שיעור בוקר 07.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א',

"הסתכלות פנימית", פרק ד', עמ' 18, ט"ז-י"ז

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', אנחנו נמצאים בעמוד 18, דף י"ח, "הסתכלות פנימית", פרק ד', אות ט"ז.

פרק ד'

אות ט"ז

אחר הצמצום והמסך שנעשה על הרצון לקבל,

הוא נפסל מלהיות כלי קבלה, ויצא מהמערכת

הקדושה, ובמקומו משמש האו"ח לכלי קבלה,

והכלי של הרצון לקבל ניתן למערכת הטומאה.

"אחר הצמצום והמסך שנעשה על כלי הזה שנקרא רצון לקבל, הוא נתבטל ונפרד ויצא מכל המערכת הקדושה, ובמקומו נתתקן אור חוזר להיות כלי קבלה. (כמ"ש בחלק ג'). ותדע, שזה כל ההפרש בין אבי"ע דקדושה, לבין אבי"ע דטומאה, כי כלי הקבלה דאבי"ע דקדושה הם מאו"ח, המתוקן בהשואת הצורה לא"ס. ואבי"ע דטומאה, משמשים עם הרצון לקבל שנצטמצם שהוא צורה הפוכה מא"ס. ועי"ז הם נחתכים ונבדלים מחי החיים שהוא א"ס."

שאלה: איך מתבטא אור חוזר בעבודה?

זהו רצון מהנברא כלפי הבורא לעשות טובה לבורא.

שאלה: מה השימוש שהאור החוזר עושה ברצון לקבל?

אור חוזר מתקן את הרצון לקבל, מכשיר אותו לקבלה על מנת להשפיע.

שאלה: אמרת שאור חוזר זה הרצון של הנברא לעשות טוב לבורא. למה זה נקרא אור חוזר, מה הוא מחזיר?

אור ישר בא מהבורא לנברא. אור חוזר הוא שהנברא רוצה להחזיר לבורא.

תלמיד: האם הבורא כביכול פועל ראשון כדי שנחזיר לו אחר כך?

אני לא יודע מה זה, "שנחזיר לו אחר כך". ודאי שהבורא הוא הראשון.

תלמיד: הוא קודם צריך להעביר לנו אור כדי שיתעורר בנו רצון להחזיר לו אהבה.

כן.

שאלה: למה אחרי הצמצום נפסלה המלכות מלהיות כלי קבלה ולא לפני?

איך לפני זה? באיזה תנאים היא יכולה להיות פסולה לקבלת האור?

תלמיד: הרי סיבת הצמצום הייתה שיש הבדל בין הכלי לאור, למה זה לא פסל?

יש הבדל בין הכלי לאור, זה נכון, אבל זו לא סיבת הצמצום. סיבת הצמצום היא שהכלי רוצה לקבל על מנת לקבל לעצמו. אבל אין סתם איסור על זה שהאור נמצא בכלל בבריאה.

שאלה: האם גם את הירידות שלנו אפשר לשייך לאבי"ע דטומאה?

הירידות שלנו לא שייכות לאבי"ע דטומאה מפני שאנחנו לא נופלים מגובה רוחני.

שאלה: הוא כותב, "ואבי"ע דטומאה, משמשים עם הרצון לקבל שנצטמצם". האם יש מציאות כזאת שמשתמשים עם הרצון לקבל שנצטמצם? איך זה קורה בכלל?

אחרי שהרצון לקבל הצטמצם אפשר לתקן אותו בעל מנת להשפיע. הוא הצטמצם בגלל שהיה לו רצון לקבל על מנת לקבל. אם הוא הצטמצם, אז אפשר להזמין עוד אור ולתקן אותו שלא יהיה כבר בעל מנת לקבל אלא בעל מנת להשפיע, ולהשתמש בו.

תלמיד: האם זה נקרא אבי"ע דקדושה?

כן.

תלמיד: אז מה זה שהוא מגדיר ש"ואבי"ע דטומאה, משמשים עם הרצון לקבל שנצטמצם"? האם אחרי הצמצום יש בכלל כלי דקבלה שמשתמשים בו עם הרצון לקבל?

אבל לא עם כל הכלים משתמשים, עם חלק כן ועם חלק לא.

תלמיד: אז מה זה אבי"ע דטומאה, האם הוא קיים בכלל במציאות, הכלים האלה קיימים בשימוש?

כן, ודאי. בתלמוד עשר הספירות אין את זה. אבל למדתי עם רב"ש את "עץ חיים" ושם יש ממש הרבה חומר על אבי"ע דטומאה, וזה מאוד מעניין איך הוא כותב על זה שם.

אות י"ז

האדם ניזון משמרי הקליפות, וע"כ משתמש

עם הרצון לקבל כמוהם.

