שיעור בוקר 05.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מנצחים את המלחמה

לקט קטעי מקור לחיזוק הכלי העולמי ולשלום העולם

אנחנו לא צריכים לשכוח שכל מכה ומכה ככל שאנחנו מרגישים אותה כמכה, היא בעצם התרופה, הרפואה שמגיעה לנו מלמעלה, כי אחרת האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו לא יכול להשתנות, להתַּקן, אלא רק על ידי כאלה השפעות עליו, שקראות "מכות". במכות האלה כל אחד לא מרגיש את עצמו בנוח, כי כולנו נמצאים עדיין מלאים בכוח האגו שלנו, אבל יחד עם זה אנחנו צריכים להבין שהעבודה שלנו היא דווקא בעזרת המכות, בזכות המכות, כדי לכוון את הלב שלנו ישירות לחיבור בינינו ולבורא. ולכן כל אחד צריך לעזור לשני.

יש בינינו עכשיו כבר הרבה אנשים שנמצאים במצבי לחץ, במצב מצוקה פנימית, נפשית, חומרית. אז קודם כל "איש את רעהו יעזורו", אנחנו חייבים לדאוג לאלו שנמצאים בקשר איתנו, חברים שלנו, ולעזור אחד לשני. לשם כך יש לנו מערכת. אני אבקש בסוף השיעור שהם יסבירו איך אנחנו יכולים לעזור, איך אנחנו רוצים לעזור, איך אנחנו מוכנים לעזור לכל אחד שנמצא באיזו מצוקה של תרופות, מזון, כסף, כל מיני צורות מצוקה. אנחנו נרצה שהחברים שלנו ירגישו שאנחנו לא רק במילים, אלא בפועל ממש רוצים להיות כולם יחד ולעזור אחד לשני, ואנחנו ממש מרגישים את כול החברים שלנו ככוח אחד.

זה שייך גם לאלו שנמצאים מצד אוקראינה וגם מצד רוסיה במלחמה הזאת, ונקווה שאנחנו מבטלים את הגבול הזה ומגיעים למצב ש"על כל פשעים, תכסה אהבה"¹. ובזה אנחנו צריכים באמת לעזור לכל החברים. חבר הוא חבר. לי לא חשוב איפה הוא נמצא עכשיו, אנחנו מתעלים למעלה מכל ההבחנות הארציות, הגשמיות. הן כולן באות רק מצד האגו, ואנחנו רוצים להתעלות למעלה מזה ולהיות שייכים ללב אחד. אז גם למוסקבה, גם לקייב, אנחנו צריכים לדאוג ממש בשווה לפי כול מה שחסר לחברים שלנו, ועוד יחסר עד שאנחנו נצליח לתקן את העולם.

אנחנו צריכים לראות במלחמה הזאת, כי זו מלחמה אבל הרבה יותר פנימית, עליונה, אם אפשר כך להגיד, שזו מלחמה יותר חשובה מכל יתר המלחמות שהיו עד כה, ואנחנו צריכים כולנו להשתדל להשתתף בה בצורה כזאת ש"על כל פשעים, תכסה אהבה"¹.

ולכן בפועל, אנחנו צריכים לבצע, ממש לעזור לכל אחד מהחברים והחברות שלנו במה שהם זקוקים. את כל היתר נמשיך אחרי השיעור, ובינתיים ניגש לשיעור בלב אחד ובכך נשתדל להכריע את המלחמה.

קריין: לקט קטעי מקור לחיזוק הכלי העולמי ולשלום העולם, מנצחים את המלחמה. אנחנו בכותרת "במה שהבורא מכה, הוא מרפא". כותב רב"ש בקטע מספר 18.

"ענין המכה שאדם מקבל מה', היינו שלוקח ממנו את הטעם בעבודה. ובזה עצמו הוא מרפא אותו, כי אז אין לו שום עצה לעבוד לה', אלא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. נמצא שהמכה שקיבל מה', מזה עצמו הוא יכול להתרפאות, כי אחרת הוא ישאר בפרודא. 

ובזה מובן מה שאמרו חז"ל, הקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה, הוא מרפא (מכילתא בשלח). היינו שזוהי הרפואה, היינו שנותן לו מקום שיוכל לעבוד בבחינת אמונה בלי שום סמיכה. "

(הרב"ש. 289. "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים")

צריכים לראות בכל המכות שאנחנו מקבלים, כל אחד לפי מצבו, וודאי כל אחד לפי שורש נשמתו, שכל פעם כשאנחנו מתקדמים יותר, אנחנו נרגיש בצורה יותר חדה את כל המצבים שעוברים על העולם.

נזכרתי שפעם הייתי אצל באבא סאלי שהיה חכם גדול, מקובל גדול ממרוקו, שגר בשנותיו האחרונות בישראל. הוא היה כבר זקן, סביב גיל מאה. החבר שלי שהתחלתי ללמוד איתו קבלה, חיים מלכה, היה קרוב משפחה שלו, ולכן הייתה לי אפשרות להיכנס יחד עימו לאותו החכם המקובל. הוא היה כבר זקן, בקושי שמע, רק היה מתפלל, הוא לא ראה כבר מי נמצא לפניו, רק הרגיש, ובאחת הפעמים שביקרנו ואותו, הוא ברך אותנו ואמר פסוקי "תהילים", דיבר בתפילה. בדרך כלל אהב לקרוא מ"שיר השירים". ובעודנו נמצאים אצלו, פתאום הוא התחיל לצעוק, ואמרו לנו שזה בגלל ההתקפה של חייל האוויר הישראלי שיצא משדות התעופה והתחיל בהפצצות והפגזות. זה היה אולי בשנות 77, 78, אני לא זוכר שנים. כך הוא הרגיש. ולא שמעו מטוסים או משהו, והוא גם היה כבר חירש אבל הוא התרגש מהמתח שהרגיש, אפילו הפסיק להגיד את שיר השירים ורק אמר משהו, צעק, בצעקה כזאת חלשה, עד שעברו כמה דקות ונרגע והמשיך כרגיל.

מקובלים מרגישים את הדברים בפנימיות שלהם, בגלים כאלה שעוברים מסביבנו, כמו גלי מלחמה על העולם. אנחנו צריכים להתפלל שכול זה לא סתם יעבור כמה שיותר מהר, "סתם יעבור" זה לא יעבור, כי זה מגיע מלמעלה.

אם אנחנו נשלים את כול המלחמה הזאת לשלמות, לשלום, להשלמה, לחיבור, אז זה ייפסק, אחרת לא ייפסק. יהיו עוד צרות ועוד בעיות ועוד תוצאות מהמלחמה. אנחנו צריכים להחליף את זה בחיבור ואהבה, כך זה באמת ייפסק ויתַּקן, ואז אנחנו נוכל להגיד, "במה שהבורא מכה, הוא מרפא", ואם אנחנו מגיבים נכון אז התגובה הנכונה על המכות היא שאנחנו מקבלים על עצמנו באמונה למעלה מהדעת שחיבור ואהבה צריכים להיות למעלה משנאה וריחוק.

שאלה: מדוע יש הרגשה שהמלחמה הנוכחית מעסיקה את כל העולם? במה היא שונה ממלחמות קודמות?

