כנס "קבלה לעם" העולמי – 30.9-1.10.2023 

פותחים את הלב

עיקר העבודה היא בלב

שיעור 1

שיעור 30.09.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שאלה: כל מי שבכנס פה ובעולם, איך הוא פותח את הלב ושומר אותו פתוח לאורך כל הכנס, בעצם מפה והלאה?

מי שרוצה להרגיש את הבורא, הוא צריך להתחבר עם הלבבות של החברים ודרכם, בתוכם הוא ירגיש את הבורא. זאת אומרת, הלב שלנו המשותף שאנחנו בונים, זה המקום, זה הגלאי לגילוי הבורא, להרגשת הבורא, לקשר עם הבורא. וזה מה שאנחנו צריכים לבנות, לעשות ולשמור כדי שיהיה לנו כל הזמן קשר מביננו לבורא.

וכך נעשה את זה. הכול לפנינו, הכול ברשותנו, הבורא מאוד רוצה שאנחנו נתעלה כל אחד מליבו הפרטי האגואיסטי ויתקשר לליבם של החברים ואז בקשר של הלבבות אנחנו נתחיל להרגיש, להשיג, להתקשר ולהידבק אליו.

זה מה שאנחנו צריכים לעשות בכנס, וחוץ מהכנס, אנחנו צריכים לבנות אותו מצב כמו שצריך להיות בתיקון העולם. ומי כמונו יודעים, עד כמה העולם זקוק לתיקון ובעצם לא יודע אפילו מאיפה לחפש את הישועה, ואנחנו צריכים להביא תיקון ותקווה לעולם, לכך שהעתיד יהיה טוב ועל ידי החיבור בינינו הכל ייפתר.

אז בואו נשתדל לחבר את הלבבות ובלב האחד המשותף נרגיש את הכוח העליון, את כל היקום שלנו, ונראה עד כמה המצב הזה הוא כולו אינסופי, וכולו נכנס ללב המשותף שלנו. אני מקווה שאנחנו נתחיל להרגיש איך זה נבנה ואיך אנחנו פותחים את הלבבות ומקבלים את כל האנושות, כל המציאות, כל העולמות, כל המרחב האינסופי שבו אנחנו קיימים, נרגיש את זה בתוך ליבנו והבורא ימלא את כל החלל הזה.

אני בטוח שאנחנו מאוד מתקרבים, ואני מאוד מקווה שנשיג את זה בפועל בכנס הזה. אז שיהיה לנו לכולנו בהצלחה, לחיים!

קריין: שלום לכולם, כאן באולם ובכל העולם, אנחנו שמחים, מתרגשים, ומודים על החלק, "קבלה לעם" העולמי – פותחים את הלב.

נפתח את הכנס במאמר הרב"ש, "מטרת החברה – ב'" ונשתדל לפתוח את הלב שלנו יחד כולנו בלב אחד, גברים, נשים, לא חשוב באיזה שפות מדברים, מאיזה מקומות בעולם הגענו לכאן, העיקר שיהיה לנו לב אחד. ודווקא בגלל שאותו לב מחובר מכל מיני חלקים שונים, זרים, אז חיבור הלבבות הזה, הוא שיפתח לנו כלי להרגשת הבורא שהוא אחד לכולם. ולזה אנחנו צריכים להרגיש את פתיחת הלב. אני לכולם, מתחבר עם כולם, ולכולם יש מקום בליבי, אני נמצא בהם, בלבבות של החברים וכך אנחנו נפתחים ופותחים את הלב שלנו הכללי וזה בעצם נקרא "הכנס".

נראה מה שכותב לנו הרב"ש.

קריין: רב"ש, "מטרת החברה - ב'"

מטרת החברה - ב'

תשמ"ד - מאמר א', חלק ב'
1984 - מאמר 1, חלק 2

היות שהאדם נברא עם כלי, שנקרא "אהבה עצמית", ובמקום שאדם אינו רואה, שמפעולה תצא משהו לתועלת עצמו, אין לו חומרי דלק ליגיעה לעשות תנועה קלה.

ובלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה.

והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם.

לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה.

ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם.

וכמו כן בעת ההתאספות, צריכים להיות רציניים, בכדי לא לצאת מהכוונה, שעל הכוונה זו נתאספו. ומטעם הצנע לכת, שזה ענין גדול מאוד, היו רגילים להראות מבחוץ, שהוא לא רציני. אבל באמת בתוך ליבם היה אש בוערת.

אבל לאנשים קטנים, על כל פנים בעת האסיפה, צריכים להיזהר, לא להמשיך אחרי דיבורים ומעשים, שלא מביאים את המטרה, שהתאספו, שהוא, שעל ידי זה צריכים להגיע לדביקות ה'. וענין דביקות עיין בספר "מתן תורה" (דף קס"ח, דברי המתחיל "ובאמת").

רק בזמן שנמצאים לא עם החברים, אז יותר טוב שלא להראות לחוץ את הכוונה שיש בליבם, ולהיות בחיצוניות כמו כולם, שזה סוד "והצנע לכת עם ה' אלקיך". הגם שיש על זה פירושים יותר גבוהים, אבל הפירוש הפשוט הוא גם כן ענין גדול.

לכן כדאי, שבין החברים, שמתחברים, תהיה להם השתוות אחד עם השני, בכדי שיוכל להיבטל אחד לפני השני. ובהחברה צריכה להיות שמירה יתרה, שלא יכנס בתוכם ענין של קלות ראש, משום שקלות ראש הורס את הכל. אבל כנ"ל, זה צריך להיות ענין פנימי.

אבל בזמן שנמצא מי שהוא, אם הוא אינו מחברה זו, צריכים לא להראות שום רצינות, אלא להשתוות מבחוץ עם אדם שבא עכשיו. היינו, שלא לדבר מדברים רציניים, אלא מדברים שמתאימים לאדם שבא עכשיו. שהוא נקרא "אורח בלתי קרוא"."

