שיעור בוקר 25.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 430, מאמר "הקדמה לספר הזהר"

כבר דיברנו כל כך הרבה על כל מה שנכתב על ספר הזוהר, כך שלהוסיף כמעט ואין מה. אנחנו נלמד ונראה כמה בעל הסולם השקיע בהקדמה הזאת ומה אנחנו יכולים לקבל ממנה. הטקסט שלפנינו הוא באמת דבר גדול מאוד.

הקדמה לספר הזהר

אות א'

"רצוני, בהקדמה זו, לברר איזה דברים, פשוטים לכאורה, כלומר, אשר ידי הכל ממשמשות בהם, והרבה דיו נשפכה בכדי לבררם". לכן הוא אומר שהם פשוטים לכאורה, כי כולם שואלים וכולם מגיעים לכאלו שאלות ורוצים לברר. "ובכל זאת, עדיין לא הגענו בהם, לידי ידיעה, ברורה ומספקת". אף על פי שהם נראים פשוטים.

שאלה א'. מה מהותנו?

שאלה ב'. מה תפקידנו, בשלשלת המציאות הארוכה, שאנו טבעות קטנות הימנה?

שאלה ג'. הנה, כשאנו מסתכלים על עצמנו, אנו מרגישים את עצמנו, מקולקלים ושפלים, עד שאין כמונו לגנות. וכשאנו מסתכלים על הפועל, שעשה אותנו, הרי אנו, מחויבים להמצא ברום המעלות, שאין כמוהו לשבח, כי הכרח הוא, שמפועל השלם, תצאנה פעולות שלמות?

ד'. לפי שהשכל מחייב, הלא הוא ית' הטוב ומטיב, שאין למעלה הימנו ית'. ואיך ברא מלכתחילה, כל כך הרבה בריות, שתתענינה ותתיסרנה בכל ימי היותן? והלא מדרך הטוב. להטיב? ועכ"פ, לא להרע כל כך?

ה'. איך אפשר, שמהנצחי, שאין לו ראשית ואין לו תכלית, תמשכנה בריות הוות וכלות ונפסדות"?

עד כאן בעל הסולם שואל. על שאלות כאלה כנראה שהוא רוצה לענות, ולענות בצורה שלמה.

אות ב'

"ובכדי לברר כל זה בשלמות, צריכים אנו להקדים איזו חקירות. ולא ח"ו במקום האסור, דהיינו, בעצמותו של הבורא ית', אשר לית מחשבה תפיסא בו כלל וכלל [אין המחשבה תופסת בו כלל וכלל]. ואין לנו משום זה, שום מחשבה והגה בו ית'. אלא במקום, שהחקירה היא מצוה, דהיינו החקירה במעשיו ית', כמצוה לנו בתורה: "דע את אלקי אביך ועבדהו". וכן אומר ב"שיר היחוד": "ממעשיך הכרנוך".

והנה:

חקירה הא' היא: איך יצויר לנו, שהבריאה תהיה מחודשת, שפירושו, דבר חדש, שלא יהיה כלול בו ית' מטרם שבראו? בו בעת, שברור לכל בעל עיון, שאין לך דבר, שלא יהיה כלול בו ית'. וכן השכל הפשוט מחייב, כי כלום יש לך נותן, מה שאין בו.

חקירה הב': אם תמצא לומר, שמבחינת כל יכלתו ודאי הוא, שיכול לברוא יש מאין, דהיינו דבר חדש, שאין לו שום מציאות בו ית', נשאלת השאלה: מה היא מציאות הזו, שיתכן להחליט עליה, שאין לה שום מקום בו ית', אלא היא מחודשת?

