שיעור בוקר 16.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 257

מאמר "מהו הצורך לשאילת הכלים מהמצרים"

קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 257, מאמר "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים".

מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים

תשמ"ו - מאמר י"ד
1985/86 - מאמר 14

"הכתוב אומר "דבר נא באוזני העם, וישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב, ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים" (שמות י"א).

הנה דרשת חז"ל (ברכות ט' ע"ב) "אמרי דבי רבי ינאי, אין "נא" אלא לשון בקשה. אמר לו הקב"ה למשה, בבקשה ממך, לך אמור להם לישראל, בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, כדי שלא יאמר אותו צדיק, ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם".

העולם מקשים, וכי אם הקב"ה רצה לקיים הבטחתו לאברהם, כמו שכתוב "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", לא היה בידו להעשיר את עם ישראל בלי שאילת כלים ממצרים, שנראה שהוא דרך רמאות, שלכאורה נראה, ששאלו תחילה בשקר, היינו על הכוונה שלא להחזיר.

עוד יש להבין, בזה שהקב"ה אמר למשה, להפציר בישראל לשאול כלים אצל המצרים, כנ"ל, שאין "נא" אלא לשון בקשה. ומה היא ההפצרה הזאת, שמשמע, שהקב"ה היה יודע, שהם יתנגדו לזה. לכן בקש ממשה, שידבר עם ישראל. אם כן יש להבין, מהי סיבת התנגדותם של ישראל לדבר זה.

עוד יש להבין מה שכתוב "ויתן ה' את חן העם בעיני המצרים". איך יכולים להבין דבר זה, שהוא מקצה אל הקצה, הגם שמצד ה' הכל יכול להיות, אבל במובן הפשוט קשה להבין את זה, במה שכתוב (שמות א' י"ב) "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, ויקוצו מפני בני ישראל". ודרשו חז"ל, "מלמד שהיו בעיניהם כקוצים" (סוטה י"א).

נמצא, שנהפכו מ"קוצים", היינו במקום שלא היו יכולים לסבול את עם ישראל, והיו בעיניהם כקוצים, נהפך עכשיו מקצה אל הקצה, שכן מצא עם ישראל חן בעיני המצרים.

והנה בהבטחת הקב"ה לאברהם "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", גם כן יש להבין את כל הענין שמובא שם (בראשית ט"ו, ו') "ויאמר אליו, אני ה', אשר הוצאתיך מאור כשדים, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. ויאמר, ה' אלקים, במה אדע כי אירשנה. ויאמר לאברם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".

וגם כאן יש להבין, איזו תשובה קבל אברהם על השאלה "במה אדע כי אירשנה". כי תשובת הקב"ה היתה על שאלה זו, כמו שכתוב "ויאמר לאברם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". אם כן השאלה היתה על בטיחות הירושה. והתשובה על הבטיחות היתה, שעם ישראל יהיו בגלות. וכי הגלות היא הבטיחות על ירושת הארץ.

ותירץ אאמו"ר זצ"ל, שהפירוש של השאלה היה, כי ידוע שאין אור בלי כלי, היינו שאי אפשר לקבל מילוי אם אין חסרון. וחסרון נקרא כלי. וכשראה, מה שהקב"ה רוצה לתת לבניו, אז אמר אברהם, הלא אני לא רואה, שבני, יהיה להם צורך לאותה ירושת הארץ הרוחנית. כי אמר, אם הם יקבלו איזו הארה קטנה, כבר יהיה להם סיפוק, כי מדרגה הכי קטנה ברוחניות, מביאה לאדם יותר תענוג מכל תענוגי הגשמיים, שישנם בעולם. ולפי זה, מתי שיקבלו איזו הארה קטנה, כבר יהיה להם מקום לחשוב, שאין מדרגות יותר גדולות, מזה שהשיגו. אם כן לא יהיה להם צורך לבקש עוד משהו.

ומשום זה היתה שאלת אברם להקב"ה, "במה אדע", שיהיה להם צורך לאותה ירושת ארץ הרוחנית. אם כן הוא ביקש מה', שיגיד לו, באיזה אופן יכולה להיות מציאות זו, שיהיה להם אור בלי כלי. ואברם הבין, שאור נותן הקב"ה, אבל כלים, היינו רצון לאורות יותר גדולים מכפי שכבר קיבלו, מי יתן להם להבין, שהם עוד צריכים להגיע להתעלות יותר גדולה, מכפי שהם מרגישים עכשיו.

היות שיש כלל ברוחניות, שכל דבר רוחני שבא לאדם, הוא מרגיש בו שלימות, שאין למעלה ממנו. כי כל דבר רוחני, הוא הרגשה שלימה, בלי שום חסרון, אחרת הוא לא נקרא רוחני. כי רק בדבר גשמי יכול להיות תענוג, ומכל מקום מרגישים, שיש תענוג יותר גדול, מה שאין כן ברוחניות.

אם כן היה אברהם תמה על עצמו, איך ובמה יהיה להם צורך, לבקש מה', שיתן להם מדרגות יותר גדולות, הנקראות "ירושת הארץ". ואמר, שמה שהשיב לו הקב"ה "ידע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם", זוהי תשובת הקב"ה לאברם, מכאן, היינו מגלות מצרים, יהיה להם צורך לבקש מה', שיתן להם כל פעם כוחות יותר גדולים.

והטעם הוא, כי בזמן שהאדם מתחיל ללכת בעבודת ה', והוא רוצה שכל עשיותיו יהיו בעמ"נ להשפיע, והוא רואה שאין בידו להתגבר, אז האדם מבקש עזרה מה', שיעזור לו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל הזה"ק, "במה מסייעין אותו, בנשמתא קדישא".

אי משום זה, כיון שכל מה שהיו מתגברים בעבודה, היה הכל נשקע בארץ, כמו שאומר בענין שבנו את פיתום ורעמסס, היינו כל יום היו צריכים להתחיל עבודתם מחדש, כי כל מה שבנו, הכל נכנס לתהום, ותמיד הם היו רואים את עצמם, כמי שאף פעם לא התחיל בעבודה, כי כאן שאין הם זוכרים שום דבר תורה, מה שנוגע לעניני עבודה, ותמיד כשעושים חשבון לעצמם, איפה עבודה שלנו, מה שאנחנו הכנסנו כוחות בעבודה, ולאן הם הלכו.

ועוד יותר מזה היה קשה להבין, איך היתה היכולת לקליפת פרעה לבלוע את כל עבודתם, אשר עבדו. עד כדי כך, שהם לא מרגישים, שהיתה פעם, שעסקו בעבודת ה', ושהיתה להם מטרה להגיע לשלימותם, וידעו מה שהם רוצים. פתאום באו לידי מצב, ששכחו הכל, ולא נשארו בהם שום רשימות מעבודתם.

וזה היה הכל בכוונה תחילה, שהקב"ה הכין קליפה לצורך זה, בכדי שכל פעם יהיו במצב של התחלה. וכידוע, כל התחלות קשות. אז יהיו מוכרחים לבקש מה', שיעזור להם כנ"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". וכדברי הזה"ק, שכל פעם הם מקבלים בחינת "נשמתא קדישא", שזה נבחן כח מלמעלה, שזה אחר זה בכל פעם מקבלים תוספות נשמה. וזה מתקבץ אחר כך לחשבון גדול, כידוע ש"גמירי משמיא מיהב יהבינין משקל לא שקל" (חולין ס'). [למדנו מן השמיים נותנים. לקחת בחזרה לא לוקחים.]

אלא כל הארה, שמקבלים מלמעלה, אף על פי שנסתלקת לפי שעה, אבל לבסוף, היינו כשגומר סכום יגיעה, מה שמוטל על האדם לגלות בבחינת "כל מה שבידך ובכוחך עשה", אז הוא מקבל בפעם אחת את כל מה שקיבל בזה אחר זה. והוא חשב, שהכל נכנס להקליפות. אז הוא מקבל הכל חזרה.

