שיעור בוקר 04.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – פסח

שאלה: אנחנו בשיעור בנושא פסח, נלמד קטעים נבחרים מן המקורות, הגענו לתת הנושא "הרועה הנאמן", נמשיך מקטע מס' 149.

אנחנו נמצאים בשיעור שקודם לפסח והנושא שלו הוא משה הרועה הנאמן. אנחנו רואים שאדם שרוצה לצאת מהרגשת העולם הזה, מעל מנת לקבל, להרגשת העולם הבא, להרגשת הבורא, לעל מנת להשפיע, הוא חייב חברה, והחברה צריכה לעבור עימו יחד כמה מצבים בהתפתחותה. הנקודה המיוחדת בהתפתחות שלהם, של האדם ושל החברה, היא כשמרגישים שנמצאים בשליטת האגו, בשליטת הרצון לקבל, שבדרך כלל בני אדם לא מבינים ולא מרגישים שנמצאים בזה.

לכן קודם כל אדם בדרכו להתפתחות הרוחנית, להרגשת הבורא, לגילוי העולם העליון ששולט על כולנו, צריך לעבור את השלב שבו הוא מגלה שיש עליו שליטה של האגו, פרעה, והשליטה הזאת היא שליטה שלמה ואין לו לאן לברוח. כמו שכתוב על מצרים שאף אחד לא היה יכול לברוח ממצרים, כך הייתה סגורה המדינה הזאת שנשלטת על ידי הכוח האגואיסטי על מנת לקבל. האדם נמצא בשליטה הזאת הרבה זמן, כתוב 400 שנה, שהם ארבעה שלבים של התפתחות האגו שבו, עד שהוא מגלה שאין לו שום אפשרות לעשות משהו מחוץ לאגו שלו, וככל שהוא מנסה הוא לא יכול להצליח.

ואז בהתנגשות בין זה שהוא נמצא כל הזמן בתוך האגו שלו, אבל כבר מתנגד לו על ידי כל מיני מעשים כי הוא רוצה לצאת, הוא מרגיש שנמצא בשליטת האגו, זה נקרא שיעבוד מצרים, הוא מרגיש את עצמו כעבד לרצון האגואיסטי שלו ששולט בו, ואז מתחיל לאט לאט להתרחק מקשר עם הרצון האגואיסטי הזה, מקשר עם פרעה, ומשתדל בכל כוחו פה ושם איכשהו לצאת, אבל לא מסוגל. האדם מתואר ככל העם שנמצא בתוך האגו, וכל אחד ואחד מהעם שנקרא עם ישראל, שמכוון כבר ברצונו להגיע לבורא, ישר-אל, ישראל, מתחיל לגלות עד כמה כל כוחות הטבע מסביב, כל הכוחות האלה מתנגדים לו, עד כדי כך שאין לו שום סיכוי ושום תקווה לצאת משליטת האגו.

לאט לאט הוא מגלה עד כמה הוא תלוי ברצון האגואיסטי שלו, וכך הוא מרגיש שנמצא בגלות משליטת הבורא, רק זה כנגד זה הוא יכול להשיג. ולכן ככל שנותן כוחות להיות למעלה מהאגו שלו, כך הוא רואה שזה לא עוזר.

המקובלים נותנים לנו כאן עצות איך לצאת מהאגו של כל אחד, על ידי זה שאנחנו מתחברים בינינו. כי אז אנחנו יכולים לגלות כוחות טובים וכוחות רעים, כל מה שיש בטבע, ולעבור התפתחות מיוחדת בהכרה, בהבנה, בהשגת היחס שלנו לכוחות הטבע, הרעים והטובים, ובסך הכול להגיע להכרת הגלות, להכיר בכך שאנחנו נמצאים בשליטת האגו שלנו מלכתחילה, כך נבראנו. אנחנו חייבים להרגיש את המצב הזה במלואו, ומי שלא עובר את הגלות לא יכול להגיע ליציאה מהגלות לגאולה.

זו דרכנו. דרך מיוחדת מאוד, מתישה מאוד, אנחנו רוצים כבר מזמן לצאת ממנה אבל לא מסוגלים. אנחנו נמצאים בטבע הזה עד שמגיעים לרצון אמיתי לצאת משליטת הרצון לקבל, משליטת האגו שלנו, ורק אז אנחנו כבר מבינים את העבודה שלנו בתוך האגו, עד כמה אנחנו כלולים בו, עד כמה אנחנו לא מסוגלים לברוח ממנו. זו שליטה שנקראת שליטת פרעה, והסיפור הזה הוא סיפור מאוד לא פשוט וארוך, עד שאנחנו בכל זאת מצליחים לברוח.

ודאי שזה לא בכוח שלנו, כי כולנו נבראנו ברצון לקבל על מנת לקבל, כולנו מלכתחילה, מהטבע שלנו, מיועדים להיות חיילי פרעה, עבדי פרעה, ורק מתוך זה שיש בנו כמה כוחות חלשים מאוד, שנקראים נקודה שבלב או משה, שבכל זאת איכשהו מושכים אותנו בכוחות החלשים שלהם משליטת פרעה, אנחנו מתחילים להרגיש עד כמה לא נוח לנו להיות עבדים של פרעה. אם הכוחות האלה שהם נגד שליטת פרעה לא היו מתעוררים בנו, לא היינו יודעים בכלל שאנחנו נמצאים בגלות, בשליטת פרעה, שאנחנו עבדים, היינו כולנו נשארים בשקט בתוך השליטה הזאת כמו כל האנושות.

