שיעור בוקר 24.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1753, מאמר 323. "הבחנות בכלי רוחני"

קריין: רב"ש ג', עמוד 1753, מאמר מספר 323 "הבחנות בכלי רוחני".

הבחנות בכלי רוחני

מוצאי ר"ה תשמ"ב

"מלכות דעליון, נעשה כתר לתחתון.

דומם לפי עצמו יש לו שלימות.

צומח מוכרח מקום להתבטל בתוך הדומם.

ואחר כך יכול לצמוח בהמסך כלול אהבה ויראה.

אהבה ויראה נקרא שני מלאכים המשמשים להאדם להגיע להמטרה.

החזרת אח"פ ביוד ספירות נקרא עשרת ימי תשובה.

יש בחינת דומם, שיש לו כח המחיה, אבל כולם לא יכולים לעשות שום תנועה באופן פרטי, אלא שיש להם תנועה כוללת. אלא מי שרוצה להיות בחינת צומח, הוא צריך לעשות בחינת סוף על הדומם, היינו שאינו רוצה לקבל את הסיבה הנותנת חיים להדומם דקדושה, שהיא בחינת מצות אנשים מלומדה.

זאת אומרת שכל מה שמחייב אותו ללכת בדרך ה', הוא מסיבת הסביבה, שהסביבה חינכה אותו להתנהג כך, היינו כמו שהסביבה מחייבת אותו. והם כשלעצמם יש בהם בחינת שלימות, המכונה כלל ישראל, ובהם מאיר בחינת מקיף, המכונה הארה מרחוק. פירוש, אף על פי שהם מרוחקים מסיבת שינוי הצורה, מכל מקום מאיר בהם הארה כללית.

אבל מי שעושה סוף על זה, ואינו רוצה להיות נמשך אחר הכלל, אלא רוצה להיות צומח, שתהיה לו תנועה פרטית, שלא יהיה תלוי בהכלל. וכשהוא סוף, המכונה מלכות דעליון, הנקרא המצב הקודם נעשה כתר לתחתון, הסיום הזה שהוא עושה על הדומם, זהו שורש להכנס למדרגה שניה, המכונה צומח.

וכמו שאי אפשר להיות שום צמיחה עד שיהיה הזרע נרקב ונאבד בהדומם, כמו כן הוא צריך להיות נאבד בהדומם. שפירושו שאינו מרגיש שום מציאות של עצמו, דהיינו שאינו מרגיש שום חיות בהדומם. הקובע מקום לתפילתו, אז מתחיל לצמוח אצלו בחינת תנועה פרטית, המכונה צומח. אבל בכדי לצאת צומח צריך חרישה ושאר מלאכות.

המסך שבראש כולל אהבה ויראה, שפירושו שעל ידי שהוא מסך ומעלה אור חוזר, הוא עושה חשבון, כמה שהוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, הוא יקבל. ועל השיעור שפע שאם יקבל לא יוכל לכוון בעל מנת להשפיע, את זה הוא לא יקבל.

וצריכים לדעת את פירוש של אור חוזר. שכפי המבואר בתע"ס הוא, היות שמרגיש תענוג גדול בזה שהוא רוצה להשפיע לה', ואז הוא רואה מה אפשר לומר, שעם פעולה זאת שהוא יעשה יוכל להנות לה'. אז הוא רואה, היות שמטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, לכן כשמקבל את תענוגי ה', בזה הוא מהנה לה'.

וזה נקרא שמקבל הנאה ותענוג בכדי לעשות נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא אהבה, ומתוך אהבת ה' הוא מקבל את תענוג. ואת החלק מה שהמסך אמר שזה לא יקבל, מחמת שהוא לא רוצה להיות מרוחק מה', מטעם שינוי צורה, וזה נקרא יראה, כמבואר בהסולם.

ובזה מובן מה שכתוב בזהר הקדוש, "שמי עם י"ה הוא לא תעשה", הוא מפחד לקבל, משום שהוא לא יהיה נפרד מה', מסיבת שינוי צורה. וזהו חלק הגדול שאין המסך יכול לקבל אותו בעל מנת להשפיע. לכן נקרא י"ה שהוא בחינת ג"ר. והאור הזה נקרא בשם אור מקיף.

