שיעור בוקר 14.07.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן מיכאל – אחרי עריכה

שיעור בנושא ערב איחוד, נושא הערב: מטרת החברה

תלמיד: אני רק אסביר בקצרה מה הרציונאל שעומד מאחורי הקטעים שבחרנו. הכול יושב על הצורך שיש בקבוצות ישראל לחזק ולהעמיק את היסודות, את העקרונות שלפיהם בעצם ניגשים להתמודד עם כל בעיה שמתגלה בקבוצה. נניח בעיה בין חבר לחבר, בין החבר לקבוצה.

זה הנושא של ערב האיחוד?

תלמיד: הנושא של השיעור הוא לחזור בחזרה אל היסודות, אל העקרונות שבעזרתם אנחנו עובדים בקבוצה, בכל מיני אופנים, עם כל בעיה או כל עניין שקורה בקבוצה. בחרנו קטעים כמו נניח, "מטרת החברה", "שוויון בין שונים", "גדלות המטרה", "מאהבת הבריות לאהבת ה'", כל היסודות האלה שמאוד חשוב לחזור אליהם שוב ושוב, כשמתגלים דברים שצריך לעבוד עליהם בקבוצה, בין חברים. זהו, זה ההיגיון.

אנחנו נמצאים בזמן כללי לא כל כך טוב, אמנם ישראל הוא למעלה מכל מיני הסימנים האלה של הזמנים, אבל בכל זאת זה פועל כך, זמן לטובה, זמן לרעה וכן הלאה. הזמנים האלו של תשעה באב הם זמנים לא כל כך טובים בכללות, אנחנו גם רואים איך העולם עובר אותם עם כל הבעיות, גם האקלים, גם התפרצויות למיניהן וכן הלאה.

דווקא בזמנים האלה טוב אם נתעסק בחיבור חברתי, שהוא בעצם התרופה היחידה כדי לזרז את ההתפתחות שלנו בכיוון הנכון, באמצעים נכונים, לכן אנחנו עושים זאת. אז בואו נעורר את עצמנו לקראת ערב החיבור כך שנוכל להשתמש דווקא בהגברת האגו ובהתעוררות שלו כדי לקחת אותו ככוח הכרחי להתקדמות ונלך הלאה.

קריין: קטע מס' 1, מתוך רב"ש א', מטרת החברה – א'.

"אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת". ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו"."

(רב"ש - א'. מאמר 1, חלק א'. "מטרת החברה - א" 1984)

החברה מתחילה מזה שכולם מבינים שמטרת החיים שלנו זאת ההתפתחות וההתפתחות היא לקראת להשפיע לבורא, כי בזה אנחנו מגיעים עימו להשתוות הצורה, מתחילים להבין אותו, להרגיש אותו, אפילו להזדהות עימו, להתחבר, להידבק, והדבקות השלמה בו היא בעצם מטרת ההתפתחות שלנו, מטרת הקיום של כל המציאות, כי כל המציאות אז הופכת להיות רק כנקודת חיבור בינינו לבין הבורא. זו בעצם ההתחלה והיסוד של החברה שלנו.

שאלה: איך עושים כך שבאמת המילים האלה של רב"ש יהיו כל פעם בתוכנו, יהיו היסוד שמתוכו אנחנו יוצאים לעשות כל דבר שאנחנו עושים?

אתה צריך קודם לעלות לדרגת המילים האלה. מה הוא אומר? "אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'"." זאת אומרת, כשאני נכנס לחברה, אני שואל מה אתם עושים, מה המטרה שלכם? "אנחנו הולכים להשפיע לה'". גם אני רוצה. אני רוצה? כאן הוא לוקח מדרגה כזאת, ודאי כבר אחרי הרבה בדיקות, ביקורת, חושבים שהאדם עושה עם עצמו, האם כדאי לו להשקיע בזה את כל החיים שלו. כי אולי בחיים שלו הוא רוצה להגיע לכל מיני מטרות גשמיות שיש לו בחיים, וזה יהיה אולי על חשבון זה. לכן מי שכבר מחליט שאין לו משהו חשוב יותר, אנחנו לא מבטלים בזה את החיים הגשמיים, אבל שהחשוב ביותר לאדם זה להשיג את החלק הנצחי שבו, וזו הנשמה, נשמה נקראת "חלק א-לוה ממעל", זאת אומרת, כמה שאני דבוק בבורא, הדבקות שלי בבורא זו הנשמה שלי.

בשביל זה אני צריך חברה, תמיכה ועבודה יחד. לכן קודם כל צריכים לסדר את החברה, לאסוף את האנשים ולסדר אותם בצורה נכונה, שכולם יהיו כמה שיותר נכון מחוברים לקראת השגת המטרה, הדבקות בבורא.

תלמיד: התחלת בתשובה, ואמרת שצריך לעלות לדרגה, לרמה של מהמילים האלה.

שמהן אתה מתחיל להיות בחברה, אחרת אין חברה. האם אנחנו כבר חברה שהולכת לקראת דבקות בבורא, אי שם, וכל אחד ואחד שנמצא בחברה הזאת מבין, מודע, ומודה בזה שהוא נמצא בזה.

תלמיד: העניין הוא שהחיים זורקים אותנו ימינה ושמאלה, קורים כל מיני דברים וכל הסיפור הזה נשכח. הרבה פעמים אפילו כשאתה בא להתמודד עם איזה עניין שמתגלה בקבוצה, אתה מתחיל מהבלגן ולא מהיסוד, מהדברים האלה. איך אפשר בכל זאת, אולי יש לך איזו עצה, איך לעשות כך שתמיד נחזור לזה ומזה נתחיל?

זו מטרת האיפוס, זה ברור.

תלמיד: כן, בדיוק. איך לחזור לנקודת האיפוס ולא לשכוח את הדבר הזה?

