שיעור צהריים 04.11.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 583, מאמרי "שמעתי",

מאמר ס"ט. "מקודם יהיה תיקון העולם"

קריין: בעל הסולם, עמוד 583, "שמעתי", מאמר ס"ט, "מקודם יהיה תיקון העולם".

סט. מקודם יהיה תיקון העולם

שמעתי סיון תש"ג

"אמר, שמקודם יהיה תיקון העולם, ואח"כ יהיה הגאולה השלימה, שהוא סוד ביאת המשיח, שהוא סוד "והיו עיניך רואות את מוריך" וכו', "ומלאה הארץ דעה". שזה ענין מה שכתב, שמקודם יתוקן פנימית העולמות ואח"כ חיצוניות העולמות. אבל צריכים לדעת, שחיצוניות העולמות, שיתקנו, זהו מדרגה יותר גדולה מתיקון הפנימיות.

וישראל, שורשן מפנימיות העולמות, שזה סוד "כי אתם המעטים מכל העמים". אלא שעל ידי זה שמתקנים את הפנימיות, אז יתוקן גם החיצוניות. רק חלקים קטנים, וכל פעם ופעם מתוקני החיצוניות יתוקן (עד שפרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון), עד שיתוקן את כל החיצוניות.

ועיקר הבנה בין פנימיות לחיצוניות, הוא על דרך כשאדם עושה איזה מצוה, אז לא כל האברים מסכימים לזה. וזה דומה כאדם היושב בתענית, שאז אומרים, שרק הפנימיות שלו הסכים על התענית, אבל החיצוניות שלו יש לו אי נעימות מהתענית, שהגוף הוא תמיד בהתנגדות להנשמה. שרק בערך הנשמה יש להבחין בין ישראל לאומות העולם. אבל בערך הגוף הם שוים, שגם הגוף של ישראל דואג רק לתועלת עצמו.

לכן, כשיתקנו הפרטים בדרך כלל ישראל, ממילא יתוקנו כללות העולם. נמצא, בשיעור שאנו מתקנים את עצמנו, בשיעור הזה יתוקן אומות העולם. וזה סוד מה שאמרו חז"ל: "זכה, מכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות". ולא אמרו: "מכריע את כלל ישראל", אלא כי "ואת העולם כולו לכף זכות". היינו כנ"ל, שהפנימיות יתקן את החיצוניות."

שאלה: מה זה אומר שכאשר אנו מתקנים את עצמנו, גם אומות העולם מתוקנים אוטומטית?

זה לפי הקשר בין כל בני האדם בעולם. אם אנחנו אלה שלומדים את חכמת הקבלה, אלה שקשורים לבורא דרך הלימוד הזה, דרך הקשר בינינו בקבוצה, אז באותה המידה שאנחנו רוצים לתקן את עצמנו, ולהעלות את עצמנו לבורא, באותה מידה כל העולם הולך לכיוון של חיבור, ומתעלה לבורא.

שאלה: מה התפקיד של בני ברוך בפנימיות ובחיצוניות בתיקונים של העולם, ואיך אנחנו יכולים לעסוק בצורה יותר נכונה בתיקון שלנו כדי לשנות את אומות העולם?

אנחנו שייכים לפנימיות העולם, מפני שאנחנו עוסקים בזה, בחיבור בינינו, ומהחיבור בינינו לבורא, ורוצים למשוך אחרינו את כל באי העולם. לכן הכול בעצם תלוי בעבודה שלנו, ובמצב החיבור בינינו.

זה נקרא שאנחנו כפנימיות העולם קודם מגיעים לחיבור בינינו, ועם הבורא, זאת אומרת כל אלו שרוצים להיות בזה, ואחרינו מגיעים חלקים יותר חיצוניים. אז נקווה שבאמת על ידי העבודה שלנו אנחנו נגרום שכל חיצוניות העולם תתחבר ותעלה אחרינו לבורא, וכך נגלה את העולם האמיתי שבו אנו נמצאים.

תלמיד: אנחנו בבני ברוך תמיד מדברים על אהבה וחיבור, אבל בעולם החיצוני יש רק שנאה ומלחמות. איך אנחנו יכולים להתמודד מול השנאה והחיצוניות הזאת?

בכל זאת על ידי העבודה שלנו אנחנו מתחברים בינינו, ורוצים להתחבר בבורא, אנחנו נחייב אותו להשפיע על כולנו אור עליון שיחבר בינינו, ויעלה אותנו מהדרגה שבה אנחנו נמצאים, לדרגה יותר עליונה, וכך נגע לתיקון העולם.

שאלה: הוא מדבר פה על פנימיות וחיצוניות, אבל לכאורה יש שלושה מעגלים, בני ברוך, עם ישראל הגשמי, והאנושות. איך החלוקה פה לפנימיות וחיצוניות?

הוא מדבר בכללות, ולא מחלק לבני ברוך, ולחיצוניות ופנימיות. אלא פשוט כולם, מי שמפנימיות העולם, ומי ששייך לחיצוניות העולם, כך כולנו מתעלים עד לדרגת הבורא.

תלמיד: האם עם ישראל הגשמי שייך לפנימיות או לחיצוניות?

הוא לא שייך לכלום, לשום דבר. הכול תלוי במה שכל אדם ואדם עושה, ובכמה הוא משתוקק להגיע לדבקות בבורא.

תלמיד: כי לפעמים לאורך השנים נשמע שאנחנו בני ברוך אשמים, או שבנו תלוי הכול, ולפעמים נשמע שעם ישראל הגשמי הביא על עצמו את הצרות שלו. איך להבין את זה נכון?

אלה שני דברים שונים לגמרי. זה שעם ישראל כבר אלפיים שנה נמצא במצב שהוא לא יודע רוגע, זה מפני שהוא לא מבצע את מה שמוטל עליו בכללות.

