האדם מעורר את הנשמה שתתחיל לגדול כשהוא לומד ומדבר עם החברים, משתתף בכל מיני פעולות, כמו שיעור צהריים וכן הלאה. כך מגיעות לו מחשבות טובות של התקדמות והבנה, והוא מרגיש גם התנגדות לכך, שזה לא מובן ולא מסודר, אבל לאט לאט הוא מגיע למצב שהוא חייב לעשות מעשים שפועלים על המחשבה, כדי שהמחשבות שלו יהיו גבוהות יותר, קרובות יותר לבורא.
איך לשמור על האיזון הנכון בין הרגש לשכל? את הכול עושה הבורא, אנחנו לא יכולים לעשות דבר מלבד לבקש ממנו לא להתרחק, לקרב אותנו אליו, להתחבר, וכך לשכנע אותו לא לעזוב אותנו. מתוך מה שהכרחי עבורנו, הוא ייתן למישהו הבנה, למישהו רגש וכן הלאה. אבל בעיקרון הדבר היחיד שאותו אנחנו צריכים לבקש הוא להיות בחיבור בינינו ולהתקרב לבורא, ההבנה וההרגשה כבר יגיעו מאליהן.
ברוחניות יש לנו רק חברים ובורא. שתי מדרגות: להגיע לאהבת הבריות, שזו אהבת החברים בעשירייה, וממנה לאהבת ה', בזה הכול נגמר.
הנשמה גדלה על ידי פעולות האדם, כך הוא מבין ומרגיש יותר ויותר שעליו להתקדם בצורה רוחנית.
הקניינים של הנשמה הם חיבור בין הנשמות בקבוצה וחיבור עם הבורא.
על ידי השכל שמחובר עם הרגש אנחנו יכולים להשיג הכול.
לא צריך לחשוב איך להגיע להרגשת בושה. צריך לחשוב איך להתחבר עם החברים, להתחבק כולם יחד וליצור מערכת אחת מכל הגברים השייכים ל"בני ברוך", לאסוף את כולם לערימה אחת.
לא צריך לחשוב על התנגדות אלא על התקרבות לחברים, אז הכול יצליח מהר יותר, קל יותר, נעים יותר.
ברוחניות העיקר זה הפעולה ולא השכל, מכיוון שעלינו לפעול באמונה למעלה מהדעת. זה פועל בנו בהדרגה, נכנס למערכות הנדרשות, להרגשה, וכתוצאה מכך נבין.
אל תדאגו למוח, תדאגו לרגש. העיקר הרגש בחיבור בינינו, בנטייה של כולנו לבורא. לא צריכים שכל לעבודה רוחנית, כמו שכתוב, "לא החכם למד". כמה שנותנים - נותנים.
הרגש מכוון אותנו בכל מיני פעולות של התקרבות והוא מפעיל את השכל, אבל קודם הרגש. תפעילו את הרגש בכל מיני פעולות, בכל מיני מצבים, בכל מיני צורות התקרבות ותראו שהרגש הוא הקובע.
הנשמה לא נמצאת בכל אחד ואחת. אנחנו מדברים כך בינתיים, אבל הנשמה נמצאת בינינו. לכן רק בקשר בינינו, ככל שאנחנו מתקרבים ומתקשרים זה עם זה, כך אנחנו מתחילים להרגיש את הנשמה.
השכל צריך לעזור לנשמה להגיע למצב שהיא תקבל גילוי ומילוי. איך לקרב יותר בין השכל לנשמה? רק על ידי קריאת המקורות: רב"ש, בעל הסולם, תהילים.
השכל הכרחי עבורנו, דרכו אנחנו משיגים הרגשה, מנתחים אותה, בוחנים, מבררים, פותחים, כך שבלי השכל אי אפשר, אבל בלי הרגש בכלל לא יכול להיות כלום. כל חכמת הקבלה מדברת על הרגש.
אפשר להיות באיזון בחיים הגשמיים והרוחניים בתנאי שגם החיים הגשמיים וגם החיים הרוחניים מכוונים להשגת הבורא. כך בצורה אוטומטית, טבעית, אתה מסדר את כל התכונות שלך בצורה נכונה להשגת מטרת הבריאה.
ככל שאנחנו מתקדמים בגשמיות וברוחניות למטרת הבריאה נגלה את הרשימות. בכל מדרגה ומדרגה עלינו לממש את הרשימו השייך לאותה מדרגה.
הפעולות שלנו הן תוצאה מהרצונות, לכן עלינו לבדוק את הרצונות שלנו, לבקר אותם, לסדר אותם ולכוון אותם להתקרבות ולהשגת לבורא.
צריך את השכל כדי לעלות מעליו, אחרת אנחנו לא יכולים להשיג את הרוחני. כשעולים מעל השכל, מעל הדעת, נכנסים לרוחניות.
התנאי לפתיחת הלב אצל גבר ואישה שונה, לכן ככל שאתם יכולים תשתדלו לעשות זאת. ככל שאתם יכולים לדבר, תנסו לדבר על זה והכי טוב לשיר. אפשר ביתר קלות לשיר על אהבה, כך שאל תדאגו, אני מבין אתכם. גם אני לא יודע כמה פעמים בחיים אמרתי שאני אוהב, שאני מרגיש, אין מילים כאלה בלקסיקון הגברי.
תחזיק כל הזמן באהבה, תפתח אותה, אל תתבייש בה והכול יהיה בסדר.
בכל מצב ומצב צריך לבטל את השכל.
אם אדם עושה פעולות בכוח, הוא לאט לאט משנה את השכל והרגש שלו ומגיע להבנה מהו חיבור רוחני.
צרכי הנשמה הם להתחבר עם החברים ולהתחבר עימם לבורא. לא לחשוב על חסרונות החברים, אלא איך לחבר את כולם.