שיעור בוקר 06.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום בעולם", עמ' 467

למה אנחנו קוראים את המאמרים האלה? כי בעצם הם נותנים לנו פרספקטיבה, תמונה שאנחנו צריכים להגיע אליה. לא רק אנחנו בתוך העשירייה ובין העשיריות, אלא בכל העולם, באנושות. כי אנחנו כבר נמצאים במצב שאנחנו רואים שכולנו נמצאים באיזשהם תהליכים כלליים, גלי חום, וירוס הקורונה, ויהיו עוד כל מיני בעיות.

אנחנו כבר יודעים שמה שהיה כבר לא חוזר. זה יתקדם ויתקדם עד שהטבע, הטבע בגימטרייה א-לוקים, ילחץ עלינו מכל מיני כיוונים כדי להכניס את כולנו לעיבור, מה שאנחנו לומדים, את כל האנושות. ודאי שלא בדרגה כזאת כמו שאנחנו, כי אנחנו צריכים להיכנס לזה ברצון, בבחירה, בנטייה מעצמנו, אבל אנחנו נהיה כראש של אותו זירעון שאחרינו כל האנושות נכנסת גם לעיבור וכך נתקדם.

לכן אנחנו קוראים את המאמר הזה "תנאי החיים של הדור האחרון", כי הם צריכים עוד מעט להתגלות. רוצים או לא רוצים, זה לא חשוב, זה יתגלה בינינו.

קריין: עמוד 467. "כתבי בעל הסולם". מאמר "השלום בעולם". אנחנו בטור א' למטה. כותרת "תנאי החיים של הדור האחרון".

תנאי החיים של הדור האחרון

..". ראשית צריך כל אחד להבין היטב, ולהסביר לסביבה שלו, אשר שלום החברה, שהיא שלום המדינה ושלום העולם - תלויים זה בזה לגמרי, כי כל עוד שחוקי החברה אינם משביעים רצון לכל יחיד ויחיד שבמדינה, ומשאירים מיעוט בלתי מרוצה, מהנהגת המדינה, הרי המיעוט הזה חותר תחת הנהגת המדינה ומבקש להפילה." זאת אומרת אין כאן ברירה, אנחנו חיים במציאות שהיא כולה עגולה, כולנו תלויים זה בזה, אי אפשר לחלק את כדור הארץ לחלקים. אם אנחנו מגיעים למצב הסופי, התיקון הוא חייב להיות בכולם, ולכן השלום הוא חייב בסופו של דבר לשלוט בכל העולם, בין כולם. ואין אז שום הבדל בין האנשים, בין חלקים שביניהם, בין קבוצות שביניהם, כלום, אלא כולם נכנסים לאותו חוק של הטבע. לא איזו מפלגה, לא הממשלות, האו"ם ועוד כל מיני כאלו קובעים לנו את הסדר שאנחנו צריכים לחיות לפי זה, אלא הבורא מגלה את הטבע שלו, טבע של השפעה, את השלום, השלמות על כולם, ואנחנו, קודם באונס ואחר כך ברצון, נכנסים לקיום של החוק הזה וכך מתקיימים. זה התנאי של הדור האחרון.

הוא נקרא אחרון לא מפני שהכול נגמר, אלא כי אחריו אין יותר התפתחות, רק לכיוון אחד, שאותם החוקים של הדור האחרון, של החיבור עד האהבה, הם צריכים להתפתח בכל העולם. אני מאוד מקווה שאנחנו עוד נראה את תחילת ההתפתחות הזאת בנו וגם בעולם הזה, מאין ברירה. כמו שכתוב "קודם באונס ואחר כך ברצון", כך יהיה.