תעורר את זה בתחילת כל שיעור. אם עכשיו הבנת, מכולנו דווקא אתה הבנת שזה הדבר החשוב ובלי זה, כל שעות השיעור וכל שעות היום יהיו כאלה שממש הולכים לכל מיני כיוונים, תעשה אתה את ההכוונה הזאת לכולנו.

תקום בתחילת השיעור ותעשה, אתה יכול לקחת עוד כמה עוזרים, בבקשה. אבל באמת, זה חשוב.

שאלה: "אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". מה זה להשפיע לה'?

"להשפיע לה'" זה נקרא לקיים את רצונו. לקיים את רצונו זה על ידי הדבקות אליו. להיות בדבקות אליו זה להיות בהשתוות הצורה עימו. בהשתוות הצורה עימו אפשר להיות "כמו שהוא רחום אף אתה רחום", אני צריך להגיע למידת האהבה. איך אני מגיע אליה? על ידי זה שאני מגלה קודם כל את מידת השנאה, ריחוק, דחייה ומעל לזה אני בונה תכונה הפוכה, חיבור ואהבה. זו כל העבודה החברתית.

אני צריך לייסד חברה שתלחץ עלי לעשות כך, תיתן לי דוגמה לעשות כך, תחזיק אותי שלא אברח, שכול הזמן תכניס אותי כך עם האף שלי בפנים בתוך העבודה הזאת ותחייב.

אני רוצה שזה יהיה כך, אני מבין שאני עצלן, שאני לא רוצה, שאני בכל רגע ורגע מוכן לברוח ואני בעצמי אפילו לא מודע מה קורה לי, אני רוצה שהחברה תיקח אותי בידיים, כמו תינוק או כמו אדם בבית הסוהר, לא חשוב מה, לוקחים אותו בשתי הידיים וגמרנו, הוא כבר לא אחראי על עצמו, הוא נמצא בידיים נאמנות, לא יודע לְמה, והם עושים.

אני מוכן למסור את עצמי שיעשו ממני, כי אני כבר בדקתי את עצמי וראיתי שאין בכוחותיי, במוח שלי שום סיכוי. אם ישנה חברה שבה פועלים כאלה כוחות שמסדרים אותי לגמר התיקון, אני מוכן ליפול לשם ושיעשו ממני מה שהם רוצים, מה שהם מבינים, מה שהם חושבים, כי אני כבר ראיתי בחיים שלי שאני בעצמי לא מסוגל לכלום, רק לבלבולים בלי סוף, ממש בלי סוף.

שאלה: אמרת שאנחנו נכנסים עכשיו לתקופה כזאת של תשעה באב.

כן. המצבים עכשיו הם כאלו בכללות.

תלמיד: מה זה דורש מאיתנו?

זה דורש מאיתנו יותר תשומת לב עד כמה שיצר הרע, הבלבולים, ערפול, שולט עלינו ומוביל אותנו לדרגת בהמה דרך כל מיני אמצעים. זה יכול להיות מזג האוויר, זה יכול להיות חברה, זה יכול להיות אני בעצמי או במשפחה, זה יכול להיות בעבודה, מכל דבר. אז לשים לב עד כמה אנחנו צריכים, במצבים האלה, להיות עוד ועוד יותר מחוברים, כי הזמן של תשעה באב הוא גם הזמן של קבלת התורה.

תלמיד: מה הקשר בין תשעה באב לבין קבלת התורה?

איפה שיכולת לקבל את התורה נכשלת וקיבלת תשעה באב. וכמה פעמים זה היה כך.

תלמיד: אין דרך למנוע את המצבים האלה של יצר הרע שמתגבר. כלומר, בלבול וכל מה שקורה, אלא זה מה שקורה?

חס ושלום. אם יצר הרע לא יתגבר אז לא תדע איך לתקן אותו, ובלי לתקן לא יהיה לך שום קשר עם הבורא. לבורא אתה מגיע בשני קצוות, יצר הרע ואני צריך את יצר הטוב כנגדו. "בורא, באתי אליך עם יצר הרע, אתה תביא לי את יצר הטוב שאני אוכל לנטרל אותו, לנהל אותו וכן הלאה", כך מגיעים לבורא. אם אין לך את יצר הרע עם מה תגיע?

תלמיד: אז מה התפקיד של ערב האיחוד היום כשמתאספים כל הנקודות שבלב בישראל במקום אחד?

כדי באמת לגלות יחד גם את היצר הרע שלנו וגם את היכולת להתקשר ליצר הטוב. הם מתגלים יחד זה כנגד זה.

כמה יתאספו היום בערב?

תלמיד: אלף ארבע מאות.

אלף ארבע מאות אגואיסטים, וכולם אומרים "רוצה אני", ומצד שני כולם מבינים שמה שהם רוצים להשיג זה אפשרי רק בכלים דהשפעה. כשכל אחד יוכל קצת להתרומם, אני מעלי כשאני מתעורר, אתה מעצמך והוא מעצמו, אז אנחנו על ידי המאמץ המשותף יכולים לעשות מאמץ משותף קטן. אבל בכל זאת זו כבר תהיה העלאת מ"ן, שאנחנו נבקש על המאמץ הזה להתעורר, להתרומם, קצת להתנתק, להתקלף מהרצון לקבל שלנו אולי, שהאור יכנס. אני דבוק נגיד לרצון לקבל שלי, דבוק אליו, אבל אני רוצה קצת להתרומם, והאור כמו מים יכנס ביני לבין הרצון לקבל ויהיה שם. ואני כבר שט על פני הרצון לקבל בספינה הקטנה שלי, בקבוצה שלי, ואני כבר יכול משם והלאה להתחיל לעלות. לזה אנחנו מצפים.

תלמיד: אז כל אגואיסט צריך לרצות טיפה להתעלות מעל העור של עצמו.

כן.