חקירה הג': במה שאמרו המקובלים, שנשמתו של אדם, היא חלק אלוה ממעל. באופן, שאין הפרש, בינו ית' לבין הנשמה, אלא שהוא ית' "כל", והנשמה "חלק". והמשילו זה לאבן, הנחצבת מהר, שאין הפרש, בין האבן לבין ההר, אלא שזה "כל" וזו "חלק". ולפי"ז יש לחקור: הא תינח, אבן, הנחלקת מהר, שהיא נפרדת מההר, על ידי גרזן, המוכן לכך, ונפרד על ידו ה"חלק" מה"כל". אבל, איך יצוייר זה בו ית' וית', שיפריד חלק מן עצמותו ית', עד שיצא מעצמותו ית', ויהיה "חלק" נבדל הימנו, דהיינו, לנשמה, עד שיתכן להבינה, רק כחלק מעצמותו ית'?"

קשה להיכנס מיד לתוך הטקסט ולהתחיל להבין אותו ולשאול.

אות ג'

"חקירה הד': כיון שמרכבת הס"א והקליפות, רחוקה מקדושתו ית', מהקצה אל הקצה, עד שלא תצויר הרחקה כזאת, איך אפשר, שתתמשך ותתהוה מהקדושה ית', ולא עוד, אלא שקדושתו ית', תקיים אותה?

חקירה הה': ענין תחית המתים. כיון שהגוף, הוא דבר בזוי כל כך, עד שתכף מעת לידתו, נידון למיתה וקבורה. ולא עוד, אלא שאמרו בזוהר, שמטרם שהגוף נרקב כולו, לא תוכל הנשמה לעלות למקומה לגן עדן, כל עוד שיש איזה שיור הימנו. וא"כ, מהו החיוב, שיחזור ויקום לתחית המתים? וכי לא יוכל הקב"ה, לענג את הנשמות, בלעדו? ויותר תמוה, מ"ש חז"ל, שעתידים המתים לקום לתחיה במומם, כדי שלא יאמרו: "אחר הוא". ואח"ז ירפא את המומים שלהם. ויש להבין: מה איכפת לו להקב"ה, שיאמרו: "אחר הוא", עד שבשביל זה, הוא יחזור, ויברא, את המום שבהם, ויוצרך לרפאותם?

חקירה הו': במה שאמרו ז"ל, אשר האדם, הוא מרכז כל המציאות, שכל העולמות, העליונים ועוה"ז הגשמי, וכל מלואם, לא נבראו, אלא בשבילו (זהר, תזריע מ'). וחייבו את האדם, להאמין, שבשבילו נברא העולם (סנהדרין, לז.). שלכאורה, קשה להבין, שבשביל האדם הקטן הזה, שאינו תופס ערך של שערה, בערך מציאות העוה"ז, ומכ"ש בערך כל העולמות העליונים, שאין קץ להם ולרוממותם, טרח הקב"ה, לברוא כל אלו בשבילו? וכן, למה לו לאדם כל זה"?

שאלה: בתחילת הסעיף השני הוא כותב שאי אפשר לחקור במקום האסור, כלומר איפה שמדובר על עצמותו. כשאנחנו פונים לבורא, באיזה תיאור רוחני אנחנו צריכים לתאר אותו? איך לא לטעות בעבודה שלנו בעשירייה ולפנות בתפילה שלנו לא אל עצמותו אלא לבורא שאותו אנחנו משיגים?

כשתתחיל להשיג את הבורא בתוך פעולותיו, אז תתחיל להבין איך לפנות אליו ולמי לפנות.

תלמיד: אבל אני צריך להתחיל מאיפה שהוא.

אם אתה צריך להתחיל מאיפה שהוא, אז תתחיל.

תלמיד: מה אני צריך לתאר לעצמי?

אין לך שום תיאור, לכן אין גם מה להתחיל.

תלמיד: אז מה לעשות?

לא להתחיל.

תלמיד: תעזור לי בבקשה.

במה אני יכול לעזור לך? אתה צריך לעבוד על עצמך כדי להתקרב יותר ויותר לבורא ולהתחיל להבין איך לפנות אליו.

תלמיד: איך אני יכול לתאר אותו בעשירייה?

תאסוף את העשירייה יחד בתחושותיך, ותתחיל עם ההרגשה הזו להתקרב לבורא.

תלמיד: אני מרגיש את העשירייה.