כמה שאפשר לפתוח את הלב לכולם, להרגיש שהכנס מתגלה בלבבות שלנו, וכולנו מחוברים ללב אחד כמה שאפשר. להתאמץ ולהתאמץ להיות קרוב בלבבות ללב אחד, ובזה נתחיל להרגיש התקרבות לבורא, ושם בלב האחד הוא ממש נמצא.

אם אנחנו רוצים לגלות את הבורא אז זו הדרך, זאת הפעולה שאנחנו צריכים לבצע. לכן אין ברירה אלא לגלות אותו דרך ייסורים, בעיות, מחשבות, רצונות למיניהם, ולהגיע בסופו של דבר כולם למצב שצריכים לבטל את המחיצות שיש בינינו, בליבנו ולחבר אותן ללב אחד.

זו מטרת החברה. ולכן האנושות מתגלגלת משנה לשנה, מיום ליום, בכל מיני בעיות, עד שהיא בסופו של דבר צריכה להשיג, שאין ברירה אלא לעבוד על החיבור כנגד טבע האדם האגואיסטי, שכל הזמן רוצה להרחיק בינינו. ואת ההרחקה הזאת, הבורא בעצמו מקיים, כדי שבעבודה נגד ההרחקה נוכל להגדיל אותו וכך להרגיש אותו יותר ויותר.

לכן אנחנו מלכתחילה ברואים ברצון לקבל באגו שלנו כל אחד לעצמו, ואין לנו ברירה אלא להשתדל להתקרב ולהתחבר בינינו כולנו ברצון אחד הנקרא "בלב אחד" - זו בעצם מטרת החברה עליה כתב לנו רב"ש.

אני זוכר, שכאשר הגיעו תלמידים חדשים, חברים חדשים, אחרי שעשיתי כמה הרצאות בכל מיני מקומות בתל אביב, הזמנתי אותם לאסיפה שהתקיימה בבניין הישן, ושאלתי את הרב"ש על מה יש לי לדבר איתם כי הייתי בעצמי מתחיל. זה היה בשעה שטיילנו בגן, אז הרב ביקש ממני משהו לכתוב עליו ונתתי לו נייר אלומיניום מקופסת סיגריות והוא כתב עליה.

הוא כתב אז את המאמר הראשון, "אנחנו נתאספנו כאן כדי לתת יסוד לבניין החברה", וכך התחלנו. אומנם מאז עברו שלושים וארבעים שנה, אבל העניין נשאר אותו עניין, ואומנם היום הרבה אנשים כבר שומעים, אבל התהליך ושיטת התיקון היא אותה השיטה כפי שכתבו לנו על זה אפילו המקובלים העתיקים מלפני אלפי שנים. לכן נשמע שוב מה הוא כתב.

קריין: נקרא שוב את "מטרת החברה – ב'".

”היות שהאדם נברא עם כלי, שנקרא "אהבה עצמית", ובמקום שאדם אינו רואה, שמפעולה תצא משהו לתועלת עצמו, אין לו חומרי דלק ליגיעה לעשות תנועה קלה.

ובלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה.

והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם.

לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה.

ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם.

וכמו כן בעת ההתאספות, צריכים להיות רציניים, בכדי לא לצאת מהכוונה, שעל הכוונה זו נתאספו. ומטעם הצנע לכת, שזה ענין גדול מאוד, היו רגילים להראות מבחוץ, שהוא לא רציני. אבל באמת בתוך ליבם היה אש בוערת.

אבל לאנשים קטנים, על כל פנים בעת האסיפה, צריכים להיזהר, לא להמשיך אחרי דיבורים ומעשים, שלא מביאים את המטרה, שהתאספו, שהוא, שעל ידי זה צריכים להגיע לדביקות ה'. וענין דביקות עיין בספר "מתן תורה" (דף קס"ח, דברי המתחיל "ובאמת").

רק בזמן שנמצאים לא עם החברים, אז יותר טוב שלא להראות לחוץ את הכוונה שיש בליבם, ולהיות בחיצוניות כמו כולם, שזה סוד "והצנע לכת עם ה' אלקיך". הגם שיש על זה פירושים יותר גבוהים, אבל הפירוש הפשוט הוא גם כן ענין גדול.

לכן כדאי, שבין החברים, שמתחברים, תהיה להם השתוות אחד עם השני, בכדי שיוכל להיבטל אחד לפני השני. ובהחברה צריכה להיות שמירה יתרה, שלא יכנס בתוכם ענין של קלות ראש, משום שקלות ראש הורס את הכל. אבל כנ"ל, זה צריך להיות ענין פנימי.

אבל בזמן שנמצא מי שהוא, אם הוא אינו מחברה זו, צריכים לא להראות שום רצינות, אלא להשתוות מבחוץ עם אדם שבא עכשיו. היינו, שלא לדבר מדברים רציניים, אלא מדברים שמתאימים לאדם שבא עכשיו. שהוא נקרא "אורח בלתי קרוא"."

זאת אומרת שאנחנו צריכים להתייחס לכל אחד שנמצא כאן כאל חבר, קרוב, קרוא, שנמצא איתנו בלב אחד, להשתדל ממש לקבל את כולם ברצון אחד בלב אחד בהשתוקקות לבורא, וכך להמשיך עם כולנו יחד, ומי שלא מבין את זה אז צריך להסביר לו. ובסופו של דבר אנחנו צריכים לדאוג שאף אחד כאן לא יהיה אדיש למטרה שלנו להתחבר ולגלות את הבורא בחיבור בינינו.

שאלה: נמצאים כאן בבית שלנו חברים מכל העולם, ורציתי לשאול מה הבורא רוצה מאיתנו, מבני ברוך?

הבורא רוצה שאנחנו נהיה מרכז החיבור, שהוא יוכל להתלבש בחיבור הזה, להתגלות, ודרכנו לאט לאט כלפי כל האנושות, בהדרגה. זה מה שהבורא רוצה מאיתנו, שנהיה מקור של התגלות הבורא לכל האנושות.

שאלה: איך אני יכול לחבק את כולם בכנס הזה ולהכניס את כולם לליבי?