נמצא לפי הנ"ל, שכל ענין גלות מצרים היה בכדי לקבל כלים וצורך לאורות הגדולים, הנקראים "ירושת הארץ", שעל זה היה אברהם תמה ואמר, שהוא לא רואה שיהיה להבנים שלו צורך לאורות הגדולים האלו. והיות שאין אור בלי כלי, נמצא, אפילו שרוצים לתת להם, אבל אין להם כלים לקבל.

ומשום זה הוכנה להם גלות מצרים, שעל ידי השאלות והטענות של המצרים, שע"י זה יתרוקנו כל פעם ממה שכבר רכשו לעצמם קצת קדושה, והם היו יונקים מהם, ומשום זה יהיה להם תמיד צורך לבקש מה', שיאיר להם הדרך, שיוכלו ללכת קדימה. והם ראו, שכל פעם הלכו אחור. וזה שכתב האר"י הקדוש, שבזמן יציאת מצרים, היו עם ישראל במ"ט שערי טומאה, עד שנגלה אליהם מלך מלכי המלכים וגאלם.

ולכאורה זה נגד השכל. הלא ידוע, שמשה ואהרן באו למצרים ודברו עם בני ישראל, שהקב"ה רוצה להוציא אותם ממצרים. ועשו במצרים את כל המופתים, ומזה שראו את עשר המכות שקבלו המצרים, בטח שזה היה צריך לקרב את הכלל ישראל לקדושה, ולא לעשות פעולה הפוכה, שנפלו כל פעם לשער של טומאה יותר עמוקה, עד שהגיעו בזמן, שהיו צריכים לצאת ממצרים, היינו שהיתה צריכה להיות הכנה גדולה לקבל אור הגאולה, ולבסוף מה אנו רואים, באיזה מצב הם היו, בזמן קבלת אור הגאולה, במ"ט שערי טומאה, היתכן דבר כזה.

וכפי שהסביר אאמו"ר זצ"ל, שענין גלות מצרים היה, בכדי להשיג כלים של המצרים. אבל רק בהשאלה. ואח"כ להחזיר להם בחזרה. כי הוא זצ"ל פירש, שענין זה, שהקב"ה אמר לאברהם, "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם", זו היתה הבטחה על הירושה. זאת אומרת, שיהיה להם צורך לקבלת השפע מהקב"ה. כי זה שרוצים לצאת מהשעבוד של המצרים, הוא יכול להיות רק על ידי עזרה עם נשמתא קדישא, כנ"ל. אז ממילא כל פעם הם יהיו זקוקים לעזרת ה'. ומזה יהיה להם צורך כל פעם להמשיך מדרגות יותר גדולות.

ובהאמור נבאר את הענין של "גלות מצרים", ואת ענין "השאלת כלים אצל המצרים". הנה אנו רואים, בזמן שמשה ואהרן באו לבני ישראל, כמו שכתוב (שמות ד' כ"ט) "וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל, וידבר אהרן את כל הדברים, אשר דבר ה', אל משה ויעש האתות לעיני העם, ויאמין העם וישמעו".

מכאן אנו רואים, שתיכף, שבאו משה ואהרן לבני ישראל, קיבלו עליהם את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה באמונה למעלה מהדעת. וכל, מה שהמצרים היו נותנים להם להבין עם כל השאלות וקשיות על אמונת ישראל, לא עלה בשם, כי הם הלכו למעלה מהדעת. ומשום זה, זה שהיו בגלות כל הזמן, לא היה יכול עכשיו לפעול בהם כלום.

היינו לאחר שבאו משה ואהרן לבני ישראל, שהקב"ה רוצה להוציא אותם מהגלות, תיכף קיבלו עליהם שלא לשמוע מכאן ולהבא את טענותיהם של המצרים, שבאו בשם פרעה מלך מצרים, שיותר כדאי להם שישארו תחת שליטתם, ורצו לתת להם להבין את אמיתיות הדרך של המצרים, ואל להם לשמוע במה שמשה ואהרן אומרים להם. שאנו רואים, שאתם צועקים לאמר "נלכה נזבחה לאלקינו". שזה נתן לכם להבין, שאתם צריכים לעזוב את מצרים וללכת אחריהם. ומה שהם אומרים לכם, מובן לנו, שאתם רוצים לשמוע את כל דבריהם בעיניים עצומות. היתכן לעשות כדבר הזה, בו בזמן שאנחנו מדברים אליכם דברים של טעם. ואין לכם שום דבר להשיב לנו, ומכל מקום אתם מתעקשים, שאתם מוכנים ללכת עד הסוף, כדברי משה ואהרן.

מזה אנו רואים, שלאחר ביאת משה ואהרן עם בשורת הגאולה, שהם יוצאים עכשיו מהשעבוד, שלא היו יכולים לעבוד עבודת הקודש, שמחו עכשיו עם הבשורה הזו, ולא צריכים לשום הפלגות של טעמי תורה וטעמי מצות. אלא הם היו שמחים בזה לבד, היינו ממה שיכולים עכשיו לקיים בבחינת מעשה לבד, מזה היה להם סיפוק גמור, והיו ששים ושמחים לעשות רצון קונם, כמו שכתוב "הם צועקים לאמר, נלכה נזבחה לאלוקינו" (שמות ה', ח').

נמצא עכשיו, כשהם יוצאים מגלות מצרים עם כלים, שלא צריכים כלום, אלא כמו שכתוב "ויאמן העם וישמעו", ואין להם שום צורך לירושת הארץ, שהקב"ה הבטיח לאברהם, כמו שכתוב "כי ידוע תדע, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", כנ"ל שענין הגלות היה בטיחות, שיהיה להם צורך לקבל את הטוב והעונג, שהיא בחינת ירושת הארץ, שהקב"ה אמר לתת לזרעיו, ועדיין אין להם כלים לזה, אלא שהם מסתפקים במיעוט.

ומשום זה "ויאמר ה' אל משה, דבר נא באוזני העם, וישאלו איש מאת רעהו, ואשה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב". ולפי מה שפירש אאמו"ר זצ"ל, צריכים לפרש, שהכוונה היא, שיקחו את הכלי כסף וכלי זהב, מה שיש להמצרים. זאת אומרת, שיקחו את הרצונות והכסופים, שיש להם, היינו כל הקושיות, שהיו להם על דרך של עם ישראל.

ותמיד המצרים היו דורשים מכם, שבכל דבר שאתם עושים, צריך להיות עם דעת והבנה, ומה שאתם עוסקים בהתגברות, בכדי לצאת מאהבה עצמית, אלא לעשות הכל בעמ"נ להשפיע, זוהי דרך לא נכונה, כי הבורא הוא טוב ומטיב, וכשברא העולם, בטח שהוא להטיב לנבראיו, היינו שאנו הנבראים נהנו מהטוב ועונג. ואתם עוזבים את הדרך הנכונה ולוקחים לעצמכם דרך אשר היא ממש נגד מטרת הבריאה. ואתם אומרים לנו, שזו היא דרך אמת, שלא צריכים שום דבר בשביל אהבה עצמית, אלא לעשות הכל בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו.

ותמיד, כשעם ישראל היו שומעים את הלשון הרע של המצרים, שדברו סרה על דרך של השפעה, היו בורחים מהם, היינו שהיו בורחים מהמחשבות האלו, בזמן שהיו באים לבלבל את המחשבות של בני ישראל, ולהשפיע דעותיהם ללבות בני ישראל.

ומשום זה שהקב"ה היה יודע, שהם לא ירצו לשמוע את השאלות והקושיות של המצרים, שהיו שואלים את הקושיות מי ומה, אבל אין להם כלים, לתת להם את הרכוש הגדול, כי אין אור בלי כלי, היינו שלא יכולים לתת לאדם דבר, שאין לו רצון לזה, לכן אם ישאל את בני ישראל, מה אתם רוצים, שאני אתן לכם, בטח הם יגידו, אין אנו רוצים ממך שום דבר, אלא להיפך, אנחנו, כל שאיפתנו היא לתת לך, ולא שאתה תיתן לנו. אם כן איך הם יכולים לקבל את הטוב והעונג, הנקרא רכוש גדול, שזה נקרא, שהוא רוצה לתת להם בחינת נפש, רוח נשמה, חיה, יחידה. הלא אין להם צורך בזה.