אבל מפני שלפי תוכנית הבריאה הכללית אנחנו צריכים לצאת מהשליטה הזאת, משליטת פרעה, משליטת האגו שלנו, שבו נולדנו והתפתחנו וחיינו, אז אנחנו מתחילים להרגיש כוח חדש. הכוח הזה שנקרא "כוח משה" נקרא גם "הרועה הנאמן", כי הוא ממש קשור לבורא, ואם אנחנו מפתחים בנו את הכוח הזה אז מתחילים להימשך אחריו, והוא מוציא אותנו ממצרים, מעל מנת לקבל, החוצה.

וודאי שזה לא עניין גאוגרפי, זה לא שייך למדינות, אלא רק העולם הפנימי שלנו מתחיל להראות לנו שהוא מתחלק לשליטה אחת שהיא הרצון לקבל לעצמו, ושליטה נוספת שיכולה להיות והיא רצון הבורא. הבורא זה כוח אחד, כוח השפעה שמחזיק וממלא את כל המציאות, אבל בתוך כל המציאות שלו הוא נותן איזה אזור, איזה מקום, איזה רצון אגואיסטי כדי שקצת נתפתח בו על מנת להבין מתוך זה כנבראים את הכוח האלטרואיסטי, את כוח השליטה של הרצון להשפיע, שהוא בעצם רצון הבורא.

כך אנחנו מפתחים בנו כוח הפוך, כוח הבורא, שהוא לגמרי חדש לטבע שלנו ומתחילים להרגיש שהוא יכול להתעורר, להראות את עצמו, להיוולד ממש מאיתנו, זה "כוח משה" שמושך אותנו מחוץ לשליטת הרצון לקבל שנקרא שליטת מצרים, שליטת פרעה, ואנחנו על ידי החיבור בינינו שזה העיקר, גם מגבירים את הכוח הזה של היציאה בכל אחד, וגם עוזרים זה לזה כדי שבכל אחד יהיה הכוח של כולם וכך אנחנו מתקרבים ליציאה.

ודאי שכדי להראות לנו איפה אנחנו נמצאים, ללמד אותנו באיזו תכונה אנחנו נמצאים, יש כאן תכונה שכנגדה, כי אנחנו יכולים ללמוד רק זה כנגד זה, כי כך ברא אלוהים את הטבע ולכן אנחנו משתדלים להתחבר בינינו בעשיריות, כמו שהמליצו לנו מקובלים, אלו שעברו את הדרך ולמדו את התהליך שהאדם צריך לעבור כדי להידמות לבורא, להתקרב לבורא. וזה מה שלפנינו.

על ידי חיבור בינינו, אנחנו מגיעים לחיבור עם הבורא. אנחנו מגלים בתוך החיבור של העשירייה, שכולנו מחברים, מסדרים את עצמנו בעשיריות, כמו שכתוב גם בתורה. ועל ידי הסידור בעשיריות אנחנו משתדלים להגיע למצב שאם יכולים להיות בתוך עשירייה "כאיש אחד בלב אחד" שזה בעצם האמצעי הראשון להתקרבות ליציאת מצרים, והאמצעי השני זה לפתח בתוך החיבור שלנו בעשירייה, חיבור יותר פנימי שנקרא "אהבה", אז נוכל לפתח גם קשר בין העשירייה לבורא. כי לפני שיש לנו התקשרות בתוך העשירייה, לא יכול להיות קשר עם הבורא.

כל אחד מאיתנו מלכתחילה היה רוצה להתקשר לבורא, אבל זה לא מצליח מפני שלפי מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, זאת צריכה להיות צורה שלמה של חיבור, עשר ספירות. זה לא חייב להיות עשר כמו על האצבעות, שיהיו לנו עשרה חברים, אבל בינינו אנחנו צריכים להשתדל לפתח קשר שלם. וככל שאנחנו מתחברים למבנה הזה של עשירייה, כך אנחנו ראויים להתחיל להרגיש בתוך העשירייה את הכוח הכללי שמנהל את העשירייה מלמעלה, ששולט עליה, שזה הבורא. וכך אנחנו מתחילים לצאת מתחת לשליטה האגואיסטית ששלטה בנו כל הזמן, לשליטת כוח אחד יחיד ומיוחד שהוא הכוח העליון.

ההבדל בין הכוחות האלה הוא שקודם פעל בנו כוח אינדיווידואלי בכל אחד משלו, שהיה מכוון כל אחד רק לטובת עצמו, כביכול לטובת עצמו, כך הכול נראה לנו, לבין עכשיו שאנחנו מתחילים לגלות שמתחיל לפעול בנו כוח כללות העשירייה, אנחנו מתחילים להרגיש שהוא פועל לטובת כללות העשירייה, וזה נקרא "כוח הבורא" שזה מה שמייצב אותנו, בקשר בינינו בתוך עשירייה.

וכך אנחנו יכולים להתחיל לצאת משליטת האגו שלנו לשליטת כוח ההשפעה הכללי ולא להיות כל אחד תלוי בעצמו ובגורל שלו, במזל שלו, אלא שכל אחד מתחיל להיות בהרגשת הכוח הכללי והוא נמצא בתוך הרצון הכללי והוא שייך לכלל והוא תלוי בכלל והוא כמו חלק קטן במנגנון אחד, כי כולנו כמו גלגלי שיניים התלויים הקשורים זה בזה ואנחנו יכולים אם כך להתחבר ברצונות, מחשבות, בכוח שכלי וכוח נפשי בינינו.

וכל אחד אף על פי שיש לו רק נקודת כוח אחת, נקודה שעל ידה הוא מרגיש שהוא חייב לצאת משליטת פרעה, רק התחלת הדרך, אז עכשיו הוא מתחיל להיות מחובר לנקודות אחרות של החברים, קודם בעשירייה ואחר כך בכללות של המציאות ודרכן הוא מתחיל להרגיש את הכוח שמייצב, מחזיק אותן, מפעיל אותן הנקודות יחד, וזה נקרא כוח הבורא ועימו אנחנו ממשיכים להתפתח.

