שיעור בוקר 12.03.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 04.04.2003

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/Ueg0cOTN?activeTab=transcription&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1371,

"מהו ענין קו ימין בעבודה"

אנחנו שמענו מאמר "מהו ענין קו ימין בעבודה", מכרך ה', שלבי הסולם, עמ' שמ"א.

אנחנו לא יודעים מהו הטבע של הבורא. האמת שאת הטבע שלנו אנחנו גם לא יודעים, כי אי אפשר לדעת על משהו אחד בלי להשוות אותו עם משהו כנגדו, כמו שכתוב, "יתרון אור מתוך חושך", רע כלפי טוב, זריזות כלפי [איטיות]. כל תכונה ותכונה, אנחנו לא יכולים למדוד מה היא, עד כמה היא, אם אין כנגדה תכונה שהיא ממש מאותו סוג רק כנגדה.

מאיפה ישנן התכונות המנוגדות? הן באות מלכתחילה מזה שיש שני סוגי טבע, טבע של הבורא וטבע של הנברא. כתוצאה משבירת הכלי נכנסו אלינו שני סוגי הטבע האלו יחד בצורת השבירה, זאת אומרת בעל מנת לקבל, ומזה יש לנו כל כך הרבה צורות, תכונות מנוגדות.

אומרים המקובלים שאנחנו רצון לקבל, כך הם קובעים, "תדע, אתה רצון לקבל". מאיפה אני יודע שאני רצון לקבל? הם אומרים לי. לך תדבר עם מישהו ברחוב שהוא אגואיסט, שהוא רצון לקבל, הוא ייתן לך סטירה בחזרה, אף אחד לא יסכים, או שיגיד שכולם ככה. אנחנו לא מכירים את הטבע שלנו, מפני שאת הטבע הזה אנחנו חייבים להשוות עם משהו שכנגדו, ורק אז נראה שאנחנו באמת רצון לקבל. זאת אומרת כל עוד אנחנו לא מקבלים את גילוי הבורא שהוא בטבע של הרצון להשפיע, הטבע שלנו גם הוא נסתר מאיתנו, לא פחות ממה שהבורא בעצמו עם הטבע של הרצון להשפיע שלו.

לכן הכי טוב להגיד שטבע מספר אחד זה הבורא, וטבע מספר שניים זה הנברא, כי גם זה וגם זה אנחנו לא יודעים. שניהם בשבילנו הם די אבסטרקטיים, ואי אפשר להשיג אחד בלי השני. עד כדי כך שמעל המחסום, כשאדם מתחיל כבר לפסוע במדרגות ובאמת ללכת בקו ימין, ויש לו שם כנגד זה קו שמאל, אז קו ימין וקו שמאל הם שני סוגי הטבע. קו ימין זה הטבע של הבורא וקו שמאל זה הטבע של הנברא, ואדם בוחר בין שני סוגי הטבע האלו, ומחפש כוחות איך מקו שמאל לעבור לקו ימין. איך לתקן את עצמו שזה קו שמאל, הטבע של הנברא, שיהיה דומה לטבע של הבורא, קו ימין.

לפני שאנחנו יוצאים לגילוי הבורא, אנחנו לא יודעים, אנחנו קוראים לזה אגואיזם, אומרים שזה לא טוב. אומנם אנחנו רואים שזה לא טוב, אבל עד כמה זה לא טוב? עד כמה שאני סובל ממנו. לכן העבודה העיקרית בקו ימין מתחילה ודאי, כמו כל העבודות שלנו, מעל המחסום, איפה שמתחיל להיות גילוי הבורא, תכונות הבורא.

לפני שמגיעים לגילוי הבורא חייבים לרצות את זה. כל דבר שאנחנו מרגישים בעולם הזה, אנחנו מלכתחילה צריכים להיות רגישים אליו. יש הרבה דברים שפתאום אני לא רואה, אני לא שומע. יש איזה רעש גדול אבל אני לא שומע, יש דברים נוראיים בעולם ואני כאילו לא רואה. ופתאום אני מתחיל להתעורר, לראות ולהרגיש. זאת אומרת יש בנו יכולת לעורר את הכלי לאיזו תופעה, וההיפך, דווקא להסתיר מעצמנו איזו תופעה. אם אנחנו לא מפקחים על היכולת הזאת של האדם, לגלות או להסתיר את התופעות שמסביבו, הרצון לקבל שלנו בצורה טבעית עושה את זה כדי פחות לסבול, כך הוא מתוכנן, כך הוא מתוכנת. כל הטבע שלנו הוא כמה שפחות לסבול, ואם אפשר כבר ליהנות, אז שתהיה מקסימום הנאה במינימום יגיעה, זו הנוסחה של הרצון לקבל.

