בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 2.11.2021*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 - שמעתי מ"ה, ב' בחינות בתורה ובעבודה*

1. בעבודה שלנו יש עניין תורה שאנחנו משיגים, וגם עבודה שאנחנו מגיעים אליה. משניהם אנחנו בסופו של דבר מרכיבים את הקשר שלנו לבורא. מתוך שמרכיבים את זה, אנחנו בונים את דמות הבורא, את מהות הבורא בנו בהתאם למידה בה אנחנו בונים את עצמנו בהתאמה יותר ויותר לאותו כוח עליון הלא נודע, לפי כל מיני צורות קטנות שאנחנו יכולים להתאים לו. יוצא שכאילו אנחנו אוספים אוספים אוספים, מה אנחנו אוספים? אנחנו אוספים דברים הפוכים מהבורא, אבל זה כבר משהו, זה הפוך, ואנחנו משתדלים להפוך ולסדר אותם בצורה נכונה. מתוך זה שהם שבורים, אנחנו צריכים לסדר אותם בקשר נכון, ואז אנחנו מתוך זה מבינים למה אנחנו מגיעים שזה הבורא, זו המהות שלו, זו הצורה שלו, יחס שלו כלפינו. מה שהוא בעצמו, אנחנו לא משיגים, אבל כלפינו כך אנחנו יכולים להשיג מתוך זה שאנחנו מסדרים את היחסים בינינו, מתוך השבירה שהוא הכין לנו.

2. אנחנו צריכים לתאר את כל הדברים האלה כמערכת אחת אינטגרלית, שאין שם לא עודף ולא חוסר באף פריט, באף אטום, באף פעולה, אלא הכל צריך להיות מסודר, אפילו שזה נראה לנו שבור כל כך. אנחנו נסדר את השכל ורגש שלנו, נאסוף את זה בסה"כ במערכת, כמו שהיא רצון אחד וכוח אחד שנמצא בתוך הרצון. אז מגיעים למצב שהוא לפני השבירה, שנקרא *הוא ושמו אחד*.

3. העיקר צריכים להשתוקק לא כל כך למטרה, שזה חשוב, אלא צריכים ליהנות מזה שנמצאים בפעולות האלה. כמו תינוק שנמצא בידיים של אמא.... אנחנו בזה שמוסרים את עצמנו לפעולות האלה, ככל האפשר נכללים בהם, אז לפי זה אנחנו נותנים לבורא אפשרות ליהנות מאיתנו. בהתאם לזה נרגיש אני לדודי ודודי לי, בהדדיות יפה, נעימה, מסורה את העבודה *עבודת ה', עבודת הבורא עלינו*. כלומר העבודה שלנו זה רק כמה שאפשר להיות תינוק נכון בידיים נאמנות העליונות, אנחנו נהנים מזה שהבורא מטפל בנו.
   
   *לכן הדאגה הראשונה שצריכה להיות בנו זה שאנחנו נהנים מזה שבורא קיים, מטפל בנו, מקרב אותנו בכל רגע אליו. כדאי לנו מצד אחד לשחרר את עצמנו מכל הדאגות*. אם יש לנו כוח עליון ואם כבר לפתח הרגשת היראה, אז רק בכמה שאני יכול לבטל את עצמי כלפי הכוח העליון, כלפי הבורא. האם אני באמת מגיע למצב עם הרגש, עם השכל, עם הבעיות שיש לי, עם כל דבר שיש לי, האם אני יכול להיות בכל זאת יחד עם זה כמו תינוק בידיים של אמא? אתם מבינים מה זה הצורה הזאת? כמה שזאת אמונה, מסירות, ופשוט השתתפות.

4. כתוב, *לא עליך העבודה לגמור, אבל לא אתה בן חורין להיפטר ממנה. לכן ככל האפשר אני עושה ומשתדל במוח ולב לחבר את כל הדברים האלה שיש לי בדרך, שאצדיק השגחת הבורא בכל רגע ורגע, ויחד עם זה אתה מבין שלא עליך עבודה לגמור*. כלומר בטוח שיישאר לך עוד כל מיני חלקים שאתה לא יכול לעשות איתם שום דבר. מה עושים? משאירים אותם, משאירים.
   