והחלק הקטן שהוא מקבל נקרא אור פנימי. לכן נקרא "זה זכרי עם ו"ה הוא רמ"ח עשה", שזה כן צריכים לקבל. וזה נקרא אהבה. אבל על החלק שהוא לא יכול לכוון בעל מנת להשפיע צריך להיות יראה, שלא יבוא לידי שינוי צורה."

פשוט, קצר ולעניין.

שאלה: כתוב "דומם לפי עצמו יש לו שלימות. צומח מוכרח מקום". אולי חסרה פה האות ד' ובמקום מקום צריך להיות מקודם. "צומח מוכרח" מקודם, "להתבטל בתוך הדומם".

במילה "מקום" להוסיף את האות ד'?

תלמיד: לדעתי כן.

"צומח מוכרח מקודם להתבטל בתוך הדומם", גם זה נכון.

תלמיד: לדעתי זה לא מקודם, זה מקום. כי בהמשך הוא כותב באותו עניין, "וכמו שאי אפשר להיות שום צמיחה עד שיהיה הזרע נרקב ונאבד בהדומם, כמו כן הוא צריך להיות נאבד בהדומם. שפירושו שאינו מרגיש שום מציאות של עצמו, דהיינו שאינו מרגיש שום חיות בהדומם. הקובע מקום לתפילתו".

כן.

שאלה: מה זה אומר שהאדם חייב לעשות סוף לדומם?

אדם צריך לסיים את כל ההתפתחות במקום שהוא נמצא, כדי לתת מקום להתפתחות הבאה.

תלמיד: מה זה אומר לעשות סוף לדומם? האם הוא מדבר על זה במובן של ראש, תוך, סוף?

סוף לדומם שבו, כן.

תלמיד: האם הכוונה שהוא לא מוכן לקבל יותר בצורה הזאת?

כן.

תלמיד: באיזו צורה?

מה זה דומם? עזוב מה שכתוב.

תלמיד: פה הוא מתאר את זה כהרגשת מציאות עצמי, שאני קיים וכן הלאה.

זה ברור, זה בכל אחד. מה מיוחד בדומם?

תלמיד: הוא גם מתאר פה שדומם זה ללכת עם הכלל, אני מניח שזה לא הכלל שלנו אלא הכלל הגדול.

בקיצור, אדם מרגיש איפה הדומם בו מתבטל ומתפתח, ואז הוא עושה לזה סוף ועובר לצומח.

תלמיד: האם אתה יכול לתאר את זה בהרגשה, במושגים שאפשר להבין אותם יותר?

לא. אלו מושגים שאתה לא מבין, אז האם אני אחליף את המושגים האלה למשהו אחר?

תלמיד: כן, מה זה דומם?

דומם הוא זה שיכול לבטל את הטבע שלו כאילו הוא לא קיים.

שאלה: איך מתבטלים נכון? כי אחרי הביטול הוא כותב, "אבל בכדי לצאת צומח צריך חרישה ושאר מלאכות", ואנחנו מערבבים בין ביטול לשאר מלאכות. איך אנחנו בעשירייה מתבטלים נכון?

תדבר עם החברים.

תלמיד: אנחנו שואלים אותך אחרי שדיברנו. בין הביטול ובין העשייה של שאר המלאכות יש לנו בלבולים. יש את הביטול, כשהזרע נכנס לתוך האדמה, לדומם, ויש את החרישה, הפעולות שאנחנו צריכים לעשות, אלו שתי פעולות שונות.

אבל חרישה היא לפני שאתה מכניס זרע באדמה, ככל שאני מבין בחקלאות.

תלמיד: גם אנחנו חושבים בצורה כזאת. יש לנו את הרצון להתבטל שזו פעולה אקטיבית, זו לא פעולה פסיבית, זה מה שלמדנו ממך. ויש לנו את הסביבה, שפה אמורה להיות החרישה ושאר הדברים, כלומר להיכנס בצורה הנכונה לשיעור, לעמוד בזמנים שקבענו לעצמנו וכולי. אבל הביטול עצמו, החלק הזה שאתה מוציא את עצמך מלהיות בצורה פעילה, את האהבה העצמית שלך, פה אנחנו צריכים עזרה, איך אנחנו עושים את זה בצורה נכונה?

מתי אתה זקוק לעזרה?

תלמיד: בכל מפגש איתם.

זה סתם כללי. כשאתה עכשיו זורע, מתי אתה זקוק לעזרה?

תלמיד: אני לא יודע, אולי מישהו מפה יכול לעזור לי?

תשאל אותם.

