שיעור צהריים 24.01.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 654

מאמר רי"ד, "נודע בשערים"

קריין: בעל הסולם, עמוד 654, "שמעתי", מאמר רי"ד, "נודע בשערים".

ריד. נודע בשערים

שמעתי שבועות תרצ"ט, ירושלים

""אנכי ה' אלקיך". וכן בזוהר: "נודע בשערים". מקשה: למה שינו חז"ל מלשון הכתוב, לקרות את "חג העצרת" בשם "מתן תורתינו"? שבהתורה נדגשה חג הזה בשם "הבאת ביכורים", כמ"ש "וביום הביכורים". ובאו חז"ל וקראו בשם "מתן תורתינו".

והענין הוא, דחז"ל לא שינו כלום, רק באו לפרש את ענין הביכורים. דהנה כתוב: "יעלוז שדה וכל אשר בו, אז ירננו כל עצי יער". וההפרש בין שדה ליער, הוא שהשדה הוא שעושה פירי, ויער הוא אילני סרק, שאינו עושה פירי. וביאור הדבר הוא, שענין שדה נקרא בחינת מלכות, שהוא בחינת קבלת עול מלכות שמים, שהוא ענין אמונה למעלה מהדעת.

אבל כמה הוא שיעור האמונה? לזה יש מדידה. דהיינו, שהיא צריכה למלאות ממש באותו שיעור, כמו הידיעה. ואז נקרא "שדה אשר ברכו ה'". היינו, שעושה פירי. שרק על דרך זה יכול להדבק בו ית'. יען, שאינם עושים שום הגבלות עליו, מטעם שהוא למעלה מהדעת.

מה שאין כן ידיעה, שהוא מוגבל: לפי שיעור הידיעה, כך הוא הגדלות. והוא נקרא "אל אחר דאסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]". לכן נקרא יער. אבל בין כך ובין כך נקרא שניהם בחינת קצוות. אלא שצריך להיות בחינת עמודא דאמצעיתא. היינו, שהוא צריך לידיעה גם כן. אבל בתנאי, שלא יקלקל לו את האמונה למעלה מדעת.

מה שאין כן, אם על ידי הידיעה הוא עובד מעט יותר טוב מהאמונה, אז תיכף נאבד לו הכל. אלא שהוא צריך להיות אצלו בלא חילוק כל שהוא. ואז "יעלוז שדה וכו', ירננו כל עצי יער". שאז יש תיקון אפילו ל"אל אחר", שהוא בחינת "יער", שהוא מתחזק על ידי האמונה.

וזה הענין שאצל אברהם כתוב: "התהלך לפני והיה תמים". ופירש רש"י, שאינו צריך סעד לתמכו. ובנח כתוב: "את האלוקים התהלך נח", שהיה צריך סעד לתומכו. אבל על כל פנים סעד מה'. אבל יותר גרוע, שאין למטה הימנו, שצריכים סעד מאנשים. ויש ב' ענינים:

א. בחינת מתנה,

ב. ואחד בהלוואה.

והמתנה, שלוקחים מאנשים, הוא שלוקחים את הסעד. ואין רוצה להשיב זה בחזרה, אלא רוצה להשמש עמה כל ימי חייו. והלואה הוא, שהוא לוקח לפי שעה. זאת אומרת, כל זמן שאינו כח וחיל מצד עצמו. אבל הוא מקוה, שעל ידי עבודה ויגיעה קדושה וטהרה, יקנה בחינת כח עצמית. ואז, אותו הסעד שהוא לקח, נותן בחזרה. וגם זה לא טוב, שאם אינו זוכה לקנות, אז ממילא נופל.

ונחזור לענין, שענין "מתן תורה" ולא "קבלת התורה" הוא מטעם, שאז זכו לבחינת נותן התורה, כמ"ש "רצוננו לראות את מלכנו". לכן העיקר מה שזכו לבחינת "נותן התורה". ואז נקרא בחינת "שדה, אשר ברכו ה'". זאת אומרת, לשדה שעשה פירי. וזה ענין הביכורים, היינו מהפירי הראשונה שבשדה. שזה סימן, שזכה ל"נותן התורה" והכרה שלימה. לכן אומר: "ארמי עובד אבי". שמקודם היו לו ירידות וערמומיות, ועכשיו הוא בחינת "קשר של קיימא [קשר קבוע]". לכן פרשו חז"ל, שענין "ביכורים" הוא ענין "מתן תורה", שזכו לבחינת "נותן התורה"."

