שיעור בוקר 28.01.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב' ע"ה, עמ' 2077,

"ג' עולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח השאלות לענינים",

שאלות שי"א – שי"ד

כשאנחנו לומדים "תלמוד עשר הספירות" העיקר בשבילנו, מפני שאנחנו בכל זאת לא משיגים מה שכתוב כאן, אלא סתם קוראים על הדברים, התועלת כאן היא רק מהמאור המחזיר למוטב. לכן יחד כולנו שומעים מה שהקריין קורא ומתכוונים למאור המחזיר למוטב, לכוח העליון שישפיע עלינו ויגרום לחיבור ויתגלה בנו ככוח השפעה, זה נקרא "מחזיר למוטב". ושאנחנו נרגיש בקשר בינינו מכוח ההשפעה המשותף מה שאנחנו לומדים.

קריין: "תלמוד עשר הספירות" חלק ט"ז, דף בע"ז, עמוד 2088, "לוח השאלות לענינים" שאלה שי"א.

"שיא) למה הבריאה מקבלת מזווג הב' דאו"א, והיצירה מפב"פ דזו"ן והעשיה מאב"א דזו"ן."

קריין: תשובה. בדף בפ"ט, שי"א.

"שיא) זווג א' הוא פב"פ, שהם מוחין דהולדה, כי יש, בהם הארת חכמה, כי אין הולדה אלא ממוחין דחיה. וזווג ב' הם בחינת חסדים מכוסים בלי הארת חכמה. וכשזו"ן מקבלים מזווג א' דאו"א, אז יש להם מוחין דפב"פ. אבל כשמקבלים מזווג הב' דאו"א, הנקראים ישסו"ת, שהם חסדים מכוסים, הנה הם אינם מספיקים לו להיות ג"ר, אלא מחזה ולמעלה שהם הכלים דג"ר דגופא, שהם אינם בחינת עצמו, אלא בחינת ג"ר מבינה, שבהם אינו צריך להארת חכמה, דהיינו למוחין דפב"פ. אמנם מחזה שלו ולמטה ששם ו"ק דגופא ובחינת עצמו, הוא נשאר בו"ק בלי ראש, ונוקבא אין לה אז אלא בחינת אב"א."

מה הוא רוצה להגיד לנו? פרצוף זעיר אנפין עד החזה שלו הוא מושפע מבינה, יש לו שם חסדים מבינה ולכן יכולה להיות שם הארת החכמה, הוא מוגן על ידי הבינה, זה כלים של בינה. למטה מחזה עד הסיום, חצי תחתון דזעיר אנפין, זה כלים דקבלה, שם לא יכול להיות אור החכמה אלא רק חסדים. אם מקבל הארת החכמה בתוך החסדים זה נקרא ג"ר וזה מחזיק את הפרצוף בגדלות. אם מקבל רק אור החסדים בחוסר הארת חכמה זה נקרא ו"ק, קטנות.

הוא אומר, "שיא) זווג הראשון הוא פב"פ, שהם מוחין דהולדה," מוחין דהולדה זה נקרא שיכול להוליד, כוח האור שיכול להוליד, זאת אומרת אור החכמה, כי קטן אינו מוליד. וההבדל בין קטן לגדול הוא שבגדול יש אור החכמה, בגדלות. "כי יש, בהם הארת חכמה, כי אין הולדה אלא ממוחין דחיה. וזווג ב' הם בחינת חסדים מכוסים בלי הארת חכמה. וכשזו"ן מקבלים מזווג א' דאו"א, אז יש להם מוחין דפב"פ." עם הארת החכמה. "אבל כשמקבלים מזווג הב' דאו"א," שזה כבר לא מאבא ואמא אלא חצי תחתון דאבא ואמא "שנקרא ישסו"ת, שהם חסדים מכוסים, הנה הם אינם מספיקים לו להיות ג"ר," אין בהם הארת חכמה. "אלא מחזה ולמעלה שהם הכלים דג"ר דגופא, שהם אינם בחינת עצמם, אלא בחינת ג"ר מבינה, שבהם אינם צריך הארת חכמה," אין שם אור חכמה אבל גם לא צריכים כי זו דרגת בינה, אבל בעצם לא יכולים להוליד. "דהיינו למוחין דפב"פ. אמנם מחזה שלו ולמטה שהם ו"ק דגופא ובחינת עצמו, הוא נשאר בו"ק בלי ראש, ונוקבא אין לה אז אלא בחינת אב"א. ונמצא שבריאה, שהיא בחינת בינה משורשה," מבינה דאצילות "היא מקבלת סיפוקה מזווג ב' דאו"א, דהיינו חסדים מכוסים, וע"כ יש לה ג"ר מזווג ההוא."