אנחנו כן רוצים להגיע לחיבור בינינו, ולחיבור עם הבורא, וככל שאנחנו משתדלים, כך אנחנו מתקרבים. אבל באמת תיקון העולם תלוי בחיבור בין כל באי עולם, וכאן יש סדר, מי מתחיל, מי בא אחריו, וכן הלאה.

יוצא שאנחנו הראשונים שצריכים להגיע לתיקון, ולכן אנחנו חייבים להתחבר בכל הכוח שאפשר. וזה לא שייך לאיזו אומה, אלא לחברה. למשל חברת בני ברוך העולמית, ויש עוד כמה קבוצות כמונו שפועלות לקראת זה בעולם, אז אני מקווה שסך הכול אנחנו מתקרבים, וברור שכשאנו מתקרבים, אחרינו כל האנושות, וכך נגיע.

שאלה: האם אנחנו צריכים לעבוד ולדאוג בעיקר לפנימיות שלנו, או האם העבודה שלנו היא לדאוג לכל העולם?

אנחנו צריכים לדאוג גם לזה וגם לזה. כי סך הכול כל האנושות היא חברה אחת. לכן קודם כל עלינו לדאוג שכל הפנימיות תתקדם, ומיד אחריה, יחד איתה תתקדם החיצוניות. על זה אנחנו צריכים לבקש, לדאוג, להתפלל, ולהשתדל לפרוץ קדימה.

שאלה: אם אנחנו יודעים שבעצם הכול תלוי בנו, למה כשיש מצב חרום בחוץ אנחנו לא מכריזים גם על מצב חרום, ועושים משהו שונה, יותר חזק, משהו שונה, כנס, משהו שתואם את מצב החרום החיצוני?

אנחנו יום יום לומדים, מעוררים את עצמנו לחיבור על ידי מאמרים, מה עוד אנחנו יכולים לעשות? אין לנו אמצעים יותר מזה, זה מה שקיבלנו, וכך התנהגנו גם בזמני הרב"ש.

האם יש לך עוד משהו להציע? איך לעורר את הלב של כל בני העולם לחיבור?

בבקשה, נשמח לשמוע, ואולי אפילו לבצע.

תלמיד: אנחנו יודעים שהדבר הכי חזק שאנחנו יכולים לעשות זה כנס, אירוע, לא משנה איך קוראים לו, אבל אירוע חריג, לא בשגרה, כשאנו מכריזים על יומיים או שלושה בהם אנחנו מתרכזים בנושא מסוים, ועובדים עליו.

כן.

תלמיד: אנחנו עושים את זה מדי פעם, אבל עושים את זה בשגרה. אולי אני טועה אבל אם משהו קיצוני קורה בחוץ, אולי כנגד זה אנחנו יכולים להחליט להתחבר עוד יותר ולכן עושים כנס וירטואלי. לא משנה מה, אבל אנחנו מכריזים שאנחנו יוצאים למלחמה פנימית, או שאולי גם השגרה מספיקה?

אני לא חושב שאנחנו נמצאים בשגרה, אני חושב שאנחנו נמצאים דווקא במלחמה מתגברת נגד האגו שלנו, נגד כל הכוחות שמפרידים בינינו, ומשתדלים להיות כמה שיותר קרובים זה אל זה מיום ליום. לזה מכוונים כל המאמרים שאנחנו לומדים.

אתה לא יכול לעשות כנס כל חודש. אנחנו יכולים לעשות את זה אבל וירטואלי. אז וירטואלית אנו בעצם נכנסים יום יום לתוך כנס בינינו. גם עכשיו השיעור הזה, הוא כמין כנס. אתה יודע כמה משתתפים מכל העולם יש פה עכשיו? וכולם רוצים להיות יחד, וכולם מבינים שעתיד העולם תלוי בחיבור בינינו, ואנחנו כל הזמן מדברים על זה שעל כל הפשעים, זאת אומרת על כל הריחוק שיש בינינו, אנחנו רוצים לכסות באהבה.

בבקשה תציע, מה עוד אתה חושב שאפשר לעשות. אני מוכן לשמוע עצות ולבצע אותן.

שאלה: אם כך, מה זה אומר הדוגמה שהוא נתן "על דרך שהאדם עושה איזה מצוה אז לא כל האיברים מסכימים לזה", מה זה אומר בעבודת החיבור?

שאנחנו תמיד צריכים להיות בהתגברות על המחשבות והרצונות שלנו, כי לא כולם משתוקקים לחיבור ביניהם, אלא חלק כן וחלק לא.

שאלה: האם יש מקום להגיד שגם בתוך העשירייה יש פנימיות וחיצוניות?

גם בתוך העשירייה, וגם בכל אדם, זאת אומרת מהעולם והלאה עד הנקודה המרכזית ביותר, הכול מחולק לחיצוניות ופנימיות.

שאלה: יש פער בין איך שבפנימיות רואים את ישראל, מה זה ישראל, לבין בחיצוניות, מה זה ישראל? זאת אומרת, החיצוניות יכולה ללחוץ על הפנימיות, אבל היא לא לוחצת על ישראל הנכון מבחינתנו. איך מתגברים הפער הזה?

אנחנו צריכים לבצע את העבודה שלנו ככל הניתן, זאת אומרת, להתקרב זה אל זה ולראות כמה זה ישפיע על החיצוניות. אין מה לעשות, זה מבנה העולם. לא עלינו לשנות אותו, אלא רק לגרום לזה שכל אחד יתחבר לאחר. 