תלמיד: נראה שיש פה שני דברים שונים באמת. האחד הוא החרישה, שזה להפוך את הרצון לקבל לרצון להשפיע. והזריעה היא כבר ממש לוותר על הכול. כל המצב של הדומם זה להירקב באדמה, ואולי זה דומה למצב "שאין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכוחותיו עצמו". שכבר על הכול הוא מוותר ורק תולה את עצמו בבורא.

כן.

זה מספק אותך?

תלמיד: "מיואש מכוחותיו עצמו", כן.

יופי.

שאלה: למה הבורא דוחף את האדם לתנועות פרטיות?

האדם רוצה לגדול. האדם, על פני דצח"מ, רוצה לגדול ולהגיע לדרגת הבורא, כי הבורא הוא למעלה מדצח"מ.

תלמיד: כלפי אופן הגדילה שלו, מצד אחד הסביבה שלמה והאדם צריך להתבטל כלפיה, להיטמע בה. מצד אחר הוא נדחף לתנועות פנימיות לעלות מהסביבה. איך זה מסתדר? או שהוא עולה איתה או שהוא יורד איתה. מה זה שהוא נדחף לתנועות פרטיות?

הוא רוצה להיכנס לסביבה ואיתה להתפתח הלאה.

תלמיד: אבל מה צורת ההתפתחות? הוא אומר כאילו הוא עוזב את הסביבה.

הקודמת.

תלמיד: בסביבה הקודמת הוא רואה קלקול, היא לא בהשוואת הצורה והוא צריך עכשיו לעשות פעולות.

לקבל סביבה אחרת.

תלמיד: איך הוא צריך להתייחס נכון לסביבה?

מתבטל.

תלמיד: מתבטל ואז עולה?

ואז גדל יחד איתם.

תלמיד: האם הסביבה מתוקנת או מקולקלת?

סביבה הולכת להיתקן.

תלמיד: האם העלייה שלו היא כדי שבסופו של דבר גם הסביבה תעלה איתו?

כן, שהוא יעלה עם הסביבה.

תלמיד: היא בעצם מתוקנת אבל זה הכול בעיניים שלו.

לא, לא מתוקנת. אתה מסתכל על האדמה. האם היא יותר חשובה לך מכל הצמחים שיוצאים ממנה? לגמרי לא. בכל צמח יש כוח של הבורא, לכן הוא צומח. ובאדמה? דומם.

תלמיד: וכשהוא צומח אז הוא מעלה את הדומם איתו, הסביבה עולה יחד איתו.

כן, הוא הופך את הדומם לצומח.

שאלה: הוא כותב "הוא עושה חשבון, כמה שהוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, הוא יקבל. ועל השיעור שפע שאם יקבל לא יוכל לכוון בעל מנת להשפיע, את זה הוא לא יקבל". בהמשך הוא כותב "שמקבל הנאה ותענוג בכדי לעשות נחת רוח ליוצרו". מה קורה עם פעולה שלאדם אין ממנה תענוג? זו פעולה מאוד ברורה, עם החברים ומפגש עשירייה ושיעור בוקר, ולאדם אין מזה תענוג.

סימן שהוא לגמרי לגמרי לא קשור לחברה. חייב להתבטל, שיתפלל, הוא חייב להתפלל לסביבה.

תלמיד: וכשהוא מצליח טכנית להשתתף בפעולה?

לא. טכנית אני לא יודע מה זה. מה זה טכנית, מגיע לשיעורים?

תלמיד: כן. ואין לו מזה תענוג.

אז במה הוא משתתף?

תלמיד: אם הוא עושה את הפעולה, אז יש בזה נחת רוח לבורא?

איזה פעולה, ביטול?

תלמיד: לא. פעולה להגיע פיזית לשיעור בלי שהוא נהנה.

ההנאה שלו לא חשובה. האם הוא בא לשיעור כדי להצטרף לקבוצה?

תלמיד: הוא יודע שזו הפעולה הנכונה לעשות. רק הידיעה הזו מביאה אותו לשיעור.

בסדר, אז בינתיים כך.

תלמיד: האם יש כאן משהו?

יש כאן משהו, כן. כי הוא דומם בעשייה כשמתבטל כלפי הסביבה.

תלמיד: אז מאותה נקודה מה הבקשה שלו כדי לפחות שיהיה צומח?

