שיעור בוקר 10.03.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא – פסח

קטעים נבחרים מן המקורות

פסח זה חג, זה מקום, זה מצב מאוד מאוד חשוב, ויסוד לכל ההתפתחות הרוחנית של כל אדם ואדם. פסח מהמילה פָסָח, זאת אומרת יוצא ממקום אחד ונכנס למקום שני, פוסח, עושה מעבר מרצון לקבל על מנת לקבל, לרצון לקבל על מנת להשפיע. אנחנו נשארים ברצון לקבל, רק הכיוון שלו הוא משתנה להשפעה לזולת, ודרך השפעה לזולת להשפעה לבורא. לכן פסח הוא כל כך חשוב לנו, הוא בונה את כל היסוד של האדם הרוחני. ולכן מי שנמשך לידיעת הפסח, מורגש בו שיש בו יסוד רוחני חזק ודווקא את זה הוא רוצה לברר.

הקבלה מדברת על שני כוחות שיש לנו בטבע, כוח קבלה וכוח השפעה. והמעבר מכוח הקבלה לכוח השפעה, אמנם בתוך רצון לקבל אנחנו קיימים, כי אנחנו נשארים נבראים רק רוצים להידמות לבורא, להפסיק להיות נברא ולהיות כבורא זה לא שייך לנו, אלא להידמות לו, זה נקרא להידבק, להתקרב אליו, זה מה שאנחנו צריכים. לכן אנחנו נמצאים ברצון לקבל, אבל הרצון לקבל הוא צריך לקבל על עצמו לבוש של השפעה. אמנם אני ברצון לקבל, אבל דווקא על ידי הרצון לקבל שיש בי אני רוצה לפתח את מהות הפעולה, תוכן הפעולה שלי, שזאת תהיה פעולת השפעה. לכן למרות שאני נשאר ברצון לקבל, אני מתחיל להיות המשפיע.

כאן אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו, למרות שנשארים ברצון לקבל, לובשים על עצמנו צורת השפעה. זה נקרא לעשות צמצום על הרצון לקבל על מנת לקבל, שלא יהיה על מנת לקבל, ולבנות עליו מסך, שאפילו שהוא בפנים רצון לקבל הוא יעבוד בהשפעה, על מנת להשפיע. לפי זה להיות בלהשפיע על מנת להשפיע, זאת אומרת לא להשתמש ברצון לקבל כמו שהוא, זו תכונת הבינה שאנחנו משיגים. ואחר כך אפילו את תכונת הכתר, שאנחנו מקבלים על מנת להשפיע, אפילו את זה אפשר לעשות. בזה אנחנו ממש דומים לבורא, כי משתמשים ברצון שלנו, אמנם הוא לקבל, אבל מהות הפעולה שלו היא ההשפעה.

ודאי שכל הפעולות האלה שייכות לכל הנבראים, ובסופו של דבר כמו שכתוב "וכולם ידעו אותי מקטן ועד גדלם", ו"ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים", הכוח העליון כך לאט לאט הוא מופיע לפני כולם. אבל קודם כל אלו שהבורא מעורר בהם את הרצון לעצמו, שיתקרבו אליו, הם נקראים ישר-אל, "ישראל". זה יכול להיות שגם אדם אחד נקרא ישראל, גם קבוצה נקראת ישראל, ישר- אל, וגם כל העולם נקרא כך. לכן ישראל זה לא קבוצה, אומה, עשירייה, אלא זו נטייה לבורא. נטייה להידמות לבורא היא נקראת "ישר-אל", ישראל. כי אנחנו מדברים רק על הרצון, ורצון להידמות לבורא הוא מתבטא אצלנו בבקשה לבורא, שיסדר, שיתקן בנו את הרצון הזה שלנו, הרצון לקבל על מנת לקבל האגואיסטי. שיעשה עליו קודם כל צמצום, וייתן לנו מסך לא להשתמש ברצון לקבל על מנת לקבל, ולאט להעביר אותו לרצון לקבל בעל מנת להשפיע. זאת אומרת להשפיע על מנת להשפיע ואחר כך לקבל על מנת להשפיע.

זה נעשה על ידי המאור המחזיר למוטב, והאור המחזיר למוטב נקרא "אורות הפסח". הכוחות העליונים שמגיעים אלינו ולוקחים אותנו, כמו שאנחנו לוקחים את הקטן, ומעבירים אותנו מרצון על מנת לקבל לרצון בעל מנת להשפיע. זה נקרא יציאת מצרים. לכן המעבר הזה הוא כל כך מיוחד, כל כך רגיש, כל כך חשוב לנו, שאין יותר בהתפתחות הרוחנית נקודה יותר חשובה אלא יציאת מצרים. ולכן כל הפעולות דהשפעה שאנחנו אחר כך מייצבים, מדברים, לומדים, על כולן אנחנו אומרים "זכר ליציאת מצרים". שביסוד של כל פעולה ופעולה דהשפעה, פעולה רוחנית, הכול נעשה מתוך שאנחנו עשינו את המעבר הזה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, שזה נקרא יציאה ממצרים.

כל הפעולה הזאת, ודאי, כמו כל השינויים שלנו בלהתקרב לבורא, הם כולם נעשים על ידי המאור המחזיר למוטב, על ידי האור, הארה מלמעלה, מהרצון להשפיע של הבורא שהוא משפיע עלינו יותר ויותר, ולכן מגדל מאיתנו כל פעם יותר ויותר את הרצון להגיע להשפעה. זה שאנחנו לא מרגישים טוב במציאות העולם הזה, אמנם יש לנו הכול, לפי הרצון האגואיסטי יש לנו כאילו הכול, אבל אנחנו רוצים יותר ויותר, זה נקרא שאנחנו רוצים ולא יודעים עדיין מה, אבל מתקרבים לרצות להשפיע. אני רוצה משהו, אבל מה בדיוק אני רוצה אני לא יודע. אלא כך הבורא מקרב אותנו מרחוק מרחוק, כך הוא מראה לנו איך את הרצון להשפעה שבנו הוא מגדל מהרצון ההפוך, שיוצר צורה מתוך צורה. ולאט לאט כך זה קורה.

איך זה קורה אנחנו לא יודעים, אחר כך אנחנו נלמד, אחר כך אנחנו נזמין בעצמנו מאור המחזיר למוטב, אחר כך אנחנו נראה בעצמנו את הפעולה שלו. איך האור מגיע אלינו ואיך הוא מעבד את הרצון שלנו לעל מנת לקבל, לצמצום, ואחר כך לעל מנת להשפיע. עד כמה שאנחנו דווקא באותם המקומות, באותם הרצונות, שהיינו בנטייה למלא אותם בכל מיני צורות אגואיסטיות, אנחנו רוצים למלא אותם בצורות אלטרואיסטיות. בדומה לזה שאנחנו גדלים כילדים ורוצים רק לתפוס ולקחת, ואחר כך אנחנו רואים שדווקא על ידי התחברויות בינינו אנחנו גם יכולים למלאות את עצמנו, ומתוך זה שאנחנו נותנים אחד לשני, נגיד למי שאנחנו אוהבים, אנחנו גם מתמלאים. כך אנחנו לומדים כבר בעולם הזה פעולות השפעה, שמהן גם אפשר ליהנות. ולאט לאט כך אנחנו גדלים מדרגת החי לדרגת המדבר.

אפילו בחיות אנחנו רואים שקיימים דברים כאלה, לא רק בין האימא והצאצאים אלא אפילו בין החיות. לפעמים מראים לנו את זה. אבל ברוחניות זו כבר התפתחות על פני האגו הגדול, ולכן היציאה ממצרים, יציאה מהאגו לרצון להשפיע, שזו תחילת ההתפתחות הרוחנית של האדם בפועל, היא תהליך מאוד לא פשוט, ארוך. וכול עוד אדם לא עובר אותו ממש בכול הפרטים שהוא צריך לפי שורש נשמה, הוא לא יכול לזכות ביציאת מצרים. לכן כל האנושות בעצם עוברת את שלבי ההתפתחות ולכן כולם קיימים בעולם הזה. אבל ישנם כאלה שכבר מתחילים להרגיש שהם חייבים להכיר את שורש החיים שלהם, השורש הרוחני. בכל מיני צורות הם מרגישים את זה, זה אנחנו, ומה שיש לפנינו עכשיו זה לממש את היציאה לרוחניות. נקווה שעכשיו נלמד ונעשה את זה.

העיקר שעכשיו אנחנו מתחילים כאילו יש בטבע כוח קבלה. כוח הקבלה הזה הוא בעצם רק רוצה לקבל ולכן הוא נסתם בתוך עצמו ומשפיע עליו כוח ההשפעה, שזה הבורא שנקרא "בראתי יצר הרע", ואז הבורא משפיע עליו. השפעת הבורא על הרצון לקבל נקרא "תורה" ממילת אור וממילת הוראה, ואז הרצון לקבל מתחיל להשתנות. לא יודע אפילו על ידי מה ולמה, אבל משתנה. כמו שאנחנו רואים על הילדים, על התינוקות, מתפתחים, הם לא יודעים שהם מתפתחים אבל מתפתחים. בא להם דחף מבפנים ואז הם עושים משהו, אנחנו רק מסתכלים עליהם ומגלים, או תראה מה הוא עושה, תראה מה הוא עכשיו עושה. זאת אומרת שיש לו כבר כל פעם איזה רצונות חדשים, יכולות חדשות וכך אנחנו גם מתפתחים ברוחניות. עכשיו אנחנו צריכים לעבור את כל צורת ההתפתחות ונקווה שזה ייגמר בזה שאנחנו יוצאים ממצרים. שאנחנו עוברים את כל תהליך ההתפתחות במצרים, ברצון לקבל שלנו האגואיסטי, עד כדי כך שאנחנו שונאים אותו. זה נקרא "הכרת הרע", ויכולים לצעוק לבורא. זה נקרא "וייאנחו בני ישראל מהעבודה ותעל שוועתם אל ה'".

ואז הבורא משפיע עלינו אור מיוחד שנקרא "כוח" שמסוגל להוציא אותנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. ואז עד כמה שאנחנו מתחברים להיות "עם", להיות קבוצה, כך אנחנו יוצאים מעל מנת לקבל ומתחילים להרגיש שאנחנו מתעלים מעליו לכוח השפעה. ואז מתחילים להרגיש את העולם הרוחני שהוא מחוצה למצרים בכל מיני צורות, העיקר שזה אחרי ים סוף.

יש לנו דרך ארוכה, לפחות חודש ימים אם לא יותר עד שאנחנו מבררים את כל התהליך של גלות מצרים. זאת תקופה שאנחנו חייבים ללמוד אותה טוב, כי אנחנו נמצאים בה אפילו שלא מכירים שאנחנו נמצאים במצרים, שאנחנו נמצאים בהאגו שלנו.

אז המצב הראשון, המטרה הראשונה שלנו, נקראת "הכרת הרע". לראות את המצב שלנו, זאת אומרת הרצון שבו אנחנו נמצאים, שהוא רע. ולמה רע? או בגלל שזה רע לעצמנו או בגלל שזה רע מהבורא. אנחנו רחוקים ממנו ולכן אנחנו צריכים לקבוע שזה רע, שעדיין אני לא כל כך לפי זה קובע וכולי. כבר אנחנו צריכים לקנות את הערכים החדשים הרוחניים, ואז אנחנו נבין ונרגיש עד כמה אנחנו פועלים לפי ערכים גשמיים וצריכים להחליף אותם לערכים רוחניים. ואז אנחנו מבקשים מהבורא ש"יחליף לנו את היוצרות" מה שנקרא וכך נתקרב ליציאה.

שאלה: האם הכרת הרע בפני עצמה היא אותה התפילה שעליה עונה הבורא, ואם כן איך להביא את כל הקבוצה לזה?

על זה אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב. השאלה שלך היא שאלה כללית שלנו שבה אנחנו צריכים להיות ומתוך זה נכיר את התשובה. אני לא יכול להגיד את התשובה, אנחנו צריכים להשיג אותה.

