שיעור ערב 07.11.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

שיעור נשים - מעוררות את השחר

תלמידה: בחרנו את הנושא "מעוררות את השחר" מתוך נחיצות וחיסרון מאוד מאוד גדול באמת ללכת קדימה באחישנה, באמת להיות הקטר הזה של האנושות, אנחנו כנשים מקוות לאסוף את הלבבות של כולנו ולממש את זה פה בינינו, ללכת כמה צעדים קדימה.

קריין: קטע ראשון של רב"ש "מי הוא הגורם לתפילה".

"אסור לו לאדם לומר, שאני מחכה עד שה' יתן לי התעוררות מלמעלה, אז תהיה לי אפשרות לעבוד בעבודת הקודש. כי הוא זצ"ל אמר, שעל עתיד אדם מחוייב להאמין בשכר ועונש. היינו שהוא צריך לומר "אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי" (אבות פרק ראשון). אם כן אסור לחכות על רגע אחד אחרי כן. אלא האדם צריך לומר, אם לא עכשיו אימתי. ואסור לחכות על זמן יותר מוכשר, ש"אז אני אקום לעבוד עבודת הקודש"."

(הרב"ש. מאמר 18 "מי הוא הגורם לתפילה" 1986)

יש הרבה מקרים כאלה בחיים שלנו, שלא בא לי, אני לא יכול לקום, אני לא יכול לזוז, אני לא יכול להפעיל את עצמי לאיזו פעולה אפילו שאני צריך לעשות אותה בעשירייה שלי, בקבוצה, במשהו. לא יכול. גם לקום לשיעור, להשתתף במשהו, לא תמיד יש רצון, מה לעשות. וכאן אנחנו צריכים להבין שזו נקודת הבדיקה שלנו, הביקורת שלנו, עד כמה אני נמשך לרוחניות. כשהבורא לא מעורר אותי אלא רוצה שאני אעורר את עצמי, זה נקרא שאני מעורר את השחר, ולפי זה סופרים את האדם.

אז בבקשה להיות ערים לזה ולא לשכוח שלפי נקודות כאלה, רגעים כאלו אנחנו כותבים על עצמנו בספר של הבורא, האם אנחנו בסדר או לא בסדר. זאת אומרת, דווקא כשאין דחף, אין רצון, אין חשק, אני בכל זאת צריך לעשות עם עצמי משהו. אני בדרך כלל מתחיל ממוזיקה, מהשירים שלנו, ואז אני מתעורר יותר ומתאושש. זה לא פשוט. סיפרתי הרבה פעמים על הרב"ש שהיה קם כמו גוף מת ממש מהמיטה, איך שהוא היה הולך, איך היה מתרחץ, לאט לאט התלבש ואז התיישב ואנחנו התחלנו ללמוד, ועדיין שתה כוס קפה ועוד ועוד היה לו קשה קשה לקום, אמנם שהוא היה רגיל לזה כל החיים, אבל כל יום זו הכבדה חדשה, כל יום זה קושי חדש. כי כמה שאנחנו מתקדמים לקראת המטרה הרוחנית, נעשה יותר ויותר קשה כי אנחנו גדלים יחד עם זה.

קריין: קטע מספר 2 של הרב"ש "הזקן מחפש יראת שמים".

"הזקן שהולך מסתכל תמיד לארץ, כאלו מחפש דבר (שבת קנ"ב). יש להבין, מה בא זה להודיענו. אלא, זקן זהו מי שקנה חכמה. ומטרם שנאבד לו את היראת שמים הוא מחפש בארץ, שארץ רמז ליראת שמים, ואינו מחכה עד שיאבד את היראת שמים שלו, שאז יחפש, אלא חכם הרואה את הנולד ומחפש מקודם.

