שיעור בוקר 26.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 394,

מאמר "כל ישראל יש להם חלק בעולם הבא"

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא

תשמ"ז - מאמר ג'
1986/87 - מאמר 3

"בזהר פרשת נח (ובהסולם אות ב') וזה לשונו, "תא חזי, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. ושואל מהו הטעם. ואומר, משום שהם שומרים את הברית, שהעולם מתקיים עליו. כמו שכתוב, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי. ולפיכך ישראל, ששומרים את הברית, כי קבלו אותו עליהם, יש להם חלק לעולם הבא".

ויש להבין, כי מתחילה הוא אומר, "כל ישראל יש להם חלק". זאת אומרת, כי כל מי שבשם "ישראל" יכונה, בלי שום תנאים מוקדמים, יש להם חלק לעולם הבא. ואח"כ הוא מפרש, שלא כל ישראל, אלא הוא מעמיד תנאים, שרק אלה שהם שומרים ברית. ומביא ראיה מהפסוק, שהכוונה על שומרי ברית, במה שכתוב, "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי". ועוד יש להבין, מה משמע מהפסוק, "אם לא בריתי יומם ולילה", שהכוונה היא על ברית.

ובפסחים (דף ס"ח ע"ב) כתוב שם וזה לשונו, "והא אמר רבי אלעזר, אלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי". ופירש רש"י, "אם לא בריתי של יומם ולילה, דהיינו תלמוד תורה, שכתוב בו, והגית בו יומם ולילה". אם כן משמע מכאן, שברית נקראת תורה. וכאן מפרש הזה"ק, "שברית הוא ברית מילה, ששומרים על הברית".

הנה בענין כריתת ברית, שהיה אצל אברהם, שכתוב, "וכרת עמו הברית", ודרשו חז"ל, "שהקב"ה עזר לכריתת הברית, שלא היה יכול לבדו לעשות את כריתת הברית, אלא הקב"ה עוזרו". יש להבין על דרך העבודה, מהו הפירוש, שלא היה יכול לעשות את כריתת הברית, עד שהיה צריך עזרה מה'.

הנה באברהם עם אבימלך כתוב, "ויכרתו שניהם ברית". ושאל אאמו"ר ז"ל, אם שני אנשים מבינים, שכדאי שיאהבו זה את זה, כריתת הברית למה לי. למה זה עוזר שעושים מעשה, כאילו עושים חוזה. ומה זה נותן לנו. אז הוא אמר, זה נותן, שזהו שעושים ברית, הכוונה היא, היות שיכול להיות, שיבוא דבר שיכול להביא פירוד ביניהם, אזי הם כורתים עכשיו ברית, שכמו שעכשיו הם מבינים, שיש ביניהם אהבה והשתוות זה לזה, הברית הזו תהיה לקיום, אפילו שאח"כ יבואו דברים שצריכים לעשות פירוד, מכל מקום הקשר שהם עושים עכשיו יהיה לצמיתות.

ולפי זה צריכים לומר, שאם אח"כ באים דברים, שכן צריכים להפריד אותם, אז צריכים לומר, שכל אחד ואחד צריך ללכת למעלה מהדעת, ולומר, שהם לא משגיחים על מה שהם רואים בתוך הדעת, אלא שהולכים למעלה מהדעת. ורק באופן כזה יכול להתקיים הברית, ושלא יהיה פירוד ביניהם.

ובהאמור יוצא, שבין שאומרים שברית הוא תורה, או שאומרים שהברית הוא ברית מילה, אין הפירוש שרק דבר זה נותן את הברית עם הקב"ה, שלא יפרד את כריתת הברית, היינו שיהיה לבו שלם עם הקב"ה. אלא הן התורה והן הברית מילה, שניהם באים לקיים את כריתת הברית, מה שהאדם צריך להיות לבו שלם עם הקב"ה, ולהידבק בו ביתד שלא תמוט לעולם. כמו שכתוב, "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". היות שענין בריאת שמים וארץ היתה על הכוונה דלהטיב לנבראיו. ואין הנבראים יכולים לקבל את הטוב והעונג בלי השתוות הצורה, הנקרא שכל מעשיו יהיו בעמ"נ להשפיע, אחרת יהיה פירוד בין הנבראים להבורא.

ובעבור זה ניתן לנו שתי הבריתות, היינו ברית מילה וברית של התורה, שעל ידיהם נוכל לבוא לידי כריתת ברית עם הקב"ה, באמונה למעלה מהדעת, שנוכל לעשות הכל בעמ"נ להשפיע.

וזה פירוש, "אם לא בריתי". היינו, אם אני לא היה ברא את העצות איך להגיע לידי השתוות הצורה, לא היה באפשרות לקבל את הטוב והעונג, שזהו כל מטרת הבריאה להטיב לנבראיו. ואם לא הייתי מכין את הדרכים, איך להגיע לידי השתוות הצורה, אז לא הייתי צריך לברוא את השמים והארץ, כי לא היו יכולים לקבל שום טוב מהבריאה. והיתה כל הבריאה ללא תועלת, כי לא היה מי שהיה יכול להנות מהבריאה. ועל הברית הזה, שעשה ברית יתד, שלא תמוט לעולם, היה צריך אברהם לעזרתו יתברך. וזה ענין, שהקב"ה צריך לעזור לו. וזה וכרת עמו הברית, שה' עזר לו, שיהיה לו היכולת ללכת למעלה מהדעת.

ובעבודה דלמעלה מהדעת יש להבחין בה ג' הבחנות.

א. שלא מרגיש שום חסרון בעבודתו, בכדי שיהיה לו צורך ללכת למעלה מהדעת.

ב. שהוא מרגיש בחסרונו, אלא הוא בבחינת נקבה, זאת אומרת, תשש כוחו כנקבה, היינו שאין לו כח להתגבר ללכת למעלה מהדעת.

ג. הוא נבחן לבחינת זכר. זאת אומרת. שיש לו כח התגברות ללכת למעלה מהדעת.

