שיעור בוקר 26.12.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא: גילוי החיסרון לגדלות הבורא

"חיסרון לגדלות הבורא" את זה אנחנו צריכים לגלות. אנחנו לומדים שבטבע ישנם שני כוחות, כוח חיובי וכוח שלילי. בדומם, צומח וחי הם שני כוחות שאנחנו איכשהו יכולים לאתר אותם, בבשר. בגוף החי פועלים, אטומים, מולקולות, גם בדומם וגם בצומח, כי הכול מתקיים לפי חוקים ללא בחירה ואין שם שום צורך לברר משהו, אלא האיזון מגיע בצורה טבעית.

מה שאין כן, בדרגת האדם, בפנימיותנו, בפסיכולוגיה שלנו, בעולם הפנימי שלנו, איך אנחנו תופסים את המציאות שלנו, שכל הזמן זה מביא אותנו לחיפוש יותר עמוק, עד שמתחילים לגלות את ההבחנות הפנימיות שבטבע, אז מגלים שכולנו נמצאים בפנימיותנו בדרגת המדבר שבנו, בכוח השלילי, בכוח אחד. אפילו כשאנחנו פועלים לטובת משהו או מישהו, הכול לטובתנו אבל בצורה סמויה כדי שלא נגלה את זה מיד, אלא אחרי התפתחות מסוימת, הדרגתית, ארוכה.

אז אנחנו מגלים שבאמת מה שחסר לנו זה גם כוח חיובי, כי אחרת אנחנו לא יכולים להתקיים, כי הכוח השלילי בלבד מביא אותנו כל הזמן לקריסה, עד שאולי לא מאפשר לנו להתקיים. אנחנו צריכים ללמוד איך זה קורה בדרגות דומם, צומח וחי. הפגישה וההכרה בחיוביות של הכוח החיובי מגיעות אחרי זה, כשאנחנו היטב מבינים את טבע הדומם, הצומח והחי, לא בתחילת ההתפתחות האנושית, אלא נניח במאה ה-20, ה-21 , אנחנו כבר יכולים לראות ולהבין מהו העולם.

ואז אנחנו יכולים להבין שבן האדם, אמנם נראה היה לנו במשך כל אלפי שנות ההתפתחות כנזר הבריאה, הוא דווקא החלק הכי פגוע ונבזה מכל הבריאה. כי הוא נפעל רק על ידי כוח שלילי, אגואיסטי, וחסר לו בדרגה שלו כוח חיובי. לכן יש כאן בעיה בתפקוד שלו עד כדי כך שיכול להביא את עצמו למצב שגומר את עצמו, את החיים שלו, וכך ממש הוא לא מסוגל אפילו לשמור על קיומו, שזה אינסטינקט שנמצא בדרגת החי, הצומח, אפילו הדומם.

מהו החיסרון? כשהאדם נכנס להכרת הרע ומגלה לאט לאט שהחיסרון הוא בסך הכול בחוסר הכוח החיובי שבו, כוח ההשפעה, כוח האהבה, כוח החיבור בעצם, להפריד, להרחיק, להכניע את הזולת, וכן, יש לו תמיד כוח שקיבל מהטבע, שנקרא "בראתי יצר הרע". אבל כוח חיובי לחיבור, אין.

וכאן הוא מרגיש בסוף ההתפתחות החומרית שלו, שבה בעצם אנחנו נמצאים ברגע זה, שצריכים לעלות כבר לדרגת "הדור האחרון", מה שנקרא, השלב האחרון, שבו אנחנו רוכשים את הכוח החיובי, כוח החיבור. זו ההכרחיות שבנו.

ברגע שאנחנו מתחילים להבין שהכוח המחבר בינינו הוא מה שחסר לנו ולכל הטבע, ולכל הקיום שלנו על פני כדור הארץ, ולמעלה מהקיום הזה שאנחנו כבר הולכים לעלות למעלה מדרגת החי שבה חיים בינתיים, לדרגת המדבר, דרגת האדם "הדומה לכוח העליון", אנחנו מתעלים בזה מעל הזמן, תנועה ומקום, אז אנחנו כבר צריכים להבין מה חסר לנו כדי לגלות בנו את הכוח החיובי, כדי לרכוש אותו מבחוץ, לגלות אותו מבפנים, מה לעשות עם זה? יש לנו בעיה.

את הכוח הזה, מסבירים לנו המקובלים, אפשר לקבל, כמו שקיבלנו מלידה את הכוח השלילי, אנחנו רק עכשיו קובעים שהוא שלילי, אז את הכוח החיובי, כוח החיבור כנגד כוח הפירוד, אנחנו יכולים להשיג גם מהטבע, אבל בתנאי שבעצמנו נדרוש אותו. את הכוח האגואיסטי קיבלנו חינם והוא מתפתח בנו בהתאם לאיזו תכנה פנימית שבטבע, כך הגענו למה שהגענו בהתפתחות טכנולוגית, כלכלית, מדינית, תרבותית, חברתית וכן הלאה, עד שרואים שהכול קורס.

כך האנושות נמצאת כאן במצב שהיא בחוסר אונים, אנחנו צריכים להסביר לה שיש כאן [צורך] לרכוש כוח חיובי, הוא יעזור לנו להתמודד עם הכוח השלילי שמבדיל בינינו, כמו שדומם, צומח וחי מתקיימים בצורה כזאת אינסטינקטיבית, שהכוח השלילי והחיובי, כוח הפירוד והחיבור נמצאים בהם באיזון, כך אנחנו צריכים, קודם כל, להשיג מהטבע את הכוח החיובי, כוח החיבור, וגם לאזן אותו נכון עם הכוח השלילי, כוח הריחוק, הניתוק, הפירוק.

אז נרגיש שאין שלילי וחיובי, אלא ששני הכוחות האלה כשהם פועלים בהרמוניה ביניהם, באיזון ביניהם, מביאים לנו את צורת החיים בדרגה חדשה. כי שלילי וחיובי, מינוס ופלוס, מפריד ומחבר, הכוחות האלה בדרגות דומם, צומח וחי מביאים צורת קיום בכל מקום ובכל דרגה. גם אנחנו נשיג את זה, אבל בהכרתנו בזה שנבנה את זה, נבין ונרכיב בעצמנו את החיים שלנו בדרגה העליונה הזאת, שכוח הפירוד וכוח החיבור יעבדו בהרמוניה ביניהם, יתחברו בצורה הדדית, וגם האדם יהיה מחובר בפנימיותו בהרמוניה פנימית שלו, וגם העולם כולו. ואז נגיע למצב של עולם גלובלי, אינטגראלי, יפה, כללי, נרגיש את ההרמוניה שנמצאת בטבע, ובזה נגלה בדרגת האדם עוד הרבה דרגות, מאה עשרים [וחמש] דרגות, חמישה עולמות, ועוד ועוד. עד שנגיע באמת לדבקות בין שני הכוחות האלה, בכוח העליון הנמצא מעליהם, המקור, השורש שלנו, הבורא שלנו.

כל התהליך שהאנושות עוברת, ואנחנו עוברים בלימוד שלנו בצורה כזאת, יחסית מזורזת מהאנושות בכמה שנים, זה כדי לגלות חיסרון לגילוי הכוח העליון, הכוח החיובי, המחבר, האוהב, המחזיק אותנו יחד.

את החיסרון לזה אנחנו צריכים עדיין לטפח בנו. לא מספיק שאנחנו מרגישים שחסר משהו או שהמקובלים כותבים, אלא אנחנו בעבודה שלנו בקבוצה, בעשירייה, בהרבה עשיריות ובקבוצה העולמית, חייבים ממש "איש את רעהו יעזורו", לעזור כל אחד לשני ולגלות חיסרון לכוח החיבור.

