שיעור בוקר 05.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לספר הזוהר, עמ' 436

אותיות י"ח-י"ט

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 436, "הקדמה לספר הזהר", אות י"ח.

אות י"ח

"ויחד עם זה, מיושבת קושיא ה', שהקשינו: איך אפשר, שמנצחי, תצאנה פעולות בלתי נצחיות, הוות ונפסדות? ובהמתבאר מובן, כי באמת כבר יצאנו מלפניו, כראוי לנצחיותו, דהיינו, בריות נצחיות בכל השלמות. ונצחיותנו זו, מחייבת בהכרח, שקליפת הגוף, הניתנה לנו רק לעבודה, תהיה כלה ונפסדת, כי אם היתה נשארת בנצחיות ח"ו, אז היינו נשארים נפרדים ח"ו, מחי החיים לנצח.

וכבר אמרנו באות י"ג, שצורה זו של הגוף שלנו, שהוא הרצון לקבל אך לעצמו, אינה נמצאת כלל במחשבת הבריאה הנצחית, כי שם אנו עומדים בצורתנו של מצב הג'. אלא שהיא מחויבת לנו, במציאות הב', כדי לאפשר לנו לתקנה כנ"ל.

ואין לשאול כלל, על מצב שאר בריות העולם, חוץ מהאדם, משום שהאדם הוא מרכז כל הבריאה, כמ"ש להלן באות ל"ט, וכל שאר הבריות, אין להן חשבון וערך של כלום לעצמן, זולת באותו השיעור, שהן מועילות לאדם, להביאו לשלמותו, ועל כן הנה עולות ויורדות עמו, בלי שום חשבון לעצמן."

שאלה: כשקוראים על מצב הא' ומצב הג' אפשר לנסות לתאר את הנשמות, את הרצון המתוקן לפני שהוא נשבר. אבל לא ברור איך מגיעים לחוויה הגשמית הזאת שאנחנו נמצאים בה.

למה אתה מתכוון בחוויה גשמית?

תלמיד: הקיום הגשמי שלנו נראה לא קשור למצבים האלה שהוא מתאר. איפה קורה המהפך הזה שפתאום זה הופך לחוויה גשמית שגם היא כנראה לא קיימת אלא קיימת רק בתפיסה שלנו?

כשאנחנו מתחברים בינינו, יש לזה תוצאות גם בעולם הגשמי וגם בעולם הרוחני.

תלמיד: איפה נכנסת הגשמיות לתמונה? זאת אומרת אתה מדמיין את מצב הא' של מחשבת הבריאה שאנחנו נמצאים בה, ואתה מדמיין את מצב הג' שאנחנו כלולים שם, אבל תמיד כשאנחנו מסבירים את זה לא ברור מתי הדברים האלה מתחילים להיות גשמיים.

איך זה התהווה?

תלמיד: כן, איך זה בכלל קורה?

מאיפה היא הגשמיות הזאת?

תלמיד: כן, באיזו נקודה זה מתחיל להיות גשמי?

ברגשות שלנו מתגלה בהדרגה כוח על מנת לקבל, ואנחנו מתחילים להרגיש שקיימים בו יותר ויותר, עד שמגיעים לחטאים ולפירוקים ומרגישים שקיימים בעל מנת לקבל שזה העולם הזה. אנחנו מציירים את העולם.

תלמיד: האם הציור הזה קורה בהדרגתיות?

בהדרגתיות, ודאי.

תלמיד: האם בתהליך הנפילה ממצב הא' למצב הב' יש מקומות שמרגישים חצי גשמיים וחצי רוחניים?

כן, ככה זה.

תלמיד: האם אתה יכול לתאר לנו כזה קיום? כי אולי אנחנו צריכים לדעת מהי התמונה הזאת כדי שנתקרב אליה כשאנחנו עולים בדרך למעלה.

