סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 02.05.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
לרוץ אחר השכינה - קטעים נבחרים מהמקורות
זה הנושא שאנחנו חושבים בינתיים שהוא יהיה הנושא האחרון לפני תחילת הלימוד שלנו בחכמת הקבלה עצמה, בתע"ס. לכן נראה מה כתוב כאן, נשתדל להתכלל עם הלימוד, לספוג אותו, להתנהג לפי מה שהוא ממליץ, כי בזה אנחנו נוכל להבין מה כתוב בספרים הקדושים, בספרי הקבלה.
ספרי הקבלה נמכרים בכל מקום, אין שום בעיה, לא צריך להסתיר אותם. הסודות שנמצאים בהם הם לא כתובים בצורה כזאת שכל אחד שקורא את הספר כבר רואה שזה הסוד, אלא אפילו שהוא לא מבין, הוא לא מבין מה שהוא לא מבין. לכן הם פתוחים, הם נמצאים במכירה חופשית, ולא שאני לוקח את הספר ביד וזה נקרא שאני נוגע בסוד, בסודות הטבע, בסודות היקום, בסודות העולם, שאני מגיע ונוגע בבורא, שום דבר לא קורה. אלא הכול תלוי עד כמה האדם מוכן בפנים, פותח את הלב שלו כך שיהיה בהתאם לבורא, ואז הוא ירגיש מה הבורא דרך המילים האלה שבספר רוצה להגיד לו. זה בעצם הקשר שיכול להיות בין אדם לכוח העליון, דרך הכתבים שהשאירו לנו מקובלים.
לכן גישה לסודות הטבע, גישה לאלוהות, היא גישה מאוד מסוימת. צריכים לייצב אותנו היטב כדי שאנחנו נגלה אותו גל, כמו שאנחנו מסובבים ידית של מקלט רדיו ותופסים את הגל ואז בגל הזה אנחנו כבר יכולים לשמוע מה ששם מדברים. כך זה גם בעבודה שלנו, אנחנו צריכים לסובב את החושים שלנו עד כדי כך, כדי שבתוך החושים האלה נתחיל להרגיש בשיתוף מיוחד ביניהם, שתופסים את הגל, ובתוך הגל אנחנו מתחילים לשמוע מה שהבורא אומר לנו.
לסובב את הידית שלנו זה נקרא שאנחנו צריכים יחד בעשירייה, כל אחד בעשירייה שלו, למצוא כזה קשר עם העשירייה, שבתוך הקשר הזה אנחנו תופסים את הגל, ואז בגל אנחנו מתחילים לשמוע ממש את קול ה', קול הבורא. קול זה לא כמו קול בעולם הזה, אבל הוא מדבר בנו. אנחנו מרגישים אותו, מתפעלים ממנו, מבינים אותו, והוא נותן לנו גם כוח במשהו לבצע את מה שהוא אומר. לכן נשתדל להבין עוד מהקטעים האלה שעכשיו לפנינו איך אנחנו מייצבים בינינו קשר כזה, שאנחנו תופסים את הגל שיוצא לנו מהבורא, שצריך להיכנס ולסדר אותנו, להביא אותנו לכיול, שאנחנו נהיה מכוילים לבורא, לאותו גל, לאותו יחס, כדי שמה שהוא רוצה ייכנס בנו, ואנחנו נפתח את עצמנו לפנייה שלו אלינו.
הבורא עצמו זה המחשבה וכוח שקיים בכל מקום, אין לו עניין של זמן, מרחק. לכן ברגע שאנחנו מוכנים לזה אנחנו תופסים. ומה אנחנו תופסים ממה שהוא מייצר? אנחנו תופסים לפי מידת ההתאמה שלנו אליו, בכמה אחוזים שאנחנו יכולים להתאים את עצמנו אליו, להיות כמוהו מחוברים כאחד כי הוא אחד, להיות כמוהו משפיעים כי הוא המשפיע. ואז יוצא שאנחנו נהיה כאחד מחוברים בינינו, ונשפיע בינינו זה לזה, ואז אפילו באחוז אחד אם נוכל לבצע את התנאים האלה, חיבור והשפעה, אנחנו כבר נקבל את הבורא לפי השתוות הצורה, והוא יתחיל להיות מורגש אצלנו כקיים. זה נקרא "גילוי הבורא לנברא בעולם הזה".
נראה מה כותבים לנו המקובלים.
קריין: אנחנו קוראים מתוך מסמך "לרוץ אחר השכינה", כותרת "השכינה". קטע מס' 1, בעל הסולם.
השכינה
"כל הבחינות האלו, החל ממלכות שהיא שורש בריאת העולמות, עד הנבראים, נקראת בשם שכינה. שהתיקון הכללי הוא, שהאור העליון יאיר בהם בתכלית השלימות. והאור המאיר בהכלים, נקרא בשם שוכן. והכלים נקראים באופן כללי שכינה. כלומר, שהאור שוכן בתוך שכינה. זאת אומרת, שהאור נקרא שוכן, מטעם שהוא שוכן בתוך הכלים. היינו, שכללות הכלים נקראים בשם שכינה.
ומטרם שהאור מאיר בהם בתכלית השלימות, אז מכנים הזמן זה בשם "זמן של תיקונים". היינו, שאנו עושים תיקונים, בכדי שהאור יאיר בהם בשלימות. ועד אז נקרא המצב הזה בשם שכינתא בגלותא. כלומר, שבעולמות עליונים אין עדיין השלימות."
(בעל הסולם. "שמעתי". ב'. "ענין שכינתא בגלותא")
שאלה: כדי שנוכל להתחבר בינינו, מה מוסיף לימוד התע"ס? האם לא מספיק לנו ללמוד את המאמרים של רב"ש כדי ללמוד להתחבר בינינו?
לא. לימוד המאמרים מה שלמדנו והרבה למדנו, ואפשר להגיד שקראנו את כל המאמרים של בעל הסולם ואת כל המאמרים של רב"ש ואפילו עוד כתבים של המקובלים, זה לא מספיק. מפני שבמאמרים האלה יש לנו הסברים יחסית מסוימים, קצרים, פרגמנטריים, שמסבירים לנו איזשהו מצב אבל לא נותנים לנו מספיק קשר ענף ושורש.
מה שאנחנו צריכים ללמוד מ"תלמוד עשר הספירות", זה קשר בין ענף ושורש. שאנחנו מדברים מה שכתוב ב"תלמוד עשר הספירות", ובמקום זה יכולים לתאר לעצמנו מה הן הפעולות שבאמת מתרחשות בין הרצונות והאור. זה כמעט ולא נמצא במאמרים בצורה סדורה, בקודם ונמשך, אי אפשר לתאר את זה. "תלמוד עשר הספירות" הוא מתאר לנו מתחילת הבריאה, איך האור מתפשט ובונה את הרצון, והרצון מסתדר לפי האור וגם עובר כל מיני שינויים, מתרחק מהרצון מפני שהרצון מפתח אותו כך, עד שמגיעות ביניהם כל מיני צורות של התקשרות והתרחקות. את כל הדברים האלה אנחנו צריכים לתאר בתוכנו איך זה קורה, ולפי זה אנחנו נפתח כוחות של הנשמה שלנו.
כשנלמד אנחנו נראה. זה לא יהיה לימוד שטחי שאנחנו נלמד מה כתוב בספר, אלא אנחנו נלמד מה קורה בנו, בתוכנו. אני מאוד מקווה שכך נלמד, לפחות ננסה כך ללמוד, ואז נתקרב לאמת, על מה באמת מדברת חכמת הקבלה, מה היא מקווה שאדם שפותח אותה ישיג, יבין, ירגיש, שיפתח לעצמו את העולם העליון.
שאלה: באיזו תדירות אנחנו יכולים להיות עם הבורא, מה זו התדירות הזו?
תדירות אנחנו נקבע אחר כך, זה לפי המאמץ שלנו, כמה שאנחנו נרצה. כי האור העליון הוא נמצא במנוחה מוחלטת. איך אפשר להבין מנוחה מוחלטת? שהוא כולל את כל הצורות, ולעבור ממצב למצב בו, הוא לא משתנה, כי פשוט בו זה אין זמן. ואם אני נכנס לתוך האור העליון ואני רוצה להשיג אותו בצורה אחת לעומת צורה שנייה, צורה שלישית, אז כבר תלוי בי איך אני משתנה. ובי, כשאני נמצא עדיין בעולם הזה וצריך לארגן את עצמי לתפיסת האור בצורה מסוימת, אז אצלי זה לוקח זמן, מושג ה"זמן", הכנה לתפיסת האור זו או אחרת. אבל באור לא, הוא אור אין סוף, גם בכמות, גם באיכות, גם בזה שנמצא שכולל את כל הצורות שלו. ואין לו שום קושי לענות על כל הרצונות שלנו, על כל הבקשות שלנו בבת אחת ולכולם, זה הכול נמצא בו בצורת "אחד יחיד ומיוחד". הוא בעצמו לא כלול משום צורות אלא כל הצורות מתגלות אך ורק כלפי המקבלים.
שאלה: מתי עשירייה מוכנה לקבל את האור של השכינה?
אור של השכינה זה נקרא אוסף אורות, נרנח"י, וזה מופיע בנבראים כשהם מחוברים לעשר ספירות. אם אנחנו מתחברים למשהו דומה איכשהו, עשרה חלקים שמוכנים להיות כלפי בורא כאחד, אומנם אנחנו עשרה, אבל באוסף שלנו אנחנו רוצים שזה ייראה כבורא, אנחנו כאחד, יוצא שאנחנו בזה מקבלים בכל תכונה ותכונה מעשר התכונות שלנו איזו התרשמות, הארה מהבורא. וסך הכול ההתרשמות הזאת היא נותנת לנו הרגשת השפעה ממנו, וזה נקרא "אור אחד".
אנחנו עוד נעבוד על זה. בשבילנו תהיה בכל זאת בעיקר בעיה עם החיבור. נקווה שאנחנו נראה שרק זה נמצא לפנינו ואנחנו חייבים להיות מחוברים, אז נוכל לעשות לזה כמה צעדים, נתפלל לבורא וכך נצליח.
שאלה: מהו סוג החיבור כשאורות נרנח"י מתגלים?
החיבור בינינו צריך להיות, שאנחנו צריכים להרגיש את עצמנו שייכים לרצון אחד, למרות שאנחנו רצונות שונים. שאנחנו תומכים זה בזה ב-100% כי יש לנו מטרה אחת ולקראת המטרה אנחנו מחוברים. כולנו צריכים לעזור זה לזה, להשלים זה את זה כי בסך הכול הבורא עושה חשבון איתנו, עם כולנו, לא עם אף אחד מאיתנו, אנחנו צריכים כאן עוד להתגבר על הפערים בינינו.
