שיעור בוקר 22.09.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 15, מאמר: "איש את רעהו יעזורו"

קריין: כתבי רב"ש א', עמ' 15, "איש את רעהו יעזורו".

איש את רעהו יעזורו

תשמ"ד - מאמר ד'
1984 - מאמר 4

"יש להבין בענין שאדם יכול לעזור לחבירו. האם ענין זה הוא דוקא במקום שיש עניים ועשירים, חכמים וטפשים, גבורים וחלשים, וכדומה. אבל בזמן שכולם עשירים, או שכולם חכמים, או כולם גבורים, וכדומה, במה אדם יכול לעזור להשני.

אבל אנו רואים, שיש דבר אחד, שהוא דבר המשתף את כולם, דהיינו בענין מצב רוח, כמו שאמרו "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים". כי בענין שיהיה לאדם מצב רוח מרומם, לא יעזור לאדם לא עשירות ולא חכמות, וכדומה.

אלא דוקא איש יכול לעזור להשני, בזה שהוא רואה, שהוא נמצא במצב השפלות. וכמו שכתוב: "אין אדם מתיר את עצמו מבית אסורים", אלא דוקא חבירו יכול לעשות לו מצב רוח מרומם.

דהיינו, שחבירו מרים אותו ממצב, שבו הוא נמצא, למצב רוח של חיים. ומתחיל להשיג שוב כח בטחון של חיים ועושר. ומתחיל, כאילו המטרה שלו נמצאת עכשיו קרובה אליו.

היוצא מזה הוא, שכל אחד ואחד צריך לעשות תשומת לב, ולחשוב במה הוא יכול לעזור לחבירו, לעשות לו מצב רוח מרומם. כי בענין מצב רוח, כל אחד יכול למצוא בחבירו מקום חסרון, שהוא יכול למלאות אותו."

שאלה: מה עניין מצב הרוח? מה הקשר בין מצב הרוח להשפעה?

אדם שנמצא בדרך למטרת הבריאה, שרוצה להשיגה, אם הוא נמצא בפעולות, אם הוא מרגיש שהוא נמצא בדרך, אז הוא נמצא במצב רוח מרומם, שהוא כל הזמן מתקדם והוא שמח בכך. לכן בזה כל אחד יכול לעזור לאחר, בזה שהוא מוסר לו גם התרוממות רוח.

תלמיד: איך עובד המנגנון הזה שאני מוסר מצב, או שאני יכול לתת מצב רוח למישהו?

במה שאנחנו קשורים זה לזה, בכל מיני צורות הקשר שאדם קשור לאחרים הוא יכול למסור להם את מצב הרוח שלו.

תלמיד: הרי אנחנו אומרים שכל המצבים של האדם הם בידיים של הבורא בסופו של דבר, הוא קובע איזה מצב אני אקבל הלאה. אז איך החברה משפיעה על מצב הרוח? נראה שבעניין מצב הרוח, יש לחברה יכולת לקחת או לקבוע משהו במקום הבורא כלפי החברים. זה נכון?

ודאי, היא יכולה. אם אדם נמצא בחברה והחברה משנה את מצב הרוח שלה, אז גם האדם שבתוך החברה נמשך אחרי החברה. כך אנחנו בנויים, זה נקרא "השפעת הסביבה על האדם".

תלמיד: ואם אנחנו רואים שיש חבר שאין לו מצב רוח ואנחנו לא מצליחים להעלות לו את מצב הרוח. הבעיה היא בחברה? הבעיה בחבר?

בדרך כלל זו בעיה בחברה. כנראה שהחברה לא מספיק מסוגלת לעטוף את האדם כדי להשפיע עליו כך שהוא יקבל את מצב החברה.

שאלה: רב"ש מביא פה דוגמה שיש מצב שכולם עשירים, או כולם חכמים, או כולם גיבורים, אבל אין דבר כזה שכולם במצב רוח מרומם. למה מצב רוח מרומם שונה משאר הדברים, למה לא יכול להיות שכולם יהיו במצב רוח?

כי כך זה מסודר מלמעלה. כדי לקדם את החברה, כל אחד צריך להיות תלוי באחרים, ולכן ההשגחה העליונה משנה ביניהם את היחסים, את היוצרות כך שכל אחד יכול להשלים את האחר.

תלמיד: כך זה עד גמר תיקון?

כן, בהחלט.

שאלה: בסוף הקטע נאמר "היוצא מזה הוא, שכל אחד ואחד צריך לעשות תשומת לב, ולחשוב במה הוא יכול לעזור לחבירו, לעשות לו מצב רוח מרומם. כי בענין מצב רוח, כל אחד יכול למצוא בחבירו מקום חסרון, שהוא יכול למלאות אותו." כך לדעתי כל אחד צריך להגיע לכנס. זאת ההכנה, כך ייפתח הלב, כך נבוא בתכונת ההשפעה, נבוא לאנשים שאנחנו לא מכירים ונהיה יותר קשובים בלב והרגישות שלנו תעלה.