גמרנו את השלב הראשון ומתחילים שלב שני, ובהתפתחות הזאת אנחנו כבר מתחילים להשיג את כללות הבריאה שהבורא ברא אותה על מנת לקבל והצורה שלה המתוקנת שנקראת על מנת להשפיע. וכך אנחנו מתקדמים בהכרת כללות הטבע, כי כל הטבע זה הבורא.

וגם אנחנו נמצאים בתוך הטבע כי אנחנו כבר מתחילים להתחבר לבורא ויחד עימו לנוע עוד ועוד לכיוון החיבור בינינו, גם כמותית וגם איכותית. ובהתאם לזה אנחנו מתחילים להכיר את שליטת הבורא, שיטת הבורא, את המערכת העליונה שנקראת "העולם העליון", "עולם האצילות", איך הוא משפיע, מנהל אותנו, ואיך אנחנו יכולים להתכלל בו, לסייע לו, ללמוד ממנו.

וכך בהתכללות שלנו בקשר בינינו ברמה של עולם האצילות אנחנו מתחילים להרגיש יותר ויותר את מהות הבריאה, מטרת הבריאה ולומדים מהבורא איך הוא מנהל את כל המציאות. אנחנו מתרחבים בזה, נכללים עם כל הנבראים וכולנו נעשים ממש כלולים "כאיש אחד בלב אחד" עד הקשר השלם שנקרא "גמר התיקון".

ודאי שאני מקצר כאן, יש כאן עוד הרבה מעברים, הרבה צעדים, תהליכים, אבל זה הכול לפנינו ובקרוב. העיקר שאנחנו מתחילים את הדרך ואני מאוד מקווה שאנחנו נגיע גם לסיומה.

בזה רציתי להתחיל בתור ההקדמה.

שאלה: איך אנחנו מתחילים להרגיש את הכוח הכללי, את הרצון הכללי של הכלי עולמי?

מתוך החיבור, שאנחנו מתחברים ורוצים להתכלל "כאיש אחד בלב אחד", זאת אומרת, ברצון שלנו, ואז אנחנו לא צריכים כביכול לשמוע. בהתחלה אנחנו שומעים מפה לאוזן, אבל באמת אנחנו צריכים להרגיש את הלבבות, העיקר זה חיבור הלבבות, ואני מקווה שזה יקרה לנו. אני רואה, אני מרגיש, אני חושב, שזה יכול לקרות אפילו בחברה שלנו כאן, ומכאן גם בכל החברים שלנו שבכל העולם.

תלמיד: זה מובן, אבל מה התפקיד שלנו בפסח הזה?

התפקיד שלנו בפסח הזה לקבץ את הכוחות שלנו, להתחבר בינינו, האנשים שמתאספים כאן ואחרי המסכים, ככל האפשר ברצון אחד. רצון נקרא לב, אז שנתחבר "כאיש אחד בלב אחד", ונרצה שבלב הזה לא ישלוט האגו שלנו, יצר הרע, אלא ישלוט הבורא, יצר הטוב. במקום כוח הדחייה, הריחוק, השנאה, שאנחנו מרגישים אותו ככוח הטבעי שלנו כי כך הבורא ברא אותנו, שנרגיש את כוח החיבור, משיכה הדדית, אהבה, עזרה הדדית, ועל ידי זה שאנחנו מתחברים, אנחנו נרגיש בינינו כוח שמאחד אותנו שזה הבורא.

תלמיד: אנחנו צריכים להרגיש כיוון אחד.

כן.

תלמיד: כי יש לנו הרבה רצונות, יש לנו כוח גדול, אבל אין כיוון אחד.

הכיוון שלנו הוא רק לחיבור, למרכז החיבור, כמו שאנחנו לומדים בעשירייה. עשירייה זה פשוט אנשים שרוצים להתחבר, למצוא את המרכז המשותף שלהם, להתחבר בכל הרצונות להשפיע זה לזה, ואז בתוך הרצונות להשפיע הם בונים מקום, "המקום" זה נקרא "בורא". יש לבורא שם כזה שנקרא "מקום". ואז אנחנו נתחיל להרגיש באותו מקום, מקום העולם, המקום שלנו, מקום הבורא, שם נתחיל להרגיש את החיבור בינינו, איחוד.

שאלה: עד לאיזו דרגה נכון שנרגיש את האמונה?

כוח האמונה זה כוח החיבור, וככל נרגיש ריחוק בינינו ונרצה לדלג עליו, לעלות מעליו, כך נגיע לכוח החיבור. ואחר כך שוב נרגיש את כוח הניתוק, השנאה והדחייה מחדש, ושוב נשתדל לעלות מעליו לחיבור עד האהבה, וכך בכאלו גיחות של התקרבות והתרחקות כמו בצעדים שמאל ימין, שמאל ימין, כך אנחנו נתקרב.

בעל הסולם נותן לזה עוד דוגמה, כמו שבגלגל שמסתובב בעגלה יש חלק שהולך אחורה וחלק שהולך קדימה, כך אי אפשר לעשות תנועה בשום צורה אחרת שאתה יכול לתאר לעצמך, בשום חי. אפילו זה שקופץ, זה שרץ, כולם נמצאים בשתי תכונות, בשתי תנועות, יש להם תנועה אחורה ותנועה קדימה ורק בצורה כזאת מתקדמים.

כך אנחנו צריכים להבין את ההתקדמות שלנו. אמנם אנחנו מאוד רוצים להיות כבר בנקודה הסופית שלנו, במטרה, אבל להתקדם לשם אנחנו יכולים רק על ידי צעדים או על ידי גלגל שמסתובב, וכך להתקדם בחיבור, בין שלילה חיוב, דחייה התקרבות, רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לעשות תנועות.