לכן רצה הקב"ה, שהם יקחו את הכלים של המצרים, היינו השאלות והקושיות וכל רצונותיהם, שזה כלים של המצרים. אבל לא שבאמת הם יקחו את הכלים האלו, אלא שזה יהיה רק בתור שאלה. זאת אומרת, שהם יקחו הכלים של המצרים רק בכדי שיהיה להם צורך למלאות את החסרונות האלו, אבל לא שבאמת ישארו הכלים אצלם, כי הכלים, היינו המחשבות והרצונות האלו, לא שייכים לעם ישראל, אלא זהו רק שאלה לפי שעה.

ואח"כ להחזיר להם. שהמשמעות היא, שאח"כ, היינו לאחר שקבלו המילוי, מה ששייך להשאלות האלו, שדוקא על ידם יש יכולת להשפיע להם המילוי. וזה דומה, כאילו הם קיבלו האורות השייכים לכלים שלהם, שנקרא "כלי קבלה בעמ"נ לקבל". אבל תיכף זרקו את הכלים שלהם, אלא שהשתמשו עם האורות, השייכות להכלים שלהם, אבל קיבלו הכל בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו.

וזהו דומה כמו שפירש אאמו"ר בענין המן ומרדכי. הוא שאל, אנו רואים, בשעה שאחשורוש רצה לעשות איזה יקר למרדכי, כמו שכתוב (מגילת אסתר ו', ג') "ויאמר המלך מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה. ויאמר לו המלך, מה לעשות באיש, אשר המלך חפץ ביקרו. ויאמר המן אל המלך, יביאו לבוש מלכות".

ולפי זה שאל, איך יכול להיות דבר כזה, אם המלך רוצה לעשות "יקר" למרדכי, אז הוא שואל את המן, "מה לעשות באיש, אשר המלך חפץ ביקרו". ותירץ, שכאן הוא רמז לסדר השפעת השפע לתחתונים. כי בטח הקב"ה רוצה לתת יקר וגדולה לצדיק, וזה ענין מרדכי הצדיק. אבל אם הוא ישאל את הצדיק, מה אתה רוצה, שאני אתן לך, הצדיק יגיד, שהוא לא רוצה לקבל שום דבר, אלא להיפך, הוא רוצה רק להשפיע להמלך.

לכן היה צריך לשאול את בחינת המן שבו, מה שהוא מבין שכדאי לקבל. ואח"כ אמר, "ועשה כן למרדכי היהודי", היינו שיקבל את היקר וגדולה לא בכלים של המן, שנקרא "מקבל בעמ"נ לקבל", אלא ב"מקבל בעמ"נ להשפיע".

ובאותו אופן יש להסביר כאן, בענין שאילת כלים אצל המצרים, שה' אמר למשה, שיבקש מישראל, שישאלו כלים אצל המצרים. ושאלנו, מדוע היה ה' צריך לבקש מישראל דבר זה. ומדוע לא ירצו עם ישראל ללוות הכלים האלו. והתשובה היא, היות שעם ישראל, בזמן שמשה ואהרן באו בשליחות ה', שיוציאו אותם מהגלות, כתוב "ויאמן העם וישמעו", היינו באמונה למעלה מהדעת, ולא צריכים לשום דבר, ואין להם שום צורך למדרגות גבוהות, אלא מספיק להם בזה שיוכלו לעסוק בתורה ומצות בלי שום הפרעה מצד המצרים.

וזה דומה למה שאמרנו לעיל, שאמר, שאם המלך ישאל את מרדכי הצדיק, מה אתה רוצה, שאני רוצה לעשות לך איזה יקר וגדולה, אז בטח ישיב, שהוא לא רוצה שום דבר לקבל מהמלך, אלא להיפך, הוא רוצה לתת להמלך. ומשום זה המלך שאל את המן, מה לעשות באיש, אשר המלך חפץ ביקרו. והמן כן יודע מה לבקש. ומה המן אמר, "יביאו לבוש מלכות, אשר לבש בו המלך, וסוס, אשר רכב עליו המלך, ואשר נתן כתר מלכות בראשו". ומשום זה היה המלך צריך לכלים דהמן, היינו מה שהמן מבין שצריכים לקבל מאת המלך.

ומשום זה היה ה' צריך לבקש ממשה, שיבקש טובה מישראל, שהם יקחו הכלים דמצרים בהשאלה, היינו לפי שעה, שיהיה להם רצון וחשק למלאות את כל החסרונות, מה שהמצרים דורשים למלאותם. והיה מוכרח לבקש, משום שלעם ישראל היו מסתפקים במה שיש להם, ותמיד היו בורחים ממחשבותיהם ומרצונותיהם. ועכשיו אומרים, לשמוע את שאלותיהם וקושיותיהם של המצרים.

והיות שהבטיח לאברהם, שאחרי כן יצאו ברכוש גדול, לכן היה לו צורך, שיקחו את הכלים של מצרים רק בהשאלה. ואח"כ לתת להם בחזרה, היינו, שאין להם שום עסק בהשאלות שלהם, ומה שלקחו, הוא רק לפי שעה, היינו בכדי שיוכלו לקבל האורות, הנקרא "ירושת הארץ", מה שהבטיח הקב"ה לאברהם.

ובהאמור יובן לנו מה ששאלנו, איך נתהפך הענין מקצה אל הקצה, כי הכתוב אומר "ויקוצו מפני בני ישראל", שהיו כקוצים, ואח"כ "ויתן ה' חן העם בעיני המצרים". אלא בזה שראו, שרוצים לשמוע את שאלותיהם, זה נתן "חן", שחשבו, שהולכים ללכת בדרכם. "ויתן ה' חן" בזה שאמר להם, לשאול מהם הכלים, כי זה רצו המצרים."

מה ההתרשמות?

שאלה: מה העניין כאן שלוקחים כלים, מקבלים את האור, ואז מחזירים את הכלים? מה התהליך הזה?

תמצאו את ההסבר בעצמכם.

שאלה: אני מרגיש שהפרה רוצה להיניק יותר מאשר העגל רוצה לינוק. הבורא רוצה לתת לעם ישראל להתפתח, לקבל את כל השפע, והעם לא רוצה, טוב לו איפה שהוא נמצא, לא רוצה רצון לקבל, לא רוצה רצון להשפיע. והוא אפילו מנסה לשכנע את עם ישראל, "תיקחו כלים בהשאלה כדי שאוכל לתת לכם את השפע הזה".

אנחנו רואים כמה הרצון לקבל, האהבה העצמית, כל כך חזקה, זה ממש הצד ההפוך של הבורא. אני רואה על עצמי כל יום, קיבלנו את הזכות הזאת פה להיות זה עם זה, ולרכוש מהבורא דרך הקשר בינינו את השפע שלו. זה מה שאני מרגיש מהמאמר, שבאמת הבורא כל כך רוצה לתת לנו את כל השפע הזה כדי שנתפתח, ולפעמים אנחנו מגיעים למצבים שלא רוצים כלום, מעין אדישות, וכמו שאמרת, זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות.

שאלה: הוא אמר להם "תיקחו את הכלים של המצרים". ואז כתוב "וישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה". מה זה אומר בעבודה שלנו בעשירייה, מה אנחנו צריכים לעשות, האם לקחת את הרצונות של החברים ולבקש דרכם?

באמת שאלה.

תלמיד: להיכנס למצרים, לקחת כלים, דומה למצב שבו אנחנו קוראים איזה קטע, ואז שואלים שאלה, עונים עליה בעשירייה, וכל אחד מקבל את התשובה שמגיעה מתוך החיבור. זה הרכוש הגדול, זו כניסה למצרים.

תלמיד: נראה לי שזה סיפור על הדרגות הרוחניות שאנחנו רוכשים. כל פעם יש הכבדת הלב, כל פעם הבורא מכניס בנו עביות, כדי שנרצה אחר כך אורות יותר גדולים. זה כל הסיפור עד הדרגה האחרונה בעבודה שלנו ברוחניות.

