שיעור 14.10.2016 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קטעים נבחרים מתוך תקנוני קבוצות מקובלים

קריין: קטע מתוך תקנון קבוצת רמח"ל.

"אלה דברי הברית החוקים המשפטים והתורות אשר קבלו עליהם החברים הקדושים, אשר באו על החתום, לקיים עליהם לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה כולם - כי נעשו כולם להיות כאיש אחד לעבוד את העבודה הזאת עבודת ה', להחשב אחד מהם ככולם לכל העבודה הזאת.

וזה אשר קבלו עליהם:

לעבוד עבודתם לפני ה' באמת ובתמים ובאהבה שלימה, בלא שום ציפוי שכר לעצמם כלל ועיקר, כי אם לתיקון השכינה הקדושה ולתיקון כל ישראל וכל שכר מצותיהם ומעשיהם הטובים נתנו במתנה לכללות כל ישראל, ולגמול חסד עם השכינה הקדושה לעשות נחת רוח ליוצרם.

עשו את עצמם כולם כאיש אחד להיות עובדים עבודה תמה ונקיה לפני בוראם, עד שכל איש מהם אשר יעשה מצוה א' כאילו נעשית מיד כולם תחשב לתיקון השכינה הקדושה, אך לא שום חטא ועון אשר יחטא אחד מהם חס ושלום כי זה לא יחשב לחברתם כלל וכלל, רק לתקן תהיה חברתם ולא לעַוֵות כלל ועיקר.

קבלו עליהם לאהוב איש את אחיו ולהתנהג באחוה ולב טוב ולקבל איש תוכחת חבירו באהבה רבה בלא שום כעס וכל שכן שנאה אלא באהבה ובשלום לרצון להם לפני ה'."

זה כתוב לפני חמש מאות שנה. כך זה כל הקבוצות בכל הדורות. כמה היו שם חברים? הם חתמו שם, אז אפשר לספור. אני לא זוכר, אבל כמדומני שזו לא קבוצת האר"י שהייתה קטנה, היא הייתה קבוצה יותר גדולה. הם היו באיטליה, בפדובה.

תקרא שוב.

קריין: תקנון קבוצת רמח"ל.

"אלה דברי הברית החוקים המשפטים והתורות אשר קבלו עליהם החברים הקדושים, אשר באו על החתום, לקיים עליהם לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה כולם - כי נעשו כולם להיות כאיש אחד לעבוד את העבודה הזאת עבודת ה', להחשב אחד מהם ככולם לכל העבודה הזאת.

וזה אשר קבלו עליהם:

לעבוד עבודתם לפני ה' באמת ובתמים ובאהבה שלימה, בלא שום ציפוי שכר לעצמם כלל ועיקר, כי אם לתיקון השכינה הקדושה ולתיקון כל ישראל וכל שכר מצותיהם ומעשיהם הטובים נתנו במתנה לכללות כל ישראל, ולגמול חסד עם השכינה הקדושה לעשות נחת רוח ליוצרם.

עשו את עצמם כולם כאיש אחד להיות עובדים עבודה תמה ונקיה לפני בוראם, עד שכל איש מהם אשר יעשה מצוה א' כאילו נעשית מיד כולם תחשב לתיקון השכינה הקדושה, אך לא שום חטא ועון אשר יחטא אחד מהם חס ושלום כי זה לא יחשב לחברתם כלל וכלל, רק לתקן תהיה חברתם ולא לעוות כלל ועיקר.

קבלו עליהם לאהוב איש את אחיו ולהתנהג באחוה ולב טוב ולקבל איש תוכחת חבירו באהבה רבה בלא שום כעס וכל שכן שנאה אלא באהבה ובשלום לרצון להם לפני ה'."

מה יש להוסיף אני לא יודע.

קריין: תקנון מקובלי בית-אל (תלמידי ר' שלום שרעבי "הרש"ש"), מירושלים, שנת 1757.

"ברצות ה' בתשובת השבים, רוח לבשה אותנו, אנחנו צעירי הצאן חתומי מטה להיותנו כאיש אחד חברים, והכל לשם יחוד קבה"ו לעשות נחת רוח ליוצרנו. ועל דבר זה נכרת ברית בינותנו ע"פ התנאים הללו שרירין וקימין:

ראשון הוא שכולנו הח"מ שנים עשר איש, כמספר שבטי יה, נהיה כולנו אוהבים זה לזה אהבה רבה, אהבת נפש ואהבת הגוף, והכל לעשות נ"ר ליוצרנו בדביקות ברוח אחד.

ואולם איש את רעהו נפשו קשורה בנפש, נהיה כולנו השנים עשר כנפש אחד רבה תפארת, וכל אחד יעלה על חבירו כאלו הוא חלק איבר ממנו ממש, בכל נפש ובכל מאד, באופן שאם ח"ו יהיה איזה צער לאחד ממנו [מחויבים] לסייעו כלנו יחד, או כל אחד בפרטות, בכל הבא מידו. ועיקרו של דבר להוכיח כל אחד לחבירו אם ח"ו שמע עליו איזה חטא.