כי אם במקום הפערים אנחנו משלימים זה את זה, ולפי ההשלמה ההדדית, אנחנו נכנסים זה לזה כדי להשלים את כל אחד ואחד, בזה אנחנו מתחברים מעשרה לאחד ואז אנחנו מוכנים לקבל את האור העליון.
תלמיד: מה זה אומר שאנחנו משלימים אחד את השני?
אני מסתכל על כל חבר וחבר לא כמישהו שסתם נמצא לידי או אפילו מנוגד לי, אני מסתכל עליו עד כמה אני יכול להשלים אותו ועד כמה הוא יכול להשלים אותי, וכך כל אחד ואחד בעשירייה, אנחנו נעשה בזה כמו מעשה סורג, וכך כשאנחנו משלימים זה את זה, אנחנו סורגים בזה את הכלי וכך נתקדם לקראת הבורא, לקראת האור האחד.
צריכים לעשות מאיתנו מעשרה אחד, אז זה נקרא "חד מקבל חד". הבורא יקבל מאיתנו, כשאנחנו מחוברים, ואנחנו נקבל מהבורא שהוא אחד.
שאלה: יש לי קושי להבין את המושגים "בורא" ו"אור". בסך הכול כמה שאני מבין אנחנו יכולים להיכנס לאינטראקציה רק עם האור, האור ממלא אותנו בדרגות שונות. אבל מה זה בורא, את הבורא אנחנו לא מגלים ולא יודעים מה זה ולא נדע?
את הבורא אתה מכיר דרך ההשפעה שלו, כמו שכך אתה מכיר כל חבר וחבר. אתה לא מכיר את החבר אתה מכיר איך שאתה מקבל אותו, את ההשפעה ממנו. כשאתה מקבל השפעה ממנו, כשאתה משפיע לו ולומד את התגובות שלו, לפי זה כך אתה מכיר אותו. אותו הדבר הבורא, בורא זה נקרא "בוא וראה", אתה צריך לבוא ואז לראות, להכיר אותו, כמו עם החבר.
תלמיד: אבל מה שאמרת אפשר לייחס גם לאור, כי האור הוא ההתפעלות שלי מהבורא, זאת אומרת, אני במגע רק עם האור.
כשנתחיל להיכנס לזה ונתחיל לעבוד עם זה ויהיה לנו על מה לדבר, אז נדבר. בינתיים הכול תיאורטי. אני לא אוהב לדבר על הדברים האלה שעדיין לא מתלבשים בנו בצורה מציאותית.
שאלה: האם ניתן לחדד במה אנחנו משלימים את השני בעולם הרוחני בעשירייה, איזו דוגמה לתת?
יש לנו בעולם שלנו הרבה דוגמאות שאנחנו משלימים זה את זה. גם כלפי העולם העליון כתוב "לכו ותתפרנסו זה מזה", כי אנחנו צריכים להשלים זה את זה בבניית הכלי, שהוא צריך להיות כלול מעשרה חלקים וכשהחלקים האלה משלימים זה את זה, נכללים זה מזה, יוצא לנו בכל אחד התכללות מעשרה ו-10X10=100 מאה תכונות פרטיות בכלי מתוך עשרה אנשים שמחוברים בכל מיני צורות קשר זה עם זה, יוצא 10X10=100, וכך כל כלי שלם כולל מאה הבחנות.
אנחנו נלמד את זה, זה נקרא "פרצוף", וזה משתנה כל פעם כי כמה שכל אחד ואחד מקבל שינויים כדי להידמות לאור, כך מאה התכונות האלו שמתקשרות ביניהן ומשלימות ביניהן הן משתנות וגדלות עד שמתגלה בהן הבורא יותר ויותר עד לצורתו השלמה שנקראת "גמר התיקון".
שאלה: איך עלינו להגיע להרגשת השכינה, שיש לנו קשר עימה?
השכינה היא מה שאנחנו מרכיבים בינינו מהרצונות המתוקנים שלנו, זה בידינו. מה שאין כן השוכן, הבורא, חלק מהבורא שמתלבש בשכינה, בכלי שאנחנו מייצבים, הוא נקרא "שוכן", כי שוכן בתוך השכינה, ככה זה. אז החיבור הנכון בינינו, שאנחנו רוצים לייצב בינינו, בצורה רגשית כמה שיותר, החיבור בינינו מביא אותנו לדרגת השכינה, ואז לפי ההתאמה בין היחסים בינינו לבורא, מתחילים להרגיש בתוך רשת הקשר שבינינו את השוכן, את הבורא, זה נקרא "גילוי הבורא לנברא בעולם הזה". כך נקראת ההגדרה של חכמת הקבלה.
שאלה: לְמה התכוונת כשאמרת שאנחנו שייכים לרצון אחד? יש לנו רצונות שונים, אז מה הכוונה?
אני לא יודע למה התכוונתי, יכול להיות שהתכוונתי לכוונה אחת, על מה דיברתי אני לא זוכר. אתה צריך להביא לי אותו המשפט או כמה משפטים ואז אני אגיד לך.
שאלה: לגבי הכיול שעלינו לעשות כדי לקלוט נכון את הגל שמשדר הבורא, מה מוכן בנו היום לדעתך יותר לקלוט את הגל כתוצאה מהפנדמיה ומכין אותנו לתע"ס טוב יותר?
אנחנו נמצאים בעולם שמהר מאוד מתקדם למצבו הסופי ואנחנו מרגישים עד כמה מיום ליום ישנם שינויים, גם בנו וגם בעולם הסביבתי. לכן צריכים להזדרז, זה מה שאני יכול להגיד.
תלמיד: התפקיד שלנו הוא לקלוט את הגל או אנחנו גם משדרים?
התפקיד שלנו הוא לקלוט את הגל שמגיע מהבורא לכלים דהשפעה לפי התאמת הכלים ואז מאיתנו לשנות אותו, להתאים אותו לקבלת כל באי העולם. בכל מקום שישנם אנשים בכל הצורות, בכל הדרגות, לא חשוב מי הוא לבן, שחור, אדום, צהוב, אנחנו צריכים לכל "שבעים אומות העולם" מה שנקרא, להכין את חכמת החיבור, חכמת הקליטה, חכמת גילוי הבורא, כי בזה בעצם האנשים ירצו להיות, ממש ירצו להיות.
עכשיו יהיו שלבים קשים מאוד לאנושות, גם יותר אנשים יסבלו, גם מעצמה היא לא תרגיש שיש לה כוח לחזור לבנות ולהיבנות, אלא היא ממש תרגיש את עצמה שהיא לא רוצה את זה. תהיה לה רתיעה מעבודה פיזית, כולה תרצה יותר להיות מכוונת לעבודה פנימית יותר, נפשית. זה יבוא, כמה נענועים וזה יהיה. אנחנו נצטרך להסביר בכל השפות, לכל בני האדם, את המצבים האלו, איך אנחנו יכולים לפתח אותם נכון, לפענח אותם נכון, ודווקא להשתמש בהם נכון. לא לברוח מהם, אלא לראות שאין לאן לברוח, אלא רק בשימוש נכון, לגלות בהם את הדרגות החדשות של העולם, ושלכולם יהיה ממש עולם טוב, פתוח, נצחי, שלם.
שאלה: בקטע כתוב, שהשכינה היא כל הבחינות החל ממלכות עד הנבראים. האם הנבראים זה כבר רצונות מתוקנים, כלי מוכן?
הנבראים ברצונות המתוקנים שלהם, זאת אומרת שהם מסוגלים להיות מחוברים ביניהם, הם מייצבים את הרשת מהרצונות שלהם שרוצים להתקשר ביניהם, והרשת הזו נקראת "שכינה", ומה שמתלבש בה זה "השוכן". עוצמת השוכן שמתגלה בשכינה היא ממש שווה לרצון לקבל שישנו ברשת, שזה רצון אגואיסטי, עד כמה הם דוחים, שונאים, לא רוצים להתחבר ועד כמה למעלה מהם "על כל פשעים תכסה אהבה", הם כן מתחברים ביניהם. ואז נעשית איזו מין רשת, סריגה כזו, שהם מתחברים. אז הפער בין השנאה והאהבה, שישנו ברשת, הוא נותן לנו את הנתון לעוצמת, אופן גילוי הבורא.
שאלה: באיזו דרך עלינו לסדר את עצמנו בעשירייה כדי שנוכל למשוך את המאור המחזיר למוטב בצורה החזקה ביותר?
הכול כתוב בכתבי רב"ש, אני לא יודע מה להגיד, הוא מסביר לנו שם איך אנחנו צריכים להיות מחוברים. וכל פעם שאנחנו קוראים את המאמרים האלה, אנחנו רואים שיש לנו עוד מה להוסיף. תחזרו על זה, תקראו, אבל באמת אין לי מה להוסיף. אני גם לא מוסיף בדרך כלל שום דבר, כי אין מה להוסיף, הם כתבו הכול. רק כמה שאנחנו נחזור מכל מיני מצבים שונים על הקטעים שלהם, אנחנו בהתאם לזה, נגלה עד כמה ישנו שם עומק. אבל הכול תלוי במצבים שלנו.
שאלה: אנחנו מנסים להתחבר בינינו בתוך העשירייה, מתכללים אחד בשני. איזה עומק של קשר צריך להיות כדי שבאמת השכינה תוכל להיות שם?
הקשר בינינו הוא צריך להיות "כאיש אחד בלב אחד".
תלמיד: פשוט אם הבנתי אותך נכון, אמרת שאני כולל את עצמי בתוך העשירייה שלי, בתוך עשרה חברים שגם מתכללים בעשר.
הכול בתוך עשירייה. לא להתבלבל עכשיו בקשר בין העשיריות, זה ידלל את המאמצים שלנו.
תלמיד: אני מדבר על העשירייה. כלומר לדאוג להתכלל בחברים, ושהם גם יתכללו אחד בשני?
כן, ודאי. זה נקרא שאתה נותן להם דוגמה מה לעשות.
תלמיד: אז איך השכינה מתגלה כאן, מה חסר לנו בעבודה?
אם אנחנו מחוברים מספיק בינינו, או רוצים להתחבר ומתפללים ומגיע אור ומחבר בינינו, זה נקרא האור של התיקון, ואחר כך לפי זה, כמה שאנחנו נמצאים בשנאה, דחייה הדדית וכמה שלמעלה מזה אנחנו באים ומתחברים בינינו, שום דבר שלילי לא נעלם, ושום דבר חיובי לא מכבה את השלילי, הפער בין דחייה וחיבור הוא נשאר, הוא נותן לנו את עוצמת הכלי.