תלמיד: עניין ישראל בגלות מצרים, ישראל מלשון ישר-אל, שהם היו כבר בלהשפיע על מנת להשפיע. וזה שהם היו בגלות מצרים, זה אומר שהם יכלו לעבוד באמונה למעלה מהדעת עם השאלות "מי" ו"מה" של המצרים. זה מצב מאוד מבורך, כי הם נמצאים בשלמות, באורות. ואז הבורא אמר למשה להגיד לעם "תיקחו את הרצונות של המצרים, את השאלות, את הקושיות, כדי לקבל אורות יותר גדולים". הבורא לא רוצה שהם יישארו בלהשפיע על מנת להשפיע.

הוא כותב ש"לאחר שקבלו המילוי, מה ששייך להשאלות האלו, שדוקא על ידם יש יכולת להשפיע להם המילוי. וזה דומה, כאילו הם קיבלו האורות השייכים לכלים שלהם, שנקרא "כלי קבלה בעמ"נ לקבל". אבל תיכף זרקו את הכלים שלהם, אלא שהשתמשו עם האורות, השייכות להכלים שלהם, אבל קיבלו הכל בעמ"נ להשפיע". מהי הטכניקה של לקבל את האורות בכלים של המצרים אבל לזרוק את הכלים האלה?

כך כתוב, "אורות של המן בכלים של מרדכי". מה זאת אומרת?

שאלה: המלך פונה להמן ושואל אותו מה לעשות עם הצדיק. בתוכנו פנימה אנחנו צריכים לשאול, דווקא במקום של הקבלה הכי גדולה, הקושי הכי גדול, מה לעשות עם אותה קבלה בצורה של השפעה. השאלה, איך לא נופלים בבירור הזה שהאדם עושה עם "המן" שלו, כדי שזה יהיה באמת להשפעה, איך עושים את הבירור בתוכנו.

כן. נכון.

שאלה: הוא כותב שהגלות היא הבטיחות על הירושה. האם הגלות אלו הכלים, או הכלים שלוקחים אחר כך בהשאלה? האם הם דברים שונים או אותו דבר?

איפה מרגישים את הריקנות הזאת, את הגלות, באילו כלים?

תלמיד: אין לי תשובה?

מי מרגיש, מי מבין? איזה כלים אנחנו צריכים למלא בסוף?

תלמיד: לקבל על מנת להשפיע. לכן יש פה פסקה מאוד מעניינת, שרב"ש דרך בעל הסולם מסביר מה זה כיסופים ורצונות. יש פה ויכוח בין המצרים ובני ישראל איך להגיע למטרת הבריאה, ודווקא ויכוח כזה מביא לצורך לקבלת הכלים.

בסדר.

שאלה: אנחנו לומדים שיש מצב כזה, שכדי להגביר את האמונה, את ההשפעה, אנחנו כביכול הולכים בצד ההפוך. פה נראה שלרכוש כלים הפוכים מהשפעה זו המטרה, זה לא צעד בדרך כדי לחזק את האמונה.

איך עם ישראל שלא רוצה כלום, מקבל כלים של המצרים שרוצים את הכול?

תלמיד: אנחנו לומדים שדווקא הכלים של השפעה ואמונה הם הכלים שהשפע יכול להתקבל בתוכם, אי אפשר לקבל בצורה אחרת.

כן.

תלמיד: איך למצרים יש את הכלים הגדולים, הרי אין מסך, אין צמצום, אז מה אתה יכול לקבל?

אתה מקבל את הכלים שלהם ומתחיל לעבוד איתם, מהכלי הקטן ביותר עד הכלי הגדול ביותר.

תלמיד: איזה כלים יש למצרים?

כל הרצון לקבל.

תלמיד: אבל הוא לא יכול להתמלא בצורה ישירה כמו המצרים?

הוא לא צריך. אבל הוא בהדרגה יכול למשוך את האדם למטרה.

תלמיד: אם אני רוצה לקבל משהו, אז אני מבין שהתענוג כבה מיד, אין בו כלום.

אתה לא רוצה לקבל תענוג, אתה רוצה קודם כל לקבל את הכוונה. ואחרי שאתה מקבל את הכוונה, אתה רץ אחרי המילוי.

שאלה: מה המצרים מביאים איתם? הוא כותב שהם מביאים שאלות וקושיות, זה לא רצון לקבל. הרי ישראל היו ברצון להשפיע, אז מה זה תורם?

מה צריכים עוד?

תלמיד: זה לא ברור. ישראל רוצים להשפיע ויש להם רצון להשפיע, אז הרצון הזה פתוח, יש לך דומם, צומח, חי, את כל המציאות, אז תשפיע. מה תורמות השאלות והקושיות שהמצרים מוסיפים פה?

בזה שהם יכולים לצרף את השאלות שלהם לכוונת ישראל. זה מה שקורה בסופו של דבר.

תלמיד: אבל הוא כותב שלישראל יש כוונה להשפיע. באים המצרים והורסים להם את זה עם שאלות, קושיות.

כן.

תלמיד: מה זה תורם לישראל, מה זה נותן? אם אני רוצה להשפיע רק חסר לי רצון שאותו אני יכול למלא. הבורא ברא רצון לקבל, ברא דומם צומח וחי.

אז מה חסר?

תלמיד: לא חסר כלום.

אם לא חסר כלום, אז מה אנחנו עושים במשך שבוע ימים נגיד במצרים, בעל מנת לקבל הגדול?

תלמיד: אם אני מסתכל על עצמי, אני רואה שאני מצרי, אין לי את הכוונה שהייתה לישראל במצרים.

כן.

תלמיד: אני יכול להבין שאני צריך לבנות כוונה דרך התהליך שאנחנו עוברים בפסח. אבל בסיפור עצמו שהוא מתאר פה במאמר אני לא מבין למה הם היו צריכים את המצרים? כי היה להם איזשהו רצון בסיסי להשפיע, הם נכנסו עם רצון כזה למצרים, אז לא ברור מה המצרים מוסיפים להם, מה הם נתנו להם בתהליך הזה, הם רק הפריעו להם.

אתם שומעים מה החבר שואל? מישהו מבין?

תלמיד: השאלות "מה" ו"מי" והרצונות שאנחנו רוכשים במצרים הם כדי להגדיל עביות, כדי לעלות באמונה מעל מהדעת, ליצור כוונה שתהיה אמונה למעלה מהדעת ואז אפשר לקבל את האורות. המטרה של כל השאלות היא ליצור באדם יותר עביות כדי שיהיה לו כלי לקבל.

כן.

תלמיד: אולי בהמשך לזה, רב"ש כותב שאם הם היו מקבלים את המדרגה הרוחנית הראשונה, התענוג שם היה כל כך גדול שהם היו נתקעים שם לנצח. לכן יש גם שאלה, כביכול אי אפשר לקבל אף מדרגה רוחנית לפני שמקבלים את המדרגה האחרונה, כי אם הם מגיעים למדרגה הראשונה הם כבר נתקעים שם, זה לא כל כך מובן.

טוב, עוד.

תלמיד: גם רשום שבני ישראל לא היו צריכים את הכלים, ובגלל זה הבורא היה צריך לבקש מהם, בבקשה תקחו את הכלים של המצרים. הם לקחו את הכלים של המצרים בשביל הבורא שרוצה לתת להם את כל הטוב של מטרת הבריאה. ישראל לא היו צריכים, מבחינתם הם הסתפקו בלהשפיע וזהו. הם לקחו את הכלים של המצרים לפי בקשת הבורא.

טוב.

שאלה: כתוב בעמוד 259 טור ראשון " וכפי שהסביר אאמו"ר זצ"ל, שענין גלות מצרים היה, בכדי להשיג כלים של המצרים. אבל רק בהשאלה. ואח"כ להחזיר להם בחזרה." מה זה אומרת בהשאלה ולהחזיר את הכלים?

איזו דוגמה אפשר לתת?

