שיעור בוקר 01.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לספר הזוהר,

אותיות י"א – י"ד

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 433, "הקדמה לספר הזהר", אות י"א.

תשאלו גם עבור הטקסט הקודם שאנחנו קראנו עד אתמול אבל נתקדם בינתיים לי"א.

אות י"א

"ונשתלשלו העולמות, עד למציאות עולם הזה, הגשמי. דהיינו, למקום, שתהיה בו מציאות, גוף ונשמה, וכן זמן, קלקול ותיקון. כי הגוף, שהוא הרצון לקבל לעצמו, נמשך משורשו, שבמחשבת הבריאה, כנ"ל. ועובר, דרך המערכה של העולמות דטומאה, כמ"ש: "עייר פרא אדם יולד". ונשאר משועבד, תחת המערכה ההיא, עד י"ג שנה. והוא זמן הקלקול.

ועל ידי עסק המצות, מי"ג שנים ואילך, שעוסק, על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא מתחיל לטהר, הרצון לקבל לעצמו, המוטבע בו, ומהפכו, לאט לאט, על מנת להשפיע, שבזה הולך וממשיך, נפש קדושה, משורשה במחשבת הבריאה. והיא עוברת, דרך המערכה של העולמות דקדושה, והיא מתלבשת בגוף. והוא הזמן של התקון.

וכן מוסיף והולך, לקנות ולהשיג, מדרגות דקדושה, ממחשבת הבריאה שבא"ס ב"ה. עד שהן מסייעות לו, להאדם, להפוך, את הרצון לקבל לעצמו, שבו, שיהיה כולו, בבחינת מקבל על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלל לתועלת עצמו. שבזה קונה האדם, השואת הצורה ליוצרו. כי קבלה ע"מ להשפיע, נחשבת לצורת השפעה טהורה. כמ"ש במסכת קדושין, דף ז', שבאדם חשוב, נתנה היא, ואמר הוא, הרי זו מקודשת, כי קבלתו שהיא ע"מ להנות לנותנת לו, נחשבת להשפעה ונתינה גמורה אליה, עש"ה.

ואז, קונה דבקות גמורה, בו ית'. כי דבקות הרוחני, אינה אלא השואת הצורה, כמ"ש חז"ל: "ואיך אפשר להדבק בו, אלא הדבק במדותיו". שבזה נעשה האדם, ראוי לקבל כל הטוב והנועם והרוך, שבמחשבת הבריאה."

כך באות י"א, בשורות האלה בעל הסולם מתאר לנו את כל התהליך שעוברת האנושות בלגלות מה היא, איפה היא נמצאת, באיזו צורה היא נמצאת שזה נקרא "זמן הקלקול". הקלקול נמצא מוכן לנו מראש, אלא שאנחנו מגלים אותו במשך ההשתלשלות של הרשימות השבורות עלינו מלמעלה וזה נקרא "זמן הקלקול", בצורה שכל אחד ואחד מקבל את זה בצורה אישית וכל האנושות מגלה את זה בצורה הכללית.

אז כמו שהוא אומר, שבכל אחד ואחד מתגלים הקלקולים שלו כמו שבעל הסולם אומר עד י"ג שנה זה סתם, אין דבר כזה עד י"ג שנה, הלוואי אם היה מתגלה עד י"ג שנה יצר הרע שיש באדם, זמן הקלקול, אלא כך מקובלים אומרים, שכך זה נקבע, אחר כך אנחנו נראה לפי איזה שורש רוחני אבל אין לזה שום שייכות לעולם שלנו לעולם הגשמי. הלוואי שאנחנו נגלה באמצע החיים שלנו את זמן הקלקול.

ואחר כך מתחיל "זמן התיקון", שאנחנו מושכים מאור המחזיר למוטב, רוצים להגיע ללהשפיע נחת רוח לבורא, מקבלים כוח העליון, מתקנים את הרצונות האלה השבורים, המקולקלים, ואז אנחנו מגיעים להשוואת הצורה לבורא שזה כבר זמן התיקון עד שמשיגים לגמרי לגמרי את כל הרצון לקבל שיהיה כולו בעל מנת להשפיע, כמו שכתוב "שבזה נעשה האדם, ראוי לקבל כל הטוב והנועם והרוך, שבמחשבת הבריאה."