א. למשל, כשאדם רוצה לקום לפנות בוקר, וכשמעוררים אותו לקום, יש לפעמים שהאדם שומע, ולא שם שום דבר על הלב, וממשיך לישון. ואז אין מי שירגיש בחסרונו, משום שתיכף הוא נרדם, וממילא אין לו זמן לחשוב בחסרונו. ומשום זה הוא עדיין לא נכנס בגדר אדם, שניתן להבחין בין זכר לנקבה. כי אדם הוא מלשון איש אדמה, היינו שהוא עובד את האדמה, בכדי שיתן תבואה ופירות להחיות את האנשים.

וזה שייך לומר רק במי שמרגיש חסרונו, הוא מתחיל לעבוד, היינו לתקן חסרונו. מה שאין כן במי שלא מרגיש בחסרונו, אין ממי לדבר. היינו, אפילו שיגידו לו חסרונו, אין הוא שומע. מטעם שיש לו הרבה תירוצים על כל דבר. וממילא אין לו מקום לתפלה, שה' יעזור לו, שתהיה לו היכולת לצאת מההפרעות הבאות אליו.

ב. בזמן שמעוררים אותו, הוא מתחיל לחשוב, נכון אמרתי לחבר שלי שיעורר אותי, אבל בזמן שאמרתי לחבר שלי, שאני רוצה לקום לפנות בוקר, היה מטעם שהיה לי קצת השתוקקות לקום וללמוד, והייתי משתוקק להתענוג מה שאני אקבל מהתורה. ונגיד, אפילו שלא חשבתי, שיהיה לי תענוג גדול מלימוד התורה, מכל מקום יסורים מזה שאני צריך לקום מהמיטה, ולוותר על התענוג של המנוחה, לא היה לי. כי בזמן שדברתי עם החבר שלי, בקשר שיעורר אותי, חשבתי רק על התענוג, מה שאני אוכל להוציא מלימוד התורה. ומשום זה אמרתי לו.

מה שאין כן עכשיו, כשאני שוכב על המיטה מתחת להשמיכה, ואם בחוץ יש גשם ורוח, בודאי אני מרגיש עכשיו תענוג מהמנוחה. ואני צריך לקום. מאיפה אני יודע, שאני אקבל יותר תענוג מלימוד התורה. ומשום זה יותר כדאי לי להיות "שב ואל תעשה". כי אין ספק מוציא מידי ודאי. כי מהמנוחה בודאי יש לי תענוג, ומלימוד התורה לא מאיר לי שיהיה לי תענוג.

אבל אח"כ באות לו מחשבות, הלא אנחנו למדנו, שצריכים ללכת למעלה מהדעת. היינו שלא להסתכל כמה תענוג יהיה לי, וזה יהיה המודד שלי, אלא שצריכים לעבוד לשם שמים. אם כן מדוע אני עושה חשבון עצמי, היינו כמה שאני ארויח מזה. אלא אני צריך לעשות חשבון, אם בזה המעשה שאני עושה, אני מקיים מצות הבורא, והבורא נהנה מזה, בזה שאני שומע בקולו. ולמה יש לי מחשבות אחרות של אהבה עצמית. אבל מה אני יכול לעשות עכשיו, היות שאני לא יכול להתגבר על מחשבותי. נמצא, שהוא כן נקרא עובד ה', ורוצה להתגבר על המחשבות זרות, היינו שהמחשבות האלו הם זרות לדרך התורה. ונקרא זה שהוא בבחינת נקבה, היינו שתשש כוחו כנקבה, שחסר לו כח התגברות.

ג. הוא בחינת זכר, היינו שיש לו כח התגברות. זאת אומרת, בזמן שמעוררים אותו, ואם בא אליו מחשבות, מה לך לקום מהמנוחה שאתה נהנה, ובטח שאתה חושב כשאתה תקום מהמיטה ותלך ללמוד, יהיה לך יותר תענוג מכפי שיש לך עכשיו, מאיפה אתה יודע שיהיה כך. ונותן לו תיכף עצה, שיבחן אם האמת הוא כך. אז הוא אומר לו, איזה טעם יש לך עכשיו בהלימוד מה שאתה חושב לקבל אח"כ. ותיכף באים לו טעמים כאלו, עד "שעולם חשך בעדו". זאת אומרת, שבאים אליו ציורים של הסתרה, היינו שמסתיר ממנו את החיות שבתורה. והגוף שואל אותו, תגיד האמת, למצבים כאלו אתה משתוקק.

ואם הוא גבר איש, הנקרא איש מלחמה, אומר להגוף שלו, הכל נכון, מה שאתה אומר, היינו לפי דעתך אתה צודק, אבל היסוד שלי, שעליו אני בונה את ענין העסק בתורה ומצות, הוא, הוא על יסוד למעלה מהדעת, שפירושו, הדעת מחייבת, שרצון לקבל הנאה ותענוג הוא הקובע, אם כדאי לעבוד או לא. ולמעלה מהדעת פרשו, שהוא עובד בעמ"נ להשפיע. זאת אומרת, שאין הרצון לקבל צריך להסכים לזה, אלא הרצון להשפיע הוא הקובע. היינו, שאם הוא מאמין שיהיה מזה נחת רוח להבורא, מהמעשה שהוא רוצה לעשות עכשיו, תיכף הוא מוכן לעשות את הדבר בלי שום דחוי, והגם שהגוף טוען נגדו להיפוך, מכל מקום יש לו כח להתגבר עליו. וזה נקרא זכר.

אולם לאחר שהאדם גמר אלו הג' בחינות בעבודה:

א. שהוא עוד לא מרגיש בחסרונו, בכדי שידע לבקש מה' שיעזור לו,

ב. הוא כן מרגיש בחסרונו, אבל אין לו כח התגברות, שזה נקרא בחינת נקבה,

ג. שהוא בחינת זכר ובחינת איש מלחמה, היינו שכן יכול להתגבר על חסרונו,

הוא בא לבחינת שבת, היינו לבחינת מנוחה מעבודתו, שזה נקרא, "ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות".