ובכלל הדבר, נתחייבנו אנחנו הח"מ לקשר אהבתנו בתכלית הקשר אמיץ, ומקבלים עלינו מעכשיו, שלאורך ימים ושנים בעוה"ב, יטרח כל אחד ממנו, הן בעודנו בעוה"ב, להציל ולתקן ולהעלות את נפש אחד מחברתנו בכל מה שיכול.

כללא דמילתא(כללו של דבר) שמעכשיו נתועדנו ונתחברנו ונקשרנו ונתיחדנו כאיש אחד, חברים בכל מכל כל, לסייע ולעזור ולחזק ולאמץ איש את רעהו לשוב בתשובה ולהוכיח ולהשתתף בצרתו, בין בעולם הזה, בין בעולם הבא, על הדרכים הנאמרים, ויותר מהמה.

עוד נתרצינו ונאותנו ונתחייבנו שלא לשבח איש אחד ממנו את חבירו, ואפילו שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין, לכל מראה אדם, ושלא לקום איש ממנו לחבירו מלא קומתו, רק הידור בעלמא, ושלא להפציר בכבוד, באופן שנתנהג, כאילו בני איש אחד, שאין יתרון מקצתו אל קצתו.

כל זה נתחיבנו מיד כלנו כדחז"ל, הסכמנו בכל האמור בהסכמה גמורה, בתוקף כל ההסכמות הנעשות מימות מרע"ה. ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. עזרנו אלהי ישענו ע"ד כבוד שמך. והכל שריר ובריר. והנה אמת נכון הדבר וקיים."

זו כבר שפה שונה קצת מקבוצת רמח"ל, כי רמח"ל הולך אחרי האר"י בצורה מאוד מאוד נחרצת, ולכן איך שמתבטאת הקבוצה שלו והאר"י ובעל הסולם זה אותו כיוון, אותו קו. אבל בכל זאת כולם מדברים על אותם הדברים רק בשינוי אופן הלשון. לכן אם אנחנו רוצים להגיע למה שהם הגיעו, קבוצות מיוחדות היו כבר בהיסטוריה, אז אנחנו צריכים פשוט לקיים את מה שכתוב.

שאלה: מה זה המצב המיוחד הזה שהקבוצה מחליטה לעשות תקנון?

היא רוצה שהכול יהיה ברור. העיקר זה הבירור. מה שכתוב זה הם כתבו היום, אבל מחר זה כמו כל הדברים, זה סימן שהם כבר מבינים שהם יכולים להחזיק את מה שהוחלט. זאת אומרת, שהם נמצאים כבר בקשר ביניהם ובקשר עם הכוח העליון בצורה כזאת שיכולים לקבל על עצמם תנאים, והתנאים האלה יתקיימו על ידי אחיזתם ביניהם ובאור העליון. ולכן זה נקרא שהם כותבים תקנון. תקנון זו התחייבות, ילדים לא יכולים לעשות כי בעוד כמה דקות הם יהיו כבר במצב שישכחו ולא ידעו וכן הלאה. תקנון זה שיש לך על מה לסמוך, שאתה נמצא בקשר עם האור העליון, ולכן אתה מתחייב בכוח הקשר שלך עם הבורא. אבל אם אין לך קשר, אז מה יש לך להתחייב? סתם אתה כותב? זה צחוק? זאת אומרת, לא כותבים מייד ושבאים "אנחנו רוצים, אנחנו התחברנו כאן". זה לוקח זמן. הלוואי שנקיים בעתיד הקרוב מה שהרב"ש כתב לנו, מהמאמרים הראשונים האלו.

שאלה: בקבוצת רמח"ל הם כותבים שכל מצווה שמישהו עושה, אז היא מייד תחשב לתיקון השכינה הקדושה.

ודאי.

שאלה: אבל אם מישהו עושה חטא אז חלילה, זה לא יחשב לחברה.

אבל זה באמת כך.

תלמיד: איך?

כי אם אני עושה חטא אני מתנתק מהקבוצה, אם אני עושה מצווה, אז מצווה זה תמיד לחיבור עם הקבוצה. אין חטא ומצווה אלא במובן כזה. לכן אין יותר חטאים, אלא בזה שאדם גורם לעצמו הכרת הרע יותר חזק.

שאלה: מקובלי בית אל, החבר'ה של הרש"ש, יש להם גישה של תוכחה וכל מיני כאלה. זה כאילו גישה אחרת קצת.

אתה לא יכול להשוות בין הקבוצות, אתה לא יכול להשוות. יש הבדל גדול בין הרש"ש ומקובלים שהלכו בעקבות האר"י, הרמח"ל. יש הבדל גדול. זו גישה, זה שורש נשמה שונה קצת.

שאלה: אנחנו אומרים שמצווה זה כלפי חיבור וחטא זה כלפי חיבור, נכון?