מבחינת קרב המלחמה הזאת היא לא ממש מלחמה, אבל היא יותר נוגעת בכולם, היא רחבה בהיקפה כי העולם נעשה יותר מקושר ותלוי. אנחנו עדיין לא מרגישים את התוצאות מהפירוד שנעשה בין העמים, אנחנו עדיין לא מרגישים סדר ארצי חדש ביחסים בין העמים, אבל אנחנו בכל זאת צריכים להשיג אותו. ככל שהפירוד מתגלה אנחנו צריכים להשתדל להביא יותר חיבור אפילו עד אהבה על פני הפירוד.

בהתחלה מגיעה שמחה מהפירוד, מתגלה שנאה ומתגלים כוחות דחייה בגלל האגו שמראה את עצמו בצורה כזאת. אבל אנחנו צריכים להתגבר עליהם ולראות בהם דברים שבאים לקראת התיקון. אם אנחנו צריכים להתקרב לתיקון, אין לנו שום אמצעי אחר אלא לראות עד כמה מרגע לרגע אנחנו מתקדמים לחיבור. האם מספיק הפער שהתגלה, השנאה, הפשעים, ועכשיו אפשר לכסות עליהם באהבה, בחיבור בינינו? האם אפשר להתחיל בזה? וכשאנחנו נמשכים לזה אנחנו בעצם מכריעים את המלחמה שתסתיים בצורה נכונה. זה לא שאחד מנצח את האחר, זה לא ייתכן. זה יכול להיות רק בתנאי ששני הצדדים מתגברים על האגו שלהם ומחפשים נקודת קשר שבה כולם נמצאים יחד. זה הניצחון. נקווה שנוכל לראות את הדברים האלה נכון ולדחוף לזה במקצת את כל העולם.

שאלה: במה בדיוק המקובלים משלימים את הבורא במציאות?

בזה שהם מבקשים ממנו לעבור מכיסא דין לכיסא רחמים. בזה שהם מבקשים בשם כל האנושות, בשם כל הנשמות סליחה, מבקשים תיקון, ושישרה את אהבתו בין כל הנבראים.

תלמיד: יוצא שבלי התגובה של המקובלים על מה שקורה המציאות לא שלמה.

ודאי, כי המקובלים הם כקו האמצעי. יש כאלה שהם בעד וכאלה שהם נגד ויש ביניהם מלחמות, אבל המקובלים הם אלה שמבינים שהחיבור באמצע צריך להיות דווקא בצורה כזאת ששני הצדדים מתחברים ומתעלים מעל האגו כי שני הצדדים אגואיסטים. זה לא חשוב אם אחד מנצח את האחר, אם אחד מתקיף והאחר צריך להתגונן, שניהם אגואיסטים.

ולכן אנחנו לא נכנסים לדון מי צודק ומי לא, אנחנו לא עושים משפט וחשבונות, לזה לא יהיה אף פעם סוף, ואין צודק ולא צודק, גם אם תשאל ותשמע. זו לא הדרך, הדרך היא הקו האמצעי. הקו האמצעי הוא "על כל פשעים תכסה אהבה".

אנחנו לא לוקחים את הפשעים של צד אחד ולא של הצד האחר כי ברור שכל אחד צודק, וזה אומר רק כמה כל אחד לא צודק, כי כל אחד דן את המצב מהאגו שלו, וזה קורה גם במשפחות, בין הילדים, בין הגדולים, בין העמים, ולכן לא יהיה בזה שום פתרון נכון. הפתרון הוא לעלות מעל המצב, כמו שאנחנו מדברים על אמונה למעלה מהדעת, ובצורה כזאת אנחנו יכולים לנצח.

ובניצחון של אמונה למעלה מהדעת, או בחיבור למעלה מכל הפשעים, אנחנו באמת יכולים להשיג קשר אמיץ ונצחי שנקרא "אהבה", רק בצורה כזאת. אנחנו לא יודעים מה זה הקו האמצעי, אנחנו צריכים להשתדל בתנאים שיש לנו לגלות את הנחיצות בזה ולהתפלל שהבורא יביא אותנו לקו האמצעי, כי הוא גיבור מלחמה, הוא יכול לעשות זאת, ואז נראה מה זה נקרא להיות בקו האמצעי בדבקות בבורא, זו ההזדמנות.

תלמיד: איך המקובל שומר על עצמו בצורה ניטראלית בזה שהוא רוצה להביא את המצב להשלמה?

הוא נמצא מצד אחד ואחר כך מהצד האחר, ומשניהם יש לו כל מיני התרשמויות, בעיות, ספיקות, שנאה ונטייה לכל מיני צדדים, הוא כולל את הכול, אחרת הוא לא יכול להכריע, ואחר כך הוא מכריע את הכול לקו האמצעי כי אין אפשרות אחרת.

אין ניצחון, כמו שאנחנו רואים, אפילו אם הרוסים יכנסו בכל הכוח וישלטו על האוקראינים זה לא יעזור, אף פעם זה לא ייפסק, האוקראינים לא ייכנעו. ולכן הפתרון יכול להיות רק אחד, לעלות מעל כל הספיקות, כל המלחמות ולהגיע לאיזה חיבור מעליהן.

אנחנו לא יודעים איך זה צריך להיות, איך זה מתבטא בעולמנו, אבל אחרת זה לא יהיה. אחרת כל העמים יהיו ביניהם תמיד בסכסוכים, והסכסוכים האלה יתגלו לא רק בין שני עמים שכנים, אלא בין כל העמים. זו באמת תהיה מלחמה עולמית שכל אחד קם על השכן שלו, ולא נוכל לצאת מהסבך הזה.

זה כמו שלפעמים רואים הרבה אנשים שנותנים מכות זה לזה ברחוב, ואי אפשר בכלל להבדיל ביניהם, אלא כולם נלחמים בכולם. לזה האגו שלנו דוחף אותנו, כדי לגלות אותו, ולכן אנחנו צריכים להשתדל לכסות את הסכסוכים באהבה, אין פתרון אחר. האהבה זו התקשרות בינינו ובתפילה לבורא, מתוך שנאה לבקש חיבור ואהבה, ואז מהבורא מגיע הקו האמצעי, מצב רוחני שמכסה אותנו וכך נפטרים מכל הבעיות. אנחנו לא יודעים מהו, אבל רק בצורה כזאת אפשר יהיה להביא סוף לכל החיים האגואיסטים.

תלמיד: אם המקובל כלול משני הצדדים ומרגיש וחווה את הכול אז מה זה נקרא שהוא מכריע, מה הוא רוצה שיקרה? איך הוא לא מעדיף צד אחד על פני הצד האחר?

הוא לא מעדיף צד כלשהו. אומנם לפי כל הסימנים אנחנו יכולים להגיד שיש אחד שמתנפל על האחר, ולכן הלב צריך להיות עם הצד שניזוק, ואם תשמע את אלה מהצד השני שאני לא מזדהה איתם הם בכל זאת הם יכולים לספר מהיום עד מחר כמה הם צודקים במה שהם עושים.

אבל אנחנו לא נכנסים לזה, אנחנו לא שומעים אף צד כדי לקבל החלטה, אנחנו רק רוצים דבר אחד, שהמצב הזה יקרב אותנו לגמר התיקון, על ידי "על כל פשעים תכסה אהבה". אנחנו לא רוצים שאף צד ינצח אלא שהאהבה תנצח.

תלמיד: בפועל מי שעושה תיקונים בעולם אלה המקובלים בעלי ההשגה. מה בכוחנו לעשות?