תלמיד: נגיד אני צריך לקחת מים, ואני לוקח בהשאלה מהחבר דלי, אבל הוא לא טוב, יש בו חורים. אני מתקן את הדלי, ממלא מים. עכשיו אני רוצה להחזיר את הדלי, מה יהיה עם המים, איפה אני אשים אותם?

טוב. אבל זה לא עונה על השאלה ששאלתי.

תלמיד: איך שאני מבין, "השאלה" זה לא לשמור את הרצונות של המצרים.

לקבל מה שרוצים, ואת הרצונות לזרוק.

תלמיד: להשתמש בזה. לנסות להבין אולי איך מתעלים מעל הרצונות האלה, אבל להבין אותם כי אחרת בהשפעה אני מנותק אפילו מהמציאות, מהרצון לקבל.

כן.

תלמיד: אני חייב להבין את הרצונות, אחרת אני מנותק. אני חייב להבין את הרצון של המצרים ואז להתעלות מעליו, כך אני מבין.

ובאיזה כלים אתה מקבל מה שצריך?

תלמיד: אני לא יודע לענות.

בסדר.

תלמיד: נגיד יש לי חבר שמאוד אוהב איזשהו מאכל. לי אין חיבה מיוחדת למאכל הזה, אבל החבר מאוד אוהב את המאכל, הוא ממש משתוקק לזה. אז אני עושה מאמץ ומנסה להכין את המאכל הזה בדיוק איך שהוא אוהב אותו וכמו שהוא אוהב אותו, ואז אני מזמין אותו אליי לסעודה, ובעצם אני נהנה מזה שאני רואה אותו נהנה מהסעודה.

כאילו השאלתי את הכלי שלו, ועבדתי עם הכלי שלו, והוא מקבל סיפוק ואני מקבל סיפוק מזה שהוא מקבל סיפוק.

זה לא בדיוק ההסבר הנכון, כי אם אתה לא מרגיש את החיסרון שלו, אם אתה לא מרגיש את התענוג שהוא מקבל, אז הפעולה היא לא כל כך אמיתית.

תלמיד: יכול להיות שג'רלד פורד נותן תשובה. הוא מסביר שכשיהודי מתחיל עסק הוא מתחיל להיות קשוח, אי אפשר להוציא גרוש מהיד שלו. ואחרי שהוא מגיע להישגים הוא מתחיל לבזבז את הכסף, כי הוא רואה שכל העסק הזה הוא רק משחק, הוא לא קשור לפנימיות שלו.

יש בזה משהו.

תלמיד: הרצון לקבל רוצה לקבל שפע ותענוג והוא לא יודע איך, זה נקרא מצרי. ועל ידי הרצון הזה לישראל יש מקום לעבוד, הוא יכול להשפיע לו, הוא יכול לקחת את הרצון שלו, את החיסרון שלו, ועם זה לעבוד ולעשות נחת רוח לבורא.

זאת אומרת, איזה קשר יש בין המצרי לישראל בהשגת מטרת הבריאה?

תלמיד: למצרי חסר אור חסדים, הוא צר, והוא רוצה להרגיש טוב, הוא רוצה להרגיש את השפע, הוא רוצה להיות קרוב לבורא. וישראל יכול לקחת את הרצון הזה ולעבוד איתו.

מה זאת אומרת?

תלמיד: כל אחד ששואל פה שאלה רוצה להגיע לגמר התיקון, זה המצרי שלו שרוצה להגיע לגמר התיקון. ואנחנו עושים את הבירור הזה ביחד וזה משהו שקרוב לישראל, חיבור, על ידי החיבור, על ידי המחשבה, דאגה.

כן.

שאלה: היה כתוב בהתחלה שאברהם שואל "במה אדע כי אירשנה?". כשאנחנו מדברים על הכוונה בעל מנת להשפיע אין לה כוח, אין בזה כוח, אין לנו כוחות כמו שיש בכלים דקבלה. בכלים דקבלה תמיד יש לנו השתוקקות, תמיד אנחנו רצים אחרי הרצון. זה כלי שאין בו כוונה בעל מנת להשפיע, והשאלה היא איך אנחנו משתמשים בהשתוקקות הזאת של הרצון שקיימת בצורה טבעית בשביל להשיג את מטרת הבריאה עם כוונה בעל מנת להשפיע.

בסדר.

תלמיד: אני אוסיף לדוגמה לגבי הסעודה. יוצא שאם גם אני הייתי אוהב את המאכל שאני מכין לחבר, אבל נגיד אני חולה ולא מסוגל לאכול, ויש לי חיסרון למאכל, אז אני מזמין אותו ונהנה ממה שהוא אוכל, אבל אני בעצמי לא יכול כי אני חולה, אבל אני כן רוצה את זה.

בסדר. חצי דוגמה, אבל זה בסדר.

שאלה: האם יש פעולה אקטיבית של שאילת כלים או שבעצם ההתכללות עם המצרים אנחנו כבר סופגים את הרצונות שלהם?

וודאי שבלי המצרים לא יהיה לנו רצון לזה.

תלמיד: מה הפעולה מצד האדם כשהוא שואל פה את הכלים? או שבעצם ההימצאות שלו בתוך מצרים הוא כבר סופג את הרצונות האלה, את הכלים האלה?

הוא צריך את הכלים האלה כדי לקבל בהם, אבל אחר כך הוא לא צריך את הכלים ולא צריך את המילוי.

תלמיד: אני שואל על דרך קבלת הכלים, האם בעצם הפעולה של מצרים אתה מקבל אותם, סופג אותם או שאתה עושה פעולה כדי לקבל אותם?

וודאי שבפעולה.

שאלה: איזו פעולה היא שאילת הכלים? מה אתה שואל, איך אתה שואל?

אתה משתמש ברצונות האלו.

תלמיד: אז זה כבר נמצא בך.

מתי?

תלמיד: מה זה אומר שאני שואל את הכלי שלו? מה עשיתי?

שאתה רוצה להשתמש בכלים האלו ואתה מתקרב אליהם ורוכש אותם.

תלמיד: איך אני מקבל את הכלים האלה? הם נמצאים בי או שאני צריך לעשות משהו כדי לקבל את הכלים האלה?

לא, אתה מעורר אותם.

תלמיד: איך אני מעורר אותם?

אתה מוכן לרדת למ"ט שערי טומאה.

תלמיד: מה זה אומר?

זה אומר שאתה מקבל כלים של המצרים.

תלמיד: מה עשיתי כדי לקבל את הכלים של המצרים?

אתה פשוט מסכים לזה.

תלמיד: מהם אותם רצונות וכיסופים שהיו למצרים ואין לישראל?

שמעתם את השאלה?

תלמיד: אם כל מה שקורה קורה באדם אחד, אז יכול להיות שהכוונה היא שהאדם פשוט מעורר בתוכו רצונות ששייכים למצרים, ופעולת ההשאלה היא שהוא מסכים להשתמש בכוח ההמשכה שלהם, אבל את הכוונה שלהם הוא זורק, ומחזיר את הכוונה שלו. בכוונה אני לא רוצה להשתמש, בכוחות ההמשכה לאורות אני כן רוצה להשתמש.

כן. בסדר.

שאלה: כשיוצאים ממצרים מה בעצם לוקחים במצרים ומה משאירים במצרים?

לוקחים ממצרים את הכלים.

תלמיד: מה נשאר במצרים אם כך?

שום דבר. עם ישראל צריך את הכלים האלה.

תלמיד: אז לוקחים הכול בעצם, לא משאירים משהו.

כן.

תלמיד: כשמשאילים כלים מהמצרים מאיפה הביטחון שאחר כך נוכל להחזיר את הכלים של המצרים והם לא יישארו בנו?

אנחנו משתמשים בכלים האלה. כשמגיעים לגמר התיקון אנחנו צריכים את כל הכלים האלה. גם את האורות, את הכול, לא משאירים שום דבר.

תלמיד: אבל יכול להיות שאני אקח את הכלים של המצרים ולא אשתמש בהם בצורה נכונה אלא בצורה לא נכונה?