שאלה: אנחנו יודעים שבתשעה באב נחרב בית המקדש השני והסיבה הייתה בגלל שנאת חינם. מהי התופעה הזאת של שנאת חינם? איך אנחנו יכולים להתמודד עם זה דווקא בקבוצה?

אנחנו צריכים קודם כל לגלות את זה.

תלמיד: ואם כבר מגלים, מה לעשות?

אם מגלים אז יודעים. כי בלי שאתה תרצה לגלות את הטוב אתה לא תגיע לרע, וכשאתה תגיע לרע כבר תבין מה הטוב לעומתו.

תלמיד: אז מה לעשות כשזה מתעורר?

להשתוקק לטוב, להשתוקק לחיבור, זה מה שעלינו לעשות. כנגד זה יתגלו כל המצבים הרעים כולל החורבן.

קריין: קטע מספר 2 רב"ש א' "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב".

"אלו אנשים, שהסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו את הכח של אהבת הזולת. כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה". אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד."

(רב"ש - א'. מאמר 8 "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב" 1985)

ההליכה לקראת להידמות לבורא כוללת שני כוחות. כוח אחד זה כוח האגו הגדול, שכל פעם כשהולכים קדימה יותר ויותר, הפערים, הדחיות זה מזה יותר ויותר [גדלים]. עד כדי כך שבהתחלה זה לא היה, אלא רק סתם להכיר אותו, אחר כך אני לא יכול לסבול אותו, אחר כך אני שונא אותו, אחר כך אני יכול להרוג אותו, אני יכול ממש לשרוף אותו, לא יודע מה לעשות עימו. וככה עם כל החברים, אלו יותר ואלו פחות וכך לסירוגין.

ויחד עם זה אני צריך לפתח את האהבה. אם אני לא אפתח אהבה, אני גם לא אגלה כל כך שנאה, אז אין כאן מה להתפעל שהדברים האלו יהיו כאלו וכאלו. אם מתגלה שנאה ללא אהבה, זה סתם, זה ממש לא לעניין, זאת גשמיות. אבל אם מתגלה אהבה כנגד השנאה ושנאה כנגד אהבה, זו רוחניות. ואנחנו חייבים לאסוף כאלו הבחנות כמו מטבעות זהב שאנחנו מוצאים אותן פה ושם. וכך זאת ההתקדמות שלנו.

זאת אומרת, לא להתפעל מדחייה, משנאה, מריחוק, מחולשה, שאני לא מסתכל עליהם, לא יכול לראות אותם, לא חושב עליהם וכן הלאה, אלא ההתרחקויות יהיו יותר ויותר, ואנחנו צריכים כנגדן לקשור קשרי אהבה מלאכותיים. ולא להתפעל שזה מלאכותי וזה טבעי. בצורה טבעית אני יותר ויותר שונא ודוחה אותם, בצורה מלאכותית אני בכל זאת יותר ויותר קושר אותם אלי. וזה חייב להיות במקביל ובשמירה שזה לא יהיה יותר מזה.

אם השנאה יותר גדולה, סימן שאני לא משתמש בכוח החיבור. אני צריך להתפלל ולהביא את כוח החיבור, אם השנאה יותר גדולה. אם האהבה יותר גדולה, זה גם לא טוב. אז איפה הבדיקה, הביקורת שהיצר הרע צריך לעבוד במלואו? הם צריכים להיות שקולים. שקולים ואני באמצע בין שניהם, כל הזמן כך להיות. זה המצב הכי מועיל, אפקטיבי, שאני כל הזמן נמצא בעבודה, רק בתנאי ששניהם שקולים. שנאה ואהבה, אהבה ושנאה כל הזמן, ואני נמצא ממש בהתרוצצות בין שני ההרגשות הללו.

שאלה: מה זה אומר "לאחד את הדעות של כולם"?

לאחד את הדעות של כולם, זה להביא את כולם לבורא. לא מחוצה לו, זה לא יעזור. זה יעזור לך כמו שעושים עכשיו, שמתארגנים בכל מיני מפלגות שאף אחד לא יחזיק יותר. מרגע שהם מתחילים לדבר ועד שהם גומרים לדבר, זה כבר לא מתקיים. כדי שזה יתקיים זה חייב להיות בקשר עם הבורא.

תלמיד: כשלשני אנשים יש דעות שונות, אי אפשר להתחבר, זה נעשה רק כדי להביא אותנו לפנייה לבורא.

פנייה לבורא זה נקרא שאנחנו מתחברים למעלה מדעתנו, "על כל פשעים תכסה אהבה"¹, זה הבורא. הבורא בעצמו אין. שם זה אני ושם זה אתה והבורא שם, אין דבר כזה. אלא סוג הקשר הנכון בינינו, שאנחנו מתעלים למעלה מהאגו דווקא כדי להיות בהדדיות, זה נקרא "הבורא". למעלה מאיתנו, משנינו, אנחנו מוצאים את הבורא. לכן בלי סכסוך אי אפשר להגיע אליו.

תלמיד: למה שבירת האדם הראשון הייתה כל כך חזקה, גדולה?

היא הייתה על כל הכלי, כי הוא רצה לעשות גמר תיקון מזה שהיה לו רק כוח השפעה קטן, להשפיע על מנת להשפיע, ורצה לעשות דבקות, תיקון על כל הכלים דלקבל על מנת להשפיע ולכן הכול נשבר. זו מערכת שהכינה את עצמה אלינו בצורה יפה מאוד, כדי שנוכל לתקן אותה כולה.

שאלה: כשמרגישים את הכוח של כל הכלי העולמי עד כמה שאנחנו יכולים להרגיש אותו, אז באמת מרגישים כוח לעשות את העבודה המיוחדת הזו של אהבה מעל השנאה. צריך כוח של הסביבה בשביל העבודה הזו, בשביל לסדר את האהבה מעל השנאה.