זאת אומרת, אין לה אור החכמה אבל גם לא צריכה את זה, עולם הבינה לא צריך אור החכמה אבל גם נמצא בחוסר, לא בחיסרון. "אבל היצירה כשהיא בחינת ז"א דגופא משורשה," לא מבינה כמו בריאה, אז היצירה "היא מקבלת סיפוקה רק מזווג הא' דזו"ן, שהם מוחין דפב"פ," יש שם הארת חכמה. "אבל מזווג דישסו"ת דהיינו מחסדים מכוסים אין לה אלא ו"ק בלי ראש," היצירה מרגישה חיסרון. "דהיינו כמו בחינת הקביעות והקטנות דז"א, כי היצירה היא כמו ז"א עצמו, שאין לו מוחין דתוספות רק מהארת החכמה," זה מה שהוא צריך. "והחסדים מכוסים אינם מספקים לו כלום על קביעות שלו. ולעולם העשיה, שהוא בחינת המלכות דגופא משורשה," זה הכלים שלו. "אז אין לו מוחין אלא דישסו"ת המאירים בבריאה, רק בחינת אב"א, דהיינו כמו הנוקבא דז"א בעת שאינם מאירים בה בז"א דאצילות רק מוחין דישסו"ת, הנה הנוקבא דבוקה עמו אז" עם זעיר אנפין "אב"א מחזה ולמטה," בארבע ספירות כמו שאנחנו לומדים. "כן העשיה לא תוכל לקבל מאלו המוחין רק בחינת אב"א. ויש עוד פירוש, עי' באו"פ דף א' תתקס"ג ד"ה שורש. (אות ק"ל ואות קמ"ט)."

קריין: שאלה שי"א.

"שיא) למה הבריאה מקבלת מזווג הב' דאו"א, והיצירה מפב"פ דזו"ן והעשיה מאב"א דזו"ן."

קריין: שוב. שאלה שי"א.

"שיא) למה הבריאה מקבלת מזווג הב' דאו"א, והיצירה מפב"פ דזו"ן והעשיה מאב"א דזו"ן."

כל אחד לפי הדרגה שלו, לפי הכלים שלו. כי יש כאן ג"ר דבינה, ז"ת דבינה וזעיר אנפין ומלכות שבינה מאירה בבריאה. בקיצור זעיר אנפין מאיר ביצירה ומלכות מאירה בעשיה. ככה זה בפשטות.

קריין: שאלה שי"ב.

"שיב) למה בבריאה עונה, וביצירה שאר כסות. ובעשיה רק שאר."

קריין: תשובה שי"ב.

"שיב) בבריאה שיש שמה ג"ר, נוהג שם זווג הנקרא עונה. וביצירה שאין להם סיפוק מאלו המוחין דישסו"ת המאירים בבריאה, והם ו"ק בלי ראש, ע"כ אין עונה בהם רק שאר, שהוא בחינת חיות לבד, וכסות הם מקבלים מעשיה, כי העשיה מכסה עליהם. ועשיה אין לה אלא שאר, כי אין תחתון שיכסה עליה. (שם, ובאות קל"ו)."

זאת אומרת, בסך הכול לעולמות האלה בריאה, יצירה, עשיה אין שום דבר מעצמם אלא לפי הכלים שלהם הם מקבלים הארה מאצילות ואז יש להם גם תמיכה זה בזה כי בכל זאת הם כולם נמצאים במערכת אחת למטה מפרסא, ולכן ההארה שיש בהם זה עונה שאר או כסות, כך זה נקרא. ההבדל הוא בהארה, בסוג ההארה שכל אחד תופס.

כאן השאלה, ההארה הזאת היא מה שהם משיגים מהאור העליון כל אחד לפי התכונות שלו או שההארה הזאת מגיעה לכל עולם ועולם לא בגלל תכונות העולם אלא בגלל ההגבלה מלמעלה. השאלה שתמיד נשאלת, האם הגבלת ההארה היא מהכלים מלמטה או על ידי המסכים מלמעלה. את זה עוד נראה.

