נקודות מרכזיות משיעור בוקר – 12.1.24
שפלות היא מצב שבו האדם פחות מכולם. זה באמת מצבו, רק הגאווה שלו לא נותנת לו להרגיש את זה, אבל עליו להתגבר ולהוריד את עצמו למצב שהוא חושב שמגיע לו.
בעשירייה, כל אחד לחוד צריך לעשות מעצמו שפל, אבל כשנמצאים כולם, הוא צריך להיות שווה לכולם.
כשאדם נמצא מחוץ לעשירייה - לא פיזית, אלא כך הוא מרגיש את עצמו - אז הוא מרגיש כמו כולם, וכשכולם מתחברים יחד, הוא רוצה להרגיש פחות מכולם.
כשעשירייה עובדת על כך שכולם מתחברים, האדם חייב להיות כמו כולם. הוא צריך להגדיל את עצמו ולהיות כמו כולם. בכל יתר המצבים האדם מלכתחילה עושה מעצמו הקטן מכולם ומוכן להכניע את עצמו כלפי חבריו ללא תנאים.
ללכת להתייעץ עם החברים הכוונה שאדם בודק עד כמה הוא נמצא בהסכמה לכל התכונות שיש בגופו, והוא עובד איתן בחיבור. אם הוא רואה שהתכונות לא מסכימות איתו, עליו לעבוד עליהן, ליישר אותן.
החברים שבתוכי אלה התכונות, המחשבות, הרצונות, הפעולות - כל מה שאני מרגיש שאני מפעיל מעצמי.
עליי להיות בשיתוף גם עם החברים שבי וגם עם החברים בעשירייה.
עם החברים בעשירייה אני חייב להיות בלב פתוח, להיות קשור אליהם ככל האפשר.
איך אדם מזהה את החברים שבתוכו, את המחשבות הנכונות שעוזרות לו להתקדם בדרך? הוא נמצא איתן יחד, עם כל המחשבות והרצונות, והן ממש קורעות אותו לחתיכות.
איך אדם יודע להקשיב למחשבות ולרצונות הנכונים? מתוך כך שהוא כלול מכל הרצונות, המחשבות, הדחפים, ועליו לבחור בדרך מי ללכת. אחרי הבירור הוא מקבל החלטה שהכי נכון ללכת בהשפעה למעלה מהקבלה, בדרך למעלה מהדעת. הבלבול שעובר עליו הוא בכוונה כדי להוציא את האדם להחלטה נכונה כלפי אמונה למעלה מהדעת.
איך לעזור אחד לשני לא להתבלבל? קודם כול במחשבה נכונה שכולנו מתחברים אליה, והמחשבה הזאת מתחזקת יותר ויותר בתוך הקבוצה, בתוך העשירייה. לפעמים יכולים לתת עצה בעל פה.
למעלה מהדעת זה ים של הרגשות.
קו ימין נקרא שנתתי תוספת יגיעה ואני מגיע להצדקת המצב שלי.
האדם צריך בכל רגע ורגע להשתדל להרגיש שהבורא דורש ממנו עלייה.
כשאדם נכנס ל"כבשן האש", הוא רואה שהכרת המצב ממש שורפת אותו.
כבשן האש זה אש של גאווה.
כשמרגלים נוקרים את ראשו של אדם, עליו להתחבר לחברים ולרוץ לבורא, להיכנס בו מכול וכול.
אם מסתכלים על החברים, זה מספיק כדי לעזוב את הגאווה ולהרגיש פחות מהם. הבורא נותן לנו את זה מלמעלה. ואם אדם לא יכול לקבוע שהוא פחות מכולם, עליו להתפלל לבורא שייתן לו את הראייה הזאת. כי אם הוא לא מגלה זאת, הוא נמצא באשליה ובשקר.
כשאנחנו קוראים יחד מאמר, יהיה ברור לנו כלפי מה אנחנו נמצאים, בשפלות או בגאווה. זה רק לפי מה שאומרים לנו רב"ש ובעל הסולם.
מה גורם לאדם למסור את נפשו? זה שהוא רוצה להתכלל בבורא בלי שום גבול, ומלמעלה שומרים עליו.
כניעה ללא תנאי היא כשאדם מוכן ללכת לפי מה שדורשים ממנו ללא תנאים, מה יקבל ומה יפסיד.
מה לעשות כשאני לא מאמין למה שהחבר אומר? תקבל זאת למעלה מהדעת. תגיד שהחבר נמצא במצב שהוא מרגיש את הבורא ומעריך אותו. הוא מדבר בזמן שיש לו חשיבות. אני לא אומר שהוא משקר. באותו רגע יש לו חשיבות והוא אומר מכל הלב שאין יותר חשוב מלהגיע לשיעור בוקר ולשבת עם כולם ולהשתדל לעשות מאמצים להשיג את הבורא. הוא אומר זאת מכל הלב, נכון. אבל אחר כך הוא יוצא מההרגשה הזאת, כבר לא מאיר לו, אז הוא נופל.
מהיכן לקחת כוח ללכת במדרגה גבוהה יותר? רק מההארה שמקבל. אין אפשרות אחרת. הוא מקבל הארה מלמעלה ובעזרתה הוא מגיע.
ככל שאדם דבוק בבורא, כך הוא שמח על החלטת הבורא.
אתה יכול לעשות את כל המאמצים, אבל אתה לא יכול להגיע למצב שהיית בו אז. כי בכל רגע האדם חדש.
רק דבקות בעשירייה ועשירייה שמשתדלת להיות דבוקה בבורא, זה יכול לתת להם עוגן.
עלינו לבקש מהבורא שיעלה אותנו מעל לרצונות כדי ושנוכל להשפיע במקום לקבל.
אנחנו מקבלים תשובה לפי מה שהבורא מכוון אותנו, לאיזה מצב או לאיזו מדרגה. ולכן אנחנו לא מבינים בדיוק מה קורה לנו, אבל עלינו לקבל כל דבר כברכה כי הוא מגיע לנו מלמעלה.
אם כולנו מתחברים ודורשים בעשירייה, אז יש סיכוי לקבל מענה מהר יותר כי הבורא חייב. אם יש עשירייה מחוברת, מגובשת ודורשת, אז אנחנו צריכים כמעט מיד להרגיש את עניית התפילה.