ואז גם ללמוד איך לאזן את כוח הריחוק וכוח החיבור יחד בכל פעם בדרגה ובאיזון מסוים ומיוחד. וכמו שיש לנו מבחר צורות בטבע האגואיסטי בדומם, צומח וחי, כך אנחנו גם בדרגות דומם, צומח וחי הרוחניים, וכשאנחנו מחברים אותן יחד נגיע למצב שנתקן את דרגות הדומם במדרגות שנקראות "עולם העשייה", דרגות הצומח נתקן בדרגות שנקראות "עולם היצירה", דרגות החי נתקן בדרגות שנקראות "עולם הבריאה". זה לפי האורות. ולפי הכלים זה הפוך, בריאה ואחר כך יצירה ואחר כך עשייה, כ"ערך הפוך אורות וכלים". אז נעלה את כולן לאותו כוח הבורא, אותו כוח שהחיסרון אליו נפתח בעולם האצילות. כך נגיע לתיקון.

עכשיו בינתיים, בואו נלמד איך נרכוש חיסרון לגדלות הבורא דרך חיסרון לכוח החיבור.

קריין: קטע מספר 1, מתוך רב"ש ב', "מהו, שהברכה אינה שורה בדבר נמנע בעבודה".

"בזמן שהאדם צריך להחליף את המטרה, היינו במקום שתחילת עבודתו בתו"מ היתה המטרה שלו, מה שהוא רוצה לקבל עבור היגיעה, היה תועלת עצמו, ועתה הוא הולך להחליף את המטרה, כלומר במקום שהיה חושב, מתי אני אשיג את המטרה עבור הרצון לקבל שלי, שאני אוכל להנות, הוא משתוקק עכשיו להמטרה, ואומר, מתי אני אוכל להנות את הבורא, ולוותר על תועלת עצמי. והיות שהמטרה הזו היא נגד הטבע, אז הוא זקוק יותר לאמונת ה', היינו שהוא צריך להשתדל תמיד להשיג את גדלות ה'. כלומר שבשיעור שהוא מאמין בגדלות ה', בשיעור זה הוא יכול לעשות מעשים על כוונה זו. ולכן מוטל על האדם כל יום להתפלל, שה' יאיר עיניו, ויכיר את גדלות וחשיבות ה', בכדי שיהיה לו חומרי דלק לתת יגיעה על הכוונה דלהשפיע."

(רב"ש - ב'. מאמר 18 "מהו, שהברכה אינה שורה בדבר שנמנה, בעבודה" 1989)

"בזמן שהאדם צריך להחליף את המטרה, היינו במקום שתחילת עבודתו בתו"מ היתה המטרה שלו, מה שהוא רוצה לקבל עבור היגיעה, היה תועלת עצמו, ועתה הוא הולך להחליף את המטרה, כלומר במקום שהיה חושב, מתי אני אשיג את המטרה עבור הרצון לקבל שלי, שאני אוכל להנות, הוא משתוקק עכשיו להמטרה, ואומר, מתי אני אוכל להנות את הבורא, ולוותר על תועלת עצמי. והיות שהמטרה הזו היא נגד הטבע, אז הוא זקוק יותר לאמונת ה', היינו שהוא צריך להשתדל תמיד להשיג את גדלות ה'. כלומר שבשיעור שהוא מאמין בגדלות ה', בשיעור זה הוא יכול לעשות מעשים על כוונה זו. ולכן מוטל על האדם כל יום להתפלל, שה' יאיר עיניו, ויכיר את גדלות וחשיבות ה', בכדי שיהיה לו חומרי דלק לתת יגיעה על הכוונה דלהשפיע."

(רב"ש - ב'. מאמר 18 "מהו, שהברכה אינה שורה בדבר שנמנה, בעבודה" 1989)

איך אנחנו בקבוצה, בעשירייה, מקבלים צורך לגדלות הבורא? אם הבורא היה גדול בעיניי, אומרים שאני הייתי רץ לעשות הכול, הייתי סוחב מזוודה גדולה כמזוודה קטנה. הייתי עושה הכול לטובתו והייתי מקבל מזה תענוג ולא זקוק לשום שכר אלא הגדלות, הכרת הגדלות למי שאני עושה את הטובה, היא הייתה מכסה לי את כל הצורך באנרגיה, במילוי, בגאווה, בכל דבר.

זאת אומרת, רק גדלות הבורא יכולה לתת לי מילוי לכל מה שאני צריך ועוד מעל זה כדי לבצע פעולות, והן לא יהיו כפעולת השפעה. למה זה נקרא פעולות השפעה? אני מקבל ועוד איך מקבל, מקבל משהו שזה הרבה יותר ממה שיש לנו בעולם הזה. זאת אומרת מה אני מקבל? עולם גדול, עולם נצחי, הכרת הבורא, שאני עושה בשבילו משהו, את בעל הבית שאני קשור אליו. שאני יושב לידו בשולחן והוא מכבד אותי ואני טועם בשבילו, אז אני מרוויח פי שניים.

בעצם מה הבעיה? רק דבר אחד, שגדלות הבורא נסתרת. כי אם היה מגולה זה היה ממש משתק אותנו. מה זה משתק? היינו כמו עם הרצון לקבל האגואיסטי, עושים כל הזמן מעשים להשפיע, להשפיע ולהשפיע כל הזמן, כי גדלות הבורא הייתה מחייבת אותנו כך לעשות. תסתכלו על אימא איך שהיא כל הזמן על פני התינוק, ממש ככה כל הזמן, כל הזמן דואגת. כשאני טיילתי עם רב"ש בפארק, היינו רואים יושבת אימא, בדרך אלה שתי אימהות נגיד עם שתי עגלות ומה עושה כל אחת, קצת מורידה, קצת מעלה את השמיכה על התינוק, מעלה, מורידה, לא יכולה לשבת בשקט, צריכה משהו לעשות.

זה רצון להשפיע האינסטינקטיבי, מפני שבצורה כזאת היא מקבלת תענוג, מחייב אותה כל הזמן לעשות כך. זאת אומרת גדלות הבורא, זה מה שאנחנו צריכים. אבל אם היינו מקבלים בצורה כזאת כמו האימהות אז היינו בצורת דרגת החי. איך להעלות אותנו לדרגה יותר עליונה, לדרגת המדבר הדומה לבורא? זה להעביר את קבלת גדלות הבורא דרך בחירה חופשית. כשכל פעם אני צריך להפעיל את המנגנון של הבחירה חופשית, שאני בזה בוחר, ואם אני בוחר זה מתוך קושי, מתוך איזה מאבק, מתוך איזה אפשרויות שיש לי, נגיד ליהנות ממשהו גשמי וליהנות מזה כך או כך, כך או אחרת, וזה לא יוצא שאני מעדיף תענוג קטן על תענוג הגדול כי בזה אין בחירה, אלא הבחירה היא שאני הולך בהסתרה, לכן היא נקראת אמונה. לכן הכוח שאני מקבל כדי לעבוד כנגד הבורא הגדול נקרא כוח האמונה.

וכאן אנחנו צריכים באמת לראות את כל המטרה שלנו. שאם אנחנו מקבלים את גדלות הבורא, לא שאני רואה אותו, לא שאני מזהה אותו שהוא גדול, אני מבקש ממנו, וכאן בעיה שאנחנו לא כל כך יודעים להבחין בזה, מה ההבדל בין ראייה לאמונה? אם הייתי רואה, הייתי מכור לזה כמו שבדומם, צומח, חי. כמו שבאגו שלי. אני לא רוצה את זה, אני דווקא עושה כאן הסתרה בעצמי, זה נקרא צמצום, מסך, אור חוזר, אני רוצה לקבל ממנו בצורה סלקטיבית, זאת אומרת במשהו שאני בוחר בצורה מסוימת, השפעה כזאת שהיא תעזור לי לעשות פעולות השפעה, כוח שיעזור לי לעשות פעולות השפעה, אבל לא שממלא את הרצון לקבל שלי. לא שממלא אותי. שיהיה לי תענוג מזה שאני משפיע לו, וזה שאני משפיע לגדול, שהוא גדול.