לכן, בכל דבר ודבר שאנחנו רוצים להתקדם נגד הרצון לקבל, לפתח את עצמנו, אנחנו צריכים יגיעה. לא לתת לו בצורה טבעית, תת הכרתית מאיתנו, לעשות כל מיני פעולות, אלא ההיפך, כל הזמן להיות ערים למה שהוא עושה בנו, ובאמת לקבוע למה אני רוצה עכשיו להיות רגיש. אומנם הרצון לקבל לא היה רוצה את זה כי זה גורם לו כאב, אי נעימות, אבל אני כן מסוגל לעמוד נגד הרצון לקבל ולהרגיש שזה חשוב, ולכן להרגיש את התופעה.

בעל הסולם כותב, יש מאמר בספר "שמעתי", שאין דבר בעולם שלנו, אין תופעה שאדם לא יכול להרגיש אותה, אלא הכול תלוי בהרגל. מה זה בהרגל? זה שאדם לאט לאט מפתח לזה רגישות שמקודם לא הייתה. זה גם בעניין של מקצוע, בכל דבר, מפתחים רגישות לזה. על ידי הרגישות מתחילים באמת לקלוט כאלו שינויים ותופעות, שאדם רגיל או מי שלא שם לב בכלל, לא יודע שזה קיים בעולם שלנו.

ובהחלט אנחנו חיים בעולם שחלקו מגולה וחלקו נסתר. אז גם לחלקו הנסתר אנחנו צריכים רק לפתח רגישות, ואז נתחיל להרגיש אותו לאט לאט. זאת כל העבודה שלנו. אומר לנו רב"ש, שהעבודה הזאת מתחילה מזה שאדם מקבל תיקונים על החושים שלו, שיהיו יותר רגישים. צריכים לפתוח את החושים, שבהם נרגיש תופעות שנקראות "עולם הבא". מה זה עולם הבא? משהו שנמצא מעבר לחושים הרגילים שלנו, שאליו אנחנו לא רגישים מן הטבע, לא מוכנים בצורה טבעית.

התיקונים האלה מתחילים, כמו שהוא כותב, ממצב שהאדם מרגיש שהוא דל, עני. מרגיש חיסרון, מרגיש שיש איזה תופעות אבל הוא לא קולט אותן, זה מה שמושך אותו קדימה, וענין הרצון לקבל והרצון להשפיע, ענין ההשפעה, בא רק אחר כך. במידה שהוא מתחיל לקלוט את התופעות שמעל הטבע שלנו, מתחיל להעריך אותן, הוא מתחיל להבין שבהחלט כדאי להחליף את התכונות שלו, לעבור מקו שמאל לקו ימין.

תלמיד: איך לזרז את הרצון לקבל שהוא ייגמר?

איך לזרז את הרצון לקבל שהוא ייגמר? כאילו שאתה כל כך רוצה את זה, אבל באמת על זה כנראה השאלה. קודם כל, הרצון לקבל הוא לא דבר רע בכלל. אנחנו אומרים רצון לקבל לשם הקיצור, זה לא רצון לקבל, רצון לקבל זה כל הטבע. מה שאתה רואה סביבך, עץ, אבן, אדם, לא חשוב מה, מחשבה, הכול חוץ מאור זה רצון לקבל. זאת אומרת כל חומר רוחני וכל חומר גשמי זה רצון לקבל. אז איך לגמור עם הרצון לקבל, אין מה לחשוב על זה בכלל, זה מעלינו, זה הטבע שלנו, וזה לא מפריע לנו אלא זה אנחנו. הבעיה היא בשימוש של הרצון לקבל.

אנחנו לומדים שמד' בחינות דאור ישר ועד שבירת הכלים היה רצון לקבל כמו שהבורא ברא. רק בשבירת הכלים, שמלכות ובינה, שתי תופעות מנוגדות, טבע הבורא וטבע הנברא, התערבבו יחד, מזה נעשה רצון לקבל על מנת לקבל. זאת אומרת, מזה באה הכוונה בתוך הרצון לקבל, בתוך המלכות, שהיא רוצה לעבוד בעל מנת לקבל, וקודם זה לא היה "בעל מנת". זאת אומרת, היא רוצה להשתמש ברצון לקבל לעצמה בצורה שלא עושה חשבון עם שום דבר אלא חושבת רק לעצמה.