זה רק נדמה לך.

תלמיד: נדמה לי, אני משתדל להשקיע.

זה לא משנה שאתה עושה מאמצים, גם תינוק עושה מאמצים, ילד קטן ועוד איך עושה מאמצים. לכן תמשיך קדימה.

שאלה: האם נפש היא האבן שנחצבה מההר?

כן.

שאלה: כתוב שהנשמה היא חלק מהבורא, הבורא כביכול נתן אותה כהלוואה לשליטת האדם. איך להתייחס לנשמה שהיא לא שלי אלא של הבורא, איך לעשות את זה בפנים?

כשתתחיל לקבל את הנפש, אז תתחיל גם לרכוש הבנה ממי אתה מקבל אותה ומה היא בכלל.

שאלה: כתוב "ואח"ז ירפא את המומים שלהם". איך הבורא מרפא את המומים של המתים?

על ידי האור שלו. הוא מאיר, ואז הרצון לקבל שנקרא "מום" הופך להיות לעל מנת להשפיע.

שאלה: זה נראה שבעל הסולם מנסה לכוון אותנו לדרך מסוימת עם כל השאלות והחקירות. מה השאלה שאמורה להתעורר באדם בשביל להיכנס נכון למאמר?

אני הולך לחקור את מה שכתוב בכל ההקדמה הזאת כדי להבין מהי המטרה האמיתית שלי בחיים.

תלמיד: איך אני נעזר בעשירייה בשביל זה?

רק דרך העשירייה אתה יכול לברר את זה.

תלמיד: האם לדבר איתם על זה במהלך היום?

כן, ודאי. אתם צריכים לשבת ולדבר, לקרוא יחד, להזכיר זה לזה.

תלמיד: בעבודה בעשיריות אנחנו מאוד מרוכזים בזוהר, קוראים את הקטעים, שוטפים את עצמנו בזוהר. איך אנחנו יכולים לשלב את ההקדמה המיוחדת הזאת בלימוד של הזוהר?

תנסו לשלב. אבל אין ברירה, יש הרבה חומר ואנחנו צריכים ללמוד אותו, להשתדל לשלב אותו לתוך החיים שלנו, במוח ובלב.

תלמיד: העניין הוא שיש רק 24 שעות להכניס את כל החומר הזה, וב 24 שעות האלה יש לנו שלושה מפגשים, אבל אנחנו לא יודעים ליצור את החשיבות, מה יותר חשוב ממה. איך אנחנו יכולים לסדר את החשיבות?

לאט לאט זה יסתדר. בינתיים אתם נמצאים בהקדמות מה שנקרא, אתם עוד לא מבינים איך ללמוד, מה ללמוד, באיזו צורה ללמוד, מה צריך להשיג כתוצאה מהלימוד. לאט לאט זה יסתדר, יתקשר וכל דבר יכנס למקומו.

תלמיד: בזמן שאנחנו נפגשים, כשאנחנו עושים את הלימוד העצמי הזה, האם להתמקד באיזה שאלות להכין לשיעור, איך החומר משפיע עלינו? במה יותר להתמקד בעבודה בינינו?

להשתדל להביא שאלות לעניין גם לשיעור, כך שיהיה ברור שאת השאלות האלה קיבלתם מהשיעור.

שאלה: הפתיחה של בעל הסולם בהקדמה מעניינת, למי הוא מייעד את זה. כי הוא מתחיל עם שתי שאלות אוניברסליות, מה מהותנו, מה תפקידנו בשלשלת המציאות, שהם נחלת כל אדם ממש. אחר כך הוא לוקח תפנית עם שלוש שאלות עם הנחה מוקדמת שיש בורא, שיש כוח עליון, והוא מייעד זאת כביכול לאנשים דתיים. למי הוא מייעד את זה?

אני חושב שאליך. תנסה לדרוש הבנה, הרגשה, חיבור, עם מה שיש. ספר הזוהר חייב אותו לכתוב כך את ההקדמה.

