שיעור בוקר 25.08.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 07.11.2021

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/AgzSbOCe?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 569,

נב. "עין עברה מכבה מצוה"

קריין: טור ב' "ויש לשאול":

למה מגיע לו עונש כזה, כי בזמן שהאדם נופל מעבודתו אז צריכים לסייע אותו, איך לקום מהנפילה. וכאן אנו רואים, שעוד מוסיפים לו מכשולים, שיפול יותר למטה ממקום נפילתו הראשונה."

כאן מדובר על זה, שאם האדם עושה איזה מעשה, והמעשה הוא מעשה אגואיסטי, הוא לא מגלה את זה מיד וכשהוא מגלה הוא מיד יוצא, אלא מוסיפים לו עוד אגו יותר ממה שהיה לו קודם. מפני שדווקא על ידי זה הוא מרגיש שהוא עשה פעולה אגואיסטית, חשב על עצמו, לטובת עצמו. ואז מה שיוצא, שרק כך הוא יכול להתקדם, כשיש לו חרטה יותר גדולה על מה שהיה, וכדי לצאת מזה, הוא מגיע להתקדמות.

זאת אומרת, כדי לצאת ממה שחשב על עצמו בצורה אגואיסטית, לטובת עצמו, הוא צריך להיכנס לאגו עוד יותר גדול ולראות כמה שהאגו הזה הוא ממש לרעתו, ואז הוא יוצא ממנו ויכול לעשות משהו לטובת הבורא.

זאת אומרת, צריך לקבל כביכול עונש כפול ממה שבאמת מגיע לו. ולכן הנפילות שלנו הן הרבה יותר מהעליות.

קריין: "ויש לשאול:"

"ויש לשאול: למה מגיע לו עונש כזה, כי בזמן שהאדם נופל מעבודתו אז צריכים לסייע אותו, איך לקום מהנפילה. וכאן אנו רואים, שעוד מוסיפים לו מכשולים, שיפול יותר למטה ממקום נפילתו הראשונה.

אלא בכדי שהאדם ירגיש שנאה להרע, נותנים לו עוד רע, בכדי שירגיש עד כמה שהעבירה מרחיק אותו מעבודת ה'. והגם שהיה לו חרטה על העבירה הראשונה, אבל עוד לא היה לו שיעור חרטה, שיביא לו שנאה להרע. לכן עבירה גוררת עבירה. וכל פעם הוא מתחרט. ובטח שכל חרטה מביאה לו שנאה להרע. עד

שנשלם לו שיעור שנאה להרע. ואז הוא נפרד מהרע כנ"ל, כי שנאה מביא פירוד".

זאת אומרת, הוא צריך לקבל עונש יותר גדול ממה שמגיע לו לפי המעשה, כדי ללמוד שלא לעשות יותר. שיהיה לו רשימו, רושם כזה, חרטה כזאת, שהיא תכסה את העבירה שלו ואז בטוח שהוא כבר לא יחזור בעתיד על עבירה כזאת. זאת אומרת שזה נרשם לו כתיקון.

שאלה: באיזה מצב של קדושה אנחנו צריכים להיות בעשירייה כדי לשנוא את הרע?

אנחנו צריכים להיות בקשר בינינו ולעבוד כנגד הפירוד ושומרים שזה לא יקרה. ואז במידה שאנחנו נמצאים בזה, אנחנו נמצאים בשנאה לרע, בשנאה לכוחות הפירוד. והעיקר אנחנו מתחילים להבין שבצורה כזאת אנחנו לא יכולים להתקיים, אלא אנחנו צריכים לעבור משנאה לאהבה, ואנחנו צריכים לעבור לאהבת הבריות ומהבריות, זאת אמרת מהחברים לאהבת הבורא בינינו במרכז שלנו, ואז יוצא שבצורה כזאת אנחנו שומרים את עצמנו מהרע.