   *אלה דברים ששייכים להשתתפות שלך בכל הכלי העולמי. בכל פעולה ופעולה שלנו הפרטית, יש עוד חלק שתמיד יהיה בלתי גמור, לא סגור, מפני שאנחנו צריכים להתקשר בסופו של דבר לכל הכלי העולמי*. מי יודע מה אח"כ יהיה? אולי יתפתחו עוד אלף שמיני תשיעי ועשירי, עולמות, משהו שבעצם יש לנו קשר עם האין סוף.
   
   לכן *אנחנו צריכים להשתדל לעשות מה שבתוכנו, ותמיד להשאיר מקום לבורא. לא עליך העבודה לגמור. זה חוק, אני נותן לבורא לבצע את הפעולה. אני עושה הכל כדי לראות את זה, אני מבין ובסופו של דבר מה אני מבין? שאני לא מסוגל*.

5. *ההתעסקות שניתנה לנו בעולם הזה, זה כדי שאנחנו בכל מדרגה ומדרגה נזדקק לכוח עליון, נעלה אליו יותר, נרגיש שיותר אנחנו לא מסוגלים. זה מה שקורה לנו גם בעולם הזה* עם כל הבעיות, מחלות, שבירות, שינויי אקלים וכן הלאה. *זה כדי שנרגיש שאנחנו זקוקים לכוח העליון. הוא השולט בסה"כ בהכל. לא יותר מזה. ברגע שאנחנו מבינים שזה כך, תן לו לעבוד. כתוב, ויהיה לה' העבודה ויהיה לשם למלך על כל הארץ ביום ההוא. ויהיה שם אחד ושמו אחד זה מה שאנחנו צריכים. זה לא רק בסוף הדרך, אלא גם בעבודה שלנו בכל צעד וצעד*.
   
   *לכן אני שומע שלא מסוגלים, לא מבינים, לא זוכרים. אתם עם השכל שלכם לא מסוגלים ולא זוכרים, אתם עם זה רוצים להגיע לרוחניות? זה טיפשות. השכל ורגש שלנו לא נכנס בכלל לעולם הרוחני, למימד הרוחני. שם זו מציאות אחרת, חוקים אחרים, מימד אחר*.
   
   *לכן אנחנו רק צריכים לבצע מה שאומרים לנו, ואם לא מסוגלים לבצע, אז מי שנתן לנו את העבודה הזאת מראש ידע שאנחנו לא מסוגלים לבצע. אבל למה נתן? כדי שאנחנו בסופו של דבר נגלה שאנחנו לא מסוגלים, ואנחנו זקוקים לו*. כמו שילד עושה איזשהו דברים ואח"כ בוכה ובא לאמא שלא הולך לו. זאת התוצאה הרצויה.. לכן ככל שאנחנו מבינים איך לגשת לכוח העליון, זו בעצם ההצלחה שלנו, וכך נצליח באמת.

6. ש: איך אני יכול להתבטל כלפי משהו שהוא עדיין לא מושג בי?

ר: אין שום בעיה. דווקא *אין שום בעיה. יש לי קבוצה ואני מתבטל כלפיה, כי אני מבין שאם אנחנו רוצים להגיע לאיזושהי תפיסה יותר עליונה ממני, אז תפיסה יותר עליונה ממני היא תפיסה קולקטיבית. לא אני השפיץ האגואיסטי, אלא קבוצת אנשים שיכולה לבטל את האגו שלהם ולהתחבר למעלה ממנו בשכל משותף, ברגש משותף. הם יותר גדולים ממני*. אני מדבר בצורה רציונאלית, ארצית, אז למה שאנחנו לא יכולים לזה? לא לא, השאלה בעצמה היא לא מציאותית. שיחשבו על זה, אנחנו כל הזמן מדברים על זה.

7. אנחנו מגיעים לעולם שלנו שכבר לפי השכל אנחנו צריכים להבין שאסור לנו להילחם ולהרוג זה את זה, כי בזה אנחנו מעכבים את התפתחות שלנו בעצמנו, אנחנו לא מגיעים למטרת הבריאה. אם אתה מסתכל על כדור הארץ, המטרה שלו שכולם יתערבבו ויהיו תלויים זה בזה כמה שאפשר. אנשים עדיין לא מבינים, אבל בכל זאת ההתפתחות קורת איתנו לפי וחוקי הטבע, ולא לפי מה שאנשים קובעים בכל מיני ועידות שלהם.
   