זה נכון, מה זה אומרים אנחנו? וגם הם אומרים אותו דבר. איפה לא? רק מצווה כלפי חיבור, אז אתה גורם לקבוצה לעלות, ואם אתה עושה עבירה, אז זה ניתוק. אז לפני שאתה גורם לניתוק, אז האור העליון כאילו מקדם אותך ואתה מתנתק ואתה נופל. אתה גורם לחברה בצורה מסוימת, אבל בחוסר ההשתתפות, אבל לא בזה שהחברה ממש נופלת. אתה לא יכול להצטרף אליה ולתרום לה, אבל במה שאתה נופל נפלת.

שאלה: אז מה זה קודר חור בסירה?

אבל זה רק בעניין הכרת הרע. רק בהכרת הרע. מה זה, נופלים אז נופלים וזהו, וצריכים שוב לטפס בכל הסולם? לא. רק נופלים לשמאל, מכירים את השמאל יותר כמו שתלמידי רבי שמעון, ואז עולים לימין. זה הכול רק לצורך התיקון מסודר.

שאלה: אצלנו בקבוצה יש כמה חברים שכבר הרבה זמן מאוד רוצים לעבוד על תקנון, ולא רק תקנון אלא גם כל מיני מה קורה אם מישהו עובר על התקנון וכזה. האם יש טעם לעשות כזה דבר?

לא. אני לא אוהב את העבודות האלו, זה בדרך כלל מביא סתם לפלפולים ושורפים את הזמן. מתחילים על זה לדון ועוד לדון וישיבות בלי סוף, והם בעצמם לא יודעים מי הם ומה הם.

שאלה: אז מה במקום זה היית ממליץ?

במקום זה הייתי ממליץ לעבוד על החיבור.

תלמיד: תודה.

זאת תשובה לכל השאלות.

שאלה: הכוונה של התקנון שלהם היה לתקן את העולם או מה הכיוון שלהם?

קודם כול להביא לתיקון הקבוצה. קודם כול לתיקון הקבוצה, אבל ודאי שהם ידעו על כל התהליך הזה שאנחנו לומדים. אחרי שהאר"י פתח את זה, אז מובן שזה חל על כולם.

שאלה: כאילו שני התקנונים הם מדברים שם כל אחד על היחס הפרטי של האדם כלפי שאר החברים אחד לאחד, ואנחנו מדברים על משהו שהוא באמת.

זה חלק קטן מכל אחד מהם, צריכים ללמוד את זה, מה אתם כמו ילדים קטנים? מה כתוב? זה לא רציני.

תלמיד: בסדר, זה לא העניין. העניין הוא שאנחנו מנסים כאילו להסתכל על משהו אחר שהוא העשיריה עצמה. אנחנו רוצים להגיע לאיזו הכרה.

אז אנחנו שונים, אז מה?

תלמיד: לא, אין לי בעיה עם זה.

אז מה השאלה?

תלמיד: מה מיוחד בהסתכלות הזאת שהיא לא היחס הפרטי אחד לאחד, אלא אנחנו רוצים להסתכל על משהו משותף שלנו, שזה מה שאנחנו עובדים גם.

משותף עם מה, איתם, עם קבוצות האלה?

תלמיד: לא, המשותף שלנו בקבוצה שלנו פה, כל עשיריה לעצמה רוצה למצוא את החיבור המשותף שלה במקום שבו כל החברים משותפים, ומרגיש לי שזה קצת שונה מלראות את הקשר בין אחד לאחד. זה לא רק היחס שלי לכל חבר, אלא זה היחס שלי לעשיריה.

נכון. צריכה להיות עשירייה ולא לכל אחד ואחד, אלא אנחנו דואגים לעשירייה שזה מבנה בפני עצמו, זו אישיות בפני עצמה.

תלמיד: איך שמים לב לזה, מה זה הדבר הזה?

לאט לאט, אני לא יכול להגיד איך. אתם צריכים לחשוב על זה. עובדה שאתה שואל.

שאלה: פשוט רציתי לומר על עשיריה שתיים, שהייתה היום.

כן.

תלמיד: כן, אני האמת הרגשתי היום ממש קנאה. קנאה על חבר ממוסקבה שסיפר איך הוא ממש התרגש וישב בישיבות איתם, ובעצמי ראיתי כשאתמול כולם הלכו לישון הם נשארו ממש לעבוד ולחשוב. והיום בצהריים כשכולם הלכו לישון הם ישבו שם בחדר ממש ודנו ואיך ממש לתת רוח לקבוצה. ואני האמת קיבלתי את זה. ממש קינאתי בזה, קינאתי בעבודה, בבירור שהם עשו. אני רוצה להגיד תודה להם. תודה ממש מכל הלב.

ודאי שזאת הייתה תוספת גדולה מאוד. לעומת קבוצה אחרת. אני לא רוצה להגיד. כל קבוצה תיתן לנו תוספת גדולה מאוד, שונה, אנחנו עוד נראה עד כמה שהכול זה ממש מקצה לקצה. זה יעזור, זה יעזור מאוד.

תלמיד: רק נאחל בהצלחה לקבוצת תל אביב שהתכנסו בהרכב מלא בשביל להתכונן להפצה בחול המועד. הם יעשו מייד אחרי הפעילות שלנו היום הכשרות לקראת היציאה לפגוש את הקהל.

(סוף השיעור)