תשפר את המצבים שלך עם החברים ותתחיל להרגיש שאתה קיים בסביבה חדשה, בעולם חדש, ביחסים חדשים יותר ויותר נעלים, וכך תעלה לדרגה שבה כולם יהיו קרובים, חברים, אהובים, "ואהבת לרעך כמוך", וכן הלאה.

תלמיד: אני חושב שדי קל לדמיין את העולם הזה במצב מתוקן, אבל את השינוי מקיום גשמי לקיום רוחני קשה לתאר, זה כביכול או זה או זה.

למה או זה או זה? זה בהדרגה. גם היחסים שבין בני אדם משתנים בהדרגה בכל מיני אופנים. אלו יכולים להיות עשרות נתונים שמתחברים ביניהם ומביאים לאדם הרגשת קיום חדשה, יחסים חדשים, זה נקרא עולם חדש.

תלמיד: האם הרגשת הגשמיות תיעלם לאט לאט?

גשמיות היא על מנת לקבל, אז ודאי שהיא לאט לאט תיעלם.

שאלה: הוא כותב ש"וכל שאר הבריות, אין להן חשבון וערך של כלום לעצמן,". ואנחנו רואים היום בעולם שבני אדם עסוקים בלנסות לתקן את הדומם, את הצומח, לתקן פה, לתקן שם.

זה סתם.

תלמיד: אז מה בני אדם בעולם הזה צריכים לעשות כדי לתקן אותו, האם רק להתחבר ביניהם, ואז כל שאר הטבע יסתדר?

רק להתחבר, ואז כל הטבע בהתאם לזה יהיה מתוקן.

תלמיד: איך קורה הדבר הזה? כי אנחנו רואים בעיות אקלימיות, חורים באוזון, המון בעיות שנראות שהן לא קשורות לאדם. איך זה קשור לאדם זה שיש חור באוזון, רעידות אדמה, התפרצויות הרי געש?

אם אדם היה רואה קשר ישיר בין היחס שלו לאחרים לבין התנהגות דומם, צומח, חי, אז האם זה היה מחייב אותו? לא, הוא היה משתמש בזה כנשק נגד אחרים. לכן הוא לא רואה בדיוק מה הקשר בין זה לזה.

שאלה: אם אנחנו אומרים שמצב הא' היה מצב רוחני לגמרי, האם יש שם גם את המציאות כמו שאני תופס אותה כרגע, שאני רואה חברים, עולם, טבע, כוכבים, יקום? האם התמונה הזאת קיימת?

מה שאתה רואה עכשיו אתה רואה ברצון לקבל שלך. אתה שואל האם תראה את זה ברצון לקבל החדש?

תלמיד: כן, האם זה היה קודם, והאם זה קיים גם בג'?

לא, זה רק לפי הרצון לקבל שלך.

תלמיד: כלומר המדרגה הזאת של הרצון לקבל היא זו שמציירת לי את התמונה, וכשנעלה להיות רוחניים זה יעלם שוב כמו שזה היה בא'.

כן.

שאלה: נראה שלמצב הב' יש תפקיד. אנחנו לא נצחיים, והוויות נפסדות הן לא טובות, אי אפשר להצדיק את הבורא במצב הזה, אבל צריך את מצב הב' בשביל להגיע למצב הג'. אבל אם אחר כך מבטלים אותו, אז למה צריך אותו מלכתחילה?

אנחנו כך גדלים, זה על פני זה. אנחנו לא יכולים לקפוץ למצב המתוקן, אנחנו צריכים לייצב אותו, לרצות אותו, לבקש, להתפלל עבורו.

תלמיד: האם אנחנו סוחבים איתנו התרשמויות ממנו?

מכל המדרגות.

תלמיד: כלומר משהו מהמצב הלא שלם הזה נשאר איתנו גם אחר כך.

עד הסוף.

תלמיד: אז למה הוא מתכוון כשהוא כותב שהוא מתבטל?

הוא מתבטל, כלומר הוא נכנס פנימה ומקיים דווקא את המצבים הגבוהים ביותר.

