שיעור בוקר 29.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - אמונה למעלה מהדעת, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 56.

אמונה למעלה מהדעת.

כשאני שומע מה שאתם מדברים לפני השיעור, ממש מתעוררת בי שמחה גדולה והכרה גדלה והולכת בגדלות התלמידים, החברים, ושבאמת אנחנו מתקרבים יותר ויותר למצב הטוב. באמת עומד לפנינו מעבר יפה מאוד מלא לשמה ללשמה ואנחנו יותר ויותר מבינים במה הוא תלוי ואיך עוברים אותו. אני מקווה שגם היום, גם עכשיו אנחנו נדבר על זה ונתאמץ להכין את עצמנו לכך וכל יום ויום נתקרב למחסום הזה בין לא לשמה ללשמה, וכבר יש כאלו שנמצאים קרוב למחסום ומעליו ואפילו אחריו.

נשתדל לעזור זה לזה, איש את רעהו יעזורו, וכך נגיע לזה. אלו דברים שכבר שצריכים לקרות. עשינו הרבה הכנות ואנחנו ממשיכים ונשתדל יותר ויותר להתנתק מהעבר ולחיות בעתיד.

שאלה: אמרת מילים מרוממות מאוד. מה זה אומר להתנתק מהעבר ולחיות בעתיד?

יש שיטת תפיסת המציאות שנקראת "בעל מנת לקבל" ויש שיטת תפיסת המציאות שנקראת "בעל מנת להשפיע". שיטת תפיסת המציאות בעל מנת לקבל נקראת "בתוך הדעת" כי קיבלנו את הטבע הזה מלכתחילה ונולדנו בו, ואת שיטת תפיסת המציאות שנקראת "למעלה מהדעת", אנחנו צריכים לרכוש, לעבור אליה, וזה מה שאנחנו צריכים לעשות.

בסופו של דבר כולם צריכים לעשות זאת, כל האנושות, רק אנחנו מתחילים את הדרך ומעניין שאנחנו נמצאים בשלב האחרון של השלב הראשון. זאת אומרת, אנחנו אותו חלק מהאנושות שצריכים לעבור ראשונים כקבוצה לעל מנת להשפיע, ללמעלה מהדעת, ללשמה, לא חשוב איך נקרא לזה. לפנינו מקובלים עשו זאת בכל מיני זמנים, כל אחד ואחד לפי המאמץ הפרטי שלו, ואילו אנחנו צריכים לעשות זאת על ידי מאמץ קבוצתי, כללי.

כמו שכותב בעל הסולם ב"מאמר לסיום הזוהר" שחוץ מקבוצת רבי שמעון שעשו את זה, רק אנחנו נמצאים עכשיו באותו המצב לפני המעבר מלא לשמה ללשמה, ונקווה שנצליח, הבורא יעזור לנו, וכך נהיה כקבוצה אחרי קבוצת רבי שמעון שעוברת ללשמה.

תלמיד: העתיד שעלינו להתמקד בו הוא גדלות הבורא? זה המצב הבא שלנו?

כן, בעצם אנחנו צריכים להשיג את גדלות הבורא כדי להגיע ללשמה. זה נכון.

שאלה: אמרת בדברי ההכנה כאלה שנמצאים בדרך למחסום, יש כאלה שבמעבר מחסום, ויש כאלה שכבר עברו את המחסום.

כן.

תלמיד: איך אדם יכול לדעת אם הוא מתקרב לאחד מהמצבים האלו, אם הוא מתקרב למחסום?

הוא יודע. הוא יידע. יש כאלו שמרגישים את זה מראש, יש כאלה שמרגישים את זה בזמן שעוברים או אפילו אחרי המעבר. זה תלוי ברגישות ספציפית של האדם לדבר כזה. אבל זה לא חשוב, כולנו בכל זאת מתקרבים לזה וכולנו נעבור. רק צריכים לעזור אחד לאחר, בזה שמדברים על זה, ושומרים על כולם, כי זה תלוי באווירה הכללית שלנו, עד כמה אנחנו רוצים לעשות זאת יחד, להיות כקבוצה אחת גדולה של בני ברוך, נשים, גברים, ותיקים וחדשים, עד כמה כל אחד משתדל להיות באמונה למעלה מהדעת.

ואפילו שלא יודעים בדיוק, יש כאלה שלא יודעים מה המילים האלה בדיוק אומרות, אבל אנחנו צריכים להשתדל, כמו ילד קטן שלא מבין מילים אבל עם פה פתוח הוא שומע ומסתכל על הפה של הגדול, וכך לאט לאט לומד. כך אנחנו צריכים להשתדל לתפוס מהאוויר, מה זו אמונה למעלה מהדעת. היא לא נמצאת בטבע שלנו, היא נגד הטבע שלנו, אנחנו לא מסוגלים להבין, להרגיש אותה, היא הפוכה מאיתנו, אבל ככל שנרצה בכל זאת להתקרב לזה כמו לילדים קטנים, אנחנו נתפוס אותו עולם הפוך שנמצא בלמעלה מהדעת. זה לפנינו, זה קרוב.

קריין: קטע מס' 56, אומר הרב"ש:

"היות שיש עניין למעלה מהדעת, שהוא בחינה, שהוא רוצה ללכת בעיניים עצומות. כלומר, אף על פי שההיגיון והחוש אינם מבינים, את מה שאומרים לנו חז"ל. אבל הם מקבלים עליהם את אמונת חכמים, ואומרים, שמוטל עלינו לקבל על עצמנו אמונת חכמים. כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". ובלי אמונה, אין שום דבר להשיג ברוחניות."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)

שאלה: אנחנו יודעים שאנחנו עובדים חזק עם הרצון לקבל ועם כל חלקי הרצון. מה הכוונה שהרצון לא מבין את מה שהמקובלים אומרים?

כל הטבע שלנו הוא על מנת לקבל. הרצון לקבל הוא היסוד של כל הדומם, הצומח, החי והמדבר. ואם אנחנו רוצים להבין את הצד השני של הבריאה, כמו שכתוב "עולם הפוך ראיתי", עולם הפוך פועל לפי הכלל של השפעה ולא לפי הכלל של קבלה ובזה הוא הפוך. ולכן אומרים לנו מקובלים שמה שאנחנו צריכים לעשות זה להכין את עצמנו בחיבור בינינו, שהוא הפוך לטבע המקורי האגואיסטי שלנו, ואחרי שאנחנו כן מסכימים להיות מחוברים למעלה מהחשבונות שלנו, אז אנחנו מתחילים לאט לאט להרגיש את הטבע השני שכולו בנוי על השפעה, על חיבור, על התחשבות בזולת, על הרגשת הזולת.

ואז במקרה הזה אנחנו ממש עוברים לעולם אחר, לעולם העליון, לעולם של השפעה, ושם אנחנו כבר מתחילים להרגיש את הזולת כמו את עצמנו, ואת כל המציאות מתחילים להרגיש כמציאות אחת ואת הבורא שמתגלה וממלא את כל המציאות ככוח המחבר ומאחד את כולם, וכך אנחנו נכנסים לעולם הפוך, לעולם הרוחני, והתכונה שבה אנחנו קיימים אז נקראת "לשמה" או "על מנת להשפיע". זה מה שעומד לפנינו.

שאלה: כאן בקטע מדובר על אמונה, האם אפשר להחזיק את האמונה בכוונה?

תנסה.

שאלה: דיברת קודם על חשיבות הקבוצה, על הקשר המיוחד בינינו שמתרקם כל יום ויום, כך שמרגישים יותר ויותר את גדלות הקבוצה והחברים. איך מרגישים את התחושה הזאת של הליכה בעיניים עצומות בזכות הקשר עם החברים?

כשאני אוהב את החברים אני מרגיש שבא לי לחבק אותם, ובחיבוק איתם ללכת בעיניים עצומות לאן שהם לוקחים אותי, מושכים אותי. אני לא צריך עוד כלום מלבד להיות איתם יחד. לא כל כך רואים זאת מבחוץ, אבל יש בינינו כבר הרבה חברים שנמצאים בכאלו יחסים ביניהם. נקווה שכך נתחבר בינינו יותר ויותר ובהתאם לזה נרגיש שהבורא גם נמצא איתנו.

תלמיד: אנחנו מרגישים שזו מתנה מאוד מאוד גדולה שהבורא נתן לנו.

