שיעור בוקר 07.11.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 29.02.2020

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/2JllFnay?activeTab=downloads&mediaType=video

עבודה עם הפרעות

קריין: נושא השיעור שלנו "ממשיכים את הכנס בעלייה", אנחנו נקרא קטעים נבחרים מהמקורות.

האמת שלהמשיך את הכנס בעלייה זה לא רק כנס, כך כל יום צריכים להמשיך מחדש, יום יום. זה עוד יותר חשוב מאשר אחרי הכנס. כי אחרי הכנס אתה קיבלת התעוררות מהחברים, מהמון אנשים שבנו סביבך את האווירה, אבל הכנס זה כנס. נכון, אנחנו בנינו, עשינו התחלה חדשה. התחלנו לבנות כלי אמיתי של גמר התיקון, וזה באמת דבר גדול מאד, למעשה היסטורי רוחני לא רק גשמי. אבל העניין הוא עכשיו להמשיך אותו יום יום.

ולכן כשאדם קם בבוקר, דווקא אם הוא קם ללא התעוררות, הוא צריך לשמוח בזה. בעל הסולם, אני לא יודע, אבל כנראה [שהיה] עוד יותר גרוע מרב"ש. הרב"ש היה קם כמו מישהו שלא יודע איפה הוא נמצא, בכוח היה זז, היה הולך לשירותים, מתרחץ, רוחץ ידיים, פנים, מתיישב ליד השולחן, אני מגיש לו כוס קפה, הוא בקושי שותה קצת, ולאט לאט מתחילים לשמוע ממנו משהו. אני קורא, אני מדבר והוא מתאושש. ואחרי ההתאוששות הזאת, וזה יכול להיות גם הרבה זמן, מתחילים לראות איך מתחיל להתעורר בו האדם יותר ויותר, והעיניים [נפתחות], ובעצמו מתחיל לחיות, ורוח החיים חוזרת. וככה זה בכוח. ותמיד, יום יום.

כשאני הסתכלתי עליו, התפלאתי עד כמה שאדם יכול לקום כמו בהמה כזאת שמנותקת מהחיים, אפילו הגשמיים, ואחר כך, אחרי עשר דקות, רבע שעה, מתחיל לקבל רוח של חיים רוחניים. וככה זה יום יום. או כשהוא היה חולה והיינו בבית החולים שבועות לפעמים, או בבית או כשהיינו נוסעים, כמעט ולא היה בוקר שהוא היה קם באיזה מצב שהגוף זז והוא בעצמו מרגיש את עצמו מיוצב וטוב, לא, זה היה קשה מאד לקום.

לעומתו אני קמתי, [בצורה] נורמאלית, כמו אדם רגיל, קצת מצב רוח, יותר או פחות מיום ליום, אבל למדתי עליו הרבה, שבהחלט כשאדם הולך קדימה, כתוב "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים " שהימים יהיו כחדשים, שכל יום אתה תתחיל כמו מהמיטה, וכך תתעורר בכוח ותמשיך, תמשיך בכוח לעורר את עצמך, בשביל מה קמתי, למה קמתי, האם אני מתכונן לעשות נחת רוח לבורא, האם המחשבה שלי קודם כל עליו?

את זה רואים על אימא שיש לה תינוק לידה, היא ישנה ולידה התינוק בעריסה שלו, עד כמה היא שומעת אותו, עד כמה היא דואגת לו, עד כמה המחשבה הראשונה שלה, עליו. זה בא מצד הטבע. כי אחרת לא היינו ממשיכים את הדורות דור אחר דור.

וכאן גם אנחנו צריכים לקום מהשינה ולראות, מה היא המחשבה הראשונה שלי? האם אני חושב עליו לפני הכול, האם המחשבה הזאת מתעוררת בי על הבורא או עלי, על מה שאני צריך לעשות בחיים, על עוד משהו. לאט לאט אדם מגלה שכן חושב על הבורא, ויש לו יחס אליו, דאגה אליו, איך הוא חושב עליו, האם רוצה לעשות לו נחת רוח ובטח לא שכח, וחשב על זה בזמן השינה, אבל כשמתעורר כבר מתעורר לזה. או אפשר להגיד אחרת, שזה מה שיעיר אותו, לחשוב על לעשות נחת רוח לבורא, זה מה שיעיר אותו מהשינה.

