שיעור בוקר 20.05.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

להצדיק את הבורא - קטעים נבחרים מהמקורות

"להצדיק את הבורא" זה הנושא. זה לא כל כך פשוט, אנחנו כל הזמן נמצאים בטענה, והטענה הזאת נובעת מזה שאנחנו הפוכים ממנו, כי הבורא הוא מושג "אחד יחיד ומיוחד", וככול שאנחנו עושים מעצמנו את אותו מושג "אחד", אנחנו יכולים אז להרגיש אותו, להבין ולהצדיק. אנחנו כל פעם באים ממצב של פירוד, כי אחרת לא היינו מרגישים את מושג האיחוד, אנחנו תמיד צריכים לראות אור מתוך חושך, רק בהשוואה בין דברים מנוגדים אנחנו יכולים להרגיש גם את המציאות של האחד וגם של השני, גם אור וגם חושך. לא יכולים לראות חושך בתוך חושך ואור בתוך אור, אנחנו צריכים לראות את זה לעומת זה.

ולכן להצדיק את הבורא אנחנו יכולים רק בתנאי שאנחנו מתחברים. כמה שאנחנו בחיבור בינינו, מגלים את מושג החיבור, כך אנחנו בהתאם לזה יכולים להצדיק את הבורא על מה שעשה בבריאה. כי בריאה זה נקרא "בר" ממנו, מחוצה לו, כי ברא את כל העולם בצורת פירוד, ריחוק, שבירה, קליפות, סטרא אחרא וכן הלאה, וכול זה כדי לתת לנו אפשרות לחבר את הדברים המנוגדים. למרות שהם מנוגדים בקשר האהבה ביניהם, על ידי זה אנחנו יכולים להבין את המהות של החיבור, שזה הבורא, וכך אנחנו משיגים אותו.

הבורא הוא כוח אחד, יחיד ומיוחד, שאין עוד מלבדו, את המושגים האלו אנחנו משיגים רק בעבודה על הפירוד. ולכן גם העולם שלנו כל הזמן מגלה שהוא נמצא בתהליך שבו דברים מנוגדים, עוד ועוד מבליטים את עצמם, מגלים את עצמם, ואנחנו וכל אדם ואדם ככול שהוא מתפתח ומפותח, אז יותר ויותר הוא מגלה עד כמה יש לו תכונות מנוגדות, מחשבות, הוא אפילו עם עצמו לא מסכים, מכל שכן עם האחרים, קשה לו להבין אותם, להרגיש אותם, להרגיש שהוא מחובר אליהם וכן הלאה.

ותהליך ההתפתחות הזה הוא דווקא כדי לגלות לנו את השוני במחשבה, ברצונות, בפעולות, בכל דבר ודבר שיש בין האחד לשני, במיוחד זה בדרגת האדם. ואנחנו למעלה מזה צריכים חיבור בינינו, "על כל פשעים תכסה אהבה", על כל הניגודים, השוני בינינו, אנחנו צריכים להביא את עצמנו לחיבור, ובפער בין מצבים שבהם אנחנו ממש נמצאים בריסוק, בניתוק, בניגודיות לעומת מצבי החיבור בין שתי המערכות האלה, מערכת שבורה ומערכת מתוקנת כמה שאפשר, שאנחנו מתקנים אותה, בין שתי המערכות האלו אנחנו יכולים להבין ולהרגיש, לקנות שכל ורגש כך ששם אנחנו מגלים את הבורא, מהות הבורא, דווקא בהבדל בין שתי המערכות, שאנחנו מצליחים לחברם ולראות תועלת מכל מה שהבורא הכין לנו.

לכן להצדיק את הבורא כמו שאנחנו רואים בכותרת של הקטעים שנקרא היום, אפשר רק על ידי כך שנחבר את הדברים המנוגדים ולא נמחק את הניגודיות שביניהם, אלא דווקא עוד יותר ועוד יותר נברר את עומק הניגוד שביניהם. וכשאנחנו מחברים אותם מעליהם, משניהם, כי בכלים שלנו הם מתגלים כיותר ויותר מנוגדים, בפעולה של אמונה למעלה מהדעת ובכל מה שנלמד, אנחנו כך מרכיבים את השטח המשותף שנעשה על ידינו, על ידי בקשתנו, כי שם הדברים המנוגדים כן מתחברים. ואם לא נעשה את הפעולות האלו, לא נגלה שאנחנו לא מסוגלים לעשות זאת, לא נבקש את הבורא שיעשה את זה, "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו", "שלום" זה מהמילה השלמה, החיבור השלם, אז לא נדע מה נקרא אלוהות, כי הדרגה הזאת נמצאת למעלה מהניגוד.

והניגוד נשאר ואנחנו לא צריכים לשבור, לשרוף את הקליפות, את הכוחות המנוגדים, יש קליפת ימין ויש גם קליפת שמאל, כל דבר ודבר שהוא מנוגד לחיבור בדרגה יותר עליונה, משניהם, [מחברים] באמונה למעלה מהדעת. ורק כך אנחנו יכולים להבין את הצורך בבריאה, שהבורא ברא אותה דווקא בצורה כזאת שכל חלקי הבריאה נמצאים בניגוד זה לזה, ואנחנו מגלים את זה היום בעולם הזה בכל מקום ומקום, עד כדי כך שאנשים בכלל לא מסוגלים לחיות זה עם זה. צריכים ללמד כל אחד ואחד איך להיות מחוברים נכון זה עם זה כדי להגיע לאיזה התקרבות, אחרת הכול מתפורר. ואלה הזמנים, הסימנים של הדור האחרון. זאת בעצם הקדמה קצרה למה שנקרא עכשיו.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו מחברים את הניגודים, ומה זה נקרא, שבהם אנחנו מגלים את מהות הבורא?

אנחנו חייבים להביא את כל חלקי הבריאה המנוגדים לידי חיבור, אנחנו חייבים להתקשר לבורא, אנחנו חייבים לראות בכל דבר טוב ורע. זאת אומרת, קודם כל לגלות את הניגוד שבין כל חלקי הבריאה וכשאנחנו מגלים את הניגוד, אנחנו צריכים גם לגלות שאי אפשר לחברם, הדברים מנוגדים, זה לא ילך. רק אולי כשאנחנו נמצאים "בעולם המדומה" מה שנקרא, אז אנחנו יכולים לדמיין לעצמנו ששני דברים, שני חלקי הבריאה יכולים להיות יחד וזה ודאי שקר, אבל הוא מתגלה לאט לאט.

ככה זה בזמננו, אנחנו מגלים שאנחנו לא מסוגלים לחיות זה עם זה, לא יכולים להיות בידידות זה עם זה, בהתקרבות זה עם זה, אלא אין ברירה, אנחנו בתת ההכרה עושים חשבון ברצון האגואיסטי שלנו, שאין ברירה אני חייב להתנהג איתם כך וכך, כי אחרת אין לי מקום במצב הנוכחי, וכך אנחנו מוותרים. אבל לא שאנחנו משלימים זה את זה, לא שזה נקרא שאנחנו מרוצים מגילוי הניגוד שלנו, לא, זאת אומרת אנחנו לא יודעים להשתמש נכון בזה שאנחנו מנוגדים.