אני רוצה להרגיש את ליבי שהוא מוכן לקלוט את כל הלבבות שנמצאים כאן, ושכולנו משתוקקים לבורא, ובסופו של דבר אנחנו נגיע לחיבור בינינו ולבניית המקום שנקרא "שכינה", שם הבורא יכול להתגלות לנו. לזה אנחנו בעצם מגיעים, לזה למעשה נועד הכנס, כדי לגלות את הקשר הזה בינינו שבו יתגלה הבורא. מי שיעשה מאמץ בגילוי הבורא אני בטוח שהוא יוכל להרגיש איך הבורא נכנס ומתגלה בקשר הנכון בינינו.

שאלה: האם עלי לנסות לשנות את הרצון האגואיסטי שלי קצת ולאט? או עדיף שאני פשוט אתעלם מהרצון שלי ואתמקד ברצון של החברות שלי?

אני לא רואה בזה כל הבדל. או שאת מקבלת את רצונות החברים ונכללת מהם, או שאת נכנסת לתוך הרצון שלהם ומתחברת אליהם. בסופו של דבר הרצון צריך להיות אחד, לגלות את הבורא בתוך הרצון המשותף שלנו ושיתגלה בתוך הלב, לכולנו.

שאלה: כשאני נותנת דוגמה טובה לחברה שלי יש סכנה שאראה את עצמי יותר "גבוהה" ממנה. איך להתגבר על זה?

זה נכון, אבל יחד עם זאת את חייבת לראות את עצמך יותר 'נמוכה''. במידה שאת מתעלה יותר מעל החברות את צריכה יחד עם זה להרגיש את עצמך יותר נמוכה מהן. כמו אימא כלפי הילדים שמצד אחד היא עושה הכול בשבילם והיא מבינה והיא יודעת ומטפלת בהם וחזקה וחכמה פי כמה מהם. לעומת זאת מכך שהיא כזאת, כשהיא מטפלת בהם, היא עושה עצמה 'נמוכה' מהם, כי מה שחשוב לה זה מה שהם רוצים.

לכן כשאנחנו רוצות להתחבר עם החברות, אנחנו מקבלות את הרצון שלהן ורוצות לעזור להן לממש אותו וזה מה שמעלה ולא מוריד אותנו.

שאלה: מה ההבדל בין לב רגיש ללב פגיע, שאפשר לפגוע בו בתוך העשירייה?

לב רגיש זה לב חזק, שמצד אחד הוא יודע לשמור על עצמו, ולעומת זאת הוא פתוח לחברים, להרגשה שלהם. גם לב חלש נכלל מאחרים, מתכופף כלפיהם ועובד יחד איתם יחד, אבל כנמוך. לב שעובד לאדם חזק, צריך להיות לב עצמאי, שהאדם מחליט שהוא הולך קדימה עד שמגיע לדבקות בבורא וזה יכול להיות רק בקשר עם החברים, אבל הוא גם מוכן מאוד להתכלל עם כל בעיה שיש לחבר, לכל חבר, כדי לעזור לו להתכלל עימו, וכך להמשיך.

שאלה: הלב שלי נקרע לגזרים כשאני מנסה לפתוח אותו, כשאני נתקלת בקיר של הביקורת והאגו, וכשאני מרגישה את הלבבות של החברים שנמצאים כאן אני חווה בושה עמוקה. ונראה לי שכשאני אפתח את הלב כולם יראו מה יש בפנים ואני מתביישת בלב.

ומה למשל יש שם?

שאלה: ביקורת, כל מיני שטויות.

ומה כל כך נורא בזה? אז מה? בדרך כלל עונים על זה "לך לאומן שעשני". לך לבורא שיצר את הלב שלי כזה, תתלונני כלפיו. בחיים, כשאדם מגלה את הלב הרע שלו הוא לא צריך להתבייש, לא צריך להסתתר, הוא צריך להשתדל להתעלות ולבקש מהבורא לתקן. כעיקרון, לתקן מה שהבורא עשה.

אני חושב שיש לנו זכות מלאה לפנות לבורא, לדרוש ממנו שיתקן אותנו, שיתקן את הלבבות שלנו. לכן נאמר, "לך לאומן שעשני", כלומר לך למי שעשה אותי כזה. ולכן כל חכמת הקבלה בנויה על זה שאנחנו נתחבר בבקשה לבורא, בדרישה לבורא שהוא יתקן אותנו. הבורא מלכתחילה אומר, "בראתי יצר הרע", ו"בראתי תורה תבלין". מה זה נקרא תורה לתיקון? זה האור העליון שאנחנו יכולים למשוך, שיתקן אותנו. רק הוא יכול. המשימה שלנו היא לגלות את חוסר התיקון, את הרע שלנו ולבקש את הבורא שיעשה את זה. הוא רק ממתין לזה בכוונה שאנחנו נבקש, נתחנן אליו, כי במקרה כזה אנחנו מתקרבים אליו.

תלמידה: אני רוצה מהמקום הזה לבקש מהבורא שיעזור לנו ויתקן את זה, שיראה את הלבבות הרועדים שלנו ויעזור לנו לפתוח אותם אחד כלפי השני ולהיות כלב אחד.

העניין הוא שכל אחד יכול לבקש מהבורא, הוא שומע כל אחד, אבל לדחוף אותו לפעולה אנחנו חייבים רק מתוך הקבוצה. יש כאן אלפי אנשים ולכן כשאתם שואלים, מדברים, אתם מתקשרים איתם ובזה כבר מתאחדים בלבבות. בחיים הרגילים אנחנו פועלים בעשירייה, ואם העשירייה מחוברת אז היא יכולה להשפיע על הבורא כך שהוא ישנה אותם.

שאלה: כשמבינים את הרצון של החבר אנחנו הולכים לקראתו, ומתחברים אליו עד שאנחנו מקבלים את אהבת החברים בתוך ים של אהבה, ואז כביכול אני משחרר. האם קיים שוויון בעבודה?

שוויון בין מה למה?

שאלה: האם יש ללכת לקראת החברים בצורה מודעת, או במקום זה להתבטל ולקבל את כל האהבה מהם? האם זה אותו דבר?