(הרב"ש. 113. "הזקן מחפש יראת שמים")

אם אדם חכם אז הוא כל הזמן דואג שיהיה לו יותר ויותר חומר דלק, משיכה, סיבה להתקדם. ואם הוא לא מטפל ברגע שנעצר, אז הוא נופל. אבל באמת אסור לנו לעצור, אלא כל הזמן לדאוג, עוד קצת ועוד קצת להתקדם, אפילו במקצת כל פעם במהירות קטנה, לא צריכים לטוס ממש, אבל רצוי כל הזמן בלי הפסקה ככה לאט לאט, וכך מתקדמים. ואז אנחנו צריכים להבין שצריכים להיות בקבוצה סדרנים, אחראים על הסדר, על החיבור בקבוצה, מתי אנחנו מתאספים, מתי אנחנו עושים משהו. שכל פעם יהיו אנשים אחראים שידאגו שאף אחד מאיתנו לא ייפול.

שאלה: איך להפוך חושך לאור בכל מצב?

אם אנחנו מתחברים יחד ועושים יחד צעד קדימה, אנחנו מיד מרגישים כתוצאה מהפעולה שלנו שמתגלה בנו אור. תנסו. קחו את עצמכם יחד ותעשו צעד קדימה לקראת השפעה הדדית, לקראת הבורא ברצון לתקן את כולם, לתת דוגמה טובה לכולם, ותראו איך האור ממלא אתכם. תעשו. אנחנו נמצאים כבר בתקופה כזאת שאפשר לדבר ואפשר לבצע את זה.

שאלה: השאלה היא על החיסרון בעבודת ה'. יש לי חברה שכל הזמן מעוררת את הקבוצה ללימוד, לסדנאות, אבל הקבוצה לא מרגישה בנוח להתקדם בקצב כזה, האם זה חיסרון של החברה או שזה חוסר איחוד שלנו?

אתם צריכים יחד לשבת ולדון בזה ולהגיע למצב שיהיה מקובל על כולם. יכול להיות שאותה אישה שדורשת כל הזמן להיות בחיבור, בלימוד ובעוד כל מיני דברים, פנויה יחסית ואז לפי הרצון שלה ושעות הפנאי שלה היא רוצה להפעיל את כולן, אבל לאחרות יכול להיות שיש משפחה, ילדים וכן הלאה והם לא יכולות כל כך. אז אתן צריכות לשבת יחד ולדון ולסכם כמה אתן יכולות להקדיש להתקדמות הרוחנית. לא חייבים למלאות לגמרי לגמרי, עד אפס אחוז, את הכול בלימוד, בפגישות ובהפצת חכמת הקבלה, אלא זה צריך להיות כך שתוכלו להחזיק בזה הרבה זמן, לאורך הזמן. זה צריך להיות בצורה נורמאלית.

וגם לבדוק למה היא עושה כך. יכול להיות שהיא סתם עושה רעש גדול מטעם זה שהיא רוצה לשלוט על כולם. אני דווקא לא אוהב דברים כאלה, זה חייב להיות בצורה מתונה, מאוזנת.

קריין: קטע מספר 3 של הרב"ש "מהו, שהמלך עומד על שדהו, כשהתבואה עומד על כרי, בעבודה".

"התיקון, שהאדם הולך בקו שמאל, הוא, כי אינו מחכה שיקבל ירידה ויפול, ויחכה עד שתבוא לו התעוררות מלמעלה. אלא הוא ממשיך עליו את השמאל. ואז הוא רואה, שהוא נמצא במצב של ירידה. היינו, שאין לו שום ניצוץ, שירצה לעבוד להשפיע, ולא לתועלת עצמו. אז כבר יש לו מקום לתפלה.

וזהו על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, על מה שאמרו חז"ל על דוד, שאמר "אני מעורר השחר, ואין השחר מעורר אותי", שהפירוש, שדוד המלך לא חיכה עד שהשחר, הנקרא שחור, שהוא בחינת חושך. כלומר, שהחושך מעורר אותו, אלא הוא בעצמו מעורר את החושך. ומתפלל עליו, שה' יאיר לו את פניו, וממילא הוא מרויח זמן מזה שיש לו ההכנה להחושך, אז יותר קל לתקן אותו."