מפני שאנחנו כבר נמצאים בתוצאה מכל הפעולות האלה, אנחנו לא מבינים שאפשרי משהו אחר. אבל לפני השבירה, זה הרצון לקבל שהבורא ברא, מלכות, זה לא טוב ולא רע, רצון לקבל. ודווקא מפני שבינה, הטבע של הבורא נכנס לתוך הרצון לקבל, אז הרצון לקבל רוצה להשתמש בבורא כדי ליהנות. אז השימוש בבורא כדי ליהנות בצורה ישירה, לנצל אותו, זה נקרא "יצר רע", זה האגואיזם. מה שאין כן, סתם ליהנות זה בסדר גמור, זה חומר הבריאה.

לכן כשאנחנו מדברים על הרצון לקבל, צריכים תמיד לזכור שזה "על מנת לקבל". כמו שאומר פרעה "מי ה' אשר אשמע בקולו", וכל המלחמה עם משה היא שפרעה רצה שהבורא ישמש לו. זה העניין של פרעה, המהות של פרעה, "אני כמוהו", ובאמת הרצון לקבל הוא כמו הרצון להשפיע של הבורא, והרצון לקבל אומר "אני רוצה שהוא ישמש אותי". שאני אשתמש בו מתי שאני רוצה, ואיך שאני רוצה, למלאות את עצמי. זה נקרא "על מנת לקבל", ואת זה אנחנו צריכים לתקן.

זאת אומרת, לפני השבירה אנחנו בכלל לא מדברים על "רצון לקבל על מנת לקבל". אחרי השבירה, שיש לנו רצון של הבורא להשפיע, ורצון של הנברא לקבל על מנת לקבל, אלו כבר שני סוגי הטבע שבהחלט נמצאים זה כנגד זה. ואחרי השבירה, כשמתקנים את השבירה, מחזירים את הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. זאת אומרת, לומדים מהבורא איך הוא עובד כולו בהשפעה, ואז קונים על הרצון לקבל כוונה הפוכה. איך אפשר לעבור מ"לקבל על מנת לקבל" ל"לקבל על מנת להשפיע"? קודם כל מנטרלים את העל מנת לקבל, אז מלקבל על מנת לקבל עוברים לכך שאני לא רוצה כלום לעצמי, זה נקרא שאני מגיע ל"להשפיע על מנת להשפיע", ואחר כך אני עובר ל"לקבל על מנת להשפיע", שזו ממש השפעה.

יוצא כך שיש לנו מהאין סוף ירידה של המדרגות, עולם אדם קדמון, עולם הנקודים, שבו השבירה "שבירת העולמות", אחר כך בעולם האצילות "שבירת אדם הראשון", אחר כך עולמות בריאה יצירה עשייה, והעולם הזה (ראו שרטוט מס' 1). עד עולם הנקודים אין לנו מערכת עולמות. אחרי עולם הנקודים, מעולם האצילות והלאה יש לנו מערכת עולמות בשני קווים. הבורא - כוח הבינה, והנברא - מלכות. קו ימין וקו שמאל. והנשמה, שבירת אדם הראשון, באמצע.

עד ג"ר דאצילות היה סתם רצון לקבל, לא על מנת לקבל ולא על מנת להשפיע, שום דבר. בשבירת האדם הראשון יש לנו רצון לקבל שאין בו שום דבר מיוחד, אבל על מנת לקבל.

שרטוט מס' 1

יוצא שקודם הייתה מלכות במצב נטרלי (ראו שרטוט מס' 2), אחר כך היא קיבלה סטייה שמאלה, היא קיבלה מלכות פלוס בינה בצורה שבורה, כי היא רוצה שבינה, כוח הבורא ישתמש בה, וזה על מנת לקבל, אז כבר מאפס ירדנו למינוס. עכשיו על ידי האור שמחזיר למוטב אנחנו חוזרים קודם בחזרה למלכות, זה נקרא "משפיע על מנת להשפיע", ואחר כך עוברים לבינה, לתכונת הבורא, זו כבר מלכות שמצטרפת לבינה יחד, וזה כבר נקרא "מקבל על מנת להשפיע".

זאת אומרת, מהכוח השלילי של בינה, שהבורא משמש אותי, זה נקרא על מנת לקבל, שכל הזמן אני דורש שהוא ישמש אותי, אני עובר את האפס, "להשפיע על מנת להשפיע" שבזה אני ממש דומָה לבינה, ואז אני עובר לשימוש שאני משמש לבורא, שזה נקרא "לקבל על מנת להשפיע". זאת אומרת, אני עובר מקו שמאל, דרך האמצע, אפס, לקו ימין.

שרטוט מס' 2

תלמיד: האם זה שאדם לא רוצה כלום לעצמו זה נקרא על מנת להשפיע?