תלמיד: יש לנו דרגה מסוימת של חיבור בעשירייה, איזו שנאה או דחייה צריכה להיות?
התחלתם חיבורים, הרגשתם שאתם דוחים זה את זה?
תלמיד: לא הרגשנו.
איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות שאתם לא הרגשתם התנגדות, דחייה זה מזה? אם לא הרגשתם התנגדות, סימן שאתם לא הגעתם לחיבור.
תלמיד: איזה סוג של התנגדות, זה שאני לא רוצה עכשיו להתחבר עם חברים, או שאין לי כוחות לזה?
אין כוחות, אין רצון, אין סיבה, הסיבה לא גדולה, לא חשובה כל כך כמו שאני צריך להשקיע בחיבור בינינו. ככה זה, זה חייב להיות. לא יכול להיות שישנם בני אדם שחיים בעולם הזה והם רוצים סתם להיות מחוברים. וחוץ מזה לא סתם, אלא להיות "כאיש אחד בלב אחד", בדרגה שלהם בכמה שנפתח. איך יכול היות שזה יקרה? תסביר לי, מה אתה אומר בכלל?
תלמיד: כל אחד מרגיש את זה במשהו. אז אם אנחנו מתגברים על זה?
זה נקרא עביות הפרצוף. ככל שאתם מתקדמים יותר, יש ביניכם יותר חילוקים, שוני עד שנאה, עד שאתם רוצים להרוג זה את זה. ולמעלה מזה, למרות זאת, אתם בונים את כוחות החיבור, כוחות האהבה, כוחות התמיכה. ובפער בין שתי הרמות האלה, בין שנאה ואהבה, אתם יכולים לראות שזאת עוצמת הכלי שלכם. אתם תראו, כמה שאנחנו שונאים זה את זה, וכמה שאנחנו למעלה מזה ממש בשיניים מחזיקים את הקשר בינינו. ואם שני הדברים האלה כך הם קיימים יחד, לא מכבים אחד את השני, אלא יחד, זה נקרא שאנחנו עומדים על שתי רגליים, שמאל זה שנאה, ימין זה חיבור, וכך אנחנו יכולים לקבל גילוי הבורא בנו, בפער בין זה לזה, בפער בין שנאה לאהבה.
כמו שכל מכשיר ומכשיר שאנחנו בונים, יש לו כוח התנגדות ויש לו כוח חיבור, דחף קדימה נגיד, ולפי זה אנחנו מודדים עוצמה. חייב להיות חושך ועל פניו אור, ואז בקונטרסט בין חושך לאור אנחנו נראה את המצב. לכן הבורא נקרא "בוא וראה", הוא גם כולל שני דברים, כי כך אנחנו נותנים לו שמות מההשגה שלנו, שאנחנו באים מחושך ומגלים אותו, כוח הרע ועליו כוח הטוב, אחרת לא היינו מרגישים את כוח הטוב אף פעם.
תלמיד: יש לנו התנגדות טבעית. מה זה שאנחנו מתגברים נכון על ההתנגדות, האם זה שאני לא רוצה ובכל זאת אני אתחבר נגיד לזום, או אגיע לשיעור? האם צריכה להיות כאן איזו שהיא בקשה לבורא?
אם אין לך חסרונות אמיתיים של תיקון, אז עם מה שאתה פונה לבורא זה לא שווה, זה סתם צחוק, צעקות.
תלמיד: אני מתכוון לחוסר הרצון הטבעי להתחבר, איך נכון להתגבר עליו?
תקרא יחד עם החברים מה שכותב רב"ש, ותשתדל, למרות שאתה לא רוצה, לבקש מהבורא שאתה כן תרצה להתחבר, ועוד, ועוד. זה נקרא קודם באונס ואחר כך ברצון.
תלמיד: זאת אומרת, להתחבר זה אומר להפוך להיות ממש כאיש אחד בלב אחד?
אני לא יודע מה זה, זה כתוב יפה. אנחנו צריכים להתקרב זה לזה, אבל במה? במטרה, שאנחנו רוצים להגיע לאיזו מטרה, ושם אנחנו צריכים לתאר את עצמנו שנכללים יחד ולכן משיגים מטרה.
שאלה: האם אפשרי לגלות את היצר הרע מבלי לשנוא אותו, איך אפשר לשנוא אותו?
אם אני מרגיש שהיצר הרע הוא דוחה אותי מרוחניות אז אני שונא אותו. אני משקיע כל כך הרבה כוחות, והיצר הרע כל הזמן דוחה, דוחה, דוחה אותי, ואני לא הגעתי אפילו למגע עם הרוחניות, אז מה אני אעשה? לכן אני מתחיל לשנוא אותו, ולחפש על ידי איזה פעולות, אמצעים, אני יכול לדלג עליו, לדחות אותו, לדרוס אותו.
שאלה: במעבר מהשכינה בגלות אל השכינה, ישנם תיקונים, הכלים מתוקנים. אז מה קורה לנו, האם השוכן מופיע בצורה איטית, האם האור מופיע בכלים בזמן התיקונים האלו?
האור המקיף שיצא מהכלי דאדם הראשון, כלי שבור, החלקים שלו שבורים, מנוגדים זה מזה. בין החלקים האלה נמצא הרצון לקבל על מנת לקבל והאור נמצא מחוצה לכלים, שנקרא "מקיף". אנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות כדי לקרב את החלקים השבורים ולעשות מהם כמו אחד. הם לא יהיו כאחד כמו שהיו קודם במצב של אדם הראשון, אלא אנחנו צריכים להביא אותם למצב של כמו אחד. ואז מתוך זה אנחנו נותנים לאור העליון להופיע בתוך הכלים שחיברנו עם כל תופעות השבירה שבהם. ואז יוצא שאנחנו עבדנו על כוחות השבירה כדי לחבר את הכלים מעל כוחות הפירוד, ובהתאם לזה האור, שחוזר לתוך הכלים, כוח ההתנגדות נעשה כפול.
כמו שבכל, נגיד אמפליפאייר, יש לך שם מנגנון, בעצם שבגלל ההתנגדות שלו, כל הכוח הקטן ביותר עובר הגברה ומופיע בגדול. כך אנחנו, במקום זה שהיינו מרגישים את הבורא ככוח חיותי קטן מאוד לפני שבירת הכלי, עכשיו, אחרי התיקון של הכלי, אנחנו מרגישים אותו פי תר"ך פעמים יותר.
תלמיד: מתי אפשר לקרוא לזה שכינה הקדושה, האם זה סוף התהליך?
שכינה זה המלכות המתוקנת בלקבל על מנת להשפיע. והאור העליון שמוכן אז לפי התיקון שלה להתלבש בה, נקרא "שוכן" או "בורא".
תלמיד: אמרת שנצטרך להסביר לכל האנושות, בכל השפות, את המצבים שעתידים עוד להגיע לאנושות.
לא כמו שאנחנו עוברים, לא. אנחנו נצטרך להסביר לכל האנושות את הדבר הכללי. האנושות לא תצטרך לעבור את אותם השלבים, שלבי התיקון שאנחנו עושים. אנחנו קבוצה מיוחדת שצריכה להגיע לקשר עם הבורא ואז דרכנו אנחנו מעבירים את האור העליון לאנושות. האנושות צריכה להיות רק בדבר אחד, קצת לרצות להיות בקרבה זה לזה. זה הכול, וכך להתקדם. זה לא שאת כל העבודה שלנו אנחנו מסבירים לאנושות.
תלמיד: איך ברמה האישית כל אחד צריך להכין את עצמו למצב הזה, כבר מעכשיו?
עכשיו אנחנו מכינים את עצמנו לחיבור בינינו בלבד, שיהיה בכל עשירייה ועשירייה קשר עם הבורא. שבכל עשירייה ועשירייה יהיה גילוי הבורא. שכל עשירייה תהייה בעצם קבוצת מקובלים, כמו עשירייה של רבי שמעון, שבמשהו מגלים את הבורא. כשיהיו לנו כאלו הרבה עשיריות, אנחנו נוכל בפועל גם להתחיל להשפיע בינינו ולעולם כולו, אז אנחנו נלמד איך עושים את זה. בינתיים אנחנו צריכים להגיע לתיקון כל עשירייה ועשירייה בפני עצמה, וודאי שבתמיכה חיצונה, פיזית, של העשיריות האחרות.
שאלה: איך לתפוס בתוכנו מצב שלם, של שלמות?
שלמות זה נקרא "לב אחד".
קריין: קטע מספר 2 "דגל מחנה אפרים"
"האדם הרוצה לעבוד ה' באמת צריך לכלול עצמו עם כל הנבראים וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו, היינו שלא תשאיר לך רק מה שצריך לחיבור השכינה כביכול. ולזה צריך קירוב ורבוי אנשים, כי לפי רבוי האנשים העובדים את ה', יותר מתגלה אליהם אור השכינה, ולזה צריך לכלול עצמו עם כל האנשים ועם כל הנבראים והכל לעלות לשורשן לתיקון השכינה." ("דגל מחנה אפרים". פרשת שלח)
העיקר זה לחבר את כל החברים לעשירייה.
שאלה: כשחבר בזמן שיעור מעשירייה אחרת שואל שאלה, לפעמים אתה מאוד מתכלל בו כך שאתה מודד את העשירייה שלך בתפיסה שלך, איך לעבוד עם זה נכון?
זה טוב שאתה מרגיש חבר מתוך איזה עשירייה אחרת, מאוד קרוב, אבל אתה חייב לראות הכול, במה זה יכול להועיל לעשירייה שלי, איך אני מחבר במה שאני שומע את העשירייה שלי לעשרה כאחד?
שאלה: מה ההבדל בין השכינה לבין השוכן?
"שוכן" זה הבורא שנמצא בתוך הכלי, הכלי שמתוקן לקבלת השוכן נקרא "השכינה".
שאלה: למעשה הרגש שנותן לנו את התחושה של הבורא וזה עובר דרך הלב, כנראה זו הנקודה שבלב. אבל אנחנו תמיד נתקלים במצב שבלי לגלות את הרע אנחנו לא יכולים לחוש את הבורא. זאת אומרת הנקודה שבלב כוללת את שתי התכונות של הבורא, גם החיבור וגם הפירוד.
נכון. לכן נקרא "בורא", בוא-וראה. אתה לא משיג משהו שנמצא למעלה, כוח האחד יחיד ומיוחד. אתה משיג מה שאתה משיג. לכן כל ההשגה שלך כלולה מחושך, מחיסרון, מהרצון שלך, ואותו האור הקטן שאתה מקבל בתוך חיסרון הזה, וזה נקרא אצלך "מושג הבורא".