(הרב"ש. מאמר 10 "מהו, שהמלך עומד על שדהו, כשהתבואה עומד על כרי, בעבודה" 1991)

זאת אומרת, אסור לנו לחכות עד שלגמרי ניפול, אנחנו רוצים כל הזמן להחזיק את עצמנו במצב שבו אנחנו מתקדמים בצורה סבירה. זה הכי נכון, אני כל הזמן מעדיף להיות במשהו, בהתקדמות עם אוויר בפנים, עם השפעה קצת בפנים, עם דאגה קצת בפנים. לא להשתגע עם זה, אלא כל הזמן להתקדם בצורה כזאת יום יום "יהיו בעיניך כחדשים", עוד קצת ועוד קצת, זה הקצב בצורה הכי נכונה, הכי טובה. ודווקא היא במיוחד גם מתאימה מאוד לנשים, גם לגברים אבל לנשים במיוחד כי יש לאישה הרבה מה לעשות בחיים שלה, וחכמת הקבלה דווקא נותנת לזה מצב בינוני כזה שמאפשר לכולם להתקדם ולהצליח.

שאלה: במה להתמקד כאשר הבעיות והחושך שולטים על המחשבות שלי?

אני חושב שהכי טוב זה להיכנס בין החברים ואז מהר מאוד אני נשטף במחשבות שלהם. או להתחיל לשמוע את השירים שלנו, שיהיו לך בבית, בטלפון, בכל מקום, שירים של "בני ברוך" ואז זה יחזיק אותך.

שאלה: מה יותר טוב להתקדמות שלנו להעיר את עצמי או להעיר את החברות, מה מקדם אותי יותר?

הכי בטוח לעורר את החברות. הכי בטוח. אז אני אהיה עסוקה בזה וזו תמיד הדרך הכי טובה.

שאלה: תפילה אמיתית ומכוונת זה כשבן אדם מבין מה הוא רוצה מהצב הנוכחי ומה המצב שהוא רוצה לשאוף אליו, אנחנו צריכים לתאר את המצב הבא?

כן, אנחנו צריכים לראות את העתיד שלנו, שכל הקבוצה מחוברת ואני נמצאת בה ואני גם גורמת לחיבור, ובכול החיבור הזה בינינו אנחנו מתחילות לגלות את הבורא, ככה זה. זה נקרא "ישראל" זה אנחנו, "אורייתא" זה על ידי הכוח העליון שמחבר אותנו, ו"קוב"ה" זה הבורא, מחוברים יחד, למצב הזה צריכים להגיע.

קריין: קטע 4 של הרב"ש אגרת ע"ז.

"אין להתפעל מהירידות, כי פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. וזהו כמו שלמדנו, אין העדר ברוחניות אלא שנסתלק לפי שעה, מטעם שיהיה מקום עבודה ללכת קדימה. כי כל רגע שמבררין לתוך קדושה, זה כבר נכנס לרשות הקדושה, רק האדם יורד בכדי לברר עוד נצוצות של קדושה. רק יש עצה לאדם, שאינו מחכה עד שיורידו לו מדרגתו, וכשמרגיש את שופלותו אז חוזר ועולה, ועליה זו נקרא שבירר חלק להקדושה, אלא הוא בעצמו יורד ומעלה נצוצות אחרות, ומעלה אותן לרשות הקדושה. כמו שאמרו חז"ל "אַדְּלֺא אבידְנא, בְּחישְנא", היינו מטרם שאני מאבד את מצבי, שבו אני נמצא, מתחיל אני לחפש, על דרך שדוד המלך אמר "אעירה השחר", ודרשו חז"ל, אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי."

(הרב"ש. אגרת ע"ז)

אז שוב זו אותה הגישה, שאנחנו צריכים מקודם לדאוג שיהיה לנו מצב רוח, שיהיה לנו אוויר במפרשים, שתהיה לנו אינרציה להתקדם, שלא נעצור באמצע ולא נדע איך להתחיל לזוז, כי הכי קשה זה להתחיל לזוז. אלא שיהיה לנו תמיד המשך קדימה. לכן צריכים להיות אחראים בעשיריות שעובדים על זה, ששומרים על זה, וכל פעם אנחנו כך מתקדמים כל יום וכל היום וכל יום.