בוודאי שבכל פעם יתגלה יותר ויותר הרע, כמו שכתוב ב"זוהר", שבחברי הזוהר התגלה הרע עד כדי כך, שרצו להרוג זה את זה. אבל כל פעם עומדים על המשמר, מתארגנים יותר ויותר ולא מרשים לעצמנו להיות תחת שליטת הרע, אלא כל פעם רק מתקשרים יותר לטוב.

לכן בכל רגע ורגע האדם צריך לעצור את עצמו ולבדוק, "איפה אני נמצא? האם אני נמצא ברע או בטוב? מה קורה?" וכן הלאה, וכל פעם להשתוקק לטוב, לכיוון הבורא. העבודה שלנו חייבת להיות ממש על נקודה אחת, "האם אני רוצה עכשיו לעשות לו נחת רוח, או לעצמי", כביכול לעצמי אבל זה לאגו שלי. או לשם או לשם, באמצע אין.

שאלה: למה השקעת הכוחות שלי בחברה מאפשרת לצאת לי החוצה מהאגו שלי? ואיך אני יכול לדעת שלאהוב את החברים זה באמת אומר לתת נחת רוח לבורא?

סתם לאהוב חברים, בזה אתה לא עושה נחת רוח לבורא. יש הרבה חברות, קבוצות שמתעסקות באהבה. אלא אם אתה משנה את הכיוון שלך, במקום לעצמו, לבורא, אז אתה מבין שכדי לשמור על הכיוון הזה, אתה חייב חברה. כי בלי זה לא תוכל להיות בזה אפילו רגע אחד. וכדי שהחברה סביבך תשפיע אחד על השני, ותחזיק כך אחד את השני, אתם תצטרכו לעבוד על האגו הקטן שיש בין כל אחד לאחרים, וכולם יחד. ואתם נלחמים נגד האגו שלכם בעיגול, בקבוצה, ומתוך זה תוכלו להשפיע לבורא. בצורה כזאת צריכים לעבוד.

שאלה: ברגעים שבאים, לפי המאמר אנחנו מבינים שהיצר הרע שלנו מתגבר תמיד יותר ויותר. האם האפשרות לנהל את היצר הרע זה עניין אישי של היכולות שלי? או שאני צריך לתת את היכולת לנהל את היצר הרע לקבוצה?

כל אחד ואחד אחראי לנהל את היצר הרע האישי שלו, וכולם צריכים להתחבר כדי לבנות את הבניין שאנחנו בונים מהשנאה לרע הפרטי, לשנאה לרע הקבוצתי. בזה אנחנו מקימים את הפרצוף הרוחני, שביסודו עומד הרצון לקבל האגואיסטי של כל אחד ואחד, ואנחנו מחברים את הרצונות האלו בעל מנת להשפיע, או לפחות בצמצום ביניהם, ומעל זה כבר בונים אפילו חלק שממנו יכולים להשפיע לבורא. זאת אומרת סוף הפרצוף, ועליו תוך הפרצוף, וראש הפרצוף.

שאלה: אם אני רואה ברחוב שנאה או אנטישמיות, איזה יחס פנימי צריך להיות לזה?

זה בכלל לא שייך לנושא המאמר. אנחנו מדברים של איך מתעלים מעל האהבה לעצמו, לאהבה לבורא. על ידי העבודה הזאת אנחנו מבריחים את כל הצרות והבעיות, ואת כל השונאים. אתה צריך לקרוא עוד הרבה, חסר לך חומר.

שאלה: במאמר כתוב ש"עיקר העבודה הוא לא ברא עצמו אלא במידת האהבה ובמידת השנאה". מה אני יכול להוסיף לעצמי מה אני יכול להוסיף לעצמי במדידת הרע?

ברגע שאתה מתחיל לכוון את עצמך לחברים ודרכם לבורא, אתה תגלה כל פעם תוספת של הרע, תוספת של האגו שלך, וזו הבעיה שאיתה תצטרך להתמודד.