שאלה: אנחנו לומדים את נושא הפסח ואתה אומר שנלמד את זה במשך חודש. מה התנאי הפנימי הזה שאליו צריך להגיע כדי באמת לצאת ממצרים?

נכנסים למצרים, אמנם שהם אחים, זאת אומרת אנשים שיש להם איזו קרבה גשמית, שהם כולם בני אדם, מכירים זה את זה איכשהו, כמו שאתם נגיד, התחלתם היום משום מה לקרוא לעצמכם אוקראינה, זאת אומרת קבוצה אחת, יפה. ומתי שיוצאים ממצרים זה נקרא שמתאספים לקבוצה אחת שזה נקרא "עם". זה לא עם רגיל כמו שאנחנו רואים הרבה עמים, שבעים אומות העולם, אלא זאת קבוצה שהיא כולה מגובשת בלקבוע שהרצון שבו הם נמצאים זה רצון רע, רצון אגואיסטי והם חייבים לצאת מזה ורק זה חשוב להם, לעזוב את האגו שלהם, לצאת ולהתעלות מעליו.

שאלה: מה זה אומר שהגיע אור?

האור שבא הוא נותן לנו הרגשה, הבנה, הבחנות חדשות כלפי הרוחניות, כלפי על מנת להשפיע. זה נקרא שמשפיע מאור המחזיר למוטב.

שאלה: אמרת שעלינו במשך החודש הזה לעבור את כל התהליך.

לא, ודאי שלא בתוך חודש אנחנו עוברים את הכול, אני אומר שאנחנו צריכים ללמוד את הדברים. גם לפני זה למדנו הרבה הבחנות במשך חודשים, אני לא חושב שאנחנו מסיימים אותן, שאנחנו ממש מיישמים אותם בתוך הרצון לקבל שלנו. אלא אנחנו עברנו על זה, אנחנו הכרנו קצת מה יש ברוחניות לעומת הגשמיות ואיך אנחנו צריכים להתארגן, אבל אנחנו לא מימשנו את זה בפועל, אנחנו רק למדנו את זה. אותו דבר כאן. אנחנו נצטרך ללמוד על כל התהליך של יציאת מצרים, לא כניסה לרצון להשפיע, אנחנו צריכים ללמוד יציאה מהרצון לקבל ואיך מגיעים, רק מגיעים, לא נכנסים, מגיעים לרצון להשפיע עד קבלת התורה, עד קבלת המאור המחזיר למוטב שאנחנו נוכל להשתמש בו בפועל.

אחר כך אנחנו נלמד איך משתמשים בפועל באותו מאור שאנחנו מקבלים מלמעלה. אבל ללמוד זה לא נקרא שאנחנו כבר נמצאים בזה. אתה למדת בבית ספר הרבה דברים, ומה יש לך מזה? למדת, קצת שמעת. אחר כך יכול להיות שתבחר מקצוע ממה ששמעת שם ואז תממש אותו בפועל.

אז אנחנו רק נכנסים עכשיו ללמוד בצורה פרטנית מה זה נקרא להיות במצרים, מה זה נקרא להיות באגו שלנו. אנחנו גם צריכים להתרגל להגדרות האלו, "מצרים", "פרעה", "משה", "גלות", "גאולה", כל מיני כאלו שמות, מונחים, שהם בשבילנו רק משהו תיאורטי, אנחנו צריכים להשתדל לקרב אותם להרגשה.

כשאני מדבר על איזה מצב, גלות, אני מרגיש את המצב הזה, על מה מדובר בגלות. או מכות, מה זה בדיוק המכות האלה במצרים? פרעה, אני מרגיש על מה מדובר וכן הלאה. אז יש עניין של לימוד ויש עניין של מימוש. נשתדל עד כמה שאפשר לצרף אותם זה לזה.

שאלה: אמרת גם בתחילת ההכנה שלנו שאותו תהליך שאנחנו עוברים אנחנו נעבור אותו בהתאם לשורש נשמתנו. מה זה אומר?

כל אחד ואחד צריך לגלות את יציאת מצרים, יציאה מהרצון לקבל על מנת לקבל וכניסה לרצון לקבל המתוקן, היינו בעל מנת להשפיע, שאנחנו צריכים לעשות את המעבר הזה. זאת אומרת, הוא לא יכול להיות בלי הסכמה שלנו, בלי בקשה שלנו, העלאת מ"ן על כל צעד ושעל. ואנחנו צריכים את הדברים האלה לאסוף, הם כמו דרגות ההתפתחות שלנו. כמו שתינוק גדל ונעשה אדם קטן ויותר ויותר גדול עד שנעשה עצמאי, כך אנחנו צריכים לגדול ברצון להשפיע עד שיותר ויותר מתאימים את עצמנו לבורא ויכולים לפי זה להיקרא אדם, הדומים לו. זאת אומרת, באותו רצון לקבל שהוא ברא, על כולו אנחנו בונים כוונה על מנת להשפיע.

קריין: כותבים לי פה ששומעים אותך, רק כרגע מחדשים את המערכת, ומי שלא מצליח להתחבר שומע בטח דרך סביבה טובה.

טוב. אנחנו צריכים לדאוג שתהיה לנו מערכת חלופית, ממש אלטרנטיבית שאנחנו מיד יכולים לעבור אליה או משהו. צריכים להזמין עוד מומחים שיטפלו בזה, זה לא בסדר כך להשאיר. זה לא הולך. בינתיים אנחנו נמצאים כמו ברדיו, יש לנו רק קשר חד סטרי ממני. אז בואו נתחיל את הפסוקים שלנו.

קריין: הקטע הראשון הנושא "שאלת אברהם: במה אדע כי אירשנה". קטע מספר 1.

"אי אפשר להנשמות לקבל את השכר הטוב שבשבילו ברא העולם והנשמות בלי שיהיה להם כלי מוכנת לקבלה והכלי ההוא אינה מושגת להאדם זולת ע"י היגיעה והטורח לקיים המצוות מתוך הדחק והמלחמות שהאדם נלחם עם היצה"ר ועם המניעות וטרדות המרובים אשר הצער והיגיעה הזאת בתורה ומצוות ממציא כלי להנשמה שתהיה מוכנת לקבל כל העונג והטוב שבשבילה ברא לכל הנבראים."

זאת אומרת, אנחנו צריכים לעבור את כל התהליך בהדרגה, מאפס, שהבורא הולך להכיר לנו את הרצון לקבל שהוא ברא, ושאנחנו נכיר שהרצון לקבל הוא רע, ושרק בפנייה אליו יכולים לבקש שהוא יחליף אותו לעל מנת להשפיע, וכך כל פעם מתגלה בנו רצון לקבל יותר גדול, אנחנו פונים לבורא, מבקשים תיקון, והבורא מחליף לנו את הרצון לקבל שיהיה קצת בעל מנת להשפיע. ושוב מגלה לנו רצון לקבל עוד יותר גדול בעל מנת לקבל, ואנחנו שוב מכירים את הרע שבו, ושוב מבקשים ממנו, מהבורא, שייתן לנו כוח על מנת להשפיע. וכך אנחנו מוסיפים כוונה על מנת להשפיע שמקבלים מהבורא על הרצון לקבל האגואיסטי שלנו, וכך הרצון לקבל שלנו, אמנם הוא רצון לקבל, אבל הוא מקבל תיקון, השפעה, לעל מנת להשפיע.

ובצורה כזאת אנחנו עוברים מרצון לקבל בעל מנת לקבל לרצון לקבל בעל מנת להשפיע. באמצע יש לנו מעבר איפה שמפסיקים לעבוד עם הרצון לקבל בעל מנת לקבל ועוד לא נכנסים לרצון לקבל בעל מנת להשפיע, זה גבול שנקרא "גבול מצרים", שאותו הגבול אנחנו צריכים לעבור ואז אנחנו נשארים ללא רצון לקבל על מנת לקבל, ללא רצון לקבל בעל מנת להשפיע, אנחנו נמצאים ממש בין שמיים וארץ. ואיך עוברים את זה? זה נקרא "קריעת ים סוף", שצריכים לעבור את התהליך הזה ולהיכנס כבר למשהו חדש, למצב שאנחנו כבר מתחילים להכיר מה זה נקרא על מנת להשפיע.

תכתבו את כל השאלות שיש לכם, ואחר כך תוכלו לשאול כשאנחנו נחדש את הקשר. אני מאוד מצטער שאין קשר, אבל בינתיים אנחנו נמשיך בצורה כזאת להתקדם.

אז מה הוא אומר?

"אי אפשר להנשמות לקבל את השכר הטוב שבשבילו ברא העולם והנשמות בלי שיהיה להם כלי מוכנת לקבלה והכלי ההוא אינה מושגת להאדם זולת ע"י היגיעה והטורח לקיים המצוות" מצוות זה נקרא מצבי התיקון שאני עושה. נגיד יש לי אוטו לא תקין, אני צריך להחליף את זה ואת זה, לתקן, אז כל פעולה שאני עושה לקראת התיקון השלם, היא נקראת "מצווה". הבורא מצווה אותנו לעבור על כל הקלקולים האלה, שהוא בעצמו מלכתחילה ב"בראתי יצר רע" החדיר בנו, ואנחנו צריכים לתקן אותם. על ידי התיקונים, אנחנו מכירים אותו, מכירים את עבודת הבורא. לכן במה שאנחנו עוסקים זה נקרא עבודת ה', וכך מתקדמים.

"אשר הצער והיגיעה הזאת בתורה ומצוות" זאת אומרת, בתיקונים האלה. כשעושים תיקונים זה נקרא מצוות, עושים אותם על ידי המאור המחזיר למוטב שנקרא תורה, ובזה אנחנו מתקנים את הכלים שלנו, ואז הרצונות שלנו הופכים להיות מרכיבים של הנשמה. "שתהיה מוכנת לקבל כל העונג והטוב שבשבילה ברא לכל הנבראים."

(בעל הסולם. "ירושת הארץ")

תרשמו שאלות, נוכל אחר כך לענות עליהן.

קריין: קטע מספר 2.

"צריכים הכנה רבה לירושת הארץ משום שכל סגולת התורה והמצוות תלויים בה שעל ידיה זוכים לכל השפע והטוב שחשב השי"ת על כל נשמות ישראל בטרם שבראם אשר מטעם זה נתפלא אברהם אבינו כי לא הבין מֵאַיִן יקחו כלי קבלה כל כך גדולים לזכות לקדושת הארץ עד שהשי"ת אמר לו שהיגיעה בתורה ומצוות בגלות מצרים יכין אותם בכלים הגדולים הללו ויהיו ראויים להארץ הקדושה." לרצון להשפיע.

(בעל הסולם. "ירושת הארץ")

שוב.

קריין: שוב קטע מספר 2.

"צריכים הכנה רבה לירושת הארץ משום שכל סגולת התורה והמצוות תלויים בה שעל ידיה זוכים לכל השפע והטוב שחשב השי"ת על כל נשמות ישראל בטרם שבראם אשר מטעם זה נתפלא אברהם אבינו כי לא הבין מֵאַיִן יקחו כלי קבלה כל כך גדולים לזכות לקדושת הארץ עד שהשי"ת אמר לו שהיגיעה בתורה ומצוות בגלות מצרים יכין אותם בכלים הגדולים הללו ויהיו ראויים להארץ הקדושה."

(בעל הסולם. "ירושת הארץ")

אנחנו לא רואים מראש איזו דרך צריך לעבור, בשביל מה, למה. אברהם הוא הפסגה של המדרגה ועוד לפני הכניסה למצרים מושרש בתוך התכונה הזאת שנמצאת בנשמה של כל אחד ואחד, לכן אברהם נקרא אבי האומה, זאת אומרת, הוא השורש לכל הנטיות האלו של כל אומות העולם. הנטייה לבורא היא נקראת אברהם, אב האומה, כל אותה קבוצה שכן נכנסת ונכנסת עד גמר התיקון, כשכולם נכנסים לדבקות בבורא, אז הראש של התכונה הזאת נקרא אברהם. לכן הייתה לאברהם שאלה "במה אדע כי אירשנה" איך נגיע כולנו, איך כל הנבראים יגיעו למצב שהם יהיו דבוקים בך, בבורא, זה מה שהוא שאל. איך יכול להיות, אתה רצון להשפיע והם כולם רצון לקבל, יש הפכיות קיצונית זה מזה ולא יכול להיות שום קשר בין זה לזה. אז הבורא אומר "לא, הקשר הזה יקרה".