אני אומר לכם, שאם אני לא הייתי נותן שיעורים, אם לא הייתי מתחבר עם התלמידים, אם לא הייתי דואג למאמרים, לכל מיני צורות ההפצה, לא היה לי כוח להתקדם, בטוח לא היה לי כוח להתקדם. לכן אני מאוד ממליץ לכן תשתמשו בכל האמצעים כדי להגיע למצב שכל הזמן, כמו הרכבת ככה כל הזמן הולכת קדימה.

שאלה: איך העבודה שלנו בלעורר את השחר, בחיבור בינינו משפיעה על האנושות.

אנחנו מעוררים את כולם כי אנחנו נמצאים בכלי אחד עם כולם ואנחנו בכלי הזה נמצאים ממש בטופ של הכלי בין כל באי העולם. ואתן קבוצה של נשים גדולה, חזקה, יפה, עם מלא ידיעות, עם מלא רקורד, שעשיתן כבר הרבה פעולות וזה הכול רשום ונרשם בנשמות שלכם. אתם אותו הכוח שמזיז את העולם, אתם אותו הקטר שמזיז את זה קדימה.

תלמידה: האם חסר לנו משהו כדי להטות את הכף שהדבר הזה גם יורגש באנושות שהאנושות תתחיל ממש.

רק להיות יחד. אם אתן תהיו קצת מחוברות יותר יחד יום יום, אז האנושות תרגיש את זה, אפילו שעם אותה מידת ההפצה שיש לכן שזה לא משהו, אבל החיבור ביניכן שיהיה כוח יותר גדול. אז זה יהיה מורגש שיש כאן באנושות קבוצה שהיא מובילה. ודווקא התיקון יותר שייך לנשים ולא לגברים. הגברים יתמכו, הגברים יעשו משהו, אבל דיברנו כבר על זה שהתיקון הוא על המלכות שצריכים להעלות אותה לבינה. אז אנחנו הגברים נעשה הכול כדי למשוך אתכן לבינה לדרגת ההשפעה, אבל אתם צריכות כמה שאפשר להשתתף בזה. אני מבקש. תעשו,

שאלה: אנחנו יכולות להשתמש באגו בתחרות שאנחנו מרגישות? הקנאה אפשר להשתמש בזה כדי להתעורר כשאנחנו מרגישות שאין לנו כוח להתקדם?

כן, ודאי. קנאה, במיוחד לנשים, אבל קנאה טובה, שאני רוצה להיות יותר גדולה מכולן, זה מה שמקדם אותנו. ודאי. תעשו, אתם תראו עד כמה שזה מקדם, עד כמה שזה דבר גדול. אנחנו נמצאים במצב בזמן שכל מאמץ שלנו, אפילו הכי קטן, הוא מאוד משמעותי כי זה זמן שטוב לנו, שהוא פועל לטובתנו.

שאלה: ברגעים של חושך עמוק כשכל הדאגות של העולם הזה תופסים לנו את הראש ואת הלב, זה נכון להתפלל שהחברות יהיו בדבקות עם הבורא?

ודאי. מה את יכולה לאחל להן יותר מלהיות דבוקות בבורא? זה כוח שכל הזמן מלווה אותנו, לפני שנולדנו, אחרי שחיים כאן ואחרי שנלך לכיוון אחר. הבורא זה אותו הכוח שכל הזמן נמצא איתנו, אז ודאי שאם אנחנו מאחלים לחברות שלנו שהן יהיו קשורות לבורא, זה הדבר הטוב ביותר. הטוב ביותר.

שאלה: איך אנחנו יכולות לעשות עבודה פנימית של חיבור גדול יותר ועם זה לעורר את השחר?

זו לא שאלה, אתן תעשו ותראו שזה אפשרי. אפשר לעבוד יותר.

שאלה: יש לנו את הכלי המדהים הזה הגלקסי שהחברות מתחברות דרכו, אבל אני רואה שיש חדרים עם רק אישה אחת או שתיים. ובכל חדר מדברות אותה שפה, אבל יש רק אישה אחת או שתיים האם זה יעזור אם נשים יתחברו בזמן השיעור אם יש להם אפשרות לחדרים נוספים כדי שיהיו יותר נשים שיושבות יחד.