כן, זה העיקר. כוח החיבור בינינו הוא תיקון של מערכת אדם הראשון, וזו המתנה הכי גדולה שיכולה להיות לנו מלמעלה.

שאלה: מה קורה כשאנחנו עוברים ללשמה כעשירייה? זה לא רק שאנחנו רוצים לחבק אחד את חברו, אלא זה כוח שמתגלה בינינו, עובר דרכנו?

אתה נכלל גם מרצונות של החברים וכוח הפירוד שהיה ביניהם מתחיל לעבוד ככוח האיחוד. ואז אתה מתחיל להפעיל את המערכת משני הכיוונים, כמו פלוס ומינוס שעובדים יחד.

תלמיד: זה אותו כוח שהיה בינינו, כוח הפירוד, שמתחיל לפעול עכשיו בחיבור או שמתווסף כאן עוד איזה כוח?

יש עוד כוחות נוספים.

שאלה: התחלת את השיעור בזה שאנחנו נמצאים לפני המחסום ללשמה. מה זה בדיוק אותו מחסום ללשמה?

זו בעיה להסביר את זה במושגים גשמיים. המחסום לשמה, זה שאנחנו מתחילים לעבוד לפי כוח השפעה ולא לפי כוח קבלה. אם זה מסביר משהו.

תלמיד: אבל במה הוא חוסם אותך?

הוא לא חוסם, הוא נקרא "מחסום" מפני שאחריו אני כבר מגיע לפעולות על מנת להשפיע באמת, ומפעולות על מנת לקבל אני מתרחק.

תלמיד: אז במה תלוי המעבר מהמצב הנוכחי מעבר לאותו מחסום ללשמה?

המעבר תלוי באהבת חברים ביניהם, בעזרה הדדית, תמיכה הדדית, ושאנחנו, כל אחד רוצים להתעלות למעלה מהאגו הפרטי.

תלמיד: ואיך אתה מתחיל לאהוב יותר?

אני חושב על זה יותר, אני מחייב את עצמי יותר לחשוב על זה. וככל שיותר אני חושב על זה אני יותר ויותר נכלל מזה, עד שאני מצפה שהבורא יתגלה וייתן לי דוגמה מה לעשות, אילו פעולות לעשות כדי שהם יהיו בלשמה.

תלמיד: אני רואה שבמיוחד בתקופה אחרונה, הרבה יותר במהלך היום ובכלל, אתה כל הזמן רוצה לחזור לתוך החיבור הזה שאנחנו יוצרים בינינו בתוך החברים.

כי זה העיקר, מאהבת הבריות לאהבת הבורא.

תלמיד: אבל אני לא מצליח להחזיק את העוצמה הזאת שנוצרת שם כל הזמן, אני כל הזמן נופל מזה.

זה נכון. וככה זה נעשה בכוונה, שאתה תחזור לזה עוד ועוד ותתפלל להחזיק בזה, לאחוז בזה וככה זה יחזיק אותך עד שתגלה לשמה בצורה כזאת שאתה כבר תתחיל לחיות בלשמה, לאחוז בה, ותשתדל לא לצאת, לא ליפול ממנה.

תלמיד: אתה יכול למקד אותנו על מה לתת דגש כדי להצליח לאחוז ב"לשמה"?

שאתה רוצה להרגיש את החברים ולא את עצמך, שאתה רוצה לחיות בהם, ברצונות, במחשבות, בנטיות שלהם ולא בעצמך. מזה נתחיל.

שאלה: אדם נמצא במדרגה מסוימת של הבנה, של ידיעה, איך אני יכול להבין במה המדרגה הבאה שלי, שאליה אני צריך להשתוקק בעיניים עצומות?

אני צריך לתאר לעצמי מצב שכל הקבוצה עובדת בעל מנת להשפיע ושכולם נמצאים בחיבור, וכל אחד דואג לזולת ומחזיק את כולם שלא יפלו מהנטייה הזאת, מההרגשה הזאת, שאנחנו כולנו מחוברים ברצון טוב. וכשאני מתעמק בזה ומשתדל עוד ועוד להיות בנטייה כזאת לכל החברים, אני מתחיל להרגיש שכן יש אווירה כזאת ואני רוצה להתכלל בה ופשוט להתקיים בה.

ומתוך זה שאני תופס את האווירה הזאת, ממנה והלאה אני מתחיל לראות את עצמי, איך אני מתקדם איתם יחד, אוחז בהם, אוסף אותם יחד, קושר אותם יחד וכן הלאה. סך הכול זה החיבור בינינו לאותה המערכת - עשר ספירות כמו שהיינו פעם.

שאלה: אנחנו משיגים לשמה פעם אחת ולתמיד או שזה תהליך שנכנסים ויוצאים?

זה תהליך.

שאלה: בזכות מה חלק מהחברים קרובים ללשמה וחלק לא?

זה תלוי בעדינות הנפש וביגיעה של האדם בסביבה שלו. אלה בעצם התנאים.

שאלה: מה זאת אומרת שהמערכת של אדם הראשון, היא המתנה הכי גדולה מהבורא.

כוח החיבור בינינו, זה שנקרא "אדם הראשון", היא מתנה הכי גדולה מלמעלה. נכון. אבל אחר כך הכוח הזה של החיבור נשבר ונשאר אדם הראשון כביכול הרוס. ובכל אחד מאיתנו יש ניצוצות שאנחנו צריכים לחבר אותם לאט לאט, עד שהם יתחברו ושוב יוכלו להתקיים במערכת אחת. ככה אנחנו לומדים.

שאלה: איך אדם שנמצא בלשמה, או שהוא קרוב אליה כמו שהזכרת, מתייחס מבחינה פרקטית לחברים?

הוא רוצה לאסוף את כולם ולחבר אותם יחד למערכת אחת, לעשירייה אחת, שבה יתגלה הבורא וימשוך אותם קדימה.

שאלה: האם אנחנו צריכים להזין את הרצון לעבור את המחסום ככל היותר מהר או להיות בסבלנות ולחכות שהבורא ייתן לנו לעבור את המחסום כשהוא רוצה?

לא, אנחנו צריכים בכל הכוח לרצות להתקרב לפי החיבור בינינו למחסום.

שאלה: מה הכוונה כשאתה אומר לחבק את החבר ומה ההבדל בין חיבוק לחבר עליו אתה מדבר, לבין חיבוק שאנחנו מכירים מהעולם הזה?

חיבוק שכל אחד צריך לחבק את חברו זה נקרא להראות לו אהבה, עזרה, תמיכה בכל מצב שהוא יהיה, שאני נמצא עימו באותה המטרה לתמיד, זה נקרא חיבוק.

שאלה: עכשיו אנחנו מדברים על המעבר הזה והעלייה מאוד מורגשת, יש ממש מערבולת כזאת מאוד רצינית בעשירייה. איך להחזיק את כולן כחטיבה אחת, כאגודה אחת בתוך המערבולת הזאת, כי זאת בדיקה מאוד רצינית כמה אנחנו מסוגלות להחזיק בה?

אני חושב שאתן צריכות לדבר ביניכן, גם הגברים אם יש להם כאלה תופעות, וודאי שיהיו, וצריכים לסכם בינינו מה אנחנו עושים כנגד הפרעות שכל הזמן מתעוררות בינינו. על זה יש הרבה מאמרים, יש הרבה חומר איך אנחנו צריכים להיזהר מלהיכנס תחת השפעת הכוחות האגואיסטיים שרוצים לקרוע אותנו ממש לחלקים.

שאלה: תיארת את השיטה להשפעה כאידאל שאנחנו צריכים לשאוף להשיג אותה. איך נוצר השינוי מעבודה אישית של המקובל לעבודה קבוצתית ומה צריך לעשות בעבודה הקבוצתית בשביל להתקדם לאידאל של השפעה ואם יש עבודה נוספת שעלינו ליישם?

העבודה הקבוצתית זה העיקר כדי להגיע לשמה ועל זה כתוב הרבה חומר. צריכים לדפדף ולחפש אותו וכל אחד ישתדל למצוא כל מיני פסוקים, קטעים ולהביא אותם לעשירייה שלו או אפילו לכל הקבוצה שלנו. זה מאוד חשוב. חייבים ממש להשתדל להביא לחברים מקורות כאלה שהם יתפעלו מזה וישתוקקו להגיע קדימה לדבקות בבורא.

שאלה: מהי השפעה אמיתית?