שאלה: נראה שיש בארץ, ובכלל בעם שלנו חשש מאוד גדול מתגובת העולם. יש חוסר שכנוע פנימי שהתיקון באמת תלוי בנו. אני מסתובב עם משפט שאמר בן גוריון לפני מבצע קדש שהיה בעזה, "לא חשוב מה יגידו האומות, חשוב מה יעשו היהודים", וזה נאמר כי היה טרור מעזה והייתה התנגדות למבצע צבאי. זה פשוט מקביל למה שקורה היום. אז אולי לפני שאפשר לדבר עם העם על חיבור, צריך להגדיל את השכנוע שהתיקון תלוי בהחלטה שלנו, בנחישות שלנו ולא בגורמים חיצוניים. איך אנחנו מעלים את רוח הנחישות הפנימית? 

הכול תלוי בכם.

תלמיד: מה שורש התחושה הזאת, למה אנחנו כל הזמן מרגישים חלשים ותלויים בעמים ובמה יגידו ומה יחשבו? אף אומה לא מרגישה כך.

כי אנחנו באמת כאלו. אין לנו עוצמה, אין לנו כוח, אנחנו לא יכולים להתחבר בינינו כדי לקבל כוח כללי, וזו בעיה, כי כתוב בכל המקורות שלנו שאם אנחנו לא מתחברים, לא יהיה לנו כוח להתמודד עם אף אחד. 

תלמיד: אמרת פעם בהקשר לכך שישראלים אוהבים לטייל בכל העולם, "אתם תראו שיגיע מצב שישראלים לא יוכלו לטייל בשום מקום, בגלל האנטישמיות בעולם". ועכשיו, לפני כמה ימים משרד החוץ בישראל הוציא אזהרת מסע לכל העולם. נאמר לכל ישראלי שרוצה לנסוע לחו"ל, שיחשוב טוב טוב לפני הנסיעה, אם בכלל היא חיונית וזאת בגלל האנטישמיות בכל העולם.

כן, אז מה?

תלמיד: אנחנו רואים שהדברים שאתה אומר מתממשים אחד לאחד. והשאלה היא איך לוקחים את הדברים האלה ומכוונים אותם להבנה שהכוח שלנו תלוי בכמה אנחנו מלוכדים. כרגע אומרים "ביחד ננצח" שזה יפה מאוד, עכשיו יש מלחמה, אבל זה לא באמת ניצחון.

אנחנו צריכים את החיבור הפנימי. אנחנו צריכים לנצח במחשבות וברצונות הפנימיים שלנו, שכל אחד ירגיש שהעתיד שלו תלוי בחיבור בין כל בני עמו כדי שהחיבור הזה יהיה קיים ובטוח ועליו נוכל לבנות את החברה שלנו. כל עוד לא נתחבר כולנו כאיש אחד בלב אחד, אין על מה לדבר. רק עכשיו יצאנו קצת, התרחקנו משנאת חינם שהייתה לנו כאן במשך כמה חודשים. קמו אויבינו וניערו אותנו ואנחנו התחלנו לחשוב שצריכים להפסיק את כל היחסים שהיו לנו עד לא מזמן. אני מקווה מאוד שנעשה חשבון נכון.

תלמיד: באמת מורגש כך אבל כמו שבעל הסולם כותב, זה חיבור של שק אגוזים. האם יש עוד משהו שאפשר להוסיף? אני מבין שלא יעזרו כנסים, אבל אולי אפשר להוסיף משהו בכוונות, במאמץ הפנימי שבאמצעותו אפשר ליצור את החיבור הפנימי שאתה מדבר עליו.

 כן, אנחנו חייבים להגיע לחיבור הפנימי, ולשם כך צריכים כולם להבין שלא יהיה תיקון העולם עד שנתחבר בינינו כמו שצריך כולנו יחד. לא מדובר רק על עם ישראל, מדובר על כל באי עולם. תראה מה קורה עכשיו ברוסיה, בדרום אמריקה, בכל מקום, אנחנו באמת יכולים להיכנס למצבים שלא נדע איך להשתלט עליהם, זו בעיה גדולה. בני האדם צריכים להבין שבהם תלוי תיקון העולם, בכולם. ודאי שקודם כל בנו, אבל גם בכל האחרים, כי היום בעולם כולם מאוד מאוד קרובים זה אל זה.

שאלה: במאמר נכתב ששורש ישראל הוא מפנימיות העולם ושהאדם צריך להתפלל רק ממצב השפלות, "אתם מעטים מכל העמים". מה זה להתפלל ממצב של "אתם מעטים מכל העמים"?

שכל העולם ידע מהו התיקון ואיך אנחנו יכולים לסייע זה לזה להגיע לתיקון העולם. שכולם יתעלו למצב שכולם מחוברים ביניהם ועם הבורא כולו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. 

שאלה: איך אפשר לבלום את הכאוס שקיים בעולם אם העבודה שלנו בעשירייה היא כל כך איטית, מה אנחנו צריכים לעשות כדי לזרז את התהליך הזה?

רק חיבור בינינו ומהחיבור בינינו לשאת תפילה, בקשה לבורא וזה מספיק, אבל בואו נעשה את זה.

שאלה: כתוב במאמר שקודם יהיה תיקון העולם, אחר כך הגאולה השלמה שהיא סוד ביאת המשיח. האם עלינו לחכות, לצפות לביאת המשיח ומה יקרה כשיבוא המשיח?

אנחנו צריכים לצפות ולחכות לכך, לקרב את זה ככל האפשר ולהתפלל לזה. המשמעות של ביאת המשיח היא שהבורא מתגלה לכולם.

שאלה: האם אפשר לומר שאומות העולם מכריחות את ישראל ללכת בדרך התיקון ומה לעשות עם ההתנגדות הפנימית מפני החיוב הזה מצד אומות העולם, איך לעבוד עם זה?

אפשר להגיד שאומות העולם, על ידי ההתנהגות שלהם והיחס השלילי שלהם לישראל מאלצים את ישראל להתחיל להבין במה העולם תלוי בהם. את צודקת.

