שיעור בוקר 20.11.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 55, דף נ"ה, הסתכלות פנימית, "עגולים ויושר, כולל עשרה פרקים", פרק א׳, אותיות א' – ח'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', דף נ"ה, עמוד 55, "הסתכלות פנימית", "עגולים ויושר, כולל עשרה פרקים", אנחנו נמצאים בפרק א', אות א'.

אות א'

העגולים הם בחינת ג"ר.

"הנה בעשר ספירות העגולים, דיבר בם הרב מעט מאד, וגם הדברים המועטים האלו הם לכאורה מלאים סתירות, אולם להרחיב בהם הדיבור אי אפשר, משום שהמה בחינת ג"ס ראשונות, שאסור לנו לעסוק בהם, אמנם אותם הדברים המעטים שכתב הרב צריכים לבאר אותם עכ"פ עם הסבר רחב ובהיר, באופן שיספיקו למטרתם שהרב רצה בה, דהיינו עד כמה שצריכים בהכרח לקשרי החכמה."

אפשר להמשיך, כאן בעצם הוא אומר כהקדמה.

אות ב'

בע"ס דעגולים, כל החיצון יותר, חשוב יותר

"ומתחילה נבין הדברים בכללם, כי הרב מחלק את כללות כל המציאות בב' הבחנות, שהם: עגולים ויושר, כלומר, שכל הפרצופין הנמצאים בחמשת העולמות: אדם קדמון ואבי"ע עד לעולם הזה, יש בכל אחד בחי' ע"ס דעגולים וע"ס דיושר. והנה ראינו, שבספירות דעגולים, נמצא שכל החיצוני ביותר הוא המעולה ביותר, וכל הפנימי ביותר הוא הגרוע ביותר, כי העגול העליון הקרוב ביותר לא"ס הסובב ומקיף לכל המציאות, הוא המעולה ביותר מכולם ונקרא כתר, ובתוכו העגול הב' הנקרא חכמה, שהוא גרוע מהכתר וכו', עד לכדור הפנימי מכולם, שהוא העולם הזה, שהוא גרוע ביותר מכל העגולים, שהוא חושך בלי אור ומלא זוהמא. הרי, שכל עגול פנימי יותר הוא יותר גרוע, וכל עגול חיצוני יותר הוא יותר מעולה."

כן. בינתיים אני לא רואה שאלות, זה ברור, דיברנו גם על זה פחות או יותר.

אות ג'

"בע"ס דיושר, כל הפנימי יותר, הוא יותר חשוב"

יש הבדל בין עיגולים ליושר, ועכשיו הוא מתחיל להדגיש לנו מה ההבדל. כמה בעיגולים העיגול היותר חיצון הוא יותר גדול, כמה ביושר היותר חיצון הוא פחות.

"והיפוכן הן ספירות דיושר, כי בהן כל שפנימי יותר הוא משובח יותר, שהרי עשר הספירות דיושר, הראשונות והפנימיות מכולם הן ע"ס דעולם אדם קדמון, והוא המכונה קו המתפשט מא"ס, שנמשך סמוך עד לעולם הזה ואינו נוגע בו. ובחיצוניותו מלבישות עליו ע"ס דיושר דעולם הב' שנקרא עולם האצילות, שמעלתו יורדת מן עולם אדם קדמון. ובחיצוניותו של עולם האצילות מלבישות עליו ע"ס דיושר של עולם הבריאה, הגרוע מאצילות וכו', עד לע"ס דיושר של עולם העשיה, שהוא הגרוע מכולם, שהוא מלביש בחיצוניות כל העולמות כולם. הרי שבספירות דיושר נמצא שכל החיצוני מחברו הוא גרוע יותר מחבירו, וכל הפנימי מחברו הוא מעולה יותר מחברו. דהיינו להיפך מעשר הספירות של העיגולים כנ"ל. אכן דבר גדול ועמוק מונח בדבר ההפכיות הזאת, שבין הספירות דעגולים לבין הספירות של היושר וצריכים להבינו היטב."

שאלה: מה ההבדל בהגדרה? כי סך הכול זה נראה שכל מה שיותר קרוב לאין סוף כמו נגיד אדם קדמון או עיגול הכתר הוא יותר חשוב בכל מקרה, ולא ברור מה הוא מנסה להדגיש.

מדובר במערכת, אז ככל שהעיגול יותר גדול, חיצון, הוא יותר קרוב לאין סוף, כי אין סוף נמצא עוד מעבר לעיגול הזה, החוצה. מה שאין כן, בקו, מפני שהקו בא מתוך השתוות הצורה, אז ככל שיותר פנימי הוא יותר גדול, הוא יותר נמצא בהשתוות, בהתקרבות.