שאלה: האם נקודת המשה זה אותו המעבר שבתוך הנקודה שבלב שאצל כל אחד שמושך אותו לכיוון החיובי?
נגיד שכן.
קריין: קטע מספר 3. כותרת "השכינה בעפר", בעל הסולם.
"צריך להיות לשרות אור העליון בתוך הרצון לקבל, שהתיקון הזה הוא בחינת מקבל בע"מ להשפיע. ובינתיים הרצון לקבל ממולא עם דברים שפלים ושטותיים, שאין נותנים מקום שיהיה שם מגולה עם כבוד שמים. זאת אומרת, במקום שהלב צריך להיות משכן לאור ה', נעשה הלב מקום לפסולת וטינופת. היינו, שהשפלות לקח את כל הלב. וזה נקרא "שכינתא בעפרא".
זאת אומרת, שהיא מושפלת עד לעפר. וכל אחד ואחד מואס בדברים של קדושה, ואין שום רצון וחשק להרים אותה מהעפר, אלא שבוחרים בדברים שפלים, שזה גורם צער השכינה, בזה שלא נותנים לה מקום בהלב, שיהא משכן לאור ה'." (בעל הסולם. "שמעתי". ב'. "ענין שכינתא בגלותא")
שאלה: בוחרים בדברים שפלים?
בטח שבוחרים. אלא מה השאלה? אנחנו תמיד נמצאים בבחירה כי אנחנו מהרצון לקבל. הרצון לקבל בכל רגע ורגע בוחר במשהו שהכי אופטימלי בשבילו עכשיו.
תלמיד: בבחירה כביכול יש מקום לכאן ולכאן, להשפיע או לקבל. והבוחר בקבלה או בהשפעה.
אתה כבר מדבר על דברים גבוהים, "בוחר בקבלה או בהשפעה", אני סתם נמצא באיזה מקום, באיזה מצב, במה אני בוחר? להמשיך במקום הזה ברגע הבא או לשנות אותו? אז כבר יש בחירה, כל פעם אני נמצא בבחירה.
תלמיד: ואיך בוחרים בלהרים את השכינה מעפר?
זה שאני צריך לעורר את עצמי לפעולות השפעה כמו השכינה. שכינה זה הרצון להשפיע, שאני רוצה שהרצון לקבל שלי יקבל את צורת את השכינה, צורת הרצון להשפיע, ואז בה יכול להתגלות, להתלבש הבורא, השוכן, זה כבר תיקונים.
תלמיד: איך להתחיל את פעולת הבחירה?
בחירה במה?
תלמיד: בחירה להתחיל לחבר את החלקים של השכינה השבורה, שיהיה מקום לשכון שם אור הבורא.
בבקשה, זה בעשירייה. אנחנו כולנו חלקים מהשבירה. אל תסתכל על הגופים. תסתכל על מה שיש בכל אחד ואחד בפנים. בכל אחד ואחד יש לו רצון שהוא חלק מאותו אדם, מהכלי השלם. אז אני צריך לחבר את הרצון שלי, הרצון שלך, הרצון שלו, וכן הלאה. כולנו, כל האנושות.
אנחנו רוצים את זה? ודאי שלא. אז כאן אני צריך לעבוד על החשיבות של העניין. שום דבר לא יעבור מהפנדמיה, נגיד, מכל הצרות שלנו שעוד יבואו עכשיו, יבואו צרות גדולות מאוד על כל האנושות, עד שאנחנו נבין שאנחנו צריכים לתקן את הקשר בינינו.
הצרות יהיו מכוונות כך שאנחנו נבין שרק הקשר בינינו יכול לתקן את הכול. אבל את הקשר הזה אנחנו לא נרצה. ואז תהיה מלחמת גוג ומגוג בין הרצון שלנו הפנימי, האגואיסטי שלא רוצה שום חיבור לבין העובדה שאנחנו חייבים להתחבר, אחרת לא יהיה לנו טוב, בשום מובן. אפילו בלשרוד בחיים האלה.
ואז האנשים יראו עד כמה אנחנו נמצאים בעומק, ברצון האגואיסטי, שאפילו שאני הולך למות, אני בכל זאת לא רוצה להיות מחובר. אני כל כך שונא אותו אדם, שאני לא יכול לקבל ממנו את סם החיים.
הוא נותן לי תרופה, אבל מי נותן לי? הוא שאני שונא אותו, ואני מפנה אליו את הגב, ולא מקבל תרופה ומת. אתה יכול לתאר דבר כזה?
תלמיד: כן. וזה נקרא "בחירה"?
יש לך בחירה. אתה יכול להתגבר על השנאה שלך ולהתקרב אליו עם האהבה שלך, עם ההכרה שהוא עושה לך טוב, ולקבל ממנו תרופה, לקבל אותה ולהבריא. ואז להתחבר עימו, עם אותו האדם ויחד עימו ללכת לשלישי, לרביעי, וכך לשכנע את כולם לקבל את סם החיים.
זה יהיה קשה מאוד. הגאווה שהיא תעמוד בכל אדם ואדם, "גאוות אדם תשפילנו". לא נוכל לעמוד בזה. רק אם אתה נופל על הקרקע, כמו שקראנו ב"זוהר", שאומר רבי חייא, "קרקע קרקע, עד כמה את קשה", ובלהשתחוות שאנחנו רוצים להיות ממש אפס, אז זה יעזור לאט לאט. אלה תיקונים.
שאלה: מה ההבדל בין פני השכינה בעשירייה לבין פני השכינה שמתגלה בכל העולם?
זה כוח השפעה, תכונת ההשפעה, הבעה של ההשפעה בינינו. זה נקרא בעצם ה"שכינה".
תלמיד: הייתכן שכל הבריאה הלא מתוקנת, הכול נמצא אצלי בעשירייה?
לא. זה לא שזה נמצא בעשירייה שלך, אבל העשירייה שלך יכולה לגלות את כל הכלי הזה.
תלמיד: אם אני מבין נכון, אני מגלה את הכול בתוך העשירייה ובחלקים אני כולל את כל הבריאה.
עוד נדבר על זה. נגלה בזה עוד אופנים.
שאלה: מה זה אומר "להעלות כל דבר לשורשו"?
"לשורשו" זאת אומרת, לפי הטבע שלו. לגלות בכל דבר את הטבע המקורי שלו. זה נקרא "להעלות כל דבר לשורשו".
שאלה: מה הכוונה "נעשה הלב מקום לפסולת וטינופת"? זה נשמע מאוד מאוד קשה, וקשה לעכל את זה.
בלב שלנו, ברצון לקבל שלנו, אין שם שום דבר מהרצון להשפיע, אין שם שום דבר טוב, הוא כולו רע. אבל הרע הזה מתגלה לאדם במידה שאדם יכול להתמודד עם הרע הזה ולבקש עליו תיקונים. לכן מתגלה בינתיים בלב קצת רע, יותר רע, יותר שחור, יותר מסריח, עד שמתגלה שהוא כולו כולו זבל, פח זבל של כל המציאות. וכל זה הלב שלי, סירחון כזה שאי אפשר לסבול.
אז חכה ותגלה.
תלמיד: אנחנו לא מספיק מתקוטטים, לא מספיק מגלים את הרע שבתוכנו? אנחנו עדיין לא מספיק עושים את המאמץ הזה לחיבור?
לא. תרשום בינתיים מה שאתה אומר עם התאריך, ובעוד חצי שנה, בוא נראה מה שאתה תגיד.
שאלה: מהי העזרה הטובה ביותר לחבר בעשירייה?
דוגמה. דוגמה נכונה.
שאלה: שאלה על הקטע שקראנו. אמרנו שהשכינה מתגלה רק בחיבור, אבל כאן כתוב שהיא מנסה להתחבר, אבל הלבבות עוסקים בפסולת וטינופת. אז לא מספיק רק להתחבר, אלא צריך גם לנקות את החיבור הזה מהרצון.
אחרת איך נוכל להתחבר? אם לא ננקה את הרצונות שלנו באיזו מידה, איך נוכל להתחבר? אנחנו כולנו מלוכלכים, אבל חלק מהלכלוך הזה אנחנו מנקים, ואז בחלקים האלה אנחנו יכולים להתחבר, וכל היתר נשאר עדיין מלוכלך.
תלמיד: מה בא קודם כל? הניקוי ואז החיבור, או קודם החיבור ואז הניקוי?
לא. צריכים קודם להגיע לניקוי. אחרת איך אתה תתחבר? איך אתה תתקרב למישהו שהוא הפוך ממך, ששנוא עליך? אתה חייב קודם להגיע לניקוי שלך מהכוונות על מנת לקבל, וגם החבר, ואז במידה הזאת אתם תתקרבו זה לזה.
תלמיד: לא הבנתי. אז כל הפעולות נעשות בעשירייה? אנחנו עכשיו חמישה חברים שיושבים, עלינו לעשות בינינו פעולה של ניקיון?
על מנת להשפיע זה לזה, כדי שכולכם תגיעו למטרה, ובמטרה אתם באמת תתחברו יחד למושג אחד, ואז תגלו את הבורא שהוא אחד. אם אתם לא תהיו כאחד, לא תוכלו לגלות את הבורא.
שאלה: בעשירייה שלי אנחנו משתדלים להתחבר כמו שהמקובלים מלמדים אותנו, אבל בעולם הגשמי זה לא יוצא בדיוק כמו שאנחנו רוצים.
לפני ארבעה ימים היה לנו איזה קונפליקט עם השכנים שלנו על מים ועל קרקע. שלושים איש מתו, השלטונות אומרים שחמישה עשר מתו, מאה וחמישים איש פצועים בבית חולים. כאלה מאבקים יש. למה זה קורה? אנחנו לא מתחברים מספיק טוב בעשירייה?
זה שאתם מגלים, ובכלל בכל מקום בעולם כשמתגלות כל מיני התקוטטויות בין בני אדם, זה סימנים עד כמה אנחנו עדיין רוצים לשלוט באגו שלנו, כל אחד ואחד. אין כאן מישהו שצודק, מישהו שלא צודק.
האמת שכל הדברים האלה מגיעים מהבורא ולכן בהתקוטטות בינינו לא נגיע אף פעם, לא לצדק, לא לשלום, לא לשלווה ולא לחיבור. אלא אנחנו רק צריכים להבין שכל הדברים האלו, גם גדולים וגם קטנים, כל החיכוכים, הם מגיעים לנו מלמעלה, שאת זה הבורא מעורר, כדי שאנחנו נבין שהבעיה היא לא בינינו, בין העמים, או בין הקבוצות, בין האנשים, אלא הבעיה היא עימו, הוא מעורר בינינו את החיכוך, הוא מפריד בינינו, הוא מסכסך בינינו.