תלמיד: אבל במאמר נאמר "מידה, מדידה" לכאורה למדוד את השנאה ואת הרע. צריך לחשוב על זה? צריך למדוד את זה? אתה תמיד אומר לנו "אל תכנסו לדברים רעים, ותתרחקו מהאגו"

אתה לא יכול למדוד את הרע ואת הטוב, אין לנו כלים בשביל זה. אחר כך כשיהיה לנו פרצוף בעביות אפס, אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, אז נוכל למדוד איפה אנחנו נמצאים במצב הזה לעומת המצב הבא. זה עוד לא עכשיו. בינתיים אנחנו לומדים איך מתגברים על הרע, על האגו שלנו, כדי לעשות איזו פעולה רוחנית ראשונה.

תלמיד: האם זה לא מה שהנחש אומר? אתה צריך להיות כמו הבורא שיודע, שמבחין בין טוב לבין רע?

אנחנו כן מגיעים לדרגת הבורא, וכן כוללים בזה גם את הטוב וגם את הרע. הרע תמיד נמצא ביסוד של הפרצוף הרוחני. ואל תחשוב שנחש זה דבר פסול, כמו שאנחנו רואים כאן, שהרע לא פסול, הוא חייב להיות, הוא חייב להשתתף בכל פעולה ופעולה רוחנית אחרת הפעולה לא תוכל להתבצע. זאת אומרת, גם טוב וגם רע, כתוב "ותהיו כאלוהים יודעי טוב ורע", זאת אומרת הידיעה "יודעי טוב ורע" זה לא לדעת בראש, זה להתחבר עם זה, כמו שכתוב "וידע אדם את חוה". זה חיבור, כי בלי הרע לא נוכל לעשות עבודה, הכאה וזיווג.

תחשוב, עוד מעט זה יהיה יותר ברור.

שאלה: מה הסיבה שבגללה לשנוא את הרע זה לא מספיק כדי לאהוב את החברים?

אלו שני דברים הפוכים, אני שונא את הרע, אבל איפה האהבה? האהבה צריכה להיות הפוכה מהשנאה, לכן נתנו לנו את השנאה, כדי שעל פני השנאה בכוחותינו, במאמץ שלנו, בהתקרבות בינינו נגד הדחיה, אנחנו נתחבר ובזה נבנה את הפרצוף הרוחני, פרצוף של אהבה, פעולת אהבה. רק שנאה לא מספקת לנו, אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בינינו נגד השנאה, ולכוון את עצמנו לחיבור עד לאהבה, וממנו, "מאהבת הבריות לאהבת הבורא", רק בצורה כזאת.

שאלה: איך להשתחרר בתוכנו מהתעתועים של טוב ורע?

לעבוד, לעבוד מהבוקר על הלילה, וכל הזמן לשאול את עצמו לטובת מי אני עושה משהו בחיים, על כל דבר ודבר.

תלמיד: איך להתגבר על זה שזה משתנה כמעט בכל רגע?

לכן זה משתנה בכל רגע, כדי שאתה בכל רגע תוכל לעשות בירור והחלטה, לאיזה כיוון אתה עובד.

שאלה: האם אין סכנה בזה שאנחנו רוצים לתת תענוג לבורא ומקווים לקבל רווח אישי בחזרה? איך להימנע מלקלקל או להשחית את פעולת ההשפעה?

בינתיים אתה עובד בצורה כזאת שאתה מכוון לבורא, אתה רוצה לעשות לו נחת רוח, ואתה רוצה על זה תשלום, שהוא ישלם לך. אין כאן מה לעשות, זו בינתיים הדרגה שלך. אבל זה שאתה חושב בכל זאת לכיוון הבורא, ודרך החברים. עכשיו אולי תבין למה יש כאן בינך לבורא עוד קבוצה.

אז אם אתה עובד בקבוצה, הקבוצה עוזרת לך לאט לאט להפטר מהאגו שלך, כי אתה תהיה שייך להם, והם לך, ובצורה כזאת אתה לאט לאט יוצא מעצמך, מתחבר איתם יחד, האור העליון מאיר עליכם, ומשנה את הטבע שלכם.

אם לא הייתה קבוצה בדרך, ואת זה עשה הבורא בכוונה, כשהוא שבר את הכלי, אם הבורא לא היה שובר את הכלי, לא היינו יכולים בצורה כזאת, אני והוא אף פעם להגיע להשתוות הצורה. תמיד הייתי עובד בעל מנת לקבל.