שאלה: הדברים שקראנו מזכירים לי שאמרת פעם, "תתקן את עצמך ותראה שכל העולם מתוקן", והוא גם כותב שכל באי העולם עולים ויורדים איתך, זה מזכיר גם את המאמר "לשמשני". האם זה הכיוון?

נגיד שבינתיים כן.

שאלה: בעל הסולם כותב "ואין לשאול כלל, על מצב שאר בריות העולם, חוץ מהאדם, משום שהאדם הוא מרכז כל הבריאה,". על איזה אדם הוא כותב פה?

על כל אדם ואדם.

שאלה: אני אקריא הכול, "ואין לשאול כלל, על מצב שאר בריות העולם, חוץ מהאדם, משום שהאדם הוא מרכז כל הבריאה, כמ"ש להלן באות ל"ט, וכל שאר הבריות, אין להן חשבון וערך של כלום לעצמן, זולת באותו השיעור, שהן מועילות לאדם, להביאו לשלמותו,". הוא לא מתכוון לכל העולם, אז מיהו אותו אדם שהוא כותב עליו?

כל אדם ואדם. כמו שמסבירים בספרי לימוד, שלוקחים את האדם המצוי ומדברים עליו.

שאלה: איזו תמיכה רוחנית אדם יכול לקבל מדרגות דומם, צומח וחי?

כדי להגיע לדרגת המדבר הוא צריך לעבור את כל הדרגות האלה. לא שהוא מקבל אותן כדרגות מוכנות, הוא צריך לעבור עליהן, ללמוד מהן, להתכלל מהן, ואז הוא מגיע לדרגת המדבר, וגם מבין את הדרגות האלה, דומם, צומח וחי.

תלמיד: אנחנו לומדים שיש דרגות דומם, צומח וחי שבאדם, ויש דומם, צומח וחי נמוכות יותר. אני לא שואל על הדרגות שבאדם אלא על הדרגות של הטבע, דומם, צומח וחי.

עליהן אין לנו מה להגיד, כך אנחנו מקבלים אותן ברצון לקבל הלא מתוקן שלנו.

תלמיד: הוא כותב שהדרגות האלה תומכות באדם, עוזרות לו, במה?

כי בלעדיהן אדם לא היה מרגיש נכון את עצמו. הדרגות האלה הן מדרגות שמפתחות את האדם להבין מי הוא.

שאלה: איך זה קורה שהצורה של הגוף שלנו לא קיימת במחשבת הבריאה? ואיך עלינו להבין זאת על מנת לעשות את העבודה שלנו?

הצורה שלנו לא קיימת במחשבת הבריאה כי אנחנו נמצאים שם בעל מנת להשפיע בצורה השלמה, לעומת זאת עכשיו אנחנו נמצאים בעל מנת לקבל בצורה השלמה. לכן הצורה הזאת לא קיימת במחשבת הבריאה, אלא היא קיימת כבר בצורה המתוקנת. אבל בדרך אליה אנחנו צריכים לעבור את כל מדרגות התיקון כדי להבין איך אנחנו מלבישים את המדרגה המתוקנת הבאה על המדרגה הקודמת המקולקלת. ואז דווקא בפער בין המדרגות אנחנו משיגים את הבורא, את כוונת הבריאה, את מטרת הבריאה, את הסיבה, ומכל זה אנחנו לומדים את הכול.

שאלה: איך אנחנו מייצבים בכל רגע את המצב המתוקן בינינו?

את המצב המתוקן בינינו אנחנו משתדלים לייצב בדרגה העליונה ביותר שהיא היחס בינינו בדרגת המדבר. כשאנחנו רוצים להתחבר בינינו ולתמוך זה בזה על אף שיש לנו בתוך האגו דווקא דחייה זה מזה, אם אנחנו כך מתחברים, אז אנחנו בזה מתחילים להבין את הבריאה, את סוד הבריאה, את מהות הבריאה, את מטרת הבריאה.

שאלה: האם התפיסה הגשמית שלנו היא תוצאה מהשבירה? ואם נתחבר, אז האם בצורה הדרגתית אנחנו הופכים את תפיסת המציאות שלנו דרך החיבור?