ולכן יש לנו עבודה גדולה לברר שכל חלק וחלק בבריאה שאנחנו יכולים לזהות אותו, אנחנו יכולים לזהות אותו בגלל שמתגלה חלק הפוך ממנו במשהו, וכך אנחנו מיום ליום יותר ויותר מגלים את עצמנו שקועים בתוך עולם שבור.

אומנם אנחנו מתוך הרגל כבר לא שמים לב לזה, אבל באמת כדאי לנו לברר שכל המציאות שלנו היא מציאות שאף חלק לא תומך בחלק השני, לא רוצה שהחלק השני יתקיים בצורה כמו שהוא רוצה להתקיים, וכך אנחנו מגיעים למצב של גילוי הפירוד, ומתוך זה אנחנו צריכים להתחיל להקים את עצמנו כך, שנתחיל באין ברירה קודם באונס ואחר כך ברצון, לגלות את ההכרחיות, הנחיצות והכדאיות של הכלים השבורים ושאנחנו כן צריכים להתקרב לשילוב נכון ביניהם.

ורק מתוך ההתקשרות הנכונה אנחנו מחזירים את כל הבריאה לחיבור יפה וטוב, שלא יתפזרו כל החלקים האלה, כל בני האדם זה מזה, וכל הגלקסיות זו מזו, אלא אנחנו נראה שדווקא החיבור הנכון הוא מקנה קשר ומקום, וכל אחד ממש בתוך השני וכך מגיעים לתיקון הבריאה.

שאלה: למה תמיד הבורא נותן לנו קודם את החשיכה?

זה מפני שאנחנו מתוך החשיכה הזאת נגלה צורך לחיבור, צורך למצב המתוקן ונגלה שהמצב המתוקן יכול לבוא רק על ידי חיבור הניגודים. ב"ניגודים" הכוונה, שהרצון לקבל האגואיסטי הוא שורה בינינו ומפריע לנו להיות מחוברים ואנחנו צריכים למצוא שיטה איך אנחנו מחברים דברים מנוגדים ואז בחיבור על פני הניגוד אנחנו דווקא מוצאים חכמה.

כששני דברים מנוגדים גם מתחברים, אז אנחנו מתחילים להבין בחיבור ביניהם את ההשגה העליונה, ההרגשה העליונה, את הבורא בעצמו, שזה נקרא "בוא וראה", כשדברים מנוגדים מתחברים ביניהם, וזו כול העבודה שלנו.

שאלה: אמרת שיש לנו טענות, איזה טענות יש לנו?

אם אתה לא טוען, אז גם אני לא.

שאלה: אמרת שאנחנו יכולים להצדיק את הבורא, רק בתנאי שאנחנו מתחברים. אנחנו גם לומדים, שכדי להיות מסוגלים להתחבר אנחנו צריכים להידבק בבורא. אז איך זה עובד? נראה שיש לנו כאן שני דברים סותרים, מה קודם למה?

"מאהבת הבריות לאהבת ה'", זו הדרך, כשאנחנו מגלים את הכרחיות החיבור בינינו, כי אחרת אנחנו הולכים נגד מהות החיים.

דומם, צומח, וחי מתפתחים לפי חוק פשוט אחד, אגואיסטי שפועל בהם, ולכן אם אנחנו היינו מסוגלים בדרגת המדבר, לחבר את עצמנו כך כמוהם בפנימיותנו, ברצונות ובמחשבות שלנו, אז היינו בדרגה הרוחנית. אבל אנחנו לא מסוגלים את זה לעשות, כי דווקא בדרגה הזאת של המדבר, בניגוד לדומם, צומח וחי, פועל היצר הרע, האגו, והוא לא נותן לנו להתחבר.

וכאן אנחנו צריכים להבין למה הבורא עשה כך, מה הוא רוצה מאיתנו? הוא רוצה מאיתנו שאנחנו ניקח את הכוח שלו, ונתחבר על ידי הכוח שלו, שזה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". לא ברווח האגואיסטי אני מתחבר עם הזולת, אלא אני רוצה להתחבר עם הזולת למעלה מהרצון לקבל שלי, כדי לגלות בזה את מהות ההשפעה, לא מתוך הקבלה, אלא מהות ההשפעה בעצמה, זו תכונת הבורא.

שאלה: עכשיו הרבה יותר ברור למה צריך פוקוס וניגודיות ושהיא תמונה משותפת בעשירייה, אבל אני עוד לא מבין למה צריך הצדקה, האם זה לא מספיק שני הפרמטרים הקודמים?

"הצדקה" זה נקרא שאחרי שאני מבצע את זה, ומגלה את התוצאה מהפעולות ההפוכות שמתחברות בי, אז אני מגיע למצב שאני מגלה את התוצאה מחיבור הניגודים, ואז בזה אני מצדיק את הבורא ונקרא בעצמי בזה "צדיק".

שאלה: כששני דברים מנוגדים מתחברים, הדבר השלישי שמתקבל, זה שני הדברים הנמצאים שם, או שזה משהו שלישי אחר לגמרי?

זה דבר שלישי אחר לגמרי, זה נקרא "נשמה" זה חלק אלוהי ממעל, זה אחר לגמרי זה לא אחד ולא שני.

תלמיד: אלא משהו משניים?

זה משהו מאיתנו, אבל קיים לפי חוקי הבורא.

שאלה: ככל שאני מתחבר לחברים והם נהיים יותר חשובים לי, אז אני פחות ופחות יכול להצדיק את הבורא על מה שהוא עושה להם.

למה?

תלמיד: כי הוא מכאיב לחברים שאני אוהב, לדברים שאכפת לי מהם. פעם אולי היה פחות אכפת לי, אז היה לי יותר קל להגיד, "הכול אין עוד מלבדו, טוב ומיטיב", עכשיו אכפת לי מהם והוא עושה להם כל מיני דברים וזה מאוד מרגיז אותי, אני אפילו די כועס עליו.

ואתה מבקש ממנו שיהיה טוב אליהם?

תלמיד: כן בתפילות שלנו המשותפות אנחנו עושים את זה.

לא בתפילות משותפות, אני שואל אותך.

תלמיד: כן.

ואתה רואה שהבורא משנה את היחס שלו אליהם?

תלמיד: כן. יוצא שאני מההרגשה שלי נהיה יותר ויותר רשע כל הזמן, כי אני רק מרשיע יותר ויותר את הבורא.

אבל כשאתה מבקש ממנו הוא משנה דרכו כלפי החברים?

תלמיד: האמת שאני לא יודע, אני לא מצליח לראות את הקשר הזה, שאני מבקש והוא מסדר, אני לא רואה את זה.

אז איך אתה תהיה צדיק?

תלמיד: זה בדיוק, אני הולך ונהיה רשע.

כנראה שזה גם הכרחי, כדי לגלות תופעה אחת, אתה חייב להיות בתופעה ההפוכה ממנה גם כן. תיכף אנחנו נקרא פסוקים ותבין משם יותר.

שאלה: האם הבורא מתייחס לכל הנבראים באותו יחס, אבל נותן לכל אחד מהם צורה שונה?

כן ודאי, לכל נברא ונברא יש רצון לקבל שלו, יש לו שורש משלו במערכת האדם הראשון ובהתאם לזה הוא צריך לגלות את יחס הבורא אליו בצורה אישית.