לכן צריכים לפנות אליו ולדרוש חיבור. ובחיבור שאנחנו נדרוש, אם הוא יבצע את זה, אם נבקש נכון, אנחנו נראה שאין שום בעיה במה שהיה קודם. יהיו מים לכולם, אדמה לכולם, חום, תרופות, בריאות ואוויר טוב. יהיה לכולם הכול, אל תדאגו.
הבעיה היא רק בדבר אחד, שאנחנו נרצה שהבורא יחבר בינינו. לא שאנחנו נרצה להתחבר, ולא שכל אחד מאיתנו ירצה להתחבר עם הבורא, אלא שאנחנו נרצה להיות יחד והבורא שיחבר בינינו.
אם אנחנו מסדרים כזאת פניה לעליון, העליון משפיע לנו. אנחנו מחייבים אותו, זה נקרא "נצחוני בניי". אני מעורר בהם כל מיני מלחמות, בעיות, את כל הרע, יצר הרע שבראתי אני מגלה ביניהם, והם לוקחים את היצר הרע ודווקא מחייבים אותי, שאני על פני הרע אביא להם כוח החיבור, כוח הטוב, וכך הם מגלים אותי. אני נסתר והם מחייבים אותי להתגלות. דווקא על פני הרע אני חייב לגלות את כוח החיבור, כוח האהבה, וכך הם מגלים אותי. זה מה שצריך להיות.
לכן בכל מקום בעולם, במקומות הכי רגועים, אנחנו עוד נגלה שם בצפון אירופה, בקנדה, בכל מקום, שכמה שהיו תמיד חיים כאילו בשלווה, יתגלו סכסוכים עד כדי כך, כמו שכתוב "שונא אדם יושבי ביתו"1, עד כדי כך שהקרובים ביותר, השכנים, המשפחה או באותה עיר, לא חשוב איך, בכל מיני חתכים שבחברה אנחנו נגלה שכולנו שונאים את כולם, אף אחד לא יכול לסבול את השני. וכך אנחנו נגלה את המציאות ולא תהיה לנו ברירה אלא לגלות שרק כוח אחד יכול לסדר לנו את השלום ואיזה מין קיום בביטחון. "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו".
לכן לא לתלות את עצמכם בשום סיבה לסכסוך חוץ מהבורא, שזה רק הוא עושה את זה וכדי שאנחנו נפנה אליו. ולא לפנות לבד, את זה הוא לא שומע. אבל אם אתם העשירייה תתחברו, תבקשו את כוח החיבור, ושכמו שכוח החיבור יחבר אתכם הוא יחבר גם את האחרים, אז אתם תראו שאתם יכולים להשפיע למקום. תתחילו להשפיע למקום אפילו בלי לדבר עם אף אחד ואתם תראו כמה שהם יתחילו להשתנות כלפיכם.
שאלה: איך אנחנו יכולים להפוך את הלב שלנו לכלי מעבר אמיתי לאור הבורא?
זה רק לפי החיבור ביניכם. את כל ההפרעות, הדחייה, השנאה, חוסר ההבנה תשאירו, לא תוכלו למחוק אותם, אבל על פניהם תלמדו איך לעשות חיבור. וכמה שיהיו שנאה וחיבור, אם הפער ביניהם יהיה מספיק, ההבדל בין השחור ללבן, אז תתחילו לגלות את הכוח העליון ששורה בכם. מה זה בכם? בין השחור ללבן. בין הדחייה, השנאה לחיבור והאהבה, ביניהן יתגלה הבורא, כי שתי התכונות האלו באות ממנו ואתם רק מסדרים את התכונות האלו. לכן כתוב על זה "לך לאומן שעשאני"2, את הכול עושה הבורא, אנחנו צריכים רק לסדר את היחס הנכון להופעות שלו, שהן כאלו וכאלו, ולהבין שכל זה הוא כדי שנתחבר בינינו מעליהן וכך נידבק בו.
שאלה: אמרת שהרצון לקבל מוכן למות ולא לקבל תרופה מהשונא, כמו כן אמרת שבנקודה הזאת יש בחירה להתעלות מעל השנאה, כי גאווה לא נותנת להתגבר. איך נעשה תהליך בחירה למרות כל הטבע ההפוך?
אם אנחנו עובדים בעשירייה ולא לבד, אז אני נמצא בכל זאת תחת השפעת העשירייה וכך כל אחד ואחד ואנחנו יכולים להתעלות למעלה מהחשבונות הפרטיים של כל אחד ולקבוע יחס משותף. אין לי כאן שום דבר להמליץ חוץ מזה.
תלמיד: כן, אבל אם זה היה קל לעשות היינו כבר עושים את זה. סימן שמשהו חסר כדי לעשות את הבחירה הזו.
את הדברים האלה קל לעשות אם אנחנו עושים אותם כל הזמן. זה לא להיזכר בהם פעם בשבוע אלא אני צריך לחשוב כל הזמן זה מה שאני צריך לעשות, אומנם זה דוחה ושנוא עליי, אבל אני מתרגל לכך שאני צריך לעשות ולפנות ולדבר ולשאול ואיכשהו אני קשור אליהם ולאט לאט מתרגל אליהם, ו"הרגל נעשה טבע שני". הכול תלוי בכמה אנחנו משתדלים בכל זאת להחזיר את עצמנו למחשבה הנכונה, אומנם שהיא לא רצויה, לא רוצים לחשוב, אבל מאין ברירה משתדלים ועוד משתדלים, ובתוך ההשתדלות שלנו אנחנו חוזרים שלוש, ארבע פעמים לאותו מצב שלא רצינו לשמוע עליו ופתאום אני מתחיל לגלות שאני חושב עליו הפוך. איך יכול להיות? קודם שנאתי אותו לגמרי, דחיתי אותו על הסף ועכשיו לא, הוא כאילו מתחיל להיות חלק מהעניין. כל הזמן דחיתי ודחיתי ושנאתי ולא רציתי לשמוע ולראות, זה ממש הרגיז אותי ופתאום אני מתחיל להרגיש שלא, זה נעשה חלק מהתמונה ואני אפילו מרגיש שבלי החלק הזה של התמונה, שהוא עדיין נגדי, אני לא יכול לראות את התמונה השלמה.
ואחר כך אני רואה שלא רק שאני לא יכול לראות את התמונה השלמה בלי החלק הזה, אלא אני גם צריך אותו כמרכיב הכרחי וכן הלאה. וכך אנחנו מתחילים ללמוד לעבוד עם השנאה ועם האהבה, עם הכוחות המנוגדים ורואים שלכל דבר יש מקום. זה לא כמו בעולם שלנו, כמו החכמים, המנהלים, הנשיאים שלנו, כל מדינה ומדינה רוצה להרוס את השנייה. המדינות לא מבינות שהן לא יכולות לעשות את זה אף פעם, שכיוון ההתפתחות הוא לא לכיוון זה, אלא שלכל אחת יהיה מקום. וכך אנחנו נראה.
תלמיד: זאת אומרת, הבחירה היא לא באותו רגע שאני מזהה התנגדות, הבחירה היא בכל שנייה ושנייה בעבודה בחיבור בעשירייה. זו הבחירה.
הבחירה היא להיות בתוך עשירייה, לקבל את כול העשירייה בכל התכונות שלה, להיות סבלני לחברים וגם לעולם, וללמוד איך לפרסם לעולם את שיטת התיקון בצורה הדרגתית כמה שהם מסוגלים. אתה מבין, כמו שיש לך תינוק, אז אתה מביא לו צעצוע אחד, אחר כך צעצוע שני, מחזיק אותו, מטפל בו, מביא לו איזה חוכמות, איזה משהו וכן הלאה. בקיצור זה טיפול. זה טיפול הדרגתי באוכלוסייה ואנחנו חייבים את זה לעשות. למשוך אותם אחרינו אבל לא שיהיו כמונו, לא כמונו, כי זה בלתי אפשרי אין להם רצון כזה, אין להם נטייה כזאת אבל בכל זאת להשתדל, להשתדל לתת להם יותר ויותר הכוונה שבחיבור בין כל האנושות שם נמצאת המטרה המאירה, הנצחית שלהם.
שאלה: איך להתגבר על הגאווה שלנו כדי שנהיה יעילים בהשפעה לעשירייה ומהעשירייה לאומות העולם?
כתוב "גאוות אדם תשפילנו" כל הזמן אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו כלפי הגאווה, כי גאווה זו הבחנה הכי הכי ברורה, בולטת של היצר הרע שלנו, הוא תמיד אומר אני אמלוך, זאת אומרת אני יודע, אני מבין, אני מרגיש, אני אפילו הכי חזק, זה כול המאמץ של היצר הרע, של האגו שלנו. ולהשפיל אותו זה קשה מאוד, זה רק על ידי החברה כשאנחנו רואים כל פעם דוגמאות לא נעימות כלפינו, כמה שאחרים מצליחים, מתחברים, מבינים, ואני כלפי זה מרגיש את עצמי אומלל, מפגר לא מסוגל ועוד. ואז לאט לאט אני מתחיל לראות שאני בסך הכול לא מיוחד כמו שהאגו שלנו אומר לכל אחד ואומר בצדק, כי בכל אחד יש אגו משלו, אם כך כל אחד מיוחד, אבל הוא מיוחד בזה שמתוך האגו המתוקן שלו שיהיה הוא יוכל לעשות תיקון מיוחד בעולם שבאמת אין כמוהו, כל אחד מוסיף את החלק שלו ההכרחי בתוך המוזאיקה הזאת הכללית של כל האנושות, שיהיה כלי שלם.
לכן עבודה עם האגו היא עבודה בכל הדרך עד גמר התיקון ולכן אנחנו מחליפים את המאבק עם האגו לחיבור בינינו בכך שאנחנו מזמינים את האור העליון שיתקן אותנו, כי לעבוד עם האגו פנים אל פנים, בצורה חזיתית אנחנו לא מסוגלים, הוא יותר חזק, אנחנו נולדנו, אנחנו קיימים בו ומהבורא אנחנו מקבלים קצת ניצוצות השפעה, זה לא מספיק להתמודד עם האגו שלנו, זה מספיק כדי שנפנה לבורא שיעזור לנו להתמודד עם האגו שלנו.