וזה כבר סימן טוב. סימן שהמחשבות הן רוחניות, לא על העולם הזה, לא על עצמו, לא עליו, זאת אומרת לא על הרצון לקבל, אלא על הרצון להשפיע, והמחשבה הרוחנית כבר מתחילה למצוא בו את מקומה וכך להיכנס ולהתיישב בתוכו.

אז אנחנו נשתדל כולנו יחד מעכשיו והלאה עם כל החברים שלנו מכול העולם לאכוף את ההשכמה שלנו, איך אנחנו קמים ואיך אנחנו רוצים להמשיך את היום.

קריין: קטע מספר 26 מתוך איגרת י"ח של בעל הסולם.

"תכף בבוקר, בקומו משנתו יקדש הרגע הראשון בדביקותו ית', וישפוך לבו להשי"ת, שישמרהו כל הכ"ד שעות שבמעל"ע (מעת לעת), שלא יעבור במוחו דבר בטל, ולא ידומה לו זאת לנמנע, או למעלה מן הטבע, כי תמונת הטבע העושה המחיצה של ברזל וכו'. וראוי לאדם לבטל מחיצות הטבע המוחשות לו. אלא מתחילה יאמין שאין מחיצות הטבע מפסיק אליו ית' ח"ו, ואחר כך יתפלל בכל לבו, אפילו על דבר שהוא למעלה מרצון טבעו. והבן את זה תמיד, גם כן בכל שעה שיהיו עוברים ושבים עליו צורות שאינם של קדושה, ויופסק כרגע, תכף בזוכרו, יראה לשפוך לבבו, שמכאן ולהלאה, יציל אותו השי"ת מהפסק מדבקותו, בכל יכולתו, ולאט לאט יתרצה לבו לה', ויחשוק להדבק בו באמת. וחפץ ה' בידו יצליח."

(בעל הסולם, אגרת יח)

זה מאוד חשוב. מתוך זה אנחנו צריכים להבין שאם נחשוב בזמן שאנחנו נרדמים, עם אילו מחשבות אנחנו נרדמים בערב, אז יש לנו סיכוי יותר טוב לעבור לילה במחשבות טובות, בתת ההכרה, בשינה, ולקום גם עם המחשבה הזאת הנכונה מיד על הבורא, שזה יעיר אותנו.

שאלה: בדרך כלל, אם אתה קורא איזה קטע לפני שינה, אז לא תמיד אתה מתעורר בבוקר עם מחשבות על הבורא. איך להתעורר במצב כזה?

על זה צריכים לחשוב כל הזמן. אני, שקורא בערב איזה קטע, אני לאו דווקא חושב על זה כל הלילה, וקם בבוקר וממשיך באותו קטע, זה מצד אחד. מצד שני, זה ידוע שכן, שכך עושים הרבה אנשים, מה שנקרא שואלים "שאלת חלום", שאני רוצה לחשוב על משהו בזמן השינה, ואני רוצה לקבל פתרון מתוך שינה, אז אני צריך לחשוב על זה הרבה זמן, ובמיוחד לפני שאני הולך לישון. כי בזמן השינה אנחנו משתחררים מהרבה תמונות של העולם הזה, מהרבה הפרעות של העולם הזה, ולכן אנחנו יכולים פתאום למצוא פתרון להרבה בעיות, שאלות, שביום אנחנו לא סוגלים, כי ביום אנחנו נמצאים תחת השפעת כל מיני הפרעות שונות, אחרות. ולכן כך כדאי לעשות כאן.

זה ידוע שיש הרבה תשובות שאנחנו מקבלים בזמן השינה, או שכשקמים, הן באות. תתחילו לחשוב על זה. זאת פסיכולוגיה פשוטה, אין כאן שום דבר רוחני, אלא פשוט תמשיכו כך. אבל מאוד חשוב, אם אדם קם, לא חשוב אם יש לו מחשבה טובה על הבורא, על מטרת החיים וכן הלאה, או שהוא רוצה את זה או שלא רוצה את זה, זה לא חשוב, אלא ששייך לזה, אז, בצורה כזאת מתקדמים.