שאלה: אנחנו כל הזמן מדברים על כך שבינינו צריכים להיות יחסים טובים ולבביים. בגשמיות יש לזה צורה מאוד מסוימת שכולנו מבינים, זה אומר לא להיות בביקורת, לא לחלק ציונים זה לזה, אלא לקבל את כולם. האם אנחנו צריכים לשאוף לצורה החיצונית הזאת של יחסים טובים ואיך זה יכול ליצור בינינו באמת חיבור רוחני אמיתי?

אנחנו צריכים להשתדל להגיע למצבים כאלה בחיצוניות, זה דבר ראשון. ודבר שני, גם לשאוף לכך שהרגשות הפנימיים שלנו, היחסים שלנו ישתוקקו לכך ואז בהדרגה נגיע לקירוב הנכון אחד כלפי האחר.

שאלה: מה הסימנים החיצוניים שנרגיש ונראה בחיבור פנימי נכון בינינו?

שאני רוצה להיות בחיבוק עם כל חבר וחבר.

שאלה: איך זה מחבר אותנו לפנימיות?

זו כבר פנימיות. תנסה להתחבר ותראה.

שאלה: כתוב בטקסט שהגוף של ישראל דואג לתועלת עצמו. זה קצת לא ברור לי, אם אני ישראל אני כבר לא דואגת לעצמי ואם אני דואגת לעצמי אני אומות העולם, אז יש פה חוסר הבנה.

זה באמת חוסר הבנה. גוף, הכוונה היא שהרצונות החיצוניים שבאדם, גם הם דאגה לעצמו בלבד.

שאלה: כדי לתקן את פנימיות העולם אנחנו צריכים לצום, כלומר להקריב משהו מעצמנו. מה עלינו להקריב, על מה עלינו לוותר, מהי המטרה שלנו?

את כל הכוחות שמרחיקים בינינו אנחנו צריכים לבטל.

שאלה: יש הרגשה שהבורא הגדיל את שדה העבודה שלנו והוא ממש הפך לכל העולם. ובזמן האחרון לראשונה הרגשתי קשר מאוד חזק עם עם ישראל, כביכול איזו אחריות על הביטחון שלהם. אתמול חזרתי הביתה לפריז ולפני כמה ימים ציירו מגיני דוד על בתים של יהודים, ממש בשכונה שבה אני גרה, וזה נתן לי הרגשה שבעבודה הפנימית האישית שלי תלוי הביטחון של עם ישראל. האם באמת יש קשר כזה ותלות כזאת בין העבודה הפנימית שלנו לביטחון של כל העולם?

בוודאי, ויש גם תלות ישירה, כך שתחשבו מה אתם עושים.

שאלה: האם בעבודה שלנו בעשירייה אנחנו צריכים לנסות באיזה אופן להגיע להרגשה מה הם בדיוק הרצונות החיצוניים שמתוקנים על ידי העבודה שלנו?

לא, זה לא חשוב, זה יבוא מעצמו. אנחנו צריכים רק לשאוף לחיבור ולא להכתיב את התנאים שלו.

תלמידה: לגבי כנס. זה נכון שכל שיעור אמור להיות כנס, אני יכולה להעיד על עצמי שלא בכל שיעור אני בכוונה הזאת, למרות שאני נורא משתדלת. יש משהו בפעולה המשותפת הזאת של בני ברוך, שהם אומרים "כנס", מצהירים על זה, ויומיים באים ועוסקים במשהו אחד, יש לזה כוח עצום. ואני ממש מרגישה שבימים האלה אנחנו חייבים לתת את הכוח הזה גם לנו וגם לעם, לראות כמה כוח יש לנו באמת לשנות את המציאות. ואולי אפשר יום אחד לפתוח את זה גם לקהל הרחב. אני מרגישה שזאת פעולה שממש חשובה שנעשה ככלי, משהו מרוכז, מכה מרוכזת אחת, ואני ממש מתפללת שנעשה את זה.

תדברו עם הנהלת בני ברוך ואני חושב שנשים יכולות לעשות את הכנס הזה וירטואלית בינינו בהצלחה רבה. תדברו ביניכן, תדברו אחר כך עם הנהלת בני ברוך ונעשה. אני מוכן להיות אתכן בכל הפעולות.

שאלה: מהי בעצם פעולת הפצה מועילה וטובה?

פעולת הפצה טובה היא כזאת שמגיעה לכולם.

תלמידה: ולפני כל הפצה, אילו הכנות אנחנו צריכים לעשות?

חיבור בינינו.

תלמיד: בנוסף למה שחברים בכל העולם, בכלי הישראלי, כותבים ברשת על תפקיד עם ישראל, על חיבור, אני מרגיש שחסר המגע, החום עם הקהל החיצוני. אפשר אולי לעשות מעגלים וירטואליים פתוחים שירגישו אותנו קצת, שירגישו את הפנימיות של בני ברוך, שיוכלו לשאול שאלות, שיוכלו להעביר ביניהם התרשמויות וחוויות. ואולי גם יותר מזה, לשמוע גם אותך, שיהיה מפגש, הרצאה לקהל הפתוח, שיוכלו לשאול שאלות, שתוכל להאיר את הלב לעם שלנו.

אנחנו עשינו את זה בעבר, כולל מעגלי שיח כאלה באילת ובכל מיני מקומות. בבקשה, בכל מה שתרצו לעשות אני מוכן להשתתף ככול שאני מסוגל.

שאלה: לגבי היציאה לקהל הרחב. בעל הסולם כתב שכשאין ביקורת, אז זה מתכון להתנוונות. וכשמדברים עם אנשים, הם לא מודים שמה שמפעיל אותם זו שנאה, אלא ביקורת לגיטימית, ובסך הכול הם רוצים לשפר את הדברים. כל אחד והטיעונים שלו. האם יש לך עצה פרקטית איך לגרום לאנשים או איך להאיר את עיני האנשים שידעו להפריד בין הביקורת הפרקטית לבין הרגשות והשנאה שיש להם כלפי אחרים?