שמענו פעם ראשונה, זה מאוד מסובך, נקרא עוד פעם אולי את המאמר ונדבר עליו קצת.

אבל בעיקר חשובות השאלות שלכם, איך אתם חושבים, מה אתם חושבים לפני הכנס ואיך אתם מתקדמים ומכינים את עצמכם אליו.

שאלה: יש לי שאלה לגבי הכנס. מה זאת עשירייה שמוכנה לכנס?

עשירייה שמוכנה לכנס, זאת עשירייה שכולה רוצה להגיע לכנס יחד, ולעבור את הכנס יחד, ולצאת ממנו יחד, אבל כבר ברמה אחרת. שהם ירגישו שיש להם השגה חדשה, הרגשה חדשה, שהבורא יותר קרוב אליהם. זו עשירייה שמוכנה לכנס.

תלמיד: ואיך נראית הכנה של עשירייה כזאת לקראת מעמד כזה בימים שנותרו לה?

העיקר שהם ביחד בחיבור. ואז במידה שכל אחד משתתף באותה מידה הוא יקבל מכולם, וזה העיקר.

תלמיד: אני עושה את ההכנה שלי לכנס, כל חבר עושה את ההכנה שלו לכנס.

כן.

תלמיד: איפה ההכנה של העשירייה? אני משקיע אז אני אקבל את מה שאני אקבל, איפה ההכנה של העשירייה עצמה?

בחיבור ביניכם, במידה שאתם רוצים להתחבר ובחיבור להשיג את מה שהבורא נותן. הבורא נותן לכולם, לא לכל אחד אישית, אלא כנס זה כינוס, הבורא נותן לכולם, וזה מה שאנחנו צריכים להשתדל לקבל.

תלמיד: אני בא ואני עושה את ההכנה שלי, אז אני כאינדיבידואל אחראי על עצמי בסך הכול?

ודאי שלפי ההכנה שאתה עושה, לפי זה אתה מקבל מהכנס, מהעשירייה.

תלמיד: אז מה התרומה של העשירייה בשלב ההכנה?

התרומה היא בזה שהעשירייה מחברת את כולם, את כל עשרת החברים יחד או כמה שיש בה, שבעה, שמונה חברים, והם כולם מושכים מהבורא כוח עליון, אור עליון, וכך הם מקבלים אותו, מצד אחד. ומצד אחר, כל אחד מקבל לפי כמה שהשקיע. זאת אומרת, כולם מקבלים מצד אחד, ומצד אחר כל אחד מקבל לפי השקעתו.

תלמיד: אמרת הבוקר שיש הזדמנות לקפיצה בכנס, קפיצת הדרך.

כן.

תלמיד: מה זה נקרא שקפצנו?

קפצנו זה נקרא שאנחנו מרגישים עד כמה נעשינו יותר קרובים למטרת הבריאה, לחיבור בינינו וחיבור עם הבורא. הבורא מתגלה בנו בצורה הרבה יותר מורגשת, וכך אנחנו מגלים אותו יותר קרוב.

שאלה: במאמר כתוב, וזה הענין שאצל אברהם כתוב: "התהלך לפני והיה תמים". ופירש רש"י, שאינו צריך סעד לתמכו. ובנח כתוב: "את האלוקים התהלך נח", שהיה צריך סעד לתומכו. אבל על כל פנים סעד מה'. אבל יותר גרוע, שאין למטה הימנו, שצריכים סעד מאנשים." כלומר, אברהם לא היה צריך סעד ונח היה צריך. מה הבורא רוצה להגיד לנו לפני הכנס ומה אנחנו צריכים עכשיו?

אנחנו זקוקים לתמיכה, שיסבירו לנו את אותה העבודה שעלינו לעשות, איך אנחנו צריכים להתחבר, מה אנחנו צריכים לרצות, עד איזו דרגה של קשר בינינו או איזו דרגה של קשר בינינו אנחנו צריכים להשיג.

