכום מאוד ברור וחד של רשימת נושאים, של זרימת ההשגה כמו שאתה עכשיו אומר. מה אתה רואה שהצעד הבא צריך להיות? איך לקחת את הרצון הגדול הזה ולהביא אותו למימוש ברור?

שאלה. אדם שהיה בכנס בצורה וירטואלית או בצורה פיסית, האם הוא יודע מה עכשיו הוא צריך לעשות ביבשת אירופה עם כל החברים שלו ובכלל עם כל האירופאים? האם יש לו איזו ראיה קדימה? הוא עבר את הכנס, זאת אומרת קיבל איזושהי חבילה של ידיעות, הבחנות, עצות, האם הוא יידע מה לעשות או לא? האם הוא יידע איך להשתתף בקבוצה, בשביל מה ולמה, איך להפיץ, בשביל מה ולמה, מה קורה עם אירופה עם המשבר שלה מזווית הקבלה, האם יש לו את זה?

אנחנו כאילו לא נותנים לו כלים ביד לעבוד בצורה פרקטית. אנחנו כאילו ניפחנו אותו עם כל מיני ידיעות כמו איזה סטודנט באוניברסיטה, שכשהוא אחר כך מגיע לאיזה מקום עבודה הוא צריך להתחיל ללמוד מחדש, כי זה הלימוד של המקצוע, ובאוניברסיטה הוא מקבל ידיעה כללית תיאורטית. אז כאן השאלה, כמה שאנחנו יכולים, האם אנחנו מקרבים אותם לחיים שלהם בשטח באירופה או לא?

תלמיד: מה שעכשיו אני רואה שיש פה כאילו כמו שתי מטרות, אם אפשר להגיד כך, שהן קצת מנוגדות. מצד אחד עד עכשיו דיברנו, "כל הכלי העולמי כאחד, כתפילה משותפת לבורא" אנחנו עובדים על זה כנושא אחד. מצד שני אנחנו אומרים עכשיו לא, תושבי אירופה איך הם יוצאים והופכים להיות כקבוצות.

לא. לא רק תושבי אירופה. אותו דבר זה גם לגבי ארצות הברית, דרום אמריקה, לגבי כל מקום אחר. גם למדינה וגם לכמה מדינות.

תלמיד: איך לשלב בין שני הדברים?

זאת העבודה שלכם, אם בכלל. אני לא יודע.

תלמיד: הצעה אחת, רעיון אחד. הודות לך הייתה לנו הזדמנות שיהיה לנו שיעור שלם ולהשתתף בסדנאות. אנחנו רואים חשיבות אדירה בזה שכולם, אפילו החבר ביוון או במלטה או בפרברי סנטיאגו בצ'ילה ישתתף בזה. אנחנו מרגישים שזה הכרחי, זה תנאי להצלחה. אז בוא נגיד שמכאן ואילך זה לעזור אחד לשני להיות רגישים, ואולי להוסיף סדנה כל פעם כשאנחנו רוצים שכולם יהיו במצב הזה.

כשדיברת על ההשתתפות בכנס, על האדם שישתתף בכנס, אולי אפשר לשאול את כולם.

סדנה

אנחנו יושבים עכשיו בדקות הראשונות של הכנס בבולגריה, איך אנחנו רואים את האופן שבו אנחנו נעבור את הכנס, שכל חבר יחיה בדאגה הזאת לאיחוד המשפחתי הזה? מה אני אתן להתאספות הגדולה הזאת? מה אני מביא אליה?

*

לפנינו תפילה, ניגש לתפילה ונפתור שם את הבעיות.

(סוף השיעור)