"ואם אין כחו מספיק להלחם עם הנהגת המדינה פנים בפנים - הריהו צודה להפילה בדרך עקיפין, כגון לשסות המדינות זו בזו, להביאם לידי מלחמה, כי טבעי הדבר שבעת מלחמה יתוספו עליהם הרבה בלתי מרוצים, אשר אתם יש להם תקוה להשיג רוב מכריע להפיל הנהגת המדינה. ולהקים הנהגה חדשה נוחה להם, הרי ששלום הפרט הוא גורם ישיר לשלום המדינה." אם אנחנו רואים שנשארים חלקים בכל מדינה ומדינה שהם לא מרוצים מהמשטר, בטוח שהם ישתדלו להגדיל את כוחם, מספרם, ובסופו של דבר להפיל את המשטר הנוכחי ולשלוט במקומו. וכך אנחנו רואים שכל פעם זה קורה במשך כל ההיסטוריה האנושית. "ולא עוד אלא אם ניקח בחשבון את אותו החלק הנמצאים תמיד במדינה אשר המלחמה היא אומנותם, וכל תקוות הצלחתם, כמו מלומדי המלחמה, והעוסקים בהספקת צרכי החימוש - שמבחינת האיכות החברתית הם מיעוט חשוב מאד," כי יש בהם כוחות. הם מאורגנים, הם שייכים לצבא. "ואם עוד נצרף עליהם את המיעוט שאינם מרוצים, מהחוקים הקיימים הרי לפניך בכל שעה רוב בנין גדול המשתוקקים למלחמות ולשפיכות דמים."

מה הוא רוצה להגיד? תמיד יש בכל מדינה ומדינה אנשים שמרוצים ולא מרוצים, פחות ויותר, מקצה עד הקצה. לכן הוא אומר שלא יכול להיות שלום במדינה, שלום בעולם, כל עוד לא נפתור את הבעיה הזאת, שכולם יהיו מרוצים. כי הרצון זה יסוד של כל הבריאה, הרצון חייב להרגיש שהוא נמצא בסיפוק שלם, זה התנאי של הדור האחרון. אז מתי אנחנו יכולים להגיע לסיפוק השלם שבדור?

"הרי ששלום העולם ושלום המדינה תלויים זה בזה. ואם כן נמצא בהכרח, שאפילו אותו החלק שבמדינה אשר מרוצה כעת מהחיים הקיימים שהם הזריזים והפקחים - עדיין לפניהם דאגה רבה לבטחון חייהם מחמת המתיחות מאותם החותרים תחתיהם.

ואם היו מבינים את ערך השלום האמור, היו שמחים לקבל בהחלט סדרי החיים של דור האחרון, כי כל אשר לו יתן בעד נפשו."

אנשים לא מבינים עד כמה כל בניית החברה הזאת שהם נמצאים בה, היא לא תיתן לנו אף פעם מנוחה, ותמיד אנחנו נהיה בכל מיני מאורעות ומעברים ואף פעם לא יהיה שלום. כי אנחנו לא יכולים להגיע בסיפוק רצונות כזה לכל אחד ואחד, שאדם יהיה רגוע ולא ירצה שום דבר חוץ מזה, אלא רק אם מגיעים לרצון להשפיע. אבל ברצון לקבל תמיד אנחנו נהיה במאבקים, וכמה שהעם מתקדם יותר הוא יהיה מחולק יותר להמון מפלגות, להמון חלקים, לקבוצות, ולא תהיה שום מנוחה בחיים שלהם.

שאלה: למה בטבע שלנו אנחנו עם תכונה למלחמה?

כי אנחנו ברצון לקבל. מלחמה זה לא הטבע שלנו, אלא הטבע שלנו זה רצון לקבל, ורצון רוצה למלא את עצמו עם מה שהוא רוצה, עם מה שהוא מרגיש כחיסרון. אז אנחנו חייבים להגיע למצב שאנחנו ממלאים את הרצון שלנו, ואין לנו ברירה, אנחנו לא נרגע עד שנמלא את הרצונות. ומי שיותר בתוקף, זה נקרא אדם יותר גדול.

שאלה: הוא כותב "ואם היו מבינים את ערך השלום האמור, היו שמחים לקבל בהחלט סדרי החיים של דור האחרון". זה פרדוקס, הם לא מבינים כלום, אתה רואה שלא קורה כלום, אף אחד לא מבין, אז מה עושים?

אתה לא יכול לשנות את חוקי הטבע. אתה צריך רק ללמוד איך נכון להשתמש בחוקים האלו. אם הם רוצים לשנות את חוקי הטבע, זה כמו שהיה עם הקומוניזם, עם המרקסיזם, עם כל מיני סוציאליסטים, כמו שהיה עם כל אלו שנמשכו לאיזשהו רוגע סוציאלי. זה בעצם כל המושג של השמאל.