תלמידה: זה אומר שבדורנו אנחנו צריכים להשקיע יותר מאמצים מעצמנו?

מצד אחד כן, מצד אחר היות ואנחנו נמצאים בכזה מין דור מרוחק, אנחנו בכל זאת צריכים להבין שיש לנו מצבים מיוחדים, אבל בעיקרון המצבים שלנו הם טובים. אנחנו קרובים לבורא על אף שעדיין לא מרגישים איך הוא מתייחס אלינו ואיך אנחנו משפיעים עליו, ובכל זאת יש מקום למצבים האלה.

תלמידה: אפשר להגיד שעכשיו אנחנו מגיעים לדרגת שותפות עם הבורא?

אנחנו מרגישים את הקשר עם הבורא אבל עדיין לא בצורה מוחשית.

שאלה: איך בכנס הזה נצליח להניב פירות יפים?

הכול תלוי בחיבור בינינו, אין לנו שום דבר אחר להשיג חוץ מהחיבור בינינו. החיבור בכל הדרגות שאנחנו יכולים להשיג נקרא פירות. אז אנחנו צריכים להגיע לכזה חיבור שנרגיש עד כמה מהעבודה שלנו על החיבור אנחנו מגיעים לעצים שנותנים פירות, ואנחנו יכולים לקטוף אותם וליהנות מהם, לטעום אותם.

שאלה: איך אנחנו יכולים לתת כוח לשורשי העצים?

זו עבודה, אנחנו כבר למדנו על זה, אבל עוד נחזור ללמוד. טיפול בעצים זה טיפול מאוד מורכב, אנחנו צריכים לתת להם השקיה וכל מיני חומרים, אנחנו צריכים לגזום אותם, אנחנו צריכים לדעת מתי הם יכולים לתת פירות. יש עשרות פעולות שאנחנו צריכים לעשות בגן, בעצים שנותנים פירות כדי ליהנות מהם.

שאלה: לפי המאמר, איך לזכות לבחינת נותן התורה?

בכדי להיות ראויים לתכונת נותן התורה בראש ובראשונה אנחנו צריכים להתקרב זה לזה, להתחבר, לעשות כך שכולנו נרגיש את הקבוצה שבה כל אחד נמצא. צריך שכל אחד יבקש עבור כולם. צריך כל הזמן להתקדם לקראת החברים ולבקש מהבורא, שהוא יוביל את כולנו קדימה.

שאלה: באיזו צורה הדעת האגואיסטית שלנו הופכת לרוחנית? ואיך בעשירייה קורים השינויים האלו?

השכל האגואיסטי שלנו הופך לרוחני בהדרגה תחת השפעתו של אור הבורא. ככל שאנחנו נתקרב יותר זה לזה, כך אנחנו נתחבר יותר, כך נוכל לעורר יותר את אור הבורא עלינו, והאור יחבר בינינו להיות יחד. ואז נוכל לקבל את ההשפעה הזאת מהבורא, להתקרב אליו, ולהפוך להיות דומים לו.

תלמידה: האם אנחנו מתחילים להרגיש את זה?

כן, את כל זה אנחנו מתחילים להרגיש, בהרגשה שלנו שאנחנו מתחברים, שאנחנו מתקרבים. ובצורה כזאת בהדרגה מתקרבים למטרה.

שאלה: האם יש מקום להיכנס לכנס בהודיה על זה שניתן לנו חיסרון להתחבר ומקום לפתח אותו ביחד?

כן, זו תפילה יפה מאוד. אם ניכנס כך כולנו, אז תהיה לנו הצלחה.

שאלה: האמונה כוללת את כל הידע כי היא נמצאת מעליו. איך האמונה מפצה על חוסר הידע וההבנה שלנו?

האמונה הופכת להיות כלי שבו מתלבש אור הבורא, כמו שבאור חסדים מתלבש אור חכמה. כך אנחנו מתחילים להבין מה הבורא רוצה כלפינו, מאיתנו.