בהשפעה אמיתית יש שתי דרגות. להשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע. ואנחנו צריכים את שתי הדרגות האלה לעבור אחת אחרי האחרת. כשמגיעים לסוף זוהי השפעה אמיתית. בכל כוחי ובכל הרצון לקבל שלי אני אוכל להשפיע לזולת. זאת אומרת אני בזה אדמה לבורא.

קריין: 57, אומר הרב"ש.

"על ידי זה שהאדם רוצה להבין את דרך של החכמים, שאומרים לנו שאנחנו צריכים ללכת אחריהם בעיניים עצומות, אחרת נכנס בחינת עפר, היינו דבר שהוא בחינת בלתי חשוב, מכונה "עפר", כלומר שיותר שפלות מזה אי אפשר להיות. 

והיות שניתן להאדם בחינת דעת ושכל להבין כל דבר על פי שכל. וכאן אומרים לנו ללכת בקבלת אמונת חכמים, והאדם רוצה להבין את הדרך הזה, והיות שכל זמן שהאדם מונח עדיין תחת שליטת הרצון לקבל לעצמו, אין האדם בעצמו יכול לדעת מהו טוב ומהו רע, אלא צריך לקבל הכול כפי שהחכמים קבעו לנו, ואם לא נכנס אבק ועפר בתוך העיניים ולא יכולים ללכת קדימה, מה שאין כן כשלא עושים ביקורת על דברי חכמים, ולא רוצים לקבל דבריהם בתוך הדעת, אז על ידי זה דווקא זוכים לדעת דקדושה. 

וזהו מטעם, כי כל עניין מה שאנו צריכים ללכת למעלה מהדעת, הוא מסיבת שאנו משוקעים באהבה עצמית. לכן על ידי אמונה למעלה מהדעת זוכים לכלים דהשפעה." 

(הרב"ש. מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)

ואז רואים עולם הפוך. רואים משהו חדש. כי הקשרים בין הדברים מתגלים בסגנון אחר, בסגנון של השפעה, באור הבורא.

קריין: קטע מספר 58, אומר הרב"ש.

"ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע. 

אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב "כי לא ידח ממנו נדח". לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש את המלך, אפילו במדרגה הנמוכה ביותר. אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא נתן לי להתקרב אליו, במשהו על כל פנים." 

(הרב"ש. מאמר 3 "ענין אמת ואמונה" 1985)

שאלה: לגבי קטע 57, כשאנחנו קוראים קטעי מקובלים אני כן מנסה להבין מה הם אומרים, להבין את ההבחנות שלהם, את העצות שלהם, כאילו להבין בדעת.

כן ודאי. כי אין לך כלים אחרים.

תלמיד: הוא כותב שצריך לקבל דברי חכמים לא בתוך הדעת אלא למעלה מהדעת. אולי אני עושה משהו לא נכון, או שצריך להוסיף משהו?

אבל אין לך עדיין אפשרות לקבל אותם בכלים למעלה מהדעת, בכלים דהשפעה. לכן אתה נמצא במה שאתה נמצא. אבל אנחנו צריכים להכין את התנאים בינינו בקבוצה, שאתה מתייחס לכולם בחיבור, באהבה, ואתה רוצה שמה שאתה שומע - יתגלה בתוך העשירייה, בתוך העיגול שלכם. בצורה כמו שאתה חושב שהבורא רוצה לראות אותנו, מחוברים כולנו יחד, ומקורבים, זה בעצם יתן לך לאט לאט אפשרות להתקרב ולהבין איך הבורא רואה אותנו, איך הוא רוצה לראות אותנו. כך אנחנו נתקרב אליו.

שאלה: כשאנחנו מדברים על חיבוק, אני מסתכל על דברים גשמיים, על האנשים בעשירייה שלי. אם אני לא מרגיש את חיבוק העשירייה, מה אני צריך לעשות?

אם אתה לא מרגיש חיבוק בעשירייה, אתה צריך להראות להם שאתה כן רוצה, ותן להם דוגמא בכמה שאפשר. אין יותר מה להגיד. תן דוגמה.

שאלה: האם עולם האינסוף זה מה שאנחנו בנינו באמצעות המאמצים שלנו? כלומר זה אותו מרחב בינינו שבו אנחנו יכולים להנות מהקשר בינינו. זה עולם אינסוף?

לא. זה לגמרי לא.

שאלה: מה ההבדל בין הרגשת הודיה ושמחה בתוך הדעת לבין מעל הדעת?

ההבדל הוא שבתוך הדעת אנחנו מרגישים את זה בתוך הדעת, ולמעלה מהדעת בעל מנת להשפיע אנחנו מרגישים את זה בצורה אחרת, בצורה הפוכה.

תלמיד: מתוך התשובה שלך עולה שבעצם התחושות הן דומות?

לא. לא דומות. שום דבר לא דומה אחד לאחר. על מנת להשפיע או על מנת לקבל. זה נקרא "עולם הפוך".

שאלה: אמרת שהבורא רואה אותנו. אז איך הבורא רואה אותנו?

בכלים דהשפעה. פשוט.

שאלה: איך אנחנו יכולים להחזיק בהרגשת החיבור כשאנחנו כלולים בכל ומרגישים את כל החברים?

כשאנחנו דואגים זה לזה. אני דואג לחבר שלא יפול מהחיבור, והוא דואג לי שאני לא אפול מהחיבור ואז בצורה כזאת אנחנו מחזיקים זה את זה ומחזיקים את המערכת כולה.

שאלה: בקטע 57 כתוב שלא חשוב לי איך אני מרגיש. האם לא חשוב לי איך אני מרגיש זה צמצום?

לא, אני מתעלה מעל עצמי. לא חשוב לי איך אני מרגיש אלא העיקר הוא שאני רוצה להיות קשור לחברים, להיות ביניהם, לאחוז בהם, לחבק אותם.

שאלה: מה ההבדל בין אמונת חכמים לאמונה למעלה מהדעת?

אין הבדל, זה אותו דבר. כי מה שמביאים לנו חכמים, הם מביאים לנו ידיעה על אמונה למעלה מהדעת.

קריין: קטע מס' 59.

"האדם צריך לצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונה שלימה בה', וכבר יש לו הרגשה באיבריו, שהבורא מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומיטיב. כלומר, שכל העולם מקבלים ממנו יתברך רק טובות.

ואע"פ כשהוא מסתכל על עצמו, הוא רואה, שהוא בערום וחסר כל. וכמו כן כשהוא מסתכל על העולם, הוא רואה שכל העולם סובל ייסורים, וכל אחד לפי הדרגה שלו, על זה הוא צריך להגיד, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו". שלהם פירושו, שכל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, הנקרא להם, ולא יראו האמת.

ומהו רשות הרבים? כלומר, שכל זמן שיש לאדם ב' רצוניות. הגם שהוא מאמין, שכל העולם שייך להבורא, אבל להאדם גם כן שייך משהו. שבאמת האדם צריך לבטל רשותו מפני רשותו של הקב"ה, ולומר, שהאדם בשביל עצמו אינו רוצה לחיות, וכל מה שהוא רוצה להתקיים, הכול הוא בכדי לעשות נחת רוח להבורא.

נמצא, שעל ידי זה הוא מבטל את רשות עצמו מכל וכל. ואז האדם נמצא ברשות היחיד, שהוא ברשותו של הקב"ה. ורק אז הוא יכול לראות את האמת, איך שהבורא מנהיג את העולם במידת טוב ומיטיב".

(בעל הסולם. "שמעתי". מ'. "אמונת רבו, מהו השיעור")

שאלה: מה זו אמונה שלמה בבורא?

אמונה שלמה - גם מצד הרע וגם מצד הטוב האדם לגמרי נכלל בבורא. הוא מקבל מלמעלה עוצמת אור שמעלה אותו למעלה מכל הספקות, מכל הרצונות, מכל המחשבות, ואז הוא נדבק בבורא בכל המצבים - זו אמונה שלמה.

שאלה: מאיפה למקובל יש את הכוח להצדיק את פעולות הבורא בכל מה שקורה בעולם שלנו?

מהבורא, הוא מקבל אור עליון.

תלמיד: אבל עדיין הוא נכלל בייסורים האלה, גם הוא סובל.

לא, הוא לא סובל. אם הוא נכלל בבורא, אז הוא לא סובל. אבל הוא לא נכלל בבורא כדי לא לסבול, אלא הוא נכלל בבורא ולכן כתוצאה מזה הוא לא סובל.