הקשר בין הרצון לקבל והרצון להשפיע יקרה דווקא במצרים. כשנכנסים למצרים אין כאילו שום הכנות לרצון לקבל על מנת לקבל. רק במצרים מהרצון של דומם, צומח וחי, מגיעים להתכללות עם הכוונה ממש על מנת לקבל ולהגברת הרצון על מנת לקבל שנקרא ארבע מאות שנה, כשנכללים עם רצון שנקרא "פרעה", רצון לקבל על מנת לקבל הגדול, אז יכולים להיות מוכנים לצאת ממצרים. זה התהליך. אנחנו עוד נלמד.

שאלה: מה זו הכנה רבה?

הכנה רבה הכוונה היא, שאפילו כשאנחנו נכנסים למצרים, אנחנו לא נמצאים ברצון לקבל בעל מנת לקבל שנקרא "הכרת הרע", אין עדיין את זה, אנחנו בכלל עוד לא יודעים להשתמש ברצון לקבל שלנו. מה זה נקרא שבע שנות שובע במצרים? שאנחנו מתחילים לפתח את האגו שלנו וליהנות ממנו בעל מנת לקבל בכל הצורות. טסים בכל העולם, נהנים מכל מיני דברים, כל אחד רוצה להתעשר, כל אחד רוצה להיות ממש גדול וחזק ולשלוט על כולם, זה נקרא שבע שנות שובע, שאנחנו באמת מגדילים את הרצון לקבל שלנו, ובלי זה אי אפשר. ואחר כך כבר מגיעים להכרת הרע, העולם עכשיו מתחיל לגלות אותה לאט, לאט, לא כולם, אבל יש כבר התחלה, זה נקרא "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", שאנחנו כבר מתייאשים מהעולם הזה, מעל מנת לקבל, לגלות בו את מהות החיים, את מטרת החיים, משהו שבשבילו כדאי לחיות.

העולם עדיין נמצא בחיפושים כאלה, הוא עדיין לא כל כך מבין בשביל מה ולמה הוא קיים, אלא רץ לפי הרצון לקבל שלו. יש לו רק רצון אחד, לנו יש כבר שניים, גם רצון לקבל, גם רוחניות וגם גשמיות, אנחנו נמצאים בין שמיים וארץ מה שנקרא, אבל העולם עוד לא. לכן גלות מצרים מתחילה מזה שמדרגת חי, מדרגת בהמה, מדרגה של סתם רוצים, אפילו לא רוצים להתחבר, כמו שקרה עם האחים של יוסף שהוא כבר תוצאה מיעקב, לא רוצים להתחבר, לא רוצים להשתחוות ליוסף, הוא רוצה לאסוף אותם, זו תכונת החיבור זה לא בן אדם, כי דווקא לזה צריך להימשך והם לא מסכימים. ולכן מפני שהיה להם ריב כביכול, לתכונות האלו השונות שלא רוצות להתחבר, הם נכנסים למצרים. הם צריכים להכיר את הרע שבהם יותר ויותר, עד שנעשו לאומה גדולה, זאת אומרת, לרצון לקבל גדול שקיבלו על ידי שליטת פרעה עליהם, ובמקום שבעים נפשות שנכנסו למצרים, הם הופכים לאומה גדולה שהתרבתה כביכול. זאת אומרת, על ידי כך שלוקחים מהרצון לקבל לתוכם יותר ויותר כוחות, אז האדם שעובר את השלב הזה של הגלות נעשה יותר אגואיסט, יותר חזק. הוא אומנם נמשך לרוחניות אבל גם נעשה יותר אגואיסט. וכך מתקיימים.

שאלה: מה הקשר בין הפעולה האינדיבידואלית לעומת הפעולה הקבוצתית ביציאת מצרים?

כול עוד אנחנו לא מתחברים לעשירייה, אין מה לחשוב על יציאת מצרים, כי כל התהליך שאנחנו צריכים לעבור הוא, להגדיל את האגו בכל אחד ואחד, וגם לרצות להתחבר. ודווקא מזה שלא יכולים להתחבר, זה נקרא "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", שאנחנו לא מסוגלים לחיבור, ואז בתוך מצרים, אי אפשר לבטל את האגו שלנו, זאת אומרת, במצב שנקרא מצרים, אנחנו חייבים להתעלות מעליו. אבל בשביל מה להתעלות? כדי להתחבר. כול עוד החיבור לא יהיה בשבילנו הערך העליון מכל המצבים שלנו, אנחנו לא יוצאים ממצרים.

שאלה: האם יש משהו שונה בין ירושה לגילוי?

יש בזה שלבים. אנחנו מקבלים כוח השפעה וזה כבר מחוצה למצרים. מה זו "ירושת הארץ", שבאותו רצון לקבל שאנחנו מקבלים אותו, מגדילים אותו, שנולד בנו במצרים, כשאנחנו מגלים בו את כל הרע שיש, אז כשאנחנו מגיעים לרע ממש, הסופי, אנחנו בורחים, לא יכולים להישאר בו יותר, למרות שזה חושך, ולא יודעים מה קורה לפנינו, אבל העיקר זה להתפטר מעל מנת לקבל, ההכרה הזאת ש"טוב לי מותי מחיי", מוציאה אותנו ממצרים. לא חשוב לאיזה מקום, קודם כל רק לברוח ממה שהיה, לברוח מהרע, אני לא יכול יותר להישאר בשקר בעל מנת לקבל, ואז כשאנחנו מגיעים להכרה הזאת, ודאי שזה מתגבש רק בתוך הקבוצה, בקשר בינינו, אנחנו לא יכולים להתחבר מפני שבכל זאת הרצון לקבל עדיין נמצא שם ולא עשינו עליו צמצום, עוד לא ברחנו ממנו. כך אנחנו מגיעים לרצון להשפיע, לחיבור. ובחיבור איכשהו, התחלתי, אנחנו מגיעים כבר לקבלת התורה.

שאלה: נגעת קודם בנקודה של "בין שמים וארץ", האם אפשר לברר את הנקודה הזאת?

לא, אלה מצבים שאנחנו עדיין לא נמצאים בהם, לא בזה ולא בזה, ואז אנחנו לא יודעים "מי ה' אשר אשמע בקולו" כמו שאומר פרעה, משה אומר לנו כך ופרעה אומר בנו כך, ואנחנו כך נמצאים בין שני הכוחות האלו. זה על מנת לברר, אנחנו נהיה בזה.

שאלה: האם אפשר לברר על המצב הזה של פסח?

לא, עוד לא, אנחנו עוד במצרים, פסח זה בסוף ארבע מאות שנה.

שאלה: למעשה מה אנחנו מכינים כשאנחנו הולכים לקראת הפסח? יש לנו הרבה פסחים, אז הפסח הספציפי שאליו אנחנו מתקדמים, מה זה אומר כלפי המצב שבו אנחנו נמצאים עכשיו, ואנחנו הולכים למצב הבא. אז מה זה בדיוק כלפי ההתפתחות שלנו בעשיריות, איזו עבודה ספציפית אנחנו צריכים כרגע לעשות כשאנחנו מתקדמים לקראת פסח?

"פסח" זה מהמילה פה- סח, זאת אומרת פָסַח, שאנחנו עוברים ממצב על מנת לקבל למצב על מנת להשפיע, זה נקרא פסח. הגבול הזה שאנחנו עוברים מרצון לקבל, לרצון להשפיע. זאת אומרת אנחנו לא עוברים לרצון להשפיע, אלא אנחנו עוברים מכוונות על מנת לקבל לכוונות על מנת להשפיע, הגבול הזה נקרא "פסח".

לפני זה אנחנו צריכים לעבור על כל הרצונות שלנו, זה נקרא ארבע דרגות, שורש, א', ב', ג', ד', ארבע דרגות, וכשאנחנו מגיעים להכרת הרצון לקבל שלנו במלואו, כמה שכל אחד ואחד צריך להכיר בו, וכשהוא מכיר שהרצון לקבל הזה רע, והוא מוכן בכל מחיר, בחושך לברוח ממנו, מהרצון לקבל הזה, זה נקרא שהוא מוכן ליציאת מצרים.

ואז אנחנו מוכנים להתחבר בינינו, רק לברוח מהרצון לקבל, כי זו נקראת פעולה אמיתית, לצאת מעל מנת לקבל, שאני עובר מרצון אחד לרצון שני. אני לא יכול סתם לצאת מהרצון לקבל, אני חייב לעבור מרצון אחד, לרצון השני, וזה נקרא "פסח".

ולכן במקום זה נכנסים לרצון לקבל שנקרא "מצרים", מתחילים להכיר בו את הרע שברצון לקבל, עד שאנחנו מכירים אותו, וגדלים על ידו. זאת אומרת שהרצון לקבל הזה מנפח אותנו, מגדיל אותנו, ואז אנחנו מגיעים למצב ש"טוב לי מותי מחיי", אני מוכן לברוח בחושך, לא חשוב איך ומה. זו ממש הרגשה נוראית, אני לא רוצה להישאר בעל מנת לקבל, ומוכן לתת הכול, אפילו את החיים שלי, רק לצאת ממנו לעל מנת להשפיע.

ודאי שאת כל הפעולות האלו עושה עלינו האור העליון המחזיר למוטב, בתנאי שאנחנו מבצעים כך בלימוד שלנו, באיזו יגיעה שלנו, את מה שנדרש מאיתנו. ועל כל הפעולות האלו ודאי שולט הבורא, והוא שעושה אותן.

תלמיד: תודה על ההסבר. מה זה אומר ספציפית כלפי העבודה שלנו בעשירייה? למשל מה אנחנו צריכים לעשות היום כדי להגיע אל המצב שתיארת?

כבר אמרתי, יציאת מצרים זה נקרא שאתם מתחברים יחד, או לפחות מוכנים להתחבר יחד, וצועקים לבורא שאתם רוצים להיות "כאיש אחד בלב אחד". אז אתם עוברים באותו "חודו של מחט", וכך אתם עוברים מהעולם התחתון לעולם העליון. זה נקרא יציאת מצרים.

שאלה: גלות מצרים ויציאת מצרים אלה שני דברים שקורים פעם אחת, ויותר לא חוזרים אליהם אחורה?

לא חוזרים, אין חזרה למצרים. כל אחד ואחד בתיקון הנשמה שלו עובר את השלבים האלו, אין חזרה. מעלים בקודש ולא מורידים בקודש, זה הכלל.

שאלה: לפני כן הזכרת את העובדה שפתיחת ים סוף מקבילה לצמצום של הרצון לקבל לעצמנו. האם תוכל לבאר את זה קצת יותר, כי אנחנו תמיד הולכים בקו האמצעי, אנחנו לא לכאן, ולא לכאן, אבל אנחנו עדיין שקועים בתוך הרצון לקבל שלנו, יש לו הרבה השפעה עלינו. זה כאילו שאנחנו הולכים עם שקים של 50 ק"ג והדבר הזה מונע מאיתנו להתקדם. איך אנחנו יכולים לפעול יחד ביחס לזה?

אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו הולכים עם השק הזה של 50 ק"ג על הגב שלנו, בכל זאת זה האגו שלנו. הולכים והולכים קדימה ויודעים לבקש מהבורא שיהפוך את השק הזה, נניח של 50 ק"ג חול, שנמצא על הגב שלי, לכדור פורח שמעלה אותי, ואז אני לא סוחב אותו, אלא הוא מעלה אותי. זה נקרא "הארון נושא את נוסעיו". כי אם אני לוקח תכונות בעל מנת להשפיע, הן ממש מעלות אותי. אין בעיה, לכן אם אתה מרגיש עד כמה קשה לך, תחת על מנת לקבל, תהפוך את זה בעל מנת להשפיע, ותראה שדבר קל הוא. כמו שכתוב, "כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו", ואין קושי.