שאלה: אדם יכול להפוך את כל הרצון שלו במהלך חיים אחד?

מה פתאום, זה לוקח הרבה שנים עד שאדם מגלה את כל הרע שבו ולאט לאט בהתאם לזה מתקן את הרע לטוב. זה תהליך.

שאלה: האדם ששובר את המחסום הוא חי גם במצבים של קדושה וגם במצבים של טומאה?

הוא רואה מה קורה עם כל בני האדם, מבין מה שקורה להם, מה שמניע אותם, אבל הוא בעצמו נמצא כבר למעלה מזה. רק בזה שרואה את הבריאה מסופה ועד סופה, לכן מצדיק את הבורא ומבין שאי אפשר אחרת אלא רק בגילוי הרע ולהפוך אותו לטוב, אנשים, בני אדם משיגים את תכלית הבריאה, ולכן מצדיק את הבורא וכך ממשיך.

שאלה: האם כל בני אדם בעולם יכולים להגיע אל אותו התענוג של קשר עם בעל הסולם עם הכתבים שלו, כמונו, או שצריך לתת להם משהו אחר אולי, תענוג אחר?

ישנה מערכת אחת שבה אנחנו כולנו נמצאים, שבמערכת אחת ישנם הרבה נשמות, והנשמות האלה צריכות לעבור הרגשת את הקלקול, עד כמה שהן רחוקות מהבורא ואחר כך להגיע למצב שהן נמצאת בחיבור ביניהן ובהתקרבות בהתאם לזה לבורא. את המצבים האלה הן חייבות לעבור כל אחת ואחת וכולנו יחד. יש בזה תהליך מיוחד, רשימות, והמנוע עובד וכך מזיז את כולם מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה.

אנחנו יכולים לזרז את דרך ההתפתחות, אבל אין לנו ברירה אנחנו חייבים לעבור את כל המצבים, שזה בעצם תיקון הרשימות שהן מלכתחילה התגלו כרשימות השבורות. "רשימות השבורות", זאת אומרת שאין בינינו קשר, ויש אפילו קשר הפוך, לא נכון, אגואיסטי. וזו עבודה שלנו ואנחנו יכולים להשתתף בתהליך הזה.

אם לא משתתפים בתהליך הזה אנחנו גם מגיעים לתיקון אבל זה נקרא "דרך ייסורים", שמתגלים כאלו מצבים שהם דוחפים אותנו קדימה על ידי הייסורים. ואם אנחנו מבינים, בשביל מה אנחנו לומדים חכמת הקבלה, כדי להבין את התהליך, אנחנו מסייעים לתהליך הזה וכך אנחנו מתקדמים יותר מהר ובלי מכות ובהתקשרות עם הבורא. זה בעצם כל העניין.

אין כאן משהו לשנות, בעיקר זה חוץ ממהירות התיקון והיחס שלנו לתיקון. אם אנחנו רוצים להתקשר דרך התיקון ולהשתתף בכל תהליך התיקון כדי לעשות נחת רוח לבורא, ולא מזה שאנחנו רוצים לברוח ממכות ולחצים, אז אנחנו נקראים בזה צדיקים, כי אנחנו מצדיקים את הבורא ורוצים להודות לו על זה שנתן לנו הזדמנות כזאת. זה הכול, כך אנחנו מתקדמים.

שאלה: מה רוכשים בתקופה הקלקול ואם בתקופה הזאת יש איזו מידה שלמה שצריכים להגיע אליה?

אנחנו בתקופת הקלקול מגלים עד כמה שאנחנו שבורים. השבירות האלו ודאי שמגיעות עוד לפנינו, לא אנחנו שברנו את הכלי, אלא הבורא הכין לנו את כל השלילה הזאת והשבירה, אבל אנחנו צריכים לקבל את זה ולהשתדל אחר כך להשתתף בתיקון, זה שאנחנו מבקשים מהבורא שיתקן. למה אנחנו צריכים לעבור דבר כזה? כדי שאנחנו נהפוך את עצמנו לבקש לא שיתקן את הרשימות אלא שעל ידי תיקון אנחנו נתקרב אליו. ולא חשוב לנו באיזה מצב אנחנו נהיה אלא שאנחנו נשתמש ברשימות השבורות כדי להתקרב אליו, כדי להצדיק אותו, כדי לעלות למעלה מהמצבים שלנו. אז כאן ביחס לרשימות השבורות, כאן זאת העבודה שלנו.

