כושר יכולת הסברת מבנה העולם הרוחני, תלויה במבנה הנשמה, ולא מרמזת דווקא על דרגת השגת האדם; אין בזה גדלות או קטנות אלא תפקיד ♦ אך ורק כשנפתח לאדם חוש מיוחד – הנקודה שבלב, הוא מתחיל לראות את העולם, ולגלות בכלים שלו את התכונות וההבחנות עליהן כתוב בספרים ♦ ה"רשות מן השמיים" היא גילוי מתוך האדם, שמסוגל להביע את הדברים במידה הנכונה (גילוי טפח וכיסוי טפחיים", ובצורה הנכונה ♦ כל תלמיד קבלה, חייב לראות את עצמו משתתף במשהו בהפצה, כי בזה הוא מבטא את היכולת והרצון שלו להתקשר לאחרים ♦ מטבע הדברים, המקובל לא יכול להוציא מעצמו יותר מאשר מה שהקהל יכול לספוג ♦ יכולת הגילוי של המקובל, היא יכולת לקלוט את השיטה בצורה מערכתית נכונה, לדרג ולסדר אותה בתוך עצמו בצורה מדעית, אך לאו דווקא בצורת הגשה קלה; ואכן לעיתים ההגשה עצמה נעשתה בעזרת מקובל אחר, לדוגמא רבי שמעון בר-יוחאי ורבי אבא שכתב עבורו ♦ עד ספר הזוהר, לא היה חיבור קבלי המסודר באופן שיטתי וסדור ♦ כל יסודות החכמה התגלו כבר למקובלים הראשונים, וכל אלה שהגיעו אחריהם, מגלים את גילוייהם בדרגות עביות חדשות, על-בסיס השגות הראשונים.