זה נעשה על ידי הלימוד שלנו, על ידי קריאת המאמרים, במיוחד את מאמרי רב"ש על החברה, על החיבור. וכשאנחנו קוראים אנחנו מושכים בזה את המאור המחזיר למוטב, הוא מחבר בינינו, מסדר אותנו וכבר מושך אלינו אור שמגיע מהבורא. לכן כל עבודה בעשירייה היא זו שעושה לנו את זה.

שאלה: המקובלים מלמדים שהבורא הוא טוב ומיטיב, אבל אנחנו רואים את הרע שמתגלה בעולם הזה. איך אפשר להתייחס לרע שאנחנו רואים בעולם? נגיד מלחמה, כל מיני אנשים משוגעים. איך אנחנו כמקובלים יכולים לראות את התגלות הטוב והמיטיב בעולם הזה?

אני מבין אותך. אנחנו בינתיים לא יכולים להבין את זה. בשביל זה צריך להתעלות קצת מעל העולם שלנו, ואז אנחנו נראה בפרספקטיבה מתחילת הבריאה ועד סופה מה האנושות צריכה לעבור. ורק אז באותה מידה נוכל להצדיק את הבורא. אחרת, בעיניים שלנו, בתכונות שלנו, כמובן שאין שום דבר נורא יותר מאשר הבורא, כך שכל מה שקורה בעולם נובע ממנו.

לכן כל הרע בעולם וכל מה שבכלל קורה זה התגלות ההשגחה שלו. ואנחנו צריכים לראות את עצמנו כנבחרים כדי לשנות את ההשגחה הזו מהשגחה רעה להשגחה טובה. לכן כתוב "בראתי יצר הרע", בראתי תורה לשם תיקונו. "תורה" זה האור העליון שאנחנו צריכים למשוך. במידת המשכת האור הזה נתחיל להרגיש איך העולם שלנו הופך לטוב. כל זה כעיקרון מוטל עלינו. אז ננסה לעשות את זה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להחזיק רצינות, מה זה קלות הדעת בעבודה, קלות ראש?

כל רגע שאנחנו לא מקבלים ברצינות את מטרת הבריאה, להתכלל בה, לדחוף אותה קדימה, לפרסם אותה, באותו הרגע אנחנו נמצאים בקלות ראש.

שאלה: במאמר כתוב שכדי להתחבר צריך להיות שווים.

שווים, אנחנו צריכים להיות שווים?

תלמיד: כן. כתוב שבין חברים שמתחברים צריך שיהיה שוויון אחד כלפי השני.

אבל זה לא תלוי בזה שאנחנו באמת שווים, זה תלוי איך אנחנו מקבלים אחד את השני. אף פעם לא יהיה בינינו שום שוויון. כל אחד מאיתנו הוא אדם שונה, גוף שונה, מערכת עצבים שונה, מוח, רגש. שוויון יכול להיות רק כשאנחנו עושים מעצמנו - שווים.

תלמיד: עכשיו יש כנס, אנחנו שונים ושואלים שאלות שונות. אתה מאוד רוצה להתכלל בכל אחד ועם זאת להתבטל בפניו וכך להרגיש שוויון. על מה לשים לב כדי להרגיש את השוויון הזה?

בינינו - לכולנו יש אותו הטבע, אותה מטרה וכלפי זה אנחנו שווים. ככל שאנחנו מתקדמים אנחנו הופכים להיות יותר שונים ויותר שווים. האגואיזם בכל אחד מתפתח עוד ועוד, ולכן כביכול לפי האגו אנחנו מתרחקים זה מזה, אבל כל אחד מאיתנו משתוקק לאותה מטרה, ולכן אנחנו מתקרבים ובסופו של דבר הופכים כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: אני אסיר תודה לך ולחברים שיצרו את המקום המיוחד והחד פעמי הזה בעולם, שהבורא יברך את כולנו. מתחילת הכנס הזה הבחנתי ברצינות גדולה ושתיקה עמוקה. איזה תפקיד ממלאים השתיקה והשקט בינינו כדי לאפשר לכולנו להתחבר ולגלות את הבורא?

כשאנחנו בשתיקה ושקט אנחנו רוצים לשמוע את הלב של החברים, רוצים להתקשר בלבבות שייכנסו זה לתוך זה, יתכללו זה בזה. אם היה לנו מכשיר לבדוק את הלבבות שלנו היינו מרגישים משיעור לשיעור, מיום ליום איך הלבבות שלנו נעשו מורכבים, ובמורכבות שלהם אנחנו מתקרבים לגילוי הבורא בלב אחד.

תלמיד: כמה זה חשוב בדרך הזו גם לשתוק?

כן ולא. אני צריך לתת לכולם להביע את עצמם. אני רוצה גם להעביר להם את הרגשות שלי, וכך יוצא שהכנס שלנו מורכב מכל מיני פעולות של שירה, שתיקה, מאמרים, שאלות-תשובות ובפנים הכול מתערבב ומביא אותנו בסופו של דבר למטרה.

שאלה: אתה בדרך הזו המון שנים. יש רצון לשאול מה היא מטרת החיים שלנו, ואנחנו באמת רצים אחרי הרצון הזה. איך מה שאנחנו עושים פה - משפיע על כל העולם?

אנחנו רוצים להתחבר ברצון שלנו האגואיסטי, בכל אחד ואחד, לרצונות אחרים וכך להגיע לרצון אחד גדול שבו אנחנו נרגיש את מטרת החיים, מטרת הבריאה, את הבורא שמחזיק אותנו ומחזק אותנו כגוף אחד. זו בעצם העבודה שלנו, אין יותר מזה. אנחנו לומדים מכל מיני ספרים חכמים שהמקובלים קנו ותקנו ואספו במשך עשרות דורות. אבל באמת החשוב זה רק להיות יותר קרובים זה אל זה. כי מה שאנחנו מקבלים מרוחניות - נכנס בינינו. אם אנחנו בונים חיבורים בינינו אז שם נכנס האור העליון והוא נמצא שם, נשאר שם וממנו אנחנו מתחילים כבר לראות, להרגיש את תכלית הבריאה, תכנית הבריאה, מהות הבריאה.

