חוגגים את השמחה שבחיבור

כנס "קבלה לעם" העולמי 27-28 אוגוסט 2022

שמחה שיש לנו עשירייה

שיעור 3

שיעור בוקר 28.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שאלה: עם איזו כוונה אנחנו צריכים להיכנס לשיעור הזה?

אם אנחנו מסתכלים על כל ההיסטוריה של האנושות ורואים שהיא בהדרגה מגלה תנאים יותר טובים כדי להתקיים בחברה אנושית, יחד, מכל השלבים שהיא עברה, אז אנחנו יכולים לראות שהאנושות מחפשת בצורה פחות או יותר מוצלחת, איך להתקיים ביחד. מלחמות עוברות ושוב חוזרות, גם תקופות בין המלחמות והאנושות עדיין לא מבינה איך היא יכולה להגיע לחיים טובים, מנוחה, הסכמה, התקרבות זה לזה.

כי ברור לכולם שאם נתנתק מהדרישות שלנו זה מזה, אם נתקרב איש לרעהו, אז באמת יהיה לנו יותר טוב, אבל אנחנו לא יכולים בגלל האגו שלנו, החלק הזה שנמצא בכל אחד מאיתנו וקוראים לו "אגו", הרצון לקבל שלנו שהוא נגד החיבור עם אחרים.

חיבור, הכוונה שאני מוכן לעזור לחברי והוא מוכן לעזור לי ואנחנו כמו אחד. לא נעשה חשבונות מה יש לי ומה יש לו, אלא רק שיהיה טוב לכולם. הנוסחה הזאת לא מובנת לנו ואנחנו לא מסוגלים לקיים אותה במאומה.

לכן האנושות לא יכולה אחרת, היא כל הזמן מחפשת איך להתקדם לאותו המצב שבו כולנו נהיה מחוברים, תומכים זה בזה ושיהיה טוב לכולם. יהיה בטוח לנשים, לילדים וגם לגברים שנתקיים, וכדור הארץ יספיק הכול לכולם, ייתן לכולם את כל מה שיש לו ואנחנו לא נצטרך לסבול יותר, אלא נחלק את זה בצורה יפה וטובה לכל אחד.

בתת ההכרה האנושות מבינה שזה הדבר הכי טוב. אבל כבר אלפי שנים בגלל האגו, היצר הרע שלנו, אנחנו מתרחקים ולגמרי לא חושבים איך לקיים את התנאי הטבעי הזה לחיות כחברים, לחיות יחד כאחד. אנחנו נמצאים אלפי שנים בהיסטוריה מרה וקשה ואנחנו בכל זאת רואים שבמקביל באה והולכת הידיעה איך היה טוב לו היינו מתקרבים, מתחבקים, דואגים. עד כמה זה היה חוסך לנו כוחות, סבל, אמצעים וכן הלאה, והיינו יכולים לעשות הכול בקלות, במצב רוח טוב, בקרבה הדדית, בביטחון ובשמחה.

האנושות דיברה וחשבה על זה, ובאמת בכל צורות החברה העתיקה, בכל מקום בעולם, הקימו חברות שהיו ממש קומונות והכול התקיים כך, עד שבכל קומונה התפרץ האגו ושבר את כל ההסכמות והחיבורים.

אנחנו נמצאים היום בשלב שכבר עברנו את כל המצבים, כמו שבעל הסולם כותב, ימין קיצוני, שמאל קיצוני, רדיקליזם, קפיטליזם, סוציאליזם, אנרכיזם וכולי, ולא מצאנו בשום דבר תכונה שאפשר להישאר בה וזה יספק פחות או יותר את כולם.

ולכן לפני כמה שנים התגלתה לאנושות חכמת הקבלה, בעצם כבר לפני מעל אלפיים שנה ואפילו קצת לפני כן, אנחנו עוד נלמד את ההיסטוריה המדויקת.

אבל בעצם היא מתגלה היום, מפני שהייתה דווקא הפוכה, בניגוד לכל השיטות היא הייתה סגורה, סתומה, אסורה לפרסום. מקובלים דאגו מאוד לא לפרסם אותה כי חיכו שהאנושות באמת תבין שלהתקיים אפשר רק בתנאי שנתעורר מעל הרצון האגואיסטי שלנו, מעל הטבע שלנו.

היום אנחנו כבר נמצאים במצב שיכולים להגיד שניסינו הכול על ידי כל מיני שיטות, ניסינו וקיימנו אותן עד כמה שיכולנו וראינו שזה בלתי אפשרי. ומה שנשאר לנו? כפי שמסבירה חכמת הקבלה, כך זה כנראה צריך להיות, ואנחנו צריכים עוד רק לסייע לזה במקצת מצדנו, כי בסופו של דבר הכול צריך להתגלות מלמעלה, זאת אומרת מצד הטבע עצמו.

לכן התאספנו כאן, כדי לחשוב איך על ידי החיבור שלנו נגיע לשמחה, נגיע להתעוררות כזאת שבהחלט את כל אותם החלומות, התקוות שהיו במשך אלפי שנים בעולם שלנו באנושות, אנחנו נוכל לממש בצורה אופטימאלית, בצורה הטובה ביותר, שבהחלט האנושות תראה עד כמה אנחנו מתקרבים לפתרון הנכון ובזה אנחנו עוסקים אתכם.

אותו כוח עליון שנקרא "אור עליון" או ,בורא", מאיר עלינו ואנחנו מרגישים שהוא פועל עלינו כי אנחנו הכי קרובים אליו לפי טבע הבריאה, לפי שורש הנשמה, לפי הנקודה שבלב. לא חשוב איך לקרוא לתכונה הזאת, אבל קורה כך שאנחנו צריכים להתקרב לבורא ולסייע בכל התהליך הזה מצדנו. זה לא בא רק מהכוח העליון שרוצה לסדר את כל חלקי הבריאה כדי שיתקרבו, יתאחדו יחד, אלא שגם חלקי הבריאה האלה בעצמם בזמננו, שנקראים "דור אחרון", מתעוררים וזה כבר לא יחידים כמו שהיו בדורות הקודמים באלפי השנים הקודמות, אלא מתעוררים הרבה גברים, נשים וגם צעירים וכבר מוכנים להשתתף בשינוי הפנימי שבהם כדי להעלות את כל האנושות מדרגה כמו שהיא מתקיימת עד כה מייסורים, ממכות, למצב נעלה, יפה, בהכרה, בהבנה, ובגילוי הגדול הם יגיעו להכרת המצב השלם מהו הטבע, מיהו הבורא.

בגימטרייה "הטבע" זה שאין כוח אחר חוץ מ"אין עוד מלבדו" והוא "טוב ומטיב" והוא אוהב את כולם, ואנחנו צריכים להתקדם לאותה האהבה, להתכלל בה, זה מה שאנחנו צריכים ללמוד, איך בינינו תשרה אהבה ואז בינינו יתגלה הבורא. אני מקווה שאנחנו קרובים לזה, הכול תלוי במאמץ שלנו.

אז שוב, אנחנו צריכים לגלות אהבה שתמלא את כל החלל בינינו, והבורא אז יתגלה בתוך אותה אהבה שאנחנו מכינים בשבילו כדי שיתגלה. אז קדימה ונצליח לחיים! בני ברוך.

קריין: שיעור מס' 3, להשיג שמחה מאיחוד עם הבורא, קטע מס' 1, זוהר לעם.