כשאדם לא רוצה כלום לעצמו, אתה רואה עד כמה הדברים האלה הם לא כל כך מובנים. אני לא יודע מה זה לא רוצה כלום לעצמו, הוא מת? מה זה לא רוצה כלום? מדברים על הרצון לקבל, אז רצון לקבל שלא רוצה כלום, מה קורה לו פתאום?

תלמיד: הכוונה.

זאת אומרת הוא הגיע למצב שהוא רוצה, תמיד הוא רוצה, אבל מהי הכוונה שלו?

תלמיד: לא לקבל לעצמו.

מה זה לא לקבל, אז בשביל מה הוא מקבל, בשביל מי מקבל? את הרצון לקבל אתה אף פעם לא יכול למחוק, זו בריאה. זה קיים. מאפס, מיש מאין שהבורא ברא אותו הוא קיים, ולנצח נצחים. מה זה נקרא עכשיו שהוא לא רוצה כלום?

תלמיד: הרצון לקבל נשאר, הכוונה אולי משתנה.

אתה יכול להגיד שיש כזאת תופעה שאני חס ושלום מאוד מאוד סובל ממשהו, אז אני פשוט רוצה להפסיק לסבול, אני רוצה להפסיק להרגיש. זאת אומרת הרצון לקבל שלי הוא כזה שהוא לא רוצה להרגיש, אבל הוא רוצה לא לרצות להרגיש, לא להרגיש בכלל.

זה בכל זאת סוג של שימוש ברצון לקבל בצורה כזאת שלא להרגיש. הבעיה היא שכשאנחנו לא מוסיפים על מנת לקבל או על מנת להשפיע, אז כאילו משתנה משהו ברצון לקבל, אבל ברצון לקבל לא משתנה כלום. מה ההבדל בין הפרצוף הקטן ביותר שנמצא ליד המחסום, קצת מעל המחסום ובין הפרצוף הגדול ביותר שנמצא כמעט באין סוף, מה ההבדל ביניהם? האם יש הבדל ברצון לקבל או לא? לא. יש הבדל במסך, ולפי גודל המסך הרצון לקבל יוצא לשימוש, הוא מתגלה.

יש לי עכשיו רצון לקבל אינסופי. תתאר מצב כזה, שאני נגיד בועה, כדור אינסופי, רצון לקבל אינסופי (ראו שרטוט מס' 3). אני מרגיש את עצמי כחלקיק קטן מהכדור, ואת היתר אני אפילו לא מרגיש, היתר נסתר ממני. במידה שיהיה לי מסך נגד האור, ואני יכול לקבל אותו ולעבוד איתו בעל מנת להשפיע, נגיד מסך על 10% מהרצון לקבל, אז מיד 10% מהרצון לקבל ייפתח לי.

כל אחד ואחד נמצא כך, אנחנו נמצאים עם הכלי השלם שלנו. חוסר המסך מגביל אותנו ונותן לנו רק גרגיר אחד קטן, ומה שאני מרגיש ברצון לקבל הקטן הזה נקרא אצלי "העולם שלי", "העולם הזה". ואם אני אתחיל להרגיש יותר בתוך הרצון לקבל, נגיד יהיה לי מסך והאור ייכנס בפנים, ההרגשה שתהיה לי בפנים זה יהיה כבר עולם היצירה, אני אקרא להרגשה הזאת במקום העולם שלנו, "עולם היצירה". זאת אומרת, מלכתחילה אתה יכול לחלק את הרצון לקבל לחמישה חלקים ולקרוא להם עשייה, יצירה, בריאה, אצילות, א"ק, אין סוף, אבל כל השכבות האלה הן נסתרות ממני.

שרטוט מס' 3

תלמיד: מה זה על מנת להשפיע?

על מנת להשפיע זה שאני משתמש עם הרצון לקבל כמו עם הרצון להשפיע. מלכות דאין סוף עשתה צמצום – אני, כל אחד מאיתנו, זה מלכות אין סוף, זה ממש אותו הדבר – ואז הייתה שבירה. נתאר את זה כך (ראו שרטוט מס' 4). 1. מצב אין סוף. 2. צמצום ומסך. 3. שבירה. אחרי השבירה כל הרצון נעשה על מנת לקבל. 4. אחרי שכל הרצון הוא על מנת לקבל אני יורד למצב שאני מרגיש רק את העולם הזה. מה זאת אומרת? יש איזשהו קטע ברצון לקבל, אפילו שהוא בכוונה על מנת לקבל, שמותר לי להרגיש אותו. זה נקרא "החיות שלי", "החיים שלי", מזה אני מתחיל. זה בשבילי המצב התחלתי, מצב אפס. מכאן אני מתחיל, מזה שקצת נותנים לי להרגיש חיות, אחרת כאילו לא הייתי קיים, את זה אני מרגיש ואת זה אני יכול להרגיש בלי צמצום, בלי מסך, בלי שום תנאים – זה אנחנו. 5. אני מתחיל על ידי האור לתקן את עצמי, אני עושה תיקונים. והתיקונים שאני עושה קודם כל הם שהעל מנת לקבל ישתנה אצלי לעל מנת להשפיע. במידה שאני עושה את התיקון שהרצון לקבל נעשה דומה לאור, אז הוא והאור הם ממש אותו הדבר, יש בהם אותו רצון, ואז האור נכנס לתוך הרצון לקבל ואני מתחיל להרגיש הרגשה אחרת, את העולם הרוחני. אני בעצם מרגיש את התכונות המתוקנות שלי.