שאלה: אמרת שצריך לברר את עומק הניגודיות ולא לבטל אותה. אם מתגלה מצב של שבירה בעשירייה, האם להתפלל לבורא שיתקן, או לברר בעצמנו מה קרה, למה קרה ואיך?

לברר בעצמנו ולהתפלל לבורא שיתקן. אם אנחנו מבררים אז אנחנו מבררים גם כשאנחנו לא מסוגלים לתקן בעצמנו. ואז על ידי זה אנחנו מבינים שכל עניין השבירה הוא כדי שאנחנו נגלה צורך לבורא, שאנחנו נזקקים לו ואז מזה שאני צריך אותו, חייב אותו, אני פונה אליו וזו בעצם כל התוצאה הנכונה מהרגשת גילוי הפרוד, עד כדי חלוקה והמריבה וכן הלאה.

וכל זה בשביל מה? כדי שאנחנו נרגיש שאנחנו זקוקים לבורא, ש"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו".

שאלה: ההתהוות של הבריאה כמו שאנחנו מכירים אותה היא במשך מיליוני שנים כמו שבעל הסולם כתב, האם זה מעיד על זה שהכוח השלישי לא היה פעיל ביניהם באותה התקופה?

הבורא בכוונה סידר דברים כאלו שיתגלו כמנוגדים כדי שאנחנו נצטרך להביא את הכוח המקשר בין הרע לטוב, ימין, שמאל, כל מיני מצבי פרוד בבריאה שהתגלו בכל מיני רמות ואופנים כדי שאנחנו נזכה לכוח הבורא שהוא דווקא מתגלה כמקשר בין דברים מנוגדים. אנחנו עוד נראה עד כמה השנאה בעולם, נניח בעולמנו, מיום ליום תתגלה יותר ויותר, שכל החיבורים שעשו האנשים עד ימינו בוא נגיד, במאה ה-20, הכול הולך עכשיו ומתפוצץ, מתרחק ומתגלה השנאה, וכל הגילויים האלו יהיו עד כדי כך גדולים, כך שנבין שזה לא בכוחנו, שעל ידי כל מיני חיבורים בינינו, מאמצים בינינו, אנחנו לא מסוגלים לסדר אותם.

נצטרך להסביר לכולם שיש כאן רק כוח אחד עליון שהוא מפריע לנו לחיבור, לקביעת מצבים טובים באנושות, בכל משפחה, בבן אדם עצמו, בין בני האדם, לא חשוב במי, בכל הרמות, כל הגילאים וכל המדינות הכול יהיה בהתפוצצות ממש, גילוי השבירה יותר ויותר, מפני שאנחנו צריכים לגלות שרק על ידי הכוח העליון אנחנו יכולים להביא חיבור בין כולם, והחיבור הזה צריך להיות בדרגת אמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת "על כל פשעים תכסה אהבה".

אנחנו לא יודעים איך לעשות את זה כי זה לא הגיוני, זה לא לפי השכל והרגש שלנו אלא בדרגה יותר עליונה. וכאן אנחנו לומדים את חכמת הקבלה ולומדים איך בעצם החיבור הזה יכול להתקיים. אנחנו דווקא נהיה אותם האנשים שיוכלו להסביר גם לעצמם וגם לאחרים באיזו צורה יהיו התקרבות, חיבור, שלום, ובכלל המערכות שאנחנו רוצים שהן יתקיימו, אחרת האנושות תתפורר ואז כולם יהיו כבהמות, כחיות הבורחות משדה הקרב, אנחנו צריכים בעצמנו להשיג את זה ולהסביר את זה לכולם.

עוד נלמד מה התפקיד שלנו. קודם צריכים להרגיש בעצמנו באיזה תפקיד אנחנו נמצאים, אחר כך נברר מה תפקידנו כלפי כל האנושות.

שאלה: אני מרגיש את מה שאתה מדבר עליו, שבגשמיות נדרש תיקון כלשהו, ועל כן אני מתחיל לחשוב על עצמי וזה מפריע לי לעבוד בעשירייה. איך אם כן אני יכול להתגבר על התחושה הזו שבלי איזה תיקון אישי אני אבוד ובמקום זה לחשוב על החברים ולא על עצמי?

אני מציע לך שתמשיך, פשוט תמשיך, ותאמין שהבורא בכל דבר מלווה אותך לתיקון ואתה תראה שהכול מסתדר. אל תחפש כל מיני חכמות, אל תחפש כל מיני דרכים כאלו מיוחדות ומוזרות. אתה צריך ללכת כמו כולם, עם כולם, משלב לשלב, כמה שיותר להשתדל לקרוא את כל הפסוקים, עד שהם יכנסו יותר ויותר פנימה ויתחילו לעבוד בך וכך תצליח.

שאלה: איך אנחנו יכולים לפוצץ את החומות בינינו כדי לסלק סוף סוף את כל הרע בקבוצה, בכל הקבוצות ובכל העולם כולו?

רק על ידי מאמץ לחיבור. מה אתה שואל, כאילו לא ידוע מהי התשובה.

תלמיד: המצב נהיה יותר גרוע מיום ליום, זה כך נראה, החומה נהיית יותר חזקה, יותר קשה.

כדי שנראה שאין ברירה, אנחנו חייבים לחפש באיזו צורה אנחנו מתחברים. הצורה פשוטה, אנחנו צריכים לעשות מאמץ פיזי, אנחנו צריכים לעשות מאמץ פנימי מנטלי בוא נגיד, רגשי, עד שנגיע למצב רוחני. מצב רוחני, זאת אומרת, למרות שאני לא רוצה אני משתדל ומתחבר ומבקש את כוחות החיבור, וכל הזמן נמצא רק בנטייה הזו.

שאלה: כשאני מצדיק את החברים איך זה עוזר להם להתקדם?

אנחנו נמצאים במערכת אחת, וכל אחד בזה שמתקן את עצמו, מתקן את ההתכללות שלו בכל יתר הנשמות, בכולן. בנשמות שכבר תיקנו את עצמן ועוד לא תיקנו את עצמן. קשה לנו להבין את זה, כי זו תמונה אינטגרלית כזו, גלובלית, תמונה שאנחנו לא יכולים להבין איך היא מתקיימת מעולם לעולם. אבל כך אנחנו נמצאים בהתכללות הנשמות, לכן צריכים להמשיך בהתכללות ולחשוב על זה, שמה שאני עושה בעשירייה שלי, אמנם אנחנו עוד לא מבינים ועוד לא מגלים, אבל אנחנו פועלים ומשפיעים על כל יתר העשיריות, על כל האנושות.

שאלה: האדם כל הזמן מחפש שכר בעבודה. האם המטרה כאן היא להצדיק את הבורא או להתכלל עם העשירייה?

להתכלל בעשירייה זה העיקר, הכלי שבתוכו אנחנו נקשרים לבורא ובתוכו אנחנו מגלים את הבורא.

שאלה: אנחנו רואים עכשיו שמתגלה השנאה וחוסר האונים ואין פתרון לשבירה שמתגלה בין האנשים בעולם.

לא, אין פתרון, פתרון יכול להיות רק מלמעלה.

תלמיד: אנחנו מבינים את זה. האנושות גם תגיע להכרה כזו שיש משהו כזה, פתרון כזה?