זאת אומרת, בסופו של דבר בתנועות שלנו אנחנו מחברים, אוגרים, פעולות שליליות ופעולות חיוביות כביכול, ולא יכול להיות זה בלי זה. לכן גם כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו, זה כבר לא ברמה מכאנית אלא ברמה פנימית ברצונות שלנו. לא יכול להיות שנעשה איזשהו צעד קדימה אם לפני כן לא נגלה שיש לנו צעד אחורה.

וכך אנחנו בעצם מתקדמים בהסתר וגילוי, בדחייה וקירוב, בשנאה ואהבה, ובצעדים כאלה מתמשכים אנחנו מתקרבים. אי אפשר אחרת, כך זה בכל הטבע, אם ניקח את כל הפעולות, את כל התופעות שיש לנו בכל הטבע, דומם, צומח, חי, מדבר, אנחנו נגלה שהטבע כולו פועל בצורה כזאת שמגלים את כוח הרע כנגד כוח הטוב.

וכשאנחנו מגיעים לתיקון השלם, לגמר התיקון, אז אנחנו אוספים בתוכנו את כל הכוחות הרעים ואת כל הכוחות הטובים ולכן אנחנו יכולים להבין, להחזיק את כל המציאות בתוכנו.

שאלה: דיברת על אהבה, לפתח יותר ויותר קשר פנימי. מה זה אומר לפתח את הקשר הפנימי כשאנחנו בונים אותו בתוך העשירייה?

שהעיקר בשבילי זה להגיע למצב שאני ארגיש שבדרכי לגילוי הבורא, בדרכי לתיקון, אני הולך עם החברים יחד כמו גדוד, כמו חיילים, כמו קבוצה שכך מתחברת ומתקדמת. אני שמח מאוד לראות את החברים הנאמנים שלנו מכל קצוות העולם שהם באים ורוצים להשתתף בזה איתנו יחד, ובשבילנו הם הראשונים שאחריהם אנחנו נמשכים.

העיקר להשתדל להתחבר יחד. זה טוב שיש בנו כל כך הרבה צורות, צבעים, צורות אופי, הבדלים, כי דווקא על ידי ההבדלים אנחנו מגלים את הכוח המיוחד הזה שנקרא "בורא" שהוא כולל הכול.

שאלה: מה זו ההרגשה הפנימית הזאת?

איחוד. הבורא נקרא "אחד, יחיד ומיוחד". אפשר לפרש את זה הרבה מאוד זמן כדי לגלות את התכונה הזאת "אחד, יחיד ומיוחד", אבל את זה אנחנו צריכים לגלות בקשר בינינו. לכן ככל שנאחד את הרצונות, היינו הלבבות שלנו לרצון אחד להגיע למקור אחד, לבורא אחד, כך נרגיש שאנחנו יחד. ואנחנו צריכים להבין שאנחנו לא צריכים להיות יחד אלא בתוך הבורא, כמו שכתוב "כי בו ישמח ליבנו".

ולכן בנטייה אליו, אנחנו נרצה ונרגיש את החיבור בינינו ואת הצורך לחיבור, וזה הכלי שאותו אנחנו צריכים לחבר ולפתח. הוא לא תלוי כל כך במספר האנשים, יכולים להיות כאן מיליונים, אלא הוא תלוי באיכות הכלי. כמו שזה היה בעשירייה של רבי שמעון, עשרה, וזה מספיק. אז אנחנו כאן בכמות גדולה, ויבואו עוד אנשים, ואנחנו נוכל לגלות את הכלי שבו מתגלה האור.

תלמיד: האם לזה הכוונה בחיבור מלא? מה המשמעות של חיבור בכל עשר הספירות, מהן עשר הספירות בפועל? האם אנחנו יכולים לזהות אותן?

האם זה חיבור מלא, שלם? האם אנחנו מתייחסים לכל ספירה בנפרד, או מחברים את כל הספירות יחד? האם יש פה איזשהו מנגנון לנסות קצת להעביר את זה לתחושה, להרגשה, מהן אותן עשר ספירות בחיבור בינינו.

בחיבור בינינו אנחנו מגלים תופעה מיוחדת מאוד שכל אחד ואחד מוסיף לאחרים, ואנחנו מרגישים עד כמה החיבור נותן לנו צורה שלימה. ולכן זה מה שאנחנו מגלים בהדרגה בהתחברות בינינו. ודאי שזה נעשה על ידי כוח עליון, כי בנו אין שום כוחות גם לחיבור, גם לאתר איפה כל אחד צריך להיות וכן הלאה.

אלא הבורא הוא המסדר את הדברים האלה לפי הדרישה הפנימית שבליבו של כל אחד ואחד. אנחנו רק צריכים לעשות מה שניתן לנו, מה שמותר לנו. להתחבר פיזית, להשתדל להתחבר קצת יותר פנימית בהרגשה, ללמוד את אופני החיבור, מה שאנחנו מסוגלים ללמוד, בצורה כזאת שאנחנו נתחיל לגלות את הכלי הכללי המשותף.

שאלה: אמרת ליצור מקום. כשאני חוזר לכאן אני מרגיש את המקום הזה ואני רועד. יש הרבה מאוד יראה. ואני תוהה מה זה המקום שיצרתם כולכם יחד? מה סוד ההתכנסות המשותפת שאנחנו יכולים להרגיש אותה, מה קורה פה?

כשהייתי עוד ממש בתחילת דרכי אצל רב"ש, אני זוכר שפעם נסעתי אתו ליער בן שמן - שאלתי אותו, "מה חסר לי"? הייתי צעיר, בן שלושים, אפילו פחות. "מה חסר לי שאני אבין, שאני ארגיש, שאני אגלה, שאני אתכלל במה שכתוב בכל הספרים האלה? זה העולם. צריכים להרגיש את העולם, צריכים להבין, לחיות בו. מה חסר לי כדי להיכנס לאותו עולם שעליו הקבלה מספרת"?