כן.

שאלה: אנחנו רואים שהרבה חברים מהכלי העולמי מתייגעים מאוד כדי להגיע לכנס. כשאנחנו עושים הכנות ומתפעלים מהיגיעה שהם עושים ומגיעים הנה פיזית, לפעמים אני שומע מהחברים שלנו, שקשה לנו כי אנחנו עבים ולכן נישאר וירטואליים בכנס. איך אנחנו עוזרים להם? האם זה נכון שאנחנו כאלה עבים עד כדי כך שלא יכולים לנסוע חמישים קילומטר כדי להגיע?

כנראה שכן. אני לא עושה חשבון כל כך מדויק, אני חושב "אני שנמצא חמישים קילומטר מהכנס או חמש מאות קילומטר מהכנס, מה יש לי מזה?" אני לא מביא בחשבון את היגיעה, וזו הבעיה, כי דווקא את היגיעה הזאת אתה לא יכול לכסות בשום דבר.

תלמיד: אנחנו יכולים לעזור להם להתגבר?

תנסה. הכול נמצא בידיים שלך, אתם נמצאים בקשר, תנסו.

שאלה: עכשיו יש הרגשה שהרבה מאוד חברים נמצאים בתפילה תמידית לבורא, איך אפשר לגרום לכך שהבורא ישמע את התפילה שלנו וייתן לנו את האפשרות להשפיע ולפתוח את הלב?

להתפלל איתם יחד. לבקש, לפנות לבורא שיעזור לכולנו להתחבר ולהיות בכנס ובכלל להיות כולנו כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: האם צריך להיות לי יחס אחר לחבר שמעדיף לצפות בכנס בצורה וירטואלית ולא להגיע פיזית כשיש לו אפשרות, או שאני לא עושה חשבון כזה, העיקר שהוא משתתף?

אנחנו יודעים שבעולם שבו אנחנו מתקיימים, יש הבדל בין מרחק פיזי למרחק רוחני, יש הבדל. אומנם אנחנו קשורים זה לזה בפלאפונים, בכל מיני מכשירי קשר, אבל בכל זאת הקשר הפיזי כשאנחנו מתאספים ובמיוחד כשאנחנו נמצאים בסעודות, על אף שאנחנו לא כל כך מתחשבים בזה, הוא חשוב מאוד. לכן לי נראה הכי חשוב, שאדם יגיע לשיעור וסעודה, ואחר כך אם כבר נשאר לישון, נשאר לישון, אם לא אז לא.

תלמיד: מה אדם מקבל מהשתתפות פיזית בכנס שהוא לא יכול לקבל בהשתתפות וירטואלית בכנס?

את זה אי אפשר להשוות, השתתפות וירטואלית היא לא רגשית, אלא אם אדם מפעיל תוספת חיסרון לחיבור, זה מוסיף לו, אבל אם הוא לא עושה מאמץ נוסף אז ההשתתפות שלו כאילו לא מתבצעת.

שאלה: אתה מכוון אותנו כך שכל הכלי העולמי יהפוך עבורי לעשירייה. כשאני מנסה לפתוח את הלב, זה קשה, אני בורח לעשירייה כי שם הכול טוב ונוח ומוכר, איך להימנע מהבריחות הקטנות האלה לעשירייה הקטנה שלי?

להשתדל לפתוח את הלב שלך כך שכולם סביבך, לפחות לתקופת הכנס, יהפכו לעשירייה שלך.

תלמיד: ואם אתה רואה את החברים שבורחים כך לעשירייה, איך לתמוך בהם?

לתת להם דוגמה.

שאלה: בעניין לעזור לחבר במצב רוח, אנחנו תמיד אומרים לתת דוגמה, אבל יש חברים שהם כבר הם כל כך הרבה שנים בדרך, שהם מכירים כאילו את כל התיאוריה מלפנים ומאחור.

אבל הם הגיעו לגמר התיקון?

תלמיד: לא.

אז זו רק תיאוריה.

תלמיד: נכון, הלב כבוי. השאלה איך אני נותן מצב רוח לחבר כזה?

אתה נותן לו דוגמה, אפילו אם הוא נמצא כאן ארבעים שנה.

תלמיד: איזו דוגמה? במעשה, בפנימיות?

כן, במה שאפשר.

תלמיד: וכשרב"ש אומר לעזור לחבר, לעשות לו מצב רוח, זה רק לתת לו דוגמה או שאני גם צריך לעשות משהו כלפיו בפועל?

לתת לו דוגמה.

תלמיד: שקטה?

אפשר שקטה, אפשר במילים, אפשר בחיבוק.