תלמידה: הרבה פעמים אנחנו לא מבינים, חסר לנו ידע, לכן אנחנו יכולים לעשות בלי כוונה מעשים רעים כלפי אחרים. אז מה לעשות כדי להשתפר?

הבורא נותן לנו טבע, ואחר כך מעל הטבע נותן את ההשפעה שלו, אור. לכן הוא יודע איך אנחנו יכולים להגיב, למה אנחנו מגיבים, ומביא בחשבון את כל השינויים האלו. זה כמו אימא שמטפלת בתינוק, היא יודעת עד כמה הוא עושה דברים נכונים, לא נכונים, נעימים פחות, נעימים יותר, היא יודעת את כל הטבע שלו, ולכן אין כאן בעיה.

שאלה: העשירייה שלנו רצתה להיפגש לכנס בצורה פיסית, אבל סמוך לכנס תהיה שביתת הרכבות הגדולה ביותר שהייתה אי פעם בהיסטוריה של גרמניה, וחלק מהחברים גרים עשר שעות נסיעה זה מזה. עד כמה חשוב שניפגש בצורה פיסית, ועד כמה חשוב שנשקיע עכשיו עוד כוחות כדי לעשות את זה?

לא צריכים להשקיע כוחות מעל לכוח הנורמלי. לכן אם אתם מגיעים או לא, כי יש כאלו שיכולים להגיע לאחרים, יש כאלה שלא יכולים להגיע לאחרים, אנחנו בכל זאת נעשה כנס, וכולם צריכים רק לחשוב איך הם ישתתפו בצורה שהיא אפשרית להם.

תלמיד: ההתרשמות שלנו היא שהכנס הזה הוא כנס יותר פנימי ממה שהיה לנו אי פעם. האם זאת התרשמות נכונה?

כן. זאת התרשמות נכונה, וכך אנחנו הולכים תמיד לכנסים פנימיים יותר ויותר.

שאלה: כמו שהחברים מגרמנייה שמצפים שם עכשיו להפרעות עם רכבות ותחבורה, אני שומע מעוד חברים שיש הרבה חברים חולים והרבה הפרעות דווקא לפני הכנס.

זה טיבעי ונכון, זה הולך לפי החשבון הכללי של הבורא כמה אנחנו צריכים להשקיע כוחות כדי להתחבר בינינו. לכן צריכים לקבל את זה בהבנה ולטפל בזה באהבה.

שאלה: מה הוא החיבור הראשון שעשירייה רוצה להשיג?

החיבור הראשון שהעשירייה רוצה להשיג הוא חיבור חשוב ביותר, כי הוא נותן להם הרגשה שהם מחוברים יחד לאיזו מערכת. בזה שהם מחוברים הם יכולים להרגיש יחד הרגשה חדשה שאף אחד לא מרגיש אותה לבד אלא רק כשהם מתחברים יחד. לכן אנחנו צריכים בכל זאת להשתדל לראות את עצמנו יחד.

כמו שעכשיו אתם רואים שיש לנו הפסקות חשמל, מה פתאום יש הפסקות חשמל? זה כך, היום היחיד בשנה יש פתאום הפסקות חשמל. ואנחנו צריכים להבין מכל הדברים האלה שאין מקריות בעולם, הבורא מסדר לנו כל מיני קשיים קטנים שאנחנו בהתגברות עליהם מתקדמים, משקיעים כוחות גדולים יותר ומקבלים שכר גדול יותר.

תלמיד: איך לפעול כדי שמעל הניתוק בינינו אנחנו יוצרים חיבור, מעל הפסקת חשמל יוצרים חשמל בינינו?

נמשכים יותר, אנחנו לא רוצים להיפרד, אנחנו רוצים להתקדם עוד יותר זה לזה ולהרגיש שהלבבות יחד, כך שמכל הלבבות יהיה לנו לב אחד שבו יתגלה הבורא.

תלמיד: אנחנו עושים את הדברים האלה, אבל זה עדיין לא החיבור הראשון שעליו אתה מדבר. מה לעשות כדי שבאמת יהיה החיבור הראשון שעכשיו תיארת?

רק להמשיך ולדחוף את עצמנו להיות יחד, שכל הלבבות יהיו כלב אחד.