יש כאן איזו בעיה בהבחנה הזאת, שאנחנו צריכים כל פעם יותר ויותר לאתר אותה, לברר אותה, וזה שייך לעדינות הלב. אבל נשתדל, זו כל הנקודה העקרונית של העבודה הרוחנית. וכאן ודאי שאנחנו צריכים ל"איש את רעהו יעזורו¹".

סדנה

נדבר בעשירייה איך אנחנו פונים לבורא לבקש גדלות שלו. לא שהוא יתגלה, לא שאיזה תענוג יתגלה, אלא תתגלה הגדלות שלו. כמו שלאותו חסיד שיש לו איזה הכרת גדלות הרב'ה ולכן מוכן לשלם עבור האוטו להסיע את רבו ולסחוב מזוודה כבדה, ונראה לו שהיא קטנה וקלה, הכול בגלל שיש לו את כוח האמונה.

*

מה זה נקרא אמונת ה', גדלות ה'? מה נותנת לי אמונת ה'? מה נותן לי כוח האמונה לעומת כוח ההשגה?

*

קריין: קטע מס' 2, מתוך רב"ש - ב',"מהו "לחם רע עין" בעבודה".

"כל עבודה שלנו בתו"מ, היא בכדי שנצא מגלות של הרצון לקבל לעצמו. כלומר, שאנו צריכים לכוון בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שהשכר שלנו יהיה, שע"י זה נזכה לצאת מגלות והשעבוד של הרצון לקבל לעצמו, ונוכל לעבוד הכל בעל מנת, שיצמח מזה נחת רוח להבורא, ושכר אחר אין אנו דורשים עבור העבודה בתו"מ. היינו, שאנו רוצים לזכות, להרגיש בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שאנחנו משמשים למלך גדול וחשוב, ושתהיה בנו בזה אהבת ה', מזה שאנו מרגישים את רוממותו יתברך. אבל כל הנאה שלנו תהיה מזה, שאנחנו משמשים את הבורא, זה יהיה השכר שלנו, ולא שהוא יתן לנו איזו תמורה עבור העבודה. אלא שנרגיש, כי העבודה בעצמה היא השכר, ואין שום שכר יותר גדול בעולם, מזה שזוכים לשמש את הקב"ה."

(רב"ש - ב'. מאמר 13 "מהו "לחם רע עין" בעבודה" 1989)

שאלה: אפשר להגיד שקודם צריכים את כוח האמונה כדי להגיע לכוח הגדלות?

כן. כוח אמונה או כוח גדלות הבורא זה אותו דבר. אתה יכול להגיד כך, שהתוצאה מהרגשת גדלות הבורא היא האמונה שמתעוררת בי. הכוח הזה שמתעורר בי, הוא נקרא אמונה.

אתה יכול להגיד כך. אז מה השוני בין גילוי הבורא וכוח אמונה? אז זה לא גילוי הבורא, זה גילוי גדלות הבורא ולא אותו. זאת אומרת מה שאני מבקש, במילים אחרות, "תן לי חומר דלק". שום דבר אני לא רוצה, אני כמו אוטו, כמו מכונה, "אני רוצה שיהיה לי רק חומר דלק שאני אוכל לנוע בשבילך. אני לזה צריך חומר דלק, ואני ארוץ. יותר מזה אני לא צריך, שום שכר אחר אני לא רוצה". אני רוצה רק שתהיה לי אפשרות לעבוד. זה נקרא כוח האמונה.

יש מעבר לזה אבל את הכול משיגים בכוח האמונה. אמונה למעלה מהדעת, יש שם הרבה מדרגות, דרגות העביות שעל פניהן מתעלים, אבל הכול רק בכוח האמונה. זאת אומרת שאת גדלות הבורא קודם כל צריכים להשיג, נכון שאלת, קודם משיגים את גדלות הבורא ואז יכולים בהכרת גדלות הבורא, לפי הכרת הגדלות, לא שאותו משיגים אלא את גדלותו, אז לפי זה אנחנו יכולים להשפיע. ואז אנחנו לא נקראים שמקבלים, כי אנחנו מקבלים מהבורא רק את כוח העבודה.

שאלה: מהו חומר הדלק?

חומר הדלק נקרא אמונה. זו איזו הארה מיוחדת שמגיעה לאדם, שהוא מרגיש בה שהבורא חשוב. אין חוץ מזה שום דבר, רק דבר אחד, הבורא חשוב.

מה זה חשוב? אני רוצה לעשות בשבילו, אני רוצה לעבוד בשבילו, אני רוצה לחשוב עליו, אני רוצה לדבר עליו. אליו ועליו. זאת אומרת, כמו ש"אינו מניח לי לישון" כמו שכתוב, אני כל הזמן רוצה להיות שייך לו. זו תוצאה מכוח האמונה מה שאני מקבל, אתם יכולים להגיד שכוח האמונה זה גם כן איזו הארה שאנחנו מקבלים, ודאי שזה נכון, אבל היא נקראת חסדים.

וגם כן אני רוצה להיות שייך לזה. אני רוצה לדאוג לו, אני רוצה לא לעזוב אותו. אני כל הזמן רוצה שהוא יהיה בשדה הראייה שלי.

שאלה: הרצון הזה, כדי שהוא יהיה נכון, כדי שהוא יהיה אני, מה התנאים שצריכים להיות כלולים בו, איך לבקש חומר דלק בצורה נכונה? אני צריך להיות בתוך עשירייה, אני צריך לבקש מתוך החברים?

מה אני צריך לעשות כדי לקבל את כוח האמונה?

תלמיד: איך לבקש נכון?

כדי לבקש נכון אתה לא יכול לבקש לבד. לא תוכל. ודאי שזה צריך להיות רק מתוך עשירייה. אם אתה פועל נכון מתוך העשירייה אתה מתחיל להבין מה זה נקרא לדרוש את כוח האמונה. לבד לא, לבד אתה לא יכול לייצר דרישה להשפעה. מלכתחילה לא יכול. מפני שאתה לבד רק כוח אגואיסטי, מה יש בך? רק אם אתה מקבל דרך החברים שלך בעשירייה איזושהי השראה מהמאור שנמצא בתוך העשירייה, לפי איזה נטיות החיבור שיש לכם, אם אתם מקבלים איזו השראה אז מתוכה אתה יכול כבר לקבל איזו נטייה לדרוש השפעה. אחרת אין לך שום קשר לזה.

תלמיד: כל אחד הגיע לפה עם נטייה מסוימת שהתעוררה בו, לקשר עם הבורא

נטייה אגואיסטית בלבד, כדי לרכוש הבנה על העולם הזה, של העולם העליון, לצאת מהעולם הזה, להיות שייך, שליט, קצת מעל מה שהוא. חייב לדעת, להבין מה קורה בכל הגלגולים האלה מסביב וכן הלאה. מפחד מהמוות, מאיבוד מה שיש. כל מיני כאלו הרצונות שמתעוררים באדם, אין בזה שום קשר להשפעה.

תלמיד: והנטייה הזאת כשהיא מגיעה מתוך החברים, מתוך העשירייה, במה היא שונה? איזה צורה היא תופסת?

היא נותנת לאדם להרגיש מה זה נקרא כוח האמונה. שיש משהו למעלה מהרצון לקבל שלו. ואת זה הוא מתחיל להרגיש מתוך זה שמשתתף בעשירייה.

תלמיד: מהי ההשתתפות? כלומר מה מוסיפים החברים לבקשה, שלא היה לי קודם?