נכון.

שאלה: האם תפיסת המציאות שאנחנו רואים עכשיו היא תוצאה של שבירת אדם הראשון?

נכון.

תלמיד: אותן דרגות דומם, צומח, חי, שכרגע לפי תפיסת המציאות הנוכחית אנחנו רואים מולנו וסביבנו, האם אלו חלקים של אותן דרגות דומם, צומח, חי שבתוך אותו אדם ראשון, או שהם חלקים ששייכים למלכות כללית יותר?

מה ההבדל?

תלמיד: כשפעם היינו מחוברים באותה מערכת, האם אותם חלקים היו שייכים לתוך אותה מערכת או שמחוץ לה? כי הרי יש מלכות כללית ויש חלק יותר פנימי שבתוך מלכות כללית שהיא נשמת אדם הראשון.

הכול נמצא בתוך המערכת של הרצון לקבל והוא מתחלק כלפינו לרצון לקבל בכל מיני אופנים שלו - על מנת לקבל, על מנת להשפיע, מתוקן, גמר תיקון, וזה הכול רק כלפינו.

שאלה: איך הבריות הנוספות מביאות לשלמותו של האדם?

במקום שהבריות הנוספות יתקיימו בנו, הן קיימות כביכול בחוץ, ואנחנו לא צריכים לתקן אותן במקרה, אולי ביחס שלנו אליהן, כמו שכתוב שאת זה מותר לאכול, ואת זה אי אפשר וכן הלאה. אבל באמת האדם צריך לתקן את הרצון לקבל שלו רק בדרגות דצח"מ כלפי החברים, כלפי החברה.

תלמיד: איך אני יכול לזהות את המצב שאני נמצא בו מבחינת דצח"מ? איך אני מזהה את הדרגות האלו בי על מנת שאני אוכל לבוא לעשירייה?

כשתהיה יחד עם החברים בדרגות קשר כלשהן, אתה תתחיל להבדיל, להבחין באיזו דרגת קשר אתה נמצא איתם, ומה מידת הקשר בה אתה נמצא איתם.

תלמיד: מה עושים אחרי הזיהוי הזה?

אתה מבין איפה אתה נמצא, באיזו דרגה דומם או צומח או חי או מדבר.

תלמיד: כל הגילויים האלה אמורים רק לעורר תפילה יותר ממוקדת, מה אני אמור לעשות איתם?

זה יראה לך באיזה קשר, באיזה אופן אתה נמצא מקושר עם בני האדם.

שאלה: האם הקשר הזה משפיע על התפיסה של המציאות שלי, על איך אני ביחס לזה?

ודאי, אתה כבר תסתכל עליהם כעל חלקים ממך.

תלמיד: אני אזהה גם בחברים את החלק הזה שבי בדצח"מ, ככה זה עובד?

כן.

שאלה: אנחנו אומרים שיש את מחשבת הבריאה, ואומרים גם שהמצב הזה לא כלול בה. אנחנו עוברים ממצב א', לב', לג'. אבל אם מחשבת הבריאה היא זו שמריצה את התהליך, אנחנו במצבנו לא כלולים כרגע בזה. אז איך אנחנו יכולים להתכלל, להיכנס למחשבת הבריאה?

בכמה שאנחנו מתחברים זה עם זה, אנחנו מרגישים שאנחנו נכללים במחשבת הבריאה. מחשבת הבריאה זו אותה תכנית שמחזיקה את כל הנבראים יחד. אז ככל שאנחנו מתחברים בינינו, אנחנו מרגישים שאנו נמצאים באותה תכנית.

תלמיד: והתמונה הזאת פשוט נמצאת וקיימת, רק הכלים שלנו לא מתאימים כרגע לראות את התמונה האמיתית?

נכון.

תלמיד: אבל התמונה נשארת?

כן.