שאלה: אני בוכה כבר מאתמול, העיניים שלי כבר נעצמות מרוב דמעות.

מה הבעיה?

תלמידה: אתמול הרגשתי עד כמה הבורא אוהב אותנו, ולא משנה מי אתה, מאיזה דת, האם אתה רשע או צדיק, והבנתי שאני לא אוכל לתת לו שום דבר.

אני חושב שאת צריכה להירגע, פשוט נכללת ברגש הכללי, ולכן את כל כך מרוגשת. אז נירגע, ולזמן מה נתחיל לחשוב עם הראש, ולא דרך הלב ואחר כך זה יתאזן. מה שאלתך?

תלמידה: איך לחיות עם הרגש הזה הלאה, מה עלי לעשות?

אנחנו חייבים לאזן את כל הרגשות שלנו עם השכל, נתנו לנו מוח ולב, ואנחנו חייבים לחבר ולאזן ביניהם. כל מה שמרגשים בלב צריך לעבור דרך המוח. ומה שאנחנו רוצים להכיר במוח, צריך לעבור דרך הלב וכך הכול יסתדר, יירגע, ויתאזן.

תלמידה: אתמול גיליתי שהטבע שלי לא מסוגל לעשות את זה.

זה טוב מאוד, ובאמת נכון. כרגע הטבע שלך לא מסוגל לעשות כלום, אבל כפועל יוצא מהעבודה והלימוד בקבוצה, את תראי שאת מקבלת מהחברים שלך תכונות שונות לחלוטין ותצליחי לאזן את עצמך, ולנוע ממדרגה למדרגה.

קריין: "עיקר העבודה היא בלב", קטעי מקור. הקטע הראשון.

"עיקר העבודה היא בלב, כלומר, שהאדם צריך להגיע לדרגה אהבת ה', כמו שכתוב "ואהבת ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך", וכל המעשים שאנו עוסקים בתורה ומצות הם לתקן את הלב, וזהו כמו שכתוב (בהקדמה לפנים מסבירות, אות י') וזה לשונו "ובא וראה, הר"א [הרבי אברהם] אִבּן עזרא ז"ל "ודע, כי כל המצות הכתובות בתורה, או המקובלות שתקנו האבות, הכל הם לתקן הלב, כי כל הלבבות דורש ה'"."

(הרב"ש. מאמר 31 "מהו שאין הברכה מצויה בדבר שבמנין, בעבודה" 1990)

שאלה: אם אני רואה בחברה שלי משהו רע, לא אומרת כלום, ורק עובדת בתוכי, בעבודה פנימית. האם זה פותח את הלב או שאני סוגרת את הלב?

בינתיים לא זה ולא זה. את צריכה לעשות כל מיני פעולות שעל ידן תתקרבי לחברה, עד שתגיעי לכך שאת אוהבת אותה.

תלמידה: אז מה זה בעצם אומר לפתוח את הלב פה בינינו עכשיו?

לפתוח את הלב זה שאני לא מתביישת מהחברות, והן לא מתביישות ממני, בינתיים זה בעשירייה, וכך בעשירייה הלבבות שלנו נעשים פתוחים זה אל זה.

שאלה: איך לעצום את העיניים ולהתקרב במילימטר אחד בינינו ולבורא, ולצלול לתוך האוקיינוס של החבר?

צריכים לעבוד יחד בעשירייה, להשתדל לעבור כמה וכמה הפרעות, שעל ידן נלמד איך להיות יותר קרובים זה אל זה. וכשיהיו לנו מספיק, גם הפרעות, וגם התגברויות על ההפרעות, זה יהיה כעביות ורכות, ואז בין שני המצבים נתחיל את גילוי הבורא, וכך נתקדם לאמת. זה לא מגיע מהר, אבל אם נעבוד על זה, הבורא יסדר אותנו.

תלמיד: אני פה בכנס סוכות, ואני מרגיש את הקשר של אהבה בינינו. אפילו אני מתחבר עם החברים, אבל מצד שני אני מרגיש רחוק. וכמה זה לוקח בין שני הצדדים האלו שאני מתקרב ומתרחק, אני חם וקר?

אנחנו עדיין לא יכולים למדוד מרחקים, יותר רחוק או יותר קרוב. אין לנו כלים לזה. אבל עוד מעט יתאפשר לנו להרגיש יותר קרובים, יותר רחוקים, בכמה ועל ידי איזה פעולות נוכל לדלג מעל המרחק.

שאלה: כתוב "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך". מה זה "נפשך"?

נפש האדם זו רוח החיים שבו, שמחזיקה אותו בדרגת אדם. זה הכוח הרוחני שאנחנו צריכים לפתח. נטפל בזה.

תלמיד: כתוב "לטהר את הנפש". הכוונה היא את הנפש שלי או של האחרים?

את שלי.

תלמיד: והנפש של החבר היא אותה נפש?

לא. לכל אחד יש נפש משלו, ואנחנו יכולים על ידי פעולות קיצוניות לתת דוגמה, ולעזור לחברים לתקן את הנפש שלהם, של כל אחד.

שאלה: בוקר טוב לכל אלה שהגיעו מכל העולם, נעמתם לנו, וריגשתם אותנו, ברוכים הבאים. עליכם נאמר, "שסוף כל סוף התקבצו קומץ אנשים להיות בצוותא במקום אחד תחת מנהיג אחד, וברוח גבורה למעלה מגבול האנושי הם עומדים איתן נגד כל הקמים עליהם, ובטח שהם אנשים אמיצי לב בעלי רוח תקיפה, והחלטתם עזה כנחושה לבלי לזוז אף פסיעה אחת אחורנית, והם לוחמים ממדרגה ראשונה, שהולכים במלחמת היצר עד טיפת דמם האחרונה, וכל מגמתם היא אך ורק לנצח את המלחמה למען כבוד שמו יתברך." כל הכבוד לכם שבאתם. אנחנו מאחלים לכם את הטוב ביותר.