ובזה יש לפרש, "אלה תולדות נח איש צדיק". נח הוא בחינת נייחא, כמו שכתוב בזה"ק. ולכן נקרא צדיק, משום דאית ביה נייחא. כי הזה"ק אומר, באתר דאית טרחא תמן אית ס"א. היינו, שבמקום שיש טרחא, יש שם ס"א. אז ממילא מי שהוא צדיק, אי אפשר שיהיה לו טרחא. וכמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, כי במקום שמאיר הקדושה שם האדם מתבטל כנר בפני אבוקה, ולא שייך שם לומר שיש להגוף טרחא, משום שהקדושה הוא מקור הטוב והעונג.

אלא בזמן שיש בהאדם אחיזה בס"א, שהיא מתלבשת בהאדם באהבה עצמית, הנקראת מקבל בעמ"נ לקבל, ועל בחינה זו היה הצמצום וההסתר, ואין הקדושה יכולה להתגלות שם, רק ההסתר שורה על המקום הזה, היינו שאינו מאיר שם הטוב והעונג, אלא ההפוך.

ומה שאנו אומרים, "כי הם חיינו ואורך ימינו, ובהם נהגה יומם ולילה". או כשאנו אומרים, "הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים". זהו בזמן שיש לאדם הכלים המוכשרים לכך, הנקראים כלים דהשפעה, שזה נותן לנו בחינת השתוות הצורה, שאז קבלת התענוגים היא בבחינת בעמ"נ להשפיע. אחרת, היינו אם היה מאיר האור והשפע בכלים דקבלה, היו המקבלים נעשים יותר מרוחקים מה'. והתכלית היא, שצריכים להיות דבקים בה', כמו שכתוב, "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום".

ובהאמור יוצא, מי שהוא צדיק, אין שם מקום לס"א, אלא שם יש מקום של נייחא דרוחא. וזה ענין שבת, כמו שכתוב, "כי בו שבת וינפש", שמפני קדושת שבת אין עכשיו מקום עבודה.

אולם חז"ל אמרו (עבודה זרה ג' ע"א) וזה לשונם, "אמר להן הקב"ה, שוטים שבעולם, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת".

שפירושו הוא, למי שהיה לו טרחא, היינו שהיה לו עבודה ויגיעה עם הס"א, שהיא היתה מפריעה לו מללכת בדרך דלשמה, זאת אומרת, בשעת עבודה היה מרגיש זה שהוא לא יכול להתגבר על הרע שלו, הוא מסיבת שעדיין לא זכה להכנס לקדושה, אבל הוא מאמין, ברגע שיכנס להקדושה, בטח שהס"א יתבטל כנר בפני אבוקה, ואין לו אז שום מגע עם הס"א, נמצא, שהוא יודע, שחסר לו דבר אחד, שהקב"ה יעזור לו, ולתת לו להשיג קצת קדושה. וממילא הכל על מקומו יבוא בשלום.

ומשום זה, בזמן הטרחא ועבודה, הוא מתפלל מעומקא דליבא, שה' יעזור לו, ומרגיש אז, שבלי סיוע מהקב"ה, הוא לא ישיג שום דבר. והרגשה זו שיש לו, שהקב"ה יכול לעזור לו, עושה אצל האדם כלי לקבל את העזרה מה', מטעם כי חסרון נקרא כלי לקבל מילוי. ומשום זה, האמונה שהוא מאמין בה', כמו שכתוב "כי אתה שומע תפלת כל פה", זה עושה את הכלי לקבל את העזרה.

ובזה נבין את הענין, כי "מי שלא טרח בערב שבת", היינו שלא היה עובד עם עצמו, לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולראות שאינו יכול לנצח לבד בלי עזרת הקב"ה, וממילא אין לו מקום לתפלה, שהיא הכלי לקבל את עזרתו יתברך, והכלל הוא, שאין אור בלי כלי, אם כן להכנה אנו צריכים, בכדי שיהיה לו מה לאכול בשבת, כי "ששת ימי המעשה" הם הכנה לקבל את אור השבת. ו"שבת" נקרא את השפע הנמשך למלאות את הכלים הריקניים, המצפים לעזרתו יתברך.

וזה כמו שכתוב, "המאור שבה מחזירו למוטב". כמו שכתוב בשבת, "וכל דינין מתעברין מינה, ולית שולטני אחרא בכלהו עלמין בר מינה" (כגוונא בליל שבת). ובהאמור, משום שאחרי הטרחא עם הס"א שמרגישים את החסרון, הנקרא כלי, אז יכולים לקבל בחינת שבת, הנקראת שביתה ומנוחה.

ועכשיו נוכל להבין מה ששאלנו. הוא אומר שם, "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, בלי שום תנאים". ואח"כ הוא אומר, שדוקא אלו ששמרו ברית, ולא כל ישראל.

ובהאמור צריכים לפרש מילת "ישראל", שהוא ישר-אל, שהכוונה היא, שכל מה שהוא עושה, הוא רוצה שכל המעשים שלו יהיו ישר להקב"ה, ולא לתועלת עצמו. וזהו על דרך שביארנו על פסוק "לא יהיה בך אל זר, ולא תשתחוה לאל נכר".

ודרשו חז"ל (שבת ק"ה ע"ב) "איזהו אל זר בגופו של אדם, הוי אומר זה יצר הרע".

ויש להבין זה, הלא גם היצר הטוב הוא בגופו של אדם, כמו שכתוב (זהר לך, דף ל"ה, ובהסולם אות פ"ו) וזה לשונו, "כי אנשים אחים אנחנו, שהיצר הרע והיצר טוב קרובים זה לזה, זה לימינו של אדם, וזה לשמאלו, דהיינו יצר הרע לשמאלו ויצר הטוב לימינו".