בכוחות שלנו לעשות עוד יותר. אנחנו כמו ילדים קטנים שנמצאים על הידיים של המקובלים, והילדים האלה אומרים למקובלים שמחזיקים אותם "את זה אני רוצה", ואנחנו מבינים שבדרך כלל הגדולים שומעים לפניות של הילדים שנמצאים על הידיים שלהם ומסכימים לעשות מה שהם מבקשים. ככל שאנחנו מסוגלים עלינו לבקש מהמקובלים ודרכם מהבורא שעושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו. שלום זה שלימות, זו השלמה.

תלמיד: על מה אנחנו הקטנים צריכים להצביע ולבקש לתקן?

אנחנו הקטנים צריכים לבקש רק להגיע למצב שכל העולם ירגיש ששם הבורא הוא אהבה ושלום, חיבור מעל כל הפשעים שמקורם בחטא אדם הראשון.

תלמיד: ומבני העולם הבורא מצפה למשהו או רק מאיתנו?

שגם הם יצטרפו לזה. ודאי.

שאלה: בדוגמה עם הבבא סאלי ועוד בכזאת רגישות, מה המקובל צריך לעשות, מה הוא צריך לבקש ברגע שרואה מלחמה וייסורים, איך הוא יבקש מהבורא לעבור מהדין לרחמים?

אנחנו צריכים בכל זאת להבין שרק החיבור הנכון יכול להביא אותנו להשלמה הנכונה ולסוף המלחמות האלה בכלל. להגיע לקץ כל המלחמות, אפשר רק על ידי כך שאנחנו משלימים זה את זה. שיהיה חיבור בינינו, בין בני ברוך כל כך חזק שאנחנו נחייב את הבורא שהוא ישרה בנו, שיתגלה בנו בצורה כזאת שאנחנו נתחבר. ולא כל אחד ואחד מאיתנו, אלא אנחנו נתחבר ובחיבור בינינו כוח החיבור הזה יתגלה בכולם, בכל העולם, בין כל הנבראים. זה התפקיד שלנו, זה מה שאנחנו מסוגלים לעשות. בואו נשתדל לבצע את זה.

אני לא פועל לבד לעצמי, אני פועל כאחד מתוך אלפים רבים בכל העולם שהם כולם מבינים שצריכים רק בחיבור ביניהם להכריע את המלחמה. והיא תיגמר רק בתנאי שכולנו נהיה בלב אחד. לב אחד זה רצון אחד שנהיה מחוברים, ובחיבור בינינו נרצה להיות באהבה, בנתינה אחד לאחר, וכך אנחנו נרצה למשוך לעצמנו כל אדם שבעולם.

תלמיד: כלומר החברים שחווים את כל הזוועה הזאת הם צריכים איכשהו להחכים להפוך את החיסרון הזה לחיבור, כיוון שבפנים מגיעה כזאת סכנה אתה פשוט רוצה שהיא תעלם?

אני מבין אותך, אבל זה לא יהיה הפתרון. כי מה שמגיעים עלינו צרות, מכות, בעיות הם מורגשים ברצון האגואיסטי שלנו. אנחנו צריכים להעלות את המכות האלה לדרגות יותר גבוהות ושם לפתור אותן. זאת אומרת, הפתרון שלהם הוא איך כלפי כל האנושות ככלי אחד אנחנו יכולים לראות את המכות האלה שהן מזיזות את כל האנושות לפתרון לגמר תיקון.

תלמיד: יש רצון וגאווה להכריז שלא איבדנו אף לא חבר אחד, כולם נשארים במערכת שלנו בשיעורים ומשקיעים את מלא היגיעה כדי לממש את מה שאומרים.

כן, גם אנחנו אתכם יחד בלב ונפש מוכנים לעזור בכל מה שאפשר לחיבור המתגבר בינינו, שיהיה כמקור, במרכז לחיבור כל האנושות.

שאלה: אם אנחנו רואים שמעל הדעת וההבנה הגבוהה הזאת של אהבת הזולת מעל כל השנאה, אפילו לנו זה קשה, מה נדרש כבר מהעולם המסכן הזה, האחר? למה זה לא בא מישראל, לנו, בני ברוך כאילו?

לכל בני ברוך שהם נקראים גם "ישראל", ישר אל, לכל בני ברוך זה מגיע מפני שאנחנו קיבלנו רצון מיוחד, שברצון הזה ישנה נקודת החיבור, אותה אנחנו צריכים להבליט, להגדיל בכל אחד ולחבר את כל הנקודות האלה יחד, מעשר הנקודות האלו יהיה לנו פרצוף. מהפרצופים יהיה לנו עולם שלם.

כך אנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: למה המלחמה הזאת היא שם כאילו בעולם בחוץ ולא בבני ברוך? למה הבורא דורש מהעולם את התיקון? זה לא מובן לאגו, איך הם יכולים להבין בתוך האגו שלהם, להתעלות מעל הדעת? למה דווקא לנו לא מגיעה המלחמה?

אנחנו לא יכולים בדיוק לדעת מה קורה עם כל אחד ואחד בגורל שלו הפרטי, אלא צריכים כך לקבל ולהמשיך. להיכנס לכל הבירורים האלו לא נכון ולא צריכים. צריכים לקבל שכל מה שאנחנו מקבלים מגיע מלמעלה ולחשוב איך אנחנו נגיב נכון על כך מלמטה.

ומה שאתה דורש להבין בשכל המקולקל שלנו הנבזי את הדברים האלה ואחר לפי כך להתחיל לעבוד, זה מעשה בהמה. ומעשה אדם – שרוצה להיות דומה לבורא וכך להתקרב אליו. רק לכיוון זה צריכים לעבוד, וזה נקרא שאנחנו רוצים את הקשר, החיבור, האהבה למעלה מהדעת.

שאלה: הייתי רוצה להודות לך ולחברים מבני ברוך שכל הזמן תומכים בנו, גם בצורה חומרית, גם בתפילות, זה מורגש מאוד. גם אחרי מלחמת העולם השנייה אנשים היו בחיבור, באיחוד, לפחות כך סיפרו ההורים, ועכשיו אני רואה שהמלחמה היא מאוד אכזרית ולכולם יש שמחה גדולה מזה שהאויב ספג אבדות גדולות?

אנחנו לא רוצים לשמוע דברים כאלה. אנחנו רוצים לדבר רק בעד הפתרון הנכון.

תלמיד: אבל מאיפה הביטחון שאחרי המלחמה הזאת, שתסתיים מתישהו ואנשים שוב יגיבו במלחמה.

אם אנחנו נעשה כמו שצריך אנחנו מתקדמים לתיקון ואפילו לגמר התיקון. תודה רבה ששאלת.

שאלה: האם המלחמה הנוכחית הייתה כבר מתוכננת במחשבת הבריאה כמלחמת יצר הרע נגד יצר הטוב?

בטוח שכן ואין לנו בזה שום ספק.

שאלה: כשהתחילה הפנדמיה אמרת שזה לא ייגמר מהר, עד שהיא לא תסחוט את כל הכוחות מהאנושות, וזה מה שקרה בפועל. בנוסף היא הביאה אותנו לקשר חדש שהוא וירטואלי. איך צריך להיות החיבור בינינו עכשיו כתוצאה מהמכה הנוכחית?

החיבור בינינו עכשיו צריך להיות כדוגמה למה שצריך להיות בכל העולם, בכל האנושות ואני מאוד מקווה שאנחנו ניתן דוגמה בזה לכל האנושות. זה מקרב את סוף המלחמה, ולא שום דבר אחר.