אין לי מה להציע כאן, אלא פשוט צריכים לעבוד בזה, ולאט לאט נרגיש מה יש כאן עוד לעשות כדי להגיע לבירור הנכון.

תלמידה: כתוב שקודם יתוקן פנימיות העולמות ואחר כך חיצוניות העולמות. אנחנו יודעים שככל שאנחנו מתעמקים בעבודה הרוחנית, כך הרצון לקבל והאגו שלנו רק גדלים. ומכיוון שאנחנו לא יכולים לשלוט ברצון הגדל שלנו, החיצוניות שלנו לא מתוקנת, והעולם שלנו לא רק שהוא לא מתוקן אלא הוא נהיה אפילו גרוע יותר מקודם. אם אנחנו לא יכולים לשלוט ברצון לקבל שלנו ובאגו שלנו, אז אולי עדיף שנפסיק את העבודה כדי שלא נראה תוצאות כל כך גרועות.

את צודקת, אבל כדי לתקן משהו אנחנו צריכים קודם כל לברר מה לא בסדר. ולכן כל עבודת התיקון בהתחלה מגלה לנו מה לא בסדר, מה צריכים לתקן, ואז אנחנו מתקנים. יש כאן כמה שלבים שהם בעצם נראים לנו כבעיה.

שאלה: ביחס לטקסט שקראנו, מה זה אומר שרק ביחס לנשמה אפשר שיהיה הבדל בין ישראל לבין אומות העולם?

זה ביחס למה שהנשמה משתוקקת, זה נקרא "אדם". אם הנשמה משתוקקת לבורא, אז זה נקרא "ישר אל", ישראל. אם הנשמה משתוקקת למשהו אחר, אז זה נקרא "אומות העולם". וזה לא שייך ותלוי במוצא, אלא אך ורק איך האדם מכייל את עצמו.

תלמידה: בהמשך לעניין של עשיית כנס, אנחנו יודעים שכל כנס יוצר גל מאוד חזק של חיבור בכל העולם. בלטביה אנחנו מארגנים בדצמבר כנס, ואנחנו עושים מאמצים מאוד גדולים להיות שם. אנחנו רוצים להזמין כל אחד שיכול לבוא ולהצטרף אלינו ולהפוך את זה למאמץ אחד גדול לפנות לבורא ולבקש חיבור חזק יותר בכל העולם. בואו נתחיל לארגן כנסים בצורה תכופה יותר, כי אנחנו מרגישים שאנחנו כן מתקדמים בהשתתפות הזאת בכנסים, אנחנו זקוקים לכנסים.

אני בעד, תתחילו לארגן את זה.

שאלה: אמרת שהעבודה של הכלי העולמי משפיעה על מה שקורה כרגע בישראל ועל מה שקורה עכשיו עם "בני הדודים" מה שנקרא. אנחנו מתפללים על צבא הגנה לישראל. איך להרגיש נכון את התלות הישירה הזאת שלנו במצבים האלה? כי כל החברים שלנו נמצאים כרגע בישראל.

יש להתפלל על כך שכל בני האדם בעולם יבינו מהי מטרת הבריאה, שכולם צריכים להתחבר ביניהם ורק בצורה כזאת להתקיים. על זה אנחנו צריכים להתפלל. אנחנו לא צריכים שמישהו ינצח את מישהו, אנחנו צריכים שכולנו ננצח את האגו שבנו.

שאלה: אנחנו לא מדברים על כך שברובד הגשמי רוצים לתקן משהו, אלא איך להרגיש ברובד הרוחני את הקשר הזה. כי אמרת שבין העבודה שלנו לבין מה שקורה כרגע אצלכם יש קשר ישיר.

אנחנו צריכים להתחיל להבין אחד את האחר דרך המאמרים שאנחנו קוראים.

שאלה: מה הקשר בין המונח הרוחני "ישראל" לבין מדינת ישראל?

הם לא קשורים בשום צורה.

שאלה: הרוחניות לא עוברת בירושה, כלומר העם שקורא לעצמו עם ישראל בגשמיות, הבורא הטמין בהם את התוכן של התורה, בתוך המסורות שלהם והם העבירו את כל המסורת הכתובה. וההפרש בין המצב שקורה כרגע בישראל לבין מה שאנחנו מרגישים כפלוס ומינוס נותן לנו את הדחיפה לעבוד בצורה רוחנית יותר אינטנסיבית. אנחנו מבינים שאנחנו עושים את העבודה הרוחנית והתוצאה הגשמית תהיה בתוך מדינת ישראל.

את לא מבינה נכון. התוצאה של העבודה הפנימית שלנו תהיה רק בהתגלות הבורא בנו.

תלמידה: אז מה היחס בין ישראל הגשמית לבין מה שאנחנו שואפים אליו, האם באמת אין שום דבר משותף?

יש מה שנקרא ענף ושורש, יש דמיון, אבל הם נמצאים בעולמות שונים. בהדרגה את תתחילי להרגיש בפער הזה.

שאלה: אם ללכת לפי העיקרון הזה, מתוך פנימיות לחיצוניות, בבני ברוך יש לנו נציגים מכל מיני אומות. האם יש משמעות לחיבור של נציגים של אותו עם בתוך בני ברוך, כדי שזה ישפיע על העולם בחיצוניות, כמו למשל איחוד של הכלי האוקראיני כדי שזה ישפיע על העם באוקראינה חיצונית?

לא, בשום אופן. אנחנו לא רוצים לעשות כאן שום הבדלים זה מזה, כולנו שייכים לבורא האחד ולכן לא יכול להיות שיהיו בינינו הבדלים.

שאלה: מה הייחודיות של הפצה לנשים מכלל החיבור דווקא בימים אלה?