תלמיד: בדרך שלנו, באהבת חברים, האם גם אנחנו נזכה בכוח להצדיק כל דבר?

כן, וודאי שנזכה. חייבים לעבור את כל המצבים האלה והם נמצאים קרוב אלינו.

שאלה: אני לא מבין מה זה לתת נחת רוח או לשמח את הבורא, האם נכון לחיות במצב כזה כדי לתת נחת רוח לחברים?

אנחנו צריכים להתחבר לחברים, להתקרב אליהם ככל האפשר, ואז דווקא על ידי העבודה הזאת, שאנחנו מתקרבים לחברים, אנחנו נעשה נחת רוח לבורא והוא ירשה לנו להתקרב אליו.

שאלה: האם ההרגשה שהבורא מנהיג את העולם בטוב ומיטיב זה מה שנקרא עולם הפוך ראיתי?

כן.

שאלה: בעבודה שלנו בחיבור, האם האדישות בינינו היא רוע גדול יותר מאשר דחייה וכל מיני התלקחויות ביחסים בינינו?

כן, הדבר הגרוע מכול הוא להיות אדיש.

שאלה: האם ניתן לומר שכל מה שקורה לי ולעולם, גם אם זה נראה לי רע כרגע, זה כדי לקדם אותנו לאמת ולכן זה טוב ומטיב?

ודאי.

שאלה: כשאדם מסתכל על העולם שסובל, מה החיסרון שהוא צריך לקחת מזה לעבודה שלו?

שהוא חייב לשנות את ההסתכלות שלו על המציאות, ואז "עולם הפוך ראיתי".

תלמיד: זה כלפי עצמו.

זה כלפי כולם.

תלמיד: מה צריך להיות החיסרון כלפי הזולת שסובל?

גם כלפי הזולת. העיקר להחליף את הכלים של עצמך מקבלה להשפעה, ואז תראה עולם בצורה הפוכה.

שאלה: אנחנו צריכים לעבור שני שלבים בדרך להשפעה אמיתית, להשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע. לקבל על מנת להשפיע זה ברור, מכיוון שאנחנו נבראנו בתכונה הזו וטבעי ואופייני לנו לבקש, אבל מהו השלב של להשפיע על מנת להשפיע, האם אנחנו עוברים אותו רק בתפיסתנו?

כן.

שאלה: בתחילת הקטע הוא כותב שאדם צריך לתאר לעצמו כאילו כבר זכה להשפעה שלמה. איך אתה יכול לתאר לעצמך שאתה נמצא בהשפעה שלמה? זה כביכול מדבר כאן על כך שאני לא צריך לתאר לעצמי שהקבוצה נמצאת בהשפעה, שהעשירייה נמצאת בחיבור, אלא שאני נמצא בהשפעה שלמה, וזה נשמע איכשהו סותר.

אני לא יודע איזה מסקנות אתה מסיק. אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שהחברים נמצאים כבר בהשפעה ואני רוצה באותו אופן להידבק בהם ולהימצא באותו המצב. אתה לא צריך כלום יותר, רק את זה. שני תנאים, החברים נמצאים בהשפעה מוחלטת ואני רוצה להידבק אליהם ולהימצא באותו המצב.

שאלה: אמרת קודם שצריכים להתקרב לחברים כי בזה אנחנו מתקרבים לבורא.

נכון.

תלמיד: האם מדובר ספציפית על החברים בעשירייה?

כן.

תלמיד: האם לא מספיק שאני מתקרב לחברים בבני ברוך, לחברה באופן כללי?

לא, זה יותר מידי רחב וללא שום התחייבות. מה שאתה חייב לעשות, אתה חייב לעשות קודם כל בעשירייה.

תלמיד: מה מיוחד בהם כל כך?

כי הבורא סידר זאת, אומנם אתם לא יודעים איך, אבל הוא סידר אתכם להיות בעשירייה אחת, לכן תשתדלו להיות קודם כל מקושרים ביניכם. וזה שאתה רוצה לברוח מזה וחושב שעם האחרים זה יהיה יותר קל ויותר טוב, זה רק מחזק את המילים שלי.

שאלה: כתוב שהאדם צריך לבטל את הרשות שלו בפני הרשות של הקב"ה. מה הרשות שהוא צריך לבטל?

"תעשה רצונך כרצונו".

תלמיד: במה זה בא לידי ביטוי, האם שאני מוותר בדברים גשמיים, משהו בלב שאני צריך לוותר עליו?

אתה מבטל את הרצון שלך ובמקומו מקבל על עצמך את הרצון של הבורא.

שאלה: יש חברים שנותנים דוגמה בזה שהם כל הזמן עסוקים בלעורר את החברים, לעזור ולדחוף אותם, ויש חברים שאין להם עכשיו כוח והם מחכים שידחפו ויעוררו אותם. מה אתה ממליץ למי שאין לו עכשיו כוח, במה הוא יכול לעזור?

הוא יכול להתבטל כלפי אלו שיש להם כוח, וכך כל פעם "איש את רעהו יעזורו", אלו יתכללו באלו.

תלמיד: מה הוא צריך לעשות?

הוא צריך להשתדל להתקרב אל החבר, לרצון לקבל שלו, לצורה שהוא רוצה לעבוד עימו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: הוא מפריע לי, אין לי כוח, איך אני מגיב?

אתה צריך לבטל את עצמך.

שאלה: בקטעים השונים שקראנו, מדובר על להתקדם בעיניים עצומות ושיש לו עיניים והוא לא רואה. מה זה עיניים?

"עיניים להם ולא יראו", כלומר מה שהוא רואה זה לא נכון, כי מהעיניים הוא מעביר דרך הלב המקולקל, האגואיסטי שלו, ולכן העיניים לא רואות נכון.

שאלה: בעל הסולם כותב ש"הוא רואה שכל העולם סובל ייסורים, וכל אחד לפי הדרגה שלו". מה הקשר בין הדרגה לבין הייסורים?

ככל שהדרגה גבוהה יותר, כך הייסורים גדולים יותר, וגם השכר גדול יותר.

שאלה: העשירייה שלנו צעירה, אנחנו בעבודה קצת יותר משנתיים. האם גם אנחנו יכולים לא לתת חשיבות למה שאנחנו מרגישים ולבטל לגמרי את הרצון?

כן. אתם יכולים להתכלל באלה שכבר ותיקים ולעבוד יחד איתם בלי שום בעיה, ובזה לקצר את הדרך בהרבה.

שאלה: מה לעשות עם הצורך כעשירייה להתכלל בעשירייה אחרת, להזמין עשירייה אחרת להתארח או להתארח אצלם?

את זה אתם יכולים לעשות איך שאתם רוצים, ככל שאתם רוצים, אין בזה יחס מיוחד למה שאנחנו מדברים או לומדים עליו עכשיו, אבל זה טוב.

שאלה: אני מרגיש שיש משהו שאני רוצה לגלות ושעומד להתגלות, אבל לפי קטע 59 הייתי מעדיף כל דבר, אפילו למות, מאשר לבטל את דעתי. איך להתמודד עם זה?

יפה מאוד. להתקדם. סימן שיש לך דעת חזקה ואתה תתקדם וגם תגיע ללמעלה מהדעת חזק.

שאלה כתוב ש"גם שהוא מאמין, שכל העולם שייך להבורא, אבל להאדם גם כן שייך משהו." מה שייך לאדם, האם בחירה חופשית?

לאדם לא שייך כלום. כך נראה לו, שגם לו שייך משהו, אבל לא שייך לו כלום.

שאלה: איך לסבול את הזמנים עד שאתה מרגיש את הבורא, את הרוחניות?

להתכלל בתוך העשירייה ולשכוח מעצמך.

שאלה: כתוב בקטע ש"האדם צריך לצייר לעצמו, ... שהבורא מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומיטיב." אנחנו יודעים שתפילה היא עבודה שבלב, אז לצייר לעצמו זו תחילת העבודה הזו שבלב?

כן.

תלמיד: לאחר מכן עוברים למה שהעיניים רואות, ומבקשים מהבורא לבטל את מה שאנחנו רואים, ולקבל את מציאותו?

כן.

שאלה: לרכוש טבע שני זו זכות או חובה?

גם וגם.

תלמידה: אם האדם רואה את החברים שלו באמת כגדולים, בכנות, וגם את האחרים, אבל לגבי רכישת טבע שני, נראה לו שזו זכות שלא מגיעה לו, אבל מגיעה להם.