לא. האנושות תגיע רק להכרה שהכול תלוי בישראל וכולם ישנאו את ישראל. כל העולם יגלה אנטישמיות גדולה, שנאה גדולה ליהודים בכל מקום שהם נמצאים. כל אחד ובכל מקום יפַתח סיבה למה הוא שונא את היהודים, הוא לא יֵדע למה, אבל הסיבה היא מתוך זה שהיהודים הם אותו חלק מרכזי של האנושות שהוא חייב להגיע לחיבור, ואז סביבו יתחברו האחרים. לכן הלחץ של העולם עלינו, מי שמתעסק בחכמת הקבלה, מי שנמצא בנטייה הזו, יגדל יותר ויותר. בכלל האנשים שמדברים על חיבור, שיש להם נטייה לפי שורש הנשמה לחיבור, הם ירגישו על עצמם לחץ גדול מאוד מהאנושות.

וכל יתר חלקי האנושות, דווקא הם על ידי התפתחות כוח האיחוד, שהבורא מתקרב ומתקרב לאנושות, אז האנושות שנמצאת תחת השפעת הכוח העליון עליה, כל האנושות תרגיש את עצמה שהיא לחוצה יותר ויותר ואז כל בני האדם ירצו להתרחק זה מזה. ואנחנו נראה שהעולם כאילו מתפורר, כי כל אחד ירגיש את עצמו עד כמה כשהוא נמצא יותר רחוק מהשני טוב לו, "שמור מרחק" מה שנקרא.

אנחנו צריכים דווקא ההיפך, כי התיקון יכול להיות רק על ידי החיבור שלנו, שאנחנו מבינים למה צריך להיות חיבור למרות כוחות הפירוד, איך אנחנו יכולים להתחבר בינינו בזה שאנחנו מגלים את הבורא יותר ויותר, דורשים ממנו שיעשה חיבור בינינו, "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו". ואז, רק אנחנו נפעל בצורה כזאת לעומת כל העולם, אז נצליח להיות במרכז המציאות וסביבנו להתחיל לקשור את כל האנושות.

אנחנו נראה, אנחנו רואים את זה טוב בישראל נניח, שכל החלקים מעם ישראל, שלא קשורים לחכמת הקבלה, הם דווקא יותר ויותר מתרחקים זה מזה, מתפוצצים לעוד ועוד חלקים זרים שונים זה מזה. זה במיוחד בקרב החלק הדתי שבעם ישראל וגם בחלק החילוני. תראו כמה מפלגות יש. כל אדם ואדם כלול מכמה בני אדם שבו, כביכול דמויות שבו, שהן כולן גם נמצאות בניגוד זו לזו. זאת אומרת, יש לי כמה דעות, כמה מחשבות שאני לא מסכים איתן, כביכול כך.

ורק אנחנו, שנמצאים ביישום חכמת הקבלה, יודעים איך לקבל זה את זה, איך להרגיש זה את זה, וכך אנחנו נתקיים כדוגמה לכל האנושות, כחלק שמלמד את כל האנושות איך להיות מחוברים כדי לגלות את הכוח האחד, היחיד ומיוחד, כוח הבורא בינינו.

שאלה: קשה להבין איך אפשר לקבוע את פעולות הבורא כְּרַָעות. מה זה אומר לראות את הרע, מה זה המצב הזה שבו אני רואה את הרע?

אם אני מקבל בחשבון שהכוח העליון הוא זה שמבצע את כל הפעולות בעולמנו, אז אני לא יכול להגיד עליו שהוא בסדר, שהוא צודק, שהוא טוב. אם אני מקבל אותו כקיים, אז באותו רגע אני צריך גם להגיד שמה שהוא עושה, אם הוא קיים ושולט, הוא עושה לא טוב. אם העולם נמצא בשליטה שלו, אז הוא לא בסדר. אני הייתי מסדר את זה הרבה יותר טוב. מי זה אני? האגו שלי. זאת אומרת, יש כאן גם הצד השני, שאם לא הייתי באגו שלי, הייתי חושב אחרת, וכן הלאה. תמשיכו את המחשבה הזו ותראו.

שאלה: האם אנחנו יכולים להגיד, שהניגודים והאשליה שדיברנו עליה הם אלה שיוצרים את המציאות?

כן, ודאי, אנחנו יוצרים את המציאות. אין למציאות שלנו צורה. הצורה של המציאות נבנית על ידי הרצון שלנו עד כמה שהוא מקולקל או מתוקן על רקע האור העליון, וזו המציאות. זאת אומרת, אני מצייר באגו שלי על רקע האור הלבן את המציאות.

שאלה: מה צריך להיות היחס הנכון שלנו לגילוי של חוסר השתוות צורה בינינו לבין הבורא?

מה צריך להיות? הוא צריך להיות בצורה כזאת שאנחנו לא נוכל לסבול חוסר השתוות הצורה. ושאנחנו נפעל כך, שנגיע להשתוות.

שאלה: ציינת קודם שבמאמצים לחיבור של הדברים המנוגדים אנחנו בונים את השטח המשותף. מה הוא בדיוק השטח המשותף שאנחנו בונים אותו?

על מה אתה מדבר, משותף בינינו? בינינו לבורא? אני לא זוכר על מה אמרתי. אתם נמצאים באיזו שאלה או חלק מהשאלה, אבל אני נמצא בכל השאלות ונכנס עמוק לכל שאלה ושאלה.

תלמיד: אמרת שמעומק הניגודים אנחנו מחברים ביניהם, למעלה מזה, באמונה למעלה מהדעת את השטח המשותף, מה הוא אותו שטח משותף שאנחנו מרכיבים?

השטח המשותף שלנו הוא, שהיחס שלנו לבורא הוא למעלה מהאגו שלנו, בנתינה משותפת מאיתנו לבורא שנקרא "נשמה".

שאלה: איך אנחנו מייצרים בעשירייה שפה משותפת אחידה, למרות הניגודים בינינו? לדוגמה, חבר אומר שהוא מתפלל, אז לזה הרבה פרשנויות, אחד מבין את זה ככה, אחד חושב שתפילה זה לכתוב איזה משפט ואז זה מייצר את התפילה, וכו'. איך לעבוד עם זה בצורה נכונה?

רק דרך החיבור. אני לא בוחר בשכל שלי איזה יחס צריך להיות, אני רק לוקח דרך החיבור, למרות שזה מנוגד לי. ודווקא כמה שיותר מנוגד, זה בעיני יותר אמיתי.

שאלה: אנחנו מדברים על ניגודים ואני חושב על איך שהבורא יצר את המציאות הזאת "יש מאין", איך אני מתייחס נכון לדבר הזה?

אתה חשבת על מה שאנחנו דיברנו או חשבת על "יש מאין"?

תלמיד: חשבתי על יש מאין.

אני מבקש, תחשוב יחד איתנו.

שאלה: איך אנחנו יכולים להצדיק את הבורא מכל המתקפות שיש, גם בתוך העשירייה וגם מבחוץ? כי תמיד מרחיקים אותנו מהדרך, זה נראה שבאמת הבורא לא רוצה אותנו, שהוא דוחה אותנו, שהוא רוצה להשאיר אותנו בחוץ.