   *לכן אנחנו בכל זאת נגיע למצב שאנשים יבינו שההתכללות היא הכי טובה בין כולם, שכל אחד נמצא כמו במשפחה. בעצם הצורה הנכונה, הסופית, האגואיסטית, אגואיסטית זה שכולנו יתנהגו כמו במשפחה. אני מביא הביתה כסף שהרווחתי וכל הבית נהנה מזה. כך זה בכל האנושות, שכולנו ככה מטפלים, משתדלים. מתוך זה כבר נגיע לדרגה הבאה. האגו שלנו גדל כל הזמן ואנחנו נצטרך בכל זאת לטפל בו*, אבל יחד הם החיבור בינינו.

8. איך אתם יכולים לחייב את הבורא לחבר ביניכם? תחשבו על זה. זה העיקר. איך אנחנו מחייבים את הבורא לחבר בינינו הוא שבר אותנו ואנחנו דורשים שיחבר בינינו. כשנצליח בדרישה שלנו שהוא יחבר בינינו. זה נקרא *נצחוני בניי*, אני שברתי אותם והם מבקשים שאני אחבר אותם. זה כל העניין. ומה קורה בין השבירה לחיבור? אנחנו מכירים את הבורא על כל צעד ושעל. אנחנו עוברים משבירה לחיבור, על כל הדרך זאת אנחנו צריכים להבין מי אנחנו, מי הוא הבורא, איך אנחנו מתחברים, טועים או לא טועים. מבררים את הדברים האלה, ומבררים ע"י מה אנחנו יכולים להתחבר. *כוח השפעה זה לא בנו, אין בנו. אנחנו מתחברים אליו מבקשים, דורשים: תסדר את זה בבקשה, אנחנו רוצים את זה*. אנחנו רוצים להיות מחוברים כדי לגרום לו בזה נחת רוח. רוצים לחזור למצב של אדם הראשון ששם היה הוא ושמו אחד. היינו יחד ואיתך בדביקות הסופית. כך אנחנו עוברים את השלבים האלו של התיקון.
   
   *תראו כמה הוא מסדר לכם בכל רגע ורגע תנאים חדשים, אמנם יותר קשים יכול להיות. אתם צריכים לבקש ממנו, רק לדרוש ממנו: תחבר, תחבר, תחבר בינינו. זה עשירייה צריכה לעשות. אז הבורא פועל על העשירייה הזאת*.
   
   תמיד האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, כמו שאתם נמצאים על מחבת, על האש. הכל תלוי איך אתם סובבים את עצמכם על פני האש. כך אתם מכינים את עצמכם. אבל האור עליון נמצא ופועל מכל הצדדים, רק הכל תלוי איך אנחנו רוצים להיות מחוברים. האור העליון, במידה שאנחנו מתחברים בינינו, לפי זה הוא פועל. לכן הכל תלוי בהכנה.

ש: אנחנו יכולים לציין בתפילה את שמות החברים שהגיעו להכנה דהכנה?..

ר: אתם יכולים לעשות כל מה שאתם מחליטים ומרגישים שיעזור לכם בפנייה יותר מועילה לבורא. בסופו של דבר הכל הוא בתפילה, בפנייה.

9. *אם אני יודע שע"י המכות אני מרוויח, אם אני יודע שע"י הדמעות האלו אני מתקדם, מתקרב, אז בשבילי המכות והדמעות האלו הם תרופה*.. אנחנו מבינים שכך צריך להיות. לכן *על הסבל הזה אנחנו משלמים, ומתחשבים רק עם התוצאה מהעבודה.. אם אני הולך ללמוד, למדתי 20 שנה, נו אז מה יש לנו בחיים האלה ב-20 שנה? אני נהניתי מזה? ודאי שלא, אלא בשביל מה? כדי שאח"כ אוכל להשתמש בזה. אותו דבר כאן, אי אפשר אחרת* לעשות.

10. ש: איך מבררים בעשירייה אם טועים או לא?

ר: *לא חשוב לנו אנחנו טועים או לא טועים, העיקר שבודקים. בודקים את היגיעה, כמה משקיעים ולא כמה אנחנו מצליחים*. בן אדם יכול להיות מאוד לא מוצלח כאילו מבחוץ, אבל הוא עושה המון עבודה פנימית, ולא נותנים לו להרגיש שהוא מצליח. יש כל מיני תפקידים במערכת אדם ראשון לכל אחד מאיתנו. לכן אנחנו לא יכולים לראות כמו בעבודה שלנו בעולם הזה, שאני עושה כך וכך ומקבל דרגה, עושה עוד כך וכך, ומקבל תוספת תשלום. זה לא חייב להיות.