ניקח נגיד את השישייה שלכם, יש בניכם בחור עם יכולת דיבור טובה, שיספר לכם היום, עכשיו, איזה גילוי היה לו אתמול. שיספר. בוא נראה איך אתם מתפעלים מזה, כדוגמה שכל אחד יכול להתפעל מאחרים, והשני שידבר על זה שאיך זה היה טוב אם היה כוח האמונה, איך שהוא לפעמים מרגיש, איך שהוא לפעמים רואה את זה. ותראו איך שאתם מתפעלים זה מזה. בשביל מה זה? שאתם תרגישו שיש באמת כוח אמונה בעולם והוא חשוב מאוד מפני שחברים שלי בעשירייה הם כבר מבינים את זה, יכול להיות שיש את זה בהם ואני עדיין לא רכשתי, והם כבר יותר ממני, אז איך אני יכול לשבת ככה בשקט? אני כבר לא יכול, אני מסתכל על כולם, איזה פרצופים הם, מה זה, ואיפה אני? ואז הרצון לקבל שלי, "עזר כנגדו", מתחיל לדחוף אותי קדימה.

תלמיד: כן.

נכון. אתה מיום ליום מקבל כזאת השפעה מהסביבה?

תלמיד: מדי פעם.

מדי פעם. אני לא בטוח גם כן. אז זה מה שצריך להיות, "איש את רעהו יעזורו". לפחות בזה. יש בזה עוד הרבה מאוד מצבים, בלי זה לא ייצא שום דבר, לכיוון האמונה לא תתחילו להתקרב.

תלמיד: וגם אחרי שקיבלתי כזה דחף, קנאה, איך זה מביא אותי לבקשה הנכונה, לחומר דלק, בצורה שהיא תיענה?

כי אם זה דבר גדול ויש במישהו ואין בך, אז כבר קנאה דוחפת אותך קדימה.

תלמיד: כן, היא דוחפת אותי קדימה, אבל לאן? למה זה שאני מתפעל מהחברים זה הופך את הבקשה שלי, מעצב אותה בצורה שהיא תהיה נכונה?

זה לא חשוב, אני רוצה להיות כמוהם לפחות. אם אני אגיד לך ברצינות שיש כאן כמעט עשרים אנשים שהם יותר ממך, ונמצאים ממש בכוח ההשפעה, בכוח האמונה, כבר במשהו שאתה בכלל לא שייך לזה, זה משפיע עליך או לא? אולי ממני לא, כי אני קטן בעיניך, אבל העשירייה שמתחילה לעבוד על האדם היא יכולה לגרות אותו מאוד.

תלמיד: מה התוספת של ההתפעלות הסביבה?

שאתה תרצה לקבל את כוח האמונה, כוח ההשפעה לבורא. כי הוא גדול והם קשורים אליו ועושים את הדברים, שירות בשבילו, סוחבים מזוודה ועוד משהו עושים, ואתה לא.

תלמיד: למה הכוח שאני מקבל מהסביבה הוא לא גם אגואיסטי? עוד יותר אגואיסטי.

אגואיסטי, נכון, ואתה מבקש גם כן בצורה אגואיסטית את כוח האמונה. אבל כשתקבל את כוח האמונה, במשהו, מה אתה מקבל? אתה מקבל איזה קשר לבורא, לא שהוא מתגלה, אלא אתה מתחיל לחשוב שזה חשוב לך להיות בקשר עימו. שחשוב לך לחשוב עליו, חשוב לך להיות נעול עליו, לטובתך. שכולם כן ואני לא, למה אני לא? אני כל הזמן רוצה. פתאום אני מגלה שיש משהו בחיים שאני צריך להיות, שאני חייב להיות, כל הזמן מחובר, מכוון אליו.

ואני מתחיל להרגיש כך, אני מרגיש טוב אם אני חושב עליו. קודם לא חשבתי, קודם היה לי בכלל קשה לחשוב עליו, לא קיים. פתאום לא, פתאום זו מציאות מסוימת והיא קיימת, ואני מרגיש טוב שאני מחובר אליו, זה איזשהו עוגן, איזשהו מגדל אור בחיי.

וכך אני מתחיל לכוון את עצמי יותר ויותר, והזמנים משתנים, ואני בכל הזמנים משתדל להיות קשור אליו. שגם למעלה, גם למטה, בכל המצבים שאני עובר אני רוצה דרך כל מה שאני עושה ועוסק בחיים שלי הרגילים, כל הזמן להיות מכוון אליו.

תלמיד: אז כל התפעלות שאני מקבל מהחברים כלפי חשיבות הבורא היא גם נותנת לי כוח וגם מדייקת לי את הבקשה? בעצם זה שאני מתפעל מאחרים זה כבר הופך את זה לנכון?

התפעלות מאחרים זה חובה. כי בלי זה לא יהיה לך שום דחף לחדש את האמונה, לפנות, לכוון את עצמך כלפי הבורא.

תלמיד: זה מה שאני לא מבין, למה?

אתה תנסה וזהו. בשביל מה לנו פילוסופיה? אני לא הולך להסביר לך. אתה תנסה וזהו, "אין חכם כבעל ניסיון". אני לא מבין את השאלות האלה, עוד פעם למה, ועוד פעם למה. תנסה.

שאלה: אז מה חשוב יותר, גדלות הבורא או גדלות החברים?

לא יכול להיות אחד ללא שני. איך אני אתפעל מהבורא אם החברים לא מגרים אותי? אני חייב שהם יהיו גדולים בעיניי כדי שאני אתפעל מהם, כדי שאני אקנא. בלי קנאה זה לא יעבור, אני חייב לקנאות.

שאלה: איך בכוח אני מקנא בכל חבר? בכוח לקנא. לא בכולם אני מקנא.

הם צריכים לשחק לפניך. גם אתה צריך לשחק לפניהם.

שאלה: יש כאלה שלא משחקים, בעיניי. לא מקנא בהם. איך בכוח להוציא מהם?

תחייבו אותם. חובה. מה זה נקרא להיות בעשירייה, לחמם את הכיסא?

תלמיד: מה זה לחייב מישהו לגרום לי קנאה?

כן. כל אחד חייב לגרום לך קנאה.

שאלה: אבל לא גורם לי. יש חברים שגורמים לי, ויש פחות. איך אני מקנא בכל אחד?

אתה לא יכול לקנאות במישהו שהוא לא מעורר בך את הקנאה אליו. אתם צריכים, זה נקרא ״איש את רעהו יעזורו״, הם כאילו משחקים במקום בורא את גדלות הבורא. שהוא גדול.

תלמיד: מה זה לשחק את גדלות הבורא?

שיספרו לכם. שיספרו. עד כמה שיש להם קשר, עד כמה שהוא גדול, עד כמה שהם מתפעלים מגדלותו, עד כמה שהוא עוזר להם להשפיע. לא לעזוב אותו. לנעול את עצמו אליו בצורה קבועה ולא לעזוב משך כל היום. זה נקרא ״ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא״. להיות על זה נעול עשרים וארבע שעות.

תלמיד: איך מפתחים את עדינות הנפש, במקומות שמרגיש שהשכל נתקע?

אין כאן שכל בכלל.

תלמיד: איך מפתחים בכל זאת את הרגש? את עדינות הנפש?

עשירייה.

.

שאלה: אחת התוצאות שלי מההתפעלות, שהיא באמת קיימת, שהם באמת גדולים.

החברים.

תלמיד: החברים באמת גדולים, הם דבוקים לבורא, אבל איפה הם ואיפה אני?

זה לא חשוב, אבל הקנאה קיימת.

תלמיד: כן, אבל הדבר הזה של "איפה הם ואיפה אני", שאני אף פעם לא אגיע לדרגה כזו, שם אותך במין מקום כזה של "טוב, אז הם יכולים ואני לא, אז אני אשאר במעשים הקטנים שלי, ואולי יקרה משהו".

אני לא חושב שהאגו שלך ייתן לך להירגע ככה. עוד פעם ועוד פעם, ואתה לא תוכל להיות רגוע, לא. כי יש לך קשר עם סוף החיים, עם מטרת החיים, לא יתכן להירגע מזה.