להסביר להן הכול. להסביר לנשים עד כמה בירור המטרה המשותפת, החיבור בינינו, בירור החיבור, עד כמה זה חשוב דווקא בזמננו. אנחנו נמצאים בזמן מיוחד מאוד, הזמן הזה מביא אותנו לגמר תיקון ודווקא מהר מאוד. לכן בעל הסולם קרא לדור הזה "דור המשיח". צריכים עוד להזדרז, עוד לעשות מאמץ, ואנחנו כבר נתחיל להרגיש את זה.

תלמידה: האם המסר מהנשים יעבור בצורה יותר רכה, וזה מסר לא רק לנשים אלא לכלל הציבור?

כן, נכון.

שאלה: כרגע אנחנו מתמקדים בדאגה למדינה שלנו, למשפחה שלנו, למה שקורה בקרבתנו, האם יותר נכון בהפצה שלנו להתייחס לכל העולם כמשפחה אחת, לבעיה של כל העולם, ולא רק מה שקורה כרגע במדינה שלנו?

ודאי. רק יש פנימיות וחיצוניות, ואנחנו דואגים קודם לפנימיות, אבל ודאי שצריכים לדאוג גם לחיצוניות.

שאלה: מה אם אנחנו חוששים לעשות טעות בהפצה?

יש לכם אפשרות לכתוב לכאן, לאנשים שאחראים על הפצה, והם יגידו לכם אם זה בסדר או לא מה שאתם רוצים להפיץ.

שאלה: שמעתי שאמרת שעוד לא הגענו להכרת היצר הרע שלנו וזה דבר מאוד חשוב. מה יקרה כשנגיע להכרת הרע?

תתחילי להרגיש עד כמה את רעה.

תלמידה: ואז?

ואז תתחילי להתפלל להיתקן.

תלמידה: האם יש שלבים בגילוי הרע או שזה בא פתאום?

כן, ודאי שיש שלבים.

תלמידה: מה הם השלבים?

כשנגיע, נלמד על זה.

תלמידה: אנחנו רואים את היצר הרע בדרך כלל מחוץ לנו, ואני מאמינה שחלקם כבר רואים את זה בתוכם. זה מביא לנו שנאה, סלידה ורצון שהוא יעלם ויושמד מהעולם לתמיד. האם אנחנו יכולים ברצון משותף להתפלל, כל הכלי, שהבורא ימחה כל זכר של הרע שמתגלה בתוכנו ומחוצה לו?

כן.

תלמידה: זה תרגיל טוב שאנחנו יכולים לעשות.

מצוין.

שאלה: איך אפשר להתפלל ולהתמקד בכך, אם אנחנו כל הזמן לומדים שעלינו לדבר בגדלות, בחשיבות, רק בקו ימין? איך אפשר לדבר על הרע ולברר את זה, אם אסור לנו להביא את זה לעשירייה?

אנחנו מדברים כבר יותר משעה על הרע שבנו.

תלמידה: זה בשיעור, אבל כשאנחנו נפגשות בעשירייה אפשר לדבר על הרע?

לא כדאי.

שאלה: לגבי הבירור הזה של היצר הרע, לעשות את זה בעשיריות או לא?

בירור הרע אפשר לעשות במידה מאוד מאוד קטנה, חמש דקות ביום.

שאלה: הייתי רוצה להעלות את החשיבות של השיעורים שלנו. החיילים שלנו עומדים בחזית יום ולילה, ואנחנו פה בחזית הרוחנית שלנו, אז בואו נתחבר ונראה את החיילים שלנו מול העיניים וניתן להם תמיכה בחיבוק שלנו כל שיעור. האם כדאי לנו באופן פרטי לארגן מכתב מכולנו ולהסביר בו על החשיבות החיבור, אבל במילים שזה יהיה נגיש לכל האנשים שלא לומדים קבלה, ולפזר את זה ברשתות.

יש לך הנהלה, תפני אליהם כדי לעסוק יחד איתם. אם תקבלו אישור, תפיצו.

שאלה: הפצה יכולה לקרב חיצוניות לפנימיות?

כן.

תלמידה: אני מבינה מה זה לחנך להפיץ על ידי דוגמה אישית, זה ברור ההשפעה של זה, אבל להפיץ כאילו בניסיון לשכנע אנשים, אני לפעמים לא מבינה את מי אני מנסה לשכנע, זה כאילו שזה אני מנסה לשכנע את עצמי.

תדברי עם אחראי ההפצה.

שאלה: אתה בזמנו אמרת לנו משפט מפתח שאני לא בטוח שאנחנו כל כך חודרים לתוכו. אמרת לנו שהארץ ניתנה לנו אבל אנחנו עוד לא קיבלנו אותה. אתה יכול להעמיק בתוך המשפט הזה קצת?

לא, אלה מילים של בעל הסולם וודאי שאני מסכים עם מה שהוא אמר, אבל תמצאו איפה הוא כותב על זה ותבינו אותו.

שאלה: אמרת שאנחנו עוד לא הכרנו את הרע בתוכנו עד הסוף, האם אפשר לבקש מהבורא, פעם גם דיברת על זה, ש"אני לגמרי מוסר לך את הנשמה שלי ומבקש ממך לברר את הרע"?

אסור, כי גם כך הנשמה שלך נמצאת בשליטת הבורא. אז מה את נותנת לו? את החלק הכי מלוכלך שבך שהוא ידאג לו?

תלמידה: אפשר לבקש ממנו שיעזור עם היצר הרע?

כן, זה מותר.