קריין: שאלה שי"ג.

"שיג) מהן השיורין שנשתיירו מג' גו ג' שבעשיה."

קריין: תשובה.

"שיג) ג' גו ג' המאיר בעשיה, אינה אלא אור הנפש לבד, ונמצא חסר שם ט"ר דאורות וט"ת דכלים, ואלו הם השיורים שנשתיירו מעשיה בלי תיקון בסוד והיה שארית יעקב בגוים, והם עתידים להתתקן לע"ל. (אות קל"ח)."

קריין: שי"ג.

"שיג) מהן השיורין שנשתיירו מג' גו ג' שבעשיה." זאת אומרת, זו דרגת החיבור הכי קטנה בין כל הכלים שבעשיה ולכן היא יכולה לקבל רק הארה קטנה.

אז מה השאלה?

קריין: שי"ג.

"שיג) מהן השיורין שנשתיירו מג' גו ג' שבעשיה." הקשר ביניהם הוא ג' גו ג' בלבד, הדרגה נמוכה ביותר של הקשר, ואז מה יש בהם, איזו הארה. הוא ממשיך באותו הברור. "שיג) ג' גו ג' המאיר בעשיה, אינה אלא אור הנפש לבד, ונמצא חסר שם ט"ר דאורות וט"ת דכלים," ככה זה בעשיה. "ואלו הם השיורים שנשתיירו מעשיה בלי תיקון בסוד והיה שארית יעקב בגוים, והם העתידים להתתקן לע"ל. (אות קל"ח)." זאת אומרת, כל יתר ההבחנות. זה ברור. אבל לעת עתה זה ג' גו ג', המצב הכי פחות שיכול להיות.

קריין: שי"ד.

"שיד) מה"פ, שבבריאה הוא הוי"ה בניקוד אלקים, ובעשיה הוא אלהים אחרים."

קריין: תשובה.

"שיד) מצד עלית ה"ת לנקבי עינים נתחלקה הבינה לב' פרצופים, כי ג"ר דבינה הם או"א עלאין, והם למעלה מהחיבור דה"ת, וז"ת דבינה, דהיינו מחזה ולמטה דאו"א, הם נקראים ישסו"ת, שבהם נתחברה הה"ת ונכללה מדת הדין במדת הרחמים. והנה זה נבחן לעלית מלכות לבינה, וה"ס הוי"ה בניקוד אלקים, כי ישסו"ת עצמם הם הוי"ה ומדת הרחמים, וניקוד אלקים מורה על מדת הדין, שנכללה בה.

אמנם עולם העשיה, ה"ס בינה שירדה וקבלה לצורת מלכות מחמת הפגם של החטא דעצה"ד, כי ע"כ ירדה העשיה ונתלבשה במקום הקליפות, כנ"ל בתשובה ש"ד. וע"כ החיבור הזה גורם אחיזה לחיצונים בין הדבקים של אב"א שלה בסוד אלהים אחרים. (אות קמ"ה)."

קריין: שוב השאלה שי"ד.

"שיד) מה"פ, שבבריאה הוא הוי"ה בניקוד אלקים, ובעשיה הוא אלהים אחרים."

קריין: תשובה שי"ד.

"שיד) מצד עלית ה"ת לנקבי עינים נתחלקה הבינה לב' פרצופים, כי ג"ר דבינה הם או"א עלאין, והם למעלה מהחיבור דה"ת, וז"ת דבינה, דהיינו מחזה ולמטה דאו"א, הם נקראים ישסו"ת, שבהם נתחברה הה"ת ונכללה מדת הדין במדת הרחמים."

אנחנו למדנו שלבינה יש ג"ר וז"ת. בצמצום ב', המלכות עולה למעלה מכלים דקבלה, זאת אומרת עד ג"ר דבינה (ראו שרטוט). העיקר שבז"ת דבינה הצמצום. ואז אותם הכלים הם דומים למלכות והם יכולים להתחבר עם המלכות. רצון לקבל אחד עכשיו שולט עליהם, ואחר כך מגיע המאור המחזיר למוטב ומשפיע עליהם, ועל ידי זה מלכות יכולה להיתקן. בשביל זה כל העניין של צמצום ב'.