הרי אנו רואים, שגם יצר הטוב הוא בגופו של אדם. אם כן מהו הפירוש במה שאמרו, "שהיצר הרע הוא בגופו של אדם". ויש לפרש זה על פי דרכנו, שהיצר הרע הוא דואג ושואף, שכל מה שהוא עושה יכנס לתוך גופו, שהכוונה שיהיה הכל לתועלת עצמו, שהוא נקרא לתוך גופו. מה שאין כן היצר הטוב שואף, שכל מעשיו יהיו לחוץ מגופו, שזה נקרא, שכל שאיפתו היא להגיע, שכל מעשיו יהיה לשם שמים ולא לתועלת עצמו. ובזה יכול לפרש מילת ישראל, הוא פירושו ישר-אל, שכל מעשיו יהיו רק לשם שמים.

וכעין זה מובא בדרשת חז"ל (ירושלמי ט' ע"א) "אמר רבי לוי, ליבא ועינא תרי סרסורין דחטאה, דכתיב (משלי) תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה, אמר הקב"ה, אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי".

משמע מכאן, זה שאנו אומרים, "הבוחר בעמו ישראל", מתי נקרא האדם שהוא שייך לעמו של הקב"ה, הוא בזמן שהאדם נותן את עיניו ולבו לשם, היינו שכל מה שהוא מסתכל, ומה שהלב משתוקק, הוא משתדל שהכל יהיה לטוב ולתועלת ה', ולא לתועלת עצמו. זה נקרא "אנת לי", שפירושו, אתה שייך לי. ואז הוא נכלל בעמו ישר-אל.

ובהאמור יש לפרש, "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". ואח"כ הוא מפרש מי נקרא ישראל. ואומר, שרק מי ששומר ברית, שעל זה קיים העולם, הוא נקרא בשם ישראל. אחרת, היינו מי שלא שומר את הברית, שע"י יתקיים העולם, לא שייך לבחינת ישראל, אלא שייך לאומות העולם.

ומהו הברית שהעולם מתקיים, הוא כנ"ל, היינו שהוא כורת ברית עם הקב"ה, שכל מעשיו יהיו רק לתועלת ה', שזה נקרא בעמ"נ להשפיע, שדוקא ע"י זה יהיה קיום העולם. זאת אומרת, שהעולם נברא בכדי להטיב לנבראיו. וכל זמן שאין השתוות הצורה, אין הטוב והעונג יכולים להתלבש בהנבראים.

נמצא, שכל בריאת העולם, שהיה כדי להטיב לנבראיו, היה בחינם, כי אין מי שיקבל את הטוב והעונג. מה שאין כן על ידי הברית עם הקב"ה, יהיו הנבראים מוכשרים לקבל את הטוב והעונג, ובכדי להגיע להברית יש תורה וברית מילה, היינו שכל מה שאנו עושים, צריכים לכוון שע"י זה נזכה לכריתת ברית עם הקב"ה לעולמים. ובעיקר צריכים להאמין, שהקב"ה הוא שומע תפלת כל פה, וע"י זה ניוושע."

אני חושב שכולם נכנסו לתוך המאמר וספגו משהו.

שאלה: איך כורתים ברית עם הקב"ה?

על ידי זה שמקיימים את מה שהוא רוצה. משתדלים לקיים פעולות השפעה, ואז מתקרבים לבורא, נכנסים לקשר עימו, ובכך מתחילים להיות בני ישראל.

תלמיד: במה באה לידי ביטוי הברית עם הקב"ה?

ברית עם קב"ה, "וכרת עמו ברית", זה שהוא רחום אף אתה רחום, הוא חנון אף אתה חנון. כלומר אתה משתדל ללמוד את התכונות שלו ולהידמות להן.

שאלה: מה מעביר אדם בין ג' ההבחנות שהוא כותב עליהן במאמר, שתשש כוחו כנקבה, או שכן יש לו כוח התגברות, או שהוא בכלל לא בגדר אדם? מה כל הזמן מעביר אותו מחוסר כוחות לכוחות?

זה שהוא רוצה להתקרב לבורא. הוא רוצה לגלות את החיסרון שלו, במה הוא לא דומה לבורא, הוא רוצה לתקן את החיסרון הזה, את ההבדל שיש בינו לבין הבורא, והוא רוצה להשפיע לבורא כמו שהבורא מלכתחילה רוצה להשפיע לו.

תלמיד: ומה נותן לאדם את הכוח לעבור מזה שתשש כוחו לכוח התגברות, מנקבה לגבר, כמו שהוא כותב פה?

השתדלות. הוא רוצה למצוא תכונות שיש בבורא וחסרות לו, הוא מבקש מהבורא שייתן לו, ובזה בעצם העבודה שלו.

שאלה: הוא מזכיר פה שתי בריתות, ברית תורה וברית מילה, האם אתה יכול להסביר?

לא יותר ממה שהוא כתב.

תלמיד: הוא כותב כשיש לך הרגשה שהקב"ה יכול לעזור לך, אז זה כבר כלי.

כן.

שאלה: האם זה משהו שקשור לברית, לרצון שלך להיות דומה לבורא או קרוב אליו?

כן.

שאלה: מה ההבדל בין זכר לנקבה בעבודה?

"תשש כוחה כנקבה", זה שהוא אולי רוצה לעשות משהו, אבל כוחות לזה אין לו. וזכר הוא שיש לו כוחות והוא משתדל על ידם להתקרב לבורא.

תלמיד: האם הכוח הנוסף של הזכר הוא שיש לו כוח לבקש מהבורא?

כן.

תלמיד: האם זה עושה אותו זכר?

כן. יש עוד, אבל זה בינתיים.

תלמיד: כלומר שניהם מבינים, גם זכר ונקבה, שאין להם כוח מעצמם.

כן.

תלמיד: רק זכר גם זוכר שיש ממי לבקש את הכוח.

כן.