תלמיד: אז איך אנחנו מגיעים לכך שמחשבת הבריאה תהיה בתוכנו? איך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני לראות את התמונה בצורה ברורה?

רק על ידי זה שהחיבורים שלנו יהיו יותר ויותר מותאמים למלכות המתוקנת. אין כאן שום דבר מיוחד, חוץ מזה שחייבים יותר ויותר להתחבר.

שאל: האם בכל דרגה אנחנו מגיעים לרמת חיבור שעומדת בפני עצמה, עצמאית? כי לפעמים אני מרגישה שיש קשר, ולפעמים אני מרגישה שאין לי קשר בכלל.

זה יבוא. אנחנו נמצאים עכשיו ממש בבירורים בדרך, ולכן עוד לא רואים את הסיכומים, והתוצאות. צריך עוד קצת לחכות, אני מבין שזה לא פשוט לחכות, ומתי זה יקרה? אבל אתם תמצאו את התשובה, את הפתרון בקשר ביניכם. זה לא פשוט, זה לא קל, ואנחנו לא נמשכים לזה, דווקא ההיפך, אבל אתם תמצאו את התשובה הזאת.

אני מאוד מקווה שזה יגיע אליכן מהר. דווקא נראה לי שהנשים הטורקיות יגלו את זה יחסית מהר, כי מצד אחד יש לכן רצון טוב, וגדול, ומצד שני יש לכן אופי קשה, כזה נוקב, לכן נראה לי שכששתי הצורות האלה יתגלו קצת יותר, זה ייתן לכן אפשרות לגלות מהר את המצבים הרוחניים. בהצלחה.

שאלה: ככל שנתקדם, העולם הגשמי יהיה יותר משמעותי בכל הרמות שלו של דומם צומח חי מדבר בשבילנו?

כן.

שאלה: אולי מכיוון אחר. לפעמים בכנס יש הרגשה כזאת, אתה יושב, מסתכל על החבר, יש מצב מאוד פנימי, החיבור מאוד חשוב, זה הדבר הכי חשוב שיש לך במציאות, ואתה מרגיש כאילו אתה נמצא באיזה מקום אחר עם החבר הזה, אפילו עם חבר אחד. יש פתאום איזה רגע ששניכם מרגישים ממש לא במציאות הזאת, וברור, אתה מרגיש את הגוף שלך, שגם הוא פה. ברגע כזה, כשיש מן סוג כזה של חיבור פנימי, העולם הגשמי בשבילנו הוא כאילו לא קיים, אבל הוא עדיין קיים. נכון?

אני לא יודע מה אתה אומר, שהעולם קיים או לא קיים, הכול מדובר רק כלפי האדם.

תלמיד: בסדר. אז כלפי האדם שנמצא במצב כזה, מצב שרק הקשר עם החבר הוא הדבר הכי חשוב, ורק הרגע הזה. איפה פוגשים את שאר חלקי המציאות?

כשהם מתעוררים בהרגשה שלך.

תלמיד: ובינתיים שאר המציאות כאילו לא קיימת?

כלפיך? היא לא קיימת.

תלמיד: אבל לפני שנייה הרי ישבתי פה בחדר, באיזה מקום?

זה היה לפני שנייה. אני לא מבין מה אתה רוצה לשאול.

שאלה: אני מנסה להבין. אנחנו כל הזמן מדברים על השינוי ביחסים, שזו כל העבודה שלנו, שינוי היחס. אבל אנחנו אומרים שבסוף זה משפיע על כל תפיסת המציאות, שכל העולם הזה בסוף יעלם, אנחנו מתארים כזה מצב, מצב הג'.

אז אני מנסה להבין איפה זה קורה? מה, המציאות נהיית שקופה מתישהו? האנשים יתחילו ללכת דרך קירות? הרי זה לא זה. אני רק רואה את זה בחמשת החושים הגשמיים, אבל איך זה קורה, השינוי ההדרגתי שבו לאט הגשמיות הקשה הזאת, הכואבת הזאת, נעלמת בהרגשה. אנחנו אומרים "בהרגשה", אבל איך זה קורה? איפה זה קורה?