הוא אמר, "חסרה לך חברה, ואל תשכח את זה ותראה כמה יהיה קשה להגיע אליה". האמת שעד היום אני יותר ויותר מגלה מה הוא רצה להגיד לי. כי לבנות חברה, להרגיש אותה, להיות בה, לגלות בה את הבורא זה דבר הכי הכי עליון ומאוד קשה.

אבל דרך זה אנחנו מתקדמים. העיקר בניית החברה. אדם חושב שהוא צריך לתקן את עצמו. לא. כול מה שאנחנו צריכים לתקן זה את הקשרים בינינו. זאת אומרת, אם אני נמצא לבד, אין לי מה לתקן. עם עוד אחד לפחות, אז כן. אני כבר מוכן לתיקון, כאילו. וזה מה שאנחנו צריכים להבין ולעשות, שכל החיבור בינינו זה המקום לתיקון.

תלמיד: אני מרגיש איך אני רוצה לתרום לתיקון המשותף שלנו, עבורנו. ואני אסיר תודה לך שאספת אותנו יחד, את כל הכלי העולמי ואת כל החברים כאן. וכולנו מכינים את המקום שנגיע לתיקון משותף. תודה רבה.

תודה גם לך.

שאלה: יש כאן ממש יראה גדולה שמורגשת בינינו. אמרת שאנחנו יוצאים מהגורל הפרטי שלנו ונכללים בגורל המשותף, בכוח המשותף של העשירייה. מהו אותו כוח שבו אנחנו נכללים?

כשאנחנו מתאספים בעשירייה אנחנו מייצבים את כוח הבורא בינינו, כוח קליטת הבורא, כוח השפעה, כמו שישנו בכלי השלם. על הבורא כתוב, "אתם עשיתם אותי". אם ישנה עשירייה שמצליחה להתחבר לפי מה שממליצים לנו, מלמדים אותנו המקובלים, אז החיבור בינינו מייצב כוח מיוחד שכלול מעשרה והכוח הזה נקרא "בורא".

אין בורא ללא נברא. רק בתנאי שאנחנו מתחברים יחד, אז אנחנו מייצבים מאתנו אותו שטח שהכוח הזה, הבורא, יכול להתגלות בו ולפני זה הוא אינו. לא באחד ולא בשניים, אלא רק בזה שחברים מתחברים יחד - אז הם מייצבים אותו התנאי שיתגלה ביניהם מה שנקרא "בורא", "בוא וראה" ולא בשום צורה אחרת. לכן זו העבודה שלנו, להגיע לצורה שאנחנו נקרא "כלי של הבורא" ומה שיתגלה בנו זה הבורא. זו המטרה שלנו.

שאלה: אנחנו נמצאים בגלות מאז אברהם אבינו וכל הזמן האגו מביס אותנו, האגו מנצח אותנו. אז איזו תכונה אנחנו צריכים לפתח בפסח הזה כדי שנוכל לעבור אל המצב של עולם ההשפעה?

להבין שכל האגו שגדל בנו - גדל אך ורק כדי שאנחנו נתעלה מעליו ונתחבר. הוא גדל ואנחנו מתעלים מעליו ומתחברים. וכך אנחנו צריכים לעבור כמה מדרגות עד שנתחיל לגלות בפועל מה צורת האגו, מה האופי שלו, מה המטרה שלו. נתחיל להכיר את האופנים שבו.

וכמו כן מה החיבור בינינו נותן לנו. עד כמה הוא מוסיף לנו ידע, הרגשה, שכל. וכך אנחנו מתחילים ללמוד מה הם שני הכוחות זה כנגד זה, כוח הפירוד וכוח החיבור. ומתוך זה אנחנו נדע את העבודה הרוחנית, עבודת הבורא.

שאלה: האם כל אחד מאתנו יוצא ממצרים כשהוא עוקב אחרי ישראל שכבר יצא או כולנו עדיין בצפייה ליציאה שתקרה לכולנו יחד?

גם ביציאה ממצרים כשאנחנו קוראים את כול הסיפור בתורה, אנחנו רואים שהיו כל מיני אנשים מחוברים ביניהם בכל מיני צורות ולא מחוברים, ובסופו של דבר, יצאו כולם. זאת אומרת, אנחנו צריכים רק להחזיק שאנחנו שייכים לאותה הקבוצה שרוצה לצאת ממצרים.
שרוצה להתעלות למעלה מהאגו שלה, אמנם ישנם גם כאלו שלא מבינים למה, ובשביל מה, ומתי, ואיך, אבל מתוך זה שהם נכללים בין כולם אז כמו שבכל חברה, נמצאים בתנועה הכללית וכך מתקדמים.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להאמין שחלק גדול כבר יצא, או שכולנו עדיין בציפייה, בהמתנה ליציאה?

כל אחד נמצא במקום שהוא צריך להיות, והבורא שולט על כולם, על כל אחד, ועל כולם יחד. עלינו רק להשתדל ללמוד את המצבים שלנו ככל הניתן, ולהשתדל להיות יותר קשורים זה אל זה. על כל יתר אין מה לדאוג, ואתה צריך להיות בטוח שיש לך רועה הנאמן.

שאלה: איך אפשר להשיג את השתוות הצורה עם הבורא אם עדיין לא השגנו את זה בעשירייה, והאם זה בא ביחד?

ניראה את זה בדרך, העיקר בשבילנו עכשיו זה להיות מחוברים עם כל אלו שמתגלים לנו כרוצים להגיע למטרה. איתם אנחנו צריכים להמשיך, וכל היתר יתחברו בהתאם לשורש הנשמה שלהם, לזמן הכללי, ובמצב החיבור שלנו אנחנו מכינים להם מקום.