אני לא יודע שום דבר. את מכירה אותי כבר 20 שנה אולי, את יודעת שאני בכל הטכניקה הזאת לא שייך, לא נכנס, אבל את מכירה את כול החברים שלנו שאחראים גם כן על החיבור, על הגלקסי, על כל דבר, תכתבי, תשאלי, תעשו סדר. אני לא אעשה כלום, אני משאיר את זה לך.

קריין: רק אני אגיד שנהוג אצלנו שאם יש פחות מחמישה אז מאחדים באותה שפה. שיאחדו אותה שפה, כי אחרת לא עולים מול המסכים פה.

הן צריכות לעורר את הגברים. צריכות לעורר. אם היא תרצה היא תעשה את זה, מכירים אותה טוב כולם.

שאלה: לי בוערת כבר על הלשון הרבה זמן שאלה, אם לאחר גמר התיקון נשאר רק אדם אחד, אז למי אני משפיעה, למי אני עושה נחת רוח?

אחרי גמר התיקון נשאר אדם הראשון, זאת אומרת כול הנשמות שלנו יחד בצורה שהם כולנו נקשרות לאותו המצב המתוקן, שכולן יחד הן הופכות להיות לנשמה אחת. ואותה הנשמה היא מקבלת את כל האורות ואת כל הכלים ומרגישה את עצמה קיימת בנצחיות ובשלמות בצורה למעלה מכל הכול טוב. כך זה התיקון של הנשמה.

שאלה: אם מורה בטורקיה תלמד את התוכן של חכמת הקבלה בלי להגיד "קבלה", האם זה נחשב הפצה או לא.

כן. זה נחשב כהפצה. את חושבת שמה שאני מלמד אני מבין? גם אני לא מבין מה שאני מלמד.

תלמידה: היא מודאגת מללמד את חכמת הקבלה לקהל.

לא לדאוג, לספר ולהסביר את כול מה שאת רק יכולה, ולא חשוב אפילו שאת מבינה בדיוק את זה או לא כל כך מבינה, לספר. ודרכך אפילו שאת לא מבינה, זה יעבור וישפיע עליהם את האור העליון. לכן כתוב "לא החכם לומד" וגם לא החכם מלמד. העיקר להעביר את זה "וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם" כך כתוב. לספר, להסביר, לדבר כמה שיותר.

שאלה: אמרת שלא צריך להינעל על העשירייה. אנחנו כולנו עובדים בפרויקט אחד גדול בהפצה מק און-ליין. אנחנו מדריכים תלמידים, אנחנו מארגנים אותם ויש שם מדריכים ואחראים על הפורום ועל התמיכה הטכנית. האם אנחנו יכולים לראות את זה כעשירייה הגדולה שלנו, ככלי שלנו?

כן ודאי תעשו את זה ותקבלו את זה כעשירייה. אני מאוד שמח לשמוע עליכם. תודה.

שאלה: אמרת שלכל אחד יש הבורא שלו וכשאנחנו נתחבר יחד בצורה נכונה שהבורא רוצה, האם יהיה לנו בורא אחד?

הבורא הוא אחד לכולם, אבל בינתיים כל אחד מרגיש אותו בכלי הפרטי שלו, כשאנחנו כולנו מתחברים יחד, אז אנחנו מגיעים לאותה צורה אחידה לכולם.

אבל כשאני אומר שלכולם יש בורא שונה, אחר, אז כתוב כך, שכל יום יש לי בורא אחר, לי לעצמי כל יום יש בורא אחר, אני מגלה צורה אחרת, זה נקרא בורא אחר.

שאלה: איך לעבוד בתנאים שהבורא מסדר לנו, כדי שתתקבל עבודתנו?

אנחנו כל הזמן מדברים על זה, אני אצטרך לחזור על כל החכמת הקבלה כדי להסביר לך את זה. לעבוד יחד בקבוצה, בעשירייה, לשמוע שיעורים כמה שאת יכולה וזהו. אין כל כך הרבה דברים. תשתדלו כמה שיותר להיות קשורים אלינו.

שאלה: אם אנחנו כעשירייה נגיע למצב של ביטול מלא בינינו, האם זה אומר שהגענו לגמר התיקון?