זאת אומרת הניצוצות שבנו מספיקים רק כדי לעורר אותנו לתפילה לבורא, ונתגבר על האגו שלנו בכך שנבקש מהבורא שיתמודד, הבורא צריך לסדר לי אותו ולא אני, הבורא גם אומר, בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין כי המאור שבה מחזירו למוטב. תבקשו, יבוא האור ויתקן לכם את הרצון לקבל, על ידי זה תראו מה הקלקול ומה התיקון ותדעו את הבריאה משני הצדדים ותהיו חכמים, מומחים בכל עומק הבריאה ואז תהיו למעלה ממנה דומים לי, כמוני. לכן תיקראו אדם הדומה לי.
שאלה: אמרת שאנחנו מזמינים את האור העליון כדי שיתקן את האגו שלנו. האם יש הבדל בין הכוח שאנחנו מבקשים לתיקון היחס שלנו לבין כוח חיבור בעשירייה?
זה בעצם אותו דבר, מה זה לתקן אותנו? איפה אנחנו מרגישים את התיקון? האגו מתברר רק בפירוד בינינו והתיקון שלו מתברר באיחוד בינינו, זה הכול, אם אין את ההבחנות הללו, פירוד ריחוק, וקירוב תיקון, אז אנחנו לא יודעים מה קורה, אנחנו צריכים לראות את זה במעשה. אם יש יותר התקרבות בינינו בלבבות אנחנו נעשים יותר קרובים, ואז צריך גם לראות שבזה אנחנו נעשים יותר עוקצניים זה לזה כי אנחנו מתקרבים, בזה שאנחנו מתקרבים הרצונות הרעים שלנו לא נעלמים, אנחנו רק משלימים אותם, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה" אבל הפשעים נשארים ומעליהם אהבה.
זאת אומרת אני מקרב שני חלקים המנוגדים זה לזה עם קוצים, הם רוצים לעקוץ זה את זה וביניהם אני מכניס אור חסדים, איזה צמר גפן, משהו שהם לא יוכלו לעקוץ זה את זה. אבל כולם נשארים עם אותם כלים מנוגדים ואז מה שאני מעמיד ביניהם, הבידוד הזה, הקשר ביניהם נקרא צמצום, מסך ואור חוזר ואחר כך הבורא מתגלה בין שני החלקים האלה המנוגדים וכך אני מגלה אותו. זה נקרא "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו", אותו אני מגלה בין הקוצים האלו שלנו והוא מסדר את הכול.
שאלה: אבל זה מרגיש שיש שני מהלכים, מהלך ראשון זה שאני מבקש תיקון על היחס שלי כלפי אותם קוצים שאני מגלה בעשירייה כלפי החברים ומהלך שני זה שהוא יחבר את כל הקוצים האלה, את כל הניגודים האלה ביחד. האם אלה שני מהלכים שונים או שזה אותו מהלך?
תעבוד גם על זה וגם על זה ותיראה איך זה מסתדר. יש דרכים ויש שבילים, אז לכל אחד יש גם שבילים משלו. הדרך אחת אבל יש בה הרבה שבילים. על זה כתוב ש"יש הרבה דרכים למקום", "מקום" זה הבורא, אז יש הרבה דרכים, אבל זה בעצם כך הולך.
שאלה: אני רוצה להמשיך את השאלה הזו לגבי בירור המוכנות של העבודה מעל האגואיזם בקבוצה. יש אווירה כזאת שמאוד קשה להשפיל את האגו בקבוצה. מתי בכלל אני אהיה מוכן לזה שהקבוצה תעבוד על האגואיזם שלי, האם זה בכלל אפשרי? כי אני כביכול יכול להסתתר מהם ולספר שאני דואג לחברים ואני כזה מיוחד. האם בתוך המצב הזה של השפלות אני צריך להיות מוכן לעבודה, או מתוך זה שאני באמת כזה גדול וכביכול האגו שלי מסתתר מאחורי כל זה, אז אני מוכן שהקבוצה תעבוד על האגו שלי. כי אני יכול בכל מיני צורות להסתתר ולשקר לעצמי, האם תוכל לברר את הנושא הזה?
אנחנו צריכים לקבל דוגמאות מהחברים ובטוח שאתה תגלה עד כמה הם משפילים את עצמם ומוכנים בכמה שאפשר לעזור לעשירייה ותיקח מזה דוגמאות. גם אתה צריך לתת להם דוגמאות, עד כמה אתה מוכן לשרת אותם, להשפיל את עצמך, עד כמה אתה לא מפחד לגלות את החולשות שלך ודווקא זה טוב, וכך זה ילך.
מה הבעיה שלי לפתוח את עצמי? לפתוח את עצמי כשאני קצת חולה, קצת חלש פיסית זה דבר אחד. כשאני לא מבין כל כך את החומר וחלש בלימודים, זה הדבר השני. הדבר השלישי זה כבר ברוחניות, עד כמה אני לא רוצה, לא יכול, לא מסוגל, זה כבר יותר קשה. וכך אנחנו צריכים לראות את עצמנו, איך אנחנו מגלים כלפי האחרים דוגמאות רעות ודוגמאות טובות.
כמו שאומר לנו הרב"ש, כמו שאומר לנו רבי יוסי בן קיסמא, שאני לא יכול, אסור לי להתבייש. המקובלים נותנים לנו דוגמאות, עד כמה הבעל שם טוב לא היה יכול לזכור את צורת האותיות בירידה שלו. אני לא יכול לספר לכם על הרב"ש, במה שאני הייתי נוכח, עד כמה הוא היה בצורות כאלה, שהוא לא רצה לראות אף אחד, לא רצה לעשות שום דבר, ישב כמו אדם שאיבד את הכול. ואני הייתי נכנס כך, מסתובב סביבו. הוא ישב על המיטה, ואני לא דברתי, באתי וראיתי שיש לו גרביים על הרצפה. לקחתי את הגרביים, הלכתי לרחוץ אותם, ותליתי ליבוש. אחר כך ראיתי שאין על השולחן שום דבר, אז הכנתי לו משהו לאכול, שמתי לו את זה. כולל מזלג, כולל הכול, שיהיה לידו שולחן ושם יהיה משהו. כל מיני דברים כאלה.
זאת אומרת רציתי בצורה כזאת, בלי מילים, מילים זה ממש כניסה בתוך האדם, לא, בלי מילים, סתם כך לעשות עבודה שבדרך כלל אני עושה, אבל שזה קצת ירענן אותו אולי. אנשים גדולים לפעמים מקבלים כאלו ניתוקים מהחיים, שהם לא יודעים איפה הם נמצאים. לא יודעים איפה הם נמצאים. גם בעולם הפיסי הם לא יודעים איפה הם נמצאים, לגבי הרוחניות אני לא יכול להגיד לכם כי אני לא נמצא בעולמו.
לכן אנחנו צריכים לעשות כל מיני תמיכות כאלה בינינו, שלכל אחד יהיה מקום תמיד במשהו כך, להישען על החברה.
תלמיד: אני מחשיב את עצמי כמי שמשפיל את עצמו אבל יש לי דחייה מהעשירייה, אני לא יכול לעמוד בזה. אני לא יכול לקום ואני נשאר במיטה. החברים אומרים לי, אתה צריך לכתוב ולפנות על זה שאתה לא יכול לקום. זה דבר אחד אם חבר רואה אותי פיזית, אז זה אפשרי אפילו בלי מילים, אבל העשירייה אומרת, אתה לא קמת ואתה חייב לכתוב. יש לי דחייה מזה, אני לא רוצה לראות אף אחד, הם מחייבים אותי לתת דין וחשבון.
אני ממליץ לך כך. נניח שהעשירייה יושבת באסיפה שלה חצי שעה, ואתה לא הלכת, לא יכולת לקום, לא יכולת להתקרב אליהם. אז תשב לבד בבית וכל חצי השעה הזאת תכתוב, "אני לא רוצה ללכת לעשירייה", ואת הסיבה למה ואיך, תכתוב את כל הסיפור הזה טוב טוב ואל תמחק את מה שכתבת. תשאיר את כל מה שאתה כותב ותמשיך במשך חצי השעה שהיית צריך להיות ביניהם. כולל הדרך, כולל הכול, בכל הזמן הזה אתה צריך לכתוב על המצב הפנימי שלך, למה אתה לא יכול ללכת אליהם, מה יש בך שאתה מאד מנוגד לזה.
אולי פתאום תגיע למצב ש"אין לי ברירה, אני חייב לפנות לבורא שיעזור לי לקום וללכת אליהם". ואז איך אתה קם ופונה לבורא שיעזור לך לעשות את זה, ואם הבורא היה עוזר לך, איך היית קם ומתלבש ויוצא מהבית ומגיע אליהם, וכשהיית מגיע אליהם איך היית מתחבר איתם, ונניח היית מגיע בחמש הדקות האחרונות של האסיפה, איך היית נכנס לשם, איך היית רואה אותם ואת עצמך ובאיזו צורה היית נכלל ביניהם.
תכתוב את כל הסיפור הזה, זה יעזור לך להבין מי אתה ומה הבורא עושה איתך.
שאלה: נראה לי שהשיעור הזה נולד במיוחד לעשירייה שלנו. אבל כשמגלים את כל הקוצים האלה, לגבי איחור לשיעורים, מה אנחנו יכולים לעשות? האם לעזוב את כל הטענות האלה ולעבוד באהבה וזהו? איך אנחנו צריכים לנהוג כשזה מתגלה?
אם לא נבין את הסיבה ואת העוצמה של העבירה, גם לא נבין איך לתקן אותה, איך לפנות לבורא ואיזה תיקון צריך להיות. לכן לא לברוח מהמצבים הרעים אלא להביא אותם לבירור, לאנליזה נכונה.
איזה בירור יכול להיות? הבירור הוא פשוט. "אני לא יכול להתגבר על עצמי מפני שיש לי רצון לקבל יותר גדול מכוחות הנפש שלי. איך אני מתגבר עליו? רק אם הבורא יוסיף לי מכוחות הנשמה, שאני אוכל להתגבר, שיהיו לי כוחות להתגבר. אז אני צריך לבקש מהבורא שיעשה לי את זה, ובוא נראה". ואז אתה נכנס לתפילה, ובתפילה הזאת אתה נמצא במאבק, בכל זאת אולי אני אשב בבית כמו שאני רגיל תמיד ולא אלך לאסיפה, או אולי אני כן אלך לאסיפה אבל איך אני אעשה את זה, וכל הדרך לאסיפה הזאת מה יקרה לי ואיך אני אחר כך אכנס ביניהם. את כל הדברים האלה אתה צריך לספוג ולהביא אותם לשיחה עם הבורא. זה חלק בלתי נפרד מגילוי הבורא לנברא.
אתה חייב לעשות את זה, אתה חייב לשפוך את הלב ולברר את זה כל עוד לא תרגיש שאתה ממש קרוב אליו מתוך החולשה שלך. זה המצב הכי טוב.