שאלה: מה זה להיות בלב שלם עם הבורא?

את מה שהבורא מבקש אתה עושה כרצון העיקרי שלך.

תלמיד: האם כל הזמן אני צריך לבקש ממנו שייתן לי כוח של השפעה ואהבה כמו שהוא נותן לנו?

כנראה שכן.

תלמיד: ולהיצמד לזה כל הזמן דרך אהבת חברים, דרך הקשר עם החברים.

כן.

שאלה: כתוב, "מה אני יכול לעשות עכשיו, היות שאני לא יכול להתגבר על מחשבותי. נמצא, שהוא כן נקרא עובד ה', ורוצה להתגבר על המחשבות זרות, ... ונקרא זה שהוא בבחינת נקבה, היינו שתשש כוחו כנקבה, שחסר לו כח התגברות." מה עושים?

רצון יש, אבל אפשרות לקיים אותו אין. אז מתפללים, מבקשים שיהיה כוח, אבל לפחות רצון יש.

שאלה: מתוך שלושת המצבים שהוא נותן, האחד הוא שהוא לא מרגיש חיסרון, הוא אפילו לא נותן עבודה, ואז זה כאילו מתפצל לשניים, או שכן יש לו כוח להתגבר או שאין לו כוח להתגבר. האם זה מגיע שלב אחר שלב, קודם אין כוח ואז יש כוח?

כנראה שכן.

תלמיד: כלומר אי אפשר לברוח מזה, תמיד יהיה מצב שאין כוח.

בדרך כלל כך.

תלמיד: ואיך זה קשור לעשירייה? מה ההבדל בעבודה בעשירייה על הכוח הזה?

כל אחד בעשירייה עובר את הדברים האלה, עד שפחות או יותר כולם נמצאים כבעלי ניסיון, יכולים להבין זה את זה וכך מתחברים.

תלמיד: הוא כותב פה על שלושה מושגים, "אמונה למעלה מהדעת", "כלים דהשפעה" ו"עבודה בעל מנת להשפיע". מה הסדר, היחס בין שלושת המושגים?

הכול קשור למעבר מרצון לקבל לרצון להשפיע שבאדם. ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו עוברים את זה בסגנון "איש את רעהו יעזורו", עד כמה מזמינים כוחות, מבקשים, מתפללים.

תלמיד: האם הם קשורים זה בזה כל הזמן, או שהעבודה בעל מנת להשפיע היא במדרגות?

ודאי שאלו מדרגות, מצבים. הוא כותב, "אולם לאחר שהאדם גמר אלו הג' בחינות בעבודה:" א', ב', ג', הוא נכנס לבחינת שבת.

שאלה: האם אפשר לומר שבחינה ב' שתשש כוחו, היא זו שבונה לו כלי וחיסרון לפנות לבורא?

כן.

תלמיד: הוא כותב "משום זה, בזמן הטרחא ועבודה, הוא מתפלל מעומקא דליבא, שה' יעזור לו, ומרגיש אז, שבלי סיוע מהקב"ה, הוא לא ישיג שום דבר. והרגשה זו שיש לו, שהקב"ה יכול לעזור לו, עושה אצל האדם כלי לקבל את העזרה מה', מטעם כי חסרון נקרא כלי". אז בעצם כל הפעמים שאנחנו מנסים ולא מצליחים הם ממש לטובתנו, זה יוצר אצלנו הרגשה שבכוחנו אין שום דבר לעשות וצריך לפנות לבורא.

נגיד, כן.

שאלה: מבחינת דבקות בבורא. במה עדיף, אם בכלל, המצב של זכר לעומת נקבה?

צריכים גם את זה וגם את זה. הוא צריך את "תשש כוחו כנקבה", כי בלי זה לא תהיה לו סיבה להתפלל. לכן הוא צריך להיות גם מזה וגם מזה. כששניהם מתחברים והאדם מושך אליו את הכוח העליון, אז נולד לו בן זכר.

תלמיד: קורה מצב שהאדם מקבל כוחות התגברות, אבל הבורא נותן לו אותם כך שהוא מרגיש כאילו הוא מקיים את זה מכוחו עצמו. מה היחס הנכון לגבי המצב הזה של זכר? כי צריך להוסיף איזו הכנעה כלפי זה. איזו תוספת צריך במצב הזה?

אם הוא חושב שהוא מצליח בעצמו, אז הוא צריך להביא מה שנקרא קורבן.

תלמיד: מה זה אומר להביא קורבן כשאני מרגיש את זה?

הוא צריך להתקרב לבורא בכך ש"לא אני ועוצם ידי עשו את החיל הזה".

תלמיד: אז צריך להוסיף את המודעות הזאת.

כן.

תלמיד: האם להוסיף במסירות?

להוסיף בהכנעה.

שאלה: הוא כותב שיש שני תנאים כדי להיות ישראל, שתי בריתות, ברית מילה וברית תורה. מה זה אומר מבחינתנו בעבודה? איזו ברית אנחנו צריכים לקיים כדי להיות ישראל?

למה לא אותן שתיים?

תלמיד: מה הן אותן שתיים אצלנו בעבודה?

אנחנו פועלים רק בכוח החיבור בינינו, ומהחיבור בינינו עוברים לחיבור עם הבורא.

תלמיד: ומה זה אומר לכרות ברית על הדבר הזה?

אני רוצה לקשור קשר שלא ישתנה ויתקיים לעולם.

תלמיד: איפה הברית הזאת נחתמת, האם בינינו בעשירייה, העשירייה עם הבורא, או שזאת עבודה פנימית של האדם?

בכל אחד זו עבודה פנימית, אבל אחר כך היא נעשית יותר קבוצתית. עוד מוקדם להסביר את זה, נראה את זה מהמאמרים.

שאלה: מהן שתי הבריתות? מה המשמעות של "ברית מילה" ומה המשמעות של "ברית תורה"?

יש הרבה בריתות, לא רק שתיים, ואנחנו נלמד אותן.