תלמיד: כי אנחנו רואים שבמעשה מאוד קשה לעורר את הלב של החבר, לתת לו מצב רוח כמו שרב"ש מתאר פה במאמר.

תלוי איך אתה עושה, אם אתה עושה את זה מתוך עדינות הלב, זה עובד.

תלמיד: איך לומדים את עדינות הלב הזאת?

אתה משתדל להתקשר לחבר כך שהוא יבין אותך יותר פנימה.

שאלה: רציתי לשאול על הזמן שבין שני ימי הכנס. האם כשנגמר הלו"ז של היום הראשון, אפשר לשחרר קצת את המתח והלחץ הפנימי, משהו שבדרך כלל קורה בכנסים. אני זוכר בכנסים שבסוף היום הראשון, יש איזה שחרור או שעושים עוד איזה אייטם שממציאים אותו, האם צריך לשמור על מתח בין הימים ואיך שומרים אותו?

יש לכם בזה הרבה יותר ניסיון ממני, אני לא יודע להגיד. מה אתם חושבים?

תלמיד: כשהיינו בערבה, הכנס ממש עטף אותנו יומיים שלושה. בכנס הזה אני אישית כן משתדל להישאר לישון, זה עוזר לי שלא יהיה את הניתוק הזה. השאלה אם כדאי גם לארגן מקום לחברים שרוצים.

אני לא יודע מה להגיד לך, כל אחד איך שהוא מרגיש נוח לו. יש כאלה שחייבים לישון כי הם גמורים אחרי יום כזה, ויש כאלה שיכולים להמשיך עד הבוקר ועוד יומיים.

שאלה: דווקא אם אנחנו עושים משהו על הגג ומאפשרים לחברים כן להתאסף אז זה עוזר לאנשים לא להתפזר לכל מיני מקומות. ומי שצריך את התוספת הזו, יש לו אותה פה וזה תורם, וזה נעשה דווקא בשליטה ובמקום טוב.

אין שום בעיה, אפשר לעשות את זה על הגג, אפשר לעשות את זה בקומת הקרקע, איפה שרוצים. זה בין שבת לראשון, אתם צריכים לארגן את הדברים האלה. אם הרבה אנשים, אפילו רובם רוצים לצאת בלילה לכל מיני מקומות, אז צריכים לעשות את זה כאן.

תלמיד: הכנס מסתיים בשעה שבע בערב בצורה רשמית, אחרי שהאנשים היו פה מהבוקר. ואז יהיו פה כמה סוגי אנשים, כאלה שרוצים ללכת הביתה לישון, כי הם סחוטים, ואנו מאפשרים לכל אחד ללכת בזמן שלו, מתי שהוא רוצה. ומי שמעוניין דווקא בחיבור, לשבת להתחבר עוד, ולשתות, הוא מוזמן לעלות לגג. יהיה שם בר, עם מוסיקה ומקום לחיבור בין החברים. כל אחד לפי התנאים הנוחים לו.

תלמיד: בכלל מהרגע שהחברים מהכלי העולמי יגיעו, כדי שתמיד תהיה להם סביבה והם לא יצטרכו ללכת לחפש כל מיני מקומות, כל ערב, אחרי סיום הפעילות תהיה להם ארוחת ערב, ואחריה יפתח הבר על הגג. בבית שלנו כאן במרכז תמיד עושים ישיבות חברים חמות, סביב השעון תהיה לכל מי שנמצא הזדמנות להיות עם חברים. זה גם עבור כל מי שמגיע מחו"ל, וגם למי שגר כאן ורוצה לבוא. כל אחד יכול לבוא, אף אחד לא יגיד לו לך, יש תמיד מקום לכל למי שרוצה.

טוב, זה ברור.

שאלה: אני שומע אותך אומר, ומכין אותנו לכך שבכנס הרבה חברים יגיעו בפועל לגילוי הבורא, יעברו את המחסום, ויכנסו לעולם הרוחני.

אמרתי את זה היום?

תלמיד: אתה אומר את זה כבר תקופה.

טוב, לא חשוב תמשיך.

תלמיד: אנחנו עומדים לפני מעמד מאוד גדול, באים חברים מהכלי, יקרה פה דבר ענק, חברים ייוולדו, עם ישראל ייוולד כאן. מה שאני מבקש זה עצות פרקטיות מהניסיון שלך לחבר שנכנס בפועל לגילוי הבורא. מה עליו לעשות, איך להתנהג בצורה בריאה בחברה? והחברים שעוטפים אותו, מה עליהם לעשות מול חבר כזה בפועל?

להשתדל כולנו להיות יחד, יחד. לא שהוא מיוחד, או הם מיוחדים, אלא להיות יחד. זה הכול. ולא לקפוץ לפני כולם, או מעל כולם.