בגלל שיש בדרך קבוצה, ואני לא אוהב אותם, שונא אותם, דוחה אותם, רוצה להרוג אותם, כל מה שאתה רוצה יש ביחס השלילי שלי אליהם, אבל כדי להשיג את הבורא, אני חייב להתחבר אליהם בצורה חיובית. מה לעשות?

אז יוצא שאני חייב להגיע אליהם לחיבור. לכן כתוב "מאהבת הבריות לאהבת הבורא." וכאן אנחנו מתחילים להבין למה הכול נבנה בצורה כזאת, במעגל. למה הכול קשור זה אל זה. אני חייב להיות קשור לחברים, החברים חייבים להיות קשורים אלי, וכולנו יחד חייבים להיות קשורים לבורא, הבורא קשור לכולנו, ודרך כולנו לכל אחד. אי אפשר אחרת.

אחרת היינו נשארים ביצר הרע. אפילו שמשפיעים לבורא, אבל בשבילנו. אבל להתחיל להשפיע לבורא, אפילו שבתת ההכרה בטוח אנחנו חושבים על עצמנו, כדאי.

כך מגיעים "קודם באונס, אחר כך ברצון", מה שנקרא. בינתיים אנו מושכים עלינו בכל זאת אור מקיף. לא פנימי אלא אור מקיף, מפני שאנחנו עדיין לא נמצאים בהשתוות הצורה לאור. אבל לפחות הפעולות שלנו, לפחות לפי הפעולות, אנחנו עושים פעולות של השפעה. למרות שהלב שלנו, הכוונות שלנו הן ודאי כוונות של קבלה, ליהנות מהן.

אבל בצורה כזאת בכל זאת אנו מתקרבים, מזמינים עלינו, לתוך הקבוצה שלנו, לא אור פנימי אלא מקיף. כי בכל זאת הכוונות שלנו עדיין כאלו, לעצמנו. אבל "מלא לשמה מגיעים לשמה.". אנחנו נמצאים אתכם במצבים מאוד רציניים. כדאי כל הזמן לקיים אותם, ולהיות בהם.

שאלה: לפעמים הבורא שולח לאדם רע דרך הזולת וזה חוזר שוב ושוב, נראה שהזולת צריך לעבור תיקון ולא אני, יש מצב כזה?

אנחנו לא יכולים עכשיו עדיין לברר את הדברים האלה, איזה פעולות הבורא עושה בצורה ישירה, מוריד עלי, איזה הוא מוריד על החברים כדי שאני גם כן אהיה בתיקון של המידות האלו, אבל זה יתברר לנו במשך העבודה.

שאלה: איך מגיעים לזה שכל העשירייה מזהה את הרע יחד?

מתי שתהיו מחוברים יחד אז תתחילו לזהות. תתחילו לזהות שאתם בכלל נמצאים "כאיש אחד בלב אחד", בפעולה אחת, בורא אחד מתייחס אליכם, כך אתם תתחילו להצליב את עצמכם לפוקוס אחד, ותגלו רק יחס ישר לבורא.

תלמיד: איך העשירייה מגיבה בשנאה לתופעות שהן נגד הגדלות?

השנאה צריכה להיות שקולה. זאת אומרת, לא סתם לשנוא אלא אנחנו צריכים להבין איך, למה, באיזו מידה. ואיך מגיעים לזה? על ידי הבירור. על ידי זה שכל פעם משתדלים לצאת מעל מנת לקבל ומגלים שגם בזה אנחנו נמצאים בעל מנת לקבל. זה נקרא ש"עבירה ממשיכה את העבירה", וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: איך לתאר לעצמי את הכוונה כלפי הבורא?