שאלה: אנחנו עשירייה צעירה וזה הפסח הראשון שלנו. מה אתה מייעץ לנו כדי לעבור את השבוע הזה בצורה טובה ביותר?

פשוט להשתדל להצטרף לכולם, בכל השיחות, בכל השיעורים, ובעיקר לכל החיבורים. מכל הלב תתחברו לכולם ותיראו שזה העיקר, ושבזה אתם מרוויחים את ההתקדמות שלכם וההתקרבות לבורא. זה העיקר בשבילנו. בחיבור שלנו להשיג את הבורא.

קריין: קטע מס' 149. "הרועה הנאמן". אומר הרב"ש.

"ידוע שמשה נקרא בלשון הזה"ק "משה רעיא מהימנא". ופירש אאמו"ר זצ"ל, שהוא היה מפרנס את עם ישראל עם האמונה. ואמר, שלא חסר להאדם שום כוחות, בכדי שיהיה בידו לקיים תו"מ בכל השלימות, אלא בחינת אמונה. וכפי שיעור האמונה שיש לו, בשיעור זה הוא מסוגל לתת כוחות עבודה."

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)

זאת אומרת אנו צריכים רק כוח אמונה שמתבטא בכוח השפעה הדדית כדי להשיג את כל הכוחות שמהם מרכיבים את הנשמה השלמה.

קריין: קטע מס' 150 אומר הרב"ש.

"יש להאדם בחינת משה, שהוא בחינת רעיא מהימנא, (שהוא בחינת רועה את האמונה לכלל ישראל), הכח הזה מעורר את האדם לראות את האמת, שאף פעם האדם לא ישיג בחינת איש מכח עצמו, וזה שכתוב, "וירא כי אין איש", זה גורם לו שיבקש מה' שיתן לו בחינת אמונה בה', שע"י זה הוא יבוא לידי דביקות בה'."

(הרב"ש. מאמר 17 "מהו כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה" 1991)

שאלה: משה הרועה הנאמן, מראה לאדם את האפסיות שלו?

כן. נקודת משה נמצאת בכל אחד מאיתנו, בתוך הנשמה שלו, כוח אחד. וזו הנקודה שמושכת אותו למטרת הבריאה, למטרת החיים, לבורא. כי מצד אחד זה באמת הכוח שמחובר לבורא, ומצד שני, האדם מרגיש כמה הוא עדיין לא מחובר, ועדיין לא נמצא שם

שאלה: בקטע 149 מסביר שמשה פרנס. מה הכוונה לפרנס עם אמונה?

זאת אומרת שכל אחד שרוצה להתקדם בכוח האמונה, זה נקרא שהוא מקבל כוחות של משה. כי משה הוא בעל האמונה, לפי הגדרת הכוחות הרוחניים, זה לא שיש איש כזה.

תלמידה: זו הפעם הראשונה שאני רואה את המושג הזה "לפרנס עם אמונה". אנחנו אומרים שאנחנו צריכים להיות תכונת המשה בעשירייה. איך אנחנו "מפרנסים" את העשירייה עם אמונה?

אמונה זה כוח השפעה. ואנחנו רוצים למלא את הכלי של העשירייה באור האמונה, בכוח אמונה, באור חסדים, ובהשפעה הדדית.

שאלה: את כל שנות הגלות עוברים בעשירייה או שהאדם עובר אותן כתהליך פרטי שלו?

זה תלוי איפה הוא נמצא. אם אנחנו מדברים על סיפור מצרים, שם הם הרגישו גלות כשהיו במצרים אצל פרעה, ואחר כך זה משתנה. הם כבר נמצאים ביציאה מהגלות, אבל עדיין לא ממש משיגים תוצאה מהגלות. לכן אני לא יכול לענות באופן חד משמעי.

"יציאה מהגלות" זה נקרא שאני מתחיל לצאת מכוחות הפירוד שלי עם החברים, ולאט לאט מתחיל לגלות את הקשר בינינו, עד שהוא מגיע למצב שבו מתגלה הבורא בינינו, ואנחנו עוד ועוד מטפחים את הקשר, והבורא מתגלה בו יותר ויותר.

תלמיד: אז אם בגלות יש כוחות פירוד בינינו, והיציאה מהגלות זו היציאה מכוחות הפירוד, איך יכול להיות שבגלות יש לנו רועה נאמן, ויש לנו כוח אמונה?

גם בגלות יש לנו כוח שמושך אותנו, מסדר אותנו, ומסביר לנו איפה אנחנו נמצאים. אחרת לא היינו יוצאים מהגלות.

תלמיד: אבל רועה נאמן זה לא החיבור שאנחנו יוצרים בינינו?

לא, זה עוד לפני, זה הכוח שהבורא מייצב לנו.

תלמיד: ברור. אז במהלך תקופת הגלות עדיין אין לנו את החיבור הראשון.

יש אבל עד שאנחנו יוצאים מהמצרים, עד שאנחנו עוברים את כל התנאים ומגיעים לקבלת התורה, זו כל ההתפתחות שלנו.

תלמיד: אז מה הכוח שמוביל אותנו, איפה נמצאת החברה שלנו בזמן שאתה בגלות?

היא נמצאת איתי בגלות, אני מרגיש שאני רוצה להתחבר איתם, אבל עדיין אין לי כוחות לחיבור.

תלמיד: אז מה מוביל אותנו, רק הרצון הזה שאנחנו רוצים, אבל אין לי?

כמו שאתה מרגיש עכשיו. אתה רוצה בעצם להתחבר באיזה רצונות, כוחות, אבל אין לך אותם. היית רוצה, אבל עדיין אין, ולכן זו עדיין גלות.

תלמיד: והדבר הזה פשוט הולך ומתעצם, אתה עוד יותר רוצה, ועוד יותר ורואה שאין.

כן.