שאלה: איך בזמן התיקון ובגילוי השבירה אנחנו לא נותנים לאף אחד ליפול?

על ידי זה שאתם מחוברים יחד בקבוצה.

שאלה: האם בזמן מחזור חיים אחד, במהלך השנים שאדם חי הוא יכול לתקן את כל הרצון לקבל המשויך אליו?

תיאורטית כן, והאם זה באמת היה כך, אני לא יכול להגיד. נראה לי שאנחנו צריכים בשביל זה להשתדל להגיע, אבל האם זה אפשרי, לא יכול להגיד, ולי נראה שאת זה עושים על ידי כמה גלגולים.

שאלה: מה כוונת הכתוב "הולך וממשיך, נפש קדושה", מהי אותה "נפש קדושה"?

הנפש הקדושה זה שאנחנו ממשיכים את המאור שמתקן אותנו. אותה מנת המאור שמתקנת אותנו וממלאה אותנו היא נקראת נפש דקדושה.

שאלה: התהליך של כל בניית הנשמה והמערכת דקדושה ודטומאה, אחרי צמצום א' איפה זה מתחיל? כי למעשה אז לא הייתה נשמה, לא הייתה מערכת תיקון?

על זה אנחנו נלמד, זה מתחיל מעולם האצילות עם בניית האדם הראשון וכל הדברים האלה, אנחנו נלמד את זה.

שאלה: מה תפקיד העולמות בתיקון הנשמות?

העולמות זה העלמה של האור העליון כדי לעזור לנשמות לתקן את עצמן.

שאלה: מה המשמעות של י"ג?

אין משמעות, אתם יכולים למחוק, ככה זה כתוב, אין בזה שום משמעות. זה המקובלים פשוט כך קבעו שככה זה יקרא גיל של בר מצווה מה שנקרא. שעד י"ג שנה זה זמן הקלקול שמתגלה, מי"ג שנה והלאה זמן התיקון שניתן לאדם, אבל ודאי שזה לא בחיים שלנו, אלא הם לקחו את זה כמשהו שאין בזה שום דבר, אין. ברוחניות אנחנו משתמשים בסימן הזה י"ג, בגשמיות אין לזה שום יסוד. הלוואי שעד י"ג שנה נהיה מקולקלים ביצר הרע ומי"ג שנה והלאה כבר אנחנו נרכוש את היצר הטוב.

שאלה: כתוב שהוא מתקן את הרצון לקבל שטבוע בו ולאט לאט הוא מתחיל לתקן את זה, מה זה אומר שהוא מושך את הנשמה דרך עולמות הקדושה שנמצאת במחשבת הבריאה?

אנחנו שנמצאים בעולמות בי"ע אנחנו מקבלים מעולם אין סוף דרך עולם אדם קדמון, דרך עולם האצילות הארה מלמעלה והיא מתקנת אותנו ומעלה אותנו לפי כמה שאנחנו משתדלים להיתקן, אותו האור מעלה אותנו למעלה לדרגות של עולם האצילות.

שאלה: צבירה של על מנת לקבל, את זה אדם צובר לפני שהביאו אותו לקבוצה?

אין לו על מנת לקבל לפני שהוא נמצא בקבוצה. על מנת לקבל זה מתברר רק כלפי החברים כשהוא רוצה להתחבר איתם ואז הוא מבין שלא מסוגל לזה, לא רוצה את זה וכן הלאה. הכול מתברר רק בקשר עם החברים, גם רצון להשפיע, גם רצון לקבל.

שאלה: האם כל האנושות תצטרך להגיע לקשר עם הכתבים של בעל הסולם או שזה רק עבורנו?

לא, זה רק עבורנו, ואלו שיצטרפו אלינו. אבל האנושות האחרת שכולה עממית היא לא דורשת את זה ולא צריכה את זה. כמו שבעולם שלנו, ישנם אנשים שהם רוצים להכיר את העולם, את המדע, כל מיני דברים, וישנם אנשים שחיים וטוב להם ככה, זאת אומרת אין להם שום דחף, לחץ להכיר את העולם, את חוקי העולם וכן הלאה, אז יש כאלו ויש כאלו.