מה שחשוב לנו עכשיו, בכל זאת, את אותו כלי שהתחיל עכשיו להתברר, להתקיים, לגדול בינינו, שאנחנו לא נאבד אותו, אלא בכוח, בכוח נחזיק אותו כל הזמן. למה בכוח? כי כשהוא גדל, אז גדלים תמיד על ידי עביות, תמיד על ידי מחשבות זרות, תמיד על ידי הפרעות, תמיד. לכן אנחנו צריכים להבין שאם אין הפרעות, לא מתקדמים, ושמחים בהפרעות, שמחים במצבים שהם נגד רוחניות, וכך רוצים להתקדם.

לכן, להתרגל לזה שכל העבודה שלנו היא בלחץ, בכוח, נגד הרצון, וזה הסימן לכך שאנחנו מתקדמים. שמתעוררים כל פעם רצונות חדשים, מקולקלים, ואנחנו עוד ועוד מוסיפים מהקליפה לקדושה. וכל רגע שכאילו נראה לנו שעוד הפעם ועוד הפעם וכמה עוד אפשר, שאנחנו נדחים מהקדושה, לא, אנחנו מתגברים וכך פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול. עד שאנחנו רואים שכן, אנחנו כבר נמצאים באיזשהם כוחות מסוימים שמחזיקים אותנו בקדושה לעומת הקליפה.

אמנם יש תמיד, "וכל הגדול יצרו גדול ממנו"¹, והנפילות יותר גדולות בכל פעם ואז העליות יותר גדולות, אבל אני שמח באותם הניתוקים מהקדושה, מעל מנת להשפיע שיש לי, אני שמח בהם, כי אלה הסימנים של ההתקדמות. אלה סימנים שיש לי כוח, שיש לי יכולת, ולכן אני זכיתי לזה שמוסיפים לי עכשיו, מגלים לי עכשיו עוד חלק גדול מהכלי השבור כדי שאני אתקן אותו.

שאלה: יוצא שעל פי תוצאות סיכום הכנס, שאת המטרה לעשות לבורא נחת רוח בחיים היומיומיים שלנו, אנחנו מרחיבים בכך שאנחנו משתדלים לעשות מאמצים כמו באהבת חברים כך גם בהפצה, ואם מצליח משהו, זה מצוין, אבל יש גם הרבה שלא. ודווקא זהו אותו הכלי שאנחנו מרחיבים על מנת לתת לבורא נחת רוח, זה נכלל בתפילה. וזה כביכול המאמץ המרכזי להחזיק, וגם את הטוב וגם את הרע, הכול אנחנו מחברים אל הכלי המתרחב ולבורא.

נכון. גם כשאנחנו מצליחים להתגבר על הדחייה, על הירידה, וכאילו לעלות בעצמנו, וגם כשאנחנו לא מצליחים להתגבר על הירידה, אנחנו מיד פונים לבורא שיעזור לנו. זה לא צריך להיות חשוב לנו אם התגברנו ומשייכים את זה לבורא, או שלא התגברנו ודרך תפילה רוצים לשייך את זה לבורא, אלא אנחנו חייבים להיות גם בזה וגם בזה. ויותר נכון אם אנחנו מבקשים, כי בזה אנחנו עושים נחת רוח.

דווקא אם אנחנו מרגישים הכבדת הלב, לא רוצים לחשוב על הרוחניות ולא נראה לנו, וכך אנחנו מרגישים את עצמנו, אם אנחנו מפעילים תפילה לבורא שיעזור לנו לסדר את המחשבות, שיעזור לנו לסדר את הרצונות, שהם כולם יהיו מכוּוָנים לחיבור דרך עשירייה ואליו שממלא את העשירייה, זוהי בעצם העבודה שאנחנו צריכים לעשות. ואם גם בזה לא מצליחים ונופלים ויש כל מיני הפרעות, שאני לא יכול לרכז את הראש שלי והלב שלי אטום, זה עוד יותר טוב, זה סימן שהבורא רוצה שאני באמת אעבוד חזק על לפנות אליו ולאחוז בו עוד יותר.

לא דוחים אותנו אף פעם. לא עושים לנו באמת "הפרעות" כמו שאנחנו אומרים, אלה לא הפרעות. זה כדי שאנחנו יותר ויותר ניכנס במגע עם הבורא, מגע רב גוני, רק יותר חזק. כך אדם צריך לראות. אז בבקשה, צריכים להתרגל לזה ולהיות באמת בעלי עבודה.