"השכינה אינה שורה, אלא במקום שלם, ולא במקום חסר, ולא במקום פגום, ולא במקום עצב, אלא במקום נכון, במקום שמחה [...] כתוב, עִבדו את ה' בשמחה, בואו לפניו ברננה. אין עבודת הקב"ה, אלא מתוך שמחה."

("זוהר לעם". "ויחי", מאמר "ויחי יעקב", סעיף 116)

השמחה היא דבר הכרחי. מבחינה פנימית, ספונטנית, היא בלתי תלויה, אני לא יכול לקבוע ולהגיד לעצמי "עכשיו אני שמח" או "עכשיו אני בוכה" אלא הרגשות הם תוצאה מהמצב הפנימי. לכן קודם כל אנחנו צריכים להגיע לשמחה בעבודה שלנו, ובֵמקום של השמחה, שאני שמח שאני קיים ובאופן שאני קשור עם כולם, וכולם נמצאים בשמחה מכך שהבורא שורה בנו, אז מתגלה גם הרצון המיוחד המשותף שלנו יחד עם הבורא, וזה מקום השמחה, שהבורא שורה בנו.

לכן לא יכול להיות שהבורא מתגלה במקום של עצב, במקום כלשהו שמרגיש לא שמח. השמחה היא תוצאה מחיבור, אין דבר אחר. אם זו שמחה נכונה, טובה, לא אגואיסטית, היא רק שמחה מהחיבור. אז בואו ונשתדל להיות בחיבור, להוציא מתוך החיבור שמחה ולהציג אותה לבורא כתנאי, שהוא יכול להתגלות בנו.

קריין: קטע מספר 2, כותב בעל הסולם.

"שמחה נקרא בחינת אהבה, שהיא בחינת ישות. וזה דומה למי שבונה לו בית ולא עושה בקירות הבית שום חסרון. נמצא, שאין לו שום אפשרות להכנס להבית, כי אין מקום חלל בקירות הבית, שיהיה לו מקום להכנס להבית.

ולכן צריכים לעשות מקום חלל, שעל ידי החלל הזה הוא יכנס להבית.

לכן, במקום שיש אהבה, צריכים לעסוק ביראה גם כן. כי יראה היא החלל. היינו, שיש לו לעורר את היראה, אולי לא יוכל לכוון בעמ"נ להשפיע. לכן, בזמן שיש שתיהם, אז יש שלימות. אחרת כל אחד רוצה לבטל את השני.

לכן צריכים להשתדל, ששניהם יהיה במקום אחד. וזה ענין, שצריכים אהבה ויראה. שאהבה נקרא ישות. מה שאין כן יראה נקראת חסרון וחלל. ורק שתיהם ביחד יש שלימות. וזה נקרא ב' רגלים. שדוקא שיש לו ב' רגלים, האדם יכול ללכת."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"א, "עניין גילה ברעדה, בעבודה")

אנחנו רואים שבכל דבר בחיים שלנו חייבים להיות שני נושאים, תגובות, הבחנות, רגשות, לא יכול להיות אחד ללא השני, כי אז משהו יהיה חסר באחד. שנאה - אהבה, מר - מתוק, חושך - אור וכן הלאה. זה נמצא בנו מפני שאנחנו נבראים ולכן אנחנו יכולים להרגיש משהו רק בתפר, בגבול, כמו לדוגמה בין חושך לאור. אם האור כולו אור לא מרגישים כלום, לא רואים שום דבר, אם חושך כולו חושך, אז גם לא מרגישים. אלא דווקא כשיש מעבר בין זה לזה, במצבים כאלה אנחנו יכולים לייצב את עצמנו וכך להתקיים. זה כמו במוסיקה, כדי שיתאים לשמוע אותה צריך שהצלילים המנוגדים ישלימו אחד את האחר.

ברוחניות זה הרבה יותר קריטי, הרבה יותר רגשי, הרבה יותר גדול כי קודם כל אנחנו צריכים להתחיל להגיע למצב של ידיעה איך להבדיל בין בורא לנברא, לכן הבורא ברא בתוך הנבראים כל מיני הבחנות שבהן אנחנו כבר נמצאים בכל מיני מצבים שונים ומתוך שאנחנו יכולים להסתדר איכשהו זה עם זה, אנחנו מתחילים ללמוד שחוץ מהתכונות שלי יש תכונות אחרות.

כמו שאנחנו לומדים מהתנהגות של ילדים קטנים, כשילד קטן רוצה רק דבר אחד מסוים, ורק אותו הוא רוצה, אם הוא לא מקבל, הוא צועק, פורץ בבכי, ולא מבין כלום. וככל שהוא גדל הוא מבין שהכל צריך להיות באיזון, כך הוא לומד מההתכללות של התכונות אלו עם אלו. וכך גם בקבוצות שלנו אנחנו לומדים, או לפחות צריכים ללמוד התכללות עם תכונות כאלה ואחרות. ולפי הטבע שהבורא ברא, אם אנחנו נכללים מכל החברים, מהעשירייה, מכך אנחנו מוכנים להתחיל לקלוט את יחס הבורא אלינו, שאנחנו נבין את השפה שלו, שיהיה לנו כלי מספיק כדי להגיב על כל מיני תכונות שהוא מעביר לנו ונבין מה הוא רוצה להגיד. איך הוא מדבר איתנו.

לכן בסופו של דבר אנחנו מגיעים לשמחה כשאנחנו יכולים לקלוט את כל הדברים הרעים וכל הדברים הטובים שהם בהרמוניה, בהשלמה ביניהם, ואנחנו נבין, זה נקרא "חשכה כאורה יאיר", והכל בשבילנו יהיה אור, הכול אהבה, הכל יהיה מפגש של חיבור בינינו עם הבורא. אין רע בעולם אלא אנחנו רק צריכים לדעת איך אנחנו מסדרים את ההבחנות הללו יחד בהשלמה ההדדית.

שאלה: אנחנו כאן חברים ממקסיקו, מישראל, מארצות הברית ומארגנטינה, נתכנסנו יחד אחרי השיעור השני, רצינו להתחבר ויצאנו לטיול. בטיול קיימנו ישיבת חברים, ופתאום קרה משהו, ופרצה בעירה ענקית, אנחנו כאן יותר מ-20 חברים וכולם התחילו לדבר. עשינו סבב ראשון בו כל חבר פתח את הלב שלו, ואז סבב שני, שלישי ורביעי, ממש אי אפשר היה להפסיק, ולתאר את ההרגשה שהרגשנו עם כל החברים הענקיים שנמצאים פה ביחד איתי ומאחוריי. עכשיו אנחנו יושבים ונראים כמו אנשים רגילים, אבל כולנו בהתפעלות ענקית, אי אפשר לתאר מה עברנו.

אנחנו לא רוצים לשמור את ההרגשה הזאת רק לעצמנו, הרגשנו חיבור מאוד עוצמתי ואנחנו ממש ביראה שזה לא יישאר כאן בחדר. איך להעביר את ההרגשה הזאת לכל החברים שלנו בכלי העולמי, כך שהשמחה הזו ממש תתפרץ בין כל החברים, ובכל הקבוצות? יכול להיות שכולם כבר מרגישים את זה, אבל אנחנו רוצים להעביר את זה הלאה כדי לשמח את הבורא. איך לעשות את זה?

אני לא יודע, אולי תזמינו אותם גם ישיבה כזאת, לסעודה. יש לנו שיעור, ישיבה, סעודה, תנסו למשוך אותם לזה.

שאלה: ברמה הרוחנית מה הבדל בין שמחה ותענוג? האם יש קשר בין השפעה וקבלה? ואיך אנחנו משיגים את השלמות?