כן, זה לא פשוט. צריך כוח של סביבה שזה על ידי תרגילים, על ידי לימוד, על ידי הכנה באיזה אירועים.

שמעתי שאתם מכינים היום משהו מיוחד לכיבוד.

תלמיד: מקווה מאוד שהכול יסתדר כמו שצריך ונהנה גם מזה.

כל הדברים האלה הם חשובים.

תלמיד: בשלושת החודשים האחרונים התחלתי לעבוד עם הקבוצות בישראל ואני מבקר בהן. וישנה בעיה לא רק בישראל, אלא בהרבה קבוצות שלנו בעולם. יש קבוצה קטנה בארץ שממש מחזיקה בציפורניים, והכוח הגדול הזה של הכלי העולמי לא נוכח שם בכל רגע. אני בתור מי שאחראי על זה הייתי רוצה מאד שכל חבר בכלי הישראלי והעולמי ירגיש בכל רגע שהוא חלק מהכלי העולמי כולו, אבל זה לא ממש קורה. אם היה אפשר לעשות את זה, רק אני לא יודע איך.

היום זאת לא בעיה. אני רואה תכניות חדשות, מראים לך כל מיני דברים במנהטן, ברוסיה, באפריקה, באוורסט, בעמקי האוקיינוס, הכול אפשר לראות על המסך ואני רואה את זה במסך הרגיל שלי. אז למה להם זה לא אפשרי להתפעל? ממה אני עכשיו מתפעל? שאתם יושבים גם לפניי במסך שלי. אני לא חושב שיש בעיה בהתרגשות, בהתפעלות. אני רואה גם עכשיו שישנם כאן אנשים שישנים וכאלה שהם חצי רדומים וכאלה שבוערים ובקושי יכולים לשבת, אז יש ויש. אני לא יודע מה לעשות, לי נראה שזאת חשיבות המטרה.

תלמיד: אני מנסה לתאר איזו תמונה ואולי תוכל להרגיש דרכה יותר את המצב. יש קבוצה בישראל שהחברים קיבלו פתאום הודעה מהעירייה שבאים לסגור להם את המרכז. עכשיו החברים בשוק ולא יודעים מה לעשות, הם מתאספים לפתור את הבעיה. בדרך כלל מה שקורה שהבעיה מנהלת את הסיפור, והדברים האלה שאנחנו מדברים עליהם נשכחים, לא חוזרים ליסודות האלה, למה התאספנו ולא "מעל הפשעים תכסה האהבה" ולא שוויון בין שווים, כל הדברים האלה נשכחים.

אין דבר כזה נשכחים, אם זה נשכח חייבים לחדש, אין מה לעשות.

תלמיד: חייבים לזכור בצורה טכנית כל פעם שצריך להתחיל עם מה שלמדנו.

אתה זוכר איך בעל שם טוב התחיל עם האותיות, שהוא שכח? אין מה לעשות, אז איך אתה תעבוד? אני לא יכול, אתם יכולים לראות לפעמים לפי הטוויטר מתי אני קם, היום זה היה ב 23:15, התחלתי לעשות כל מיני דברים, יש הרבה, תיקוני זוהר ועוד. מה אני רוצה להגיד? תהיו עשר דקות בדרך לכאן עם האוזנייה. תראה מה שקבעו לנו אנשי כנסת הגדולה, ברכות, לנענע את האדם. אבל ברור שהקבוצות חייבות לחזק ולעורר ולדאוג.

קריין: כן, קטע מספר 3, רב"ש א' מטרת החברה ב'.

"צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם.

לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה.

ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם."

(רב"ש – א'. מאמר 1, חלק ב'. “מטרת החברה – ב" 1984)

זאת אומרת כדי לבטל את עצמי כלפי החברים אני לא צריך לחפש שום דבר חוץ מדבר אחד, כל הזמן לחפש בו משהו טוב, משהו גבוה ואז אוטומטית יוצא שאני מבטל את עצמי. אני לא צריך להתחיל להשוות במה אני גרוע, במה יותר, לא, רק לראות בו דברים טובים זה מספיק. זה יכול להיות ממש עבודה במשך היום. תנסו ככה להיות ואתם תראו כמה שזה מועיל, זה מאוד מנקה, מאוד מקדש את האדם.

שאלה: הערב יגיעו לכאן קבוצות ישראל, וכשאנחנו מדברים על קבוצות ישראל צריך להבין שהקבוצה בנויה מחברים יקרים, חברים שהדרך חשובה להם, המטרה חשובה להם, אבל הם נמצאים מיעוט בקבוצה, כי מה שמוגדר קבוצה בקבוצת ישראל זה רוב של נשים, נקודת החיבור בין הגברים לנשים מתקיימת ביום אחד שזה בזמן ישיבת חברים. אז החברים הגברים יושבים בחזית מול המסך, הנשים תומכות בהם בדרך כלל או מאחורה או בחדר הסמוך, אבל מורגש מאוד המשקל שיש לנשים בקבוצה בהתנהלות בקבוצה, בקבלת ההחלטות בקבוצה. בדרך כלל הן לא מתערבות בהחלטות אידיאולוגיות, בהחלטות שקשורות לדרך רוחנית, אבל הנוכחות שלהן מורגשת.

איך צריכה להיות העבודה בין הגברים לנשים, בין הנשים יותר נכון כלפי הגברים? גם בברורים האלה של קונפליקטים ועל כל פשעים תכסה אהבה, יש לא מעט מאבקי כוח בין נשים וזה משהו שמשפיע גם על הקבוצה, גם על הגברים.