שאלה: הוא כותב שצריך לחקור את הבורא דרך "ממעשיך הכרנוך", ואם הבנתי נכון, אז המקום לעשות את המחקר הזה הוא בעשירייה. האם אתה יכול לתת דוגמא למשל לגבי השאלה "מהי מהותנו", איך חוקרים את השאלה הזאת בעשירייה?

אתם צריכים להתאחד, להתחבר בעשירייה, ולשאול את עצמכם איך אתם מגיעים לחקירת "מהי מהותנו".

תלמיד: האם אתה מציע לעשות סדנה על השאלות האלה?

אני לא רוצה להכתיב לכם, אבל יכול להיות שכן.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להכניס את החומר לתוך החיים שלנו. איך לעשות את זה?

תדברו גם על זה. אתם צריכים לבנות הכול בתוך העשירייה. יש לכם עשיריות, אז תתכנסו, תתחברו, תדברו ותנסו לפתור את הבעיות. לא לפנות אליי, לא להגיד "נכתוב שאלות לרב ונשאל אותו בשיעור", אלא אתם רוצים לקבל תשובות עכשיו, כשאתם שואלים את הבורא מתוך החיבור שלכם. ככל שתעמדו על זה, אז תראו כמה אתם מבינים יותר ומרוויחים מזה.

שאלה: כתוב בטקסט שאמרו בזוהר "שמטרם שהגוף נרקב כולו, לא תוכל הנשמה לעלות למקומה לגן עדן, כל עוד שיש איזה שיור הימנו.". האם אפשר להסביר את המשפט הזה?

גן עדן זה רמת הרצון לקבל שעובד כולו על מנת להשפיע. כל עוד הרצון לקבל לא יתקן את עצמו בצורה כזאת, הוא לא יוכל לעלות לרמה הזאת שנקראת גן עדן.

שאלה: אתה כל הזמן מציין ומזכיר לנו שחשוב במשך היום להתכלל עם הטקסט הקדוש הזה ולשטוף את עצמנו, לעומת זאת אתה אומר שגם הבירור בעשירייה בינינו מאוד חשוב, ואנחנו מוגבלים בזמן גם באמצע היום ובמפגשים. האם אתה יכול לתת עצה פרקטית כמה זמן להקדיש לקריאת הטקסט וכמה זמן לבירור בינינו מתוך חצי שעה של מפגש?

אני לא יודע, אני רוצה שאתם תהיו בלחץ. ככל שתהיו בלחץ, כך יהיו לכם תוצאות יותר מתקדמות.

שאלה: שאלה לגבי חקירה ב'. איך בעולם הבריאה שנברא יש מאין הופיעה דרך או שיטה לספר על הטבע האמיתי שהוא הפוך מטבע הבריאה?

כל דבר נמצא בצורת דבר והיפוכו, לכן אנחנו יכולים להשיג צד ראשון ואחר כך את הצד השני, או מהצד השני להשיג את הצד הראשון, כך אנחנו משיגים. לכן אין שום בעיה לגלות משהו הפוך מהבריאה, דווקא מצורה כזאת אנחנו מגיעים לצורה הנכונה של הבריאה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתמודד עם התסכול שיש לנו בעבודה? כי בכל מקרה הבורא שם לפנינו את העובדה שהעולם לא מתוקן.

העולם לא מתוקן ואנחנו נמצאים בעולם לא מתוקנים. דווקא אנחנו הלא מתוקנים ולא שהעולם לא מתוקן, אלא אנחנו דרך התכונות הלא מתוקנות שלנו רואים את העולם כלא מתוקן. אנחנו צריכים לתקן את התכונות שלנו, ואז נראה את העולם מתוקן.

העולם הוא מהמילה העלמה, לכן ככל שאנחנו מקולקלים, כך אנחנו מעלימים את העולם האמיתי, עולם אין סוף, ובמקומו אנחנו מתארים לעצמנו עולם מקולקל.