כן. כי זה יגרום לחיבור ביניכם עד כדי כך, שהבורא ימלא אתכם ללא שום הבדל, וזה מצב של גמר התיקון.

שאלה: אם אני מעלה בקשה לבורא ולעשירייה כדי לעורר את השחר, וההתעוררות מגיעה בצורה של הרשעים שמתגלים, איך להתייחס לזה? האם הייתי צריכה לבקש בצורה אחרת?

העיקר לבקש מהבורא, לפנות לבורא מתוך העשירייה וכל היתר לא לעשות חשבון. העיקר זה לבקש מהבורא לתוך העשירייה והעיקר זה להתפלל עבור החברות, עבור העשיריות, עבור העולם ולא עבור עצמי.

שאלה: אמרת שהעבודה היומיומית היא מתונה ואפשר להתמיד בה לאורך זמן, מצד שני שמעתי שברוחניות אם אנחנו לא מוסיפים, אנחנו כאילו הולכים אחורה. אז במה צריכים כל הזמן להוסיף ובמה לשמור על עבודה מתונה?

עבודה מתונה זה לפי השעון, לפי הסדר ולשמור על זה, שאני לא מאבד קשר לבבי עם החברות שלי והלבבות שלנו מכוונים למטרה.

שאלה: מה זה בדיוק לעורר את החושך, הזקן הזה שהולך כפוף ומחפש, מה בדיוק הוא מחפש?

הוא מחפש חסרונות איך להתקדם כשנאבד הרצון, נאבדה המטרה, אין דרייב וזה מה שהוא מחפש מאיפה ייקח עוד [חיסרון]. אז זקן נקרא, מי שיש לו חכמה ויש לו ניסיון, ועוד לפני שמאבד לגמרי את ההתקדמות, הוא כבר דואג מאיפה יתקדם אחר כך. זה נקרא שהוא מחפש כאילו נאבד לו משהו, "כאילו". כי לא נאבד לו הרצון, אבל הוא כבר מחפש עם מה הוא יתקדם. בדרך כלל אני עושה את זה על ידי סדר [יום]. יש שיעור בוקר, אחר כך שיחה עם כתבים, צילומים אחר כך עשירייה, אחר כך הפסקה, אחר כך שוב עשירייה אחר כך שוב אני צריך להכין את עצמי לשיעור וכל הזמן אני נמצא במעגל כזה. אני מבקש שתנסו לעשות כך כל אחת בעצמה.

שאלה: האם את החסרונות אפשר לאסוף דרך הפצה?

ודאי, אם אני מקבל חסרונות מהפצה למי שאני מפיץ, זה חסרונות הכי טובים זה נקרא "חסרונות של אח"פ", ואז אני מעלה אותם לבורא ואני מבקש על החסרונות האלה שיענה לי, שייתן לי יכולת להסביר, למלאות אותם. ואז אני כצינור כלפי הקהל הרחב הזה [להם] אני מפיץ. זו עבודה רוחנית נטו, הכי טובה שיכולה להיות.

אם אני רוצה להיות ברוחניות, זאת אומרת להיות בהשפעה, אז ההפצה שלי לקהל הרחב באמת כך מתבטאת והיא ההפצה האמיתית.

שאלה: איך בזמן הירידה להישאר בכוונה, יחד כולם בעשירייה ולא לעשות נזקים?

אם אתן מחזיקות את עצמכן יחד, אז אתן לא תיפלו. לא יכול להיות שאתן נמצאות בחיבור וגם נופלות, אין דבר כזה. אלא סימן שהחיבור הוא לא מספיק, כי הבורא תמיד מאיר ואם החיבור מספיק אז אתן מחזיקות אותו, אתן תופסות את האור בחיבור ואז אתן לא מרגישות שאתן נופלות אלא ההיפך, אתן אז מרגישות עלייה.

שאלה: איך לעבוד באמונה למעלה מהדעת כדי להתחבר עם החברות?

לא לעזוב את עבודת החיבור, ולבקש מהבורא שכל פעם ייתן לנו חיבור. זה הכול.