הוא כביכול דוחה אותנו ולא רוצה אותנו, כדי שאנחנו למרות זאת נתקרב אליו ונבקש ונדרוש ונבכה שיהיה לנו חיבור עמו. זה כמו פלירט בין בחור לבין בחורה, הבחורה כביכול עושה כאלה "פוזות", כאילו שהיא לא רוצה את הבחור, אלא שעל ידי זה היא רוצה שהוא יגלה ההתעניינות יותר ויותר בקשר עמה.

זה נקרא "פלירט", שיש איזה גילוי, מצב לא אמיתי שמכסה את המצב האמיתי שהבורא רוצה בקשר איתנו. אבל כדי שיהיה קשר איתנו הוא מגלה את עצמו כאילו הוא לא רוצה את הקשר. ככה אנחנו צריכים להבין, למרות שהחיים שלנו נראים לנו ככוחות דחייה של הבורא כלפינו, אנחנו צריכים בכל זאת להתגבר על זה ולהתקרב אליו. כתוב על זה הרבה דברים, אתם תמצאו את זה גם בספר הזוהר וגם בכתבי בעל הסולם.

תלמיד: איך אנחנו מתגברים?

אנחנו מתגברים על ידי העשירייה. למה אנחנו נמצאים בעשירייה ולא אחד? מפני שאם היית מגלה את יחס הבורא אליך כאחד, לא היית יכול לנתח את זה בצורה נכונה. מפני שבעשירייה אנחנו נמצאים כל פעם במצבים שונים, אז בסך הכול אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו יכולים להיות במצבים מנוגדים למה שנראה לנו.

אני נותן על כל השאלות שלכם תשובה חלקית ואין לי ברירה. אתם צריכים לחשוב יותר על השאלות ועוד יותר על התשובות ואז תמצאו שיש בתשובות שלי מספיק חומר להבין גם את השאלה.

קריין: קטע מספר 1.

""צדיק", הכוונה היא על אדם השרוי בעולמו של הקב"ה, ועם כל זה הולך ומקבל תמיד הרגשות טובות ונעימות, והוא שרוי בתענוג בתמידיות. אשר ע"כ נמצא תמיד מברך את השי"ת, שבוראו להמציא לו עולם טוב ומשמח כזה. וגם הוא, ודאי אינו צריך להוציא הדברים במוצאות הלשון דוקא, כי ההרגשות בעצמם המה הברכות שהוא הולך ומברך את השי"ת. וע"כ נקרא "צדיק". שמצדיק את הבריאה ומרגישה כמות שהיא באמת."

(בעל הסולם. אגרת נ"ה)

זאת אומרת, צדיק זה אדם שתיקן את עצמו עד כדי כך שהוא לא רואה את העולם בצורה שבורה, אלא שכל חלקי הבריאה מקושרים יחד ומשלימים זה את זה ולכן הוא מבין, מרגיש, מגלה וברור לפניו שכל הבריאה היא כלי אחד, רצון אחד שמקבל מילוי מבורא אחד ובזה הוא מצדיק את הבריאה. הוא לא יכול להצדיק את הבריאה לפני שמגלה כלי אחד ואור אחד שבו. זאת אומרת צדיק מצדיק את הבורא מתוך המעשה, מתוך זה שהוא נכלל בפעולה כזאת שהיא מגלה לו את כל הבריאה כאחד.

שאלה: אחרי פעולות שונות הבורא מראה לאדם שאין עוד מלבדו, שהוא טוב ומיטיב לכולם. איך נכון להשתמש בזה בעבודה בעשירייה?

אם תגיעו למצב כזה אתם תראו מה קורה אז. אם אתם מגיעים למצב שאתם מגלים כלי אחד, ואת עצמכם באמת מחוברים יחד, ושכוח עליון, כוח השפעה ואהבה מתגלה ביניכם, אז דרך הכוח הזה אתם מתחילים לראות את כל המציאות. זאת אומרת מציאות עליונה. אתם מתחילים לראות עולם בהשפעה, שכולם נמצאים בהשפעה הדדית וכל הנבראים נמצאים מתוקנים. אתה מסתכל על כל העולם ואתה רואה שבמקום שכל אחד שונא את השני כל אחד אוהב את השני. כך אתה תראה, זה נקרא "עולם הפוך ראיתי", מפני שכל הפוסל במומו פוסל ואם אתה מתקן את עצמך אתה רואה עולם שהוא מתוקן. תתחילו לגלות את זה, אדרבא. בהצלחה.

שאלה: אמרת שצדיק מתקן את עצמו עד כדי כך שהוא לא רואה את העולם כשבור, ושהצדיק מצדיק כל הזמן את הבורא ביחס שלו כלפי כל הנבראים. נשמע שאלה דברים מנוגדים. אפשר לקבל על זה הסבר?

נדבר על מצבים שאנחנו מבינים. לדבר על דרגת הצדיק זה עוד לא בשבילנו. עוד לא התחלנו להבין מהו המצב הזה, ולכן לדון מה בין זה לזה, זה לא נכון.

תלמיד: אני אשאל אחרת. במצב הנוכחי שלנו, בלי לראות שהעולם מתוקן, האם אנחנו צריכים להצדיק את הבורא ואת היחס שלו לעולם, או להשתדל בכל הכוח לראות את העולם בצורתו המתוקנת, למרות שהוא לא נמצא בצורה המתוקנת הזאת?

אתה לא יכול לראות יותר ממה שאתה רואה. לכן למרות שהיית רוצה לראות עולם מתוקן, אתה רואה אותו עדיין מקולקל לפי הכלים שלך. ואל תתרחק מזה, אל תצא מהמציאות הזאת, יחד עם זה שאתה מדבר על העולם המתוקן שצריך להיות. אבל אל תבלבל את עצמך באיזו תמונה להיות. אתה לא יכול להתנהג עכשיו לפי העולם המתוקן כמו שאתה יכול לתאר לעצמך, ואתה לא יכול לתאר אותו נכון כי אין לך כלים ותכונות לזה. ולכן אנחנו צריכים בקבוצה להשתדל לעבור על כל המצבים הללו מרע לטוב ומטוב לרע בחיבורים השונים שלנו בעשירייה, אבל לעולם תתייחס כמו שהוא, אחרת תתבלבל ותעשה טעויות.

שאלה: מה זה אומר להיות בעולמו של הבורא?

"שרוי בעולמו של הבורא" זה נקרא שהוא כבר הגיע לתיקונים כאלה, שנמצא בכוח טוב ומיטיב ואז מבין את הבורא כמו שהוא.

שאלה: דרגה של צדיק תלויה בכל אחד מהקבוצה והעבודה שעושים ביחד או האם כל הקבוצה מגיעה ביחד לדרגת צדיק?

כל אדם ואדם מגיע ואחר כך בהתחברות כל קבוצה וקבוצה, ואחר כך בהתחברות כל הקבוצות יחד. ככה זה כלפי כל התיקונים.

שאלה: למה אנחנו רואים בעולם תמיד דברים בהתנגדות, שהם שבורים ושאנחנו נמצאים בתוך האגו?