שאלות כאלו גדולות שאני לא יודע איך לענות עליהן. מה הקשר בין השפעה לקבלה? בלב האדם, שם נעשה הקשר, שם הוא הופך את הקבלה שלו להשפעה.

איך מגיעים לשלמות? על ידי זה שמחברים את הלבבות, אף לב לא יכול להיות בשלמות, אבל כשמשלימים זה את זה, וזה את זה, פתאום מרגישים שבצורה הזאת יכולה להיות שלמות, למה? כי כל אחד שונה אבל אם הם רוצים להשלים זה את זה, וכך אפשר להגיע לשלמות, להשלמה.

שאלה: רצינו להודות לך על הכנס הנפלא הזה. ביחס להרגשות שאנחנו מקבלים בכנס הזה, אלה הרגשות כל כך מיוחדים, כל כך חזקים, נראה כאילו אנחנו בתא נפרד מבודד מכל הגשמיות, במקום שהאגואיזם ממש לא יכול לתקוף אותנו.

האם נוכל להגיע למצב כזה שגם בגשמיות נוכל לשמור על הכוח הזה? מה הכוח שעלול לכבות לנו את ההרגשה הזאת? למה בנקודה מסוימת למרות כל האיחוד שלנו, למרות כל המאמצים שלנו נראה שזה חומק מאיתנו?

זה לא חומק מאיתנו. אנחנו חושבים שאנחנו נמצאים באיזו מחשבה, כוונה, רצון רוחני בדרגה כלשהי, ופתאום זה בורח, זה לא בורח, אלא בנוסף לרצון לקבל שהיה, מתגלה רצון לקבל מקולקל חדש שכבר היה בנו, אבל נסתר, ועכשיו הוא מתגלה. אז אנחנו צריכים גם על התוספת הזאת לעשות תיקון, ולחבר אותו לעל מנת להשפיע. על מנת להשפיע זה נקרא לחיבור בינינו. יוצא, שככל שאנחנו מתקדמים, כל פעם מתגלים ומתעוררים בכל אחד יותר רצונות מקולקלים, ואנחנו צריכים לדאוג לחבר אותם לקשר בינינו.

לכן אל תסתכלו על זה כאילו שאנו מקבלים כל הזמן דחייה מהקשרים בינינו, אלא אנו מקבלים הזדמנות להתקשר עוד יותר, עד שנגיע לקשר האמיתי, הסופי.

תלמיד: העובדה היא שאחרי כל ההרגשות האלה בגשמיות אנחנו קצת נופלים.

אנחנו כל פעם נופלים, כל אחד מאיתנו נמצא כל הזמן בנפילה, ועליה לדרגה יותר מתקדמת, ושוב ירידה, ועליה לדרגה יותר מתקדמת, כך אנו כל הזמן מתקדמים.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לארגן את ההרגשות שלנו, את התחושות שלנו, איך לארגן את התחושות שעולים בין הפחד והאהבה בעבודה שאנחנו עושים בעשירייה?

רק על ידי חיבור, אין שום אפשרות אחרת.

שאלה: בכנס הזה יש משהו חדש, אנחנו חופרים פנימה ולרוחב, משהו בלתי יאומן, יש כאלה ניצוצות מפגש הלבבות, יש שמחה גדולה מהשיעורים, במיוחד של אתמול. היום של אתמול גילה לנו אפשרויות לחיבור שלנו ברמה חדשה.

אבל יום יום חדש, אנחנו מגיעים מהבוקר עייפים, אני לא רוצה שום דבר, הלב שלי קר כמו קרח. איך ביום החדש להשיג את אותה שמחה ואולי אפילו גדולה יותר, איך שוב להגיע לזה? איך מהמצב הנוכחי לצאת ולהתפוצץ עוד יותר חזק כדי שכל העולם ירגיש את זה?

אפשר לעשות זאת רק בעזרת רצון משותף. אם יש עוד הרבה חברים כאלה בכלי עולמי שמרגישים את עצמם היום קצת יותר עייפים, מבולבלים, אולי לא ברור להם לאן הם צריכים להגיע. אולי אתם צריכים לעשות ביניכם סדנה ולברר מה אנחנו צריכים לעשות היום, מה חשוב לנו היום? איך אנחנו מגיעים להתקרבות, לאותה המטרה למרות שאנחנו עייפים, מבולבלים, וקצת מעורפלים? בבקשה, תעשו סדנה. אני לא אומר לכם מה לעשות, כי יש מי שמנהל אתכם, אבל שישמעו ויחשבו אם כדאי או לא כדאי.

שאלה: אמרת שעלינו להכליל את החברים בעשירייה במידה כזאת שכבר נהיה מוכנים להרגיש את תגובת הבורא. מה זה אומר? איך באותה עשירייה שבה אנחנו עובדים עכשיו להתכלל בצורה כזאת?

תרגישו שאתם נמצאים יחד. שאין צורך לחלק לאנשים, לגופים, לכלום, אלא אתם נמצאים יחד, ואז יחד אתם יכולים להחליט במוח אחד, בלב אחד, בהרגשה אחת משותפת, וזו בעצם חזרה למבנה של אדם הראשון.

תלמיד: ומה זה אומר להרגיש את תגובת הבורא בתוך החיבור שלנו?

כשתתחילו להתחבר ביניכם כך, כשתרגישו שאין גופים, אלא רק רגשות ביניכם, אז בתוך הרגש הזה תתחילו להרגיש שיש יסוד שמייצב אתכם, והוא ייקרא בורא.

שאלה: השכינה נמצאת במקום שמחה, ואנחנו אומרים שהשמחה זו כבר תוצאה, והשמחה מקדימה את העצב. אם השכינה מתגלה בזמן השמחה, מי שמתעצב צריך קודם לשמוח כדי ליצור את המקום הזה אפילו שעדיין אין חיבור?

כן, כשאנחנו מרגישים שינויים, גם לטובה וגם לרעה, אנחנו צריכים להיות בשמחה מכל שינוי ושינוי, כי השינוי עצמו הוא כבר לטובה.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור שהשמחה היא תמיד תוצאה מחיבור בין החברים, אז יש בי יראה, פחד שמא אני אאבד את תחושת החיבור. אם אני אאבד את תכונת השמחה שבתוך החיבור, מה יקרה? איך להתגבר על הפחד הזה, שאני אאבד את החיבור, את אותה תחושה שאני מרגיש עכשיו?

ההרגשה הזאת של פחד, שאתה תאבד את תחושת החיבור עם החברים, היא בעצמה מחזיקה אותך, מתקנת אותך, ושומרת עליך. זה טוב מאוד שכך אתה מרגיש. כך אתה תתקדם, אל תפחד, העיקר כל הזמן להתקדם לחיבור יותר גדול עם החברים, ויחד עם זה, שבמקביל, תהיה הרגשת פחד, זו יראה.

ככל שאתה יכול, תחבר לזה יראה מזה שאתה מפחד להתנתק מההרגשה הזאת, ולפעמים יראה שאתה מתנתק, ובזה אתה בעצם מצער את הבורא. זו כבר יראה יותר גבוהה.

שאלה: איך אנחנו בונים יראה ושמחה מזה שלא נתנתק מהכוונה הנכונה?

מפני שאתם לא אחד, אלא הרבה אנשים, ובכל אחד יש שינויים, פלוקטואציות לכאן או לכאן, לכן זה יעבור עליכם כמו גלים בים, אל תדאגו. הגלים לא יכולים להיות רק לכיוון אחד, אלא בכמה כיוונים, יש גדולים, יש קטנים וכן הלאה. ככה זה יעבור עליכם, ויהיה טוב.