אתה יכול להירגע מלא להיות שופט בבית המשפט העליון. בסדר, בזה אני מבין אותך. אבל לא בזה, כי אתה כבר קשור לזה. הנשמה שלך כבר קשורה, היא משם. זאת אומרת, אתה לא תוכל לשבת בשקט. העשירייה היא בכל זאת אותו הכלי, אותן עשר ספירות שהן מיועדות לעורר אותך.

.

שאלה: האם כשמגיע כוח הדאגה לבורא, באותו הכוח מגיעה הדאגה לחברים? זה הולך ביחד, במקביל? יש ביטוי לזה?

אני לא יודע מה זו "דאגה לחברים". עזוב אותי, עכשיו לא מדברים על זה. אני יודע רק דבר אחד, כמו שלמדנו עכשיו, שכדי להתקדם ברוחניות, בצורה אגואיסטית, כמו שאתה מבין אותי, אני צריך להגיע לצורת ההשפעה.

"צורת ההשפעה, בסדר, איפה זה?", אומרים שזה כוח שמגיע אליך מלמעלה, והוא נותן לך אפשרות להשפיע. "להשפיע, מה אני מרוויח מזה?", אתה מרוויח את העולם הבא. "אם כך, תביא". אני לא יכול להביא, זה תלוי בכוח האמונה שאתה תרכוש. את כוח האמונה אתה יכול לקבל מלמעלה, מהבורא, דרך הקבוצה, אם תרצה.

אז אתה חייב להתכלל בקבוצה, ולדרוש מהם שהם יתנו לך גירוי, והגירוי הזה יעורר אותך לפנות לבורא. והם יספרו לך עד כמה הוא גדול, כמה שהם נעולים עליו, כמה שכל אחד מהם רוצה להשפיע לו כל היום וכל הלילה ורק מחפש באיזו צורה הוא יכול להשפיע. כמה שכל אחד ואחד מעורר את עצמו לא לשכוח על זה שהבורא לא יעלם משדה הראייה שלו, הפנימי, וכך כולם מספרים ואתה מסתכל עליהם, איפה הם ואיפה אני? למה אני עוד לא בזה? כוח הקנאה מתחיל לעבוד ואז האדם לא יכול לישון. אפילו כשהרופא בא אליך ונותן לך תרופת הרגעה, כדור שינה, אתה אומר לו, לא. כי כל עוד לא תוכל שלא לשכוח על הבורא במשך כל היום לא מגיע לך כדור הרגעה בלילה. אז אתה חייב אפילו כל היום וכל הלילה כפי שכתוב, ולזה צריכים להגיע.

תלמיד: אז החברים חייבים לעורר את זה בכל החברים.

אלא בשביל מה החברים, בשביל מה אני צריך אותם, בשביל מה הם קיימים? בשביל מה הבורא שבר את הכלי של אדם הראשון ואני עכשיו תלוי בתיקון שלי באלפי החלקים השבורים והמרוחקים האלה ממני? כדי לרכוש את כוח האמונה, כי אחרת הוא לא יכול לתת לי את הכוח ההשפעה. אם הוא היה נותן לי את כוח ההשפעה אז אני הייתי מלאך כי זה היה בלי בחירתי.

ואם אני עכשיו הולך לרכוש את כוח האמונה ואני פועל ומשפיע לו, שאת זה כוח האמונה נותן לי, זה כוח הבינה, שאני דוחה קבלה עצמית ואפילו מקבל בעל מנת להשפיע לו, אז אין לי כאן שום קבלה, רק השפעה. זה מה שאנחנו משיגים על ידי שבירת הכלים, שיש כאן תנאי שאני דרך הכלים השבורים האחרים, העשירייה, מקבל התעוררות, גירוי, כדי לרכוש את כוח האמונה, כוח ההשפעה. ככה זה עובד.

תלמיד: זה כמו אותה פעם שסיפרת על אותו רבי ששילם לכליזמרים שינגנו לו ניגון שמח כדי לעורר בקשה לכוח ההשפעה. האם כל אחד צריך לשלם לעשירייה, לחברים שיעוררו בו את הבקשה לכוח ההשפעה? האם זו העבודה של כל אחד מהעשירייה?

תשלם לחברים שייתנו לך ציורים כאלה, שיש להם כבר את כוח ההשפעה ואז בצורה כזאת תתקדם.

שאלה: מה זה גדלות הבורא? ברור מה הוא נותן, שזה חומר דלק לעבוד, אבל מה זה? במה זה מתבטא?

זאת הרגשה שזה חשוב לי. זה חשוב לי. זהו. נגיד נולד לי תינוק ואני חושב עליו, הוא חשוב לי. מה קרה? קיבלתי קשר כזה, אני לא יודע מה זה, רק קיבלתי, וזה נקרא "חשוב".

תלמיד: מה חשוב לי?

חשוב לי להיות נעול עליו, לא לעזוב אותו משדה הראייה שלי.

תלמיד: את מי?

את מי אני לא יודע, מושג הבורא. אני עדיין לא יודע מיהו. אני אומר ברצינות. זאת אומרת אין לי עדיין שום ציור, שום צורה, שום תמונה, שום תכונה אפילו, אפילו לא תכונת ההשפעה. יש לי אולי קצת שייכות ותלות, בצורה מאוד קטנה, מזערית ממש. אבל אני כבר מתחיל להרגיש שכלפי כל מה שיש לי בעולם הזה, הדמות הזאת, הצורה הזאת, התכונה הזאת, לא יודע איך להגיד, זו לא דמות, אלא יש לי משיכה לזה, יש לי כוח, כוח רצון כל הזמן להיות נעול עליו.

זאת אומרת, אני יכול לעשות את כל הפעולות שבא לי בעולם הזה, שאני חייב לבצע אותן וכן הלאה, אבל אני רוצה לבצע אותן, להיות בהן בקשר עמו, שהוא תמיד יהיה ברקע. יכול להיות שאני אפילו אחשוב שאני רוצה בכל פעולה שלי ליהנות לו, פשוט שיהיה לו טוב. איך זה? אני לא יודע, אבל לשייך את הפעולה הזאת אליו ואת זה אליו ואת זה אליו. למה? כוח האמונה כך מכוון אותי. זה דבר מאוד חשוב. רצוי לחשוב וכמה שיותר מהר להגיע אליו.

בזה תמיכת החברה הכרחית ואנחנו עוד נלמד הרבה על זה, זו הקפיצה כבר למדרגת האדם. כי במי שמתפתח בו כוח האמונה הוא נקרא "אדם", כי במידת כוח האמונה הוא נעשה הדומה לבורא, המשפיע. לפחות במחשבה אם לא בפעולה, אחר כך גם בפעולות, פעולות לאו דווקא גשמיות אלא רוחניות.

אני לא רץ, אני מסביר לכם את זה בצורה שיטתית דרגה דרגה ממש. יום יום אתם מקבלים עוד מנה ועוד מנה, אבל אני לא יכול לעצור, לא אני קובע את התכנית.

שאלה: איך אפשר להגיע, אם כולם רצון לקבל בעשירייה, גם אדם מתייחס ברצון לקבל כי חוץ מזה אין לו שום דבר, ועכשיו אמרת שאין לבורא דמות וחוץ מלשקר לא נשאר שום דבר.

אז אני אומר לך, אתם תרגישו שיש בזה איזו הבחנה, שזה חשוב לכם, ואתם תעבדו בשבילה. אל תחשוב על דמות מסוימת, אלא זה כוח, תכונה.

תלמיד: אז חוץ מלשקר ולעשות כמו תיאטרון אין משהו.

אין. תעשו את זה. מה אתם רצים כל כך? אני נותן איזשהו תרגיל מעשי, תבצעו את זה ומתוכו תבינו הלאה. ואתם כבר אומרים, "תסביר לנו הלאה", אני לא יכול להסביר. אתם צריכים לרכוש מהתרגיל הזה הרגשה מיוחדת, הבחנה ברגש ובשכל ואז נלך הלאה.