אנשים שהם נמצאים לפי הרשימות שלהם בנטייה לבורא הם נקראים "ישר-אל", זה אנחנו ועוד מי שיצטרף אלינו. ואנשים שלא מצטרפים מכל האנושות, הם שייכים למה שנקרא "אומות העולם". הם יצטרפו אלינו יותר מאוחר כשירגישו שאין להם שום דבר בחיים, והחיים ממש קשים מאוד ואין בהם ליהנות ממשהו אפילו במקצת, ואז הם יתקרבו אלינו ויקבלו מאיתנו הארה קטנה ממה שיש לנו, למה שהם יכולים להשתמש וליהנות, וככה זה יהיה.

כמו שנגיד בעולם שלנו, יש אנשים שמפתחים כל מיני מכשירים, מדע, רפואה, ויש אנשים שעובדים ומשתמשים בזה, רק יודעים איך להשתמש, ללחוץ על הכפתור, להשתמש במשהו ולא יותר, כך זה גם ברוחניות.

שאלה: בציטוט שקראנו היה כתוב שקבלה על מנת להשפיע היא צורה של השפעה נקייה, איך בפועל אפשר לממש את זה בקבוצה?

חכו חכו זה לא פשוט, זה עוד לא כל כך קרוב. קודם כל אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מגיעים לצמצום, שאנחנו לא רוצים שום דבר לעצמנו. אחר כך להשפיע על מנת להשפיע, שאני מוכן לעשות הכול לשני מה שהוא צריך, אני לא צריך ממנו כלום. ואחר כך אפילו לקבל על מנת להשפיע, שאני מוכן לקבל כדי להשפיע לזולת. אלו דברים מאוד גבוהים שהם מתבארים כבר במדרגות של עולמות, עשייה, יצירה, בריאה ואצילות.

נלמד את זה, נשתדל להיכנס לזה ולממש את זה. אנחנו עכשיו מתחילים בעצם להיכנס לזה על ידי מה שלומדים בעבודה שלנו בקבוצה. איך אנחנו מתחברים בצורה כזאת שאנחנו מעדיפים השפעה על פני קבלה, שהשפעה היא תהיה אצלנו כמו קבלה, שאם אני משפיע זה בשבילי כבר השכר וכן הלאה. מה שלמדנו בשיעור הראשון גם אתמול וגם היום.

שאלה: אתה יכול להסביר את הקשר בין מסכת קידושין להשפעה טהורה?

כן, אנחנו למדנו את זה כמה פעמים.

תלמיד: אני זוכר שנגענו בזה, רק אני רוצה בבקשה לחדד את הקשר בזה.

מסבירים שאם החתן הוא חשוב, אז במקום לתת טבעת לכלה שבזה הוא מקדש אותה, עושה אותה לאשתו, יכול להיות שבמקום לתת לה הוא מקבל ממנה, דווקא ההיפך. למה? כי הוא חשוב. ואם הוא יורד למצב שמקבל ממנה משהו, בשבילה זה תענוג שהוא מקבל ממנה, ואז זה נחשב כאילו שהוא נותן לה.

זאת אומרת העניין הוא טיב הקשר. אם אני אדם חשוב ואני מקבל ממישהו איזו מתנה, אני בזה גורם תענוג למי שנותן לי מתנה. ואם אני לא מקבל את זה ממנו אז אני גורם לו צער. ולכן זה לא עניין של מי נותן למי, אלא זה עניין של המדרגות, מי יותר חשוב ממי.

לכן אצלנו כשאנחנו מקבלים אנחנו נהנים. אבל אם הבורא הוא חשוב בעינינו ואנחנו נותנים לו והוא מקבל מאיתנו, גם מזה אנחנו נהנים. ואז כל חכמת הקבלה היא איך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו נותנים לבורא, הוא מקבל וזה כל התענוג שלנו, ובזה אנחנו מתמלאים באור העליון, בנרנח"י, וכך אנחנו מגיעים לתיקון. כל התיקון שלנו הוא להפוך את הרצון לקבל, שרוצים לקבל ממנו הכול, לזה שאנחנו דווקא ההיפך, צמצום, מסך, אור חוזר, שניתן לו ובשבילנו זה יהיה תענוג אינסופי.