שאלה: איך אנחנו יכולים בתפילה המשותפת שלנו נשים גברים להתכוונן לאחד גם את כל העולם?

תדבר עם החברים ותסכם איתם איך אתם מתחברים ואיך שאתם מתפללים. ודאי שזאת הפעולה המועילה ביותר.

קריין: קטע מס' 19, כותב רב"ש במאמר "הכל תיקונים":

""כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" (בשלח).

קושיית חז"ל, אם אני לא אשים המחלה, בשביל מה צריכים לרופא (סנהדרין ק"א ע"א).

ויש לפרש, היות שאני הרופא, ולמה אני אשים עליך מחלה, אם אני מוכרח לרפא את המחלה. ומה אני מרויח אם אני אשים מחלה, בטח זה מטעם עונש. ואם אני צריך לרפא את המחלה, איזה עונש יהיה זה, רק כאילו שאני עושה עבודה בחינם. לכן אני לא אשים עליך מחלה. ומה שאתה חושב שהיא מחלה, אתה טועה בזה, אלא כל המצבים שאתה מרגיש, אם אתה מייחס אותם אלי, הכל הם תיקונים, שעל ידי זה אתה תתקרב אלי בדביקות."

(הרב"ש. 131. "הכל תיקונים")

זה העיקר. סוף הקטע הוא ממש העיקר. שום מלחמה, שום בעיה, כלום לא קורה במציאות כלפי אדם או בני אדם או עולם כולו, אלא כדי לקרב אותנו לבורא.

קריין: קטע 19.

""כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" (בשלח).

קושיית חז"ל, אם אני לא אשים המחלה, בשביל מה צריכים לרופא (סנהדרין ק"א ע"א).

ויש לפרש, היות שאני הרופא, ולמה אני אשים עליך מחלה, אם אני מוכרח לרפא את המחלה. ומה אני מרויח אם אני אשים מחלה, בטח זה מטעם עונש. ואם אני צריך לרפא את המחלה, איזה עונש יהיה זה, רק כאילו שאני עושה עבודה בחינם. לכן אני לא אשים עליך מחלה. ומה שאתה חושב שהיא מחלה, אתה טועה בזה, אלא כל המצבים שאתה מרגיש, אם אתה מייחס אותם אלי, הכל הם תיקונים, שעל ידי זה אתה תתקרב אלי בדביקות."

(הרב"ש. 131. "הכל תיקונים")

ברור לנו שכל מה שמגיע לנו, במיוחד כמה שהצרות יותר ויותר מתגלות ומגיעות אלינו, סך הכול מגיע כדי שאנחנו נפנה למקור, לבורא ונבקש, נדרוש, נתחנן אליו שהוא יטפל בנו והוא יביא לנו רפואה נכונה כלפי כל המכות שאנחנו מרגישים.

שאלה: הקושי נמצא בעובדה שאנחנו לא מצליחים לייחס לבורא דברים למשל כמו המלחמה או משהו רע שקשור לפעולות שלו, אנחנו תמיד חושבים שזה משהו אחר שגורם לזה. יש את הקושי הזה לחבר את הדברים הרעים שקורים לבורא. למה זה כך?

חוסר אמונה. חוסר התקשרות בינינו לבורא זה המקור לכל אי ההבנה. עד שאנחנו מסדרים את כל מערכת הקשר שלנו שהיא תהיה דומה לאור העליון, דומה לבורא, זה תמיד יכוון אותנו לחפש יותר ויותר מגע עימו.

שאלה: בכל זאת, הכאב הפרטי שלנו מסנוור אותנו, איך להרגיש דרך הכאב הפרטי שגם האחר סובל? איך להתחבר איתו דרך הכאב הפרטי?

לבקש מהבורא שיפתח את ליבך וכך תתחיל להרגיש חיבור בין הלבבות עד כדי הרגשת החבר שלך כאתה, כהרגשה הפנימית שלך. מדובר בתיקון מערכת אדם הראשון, תיקון מאוד לא נעים, לא רצוי למצבנו. תאר לעצמך שצריך ממש להרגיש בלב את הזולת, אבל מאין ברירה צריך להגיע קודם כל להבנה במוח, לבקשה שזה יקרה אם כי לא רוצים, ואז לאט לאט על ידי המאמצים שעושים מקבלים דברים שלא ציפו להם ולא רצו בהם. כך אנחנו, לא רצינו ברצינות שזה יקרה אבל לאט לאט ההרגשה מתקרבת ונעשית יותר ויותר רצויה. פתאום "רוצה אני". מה קרה? קודם לא רציתי בכל הכוח ולאט לאט אני רואה שכן אני מסכים יותר ויותר, עד שאומר "רוצה אני".

שאלה: בתור מי שגדל בישראל אף פעם לא כל כך הבדלתי בין חבריי דוברי הרוסית, הם תמיד נראו לי הכי גדולים, הכי מובילים, הכלי דובר הרוסית תמיד היה דוגמה ומופת בחיבור ובהפצה, בדבקות ברב ובמימוש עצותיו, בהכול. פתאום הגיע אירוע גשמי חיצוני ואני שומע שיש קרע, ממש נקרע לי הלב, בכלל לא דמיינתי שיכול להיות דבר כזה אצלנו. אני מבין שהכול תיקונים כמו שהוא כותב, אבל איזה סוג תיקון ספציפי נוחת עלינו, הכלי העולמי? דווקא הכלי הכי חזק, הכלי דובר הרוסית, שהוא כלי אחד, פתאום כך גורם לפיצול בינינו?

מראים לך מה היא שבירה. קודם הם לא כל כך הרגישו שהם שונים, אפילו דיברו בשפה אחת ופתאום התגלה, ולא חשוב למה, שהם ממש שונאים זה את זה. עליית האגו בכל אחד מהאנשים מראה עכשיו לכולם כמה הם לא יכולים להיות בחיבור, אפילו לא כמו בכזה שהיה קודם. מה עלינו לעשות? להתכלל איתם ולעזור להם להתחבר יחד.

תלמיד: אבל זה לא נתפס, איך יכול להיות כזה פירוד, קרע?

סדנה

תנסו לחשוב עכשיו, ממש מיד, מה אתם יכולים לעשות כדי שהחברים שלנו משני הצדדים במלחמה הזאת, וזו לא מלחמה גשמית אלא קודם כל מלחמה רוחנית, יוכלו להתקשר ולהצליח ולהכריע את המלחמה לניצחון אמיתי.

*

קריין: אנחנו ממשיכים מקטע מס' 20. כותב רב"ש:

"עיקר הוא לדעת מהי המחלה האמיתית. ונמצא, שמה שמשלמים להרופא הגדול סכום יותר גדול מרופא קטן, הוא לקבוע בדיוק מהי מחלתו.

נמצא לפי זה, שקביעות החסרון, שנקרא שלילי, מכל מקום זה נקרא חיובי. היינו, ידיעת המחלה, הידיעה זו היא ממש דבר תיקון, כי עכשיו הוא יודע מה לתקן. נמצא, שידיעת המחלה נכנסת ברפואת המחלה, כי אי אפשר לרפאות את המחלה, אם הוא לא יודע סיבת מחלתו."