תלמיד: איך ממש לתפעל את החמור, את הגוף, מה לעשות פרקטית, איך להיות חבר בריא בכנס כשקורה אירוע כזה משמעותי?

להיות שמח, לשמח את החברים, להשתדל לא להשתכר, ולהיות בשמחה. זה הכול.

שאלה: איזו אחריות יש לכל אחד בקבוצה כשזה מגיע למצב רוח של מישהו אחר?

הוא צריך לדאוג איזה תגובות הוא מזמין בחברים.

שאלה: למה תמיד חסר לאדם מצב רוח, ממה זה נובע, ומה זה אומר להעלות לו את מצב הרוח מבחינה רוחנית?

לתת לו תקווה שמגיעים לגמר התיקון.

שאלה: לגבי כל החברים שהולכים להיות וירטואלית בכנס. כיצד יכול הכלי הווירטואלי לממש את הפוטנציאל שלו, ולהפוך לכוח תומך בכנס?

כל אחד צריך לראות. והכי טוב שתדברו על זה עם כל החברים, נשים, וגברים.

תלמידה: האם יש משהו מיוחד שאנחנו הוירטואלים צריכים לעשות או פשוט להיות ברקע וביחד עם כולם?

לפתוח את הלב, ולהתקרב לחברות.

שאלה: איך להפגין אהבה לחברים כלפי חוץ? והאם זה טוב, נכון, לשאול את החברים איך הם היו רוצים שנראה להם אהבה?

הלב של האדם צריך להגיד לו למה החברים מצפים ממנו.

שאלה: במהלך השנים הסדנה הייתה הכלי מרכזי שקידם את חיבור בינינו, ופתאום אנחנו מדברים על שתיקה, ופתיחת הלב ללא מילים. מהי השתנה, ולמה הדרך לחיבור בינינו השתנתה?

הדרך לא השתנתה, וגם שתיקה יכולה להיות אמצעי לחיבור.

שאלה: מה לעשות אם אני מרגיש לגמרי לא מוכן לכנס, ורחוק מאוד מהסטנדרטים עליהם דיברת היום?

אתה בכל זאת צריך לבוא, ודווקא חייב לבוא, להיכנס בין כולם כמו קטן שנמצא בחבורה של אנשים גדולים, וכך אתה תתקדם. אחרת אף פעם לא תגדל.

שאלה: אנחנו מגיעות מרחוק לכנס ולא פגשנו פיזית את החברות שלנו כבר הרבה מאוד חודשים. מאוד מאוד התגעגענו אליהן, ועכשיו כשנפגש פיזית האם צריכה להיות לנו תקשורת מוגבלת? האם לא נחבק אחת את השנייה, ולא נשאל לשלומה?

תעשו מה שהלב אומר לכן לעשות. מה שהלב אומר, כך תעשו.

תלמיד: בכנס אני רוצה להיעלם, להתבטל, ממש להצטמצם לכף שאין מציאות רק החברים.

תעשה בזה מתנה לכולם.

תלמיד: אבל הבעיה שבאים חברים בכנס ואומרים לי "אתה גדול, אתה מיוחד, השאלות שלך יפות", והם כאילו מפריעים לי להגיע למטרה שלי.

זה נדמה לך.

תלמיד: אבל זה קורה בפועל, אני רוצה להיעלם, להתבטל, והם מנפחים אותי. במקום שאני אצטמצם הם עושים לי ההפך, עושים לי נזק, מפריעים לי להגיע למטרה. מה אני עושה עם כל אלה שמשבחים אותי, מהללים אותי, זה ממש נזק, והפרעה גדולה.

תסתום את האוזניים.

תלמיד: אולי אפשר לבקש שיפסיקו עם זה, ככה מול כולם.

אני אומר לך, עוד לפני זה, תסתום את האוזניים.

שאלה: למה אנחנו לא יכולים להתאסף כולנו, כל הכלי העולמי פיזית, בבניין של בני ברוך, למה הבורא לא מאפשר את זה? מה חסר לנו?

בבקשה, תבואו כולכם. אין שום בעיה, בנינו והוספנו עוד שטח עם מיזוג, עם הכול. בבקשה, תבואו. כמה שיבואו, נכניס את כולם ויהיה טוב מספיק לכולם. אבל אני לא יכול להגיד לבן אדם קח כרטיס ובוא, כי אני לא מכיר את המצבים שלו. מה מצב הבריאות, המצב הכספי, והמצב המשפחתי. אבל אנחנו מוכנים לקבל את כולם, וכמה שיבואו, נכניס את כולם.

תלמיד: אבל מצד הבורא, למה הבורא לא מאפשר לכל בני ברוך, להתכנס פיזית, ולמה יש כאלה שצריכים להישאר בקשר וירטואלי.

כנראה שעדיין לא גמר התיקון.

(סוף השיעור)