שאלה: לגבי ים סוף, לא כל כך ברור לנו איזה מצבים מייצגים את ים סוף בתוך העשירייה?

עוד לא הגענו לים סוף, אנחנו קודם צריכים להיות במצרים, ולהיות במצרים 400 שנה, זאת אומרת 4 דרגות, עד שנשנא את כל הרצון לקבל שלנו שהוא בעל מנת לקבל, נכיר אותו, נרגיש אותו כרע מוחלט, ואז כתוצאה מזה נרצה לברוח ממנו. ולא שאנחנו עושים את זה כאילו שכתוב כך. זה לא כתוב כך, זה עד כדי כך רע, עד כדי כך מפחיד, עד כדי כך בלתי נסבל, שאני לא מסוגל להישאר במצרים. אני מוכן לשבור את כל הדלתות והמנעולים בדרך ורק לברוח ממנו. ולכן כשיש לפני את ים סוף, אני גם קופץ לתוך הים, כי "טוב לי מותי מחיי", רק לא לחזור למצרים. נעבור על כל השלבים האלה, עוד לא התחלנו את התהליך, רק עכשיו מתחילים אותו, אבל אני שמח בשאלות שלכם, הן שאלות טובות.

שאלה: איך אנחנו יכולים לייצר בינינו את הרצון הזה שדומה לבורא?

זה מה שרב"ש כותב במאמרים שלו על הקבוצה, כל הזמן, כל הזמן לפתח את כוחות ההשפעה בינינו. ולא שאנחנו צריכים לדבר על זה, כי לפעמים זה מפיג את הטעם, ואנחנו מאבדים בזה כוחות, טעמים, אם אנחנו מדברים. אבל כל אחד ואחד חייב לדאוג שתהיה לו כל יום נטייה חדשה, יותר חזקה מאתמול לחברים בקבוצה. זה ממש כך, זה נקרא "מחדש בכל יום מעשה בראשית". כי מעשה בראשית נקרא נתינה, שאנחנו צריכים לעשות מצידנו, על פני זה שהבורא מחדש מעשה בראשית, כי הוא מביא לנו את כוח הרע, גילוי הרע יותר חזק, חדש כל יום.

קריין: קטע מספר 3.

""ויאמר אליו, אני ה', אשר הוצאתיך מאור כשדים, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. ויאמר, ה' אלקים, במה אדע כי אירשנה." אתה צריך להוסיף כאן מילים, ויאמר אליו, זאת אומרת הבורא אומר לאברהם "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה", שאתה תרכוש אותה, שיהיה לך, זאת אומרת הרצון לקבל שאני עכשיו, שנתתי לך, עכשיו אני נותן לך דבר חדש, רצון להשפיע, ואתה צריך לרכוש אותו, זה לא פשוט, לאט, לאט. ויאמר אברהם לבורא "ה' אלקים, במה אדע כי אירשנה." איך אני אדע שאני אקבל את זה, איך זה מגיע אליי, איך אני בטוח שזה שלי? כביכול זה רצון חדש, כוונה חדשה בעל מנת להשפיע. איך אני אקבל את זה, איך אני רוכש רצון רוחני? והבורא אומר לאברהם, "ויאמר לאברם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"."

זאת אומרת, אני מעביר אותך עכשיו עם כל הרצונות שלך, עם כל מה שיש לך, דרך תהליך שנקרא 400 שנות גלות מצרים. ואתה מרגיש כל פעם מהכניסה לתקופה הזאת ועד היציאה מהתקופה הזאת, שאתה נמצא ברצון לקבל. בהתחלה אתה תקבל אותו בשמחה, כי הרצון לקבל הזה ישרת אותך, אתה תראה עד כמה שאתה יכול ליהנות ממנו, ליהנות מהעולם הזה, מכל מה שיש, עד שתתחיל להכיר שדרך כל הדברים היפים והטובים שאתה מגלה בעולם, עד כמה העולם הזה בטח לא מיועד לכך שאתה תיהנה ממנו בצורה כזאת, אלא יותר ויותר הוא יגלה לך עד כמה שאתה כל הזמן מפסיד, ואין לפניך שום דבר חוץ מרע. ובכל הפעולות היפות שהשגת בעולם הזה ורצית ליהנות, כל הפעולות האלו יהפכו בשבילך לרע ולהפסד.

בזה אנחנו נמצאם עכשיו, בתקופה שלנו שנקראת הדור האחרון, אנחנו מתחילים לגלות בעולם שלנו שיש לנו תעשייה, תרבות, חינוך, כוחות, מה שלא יהיה, הכול, אנחנו יכולים לעשות מזה גן עדן, ובמקום זה אנחנו רואים שאנחנו יכולים לבנות רק גהינום. וזה התהליך שאנחנו מגלים בנוכחותנו במצרים. כך אנחנו צריכים לגלות את הנוכחות שלנו, ובזמננו זה מתגלה כך. "וגם כאן יש להבין, איזו תשובה קבל אברהם על השאלה "במה אדע כי אירשנה"." זאת אומרת, במה אני אדע שאני אקבל ממך איזו מתנה? כי הבורא אומר לאברהם, "אני הכנתי לך מתנה גדולה מאוד. נו, איפה היא"? "כי תשובת הקב"ה היתה על שאלה זו, כמו שכתוב "ויאמר לאברם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". אם כן השאלה היתה על בטיחות הירושה." זאת אומרת, זה שהירושה היא גדולה, כי הבורא אומר אתה תצא ממצרים יהיו לך כאלה הזדמנויות אחרי זה, שאתה תרכוש את כל העולם.

אז אברהם שאל, במה אני יכול להיות בטוח? אני צריך את זה, את הביטחון הזה, הבטיחות, אני צריך כדי להמשיך בזה. ומה הבורא אומר? "והתשובה על הבטיחות היתה, שעם ישראל יהיו בגלות. וכי הגלות היא הבטיחות על ירושת הארץ." זה מאוד לא מובן. זאת אומרת, איך אני בטוח שאני מגיע לעל מנת להשפיע לעולם העליון, בזה שאני עובר מצרים? אז הוא אומר בעצם, שאתה בסופו של דבר תגיע לכאלו מצבים רעים ברצון לקבל שלך שאתה תרצה לברוח ממנו, אפילו בעל מנת להשפיע, אפילו לתכונות ההשפעה, כל כך יהיה לך רע בתכונות הקבלה, שאתה תגיע למצב שאתה תסכים על תכונות ההשפעה. אני מוכן לאהוב את הזולת, אני מובן לעשות את הכול לטובת הזולת, לטובת כולם, רק אני לא יכול יותר לסבול את הרצון לקבל. עד כדי כך לחיות בתכונות האלה אני לא מסוגל יותר. את זה הבורא אומר לך, זה הביטחון שיהיה לך שאתה תצא מעל מנת לקבל שנקרא "מצרים" לעל מנת להשפיע שנקרא "ארץ ישראל".

"ותירץ אאמו"ר זצ"ל, שהפירוש של השאלה היה, כי ידוע שאין אור בלי כלי, היינו שאי אפשר לקבל מילוי אם אין חסרון. וחסרון נקרא כלי. וכשראה, מה שהקב"ה רוצה לתת לבניו, אז אמר אברהם, הלא אני לא רואה, שבני, יהיה להם צורך לאותה ירושת הארץ הרוחנית."

(הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)

שאלה: איזו תלות וקשר קיים בין ההתקדמות האישית של העשירייה וההתקדמות של כלל האנושות?

כל האנושות הולכת בכללות להכיר שתכונת הקבלה שהיא נמצאת בטבע שלה, בקיצור, זה טבע רע והיא לא יכולה שום דבר לעשות עם עצמה, אין לה כלים להתמודד עם זה. כמה שבונים ממשלות, מיניסטריות למיניהן, שום דבר לא יעזור, כלום, אנחנו בכל זאת נמצאים בהידרדרות בהידרדרות מדור לדור, משנה לשנה, אפילו מחודש ומשבוע ומיום ליום יותר ויותר גרוע. אנחנו יותר ויותר מכירים את הטבע שלנו יותר ויותר מכירים שאין לנו כוח להתמודד עם הטבע שלנו ו"יצר האדם רע מנעוריו" ואין לזה סוף ואם אנחנו ממשיכים בצורה כזאת אז פשוט אין סוף לזה.

לא אכפת לנו שום דבר, אין לנו שום פרות קדושות, שום דבר יקר בחיים שלנו, גם חיים וגם מוות ילדים והורים, אנחנו פשוט נמצאים ברצון לקבל שמזלזל בהכול, רק רוצה להרגיש את עצמו בכמה שטוב ברגע הנוכחי בלבד. מה שיהיה לעתיד אנחנו כבר לא מתכננים כל כך, אנחנו בטוחים שלא מסוגלים לבנות את העתיד שלנו. ולכן בסופו של דבר זה מביא אותנו למצב שאנחנו רואים שאין לנו שום כוח להתמודד עם הטבע שלנו ומה שיהיה, יהיה. אפשר ליהנות עכשיו? אני נהנה, וזה בעצם בצורה כזאת קצרה, אומללה, זה המצב שאליו האנושות מגיעה.

שאלה: איזה שלבי הכנה עלינו לעבור כדי לצאת מהמצרים?

את זה אנחנו נלמד בשיעורים הבאים.

שאלה: מה הם השלבים שהרצון לקבל שלנו עובר כדי שאנחנו נוכל להגיע להשתוות הצורה השלמה עם הבורא?

את זה אנחנו נלמד עכשיו בתהליך של מצרים. אנחנו נכנסים למצרים, יש לנו סתם קצת נקודה שבלב שאנחנו רוצים לעזוב את העולם הזה ולהרגיש את העולם העליון ולהבין את מהות הבריאה, מטרת הבריאה, והתהליך. אנחנו רוצים להכיר את הכוח העליון שמנהל את כול הטבע, אנחנו רוצים להכיר את הבריאה כולה, יש לנו איזה רצון בכל זאת יחד עם הייאוש מהעולם הזה גם להכיר את מהות החיים, עם זה אנחנו נכנסים למצרים. אבל אין לנו עדיין שום רצון להתחבר, לרכוש כוחות רוחניים, אנחנו יכולים לדבר על זה, שמענו על זה, קראנו על זה, דיברנו על זה, אבל רצון פנימי שלנו הוא יכול להתגלות רק על ידי המאור המחזיר למוטב, רק על ידי כוח עליון.

אז קודם כל אנחנו צריכים להגיע לרצון חזק שיבוא הכוח העליון וישפיע עלינו. ולכן אנחנו צריכים להשתדל למשוך את הכוח הזה אלינו, שרואים שלא מסוגלים כי אנחנו נמצאים בעל מנת לקבל, אנחנו צריכים לתקן את הכוונה שלנו בעל מנת להשפיע לכן אנחנו חייבים לצאת מהמצרים. אנחנו נעבור את הדברים האלה, נגלה אותם.

שאלה: איך זה שהירידה לחומריות, למצרים, לשליטה של הרצון לקבל, שליטה של פרעה, שמזה נוכל לצאת מתוקנים, לגלות את הבורא, להגיע לשלמות של ההשפעה, להגיע לארץ המובטחת, איך זה יכול להיות?

אנחנו נלמד את כל הדברים האלה בתהליך. אתם קופצים כבר קדימה. תנו לנו להבין מה זה נקרא כניסה למצרים, מה זה נקרא להיות בתוך מצרים וכן הלאה, אבל לא שאנחנו כבר צריכים כאילו לצאת ולדבר מה שקורה אחריו.