לא, זו העצלות שלו, זו העצלות שבו שכך מדברת, ולא מעבר לכך.

קריין: קטע הבא מס' 60. אומר הרב"ש.

"על ידי שהחברים מדברים מרוממות ה', התעורר על ידי זה חשק ורצון להתבטל לפני הבורא, כי מתחיל להרגיש עניין תשוקה וכיסופין להתחבר להבורא. וגם יש לזכור, שעד כמה שהחברים יכולים להעריך את חשיבות וגדלות ה', מכל מקום, צריכים עוד ללכת למעלה מהדעת. 

כלומר, שהבורא יותר גבוה ממה שהאדם יכול לצייר גדלות ה' בתוך השכל. ולומר, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהוא מנהיג את העולם בהנהגה של טוב ומיטיב. שאם האדם מאמין, שהבורא רוצה אך ורק לטובת האדם, זה מביא להאדם, שיאהב את ה'. עד שיזכה לבחינת "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך". ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים." 

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

שאלה: שהבורא הוא טוב ומיטיב ומעניק לעולם בטוב ומיטיב, מי שלומד בקבוצה יכול להשיג . נתנו לנו צ'אנס, יש לנו כלי מתאים. האמת, אני לא תופס איך שאר העולם מרגיש. מה, הם לא סובלים? שתי תמונות האלה, הקבוצה ושאר העולם, איך לחבר אותם שבאמת הבורא יהיה מנהיג טוב ומיטיב לכל העולם?

אנחנו צריכים כך לקבל, ובכל זאת עד שלא מגיעים לראיית האמת אנחנו לא מבינים מה קורה. "עיניים להם ולא יראו". פשוט מאוד. צריכים לקבל את מה שרואים, ולהמשיך עד שנראה את האמת.

שאלה: כתוב "על ידי שהחברים מדברים מרוממות ה', התעורר על ידי זה חשק ורצון להתבטל לפני הבורא," למה?

כי אני רואה שהם עושים את זה, ומתוך קנאה, תאווה וכבוד גם אני רוצה שזה יהיה לי.

תלמיד: ואחר כך הוא ממשיך שמהדיבור הזה אני מרגיש שהבורא אוהב אותי. איך מילים וסיפורים מהחברים עוזרים לי לאהוב את הבורא?

כן. זה פועל עלי בצורה כזאת. כמה שתשאל לא תבין, אבל אתה צריך להרגיש שככה זה עובד, ואם לא, סימן שאתה בכלל לא בעניין.

תלמיד: אם אני מרגיש שאני לא בעניין, מה אני צריך להוסיף?

אתה צריך להתקרב לחברים, ואז לראות.

שאלה: הוא כותב "שעד כמה שהחברים יכולים להעריך את חשיבות וגדלות ה', מכל מקום, צריכים עוד ללכת למעלה מהדעת." למה מה שהחברים מעריכים נחשב "הדעת"?

כלפיו זה נקרא "דעת". אבל הוא צריך ללכת עוד למעלה מזה.

תלמיד: אבל למה מה שהחברים חושבים נקרא כלפיי "דעת"? זה כבר מחוצה לי. זה למעלה ממה שאני חושב ומרגיש.

למה זה למעלה, מחוצה?

תלמיד: כי אני רואה את זה, אני רואה שזה בא מהחברים. זה לא מה שאני חושב, מרגיש, ומעריך.

אבל למה זה למעלה? אתה מעריך אותם ככה שהם למעלה ממך?

תלמיד: כדי לקבל את הטעם שהבורא גדול וטוב ומיטיב, אני צריך ללכת למעלה מדעתי.

אז תלך, ואז תראה, אם אתה נמצא למעלה מזה או לא?

תלמיד: אני לא מבין מה היחס? זה שהחברים רואים, ונותנים לי את הדעה הזאת, לכן זה נחשב בתוך הדעת שלי, ואני צריך ללכת למעלה מזה?

כן. בינתיים זה בתוך דעתך.

שאלה: כתוב שאנחנו צריכים לאהוב את הבורא עד שלא נגיע למצב "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך", ואת זה אדם צריך לקבל מהחברים. אם הבנתי נכון אנחנו קודם מגיעים לאהבה לחברים, ואז משיגים את אהבת הבורא, וכאן כאילו כתוב שזה הפוך?

כן. בגדול, כן.

שאלה: אם אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שאנחנו נמצאים בהשפעה, ומצד שני, אנחנו צריכים לא להאמין למה שאנחנו רואים בעיניים, שכאילו זה לא קיים, יוצא שאנחנו מתארים לעצמנו את מה שאין לנו, וגם כאילו לא מקבלים את מה שאנחנו רואים. אז איפה אנחנו בכלל נמצאים? באיזה חלל ריק?

אתם נמצאים במה שאתם מתארים לעצמכם. זו שאלה מצוינת. אתם נמצאים במה שאתם מתארים לעצמכם.

שאלה: איך אפשר לדבר על החשיבות והרוממות של הבורא? זה מאוד מאוד קשה לי. האם תוכל לתת לי עצה?

לא. אתה צריך ללמוד את זה מהחברים.

שאלה: לא משנה כמה אני שואפת ומנסה להגיע לביטול, זה מאוד קשה להחזיק בזה. למה?

כי זה נגד הרצון האגואיסטי שלך. זה ברור, אבל תמשיכי, תני לזה קצת יותר כוח, ותעברי את המחסום.

שאלה: איך אנחנו יכולים לטעום משהו מהלימוד שלנו בזמן שאנחנו משתמשים דווקא באמונה למעלה מהדעת?

כי כל הלימוד נמצא בדרגה רוחנית שנקראת "אמונה למעלה מהדעת". לכן עד שאנחנו לא משיגים את הרמה הזאת, של אמונה למעלה מהדעת, אנחנו לא מבינים את המאמרים, מכל שכן את "תלמוד עשר הספירות". ואנחנו לא יכולים לקלוט שום דבר מכתבי קבלה. כי הכול כתוב באמונה למעלה מהדעת. אנחנו כאילו קוראים, ולומדים בשפה לא מוכרת לנו.

שאלה: בלי חשיבות החברה זה ברור שאי אפשר להגיע לחשיבות הבורא. אז איך אני יכול להעלות את חשיבות החברה?

צריכים להתפלל. שהבורא יאיר לך קצת יותר, ואז תראה כמה אתה פחות מכולם בעשירייה, ובקבוצה.

תלמיד: אבל יש בי גאווה, אני גאוותן.

זה לא חשוב. לא חשוב שאתה גאוותן. אתה תתחיל להרגיש עד כמה שאתה פחות מכולם, ומתוך זה תהיה לך שבירת הלב, ואתה תרצה שיתגלו לך כל המצבים האמיתיים שלך, אפילו שזה מאוד לא נעים. וכשאתה תרגיש אותם לא נעימים, דווקא זה יעזור לך לעלות למעלה מהם.

שאלה: הרבה פעמים אמרת שאנחנו בשלב הראשון של הדור האחרון. האם אתה יכול להסביר?

אנחנו צריכים ללמוד לשמוע, אולי קצת להבין שאנחנו נמצאים לפני מהפכה פנימית של כל אחד ואחד. ואנחנו צריכים לעבור מבתוך הדעת ללמעלה מהדעת, מתוך שלא לשמה ללשמה. וכשנלמד גם על זה וגם על זה קצת, ונהיה בתפר בין שני המצבים האלו, אז נוכל לקבץ את הכוחות שלנו, הרצונות שלנו, התשוקות שלנו ולבקש מהבורא שיעביר אותנו את ים סוף ויעשה לנו את המעבר, ואז נצליח לעבור את המחסום וכך להגיע לארץ ישראל. זאת אומרת, לרצון שהוא כולו מכוון לבורא.

תלמיד: האם זה נכון שעלי לתאר לעצמי שכל העשירייה מתוקנת וכל חבר הוא כמו מורה שאוכל ללמוד ממנו את גדלות הבורא?

כן.

תלמיד: כשאני מתאר לעצמי שהעשירייה מתוקנת, אני יכול, או צריך לשאוף להיכנס למצב של שמחה מזה?

בטוח.

תלמיד: למה?

כי יש לכם חברים שהם מתוקנים ואתם יכולים להתקשר איתם, ולהיות בתוכם ויחד איתם להתפתח.

תלמיד: זה כמכלול, מורכב?