זה לא למה אנחנו רואים, כך אנחנו רואים בתוך הרצון האגואיסטי שלנו שלא סובל משהו שהוא נגדו, והוא בכלל לא רוצה לסבול משהו שהוא מגלה שהפוך ממנו ולא כמוהו. זה טבעי, זה הטבע של האגו. הטבע של האגו נקרא "אני אמלוך", אני המלך, ולכן מכך מתגלות לנו כל הצורות האגואיסטיות, נשים, גברים, ילדים בכל המין האנושי בכל מיני צורות.

שאלה: כשהבורא נסתר ורוצים להתגבר על הרע שמתגלה בעשירייה, איך משתמשים בתפילה ובאמונה מעל הדעת ובאיזה סדר?

את זה אנחנו לומדים במשך שנים, אני לא יכול לענות לך עכשיו בתשובה אחת. זאת שאלה נכונה, אבל את התשובה על זה תלמד כמה זמן ואז תראה ותתחיל להרכיב את התשובה בעצמך.

שאלה: האם אני יכול להצדיק את הבורא לפני שאני משיג אותו? ואם כן, איך אני יכול להצדיק אותו?

אני יכול מראש להצדיק את הבורא, אבל באיזה כוח אני יכול להצדיק אותו? בשכל אני יכול להגיד שהבורא צודק, למרות שאני רואה ששום דבר כאן לא צודק, שכאן יש ממש בעיה גדולה, שאפילו אם הורגים אותי עכשיו, אני מבין שכל פעולה שמתבצעת, מתבצעת אך ורק מהבורא אבל אני לא יכול להצדיק אותה. איך אני יכול להצדיק אותה? בתנאי שאני מתעלה מעל הפעולה עצמה למקור הפעולה, זו האמונה למעלה מהדעת. אנחנו עוד לא יודעים מה זה. לאט לאט בהדרגה נגיע לגילוי התכונה הזאת. זו דרגת הבינה שנמצאת למעלה מדרגת המלכות.

קריין: קטע מספר 2.

"אם האדם נהנה ממציאותו בעולמו של השי"ת, הרי באותו הזמן נמצא מברך לבוראו, שברא אותו להנותו, וכמעט שאינו צריך להוציא בפיו. ולהפך ח"ו, אם האדם מרגיש איזה כאב, בזמן מציאותו בעולמו של השי"ת, הרי באותו הזמן, עושה להפך ח"ו. ואף-על-פי, שאינו מוציא דבר מגונה מפיו, מכל-מקום ההרגשה היא השולטת, וזהו השם: "רשע". כי בשעה שמשיג איזה כאב, בהכרח הוא, שמרשיע ח"ו וכו'. כי התרעומת מתבטאת בהרגשה עצמה, ואינה צריכה להתגלות ברבים. והגם שמוציא מפיו איזה ברכה, הרי זה דומה לחנופה ח"ו בדומה לבעל-הבית המכה את עבדו, והעבד אומר לו, אני נהנה מאד מהמכות, אני שש ושמח בכל לבי. על-זה נאמר: "דובר שקרים לא יכון"."

(בעל הסולם. אגרת נ"ה)

זאת אומרת שאנחנו צריכים להשתדל לבדוק את עצמנו האם באמת אנחנו נהנים בכל מצב ומצב בחיים שלנו או לא. ואם ישנם מצבים שבהם אנחנו לא נהנים, סימן שאנחנו עדיין לא נמצאים בעולמו של הבורא, אלא עולמו של הבורא מקולקל על ידי התכונות, הכוחות, המחשבות, הרצונות המקולקלים שלנו. ולכן ממש להרגיש את עצמינו שאנחנו קיימים בעולם שכולו טוב, אין סופי, לגמרי טוב ומיטיב בכל הכיוונים לכולם אנחנו לא יכולים. והכול מפני שאנחנו בתכונות שלנו מקלקלים את יחס הבורא לכל הבריות.

שאלה: שמענו לא פעם שהיכן שהוא מכה שם הוא גם מרפא וצריך לנשק את המקל שמכה, ובקטע כתוב שזו צביעות.

זה תלוי איך אתה מתייחס לזה, או שבאמת אתה מבין שאתה מרגיש רע ואתה משתדל לתקן את ההרגשה הרעה שלך ולהחליף אותה להרגשה טובה בזה שאתה מתקן את התכונות שלך כדי לראות בכל דבר רק טוב, או שאתה לא משתדל לתקן את התכונות שלך אלא אתה אומר "זה טוב", אבל אתה מרגיש את הרע ואז אתה משקר.

שאלה: איך שאני רואה את התמונה, יש חברים שכל הכוונה שלהם וכל הנטייה שלהם היא לחיבור, ויש בורא ששולח הפרעות לחיבור ויש אותי שדוחה את החיבור. אז איפה צריך להיות התיקון?

התיקון צריך להיות קודם כל בתוכי, שברור לי שאני נמצא בעולם השקר שלי מצד אחד, מצד שני ברור לי שאני נמצא בתוך הבורא, ואני רוצה להשוות את שני העולמות הללו זה עם זה. זה מה שאני רוצה שיהיה, וכך אני צריך להשתדל לעשות. כמה שאני מקרב את עצמי בצורה חיצונה וגם בצורה פנימית, בצורה חיצונה שכביכול תלויה בי ואני משתדל להיות דומה לכוח הטוב, שכביכול אני נמצא בעולם הטוב, עולם של השפעה ואהבה מצד אחד, ומצד שני אני רוצה לקבל מלמעלה כוח לקבוע את היחס שלי לאחרים ולבורא בצורה שכך זה יהיה באמת, מתוך "כל עצמותי תאמרנה", זה נקרא להשוות את המצוי עם הרצוי.

שאלה: ההבדל בין אמת לשקר זה הרצון שלי להצדיק את החברים?

נגיד, בינתיים כן.

שאלה: מה חומר הדלק שלי להתקדם אם אני לא מרגיש שום עצבות או התנגדות או הפרעה, מה הסיבה או מה ידחוף אותי להתקדם קדימה?

הנקודה שבלב דוחפת אותנו ללכת קדימה ולהחזיר את עצמנו לאותו מקום באדם הראשון בצורה המתוקנת. הנקודה שבלב רוצה לחזור למערכת אדם הראשון בצורה מתוקנת.

שאלה: כשצדיק נמצא במצב שבו הוא מצדיק את הבורא ומקבל ממנו כל טוב ומרגיש את זה, למה הוא לא צריך לדבר על זה, הוא מרגיש את זה? אבל כתוב שהוא לא צריך לדבר על זה.

אסור לו לדבר על זה מפני שבזה הוא מקלקל את האחרים ואת עצמו. הוא צריך לעבוד בפנים. זה נקרא עבודה נכונה שהאדם עושה בפנים. ואם מדבר משהו כלפי האחרים אז רק במה שיכול לעזור להם ולא מה שהוא מרגיש. אלא במה שיכול לעזור להם.

שאלה: אתה תמיד אומר לנו שלעבוד זה לתת דוגמה לחברים בעשירייה. איך חבר צדיק נותן דוגמה לחיקוי לעשירייה?

כמו כולם. כל אחד ואחד צריך להשתדל לתת דוגמה טובה. ובעשירייה שאני מקבל מהם דוגמאות טובות, אז בסופו של דבר זה משפיע עלי. אולי אני מתנגד בהתחלה לזה כי אני לא רוצה להיות צדיק, זה עולה הרבה כוח, מחשבה, מאמץ, אבל מזה אנחנו לומדים. זאת אומרת, דוגמה מחברים זה כוח הלימוד הכי טוב, זה אמצעי הכי טוב להתקדמות שלי. אם אני רואה איך החברים עושים כך אחד לשני אז אני בטוח אתקדם.