איך אני מחבר את כל הלבבות האלה ללב אחד ומכניס אותם לתוך הלב שלי? אפילו את הלבבות של כל האנושות?

תפתח את הלב, וכולנו ניכנס.

תלמיד: הוא כל הזמן פתוח בשביל כולם. תודה רבה לכם.

תודה. זה חבר וותיק שלנו, הוא כבר הרבה שנים אתנו יחד. נקווה מאוד שכל האחים הערבים שלנו יבואו כמוהו, וכולנו נתחבר יחד.

שאלה: איך ללמוד לא לבכות מרוב ההתרגשות מהחיבור אלא להיות חזקות יותר, חכמות יותר, ושלמות יותר כמו הבורא? הבורא בוכה על חוסר השלימות שלנו, ואנחנו בוכות על שמחת החיבור. האם כך צריך להיות?

הכול מתקדם נכון ועל פי חוקי הטבע. תמשיכו כמו שאתן.

שאלה: אם יש הרגשה שאני בסך הכול נקודה שחורה שאין בה שום לובן, איך לקבל את זה, ולא לרצות להיפטר מהמצב הזה?

להפך, כל אחד מאתנו הוא נקודה שחורה, זה המצב האגואיסטי הבראשיתי שלנו. ואנחנו צריכים להפוך את עצמנו לנקודה לבנה על רקע העולם השחור, ולאחר מכן יצטרפו אלינו עוד ועוד נקודות לבנות, והעולם יהפוך למואר, ונאור.

תלמידה: איך לחבר את זה עם החברות והחברים?

דרך העשיריות. זה מה שאנחנו עושים אתכם.

תלמידה: אני רוצה להודות לעשירייה שלי שהתפללה עבורי, ושלחה אותי לכנס הזה. העשירייה הגדולה שלי, אני אוהבת אתכן.

עשירייה טובה.

שאלה: נאמר כאן שהבורא רוצה בכל הלבבות. מה זה אומר?

הבורא רוצה את כל הנשמות שיתחברו יחד לנשמה אחת שנקראת "אדם". הוא נקרא "אדם" כי הוא דומה לבורא. למצב כזה כולנו צריכים להגיע. זו מטרת, מהות וסיבת כל הקיום שלנו על פני האדמה.

שאלה: אני רוצה להודות לכל החברים שעזרו לי להגיע לכנס הזה. בתחילת השיעור שמעתי שאמרת ש"אני בלבבות שלכם ואתם בלבבות שלי". איך בצורה קונקרטית אפשר להיכנס בלב של חברה? האם זה שאנחנו חושבים מאוד חזק עליה או מספיק לרצות פשוט? ואיך לממש את זה עם כל החברות ביחד באותו זמן?

כאן ברור לנו מה לעשות. אנחנו צריכים בכל זאת לחפש עשירייה. עד כמה שהיא תהיה יותר קרובה, גם לפי המיקום שלה על פני כדור הארץ. אם אין, אז עשירייה וירטואלית. יש כאלה הרבה אצלנו, אלפים שמתחברים בצורה כזאת. וכך אנחנו מתקדמים.

ברוחניות המקום, המרחק הוא לא הקובע. רק הרגש שבלב. ולכן אנחנו צריכים יותר ויותר לחפש חברים וחברות שיהיו יותר קרובים אלינו ולהיות "כאיש אחד בלב אחד", בכוונה אחת. ממש בלב אחד. וזה מה שיעלה אותנו עד החיבור שבו אנחנו נגלה את הבורא.

שאלה: אנחנו תמיד אומרים שאנחנו צריכים להתקשר, לפתוח את הלב, ובחיבור בינינו, איך אנחנו יכולים גם לחבר את המוחות שלנו?

המוח שלנו הוא יתחבר כתוצאה מהרגש שלנו, העיקר זה לחבר את הלבבות, והמוח לא חשוב, הוא ילך אחרי הלב, אז אין לנו מה לדאוג למוח.

תלמידה: אבל השֶכל יוצא ממה שהלב מתרגם כרגש, כידע.

אין לנו ברירה, אלא רק לחבר את הלבבות ושכל לב ולב ירגיש שהוא נמשך אחרי הלבבות של החברים, ובהתאם לזה גם הראש שלנו ילך ויעכל את זה. ככול שאנחנו נרצה דרך הראש לתקן את עצמנו, אנחנו לא נצליח, אלא רק דרך הלב. כך זה עובד.

שאלה: אני רוצה לראות את הנשמה של כל חבר מעבר למבנה הפסיכולוגי, גופני, איך אני יכול לראות את הנשמה של החבר, כשאני מסתכל על כל אחד מהחברים שנמצא כאן, איך אני יכול לראות את הנשמה שלו, להרגיש את החברים יותר?

כשתתחיל להתחבר עימו יותר עמוק, תתחיל להרגיש איפה אתם יותר קרובים, יותר רחוקים וכך תבין בין הנשמה שלו לנשמה שלך ותכיר את הנשמה שלו. כתוצאה מהחיבור.

שאלה: כדי לאהוב את הבורא אני חייבת לאהוב את החברות שלי, ובשביל זה אני חייבת לבטל את עצמי, מה ההבדל בין ביטול עצמי וכשאני מצמצמת את עצמי?

זה אותו דבר. לצמצם את הרצון זה בדרך לפתוח אותו לאחרים, זה מה שאנחנו צריכים. מצד אחד לצמצם רצונות שלנו אישיים, האגואיסטים ומצד שני לפתוח רצון כלפי הזולת, ואז בצורה כזאת אנחנו נתחיל להרגיש את הבורא.

שאלה: אמרת את המילים "לב מורכב", האם זה אומר שנרגיש יותר ירידות ועליות?

כן.

שאלה: העשירייה שלנו רוצה לבטא את הרגש.

אבל לא כל העשירייה.