זה התנאי להצלחה שלכם.

שאלה: אם חסרה לי שמחה זאת עבודה לא שלימה?

לא חשוב. בינתיים אתה לא יכול לשמוח בשביל האחרים.

תלמיד: האם זה פגם?

לא אתם תתקדמו. תמשיך להתקדם.

תלמיד: העיקר זה לתאר שהעשירייה שלימה?

כן. ושבתוכה אתה יכול להגיע לכל תחנה שהיא, לכל מטרה.

שאלה: כתוב "נצחוני בניי", כאילו יש מלחמה. אבל לי נראה שזה לא מלחמה. שזה מין משחק שמשחקים.

נכון מאוד. אתה מבין הכול נכון.

תלמיד: זאת אומרת, שצריך להפסיק להילחם עם הבורא ולעבור למשחק, כזה שאתה תנצח, כשאתה כאילו תיתן לו שאתה מפסיד ובזה הניצחון?

כן.

תלמיד: מהי הטיפה האחרונה שכאשר הוא מתנתק ממנה, אז הוא עובר למצב האמת? האם הוא יכול לעבוד עם זה, או שזה תמיד באמונה למעלה מהדעת?

באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: זה משהו שאי אפשר לתפוס, לאחוז בו?

כשהוא יתחיל לאחוז בנקודה הזאת, היא תתגלה בו.

שאלה: אם כל הצורות שמתגלות בהרגשת האדם הן מדומות, מדומיינות, אז העבודה שלנו היא להעביר את כל הדברים לצד הבורא?

כן.

שאלה: אני רואה את החברים והחברות שהם ממש גדולים וגדולות, ושואלים שאלות עמוקות, ויש לי רצון פשוט להידבק פה לכולם ופשוט להיות כך. זה מצב נכון או שצריך לשאוף למשהו יותר?

זה מצב טוב מאוד, ואם תפתחי אותו עוד ועוד אז בצורה הדרגתית, לאט, לאט, את תגדלי מתוך המצב הזה ותהיי גדולה. זה בינתיים מצב של ילדות, קטנות, אבל הוא יתפתח.

שאלה: קודם אמרת שלבטל את רשות עצמי בפני רשות הבורא זה לעשות רצוני כרצונו, איך האדם יודע מה רצון הבורא?

השפעה ואהבת הזולת.

תלמידה: ומה זה אומר לקחת איזשהו רצון אגואיסטי שלי, ולהפוך אותו לרצון הבורא, לעשות אותו כרצונו?

כל רצון שלך הוא רצון אגואיסטי, תהפכי אותו לעל מנת להשפיע לחברים וזה יהיה התיקון שלו.

שאלה: אני מרגיש שלא משפיע עלי שהחברים מדברים על גדלות הבורא, אם כך מה אני יכול לעשות?

להמשיך, אין לי מה להגיד.

שאלה: איך לדעת מי מהחברים שלי מתוקן?

אתה לא צריך לדעת, ואתה לא יכול לדעת. אתה צריך לאהוב את כולם, להתחבר לכולם, ולהיות ממש באהבה עם כולם, ולא לפנות לביקורת, אלא רק לחיבור.

שאלה: כל העבודה שלנו היא למצוא את הגדלות בחברים?

כן, ואחרי זה ככה להתקרב לבורא.

שאלה: כשאני שומע על גדלות הבורא מהחברים אני יכול להתבטל, וכשאני לבד אני לא יכול לתאר את זה לעצמי, וגם לשמוע שיעור זה לא עוזר.

מלכתחילה כשאתה חושב על החברים, אתה צריך לחשוב שהם גדולים ממך, שהם גבוהים יותר, חכמים יותר, יותר מתוקנים ממך, אתה חייב לכוון את עצמך בצורה כזאת.

שאלה: האם כניסה לשמה היא פעולה אישית או קולקטיבית?

אישית.

שאלה: מה מעיד על האדם שהוא עובד למעלה מהדעת?

הוא מעיד על עצמו או לאחרים? לאחרים אין עניין, הם לא יכולים לראות ולדעת, אבל האדם שהולך למעלה מהדעת או לא, זה בהתאם עד כמה הוא מקבל את המציאות ומשייך אותה לבורא, ומעלה את עצמו למעלה מעל מנת לקבל, ונמצא בעל מנת להשפיע, והוא מוכן להתחבר עם כולם ואולי עם כל העולם תלוי באיזו דרגה הוא נמצא, זה הכול אם הוא כבר נמצא למעלה מהדעת.

שאלה: איך להתגבר על חוסר האמון בחברות ולהפוך את ההתקרבות החיצונית גם לפנימית?

אנחנו צריכים כאן לעשות חשבון, מה יותר חשוב לנו, להגיע לנצחיות, לשלמות, לרוחניות, לתיקון הנשמה, או שאנחנו נשאר בכל מיני חשבונות שלנו האגואיסטיים הנמוכים הקטנטנים.

שאלה: במה שאנחנו מדמיינים אנחנו נמצאים בסבל של העולם, האם זה הדמיון שלנו, האשליה על סבל העולם, ואיך להיפטר מהתחושה של הסבל בעולם?

אם אנחנו נתחיל לראות את העולם בצורה נכונה, שאנחנו רואים גם את ההתחלה וגם את הסוף, וגם האמצע של כל המציאות והחיים שלנו, אז ההסתכלות שלנו על העולם, על השגחת הבורא על הנבראים, זה ישתנה מקצה לקצה.

שאלה: איך אפשר שלא ליפול לאדישות ולסבל שעובר העולם כשמבינים שהבורא שולט בעולם כולו בתכונה של טוב ומיטיב?

תקראו את הדוגמה הזאת שהיה בעל הבית שפעם נסע והשאיר את העובד שלו עם מנהל העבודה האכזרי, שהוא נתן המון מכות לעובד המסכן, וכשחזר בעל הבית אז העובד סיפר לו מה קורה, אתם יכולים לקרוא בארכיון שלנו את הסיפור הזה.

אנחנו צריכים לראות את האמת מההתחלה ועד הסוף של כל הבריאה, וכך יהיה לנו ברור מה קורה.

שאלה: בהמשך לפסקה 59, באיזה מצב מדובר כאשר אדם רואה שהוא נמצא בעירום וחוסר כל?

כך הוא נראה. אבל מה הוא מרגיש בפנים לעצמו אני לא יכול לומר.

שאלה: מה לעשות אם אדם מנסה להכניס את החברים בעשירייה לתוך ליבו ולא מצליח?

הוא צריך להמשיך לראות על ידי מה הוא עושה את זה ומה זה נקרא בתוך ליבו, מה הוא מחלק להם, איך הוא עוטף אותם, מחמם אותם. צריכים לראות איך עושים את זה.

שאלה: האם זה בכוחות שלי להכניס את החברות שלי ללשמה או שזה תלוי ביגיעה שלהן?

את חייבת לתמוך בהן, אני בטוח.

שאלה: יש לנו כנס כל כך גורלי וחשוב, ואחרי שנים של עבודה אינטנסיבית בעשירייה הקבועה יש הרגשה שזו המסגרת האידיאלית לתת מאמץ משותף להיכנס יחד ללשמה. איך לא לתת לעשיריות האקראיות בכנס לגרום לנו להפחית מהמאמץ?

אם אנחנו נהיה חזקים, עשיריות חזקות, אז הם יתכללו בנו ויכנעו כלפינו וגם יצליחו.

שאלה: בעבודה שלי בעשירייה אני שם לב שאם אני לא רואה חברים כגדולים, אז אני מבקש מהבורא שהוא יראה לי את זה. אבל אני לא רואה את זה באותו זמן, אני רואה את זה לאחר כך, לא באותו מצב, זה תמיד יהיה כך?

יכול להיות שכן. אז מה?

תלמיד: כי אני כל הזמן חושב שאת העבודה אני לא רואה אני מבקש ואז אני רואה.

לא, אתה יכול לתאר אותם שהם גדולים אפילו שאתה לא מתאר ולא מסוגל לתאר אותם עכשיו. זה הכול תלוי באהבה. כמו שלילד שלך אתה מתייחס באהבה אז הוא נראה בעיניך כגדול.

שאלה: מצד אחד המקובלים מייעצים שצריך לראות את החברים גדולים ולרצות להידבק אליהם כמו קטן לגדול. ומצד שני רב"ש כותב שחיבור יכול להיות רק בין שווים?