אנחנו לא מבין מה זה כל התהליך אם אנחנו לא נלמד את מה שאנחנו צריכים לעבור בעצמנו. זה לא בשכל כמו שאתה שואל, אנחנו רוצים ללמוד אותו בנפש, ברצונות שלנו, מה זה נקרא להכיר רצון לקבל שהבורא ברא. שבכל אחד ואחד מאיתנו נמצא רצון לקבל? בואו נכיר מיהו, מהו, את זה אנחנו צריכים לעשות. בלי שאנחנו נכיר אותו, בלי שאנחנו נשנא אותו, שאנחנו נרצה לברוח ממנו, מהאגו שלנו, מהרצון לקבל שלנו, מה יש לנו הלאה ללמוד? זה סתם יהיה כי כתוב הכול, אבל אנחנו צריכים לא כתוב, אלא אנחנו צריכים לסדר את עצמנו, לפרמט את עצמנו בצורה כזאת.

יופי. נלך קדימה, יחד ונצליח.

תלמיד: אנחנו לא הבנו איך יכול להיות שירידה כל כך גדולה כמו גלות מצרים יכולה להיות ההבטחה שנשיג את הארץ.

דווקא בגלל שאנחנו יורדים כל כך עמוק לתוך האגו שהבורא ברא, שאנחנו מכירים את הפרעה, מכירים את האגו שנמצא בנו, אז אנחנו על ידי זה כן מסוגלים לתת את הכול כדי להתעלות מעליו. לאט לאט, זה דבר הרגשה, אז אנחנו נגיע לזה.

שאלה: למה בכל שלב אנחנו נזכרים בתהליך של הגלות מצרים והאם התקופה הזאת משפיעה על ההרגשות בתוך העשירייה?

גם התקופה הזאת היא מסוגלת לעזור לנו להכיר את התהליך הזה של יציאה מהאגו. האורות האלה פועלים גם בעולם שלנו, יש בזה גם איזו השפעה גם על גשמיות.

שאלה: כיצד לקשור את הרצון לקבל שעלינו להכיר אותו עם התפילה היומית שאנחנו עושים בעשירייה?

אתם בעצמכם צריכים לחשוב ולחבר תפילות בהתאם לשיעור. מעכשיו והלאה, גם אתמול כבר דיברנו על זה, אתם עוברים למצב שאתם במשך היום חוזרים על נושא השיעור. לא קוראים סתם מאמרי רב"ש או משהו, אלא נושא השיעור בשבילכם זו העבודה העיקרית במשך היום. אתם קוראים את כל הפסוקים. לא חשוב מה שקראנו בשיעור בוקר או לא קראנו, אבל אתם עוברים עליהם ומדברים עליהם, דנים עליהם וכך מכינים את עצמכם לשיעור הבא. זה העיקר שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: מה הדרישה של אברהם להבטחה עבורו אומרת לנו בעשירייה בעבודה שלנו?

אנחנו צריכים לעבור על זה. אברהם הוא כוח, עשירייה היא קבוצה. אנחנו צריכים את הכוחות האלה לממש בתוך הקבוצה, זה הכול.

שאלה: שמעתי ממך לא פעם שמצב מצרים עצמו לא לוקח הרבה זמן, לא שנים, אלא כל הבעיה היא דווקא להיכנס למצרים. ועכשיו אני לא מצליח לתפוס, מה זה אומר בעבודה הפנימית של האדם "הכניסה למצרים"?

תחילת ההתחברות בעשירייה. למה הם נכנסים למצרים? כי זה צריך להיות לפי התפתחות הרצון לקבל, זה בדרך לרוחניות, אבל למה הם נכנסים למצרים? מפני שהם לא רוצים, הם מגלים שהם לא רוצים להשתחוות ליוסף. "יוסף" זה נקרא שהוא אוסף אותם, תכונת החיבור ביניהם, בין כל האחים, בני יעקב, והם לא רוצים להיות מחוברים כולנו כאחד.

יוסף אומר להם "אתם חייבים להשתחוות לתכונה שלי, שהיא יוסף, אוסף אותם יחד", לכן, מפני שהם לא רוצים, הם עכשיו מגלים מתוך זה שלא רוצים, עד כמה הם באמת לא רוצים. זה לא עונש, זו התפתחות, זה גילוי, עד כמה באמת הרצון לקבל ששורה בהם הוא רע וחזק.

הכרת הרצון לקבל הזה נקראת "שיעבוד מצרים", כי הם מתחילים להרגיש עד כמה מצד אחד טוב להם כך, הם נמצאים כביכול לא מחויבים להתקשר אחד לשני "כאיש אחד בלב אחד", ואחר כך כשהם מגלים שרע להם, "שבע שנות שובע" ואחר כך" שבע שנות רעב", אז מצד שני, אין להם ברירה, אלא חייבים להיות מקושרים, הם משתדלים להיות מקושרים ולא מסוגלים, אז הם מתחילים להתפלל לבורא ומגיע משה. על כל התהליך הזה שהם עוברים אנחנו עוד נלמד.

שאלה: אנחנו נשארים במצרים הרבה זמן, מה הופך את זה לתקופה כל כך מושכת?

היא לא מושכת, אין לנו ברירה, מי שרוצה להגיע לרוחניות, ובסופו של דבר זה כל האנושות, אז אנחנו צריכים לעבור תקופה שנקראת "הכרת הרע" שברצון לקבל על מנת לקבל. שבלי זה אנחנו לא יכולים להיכנס לרצון לקבל בעל מנת להשפיע, שזה נקרא "רצון להשפיע" אצלנו, בקיצור כך אנחנו קוראים לזה.

אז אין לנו ברירה, אנחנו צריכים לעשות את ההיכרות הזאת, שרע בתוך הרצון לקבל האגואיסטי שלנו, וטוב ברצון להשפיע שלנו, ברצון האלטרואיסטי. את הכוחות האלו אנחנו צריכים עכשיו להכיר ממש מתוך פעולות הבורא ומתוך הפעולות שלנו. מתוך פעולות הבורא צריכים לעבור עלינו ארבעה שלבים של הרצון לקבל, לכן זה נקרא "ארבע מאות שנה". ואת הרצון להשפיע אנחנו רוכשים מעל לרצון לקבל הזה אחר כך כשיוצאים ממצרים, כך מגיעים לגמר התיקון.

אתם תשמעו את הדברים האלה עוד ועוד, זה ייקלט. העיקר שזה ייכנס להרגשה יותר ויותר.

שאלה: מה ההבדל בין הבורא לכוח עליון?

הכוח העליון הוא כוח עליון מופשט, והבורא כשאני פונה אליו, הוא כבר קרוב יותר אלי ושייך לי, כי זה נקרא "בוא וראה", שהוא נמצא איתי ביחס אליי, כמו אבא עליון.

שאלה: התהליך הזה של כניסה ויציאה ממצרים נראה מאוד כזה גלובלי, ענק וגם רחוק. כך אני מרגיש. איך זה מתבטא, מתממש בעבודה היומיומית שלנו?

נכון. לכן אל תקפצו קדימה מדי, אנחנו צריכים באמת להרגיש איך אנחנו, וגם אחרינו כל העולם במשהו מתחיל להכיר את המצב שלו כמצרים. באמת נכון מה שאתה אומר, שזה משהו גדול מאוד, חזק מאוד ומפחיד, לאן שאנחנו נכנסים. אבל כל האנושות כבר נמצאת בזה רק צריכים להכיר בזה.

תלמיד: אצלנו בעשירייה, על מה לשים דגש, איך בכלל לאחוז בזה, להתייחס לזה?

את זה אתם צריכים לברר, אין לי עצות לכל עשירייה ועשירייה. אתם שומעים, אתם מרגישים מה אנחנו עוברים, במידה שאתם קולטים את זה כך תתקדמו, כל אחד ואחד במידה שלו, כל עשירייה בכיוון שלה.

שאלה: האופן שבו תיארת את מצריים ואת הרצון לקבל, זה באמת הפחיד אותי עד מוות. איך מתקדמים בביטחון?

הרצון לקבל הוא באמת מוות, כי כל החיים שלנו הם מוות, הם למטה מהרצון להשפיע, ובאמת רק הבורא נקרא "חי", והאדם שנמצא בכוח ההשפעה הוא נקרא "חי", אבל מי שנמצא בכוח הקבלה נקרא "מת".

לכן אנחנו נמצאים למטה מקו החיים, ונראה לנו שאנחנו חיים, אבל אלה לא "חיים", זה מוות ממש, רק ניתנה לנו הרגשה שכביכול שאנחנו חיים כדי להכיר את הרע שברצון לקבל שלנו שבו אנחנו חיים, כדי לרצות בעצמנו לצאת ממנו ולרכוש את הרצון להשפיע. ככה זה.

אנחנו דווקא עוברים מצבים טובים, "הכרת הרע" זה נקרא. לא רק נמצאים ברע, אלא מכירים שזה רע. והאנושות לאט לאט גם מתחילה עכשיו, אולי עוד פנדמיה, אולי עוד איזו מכה ועוד איזו מכה, שנרגיש עד כמה המצבים שלנו רעים והם נגרמים לא על ידי כוחות הטבע, על ידי משהו, אלא אנחנו גורמים לכל המצבים האלה על ידי האגו שלנו.

אז אנחנו קובעים שהאגו הוא הכוח הרע ואין לנו ברירה, אנחנו צריכים להתעלות מעליו, ואז אנחנו צריכים את הכוח העליון, את הבורא שיביא לנו את הכוח הזה לעלות למעלה מהאגו שלנו, להיות מוכנים להשפעה, רק לעזוב את כוח הקבלה שעד כדי כך הוא נראה לנו רע.

תלמיד: אנחנו צריכים להתכלל עם האגו של העולם או שמספיק לנו לעבוד עם האגו שמתגלה בתוך העשיריות?

אנחנו לא צריכים להתכלל עם האגו של העולם, אנחנו רק צריכים להתכלל עם האגו שבתוך העשירייה שלנו, וגם לא בדיוק עם האגו אלא דווקא הפוך, עם הרצון להשפיע שיש לנו בעשירייה, לחבר בינינו את הרצונות להשפיע עד שיהיו בכוח, בצורה, ובקשר עם הבורא, זה העיקר, מספיק כדי להעלות אותנו למעלה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

שאלה: ההחלטה שאני חייב לשנות את עצמי, איך ההחלטה הזאת מתחדשת בזמן שאנחנו במצרים?

הרשימות כל הזמן עולות ומתחלפות, לכן אין יום דומה לחברו, כך זה הולך ומתחדש.

שאלה: מה המשמעות שבני יעקב ירדו למצרים, האם זו ירידה מדרגה רוחנית?

מדובר לא על בני יעקב, כמו שאתה מתאר לעצמך, מדובר עלינו. אין היסטוריה ואין גיאוגרפיה ואין כלום. אנחנו מלמדים על התהליך שאנחנו צריכים לעבור, אחר כך עוד נדבר איך קורה שאנחנו מקבלים את זה שזה קרה בהיסטוריה ובגיאוגרפיה, בכלל שיש לנו כזאת תפיסת עולם מוטעית. אנחנו צריכים לקבל את הדברים האלה שזה קורה עכשיו ואיתנו בלבד. ומה שכביכול קרה ואנחנו מקבלים את זה שכביכול זה קרה, ומדברים על זה, גם בשיעור שלנו מדברים שזה כביכול קרה, זה כדי שתהיה לנו שפה, שתהיה לנו אפשרות לדבר.

אבל בעצם, לפי תפיסת המציאות, אנחנו צריכים להבין, לא היה, לא יהיה, ואין זמן, אלא הכול מדובר אך ורק כלפי האדם המשיג. זה קשה, לא מובן, מבלבל, אבל אנחנו צריכים לקחת רק אותו חלק, אותו פרגמנט שעימו אנחנו צריכים לעבוד. ואז לאט לאט, אחר כך "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", אז נבנה תמונת מציאות כזאת ששום דבר לא יהיה מנוגד לשני, אלא בחיבור שלהם אנחנו דווקא נגלה את שלימות כוונות הבורא ופעולות הנברא.

שאלה: תהליך הכרת הרע כפי שתיארת אותו, הוא לא נעים ויש גם רצון לברוח למצב נעים יותר, קומפורטי, לא לחשוב על זה. איך נוכל לעזור אחד לשני בעשירייה שמצד אחד זה יתממש, יורגש, מצד שני נוכל להתעלות מעליו?