תלמיד: אז המדידה היא בכלי שונה?

המדידה כלפי הבורא מי יותר ומי פחות. אז העיגול החיצון יותר קרוב לבורא, והקו הפנימי מכל הקווים יותר קרוב לבורא. ההבדל הוא שעיגול הולך לפי הטבע שלו, וקו הולך לפי ההתגברות על הטבע שלו. צורה הפוכה.

אות ד'

ב' דרכים בקבלת הכלי. א) דרך תוכיותו.

ב) דרך חיצוניותו.

"וכבר ידעת ענין הנקודה האמצעית שבא"ס ב"ה, שבה היה דבר הצמצום, שנתרחק האור מסביבות הנקודה ההיא ונעשה חלל ריקני. (עי' לעיל ח"א פ"א אות נ' ד"ה והנה בחינה) ונתבאר שם, שעל כן נקראת בשם נקודה אמצעית, להורות שאינה מקבלת דרך פנימיותה ותוכיותה, אלא רק דרך חיצוניותה מסביבתה, כי על כן מקבלת האור בלי שיעור ומדה, משום שהמקבל מחיצוניותו אינו עושה גבול על האור עש"ה. הרי, שיש לנו ב' בחינות קבלה, בכלים: הבחינה האחת היא המקבל בחיצוניותו, ובחינה ב' המקבל בפנימיותו. והנה ודאי, שאין המדובר כאן במקום ושטח, שידמה לך על ידו חיצוניות ופנימיות, וא"כ, צריכים להבין היטב באילו פנימיות וחיצוניות אנו עוסקים כאן."

בסדר, כאן הוא רק שואל. נמשיך.

אות ה'

ג' בחינות הראשונות הן רק גורמות לגילוי

בחי"ד, והן עצמן אינן בני קבלה. כד'

קליפות שבדופן כלי.

"והנה הכלי הרוחני, כבר ידעת שענינו הוא בחינת "הרצון" שיש בנאצל. לקבל את שפעו מא"ס. (עי' לה"ת ח"א אות כ"ה) גם ידעת שיש ברצון זה ד' בחינות זו למטה מזו, כלומר, שכלי זה דהיינו "הרצון לקבל" האמור, אינו נקבע בנאצל שיהיה ראוי לתפקידו, עד שיעברו עליו ד' בחינות בדרך הדרגה, שהבחינה הא' היא רצון קלוש מאד, ובחי"ב גדולה מבחי"א וכו', עד בחי"ד, שהיא גדלות הרצון כפי השיעור הצריך לקביעות גמר הכלי. וטעם הדבר כבר נתבאר לעיל (ח"א דף ה' פ"א אות נ') ד"ה וטעם ע"ש) כי היות והרצון לקבל הזה, הוא צורה הפוכה מהקצה אל הקצה, מבחינת הרצון להשפיע הכלול באור א"ס ב"ה, על כן אינו יכול להגלות בפעם אחת, אלא רק לאט לאט, החל מהרצון להשפיע הכלול בשורש, שנקרא כתר, ואח"כ לעב ממנו דהיינו המשונה ממנו במקצת, שהיא בחי"א, ואח"כ אל היותר עב שנקרא בחי"ב וכו', עד לבחי"ד, השונה מצורתו של האור מקצה אל הקצה, שהיא ביחוד ראויה לשמש בנאצל לבחי' כלי, משא"כ ג' הבחינות הקודמות, אין הרצון לקבל מגולה בהן באותו השיעור הרצוי לבחינת כלי קבלה, ולפיכך רק בחי"ד, היא תחשב לעיקר כלי הקבלה של הנאצל, הנקרא משום זה, בחינת פנימיות ותוכיות של הנאצל, אמנם בחי"ג שברצון, נבחנת שהיא מחוץ לבחי"ד, ובחי"ב מחוץ לבחי"ג, ובחי"א מחוץ לבחי"ב, ובחינת הכתר היא מחוץ לכולם. בדומה, לדופן כלי גשמי, הנעשה מד' קליפות זו על זו, שהשפע המקובל באותו הכלי, נמצא ודאי בקליפה הד' הפנימית בלבד, וג' הקליפות החיצוניות המסבבות אותה, הן עשויות שם, רק לשם חיזוק הקליפה הד' הפנימית בלבד. וכזה תשפוט ג"כ כאן, שהאור מקובל רק בבחי"ד, וג' הבחינות הקודמות לה הן חיצוניות לה, ואינן באות, אלא משום שאי אפשר שתתגלה בחי"ד, זולת על ידי השתלשלות, כמבואר לעיל."