תלמיד: ואיך אנחנו יכולים לדעת שאנחנו נמצאים בדרך הנכונה? כיוון ששמחה ואהבה יכולות להיות גם אגואיסטיות ומאוד קל להתבלבל בזה.

רק על ידי זה שאתם מתחברים, רוצים להתחבר, מדברים על איך אתם יכולים להיות יחד. אם תדברו על זה, תרצו את זה, אתם תמצאו את הפתרון. אי אפשר לתת פתרונות לכל דבר בחיים, אתם יודעים, זה כמו בחיים שלנו.

שאלה: אם אני מתייחס בשמחה לכל אדם כיוון שזה מה שגם הבורא רוצה במהלך ההתפתחות שלנו ואין עוד מלבדו, אין כאן חופש פעולה שלי, ועליי פשוט להתייחס לכול בשמחה, ועם זאת עליי לשמור על יראה כי אולי לא אתחבר למישהו בצורה נכונה ולא אסיים משהו בהשפעה, אז אולי גם לא צריך להתחבר עם מישהו ספציפי.

כשאנחנו מסתכלים על ילדים קטנים, אנחנו רואים עד כמה הם יכולים להיות או בצחוק או בבכי, או בשמחה או בעצבות, בשני מצבים מנוגדים. ואנחנו כבר מבוגרים ומבינים שלא יכול להיות מצב אחד, רק צחוק ושמחה או רק עצבות טוטאלית, שחורה, אלא גם זה וגם זה ויש ביניהם מצבים רבים ומגוונים.

כך גם בקשר בינינו אנחנו צריכים לייסד מצבים שיש בהם חיבורים, ניתוקים, ואנחנו כל הזמן צריכים לבדוק איך אנחנו מגיעים על ידי החיבורים לשמחה ועל ידי הניתוקים לעצבות. כך נתקדם בצורה נכונה, שיהיו לנו גם פעולות פיזיות במוח ועם זה גם בהרגשה.

שאלה: בקטע שקראנו נאמר שצריכה להיות ריקנות שמתוכה יהיה מילוי. מה חשוב לבורא בעבודה הקבוצתית שלנו, האם לחפש את הריק המשותף או שכל הזמן לבקש את המילוי?

אנחנו רוצים להגיע למצב שלא מסתכלים על הכלי עד כמה הוא מלא או ריק, אלא עד כמה הוא נמצא בחיבור עם הבורא, עד כמה אנחנו נותנים בכלי שלנו מקום למילוי הבורא, עד כמה אנחנו משמחים אותו בזה. עלינו להשתדל לברר את המצבים האלה וכך להתקרב להחלטה הנכונה.

שאלה: יצרנו עשיריות אקראיות בכנס והרגשנו באיזה אופן את החיבור. איך אנחנו מגיעות יחד לחיבור האמיתי?

רק על ידי כך שתבטלו את האגו שביניכן ותחליטו שאתן חייבות להתחבר יחד.

קריין: קטע מס' 3, כותב בעל הסולם.

" צריכים לדעת, שהשמחה הוא בחינת הארה עליונה, שמתגלה על ידי מ"ן, שהוא מעשים טובים. והשם ית' דן את האדם "באשר הוא שם". דהיינו, שאם האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים לנצחיות, תיכף על זה שורה הארה עליונה, שהיא גם כן בחינת נצחיות."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ח. "השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים")

בעל הסולם כותב ששמחה היא הארה עליונה, האור העליון שמגיע מלמעלה הוא מביא לנו שמחה, אבל היא מתגלה על ידי מ"ן, שזו העבודה שלנו. במידה שאנחנו נפנה למעלה, נעלה בתפילות שלנו, בבקשות שלנו, ביחס שלנו לחיבור עם הכוח העליון, באותה מידה תבוא אלינו הארה עליונה מלמעלה שתיקרא "שמחה".

שאלה: ככל שאנחנו קרובות יותר, אנחנו מרגישות יותר התנגדות. איך להפוך את זה לשמחה, האם עלינו להרגיש שמחה בתוך ההתנגדות הזאת?

אני אתן לך עצה, תנסי לא להביא בחשבון שום דבר ממה שיש לחברות שלך מלבד את הרצון להתעלות רוחנית. בכל אחת מהן יש רצון לעלייה רוחנית ולא חשוב מי היא, שמנה או רזה, שחורה או לבנה, עצבנית או רגועה, העיקר שיש לה רצון להתעלות רוחנית, להתקשר לבורא. מכל מה שיש לה את צריכה רק את אותו רצון כדי להתחבר איתה. ואז עם אותו רצון אנחנו יכולות יחד לעלות קצת לבורא, מדרגה אחת, אחר כך עוד חברה ועוד חברה, אבל רק עם רצון להידבק לבורא. את כל יתר הדברים אני לא מביא בחשבון, כי הכול אגואיסטי חוץ מהרצון האחד הקטן הזה.

תנסו לעשות כך ותראו שאם אנחנו עומדים על העיקרון הזה, אז הדבר לא קשה. וחוץ מזה כאשר אתן מתחברות בצורה כזאת, עם הרצונות שלכן המכוונים לבורא, אז תבקשו מהבורא שיעזור, שימשוך אתכן, כי זה כבר מכוון אליו. אנחנו רוצות להיות מחוברות בצורה כזאת בינינו כדי להגיע אליו יחד, אז בבקשה שייקח את הקבוצה שלנו, כי בסך הכול מה זו הקבוצה? הרצונות הקטנים האלה שמכוונים אל בורא.

שאלה: מה זה עול מלכות שמיים?

בטוח שתהיה יותר ויותר התנגדות להתחבר בינינו ולעלות לבורא. כי על פני ההתנגדות הזאת אתם משיגים יותר עוצמה רוחנית, כך זה קורה.

שאלה: מה אני צריך לתקן במצבי כדי שאני אדע שאני מתפתח בכיוון הנכון? האם זה משהו שאני יכול לשלוט בו?

אני צריך לחשוב רק על המטרה, איך אני עכשיו עושה עוד צעד אחד לקראתה, ולא עושה חשבון עם כל הדברים, האנשים, המצבים שמפריעים לי. שיפריעו, אני רוצה להיות מחובר למה שמעלה אותי לבורא ולא למה שמפריע לי. מה שמפריע לי אלו הפרעות שאני צריך אותן, כי לא הייתי פונה לבורא אם לא היו הפרעות, הן דווקא מעוררות אותי לפנות אליו.

שאלה: אנחנו חשים רגשות מאוד גדולים בכנס הזה, הפנים נמחקו ואנחנו מרגישים את הלבבות, הרגש של החיבור עבר מעבר לעשירייה שלנו. מה עושים עם החיבור החדש מעבר לעשירייה, איך להשתמש בו בצורה נכונה?

תלמדו זאת בעצמכם. רק תביאו בחשבון שאתם נמצאים ביום השני של הכנס, ואתם יודעים מה זה "היום השני של הכנס", מגיעה עייפות אחרי היום הראשון ששם הכול בהתלהבות, בקפיצה, כי נכנסנו לכנס ועשינו שם את כל המעברים, הסעודות השירים וכן הלאה. עכשיו אנחנו קמים אחרי לילה קצר ואין לנו כל כך מצב רוח, אין לנו אותו מרץ כמו שהיה אתמול, ואז אנחנו מעבירים את הזמן. כולכם חצי ישנוניים, כך אני מרגיש עליכם, חסרה אותה אש כמו שהייתה קודם גם בגברים גם בנשים.