אני לא יכול להגיד, בצורה קצרה אי אפשר כאן לברר את הכול. לי ניראה שבמשך הזמן זה מתיישב קצת יותר, מתחילים להבין יותר, הוותק בכל זאת אומר משהו, לפעמים לא כל כך שמים לב אם זאת אישה או גבר, איפה שזה שייך למקצוע אז בכלל זה מטושטש. אם אנחנו פועלים לא בעניין החיבור בינינו, לארגן את הקבוצה המאוחדת שממש הולכת כחלוצה קדימה, אלא קבוצה מסוג אחר, קבוצה להפצה אז אין הבדל בין גברים לנשים, דווקא ההיפך נשים שם יכולות לתת הרבה יותר מגברים.

לכן אני חושב שזה דברים שצריכים להסתדר עם הזמן, למרות שאצלנו זה יותר קשה מאשר בכל חברה אחרת כי האגו כל הזמן גדל. אני כל הזמן מכבד מאוד נשים ביכולת שלהן לתרום, להשפיע, אני מדבר על זה הרבה. מה יש עוד להגיד? זה מוכן לכול. אתה רואה ביקשתי ודחפתי את העניין של העיתון, את הפגישות שלנו פעם בחודש, חודשיים עוד כל מיני דברים שאפשר לעשות, אני מוכן. זה כוח שבלעדיו אנחנו לא מסוגלים.

בכלל, לא רק בגלל הכוח אלא בגלל שבכלל, תיקון העולם הוא בעיקר על ידי נשים, הגברים רק בונים את הגרעין הפנימי, את הקשר ביניהם ועם הבורא, אבל משם והלאה נשים כבר עובדות ומתקשרות ומולידות את הדברים. אני בעד ללמד אותן את כל המקצועות שלנו כולל הפצה כולל יציאה לקהלים הרחבים, ללמד אותן הפצה וחכמת החיבור, אני בעד להכניס אותן לכל השטחים. ממש אין הבדל. ההיפך יש כאלו מקומות, שטחים, עניינים שאישה יכולה לעשות את זה בקלות ולא גבר. תנסו, תמשכו אותן יותר ויותר.

קריין: קטע מספר 4 מתוך רב"ש ב', "מהו שהצדיקים ניכרים ע"י הרשעים, בעבודה".

"אם כוונתם היא לעשות נחת להבורא, הרי זה גורם, שאם הם רוצים להוסיף עבודה, הם נצרכים להוסיף בגדלות הבורא, כי כפי שיעור גדלותו יתברך, בשיעור זה הם יכולים להיבטל אליו ולעשות את כל מעשיהם רק לשם שמים. וזה כמו שאומר בזה״ק על פסוק ״נודע בשערים בעלה״, שכל אחד ואחד ״לפי מה שמשער בליבו״. אי לזאת, אלו אנשים שרוצים לעבוד לשם שמים, בכדי שיהיה להם חומרי דלק לעבודה, הם צריכים כל יום להשתדל להשיג בחינת אמונה בגדלות ה', היות שגדלות ה' זו שמחייבת אותם לעבוד בשבילו. וזהו כל התענוג שיש להם בעבודתם."

(רב"ש – ב'. מאמר 15 "מהו, שהצדיקים ניכרים ע"י הרשעים, בעבודה" 1989)

אני זוכר שהייתי קם ליד רב"ש, [אחרי] שישנו בלילה, למשל בטבריה או בעוד מקומות שהיינו, ואני הייתי צריך להכין לו מהר קפה, איפה הקומקום, איפה כל הדברים, והוא היה קם בצורה כזאת, שלא יכול, היה לו ממש קשה, לא בגלל שישן מעט, אלא אדם שנמצא בעבודה רוחנית פנימית גדולה, כל יום בשבילו לקום זה ממש צירי לידה. הוא צריך לחדש כל הזמן, הוא לא יכול מאתמול להכין להיום. הוא לא יכול להתעורר ולהתאושש כל כך מהר, יש לו הכבדה מאוד גדולה שהוא מושך מתוך שינה ליום חדש.

אני זוכר שהוא שם על עצמו את "חלוק החלאט", אחרי שירותים, אחרי שרחץ את עצמו, מתיישב, "נו, בוא נקרא משהו", ככה. שותה כוס קפה ולאט לאט לאט מתעורר. אבל העבודה הפנימית היא גדולה מאוד. וגם [תמיד] עם אותן השאלות, "למה קמתי, בשביל מה קמתי, איפה אני בכלל נמצא? מה רוצים ממני הכוחות האלו ומה אני רוצה מעצמי", וכל יום בכזאת צורה ממש.

לכן לא לחפש שיהיה קל. כל יום האדם חדש, זה הכוונה שאתה מגיע עכשיו לבירורים חדשים דווקא. ולכן מהערב אפשר להכין כל מיני דברים, שיבואו, שנוכל להתעורר. וטוב לדעת מראש. כשאתה קם, יש לך [לידך] משהו לקרוא, משהו לשמוע. והדברים האלה, אתה מקווה שהם יעזרו לך להתעורר. שאתה מסתכל עליהם, אתה רואה שאין שם שום טעם שהכנת אותם. "אני לא יודע איזה מטומטם הכין לי אותם, זה אני?" אבל זה טוב, אז לא להתייאש מזה.

שאלה: קודם אמרת שצריך להיות איזון בין אהבה לשנאה. האם יש איזה סימן או האם בכלל אפשר לדעת אם יש כיסוי של אהבה בסכסוך כלשהו? ואיך אפשר להבדיל ביניהם?

אתם צריכים להרגיש שיש כיסוי על השנאה, "על כל פשעים תכסה אהבה", הפשעים נשארים. תשבו ותדברו, "אנחנו היינו בסכסוך כזה וכזה, בוא ניזכר. ואז שוב ניזכר בכמה כאלו שהם התווכחו והם שוב חייבים להיזכר [בעניין] שהתווכחו, חייבים להיזכר ש"אני על זה, ואני על זה, ואני הייתי נגדו כך וכך וכך וכך".