שאלה: אם אני מבין נכון הוא מסביר פה את העניין של "ערך הפוך אורות וכלים", זאת אומרת שהעביות הכי פנימית בקו זה בעצם הכלי החשוב ביותר?

זה נכון.

שאלה: האם יש איזה נקודת מפגש בין ספירות עיגולים, לספירות יושר?

כן. אנחנו כבר למדנו את זה, שנקודת המפגש היא שג' ספירות דיושר נמצאות בהשתוות מסוימת עם ספירות דעגולים, אבל ז' ספירות דיושר הן ללא השתוות עם העגולים. ולכן הקו דרך ג"ר שלו, ג' ספירות הראשונות, יכול למלא את העיגולים, אבל ז"ת של הקו הוא רק מחבר דרך היושר בין הספירות דעגולים, ולא שמשפיע על העגולים ונכנס בהם, עובר אותם.

שאלה: רציתי לחדד, מהן אותן שלוש ספירות של ג"ר שהן דומות לעגולים?

אין בהן עדיין רצון לקבל, ובזה הן משתוות עם העגולים. שאלה טובה. כי בעיגולים אין רצון לקבל שהוא מגביל אותם, מגביר אותם, שום דבר. זה רצון לקבל בצורה כזאת שהוא נותן לאור למלא אותו איך שהאור רוצה, לגמרי לגמרי חופשי, ולכן זה נקרא עגולים. אמנם הם כלים, רצונות, אבל רצונות שהם לא מגבילים את האור. זאת אומרת, הם לא משתוקקים להיות בהשתוות הצורה עם האור, הם לא מרגישים שוני בינם ובין האור, זה כלים שלפני צמצום א'.

בקו יש לנו עשר ספירות, אבל ספירות כתר, חכמה, בינה, אין בהן עדיין הגבלה. ולכן הן נמצאות בקשר עם העגולים, ויכולות למלא את העיגולים. עוד נדבר על זה, זה לא כל כך פשוט, אבל לאט לאט זה יהיה יותר ויותר ברור.

שאלה: האם יש איזה תפקיד לקו למלא את העגולים קודם כל, או שהוא קודם כל צריך למשוך את הספירות התחתונות ולמלא אותן?

המטרה של הקו למלאות את כל הכלים באור העליון, ודאי לפי מה שהכלי רוצה לקבל. אז אחרי הצמצום האור נכנס דרך הקו, ואז הקו, בכמה שהוא עובר דרך העגולים, הוא יכול למלא את העגולים. זה מה שאנחנו לומדים. גמר התיקון הוא בזה שהקו יהיה באותה הצורה כמו העגולים בלי גבול, ואז יוכל למלא את כל הכלים בלי הגבלה.

שאלה: קו מעביר אור בהתחלה לעגולים של קו ואחר כך זה עובר לעגולים של עגולים?

קו נמצא אחרי הצמצום במגע עם האור העליון. עד כמה שהוא פותח את עצמו האור ממלא אותו ועובר דרכו ובדרך הוא ממלא את העגולים.

אנחנו צריכים להבין שבעגולים אין רצון, אין חסרון שמגולה ונמצא תחת צמצומים, מסכים. זה הכול עבודת הקו. זאת אומרת, אם אנחנו רוצים לתאר לעצמנו נכון את הבריאה, אז כל הכלים לפני הצמצום זה כלים דעגולים, כל הכלים שאחר הצמצום הם כלים דיושר. ואז השאלה היא, איך כלים דיושר ממלאים את הכלים דעגולים?

תלמיד: ברגע שקו חכמה נניח מעביר אור, הוא מעביר אור לעגולים של קו של בינה?

את זה אנחנו נלמד אחר כך. הקשר בין עגולים ויושר, ואיך הם מסודרים ביניהם. אבל בעצם מסודר כך שקו מגיע לכל עגול ועגול. אין קשר בין העגולים, מה שמקשר ביניהם זה הקו.

שאלה: האם נכון לומר שיש מעבר בין הקו לעגולים ואותו המעבר זה העשירייה?

כן. קו זה עשירייה. והעגולים זה האנושות, נגיד. כל האנושות ברצונות שלה הם העגולים.

תלמיד: בעל הסולם אומר, "כלומר, שכלי זה דהיינו "הרצון לקבל" האמור, אינו נקבע בנאצל שיהיה ראוי לתפקידו, עד שיעברו עליו ד' בחינות בדרך הדרגה,". מה זה אומר?