לכן אנחנו צריכים כאן התגברות נוספת, אנחנו צריכים לדאוג שזה לא יהיה כמו בכל מקום בעולם. כאן המקום, ההזדמנות להוסיף יגיעה, רצון לקראת הבורא, כי אנחנו רוצים לעשות היום צעד חשוב אליו. זה המצב שאנחנו צריכים להגיע אליו על פני העייפות, ההפרעות, הבלבולים וכל מה שיש לכל אחד ולכולנו יחד. זו עבודה מאוד חשובה.

שאלה: אם האדם מקבל שמחה בעבודה, האם הוא צריך להעלות תפילה, או מה צריך לעשות כדי שזה יקרה?

הוא צריך להשתדל להיות למעלה ממצב הרוח שלו, ובמצב הזה הוא צריך לתאר לעצמו את הקבוצה המקרית, הזמנית שהוא נמצא בה עכשיו, ובמידת האפשר להשתדל למשוך ממנה מרץ, כוח, מצב רוח, רצון, ואת אלה להעלות לבורא עבור כל הקבוצה הזמנית הזאת, וכך הוא יתקדם. זה מה שאני ממליץ.

שאלה: האם השמחה היא מצב שהבורא נותן לנו כאשר בעשירייה אנחנו מצליחים להעלות מ"ן?

כן, שמחה יכולה להיות מכל דבר. השמחה היא בעיקר צריכה להיות כתוצאה ממעשים טובים. אם אני מצליח לעשות מעשה טוב, אז אני מתמלא בשמחה. זה לא שאני מקבל שמחה מלמעלה, אני בעצמי מעורר בי שמחה מתוך כך שהצלחתי לעשות מעשה השפעה, חיבור, דבקות, זאת שמחה אמיתית, אני מקור השמחה.

שאלה: איך אנחנו מבטיחים לעצמנו שהשמחה שאנחנו מרגישים מגיעה מהאור העליון בזכות העבודה שאנחנו עושים ברוחניות, ולא בגלל הרצון לקבל שיש לו תענוג מלקבל לעצמו?

את כל זה אתם מבררים ביניכם בקבוצה. אתם צריכים ממש ללבן את היחסים ולראות עד כמה כולכם מחוברים לאחד ואיתו לבורא. אתם צריכים לעשות את זה כך.

שאלה: הכנס הזה מלא רגש, אנחנו באמת חווים הרגשות נפלאות. אנחנו מתבטלים לפי ההדרכה שלך, משתדלים להתחבר מעל ההבדלים בינינו, וכל זה גורם שנרצה לאחוז בזה. אנחנו רוצים לדעת מהי השמחה שלך ואיך היא מתקשרת לזה?

השמחה שלי היא מזה שאני מסתכל עליכם ורואה איך אתם גדלים, אפילו שאתם לא מבינים. כמו תינוק שלא יודע שהוא גדל, אבל ההורים מסתכלים עליו ואומרים "תראו הוא כבר עושה את זה, וגם עושה את זה", התינוק שעושה את הדברים החדשים לא מרגיש את זה, אבל ההורים רואים ושמחים. כך אני מסתכל עליכם, ומזה יש לי שמחה.

שאלה: התאספנו כאן ובערים שונות מסביב לעולם, ויש המון המון אהבה כאן. מה זה החום הזה? מדוע כל הפשעים נעלמים כאשר אנחנו נמצאים עם החברים? מה היא התופעה הזאת?

אנחנו מקרבים בינינו את הרצונות הטובים, ואת הרצונות הרעים אנחנו מסתירים ואפילו רוצים לבטל אותם, אבל בינתיים מסתירים. אנחנו לא יכולים לבטל אותם כי אחר כך את אותם הרצונות הרעים נהפוך לטוב.

קודם כל אנחנו מתחברים ככול האפשר ברצונות הטובים, ואז יש לנו מזה שמחה, שמחה קטנה, השמחה הזאת נקראת "אור חסדים". אחר כך, גם אותם הרצונות הרעים שממש כיוונו אותם כמו חיצים זה אל זה, אם גם אותם אנחנו יכולים להפוך לטוב, אז בזה אנחנו כבר יכולים לעורר אורות עליונים עוד יותר גדולים, אורות חכמה ויחידה, ומזה תהיה לנו באמת שמחה גדולה כי שם הבורא יתגלה בצורה השלמה.

שאלה: האם תוכל להבהיר מתוך הקטע, מה אומר המצב הזה כשאדם מקבל את אור המלכות שמיים לנצח? האם אנחנו יכולים בכלל לקבל משהו לנצח?

אם זו פעולת השפעה, אז היא פועלת בצורה נצחית. אליה אנחנו רוצים להידבק, ולאסוף פעולות השפעה כאלה עוד ועוד כמו זר פרחים ואותן להגיש לבורא. ומפני שכל פעולת השפעה מגיעה מהבורא, אז היא נמצאת בשלימות ובנצחיות כמוהו.

שאלה: האם ניתן לומר שאם אתה מרגיש שמחה בעבודה הרוחנית, אז זו כבר הרגשת הבורא?

ודאי שכן. כל ההרגשות הטובות אם הן באות בצורה נכונה, כלומר לא מזה שאנחנו גורמים רע למישהו אלא בדרך טובה, אז הן כולן באות מהבורא.

שאלה: זה באמת אושר גדול להיות כאן יחד עם כל החברים, יחד עם כל הכלי, ונראה שזה העולם שאנחנו צריכים להשיג. נראה שגם כל הבעיות פשוט נעלמות כשאנחנו מתחברים עם השמחה הזאת, ומורגש שגם הבורא נמצא בינינו.

האם גם בהפצה נכון לספר על עולם כזה שבו כל בני האדם יוכלו להרגיש את השמחה בחיבור כמו שאנחנו מרגישים עכשיו?

כל העולם צריך להגיע למצב שבו הוא יהיה בשמחה מחיבור בין כולם ובנוסף מחיבור עם הבורא, וזה המצב של גמר התיקון. אחרי זה יהיו עוד עליות ועוד מצבים שאנחנו לא לומדים ולא יודעים עליהם. כי אנחנו צריכים להגיע לתיקון של הבריאה, ואחרי שהבריאה מתוקנת, אנחנו עולים למצבים מסויימים שעליהם אנחנו לא יכולים לדבר עכשיו ולתאר אותם.

שאלה: האם אנחנו צריכים לבנות את היראה שהיא הכלי לאהבה, ואיזה יחס יש בין החיבור בעשירייה לבין היראה?

בלי יראה לא יכול להיות שום דבר, מפני שאנחנו בנויים מחומר רצון לקבל. ואם אנחנו לא נמצאים מעל פני הרצון לקבל ובונים את עצמנו למעלה ממנו, אז אנחנו לא יכולים לבנות שום דבר. ולכן כל התחלת הבנייה של הכלי שלנו, המאמץ שלנו, הוא יראה. היראה היא לא להשתמש ברצון לקבל על מנת לקבל, אלא להשתמש בו רק בעל מנת להשפיע.

שאלה: אנחנו עוברים הרבה מצבים, הרבה מחשבות, השגות חדשות, ועל פני השטח מורגש כביכול שאין מה להגיד. האם נכון יותר לדון על המחשבות האלה עם החברים או פשוט לצוף מעליהן ולעבור מדבר לדבר?