אין בקשה, הוא מתבטל וזהו. מה אתה רוצה שיהיה? אם הוא בכל זאת משתדל לקבל חיסרון מהסביבה, הוא כבר לא דומם, הוא כבר רוצה להיות צומח כמוהם. אם הוא מתבטל כלפיהם אז על ידי כל מיני פעולות הוא מבקש מהם כוחות אז הוא בתוך החברה נעשה כצומח ויכול לעלות עוד דרגה אחת.

תלמיד: אם הוא מצליח ליהנות, יש לו תענוג משיעור בוקר, איך הוא יכול להבחין אם התענוג הוא לעצמו או לטובת הבורא?

בדרגה כזאת אני לא חושב שהוא יכול לשייך את התענוג הזה לבורא.

תלמיד: לא להיכנס לחשבון הזה?

לא, אין לו עדיין בורא.

תלמיד: אז מה יש לו, ממה הוא נהנה?

הוא רוצה להתפתח. הוא שמע שאפשר, אבל עדיין אין לו קשר עם הבורא.

תלמיד: איך הוא בכל זאת במשהו מכניס את הבורא?

במשהו כן, זה נקרא עם הכלל.

תלמיד: איך להכניס את הבורא לפעולה?

זה כבר על ידי קשר עם החברים. אם אתה רוצה להשפיע להם, אם אתה מתקרב אליהם, אם אתה נעשה בפעולתך דומה לבורא במשהו כלפי החברים, אז אתה כבר יכול לקבל כוחות מלמעלה, והכוחות האלה כבר יהיו לא רק כדומם וצומח אלא כחי.

תלמיד: אם הוא בא לשיעור בוקר לא בשביל עצמו, הוא ממש בא כדי לרצות ולשמח את החברים?

בשביל מה?

תלמיד: הוא מרגיש שהם צריכים את זה, את הכוח הזה.

אין לאדם רצון כזה, הוא משקר לעצמו.

תלמיד: אבל הוא מרגיש את השקר הזה כשקר טוב, עם כיוון טוב, שהוא עושה למען הכלל.

אנחנו מדברים על האדם או על החברה?

תלמיד: על החברה.

כלפי החברה יכול להיות שזה כן טוב, אבל כלפי האדם, זה לא מוסיף לו.

תלמיד: זה לא מקדם אותו.

לא.

שאלה: הוא כותב "מי שרוצה להיות בחינת צומח, הוא צריך לעשות בחינת סוף על הדומם, היינו שאינו רוצה לקבל את הסיבה הנותנת חיים להדומם". איך מגיעים להחלטה כזאת טוטאלית ורציפה שהוא לא רוצה לקבל חיים מבחינת דומם?

הוא צריך לחפש, לאתר בכל החיים שלו מה יכול להיות שייך לחיות של החי, ואז הוא יוכל לבוא מדרגת הצומח לדרגת החי. כי החי כבר מתקדם, גדל מתוך זה שהוא אוכל את הצומח, מזה הוא גדל, זה נותן לו חיים. כלומר הוא נכלל מהחיים של הצומח, מזה שהוא סופג את הצומח.

תלמיד: אם הבנתי נכון, אז זה לא שהוא לא רוצה לקבל את הסיבה הנותנת חיים לדומם, אלא הוא פשוט רוצה לקבל מהצומח, זה מתחלף לו.

לא, זה כבר יותר מזה. הוא רוצה לקבל צורה ומטרה מדרגת החי, כי הוא רוצה לעלות לדרגת החי.

תלמיד: המטרה פשוט מתחלפת.

כן.

תלמיד: וזה מה שמשנה את הרצון.

כן.

שאלה: הוא כותב שהסביבה במצב של דומם "שהיא בחינת מצות אנשים מלומדה". כלומר לאדם אין משהו מעצמו, אלא הכול רק דרך הסביבה.

כן.

תלמיד: ואם אני מבין נכון, אז המעבר מדומם לצומח זה כשהאדם רוצה שיהיה לו משהו מעצמו בעניין של השפעה. ובדיוק בשלב הזה הוא כותב על עניין של מסך. לא ברור פה עניין המסך. הוא כותב "בכדי לצאת צומח צריך חרישה ושאר מלאכות", ואז הוא כותב "המסך שבראש כולל אהבה ויראה". במצב שהזרע נקרב באדמה הוא מכניס מסך. האם זה מסך פרטי, מסך כללי? איזה סוג של מסך הוא מכניס פה פתאום?

זה מסך פרטי, אבל הוא מקבל אותו מלמעלה.