שאלה: אני שואלת בקשר ליהודים באיראן, תמיד היו שם בעד יהודים ולא היו נוגעים בהם בשום דבר. אבל עכשיו הם ממש אילצו אותם שהם יהיו נגד ישראל וייצאו עם השלטים ואם לא הם יהרגו אותם, ולקחו כמה משפחות במאסר ומצב ממש לא טוב. מה אפשר לעשות, האם להציע להם, אם אפשר, לעלות לארץ ישראל? מה עלינו לעשות בשביל העם האיראני שלנו?

רק להתפלל.

שאלה: אני מרגישה שכל תיקון העולם נמצא אך ורק בתוכי, והרצון לקבל הוא כמו שבאמת כתוב בקטע, הוא כל הזמן נמצא בהתנגדות לפנימיות. יש איזו תחושה שהבורא שמח כשהגוף עובר ייסורים, ממש שהבשר ממרק את הגוף, למה יש תחושה כזאת? כי יש הזדהות עם הבורא פתאום בדבר הזה.

תחשבי עוד יותר, את תקבלי תשובה.

תלמידה: כתוב בקטע שאם אדם זכה אז הוא מכריע את העולם לקו זכות. בעצם על ידי הפעולה הזאת זה אומר שהבורא יחד עם הנברא מזכך את הרצון לקבל שלו לכוונה על מנת להשפיע?

כן.

תלמידה: וזה שכתוב שהפנימיות היא זאת שמתקנת בסוף את החיצוניות, הכוונה שכשאדם דבק באותה הנקודה שבלב שלו ובוחר על פני הכול את הבורא, זה התיקון שהוא מגדיל את הבורא על פני הכול?

כן.

שאלה: בכל המאמר מדובר על ישראל ועל התפקיד הפנימי שלו. לי בגשמיות אין שורשים יהודיים, ואז הרצון לקבל שלי שם לי אילו תנאים, שהנה את לא שייכת לישראל בעצם. איך לקבל עליי את התפקיד של ישראל ולא לנטות אחרי התנאים שהגוף נותן לי?

צריך פשוט להבין את העולם כולו ולחלק אותו נכון לפי דרגות רוחניות, ואז את תביני.

שאלה: אנחנו מרגישים בקבוצה שבזה שמתחברים אנחנו מזמינים את המאור, וכשאנחנו מתחברים בעשירייה, כך אנחנו גם רוצים להתחבר עם כל הכלי העולמי וממש אל מול עינינו האור עושה בנו שינויים. אבל יש הרגשה שלא כל הכלי יכול לקבל את האור, ואנחנו מרגישים שבפנימיות זה פשוט קורע אותנו. מה אנחנו עושים לא נכון, איך להעביר את האור לכל הכלי העולמי ולכל אומות העולם?

קודם כל תתחברו ביניכם, וכשתרגישו את עצמכם כאחד שלם אז תחפשו מי הכי קרוב אליכם ואיתם תתחברו.

שאלה: אנחנו כולנו מאוד שונות וכולנו מתחברות מעל ההבדלים בינינו, והמטרה שלנו היא לגלות את הבורא בקשרים בינינו. איך אנחנו יכולות להעביר את כל זה לעם ישראל ולכל העולם, כדי לעזור גם לחיילים?

אתן צריכות דרך הלב שלכן להשתדל להתחבר ללבבות אחרים, ואז מה שיש בלב שלך יישפך ללבבות אחרים. את תרגישי את זה, רק שתעבדו על זה כל הקבוצה ביחד.

שאלה: ענית לחברה שכן להפיץ עם נשים לכלל הציבור, יש מסר מיוחד לנשים שירגישו שיש להן כוח דווקא בתפילה, בדאגה לחינוך לחיבור, בשמירה על הלב?

כן, כמו שאת היית רוצה שיכתבו אליך כך תכתבי לאחרים. חוץ מזה באמת תשאלו את זאת שיודעת לכתוב יפה, אני קורא כל דבר שהיא כותבת.

שאלה: השאלה שלי היא בקשר להפצה, אנחנו רואים היום שצה"ל נלחם, החיילים שלנו בעזה נלחמים ותוך כדי הימים האלו הרבה אימהות קוראות "תהילים". אם אנחנו ניזום ונפתח זו"מים, ונזמין את האימהות, את הבנות, לקרוא איתנו יחד "תהילים", עם הכוונות שלנו, עם המסר שלנו, האם זו תהיה פעולה יעילה, טובה?

זאת תהיה פעולה יפה מאוד. מי שמסוגל להתחבר עם קבוצת נשים ולקרוא איתן "תהילים", זו באמת תהיה עזרה טובה מאוד לשלום בעולם, כן.

שאלה: במה תלוי הנפח של המקום הפנימי, שאליו אנחנו יכולים להכניס את כולם לחיבור הפנימי הזה?

תלוי בגודל הלב.

שאלה: ואיך לעבוד בצורה יעילה עם המחשבה הזאת?

לפתוח את הלב עבור כולם.

שאלה: דיברת כמה פעמים על כוח המחשבה, ושאלת באחד השיעורים על איזה תרגיל אפשר לעשות יחד ככלי עולמי לכל האנושות, ולמעשה אתה בעצמך הצעת כמה פעמים שנעשה זאת חמש דקות ביום, במשך כמה ימים, דיברת על כך בכל מיני צורות, על מחשבות טובות בינינו. ודבר שני, יש הרגשה שאנחנו בתור "בני ברוך", אנחנו צבא רוחני הכי חזק בעולם, ושאנחנו לא מצליחים להוציא את היכולות שלנו לפועל, למרות שיש לנו הכול. יש לנו כל מה שנרצה, יש לנו ערוץ טלוויזיה שלנו, פעם היה לנו רדיו, יש לנו שחקנים מקצועיים, יש לנו צלמים מקצועיים, יש לנו הכול, ואנחנו לא מצליחים להמריא. מה העצה שלך כדי שנצליח?

אני לא יודע, אני לא מומחה בכך, אבל צריכים לחפש מומחים והם ייעצו לנו מה לעשות.