עד שהאור העליון לא בונה לך את ד' בחינות דאור ישר, ומגיע לבחינה ד', ובחינה ד' מתחילה להרגיש שהיא מקבלת, לפני זה אי אפשר להגיד שיש נברא.

תלמיד: כן, אבל זה בטוח שאני אגיע לשם, לדרגה ד'? אתה מקבל איזשהו ביטחון?

את זה האור עושה. כאן אין עדיין נברא. האור בונה את הדברים האלה.

שאלה: באות ג' כשהוא מתאר את עשר ספירות דיושר, הוא מתאר את החיצוני ואת הפנימי. הוא לא מדגיש את זה ממש, אבל האם הכוונה שהעולם הזה הוא המשובח יותר, הוא החשוב יותר? זה ההיפוך?

העולם שלנו הוא המשובח והחשוב ביותר כי זו נקודת החושך הכי גדולה, למרות שהיא לא גלויה כלפי הנבראים, אבל הוא המרכז של כל הבריאה. הוא נמצא במרכז של כל הבריאה, ולכן הוא החשוב ביותר.

תלמיד: אז זה לא מסתדר בשכל, בטח לא שלי, כשאנחנו אומרים לדוגמה, שאנחנו רוצים להעלות את מלכות לבינה, רוצים להעלות לעולם האצילות.

כן, זאת עלייה. אנחנו רוצים להעלות את כל העולם הזה לעולם האצילות. העולם הזה שנמצא במלכות, בנקודה האמצעית השחורה, החשוכה, אנחנו רוצים לצמצם אותה ולהעלות לאצילות, לדרגת הבינה. כל האצילות זה דרגת בינה. ואז כל עולם העשיה, דרך יצירה, דרך בריאה, עולה לעולם האצילות. ועולם האצילות הוא בעצם מתפשט אז בכל הכלי דמלכות דאין סוף, ששם זה הקשר בין מלכות ובינה. זה התיקון.

וסך הכול אנחנו מתקנים את המלכות. לכן עולם אדם קדמון לא נספר בין העולמות, הוא נקרא "עולם הכתר". למה? כי שם רק מתגלה שישנה מלכות. אחר כך על ידי נקודות דס"ג, על ידי בינה, אנחנו שוברים את המלכות. למלכות נכנסים ניצוצי הבינה ואז יוצאים עולמות אבי"ע והם יוצאים כדי לתקן את המלכות.

מה שאנחנו עושים בעולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, אנחנו סך הכול מתקנים את המלכות, את מלכות דאין סוף, ובעצם זה נעשה בזה שאנחנו מתקנים את הנה"י דא"ק, נה"י דגלגלתא. שם זה אותם הכלים שצריכים לתקן.

שאלה: אמרנו שהעגולים זה רצון שנפעל לגמרי על ידי האור. אז מה בכל זאת ההבדל בין עגולים חיצוניים לכלים?

הקרבה לאור, יותר או פחות, לפי הרצון שבהם.

שאלה: מה ההבדל בין קו ליושר?

בעצם אפשר להגיד שזה אותו דבר, אבל משתמשים בקו כדי להדגיש שהוא מגיע בצורה קבועה, בנטייה מלמעלה למטה, והוא גם מעלה את התגובות שלנו ממטה למעלה. וביושר זה כדי להדגיש שאין לו שום צורת העיגול. שהוא הולך לפי ד' הבחינות בלבד, שהאחת מבצעת פעולה אחרי השנייה.

שאלה: מה זה נקרא שבחינה ד' ראויה ביחוד לשמש בנאצל לבחינת כלי? זאת אומרת, למה היא ביחוד?

היא רצון לקבל, שאין את הרצון לקבל הזה, שהוא הפוך מהבורא, באף בחינה, ולכן היא דווקא ראויה להיות הכלי.

תלמיד: מה זה נקרא שהעשירייה זה "קו" והאנושות זה "עגולים"?

כי לאנושות אין לא בחינת טוב ורע, ולא הבחנות, ולא צמצום ואור חוזר. אין להם רצון להשפיע. אין להם קשר עם בינה. רק קצת מלכות בצורה כזאת שהיא לא בחינה ד', אלא ג' בחינות הקודמות. ולכן הם סובלים, הם מרגישים את הכול, אבל מרגישים זאת בדרגת דומם, צומח וחי.