(הרב"ש. מאמר 15 "היתכן שירד משמים דבר שלילי" 1984)

ככול שנעבוד נכון על החיבור בינינו נדע שסיבת המחלה היא חוסר חיבור, סיבת המלחמה היא חוסר חיבור. ואם נשתוקק כבר עכשיו להגיע לחיבור למרות כל הפשעים המתגלים בין הצדדים, בין מזרח למערב, בין כל העמים, בכל אחד יש טענות, גם כלפי עצמו, אבל אם נדע איך לכסות הכל באהבה, אם נלמד איך לעשות זאת בצורה יותר ויותר נכונה, והכול רק בפנייה לבורא, כי אחרת לא נמצא את הדרך הנכונה ושוב ושוב נחזור לאותן הבעיות, המלחמות, אז בסופו של דבר תיקון קטן אחר תיקון קטן יביא לתיקון הכללי הגדול.

שאלה: יש חבר בעשירייה שלנו המציע לקיים כמה ימים כנס, סדנאות, בזמן הזה.

אני מוכן לכל דבר, צריך רק לבדוק האם ההצעה מקובלת על כולם. האם זאת החלטה נכונה, זאת אומרת האם כנס באמת יעזור לנו, כי "הרגל נעשה טבע שני" כמו שכתוב ואז נתרוקן, נתעייף, ולא יהיה לנו כל כך כוח להמשיך. צריך לבדוק איפה אנחנו מכלים את כוחותינו. אבל אם תרצו, אני הולך אחריכם.

תלמיד: הרבה חברים בקבוצה שלנו מזדהים עם העם, וחווים בגשמיות באופן טבעי שיש העדפות וכנראה המצב דומה אצל החברים מרוסיה. איך לגרום שהחיבור הרוחני ישלוט בנו ואיזה פעולות יש כדי ללכת לקראת החיבור.

זו בעיה גדולה, אני לא יכול להגיד לכם מה לעשות כי יש כאן ממשלות שלא רוצות חיבור מעל המלחמה, ואם הן רוצות אז באופן שהן מנהלות אותו. אני ממליץ לא לפרסם קשרים הדוקים שיש בין הקבוצות של בני ברוך, אם כי ברור מיד שזה לא שייך למלחמה עצמה אלא לתיקון, אבל אלה אנחנו שחושבים כך, שזה תיקון, שזו אהבה מעל השנאה. הממשלות אולי גם את זה לא כל כך רוצות, לכן אני ממליץ לעשות את הדברים האלה לפי המתווה שלנו בצורה שאנחנו רגילים לה.

תלמיד: התכוונתי שבמסגרת בני ברוך, בין החברים, היה מאוד לא צפוי שפתאום יופיעו בנו רגשות כאלה של לאומיות.

אני חושב שהתעוררות יחסים אחרים מלבד חיבור אצל החברים שלנו היא כדי שנגדיל את החיבור. ויכול להיות שפתאום אני מגלה שחבר שלי הוא אוקראיני או רוסי או יהודי שנמצא באמצע ביניהם, וזה לא סתם, עוד נגלה איזה משחק מצד הבורא קורה כאן אפילו בצורה סמלית, בכך שהוא שם את היהודי בין האוקראיני לרוסי. אנחנו צריכים להתייחס לזה בצורה רצינית, לקשור זאת אך ורק למטרת הבריאה כי לשם אנחנו נמשכים, החשבון יורד אלינו רק משם וכך נתקדם. אבל שוב אני אומר, בהתכתבות ביניכם תעשו זאת בצורה שהכוחות הזרים לא יוכלו להשתמש בזה בצורה שתזיק לנו.

תלמיד: האם יש צורך לנסות להמשיך לבנות פלטפורמות להתקשרות בין שתי הקבוצות.

כן, ודאי שיותר טוב אם נתחיל כולנו להתחבר יותר ויותר.

תלמיד: כלומר, יכול להיות שאין צורך לשים דגש דווקא על זה, יש סיטואציה וכל אחד מביא את שלו, אבל אנחנו נתחבר באופן כללי?

גם וגם, אני לא יכול להגיד. אלה דברים מאוד אמוציונאליים ואנחנו פשוט צריכים לראות חיבור כללי שהוא המטרה העולמית ואליה צריך להגיע.

שאלה: לרצות להבין ולסלוח, להיות במקום של האויב, זו חמלה?

כתוב "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו", מצד שני, כשאני מגיע למקום שלו ורואה שיש לו את כל ההצדקה להיות כך, אז מה הרווחתי? אני מרגיש שאני נמצא בצידי ואני מרגיש אותו כשאני נמצא במקומו. ומה הלאה? איפה הקו האמצעי, "על כל פשעים תכסה אהבה"? האם על הפשעים שלי או על הפשעים שלו אני צריך להתעלות ולהגיע לאהבה? או שאני מחבר את שני הפשעים האלו? באיזו צורה אני עושה זאת? יהיו לנו כאן בעיות גדולות מאוד אם נלך בכאלה פתרונות דיסקרטיים, חלקיים, כל אחד מצידו או מהצד השני.

אסור לנו לנתק קשר עם עצמנו כדי להתקשר לחבר, אנחנו צריכים להתקשר יחד כולנו, התיקון הוא פשוט, כולנו יחד נמשכים לחיבור, למרכז הקשר שלנו, ושם אנחנו רוצים להידבק בבורא שיתגלה בקשר בינינו. זה הכול. לא יכול להיות פתרון יותר נכון, בקשר בינינו לגלות את הבורא. הוא מעורר את כל הסבך הזה, ומעורר כדי שנגלה אותו דווקא כמרכז של כל הבירורים.

שאלה: מה זו התחושה הזאת של שמחה לאיד?

שמחה לאיד היא לשמוח בצרת החבר, והיא דבר מאוד מאוד אגואיסטי. אני לא רוצה שתמות אלא אני רוצה שתחייה ותסבול, זה נותן לי תענוג יותר גדול.

שאלה: ספק אם אגואיסטים בכל העולם יוכלו להוציא את העולם מהצרה שבה הוא נמצא. האם אנחנו נוכל לבנות סנהדרין של שבעים חכמים מכל העולם ושהעולם מתוך זה יראה מוצא? איזה פעולות אנחנו בני ברוך העולמי יכולים לעשות כדי לתת דוגמה של חיבור לכל העולם, של תיקון היחסים?

אין כאן שאלה, תראה לכל העולם את החיבור שאנחנו משיגים על פני הריחוק, את אהבה על פני השנאה, בכך אתה נותן לעולם פתרון.

העולם צריך להגיע לחיבור, העולם צריך להגיע למידת האהבה, לזה שיפסקו מלחמות, בעיות וצרות, אז תן להם דוגמה, לא צריך שום דבר יותר, הכול בידיים שלכם.

שאלה: בבני ברוך היינו נפרדים מכל יתר הלאומים, תמיד היינו משהו אחד, ועכשיו פתאום יש סיטואציה שכביכול השפיעה לרעה על החיבור בינינו. האם זה מראה שהיה בינינו חיבור לא טוב? מה הבעיה בדיוק?

הבורא נותן לנו להבין שאומנם נראה לנו שהיינו מחוברים, צעקנו שאנחנו אחד, שרנו שירים, עשינו סדנאות וכל מיני אירועים של איחוד, אבל עכשיו הוא מראה לנו שאנחנו לא אחד אלא הרבה קבוצות, ובתוך הקבוצות יש הרבה אגואיסטים, כך גם כל העולם סביבנו, לכן עלינו לברר את המצב ולתקן אותו בדרגה יותר גבוהה.