לא, מתוך החושך כבר רואים את האור, את האמת.

תלמיד: עוד נקודה שרב"ש העלה פה במאמר ולא היתה לי ברורה. הוא כותב "שתיכף, שבאו משה ואהרן לבני ישראל, קיבלו עליהם את כל אשר דבר ה' אל משה באמונה למעלה מהדעת". איך ישראל במצרים קיבלו עליהם תיכף אמונה למעלה מהדעת?

הם היו מוכנים לזה רק לא בצורה אקטיבית.

תלמיד: במצב של מצרים אדם יכול להגיע לאמונה למעלה מהדעת?

יש לו כנגד מה לעבוד.

שאלה: אפשר לראות את התהליך הזה בעשירייה, שבאים משה ואהרון לעשירייה ואנחנו מתחברים למעלה מהדעת?

אתם צריכים להסביר לנו.

תלמיד: הפרעונים האלה, המצרים, נראה שזה בתוך הדעת. אם אנחנו מסתכלים על המצב של העשירייה בתוך הדעת אנחנו רואים מלא מומים, חסרונות. אמנם הגענו לאיזה חיבור ברמה מסוימת ויש לנו כוונה, אנחנו רוצים לעשות בחיבור הזה נחת רוח לבורא, אבל אם נפתח קצת את הדעת של המצרים בעשירייה נגלה שם נחשים ועקרבים.

נכון. אז מה עושים?

תלמיד: הולכים למעלה מהדעת יותר גדול?

כנראה שכן. מה אתם חושבים?

תלמיד: בדיוק בכיוון שהחבר אמר עכשיו. אנחנו עובדים בעשירייה כל הזמן להתעלות לגילוי הבורא בינינו. זה לא אצל אף אחד, זה בינינו, מעלינו, מעל הכול, זו העבודה. ואז כל הזמן באים ספקות, שאלות וביקורת, כל הרע יוצא, זה מצרים. עד שרואים שזה שולט בנו, אין מה לעשות, ואז מבקשים עזרה. מקבלים משהו שמתגלה בינינו, לא משנה איך נקרא לו עכשיו, ואז מבינים שכל הספקות שהיו לא היו סתם פרעה, הם גם באו ממנו, את זה אי אפשר להשאיר. צריך לקחת את זה כדי להגדיל אותו עוד יותר, אחרת איפה נהיה? ובזה בעצם "השאלת הכלים" איש מרעהו.

זה כבר סוג אחר של עבודה, חדש, שכבר יש ביטחון שבאמת אנחנו נאחזים במשהו יציב בינינו. לפני זה אסור לגעת בזה, אבל עכשיו חייבים לגעת בזה, כי אחרת לא יהיה לנו עם מה להמשיך. הכול בעשירייה.

אתם מסכימים עם התשובה שלו?

שאלה: אני מבקש להסתכל רגע בראיה, אולי קצת יותר רחבה. כשאמרת קודם שאנחנו צריכים להגיע למ"ט שערי טומאה, אם אנחנו מסתכלים היום על עם ישראל ובכלל על העולם כולו, ואני רואה את הרצונות לקבל שלהם לעצמם, האם אלו הכלים היא שאני צריך להתקרב אליהם ועליהם לעשות תיקון?

על זה אתה תענה.

תלמיד: אז למה התכוונת?

איזה רצונות לקבל אתה רואה היום בעם ישראל?

תלמיד: הכול. אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות.

כן.

תלמיד: אתה אומר שאנחנו צריכים להגיע לכל הרמות האלה? לשאול את כל הרצונות האלה ועליהם אנחנו צריכים לתקן את הכוונה לעל מנת להשפיע?

כן.

תלמיד: לא בא לי להתקרב לרצונות האלה כל כך, ברמות האלה שאני מרגיש.

אתה רוצה לברוח מהם, אני מבין. אז יש לך על מה לבקש.

תלמיד: איך אני מבצע את התיקון הזה? זאת אומרת, אני חש את זה, אני רואה את מה שקורה בעם, אני מרגיש מאוד מאוד חזק את הרצונות האלה, אז מה הצעד הבא שאני צריך לעשות כדי לתקן אותם?

חיבור ותפילה. "וייאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, ותעל שוועתם אל האלוהים מן העבודה".

תלמיד: האם אני צריך להתחבר עם כל עם ישראל ברמות האלה? זאת אומרת, מצד אחד אנחנו עובדים בעשירייה, שזה ברובד מאוד פנימי. מצד אחר אנחנו צריכים גם לחבר את כל הרצונות של כל עם ישראל.

מה הצעד הבא שאנחנו צריכים לעשות, אם אנחנו ממש מרגישים את זה? אנחנו מסתכלים החוצה, אנחנו רואים את כל הבלגן הזה, אנחנו רואים את כל הרצונות לקבל לעצמם של כל עם ישראל. איפה הם שרויים.

כן. מה חסר?

תלמיד: מה חסר? תפילה. לבקש עליהם.

התכללות. שאנחנו נקבל מהם את הרצונות שלהם בכלים שלנו, בעל מנת להשפיע שלנו. העביות שלהם נקראת "כלים של המן", בכוונה של מרדכי.

שאלה: כשאתה נמצא מכוון לתכונת ההשפעה עם כלים, איפה נקודת הכובד שאומרת, "אתה ישראל, אבל עם כלים של מצרים"?

זה בדיוק נקרא "גלות".

תלמיד: מה זה "וייאנחו", "ותעל שוועתם..".

שלא יכולים לעשות שום דבר, כנראה.

תלמיד: שלא יכולים להיות ישראל? שהרצונות לקבל יותר חזקים מהמחשבה כל היום על החברים, על תכונת ההשפעה, על חיבור, על תפילה לעם ישראל. יש כל כך הרבה דברים, שכביכול, ישראל צריך להיות מכוון אליהם, וכל הרצונות הגשמיים שולטים עליו.

כן.

תלמיד: איפה זה שאילת הכלים מהמצרים? אתה מצרי בעצמך. איך יוצרים את ה"ישראל "שיותר חזק מהמצרי ולוקח ממנו כלים?

מה חסר לנו כאן?

שאלה: אמרנו התכללות והשאלת כלים וכולי. נגיד, יש איזה חבר פחדן. כל ג'וק במקלחת הוא מתחיל לבכות. וכנגדו, יש חבר אמיץ שמסוגל גם לנהל סיכונים ולא רק לברוח מהם כל הזמן. האם הפחדן יכול פתאום להתכלל מהאמיץ, ולקחת ממנו איזה תכונות או להשתמש בכלים שלו, או משהו כזה? או שאתה תקוע עם הסט שלך כל החיים.

אתה צודק. זאת השאלה וזאת בדיוק הפעולה שאנחנו צריכים לעשות. הבורא לוקח את החלשים ועושה כך שהם מצליחים.

תלמיד: אבל איך אני יכול לקחת תכונה או כלי ממישהו אחר, שאני אשתמש בזה?

הם מקבלים תכונות חדשות. זה נקרא "מוסר חלשים ביד החזקים".

תלמיד: האם אני יכול לקחת תכונות מחבר ולהשתמש בהן? נגיד, יש חבר עם פתיל יותר ארוך, עם סבלנות.

כן.

תלמיד: האם צריך לבקש דבר כזה ולהשתמש?

כן, ודאי. להתכלל זה מזה וזה מזה עד שאנחנו מגיעים לכלי אחד שלם.

תלמיד: זה דומה לדוגמה של הפחדן, שאני יכול?

כן. על ידי החיבור אנחנו מגיעים כעשירייה לכלי אחד. כך יהיה.

שאלה: מכל הדיון הזה יש לי שאלה, אפילו יותר בסיסית. כי חבר אמר, ואני חושב שזה אולי הכיוון שכך אצלי בראש זה הסתדר, לראות את הכול באדם אחד קודם כל. אז אם הכול באדם אחד, אז יש בי ישראל ויש בי מצרים. מה זה בכלל ישראל שבי קודם כל? האם יש בתוכי ישראל?

משהו שמשתוקק לבורא.