הם צריכים להבין שרוצים להגיע לזה, גם אני רוצה להגיע לזה, אבל על ידי קיום חוקי הטבע ולא נגד הטבע. אתה לא יכול לעשות כאן משהו יותר מלאכותי, אתה לא יכול לעשות מלאכותי שום דבר. מה, "בואו נקשור את עצמנו, בוא נהיה קרובים, חברים"? אתה לא יכול. אלה אנשים לא מציאותיים שחושבים שיכולים לשבת יחד אלו עם אלה, שיכולים לעבוד, לחיות יחד במדינה אחת, בגבול אחד אלו עם אלו. אם זה לא מתפוצץ עכשיו, זה יתפוצץ מחר. אבל זה חייב להיות תיקון מבפנים, ולא שאתה עושה איזשהם גבולות מבחוץ ואומר שככה זה יהיה טוב. זה כמו שמשתדלות לעשות כל המפלגות.

תלמיד: לא ברור לי המשפט שאמרת, "קודם באונס ואחר כך ברצון". אז מה הציפייה פה?

הציפייה היא רק בדבר אחד, שיבינו שהכול תלוי בשינוי האדם, זה כל העניין. אתה צריך להפעיל השפעה על בני אדם, חינוך, ואז על ידי זה לאט לאט, זה לא פשוט, כמו שאתה רואה שאצלנו זה קורה. אנשים כאילו רוצים אבל הם רואים עד כמה הטבע שלהם הוא לא נותן להם את זה לעשות. אם תשאל כל אחד מאלו שנמצאים עכשיו איתנו בשיעור, כל אחד רוצה שזה יקרה לו, "אני רוצה להיות משפיע. אני רוצה להיות בכוח ההשפעה. אני מוכן לכל דבר", כל אחד אומר, אבל שיהיה מסוגל לעשות זאת, לא. צריכים לעבור הרבה שלבים עד שהאור העליון משפיע פעם אחר פעם, ואז אנחנו נוכל להתקרב זה אל זה.

תלמיד: זה התהליך שאנחנו עוברים, כולנו עוברים.

בסדר, אבל את התהליך הזה אתה צריך להפעיל בכל העולם, לא כמונו, כי כולם לא כאלו אגואיסטים כמונו, אנחנו המיץ של האגו, ממש, ריכוז של האגו, הכי גרועים, וצריכים לעזור לכולם.

תלמיד: בעל הסולם לא נשמע אופטימי כל כך לפי מה שכתוב פה. אתה, באופן אישי, שהיית תלמיד של הרב"ש, אתה אופטימי היום בדור האחרון, בתקופה הזאת?

אני אופטימי לא בגלל שאני רואה אותך, אלא בגלל שאני רואה את כוחות הטבע שפועלים על כל האנושות. אני אופטימי בגלל שאני רואה שהבורא התחיל לעבוד איתנו, עם כל האנושות בצורה רצינית וקצרה.

תלמיד: יותר צרות.

כן, מה אפשר עוד לעשות. ולא צרות איתנו אלא נגד האגו שלנו, יותר מדויק. לכן אני בטוח שהוא יצליח וצריך עוד קצת זמן, ואנחנו צריכים לפעול מהצד השני על ידי הסבר.

תלמיד: בעזרת השם.

אם אתה אומר בעזרת השם, אני כבר בטוח שנצליח.

שאלה: את מאבקי הכוחות בתוך הרצון לקבל שעכשיו קראנו, זה גם הבורא מנהל?

ודאי, אלא מי?

תלמיד: כי זה נראה שזה כאילו חוקי הרצון לקבל.

חוקי הרצון לקבל, והבורא אומר "בראתי יצר הרע", הבריאה הזאת עדיין נמשכת. והוא משנה אותה ומלמד אותה ומתקן אותה בשבירות ובכל מיני תיקונים, זה מה שהוא עושה, אלא מה, יש עוד כוח שפועל?

תלמיד: לאיזו מטרה? זה נמתח כל כך הרבה שנים, אלפי שנים.

להכרת הרע, עד שבני אדם יגיעו להכרת הרע האמיתית.

שאלה: מה מאפיין את הדור האחרון, זה שיש יותר קבוצות נגד קבוצות ומדינות נגד מדינות, או שזה האדם שמגיע למיאוס מהרצון לקבל?