אנחנו מרגישים את הצער הזה בדרגת המדבר, שהיא יותר עמוקה, ויחד עם זה גם יותר מטרתית, כי בחינה ד' קשורה לכתר. ולכן מהבחינה הזאת האנושות נמצאת בעגולים שהם לא גמורים, עגולים. לכן קשה להם להבין את הכיוון, התפתחות רוחנית, כל הדברים האלה לא נמצאים בהם כדי לכוון, למשוך, ולדחוף אותם קדימה.

רק אנחנו צריכים לארגן להם את התיקון הזה, ולכן הקשר בינינו לאנושות זה כמו הקשר בין הקו לעגולים, שאנחנו נצטרך למלא אותם. אבל הם כלים גדולים מאוד. הם כלים פי כמה וכמה יותר ויותר גדולים.

אבל יחד עם זה, אנחנו יכולים לסדר אותם, למלא אותם, ולתקן אותם מפני שאנחנו מביאים להם את אור הקו. וכשהם מסתדרים על ידי ההשפעה שלנו, על ידי ההפצה שלנו, אז הם הופכים להיות כשייכים לקו, הם מקבלים מאתנו אורות, ומשייכים את עצמם לקו.

ואנחנו מקבלים מהם חסרונות ומעלים אותם למ"ן, מקבלים בחזרה אורות בשבילם, מ"ד, וממלאים אותם. ואנחנו בתיקונים האלה לא ממלאים את עצמנו, אלא כל מה שאנחנו עושים זה לתקן את עצמנו להיות קו יותר ויותר מורכב, כעץ, ולמלא את הכלים דעגולים שהם גדלים על הענפים שלנו כמו פירות על העצים. הם נשארים עגולים ואנחנו יושר.

שאלה: האם אפשר להגיד שעגול זה אור מקיף?

לא רק אור מקיף. יש הרבה צורות. בחלק ד' של תע"ס אנחנו נלמד שיש לך עשרים צורות של אורות דעגולים וכלים דיושר ודעגולים שם. עשרות, עשרות, הבחנות בכל דבר ודבר.

שאלה: אפשר להגיד שעגולים זה מצב של הרצון, והיושר זה הפעולה של הרצון?

אפשר כך להגיד במשהו. אתה צודק.

שאלה: ציינת שבחינה ד' קשורה לכתר. מה הקשר הזה? במה זה מתבטא?

כן, ודאי. האור חוזר שלה מגיע לכתר. החיסרון שמתגלה בה ברצון לקבל מגיע מהחיסרון להשפיע שהוא בכתר. לכן יש קשר ביניהם.

קריין: אנחנו נמצאים בדף נ"ו, עמוד 56, אות ו'.

אות ו'

פנימיות ועביות היינו הך. חיצוניות וזכות

היינו הך.

"והנה נתבאר לך היטב, הפנימיות והחיצוניות, שיש להבחין בכל כלי, כי מתוך שיש בהכרח ד' בחי' בכל כלי, כנודע, לכן הבחינה האחרונה שבהן, נקראת תוכיות ופנימיות של אותו כלי, להיותה עיקר בחינת הקבלה שנמצא בכלי, והבחינות שקדמו לה כדי לגלות הבחי' האחרונה, נבחנות לחיצונית הכלי. וכל מדרגה הרחוקה יותר מהבחי' האחרונה, נחשבת לחיצונית ביותר. וגם ידעת, שבחי"א היא זכה יותר מבחי"ב ובחי"ד היא העבה מכולם, נמצא שפנימיות ועביות היינו הך הם, והרי מה שבחי"ד נחשבת לבחינה המקבלת השפע, אינו, אלא משום שהיא העבה ביותר. וחיצוניות וזכות הם היינו הך, משום שהרצון שלה קלוש וזך, וקרוב יותר לבחי' מאציל, ע"כ היא חיצונית ביותר, כלומר, שהיא רחוקה יותר מלהיות בחינת קבלה, שהיא תוכיות ופנימיות."

שאלה: בעל הסולם אומר "והרי מה שבחי"ד נחשבת לבחינה המקבלת השפע," את כל השפע היא מקבלת "אינו, אלא משום שהיא העבה ביותר." זאת אומרת, זה הפוך. היא הכי נמוכה והיא מקבלת את כל השפע. למה?

כי היא באה אחרי כולם. כולם בונים אותה, כולם מביאים לה את כל העביות של כל אחד ואחד ויוצא שהיא כוללת בתוכה את כל העביות, את כל התשוקה, כל החסרונות, כל הרצונות, ואם היא מסדרת את עצמה נכון כלפי האור העליון אז היא מקבלת. סך הכול מי נהנה יותר? למי שיש חיסרון יותר גדול.