"ובזה תבין שורש הקלקולים, שנכלל תיכף במחשבת הבריאה, שהיא כדי להנות לנבראיו. אשר אחר כל ההשתלשלות ה' עולמות הכוללים, שהם: אדם קדמון, ואבי"ע, ונתגלו הקליפות ג"כ בד' עולמות אבי"ע, דטומאה, בסוד זה לעומת זה עשה אלקים, אז נמצא לפנינו, הגוף העכור הגשמי שנאמר עליו, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, משום שכל יניקתו מנעוריו הוא משמרי הקליפות, שכל עניני הקליפות והטומאה, הוא ענין צורת "הרצון אך לקבל" שיש בהם, ואין בהם מהרצון להשפיע ולא כלום. ובזה נמצאים הפוכים הימנו ית', שהוא ית' אין לו רצון לקבל ח"ו כלל וכלל, וכל רצונו הוא, רק להנות ולהשפיע. וע"כ נקראות הקליפות מתים, כי בהפוך צורתם מחי החיים, נמצאים נחתכים ממנו, ואין בהם משפעו ית' כלום. וע"כ, גם הגוף הניזון ע"י שמרי הקלי', נמצא ג"כ נחתך מחיים, והוא מלא זוהמא. וכ"ז הוא משום "הרצון אך לקבל" ולא להשפיע, הנטבע בו. כי רצונו תמיד פתוח, לקבל העולם ומלואו לתוך בטנו. וע"כ רשעים בחייהם נק' מתים, כי מתוך שינוי צורתם עד לקצה משורשם, שאין להם מבחי' ההשפעה כלום, נחתכים הימנו ית', והמה מתים ממש. ואע"ג שמדומה, שגם הרשעים יש להם מבחי' ההשפעה, שנותנים צדקה וכדומה, אמנם כבר אמרו עליהם בזוהר, דכל חסד דעבדין לגרמייהו הוא דעבדין, שעיקר כוונתם הוא לעצמם ולכבודם, ע"ש. אמנם, הצדיקים העוסקים בתורה ובמצוות ע"מ שלא לקבל פרס, אלא להשפיע נ"ר ליוצרם, מזככים את גופם בזה, ומהפכים את כלי הקבלה שבהם, על בחי' ההשפעה. ע"ד שאמר רבינו הקדוש גלוי וידוע וכו' ולא נהניתי אפי' באצבע קטנה (כתובות ק"ד). ובזה נמצאים דבקים בו ית' ממש, להיות שצורתם שוה לגמרי ליוצרם, בלי שום שינוי צורה כלל. וזה שדרשו ז"ל על הפסוק, ולאמר לציון עמי אתה ודרשו בהקסה"ז אות ס"ז, עמי אתם בשותפות, אשר הצדיקים המה שותפים עם הבורא ית', בהיות שהוא ית' התחיל הבריאה, והצדיקים גומרים אותה, להיותם מהפכים כלי הקבלה, על כלי ההשפעה."

שאלה: האם התהליך הוא לא בהכרח כזה שאתה מתחיל כרשע גמור ומקווה שהדבר יתהפך לטוב? כי אין ברירה אחרת אלא להתחיל כרשע גמור.

לאט לאט אנחנו מתקדמים להכרת הרע, ואנחנו רואים שכולנו רעים רק ברצון לקבל הסופי.

תלמידה: האם כל נקודה שבה אתה מתחיל כרשע תתהפך בסופו של דבר לטוב?

זו לא חובה שיקרה. אבל אנחנו צריכים לפחות להכיר את הטבע המקורי שלנו שהוא כולו רע, היינו הפוך מהבורא.

שאלה: אם אנחנו לא עושים מאמצים להשיג את השתוות הצורה עם הבורא, אז האם זה נקרא שאנחנו מתים?

כן.

שאלה: בחלק הקודם אמרת שצריך להגדיר את הכלים שלנו. מה זה אומר?

לאיזו רמה או דרגה אנחנו מתייחסים ברצונות שלנו, לקבוע מי אנחנו, בקבלה או בהשפעה, ולאיזו דרגת קבלה ולאיזו דרגת השפעה אנחנו שייכים.

תלמידה: אמרת את זה ביחס לרצונות הגשמיים. איך אני יכולה להגדיר את זה ביחס לרצונות הגשמיים?

אלו שיש עדיין רצונות גשמיים הם צריכים להשתדל למדוד את עצמם בזה.

תלמידה: כלומר זו דרגה אחת ואחר כך עוברים לדרגה הבאה.

נכון.

שאלה: איך להגיע למצב שמתואר כאן, שאפילו באצבע אחת לא לקבל לעצמי תענוג?

זה כאשר כל ליבו, כלומר כל רצונותיו יהיו עסוקים בהשפעה.

תלמיד: האם זה מתוך מצב של דבקות בבורא?

כן.

שאלה: האם הצדיקים נופלים לאבי"ע דטומאה או שזה זה כנגד זה ברא אלוהים?