שאלה: לפעמים ככל שעובר הזמן, אני מרגישה שהמצבים יותר חשוכים. אם זה קרה גם לרב"ש זה אומר שזה יימשך לנצח?

לא. אנחנו נמצאים במצב מאוד מאוד טוב, מאוד מועיל. ואת רואה מיום ליום עד כמה שיש שינויים בעולם ובנו. אתן צריכות להיות קצת יותר רגישות. אתן תראו עד כמה שאנחנו פשוט יום יום מתקדמים, יום יום משנים את המצב שלנו הפנימי והחיצון. ותראו מה שקורה.

אנחנו זכינו לחיות במצב שההתקדמות היא כל כך גדולה, כל כך טובה. אז רק לדאוג לחיבור יותר ויותר ויותר וכך אנחנו נרגיש איפה אנחנו נמצאים.

שאלה: אני מנחה הרבה מאוד מעגלי חיבור כמורה, ולפעמים החסרונות של התלמידים מאוד מאוד כואבים. יש שמה הרבה סבל. האם מספיק להביא את החסרונות האלה לעשירייה בצורה פנימית, או שאני צריכה לספר לעשירייה מה החסרונות של התלמידים?

לא. את לא צריכה לספר. מספיק אם בדרך כלל את יכולה להסביר בכמה משפטים, אבל לא להכניס [אותם] לזה יותר מדי. העשירייה שלך זה שלך והעשיריות האחרות, תלמידים או [אחרות], זה גם לחוד.

שאלה: אנחנו יודעות שרק האור מתקן אותנו דרך החיבור, ואז אנחנו נמצאים בכלי אחד יחד עם אומות העולם, וגם בזמן האחרון אתה אומר הרבה פעמים שהנשים צריכות להתחזק בחיבור.

האם אנחנו משפיעות על אומות העולם דרך החיבור שלנו ומעבירות את האור או שזה נעשה דרך ההפצה שמשחקת תפקיד גדול ונשים צריכות את רוב זמנן להקדיש בכיוון הזה?

גם כך וגם כך. גם דרך החיבור שלכן וגם דרך זה שאתן מפיצות ומפזרות את החומר בכל ההזדמנויות. הכי טוב זה להפיץ.

החיבור הפנימי שייך יותר לגברים. החיבור החיצון, השפעה, התרחבות, יותר שייך לנשים. תעשו עבודה בהשפעה כמה שאפשר יותר, זה דווקא יעזור לכן יותר. העבודה הפנימית היא יותר של גברים, מחייבת גברים.

קריין: אנחנו נקרא בינתיים את קטע מספר 5. בעל הסולם אגרת י"ח.

"תכף בבוקר, בקומו משנתו יקדש הרגע הראשון בדביקותו ית', וישפוך לבו להשי"ת, שישמרהו כל הכ"ד שעות שבמעל"ע(מעת לעת), שלא יעבור במוחו דבר בטל, ולא ידומה לו זאת לנמנע, או למעלה מן הטבע, כי תמונת הטבע העושה המחיצה של ברזל וכו'. וראוי לאדם לבטל מחיצות הטבע המוחשות לו. אלא מתחילה יאמין שאין מחיצות הטבע מפסיק אליו ית' ח"ו, ואחר כך יתפלל בכל לבו, אפילו על דבר שהוא למעלה מרצון טבעו. והבן את זה תמיד, גם כן בכל שעה שיהיו עוברים ושבים עליו צורות שאינם של קדושה, ויופסק כרגע, תכף בזוכרו, יראה לשפוך לבבו, שמכאן ולהלאה, יציל אותו השי"ת מהפסק מדבקותו, בכל יכולתו, ולאט לאט יתרצה לבו לה', ויחשוק להדבק בו באמת. וחפץ ה' בידו יצליח."

(בעל הסולם. אגרת י"ח)

כן. זה באמת קטע מאוד חזק מאגרת של בעל הסולם.

שאלה: יש הרגשה כאילו החברות נהנות מהחיבור, ואני רק יושבת בתוך הבית ומסתכלת עליהן מבפנים. מה לעשות כדי לצאת מעצמי וללכת לקראתן וליהנות יחד איתן?