תלמיד: גם את הזרע עצמו הוא מקבל מלמעלה במצב שהוא לא מסתפק בדומם.

כן, זה שמלכתחילה אין לו שום דבר.

תלמיד: מה מעורר את הרצון בנברא להיות עצמאי?

הכוחות שנמצאים בדצח"מ. כשהוא מגלה אותם, אז הוא מגלה שהם דוחפים אותו להתפתחות.

תלמיד: איך הוא מגלה אותם? כי בדומם זה מצב של שלמות וקדושה, זה מצב שבהרבה מובנים יכול להיות מאוד נוח לאדם להיות בו. ופתאום משהו מעיר אותו, יש איזו נקודת זרע שנשלחת לו כנראה מהבורא.

כן.

תלמיד: ואז הוא מבין שעליו להירקב בסביבה שהוא גדל בה.

כן.

תלמיד: לא לשנות סביבה.

הוא לא צריך את זה, הוא לא צריך לשנות סביבה.

תלמיד: זה עדיין לא ברור לי. כי הסביבה שהוא נמצא בה היא סביבה שפועלת רק מבחינת דומם. איך בתוך הדומם הזה נוצרים חיים אחרים של צמיחה?

זה מתפתח מלמעלה.

תלמיד: כלומר הבורא מעורר את זה כמו שהוא מעורר כל דבר?

זה כוח, כן. הדומם מסתיר בתוכו את כוח הצומח.

תלמיד: כלומר זה כבר היה שתול שם לפני כן.

כן.

תלמיד: זה רק מתעורר.

נגיד שכך, כן.

תלמיד: יש עוד הרבה שאלות אבל נשאיר לפעם אחרת.

אם אתה רוצה לחקור את זה, אז לך למדענים ותתחיל לחקור מה היה על פני כדור הארץ ובכלל לפני מיליוני שנים.

תלמיד: זו אפשרות, אני מעדיף לחקור את זה פה יחד איתך ועם החברה הזאת.

אז זה יעבור עליך.

שאלה: כתוב שהאדם צריך להיות בתוך הדומם, ומתוך זה שהוא לא מוצא יותר חיות בתוך הדומם, אז מתחילה להתפתח בו בחינת צומח. מה זה בשבילנו הדומם הזה?

זה הרצון הראשון שאנחנו מתחילים לגלות בתוכנו כלפי הבורא.

תלמיד: הוא קורא לזה "מצוות אנשים מלומדה". מה זה הדבר הזה בשבילנו?

אנחנו עוד לא יודעים מה אנחנו יכולים לעשות, אבל יש פעולות שאנחנו מקבלים אותן מהמורים שלנו, נגיד.

תלמיד: הפעולות שאנחנו מקבלים על עצמנו לעשות, האם הכוונה לעצות של המקובלים, של בעל הסולם, רב"ש?

לא. אלו עדיין אנשים שלא קשורים לבורא כמונו, הם דומם דקדושה.

תלמיד: למשל אדם שמגיע לכאן, נראה שכאן מתחיל התהליך שבו הוא צריך לבטל את הטעם שממנו הוא מקבל את החיות מדומם דקדושה, כדי שיתחיל להתפתח בו הצומח. מאיפה יש לאדם איזו חיות בכלל? עוד אין לו חיות שנקראת "כלל ישראל", או שיש בו בצורה כלשהי?

זה עניין הסביבה. הוא מתבטל כלפי הסביבה, כך מלמדים אותו, וכשמתבטל כלפי הסביבה, אז הוא מתחיל להתפתח יותר, כצומח.

תלמיד: כלפי הסביבה שלנו.

כן.

תלמיד: האם יש בנו את בחינת "מצוות אנשים מלומדה"?

כן.

תלמיד: ואנחנו מקבלים מזה חיות.

כן.

תלמיד: כדי שאני אוכל לפתח את הצומח, אני צריך להפסיק לרצות לקבל את החיות הכללית שיש, ולחפש תנועה עצמאית שנקראת "צומח".

כן.

תלמיד: מה אני צריך להפסיק?

להפסיק להיות קשור לאותו השורש הרוחני שנקרא "דומם", ולשייך את עצמך ל"צומח".

תלמיד: איך אני מאתר את הדומם שאני צריך להפסיק? מה זה הדומם בשבילי?

דומם בשבילך, זה לקיים כמו שהעמך מסביבך מקיים.