שאלה: איך נראה שחתימת החוזה מסייעת? למה הכוונה "נראה שחתימת חוזה", חתימת ברית עם הבורא?

אנחנו משתדלים ללמוד מהבורא את כל התכונות שלו שמגלים. "הוא רחום, אף אתה רחום", "הוא חנון, אף אתה חנון" וכן הלאה. על ידי זה אנחנו מתקרבים אליו ומסוגלים לקיים את הקשר.

תלמיד: האם הברית היא פעולה או דבר אמתי? כי כתוב פה למראית עין.

ברית זאת פעולה החיבור. הכול הולך לפי פעולת החיבור בינינו ועם הבורא. אין יותר חוץ מזה. אז בפעולות האלה יש כאלה שכך נקראות "ברית עיניים", "ברית מילה", "ברית המאור", יש כל מיני. בדרך כלל לא משתמשים בהן כל כך.

שאלה: האם זה למראית עין, או פעולה אמיתית, או משחק? ואם זה למראית עין, אז איך עוברים ממצב "למראית עין" למצב אמיתי?

זה המצב האמיתי, שאדם מסכים להיכנס לקשר מיוחד עם הבורא שנקרא "ברית" וממש משתדל לשמור על הברית. ברית זה חיבור. יש כמה דרגות של פרצוף אדם עם פרצוף הבורא, במקום שיש קשר בין שני הפרצופים.

שאלה: איך לחדש נכון את הברית שנכרתה בעשירייה?

אנחנו צריכים לחדש את הברית כל יום, כמה פעמים ביום. כשאנחנו מרגישים שאנחנו מתרחקים או שאנחנו שוכחים, נגיד עשינו פגיעה בברית, אז אנחנו צריכים לחדש אותו.

תלמיד: איך לשמור על הברית ולחזק אותה בעבודה בעשירייה?

כל הזמן לעבוד שיהיה אות וקשר בינינו וגם בינינו לבורא.

תלמיד: כתוב שהבורא אומר, "אם אתה תיתן לי את הלב והעיניים שלך, אז אני יודע שאתה שלי". אני מאוד רוצה לתת את העיניים והלב שלי לבורא, אבל לא מסוגל. האם במקרה הזה מספיקה הכוונה שיש לי לתת לבורא את העיניים ואת הלב או שצריך לעשות את זה בפועל?

אתה לא צריך בפועל לעשות שום דבר עם העיניים שלך ועם הפה. עם כלום. צריך רק להשתדל להיות עוד יותר מחובר עם החברים. ואז בצורה אוטומטית אפילו, מעצמו, אתה מעלה את עצמך ואת כל החברה וכך כל אחד בחברה, לדרגת ברית מיוחדת. זו כבר כריתת ברית שלימה גם עם הבורא.

שאלה: מה ההבדל בין הברית עם הבורא לבין הברית עם החברים בעשירייה?

קודם ברית עם החברים ואחר כך מאותה הברית עולים לדרגת הברית עם הבורא. ברית זה קשר. אז קודם כל, מה שנמצא קרוב אלינו ואחר כך עם הבורא. בוודאי שגם זה וגם זה עושה הבורא. הוא מוריד את המאור המחזיר למוטב וכך אנחנו מתחברים.

שאלה: נראה שאלה שלא עובדים נכון רואים בעבודה – טרחה. ואלה שעובדים נכון רואים בעבודה יגיעה. מה צריך לקרות כדי שאדם ישנה את הפירוש מטרחה ליגיעה?

זה קורה בדרך. אנחנו משתדלים לתת לזה יותר כוחות, יותר תשומת לב וכך אנחנו רואים מה משתנה.

שאלה: הוא כותב שבעבודה למעלה מהדעת יש לנו שלושה מצבים. אין לו חיסרון, או שאין לו כוח, או שיש לו כוח להתגבר. במצב שאין חיסרון, הוא כותב שאפילו שגילו לו חסרונו הוא לא שומע ואין לו מקום לתפילה. אז במה תלויה היכולת של האדם לראות את החסרונות שלו?

במידה שהוא מחובר לחברים ודרכם הוא מרגיש.

שאלה: מה חסר לנו להמשיך את העבודה כדי להיות צדיק, לקבל את בחינה ג'?

יותר חיבור בינינו.

שאלה: אתמול בשיעור הבוקר התקיים דיון חשוב בסוגיות דחופות בקרב חברי בני ברוך. חבר שאל האם לחברי קבוצתך יש סיכוי יותר טוב להגיע לרוחניות מכל הקבוצות האחרות ומי הכי ראוי לכך. ענית כי לאף אחד אין יתרון בפני הבורא.

כן.

שאלה: אם אצל החברים הותיקים מתעוררות ספקות ושאלות קשות על המשך הדרך, האם זה אומר שהבורא יוצר עבורנו מצבים כאלה במיוחד כדי שנוכל לחזק את עצמנו באמונה מעל הדעת?

ודאי שהכול בא מהבורא והבורא מעורר את השאלות בכל אחד - כשצריך ובאותה צורה שצריך, כן.

שאלה: כתוב "הברית אשר עליה מוחזק העולם", הברית הזאת היא לא בשבילנו, אלא כדי שאנחנו נממש משהו. כלומר צריך להסתכל על זה בצורה רחבה יותר, כדי שהברית שלנו תאפשר לעולם להתקיים בצורה יותר נכונה כדי שהבורא יוכל להגיע, לא בשבילנו אלא בשביל הבריאה.

כן, זה נכון. אף קשר, בכלל אף תיקון לא קורה למי שמבצע את התיקון, אלא לאלה שתלויים בו.

שאלה: במצב הנוכחי אני מרגיש פחד, כי אני מרגיש שכל הפעולות שאני עושה מרחיקות אותי מהברית. אז איך ומה אני צריך לעשות כדי לקיים את הברית עם הבורא, או עם החברים שלי?