להיזכר בכל הנקודות שעברו, ואחר כך באותה התלהבות, למה אנחנו מתחברים ואיך אנחנו הגענו למעלה מזה לחיבור, ועד כמה שאנחנו צריכים להודות לכל אותו הסכסוך שהיה לנו וכמה אנחנו הרווחנו מזה שאנחנו עלינו מעליו והתחברנו. ואז אתם מגלים גם את הסכסוך וגם את החיבור. וכך אתם מבינים למה הבורא [עשה] "זה כנגד זה עשה א-לוהים". ככה, בצורה יפה. מתוך זה מבינים שאין רע ואין טוב, אלא הכול בא כדי שנספוג את שתי ההבחנות הללו ונוכל להרגיש ביניהן את הבורא.

זה עובד בצורה פשוטה.

(ראו שרטוט) למעלה הבורא, כוח עליון ולמטה כוח תחתון הנברא. והבורא מסדר לך איזה דברים שליליים וחיוביים כאילו. ואתה עושה מלמטה אותו הדבר, מקבל אותם בצורה כזאת. איך אתה בונה?

כשאתה מחבר את שני דברים האלה, מימין פלוס ומשמאל מינוס, אתה בזה מרכיב למטה את דמות בורא. ובלי פלוס ומינוס אתה לא יכול לעשות את זה. ולכן אתה כל הזמן צריך לחזור לפלוס ומינוס הזה כדי לחדש אותם ולהיות מוכן לפעם הבאה. ושאתה בונה למטה את דמות הבורא זה יקרא "פרצוף" וכשאתה חוזר הלאה למצב הקודם זה "רשימו", וכך עובדים. בלי פלוס ומינוס, בלי הדברים המנוגדים האלה, אי אפשר להרגיש שום דבר, אי אפשר להכין שום דבר. בין הפלוס למינוס נמצאים ה"ניגודים".

שרטוט

שאלה: אני רוצה לשאול על שיטה הזאת ש"על כל פשעים תכסה אהבה". יש דעות שונות, ולמקובלים אני מבין יש שיטה שהם יודעים איך לחבר את הדעות השונות האלו ולקבל מעל זה החלטה נכונה.

אנחנו לא יכולים לחבר את הדעות.

תלמיד: מעליהן.

אנחנו יכולים להחזיק אותן יחד, להבין שככה הן באות מהבורא ואנחנו מקבלים אותן שככה הן באות. אנחנו לא נוכל לשלב אותן, אלא לחיות יחד איתן.

תלמיד: כן. אז פה השאלה, באיזה מקרים מדובר, על אילו דעות, על איזה פשעים מדובר שהאהבה מכסה, אתה יכול לתת דוגמה? או שעל כל דבר או שעל דברים מסוימים? זה משהו פרקטי או שזה רק לקבוצת מקובלים בעשירייה, או שגם העולם יכול?

קודם כל, זה לקבוצת מקובלים. ואם זה לקבוצת מקובלים אז אתה יכול ללמוד מהם גם על כל החברה האנושית. אבל אם אתה מגיע סתם לחברה אנושית אז איך אתה תלמד את זה שם? אתה צריך לחבר את זה לבורא.

אתה מגיע עכשיו לכמה עמים ורוצה לחבר ביניהם והם נמצאים בסכסוך, איך אתה תתחיל לעבוד איתם אם הם לא ירגישו את השורש המשותף שביניהם, שזה מגיע ממנו, ולמה מגיע מהשורש המשותף לכל אחד מהם מחשבות זרות להילחם עם אחרים? כדי שעל ידי התגברות מעל השורש הזה הם יוכלו להכיר בו?

תלמיד: זה מובן לי בעשירייה, בקבוצת מקובלים, אבל אנחנו יוצאים לעם, בכל כתבה בעיתון כתוב לנו שאנחנו מפענחים את המצב, הנה יש בעיות כך וכך, העם מפולג עוד מעט בחירות ואנחנו יודעים איך לחבר בין כולם. מה זה "יודעים"? הרי כל עוד בורא לא מתגלה איך? אז לא מובן לי מה אנחנו יכולים להציע? שיש בעיות מה השיטה שיכולה לחבר? אני מבין שיש תהליך חינוכי, זה לוקח זמן וזה בסדר, אז למה אנחנו כותבים פה ככה?

זה תהליך הסברתי, לא חינוכי. יש הבדל. תהליך הסברתי הוא לא צריך להיות ארוך, מספיק שניים, שלושה, חמישה אולי מקסימום מאמרים וברור יהיה לכולם מה קורה. אפילו פחות. זה תהליך הסברתי. תהליך חינוכי זה כבר דורש עבודה וזמן ומגע וכן הלאה.

תלמיד: נגיד יש בעיה באיזה חלק בעם או באיזה מפעל, לא משנה איפה, אני נותן להם הדרכה "אם תעשו 1, 2, 3, אז אתם תוכלו לקבל החלטה נכונה. כל אחד נשאר עם הדעה שלו ומעל זה אתם מקבלים החלטה". האם יש שיטה, דרך איך לקבל כזאת החלטה?

כן, אבל הם צריכים בכל זאת להבין שזה הכול נובע ממקור אחד. בלי מקור אחד אתה לא יכול להתחיל לחבר אותם. אז עם מה אתה בא אליהם?

תלמיד: זאת אומרת, אתה צריך להסביר להם שיש כוח העליון?

טבע.

תלמיד: טבע, ברור. אתה חייב להסביר שיש משהו מעל.

ודאי, מאיפה אתם? מהטבע. תראו מה שהטבע עושה. מצד אחד הטבע משתוקק לאינטגרציה של כולם וחייבים אנחנו להגיע לזה. מצד שני באותו התהליך שאנחנו מחויבים להיות מחוברים, באותו התהליך אנחנו נעשים יותר ויותר שונים ומרוחקים. אז מה עושים, בשביל מה לעשות, למה? כדי אם אנחנו נתחיל לחבר בינינו עד כמה שאנחנו שונאים, יהיה לנו כלי עצום, גדול. כל כלי וכלי בטכניקה יש בו שתי הבחנות מנוגדות. ככל שהוא מבדיל בין החלקיקים הקטנים, ביניהם, יכול להבדיל ביניהם יותר.