אתם לא מבינים עד כמה אנחנו ממש פוסעים מהבחנה להבחנה, ממדרגה למדרגה, ואני לא יכול לדלג.

שאלה: נתת את הדוגמה על אימא והתינוק, שהאימא כל הזמן מכסה את התינוק, דואגת לו, מזיזה את השמיכה.

ראיתם את זה? זה מרגיע אותה, עוד משהו לעשות בשבילו, עוד משהו לעשות בשבילו. כך אנחנו צריכים.

תלמיד: אני רוצה לשאול על היחס, כי היא מתייחסת לתינוק כמשהו שצריך כל הזמן לדאוג לו, להיות בחרדה כלפיו.

כן, גם אתה אותו דבר כלפי הבורא.

תלמיד: אבל הבורא הוא גדול.

לא, כלפי ההשפעה שלך הוא קטן.

תלמיד: אתה יכול להסביר את הנקודה הזאת?

אין שום בעיה, ודאי. אם הוא זקוק לזה שאתה תשפיע לו, סימן שהוא קטן ואתה גדול. הוא צריך משהו ממך, הוא רוצה שאתה תתייחס אליו, זאת אומרת הוא צריך אותך? אתה יכול להשפיע לו, אתה יכול ליהנות לו? זאת אומרת הוא פחות ממך. "במקום שאתה רואה גדלותו שם אתה מגלה ענוונותו"².

תלמיד: כשאנחנו אומרים שאנחנו מבקשים את גדלות הבורא, למה אנחנו מתכוונים?

אני רוצה שהוא יהיה גדול בעיני, כלום אני לא רוצה לדעת, אני רוצה שהוא יהיה גדול בעיני, אני רוצה להיות נעול עליו, ושום הפרעות אחרות בחיים לא ינתקו אותי ממנו.

תלמיד: כלומר שהוא יהיה גדול בעיני אבל שאני כל הזמן אהיה בדאגה כלפיו?

גדול, קטן, לא חשוב, שהוא יהיה כל הזמן לפניי. אני לא רוצה לדבר על הגדול. אני רוצה להגיד לך שזה לא חשוב. תינוק הוא גדול או קטן לאמא?

תלמיד: בעיני האמא הוא ממלא את כל העולם שלה, הוא גדול.

כן, אז זהו, זה הכול.

תלמיד: זה בגלל היחס שלה שהיא צריכה כל הזמן לדאוג לו.

אז בוא נחליף גדול לחשוב.

שאלה: קודם תיארת את הגדלות כאיזשהו דלק, שכל מה שאני רוצה שהוא ייתן לי זה רק להמשיך לנוע. זה יכול להתבטא בנחיצות להפצה אצל בן אדם?

יכול להיות, זה מאוד קרוב. כי בסך הכול מה שאתה מפיץ, אתה מפיץ את הבורא בעולם.

תלמיד: נכון, וזה בעצם מתחיל ממני והחוצה כלפי כולם.

כן.

תלמיד: אז מבחינת היחס שלי לחברים מה אני צריך לרצות עבורם, שתהיה להם גם גדלות או שהם ישיגו?

שתהיה להם הרגשת גדלות הבורא, לא צריכים חוץ מזה. כל היתר זה אחרי זה. מתחילת גדלות הבורא אנחנו מתחילים כבר את העולם הרוחני.

שאלה: כתוב שהעבודה עצמה היא השכר. איזה שכר?

שכר בזה שאתה משרת מישהו שאתה מכבד.

תלמיד: איך אני מגיע לשכר הזה בכלל?

פעם הבאת לי עוגה מאשתך, אני זוכר את זה. אמנם זה היה אולי לפני חמש שנים אם לא יותר, אבל אני זוכר. כי אז הייתי חשוב בעיניך, סימן שהייתי חשוב, מאז לא.

תלמיד: חס ושלום.

זה כל כך טבעי בעולם שלנו, מה אתה שואל?

תלמיד: למה שאני ארצה את השכר הזה כשאני עושה את זה דווקא? מי דוחף אותי לזה, מה אני צריך את זה בכלל?

חשיבות.

תלמיד: ממה נוצרת החשיבות, מהמכות שהוא נותן לי?

זה לא חשוב ממה. הוא חשוב בעיניך, זהו, ככה הוא עושה.

תלמיד: אבל צריכה להיות סיבה לזה שהוא חשוב, יש הרבה דברים חשובים?

אין סיבה, אתה ביקשת את החשיבות שלו, למה? כי בלי שאתה תרגיש חשיבות אתה לא יכול להשפיע לו. ובמידת הרגשת החשיבות שלו אתה יכול לתת לו, וזה יהיה בשבילך שכר. אז אתה מבין שאתה האגואיסט לא יכול להשפיע, שאתה חייב לראות את הגדלות שלו כדי להשפיע לו.

כאן השאלה, אחרי זה אני צריך את הגדלות שלו כדי להשפיע לו, ושהרגשת הגדלות שלו תהיה כשכר? בשביל זה אני עושה, כדי להשפיע ולקבל שכר את הגדלות שלו? אז אני כמו חסיד שמביא לרב'ה שלו איזה מתנה, ואז מקבל תענוג. או שאני מוותר גם על התענוג רק כדי לגרום לו נחת רוח, וזה כבר כמקובל. ההבדל הוא כבר אחרי זה, אבל בוא קודם כל נגיע לחשיבות.

תלמיד: שאלו פה בצורה עקיפה, איך אני מקבל את החשיבות הזאת כדי באמת לא לקבל כלום, אבל לחשוב שזה השכר שלי. איך מתקבל על הדעת דבר כזה?

"לא על הלחם לבדו יחיה אדם"³, זו רוח שממלאה אותך. במדרגה הרוחנית אין לך שכר אחר חוץ מרוח. המילוי הוא שממלא אותך, במה?

תלמיד: איך בעשירייה אני מקבל את החשיבות הזאת להגיע? אם אין חשיבות אי אפשר להגיע.

חשיבות זה המילוי.

שאלה: חשיבות של מה, איך אני גורם לחשיבות הזו?

זה תלוי בחברה. באיזה מאמר אנחנו לומדים את זה?

תלמיד: "החרות".

"החרות", השפעת הסביבה על האדם, שהכול מתפתח רק לפי גדלות הסביבה כמה שהיא גדולה, "ברוב עם הדרת המלך" וכן הלאה.

תלמיד: האם כדי להתקדם צריך יותר חשיבות וכל הזמן להגביר את החשיבות?

כן.

תלמיד: ואיזו פעולה אני צריך לעשות כדי להגביר את החשיבות הזאת?

יש לך עשירייה?

תלמיד: יש עשירייה, תן לי דוגמה איך אני באופן פרקטי, באמת תכלס, איך אני גורם שתהיה לו חשיבות, או איך הוא גורם שתהיה לי חשיבות? בצורה פרקטית.

במשך היום, כל אחד מתקשר לשני, אבל לפי סדר, הגבאי של הקבוצה צריך לקבוע את זה. ואתם כל הזמן, כל הזמן מגדילים את חשיבות הבורא בעיניכם, "איש את רעהו יעזורו". אלא מאיפה תקבל את זה? ממני אתה לא תקבל, את זה אתה לא תקבל, אני לא אעשה לך את זה. אני לא אתן לך, אסור לי לתת לך התעוררות אמיתית שתוכל לעבוד עימה כלפי הבורא, כי זה לא יהיה לתיקון. רק בתוך העשירייה.

תלמיד: האם הבריאה מעורבת בזה שתהיה לי חשיבות או לא תהיה לי חשיבות?

איזו בריאה?

תלמיד: הבורא עצמו, האם הוא גורם לי את זה או לא גורם לי את זה?