תלמיד: בעצם איך שאני יודע לקבל מהבורא, כך אני גם משפיע לו בהתאם לאיך שאני מקבל ממנו.

כן.

שאלה: אני רציתי לשאול לגבי מצב שעכשיו למדנו, שלהשפיע בשבילי זה כבר שכר. איפה מורגשת השפעה, באיזה כלים מורגש השכר?

בצמצום, מסך ואור חוזר. כשאני משפיע בזה אני מקבל את המילוי. אנחנו מקבלים מילוי באותו רצון לקבל, אבל ברצון לקבל שהוא מתוקן בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זה למעשה בשינוי הכוונה.

אך ורק בשינוי הכוונה בלבד. מי שמסתכל מבחוץ על חתן וכלה, הוא רואה שהחתן מקבל מהכלה מתנה, ומי שמבין את העניין הוא יגיד "לא, זו לא הכלה נותנת מתנה לחתן, זה החתן יורד למצב שהוא מקבל מהכלה ולכן הוא נותן לכלה".

קריין: עמוד 433 אות י״ב.

אות י"ב

"והנה נתבאר היטב, דבר התיקון של הרצון לקבל, המוטבע בנשמות מצד מחשבת הבריאה. כי הכין הבורא ית', בשבילן, ב' מערכות הנ"ל, זה לעומת זה, שעל ידיהן עוברות הנשמות, ומתחלקות לב' בחינות, גוף ונפש, המתלבשים זה בזה.

וע"י תורה ומצות, נמצאים בסופם, שיהפכו צורת הרצון לקבל, כמו צורת הרצון להשפיע. ואז, יכולים לקבל כל הטוב, שבמחשבת הבריאה. ויחד עם זה, זוכים, לדבקות חזקה בו ית'. מפאת, שזכו, ע"י העבודה בתורה ומצות, להשואת הצורה ליוצרם. שזה נבחן לגמר התיקון.

ואז, כיון שלא יהיה עוד, שום צורך לס"א הטמאה, היא תתבער מן הארץ, ויבולע המות לנצח. וכל העבודה בתורה ומצות, שניתנה לכלל העולם, במשך שתא אלפי שני דהוי עלמא, וכן לכל פרט, במשך שבעים שנות חייו, אינה, אלא להביאם, לגמר התיקון, של השואת הצורה האמורה.

גם נתבאר היטב, ענין התהוות, ויציאת מערכת הקליפות והטומאה מקדושתו ית', שהיה מוכרח זה, כדי להמשיך על ידה בריאת הגופים, שאח"כ יתקנו אותו, ע"י תורה ומצות. ואם לא היו נמשכים לנו הגופים, ברצון לקבל שבהם המקולקל, ע"י מערכת הטומאה, אז לא היה אפשר לנו, לתקנו לעולם, כי אין אדם מתקן, מה שאין בו".

שאלה: מה ההבדל בין מערכת הטומאה למערכת הקליפות?

אין שום הבדל, הכול זה על מנת לקבל. יש על מנת לקבל ויש על מנת להשפיע, או זה או זה, ויש לזה הרבה שמות.

שאלה: אתה יכול להסביר את הפסקה הראשונה שהוא מתאר שהוא הכין שתי מערכות והנשמות עוברות דרכן, מתחלקות לגוף ונפש ואחרי זה הם שוב מתלבשים זה בזה?

ככה זה נקרא, שיש לך רצון לקבל שנקרא גוף, והנפש זה כבר על מנת להשפיע מה שהגוף הזה מקבל. אנחנו נראה את זה אחר כך, זה באמת קשה. זאת אומרת קשה להבין מה זה שייך לגוף ונפש, אנחנו מתבלבלים עם הדמויות שלנו.

"והנה נתבאר היטב, דבר התיקון של הרצון לקבל, המוטבע בנשמות מצד מחשבת הבריאה. כי הכין הבורא ית', בשבילן, ב' מערכות הנ"ל, זה לעומת זה, שעל ידיהן עוברות הנשמות, ומתחלקות לב' בחינות, גוף ונפש, המתלבשים זה בזה".