גם כן, הם גם עולים ויורדים.

תלמיד: הוא כותב שצדיק לא מקבל אף פעם כלום לעצמו, אז מה השימוש באבי"ע דטומאה, במערכת הזאת, אם הוא לא נופל וממש טועם מעל מנת לקבל?

אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא.

שאלה: הוא כותב ש"האדם ניזון משמרי הקליפות". בדרגת ההתפתחות שלנו לפני התיקון, האם יש מקום בחירה לא לקבל מהקליפות?

לא.

שאלה: האם הטומאה היא אור חוזר בלי מסך?

כן.

שאלה: האם האדם צריך להבין באיזו קליפה הוא נמצא?

האדם צריך להכיר בזה, כן.

שאלה: כשכל הרצונות של האדם הם בעל מנת להשפיע, איך הוא רואה את עצמו האם כצדיק או כרשע?

אם מדובר על רצונות בעל מנת להשפיע, אז אין לו שום יסודות לראות את עצמו לא כצדיק ולא כרשע, הוא רואה את עצמו כאדם גמור, שלם, כצדיק גמור אפשר לומר. אבל מה השאלה בכלל?

תלמיד: מהי התפיסה של אדם כזה, האם הוא רואה את עצמו מרוחק או מקורב לבורא? האם הוא רואה את עצמו מתוקן או רואה את הקלקול?

לא יודע, עוד לא הייתי במצב כזה.

שאלה: כשהבורא ברא את החומר מרצון לקבל, האם החומר הזה מהתחלה בהכרח היה חייב להפוך לקליפה?

כן, כי בלי זה לא נדע מה זה טוב ומה זה רע, מה זה לקבל, מה זה להשפיע, לא יהיו לנו שום הבחנות. לא יהיה הבדל בין בורא ונבראים.

שאלה: מה זו טומאה?

טומאה היא לקבל על מנת לקבל.

שאלה: כשמשנים צורה כלפי הבורא, אז מה קורה עם הצורה שהייתה לי ששיניתי אותה?

אתה שינית אותה, היא כבר נעלמת.

תלמיד: האם זה לא כמו רצון, שהרצון נשאר ועולים מעליו?

גם כאן זה אותו דבר.

שאלה: הייתי רוצה לקשר את מה שקראנו לתפילה. האם אנחנו צדיקים כשאנחנו מעלים תפילה מתוך הכלי? או מתי אנחנו יכולים להיות צדיקים?

מתי שאנחנו דומים לבורא.

שאלה: מהי היגיעה שצריך לעשות כדי להיפרד מהרצון לקבל?

אנחנו צריכים להשתוקק להתחבר עם החברים ודרכם להתחבר עם הבורא בכל מה שאפשר.

שאלה: איך להשתמש בקליפות כדי להשפיע ולא שהקליפות ישפיעו עלינו?

פשוט להמשיך לעבוד איתן. עוד קצת ועוד קצת לכופף אותן, עד שמתחילים להשתמש בהן בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם המסך זה הצמצום על הרצון לקבל?

כן.

שאלה: כשהאדם הולך בדרך כדי לרכוש את תכונת ההשפעה, זה דומה לזה שהוא חופר בור מים שיש שם יותר ויותר אבנים, והוא מגיע לכזה מצב קיצוני שהוא לא מוצא שום טיפה של מים בשבילה הוא חופר את הבור, והוא לא יודע איך להתקדם, הוא לא יודע מה לעשות עם האבן הזאת שהוא מצא. איך להמשיך?

להתפלל.

שאלה: אם אני מכוון את הרצון לקבל שלי עם כוונה על מנת להשפיע לאחרים, לטובת האחרים, אז האם אני מקבל כלי קבלה על מנת להשפיע וזה הופך לכלי מדידה לאור חוזר?

כן.

שאלה: האם חזרה בתשובה גורמת לעלייה ממדרגה אחת לאחרת?

כן.

שאלה: אנחנו לומדים תע"ס, זה חומר מצוין שמסביר בצורה מערכתית כל שלב ושלב, להבדיל מרב"ש ששם מרגישים את הלב. מתי אני צריך ללמוד לחבר את הרגש לשכליות מתוך ההנחיות שאנחנו מקבלים מ"תלמוד עשר הספירות", האם זה בעתיד, זו ההתפתחות העתידית שלי או שלנו כעשירייה?

כבר עכשיו אתם יכולים להשתדל לעשות כך.

שאלה: איך אדם צדיק יכול לרצות לסיים את העבודה מבלי שזה יהיה למען עצמו?

הוא כל הזמן חושב איך לסייע לאחרים. ואז ממה שהוא דואג לעצמו נשארת לו רק נקודה אחת, מאיפה שהוא נובע, וכל יתר הפעולות שלו הן רק עבור האחרים, והוא רק נקודת אחת.

(סוף השיעור)