הוא מעורר מערבולת בכל העולם, גם בקבוצות שלנו ובין הקבוצות שלנו. אנחנו צריכים ללמוד איך בלי להסתיר את הניגוד שבינינו - רוסי, אוקראיני, יהודי, אנשים מלאום שונה, עם הבדלים ביניהם - על כל הפשעים תכסה אהבה במקום שנאה, את זה אנחנו צריכים ללמוד. תנסו לבצע זאת בפועל, ואתם תראו שככל שאתם מצליחים לתת פתרון של חיבור על פני ריחוק, אהבה על פני שנאה, גם העולם מתחיל להיתקן, העולם מתחיל לראות שדווקא בכיוון זה נמצא הפתרון. לא צריכים שום דבר, זאת ההפצה הכי טובה, אתם דוחפים את כל העולם לתיקון.

על פני חוסר החיבור בינינו בכל מיני שטחים, אם אנחנו משתוקקים לחיבור, אז אנחנו מזמינים את הבורא שיופיע בינינו ואנחנו מבקשים ממנו שילחם במקומנו. ילחם עם מה? הוא לא ילחם עם אלו כנגד אלו, הוא ילחם עם האגו שלנו שמרחיק בינינו, ובמקום זה אנחנו נתחבר והבורא יתגלה במידת ההתקרבות שלנו זה לזה.

שאלה: רצינו לבקש עצה. אנחנו נמצאים בעבודה, במשפחה, וכל הצדדים האלה של הקונפליקט מתבררים שם. איך להגיב נכון למה שאנחנו שומעים? האם לבטא את העמדה האזרחית שלנו, או להגיד שהכול מגיע מהבורא?

עם מי אתם צריכים לדבר על זה? אתם צריכים להסביר מה קורה בנו, שהאגו שלנו גדל מדור לדור, ועכשיו הוא גדל בצורה כזאת כמו שאנחנו רואים, ואנחנו צריכים בכל דור ודור, בכל יום ויום, להתגבר על האגו הזה ולהגיע לחיבור. כי בסופו של דבר החיבור הוא איזון בין כל חלקי הטבע ובמיוחד בין בני אדם, ואם נגיע לאיזון, אז הכול יגיע לאיזון. האקולוגיה וכל הדברים שהיו לא בסדר יתוקנו אם אנחנו נתגבר על האגו שלנו. לכן אנחנו מדברים על זה הרבה כי זה הפתרון לכל הצרות, לכל הבעיות.

שאלה: האם זה מועיל לעשות את פעולת רמח"ל סביב השעון בין החברים כדי שנבין שחוסר הקשר בינינו הוא משהו שאנחנו יכולים לעבוד עליו, ושהטיפול בו יהיה התרופה לחיבור בינינו ולחיבור בכל האנושות?

אני אף פעם לא ראיתי אצל הרב"ש שהוא נמשך לכאלו פעולות. הכול צריך להיות במידה, במשקל, כך שנוכל לבצע ולהוציא מזה מוסר השכל נכון. לכן אני לא בעד לעשות כך סביב השעון כמו ילדים קטנים שרוצים לעשות משהו, לרוץ, זה מהר מאוד נפסק ומשאיר רושם לא טוב. אנחנו צריכים להמשיך במה שאנחנו ממשיכים. אתם יכולים להוסיף עוד פגישה באמצע יום, אבל באמת לא להגזים.

שאלה: כשהוא כותב, "כל המצבים שאתה מרגיש, אם אתה מייחס אותם אלי, הכל הם תיקונים".

אם אתה אומר שהבורא הוא המייצב את כול הבעיות, אז זה כבר תיקון. כל הבעיות האלה הן לא בעיות אלא התגלות השבירה שכבר נעשתה קודם. כמו שכותב בעל הסולם שזה כבר תיקון גדול, וגילוי הרשעים שמתגלים הוא חלק מהגאולה.

תלמיד: מה זה נקרא "שאתה מייחס אותם אלי", מה זה נקרא לייחס לבורא?

ש"אין עוד מלבדו" גם בדברים הטובים וגם בדברים הרעים. איך אתה יכול לעשות תיקון אם אתה לא מביא את הבורא למצב שאתה ממש דורש ממנו, "נצחוני בניי", דורש שהוא יבצע חיבור.

שאלה: זה ברור ש"אין עוד מלבדו", אבל מה זה שאדם מייחס את הדברים לבורא, האם בזה שאני אומר או חושב על זה?

הבורא שבר את הכלי דאדם הראשון, שהיינו מחוברים מלכתחילה, והוא שבר אותו בכוונה כדי שנראה עד כמה אנחנו לא יכולים לסבול את הפירוד שהוא נגד הבורא. וכדי לגלות את הבורא, כדי לעשות לו נחת רוח, אנחנו מבקשים ממנו שיתקן את הפירוד, לא בגלל שרע לנו, בצורה אגואיסטית ודאי, אלא בגלל שאנחנו רוצים לגרום לו נחת רוח, ולכן אנחנו מבקשים תיקון ואז התיקון יתקיים.

תלמיד: האם לייחס הכול לבורא זה חייב להיגמר בבקשה, בתפילה?

כן, ודאי. לכן יש לנו כל כך הרבה פסוקים שמדברים על כך שהכול נפתר רק בתפילה.

שאלה: האמת היא שיש ייאוש גדול מחוסר האפשרות להשיג אהבה בינינו, ונדמה שאפילו הבורא לא יכול לעזור לנו. מה אנחנו מפספסים פה?

אנחנו שוכחים שהעיקר בשבילינו הוא חיסרון לאהבה, חיסרון לחיבור, ורק לשם זה מתרחש כל מה שמתרחש.

שאלה: האם בחיבור בינינו אפשר להכריע את המלחמה ממש מיד, או שפשוט צריכים כל הזמן להתפלל ולא לדעת מתי זה ייגמר?

במידה שהיינו באמת נמשכים לפתרון הנכון ומתקרבים אליו, אז במקום הבעיות שהיו נעלמות יכול להיות שהיו באות בעיות חדשות שהיו מכוונות אותנו לצורה מדויקת יותר, ברזולוציה מדויקת יותר למטרה.

שאלה: ככל שאנחנו מתאמצים בחיבור בינינו נראה שהמלחמה הגשמית דווקא מתדרדרת. האם המצב הגשמי יכול להיות בשבילנו אינדיקציה לעבודה שלנו?

לגמרי לא. המצב הגשמי שהוא יתרחש איך שיתרחש, אנחנו גם לא יודעים איך הוא מתרחש כי אנחנו מקבלים מידע דרך כל מיני צדדים אינטרסנטים כאלה ואחרים שמספרים לנו. אסור לנו בכלל להאמין להם ולהתחשב בכל הצדדים. אנחנו צריכים להתחשב רק במידת החיבור בינינו, האם כל רגע ורגע החיבור בינינו נעשה יותר ויותר עוצמתי ודורש את גילוי הבורא.

שאלה: שלשלום הרגשתי שהתפילה שלנו כנשים מאוד חזקה, אתמול פחות הרגשתי. האם אני בכלל יכולה למדוד את כוח התפילה לפי ההרגשה שלי?

לא, אבל אין ברירה, בינתיים אנחנו מודדים לפי זה. אנחנו צריכים לדבר בינינו בקבוצה, ולהשתדל למדוד עד כמה אנחנו נמצאים בלב קרוב ופתוח יותר זה אל זה, וכך נתגבר.