"מצד עלית ה"ת לנקבי עינים" בין ג"ר לז"ת זה נקרא נקבי עינים (ראו שרטוט), "נתחלקה הבינה לב' פרצופים, כי ג"ר דבינה הם או"א עלאין," אבא ואמא עלאין, "והם למעלה מהחיבור דה"ת," ה' תתאה עלתה רק עד הכלים דקבלה, "וז"ת דבינה, דהיינו מחזה ולמטה דאו"א," ז"ת דבינה, "הם נקראים ישסו"ת, שבהם נתחברה הה"ת ונכללה מדת הדין במדת הרחמים." זאת אומרת, כאן זה ממש איסור, צמצום ב'. "והנה זה נבחן לעלית מלכות לבינה," מלכות עולה לבינה, "וה"ס הוי"ה בניקוד אלקים," מה זאת אומרת? שה-ו-י-ה זה ה-ו-י-ה ונכנס בו הדין שזה ניקוד הא-לוהים, "כי ישסו"ת עצמם הם הוי"ה ומדת הרחמים, וניקוד אלקים מורה על מדת הדין, שנכללה בה."

שרטוט

שאלה: מה זה ישסו"ת בדיוק? מידת הדין ברחמים עדיין לא מובן מה זה. מה זה "ישסו"ת עצמם הם הוי"ה ומדת הרחמים," איך מגיעים לזה?

יש חלק מבינה שרוצה להידמות לכתר ודומה לכתר, כוח השפעה שזה נקרא "אבא ואמא עלאין". למה עלאין? בדרך כלל הוא נקרא "אבא ואמא", אבל הוא גם נקרא "עלאין" כדי להדגיש שהוא נמצא למעלה מהצמצום. החלק התחתון של בינה מאיפה הוא? בינה בחלק העליון שלה דומה לכתר, כי הוא רוצה רק להשפיע, חפץ חסד. לא חשוב לו כלום, תביא לו את גמר התיקון, הוא לא משתנה, פשוט מאוד.

מה שאין כן, ישסו"ת נמצא בחיסרון. איזה חיסרון יש לישסו"ת? הוא רוצה להשפיע תיקונים לכל הרצון לקבל, למלכות. בינה רוצה לממש את מה שהכתר רוצה. "ז"ת דבינה" שנקרא "ישסו"ת", זה המימוש של הכתר, שזה להביא את כל הבריאה לגמר התיקון. כן, זה ישסו"ת, לכן זה נקרא "ישראל סבא ותבונה". עוד נדבר על זה.

וכשהמלכות עולה ומכסה את הישסו"ת ומביאה כל מיני רצונות שלה לישסו"ת, אז ישסו"ת נכלל מכל הרצונות האלו, וזה נותן לו אחר כך אפשרות לתקן את המלכות. למה הוא נכלל ממלכות? בזכות זה שהוא נמצא מצומצם ואז הוא דומה למלכות, ומלכות יכולה להביא לו אז את החסרונות שלה. אחר כך כשאור הגדלות מגיע, ואבא ואמא וישסו"ת מתחברים יחד, אז החסרונות של המלכות נמצאים כבר בבינה והיא יכולה לתקן את המלכות, ככה בפשטות. את כל עבודת התיקון עושה בינה.

תלמיד: מה הקשר שלנו למה ששרטטת בין המלכות לישסו"ת, איך אנחנו מגיעים לזה?

בחטא עץ הדעת, או בשבירת הכלים בעולם הנקודים, מלכות מביאה את החסרונות שלה לבינה. ואז היא כאילו מקלקלת את הבינה ואז בינה נכנסת לקטנות. זה לא נעשה בגללה, אלא בגלל התחתונים, אבל היא קשורה לתחתונים ולכן יש בה פגם, ואחר כך, לאט, לאט, היא מתחילה לתקן את התחתונים.

נניח שיש לך ילד סורר ומורה, שעושה בעיות וצרות, אז אתה בגללו נמצא באיזו הגבלה, בבעיה. כעבור זמן, מגיע מצב שיש לך כוח להשפיע עליו והוא מוכן לקבל עליו איזה תיקון, לא בגלל שהוא רוצה או לא רוצה, אלא בגלל שיש לך אפשרות לקבוע את התיקון. ואז בגלל שקודם נכללת בחסרונות שלו, אתה יכול דרך החסרונות האלה לדעת מה להשפיע לו, איזה תיקונים ואיזה מילויים.