אתם צריכים להיות בהתקשרות כזאת ביניכם בעשירייה, שכל אחד ירגיש שהאחרים סוחבים אותו או דוחפים אותו קדימה, גם בכוח המושך וגם בכוח הדוחף, שאת שני הכוחות האלה אנחנו צריכים על כל אחד ואחד כדי שהוא יזוז, שלא יהיה לו אף רגע, אף רגע ממש שהוא מבזבז מהחיים, אלא שהעשירייה מחייבת אותו.

לא צריכים בשביל זה להיות מקושרים זה לזה, אלא צריכים כך להבין, לחשוב ולרצות שזה יקרה. כמו תלמידי רמח"ל שעשו אפילו תורנות, כדי להיות כל הזמן בתפילה לבורא.

תלמיד: כלומר זה מצב של דאגה הדדית.

אני חייב לחשוב כל הזמן על העשירייה שזו העגלה, או האוטו, או הרכבת, לא חשוב איך תתאר את זה, שעל הכלי הזה אני מגיע לגמר התיקון. ואין לי שום דאגה אלא רק לצרף עוד לעשירייה הזו, אם היא כבר נמצאת בתהליך הזה, יותר ויותר אני מצרף אליה את כל האנושות. זה נקרא שאני מתקדם לגמר התיקון. אבל לפחות עכשיו שנגלה את עצמנו נמצאים בכלי כזה.

שאלה: איך להפוך את העולם הזה לגן עדן?

זה מה שאנחנו לומדים לעשות. והכול תלוי רק בך, כולם נמצאים בגמר התיקון חוץ ממך.

שאלה: מה המשמעות של תוספת ה' ב"אברהם"? בהתחלה אנחנו רואים אברהם בלי ה' ואחר כך עם ה'. זאת הירושה, הביטחון שנותן הבורא לאברהם?

כן, אנחנו נלמד את זה. התוספת שקיבל אברהם שהוא מאדם רגיל, מרצון לקבל רגיל, קיבל תוספת ה', ה' זה סימן לה' בחינות דהשפעה, כמו שאנחנו אומרים ששם השם זה ה', האות ה', ועוד כל מיני כאלה סימנים. אז אברהם שקיבל את האות ה' באמצע "אב העם", הוא בזה קיבל כוח רוחני כדי להנהיג את העשירייה. זה מה שאנחנו צריכים, שיהיה לנו את הכוח הזה. הוא מחבר בינינו, הוא מסדר אותנו, הכול מגיע מאברהם, ואחר כך כל יתר התכונות.

קריין: קטע מס' 4.

"שאל אברהם להקב"ה, במה אדע כי אירשנה, הלא אין להם כלים וצורך להירושה הגדולה מה שאתה מראה לי שאתה תיתן לבני, הלא אין להם צורך.

ועל זה השיב לו הקב"ה, אני אתן להם צורך להאורות, כמו שאני אתן להם האורות. היינו שה' יתן להם האור והכלי גם כן. שאל תחשוב שרק השפע אני משפיע, אלא אני משפיע להם, הן הצורך הנקרא, כלי, והן השפע הנקרא, מילוי וחסרון.

ועל ידי זה שעם ישראל יהיו בגלות מצרים ארבע מאות, שארבע שזהו מדרגה שלמה של ד' בחינות, שעל ידי זה שהם יהיו בגלות, בארץ לא להם, היינו שהמצרים ישפיעו לישראל רצון של קבלה עצמית, שרצון זה לא שייך לקדושה, שזה נקרא, "ארץ", מלשון רצון, וירצו לברוח מהרצון הזה, אז כשאני אעשה שלא יוכלו לצאת משליטה זו מכוחות עצמם, אלא שהם יראו, שרק הקב"ה יכול לעזור להם, ולא יהיה להם עצה אחרת, אלא לבקש עזרה ממני."

(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)

זאת אומרת, מי נכנס למצרים? רצון להשפיע קטן בכל אחד ואחד שנמצא בו, שנקרא ניצוץ, והוא נכנס לתהליך שסביבו הוא מתחיל להרגיש שהוא כולו נמצא בעל מנת לקבל. ועל מנת לקבל הזה הוא דווקא לטובתו שהוא יכול על ידי זה להתפתח, לגדול, לראות את העולם, ואז זה נקרא שבע שנות שובע. שהרצון לקבל מתנפח יותר ויותר אבל סביב נקודת הרצון להשפיע, נקודת הנשמה, שרק אלו נכנסים למצרים.

זאת אומרת, גלות מצרים היא לאלו בהגברת הרצון לקבל, שהם כבר הגיעו לנקודה שבלב שלהם שבעצם רוצים להתפתח לרצון להשפיע, לגלות את הבורא, לגלות את מהות ומטרת החיים. אבל עכשיו הם פתאום כאילו מבולבלים, נכנסים לכל מיני צורות קבלה ורצים אחריהן, נמשכים אחריהן. אנחנו רואים את זה בהרבה אנשים, אפילו עמים ואפילו בכל מיני רמות. זה מה שקורה, שכאילו אדם נמשך לרצון להשפיע והופה שוב נכנס לרצון לקבל, מתחיל לעשות חיים וכאילו מזלזל באותה הנטייה שהייתה לו קודם.

כך הוא צריך עוד להתפתח, זה עדיין לא נקרא ממש מצרים שלו אבל זה גם כן משהו. וכך הוא מגיע למצב שהוא רואה שאין מה לעשות, שהרצון לקבל שהוא עכשיו רכש זה מצד אחד לרעתו שהוא לא יכול להיות בו, מצד שני זה לטובתו, כי הוא עכשיו מבין שהוא רק צריך את הכרת הרע לאותו רצון לקבל שרכש, ואז יוכל לעלות לרצון להשפיע.

שאלה: אם הנשמה יורדת למצרים ופרעה הוא האגו, אז מיהו משה אם כך?

"משה" זאת הנקודה שלנו שמושכת אותנו למטרת הבריאה, למטרת החיים. אבל עדיין משה רק מתבהר אחרי שאנחנו נמצאים בעל מנת לקבל, במה שנקרא מצרים. שאנחנו רוצים להצליח, להרוויח, ויש עוד ועוד פעולות שאנחנו צריכים לעבוד עם הרצון לקבל, עם האגו שלנו. שהאגו שלנו יידבק בנו, שאנחנו נקבל אותו, שהוא שלנו, שאנחנו רוצים אותו, רוצים לחיות בו, ואז מתגלה לאט לאט תכונת משה שבנו, ואז אנחנו מתחילים על ידה את הכרת הרע שברצון לקבל.

עוד נלמד את זה, זה לא פשוט. אנחנו מדברים כאן כבר על הפנימיות, על מה שקורה בנו, שאנחנו עדיין לא מודעים לזה אבל זה מה שקורה בנו. כאילו שאנחנו לומדים על מהות הפעולות הפנימיות שאנחנו עוברים, ועדיין אנחנו לא יודעים בדיוק מה שעוברים. את זה עוד נלמד. משה לא מיד מופיע במצרים אלא הוא נולד אחרי זמן מה, כשכבר יש קשר בין רצון לקבל ורצון להשפיע, ומתוך ההתקשרות הזאת ביניהם שבסופו של דבר יוצאים מזה כלים לקבל בעל מנת להשפיע, מקשר ביניהם נולד משה.

לכן גם לא ידוע מאיפה הוא נולד, הוא נולד ממשפחה, זאת אומרת מהרצון להשפיע שנמצא בתוך הגלות. אבל מחנכת אותו בת פרעה בתיה, השם שלה זה רמז שהיא הבת של הבורא, בת ה', בת-יה. והוא נחשב כנכד של פרעה, כנסיך, וכשהוא גדל אז הוא מתחיל להבין שהוא שייך אך ורק לרצון לצאת ממצרים לרצון להשפיע.

קריין: קטע מס' 5.

"שאלת אברהם היתה, שאברהם ראה מהי ירושת הארץ, שהיא ענין מלכות, הנושאת את השפע העליון, הכולל ה' בחינות נרנח"י דקדושה. וידוע, שאין אור בלי כלי, היינו שאין מילוי בלי צורך. ואברהם ראה, שאין לישראל צורך להשיג שלימות המדרגה. אלא, שאם ישיגו קצת הארה מלמעלה, כבר יהיה להם סיפוק. וממילא אין להם צורך להשיג את הנרנח"י דנשמה הכלולה במלכות, שזו נקראת "ירושת הארץ"."

(הרב"ש. מאמר 41 "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה" 1990)

שאלה: למה האגו שלנו גדל יותר כשאנחנו נכנסים למצב של מצרים? והוא מביא סבל, אני מרגיש שאני נמשך לכיוונים של להיות עשיר, אני רוצה לקנות את כל הקניינים של העולם הזה. אבל מהו עוגן הישועה שלי, איך אני יכול להיות מרוכז בדרך שלנו? כי כל יום אני מרגיש כבדות, וזה ממש מרגיש רע.

יופי, עד שאתה תגיע להחלטה שאתה לא תוכל לצאת מהאגו שלך וכך תגמור את החיים. ורק אם אתה נמצא בעשירייה שהיא מחזיקה אותך ולא נותנת לך ליפול, שאתה נמצא כמו בנהר שסוחף אותך והם זורקים לך את החבל ואתה תופס בקצה החבל, אז הם יכולים להציל אותך מהאגו שלך, מהרצון הזה, מהזרם הזה. אז אם אתה לא עושה את הפעולה הזאת, אתה לא יוצא.

כל זה נעשה כדי שאתם תתחברו. המטרה של כל מצרים שכל בני יעקב שלא רצו להתחבר לפי בקשת יוסף, שכל בני יעקב יתחברו בכל זאת. ואז הרצון לקבל ביניהם בינתיים גדל והם עוברים ארבע בחינות של הרצון לקבל, זה נקרא ארבע מאות שנה. ומעליהם הם מתחברים, ואז נעשים במקום סתם עשרה אנשים עם שלם, ואז יוצאים ממצרים גם לפי עצמה, גם לפי הגודל, גם לפי הנחיצות להיות בחיבור.

אבל לא מסוגלים להיות בחיבור בזמן שפרעה שולט, לכן הם בורחים ממצרים. מה הם רוצים להגיד בעצם לבורא? אנחנו רוצים להיות בחיבור, אבל אין לנו אפשרות להיות בחיבור במצרים. אנחנו לא רוצים את הרוחניות, אנחנו לא יודעים מה זה, חיבור אנחנו רוצים, ואז הבורא מאין ברירה, מוציא אותם ממצרים.

שאלה: בתוך העשירייה אנחנו משתדלים, מנסים להתחבר, להתעסק בערבות הדדית, ובכל זאת כל הזמן מתוך האגו אנחנו חושבים על המאמצים של עצמנו. אז איך להגיע להרגשה שרק הבורא יכול לעזור?

זה יקרה לכם רק אחרי שאתם מדברים ביניכם, ובודקים על ידי איזה כוחות אתם כן מתעלים מעל הרצון לקבל הפרטי של כל אחד, רק כך.

שאלה: אתה יכול להסביר קצת יותר על זה שאברהם ראה שישראל עוד צריכים להשלים את המדרגה?

להשלים את המדרגה זה להשלים אותה גם כן בכוונה על מנת להשפיע. אנחנו מתחילים בכוונה על מנת להשפיע בזה שרוצים שהאגו שלנו יהפוך להיות דווקא לההיפך, לכוח החיבור, והלאה כשאנחנו מתקדמים בזה. כך אנחנו מיישמים כוונה על מנת להשפיע בינינו.

שאלה: מה ההבדל בין הרצון להשפיע אתו נכנסו בני ישראל למצרים, לרצון להשפיע שהם צריכים כדי לצאת ממצרים, ואיך זה בא לידי ביטוי בעבודה בעשירייה?