שאלה: אז מה צריך לעשות כדי שהפער הזה יהפוך להיות לכלי שעליו הבורא כבר יעשה את הפעולות?

אחרי שאנחנו עוברים כמה תנאים, ומגיעים למצב שלא אכפת לי באיזה מצב אני נמצא, העיקר שאני נמצא בקשר עם החברים, ולזה אני נמשך.

אני אפילו לא יכול להביע את זה, זה גם לא כל כך מובן מהתורה, וקשה למצוא פסוקים על התנאי שהאדם מרגיש כשהוא נמצא ביציאה מהגלות. כתוב שהוא בורח, שהוא עושה כל מיני דברים, שמגיעים אליו כוחות רעים שרוצים להרוג אותם, והם שוב בורחים, צועקים לבורא, ומתפללים.

אתה רואה שהסיפור הוא מביא אותנו לסיבובים כאלו, ולי אין מה להוסיף.

תלמיד: אז איך בתקופת הגלות אתה מתחבר פנימית לרועה הנאמן, על מנת שמתוך הכוח הזה תמשיך ללכת?

דווקא מתוך זה שאני רואה עד כמה אני נמצא או לא ברצון להשפיע, מזה אני מפתח את הרצון לקבל שלי שיהיה מכוון להשפעה. ברור שהרצון מתפתח בהדרגה לכיוון התקשרות עם הבורא.

שאלה: כתוב "וירא כי אין איש" וזה גורם שיבקש מה' שייתן לו בחינת האמונה. עכשיו אמרת שאמונה זה כוח השפעה. הבקשה היא גם אמונה, כי אתה לא רואה את הבורא. יש איזה משחק של גדילת האמונה, בין האמונה ההתחלתית לבין אמונה של השפעה, האם אתה יכול טיפה להרחיב על זה?

לא. את זה אדם צריך להרגיש בעצמו, עוברים עליו כל מיני מצבים ומזה הוא מבין.

תלמיד: ומי שמרגיש, איזו דוגמה הוא יכול לתת בעשירייה כדי שזה יעבור, רק בלב?

רק בלב, חיבור שבלב.

שאלה: איך אנחנו מזהים את תכונת משה בתוכנו ומגדילים אותה כדי שנוכל ללכת בעקבותיה?

הכוח שמושך אותנו דרך החיבור עם החברים לחיבור עם הבורא נקרא "משה" ואותו אנחנו צריכים לכבד, לפתח, לטפח ולהיות כל הזמן אחריו. רק לחיבור. מה משה עושה? הוא מסדר את כל אלה שרוצים לצאת ממצרים לפגישה עם הבורא בכל מיני צורות שמתאימות לכל צעד וצעד שלהם. הוא עוזר להם לעבור במדבר, לעבור את כל ההפרעות בדרך.

שאלה: ככל שמתגברת ההבנה שלי או ההתקדמות שלי אני מגלה עד כמה אני לא מבינה, אז האם הדרך לבדוק את ההבנה או את ההתקדמות היא לבדוק עד כמה אני עוזרת לחברות?

כן, ודאי שכל הבדיקה שלנו היא עד כמה אנחנו מתחברות בינינו בצורה ריאלית בקבוצה ומוכנות להמשיך את הדרך רק ביחד ככלי אחד ברצון אחד, בהבנה, בהכרה ובעזרה הדדית.

שאלה: אילו פעולות מחזקות את נקודת המשה בנו?

נקודת משה היא החיבור בינינו וההתקדמות כלפי המטרה. משה זו אותה נקודה ראשונה המובילה אותנו ואנחנו צריכים להיות בה, דבוקים אליה. ככל שאנו דבוקים בינינו ואליה, כך אנחנו מתקדמים.

קריין: קטע 151 הרב"ש. מאמר 13

"אמר רבי שמעון "אשרי חלקם של ישראל, שרועה נאמן כמו משה הולך בתוכם", שפירושו, שיש לעם ישראל בתוכם בחינת אמונה, הנקראת "משה רעיא מהימנא". כי אז, היות שיש להם בחינת אמונה, כבר יש להם כח לעסוק בתו"מ. כלומר שיש בתוך כל אדם בחינת אמונה בה', שזה נקרא "משה רעיא מהימנא". אז יהיה כל העם צדיקים, כלומר כל האברים של האדם, דהיינו המחשבות והרצונות של אדם נקראים "אברים", וזה נקרא "עם". 

וזה פירוש מה שכתוב, "ויזכור ימי עולם, זה הקב"ה. משה עמו. כי שקול היה משה נגד כל ישראל". ולמדנו מזה "כי רועה העם, הוא ממש כל העם", כי האמונה שיש באדם זהו כל האדם." 

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)

האמונה שישנה באדם נקראת משה, ועל ידי זה האדם בעצם מתקדם. כוח האמונה מושך אותו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

שאלה: בדרך כלל אתה אומר שצריך להתכלל בתוך הקבוצה, והיום תיארת שאנחנו צריכים ליצור את הקבוצה. מה זה אומר ליצור את הקבוצה, איך אני יכולה לעשות את זה?

אדם אחד לא יכול לעשות את זה, הוא יכול לייצב את תחילת הקבוצה, אבל קבוצה זה מספר אנשים שצריכים להתחבר כדי להגיע למטרת הבריאה, אי אפשר להשיג זאת לבד. ככל שיותר קרובים בכמות לעשירייה זה יותר טוב, יותר כדאי. מי ששומע אותנו ואת כבר שומעת אותנו, יודע שחייבים להתחבר וחייבים להתכלל זה בזה ורק בכוח ההתכללות כמו ברשת, אנחנו יכולים ליצור מקום לגילוי הבורא, שזו המטרה שלנו.

תלמידה: דברת על הצעדים קדימה ואחורה, אני רוצה להבין איזה מצבים בתוך העשירייה מביאים אותנו לטבע החדש?