תלמיד: יש כאלה שמגיעים אלינו בלי זה.

לפעמים, כן.

תלמיד: האם יש את הבחינה הזאת בכל אחד מישראל שחי בדור הזה? כי אמרת שזה נמצא בעמך.

בעמך, ודאי שלא.

תלמיד: אז הם לא יכולים לבטל את הבחינה הזאת, כי אין בהם אותה עדיין.

כן.

תלמיד: האם צריך שתהיה קודם הבחינה הזאת באדם שרוצה לצמוח?

כן.

תלמיד: איך אנחנו מוודאים שיש לנו את הבחינה הזאת שממנה נוכל לצמוח?

צריכים להתקדם, להתאסף יותר, ואז בעיגול שנעשה כל אחד יגלה לעצמו את האנשים שהוא רוצה להיות קרוב איתם, שמרגיש שהוא נמשך אליהם, וכך יתקדם.

תלמיד: זו תהיה רק בחינת הדומם שממנה נקבל חיות בסיסית.

כן.

תלמיד: ואחר כך יש לנו עוד עבודה, לחפש בחינה עצמאית של צמיחה של כל אחד.

כן.

שאלה: מלכות דעליון נעשה כתר לתחתון. האם מלכות דעליון היא דומם במה שהוא מסביר?

למה דומם?

תלמיד: הוא מתחיל את המאמר בזה שמלכות דעליון נעשה כתר לתחתון, ואחר כך הוא מסביר איך הצומח צומח מהדומם. בהסבר שלו, איפה מלכות דעליון וכתר דתחתון?

מלכות דעליון נמצאת בכתר דתחתון, וכתר דתחתון מתלבש על מלכות דעליון.

תלמיד: בדבר הזה מה זה דומם וצומח?

על מי אתה מדבר? אם על התחתון, אז הוא צריך עוד לגדול בכדי להיות אפילו דומם.

תלמיד: נראה לתחתון שמלכות דעליון זה דומם, ואז אם הוא מתפתח נכון ומתבטל, אז הוא מוצא שם את הכתר שלו, או שזה לא נכון?

לא. אולי נקרא שוב.

קריין: נקרא את הקטע.

"אבל מי שעושה סוף על זה, ואינו רוצה להיות נמשך אחר הכלל, אלא רוצה להיות צומח, שתהיה לו תנועה פרטית, שלא יהיה תלוי בהכלל. וכשהוא סוף, המכונה מלכות דעליון, הנקרא המצב הקודם נעשה כתר לתחתון, הסיום הזה שהוא עושה על הדומם, זהו שורש להכנס למדרגה שניה, המכונה צומח."

שאלה: לגבי "מצוות אנשים מלומדה". זה לא בהכרח אדם שנולד בחברה דתית או חרדית. האם יכול להיות גם מישהו שהגיע לכאן ונכנס ללימוד רגילות, זה נחשב שהוא ב"מצוות אנשים מלומדה", מצב של דומם שנותן לו חיות?

כשהוא לומד מהסביבה מה שהם מראים לו ולא רוצה יותר, זה נקרא שהם מלמדים אותו.

תלמיד: זה הדומם.

לכן הוא נקרא דומם.

תלמיד: ובשביל לצאת מהמצב הזה, הוא צריך להפסיק להיות מושפע מהם.

כן.

תלמיד: האם יש תרגילים שאיתם אפשר לקרוע את התלות הזו בהשפעה של הסביבה בשביל חיות?

רק סביבה חזקה יותר, שתצטרך להיות מסור אליה יותר.

תלמיד: כתוב "ובזה מובן מה שכתוב בזהר הקדוש, "שמי עם י"ה". יכול להיות שהכוונה ב"שמי" לשם שלי עם י"ה. אחר כך הוא כותב "זכרי עם "ו"ה".

כן.

שאלה: הוא מסביר שהמצב הקודם שנקרא דומם, בגלל שהוא קודם, הוא המלכות דעליון, והמצב הזה מוליד את המצב הבא. אנחנו הרבה פעמים חושבים שאנחנו עולים למעלה, אבל פה מדובר בהשתלשלות המצבים. נכון?

כן.

תלמיד: המלכות דעליון היא המצב הקודם שלו שהיה דומם, ועכשיו הוא צומח מזה, וזה כבר המצב הבא, זה המצב התחתון, זה השלב הבא שלו.

בסדר, כן. אפשר לומר.

(סוף השיעור)