קריין: אנחנו קוראים מקובץ "ממשיכים את הכנס בעלייה", קטעים נבחרים מהמקורות. קטע מספר 1, מתוך שמעתי כ"ו, "העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר".

"יש הרבה אנשים בעולם, שלא ניתן להם הכח לעבוד עבודת הקודש אפילו בתכלית הפשיטות, אפילו שלא בכוונה ושלא לשמה, אפילו שלא לשמה דשלא לשמה, אפילו הכנה דהכנה של התלבשות דקדושה - והוא כן זכה, שניתן לו רצון ומחשבה, שעל כל פנים יעבוד עבודת הקודש לפרקים, אפילו בתכלית הפשיטות שאפשר להיות - ואם הוא יכול להעריך את חשיבות שבדבר, ולפי חשיבות שהוא מחשיב את עבודת הקודש, בשיעור הזה הוא צריך לתת שבח והודיה על זה. כי זה אמת, היינו שאין אנחנו מסוגלים להעריך את חשיבות, מה שיכולים לפעמים לקיים מצות ה' אפילו בלי שום כוונה. ואז הוא בא לידי הרגש רוממות ושמחת הלב. וע"י השבח והודיה שנותן על זה, מתרחב ההרגשות ומתפעל מכל נקודה ונקודה של עבודת הקודש, ומכיר את העבדות של מי הוא עובד. ועל ידי זה הוא עולה מעלה מעלה. וזה סוד מה שכתוב "מודה אני לפניך על החסד שעשית עמדי", היינו על העבר. ועל ידי זה תיכף הוא יכול לומר בבטיחות והוא אומר "ועל אשר אתה עתיד לעשות עמדי"."

(בעל הסולם, שמעתי כו. העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר).

בואו נדבר בינינו, איך בכל זאת אנחנו צריכים לחפש, באיזו צורה בכל רגע לחדש קשר בינינו וממנו פנייה לבורא.

בדרך כלל מקובלים לא מדברים על העשירייה, כי זה ברור להם שזה רק מתוך קשר בין בני אדם, כי כל התורה מתקיימת אך ורק כדי ליצור קשר, כלי. אף אחד מאיתנו הוא לא כלי. הרצון שבכול אחד ואחד זה רק נקודה אחת, וחייבות להיות הרבה נקודות כדי שזה יהפוך להיות לרצון מורכב שדורש תיקון בקשר בין רצונות בדידים. ואז הרצון הזה האינטגרלי שנעשה, שיעבוד כגוף שקשור מהרבה רצונות, באהבה, בערבות, ואז יהיה דומה לבורא. ואז יכול לבקש להיות אדם, דומה לבורא, דבקות בבורא, שהבורא יתגלה בו, בקשר בין שני סוגי הכוחות. כוח הדוחה, זה האגו שנמצא בפנים, בין הרצונות השונים, בין בני אדם שונים, אם מדברים על בני אדם, למרות שאנחנו בחכמת הקבלה כבר לאט לאט מתחילים לדבר על רצונות ולא על בני אדם, כי הגופים שלנו לא נמצאים ברוחניות, לא בעד ולא נגד. כך אנחנו מתקדמים.

אנחנו צריכים להתפלל, כל אחד בעד העשירייה, שתתווסף, שתתקיים. ומרצונות זרים, מנוגדים, וכל פעם יותר ויותר מנוגדים, אנחנו בכל פעם נבנה כלי מכל השבירות הללו, מכל השברים, כלי יותר חזק דווקא. וכך נגיע למצב שהבורא ישרה בינינו, שיתגלה בינינו, שהשכינה, היינו המקום להתגלות הבורא, תתחיל להיראות כמקום האור העליון, כוח השפעה וכוח אהבה שישרה בינינו. ומידות ההשפעה והאהבה זה העולם הרוחני, זה הכלי הרוחני, זה הופעת גילוי הבורא לנבראים.