תלמיד: אז יש בתוכי משהו שמשתוקק לבורא, שגם בכל העבודה שאנחנו עושים ביחד אולי גם מתפתח, כאילו קצת גדל? אבל אז הוא עושה איזו פעולה מאוד מיוחדת, הוא מוכן ללכת ולהחליש את עצמו כאילו, לקחת כלים מהמצרים, שזה להוריד את עצמו למטה, להוריד את עצמו לטומאה כמו שאמרת, למ"ט שערי טומאה, בשביל לעלות אחר כך יותר גבוה?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, יש לישראל מן פעולה מאוד מעניינת, שהם מורידים את עצמם כדי לעלות למען הבורא או בשביל תכונת ההשפעה?

זה עבודת הבורא להוריד אותם.

תלמיד: אנחנו כל הזמן מדברים על פעם שהיינו משרטטים הרבה שרטוטים. אז היה לנו כלי, מסך, צמצום, אור חוזר, ואיכשהו נשמע שכל העבודה במצרים וכל העבודה הזאת של השאלה כלים והחזרה לבורא היא כאילו יושבת שם בתוך השרטוט הזה.

רב"ש מסביר לנו, בצורה שיטתית כאילו את הסיפור. אבל הוא לא מסביר את זה בשפה של נניח בפתיחה לחכמת הקבלה. למה זה כך? כי הקפיצה הזאת שאני עכשיו עושה היא נראית נורא רחוקה ממה שכתוב פה במאמר. בתור תלמיד אני מסתכל על זה ואני אומר, אולי אני אומר משהו נכון, אולי אני מדבר שטויות, פשוט אין לי שום אחיזה פה במאמר בזה. איך לקחת את החומר של ה"פתיחה לחכמת הקבלה", וזה הדבר הכי בסיסי שיש לנו, הצמצום, מסך ואור חוזר הזה?

אז תיקח את החומר הזה וכך תלביש אותו על הסיפור.

תלמיד: איך אני יודע אם ההלבשה הזאת היא בכלל נכונה, אם אני לא טועה?

לפי איך שאתה מבין כך אתה תעשה.

תלמיד: וזה כיוון בכלל נכון לכת אליו?

כן, אתה יכול לשחק עם החומר איך שאה רוצה, את הכללים אתה יודע.

שאלה: אני חושב שיש פה עניין של קביעת המטרה הסופית. מתוך ניסיון של עבודה עם פושעים, כולנו דומים ומרגישים אותו דבר, אבל כשהמטרה משתנה למטרה שהיא יותר עליונה, לחיים יותר עליונים, אז גם הרצון שלהם משתנה בהתאם. זה כמו לקחת כלים ולהעלות אותם לבורא. כלומר, לקחו רצונות של חיים פשוטים שנגמרים והעלו את זה עד רמת מהאין סוף. אולי בזה התשובה.

אני בינתיים לא רואה איך זה.

תלמיד: רציתי להוסיף עוד הבחנה לגבי השאלת כלים, שזה מרגיש שיש איזו תכונה לישראל שהם לא מזדהים עם המצרים, הם לא מתכללים מהרצונות של המצרים, אלא השאלת הכלים זה כמו שימוש בכלים. זה כמו בצורה מפוקחת, כמו מדען שהוא לא חלק מהניסוי אלא יש לו יכולת להיות מחוץ לניסוי ולעבוד איתו. אז כך זה מרגיש השאלת הכלים, זה לא להיכנס לתוך הכלים ולהיות חלק מהם, אלא זה ממש להשתמש בהם בצורה מפוקחת. את זה רק רציתי להוסיף.

שאלה: תודה על הבירור המעניין על הדיון שהיה פה, להשפיע בעל מנת להשפיע, מה שיש לישראל, העבריים כשהם יורדים למצרים, ישראל, בחינת יהודי. כמה כוח יש להם בלהשפיע על מנת להשפיע? כמה כוח יש להם כשהם יורדים למצרים, אותה בחינת ישראל?

איך למדוד לו?

תלמיד: עד כמה הם מסוגלים להמשיך את העבודה כשהם יורדים למצרים, לקחת את הכלים על מנת לקבל ולהפוך אותם לעל מנת להשפיע? עד כמה כוח יש להם לעבוד עם הכלים של המצרים לאותה בחינת ישראל? איך הם מסוגלים להפוך את הכלים בעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע?

לא. הם לא מסוגלים. דווקא כתוב הפוך, שהמצרים היו נהנים מעבודת היהודים.

תלמיד: אז מאיפה יהיה להם כוח להתמודד עם כלים כל כך גדולים? כמה כוח הם צריכים כדי להיות מסוגלים להתמודד עם כלים של קבלה של המצרים? מאיפה הם ייקחו את הכוח הזה כדי לקבל את ירושת הארץ וכל מה שמדובר עליו בהמשך?

כי זה כבר החצי השני של הגלות, אבל בהתחלה הם היו במצרים, ובמצרים הם מאוד נהנו מהעבודה שלהם, ולכן לא רצו לתת להם לצאת. כי מה שיהודים יכולים לעשות, המצרים כך לא יכולים לעשות. בגלל שהכוונה שלהם בעל מנת להשפיע היא מעוותת בעל מנת לקבל, אז זו תוספת גדולה למצרים.

תלמיד: האם לישראל יש כבר את הכוונה על מנת להשפיע או רק מזה שהם שואלים כלים מהמצרים הם רוכשים את הכוונה על מנת להשפיע?

כן. כך זה, אבל בפועל יש משהו.

תלמיד: איך אתה שומר על עצמך כשאתה עובד עם כלים מצריים? אם ישראל הם להשפיע על מנת להשפיע, עכשיו הם יורדים למצרים והם נכנסים אל תוך רצונות לקבל, איך הם שומרים על עצמם שלא לקבל גם את הכוונה של המצרים אלא רק לקחת את הכלים, רק להשאיל את הכלים בלי לקבל את הכוונה על מנת לקבל? מה עבודת השמירה פה? איך הם שומרים על הכוונה שלהם?

זו שאלה נכונה, אבל אני לא יכול להסביר אותה.

תלמיד: אז כשאנחנו מדברים על עצמנו, מה אנחנו יכולים לעשות? אנחנו רוצים לצאת ממצרים, אנחנו בונים את כוח הקבלה כדי לצאת, אנחנו מבינים שצריך לצאת, אבל אנחנו לא רוצים להשתמש בו על מנת לקבל. אבל איכשהו כשאני רוכש את הרצונות האלה אני גם נדבק בכוונה. איך לא להידבק בכוונה אלא רק לקחת את הרצונות בלי הכוונה?

רק על ידי התפילה, "ויאנחו בני ישראל מהעבודה, ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה"¹, ואז הבורא מתחיל לעבוד עליהם, הוא מצפה לאותם התפילות, צעקות, שיהיו דווקא מתוך הרצון לקבל שמשתוקק לעל מנת להשפיע.

תלמיד: אז רק בעזרת התפילה? תפילה "איש את רעהו יעזורו"?

כן.

תלמיד: זה נקרא ערבות? זאת הערבות שאנחנו מדברים עליה, שאנחנו מתפללים אחד עבור השני?

כן, זה ברור, יחד עם הערבות, יחד עם זה שעובדים גם בעבודות פרך במצרים וסופגים מכות, ומתוך זה התפילה שלהם היא מגיעה לתשובה.

תלמיד: אז אני כל הזמן צריך לשמור על החברים כדי שלא יפלו לכוונה על מנת לקבל?

כן, ודאי. הקשר בינינו בזמן שאנחנו נמצאים במצרים, מתקרבים ליציאה ממצרים, זה דבר עקרוני.

שאלה: מה זה בעצם כלים של מצרים?

רצונות אגואיסטיים בצורה הכי טבעית, טהורה שלהם.

תלמיד: כתוב שיש כלי כסף, כלי זהב, מה זה אומר?

זהב זה בחינה ד', כסף זה בחינה ג'.

תלמיד: אני רוצה להתחבר עם החברים, עם תכונת ההשפעה, להתחבר עם הבורא. איפה כאן הכלים של מצרים?