אתה מרגיש יותר הבחנות בקשר שלך עם הקבוצה ועם הבורא, ולכן נראה לך שאתה מתרחק. אבל זה רק מפני שאתה מוסיף הבחנות לקשר שלך, אז רק להמשיך.

שאלה: ברית התורה מתממשת אך ורק דרך הכוונה?

כל העבודה כולה היא רק בכוונות.

שאלה: כשאני משתוקק לפעולות השפעה עם החברים, עם הבורא, זה דבר אחד, ודבר אחר זה כשיש לי ברית עם הבורא. מה המושג הזה של "ברית" מוסיף למאמץ שלי בניסיון להשפיע לחברים?

שאני במעשים שלי רוצה להגיע בפועל להשפעה לבורא, זה נקרא ברית.

תלמיד: מה זה בפועל?

כשאתה רוצה להגיע בפועל להשפעה לבורא.

תלמיד: פשוט כתוב שהברית עם הבורא זה כאשר אני מכוון את כל הפעולות שלי להשפעה. כאילו שזו ערובה, כאילו יורד עלי איזה מסך, משהו שמאפשר לי כל הזמן לפעול למען השפעה. אז מה התוספת של הברית לפעולה?

זו עוד פעולה שמחזיקה אותך במדרגת קשר עם הבורא דרך כל החברים.

שאלה: רב"ש כותב "ששבת נקרא האור שהוא מתאים למילוי הכלים הריקים שמחכים לישועת השם". עם כך מה זה אומר לשמור את השבת?

זה נקרא להכין כלים כאלה שבהם יכנס אור ששייך להם, זה נקרא "מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת".

תלמיד: יוצא שאותה ברית מאפשרת שיהיו לנו את הכלים האלה להיות בשבת בצורה קבועה?

כן, להימצא קבוע בבחינת שבת.

שאלה: האם שבת תהיה לאחר ששת אלפים שנה?

כן, תהיה רק שבת. תיקון העולם יהיה בבחינה כזאת שכל המצבים יהיו בדרגת שבת, יום שכולו שבת. שאלה יפה.

שאלה: מה תהיה הברית של הבורא? מה היחס שלו כלפינו בברית הזאת?

שאנחנו נהיה בדרגה שלו, דבוקים בו, וכך נתקדם הלאה

שאלה: מה ההבדל בין ישראל, לבין ישראל ששומרים את הברית, והאם יש ישראל שלא שומרים את הברית?

לא, אין דבר כזה. ישראל זה נקרא ישר-אל, זאת אומרת המכוון ישר לבורא, ואחרת לא. אז כל אדם ואדם, לא חשוב מיהו אם הוא מקבל כוונה להתקרב לבורא, לגלות את הבורא, הוא נקרא ישר-אל.

שאלה: בעניין עשיית הברית, האם צריך לומר אותה בפה, ואם כן, האם תפילת הברית היא בעשירייה?

ודאי שאנחנו צריכים להגיע לתפילת הברית בעשירייה, אחר כך בין העשיריות, ואחר כך בכל העולם.

שאלה: איך אנחנו מגיעים להשיג את המצב של להיות שייכים לאנשי ה', אנשי הבורא כך שליבנו יעבוד לטובת הבורא?

עלינו להתחבר בינינו, ולייצב את כיוון ההתפתחות שלנו ישר לבורא. זה הכול.

שאלה: למה ככל שהאדם נלחם נגד היצר הרע שלו, הוא יותר נופל לזה?

כדי לתת לו עוד ועוד הבחנות שליליות, שיהיה לו כוח להתחיל לעלות מהן. זה מה שאני מבין ממצב כזה.

שאלה: מה גורם ועוזר למעבר מבחינה א' לב', ב' לג' כשאנחנו כבר מתקרבים לג' מה עוזר למעבר לקרות?

נרגיש את זה על עצמנו, עכשיו אנחנו צריכים להתעמק בתוך עצמנו, ולהרגיש את בחינה א' שאולי בה אנחנו כבר נמצאים.

תלמיד: במאמר מוזכר כמה פעמים שצריך להאמין, ולאמונה הזאת יש כאילו משמעות כפולה בשבילי. האם יש לה הסבר יותר עמוק, והאם זה קשור לאותן בחינות?

תכונת האמונה בבורא קשורה לתכונת ההרגשה. נאמר שאתה לא לגמרי מרגיש את הבורא, איך אתה יכול לבקש ממנו? לכן ההרגשה הראשונית אפילו הכי חלשה, אבל בכל זאת צריכה להיות נוכחת באדם, ומשם כבר אפשר לפתח את זה.

תלמיד: אז אמונה זו פעולה פנימית פעילה שלי?

אני לא חושב, זה כבר החלק השני, הבחינה השנייה.

שאלה: הוא כותב כאן שהברית היא בעצם עבודה בזה שאנחנו מגיעים לצורך לבורא. אבל אז הוא אומר שאת הברית אני מקבל גם מהבורא על ידי זה שאני הולך למעלה מהדעת שלי. אז בעצם הברית היא החיסרון לבורא?

ברית היא לא חיסרון.

תלמיד: אז מה זה בעצם הברית?

קשר עם הבורא.

תלמיד: ומה אני אמור לעשות איתה אחר כך?

אחר כך נגיע לאחר כך. אבל בשלב הראשון אתה מרגיש שאתה נכנס באיזה קשר עם הבורא.

שאלה: הוא כותב כאן על הג' תנאים של העבודה למעלה מהדעת. מה הרגע הראשון שהאדם יודע שהוא הלך למעלה מהדעת?

שהוא רוצה בכל מחיר לקיים קשר עם הבורא.

שאלה: מצד אחד אנחנו יודעים שיש ג' תנאים לתפילה, זאת אומרת זה מצב מאוד מסוים שאדם מגיע לתפילה, ומצד שני הוא רושם פה שה' שומע תפילת כל פה. איך זה הולך יחד?