אני מבין אותך שזה לא פשוט, אבל נקבל את זה בינתיים כך, אחר כך נראה את זה הלאה, הוא ידבר על זה.

שאלה: האם ניתן לומר שקליפות זה כלי ללא מסך?

כן, קליפות זה רצון לקבל ללא מסך. רצון לקבל בכוונה על מנת לקבל. רצון לקבל זה לא קליפה ולא קדושה זה סתם רצון לקבל, אבל אם הוא עובד על מנת לקבל, זה נקרא קליפה, אם על מנת להשפיע, זה נקרא קדושה.

שאלה: האם האדם עולה בעולמות על ידי זה שמגלה קליפות?

האדם עולה בעולמות על ידי זה שהוא מגלה נגיד קליפות, רצונות לקבל על מנת לקבל ששייכים אליו, ומתקן אותם בעל מנת להשפיע.

שאלה: כתוב שהמוות יבלע לנצח, מה זה אומר?

שלא יהיה מקרה מוות, זאת אומרת שלא יהיה רצון לקבל שהוא יבדיל אותנו מהאור, מהבורא.

שאלה: האם אפשר להשוות את המוות של הרצון לקבל עם המצב של גמר התיקון?

כן, ודאי שהרצון לקבל בצורה שהוא על מנת לקבל הוא חותך אותנו מהבורא, מפריד אותנו מהבורא, וזה נקרא מוות. זאת אומרת אנחנו נמצאים עכשיו במה? אנחנו נמצאים במיתה, זה נקרא "רשעים בחייהם נקראים מתים". רשע זה נקרא מי שהוא בעל מנת לקבל. ההגדרות הן מאוד ברורות, הן מאוד כאלה חתוכות, חותכות את כול המציאות או לזה או לזה.

שאלה: לפי מה שהבנתי מהאות הזאת, הבורא יצר את המערכת של הסטרא אחרא והקליפות בשביל שתהיה מציאות של תיקון, שתהיה פעולה של תיקון בבריאה.

נכון.

תלמיד: למה חשוב שתהיה פעולה של תיקון בבריאה?

כי בזה אנחנו גדלים, על ידי זה שמתקנים את הקליפות.

קריין: אות י"ג.

אות י"ג

"אמנם עדיין, נשאר לנו להבין, סוף סוף: כיון שהרצון לקבל לעצמו, הוא כל כך פגום ומקולקל, איך יצא, והיה במחשבת הבריאה, בא"ס ב"ה, שלאחדותו אין הגה ומלה לפרשה?

והענין הוא, כי באמת, תכף בהמחשבה לברוא את הנשמות, היתה מחשבתו ית', גומרת הכל. כי אינו צריך לכלי מעשה כמונו. ותיכף יצאו ונתהוו, כל הנשמות וכל העולמות, העתידים להבראות, מלאים בכל הטוב והעונג והרוך, שחשב בעדן. עם כל תכלית שלמותן הסופית, שהנשמות עתידות לקבל, בגמר התיקון. דהיינו, אחר שהרצון לקבל, שבנשמות, כבר קבל כל תיקונו בשלימות, ונתהפך, להיות השפעה טהורה, בהשואת הצורה הגמורה, אל המאציל ית'.

והוא מטעם, כי בנצחיותו ית', העבר והעתיד וההוה, משמשים כאחד. והעתיד, משמש לו כהוה. ואין ענין מחוסר זמן, נוהג בו ית'. (זהר משפטים אות נ"א. ז"ח ברא' אות רמג). ומטעם זה, לא היה כלל, ענין הרצון לקבל המקולקל, בצורה דפרודא [של פירוד], בא"ס ב"ה. אלא להיפך, שאותה השואת הצורה, העתידה להגלות בגמר התיקון, הופיעה תיכף בנצחיותו ית'.

ועל סוד הזה אמרו חז"ל (בפרקי דר"א): "קודם שנברא העולם, היה הוא ושמו אחד, כי הצורה דפרודא, שברצון לקבל, לא נתגלתה כלל במציאות הנשמות, שיצאו במחשבת הבריאה, אלא הן היו דבוקות בו, בהשואת הצורה, בסוד "הוא ושמו אחד". ועי' בתע"ס ענף א'."