נגיד עכשיו מחפשים משהו בחלל, לא רוצה להיכנס לשמות וכן הלאה, אז בנו טלסקופ מיוחד. מה קורה עם הטלסקופ המיוחד החדש? מה שקודם ההבדל בין שני גופים בחלל היה נראה כמו ס"מ אחד מהשני, עכשיו נראים כמאה מטר זה מזה, ואז אנחנו יכולים לראות מה יש ביניהם ומה כל אחד וכן הלאה. מיקרוסקופים אותו דבר. מה זה מיקרוסקופ? ראיתי נקודה אחת, אני מסתכל דרך מיקרוסקופ "אווו יש שם לא נקודה, שם אלפי נקודות".

עכשיו מגלים לך גלקסיות חדשות. אומרים שעכשיו הגיעו למרחק 12 מיליארד שנות אור. ואז הם מתחילים לראות שמה שחשבנו, מה שאנחנו רואים סך הכל על השמים זה גלקסיה אחת שלנו, שביל החלב, זה הכול. פתאום אנחנו התחלנו לראות שיש מיליארד מיליארדי גלקסיות. כולם נשארו במצב כזה, זה נקרא שהתקדמנו? התקדמנו. מה התקדמנו? יש יותר מרחק, יש יותר רזולוציה, אפשר עכשיו ללמוד את הדברים.

גם כך אצלנו. כמה שאנחנו מתקדמים האגו שלנו יותר גדול, אנחנו מרגישים יותר מרוחקים. ילדים אומרים להורים אל תיגע בי, זה ענייני לא עניינך. זוגות גם אומרים, זה השטח שלי, השטח שלך, לכל אחד חדר משלו וכן הלאה. ועל ידי זה אנחנו יכולים היום להישמר. תראה מה שקורה עם המשפחות.

קודם היינו כולנו חיים בחדר אחד. היום מה זה? ארבע חדרים גם לא מספיק. זה תמיד כך. לכן צריכים להסביר את הדברים האלה שזה דווקא לטובתנו, רק צריכים למצוא, יחד עם זה את הקשר בין דברים. אבל זה שרואים שאנחנו מרוחקים אז אנחנו יכולים לבדוק מה בינינו דומה ומה שונה ואיזה קשר לעשות.

דווקא ההיפך. רק לא יודעים איך לגשת לזה. זה נקרא חכמת החיבור. וכולם יצטרכו את זה. כי עוד מעט לא יוכלו לדבר זה עם זה. גם עכשיו רוצים לדבר רק דרך הטלפונים. עוד מעט גם אותם יזרקו. בשביל מה לי? יש לנו עם מה לצאת. יש מה להסביר. אנחנו נהיה מאוד מאוד אקטואליים, מאוד מבוקשים.

תלמיד: אני מאמין שאפשר להסביר דברים כאלו. זה תהליך. אי אפשר בשעה ולא בכמה מפגשים, אבל נגיד שכן. אחרי שאדם מגלה שיש שתי דעות שונות, מגלה את הכוח, זה לוקח זמן. לפני זה, מה אתה ממליץ?

אחרי שהוא מגלה שיש שתי דעות שונות הוא צריך להיות שמח מזה שיש שתי דעות שונות כי עכשיו ביניהם הוא יכול להביא מישהו שמהפנט אותו עם שתי הדעות השונות. זה רק מראה שיש מקור ששם יש דעה אחת ואני יכול על ידי שתי הדעות השונות האלו להגיע אליו. תמיד זה כך. כמו שציירתי.

תלמיד: זה לוקח זמן. זה לוקח חודשים, אולי שנים ובינתיים צריך לקבל החלטות. מה אתה בכל זאת ממליץ, לפני שהגענו לזה, איך אפשר לקבל החלטה? האנושות היום פיתחה כמה צורות. יש דמוקרטיה שאפשר לפי הרוב או אפשר אולי לבחור בן אדם אחד שהוא פשוט קובע. כנראה שיש עוד כמה שיטות. עדיין, מה מומלץ לפני שעוברים את כול התהליך?

מומלץ לשמוע את החכמים. חכמים נקראים אלה שקשורים עם החכם. "חכם" נקרא בורא. אם הם מלמדים איך להתקשר לבורא, אז בינתיים אפילו שאני לא מקושר לבורא, כדאי לי להצטרף אליהם.

תלמיד: נגיד חבר מגיע לקבוצה ויש שם סכסוך והם צריכים לקבל החלטה. לפי מה הם מקבלים החלטה? עדיין האהבה לא מכסה את הפשעים, הם כבר נמצאים באיזה תהליך הסברתי .

הם מוחקים את כול מה שהיה קודם ועושים חיבור.

תלמיד: הם השתדלו לעשות חיבור ועדיין לא הגיעו לחיבור, אבל צריכים לקבל החלטה. באיזו צורה לקבל החלטה?

אם היינו בחיבור, איזו החלטה היינו מקבלים? חייבים לשנות את הגישה הזאת, הקודמת. אנחנו לא יכולים להתקיים כמו איזה משרד פרסום או משהו כזה. או שאנחנו הולכים לפי צורת ההשפעה, או לא.

אנחנו בעצמנו חייבים כל הזמן לחדש את נקודת הקשר, בכל פעם חדשה, חדשה, חדשה. למרות הסכסוכים ולמרות הניגודים.

תלמיד: אולי לא בכל דבר צריך לקבל החלטה לפי השיטה הזאת.

איזו החלטה? ההחלטה היא שאנחנו צריכים להתחבר, זאת ההחלטה. מה עוד יש אחרי זה? על מה עוד מחליטים?