בטח שכל אחד ואחד מאיתנו הוא מאוד שונה מהשני, אחרת אנחנו לא היינו נבראים. לכל נברא ונברא יש לו שורש מעצמו. זה כמו ששתי שערות לא צומחות מגומה אחת. ולכן אין כאן שום בעיה. ודאי שכולנו שונים. בשורש שלנו כולנו שונים לגמרי כל אחד שונה לגמרי מהאחר.

ולכן אנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון ולהשתדל בכל זאת להיות קרובים מעל השורש שלנו זה עם זה, זאת אומרת בפעולות, בכוונות, בכל הדברים שאנחנו יכולים מהשורשים שלנו שהם נפרדים, ולמרות זאת אנחנו מתחברים. זו העבודה שלנו. זה נקרא להיות כאיש אחד בלב אחד. למרות שלאף אחד אין משהו דומה לשני.

ואנחנו רואים את זה בכל הרגעים, בכל המקרים שבחיים שלנו בין בני הזוג, הילדים, לא חשוב בתוך הגוף שלנו איך החלקים עובדים, הכול עובד אחד כנד השני אבל למטרה אחת משותפת. זה בעצם הסוד של כל הקיום של המציאות.

תלמיד: התכוונתי למשהו אחר. אנחנו צריכים להגיע לחיבור. בשביל זה אנחנו צריכים לראות אחד את השני כשווים, כי רב"ש כותב שחיבור יכול להיות רק בין שווים. או שאנחנו צריכים בכל זאת לראות את החברים גדולים מאיתנו. האם זה לא מפריע לחיבור?

שום דבר לא מפריע לחיבור, חוץ מאיתנו עצמנו. זה הכול. אז תתחברו ותראו איך הכול משתלב.

שאלה: חברה שלנו בעשירייה שאלה לגבי עשיריות אקראיות בכנס, אנחנו עובדות שנים בעשירייה קבועה, איך אפשר להפיק את המקסימום מכך שיוצאים לעשירייה אקראית?

אני לא יודע. יש לכם מלא מערכות ואז תדונו ותחליטו. אני לא יודע. אני לא קשור עם אף אחת.

תלמידה: אני לא רוצה לשאול לגבי הצורה, אני יודעת שאתה לא הכתובת לדבר על הצורה. אלא אנחנו רוצות לשאול יותר על המאמץ, כדי לתת מקסימום מאמץ בכנס הזה? ההרגשה היא שבעשירייה הקבועה יותר קל לתת את המאמץ כי רגילים לעבודה מאוד מהודקת ואינטנסיבית בינינו. איך לתת מאמץ גדול כשאנחנו יוצאות לעשיריות אקראיות בכנס?

גם על זה אתן צריכות לדון לבד. אני לא מתערב בשום דבר השייך לקשר ביניכן. אני לא מתערב. אני רק נותן ברכה.

שאלה: האם נכון לראות גדלות החברים, לראות כמה הם חשובים לי או אני צריך למדוד את התכונות שלהם או את המעשים שלהם?

לא צריכים לא זה ולא זה. לפי מה אני מודד גדלות החבר? לפי מה שנראה לי? אני צריך להעלות אותו לדרגת הבורא. כל חבר וחבר הוא כנציג הבורא לפניי.

תלמיד: אבל איך אני מרגיש אותו בתוך הכלים שיש לי וזה כלי קבלה בינתיים?

איך שאתה תעריך אותו כך אתה תרגיש.

שאלה: אם אני לא יכול לעשות מאמץ, המאמץ הוא כאשר אני מבקש כוחות של אמונה והשפעה, זה נקרא מאמץ והיגיעה שלי העיקר?

כן. עיקר המאמץ הוא לפנות לבורא ולדרוש ממנו עזרה.

שאלה: אמרת היום "המעבר תלוי באהבה" וגם אמרת "הכול תלוי באהבה". מה זו האהבה הזו שהכול תלוי בה?

אהבה אנחנו לא בדיוק יודעים איך לפרש, אבל הכי קרוב לזה הוא חיבור, חיבוק, איחוד, אלה בעצם התוצאות מהאהבה.

תלמיד: ולמה הכול תלוי בה?

כי האהבה היא מסמלת לנו איחוד של הכלים השבורים. ולכן הבורא בכוונה שבר את הכלי של אדם הראשון, כדי שאנחנו נרגיש כמה שאנחנו נמצאים בשנאה, דחיה הדדית. ואיך אנחנו יכולים לשנות את עצמנו ולהתחיל להתקרב מרחוק, מהצורות ההפוכות זה לזה עד כדי כך שמתחילים להיכנס לחיבור זה עם זה. זה כל המעבר שלנו שצריכים לעבור.

תלמיד: ומה זה ייתן?

אני אפילו לא יודע איך לומר איזו מילה, זה ייתן התפרצות החיבור, התפרצות התוצאות מהחיבור שהדברים מנוגדים, שנואים ורחוקים זה מזה, מתחילים להרגיש להבין לאתר את עצמם כמחוברים נכללים זה בזה. אין הרגשה יותר גדולה חשובה ונעימה.

אין לי מילים. בכלל אין מילים לזה.

שאלה: מתי נעשה ההיפוך וכל ההופכיות הופכת להתפרצות של אהבה, תמיכה ומתיקות?

כששני דברים הפוכים, רצון לקבל ורצון להשפיע על ידי צמצום מסך ואור חוזר מגיעים להכאה ולאחר מכן מגיעים לאיחוד וכל כוח ההכאה נכנס לחיבור. אין לי לכך עדיין מילים, רק תתארו לעצמכם עד כמה דברים הפוכים השונאים זה את זה, הפוכים בכל הרמות - רגש, שכל, פעולה, כוונה, עד כמה הכוחות האלה מתחילים לגלות את ההשלמה, את החיבור, את הנטייה, עד כדי כך שהראשון לא יכול להיות בלי השני והם לא מסוגלים להתרחק יותר אף פעם. אין לכך מילים, כתוב על כך מעט בספר תהילים, אבל יותר טוב שנמשיך וכל אחד ישיג זאת מתוך ההרגשה שלו.

תלמיד: המצב של זיווג, של הפכיות ושנאה בכל הרמות, הוא ברור. אבל מהו הצעד הראשון להתקרבות מפירוד לחיבור?

על ידי הסביבה שמשפיעה עוד ועוד על האדם, והוא לא רוצה והוא לא שומע, ופתאום הוא מתחיל להרגיש שיש איזה סדק בליבו ונכנס לתוכו משהו מהעשירייה ובמשהו הוא מתחיל להשפיע על פנימיות הלב. זה תהליך ארוך, אני מקווה שאנחנו נעמיק בו בזמן הכנס.

שאלה: אנחנו כבר כחודשיים לומדים על הכניסה ללשמה, על למעלה מהדעת, אף פעם לא הייתה לנו תקופה כל כך דחוסה בנושא מסוים. במה אנחנו יכולים להפיק את המרב כדי שהכנס ייתן לנו הרבה מעבר לכל מה שהצלחנו לאגור בחודשיים האחרונים?

הכנס הזה הוא כנס מיוחד, כי אנחנו פעם ראשונה מבינים במקצת מה זה נקרא לשמה והולכים לזה ורק לזה. אנחנו חייבים להיכנס לכך ובטוח שנגיע.

תלמיד: מה אנחנו רוצים לקבל מהכנס?

להרגיש במקצת, לטעום מה זה נקרא "לשמה",

תלמיד: במה תלויה הטעימה לכולם?

ביושר הלב של כל אחד.

תלמיד: בתקופה האחרונה התשובות שלך מאד רגשיות ואני לא יודע איך לכמת את התשובות לפעולות שאני צריך לעשות. אשאל זאת כך, מה תלוי באדם כדי שתהיה לו היכולת שיתקיימו בו השינויים שעליהם אנחנו שומעים עכשיו?

זו בעיה שעמדה בפני תלמידים שלמדו משך כל מאות השנים את חכמת הקבלה. אני מקווה שאנחנו נפתח את זה מתוך ליבנו ויהיה יותר קל לכולם להגיע לזה, להבין, להרגיש וכל אחד יוכל לשייך את עצמו לזה.

תלמיד: מתי הבורא פותח לאדם את הלב?

אם אדם יכול להגיע עם החברים בתוך העשירייה לבורא, אז הבורא לא יוכל לעמוד בפניהם והוא יפתח להם את הדלת.