שאלה: יש בורא ויש נברא, ממה מורכב המסך? האם זה חומר הבורא או חומר הנברא?

מסך הוא כולו תוצאה מהאור העליון שמשפיע על הרצון, והרצון מקבל מהאור הזה תכונה שדוחה את הקבלה לעצמו, וזה נקרא "מסך". זאת אומרת, השפעת האור העליון על הרצון לקבל ההשפעה הזאת יוצרת ברצון לקבל מסך.

שאלה: העלייה מתרחשת באותן המדרגות שדיברנו, האם זה מתבצע בעיגולים או ביושר?

הכול ביושר. כל הפעולות הרוחניות שאנחנו לומדים אותן הן ביושר, על ידי מסך, על ידי כוונה, על ידי הכיוון הנכון, זה הכול ביושר. בעיגולים זה הבורא פועל עלינו בצורה נסתרת בוא נגיד. אנחנו לא מרגישים את העיגולים, או מרגישים תוצאה מהם, אבל יחס הבורא אלינו שמתגלה הוא ביושר.

קריין: אות י"ד.

אות י"ד

"והנך מוצא, בהכרח, שיש ג' מצבים לנשמות, בדרך כלל:

מצב הא' - הוא מציאותן בא"ס ב"ה, במחשבת הבריאה, שכבר יש להן שם, צורה העתידה, של גמר התיקון.

מצב ב' - הוא מציאותן בבחינת שתא אלפי שני, שנתחלקו, ע"י ב' המערכות הנ"ל, לגוף ונפש, וניתנה להן העבודה, בתורה ומצוות, כדי להפך את הרצון לקבל, שבהן, ולהביאו לבחינת רצון להשפיע נ"ר ליוצרם, ולא לעצמם כלל. ובמשך זמן מצב הזה, לא יגיע שום תיקון לגופים, רק לנפשות בלבד. כלומר, שצריכים לבער מקרבם, כל בחינת הקבלה לעצמם, שהיא בחינת הגוף, ולהשאר, בבחינת רצון אך להשפיע בלבד. שזהו צורת הרצון שבנפשות. ואפילו נפשות הצדיקים, לא תוכלנה להתענג בגן עדן, אחר פטירתן, אלא, אחר ככלות כל גופן, להרקב בעפר.

מצב הג' - הוא גמר התיקון של הנשמות, אחר תחית המתים, שאז יגיע התיקון השלם, גם אל הגופין. כי אז, יהפכו גם את הקבלה עצמה, שהיא צורת הגוף, שתשרה עליה צורה של השפעה טהורה. ונעשים ראויים, לקבל לעצמם, כל הטוב והעונג והנועם, שבמחשבת הבריאה. ועם כל זה, יזכו לדבקות החזקה, מכח השואת צורתם ליוצרם. כי לא יקבלו כל זה, מצד רצונם לקבל, אלא מצד רצונם, להשפיע נ"ר ליוצרם, שהרי יש לו ית' הנאה, שמקבלים ממנו.

ולשם הקיצור, אשתמש מכאן ואילך, בשמות ג' המצבים הללו, דהיינו מצב א' מצב ב' ומצב ג'. ואתה תזכור כל המתבאר כאן, בכל מצב ומצב."

אני ממליץ לכם לקרוא את הדברים האלה עד מחר ואנחנו נמשיך לברר את זה לאט לאט. פעם ראשונה כשקוראים כזאת הקדמה, זה נראה לנו כהמון פרטים ומה נעשה, ואין שום אפשרות לעכל את זה לעומק, זה ברור, אבל ככה זה. בהתחלה בכללות שומעים, ואחר כך נכנסים יותר פנימה, יותר פנימה, עד שאנחנו נגלה שאת הדברים האלה אנחנו יכולים לסדר לפנינו לפי הזרימה, לפי הגודל, לפי העולמות, לפי תהליך ציר הזמן, כביכול שזה זמן, ואז נבין מה קורה כאן. לאט לאט נקלוט את הדברים האלה, הם ניתנים להבנה שלנו, ואנחנו נשתדל להכיר אותם ולממש אותם ממש בנו.

(סוף השיעור)