ברגשות שלך, אני לא מבין אותך. ברגשות שלך עכשיו קיימת אמריקה? אוסטרליה?

תלמיד: היא קיימת כזיכרון, אבל אני יכול לפתוח את הטלוויזיה ולראות שם משהו.

אז על מה אתה שואל? על איך שאתה תופס את המציאות?

תלמיד: כן. איך משתנה תפיסת המציאות? איך היא השתנתה כשנשברנו, ואיך היא תשתנה כשנתחבר? על השינוי הזה, על המעבר הזה, הוא לא ברור לי בעליל.

הוא לא יכול להיות ברור, כי אין לך כלים לזה. עדיין אין לך כלים לזה.

תלמיד: זה ברור. אבל כשאתה מתחיל לרכוש כלים, אז מה קורה פתאום בכלים מסוימים, ביחס מסוים כלפי חברים?

אתה מרחיב את כלי הקליטה ואז יש לך עבר, הווה, עתיד, מה שהיה, מה שיהיה, והכול נכנס לתמונה הכללית.

תלמיד: אז זה כמו עוד ערוץ על הערוץ המוגבל הגשמי?

נגיד שככה, זה כמו אדם גדול לעומת ילד קטן. ילד קטן תופס משהו מאוד קצר מהחיים, מכאן עד כאן, ואדם גדול תופס את החיים במסגרת אחרת.

תלמיד: נכון, התפיסה מתרחבת, אבל עדיין לשניהם יש את הקונספט הזה של גוף גשמי שעדיין מושפע. עכשיו קורה משהו בעולם הגשמי, ושניהם מושפעים, וזה לא משנה שלאיש הגדול יש תפיסה רחבה, ושל הקטן היא מוגבלת?

כן.

תלמיד: אז מתישהו התפיסה הגשמית המשותפת תעלם? והאם היא נעלמת בהדרגה או בבת אחת?

כלפי אדם המשיג, הכול כלפי אדם המשיג.

שאלה: כמו שאמרת, הכול כלפי המשיג. אם יש לנו אדם שמתבונן ויש לנו אובייקט, אז אין באובייקט שום דבר אלא התמונה שנוצרת אצל המתבונן כתוצאה מהתכונות שלו. אבל למדנו במאמר על רבי חייא שעלה לישיבה של מעלה ושם משיח רואה אותו ומתפלא שהוא מגיע בלבושים של העולם הזה. לרבי חייא יש משהו שלא מתאים פה, וזו לא ההתבוננות שלו, זה הוא. איך זה מסתדר?

אני לא יודע מה מסתדר לך או לא, אנחנו רוצים לדבר על מציאות שלא נתפסת בנו במאומה, בכלום, מפני שאנחנו לא תופסים יותר מאשר העולם הזה. כמו שכתוב, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". איך זה שפתאום אתם מתנפלים עכשיו על תפיסת העולם העליון?

שאלה: אני מרגיש שאני עושה את הדרך הזאת הרבה על ידי הרגשת קליפת הגוף, ייסורים, כאבים, ומעט מאוד מאיר לי משהו מקדימה. מה אני עושה לא נכון?

מאה אחוז ממה שאתה עושה, אתה עושה לא נכון.

תלמיד: אז מה אני יכול לעשות נכון?

לשנות את עצמך בהדרגה, משנאה, לאהבה למי שנמצא מחוץ לך. כדי להבין שמחוץ לך נמצא רק הבורא.

תלמיד: אבל איך אני עושה את זה פרקטית? אני במסגרת מלאה, כל יום בשיעור בוקר, תפקיד פה, תפקיד שם, אני לא מבין מה חסר.

חסר לך לאהוב את האנשים. אין צורך ביותר מזה, אבל לתפוס את הכיוון הזה ולא לרדת ממנו.