הולך, נתקדם ונראה.

תלמיד: אבל במה מתבטא ה"כל פה"?

אמרתי לך, נראה.

שאלה: אנחנו בונים ברית איפה שאנחנו רוצים להתחבר בינינו ולהתחבר עם הבורא, אהל אנחנו גם עושים ברית ביננו בעשירייה, להגיע לשיעורים, להגיע לכל הזומים והפגישות. אם קורה מצב שמישהו לא יכול לבוא לא פעם אחת אלא הרבה פעמים, הוא לא יכול לשמור את הברית, אז איך זה יכול להשפיע על ההתקדמות בעשירייה?

זה משפיע מאוד. העשירייה צריכה לחפש תחליף. זה כמו בצבא, נופלים חיילים בשדה הקרב, אז צריכים למלא את הפלוגה.

תלמיד: אבל לא עושים כך בעשירייה שמפטרים את מי שלא מגיע.

למה? אם אנחנו מרגישים שהוא לא עונה על התנאים הברורים לכולנו, הוא לא רוצה להתחזק ולא רוצה להחזיק בנו, בעקרונות שלנו, אז הוא בעצם קורע את הקשר בינינו. אז אין לנו ברירה אלא רק להוציא אותו מחוץ לעיגול של העשירייה.

תלמיד: אם יש מישהו שלא מגיע הרבה פעמים לשיעור, אז אנחנו בכל מקרה נותנים לו מקום להישאר איתנו, ומתי שהוא מגיע הוא מתחבר. האם זה נכון לעשות כך?

זה במקרים מיוחדים שבהם אנחנו יכולים לשמור על האדם אפילו אם הוא לא ממלא את כל התנאים של החברה.

שאלה: כתוב "והרגשה זו שיש לו, שהקב"ה יכול לעזור לו, עושה אצל האדם כלי לקבל את העזרה מה', מטעם כי חסרון נקרא כלי לקבל מילוי". ההרגשה שהקב"ה יכול לעזור לו, האם האדם צריך לעבוד על זה?

ודאי שהאדם צריך לעבוד על זה, הוא צריך לגלות בו חיסרון לעזרת ה'.

תלמיד: חיסרון כן, אבל איך לעבוד על ההרגשה שרק הבורא יכול לעזור?

הדברים האלה קשורים יחד.

שאלה: איך אנחנו יודעים שנכנסנו לשבת? ומה מרגישים כשנכנסים?

אני מצטער להגיד לך, אבל זה עוד רחוק מאיתנו. מתי שנתקן את כל הכלים, בדרך כלל, אז נגיע למצב שנקרא "שבת".

שאלה: יום שכולו שבת, האם זה כאשר כל הנבראים נדבקים לבורא?

כן, לזה נגיע.

תלמיד: מה הברית שלי כאן?

שאתה מחובר עם כולם, ובין כולם אתה רוצה לגלות אותו מצב שנקרא "שבת".

שאלה: מה אתה מציע לחבר שנמצא תקופה מאוד ארוכה במצב של "הכול חוץ מצא"?

קודם כל להמשיך, להתכלל בקבוצה ולעזור לכולם.

שאלה: למה הבורא נותן לאדם מצב שאין לו חיסרון?

הבורא נותן לאדם מצב שאין לו חיסרון כדי שהאדם יבקש. האדם רוצה להתקרב לבורא, אז ברור שהוא צריך חסרונות לזה.

שאלה: בכל המאמר הוא מתאר בצורה מאוד עדינה שיח על זה שצריך להתעלות באמונה מעל הדעת כדי להיות גבר, כדי להתגבר על היצר הרע. האם אפשר להרחיב על חשיבות האמונה למעלה הדעת להתקדמות שלנו? כי הרי אין דרך אחרת, הדרך לבורא היא רק באמונה מעל הדעת, אז איך להבין את החשיבות הזאת?

צריך למצוא מאמרים שבהם זה מוסבר. יש מאמרים רבים כאלה, ומשם תבינו יותר.

שאלה: האם אנחנו מבינים נכון שכל הבריתות ניתנו לנו כדי שנרצה לשרת את הבורא ויהיה לנו קל לעשות את זה, נגיד ברית עיניים, ברית לשון?

לגבי זה שיהיה קל לקיים אותן, אני לא יודע מה להגיד. אנחנו צריכים להשתדל שכולן יתגלו ואנחנו נכיר אותן בפועל.

שאלה: מתי מותר להפסיק את המאמץ לשמור על הברית?

אף פעם.

תלמיד: אבל לפעמים אדם עושה מה שהוא יכול ואפילו מוסיף עוד ועוד, ובסוף אין יותר כוח.

לפי שאלתך הראשונה, אף פעם אי אפשר להפסיק את הברית. "וכרת עמו הברית", זה לעולם.

שאלה: איך אדם מרגיל את עצמו לא להאמין לחלקים ברצון שלו, לתמונת המציאות שלו?

מתרגל בתוך הקבוצה, לומד מתוך הספרים ומבצע מתוך החיבור.

שאלה: מה המשמעות לפי המאמר שהרצון לקבל אינו עושה הסכם אלא זה הרצון להשפיע שקובע אותו?

המשמעות היא שאנחנו צריכים להשתדל לענות דרך הרצון להשפיע.

שאלה: במאמר נכתב, "המאור שבה מחזירו למוטב", כמו שכתוב בשבת, "וכל דינין מתעברין מינה, ולית שולטני אחרא בכלהו עלמין בר מינה" (כגוונא בליל שבת)". מה המשמעות בדבר הזה? על מה מדובר כאן?

שבמצב שאדם נמצא הנקרא "שבת", הוא מרגיש שאין שם דינים. כשנגיע, אז נכנס למצב שכך נראה.

שאלה: האם רמת הסובלנות ליצר הרע זהה לכולם?

לא, אין כאן משהו ששווה לכולם, אלא כל אחד הוא לפי הטבע שלו.

(סוף השיעור)