תלמיד: אנחנו מבינים שכל הגילויים האלה מגיעים מהבורא, שהוא נתן לנו מתנה כזאת. נניח שהוא נתן, איך אנחנו יכולים להמשיך לרדוף אחרי השכינה בלב ולא בדעת?
תספרו אחד לשני כמה אתם משתדלים להתגבר על הדברים הרעים, תספרו על זה אחד לשני, שזה יעזור לכל אחד. תוכלו להיות יותר קרובים זה לזה, להבין זה את זה. תנסו, זה מאוד חשוב.
תלמיד: אז לא לגעת כרגע בנושאים האלה, בקוצים האלה שהתגלו או דווקא להעמיק בהם?
אל תפחדו להיכנס פנימה. אל תפחדו. חוץ מגילוי שנאה. גילוי שנאה יכול להיות בתנאי שאתם קודם מגלים את החיבור, אהבה. ואז כשאתם מגלים את השנאה אתם לומדים מזה מה הבורא עושה איתכם. קודם מגלים אהבה שזו תכונת הבורא, ואחר כך מגלים שנאה, ואז מגלים, בשביל מה הוא עשה את השנאה? כדי שאתם תכסו אותה באהבה. והאם קודם שנאה או קודם אהבה? זה תלוי איך אתם מדברים או מלמעלה למטה או מלמטה למעלה.
שאלה: אמרת שלפנות לבורא ממצב חולשה זה המצב הכי טוב והכי בטוח לאדם. יוצא מצב שאם בן אדם מתפלל לבורא במצב חולשה, הוא מרגיש את האהבה של הבורא שזה הכול הבורא סידר וארגן, אבל השאלה היא איך לא לאבד את המצב הזה וליפול עוד פעם לגאווה ולביטחון לא טוב? איך אפשר לשמור על המצב הזה תמיד?
זה כבר ניסיון, צריכים להיות קשורים לבורא וזה דרך העשירייה. אם אתה כלול עם החברים, אתה מתחיל להרגיש עד כמה כל אחד נמצא בכל מצב ומצב ואז יש לך אוסף של כל מיני מצבים שהבורא מסדר מלמעלה שלכל חבר וחבר יש מצב אישי רוחני משלו, ואם אתה נכלל מכולם אז יש לך יחד עם זה ריקוד כזה מאחד לשני וכולם יחד.
תלמיד: זאת אומרת, אני נכנס למצב של החבר, לוקח את החיסרון שלו והופך אותו לחיסרון שלי ואז מחזיק את עצמי במצב כזה להישאר באותה רמה כמו שאני הייתי בזה?
נכון.
שאלה: מה זה המעבר שאדם עובר מהשפלה של עצמו להבחנה שזו השפלה של השכינה ומהצער של עצמו לצער של השכינה? זה מתייחס לקטע שהשכינה מושפלת עד עפר.
כן, כי הוא לא עושה חשבון עם המצב הפרטי שלו אלא עם המצב של העשירייה שלו, זה נקרא "השכינה".
תלמיד: האם יש פה התייחסות מיוחדת לרצון לקבל שבעצם כל רצון לקבל זה רצון לחיבור מטושטש של כסף, כבוד ומושכלות?
אני חושב שאתה מבולבל. אנחנו מדברים על אנשים שרוצים להתחבר ביניהם, שילמדו זה עם זה וזה מזה, איך הם עושים את זה ואז יתכללו זה מזה.
שאלה: במה מתבטא הכוח כשאנחנו כותבים תפילה, סיפור או מצב שלנו?
זה עוזר לנו להבין מה אנחנו חושבים. הכתיבה יותר עמוקה מהמחשבה שסתם עוברת. כשאתה כותב אז אתה באמת בודק את עצמך האם אתה נמצא במה שאתה כותב.
שאלה: איך האדם יכול להגיע למצב שהוא שוכח אפילו את שמו, מה זה אומר מנקודת המבט של הרצון לקבל?
האור העליון שמשפיע עלינו לפעמים פועל עלינו במצבים כאלה, שאנחנו מאבדים את המצב שאנחנו נמצאים בו. לא שאנחנו נמצאים קצת בנטייה ימינה או שמאלה לאיזה כיוון אלא לפעמים אנחנו יוצאים מטווח הגבולות ימינה או שמאלה ולא מרגישים, ואז אנחנו מאבדים, איפה אנחנו? מה אנחנו? מה קורה לנו? זה קורה. זה יכול לקרות לכל אחד ואחד בכל הדרך. אין בעיה, אנחנו רק צריכים להבין שהפעולה הטובה ביותר בזה היא להתכלל בחברה ולחזור לשיעור.
אצלי קורים דברים כאלה הרבה פעמים וגם עם הרב"ש עברתי אותם, וראיתי שההכוונה שלו הייתה כזאת, "שב ותלמד". "אבל אני לא רואה כלום, אני מבולבל, אני לא יודע איפה זה נמצא ולמה שייך כל דבר ודבר", "תלמד וזהו". זה כמו הבעל שם טוב שלא זכר אפילו את צורת האותיות א' ב' ג' ד' וכך התחיל. אז לא נורא אם אנחנו מרגישים כך, זה סימן להתקדמות, זו דווקא התקדמות טובה.
קריין: קטע מספר 4 כותב הרב"ש.
"התחתון מוכרח להאמין קודם כל, שיש עליון במציאות, והוא לא מרגיש את העליון, מסיבת שהתחתון אינו רואה את גדלותו של העליון. וזה נקרא שכינתא בגלותא, היינו שהשכינה הקדושה היא אצלו בבחינת עפר ואינו מרגיש שיש טעם בעליון יותר מבחינת עפר.
לכן, כשהאדם מתחיל להתבונן בגדלות העליון, שזה מכונה, שהאח"פ דעליון נתעלו, אז גם התחתון עולה ומתחיל להשיג את הרגשת אלקות.
וזה תלוי בשיעור שכואב לו, בזה שרואה חסרונות על העליון. כך בשיעור, נתעלה אצלו העליון, נמצא שזה תיקון לצורך התחתון."
(הרב"ש. 557. "ענין אור חוזר")
קריין: נקרא שוב 4.
"התחתון מוכרח להאמין קודם כל, שיש עליון במציאות, והוא לא מרגיש את העליון, מסיבת שהתחתון אינו רואה את גדלותו של העליון. וזה נקרא שכינתא בגלותא, היינו שהשכינה הקדושה היא אצלו בבחינת עפר ואינו מרגיש שיש טעם בעליון יותר מבחינת עפר." כאן אנחנו צריכים להבין, שכל ההבדל הוא עד כמה אנחנו מרגישים או לא מרגישים את הבורא, וזה לפי ההערכה שלנו אותו, גדול או קטן אין ברוחניות מרחקים כמו בגשמיות, אלא כמה שמעריך אותו הוא קרוב, כמה שאני מזלזל בו, לא מעריך אותו, לא רוצה להיות בקרבתו לפי השתוות התכונות, אז אני לא רואה. זאת אומרת, כדי לקרב את העליון או להתקרב לעליון אני צריך לשנות את התכונות שלי בהתאם לעליון, להעריך את העליון.
"לכן, כשהאדם מתחיל להתבונן בגדלות העליון, שזה מכונה, שהאח"פ דעליון נתעלו, אז גם התחתון עולה ומתחיל להשיג את הרגשת אלקות.
וזה תלוי בשיעור שכואב לו, בזה שרואה חסרונות על העליון. כך בשיעור, נתעלה אצלו העליון, נמצא שזה תיקון לצורך התחתון."
(הרב"ש. 557. "ענין אור חוזר")
שאלה: איך התחתון יכול להאמין שיש עליון במציאות מבלי לראות ולדעת אותו?
יש הרבה כוחות טבע נעלמים שאנחנו לא מגלים אותם בחושים שלנו, אלא אנחנו מגלים אותם דרך איזה מכשירים, דרך איזה הופעות וכל המדע המתקדם פועל בצורה כזאת, מגלה דברים כאלו שהם לא קיימים סתם לפנינו, אלא אלו דברים נסתרים ואנחנו מגלים אותם על ידי בניית מכשירים, על ידי זה שעושים חשבונות מיוחדים. ככה זה קורה. אם אנחנו היינו מגלים את העולם שלנו רק לפי התכונות הטבעיות שלנו ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, אז אנחנו היינו נשארים חיות. דרגת האדם במה היא מיוחדת, בזה שאנחנו יכולים לגלות בטבע תופעות שבחמישה חושים שלנו אנחנו לא מגלים.
לכן אנחנו מגלים גלי רדיו, עוד כל מיני גלים, תופעות של משיכה, של דחייה, תופעות ביקום, הכול אנחנו מגלים למעלה מהחושים שלנו, וגם הבורא ככוח שכולל בתוכו את כל התופעות, כל העולם נמצא בתוך הבורא, אנחנו גם עכשיו נמצאים בתוכו, ואנחנו אומרים שהוא רחוק ואנחנו מתקרבים אליו, זה רק המרחקים האלה כלפי ההשגה שלו, אבל לא כלפי זה שזה מרחק באמת. זה רחוק מהשגה, קרוב להשגה, אבל כולנו נמצאים בתוכו, הבורא הוא מקום של העולם, כל העולם נמצא בתוכו.
לכן מה שאנחנו צריכים זה רק לפתח חושים כדי להרגיש אותו מרחק, אותו מרחב, אותה המציאות שבה אנחנו נמצאים שזה הכול הבורא. ואז אנחנו נגלה שאין מקום ריק כאן במציאות, וכמו שאנחנו רואים בעולם שלנו שיש אוויר או אחר כך יש לנו ואקום בין הכוכבים וכולי, אין דבר כזה, זה הכול רצון אחד ללא שום הפסקות שנמצא וממלא כול מקום ומקום ופועל בכול וממלא את הכול, וזה הכול בורא.
מה העבודה שלנו בזה? שדווקא אנחנו הקטנים, האומללים האלה בצורה פיזית, יכולים לעורר אותו עלינו ולדרוש ממנו שיגלה בנו חושים כאלו שאנחנו נגיע לאותו מצב כמוהו, שאנחנו בדביקות אליו גם נגיע למצב שאנחנו נמלא את כול המציאות עם הרצון שלנו, שרוצים להתקרב לרצון הבורא, ברצון להשפיע אנחנו כך נעשה, ואז כל העבודה שלנו היא תגמר בזה שאנחנו נמלא את כל המציאות ונהיה דבוקים במציאות הזאת עצמה שזה הבורא.