אות י"ט

"ויחד עם זה, מבוארת קושיא הד', שהקשינו: כיון שמדרך הטוב להטיב, איך ברא מלכתחילה בריות, שתתענינה ותתיסרנה, במשך ימי חייהן?

כי כאמור, כל אלו היסורים, מתחייבים ממצב הא' שלנו, שנצחיותנו השלמה, אשר שם המקובלת, ממצב הג', העתיד לבא, מכריחה אותנו ללכת, או בדרך תורה או בדרך יסורין, ולבא ולהגיע לנצחיותנו, שבמצב הג' (כנ"ל, באות ט"ו).

וכל אלו היסורין, אינם שורים, רק על קליפת הגוף שלנו הזו, שלא נבראה אלא למיתה וקבורה. שזה מלמד אותנו, שהרצון לקבל לעצמו, שבו, לא נברא, אלא רק למחותו ולהעבירו מהעולם, ולהפכו לרצון להשפיע. והיסורים, שאנו סובלים, אינם אלא גילוים, לגלות האפסיות וההזק הרובצת עליו.

ובוא וראה, בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם, שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים, כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח, בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאתנו, היה לו עולם גדול, שידאג בעדו וימלא את צרכיו.

אמנם, בזמן, שכל אחד, אין לו אלא הרצון לקבל לעצמו, מכאן כל הדאגות היסורים והמלחמות והשחיטות, שאין לנו מפלט מהם. שהם מחלישים גופינו, בכל מיני מחלות ומכאובים. והנך מוצא, שכל אלו הייסורים, המצויים בעולמנו, אינם אלא גילוים, מוצעים לעינינו, בכדי לדחוף אותנו, לבטל את קליפת הגוף הרעה, ולקבל צורה השלמה, של רצון להשפיע. והוא אשר אמרנו, שדרך הייסורין בעצמו, מסוגל להביאנו אל צורה הרצויה.

ודע, שהמצות שבין אדם לחברו, הן קודמות למצות שבין אדם למקום, כי ההשפעה לחברו, מביאתהו להשפיע למקום."

אות כ'

"ואחר כל המתבאר, נפתרה לנו שאלה הא', ששאלנו: מה מהותנו? כי מהותנו, היא כמהות כל הפרטים שבהמציאות, שהיא לא פחות ולא יותר, מהרצון לקבל, כנ"ל באות ז'. אלא, לא כפי שהוא מזדמן לנו עתה, במציאות הב', שהוא הרצון לקבל אך לעצמו. אלא, כפי שעומד וקיים, במצב הא', בא"ס ב"ה, דהיינו בצורתו הנצחית, שהוא לקבל ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, כנ"ל באות י"ג.

ואע"פ, שעוד לא הגענו בפועל למצב הג', ועדיין אנו מחוסרי זמן, מכל מקום, אין זה פוגם במשהו, בעיקר מהותנו, משום שמצבנו הג', מתחייב לנו בהחלט גמור, מצד מצב הא'. לפיכך, "כל העומד לגבות, כגבוי דמי". ומחוסר זמן, הנחשב לחסרון הוא, רק במקום, שיש ספק של משהו, אם ישלים את הצריך, להשלים באותו זמן.

וכיון, שאין לנו שום ספק בזה, הרי זה דומה עלינו, כמו שכבר באנו למצב הג'. ואותו הגוף, בצורתו הרעה, הניתן לנו כעת, גם הוא אינו פוגם את מהותנו, להיותו הוא וכל קניניו, עומדים להתבטל לגמרי, יחד עם כל מערכת הטומאה, שהיא מקורם. ו"כל העומד להשרף, כשרוף דמי", ונחשב, כמו שלא היה מעולם.

אמנם הנפש, המלובשת בגוף ההוא, שמהותה היא ג"כ בחינת רצון בלבד, אלא רצון להשפיע, שהיא נמשכת לנו, ממערכת ד' העולמות אבי"ע דקדושה, כנ"ל באות י"א, היא קיימת לנצחיות, כי צורה זו של רצון להשפיע, הוא בהשואת הצורה לחי החיים, ואינה כלל ח"ו בת חילוף. ותשלום הענין, הוא להלן, מאות ל"ב ואילך."