שאת מה שאנחנו עושים, אנחנו רוצים בזה לגרום נחת לבורא. או אפשר לשאול בצורה אחרת, בפעולה שאני עכשיו עושה אני אוהב את הבורא יותר מעצמי או לא? כך לחשוב על זה כל פעם, ותצטערו שלא או תשמחו שכן, ולא חשוב שאתם מודדים את המצבים האלה נכון או לא נכון, העיקר כל הזמן להיות באחד משני הכיוונים.

שאלה: בעל הסולם מזכיר כמה פעמים את נושא החרטה. זה משהו שכדאי לעסוק בו או פשוט לנסות להיות בנטייה לבורא ומה שיבוא יבוא?

לא, על חרטה בינתיים עוד לא, אנחנו עוד נדבר על זה. את המאמר הזה אנחנו עוד נצטרך לקרוא כמה פעמים גם כן בעתיד, אז נדבר על זה. קודם אנחנו צריכים שיהיה לנו ניסיון. בואו קודם נבדוק איפה אנחנו נמצאים באמצע היום, בכל מיני פעולות לעצמנו או לבורא, נתחיל למיין את הדברים האלה ואז תהיה לנו על זה איזו החלטה, איזו דעה של כל אחד ושל הקבוצה כולה יחד. אז נדבר על חרטה.

שאלה: לפי מה שאנחנו לומדים, הרע זה דבר חיובי?

הבורא לא ברא שום דבר חוץ מרע, כי הוא בעצמו טוב. וכנראה שהיה צריך את הרע כדי שיכירו בו, שייהנו ממנו, אז הוא צריך את הרע. לכן הרע לא נעלם, הרע חייב להיות כיסוד לכל פרצוף ופרצוף. הרע חייב להיות ביסוד של כל הבריאה, אחרת לא תהיה בריאה.

כי הבריאה בעצמה נקראת "בר מהמדרגה", שיש לך חוץ ממצב הבורא גם כן אותו. אחרת לא יהיה בורא, כי בורא זה בוא וראה, שאתה עולה להרגשה הזאת, להכרה הזאת מהרע.

תלמיד: כתוב פה "שיביא לו שנאה להרע. לכן עבירה גוררת עבירה." זאת אומרת, אני צריך להגיע לשנאה לרע למרות שזה חלק מהבריאה?

כן, שנאה לרע אנחנו צריכים. אבל לא שמוחקים את זה, לא יכולים למחוק, אלא לשנוא. ובמידה הזאת אנחנו מתעלים מעל לרע ובונים את הפרצוף מעל לרע, שהרע, האגו, כל הדברים האלה, הם נשארים למטה מהפרצוף.

שאלה: ליהנות לעצמנו מגדלות הבורא שבנינו בינינו זה גם נקרא "רע"? אנחנו צריכים לשנוא או לאהוב את המצב הזה, ואיך לכוון את עצמנו נכון מכאן?

כמו שדברתי כבר היום, אנחנו צריכים כל הזמן לתפוס את עצמנו [ולבדוק] באיזה כיוון אנחנו נמצאים, או לטובת הבורא או לטובת עצמנו. קודם כל בואו נעשה את זה, נבדוק את עצמנו במשך היום כמה פעמים יותר ויותר ויותר, במיוחד כשאנחנו מחליטים על משהו, לטובת מי אנחנו עושים? כל כך הרבה שמענו על זה, קראנו על זה, בואו מעכשיו והלאה כל עשירייה ועשירייה תחזיק כל אחד שבעשירייה, שאנחנו צריכים להיות כך בבירור, לטובת מי עכשיו אני עושה? מהדברים הקטנים ביותר עד הגדולים ביותר, כל אחד וכולם יחד.

שאלה: כשאני חושב על שינוי הכוונה שלי, אני חושב על עצמי, על הבורא, או זה תלוי באיזו כוונה אני עושה את זה?

כן, זה תלוי בכוונה שלך.

שאלה: אמרת שיש עבודה על שנאה לרע מצד אחד, ומצד שני בעבודת ה' אנחנו עוברים את תהליך בניית הפרצוף.

אל תקפוץ, אני לא אוהב דברים כאלה, תשאל על מה שאנחנו נמצאים בו עכשיו. אתה חייב ללכת לפי הכלל, לפי כולם.