שאלה: אמרת שמקובלים משלימים תמיד את הבורא. איך אנחנו יכולים להשלים? מה זה אומר להשלים את תמונת העולם כנגד המלחמה הזאת שמתגלה?

ברצון שלנו, שזה יגמר בצורה יפה, טובה ונכונה. כי היום אנחנו רואים בצורה גלויה יותר את מה שהיה גם קודם, לפני המלחמה, אבל היה בהסתרה. מה זו מלחמה? יש בינינו כל מיני מצבים לא טובים אבל אנחנו רגילים להיות בהם, ופתאום האור מאיר קצת יותר ואנחנו רואים את המצב שהיה קודם כמצב גרוע יותר. המצב עצמו לא נעשה גרוע יותר אלא אנחנו רואים אותו גרוע יותר, זה מה שקורה. לכן היום יש מלחמה. אתמול לא הייתה מלחמה? הייתה, רק לא הייתה מגולה והיום היא מגולה יותר כי האור מאיר יותר.

לכן צריכים לראות את הדברים בצורה נכונה. אנחנו מתקדמים לאמת, לגילוי הרע כדי לתקן אותו, זה מה שקורה. לכן בואו נבין באיזו צורה אנחנו יכולים לתקן את הרע כדי שבאמת נתקדם הלאה לא על ידי גילוי הרע אלא גם על ידי האיזון שלו עם הטוב, הכול כבר תלוי בנו.

שאלה: אני מקבלת מצבים מאוד קשים מהבורא, ואני באמת מאמינה שזו תרופה לאגו שלי שניתנה מלמעלה. איך אני יכולה להמשיך לקבל את זה בהודיה אבל גם לקבל תרופה נוספת, להרגיש את הכאב של האנושות במקום את הכאבים הפרטיים שלי כל הזמן?

זה קשה, זה עניין של הרגשה. ולכן את צריכה להתכלל עוד ועוד עם מה שאנחנו לומדים, להתכלל יותר עם כל הנשים בכלי העולמי, וכך זה יסתדר. זה דורש זמן.

שאלה: אמרת שהתפילות שלנו צריכות לכלול את כל הבעיות והאסונות ממש כמו שהם. בעשירייה שלנו הכול נראה יחסית רגוע, עושים מאמצים לחיבור ואין בעיות מיוחדות. האם אנחנו צריכות לחפש את האסונות האלה כמו אותן המלחמות בקשר בין החברים כדי לבקש עליהן תיקון?

לא צריכים לחפש שום דבר חוץ מחיבור ואהבה. ומה שמתגלה, שיתגלה, ועל זה נצטרך לחפש שוב חיבור ואהבה.

שאלה: בזכות התפילות שלנו אנחנו לומדות לאהוב את הזולת, להזדהות עם הצער של הזולת. אבל מה לעשות עם הבושה והכאב שכל כך הרבה אנשים צריכים לסבול כדי שאנחנו נלמד להתחבר?

אני לא יכול להגיד שום דבר נוסף, אנחנו כבר דיברנו על זה. אנחנו צריכים לחפש את הקשרים בינינו, לתת ככול האפשר תמיכה מכל אחד לכולם, לא להיכנס לבירור של דברים שליליים אלא לכיוון "על כל פשעים תכסה אהבה", רק בזה לעבוד. על ידי זה אתם מתקנים את העולם, אתם משנים את כול התהליך שאנחנו עוברים במלחמה הזאת.

שאלה: אנחנו עכשיו במצב מאוד חד וכל הזמן נמצאות בתפילה בגלל האירועים. מה זה אומר דווקא מתוך המצב שלנו להוסיף עוד מאמץ? כי נראה שיש חדות.

מאמץ לחיבור, ובזה תמיד אפשר להוסיף. באהבה אין גבול.

שאלה: האם התפקיד של המקובלים הוא לבקש טוב לעולם, שיהיה שלום בעולם, או דווקא ביניהם להתחבר מעל האגו שלהם?

אנחנו מתחברים בינינו כדי להביא שלום בעולם. לא בזה שמנצחים אותם או ממש אונסים מישהו נגד רצונו, אלא אך ורק על ידי אהבה, על ידי חיבור, על ידי זה שנכללים בזולת ועושים טוב.

שאלה: אמרת שהבורא שומע אפילו אם המאמצים שלנו לא אמיתיים ולא ממש מהלב. האם אנחנו מחייבים את הבורא בכל תפילה קטנה שלנו, או רק כשמגיעים לתפילה אמיתית?

אנחנו עושים בדרך גם תיקונים גדולים.

קריין: קטע 21.

"יש תיקון מלמעלה, שאין האדם מסוגל לראות את הרע. כי יש כלל, ש"אין מראים לאדם את הרע יותר מכפי שמסוגל לתקן את עצמו", כמו בגשמיות, שאין אומרים לאדם את מחלתו האמיתית, אם אין האדם מסוגל לרפא את המחלה.

לכן דוקא מי שבא לטמא, היינו שהוא רוצה לראות את האמת, אז פותחין לו. ואם האדם רוצה ללכת קדימה, ומתפלל שיגלו לו את שיעורו האמיתי של הרע שיש בהרצון לקבל לעצמו, אז נותנים לו הסיוע מלמעלה, היינו שמטמאים אותו למעלה, כלומר ששולחים לו מלמעלה לראות, מהו ההיזק של טומאה. אז הוא מתחיל להתפלל מעומק הלב, שה' יתן לו את הרצון להשפיע במקום הרצון לקבל, שיש לו מצד הטבע, ושיתנו לו טבע שני, שהוא מתנה מלמעלה."

(הרב"ש. מאמר 30 "מהו, מי שהיה בדרך רחוקה, הוא נדחה לפסח שני, בעבודה" 1991)

כל הדברים שמתגלים חייבים להתגלות עוד משבירת הכלי דאדם הראשון. כשהם מתגלים אנחנו צריכים להבין שזה מוכן מכבר, ומתגלה כדי שאנחנו נתקן ויש לנו כנראה כוחות לתקן ואיך נכון לקבל את זה. כך אנחנו צריכים להתייחס לכל הדברים שמתגלים. ולעשות עוד ועוד כאלה תנאים בחיבור בינינו כך שנזמין מצבים חדשים לתיקון, וכשהם מגיעים, אומנם לא נעים כשמתגלים מצבים כאלה, אבל אנחנו כבר מוכנים לקבל אותם כדי לתקנם.

שאלה: העשירייה שלנו מאוד מגוונת, יש לנו חברים ממקומות שונים בעולם, וכעת מתגלים מצבים שונים, כואבים, כמו שכתוב בקטע. איך נכון להגדיר שאני באמת כיסיתי את השנאה באהבה ולא סתם דיכאתי את האגואיזם שלי או הרגעתי אותו באופן זמני?

כשאתה רואה את החברים שלך, אומנם הם נמצאים בצדדים שונים כלפי המלחמה הזאת, כלפי המצב הזה שהבורא מעורר בינינו, אבל אתה רואה שאתה נמצא איתם יחד בלב אחד גם אם בתוך הלב הזה הבורא כל הזמן מסית כל אחד על האחרים, מדליק את אש השנאה ביניכם. אתם מבינים שהוא עושה את זה כדי שתתגברו, כדי שתגדלו, ותפנו אליו שהוא יתקן את כול הפשעים שהוא בעצמו מעורר ביניכם. אנחנו צריכים להיות עם ראש פתוח, עם לב פתוח, שיעשה מה שיעשה, העיקר הוא שאנחנו חייבים להחזיק את עצמנו בחיבוק, בחיבור בינינו, בכל מה שיש, לפנות אליו כל רגע ורגע ולא לעזוב, כל אחד את האחר ויחד כולנו את הבורא, בצורה כזאת אנחנו ננצח. בזה ננצח את המלחמה הזאת ובכלל נתקדם לגמר תיקון.