כדי להתקדם אנחנו צריכים להיות בגילוי כוח הרע, שיהיה לנו ברור מה לתקן, ואז אנחנו עושים צעד קדימה כדי לתקן את הכוח הרע ולהגיע לכוח הטוב במקומו. אנחנו שוב מקבלים תוספת גילוי הרע וכאילו מתרחקים ושוב מתקדמים קדימה על ידי כך שמתקנים את כוח הרע הזה לכוח הטוב ומתקרבים.

כך כל העבודה שלנו היא צעד אחד קדימה, צעד אחד אחורה ושני צעדים קדימה ושוב כך, צעד אחורה שני צעדים קדימה. לכן כל העבודה שלנו צריכה להיות בתמיכה לחברים ובהכנת כוח סבלנות, כי אין לנו ברירה, אנחנו חייבים כל פעם להשיג רצון לקבל יותר גדול, כדי שתהיה לנו יכולת לתקן, ומה לתקן, בצעד הבא, בהתקדמות קדימה. לכן כל העבודה שלנו היא ככה, צעד אחד אחורה שני צעדים קדימה.

זה דומה למה שדיברנו קודם על הגלגל שמסתובב ובכלל על כל הדברים שקורים בטבע שלנו, הם תמיד כוללים גם תנועה אחורה, אפילו כדי להתקדם.

שאלה: לגבי הגלגל שהולך אחורה, תיארת את זה בהתחלה כעשירייה, שיש חלקים שהולכים קדימה?

כן.

תלמיד: בעשירייה, כשמישהו מרגיש שהגלגל הולך אחורה, איך הכוח של משה עוזר לו דווקא בזמן הזה להחזיק?

בזמן הזה הוא נכלל בתנועתו עם התנועה הכללית ולא נמצא ככוח המושך, אלא יכול להיות ככוח הדוחה, כך זה תמיד בעבודה קבוצתית. אבל אנחנו צריכים להבין שתמיד יש כאלה שעולים, תמיד יש כאלה שיורדים, ומזה יש ויכוחים אחר כך בתורה ובכל הספרות הקבלית, שאלו מסכימים ואלו לא מסכימים.

למה אנחנו צריכים לדעת מי הסכים ומי לא ולמה, אם יש להם חילוקי דעות כאלה וכאלה? זה אך ורק כדי לדעת איך אנחנו עובדים בחיבור שלם, יחד עם זה שהם נמצאים בוויכוחים, כלומר בתנועות שונות לעת עתה.

תלמיד: האם אפשר בזמן הוויכוח ובזמן התהליך הזה להחזיק בכוח שכולם מרגישים, שהולך קדימה דווקא, גם כשמישהו הולך אחורה?

ודאי, מי שמתנגד גם הוא בסופו של דבר עוזר להתקדם.

קריין: קטע הבא מס' 152, אומר הרב"ש,

"אמרו חז"ל "שקול משה כנגד ששים ריבוא" (שיר השירים א'), היינו שמשה רבנו עליו השלום, היה זוכה לשיעור התגלות אלקות, מה שהיה מוכן להתגלות לכלל ישראל. וזה מה שכתוב, "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה", היינו שמשה זכה להתגלות הכללי, הנקרא שכינה."

(הרב"ש. 17. "ענין שכינה")

"אמרו חז"ל "שקול משה כנגד ששים ריבוא", היינו שמשה רבנו עליו השלום, היה זוכה לשיעור התגלות אלוקות, מה שהיה מוכן להתגלות לכלל ישראל". כלומר הוא היה כולל בתוכו את כל גילוי הבורא שאחר כך התגלה לכל הכלל. "וזה מה שכתוב, "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה", היינו שמשה זכה להתגלות הכללי, הנקרא שכינה."

שאלה: מהו הכוח בעשירייה שמגלה את כללות השכינה?

כל העשירייה. אין לנו בעשירייה ראש, תוך, סוף, עדיין אין שום דבר. לכן העשירייה בכללותה מגלה את גילוי הבורא כלפיה.

תלמיד: והמרחק שאנחנו מגלים בעשירייה בינינו, האם זו כבר הכניסה לגלות?

עוד לא. המרחק שיש בעשירייה בדעות, בוויכוחים, בהתרחקות, הוא בסך הכול אותה עביות שעליה אנחנו כל הזמן צריכים להתגבר, אלה דברים קטנים. זה אותו מצב כמו בגלגל שהולך אחורה ואחר כך קדימה, הוא מתגבר על מה שהלך אחורה. זה מה שיש לנו בעשירייה, דברים קטנים.

תלמיד: מה הסימן שנכנסים לגלות?

הסימן שנכנסים לגלות הוא כשמתחילים להרגיש את כוח הפירוד בינינו ועד כמה אנחנו לא מסוגלים להתגבר עליו כדי להתחבר שוב. וכל הכוחות שמגיעים אלינו, למרות שאנחנו משתדלים, הם לא מצליחים לחבר בינינו, ואנחנו לא יודעים מה לעשות ומרימים ידיים. זה כוח הגלות שמתגבר עלינו ולא נותן לנו להתחבר. ואז "וייאנחו בני ישראל מהעבודה ותעל שוועתם לאלוהים" עד שמקבלים עזרה.

שאלה: השלב הראשון הוא הגלות שאנחנו נמצאים בה, ורק אז מתפתחת תכונת משה. למה ההכרחיות להכיר את הגלות ארבע מאות שנה, מידה מלאה, ואז אפשר לפתח את כוח האמונה?

איך יכול להיות שתפתח כוח כזה גדול, שלם, עליון, כאמונה, על עביות פחות מארבע מאות שנה, ארבעה שלבים? אתה חייב לגלות את כל העביות הזאת.

(סוף השיעור)