אתה צריך להיות הפוך מהבורא, הפוך מהאור לפי הרצון שלך כמה שיותר, ועד כמה שיותר אתה צריך לקבל את האור ממנו ולמלא את עצמך בצורה הקרובה ביותר אליו. אתה צריך להיות כלול בשתי הצורות ההפוכות. רצון גדול, שגם אין לך, וכוונה גדולה להשפיע, שגם אין לך. את שני אלה אתה צריך. זה נקרא שהמלכות צריכה לקבל את שתי הבחינות האלו מהכתר.

תלמיד: אתה אומר שהכלים גדולים מאוד. מה זאת אומרת כלי גדול וכלי קטן? לפי מה זה נמדד?

לפי הרגשת הריקנות, לפי הרגשת החיסרון, לפי הרגשת חוסר התיקון. זה לא לפי הרצון סתם. סתם רצון זה לא כלי. הכלי ברוחניות זה השתוקקות לדבקות, שאני יודע למה אני הולך, מה אני רוצה, ממי לקבל, מה לקבל, זה הכול נקרא "גמר הכלי". גם את הכלי הזה מכינים בהרבה פעולות כמו שאנחנו עכשיו עושים. כל הקבוצות שלנו הן לאט לאט מכינות את החסרונות שלהן כך שהחיסרון יהיה מתאים לבורא שהוא יוכל לענות על החיסרון הזה ולתת בדיוק מה שמבקשים. זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו"¹, שהוא יעשה מזה את רצונו כרצונך. אז אנחנו צריכים להגיע לאותו מצב שהבורא רוצה לתת לנו, ואז הוא ייתן לנו.

תלמיד: אני יכול לבנות עביות או שאני מקבל את זה באופן טבעי?

אתה בונה את העביות הנכונה בקבוצה, בהשתוקקות של הקבוצה לבורא. אנחנו נכנסים מזה יותר ויותר להבנה, כמה העבודה שלנו צריכה להיות מכוונת לבורא אבל מתוך העשירייה, כי בלי ההתקשרות הנכונה בינינו, אנחנו לא נהיה כלי.

תלמיד: זאת אומרת, ההצלחה שלנו אם כך, של כל העבודה, היא בעצם לבנות את העביות.

לבנות את העביות המורכבת מעשרה שהיא מתאימה לאותו מילוי שהבורא רוצה לתת. ואז אתה לאט לאט מגלה ש"יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק"².

שאלה: הג"ר של ספירות היושר, הן מתחברות לעיגולים, במידת השתוות הצורה, נכון?

כן.

תלמיד: אז מה קורה עם הז"ת? הם לא מיתקנים?

לא. הם עוברים הלאה בחלל שבין העיגולים כל הז"ת דקו, ואחר כך יש לך את הספירה הבאה שבקו שגם כלולה מג"ר וז"ת, שהג"ר שלה ממלא את העיגולים ששייכים לה.

תלמיד: אבל הז"ת הם אלו שדוחפים, זו עביות, אם אני מבין נכון, אז מה קורה איתם? הם לא מיתקנים בסופו של דבר?

בעוד דף או שני דפים הוא ידבר על זה.

שאלה: הקו ממלא את העיגול, והעשירייה ממלאת את העולם, האם זה הודות לכך שאנחנו מושכים את הרצון של העולם?

כן. ודאי. כאן אתם רואים שחייב להיות קשר בין הקו, שזה כל קבוצה וקבוצה שלנו לבין העיגולים, שזה האנשים שמחוצה לנו.

תלמיד: האם ניתן לומר שבחינה ד' במהותה תיתקן רק כשהיא תמשוך על עצמה את כל הרצונות?

בטח. ודאי.

קריין: דף נ"ו, עמוד 56, אות ז'.

אות ז'

קירוב וריחוק למאציל, משוער לפי יחס

הקבלה שבנאצל.

"וזה שכתב הרב בספירות העגולים, שכל החיצוני יותר הוא מעולה יותר וקרוב יותר אל המאציל, כי בחינת השורש שנקראת כתר היא זכה יותר מכולם, ונמצאת בקרבת הצורה אל א"ס ב"ה יותר מכולם, שזה נקרא שהיא קרובה אל המאציל, וזה נקרא שהיא חיצונית מכולם, כלומר שרחוקה מאד מבחינת תוכיות ופנימיות, דהיינו מבחינת הקבלה כנ"ל. ואחריה היא בחי"א, שהיא יותר פנימית מהכתר, כלומר יותר קרובה לבחינת הקבלה ממנה. ובחי"ב יותר פנימית ממנה, דהיינו קרובה יותר לבחי"ד שהיא בחינת הקבלה עד שבחי"ד היא הפנימית האמיתית, דהיינו שהשפע מקובל בה, וע"כ צורתה רחוקה מהמאציל יותר מכולן כנ"ל."