שאלה: למה יש בתוכנו תכונה שדואגת לקלקל את הטוב?

זה לא בנו, זה הבורא עושה. הבורא.

תלמיד: אז למה הוא עושה את זה?

כדי שאנחנו נרגיש כמה אנחנו שונים ממנו, נגלה את הפער בינינו לבינו ונרצה לתקן את הפער הזה כך שאנחנו מגיעים למצב כמוהו.

שאלה: האם רבי עקיבא בזמן שרצחו אותו, בתוך הכאב, הצדיק את הבורא מתוך זה שבאמת מצדיק את הבורא או שהוא פשוט התעלה ומעל מה שהוא מרגיש וידע שזאת ההכרזה הנכונה?

הוא התעלה למעלה מהדרגה הגשמית שלו והתכלל בדרגה הרוחנית שלו, ולכן אמר את זה לא כשקר אלא כאמת שהוא מברך את הבורא. אבל דברים כאלה זה לא בשבילנו. אתה תיקח את זה לחיים שלך, איך אתה מעל הצרות שלך שאתה מגלה, יכול בכל זאת לשייך אותם לבורא כי "אין עוד מלבדו" וגם לבורא כ"טוב ומטיב".

קריין: קטע מספר 3.

"חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאת ה' בגילוי, כי הוא פגם בכבוד ה', שהנברא ישיגוֹ כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. וע"כ, בעת שהאדם מרגיש רע, באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחת ה', ונעלם ממנו הפועל עליון. וזה העונש היותר גדול שבעולם.

הרי שהרגשת טו"ר בהשגחתו, מסבבת עימה הרגשת שכר ועונש. כי המתאמץ, שלא להיפרד מאמונת ה', אע"פ שטועם רע בהשגחה, יש לו שכר. ואם לא יעלה לו להתאמץ, יש לו עונש, כי נפרד מאמונת ה'."

("זוהר לעם". "הקדמת ספר הזוהר". מאמר "ליל הכלה", סעיף 138)

"חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאת ה' בגילוי, כי הוא פגם בכבוד ה', שהנברא ישיגוֹ כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. וע"כ, בעת שהאדם מרגיש רע," בחיים שלו, במשהו, "באותו שיעור שורה עליו כפירה" הסתרה "על השגחת ה', ונעלם ממנו הפועל עליון." השלם. הבורא נעלם במידה הזאת. "וזה העונש היותר גדול שבעולם." שהבורא נעלם מהאדם, אין עונש יותר גדול מזה.

שאלה: הוא כותב, "המתאמץ, שלא להיפרד מאמונת ה', אע"פ שטועם טעם רע בהשגחה, יש לו שכר.", אז מה השכר או מה התוצאה של מאמץ כזה?

קודם כל, חוץ מזה שהוא מתאמץ לא להיפרד מאמונת ה', הוא גם מגיע לזה שמגלה את האמונה, מגלה את הבורא על פני כוח הרע שהתאמץ להפוך אותו לכוח הטוב. במה? בזה ששינה את היחס שלו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע לבריאה, אז הוא מרגיש את הבורא שפועל לא בכוחות הרעים לבריאה אלא בכוחות הטובים, כי "כל הפוסל במומו פוסל". אם הוא משנה, מתקן את עצמו, אז הוא רואה את הבורא כפועל טוב במקום שפועל רע.

תלמיד: אם אני מנסה לעשות מאמץ כזה למרות שאני רואה משהו רע, אז אני מתחיל להרגיש בתוכי שאני מבין איך הבורא לא פעל בצורה רעה במקרה הזה?

אתה לא מבין, אתה מרגיש. זה העניין, תפסיק לחכות שבשכל אתה תבין. בשכל אתה יכול להבין רק מתוך שאתה ברגש מרגיש. קודם הרגש.

שאלה: אנחנו מרגישים לפעמים רע בבריאה ובמציאות. איך להשתמש נכון בהרגשת הרע הזה, איך להפוך את זה לחומר דלק לכיוון הנכון?

על ידי החברים, על ידי הלימוד, אתה צריך בכל מיני צורות, אמצעים להפוך את הכוח הרע, שנראה לך כך, לזה שהוא לא רע אלא שהוא טוב כי מגיע מ"אין עוד מלבדו" ורק כדי להטיב לך. תשתדל, תשתדל כל הזמן לשנות את היחס שלך ואתה תראה איך בהתאם לזה שאתה תשנה את היחס שלך לבורא, תמונת המציאות, היא משתנה.

תלמיד: אפשר לראות ברע כמו הזמנה מהבורא?

כן ודאי. בכל דבר צריך לראות הזמנה לבורא.

שאלה: לא ברור בכלל המשפט הראשון "חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאת ה' בגילוי, כי הוא פגם בכבוד ה'". אז מה זה חוק הזה?

חוק זה שההסתרה עובדת במקום שאין השוואת התכונות בין נברא לבורא. אז שם במידת הסתרת שינוי התכונות ישנה הסתרה.

תלמיד: ולמה זה "פגם", על איזה "פגם" מדובר?

שאז אתה לא רואה את היחס הנכון לבורא וגם את היחס הרע אתה לא יכול לראות, אלא הסתרה זה כאילו שהבורא לא נמצא.

תלמיד: וזה עונש מבחינתי?

זה עונש הכי גדול שיכול להיות, שהבורא נסתר מהבריות.

שאלה: אם הבורא מכה מכות גשמיות קשות בחברים, איך אנחנו כעשירייה צריכים להצדיק אותו או אולי לפצות על זה? או אולי זה שאנחנו נקבל את המכות האלה זאת מכה עלינו כעשירייה?

אם אדם סובל בעצמו ודאי שזה מגיע מהבורא, עד כמה שהוא מבין את זה או לא, מצד אחד, מצד שני, אנחנו צריכים להשתדל קודם כל לחזק את החבר באמונה שכל זה בא מהבורא וכל זה בא לטובתו בתנאי שהוא יגיב על זה נכון. זאת אומרת, שקודם כל מתייחס לבורא שהבורא נתן לו את זה, נתן לו את זה כדי להעלות אותו לדרגה יותר גבוהה, לחזק את האדם קודם כל בזה שהוא יעלה לדרגה יותר גבוהה, שמתוך זה הוא כבר יראה את הדברים האלה שבאים אליו כעונש, שזה לא עונש אלא זה תיקון כדי שהוא יגלה נחיצות לדרגה יותר עליונה, וכך לא שהוא בורח אפילו מהעונש ומהצרות אלא הוא הולך כדי לעלות לבורא להרגשה יותר גדולה, להפוך את הרע לטוב.

שאלה: בעשירייה אנחנו קצת מבולבלים עם הכתב הזה, זה כאילו אומר לנו שלהרגיש עצב וכאב זה משהו לא נכון. מה אנחנו יכולים לעשות? כי בדור הזה ההתנסויות הן קשות. האם מותר לנו לשאול את הבורא למה, האם אנחנו יכולים להעלות איזו תפילה כדי לבקש הבנה של המצב?