הרבה פרטים. הדור האחרון זה קודם כל בגלל שהתוכנית הכללית של הבריאה הגיעה למצב שהיא צריכה להתממש בדרגת העולם הזה, לא ברוחניות. מי שעולה לרוחניות הוא רואה את העתיד, בשבילו העתיד מושג בדרגה הרוחנית, אבל מי שנמצא בגשמיות הוא רואה את הגשמיות, זה כאילו מעל העננים ולמטה מהעננים, שני דברים שונים. אנחנו הגענו למצב שהבורא רוצה לרדת לרדת לרדת יותר ויותר לקרקע, לבני אדם שבעולם הזה. וההתקרבות שלו היא מאוד מסוכנת, כי זה כוח השפעה שהוא מנוגד לכוח הקבלה, ואז אנחנו נרגיש שנמצאים ממש בהתפוצצות מבפנים ומבחוץ, זה פלוס ומינוס שמגיעים בקשר של קצר ביניהם. לכן לפי זה קובעים, ובעל הסולם רואה בכלל מהנקודה הסופית, שדורנו נכנס לתקופה שנקראת "דור האחרון".

היסורים לעומת התענוג בקבלה עצמית

"והנה, כאשר נסתכל ונתפוס בשכלנו היטב את תכנית הנזכרת - נראה שכל נקודת הקושי הוא בשינוי טבענו, מן הרצון לקבל לעצמו, עד לרצון להשפיע לזולתו. כי המה ב' דברים המכחישים זה את זה, אמנם בהשקפה ראשונה נראית התכנית דמיונית, כדבר שלמעלה מהטבע האנושי. אבל כאשר נעמיק בדבר נמצא, שכל הסתירה - מקבלה לעצמו להשפעה לזולתו - אינה אלא פסיכולוגית בלבד, כי למעשה בפועל אנו משפיעים לזולתנו בלי טובות הנאה לעצמנו."

אנחנו בכל זאת פועלים ובכל זאת נותנים ומקבלים, רק יש כאן איזשהו שקר שאנחנו רואים בעינינו מה קורה, שכאילו אני מקבל ונותן, וזה הכול כאילו לטובתי, לא לטובתי, איך אנחנו מסתדרים כאן. יש הרבה אנשים שחושבים שלזה אפשר להגיע על ידי חינוך, שניקח את כול המסות האלו של בני אדם ונעביר אותם דרך חינוך סוציאליסטי, שמאלני, לא חשוב מה, ואז נגיע למצב שכל אחד יאהב את השני, יתחבר לשני, גם נבטל את הרכוש כמו שאומר מארקס ועוד כל מיני. שום דבר מזה לא יקרה ולא קרה, הפוך, זה מביא לנו עוד ועוד בעיות נוספות.

שאלה: אז איזה חינוך אנחנו כן צריכים?

אנחנו צריכים חינוך לפי מה שאומרת חכמת הקבלה, על ידי מאור המחזיר למוטב, לא על ידי איזה שפיץ שצועק שם מהבמה באו"ם או בכנסת או בכל מקום בעולם שהוא יודע מה לעשות. אנחנו צריכים את המאור המחזיר למוטב שברא אותנו בצורה כזאת ולכן יודע באיזו צורה ואיך להעביר אותנו למצב מאוזן, מעל מנת לקבל, לזה שנהיה מקבלים אבל בעל מנת להשפיע ובצורה עגולה עם כולם. לא שאחד ישנה, וישנה את האחד, אלא שכולנו בהדרגה בצורה מאוזנת משתנים, משתנים ועולים.

תלמיד: מה האלמנט הזה של המאור המחזיר למוטב עבור האדם הפשוט, מה הוא צריך להבין?

הוא ירגיש בשכל וברגש שלו שכדאי לו לעשות את זה. כמו שאנחנו לומדים, אפילו חיות לומדות, אפילו עצים לומדים, ואפילו הדומם, אמנם אנחנו לא יודעים למדוד את זה, אבל גם הוא לומד ויש לו איזו [הרגשה]. כמו שגילינו שצמח מרגיש האם מי שמתקרב אליו הוא אדם טוב או שעושה לו רע, גם אבנים כך מרגישות. זאת אומרת אנחנו צריכים רק להסביר את זה לבני אדם ולעורר אותם לשינוי.

תלמיד: מה ההבדל בין התועלת אם יגיד לי מישהו מהאו"ם או בטלוויזיה לבין תועלת מהמאור המחזיר למוטב?