תלמיד: ביקשו ממני לספר שהיום יש התארגנות של חברים, אם אנחנו כבר בנושא הפצה, לעשות מעגלי שיח בתל אביב, והיינו רוצים לבקש את המחשבה והתמיכה של כולם להצלחה, שנצליח להעביר להם את נושא החיבור.

תצליחו. תצליחו בגדול.

שאלה: אם אני רואה שתיקון מסוים כבר הסתיים במציאות שלי, כבר תיקנתי אותו אחרי שביקשתי את התיקון בתוך עצמי, אבל אני רואה שהמצב הזה עדיין לא מתוקן בעולם, מחוצה לי, אז מה זה אומר, מה בעצם פספסתי?

פספסת את התיקון שלך.

שאלה: מה אני מפספסת בתיקון שלי?

הכול אצלך בסדר, ואת בסדר, אלא צריכים עוד קצת זמן, אבל כבר רואים את העתיד הטוב שלך באופק.

שאלה: איך אני יכול להתפלל עבור המקום הפנימי ביותר, כדי לתקן את היצר הרע שאני רואה, שאני מגלה?

לבקש לתקן את הלב שלי.

שאלה: אני רוצה לגדול ביחד איתך, להמריא ביחד איתך ועם כל החברים.

אנחנו נעלה יחד ונעוף יחד מעל כל העולם.

שאלה: אמרת שאנחנו בדור המשיח ונאמר גם שקרוב לביאת המשיח תקרה מלחמת גוג ומגוג כאשר יבואו למלחמה על ישראל. האם אנחנו כבר בתקופה הזאת או שיש לנו עוד זמן? אתה כל כך מדייק לחזות את הדברים, אולי תיתן לנו קצת מוטיבציה שנדע שנשאר לנו ממש מעט זמן עד המצב הקריטי להכריע?

אל תדאג אני אהיה איתכם עד סוף התקופה הזו, אל תדאג הכול יהיה בסדר, נתגבר על הכול והכול יהיה טוב.

שאלה: איך להעביר את התפילה שיפסקו המלחמות, שהכול יירגע בגשמיות, איך להעביר את זה שהאהבה לבורא תבוא לידי ביטוי, שזה יהיה כאור חוזר ולא שהוא יעשה משהו טוב בשבילנו?

ודאי שכך צריך לעשות יקירי. בואו נתחבק כולנו יחד, ונבקש מהבורא שרק בצורה כזו יתקן אותנו. נהיה קרובים יותר אחד כלפי השני, בחיבוק חם יותר, צמוד יותר, וכך אנחנו נגיע לגמר התיקון מהר. אנחנו כבר נמצאים בדור המשיח. בעל הסולם כותב על זה. דור אחרון הוא דור המשיח, מה נשאר לנו? רק לרצות שזה יתקיים, יתממש, כל אחד בליבו וזהו.

תלמיד: אנחנו רוצים שלך יהיה הכול טוב יחד איתנו.

אני רוצה שלי, יחד איתכם, יהיה הכול טוב.

שאלה: אם בעולם החיצוני אני רואה שאני רעה, אבל בעשירייה אני מרגישה אהבה. איפה אני מפספסת?

את צריכה לעשות כך שגם בעולם החיצון יקבלו אותך כמעבירה אהבה.

תלמידה: אותי כן מקבלים, אבל אני מרגישה התנגדות.

גם לך צריכה להיות הרגשה כזו כלפי כל העולם, אפילו כלפי האויבים שלך.

תלמידה: זה מאוד מסובך.

כן, וטוב שאמרת את זה, ועכשיו תנסי בכל זאת רק על פני זה, בהדרגה, לבנות יחס של אהבה.

שאלה: צריכה להיות תפילה פנימית לכך?

עכשיו תרגישי מהי תפילה באמת. אני רואה שבתקופה האחרונה בכל זאת התחלנו לעבור בהדרגה מצבים פנימיים כאלה שיעזרו לנו להתקרב בינינו, ועם הבורא. אני מאוד גאה בכם.

שאלה: הרבה הוזכר ודובר פה השיעור על פנימיות וחיצוניות. בהרבה מקורות כתוב על פנימיות וחיצוניות שהעולם ישראל מחולק לפנימיות, חיצוניות, אומות העולם, וכשאנחנו מעלים את פנימיות אומות העולם, אנחנו יורדים, ולהיפך. גם בתע"ס יש פסוקים רבים על פנימיות, האם אפשר לברר יותר על פנימיות ולעשות מזה שיעור?

בבקשה תאסוף את הפסוקים ותשלח לאחראים על השיעורים ואחר כך הם יראו לי, ונעשה.

שאלה: כשהעשירייה עובדת כבר כמה שנים, היא מתחילה להפוך דומה לזוג נשוי קצת עייף, שעברו להם התקופות של ההתאהבות, של המריבות וההשלמות, וישנה איזו הרגשה של אדישות ועייפות. ויש רצון להוסיף משהו חדש, אולי להחליף עשירייה אולי פשוט לעזוב, אולי להוסיף מישהו חדש. איך להבעיר שוב את הניצוץ בעשירייה, והאם זה אפשרי בכלל?

תשאלי יועצים לזוגיות, אולי הם יגלו לך כל מיני סודות ואת תממשי אותם בתוך העשירייה. חייבים בהכרח לרענן את האווירה, לא להתבייש לדבר האחד עם האחר על אהבה, ופשוט להודות על כך, אפילו אם לא נכון במאה אחוז שאנחנו אוהבים האחד את השני.

תלמיד: אנחנו נלך לפי ההצעה שלך.

לא לעקוב אחרי ההצעות, אלא פשוט לאהוב האחד את האחר.

שאלה: בסדר, נאהב אחד את האחר.

תהיו בריאים. אני מחבק את כולם.

(סוף השיעור)