סדנה

בואו נדבר על איך אנחנו צריכים גם לקום מהמיטה, וגם כל רגע ורגע עוד יותר להתעורר, שכל רגע "ויהיו בעיניך כחדשים", וכך נבנה בלי הפסקה כל רגע ורגע כלי יותר ויותר חזק בינינו, והבורא יתגלה וישמח מאיתנו.

*

איך על ידי התעוררויות כאלה שנעשה, אנחנו נקבע את ההתקדמות שלנו, את קצב ההתקדמות שלנו, צורת ההתקדמות שלנו, מה שנקרא "נצחוני בני"? האור העליון הוא קבוע, כוונתו רק לתקן מה שאנחנו מעלים אליו, והכול תלוי בנו. לכן עד כמה שאנחנו מעוררים זה את זה, עד כמה שאנחנו לא נרדמים, אלא בכל רגע ורגע רוצים להעלות עוד ועוד דרישות, רצונות, כך אנחנו נתקדם. גם אם אנחנו חושבים נכון, לא נכון, העיקר שזה לאותו כיוון, לכיוון הבורא. אז במידה שאנחנו דואגים לקצב עליית המ"ן שלנו, במידה הזאת אנחנו נתקדם.

אנחנו כולנו קשורים זה לזה סביב כדור הארץ. כל מי שנמצא בדרגה הזאת של העולם הזה, אנחנו קשורים יחד, ואותה שכבה היא הפועלת והיא החשובה ביותר בעיני הבורא. כל פעם תמיד הדור החדש שנולד, מה שנקרא ברוחניות "תינוקות", הם הכי חשובים, כי אנחנו בזה דוחפים את כל אלה שהיו לפנינו קדימה. הנשמות הגבוהות שכבר תיקנו את עצמן ומעבירים דרכן את האור העליון אלינו, לתחתונים, דווקא דרכן אנחנו מעלים מ"ן לבורא. לכן הכול תלוי בנו, עד כמה אנחנו בכל רגע ורגע מבקשים, כל הזמן ללא הפסקה. ואם כך נחשוב ונעבוד סביב כדור הארץ, אז ודאי שתהיה לנו התקדמות מהירה, גדולה, טובה, יפה, ונוכל לעשות נחת רוח לבורא.

איך אנחנו נעשה את זה, איך כדאי לנו להיות בקשר בינינו, לחשוב על הכלי הכללי ובצורה כזאת נעבוד? נתחיל להרגיש את העוצמה שלנו שישנה סביב כל האנושות, שאנחנו כשמנת סביב כל האנושות, אנחנו סוגרים אותם. מה יש שם למטה? רצונות רגילים של בני אדם. אם אנחנו נתקשר בינינו ונפנה את עצמנו לבורא, אנחנו נקדש בזה את כל כדור הארץ.

תראו מה קרה, אני שאלתי רופאים, הם אמרו "שום דבר לא קרה". היו 5000 איש, למישהו הייתה נזלת, משהו? כמעט ולא היו מקרים כאלה, זה לא נורמלי. זה השפעת המאור העליון, והעיקר לא ליפול מזה, העיקר לא ליפול מזה. אתם תרגישו שאנחנו נמצאים בבועה כזאת של האור העליון שהוא דואג לנו, שהבורא מחזיק אותנו כמו אימא שמחזיקה את התינוק על הידיים. כך אנחנו נרגיש, שהוא כל הזמן דואג וכך מגדל אותנו.

איך אנחנו צריכים לקבוע קשר בינינו, שלא חשוב איפה אנחנו נמצאים, בסך הכול אנחנו כל הזמן, מהשם שלנו הכללי של ארגון "בני ברוך", הקבוצה הזאת הגדולה, אנחנו כל הזמן פועלים לבורא, אנחנו כל הזמן מעלים אליו בקשות, בעיות. איך נחשוב על כל החברים שנמצאים בכל מקום בעולם וכך עובדים יחד? עוצמת הפנייה לבורא תהיה למעלה מכל מה שאנחנו יכולים לדמיין. איך עושים את זה? למדנו, זה נקרא "ערבות". איך קובעים ושומרים עליה?

*

קריין: קטע מספר 2 מתוך כתבי רב"ש כרך ב', "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה".