שאלה: מהבוקר יש לי תחושה של געגוע, כי אני כל כך רחוקה מבני ברוך.

אין שום מרחק בינינו, אנחנו נמצאים בכל זאת בחיבור. היו זמנים שאנחנו אפילו לא היינו בקשר, לא היינו רואים או שומעים זה את זה, הפסקות כאלה היו, זה לא חשוב. זה הבורא שמביא לנו הפרעות כאלה כדי שנשתדל להיות קרובים יותר זה אל זה. לכן העיקר להימשך זה אל זה.

שאלה: לפנינו כנס, מה מיוחד ומה שונה בכל כנס, כך שכל הכנסים שיש לנו שלוש ארבע פעמים בשנה לא יחזרו על עצמם, שכל פעם זה יהיה כנס חדש?

כל כנס הוא חדש בכך שאנחנו מתחברים בחיבור צמוד יותר זה אל זה. אנחנו מכינים כלי לאור שימלא את אותו הכלי, כלי שיהיה חזק יותר. אנחנו מבינים יותר ומרגישים יותר בכל כנס, אנחנו גם עוברים הרבה מצבים של ריחוק, של בלבול בין הכנסים, לכן בכנס אנחנו הולכים קדימה וכך מתקרבים למטרת החיים, למטרת הבריאה.

תלמיד: יהיה לנו כנס מראה באנטליה. 160 חברים יצטרפו אלינו, מרוסיה, מגאורגיה, מבולגריה, יהיו הרבה מאוד חברים, ומאנטליה אנחנו מוכנים לתמוך ולהדליק את כל הכלי העולמי.

יופי. אני מצטער שאני לא יכול להיות באנטליה, אבל עוד יבוא הזמן ונבוא.

שאלה: כתוב, מיעוט הרבים שניים, אבל בכל זאת, איך להיות בטוחים בעשיריות קטנות בכנס, איך לקבל את התמיכה שאנחנו ככלי שלם? נראה שלהרבה עשיריות קטנות יש את השאלה הזו.

בדיוק לשם כך עושים את הכנס, כדי שכל הקבוצות הקטנות יתחברו יחד ויהיה כלי אחד גדול. כך שאין מה לדאוג. גם אם אתם קבוצה של שלושה או ארבעה אנשים, אין לזה חשיבות, אתם יחד עם כולם, כולנו מתחברים יחד לכלי אחד, ומתוך הכלי הזה אנחנו פונים לבורא. אנחנו כמה אלפים, ולכן הקבוצות הקטנות יכולות לא לדאוג, הן נכללות יחד עם כל האחרים.

שאלה: כתוב במאמר, "יעלוז שדה וכל אשר בו, אז ירננו כל עצי היער." אם היער לא מניב פירות, איך הוא מגיע למצב של שמחה ורננה?

כך כתוב, אבל באמת היער נותן הרבה פירות, לא רק דברי סרק. לכן גם מהיער מקבלים הרבה פירות, אומנם שזה נכון שהמקום ממנו לוקחים פירות נקרא שדה, "שדה אשר ברכו ה'", אבל גם על היער לפעמים מדברים כעל המקום ממנו יכולים לקבל פירות.

שאלה: אמרת שאנחנו נקבל את התמורה בכנס לפי מידת ההשקעה שלנו, אני מאוד שמחה שאנחנו, העשיריות קטנות, יכולות להשתתף בכנס. אבל מה לגבי אותם חברים שלא יכולים להשתתף, אנחנו צריכים להתפלל עבורם, לכלול אותם, לחשוב עליהם?

כאלה שבכלל לא יכולים להשתתף? יש לנו כנס בימים שבת וראשון, למה הם לא יכולים להיות יחד איתנו, שישתדלו.

שאלה: לפני כנס יש הרבה מכשולים, איך לעבוד בצורה אפקטיבית עם ההפרעות, כי מורגש שהבורא נותן לנו משהו כדי שנתחבר דרכו ונשתמש בו כאמצעי לחבר את הלבבות.

מצד אחד הוא נותן לנו אפשרות להתחבר, ומצד אחר החיבור עצמו נותן כל מיני קשיים, אנחנו חייבים לעלות מעל זה ולבקש ממנו חיבור בין כולנו.