הבורא עצמו מנהל לך את כל המערכת, וודאי שהוא מעורר את הכול. איך אתם נפלתם לכאן, איך התארגנתם בעשיריות, איך אני מופיע כאן, ואיך כל הדבר הזה מתגלגל? רק שאתם לא רוצים להמשיך בעצמכם. אתם עדיין ממשיכים לשבת ומחכים בחיבוק ידיים.

תלמיד: מה הציפייה? כל החיים ראיתי שאם לא חטפתי איזו בומבה אז לא התקדמתי. תעזוב, הכל בסדר, יש כסף, יש עבודה, יש פרנסה, יש אישה שעושה לך את המוות, הכל בסדר. מה, אני צריך לחכות שיהיו בעיות? שיהיו צרות כדי שאני אוכל להתקדם?

לא, תתקדם בלי צרות. אתה נמצא בקבוצה. אנחנו עכשיו גומרים את הסיפור הזה. עד מחר אם אתם לא רוכשים זה מזה צורך, לא גדלות הבורא, אלא צורך לגדלות הבורא אז אין לנו מה להמשיך בזה. אין מה להמשיך, ממחר והלאה השעתיים הראשונות יהיו "תלמוד שער הספירות". כן, אין מה להמשיך, אני אומר בשיא הרצינות. כבר עברתם את כל ההכנות, רוצים לממש בבקשה, לא רוצים, זהו.

שאלה: כשאני מנסה לתת לחברים גדלות הבורא, זה אמור לתת לו חומר דלק? מה זה אמור לתת לו?

החברים צריכים לגרות את האדם, להביא אותו עד קנאה, כי הכי בטוח שירצה לקבל גדלות הבורא כי נדמה לו, נראה לו או שזה באמת ככה, לא כל כך חשוב, שלאחרים כבר יש את זה, ולי לא. אנחנו מדברים על גירוי באגו שלנו, אנחנו לא דורשים מכאן הצטיינות מיוחדת. לא, אני חייב כאן רק לשחק שיש לי גדלות הבורא ולכם אין. ולשחק את זה בצורה נכונה.

תלמיד: ובמה זה שונה מכוח האמונה?

כוח אמונה עדיין אין. גדלות הבורא זה עדיין לא כוח אמונה, זה כשאני רק רוצה שתהיה לי גדלות הבורא. שאני אהיה נעול עליו, שאני כל הזמן אחשוב עליו. שאני רוצה לתת לו, להשפיע לו. בינתיים אין לי מה לתת, אבל כל הזמן, כל הזמן לכוון את עצמי לנקודה הזאת. ואני משתדל לעשות את זה במשך כל היום וכל הלילה.

עד ש"חולת אהבה אני", כל הזמן אני רוצה שיהיה לי קשר עם הבורא, ואני עושה כל דבר, כמו אימא לתינוק, עוד קצת לו ועוד קצת לו, עוד קצת בשבילו ועבורו וכן הלאה. עד שאני מתחיל לקבל מתוך זה כוח השפעה באמת, כי כל פעם מאיר עלי מאור המחזיר למוטב, עד שאני מקבל כוח השפעה באמת. וזה מוציא אותי ממצרים ומכניס אותי לסולם.

תלמיד: כשגדלות הבורא ממלאת לך את המציאות, מה זה מוסיף לך למציאות? מה יהיה שאין עכשיו?

אני מתחיל להיכנס למציאות של כוח ההשפעה. אני מתחיל לקבל כוחות להשפיע, כנגד זה יש לי כוחות לקבל, ואז אני עולה בג' קווים. אני מתחיל לעשות פעולות השפעה. אני מתחיל לראות מה זה נקרא דרגת האדם, הדרגה הרוחנית, המציאות שנמצאת למעלה מזמן, תנועה, ומקום. אני כבר בן עולם הבא.

שאלה: וגדלות הבורא זו תחנה לפני אמונה? אמונה זו תוצאה מגדלות הבורא?

גדלות הבורא, אנחנו עכשיו אפילו לא מדברים על זה, אנחנו מדברים על צורך לגדלות הבורא. זו עוד דרגה לפני גדלות הבורא, זה צורך. מה כתוב? "גילוי החיסרון לגדלות הבורא", זה הנושא. ואחר כך יהיה "גילוי גדלות הבורא". כשזה כבר מתגלה.

ולמה אנחנו קוראים לזה גילוי גדלות הבורא ולא הבורא עצמו? אנחנו יכולים להגיד גילוי הבורא, אבל יותר נכון להגיד גילוי גדלות הבורא. כי הכלי זה גדלות הבורא, ומה שמקבלים בפנים זה הגילוי שלו. אבל שאתה מקבל אותו בגדלות שלו מצדך, לפי גודל הגדלות שלו, זה נקרא "אור חוזר", כמה שאתה רוצה להשפיע לו. לפי זה אתה מודד כמה אתה יכול לקבל, לגלות אותו.

אתם מבינים שאנחנו נמצאים ממש בתחילת העבודה המעשית. ואי אפשר כאן לדלג על משהו.

שאלה: אותו צורך בגדלות הבורא, זה כבר חומר הדלק? זה כבר נקרא, "שיש לי חומר דלק לפעולות של השפעה"?

לא. צורך לא יכול להיות חומר דלק.

שאלה: אז מה זה צורך?

צורך לגדלות הבורא מביא אותי לזה שהבורא מאיר לי גדלותו, ואז במידה שאני מקבל הכרת הגדלות שלו, אני אוכל להשפיע. אני יושב מול בעל הבית ואני מכיר את הגדלות שלו או לא? אם אני לא מכיר את הגדלות שלו, אז אני אוכל, ואומר לחבר שלי שם "תשלם לו משהו", ובינתיים ממשיך לאכול. פתאום מתגלה לי שהוא חשוב, שהוא לא זקוק בכלל לתשלום הזה. אתה חוזר אלי ואומר, "הוא לא רוצה לקבל שום דבר, אני לא יודע מה הוא מקבל, בשביל מה הוא נותן לנו ככה סתם לאכול, מה יש לו מזה"?

ואז אנחנו מתחילים לברר יחסים. פתאום הוא נעשה גדול, נותן, וכן הלאה. ואז אנחנו צריכים לברר בדיוק, מי נמצא מולנו. אבל שוב אני אומר, התשלום הוא בכמה שאתה חושב, מי נותן לך. תקבל את כל המציאות, את כל העולם, אתם לא יודעים מה יש לפניכם. נפתח אין סוף. מה זה העולם הזה? זה בכלל לא נחשב, אתה לא רואה אותו. זה ממש. נפתח הכול, רק בתנאי שאתה חושב עליו.

אז צורך לגדלות הבורא, אחר כך הכרת גדלות הבורא. במידת הכרת גדלות הבורא, אתה יכול לעשות פעולות דלהשפיע, זאת אומרת יש לך אור חוזר, במידה הזאת אתה מתחיל כבר לקבל בעל מנת להשפיע. שלבים.

תלמיד: קודם אמרת לחבר, "תספר לנו איזה גילוי היה לך אתמול". מה מותר לאדם לספר לאדם אחר, ומה אסור?

כל דבר שיעזור. אבל שישקול. כל דבר שיעזור לחבר, כדי לקדם אותו.

תלמיד: פעם היית אומר, שאסור לאדם לגלות מצפוני ליבו.

כן, זה נכון. אבל איזה מצפוני ליבו יש כאן, שהחבר יגלה משהו? הוא כבר עבר את זה מזמן, זה לא מצפוני ליבו, זה למטה כבר מהלב שלו, במעיים. כל דבר שיכול לעורר את החבר שלי, כי בצורה יפה אני חושב עליו איך אני יכול לקדם אותו, איזה תרופה אני יכול לתת לו, כדי לדחוף אותו קדימה.

פנייה לחבר, אתה יכול לקחת את המיקרופון ולספר לכולם מה שהיה לך אתמול? תן דוגמה.