אנחנו צריכים להבין שהעתיד שלנו תלוי בקשר בינינו וככול שנלחץ על עצמנו עוד ועוד להתקדם, זה דבר ראשון. דבר שני הוא ככול שנרחיב את הפצת חכמת הקבלה בכל העולם, זה דבר חשוב ביותר. כמו שכותב בעל הסולם שבזה תלוי כול העתיד הטוב שלנו. לכן תנסו לראות אילו ספרים יש לנו להפצה, תנסו להפיץ אותם, כך נוכל למשוך עוד ועוד אנשים לתוך החיבור בינינו ועל ידי זה העולם יתקדם לתיקון. זה מה שאני ממליץ.

שאלה: האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי להמעיט את העצב שיש לחבר עכשיו בעשירייה?

להתחבר. בחיבור אתם יכולים להגיע למצב שכל הרע וכל הטוב מתפזרים בין כולם ומקבלים צורה נכונה. לא שאתם מדללים את הטוב אלא מגבירים את הטוב, אבל עם זאת אתם מדללים את הרע, כך זה קורה. לכן כתוב, "צרת רבים חצי נחמה".

שאלה: גם אנחנו רוצים לשתף בשמחה ובהודיה שיש בלב בכנס הזה, יש איזו הרגשה אלוהית בכנס. האם כדאי לנסות לנתח את זה בצורה שכלית כדי לאחוז בשמחה הזאת או פשוט לזרום?

אנחנו כלולים ממוח ומלב, ולכן צריכים לעבוד עם שניהם. כי אם יש לנו רק הרגשה, אז אנחנו לא נוכל לחזור עליה. אבל אם גם המוח מחובר איתה, אז נוכל לחזור לאותה הרגשה ולהגדיל אותה ולעבוד איתה. לכן צריכים להשתדל להיות מחוברים גם במוח וגם בלב.

שאלה: לפעמים אני מרגיש שאני לא מבין כלום, אני גם מרגיש שהזמן מתבזבז, ונראה שאותם מצבים חוזרים שוב ושוב. זה מאוד מטריד אותי. מה לעשות כדי להתגבר על המצבים האלה?

רק להבין שככול שנראה לנו שאנחנו כביכול חוזרים על אותם מצבים, זו אף פעם לא חזרה. אנחנו לא נמצאים באותו מצב יותר משניה אחת, אלא כל פעם כל הרגעים מתאספים ומגיעים לחשבון גדול יותר. כדי להאיץ את הזמן, אתה צריך להיות ביתר חיבור עם החברים.

שאלה: לגבי הקטע שקראנו עכשיו, נאמר שאנחנו מקבלים הארה נצחית, קבלת מלכות שמים באופן נצחי. באיזה אופן צריך לעשות את עול מלכות שמים, האם יש איזו פעולה מסוימת או רק להתפלל?

כולנו מתחברים ומתפללים לבורא שיעזור לנו להיות יחד ומחוברים אליו, זה קודם כל, זו עשיית הקשר. ואחר כך, מה אנחנו רוצים מתוך הקשר הזה, וגם על זה צריכים להתפלל.

שאלה: איך נוכל לעלות מעל הדעת מעל מצבים של שמחה ועצב, בהצדקת הבורא ובשמירה על הכוונה רק לקראת המטרה?

שאלה טובה מאוד, גדולה וגלובלית. והתשובה היא, כמו שאנחנו לומדים. רק להתחבר בינינו ולפנות לבורא בתפילה והוא יעשה את הכול. הוא יחבר בינינו, הוא יקרב אותנו, הוא ימלא אותנו. הכול רק בבקשה משותפת מכולם אליו.

שאלה: האם דרך השמחה שהבורא מגלה בלבבות שלנו אנחנו יכולים לשנות את המציאות של החברים שלנו, את הבעיות שלהם?

אם צריך אז זה ישתנה.

שאלה: אם אני מנותק, מרגיש עצוב, האם זה נכון להשתדל לחייך כדי לשנות את מצב הרוח שלי ולהתחבר לעשירייה?

ודאי שכדאי. אתה תראה עד כמה כל התרגילים האלה משפיעים על הפנימיות שלך.

שאלה: האם אנחנו צריכות לעבור ממצב למצב, להשתוקק לעבור למצב הבא או שהבורא כבר עושה את זה בשבילנו?

אנחנו צריכים כל הזמן להיות בנטייה לחיבור בינינו ומאיתנו לבורא, ועד כמה יהיו בזה שינויי מצבים זה כבר לא תלוי בנו. אנחנו מקבלים את כל השינויים האלה גם באותו הכיוון.

שאלה: יש הרגשה שהעשירייה היא השקע, החיבור לבורא, ובאמת לא חשוב מי הם החברים. מה הצעד הבא, מהי ההתגברות שצריכים לעשות כדי להתקרב לבורא?

הצעד הבא הוא אותו צעד רק במצבים חדשים שאתם אולי מרגישים בינכם. אם אתם רוצים להתחבר יותר ומרגישים שבכל זאת יש בזה חידושים, שזה לא כרגיל, אלא יותר בולט, יותר מובן, יותר מורגש עד כמה אתם שונים ולכן יותר מורגש החיבור שאתם רוצים להשיג, אז מזה תתקדמו. אתם כבר יודעים איך להוציא הבחנות מהתגברות.

תלמיד: מה ההתגברות הנוספת? היא בתפילה?

הרצון שלכם להיות יותר מחוברים בלבבות בלב אחד ושבלב הזה יתגלה הבורא. אתם רוצים להגיש את הלב המשותף שלכם לבורא, שהוא יתגלה בו.

שאלה: איך להצליח לשתף בשמחה שלי את העשירייה? כיוון שלפעמים יש לך שמחה אבל רואים שזה חסר בעשירייה.

זה כבר תלוי בך.

שאלה: לפעמים הבורא מנתק לנו קשר עם מישהי מהחברות. האם על ידי זה שאני שולחת אהבה גם מבלי לדבר, חושבת על החברה דברים טובים, מתפללת לבורא על הקשר, החברה יכולה להרגיש זאת גם אם אנחנו לא מדברות?

כן, את צריכה לעשות מה שאת מסוגלת.

תלמידה: ואם אני מרגישה שמחה בזה שאני אוהבת אותה גם מבלי לקבל ממנה בחזרה, האם זה אומר שהבורא שמע את התפילה שלי?

כן.

שאלה: האם השמחה שמגיעה לעשירייה דרך חלק מהחברים מתחלקת בכל החברה באותה מידה או כתלות במצב האישי של כל חבר?

זה יותר קשור לחיבור הכללי שיש בחברה ולא לכל חבר וחבר. הקשר בין החברים יותר חשוב מהמעמד של כל אחד ואחד באופן פרטי. אם קשורים יחד שני חלשים, הם עושים הרבה יותר עבודה רוחנית מאשר אחד גדול וחזק.

שאלה: תודה רבה על הכנס הנפלא הזה. האם לעלות מ"ן זה לבקש אחד עבור האחר וזה המקום שבו אנחנו יוצרים את כוח החיבור?

כן.

שאלה: בעשירייה החדשה הזאת אני לא מרגיש שום הבדל לעומת העשירייה הקבועה שלי. האם זו הרגשה נכונה?

יכול להיות שההרגשה נכונה, אבל יכול להיות שההרגשה לא טובה. זאת אומרת, יכול להיות שהיא כן טובה ויכול להיות שהיא לא טובה. אם אתה לא מחובר לעשירייה הראשונה, אז גם כאן אתה לא מחובר ואז בשבילך זה אותו דבר. אם אתה מחובר לעשירייה הקודמת והצלחת להרגיש שאתה גם מחובר בעשירייה הזאת אז אדרבה, זה טוב. זאת אומרת, אני לא יכול להגיד לך.