שאלה: את ההכנה לכנס אנחנו עושות חברות מברצלונה, חברות מדרום צרפת ועשיריות וירטואליות. אנחנו מנסות לעשות תרגיל כזה שאנחנו מרגישות את הכלי של העשירייה שלנו, וקשה לנו להבין איפה הכלי של העשירייה הפנימית נמצא?

זה וירטואלי, זה נמצא בחיבור הלבבות. לכל לב יש נקודה פנימית שלו, ואז בחיבור של כל הנקודות הפנימיות שבכל הלב, שם נמצאת הקבוצה. ושם, בתוך אותו כלי וירטואלי, היא מקבלת מהבורא מילוי, תשובה, זה מה שאנחנו צריכים להשתדל להרגיש.

שאלה: מה אנחנו מבקשים מהבורא בכנס, סעד או מתנה?

מתנה.

שאלה: אתמול הייתה לי תחושה שחסר לי מקום בלב לכלי העולמי, והיום יש לי תחושה שכאילו נבנה בנו לב אחד גדול, איך אתה מרגיש?

אני מרגיש את אותו הדבר.

שאלה: מה זה אומר שצריך תמיכה של חברים, זה קשור לערבות או לא?

אתן חייבות להרגיש שאתן תלויות אחת בשנייה. שרק בחיבור הלבבות ביניכן, שאתן מכוונות את ליבכן לבורא, תוכלו להשיג את מה שאתן רוצות.

תלמידה: יש גם תנאי שאסור לבקש סעד מאנשים, שזה עוד יותר גרוע.

להזדקק לתמיכת החברים זה הכרחי, רק לאחר מכן צריך להזדקק לתמיכת הבורא. תנסו כל הזמן לתאר את זה בצורה כזאת עד שזה כבר יהפוך להיות אצלכם משהו אוטומטי.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לרצות להתחבר בכנס, לדעת איזו דרגה צריך להשיג כדי להרגיש את הקבוצה. איך לעשות כך, שכל אחד ישמע את המילים שלך, שהן ייכנסו לתוך הרצונות שלנו ובכנס הזה נוכל לממש אותן כל אחד בדרגה שלו ודרך החיבור הכללי נוכל לעבור לדרגה הבאה.

תפתחו את הלבבות, חוץ מזה לא צריך כלום, שום דבר, רק לפתוח את הלב.

שאלה: לגבי בחינת נותן התורה, אמרת שצריך לעשות הרבה מאוד מעשים כדי להגיע לבחינה הזאת. אבל כשזכינו, זה אומר שבכולנו במידה מסוימת יש את המידה הזאת?

בינתיים אין, בעתיד תקבלו תכונה כזאת מלמעלה.

שאלה: איך כל חבר טס לנקודה אחרת בעולם עם כוונה לגילוי הבורא, עם כוונה לגלות את הלב המשותף, ואיזו מתנה אנחנו יכולים לקחת ממך לאותו מקום שאליו מגיעים?

אתם צריכים להרגיש שאני יחד איתכם.

שאלה: איפה האדם בעבודה שלו משתמש בבחינת אמונה?

איפה אנחנו מיישמים, משתמשים בתכונת האמונה? אנחנו משתמשים בה ככלי שבו אנחנו מרגישים את מה שבא מהבורא.

שאלה: המתנה וההלוואה, אנחנו מייחסים את זה לתמיכת הבורא. מתי אנחנו מבקשים מתנה ומתי הלוואה?

כשיכולים מבקשים מתנה, כשלא יכולים מבקשים הלוואה.

שאלה: יש כאלה מצבים שאתה מתפלל מתוך פחד ממה שקורה סביב, פחד על הקרובים. איך לבוא לתפילה לא מפחד אלא באמת עבור שלום, עבור חיבור?

תחשבו על זה טוב טוב, תתייעצו עם החברות, ותעלו תפילה משותפת.

שאלה: יש שני מצבים, מצב של שדה ומצב של יער. מה ההבדל בעבודת העצים בשדה לעבודת העצים ביער?