תלמיד: זו בדיוק הנקודה. אני לבד לא יכול לעשות שום דבר, אלא יכול רק יחד עם העשירייה שלי לעבוד עם כללות האנושות, וזה מה שמביא לי תסכול, אני לא מצליח להוציא החוצה את המסר.

תפנה לחברים, תשבו יחד, תדברו, תגיעו לשאלה ברורה שאתם צריכים לענות עליה. תחשבו על זה, תדברו על זה, ואני בטוח שתמצאו את התשובה הנכונה לשאלה הזאת.

שאלה: עד כמה גדול, קשה, רציני, צריך להיות הרצון שלנו כדי שנזכה בכוח החירות, בכוח האמונה?

הרצון צריך להיות גדול ככל האפשר אבל מחובר נכון לכוח העליון, ואז הוא יקבל מזה תשובה לכל מה שישאל.

שאלה: בהמשך לשאלה איך להוציא את המסר לעולם, אנחנו בשיעורים בונים עכשיו את הקשר שלנו לעליון, לבורא. איך אנחנו יכולים לצאת בביטחון להפצה שלנו לעולם, לקהל החיצון, אם אנחנו עדיין תינוקות, אם אנחנו עדיין לומדים את השיטה?

העיקר הוא שיהיה לנו יחס טוב למי שאנחנו פונים, ולהסביר להם מה העתיד הטוב של העולם.

שאלה: ב"שאלה ג'" כותב בעל הסולם "הנה, כשאנו מסתכלים על עצמנו, אנו מרגישים את עצמנו, מקולקלים ושפלים, עד שאין כמונו לגנות." אני רחוק מלהרגיש כך, אני מאוד גאה בעצמי, טוב לי עם עצמי, אני לא רואה את עצמי במצב שבעל הסולם מתאר פה.

איפה מצאת בך משהו טוב?

תלמיד: אני מרגיש טוב עם עצמי.

אתה מרגיש טוב, אז אני שואל איפה מצאת את הטוב הזה?

תלמיד: אני לא יודע, אבל התיאור הזה של בעל הסולם רחוק ממני, אני לומד קבלה, אבל עד כדי המילים האלה, אני רק צריך להתבייש.

אני מצטער, חשבתי שאתה נמצא עמוק יותר בחקירה. מה לעשות, יש עוד זמן.

שאלה: אני רוצה להתייחס לחקירה ו'. כתוב "במה שאמרו ז"ל, אשר האדם, הוא מרכז כל המציאות, שכל העולמות, העליונים ועוה"ז הגשמי, וכל מלואם, לא נבראו, אלא בשבילו (זהר, תזריע מ')." זו "הקדמה לספר הזוהר". האם את כל התשובות, את כל החקירות שהוא כותב פה, אני אקבל מספר הזוהר?

הוא רוצה להסביר לך את זה קודם, עכשיו, בזמן שאתה לומד את ההקדמה הזאת.

תלמיד: אבל זה סתום, השאלה איך אני אקבל את התשובות במשך הזמן?

אנחנו נלמד, תרשום לפניך את השאלות האלה, ובעוד חצי שנה תקרא אותן לפנינו ונראה אם קיבלת תשובות או לא.

תלמיד מה אני צריך להשיג בקריאת הזוהר?

אתה צריך להשיג תשובות על כל החקירות הללו.

תלמיד: ואז מקבלים שלמות?

אני אומר לך שעל זה אתה צריך לקבל תשובות.

תלמיד: האם מקבלים תשובות?

הוא מבטיח לך.

תלמיד: אתה מתכוון שאת התשובות נקבל בעשירייה, לא כל אחד בנפרד.

כן, ודאי, יש כמה תנאים שבהם אתה מקבל תשובות.

שאלה: ענית לחבר ושאלת אותו מה הוא רואה בתוכו שהוא גבוה או נעלה או שונה מאחרים. כששמעתי את זה, אז מיד התחלתי לחשוב. האם אפשר לומר שמה שייחודי בי זו התפיסה שלי של האור, הכלים שלי שאין לאף אחד אחר, אותה תפיסה ייחודית שיש לי כלפי הבורא?