מי זה העולם? המבנה שבי, המתוקן, נקרא "עולם", ומה שממלא את העולם זה נקרא "בורא", "אור". זה נקרא גילוי הבורא בתוך הנברא.

שרטוט מס' 4

תלמיד: זה לא הפוך?

לא, למה הפוך? 4 זה נקרא שאני קיים כמו שעכשיו אני קיים בעולם הזה, זה מצב האפס שממנו מתחיל כל אחד מאיתנו. ואחר כך הוא מתחיל על ידי המאור להיתקן.

תלמיד: אבל זה מתחת?

מתי אתה מתחיל לתקן את עצמך על ידי המאור? אחרי שאתה מרגיש שאתה קיים.

תלמיד: הפוך.

אני לא יודע מה זה הפוך אצלך.

תלמיד: למה הוא מתכוון שהוא אומר שאדם צריך להשפיל את עצמו?

בכל מדרגה ומדרגה יש מצב שאדם צריך לעבור כביכול השפלה. מי עובר השפלה? מי זה האדם? אם אני מזדהה עם הרצון לקבל שבי, ואם אני עושה פעולות שהמקובלים ממליצים לי לעשות, אז אני מתחיל להרגיש את הטבע שלי, את הרצון לקבל בעל מנת לקבל, ואת על מנת לקבל הזה אני מתחיל להרגיש כדבר נבזה.

חוץ מזה יש בזה גם פעולות שאדם צריך לעשות במכוון. למשל אני צריך להשפיל את עצמי כלפי החברה אם אני רוצה לקבל משהו מהחברה. נגיד שאני רוצה ללמוד משהו, אז אני נכנס לאיזו חברה ואני צריך לראות אותם כגדולים, שהם יודעים, על מה הם מדברים, על מה הם חושבים, מה הם רוצים. אני רוצה ללמוד מהם, אז אני כל הזמן מסתכל עליהם כמו על בעלי נכס שאני רוצה איכשהו גם לרכוש. יוצא מזה שאני חייב לראות אותם גדולים, לכן אני צריך להשפיל את עצמי כלפיהם.

יש הרבה סוגי השפלה שאדם צריך לעבור. אבל שוב, זה לא האדם, אלא הוא במכוון מעמיד את הרצון לקבל על מנת לקבל שלו כנגד משהו, כדי להשפיל את תכונת על מנת לקבל, לראות אותה באמת שהיא לא בעלת ערך, ושיהיה לו מזה כוח לשנות אותה להיפך. את כל זה צריכים לעשות במכוון.

תלמיד: האם בשלב ההכנה אדם בכלל מסוגל להרגיש מה זה ימין ומה זה שמאל ולעבוד עם המצבים האלה?

גם בזמן ההכנה, לפני שאדם עובר מחסום, הוא מרגיש מה זה ימין ושמאל בצורה שמרגיש. כל הדברים שיש לנו אחרי המחסום ישנם גם לפני המחסום רק בהעתקה, גם את הרגשת הבורא שזה כביכול בורא. ובאמת לפעמים אדם מרגיש את זה, כי גם לפני המחסום יש גילויים לזמן מוגבל מההתאמצות. בעל הסולם כותב בהקדמה לתע"ס, שגם לפני המחסום אדם שמתאמץ מאוד להרגיש את הבורא, הוא מרגיש את התגלות הבורא, אבל הדבר הזה הוא לא קבוע ונעלם, רק אחרי המחסום זה בא. אבל את כל התופעות וההרגשות שיש אחר המחסום גם מרגישים, אומנם בתוך הרצון לקבל, אבל מרגישים כמין העתקה, כבחינה שכנגדה, גם לפני המחסום.

אי אפשר להשוות את זה. עד שלא עוברים את המחסום לא מבינים מה זה טבע שני ומה זה בכלל הבורא והעולם הרוחני, אי אפשר לדמיין, אבל איכשהו.

תלמיד: האם זו רק הרגשה או שאפשר גם לעבוד עם זה?