שאלה אם אני לא רק מבקש, אפילו מתפלל שיראו לי את המידה הנכונה של הרוע. כמה זה שונה מלעורר את קו שמאל?

אם אתה מעורר את זה על מנת לתקן, זה דבר אחד. אם אתה מעורר את זה מכל סיבה אחרת, זה לא כשר, לא טוב. צריך לעורר רק על מנת לתקן. ולכן קודם אתה צריך להיות מחובר עם החברים כמה שאפשר ולגלות מהי הדרגה היותר עליונה בחיבור ביניכם. ואתה מגלה שאתה לא נמצא במדרגה שנמצאת לפניך, ויחד איתם אתה צריך להתגבש, להתפלל, כדי לעלות לאותה מדרגה יחד.

תאר לעצמך את התהליך הזה, העלייה הזאת ממדרגה למדרגה ותראה מה צריכים לעשות, סך הכול את האלמנטים האלו אנחנו כבר עברנו לא פעם.

תלמיד: האם זה המצב שנמצא לפנינו עכשיו?

כן, ודאי, ואנחנו נמצאים בזה עכשיו יחד. המצב הזה לא ייפסק, זו מלחמה להרבה זמן והשנאה כבר קיימת מאות שנה ותימשך עד גמר התיקון, עד שנגיע להשלמה הכללית. אז יש לנו שדה עבודה.

תלמיד: אנחנו מאומנים לא לעורר את קו שמאל, וגם התחושה עכשיו כאילו הרוחניות נסתרת בעשיריות שלנו, ואנחנו חייבים לגלות אותה אם אנחנו רוצים לשנות את התוצאה. האם אנחנו ברגע זה מדברים על האופן שבו אפשר לעורר יותר את קו שמאל, כדי לעלות מעליו?

אני חושב שהבורא עושה את זה, ואם אתה לא מרגיש את קו שמאל שמתעורר, זה סימן שאתה לא רוצה להיות מחובר לפי אותם התנאים שהבורא מעורר. אני צריך לבדוק את עצמי אם אני נמצא עם לב פתוח באהבה לכולם וכולם נמצאים ממש קרובים ללבי, עומדים בלבי, ואלה לא מילים בלבד, אלא כך אני ממש מתייחס לכל הצדדים במלחמות האלה ובתהליכים האלה שהעולם כולו עובר. ולא שלא עסקנו בזה קודם.

שאלה: המאה הקודמת הביאה לאנושות צורה חדשה של מלחמות טרור, והאויב מאיים בצורות כאלה ואחרות גם על אנשים שאינם מחזיקים בנשק, לזקנים, נשים וילדים, וכשהאויב עכשיו מפציץ את מקורות הגז, המים וכו' - מה זה אומר על התיקון שלנו, איפה והיכן אני צריך לוותר?

אנחנו לא צריכים לתת לאף צד שום דבר ולא צריכים ללכת נגד אף צד, אנחנו צריכים לסבול רק מכך שהאגו מתגבר, ולכן כל העבודה שלנו צריכה להיות כתפילה עבור ההשלמה, שעל כל פשעים תכסה אהבה.

אני מבין שזה קשה, שזה לא כל כך קל להגיד את זה כשאני יושב כאן בישראל, אבל אני יודע מה זה הפצצות, אני יודע גם מהי מלחמה ואני יודע עד כמה שזה לא פשוט להגיד את זה לאנשים שנמצאים במקומות כמו חרקוב, קייב, אודסה, מליטופול וכן הלאה, אבל בכל זאת זה המצב שהבורא שולח לנו ואנחנו צריכים לקבל אותו כתנאי לחיבור בינינו "על כל פשעים תכסה אהבה" - אין לנו ברירה.

אם אנחנו נתייחס לדבר הזה כמו שחכמי הקבלה דורשים מאיתנו, אז אנחנו צריכים ללמוד איך לקבל את זה. יחד עם זה, אני שומע, רואה ומרגיש את כל אותן הצרות שעוברות על האנשים הקרובים אלי.

שאלה: קו שמאל תמיד מתגלה בצורה כזו, כחסדים נסתרים?

יש עוד סגנונות.

שאלה: אנחנו תמיד מחפשים לראות סימנים בעבודת העשירייה למצבה של העשירייה, והנה כאן מתגלה שיש לנו מצב בין העשיריות, במקרה הזה בכלי דובר הרוסית. האם זה סימן שעלינו להתחיל לעבוד בין העשיריות?

אנחנו מדברים על זה שבוע ימים, שצריכים גם לעבוד בין העשיריות, כי המציאות מחייבת אותנו.

קריין: קטע 22, כותב בעל הסולם.

"אי אפשר ליחס הרע להבורא יתברך, שהוא הטוב בתכלית, לכן כל זמן שהאדם מרגיש מצבים רעים, הוא מוכרח לומר שהם באים ממקום אחר - מהסביבה, אבל לאמיתו של דבר, כשהאדם זוכה לראות רק טוב, ושאין כל רע בעולם, והכל נהפך לטוב, אז מראים לו האמת, שהבורא יתברך עשה הכל, מטעם שהוא כל יכול, שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.

(בעל הסולם. "הקדמה לספר פרי חכם - על התורה")

קריין: כותב בעל הסולם באיגרת ה'.

"אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים. אמנם כמה אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים - היא ההתגלות שלו, כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם מחוריהם, כי תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות." 

(בעל הסולם. אגרת ה')

שאלה: אני רואה שהעם האוקראיני כל כך התאחד, הם מדברים על כך שהם חווים הרגשה של איחוד ולמרות הצרות הם מרגישים שאף פעם לא הרגישו וידעו שהם יכולים להיות כל כך מחוברים.

האם זה באמת שינוי מהותי ואם כן, אז יהיה לנו יותר קל אחר כך להסביר לאנשים למה זה קרה ובשביל מה, וזו תופעה ממש אלוהית.

אני לא חושב שזה כל כך פשוט. המצב יתחיל לחזור למה שהיה פחות או יותר, וגם העם יחזור והאגו יחזור למה שהיה. מה שקורה עכשיו תחת ארועי המלחמה זה משהו אחר, אחר כך זה ירד בחזרה.

שאלה: מדברים על כך שכל מה שקורה, זה כדי שנעשה את העבודה הפנימית שלנו, נכיר את הרע ונרצה להתעלות מעל זה, ובכל זאת תשומת הלב בורחת לחיצוניות. האם יש עצה מה לעשות בעשירייה כדי להתרכז בעבודה האמיתית הרוחנית?

להתרכז בעבודה הפנימית בחיבור שלנו, ובזה אנחנו מתקנים את המציאות, שום דבר לא לעשות חוץ מזה. אתה לא צריך לשמוע חדשות כי הם כולם משקרים, אתה לא צריך לחשוב על שום דבר חוץ מהחיבור, כי זו רק המחשבה ואותה הפעולה שאנחנו צריכים להיות בה בלבד.

(סוף השיעור)

---

1. משלי י', י"ב↩