את זה נלמד אחרי הכנס אם תרצו.

שאלה: במהלך הכנס, איך אפשר להרגיש את התכלית בוערת בליבנו, ושהבורא ירגיש אותנו כמו שדה שמוכן לקבל את הברכות שלו?

על ידי החברים. אנחנו צריכים להרגיש איך בכל אחד מהחברים הלב בוער, וכך נרגיש גם בעצמנו.

שאלה: איך אנחנו יודעים על איזה הפרעות אנחנו צריכים להתגבר ושזה יכוון אותנו עוד יותר למטרה, ואיזה צריך לקבל? יכול להיות שהבורא מראה כך שצריך לשנות משהו.

את ההפרעות הכי אקטואליות אנחנו צריכים מיד לתקן.

שאלה: כל העשירייה מתכוננת לכנס, אבל לא כל העשירייה תוכל להיות פיזית. לפי המאמר הזה טוב להרגיש כשדה אשר ברכו ה', האם עם ההרגשה הזו אנחנו צריכים להגיע לכנס וכך להחזיק את כל העשירייה יחד?

כן.

שאלה: איך להכין את הרצון שלנו כל כך חזק ולהכין את הכוונה שלנו כך כדי לבוא לכנס ברצון מקסימאלי להתחבר?

על זה אתן צריכות לדבר ביניכן, כל החומרים שלנו לשירותכן.

שאלה: האם אנחנו יכולים להתפלל יחד עם כל החברים בעולם בזמן הכנס, ולהשתמש בקשר בינינו כדי לרומם ולרפא את העולם? האם אנחנו יכולים לעזור?

ודאי שכן. כל אחד הוא חשוב בזה.

שאלה: מה לעשות כשהבורא לא נותן להיות בכנס וגם שולח אנשים שלא קשורים לקבלה כדי להיות איתם ולא בכנס?

להשתדל להיות בכנס לפחות בתנאים שבהם את נמצאת.

שאלה: איפה הבורא? איך אפשר להיות איתו בקשר?

הבורא נמצא בכל מקום. איפה שאת יכולה להיות בקשר את נמצאת עמו, רק השאלה באיזה קשר. כל השאלה היא איך נגדיל את הקשר בינינו לבורא כדי להשפיע עליו וכדי שהוא יענה לנו.

תלמידה: האם אתה יכול לעזור לנו בזה?

אני עושה את זה.

שאלה: האם ברוחניות לכל אחד יש את העבודה שלו ואף אחד אחר לא יכול לעשות במקומי את העבודה?

לכל אחד יש את העבודה שלו ויש גם את העבודה המשותפת שלנו באותו הזמן. ואף אחד אחר לא יוכל לעשות את העבודה הזאת בשבילנו, לא את זאת ולא את זאת, מלבד עצמנו. העבודה שלנו היא בזה שאנחנו צריכים לבקש מהבורא שיעזור לנו, זה העיקר.

שאלה: האם העבודה בעשירייה היא מה שבונה את עץ החיים שלנו על ידי זה שאנחנו מתרגלים אהבה, השפעה וחיבור, ודרך זה מקבלים את אור התורה?

כן.

שאלה: מה זה הרגש האחד, ההשתוקקות האחת שצריך להחזיק בה כדי להיכנס בכנס ולהיות בו? מה זו המחשבה האחת והרגש האחד שייתן לנו אפשרות להיכנס ללב המשותף הזה, לפתוח את שלי?

לקיים את כל התנאים כדי שתוכלו להיות יחד בלב אחד, ואז הלב שלכם ירגיש את הבורא ויתחיל לתקשר אתכם.

תלמידה: מה זה התנאי הזה?

להרגיש זו את זו, להשתוקק להיות יחד בלב אחד.

שאלה: ככל שאנחנו מתכוננים לכנס, הבורא עוד יותר בורח, ואנחנו מתכוננים עוד יותר והוא שוב בורח. איך אנחנו יכולים להפתיע אותו, לבוא ממש מוכנים?

בטוח שכך זה מכולם או רק ממך?

תלמיד: ממני בטוח.

אז תבקש ממנו יותר, תבכה.

(סוף השיעור)