הם משתמשים בכוחות שונים. מהאו"ם הוא רוצה להשפיע עליך מהכוח שלו, כאילו שהוא בעצמו מתוקן, ואפילו שלא מתוקן או כן מתוקן, באיזה כוח הוא משפיע, באיזה כוח הוא רוצה לשנות את הטבע שלך? קודם כל אנחנו צריכים לקבוע שכולנו אגואיסטים, ובצורה כזאת כל אחד רוצה רק לאכול את השני. עכשיו השאלה, איך אנחנו משנים את עצמנו מהרצון לקבל, זאת אומרת מלבלוע את השני, מלשלוט על השני, לרצון להשפיע, לגרום לכולם טוב.

תלמיד: זה ברור, אבל אם אני רוצה להשתנות עכשיו, מה ההבדל אם אני משתנה על ידי אותו שפיץ?

אתה לא משתנה אלא רק האור שברא לך את הרצון לקבל, אותו האור יכול לשנות לך את הרצון לקבל, שהוא יהיה בכוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: למה האור לא פועל עליי אם הרצון שלי הוא להשתנות בכל מקרה?

האור לא פועל, הוא צריך לעבור דרך בני אדם בשרשרת אליך, כי זו מערכת, אנחנו כולנו כלולים במערכת שנקראת "אדם", שצריכה להדמות לבורא, לכן היא נקראת אדם. אז האור צריך לעבור דרך המערכת, דרך אותן השכבות שכבר מתוקנות ולבוא אליך ולתקן אותך, שגם אתה תצטרף לאותו חלק מתוקן במערכת האדם. אף אחד חוץ מהמקובל לא יכול לעשות זאת, להסביר ולברר את זה לכולם, אף אחד, לכן הכול תלוי באלו שנמצאים בנטייה ישר-אל.

תלמיד: כלומר תיקון יכול לקרות רק על ידינו בעולם?

כן. וככה זה יקרה, זה ברור.

קריין: אנחנו בעמוד 468 טור א'.

"כי הקבלה העצמית, אף על פי שמתוארת אצלנו בצורות שונות, כגון רכוש, קנינים מחמדי הלב, העין, והחיך וכדומה, הרי כל אלה מוגדרים רק בשם אחד: "תענוג", באופן שכל עיקר הקבלה לעצמו שאדם מתאוה, אין זה אלא שרוצה להתענג.

ועתה, צא ודמה לך אם נקבץ את כל שיעורי התענוג שמשיג האדם במשך שבעים שנותיו לצד אחד, ונקבץ את כל הצער והיסורים שסובל, לצד השני, עד כדי שאילו היה החשבון לנגד עיניו - היה מעדיף שלא להוולד."

זאת אומרת אם הכול היה ברור לנו, מה הסבל לעומת התועלת, אז ודאי שהיינו בוחרים בתועלת, אפילו לשנות את הטבע שלנו לעל מנת להשפיע, ואפילו שנהיה כולנו קרובים זה לזה ונדאג אחד לשני, היינו מסכימים לזה. למה מסכימים? כי אין ברירה, אנחנו רואים לפי התמונה הכללית עד כמה האנושות סבלה וסובלת ותצטרך לסבול אם לא תסכים. זאת אומרת הכול תלוי אך ורק במערך ההפצה, ההסברה, השכנוע. נקווה שנוכל להגיע לזה.

"ואם כן הוא הדבר, איזו קבלה לעצמו משיג האדם בעולמנו, אם נניח שמשיג עשרים אחוז של תענוג בחייו, לעומת שמונים אחוז ייסורים, הרי, כשנעמיד זה מול זה, יישארו שישים אחוז ייסורים ללא שום תמורה.

אמנם, כל האמור הוא חשבון פרטי, כשאדם עובד לשם עצמו, כי בחשבון כלל עולמי, הפרט מייצר יותר ממה שמקבל לקיומו ולהנאתו. אם כן ישתנה הכיוון, מקבלה עצמית להשפעה - או אז יהנה הפרט מכל התפוקה שמייצר, בלי יסורים מרובים."

זאת אומרת, ככל שאנחנו מרחיבים את ההשתתפות שלנו בכזו מערכה, בכזה קשר, בהשפעה הדדית זה אל זה, אז ודאי שיותר ויותר אנשים ירגישו עד כמה כל העולם כדאי להם.