בכל הרצונות האגואיסטים שלך.

תלמיד: אבל אנחנו לומדים שאני צריך להתעלות מעליהם בצורה מקסימאלית, לא להשתמש בהם אלא להתחבר עם החברים, לא לחשוב על הרצונות האגואיסטים שלי. אז מה זה אומר שאני שואל אותם?

לא, אתה מבקש מהמצרים רצונות וכוונות להשפיע, זה שאתה משתמש במעט אור שיש בהם אתה משתמש בו, אתה משתמש ברצונות האגואיסטיים שלך שעוברים את שלב הכרת הרע, בהכרה בהפכיות שלהם מהבורא, בצורה כזו אתה מתחיל להתעלות מעל האגואיזם שאתה דוחה אותו בהדרגתיות. וכאן מתחילה היציאה שלך ממצרים.

תלמיד: הכלים שאנחנו שואלים מהם, לוקחים אותם אחר כך למדבר, או מעבירים אותם לארץ ישראל? מה קורה לכלים האלו אחר כך?

אלה כלים טובים מאוד, הם שומרים עליהם. ולאחר מכן בכל מדרגה אפשר לבחון מה קורה איתם.

שאלה: איך אדם יכול להחזיר את הכלים שהושאלו מהמצרים, ואיך זה גורם לאדם להרגיש?

על זה אנחנו עוד נלמד, אבל הוא צריך גם לקבל את כל האורות האלה בעל מנת להשפיע, כי כשהוא עדיין במצרים, הוא לא יכול לעשות את זה, אבל כשכבר יוצא ממצרים, אז משתמש בהם בלקבל על מנת להשפיע, והכלים שלו מיתקנים.

שאלה: יוצא שאנחנו לא מקבלים את האור לפי המדרגות כי קליפה מקבלת את האור ואנחנו מקבלים את האור רק כשאנחנו מסיימים את המדרגות?

עד התיקון אנחנו מקבלים את האור דרך הקליפה.

תלמיד: זה אומר שהאור לא מתגלה בכל מדרגה?

אין לו איפה להתגלות, אין לך כלים מתאימים.

שאלה: לישראל אין חומר דלק להתקדם ברוחניות כי הם לא רוצים לקבל כלום, לכן הם שואלים את הכלים של המצרים עם הכוונה להשתמש בהם כחומר דלק.

כן, זה נכון מה שאתה אומר.

תלמיד: הכלים האלה שהשאילו ממצרים הפכו לחסרונות שהיה צריך לתקן וכך לעבוד על התיקון שלהם בהשפעה?

כן, אחר כך הם יעבדו בצורת השפעה, כן, בלקבל על מנת להשפיע.

שאלה: האם אפשר להגיד שהכנת הכלים הגדולים דרך הרצונות שמתעוררים באדם ואז הוא מאבד את הרצונות עד שיגיע למידה שלמה, אז הכלי יתמלא באור?

אנחנו נראה את זה בתהליך.

תלמיד: והחיסרון צריך לקבל הארה לפני שהבורא יוסיף עוד לרצון לקבל?

החיסרון לא צריך להתמלא באור, אלא אחרי זה האדם מפקד על זה, שולט בזה.

שאלה: איך הכלים משתנים כאשר אנחנו מחזירים אותם למצרים, כי זו הרבה עבודה לעבוד עם הכללים הללו, עם הכלים של המצרים, והמצרים הרי לא הולכים לוותר על הכלים האלה אלא אם הם יקבלו משהו בתמורה. האם הכלים משתנים ואם כן באיזו צורה הם משתנים כשישראל מחזירים להם אותם?

אנחנו נלמד עוד איך להשתמש בכלים האלה, הם כלים טובים, כלים כבדים. כל הכלים טובים וכל האורות כנגדם שנמצאים בהם, הכול בא ממצרים, לכן ישראל חייבים להיכנס למצרים כדי להוציא אותם כלים עם האורות מחוץ למצרים, ואז ללמוד איך לעבוד איתם בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם נס יציאת מצרים זה כשהאדם מקבל מלמעלה את הקו האמצעי?

נס יציאת מצרים נניח שזה בקו האמצעי, לא לאורך כל הדרך.

תלמיד: וגלות זה כלים שיצאו מקטנות לקו שמאל והם תקועים שם?

כן.

שאלה: את הכלים של מצרים מתקנים על ידי קיום תורה ומצוות?

ודאי שכל הכלים, אם אנחנו רוצים לתקן אותם מהראשון ועד לאחרון, מתקנים על ידי קיום תורה ומצוות.

שאלה: כתוב באגדה שהרשע שואל "מה העבודה הזאת לכם" ואז כתוב "בגלל שהוציא את עצמו מהכלל כפר בעיקר"². זה קשור לכך שרק בהתכללות של ישראל אפשר לעבוד עם הכלים האלה?

כן. זה נכון.

שאלה: לגבי הכלים בהשאלה, האם זה כמו שנלך לבנק וניקח הלוואה בכוונה שנהיה תלויים בבנק, שנקבל כלים יותר חזקים, יותר רצונות?

האם זה כדי להיות תלויים בבנק?

תלמיד: כן, שיהיו לנו רצונות יותר גדולים.

בסדר.

שאלה: אם אנחנו מצליחים בתהליך של שאילת הכלים מהמצרים, האם זה דומה לתחיית המתים?

לא, עוד לא.

שאלה: האם אני מבינה נכון שהתהליך הוא שאנחנו לא יכולים לגשת לשאילת הכלים, אנחנו לא יכולים להתכלל בכלים היותר כבדים, כל עוד לא הגענו לאמונה מעל הדעת?

נכון.

תלמידה: הצעד שעומד לפנינו כרגע, גם באופן פרטי בעשירייה וגם יחד, הוא להגיע לאמונה מעל הדעת, ורק אז נוכל לעבוד עם כלים יותר כבדים.

נכון.

שאלה: מהו הסימן שאנחנו מקבלים את הכלים של המצרים בעבודה?

הסימן הוא שאני מרגיש שאני רוצה לקבל לעצמי, ובזה אני מרגיש שאני מצליח.

שאלה: האם ההתייעצות של המלך עם המן משמעותה שגם אני צריכה להתייעץ עם המן שבי כדי לדעת מה להביא לעשירייה ולכבד את החברות שלי?

כן, אנחנו עוד נעבור את המצבים האלה.

שאלה: להרגשתי אנחנו חיים היום את התקופה הזאת ממש. המן סביבנו, אנחנו רואים מה קורה בעולם, לאן הכוחות של הרצונות מביאים את העולם הזה, ואנחנו כ"בני ברוך" מנסים ליצור את הכוח של מרדכי. כשאתה מרגיש את השוני בין הרגשת מרדכי לבין ההרגשה של מה שקורה מסביבך, זה מביא לצער מאוד גדול שמעלה תפילה. האם אפשר לקחת את ההקבלה הזאת?

אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. רק ככל האפשר תבדיל את עצמך מהשונאים שלך, ותעשה מה שצריך כדי שתהיה מחובר בתוך ישראל, ואחר כך תצרף אותם אליך. אחרת אתה מחכה עד שהם ינצחו.

שאלה: במאמר כתוב, שהבורא שואל את בני ישראל מה לתת להם, והם עונים "אנחנו לא צריכים ממך כלום, אלא להיפך, כל ההשתוקקות שלנו היא להשפיע לך ולא שאתה תיתן לנו". מה הכוונה בכל זה?

הכוונה היא שהבורא לא דורש מאיתנו כלום, אלא רק שנקבל את הצורה שבה נוכל לקבל ממנו.

תלמיד: האם ניתן להגיד שבני ישראל רוצים לרכוש מסך?

כן.

תלמיד: ורק אחרי זה ניתן לקבל את הכלים של המצרים?

כן.

(סוף השיעור)

---

1. "ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבדה" (שמות, ב', כ"ג)↩

2. רשע מה הוא אומר, מה העבודה הזאת לכם, לכם ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר (הגדה של פסח)↩