לא, ודאי שאתה מיוחד וכל אחד מאיתנו הוא מיוחד, כל אדם הוא מיוחד, אחרת הוא לא היה נבדל מאחרים. לא על זה מדובר. מדובר על זה שאנחנו מגיעים לכלי מיוחד שבו אנחנו מגלים את הבורא בצורה מיוחדת. וכשאנחנו מתחברים בינינו, אז אותן הצורות שכל אחד תפס בכלי המיוחד שלו הופכות להיות לצורה של "אחד יחיד ומיוחד", ש"אין עוד מלבדו", לזה אנחנו מגיעים.

תלמיד: אתה מדבר על מצב פוטנציאל.

כן, זה לפנינו.

שאלה: כשאני פונה לבורא, אז בשביל לא להתייחס אליו כדמות, האם זה יהיה נכון לפנות לכוח האהבה? האם כוח האהבה זה פעולה של הבורא או שזה הבורא?

כן, זו הפעולה שלו.

שאלה: כתוב "אבן, הנחלקת מהר, שהיא נפרדת מההר, על ידי גרזן, המוכן לכך," למה הכוונה "גרזן המוכן לכך"?

שינוי הצורה שיש בין האבן להר מתבטא על ידי הגרזן. ואז האבן נחצבת מההר על ידי שינוי צורה, אומנם אין כביכול הבדל בין האבן וההר, אבל שינוי הצורה שהתגלה ביניהם חותך אותה, מרחיק אותה מההר, וכך היא נפרדת.

שאלה: אמרת שעשירייה צריכה להיות בלחץ כדי שזה יביא לה תוצאות טובות.

כן, ודאי.

תלמיד: איך עשירייה נכנסת ללחץ בריא כזה שבאמת יביא תוצאות נכונות?

אנחנו חייבים להתקשר בינינו עד כדי כך, שמתוך לחץ הדדי כל אחד יתפעל מהחברים ואנחנו נגלה צורך בתשובה מהבורא עד כדי כך שנחייב אותו לענות.

תלמיד: אבל איך אנחנו מייצרים לחץ כזה?

תדברו ביניכם בעשירייה ותראו שכנראה זה אפשרי.

תלמיד: איך מבצעים חקירה מוצלחת שאינה נגועה באגו?

לא יכולים, אבל כשמבקשים ביגיעה שלנו להתרחק מהאגו, אז הבורא עוזר לנו.

שאלה: בזמן שמתמקדים בחיבור כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב מגיעה תחושה של איבוד עצמי. מה הגישה הנכונה להחזיק או פשוט לשחרר?

איבוד עצמי זה לא רע כל כך, שאני מאבד את עצמי האגואיסטי הקטן. אז למה לא?

שאלה: אני מורה לעברית ולא עבדתי הרבה זמן, בסופו של דבר הבורא נתן לי כזאת מכה ואני מלמדת כבר כמעט שנה עברית, רוב התלמידים שלי הם חבר'ה חיצונים יהודים והם שואלים אותי הרבה פעמים על המשמעות של האותיות. אולי כדאי להגיד להם משהו מהמאמר שקראנו?

לא, זה לא יעזור להם, זה רק יבלבל אותם.

תלמידה: איך לענות על השאלות שלהם?

אין מה לענות להם על השאלות שלהם, הם רוצים לדעת עברית שיעברו לישראל.

תלמידה: זה מה שהם עושים, זו הסיבה שהם לומדים אצלי.

בשביל זה לא צריך ללמוד, שיבואו וזהו.

שאלה: אנחנו מקבלות סדנאות מוכנות, האם יש חשיבות לברר את השאלות יחד בעשירייה? האם היה עדיף שנבנה את השאלות של הסדנאות שלנו?

בבקשה, בוודאי שזה טוב.

תלמידה: האם זה עדיף מאשר לקבל סדנאות מוכנות?

כן, אם אתן יכולות לעשות את זה ואלו יהיו ממש שאלות מהלב שלכן, אדרבה, בבקשה.

(סוף השיעור)