תלמיד: אז אני מביא דווקא את הילד שלי לזה?

מלכות שנכללת בישסו"ת זה כמו שהבעיות והצרות של הילד פוגעות באבא, והאבא מרגיש את עצמו בגלל זה שהוא יורד מהדרגה שלו, מאבד את הרספקט ואת הכבוד שלו, שזה נקרא שהבורא יורד. ומתוך זה שנכלל בתחתונים וכתוצאה מזה יורד, אז הוא יכול אחר כך, להתחיל לתקן אותם לאט לאט. אין ברירה, וכך אנחנו גם צריכים ללמוד את הפעולות שלו. על זה כתוב שהוא אומר "אני אסבול".

שאלה: איך המלכות יכולה לעזור לישסו"ת לבצע את הרצון של הכתר כלפיה?

בגלל שבצמצום ב' היא עולה אליו ומצמצמת אותו, אז הוא מקבל את הרצונות שלה. היא פוגעת בו בישסו"ת, אבל זה התפקיד שלו, לקבל את כל החסרונות מהמלכות. העליון חייב להתכלל מהחסרונות של התחתון, מהכלים, מהשבירה של התחתון, אחרת איך הוא ידע לתקן אותם? אבל רק ז"ת דעליון, ז"ת דבינה.

תלמיד: איך היא יכולה לעשות את זה בעדינות? איך היא מוסרת לו כדבר טוב, את מה שהוא צריך לעבוד אתו?

היא לא יכולה, כי היא שבורה. מה פתאום שזה יהיה בעדינות? בעדינות זאת אומרת שהיא כבר מתוקנת עד כדי כך שהיא תעלה לישסו"ת בצורה יפה ונקייה, ומה אז היא יכולה לתת לו? אז בשביל מה לה את כל זה אם היא כבר מתוקנת? מלכות, כל הכלים דקבלה הם ממש נכללים, יותר מזה, בשבירת הכלים בעולם הנקודים, עד איפה עלו כל הכלים השבורים? עד ראש דאצילות. איפה היה זיווג על ד'/ג'? בשערות דס"ג, לא בס"ג עצמו כי הוא בכלל בצמצום א', אז איך יכול להיות, אלא בשערות דס"ג שהוא התלבש בחיסרון של המלכות ועשה זיווג על גדלות, רצה להגיע לגמר התיקון.

ולכן כל החסרונות נמצאים בעליון, אבל בעליון הם נמצאים כמו לבושים, שערות, שזה רק לצורך התחתון. נגיד בינה, אבא ואמא, ודאי שהם למעלה מכל הצמצומים ולא משפיע עליהם כלום, אבל יחד עם זה כלפי הילדים, כלפי הכלים השבורים, הם נמצאים בצמצום, והם סופגים את כל ההשפלה הזאת. הם מרגישים את זה בז"ת שלהם כשבירה, כמיתה, וכן הלאה.

תלמיד: איך הילד, לפי הדוגמה, רואה את ההורה? ואיך הוא נכנס איתו להדדיות?

אין ילד. הוא שבור, סורר ומורה. ילד לא טוב, עבריין, לא אכפת לו, אין לו קשר עם ההורים, עם אבא ואמא, רק עם הז"ת שלהם. הוא מגיע אליהם ודורש, תביאו, תביאו, מגיע לי.

תלמיד: איך הוא הופך לילד טוב?

חכה. אחרי זה מתחיל התיקון.

תלמיד: איך הוא נכנס להדדיות טובה?

על ידי הפעולות של אבא ואמא וישסו"ת. לאט לאט.

תלמיד: מה הוא דורש? איך הוא רוצה להיות ילד טוב? מה הופך אותו מילד סורר לילד טוב?

אנחנו רואים את זה מהתורה, על ידי הגלות. על ידי הגלות שהוא עובר מכות ולא יודע מה לעשות וכן הלאה, לאט לאט, על ידי המכות. ומה כתוב על הגלות? שהבורא אומר "אני אסבול", כי הוא סובל עוד יותר מהתחתון, לפי הדרגה שלו. מזה שהוא לא נותן לתחתון הוא סובל עוד יותר, כמו הפרה שרוצה להניק יותר משהעגל רוצה לינוק.