תלמיד: אתמול הייתה לנו בעשירייה וגם לי באופן אישי, התפעלות מאוד גדולה. כל היום התחלנו לברר ולחיות מה זה החיסרון המשותף. אמרת אתמול בבוקר שלחשוב על החברים זה לא מספיק, כי יש עדיין "אני" שחושב על החברים. וכל היום פשוט בנינו תפילה בעשירייה, כדי להרגיש מה זה הדבר המשותף הזה בינינו, שהוא יותר מכל אחד מאתנו. וזה ממש הקפיץ את העשירייה כמה רמות למעלה.

זה באמת היה כך?

תלמיד: מה זה משנה? לא, זה באמת היה כך.

בזה אתה צודק. זאת אומרת, אם אתם מדברים על זה כלפי יתר העשיריות, זה מצוין. שקר המועיל. אבל אם זה באמת כך, למה לא התקשרתם אלי, כדי שגם אני אשמע?

תלמיד: כשאתה בתפילה על החבר, בתפילה על עשירייה מגלה את כוח אהבה והשפעה, וברגע מסוים אתה מבין שכל החיים שלך תלויים בזה. בכל מה שקורה בכלל. באיזה רגע התחושה הזאת גדלה והופכת ליחס אישי כלפי הבורא, כלפי גדלות הבורא, כלפי החיסרון לגדלות הבורא.

אני לא יכול להגיד באיזה רגע. אתה תרגיש את הרגע הזה שהדמות הזאת, כאילו דמות, צורה, מושג יותר נכון, שמושג "הבורא" הוא מתחיל לתפוס לפניך איזה נפח, ואתה כל הזמן רוצה להיות קשור לנפח הזה ולהתייחס אליו. איך? שכל דבר שאתה עושה אתה רוצה בזה להועיל לנפח הזה, לבורא. כל דבר. שוב, כמו אימא עם התינוק, היא עושה את כל הדברים שהיא צריכה במשרד, בעבודה, בשוק, בכל מיני דברים, אבל יש לה תינוק שהיא כל הזמן חושבת עליו. כל הזמן חושבת. יש לה מקום כזה בראש שנקרא "תינוק", והיא כל הזמן חושבת על זה. כך אתה.

ולא רק חושבת, גם אתה לא סתם תחשוב, אלא את מה שאני עכשיו עושה, באיזה צורה זה עוזר לי לעשות לו נחת, עוד קצת, ועוד קצת, ועוד קצת. כזה חשבון אימא גם עושה בתת ההכרה. היא מיועדת לזה. אז אנחנו צריכים כך להיות, זה נקרא "דרגת הבינה שאנחנו מייצרים בתוכנו".

שאלה: אמרת שצריך לשחק נכון בעשירייה. אם אני דרך הרצון שלי לקבל רואה שהחבר משקר. אם הוא רק היה משקר, עוד איכשהו זה היה בסדר, אך זה לא נותן לי שום התרשמות. איפה הבעיה פה? הבעיה היא בזה שהחבר משחק בצורה שאינה איכותית מספיק, או שאני צריך לשנות את הגישה? מה המקום למאמץ נכון כאן.

אני מסתכל עליך, ואתה סיפרת לי אתמול עד כמה שאתה מתפעל מהעשירייה, מהבורא, מגדלות ובכלל מכל העניין הזה. ואני יודע שאתה משקר, הרי אני רואה אותך בצורה שקופה, אבל אני מתפעל. אני מתפעל מזה שאתה מבצע עבודה, ואתה רוצה שיהיה כך כמו ילד קטן שעכשיו עוסק במשהו כמו להיות נהג, ואז הוא יושב על הכיסא ועושה קולות כאילו הוא נוסע. אנחנו מתפעלים ממנו בכל זאת.

כך גם אני מתפעל מהחבר, וזה לא מוריד ממנו שום דבר בעיני, אלא ההיפך, כי הוא ממש בכל הכוח במשהו רוצה לעזור ולהשתתף. אז בעיני זה עוד יותר גדול, מאם הוא היה במדרגה רוחנית והיה מספר לנו. כי המאמץ שלו הוא הרבה יותר חשוב, אם הוא דווקא לא נמצא בהשגה, והוא משחק כלפינו כאילו הוא בהשגה על מנת לעורר אותנו.

שאלה: אתה אמרת אם שמעתי נכון, שאני רק רוצה חומר דלק כדי להתקדם. האם תוכל להסביר למה אתה מתכוון "אני מבקש בשבילי", ומהו חומר הדלק?

חומר דלק בכל מיני צורות, הוא קורא לזה, שמכניסים לשם חוט של תפירה, שזה חיסרון ורק לחוט. חוט יכול להיכנס שם, כדי לתפור אותנו לבורא. "חומר דלק" זה נקרא, שאני מקבל כוח להשפיע, מפני שאני לפי הטבע שלי לא מסוגל לזה. לקבל אני מסוגל, כי הטבע הזה של לקבל גם נמצא בי מלכתחילה. אם הבורא לא היה נותן לי טבע לקבל, לא הייתי יכול לקבל. ככה אני רוצה לקבל, ואני נהנה מזה שאני מקבל.

עכשיו אני רוצה שאותו הדבר יהיה לי מצד הלהשפיע. אם הבורא נותן לי טבע להשפיע, אז אני משפיע. אבל כאן יש בעיה, אם אני משפיע ונהנה מזה, אז אני אהיה בדרגת חי, כמו ברצון לקבל שלי. אז אני מבקש מהבורא, אני עושה צמצום ומסך ואור חוזר, אך בזה אני לא רוצה לקבל כוח השפעה וליהנות מהשפעה, אלא אני רוצה לקבל כוח השפעה כדי להשפיע למעלה מהרצון שלי.

ולכן מה שאני מקבל, אני לא מקבל סתם יכולת להשפיע, אלא אמונה. אני לא מקבל תענוג מזה שאני מקבל בלהשפיע, אני לא נהנה מהשפעה, אלא אני נהנה למי אני משפיע. ברצון לקבל שלי לא אכפת לי למי להשפיע העיקר תן לי, תן לי להרוויח. ברצון להשפיע זה ההיפך, אני נהנה למי אני משפיע. זה כל הפטנט.

לכן הוא עוזר לנו להיות כמנוף שאנחנו כל פעם יוצאים למדרגה יותר עליונה, יותר עליונה, כי אני נהנה מהאובייקט למי שאני משפיע. ומפני שהוא הבורא, השלם, הנצחי, הגדול היחידי, אז אני קשור אליו וכל הזמן אני מעלה את עצמי אליו.

שאלה: נתת משימה שבמהלך היום לתת לחברים את חשיבות הבורא, לשחק בזה, וגם לקבל מהחברים את חשיבות הבורא. מה יקרה איתי, אם נניח אני אצא מהשיעור, אשכח מזה, ולא אקבל וגם לא אתן לאף אחד את חשיבות הבורא?

אתם לא צריכים לזכור מהשיעור שום דבר, חוץ מלהשתדל לגרום לחברים קנאה, שאתם כבר נמצאים באיזה השגת גדלות הבורא. קצת מאיר, קצת מעורר אותי להשפעה. שחברים יקנאו. שחברים יקנאו, וזה דבר אגואיסטי, אפשר לעשות את זה, אפשר לבצע.

תזמינו איזה שחקן שיעשה לכם את זה אם אתם לא יודעים, לזה לא צריכים להיות מקובלים, כל זה נמצא עדיין במישור שלנו. אבל מרגע זה והלאה, מהמצב הזה, מהפעולה הזאת והלאה, אנחנו כבר קופצים לדרגה הרוחנית, כי בזה אני מעורר בחבר רצון לאמונה.

(סוף השיעור)

---

1. "איש את-רעהו, יעזרו" (ישעיהו, פרק מ"א, ו')↩

2. במקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענוותנותו (חז"ל)↩

3. כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים, ח', 3)↩