תלמיד: אדם בחיים מחליט על הרבה דברים, גם בקבוצה וגם בהפצה, בכל תחום. נניח לאיזה מרכז לעבור, או האם להוציא עיתון או לא. בתל אביב למשל חצי מהקבוצה רוצה לעבור למרכז, וחצי לא. איך מקבלים החלטה? יש דמוקרטיה, זה ברור. אהבה וחיבור נמצאים בתהליך הזה, אבל עדיין כנראה שזה לא מספיק. אני מקבל הרבה החלטות ביום, ואני לא יודע איך לעשות זאת לפי החיבור. איך עושים את זה?

אם הם היו מחוברים, מה היו מעדיפים, לעבור למקום חדש או לא?

שאלה: בימי הרב"ש הייתה לכם קבוצה, היה בית כנסת, היו פעילויות, אז אני מניח שהיו לכם חילוקי דעות לגבי דברים גשמיים, קונקרטיים, נניח אם לקנות בירה או לא לקנות, לנסוע לטבריה או לא לנסוע לטבריה, לעשות שיפוץ בבית הכנסת או לא לעשות.

לא היו כאלה דברים בכלל.

תלמיד: אז מי החליט הכול?

הגבאי.

תלמיד: אם אין גבאי בקבוצה שהוא האחראי, זה יוצר בעיה.

בדברים הגשמיים האלה?

תלמיד: למשל יוצאים לצפון לעשות איזו פעילות חיבור. היו לכם דברים כאלה.

כמעט ולא היו.

תלמיד: מה היה קורה אם הייתה מתגלה מחלוקת בקבוצה בין החברים, שלא מסכימים על משהו?

זה לא היה. כי היו מפגשי קבוצה אצל כל אחד בבית לפי הסדר, אצל אחד, אצל השני, השלישי, ככה לפי רשימה. הגבאי שלנו, קראו לו "האחראי" ולא גבאי, הוא היה אומר "היום זה אצלך", "שבוע הבא אצלו", וזהו. לגבי נסיעות, לא נסענו. נסענו פעם אחת לטבריה, ופעם אחת עשינו מדורה ו"על האש" על גג של בניין בית חולים שהיה בבנייה.

תלמיד: בכל הקבוצות וגם בפתח תקוה יש המון גמישות בקשר לכל מה שקורה.

היום עושים פעולות פי אלף ממה שהיה, אז לא היו פעולות.

תלמיד: אולי זה יפשט את הדברים, אם יהיה לנו סדר ברור. שלא משנה אם אני גר בפתח תקווה, בחיפה או במוסקבה, יש סדר פעולות שאני יודע עליו, ואז זה אולי יחסוך הרבה סכסוכים גשמיים שהם לא הכרחיים.

אני מגיע לשיעור, כתוב אצלי איזה שיעור אתם רוצים, אם דיברו איתי על זה, או לא דיברו על זה קודם, ואני מקיים את זה. הביאו לי עכשיו גם עוד כל מיני פסוקים, גם בסדר. למה אני צריך להיות מעורב בכל דבר? על כל דבר יש אחראי, יופי, אני לא צריך להיות מעורב.

לעבור למרכז חדש או לא, זו באמת בעיה. אם הם לא יכולים להחליט, צריכים אולי לערב, למשוך לזה עוד קבוצות, מי שיכולים להגיד על זה משהו. צריכים לברר, כדאי או לא כדאי, ללכת לברור, ללכת אולי לעורך דין ולרואה חשבון, שיעשו להם כאלה וכאלה חשבונות. אולי שיבואו לכאן ואנחנו נעשה דיון, הקבוצה הקטנה תשב כאן, תסביר לנו את כל הבעיות שלהם, ואנחנו ביחד נדון על זה. אני אשמח שגם כך יפתרו בעיה.

שאלה: במקרה הזה למשל, נניח שלאחר כל הבירורים, חצי קבוצה נשארת עם הדעה שלה, שצריך לעבור מקום, וחצי עם הדעה שלה שלא צריך לעבור. מישהו צריך לקבל החלטה, האם זה אדם אחד שבוחרים אותו, או שמחליטים לפי רוב מסוים?

אני בכל זאת הייתי רוצה לשמוע את הדעות, הכוונה היא לרשום זה כנגד זה.

תלמיד: עשינו הכול, שמענו דעות ורשמנו. בדקנו עם עורכי דין ועשינו הרבה חשבונות. בהחלט זה לא פשוט לקבל החלטה כזאת, ועדיין מישהו צריך לקבל החלטה. לכן אני שואל, מי עושה את זה? אצל מקובלים זה ברור, מתגלה בורא ומובן להם איך לקבל החלטה.

זה ברור לך, אני לא יודע.

תלמיד: כך כתוב, אני לא יודע איך הם מקבלים החלטות. עדיין היה הסנהדרין, היו שם מאה עשרים איש, אני לא יודע אם הם קיבלו החלטה פה אחד או בדרך אחרת. אני כבר לא מדבר על ההסברה שלנו לעם, שם זה בכלל לא ברור איך זה יהיה, אבל פה אנחנו צריכים לבחור שיטה, סך הכול זה יקל עלינו.

אני לא מבין במה אתם עוסקים, לי ניראה שאפשר לעשות כך שהכול יתקיים בצורה פשוטה, ולא תגיעו למצב שאתם נחנקים מהרבה שאלות שצריכים לפתור אותן. אני לא ראיתי, אני לא יודע על מה מדובר, תביאו את הדברים כדי שנדע. תחליטו על שעה, תביאו מספר שאלות, מישהו שחושב כך ומישהו שחושב כך, משני הצדדים של הקבוצה, ונחליט, נראה איתם יחד.

(סוף השיעור)

---

1. "ועל כל פשעים תכסה אהבה" (משלי, פרק י', י"ב)↩