שאלה: כשחבר נמצא בירידה, איך אפשר להעביר לו שמחה מלב אל לב?

להתחבר אליו ורק בצורה כזאת מלב ללב להעביר לו שמחה. לעשות לו אינפוזיה מלבי ללבו.

להרגיש שמחה בירידה, אם אני מתקשר למטרה, אז בשבילי עליות או ירידות זה אותו דבר, כמו בזרם חילופי. כולם יודעים מה זה זרם שמגיע בסינוסואידה. למעלה, למטה, לא חשוב לנו באיזה מקום הזרם עובר אלא העיקר שגם מזה וגם מזה, גם מפלוס וגם ממינוס אנחנו מקבלים אותו ויודעים להשתמש בו בצורה הנכונה.

לכן עליות וירידות ברוחניות יש להם לפחות מהות שווה. אפילו הירידות יותר חשובות מהעליות כי אנחנו כחומר אגואיסטי יותר מתפעלים מהירידות ולכן הן משפיעות עלינו, מקדמות אותנו יותר. יש דוגמה, כמה מכות האדם קיבל מפני שנשאר בבית ובעל הבית שלו נסע. אז הוא קיבל קצת מכות ואחר כך בכה למה לא קיבל יותר. מספר המכות שאנחנו עוברים הם דווקא מקדמים אותנו לתיקונים יותר מכל הדברים הטובים. למרות זאת אנחנו צריכים לבקש להתקדם בצורה יפה וטובה. אבל אם מגיעים זמנים רעים, לקבל גם אותם כהכוונה לתיקון.

שאלה: יש הרגשה, לגבי הקטע שקראנו, שאתה מקבל על עצמך עול מלכות שמים וזה קשור להעלאת מ"ן. מה הפעולה הבאה אחרי זה, האם ניתן לומר שבכל פעם במצב הזה עליך לקרב את החברות יותר חזק באדיקות?

כן. ודאי שאנחנו חייבים כל פעם יותר ויותר להרגיש שהחברים שלנו קשורים לליבי. אני צריך להרגיש שהחברים שלי קשורים לליבי יותר ויותר ואני ממש דואג רק לזה. אני לא דואג לגילוי הבורא, אני דואג לחיבור בינינו, בין החברים, כי בזה אני בונה את הכלי. במידה שאני דואג לכלי - הבורא מאיר עליו ומחבר את חלקי הכלי בצורה נכונה כמו שהיה לפני שבירת אדם הראשון.

לכן העיקר בשבילי לדאוג כמה אנחנו נהיה מחוברים יחד בצורה שאין שבירה בינינו.

תלמיד: מה הכוונה לעול מלכות שמים?

שליטת רשות הבורא.

שאלה: בנינו קשר ושמחה גדולה עם העשיריות החדשות בכנס. איך אנחנו יכולים להעביר את זה אחרי הכנס לעשיריות המקוריות שלנו מבלי לאבד את ההרגשה הזאת?

אנחנו חוזרים לעשיריות הקבועות שלנו כמו שהיינו לפני הכנס ואנחנו נצטרך אחרי יום או יומיים, לא יודע בדיוק, לעשות ישיבה, איך חזרנו לקבוצות שלנו הקבועות ובמה זה השפיע. נעשה על זה סדנה ונברר. אני חושב שצריך לתת לנו יותר גישה אוניברסלית שכל העולם אלה החברים שלי, בכל מקום בני ברוך זו קבוצה אחת. אנחנו באמת נמצאים כבר "כאיש אחד בלב אחד" וצריכים רק לחבר יותר ויותר את הלבבות שלנו ללב אחד ובזה אנחנו נגרום להתקרבות גילוי הבורא לכל העולם. כל העולם על ידי זה יתחיל להשתנות. אם אנחנו ניתן לבורא מקום להתגלות קצת בינינו - מאיתנו האור יתחיל להתפשט לכל האנושות, לכל העולם. אתם תיראו איך העולם ישתנה.

שאלה: בהמשך למה שאמרת עכשיו לגבי העתיד. עכשיו היינו הרבה זמן עם העשיריות. אם נמצאים בשיעור בוקר עם עשירייה אחרת או עם נשים אחרות, אבל בעתיד כל התאספות עם חברים בשיעורים, בפגישות יהיה נחשב לפגישת עשירייה?

את אצלנו שנים רבות, את כבר חברה וותיקה, אני מאוד שמח לראות אותך בכנס. אנחנו נבדוק את זה, אנחנו נראה איך זה עובד. אני אמרתי לכם בתחילת הכנס שהתנגדתי שהנשים יעזבו את הקבוצות שלהם ויתחברו בצורה אחרת.

עכשיו אנחנו צריכים לראות מצב הפוך. אנחנו חוזרים לעשיריות שלנו הקבועות ואז נראה מה עושים. נדון על זה, נעשה על זה כמה שיחות, סדנאות ונראה מה לעשות. אני בטוח שזה יעזור לנו להבין איפה אנחנו נמצאים. להיות יותר גמישים עם החברים שלנו, העיקר שאנחנו בכל זאת נרגיש שיש לנו כלי עולמי גדול ואנחנו צריכים להתחבר בו כולנו כולנו כולנו עד שהבורא מתגלה.

שאלה: אם שמחה זה מצב שרוכשים בצורה קולקטיבית, אז אפשר ליהנות מהשמחה הזאת ללא הגבלה או שיש מגבלות על ההנאה מהשמחה?

יכולה ליהנות ללא הגבלה. ליהנות משמחה שבאה מחיבור - אין איסור, כמה שאפשר תיהני.

שאלה: מה הקשר בין שמחה להודיה והאם יכול להיות דבר בלי השני, ומה זה אומר לברך את הבורא?

קשה לי לענות על זה, זו שאלה מורכבת.

שאלה: רצינו קצת להעיר את הכלי. בואו ניזכר למה אנחנו בכלל הגענו לדרך הזאת, מה נתן לנו את ההתלהבות ההתחלתית? כולנו זוכרים. אנחנו הרי מבינים שללא התיקון שלנו - כל הכנס והחיים שלנו הם ללא מטרה. בואו נבעיר את האש הזאת בינינו, בואו נתעורר. למה בווירטואלי אין את הכוח לקום ולהעיר את הכלי?

פיזית זה הרבה יותר חזק, אין שאלה. אבל ווירטואלי אנחנו גם נגיע לאותו מצב שאנחנו משפיעים מאוד זה על זה. גם עכשיו אנחנו משפיעים רק אנחנו לא מודעים לזה. אפילו שנמצאים בקצוות העולם אנחנו משפיעים זה על זה, אז עוד נלמד את זה.

שאלה: איך אנחנו מתקרבים בינינו יותר למרות העייפות, הבלבול והערפול?

היום השני של הכנס, גם אם הכנס נערך שלושה וארבעה ימים, זהו יום של עייפות, זה ידוע לנו וכך תמיד היה. אומנם הכנס הזה הוא סך הכול יומיים, אבל היום השני הוא היום שבו זה מורגש. אני מקווה שעוד מעט זה יעבור, תהיה לנו סעודה, אחר כך אירוע קצר ומנוחה, ואחר הצהריים הוא יהיה לנו כבר כמו היום השלישי, אנחנו נתעורר ליום חדש, כך אני חושב.