*חלק 2 – פתיחה לכמת הקבלה*

11. כאן אנחנו מתחילים לדבר איך תכונת ההשפעה, שנקראת תכונת הבינה, מתקשרת לתכונת הקבלה, לתכונת המלכות. איך 2 התכונות האלו מתחילות להשפיע זה על זה. בהשפעה הדדית אלו על אלו, בינה על מלכות, מלכות על בינה, מתחילות התכונות האלו לבנות מערכות. כל אחת בולעת את השניה ובתוכה מבשלת אותה. בינה נכללת ממלכות ובונה את המערכת שלה בזה, זה נקרא ז"ת דבינה. מלכות נכללת מבינה ובונה מערכות של הבינה בתוכה, זה נקרא ג״ר דמלכות. כמה הם יכולים להתקשר בין שניהם ובמה הם מתקשרים? כי בכל זאת כל אחת מהם נשארת בתכונות שלה, רק בהתרשמות חיצונה מהתכונות של הזולת.
    
    איך יכול להיות כאן קשר? מה קורה איתנו? אנחנו נמצאים ברצונות ומחשבות שלנו במוח ולב משלנו, וגם מקבלים משהו מבחוץ. השפעת המוח והלב חיצון על מוח ולב שלי יכולים לשנות אותי עד כדי כך שאני מקבל מה שיש בהם כשלי, ומתחיל איתם לעבוד. יכול להיות שאותם התכונות שקיבלתי מבחוץ, נעשים אצלי אולי יותר חשובים מתכונותיי הקודמות? זאת השאלה. יש כאן הרבה דברים שאנחנו עוד נצטרך איתכם לעבוד, שיהיה לנו איזשהו לא חומר שטחי שעכשיו נלמד בינה, מלכות, מלכות, בינה, איך קופץ קטנות, גדלות, אלא שנדע איך לעבוד בעצמנו עם ההבחנות הללו.

12. ש: מה זה שהאור מנענע את הכלים?

ר: *תמיד האור מנענע את הכלים. הבורא, אור זה הבורא, אם הוא לא היה פועל על הרצון לקבל, הרצון לקבל היה נשאר כמו שהוא, מבלי לזוז אפילו מהמצב הכי גרוע. הרצון לקבל בעצמו לא מסוגל לעשות שום דבר, הוא נמצא במצב שהוא לא במנוחה, דווקא האור נמצא במנוחה מוחלטת. אבל רצון לקבל לא מסוגל לזוז אם לא עוזרים לו, אם לא מזיזים אותו*. הרצון לקבל, כדי לפתח אותו, צריכים עוד רצון להשפיע שיפעל עליו. אז הרצון לקבל ישתנה. כאן אנחנו בדיוק מדברים על זה, איך הרצון לקבל משתנה ע"י השפעת האור.

13. *אתם לא מבינים כמה אנחנו לומדים עכשיו יותר ויותר על מבנה הנשמה שלנו. הבעיה היא שאין לנו איתה קשר ישיר*. לכן אני יכול לקרוא 1,000 פעם איזה משפט ואני לא מרגיש אותו. מה אני אעשה? כאן הבעיה.
    
    *לכן אנחנו צריכים בכל זאת להשתדל ללמוד את הדברים האלה. אז בצורה הנדסאית, לצייר כמו שאני מצייר, כל מיני כאלה דברים. תדברו ביניכם, תשלחו אחד לשני את הציורים שלכם, תשאלו*. אפשר להתבלבל בזה, אפשר לטעות בזה, לא יקרה שום דבר. *אתם לומדים מכניקה רוחנית. מאוד חשוב, ודאי שלא יותר חשוב ממאמרי שמעתי, אבל בכל זאת צריכים איכשהו להיות קשורים וכלולים מהידע הזה*.

14. מחר אנחנו בכל זאת נקרא עוד פעם את המאמר שהיינו צריכים לקרוא היום. הוא לא מאמר פשוט, כי רב"ש כתב אותו מתוך מילים שבעל הסולם דיבר, ולא תמיד, כפי שאנחנו יודעים על עצמנו, אפשר לדבר בצורה חלקה ובצורה עקבית. *בואו נקרא עוד פעם את המאמר, נחלק אותו, נסדר אותו ולמחר בבוקר נהיה יותר מוכנים להבין את המאמר מכל הצדדים ולעומק*.
    תודה רבה לכם, להתראות, יום טוב לכולם.