תהרסי את הבית שלך שאת יושבת בו ותרוצי לקראת החברות. צריכים לשבור את המחיצות שיש בינך לחברות, ולהתפלל. את עושה כל מיני פעולות כדי להתחבר עם החברות, ואת מבקשת יחד עם זה, מתפללת לבורא כדי שיעזור לך בזה. רק בצורה כזאת, גם זה וגם זה יחד.

שאלה: כשאומרים במקורות שהשכר הוא הרצון לעבוד את הבורא, מה זה אומר?

כשיהיה לך רצון להתקשר לחברות ולהתקשר לבורא, ולהגיע כך שכל המציאות תהיה ממש כרצון אחד, כלי אחד, זה בעצם השכר הכי גדול.

שאלה: אחרי השיעור יש לנו מפגש נשים שבו נעבוד על מאמרי רב"ש. פעם סיפרת שכשרב"ש כתב את המאמרים, קודם הוא נתן לך כדי שתעביר לנשים של אותה קבוצה שלמדה עם רב"ש, ואחר כך העברת את זה לגברים. איך נשים צריכות לעבוד עם מאמרי רב"ש, על מה לשים דגש?

אין הבדל כל כך בעבודה רוחנית בין גברים ונשים. זה ממש לעלות למעלה מהאגו, האגו בכל אחד הוא שונה. ולהתחבר מעל הדחייה שיש בין אדם לאחר, גם זה לכל אחד. ואחר כך לחבר בינינו בין כולנו, שהבורא יוכל להתגלות בקשר בינינו.

אין כל כך בעיה של גברים ונשים. גברים ונשים שמדובר עליהם בתורה, זה לא גברים ונשים שאנחנו בגופים שונים זה מזה. גבר ואישה זה רצון לקבל שנמצא בשני מאמצים. פעם אני גבר ופעם אני אישה, פעם גבר ופעם אישה.

לכן תבינו שכל מה שנשים יכולות לעשות לפי הגברים שיעשו, זה לא פסול. מותר הכול לנשים כמו לגברים, וכולם מדברים על זה שיש שוויון. מה פתאום איפה שיש עבודה רוחנית "לא, אנחנו לא גברים''. למה, מה פתאום? אותה עבודה, אותו דבר. ומה שמדובר בחכמת הקבלה, נשמות של גבר, נשמות של אישה, תסתכלו בחכמת הקבלה ב"תלמוד עשר הספירות" מה זה נקרא גברים ומה נקרא נשים. זה לא שייך להבדלים מגדריים שלנו, זה לא שייך למין, לא.

שאלה: למה רב"ש העביר את המאמרים קודם לנשים?

הוא הרגיש שיותר חשוב שנשים יהיו קשורות אליו ולחכמת הקבלה, כי זה מאוד מאוד עוזר ותורם לגברים. הבעיה היא שהבאתי בחורים, חיתנתי אותם. היו הרבה חתונות, כמעט פעם או פעמיים בשבוע היו חתונות, הם היו כולם רווקים, והתחתנו. והוא מאוד דאג שהנשים שלא הגיעו אליו ללמוד, אלא הגיעו דרך הבחורים האלה, שהן יתקשרו לחכמת הקבלה ולא יפריעו לגברים להתקדם.

ובאמת ראינו שיש מזה תועלת גדולה והנשים נהיו ממש חזקות מאוד, למדו והתחברו ותמכו בזה. ולכן גם היום אני מאוד מעוניין שנשים יהיו כולן קשורות ביניהן ולחכמת הקבלה, כמה שיותר. אני רואה בזה כוח גדול מאוד. אם אישה מתחברת לתהליך הרוחני, זו ברכה הרבה יותר גדולה אפילו ממה שגבר מתחבר, ממש כך.

אנחנו נסיים בזה את השיעור, אני מאחל לכן פגישה יפה, טובה. ותהיו חזקות, חכמות, יפות, בעיקר בריאות, בכל המשפחה, ועל רוחניות אנחנו נדאג כולנו יחד. חיבור, חיבוק, וקדימה, הבורא מחכה, מחכה לנו.

(סוף השיעור)