תלמיד: אם אנחנו רוצים לעשות את התפקיד שלנו כלפי העולם, מה אנחנו צריכים להרגיש? את החיסרון של העליון?

אנחנו נרגיש את החיסרון שלהם הרבה יותר. לכן כמה שהעולם סובל, אני אומר לך שהיהודים יסבלו פי כמה יותר.

תלמיד: איך אנחנו משתמשים בכוח הזה של החיסרון של העולם?

לכן כבר עכשיו אנחנו צריכים לגשת לעולם ולהתחיל להסביר להם במה תלויה מערכת התיקון, איך אנחנו נתקן את עצמנו, אחרת אתה יודע איזה מכות נקבל? אם לעולם תחסר פרוטה אחת, לך יחסרו מיליונים. אם תגיע להם איזו מכה על ידי הטבע, לך זה יהיה ממש מבול וכן הלאה. וזה יבוא בצורה נוראית, כי אתה נמצא בדרגת הבינה, שצריך לתקן אותם, ולכן אתה תספוג פי תר"ך פעמים יותר מהם.

תשמע מה שקורה בעולם ואתה תראה עד כמה כבר מתחילים להכין נגדנו מערכות.

תלמיד: על מה נסתכל שייתן לנו כוח לעבוד מעל הבעיה? על מה מסתכלים על הצער של האמא? על הצער של הילד?

לא, איזה צער של אמא? קודם כל הם לא מבינים, אבל הבעיה היא בנו, שאנחנו שבורים. הם לא שבורים. אומות העולם לא עברו שבירה, לא עברו שום דבר, זה חלק מהכלי שהוא לא שבור, הוא היה באגו ונשאר באגו. מי נשבר? נשבר אותו חלק שהלך עם אברהם והגיע לדרגה רוחנית בבית המקדש הראשון, בבית המקדש השני ונשבר. הוא החלק הפגום בכל הבריאה, כל היתר לא פגומים, יש בהם רצון לקבל, "לך לאומן שעשני". אני לא מרגיש שאני רע, זה הבורא עשה. מה שאין כן אם עליתי לגובה ונפלתי, אני עכשיו מרגיש עד כמה שאני רע. זו הבעיה.

שוב אני אומר לך, אומרים שאנחנו צריכים להביא לעולם מילוי, ושהמילוי הזה הוא פי תר"ך פעמים, אז תדע שהמכות יהיו, רק להיפך, פי תר"ך פעמים נגדנו, אם אנחנו לא נעשה את זה. ואתה רואה עכשיו שבאים שוב אליך בדרישות על כלום. מה עשיתי? איפה זה? תן לי לפחות איזו דוגמה שאני לא בסדר. "אתם לא בסדר" למה? "כי אתם חייבים". ואתה מצפה מהם שהם יבואו אליך ויגידו "לא, זה בסדר אנחנו רוצים להיתקן, תעזרו לנו להיתקן". אין להם מחשבה כזו, מצד הבריאה היא לא יכולה להיות. אם אתה לא תסביר להם שאנחנו ביחד בחיבור ביננו צריכים להגיע למאור המחזיר למוטב ולתיקון, הם לא יבינו ולא יסכימו, מעצמם הם לא יגיעו לזה.

זאת הבעיה, לכן אני אומר שחייבים להפעיל הפצה חזקה מאוד, הסברים לכל הכיוונים, בכל השפות. כי רק יחד איתם אנחנו יכולים לעורר את הכול. מה זה יחד איתם? שאנחנו יחד איתם נוכל לעורר את היהודים בצורה מכוונת, נכונה, לתפקידם. אנחנו לא נוכל לעשות את זה, אבל אנחנו משתדלים עם אומות העולם לחייב את היהודים, מה שנקרא לעלות להר המלך, להר ה', שזה תפקיד אומות העולם, הם יכולים לעשות את זה.

והמקובלים בעצמם או מי שקשור למערכת התיקון, לא יוכלו לעשות את זה לבד, רק עם אומות העולם, כמו שכותב הנביא ישעיהו. וזה התפקיד שלנו, לעורר אותם, שהם ידעו על זה ושהם יחייבו את היהודים, אחרת כמו שאומר בעל הסולם, כבר היינו בדור הזה.

(סוף השיעור)