ברור? על זה כבר דיברנו.

קריין: אות ח'.

אות ח'

בע"ס דיושר מדת גדלו תלויה באו"ח העולה מעביות

שבמסך, שהעב יותר, או"ח שלו גדול יותר.

"אמנם בספירות דיושר, יש ענין של אור חוזר העולה מהזווג של המסך עם האור העליון (עי' ח"א לוה"ת במלה מסך), שמדת גדלו של או"ח זה נמדד בשיעור עביות, שיש במסך המזדווג באור העליון שמסך היותר עב דהיינו בחי"ד נמצא מגלה קומה שלימה של עשר ספירות, שהיא עד הכתר, ואם אמנם שיעור העביות שבמסך פחות הוא בבחינה אחת, ואין בו אלא בחי"ג, נמצא מגלה רק עשר ספירות שכל אחת מהן אין לה אלא קומת חכמה, וחסר הכתר, ואם אין בו אלא העביות של בחי"ב, נמצא מגלה רק עשר ספירות שכל אחת מהם אין לה אלא קומת בינה, וחסרה כתר וחסרה החכמה. ואם אין במסך אלא עביות דבחי"א, נמצא מגלה עשר ספירות שכל אחת מהן אין לה אלא קומת זעיר אנפין, ואם המסך זך ואין בו אפילו עביות דבחינה א', אז אינו מגלה שום קומה, רק בחינת מלכות בלבד. וטעם הדבר הזה יתבאר בחלק ג' בע"ה."

כן. פחות או יותר אנחנו מבינים. זה הכול תלוי בעביות המסך, ועביות המסך תלויה גם בעביות המלכות עצמה, ברצון לקבל, וגם באור העליון שיכול לספק כוח התנגדות לרצון לקבל, ואז מזה נבנה המסך והאור חוזר, מידת ההשפעה מהנברא לבורא.

שאלה: האם העיגולים זה אותם כלים דקבלה שנפסלו לקבלה?

לא. עיגולים זה כלים לפני צמצום א', רצונות לקבל שהבורא ברא בשורש א', ב', ג', ד' "אין העדר ברוחני"³, והעיגולים האלה, הכלים האלו קיימים. אחר כך באה הרגשת המקבלים בעיגולים וצמצום שהוא היה בהשוואה אחת, כי קורה עדיין בעיגולים. ומזה והלאה מתחיל להיות קו, זאת אומרת, יחס של הנברא לבורא. אבל הכלים הקודמים, "אין העדר ברוחני" הם נשארים. ומתי יהיה גמר התיקון? אנחנו סופרים את זה לפי כמה שאנחנו יכולים למלא את העיגולים.

תלמיד: אם אנחנו משווים את העיגולים לאנושות, זאת אומרת, שאנחנו ממלאים את העיגולים, את האנושות עוד לפי הצמצום? כאילו האנושות לא נמצאת בצמצום, אלא נמצאת באין סוף?

מצד אחד האנושות נמצאת תחת צמצום ומצד שני אנחנו יכולים להגיד שהיא נמצאת בעיגולים. אחרת איך היינו מתקיימים? פועלים עלינו גם עיגולים וגם יושר. יושר פועל עלינו בצורה מאוד מאוד עדינה, קטנה, והעיגולים אנחנו נמצאים בזה, בלי זה לא היינו יכולים להתקיים. שאני חי בלי קשר עם המאציל זה נקרא שאני ניזון מעיגולים, שאני ניזון כמו קליפות. קליפות ניזונות מעיגולים. עוד נדבר על זה, זה לא פשוט, צריכים לראות כאן את התמונה השלמה, לאט לאט היא תתברר

שאלה: מה המפתח להפוך למניזון מעגולים לניזון דווקא מהקשר עם המאציל?

להיות עם המסך, לכן יש חלק מהאנשים ששייכים ליושר, שיכולים להיות ביושר, ואז נותנים להם חיסרון דיושר והם מגיעים לחכמת הקבלה ומתחילים לבנות לעצמם על הרצון לקבל שלהם צמצום, מסך, אור חוזר, להפוך את עצמם ליושר. כי הכול זה רצון, או רצון דעגולים או רצון דיושר, אין יותר בריאה.