אין מה לדבר על זה, זה עוד רחוק.

תלמיד: יש איזון בין קו שמאל וקו ימין.

איזון בין שמאל לימין זה באמצע, זה נקרא להשפיע על מנת להשפיע, זה כשאדם דומה לבינה, הרצון לקבל דומה לבינה. להשפיע על מנת להשפיע זה שהוא כביכול לא רוצה כלום. מזה התחלנו, מהשאלה הזאת, מה זה שהרצון לקבל לא רוצה כלום, הרי הוא רצון לקבל? זה נכון, אבל את על מנת לקבל הוא לא רוצה.

תלמיד: איזה צורך יש בקו אמצעי אם יש איזון בין שמאל לימין?

בקו אמצעי יש הרבה מצבים. יש מצב בקו אמצעי שאני פשוט מנטרל כביכול את הרצון לקבל שלי, ללא שימוש בכלל, אבל זה קו אמצעי שהוא עדיין בתוך הטבע שלי. אחר כך יש קו אמצעי מזה שאני לוקח את קו ימין ולוקח את קו שמאל, משתמש בשניהם במלואם ככל שאני מסוגל לשלב את שניהם, ואז יש לי קו אמצעי ששם אני עובד בלקבל על מנת להשפיע.

מה קורה? פעם אחת כשאני נמצא במצב על מנת לקבל, אני עובד כך שבינה היא לשימוש המלכות. זה מה שאני רוצה, אני רוצה לבלוע את הכול. אחר כך אני עובר ל-0. מה זה ל-0? זה שאני לא משתמש בבינה, בכוחות הבורא כדי ליהנות. אחר כך אני רוכש לעצמי כאלו כוחות מהבורא, שבקו אמצעי אני עובד כך - רכשתי כוח של בינה, אני רוכש כוח של מלכות, לוקח גם את בינה וגם את מלכות יחד ומשלב אותן כך, שאני עובד עם הרצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע (ראו שרטוט מס' 5).

בקו האמצעי יש לי כמה פונקציות. פעם אחת אני עומד באמצע בין רצון לקבל ורצון להשפיע, ואני לא רוצה להשתמש ברצון לקבל שלי, זה נקרא שנטרלתי את הרצון לקבל. ופעם שנייה אני עובד בין הרצון לקבל והרצון להשפיע, כך שאני לוקח את הרצון לקבל בעל מנת לקבל, לוקח את תכונת הבינה, ומשלב אותם יחד כדי לקבל בעל מנת להשפיע. אני עובד עם הכוח של הבינה.

שרטוט מס' 5

מה קרה בעצם, מאיפה יש לנו על מנת לקבל? הייתה אצלנו סתם מלכות, המלכות הזאת היא לא טוב ולא רע, אין עליה כלום. על ידי השבירה נכנס בפנים המלכות כוח של בינה. זאת אומרת, בהתחלה זו סתם מלכות, אחר כך בינה נכנסה למלכות. קודם מלכות עולה לבינה בצמצום ב', ואחר כך בינה על ידי השבירה יורדת למלכות.

כשהיא יורדת, מה נעשה? מלכות משתמשת בבינה, היא רוצה לעבוד על מנת לקבל. את כל האורות שיש בבינה, שבינה יכולה להביא, מלכות רוצה אותם לעצמה. לפני שבינה נכנסה למלכות, לפני שיש מגע בין נברא לבורא, אז אין ברצון לקבל בכלל הבנה שאפשר לקבל על מנת לקבל. איך אנחנו לומדים בעולם הנקודים שהייתה שבירה? כשנכנסו אורות בתוך המלכות, בתוך אח"פ דנקודים, אז הם הבינו שהם רוצים על מנת לקבל, לפני זה הם לא רצו.

יש עכשיו במלכות רצון לקבל על מנת לקבל. "על מנת" הזה בא לנו מהבינה. עכשיו אנחנו צריכים כביכול להחזיר את המלכות כמו שהיא הייתה בהתחלה, לשם כך עלינו לנטרל את העל מנת לקבל. על ידי המאור אנחנו קודם מגיעים ל-להשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך כשיש לנו להשפיע על מנת להשפיע, שהם עומדים באמצע, אז לוקחים שוב את מלכות שהיא כבר בלהשפיע על מנת להשפיע ולא רוצה להשתמש בבינה לעצמה, לוקחים גם את הכוח של בינה, ואז יש לנו לקבל על מנת להשפיע. אלה השלבים.

תלמיד: כתוב "שלאחר שבירת הכלי ניצוצין נופלים לקליפות כדי שהקליפות לא יתבטלו,¹. מה החשיבות שהקליפות לא יתבטלו?