זה דברים מדהימים שנמצאים לפנינו, ולכן כדאי לנו לחשוב עליהם, דווקא על הדברים הגדולים האלה בזמן שאנחנו נכללים בחשבונות האלו הקטנטנים בתוך העשירייה ובעוד חשבונות כאלו וכאלו, מה קורה, מה עומד לפנינו.
שאלה: התרגיל הזה של מכתב לבורא לגבי דחייה בעשירייה הוא מעלה את העליון ומה אז?
אני לא רוצה להגיד מה הוא צריך לעשות, אבל הוא ילמד אותך טוב מאוד. ילמד טוב, כדאי.
שאלה: מה זה אומר שזה כואב לתחתון לראות את הפגמים של העליון?
כואב לתחתון לראות את הפגמים של העליון, זה כואב אם התחתון מבין שאין פגמים בעליון, אלא זה פגמים בו שהוא רואה אותם בעליון ואומר על העליון איזה משהו שנראה לו שהעליון לא בסדר. זה הכול מצד התחתון, כי העליון הוא במאה אחוז טוב ומיטיב, ואם התחתון מרגיש שאין משהו מהעליון שהוא טוב ומיטיב בטיפול שלו כלפי העליון, בטיפול של העליון כלפי האנושות, אז יש לו רק לעשות חשבון מה קורה כאן, ואז הוא מעלה את התפילה לעליון ומבקש לא לתקן את היחס של העליון לעולם ולא לתקן את היחס של העליון אליו, או אל העשירייה, אלא לתקן את הקליטה שלו, את הכלים שלו, שיראה את העליון תמיד טוב ומיטיב לכולם.
שאלה: איך לנהוג אם כל טעם בגדלות העליון נעלם, נותרה רק הדעת עליו, והכול תלוי כמו על שערה?
אל תדאג, תמשיך ותראה עד כמה זה עוד יתגלגל, יתאספו עוד ידיעות, עוד רגשות, והרגש והשכל יסתדרו ביניהם, יביאו לתמיכה הדדית, וייבנה האדם. בקשר נכון בין הרגש והשכל נבנית הדמות הרוחנית שלך.
שאלה: אמרת שנצטרך למלא את כל המציאות ברצון שלנו לבורא, למה התכוונת?
אין יותר חוץ מזה. כל מה שאנחנו מרגישים בעולם, אפילו כשמחלקים את זה לדומם, צומח, חי, ומדבר, לכל מיני עולמות, הכול זה יחס הבורא לנברא, לרצון שהוא ברא. עכשיו, אנחנו שנמצאים במרכז הבריאה, בנקודה השחורה הפנימית, צריכים לקבוע בחזרה את היחס שלנו דרך כל הבריאה לבורא.
זאת אומרת, אנחנו נמצאים בתוך העיגול, בנקודה הפנימית השחורה, זה אנחנו, דרך כל מה שהבורא ברא סביבנו, וכך מנהל אותנו דרך כל התנאים החיצוניים. ואנחנו צריכים דרך התנאים החיצוניים האלו, להשתדל לחזור אליו בצורה נכונה. אז כל הבריאה הזאת, כל העיגול הזה, כל חמשת העולמות של העיגולים, מלמעלה למטה, וממטה למעלה, כולם יהיו כמכשיר קשר בינינו לבורא, ומהבורא אלינו. כך אנחנו נשחק עימו, הוא יעשה לנו צורות של הסתרה, אנחנו מלמטה למעלה נעשה צורות של גילוי, וכך "אני לדודי ודודי לי", כל הזמן נהיה במשחק, ובסך הכול זה ייראה כ"משחק בורא עם לוויתן".
תלמיד: איך הוא פועל עליי דרך כל הבריאה הזאת, איך אני מגיב לו דרך אותו עובי, איך אני חודר אליו?
אם אתה מסדר את זה דרך העשירייה, מתוך העשירייה אתה מגיע להיכנס לכל העולמות. העיקר זה לקבוע את העשירייה כמקור היסודי של קליטת הבורא.
תלמיד: כלומר אני מגלה את המשחק הזה של הבורא איתי, ואני אומר, "לא, עכשיו אני אפנה אליך דרך העשירייה", משהו כזה?
לא חשוב איך אתה אומר את זה, העיקר שתבנה אליו פניה דרך העשירייה.
שאלה: כתוב בקטע "לכן, כשהאדם מתחיל להתבונן בגדלות העליון, שזה מכונה, שהאח"פ דעליון נתעלו, אז גם התחתון עולה ומתחיל להשיג את הרגשת אלקות.", אתה יכול להסביר לי את המשפט הזה? הוא לא ברור בכלל.
למדנו זאת הרבה פעמים, אם העליון מעלה את האח"פ שלו, זה נקרא שהבורא מתרחק ממני. אז קודם כל איך אני יכול להבין שזה הבורא מתרחק ממני, כי הוא לא מורגש בי כקרוב כמו קודם, אלא קצת יותר רחוק, כאילו הכול מצטנן כלפי הבורא. אז אני צריך לאחוז יותר בעשירייה, כי אני צריך כלי, אני צריך לאחוז יותר בעשירייה, ועם יותר מאמץ בעשירייה לתאר שאנחנו נמצאים בחיבור, בלהחזיק את הבורא, ובזה נרגיש את עצמנו בהתעלות. ועכשיו אנו מרגישים אותו יותר מאשר קודם, כי בינינו נעשה יותר קשר, זה נקרא שהבורא מתעלה, ואנחנו כאח"פ מתעלים יחד עימו. הכול תלוי בחיבור בינינו.
תלמיד: איך אני מגיע לקטע שאני מתבונן בגדלות של הבורא, איך אני רואה אותו גדול? הרי אין לי שום קשר לקטע הזה, מה זאת אומרת גדלות הבורא?
את גדלות הבורא אתה צריך לייצב בדיבור עם החברים.
תלמיד: בעשירייה שלי?
בעשירייה, כן, עשירייה זה חברים.
תלמיד: על מה אני צריך לדבר איתם, על הגדלות של הבורא?
כן. דווקא בגלל שעכשיו אנחנו מרגישים שהבורא כאילו התרחק, נעלם מהרגשה שהייתה קודם, אנחנו צריכים להתחבר בינינו יותר כדי להתקרב אליו. פעולת ההתקרבות בינינו, מצידנו, היא בסך הכול התקרבות בינינו לבורא.
תלמיד: ואז זה נקרא גדלות הבורא, כשאנחנו מתקרבים בינינו?
ודאי.
תלמיד: מה הפעולה שצריכה להיות בינינו?
התקרבות.
שאלה: מה זה התקרבות? איך אני מתקרב לחבר שלי, על ידי מה?
על ידי זה שאתה קורא מאמרי רב"ש ומקיים אותם.
תלמיד: ומקטין את עצמי כלפי החבר?
גם.
תלמיד: התבטלות?
גם.
שאלה: העליון שהוא טוב ומיטיב לכולם, זה עליון שמתקן את כולם, שמקרב את כל הכלים להשתוות צורה?
כן.
תלמיד: אז מה התחתון צריך לבקש, שהתיקון יעבור בדרך טובה ולא בייסורים?
התחתון צריך לבקש התקרבות לחברים, ועם הקרבה בין החברים, שהם ידרשו קרבה לבורא. והקרבה לבורא היא לא בזה שהם יהיו קרובים לבורא, אלא שהבורא מתגלה בתוכם, במרכז שלהם, זה מה שהם דורשים שיקרה. ביניהם הם דורשים התקרבות, כי כל אחד אגואיסטי, אז ההתקרבות היא בין אגואיסטים, אבל כשהם משתדלים בכל זאת להיות יותר קרובים, הם מאתרים איזשהו מרכז של הסכמה ביניהם, ואז הם מבקשים מהבורא שיתגלה באותו מרכז הסכמה בין כולם.
שאלה: כשהתחתון רואה קלקולים, תכונות מקולקלות של חבר, עולם מקולקל, מה בעצם הוא רואה?
הוא רואה תנאים, שהבורא נותן לו הזדמנות להתעלות מעליהם. העולם יהיה יותר מקולקל, הקבוצה תהיה יותר מקולקלת, כולנו נחיה בפחדים וחרדות, שבורים, בחוסר אונים, בחוסר תקווה, בכל מיני מצבים.
אנחנו צריכים לדעת רק דבר אחד, א', זה מגיע מאין עוד מלבדו. ב', זה מגיע רק כדי שאנחנו נתגבר על הקשר בינינו, שהוא יגבר יותר ויותר. וג', שאנחנו נדרוש מהבורא שיעזור לנו בקשר בינינו, אחרי המאמצים שלנו, ויתגלה בתוך הקשר בינינו. אלה סך הכול הפעולות שלנו, אין כאן הרבה. כשנתחיל ללמוד תע"ס, ואני מקווה שבכל זאת נתחיל אותו, שיהיה לנו ברור שכל התפילות שלנו, התקוות שלנו הם רק לזה, לחיבור בכל מילה ומילה של התע"ס, וזה צריך להיות לחיבור כדי שהבורא יתגלה וייהנה.
שאלה: "בוא וראה", זו האהבה בין החברים בעשירייה, בינינו? ואנחנו עובדים בכלל כמו בפרט, על כל התמונה הזו ברמה רגשית?
כן.
קריין: קטע מס 5 כותב הרב"ש.
"האדם, בזמן שהוא מרגיש, שהוא נמצא בגלות, כלומר שטועם טעם בעבודה טעם של גלות, ורוצה לברוח מהגלות, יהיה הפירוש, שהאדם צריך להאמין, שבכל מקום שגלו "שכינה עמהן". כלומר, שהשכינה נתנה לו לטעום טעם של גלות. "עמהן" יהיה פירושו, שהשכינה דבוקה עמהן, ואין הם חס ושלום בבחינת פירודא מהשכינה, שצריכים לומר, שזו בחינת ירידה. אלא להיפך, שהשכינה נותנת לו עכשיו דחיפה, שיעלה במעלות הקדושה, והיא מתלבשת עצמה בלבוש של ירידה.
וכשהאדם ידע זה, ויאמין שכך הוא, זה יתן לו עידוד, שלא יברח מהמערכה, שלא יאמר, שהעבודה דלהשפיע אינה בשבילו, משום שהוא רואה תמיד, שהוא נמצא תמיד במצב של עליות וירידות, ואינו רואה סוף למצבים האלו, ונופל לבחינת יאוש.
מה שאם כן, אם הוא ילך בדרכי האמונה, ויאמין בדברי חז"ל, אז הוא צריך לומר להיפך."
(הרב"ש. מאמר 5 "מהו בעבודה, ישראל שגלו - שכינה עמהם" 1988)
שהכול לטובתו, וגילוי הבורא קורה ככה, בשלבים האלו.
(סוף השיעור)