שאלה: איך אנחנו מביאים את כל המאמץ המשותף שלנו בחזרה לבורא? איך אנחנו עושים לו נחת רוח?

בזה שאנחנו מבקשים להתכלל באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: האם עצם הבקשה היא ההצלחה?

כן, עצם הבקשה שלנו להיכנס לזה.

תלמיד: איך לשמור על הבקשה לטובת כולם ולא לבקש עבור עצמי?

אני לא מרגיש שזה לעצמי. למעלה מהדעת זה לא לעצמי.

תלמיד: אבל איך הבקשה הזאת היא למעלה מהדעת אם עכשיו עשינו איזו פעולה, וקיבלנו בחזרה מהבורא תשובה, טעם מסוים, איך עכשיו על ידי זה אני צריך לבקש ממנו לעשות לו נחת רוח? אני כאילו מבקש עוד פעם לעצמי.

לא, אין לי כאן מילים, אולי תדבר עם חברים.

שאלה: מצד אחד אני שומע שאתה אומר שהמהפכה לשמה ממש כאן, כאילו כל אחד או לפחות קבוצת חברים הולכת ונכנסת, מצד אחר מדובר בתהליך מאוד ארוך, איך ליישב את עניין הזמנים?

אנחנו יכולים להיכנס בכל רגע לעניין לשמה, זה תלוי במאמץ של כל אחד וכולנו יחד, עזרת הבורא בטוח מוכנה מלמעלה. אנחנו צריכים רק להגיע לזה לפי עוצמת הכמות והאיכות ואז נמשיך כבר במדרגות. אנחנו קרובים לזה וכן מרגישים יותר ויותר שהרוחניות מתקרבת אלינו או שאנחנו מתקרבים אליה. זה יקרה.

שאלה: חברים שאלו אותך ואמרת שאנחנו נמצאים איפה שאנחנו מתארים לעצמנו, המציאות היא מה שאנחנו מתארים לעצמנו. האם אנחנו צריכים לתאר את החיבור בינינו בעשירייה ולאחר מכן תמונת החיבור הזאת תתפשט על כל בני ברוך ועל כל העולם?

כן אנחנו יכולים כך לתאר לעצמנו ואני חושב שכך יהיה, בעזרת המאמצים שלנו נבטל את המלחמות הגדולות האלה שיכולות להתפתח למלחמה גלובלית, אנחנו יכולים לעשות זאת.

תלמיד: וכל העבודה שלנו היא למעלה מהדעת, אני רואה את החברים שלי כאוהבים זה את זה ורוצה להתחבר אליהם ולאחר מכן אני מתאר לעצמי את כל העולם, שכל האנשים בו נמצאים ביחס טוב.

כן. נחשוב כך ונרצה שכך יהיה, לפחות במחשבות שלנו, ועל ידי כך נפעל שכך באמת יקרה בעולם עצמו.

שאלה: אם האדם בתיאור של החיבור, משחק את תפקיד המעבר, המתאם, זה נקרא "אהבה"?

יש עוד מדרגות.

שאלה: בנוגע למה שנאמר קודם על היכולת של האדם לתאר לעצמו, הרגשתי שזה מאוד קרוב, מאוד חשוב. איך להשתמש בכוח התיאור, הדמיון? האם לקראת הכנס נוכל לדבר דווקא על זה מזווית מסוימת, איך לתאר את הדברים? איך להפעיל את הכוח הזה?

תדברו על זה ביניכם. אתם צריכים לדון ולתאר לעצמכם איך זה יכול להיות. אם יש לכם שאלות, תשאלו קודם כל זה את זה ולאחר מכן תוכלו לשאול אותי. אני מוכן לכל קשר איתכם.

תלמיד: אז להשתמש בעצה הזאת עכשיו, לדבר על הנושא, לא לפחד לדמיין לעצמנו דברים, לא להתבייש?

אם זה לעניין, אז כן.

שאלה: דיברת קודם על הצעד הראשון של ההתקרבות בין ההפכים, אמרת שזה קורה באמצעות הסביבה. האם הסביבה שואפת לפעול עלינו כך, שאנחנו נמיס את הלב שלנו? איך לקחת דוגמה מהסביבה? מה הסביבה עושה איתי שאני נכנעת והלב שלי נפתח, נסדק?

הסביבה נותנת לכם כלי כללי משותף ובו אתם מתפתחים, גדלים. הסביבה עוזרת לכם להרגיש את הבורא, מפני שגם הוא במובן מסוים סביבה. לאחר מכן יש עוד מעגלים, מעשירייה, למאה, לאלף ולכל האנושות, לכל הטבע. הכול סביבה, ואנחנו צריכים להשתדל להתבטל, לבטל את הגבולות שיש בין הרגשת העצמי, מה שבי, לבין מה שמחוצה לי.

שאלה: האם אפשר לומר שאני עובדת על חשיבות הסביבה, משקיעה בסביבה, ואז כתוצאה מזה היא מתחילה להשפיע עלי?

כן, אפשר להגיד כך.

שאלה: האם נכון לדרוש מהבורא כל כך חזק עד שלא תיוותר לו ברירה אלא לתת לחברים את תכונת ההשפעה?

ודאי שכך צריכים, אחרת זה יהיה זלזול גם בבורא וגם בחברים. אנחנו צריכים להיות בבקשות, עד כדי כך שאנחנו לא עוזבים אותן אם אנחנו לא מקבלים עליהן תשובות.

שאלה: איפה שאין לי שום הסכמה עם החבר ואפילו דחייה, האם בנקודה הזאת עליי לעשות את המאמץ לאהוב אותו מטעם אהבה? האם שם מתחילים להיפתח הגבולות בינינו?

נגיד שכן. לכל אחד זה יכול להיות באופן אחר.

קריין: קטע מס' 61.

"בזמן שהאדם עוסק בימין, הזמן מוכשר אז להמשיך שפע עליון, מטעם שברוך מתדבק בברוך. כלומר היות שהאדם הוא במצב השלימות הנקרא ברוך, מבחינה זו יש לו עכשיו השתוות הצורה. היות סימן לשלימות הוא, אם האדם הוא בשמחה. אחרת אין שלימות. וזהו כמו שאמרו חז"ל "אין השכינה שורה, אלא מתוך שמחה של מצווה".

והפירוש הוא, כי הסיבה שהיא גורמת לו השמחה, הוא המצווה. כלומר, זה שהרב ציווה לו ללכת בקו ימין, זאת אומרת שהוא מקיים מצוות הרב, מה שקבעו לו זמן מיוחד ללכת בימין וזמן מיוחד ללכת בשמאל, והיות השמאל הוא בסתירה להימין, כי שמאל נקרא בזמן שעושה חשבון לעצמו, ומתחיל להסתכל מה שכבר רכש בעבודת ה', והוא רואה שהוא בעירום וחוסר כל, איך הוא יכול להיות בשלימות - מכל מקום מטעם מצוות הרב, הוא הולך למעלה מהדעת. נמצא, שכל השלימות שלו נבנה על למעלה מהדעת. וזהו נקרא אמונה."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ'. "אמונת רבו, מהו השיעור")

שאלה: כשאדם רואה עד כמה הוא מגושם, ממה יש לו לשמוח?

מזה שעכשיו הוא רואה שהוא מגושם. הוא הגיע למצב שכנגד הנבזות שלו הוא נמצא עכשיו בגובה מסוים ורואה שהוא מגושם, אחרת לא היה מזהה את זה, ואז הוא שמח.

שאלה: בתוך הדעת אני מבינה שכל התיקון תלוי בביטול שלי, והרצון שלי להשפיע הוא כדי לשחרר את האומות מהתמונה הזאת של המציאות ומהסבל. אני מאמינה שמה שחסר לעולם זאת האמונה מעל הדעת כי הם לא מקבלים שום השראה. האם אנחנו יכולים לעזור להם לדמיין יותר, לראות יותר?

כן.

תלמיד: חברים יקרים, נותרו רק ארבעה ימים לפני הכנס המדהים שלנו. כולנו נכנס ללשמה יחד.

כולי גם נמצא בהתלהבות ובציפייה מהכנס הזה. נקווה שנעלה למדרגה משמעותית, ללשמה, ולקראת זה נעשה עוד כמה צעדים. אני מאחל לכולם חום, חיבור, הרגשת החברים שנמצאים סביב כל אחד, מחממים ומחזיקים זה את זה, וכולנו יחד נכנסים ללשמה.

(סוף השיעור)