שאלה: האם יש לחוש את השנאה לרע כמו שנאה בעולמנו, או שזו תחושה רוחנית מיוחדת?

אנחנו מתחילים משנאה ואהבה שאנחנו מכירים, שאנחנו מבינים, ולא צריכים לעשות מזה איזה פנטזיות, אלא כמו שאנחנו רגילים מהיחסים בינינו, כך לפי זה נעשה.

שאלה: האור מהבורא יכול להיתפס בינינו כרע ולפעמים כטוב, אבל האם האור משתנה?

האור לא משתנה, הכלים שלנו משתנים. ולכן בכלים שלנו אנחנו מגלים אותו או כרע או כטוב.

שאלה: שנאה לרע, לרצון לקבל למען עצמו, האם זה המסך או שזה כוח התנגדות?

שנאה לרע עכשיו היא לא זה ולא זה, אבל בעתיד זה יהיה צמצום, מסך ואור חוזר.

שאלה: איך יכול להיות רע קבוצתי, האם כל הרע הוא לא בי?

כן, אבל בכל זאת אנחנו משייכים את זה לאדם כי עדיין הוא לא מרגיש את הקבוצה, אז טוב אם לפחות הוא יזהה את עצמו כך.

שאלה: מהו בעצם הרע האישי שאנו צריכים לתקן? האם אתה יכול לתת דוגמא מעשית מחיי היומיום?

"חיי היומיום" זה השנאה שבינינו, או לפחות אם לא שנאה אז חוסר חיבור בינינו, או אדישות בינינו, זה הרע שאנחנו צריכים לתקן. אם לא נתקן אותו חבל לנו לשבת ולשמוע את מה שאנחנו עכשיו מדברים. אתן צריכות להבין או שזה הולך או שזה לא הולך, או שאני מקבלת את זה ברצינות או לא. תכתבו את זה באותיות גדולות על הקיר, שאין לי ברירה, אני חייבת להגיע, חייב להגיע לאהבת הזולת, שאהבת הזולת בשבילי עכשיו בינתיים זה אהבת חברים, חברות שלי בקבוצה.

אי אפשר לברוח מזה, כי בתוך הכלי הזה אנחנו מבררים עד כמה אנחנו מתרחקים או מתקרבים לבורא. אחרת אנחנו נטעה, נתבלבל בכל הדברים האלה של שנאה ואהבה. אפילו בעולם שלנו אנחנו מבולבלים בזה, מכל שכן ברוחניות.

שאלה: האם אפשר לבקש עזרה מהעשירייה לצאת מהמחשבות על עצמי או שזאת עבודה פנימית? ואם אפשר לבקש, אז מה המענה הנכון מצד העשירייה?

אנחנו לא רוצים להישאר בתוכנו, לחטט כל אחד בתוכו ולהתבלבל בכל המחשבות והרצונות שלנו, של כל אחד ואחד. אנחנו חייבים להתעלות מעל כל הזבל הפנימי שלנו, ולכוון את עצמנו לכיוון החברים ולכיוון הבורא, או לפחות ישר לכיוון הבורא, כי בינתיים לכיוון החבר, החברות קשה לי, אז לכיוון הבורא. לשם מי אני עכשיו עושה? לטובת מי אני עכשיו עושה? כל דבר ודבר, לא חשוב מה, לטובת מי אני עכשיו עושה, לטובת עצמי או לטובת הבורא? זאת חייבת להיות שאלת הבירור בכל רגע לפניי.

שאלה: האם אנו מזהים קודם כל את הרע בחברים או בעצמנו?

במידה שאנחנו רואים רע בזולת, אנחנו בזה צריכים למצוא את השורש של הרע הזה בנו. כי אין זולת. זה הבורא שכך מציג את עצמו דרך אלפי אלפי צורות למיניהן כדי שאנחנו נכיר את עצמנו, את הרע שבנו ונשנא את הרע הזה. ובמידה שאנחנו שונאים את הרע שבנו, אנחנו נגיע לאהבת הבורא שמחוץ לנו.