אבל צריך להביא בחשבון שעליות וירידות הן דבר ידוע, ואנחנו כנבראים לא יכולים להיות כמו הבורא רק בעלייה, ולכן נעבור את הדברים האלה בעליות ובירידות וכך נגיע לתיקונים. דווקא בזכות העליות והירידות אנחנו כוללים את הדברים האלה יחד. אנחנו גם צריכים להבין שמה שאנחנו מסוגלים לעשות בעליות אנחנו עושים, ומה שאנחנו לא מסוגלים לעשות, וזה בדרך כלל קורה בירידות, הבורא עושה, ובסופו של דבר מתחברות יחד גם העליות וגם הירידות ואנחנו מגיעים לתיקון השלם.

אני לא מרגיש כמוכם כי אני מאוד מתפעל מהירידות כמו מהעליות, ולא חשוב איך הן עוברות, הכול בידי שמיים, ולכן אני נמצא תמיד במצב רוח שמח מכל שינוי ושינוי. זה כמו במיישר זרם, גם דבר רע וגם דבר טוב הכול נכנס לתיקון. ואם אדם מבין את זה ומיישר הכול ומשייך הכול לבורא, אז אין לו שום בעיה, כל החיים שלו כבר מתקרבים לתפיסת החיים האינסופיים.

שאלה: מה גורם לזה שחיוך מפרק מצבים שאנחנו מחשיבים כרעים? למה לשמחה יש כל כך הרבה כוח בעבודה הפנימית?

אין בעולם שום דבר רע, אלא רק האגו שלנו מצייר לנו דברים רעים שאנחנו רואים בדומם, בצומח, בחי ואפילו במדבר. אנחנו רואים דמויות רעות, תופעות רעות, איך זה קורה? אנחנו מציירים את זה כמו צייר על ידי האגו שלנו, ברגע שאנחנו מבטלים את האגו שלנו, אז אנחנו כבר מדברים על הטוב, רואים את הטוב, מתחברים לטוב. לכן אין רע בעולם אלא רק בתוך האדם עד שיבטל את הרע שלו. זה פשוט, עם זאת זה מאוד קשה, אבל בקבוצה ובבקשה לבורא זה אפשרי.

שאלה: היכולת לשמח את החברים בעשירייה זה הדבר הכי מורכב, לפעמים זה לא מצליח לרומם את רוח החברים. איך להביא את כולם לשמחה נכונה ובזה להנות אותו?

כדי לבוא לקבוצה ולשמח את החברים, לחבר אותם יחד ולעורר אותם לחיבור, אני ממליץ קודם לדבר עם חבר אחד או שניים, להתקשר איתם ולדבר על זה שאתם עושים את זה יחד, כי לאחד זה מאוד קשה, יש בזה חוסר בטחון, הוא לא יודע בדיוק איך לעשות זאת. אבל אם אני מרגיש שאני בא עם עוד כמה חברים לעשירייה, אז יש לי יותר בטחון ויותר כוחות. תנסו כך לעשות.

שאלה: כולנו אוהבים סדנאות בכנסים שלנו, ורמזת לנו שכדאי שיהיו לנו סדנאות, אולי כדאי לעשות עכשיו סדנה.

יש לכם מארגנים, תדברו איתם, ותעשו מה שאתם רוצים. אני עושה אתכם סדנה כבר שעתיים כמעט, כל השיעור הזה הוא כמו סדנה, שאלות ותשובות, רק זו סדנה ביני לבינכם, אבל אתם צריכים ביניכם לדבר, אתם צריכים להתערבב, לחשוב איך לעבוד עכשיו.

בשיעור הבא נדבר על איך אחרי השיעור הבא תחזרו לקשר עם העשיריות שלכם, איך תתקשרו בחזרה, באיזו הרגשה, באיזה רגש, באיזו כוונה, עד כמה אתם חושבים שהחיבור הזה יהיה יותר חזק, יותר מלא, יותר לבבי, פנימי. על זה אתם צריכים לדבר ביניכם, נקווה שתעשו את זה בסוף השיעור הבא.

תלמיד: אנחנו ניקח את החיסרון מהחברים ונממש אותו במשך הסעודה אחרי השיעור. בסעודה נמשיך עם הסדנה שאליה אנחנו משתוקקים.

שאלה: אני רוצה להודות על כנס כל כך חזק ואני לא יודעת איך לבטא את זה. יש תחושה כזו שפשוט הפשיטו אותי עד כדי כך שאפשר לראות כל תא פנימי, להרגיש כל מחשבה, ויש בי בושה גדולה, קשה לי לדבר. אין לי איפה להסתתר, עד כדי כך הבושה גדולה מזה שאני לא בהשתוות צורה. עם כל זה יש פחד גדול מתוך הפתיחות הזאת, מתוך העירום הזה, אני מרגישה סכנה, אני רוצה לברוח, ומעל כל זה אני מרגישה שאתה התקרבת אלי כל כך. אני לא יודעת איך להתייחס לזה כדי שהמצב שלי יוכל לעזור לכולנו להרגיש דבקות שבשבילה התאספנו.

איך לעשות את הצעד הזה קדימה מבלי לפחד מהפתיחות, מהשקיפות הזאת? היא משתקת ואני מבינה שעליי לעשות צעד אבל אני לא יודעת איך לעשות אותו. אני רוצה להתמסר לך באופן טוטאלי. איזה מן מצב זה? איך לפעול?

במקרה כזה כשאנשים מרגישים הרגשה כל כך טובה לחיבור, אני מציע לכם ללכת קדימה לחיבור בתוך העשירייה הקבועה, הזמנית והעולמית, ותגלו ששם שם נמצא הבורא ומחכה לכם, מצפה לזה, ואז תגיעו כבר לחיבור עימו. ואני אשמח מזה שכיוונתי אתכם לאותה הפגישה עם הבורא.

שאלה: אנחנו משתתפות בישיבות חברים, בשיעורי הבוקר, אבל רק בכנס פעם ראשונה הרגשתי שאני בעצם לא נמצאת בשיעורים, ודווקא בכנס אני מרגישה שפעם ראשונה אני נמצאת בשיעור. איך אפשר להרגיש את ההרגשה הזאת כל הזמן ולא מכנס לכנס?

אני חושב שהשיעורים שלנו עוד מעט יהפכו לכנסים, אפילו יום יום, כי נרגיש בהם יותר נטייה להתחברות ושהיא חשובה יותר מלקבל ידיעות במוח על כל מיני הבחנות שיש בחכמת הקבלה. לכן נראה לי שאת צודקת, שהנטייה לחיבור, להרגשת החברים, החברות, היא תהיה העיקר שנשיג בתוך השיעורים, וכל השיעורים יהיו כשרשרת סדנאות לחיבור עד שנגיע לחיבור השלם.

שאלה: יש שמחה כשאני מודה לבורא על כאב מהירידה, אבל יש גם שמחה מזה שנמצאים עם החברים, מה ההבדל?

אני צריך להיות שמח מזה שהבורא נותן לי ירידה, כי וודאי שגם הירידות באות מהבורא, ואני מודה לו על זה שאני נמצא בחיבור עם החברים, שאני יכול לסמוך עליהם ולקבל תמיכה מהם. כל הדברים האלה עוזרים לנו להיות יותר ויותר מחוברים, עד כדי כך שכל אחד ממלא בדיוק את המשבצת שלו בצורה הכללית, בפסיפס של נשמת אדם הראשון. לכן אני שמח גם במצבים השליליים וגם במצבים החיוביים, כי אי אפשר בלי שני אלה לסדר את החיבור, את התמונה הכללית, ואנחנו מתקרבים לזה.

אני מודה לכם מאוד, במיוחד לנשים, אתן חלק גדול, חשוב, חזק, מבין, ואתן ממש כחברות בדרך. תודה לכל הנשים שהשתתפו.

(סוף השיעור)