הוא מסביר לנו בעצם הכול.

שאלה: אנחנו קוראים, שומעים, שכל הצרות והייסורים שלנו מגיעים מהרצון לקבל לעצמי, אז למה אנחנו כל כך נאחזים בו, מוכנים למות בשבילו, סובלים ולא יכולים להיפרד ממנו בשום דרך?

אין לנו משהו אחר מלבדו.

תלמיד: בכל זאת, אין כאן מה לאבד יותר.

אלה רק המילים היפות והחכמות שלך, אבל רצון הוא לא סתם מילים, רצון הוא המהות שלנו ולכן אנחנו לא יכולים לעזוב אותו. וכדי לשכנע את הבורא, להכריח אותו לתת לנו רצונות במקום אלה האגואיסטים הנוכחיים שלנו, אנחנו צריכים להתחבר. וכדי להתחבר אנחנו צריכים להתעלות מעל עצמנו, מעל האגו הפרטי הקטן שלנו. זאת בעיה.

תלמיד: דווקא בגלל זה, אני יכול לבקש לא עבור עצמי אלא עבור האחרים.

נכון מאוד.

תלמיד: אנחנו מאוד מאוד שמחים לדווח לכל הכלי העולמי שיתקיים כנס עולמי של קבלה לעם ערבה 2023, בתאריכים 23 – 25 לפברואר.

כאן בישראל יתקיים כנס בערבה לגברים, והבניין שלנו בפתח תקווה ישמש לכנס מראה לנשים, ובכל העולם יתקיימו כנסי ערבה.

מומלץ ממש להתאסף ולהתארגן, כבר יש תאריכים, אז כבר להתחיל לשריין מקומות ולהכין את עצמנו לכנס עולמי.

שאלה: לא הבנתי את כל הפסקה על עניין מחוסרי זמן, להשלים באותו זמן, על מה מדובר? אני אקריא, "ואע"פ, שעוד לא הגענו בפועל למצב הג', ועדיין אנו מחוסרי זמן, מכל מקום, אין זה פוגם במשהו, בעיקר מהותנו, משום שמצבנו הג', מתחייב לנו בהחלט גמור, מצד מצב הא'. לפיכך, "כל העומד לגבות, כגבוי דמי". ומחוסר זמן, הנחשב לחסרון הוא, רק במקום, שיש ספק של משהו, אם ישלים את הצריך, להשלים באותו זמן."

לנו אין הרגשה כזאת, ואם אנחנו מגיעים למצב כמו שהוא כותב עליו, אז אנחנו לא מרגישים שיש לנו. לא. בעצם לא פספסנו עוד משהו, אלא הכול נמצא. אפילו שעוד לא הגענו בפועל למצב הג', אנחנו מרגישים שכביכול הוא נמצא לפנינו ובטוח שאנחנו מגיעים אליו. "וכיוון שאין לנו שום ספק בזה וכיון, שאין לנו שום ספק בזה, הרי זה דומה עלינו, כמו שכבר באנו למצב הג'. ואותו הגוף, בצורתו הרעה, הניתן לנו כעת, גם הוא אינו פוגם את מהותנו, להיותו הוא וכל קניניו, עומדים להתבטל לגמרי, יחד עם כל מערכת הטומאה, שהיא מקורם. ו"כל העומד להישרף, כשרוף דמי", ונחשב, כמו שלא היה מעולם." אז מה אתה שואל?

שאלה: מה זה נקרא "מחוסר זמן"?

מחוסר זמן שאנחנו חייבים את הזמן, וזה שאנחנו נמצאים בביטחון שאנחנו כבר משיגים את זה, כביכול זה לא חשוב לנו אם אנחנו נמצאים בגמר התיקון או לא בגמר התיקון, אלא אנחנו כבר מוכנים להיות במצב כביכול מתוקנים לגמרי.

(סוף השיעור)