כשהם נכנסים למצרים, יש להם רצון להשפיע מקורי שקיבלו מהבורא אבל בלי תוספת רצון מצדם, וגם בלי רצון מצדם להשפעה הדדית. לכן הם לא רצו להתחבר ביניהם. כל ההבדל בין כניסה למצרים ליציאה ממצרים, הוא שבכניסה למצרים הם לא היו עם, זאת אומרת מחוברים ביניהם, שזה נקרא "עם ישראל" המחוברים ומכוונים לבורא. ולכן הם נשארים כך.

הם נכנסים למצרים, מתחילים לעבוד בהגברת הרצון לקבל וטוב להם. שבע שנות שובע פועלים בהם בצורה יפה, טובה, והם רואים עד כמה שזה טוב ונכון ובצדק. ואחר כך אותו כוח שהעביר אותם דרך כל שבע שנות שובע נעלם, ובמקומו מגיע משה. משה מהמילה מושך. לא שמשכו אותו מהיאור, מהנילוס, אלא שהוא מיועד כבר להוציא אותם ממצרים. ואז התהליך הזה הוא כבר לקראת היציאה, שבע שנות רעב, כי הם מתחילים להרגיש שהרצון לקבל שלהם לא הביא להם שום תועלת. זה נקרא הכרת הרע.

זה מה שהעולם עכשיו צריך לגלות לאט, לאט. איך הוא מגלה? עכשיו נראה להם שהם חוזרים לדברים טובים והכול יהיה בסדר וטוב, ומקבלים מכה. ושוב חוזרים אחר כך להתקדמות כאילו אגואיסטית ושוב מקבלים מכה. ואז הם צריכים לעבור כאלו מכות. אפשר לעבור את המכות האלה במחשבה בלבד, שזה רצוי כי זה יותר מהר. ואם לא במחשבה, לא מסוגלים, אז במכות פיסיות, חומריות, ואחר כך בכל זאת במחשבה. זה כמו שקורה עם הילדים, אתה אומר לו, אם הוא שומע, שומע ומשתפר. אם לא אז אתה נותן לו מכות ואחר כך אומר לו, ואז דווקא בעזרת המכות וההסבר הוא מבין. נקווה שהאנושות תלך בדרך יותר קלה ומהירה.

תלמיד: ואיך אנחנו יכולים לעשות את זה בעשירייה?

בדיוק אותו דבר. זה מה שרציתי שאתם תגלו לבד. שכדאי לנו להימשך לעשירייה ולחיבור לפני שאנחנו מקבלים מכות, לפני שמחייבים אותנו מלמעלה. כך זה. בואו נשכנע זה את זה. כל התורה מיועדת כדי שלא נקבל מכות, אלא שנלך קדימה מהר יותר מהמקל שעומד כל הזמן לרדת עלינו.

שאלה: איזו דאגה אנחנו צריכים לקנות כדי לזכות להיכנס למצרים?

בהתחלה הדאגה היא לא לקבל מכות. תמיד אנחנו בורחים מהמכות. כמו שכתוב "היה רעב בארץ כנען". ארץ כנען זה אותו רצון לקבל, אבל כשהוא עדיין הוא לא מכוון לבורא אז הוא נקרא "ארץ כנען". כשהוא כבר מכוון לבורא אז הוא נקרא "ישר–אל", "ישראל".

היה רעב ברצון לקבל שלהם ולכן הם יורדים למצרים, כמו שאנחנו קוראים בתורה. ואחר כך כשהם חוזרים לאותו מצב, זה נקרא כבר לא ארץ כנען אלא ארץ ישראל. הם רוצים להגיע לרצון שכולו מכוון לבורא, לכן הם בורחים ממצרים. מצרים זה נקרא רצון שכולו מכוון לעל מנת לקבל. ישראל זה רצון שכולו מכוון בעל מנת להשפיע. והם רוצים לצאת מרצון לרצון. זה כל העניין. הכול זה הבדל ברצונות. כשאנחנו מתחילים לקבל את כל התהליך הזה בצורה של רצונות והבחנות ברצון, זה נקרא שאנחנו כבר מתחילים להשיג את הרוחניות בצורה נכונה, רוחנית.

שאלה: כשאנחנו נכנסים עכשיו לשלבים האלה, איך אפשר להצדיק את התהליך הזה בעשירייה לקו זכות, כשאנחנו רואים כל כך הרבה סבל ומוות?

אני לא מכיר את הרצון לקבל הגדול שהבורא ברא, אני לא רואה את הגודל שלו, את העוצמה שלו. אבל לפי הצרות, הבעיות שכל האנושות עוברת, אז באמת כנראה שהרצון הזה הוא עצום בגודל ובעוצמה פנימית ובכול, אם אנחנו צריכים לגלות כל כך רע אפילו בדרגות הקטנות שאנחנו עדיין לא מבינים על מה מדובר. זה שלוקחים אנשים למוות, לכל מיני אלפי שנות סבל וכן הלאה, איך זה מועיל לתיקון הרצון לקבל אני לא יכול להגיד לך. כי את כל הדברים אנחנו משיגים מהסוף, זאת אומרת אין חכם אלא הרואה את הנולד, ולכן אין לי במה לענות לך.

אנחנו צריכים פשוט לשתוק וכך לעבור את המצבים. מה שלא משיגים, לא רואים, לא יכולים להצדיק, נתנו לך כדי שתשתוק. לא סתם אתה רואה, אין דבר כזה. הבורא מראה לך כל דבר ודבר במידה ובאופן שאתה יכול לשתוק על זה ולהמשיך לקראת המטרה בלפתח אהבה לאותו בורא.

שאלה: איך אנחנו יכולים להכניס את כל הלב לעבודה, לא רק לעשות בחיצוניות אלא ממש את כל הלב?

זה על ידי החברים. אין לך לב, יש לך רק נקודה שבלב, אם אתה רוצה לבנות לב רוחני, אתה צריך להתחבר עם אחרים ואז החיבור ביניכם ייקרא לב.

שאלה: רציתי לבקש את עצתך. יש מצבים בהתרחקות מהמילויים של הרצון לקבל, ויש את הדוגמה שלך שסיפרת שמכרת את הבית שהיה לך, התרחקת מכל הדברים, קיבלת החלטה ולא חזרת. לעומת זאת רואים מקרים של חברים שזורקים הרבה דברים ובסוף חוזרים אליהם. איך להתקדם, איך לעבוד נכון עם ההתרחקות הזאת מהמילויים?

כל אחד ואחד בדרכו. אני לא יכול להגיד שום דבר. העשירייה חייבת לדאוג שאף אחד לא ייפול ממנה. אבל אם הוא הולך, אין לנו מה לעשות, זאת אומרת הוא צריך לעשות עוד סיבוב כדי לחזור לאותו מסלול. כך אנחנו בהרבה מקרים עושים. כל אחד ואחד מאיתנו במשך היום, או במשך הזמן שאנחנו נמצאים אפילו בעשירייה, קצת מתנתק וחוזר, קצת מתנתק וחוזר, על ידי זה אנחנו מתקנים את עצמנו.

אם העשירייה שומרת עלינו ובסך הכול אנחנו לא יוצאים ממנה, אז כל היציאות האלו הן כדי לחזור ולהוסיף עוד ועוד את הרצון לקבל. רק על ידי יציאות וכניסות אנחנו מתקדמים. אבל אם אנחנו רואים שהחבר יוצא לגמרי, צריכים לעזור לו פעמיים שיישאר, לדבר עימו. ואם לא יכולים אז אין מה לעשות. הוא שייצא והבורא כבר ידאג לו. אנחנו מקבלים חובה לדאוג לו, לדבר איתו, להחזיק אותו פעמיים שלא ייצא, ואחר כך מוסרים אותו לכוח עליון.

תלמיד: נניח שאני עכשיו מתפרנס איקס, אני אומר לעצמי שאני לא צריך, אני ארד בהכנסה, ואז פתאום אני מגלה שזה לא היה נכון ואני חוזר אחורה. יש דרך לבדוק עד כמה בן אדם יכול לוותר או שזה רק בינו לבין עצמו?

אני לא יכול להגיד, יש בזה מדי הרבה נתונים שאנחנו לא יכולים לברר אותם. זה לא נושא לשיעור, אני לא יכול לברר את זה.

שאלה: איך כלים דהשפעה נבנים דווקא במצרים, בסביבה שהיא הפוכה?

זה לא במצרים נבנה, כלים דהשפעה. רק צורך לצאת מכלים דקבלה אנחנו מקבלים ביציאה ממצרים. ולכן מוכנים לצאת, זה ג' ימים שאנחנו יוצאים ממצרים, ואחר כך קופצים לים סוף וכן הלאה, זה תהליך. אנחנו לא רוכשים במצרים כלים דהשפעה, לגמרי לא. כדי לרכוש כלים דהשפעה אנחנו צריכים מאור המחזיר למוטב שזה רק אחרי קבלת התורה, כשאנחנו מוכנים לזה.

כל התהליך לפני קבלת התורה זה הכנה לקבלת התורה, שאנחנו צריכים גם לארץ כנען, גם לארץ מצרים, גם בחזרה למדבר, את כל התהליך הארוך הזה אנחנו צריכים רק כדי לקבל את המאור המחזיר למוטב, לרצות לקבל אותו, ולתקן את האגו שלנו, את הטבע שלנו לעל מנת להשפיע, ואז לגלות באמת באיזה עולם אמיתי אנחנו נמצאים.

תלמיד: השאלה של אברהם הייתה מאיפה אני יודע שהם ירכשו את הצורך, את הכלי הגדול?

הצורך לכלים דהשפעה זה כן במצרים. לכן הם רוצים לצאת ממצרים, מוכנים לקפוץ לים סוף, מוכנים הכול רק לא להישאר בעל מנת לקבל, אבל לא שרוכשים שם כלים דהשפעה.

שאלה: הרבה פעמים שמעתי ממך על חיבור, אבל פתאום אני לא מרגיש מה זה הקשר בין החברים. מה זה שוב הקשר בין חברים?

להתחבר לכלי אחד זה נקרא שאנחנו מתקנים מה שהבורא שבר, שהכין לנו כפאזל, או כאיזשהו אוטו צעצוע, שהביאו לנו בקופסה כל מיני חתיכות עץ ואנחנו צריכים להרכיב, גלגלים, חלקי השלד וכן הלאה. זה מה שאנחנו עושים. הבורא עשה את הכלי בכוח שלו שנקרא "אדם הראשון", הראשון, ואחר כך שבר אותו, ואז כל חלק וחלק מרגיש את החיים שלו גשמיים, האדם הראשון כך מתגלה, זה אנחנו כולנו, הרצונות שלנו, לא הגופים שלנו. ואז אנחנו נמצאים באיזשהו מקום, הבורא נקרא "מקום", אנחנו נמצאים בבורא, ומתחילים להתעסק במצוות בין אדם למקום. יש מצוות בין אדם לחברו ומצוות בין אדם למקום.

אז כמה שאנחנו רוצים להתחבר בינינו, זה נקרא שאנחנו מצווים בזה להתחבר. ואז אנחנו צריכים לכוון גם את החיבורים שלנו, התיקונים האלו, לבורא, זה נקרא "מצוות בין אדם למקום". בשביל מה אנחנו עושים את זה? כדי להזדהות, להידבק בו, וזו העבודה שלנו. סך הכול זה מה שיש לנו לעשות. כדי להגיע לתחילת העבודה הזאת אנחנו צריכים לעבור קודם תקופה שהיא נקראת מצרים.

קריין: קטע מס' 6.

"ואברהם ראה, לפי הכלל "שאין אור בלי כלי", כלומר "שאין מילוי בלי חסרון", שאם ה' יתן לישראל קצת הארה והתעוררות מלמעלה, הם יהיו מסתפקין במועט, ולא יהיה להם שום חסרון למדרגות יותר גבוהות. אם כן ראה אברהם, שאין שום אפשרות שעם ישראל יוכלו לקבל את ירושת הארץ, מטעם שאין להם צורך לזה.