רצון בעגולים, דומם, צומח, חי, או כל בני האדם ששייכים לדרגת החי זה הכול עגולים ואין יחס אחר ביניהם, הכול בעגולים. ויש חלק קטן מהאנושות שהוא יכול להיות ביושר, שהוא מקבל התעוררות, הוא מקבל חינוך, הוא מקבל לימוד, הבורא מסדר אותם בעשיריות, הם משתדלים להקים קבוצות, מסך, אור חוזר וכן הלאה, הם הופכים להיות ליושר.

ואז, לפי איך שהם רוצים להיות ביושר, כך מסתדרת המערכת הכללית השבורה בזה שמתחיל להיות מילוי של כלים דעגולים על ידי כלים דיושר. כלים דיושר נקראים ישראל, כי הם מכוונים "ישר א-ל", להיות בקשר עם הבורא בהדדיות אליו. יש להם שיטה שנקראת "חכמת הקבלה", איך לקבל אור עליון ולהעביר אותו לכלים דעגולים, לכל האנושות, לכל הכלי דאדם הראשון שנקרא "נשמת אדם הראשון", והם מתעסקים בזה.

ואנחנו בדיוק נמצאים בשלב ההיסטורי שהעבודה הזאת מתחילה להיות בפועל. לפנינו הייתה רק הכנה, אנחנו הדור הראשון של דור התיקון.

תלמיד: יש משהו שלא ברור. יש את המשל של בעל הסולם, האורח והסעודה. הסעודה מונחת על השולחן, ואז לעשות צמצום ומסך והתגברות רק כדי להשפיע, זה ברור. אבל בעבודה של מה שתיארת עכשיו. לא ברור מה הדבר שעליו עושים צמצום ומסך?

אתה רוצה לראות את הסעודה לפניך, באיזה כלים אתה תראה? כל השולחן צריך להיות בפנים, בכלים שלך, שאתה רואה את השולחן ואתה רואה את בעל הבית ואתה רואה את הכיבוד.

תלמיד: אז על מה עושים צמצום ומסך? זה מה שאני שואל.

אתה עכשיו עושה רק עבודת הכנה בקבוצה. אם אתה לא בונה את הכלי, לא יהיה לך עם מה לבוא, אין לך כרטיס כניסה. יש לך הזמנה, אבל עדיין לא נותנים לך להיכנס לאולם הסעודות כי אין לך כלי, במה תשלם? אתה צריך לאכול רק במידת השתוות הצורה עם בעל הבית.

תלמיד: אז אנחנו מכינים את השתוות צורה בינינו בעשיריות כדי שנוכל להיכנס ולראות את הסעודה, ועל זה עוד יהיה את כל מה שבעל הסולם מתאר?

ואז אנחנו נתחיל להיות בקשר עם הבעל הבית וכל אחד ואחד יגיד, "הנה א-לוהינו זה".

תלמיד: אולי אני מקשר לא נכון, אבל כל עבודת הכנה היא האמונה למעלה מהדעת, שאנחנו בונים את הסעודה.

אנחנו לא בונים את הסעודה, אנחנו בונים את הכלי שלנו הראוי לסעודה. אני חושב שאלה דברים שברורים כבר לכולם.

שאלה: בקשר לעביות הרצון. הרצון התפתח לכיוון של רצון להשפעה כמה שיותר, האם בימינו העביות הזאת פיתחה גם את האגו, כך שזה הלך לכיוון של האגו שקיים היום בעולם?

שום דבר לא מתפתח ואין שום דבר חדש, אלא האור העליון משפיע על הרצון אחרי השבירה של כול הכלי ומגלה יותר ויותר רצונות שבורים מראש, ואנחנו מרגישים את אותם הרצונות. אל תבנה לעצמך דמיון שלא קיים.

שאלה: האם היחס לחבר צריך להיות עבודה בקו?

היחס לחבר צריך להיות בלב אחד. זה הכול.

שאלה: אנחנו יודעים שהעגולים לא מחכים לנו בצורה טובה, יש עין רעה וכן הלאה, מה זה?

עין רעה זו קנאה. קנאה רעה של חבר בחבר, קנאה רעה שהאדם לא רוצה שהחבר שלו יתפתח רוחנית. קנאה טובה, היא ההיפך, שהוא מקנא שהחבר שלו יותר גדול רוחנית וגם הוא רוצה להיות גדול, זה ההבדל. הכול נמצא בנו, קנאה רעה, קנאה טובה, עין רעה, עין טובה.

(סוף השיעור)

---

1. "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו" (אבות ב', ד').↩

2. "יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק" (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ב, א' גמרא(.↩

3. "אין העדר ברוחניות" (מאמרי חז"ל(.↩