תלמידה: אני לא יודעת אם זה היה חלום, שאלת אותי איך קוראים לי, ואמרתי 56, ושאלת, אבל איך קוראים לך, אמרתי אני לא זוכרת ואני לא רוצה לזכור, כי אני לא מאמינה בזה. מעומק הלב שלנו אנחנו רוצות לנצל את ההזדמנות המיוחדת הזאת ואת המקום המיוחד הזה ולשלוח תודה לבורא. אנחנו מודים לך יקר שלנו על האפשרות להרגיש אותך וכל אחד, להרגיש את גדלותך על כך שיצרת אותי מחדש דרך הקשר עם המורה, עם המקורות ועם העשירייה.

על האפשרות להרגיש עולם אחר דרך עיניים אחרות, על כך שהסגולה קיימת, והנס הופך לתפיסה רגילה, אמיתית של המציאות החדשה, על כך שההשפעה היא הדבר האמיתי ביותר, העילוי האמיתי ביותר, על ההרגשה להיות חלק מהעבודה שלך דרך האיחוד בינינו, על המזרון הרך ביותר והשינה הרגועה ביותר בחיבוק החם שלך בבית שלנו. מורה יקר אתה אלוף.

שאלה: הבורא יכול לקבל כל צורה, כמו שאמרת אתמול, כמו דבק בינינו, והצמיגיות של הדבק הזה והרצינות של הכוונה שלנו כלפי הבורא, מה אנחנו יכולים לחזק את הדביקיות הזאת בינינו כאן ועכשיו כדי לשרת את הבורא בלב אחד גדול, בשמחה ובכבוד?

להידבק זו לזו ברגשות, במחשבות, בפעולות, זה הכול.

תלמידה: על ידי תפילה בכל רגע, בקשה, צעקה, להתחנן בפניו, אם כולנו נעשה יחד זה יהיה דבק חזק בינינו.

כן, כך צריך להיות בינינו.

שאלה: מהחלק הנשי של הקבוצה שהתאספו עכשיו בכנס מראה, איך אפשר להבין שהרצון האגואיסטי שלי הצטמצם, איך אפשר לראות את זה?

אני לא חושב שאתם יכולים להבין את זה ממש ככה מיד, אתם תהיו פשוט מרוכזים יותר במטרת הבריאה, בקשר עם החברים ובקשר עם הבורא, כדי ששלושת הפרמטרים האלה יתחברו בשבילכם לנקודה אחת.

שאלה: האגו שלי כל כך גדול שאני יכולה להכניס את כל החברים לתוכי, או שכשאני מבטלת את עצמי אני נכללת בלבבות של כולם, איך זה עובד, כולם נכללים בתוכי ומנפחים את האגו שלי?

כן, יש לך אגו גדול והוא יהיה עוד יותר גדול.

תלמידה: כלומר יוצא שאני אכלול את כל מי שנמצא כאן באולם ויותר?

כן. וכך גם כתוב "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". כל הגדול מחברו האגואיזם שלו גדול עוד יותר.

תלמידה: וככה נכלול את כל האנשים בעולם?

וכך כוללים את כל העולם, עד שכל אחד לא ישיג את דרגת האדם.

שאלה: אנחנו רוצות לפתוח את הלב, כבר בייאוש, התפללנו, אנחנו רוצות להגביר עוד ועוד את החיסרון. מה חסר לנו רב כדי להאיץ את התהליך ולהשיג ולפתוח את הלב עכשיו?

רק לפתוח את הלב ולקבל את כל החברים בתוך הלב של כל אחד ואחד ולחבר את כול הלבבות יחד, לעשות כזה מאמץ פנימי בתוך הלב. ואז כשכולנו מתחברים, במידה שאנחנו מתקרבים אנחנו מתחילים להרגיש את הבורא שפועל בתוך ליבנו. ואז נתחיל יחד עם זה לגלות איך באמת בנויה כל המציאות, מה זה היקום והגלקסיות וכל הדברים, מה זה בכלל, זה משהו מאוד מוזר, זה נמצא רק בתוך הדמיון שלנו, ואז הדמיון ישתנה ואנחנו נתחיל להרגיש עולם חדש.

שאלה: אני פונה אליך מהעשירייה שלי, מהלב המשותף שלנו. כשהכנס רק התחיל, בעקבות כל שאלה ותשובה התמלאנו ברגש מיוחד. כולנו מפחדות שעד סוף הכנס ניקרע מבפנים. איך לחבק את כל העולם ולהעביר את אור הבורא מהכנס הזה? אנחנו רוצים להאיר, אנחנו לא רוצים להתפוצץ מבפנים.

לא צריך להתפוצץ, רק עכשיו עשינו שיפוץ וסיימנו אותו. צריך להאיר ולהאיר לכולם. צריך שאנשים יבינו שאנחנו יכולים לחיות בעולם נפלא, בקשר טוב בינינו, וכך נשיג את מטרת הבריאה.

בעוד זמן קצר נסיים את השיעור הזה ונעבור לפעולה הבאה. אני מאוד מרוצה מההתקרבות בין החברים, יש הבנה הדדית איפה ובשביל מה אנחנו נמצאים ונתקדם הלאה.

שאלה: אני חושב שבישיבת החברים אתמול הייתה נקודה שהגענו לפתיחת לבבות וחשבתי איך זה קרה. לפי דעתי קודם היו בינינו מחיצות, עשינו הכנה משותפת, פתחנו את הלבבות ובאותו רגע הלבבות הולחמו. איך אנחנו יכולים להגיע למצב כזה עם אדם שנראה פעם ראשונה בכנס הזה, האם זה אפשרי?

תלוי איך תשקיעו באדם הזה, איך תתקרבו אליו, תחבקו אותו. זה בכל זאת אפשרי.

שאלה: אני כל כך מאושר להיות כאן שוב עם כל החברים, אנחנו מעלים בעשירייה כל מיני ברורים כדי להבין יותר טוב ומשתפים את הלב בבירורים האלה. מה הוא החיבור הזה בין הלב לשכל, להבנה?