למה הניצוצין נופלים לקליפות והקליפות לא יתבטלו? כל המצבים מהתחלת הבריאה ועד סוף הבריאה אלה מצבים הכרחיים וראויים, כדי להרגיש בסופם את גמר התיקון.

אי אפשר להגיע לגמר התיקון אם לא יהיה מה לתקן, ואם לא יהיה משהו מקולקל, אז צריכים לקלקל וכן הלאה. למה? הקלקול הוא לא קלקול, מה שאנחנו קוראים קלקול, שבירה, כל מיני דברים, זה לא קלקול, זה כדי לברר מה השוני וההפרש בין טבע הבורא לטבע הנברא, כי בלי שבירה אתה לא יכול לדעת את זה. בלי שיהיו לנו שני כוחות בינה ומלכות יחד, ושיהיו בצורה מנוגדת אחד לשני, שאנחנו נרגיש עד כמה אנחנו הפוכים ונרצה להעדיף אחד על השני, בלי זה אנחנו לא גדלים, בלי זה לא יהיו לנו הבחנות.

דיברנו בתחילת השיחה שהעיקר אצלנו זה להשיג הבחנות, להרגיש, להיות ברגישות לדברים. ברגישות אני צריך להבחין בדיוק כמו שבמחשב יש פיקסלים, יש כל מיני נקודות כאלה, 800 על 600, כל מיני רזולוציות, אז אותו הדבר יש לי ברוחניות.

אני נמצא עכשיו ברוחניות, רק אני לא מרגיש, עכשיו אין לי רגישות לרזולוציה הזאת כדי שאני ארגיש את הכוחות הרוחניים. איך אני יכול לעשות את זה? אני עכשיו לא מרגיש מה זה רצון לקבל, מה זה רצון להשפיע, מה ההפרש ביניהם. וכדי לתת לי תנאים שאני אוכל להגיע לפתח בי את הרגישות לכך, יש לפניי כבר עניינים של מלכות ובינה, והם נשברים יחד, ונמצאים בהתנגשות אחד עם השני כי מלכות רוצה להשתמש בבינה להנאת עצמה, וקודם זה לא היה, הבורא לא ברא על מנת לקבל, הוא לא ברא יצר רע, הוא ברא מלכות, אחר כך הביא את המלכות למצב שנשברה. מה זאת אומרת נשברה? שקיבלה לתוכה תכונות הבינה, והיא לא רק רוצה סתם ליהנות, אלא היא רוצה ליהנות דווקא משימוש הבורא שבה.

הנקודה היא מאוד חשובה, אם אני סתם רוצה ליהנות, זה כמו הטבע, זה כמו אריה שטורף את הגדי, או זאב שטורף את העז למשל. אז מה, הוא רע? הוא לא רע, זה הטבע שלו, בצורה כזאת הוא לא יתפוס עשרה, מספיק לו אחד. אם הוא אכל, הוא לא יסתכל עליהם יותר, כל עוד לא יהיה רעב פעם שנייה. זה לא אדם שכל הזמן רוצה לאכול והוא לא מוגבל.

אם אנחנו היינו מתנהגים רק לפי הכוח הבהמי שבנו, לא היינו עושים אחד לשני רע, לא היינו חושבים שזה רע. כמו ילד שבא ותופס לך משהו מהשולחן, אצלו זה רצון לקבל טבעי, הוא לא רוצה לנצל אותך, הוא לא מתייחס אליך, שרוצה לקחת ממך, שאתה תשרת אותו, שהוא יהיה עליך בעל הבית, אין לו כאלה דברים. ולכן בטבע הרגיל, אנחנו לא אומרים שזה רע, רע מתחיל להיות כשמתחילה להיות שליטה אחד על השני.

אז כשמלכות התחילה לשלוט על הבינה, זה נקרא "אני אמלוך". כל הכוח של פרעה בכך שהוא שרוצה שהבורא ישמש אותו, זה הכוח שלנו, אותו אנחנו צריכים לתקן. לשם כך אנחנו צריכים קודם כל שתהיה לנו רגישות.

לכן יש שבירת הכלים, ומשבירת הכלים יש בנו שני סוגי הכלים האלה, בינה ומלכות, ואנחנו מתחילים להרגיש ביניהם חיכוך. קודם כל אנחנו מרגישים ביניהם חיכוך שאנחנו לא מסוגלים בכל זאת ליהנות, כמה שאנחנו במשך החיים שלנו רוצים ליהנות מעל הרמה הבהמית שלנו. כי יש בנו רמה בהמית, רצון לקבל בהמי שבו אם היינו חיים במערות כמו לפני חמשת אלפים שנה - הכול היה בסדר.