אני לא רוצה לדבר הרבה כי זה יַדמה כאילו שאני עושה כאן איזו הפצה לדור האחרון אבל זה מספיק כדי לשכנע אותנו לפחות. כי אנחנו מדברים לא מצד זה שיש ייסורים או אין ייסורים, אנחנו מדברים מצד חוקי הטבע, שאפילו שסובלים או לא סובלים, אבל חוקי הטבע בסופו של דבר הם ישכנעו אותנו, הם ילחצו עלינו, הם יביאו אותנו דרך כל מיני ייסורים יותר ויותר גדולים, עד שאנחנו נרצה שהטבע שלנו יהפוך מרצון לקבל לעל מנת להשפיע ואז נגיע לגמר תיקון.

שאלה: מה ההבדל בין השינוי מקבלה להשפעה שאנחנו בעלי נקודה שבלב צריכים לעבור לבין ההיפוך מקבלה להשפעה שהעולם צריך לעבור?

אנחנו רוצים לעבור את זה מתוך הייסורים שלנו, ייסורים שלנו, שהסבל שלי הוא מזה שאני נמצא בעל מנת לקבל. לא מהכוחות של החברה ולא כל כך מהבעיות שאני רואה בעולם, אפילו שאין בעיות, אלא אני עושה חשבון מפני שכך זו הנשמה שלנו, שאנחנו מרגישים בעיות ברמה הרוחנית יותר. אני לא רוצה להישאר בעל מנת לקבל, כמה שאפשר לדמיין את זה. אני רוצה להשיג את הבורא, כמה שאני מבין שזה על מנת להשפיע ואני נמצא הפוך ממנו. אז אני צריך להגיע למצב שעל מנת להשפיע בשבילי נעשה יותר ויותר רצוי מעל מנת לקבל, מפני שזה הטבע של הבורא ואני רוצה להיות בדבקות אליו וכן הלאה וכן הלאה.

זאת אומרת המטרה שלנו נראית אחרת, האמצעים להגיע למטרה הם אחרים, ולכן יש הבדל בין מה שאנחנו מתעסקים בתיקון לבין מה שמתעסק העולם. כי אנחנו גלגלתא ועיניים, אנחנו משתוקקים לדרגת הבינה, העולם הוא דרגת המלכות, הוא משתוקק רק למלא את עצמו. או יותר נכון שאם הם משתוקקים אז משתוקקים לדרגת כתר, אבל לא מבינים שבדרך צריכה להיות בינה. אז אנחנו עושים את הקשר הזה בין מלכות לכתר על ידי זה שמקיימים את עצמנו בצורה נכונה בבינה ואז מלכות תעלה לדרגת הכתר וזה התפקיד שלנו.

תלמיד: זה נשמע כאילו צורת ההשפעה של העולם היא בכלל לא צורת השפעה, היא פשוט צורת קבלה.

הם לא מסוגלים להיות בהשפעה, מה אתה דורש מהם, הם לא מסוגלים, איך יכול להיות? לגמרי אין להם שום קשר להשפעה, הם לא מבינים. הם מבינים השפעה, שאנחנו נעשה עוד משהו בחוקים גשמיים, אבל להבין שיש איזה כוח עליון והוא דורש, ולא בצורה כמו בדתות ואמונות, אלא שהוא דורש מאיתנו ממש להיות בצורת השפעה בפועל, לא שאני נותן למישהו, למשהו, כדי שיהיה לי עולם הבא או משהו, אלא שאני צריך לעשות את הטבע שלי בצורה כזאת, את זה אין. זה אח"פ, אח"פ זה כלים דקבלה, ולכן הם לא יכולים להתכלל מתכונות של השפעה.

שאלה: לעולם יהיה את הסנדוויץ' הזה שאנחנו תמיד מדברים עליו של מצד אחד קבלה ומעליו השפעה או שזה יהיה רק צד אחד?

הוא ישמח לגלות שישנם כאלה שהוא יכול לתפוס בהם ולהגיד "נלך, אנחנו אחריכם". זה מה שכתוב, שכל באי עולם יתפסו את אלו שיכולים לגשת לתיקון וכך ילחצו עליהם וילכו אחריהם.

תלמיד: וכשכבר יקרה בו התיקון הזה, זה יהיה מתוך "טוב לי להשפיע" בתוך הרצון לקבל, או שבכל זאת כמו אצלנו זה יהיה רובד אחד של קבלה שמתנגד להשפעה ורובד עליון יותר של השפעה ששם בעצם אנחנו מעל הדעת מה שנקרא?

תן לאור העליון להשפיע על כל השכבות של הרצון לקבל וכל השכבות האלה יתעלו עד דרגת הדבקות השלמה. אמן.

(סוף השיעור)