אנחנו נמצאים בתוך המערכת והמערכת הזאת מתגלגלת, מתגלגלת, מתגלגלת לגמר התיקון, ומה שמתגלה בדור שלנו זה מה שמתאים לדור שלנו כדי שיתקן את עצמו. כל התיקונים הם אך ורק לחיבור בינינו ומהחיבור בינינו, לחיבור לבורא. ולכן אתה יכול לפנות לבורא ולצעוק ולבקש, זה טוב, אבל התיקון בכל זאת נשאר בינך לחברים, ואחר כך במידה שאתם החברים מתחברים לאחד, אז אתם יכולים לפנות לבורא. ככה זה.

שאלה: לרוב אנחנו מחכים לפעול רק אם נגיע להצדיק ברגש את הפעולה, כמו שאנחנו מחכים לנקודה שנרגיש אחראים ללמד את האנושות, ועד אז אנחנו לא ממש פועלים. האם זה טוב לחכות למוכנות או לפעול לפני?

לפעול לפני זה תמיד טוב, רק לא בפזיזות, אלא בזה שאנחנו יחד מחליטים.

תלמיד: מאיפה לוקחים את הכוח, את המושכות של האחריות על העולם? כאילו מאיפה עכשיו אנחנו אחראיים?

זה מאין ברירה מצד אחד, ומצד שני מזה שאנחנו מחוברים בעשירייה. ככה זה.

שאלה: אני צריך לשנות את הגישה שלי, את היחס שלי כדי להידמות לתכונות הבורא, האם לאחר שאני עושה את זה אני ארגיש את הרגשות שלי, את הרגש שלי משתנה?

כשתרגיש תרגיש. למה אתם שואלים על דברים כאלה? ודאי שכן, הכול משתנה בכל מצב ומצב.

קריין: קטע מספר 4.

""נקי וצדיק אל תהרוג". "צדיק" פירוש, שמצדיק את ה', שכל מה שהוא מרגיש, בין טוב בין רע, הכל הוא לוקח למעלה מהדעת. והוא בחינת ימין.

"נקי" פירוש נקיות הדבר, המצב איך שהוא רואה. כי "אין לדיין, אלא מה שעיניו רואות". ואם הוא לא מבין את הדבר או שלא יכול להשיג את הדבר, אין לטשטש הצורות כמו שהן נראות לעיניו. וזהו בחינת שמאל, והוא צריך לכלכל שניהם."

(בעל הסולם. "שמעתי". קל"ה. "נקי וצדיק אל תהרוג")

זאת אומרת, לא חשוב אם הוא רואה אחרת ממה שצריך להיות, הוא מקבל את זה כדבר התלוי בכלים שלו, לכן הוא הולך למעלה מהכלים שלו, וכך מתקדם. זאת אומרת, בדרך כלל ממה האדם מתקדם? דווקא מצורות הפוכות, מצורות מקולקלות, כשצריך ללכת למעלה מהן, וכך הוא מתעלה.

בינתיים אנחנו מעדיפים מצבים נעימים, טובים, אבל באמת עובד ה', מי שנמצא בהתקדמות, ורוצה להיות בהתקדמות, דווקא מחפש את הקושי, את הרגשות הלא נעימים כדי שיוכל להתעלות מעליהם.

שאלה: בדרך, בעשירייה אנחנו הופכים לאנשים שיותר מקשיבים ומתגברים. האם את הגישה הזאת אנחנו לוקחים גם לחיים הגשמיים?

לא. מה שבעשירייה, זה בעשירייה בלבד. אנחנו לא מוציאים את זה החוצה.

שאלה: מקובל לחשוב שכשאומרים להצדיק את הבורא, בדרך כלל מדובר על הרע, כשיש תחושות לא נעימות וקשות. אבל כאן בקטע כתוב להצדיק את הבורא גם על הטוב, מה זה אומר?

אם לא מגיע לי, ואני מקבל, אז איך יכול להיות שאני מקבל? למה הוא נותן לי את זה? אני לא רוצה את זה. יוצא שאני מתייחס גם לרע וגם לטוב באותה צורה. אני רוצה להיות צדיק, צדיק זה שאני נמצא באמצע, לא ברע ולא בטוב, הכול תלוי בצורה הישירה שבה אני פנים אל פנים מתייחס לבורא. ככה אני מייצב את עצמי כלפיו.

קריין: קטע מס' 5.

"ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע. 

אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות." 

(הרב"ש. מאמר 3 "ענין אמת ואמונה" 1985)

אם אני משתדל, לפי כמה שאני יכול, אני תמיד שלם, יפה, ומתוקן בעיני העליון. כמו שאנחנו מתייחסים לילד קטן. מה הוא עושה, הוא לא יודע, מה ואיך לבצע, וכל הזמן הוא עושה משהו לא בסדר, ועוד משהו לא בסדר. אבל כמה שהוא מצליח, מתקיים, כמה שהוא מסוגל אנחנו אוהבים אותו, ומתייחסים אליו יפה וטוב. בעינינו הוא גדול, כי אנו מתחשבים במידת ההתפתחות שלו, בן כמה הוא? חודשיים, חצי שנה, שנה, שנתיים, לפי זה אנחנו מסתכלים עליו, ולפי זה אנו מצדיקים אותו. לכן בעיני הבורא, אם אנחנו משתדלים לפי הדרגה שלנו, אנחנו צדיקים.

שאלה: כשאתה מרגיש צורות הפוכות, בעיות או ייסורים, ואתה מתעלה באמונה למעלה מהדעת כמו שכתוב, מתחבר עם החברים באהבה, ואתה כביכול מפסיק להרגיש את אותו המצב. האם זה אומר שאני מצדיק אותו?

כן.

תלמיד: ובאופן כללי לאיזה עומק צריך להצדיק את אותו המצב, או שלא צריך בכלל להיכנס לזה, רק לעלות?

לעלות מעל המצב שלך, אם אתה רואה שהמצב הזה מגיע לך מהבורא, אם אתה מקבל אותו כדי להתגבר עליו, כדי על פניו להתחבר לבורא כטוב ומטיב, זהו, יותר מזה אתה לא צריך.

תלמיד: בתיקון הזה שאנחנו עושים, אנחנו כוללים את העביות, אולי בשלב מסוים, כשאנחנו מרגישים, מבינים את כל זה?

כן אבל עכשיו העביות עדיין פועלת בנו בצורה נסתרת. וודאי שכל מה שמתגלה, מתגלה על פני העביות, אבל אנחנו עדיין לא רואים שהעביות הזאת ממש עומדת בינינו לבורא ומפריעה לנו. עוד לא, זה עדיין לא עד כדי כך, אבל עוד מעט זה יקרה.

שאלה: אתמול אמרת משפט שהשפיע עליי מאוד, האם תוכל להסביר בבקשה מה זה להשיג מצב של רוחניות, דרגה רוחנית?

להשיג דרגה רוחנית זה להשיג שאני לא קיים בעצמי, בתוכי, אלא אני קיים בתוך החיבור שלי עם החברים, בתוכם. ואז במידה הזאת אני קשור עם הבורא ונמצא בו. זה נקרא להרגיש מצב רוחני.

(סוף השיעור)