"בכל התחלה, האדם מוכרח להתחיל מחדש את קבלת מלכות שמים, ואינו מספיק מזה שהיה לו אתמול בחינת אמונה בה'. לכן כל בחינת קבלת מלכות שמים, נבחנת לבחינה חדשה, היינו שמקבל עתה חלק מחלל הפנוי, שהיה ריק ממלכות שמים, ומכניס את מקום הריק, וממלא אותו עם מלכות שמים. נמצא, שהוא בירר עתה דבר חדש, מה שלא היה מטרם שלקח את המקום ריק, ומילא אותו עם מלכות שמים. וזה נקרא, שהעלה ניצוץ חדש לתוך הקדושה, עד שמרוב עליות הוא מעלה תמיד ניצוצין מחלל הפנוי לתוך הקדושה, נמצא, שמכל ירידה וירידה, הוא בא לידי התחלה חדשה, ומעלה נצוצות חדשים."

(רב"ש - ב'. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)

כך מורידים אותנו לכלי שבור, אנחנו מרגישים איזה חלק ממנו, ואז אנחנו צריכים להעלות את אותו החלק. להעלות זה נקרא לחבר אותו לעשירייה ודרכה לבורא, זה התיקון, וכך הם כל התיקונים. רק יש הבדל בין הכלים האלה בכמות, באיכות, בדרגות למיניהן, אבל בסך הכול התהליך הוא אותו תהליך. תמיד אנחנו נמצאים או בירידה כדי לספוג את הכלי השבור, או בעלייה כדי לתקן אותו.

ואם אנחנו לא מרגישים שום שינוי סימן שדורשים מאיתנו התערבות, התכללות עם כל יתר הכלים, שאם יש לנו קשר איתם, אז אנחנו מתחילים לזוז. אבל אם אין לנו קשר עם העשירייה, אנחנו יכולים להיות במצב הזה עד שיהיה קשר. לכן יש כאן עליות וירידות שהן לא תלויות בנו, אלא הקצב שלהן תלוי במידת הקשר שלנו עם העשירייה.

לכן בקשר שלנו עם העשירייה, בהגברת הקשר שלנו עם העשירייה, אנחנו יכולים לעורר את קצב ההתקדמות שלנו. ולכן רק על זה לחשוב, איך אני נמצא עם העשירייה ביתר התקשרות, וכל היתר זה כבר בהתאם לזה. האור העליון ישפיע עלי, הוא כל הזמן בהתאם לזה יוריד אותי, יעלה אותי, ואני על העליות והירידות לא יכול להשפיע כל כך, אלא רק במידת הקשר שלי עם העשירייה.

עד כמה הקשר שלי עם העשירייה קובע את קצב ההתקדמות שלי, וגם את אופן ההתקדמות שלי? שרק על הקשר עם העשירייה אני צריך לשים לב. "ערבות", כפי שכותב בעל הסולם.

*

קריין: קטע מספר 3 מתוך כתבי רב"ש "כל התורה היא שם אחד קדוש".

"כל התגברות בעבודה נקראת "בחינת הליכה בעבודות ה'", כי "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", היינו שכל התגברויות מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע. והתגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים דהשפעה. וזה כדוגמת "מסך", שצריכים לעשות על "עביות". נמצא, אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך. לכן משום זה, כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות, אז הוא הזמן לקחת את המחשבות האלו ולהעלות אותן "למעלה מהדעת". וזה האדם יכול לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת, שאל יגיד שקבל עכשיו דחיה מעבודה, אלא שיגיד, שמהשמיים נתנו לו רצונות ומחשבות, בכדי שיהיה לו מקום להכניס אותם להקדושה."

(רב"ש - א'. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)

איך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו שמחים מזה שיש לנו מקום להתגברות? כי דווקא מתי שלא רוצים וכן נותנים יגיעה, והיגיעה היא במיוחד להיכנס לתוך העשירייה ולקבל מהם כוח ערבות וחיבור, ואז בצורה כזאת שמתקדמים, עושים נחת רוח לבורא.

איך אנחנו מייצבים את המקום כדי כל הזמן, בכל מצב ומצב, ללא הפסקה, להיות מכוונים לעשירייה ודרך העשירייה לבורא, כדי לעשות מנחת רוח דרך החברים לנחת רוח לבורא, וכך לייצב את הכלי, ששם לאט לאט ישרה כל האור אין סוף?

*