ויש בנו חלק שמתפתח כל הזמן - החלק האנושי, כסף, כבוד, מושכלות. החלק הזה, בו אנחנו רוצים לנצל את השני, כאן אנחנו כל הזמן נמצאים בבעיה, כי אנחנו לא יכולים למלא אותו אף פעם, זה חלק הבינה שבנו.

למה בינה? כי בינה היא הרגש הזולת, מפני שמלכתחילה היא על מנת להשפיע, היא רוצה לתת, כדי לתת היא מרגישה את הזולת, ובנו כוח הבינה הזה עובד בכך שאני מרגיש את הזולת אבל אני רוצה מה שיש בזולת, לנצל אותו, אני קונה ממנו אז רצון לקבל נוסף, ומה שיש לו אני רוצה שיהיה לי, או אפילו אני רוצה שלא יהיה לו, גם זה נותן לי סיפוק, זה מביא הרגש הזולת. זאת בינה בצורה השבורה, כך היא עובדת בנו.

עד שאת הכוח הזה אתחיל לתקן. אני לא אתקן את המלכות שבי, מלכות תישאר מלכות, אני אתקן את הבינה שבי, את השבירה שבי. ואז אני מגיע לכך שקודם, על ידי המאור המחזיר למוטב, אני מחזיר את הבינה לבינה ממש, שזה להשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך אני כבר פונה למלכות ומשתמש בה שוב, אבל כבר עם בינה המתוקנת. מדובר בבינה המתוקנת שלי ולא באיזו תכונה חיצונית, תיקנתי אותה בי בלהשפיע על מנת להשפיע, ועכשיו לאט לאט אני כבר יכול לצרף אליה את מלכות, כך שמלכות תצטרף לבינה ולא שבינה תצטרף למלכות ותשמש אותה. עכשיו מלכות משמשת את בינה. זה נקרא אח"פ דעלייה, שכל הזמן, ככול שאני מסוגל אוסיף את מלכות ללהשפיע על מנת להשפיע של בינה, ואז יוצא לי גם, לקבל על מנת להשפיע, תוספת, עוד חתיכה קטנה.

להשפיע על מנת להשפיע זה נקרא שרכשתי כלים גלגלתא ועיניים, וכשאני מצרף לזה גם קצת אח"פ שלי, אח"פ דעלייה, מלכות, זה נקרא שאני כבר עולה גם ל-לקבל על מנת להשפיע. וכך אני מצרף לבינה שבי המתוקנת בלהשפיע על מנת להשפיע, שאני נמצא נניח כמו באצילות, בגלגלתא עיניים, קצת, ועוד קצת, ועוד קצת, אח"פ דעלייה, כלים ממטה מפרסה, זו מלכות המצטרפת לבינה, וכך מיתקנת בלקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: זה אומר שמעבר למדור הקליפות, החשיבות בהחייאת הקליפות היא ממני, נכון?

לא, אני לא צריך עכשיו לדאוג להחיות את הקליפות. אבל יש פעולות מסוימות, מיוחדות, בדרגות הגבוהות, שאני כבר משתמש בכלים דקבלה בעל מנת להשפיע, ואז בצורה מכוונת אני מתקן גם את הקליפה בזה שאני שולט בה ונותן לה חיות. מפני שהקליפה היא רצון לקבל שלי שעדיין איני יכול לצרף לבינה, אבל יודע שאצטרך לעבוד איתו, אני לא יכול למוחקו. לכן אני נותן לו חיות, אני בשליטה, אחרת זה לא נקרא "גמר התיקון". תיקונים הנותנים לקליפה חיות נקראים "שעיר לעזאזל", "שערה של תפילין", אלה כבר תיקונים מאוד גדולים באצילות.

זאת אומרת, בג"ר דאריך אנפין, במקום ממנו ממש יוצאים אורות דחכמה, במצח שלו, יש שם תיקון ממנו יוצאת הארה לקליפות הנקראת "שערה של תפילין", מהמילה סוער. נלמד זאת פעם. כך גם ה"שעיר לעזאזל" ביום הכיפורים, שמשחררים אותו, וכך גם "מים אחרונים" שנהוג לעשות אצלנו בסוף הסעודה, זה גם נקרא "הארה לקליפות". אבל זה מכוון על ידי האדם, הוא עושה זאת ולא שהקליפה בעצמה לוקחת, היא נמצאת תחת הצמצום.

(סוף השיעור)

---

1. "שע"י שבירת הכלים שהיה בעולם הנקודים, נפלו ניצוצין לתוך הקליפות, המחיים את הקליפות, בכדי שלא יתבטלו."↩