האמת היא שהכלי הרוחני נבנה מלמעלה על ידי השפעת האור העליון, האור העליון משפיע על החלקים ומקרב, מחבר אותם זה לזה. חלק נעשה בהתאם למה שהאדם מרגיש שקורה בו, וחלק מבלי שהאדם אפילו יודע, כי הוא שייך ליתר חלקי הכלי הגדול, הכללי. לכן בינתיים עלינו רק לבצע פעולות חיבור ככול שהן מזדמנות לנו ומתוכן נתחיל לאט לאט להרגיש מערכות יותר גדולות ומהן נבין איך הכול צריך לעבוד. בעתיד נקיים על כך הרצאה שלמה.

שאלה: אני בעשירייה ווירטואלית ומרגיש שאני לא מוצא מה שאני צריך כדי להתקדם. אני פועל בקמפוס, מתרגם וגם עושה מאמצים בהפצה, אבל אני לא רואה תוצאות, אני מרגיש שאני צריך קבוצה פיזית כדי להתקדם. אני לא מבין מה אני עושה לא נכון.

למה אתה חושב שאתה לא מספיק מתקדם?

תלמיד: אני מרגיש שאני תקוע כבר כמה חודשים. הלב פתוח לכולם אבל חסר לי משהו פיזי שהיה מוסיף לי.

יש לך עשירייה?

תלמיד: כן, יש לי עשירייה והחברים מעולים. אני לא יודע אם אני מסביר את עצמי נכון, אבל אני לא יכול לפתוח את הלב בתוך העשירייה שלי.

זו כבר שאלה אחרת. לפעמים קשה לאדם להיכנס לעשירייה. לפעמים כשהוא נכנס לעשירייה ורוצה להתקשר אליהם הם כאילו לא מוכנים לקבל אותו. יש כאלה מקרים. אחרי הכנס תכתוב לי ונראה.

שאלה: מה ההבדל בין לב פתוח ללב סגור?

לב פתוח יכול להרגיש את הזולת, ולב סגור מרגיש רק את עצמו.

תלמיד: אני יכול להכיר בזה שלחבר יש לב סגור?

זה לא פשוט לדבר על האחר. לדבר על עצמך זה אפשרי. אם אני מאוד רוצה להרגיש את החבר ולא יכול, לא מסוגל, מה אני אעשה? הלב שלי סגור. אם אני יכול לבכות כשרע לו ולשמוח כשטוב לו ממש בצורה ישירה, ליבי פתוח.

תלמיד: וכשהלב נפתח הוא נשאר פתוח או שבטבע שלו להיסגר שוב?

הוא נסגר ונפתח בהתאם לעבודת האדם, למאמצי האדם.

תלמידה: אני רוצה להודות לבורא על כך שאסף אותנו יחד, על כך שנתן לי אותך, נתן לי את העשירייה שדרכה הבורא גילה את עצמו, זאת ההודיה הגדולה שלי על כך שהוא טוב ומיטיב ואוהב ולא עוזב אותי ונתן לי להרגיש את הדאגה והאהבה ואת כל מה שהוא נותן. תודה רבה.

שאלה: אנחנו מברכים על הכנס. איך נבנה את המסך?

תתחברו ביניכם, כל הזמן תקשיבו למה שקורה כאן ולמה שמגיע אליכם מהבורא. ואז תגלו ביניכם את כל זה ותגדירו.

שאלה: התאספנו בכמות לא גדולה, אבל ההרגשה היא שהחברים השקיעו המון מאמצים כדי שכל העולם יתאסף, אנחנו מרגישים כאילו כל העולם באולם אחד. החברים עשו מאמצים רבים ועדיין היה מאוד קשה להתאסף, לא משנה כמה קילומטרים היה צריך לנסוע או לטוס, אבל כשהתאספנו התחלנו להרגיש כזו שמחה, כזו התעלות, ואפילו נדמה לי, איזו קלילות ומצב רוח טוב, יש רצון אפילו להתבדח, להרים לחברים את מצב הרוח. איך להחזיק את המצב שלא יהפוך לקלות ראש? איך לשמור על הריכוז ועל העומק ומה לעשות במצבים בהם יש רצון לא להתייחס ברצינות כמו תמיד? אתה מרגיש שהחברים נהנים ואתה נהנה, איך להשתמש בקלילות הזו, אולי זה מה שחסר לנו לפעמים ולא צריך להיות כל הזמן רציניים ועצובים, אולי דווקא היציאה מתוכנו דרך קלילות, שמחה ואושר?

תשתדלו לכוון את המצבים שלכם לבורא. לחבר אותם עם הבורא. להרגיש את הבורא בתוככם, בתוך הקשר ביניכם, ואז יהיה לכם ברור אם אתה מתקדמים ברצינות או לא כל כך. והעיקר זה לתקן את הלב, לפתוח אותו רחב יותר ויותר בפני כל החברים, שכולם ייכנסו לליבכם, כולם יוכלו למצוא בו מקום, כל העולמות, כל הבריאה, כולל הבורא. זה מה שאנחנו חייבים להבין, לתאר לעצמנו, למשוך אלינו, לגלות בנו ואז נצליח.

קריין: על מה להתמקד בהפסקה שתהיה עוד מעט כדי להרחיב יותר את הלב, מה היית עושה בשעת ההפסקה כדי להכניס את כולם לליבך?

אני לא יודע מה עוד לעשות. להתקרב זה לזה, לסובב את הלב כלפי האחרים. אם היינו כבר עכשיו מסוגלים להגיע ללב אחד ב-1%, היינו באחוז הזה מגלים את הבורא בתוכנו וכך היינו מתקדמים לגילוי הבורא. אחוז אחד, אבל בכל זאת משהו. אנחנו צריכים להשתוקק לזה ולהשתדל להגיע.

שאלה: תמיד שמעתי שכשאנחנו פותחים את הלב, גילוי הבורא קורה מהפרט אל הכלל. כלומר קודם אנחנו מרגישים חברה אחת, לאחר מכן את העשירייה ולאחר מכן את הכלי העולמי. האם יש דרך הפוכה, מהכלל אל הפרט, האם זה יכול לקרות?

כדי להרגיש ישר את הכול?

תלמידה: כדי להרגיש את כל העולם ואז להגיע אל הפרט.

לא. פשוט אין לך את הכלי הזה, אין לך את האפשרות הזאת.

(סוף השיעור)