וזו היתה השאלה "במה אדע". לא חס ושלום שהוא לא האמין מה שה' אמר לו. אלא שאלתו היתה, שאמר, שהוא לא רואה, שיהיה להם צורך לזה. כמו כשנותנים לאדם איזה דבר יקר ערך, אבל אם אין לו צורך לזה, אין האדם יכול להנות מאותו דבר. נמצא, אפילו שיתנו להם ירושת הארץ, אם אין להם צורך, אז לא יוכלו להנות מזה. והגם מצד הנותן הכל בסדר, אבל אם אין להתחתון צורך, מה הנותן יכול לעשות. וזהו ששאל אברהם.

(הרב"ש. מאמר 44 "מהי הסיבה שבגללה זכו ישראל לירושת הארץ, בעבודה" 1991)

שאלה: לא מובן מדוע כל עוד אין רצון שלם כלפי הבורא העם לא נקרא "ישראל"?

קודם כל אנחנו צריכים להבין שהדרך היא ארוכה מאוד, היא מתחילה עוד מבבל, מהמצב שכולנו נמצאים כמו הרצון לקבל שאין בו עדיין שום הבדל. אחר כך מתעורר ברצון לקבל הכללי רצון שנקרא "אברהם" שהוא אומר "מי שרוצה להיות מכוון לבורא, בואו, נלך יחד ונשיג את הכוח העליון" ואברהם היה אחד מהם בסך הכול, אבל בו התעורר הרצון הזה, ואז כל מי שרצה להשיג את הבורא מגיע לאברהם מכל בבל.

"בבל" זה נקרא ערבוביה של כל הרצונות, כל העמים נגיד אם מדובר בעולם שלנו, כולם יחד, מי שרוצה שיבוא. ובאמת באו אליו מכל וכל. והוא קרא לזה "בית אברהם" שזה הכול נמצא בבית שלי, בכלי שלי. אלפים רבים הגיעו אליו מבבל, כתוב שהגיעו אליו עשרות אלפים, וזה נקרא "בית אברהם". בית זה כלי. אחר כך הם היו זמן מה בבבל וכשהתחילה התנגדות בין כל הבבלים, כי הם היו כאילו כקבוצה שאף אחד מהבבלים האגואיסטיים לא רצה לסבול אותם כי הם הלכו לכיוון הפוך, אז אברהם לקח אותם משם והם הלכו לארץ כנען.

המקום שממנו גדלים כלפי הבורא נקרא "ארץ כנען". זה לא מקום פיזי, אבל אפילו אם תתארו את זה כפיזי, אז איפה שעכשיו ישראל היה נקרא אז "ארץ כנען". ולכאן הוא הביא אותם מבבל, שזה כבר היה אחרת. בבבל הם היו איכשהו בצורה שמכוונים לקשר ביניהם, וכשהם הגיעו לארץ כנען הם כבר היו במשהו מכוונים יותר לבורא. כדי להגיע עכשיו ממש לבורא, הם היו צריכים לקבל רצון חזק וכללי שישנו בכל האנושות ולכוון אותו גם לבורא.

לכן הנציגים של אותה קבוצה נקראים "בני יעקב". והם לא רוצים להתחבר, כי להתחבר לבורא זה כבר משהו אחר. זה לא סתם לצאת מבבל אלא זה פשוט לוותר על הכול, לבטל את כל האגו שיש בהם, והם לא היו מוכנים להתחבר לכזאת עשירייה, ולכן הם לא הסכימו. לא הסכימו, אז מה לעשות? לוקחים מהם, דרך הסיפור עם יוסף, אחד שמכניסים אותו למצרים, והאחרים עוברים כל מיני ייסורים עד שהם מגלים שהם חייבים לברוח מאותו מקום שנקרא "ארץ כנען", מאותו רצון, והם חייבים להתקדם ואז הם עושים סיבוב.

הם חייבים להיכנס שוב לרצון לקבל יותר גדול ולהתכלל בו ולרכוש אותו, ולגלות בו שזה שבע שנות רעב והם לא יכולים להאכיל את עצמם. בעצם הכול נמצא, חוץ ממה? אין חיים, אין הרגשת החיים. כמו שעכשיו אנחנו רואים בעולם שלנו, מה יש לך? כל מה שאתה רוצה אתה יכול לקבל, אבל תראה למה הגעת? לחינוך, תרבות, כלי תקשורת, אינטרנט, ילדים, כל מה שאתה רוצה. אדם מייצר הכול רק כדי יותר ויותר לסבול מהחיים. רק לזה, הוא לא מודע עד כמה הוא משקיע את כל הכוחות שלו כדי לסבול מהחיים. ואין לו ברירה, כי הרצון לקבל האגואיסטי כך פועל בנו.

וזה מה שקורה להם, אז מצד אחד יוסף, נקודת היסוד שהיא בעד החיבור נכנסת למצרים לבד, אז אין לו עם מי להתחבר לרעיון הזה והוא יכול להיות בתוך האגו, ומצד שני הם אחר כך מגיעים למצרים. כי על ידי החיבור ביניהם בצורת מצרים, בצורת האגו, הם מוכנים להתחבר, למה לא? שיהיה לנו יותר טוב.

ואז הם מתחילים לרכוש את כל האגו הגדול שנמצא במצרים. וזה גם יוצא עם נטיית יוסף, כי למרות שהם לא מתחברים ממש ביניהם בעל מנת להשפיע, אבל בעל מנת לקבל עם הרצונות החדשים האלה שנקראים "פרעה" בסך הכול הם כן מתחברים, אז יש ביניהם כבר קשר. אומנם הקשר הזה הוא בעל מנת לקבל אבל הוא מקשר אותם, אז זה גם הולך לאותו כיוון בינתיים, עד שמתחילים לגלות בו את הרע, והרע שהם כבר מתחילים לגלות זה נקרא "שבע שנות רעב".

אין ממה לקבל את החיות, את החיים. יש הכול, כמו שהיום בעולם, יש הכול. בפרט אם נפסיק לשחק עם הנשק אז בכלל יהיה לנו מעל ומעבר כל מיני דברים טובים. אבל לא יכולים. זאת ההכרה שהם הרגישו שברצון לקבל הם לא יכולים להגיע לשום תוצאה יפה וטובה. זה מפני שיוסף שביניהם כבר עשה את התפקיד שלו ועכשיו במקומו בא משה. והלאה, אנחנו עד נדבר על זה הרבה. כי את התקופה הזאת אנחנו כולנו צריכים לעבור, במשהו כל אחד, אבל יחד לכולנו זה צריך להיות ברור.

שאלה: אתה אומר שהאנושות גם כך נמצאת כרגע במצרים ואנחנו יחד איתם, אבל כנראה שחסרה לנו ההכרה של התהליך הזה, המודעות אליו. אז מה כאן תפקיד העשירייה? האם עליי ללחוץ על העשירייה שיחד ניכנס למצרים? או שהיא צריכה ללחוץ עליי שאני אכנס למצרים או שזה תהליך מקביל או שזה תהליך אינדיבידואלי?

לא, אתה לא יכול להיכנס למצרים בצורה כזאת שאין לך שום חשבון עם העשירייה. אנחנו צריכים להשתוקק, אל תשים לב למה שכתוב ואיך אתה מבין את הסיפור. אתה צריך להשתוקק לחיבור בכמה שאפשר, ולאן שהחיבור עם העשירייה, עם הקבוצה, והלימוד יביאו אותך, הם יביאו. אז במצבינו, בדורנו אנחנו יכולים לעבור את הדברים האלה בצורה אחרת ומכל שכן זה לא ארבע מאות שנה, ולא כל מיני תהליכים כמו שהיו קודם. הם יכולים לעבור עליך ואתה אפילו לא מרגיש חלק מהפעולות האלה שמספרים, כי באור העליון זה קורה בצורה אחרת, מתקנים אותם וזהו.

זה כמו שפעם אנשים היו מתים מכל מיני דברים הקטנים ביותר. היום אין שום בעיה, אתה בולע איזה כדור ואתה בריא וממשיך. לכן בואו באמת נגלה את המצב כמו שהוא צריך להיות.

תלמיד: פשוט מצרים נשמע כמו איזה קו של הפרעות.

לא, מצרים זה המקור של הרצון לקבל הגדול שאנחנו צריכים לקלוט אותו, לקנות אותו, אנחנו צריכים להיות תחת השפעת מצרים. לקבל ממנו את כל הרצון לקבל וחוץ מזה להכיר אחר כך שהוא רע ולא יכול להביא אותנו לטוב, אלא לטוב זה אם אנחנו מקבלים את הרצון לקבל ומעלים אותו לבורא, אז זה נקרא שאנחנו משתוקקים לצאת ממצרים.

תלמיד: כלומר, זה יכול להיות תהליך בלי בעיות. כלומר, לא בהכרח הוא יהיה לא נעים אלא יכול להיות גם שמח וחלק.

זה אנחנו נגלה בדרך. אני לא אוהב שקופצים. אני מבין את הרצון שלכם לתפוס את התמונה ולסדר אותה, אבל טוב שאתם תתאפקו ודווקא תדונו במצב שאנחנו נמצאים.

שאלה: למה דווקא יוסף נכנס למצרים ולא האחים?

מפני שזאת נקודה שהיא משתוקקת לחיבור ולגילוי הבורא והאחים לא עד כדי כך [רוצים] כדי להתחבר. עדיין לא נמצאים, לא מבינים את סגנון ההתקרבות לבורא דרך החיבור. כמו שגם אתם עדיין לא מודעים לזה שצריכים להתקדם לבורא רק דרך החיבור. עדיין לא. יש בזה משהו שצריכים, אבל צריכים זה דבר צדדי, העיקר שאני צריך להתקדם, וזה שזה הולך רק דרך החיבור ובחיבור יחד מגלים את הבורא ורק דרך החיבור ובתוך החיבור מדביקים את עצמנו אליו, זה עדיין אין. אין.

מה לעשות? אין מה לעשות אלא פשוט להמשיך, להמשיך, להמשיך ועוד ועוד ועוד לבקש מהבורא את כוח החיבור. רק מתוך החיבור מתחילים לגשת למתן תורה לקבלת האור המחזיר למוטב, ושם, רק שם נמצאים כל התיקונים. אבל הדברים האלה הם צריכים לעבור עלינו מהר כי אנחנו כבר נמצאים ממש בהכנה.

שאלה: לפני שמגיעים לפסח אנחנו עוברים הרבה שמחה והכנה בגלל שעברנו כנס מאוד פנימי רק בכלי שלנו, והשאלה היא, איך עלינו להכין עצמינו בשביל להשתלב באירוע הזה ולשם מה?

אנחנו צריכים רק חיבור. כל הפעולות, כל השלבים, כל הצעדים שאנחנו צריכים לעבור הם רק לקראת החיבור בינינו עד כדי כך שצורת החיבור בינינו תתחיל להידמות לבורא, שאנחנו נתחיל לייצב אותו בעשרה רצונות שמחוברים יחד בכוונה אחת, בנטייה אחת, ואז הבורא יתגלה בהם. אי אפשר אחרת.

אני רוצה שאתם תדברו כמה דקות על מה שאנחנו עברנו היום? מה קיבלנו? ושבמשך היום אתם תעברו על אותם שישה הפסוקים הראשונים.

לקרוא, ללמוד, לעבור עליהם, לדון, לכתוב עליהם שאלות שיהיו מוכנות, ואם אתם יכולים, לשלוח את השאלות האלה ל@gmail.com. Boardworldkli

שאלה: זה המייל שכולם שולחים אליו.

יופי. לכאן לשלוח שאלות בכל השפות, ואז אנחנו נשתדל לתרגם אותן ומחר להסביר אותן בשיעור. בהצלחה. אני רוצה באותה הזדמנות לשלוח ד"ש לנשים שנמצאות איתנו יחד רק אנחנו לא רואים אותן. אז טוב מאוד שהן נמצאות איתנו וכך אנחנו גם מתקרבים ליציאה ממצרים. בהצלחה.

סדנה

דברו על מה קיבלנו במשך השיעור? האם אתם חושבים שקיבלתם משהו חשוב?

*

(סוף השיעור)