שיעור בוקר 22.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מתחזקים באין עוד מלבדו - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא - מתחזקים באין עוד מלבדו, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 4.

"תכף בבוקר, בקומו משנתו יקדש הרגע הראשון בדביקותו ית', וישפוך לבו להשי"ת, שישמרהו כל הכ"ד שעות שבמעל"ע [העשרים וארבע שעות שבמעת לעת], שלא יעבור במוחו דבר בטל, ולא ידומה לו זאת לנמנע, או למעלה מן הטבע, כי תמונת הטבע העושה המחיצה של ברזל וכו'. וראוי לאדם לבטל מחיצות הטבע המוחשות לו. אלא מתחילה יאמין שאין מחיצות הטבע מפסיק אליו ית' ח"ו, ואחר כך יתפלל בכל לבו, אפילו על דבר שהוא למעלה מרצון טבעו.

והבן את זה תמיד, גם כן בכל שעה שיהיו עוברים ושבים עליו צורות שאינם של קדושה, ויופסק כרגע, תכף בזוכרו, יראה לשפוך לבבו, שמכאן ולהלאה, יציל אותו השי"ת מהפסק מדבקותו, בכל יכולתו, ולאט לאט יתרצה לבו לה', ויחשוק להדבק בו באמת. וחפץ ה' בידו יצליח."

(בעל הסולם. אגרת י"ח)

קטע מלא מאוד ורגשי.

שאלה: תוכל להסביר בבקשה את מה שכתוב כאן "וראוי לאדם לבטל מחיצות הטבע"? הרי זה ניתן מהבורא.

אנחנו לא יכולים, אתה צודק, אבל אנחנו יכולים לבקש שהבורא יבטל את המחיצה שיש בינינו לבינו. זה מה שאנחנו עושים, משתדלים, מבקשים ואז כמו שבעל הסולם אומר "וחפץ ה' בידו יצליח". אבל אנחנו בעצמנו לא יכולים לבטל שום מחיצות, אתה צודק.

שאלה: לגבי מחיצת הטבע, זה כמו חלום שחולמים לפני שקמים מהשינה. האם זה מחליש את הקשר בינינו?

חלום לא מבטל שום דבר ולא עושה שום מחיצה בינינו לבורא, זה דבר טבעי שקיים גם אצל חיות וגם אצל בני אדם. כל גוף חי זקוק להפסק בקיום שלו וכניסה לשינה, זו לא מחיצה מהבורא. זה חלק מהחיים שלנו שדווקא מחדש בנו הרבה כוחות, גם רוחניים.

שאלה: מה פירוש שאנחנו קמים בבוקר ורוצים להגיע למצב שרצון ה' יתגשם?

כשאנחנו קמים מהשינה אנחנו בדרך כלל לא נמצאים בדביקות עם הבורא. יכול להיות שמהשינה אנחנו כבר קמים עם איזו מחשבה מהבורא, אבל מפני שבתוך השינה אנחנו נמצאים בחוסר הרגישות הרגילה שיש לנו ביום, אז אנחנו צריכים לחזור לאותה הרגישות ושהיא תהיה מכוונת כולה לקשר עם הבורא.

תלמיד: אבל נגיד התעוררנו, מהו המצב שיתגשם רצון ה', זו הדבקות?

כן, שאנחנו רוצים מהבוקר להיות דבוקים בבורא, וכל הזמן להישאר במצב הזה עוד ועוד.

שאלה: במכתב הזה בעל הסולם כותב שברגע שאדם קם משנתו, את הרגע הראשון עליו להקדיש לדבקותו יתברך וישפוך ליבו לה' יתברך. איך בכלל ניתן לעשות כזה דבר? כשאני משווה את מצבי למילים הגבוהות האלה אני מבין עד כמה זה בלתי אפשרי.

תנסה עוד יום ועוד יום, ותראה שאתה יכול כבר מתוך שינה להתקרב לאותו מצב שאתה קם ומתחיל לחשוב בצורה אקטיבית על הבורא - תלוי באיזה זמן אתה כלפי השיעור, וכך אתה מכין את עצמך לשיעור. רצוי להדליק איזה טייפ או מכשיר אחר שיש לך בבית ולשמוע כמה שירים טובים, נכונים שלנו, תבחר מראש איזה קטע או כמה קטעים, תקרא כמה דברים מהנושא "אין עוד מלבדו", וכך אתה תתעורר ותכוון את עצמך נכון לקליטת הטבע בצורה נכונה.

תלמיד: אנחנו לומדים שהקשר שלנו עם הבורא הוא תמיד דרך העשירייה והחברים. אני תמיד מתחיל לברור את החברים. רב"ש לא כותב לנו על זה, אבל גם זה קשר.

כן, אבל קודם כל אתה צריך להתעורר ולנסות להתחבר לבורא, ואחרי שאתה מכוון אליו אז אתה הולך לחברים וכביכול פונה אליהם ומחבר במודעות שלך את כל הקבוצה יחד, ומתוך זה שאתה מעורר אותם והם אותך וכולם יחד בחיבוק, ואתה מתאר כך את כל הדברים האלה, אז אתה פונה לבורא.

שאלה: עלינו לעשות כל פעולה יחד עם הבורא, אבל פעם למדנו שהבורא תמיד מקדים את האדם.

לא, אני צריך לבקש בכל זאת, אני צריך לעורר ולבקש ולהודות, זאת אומרת הקשר צריך להיות הדדי. אני רוצה לעורר את עצמי ולעורר את הבורא כלפיי, גם דרך העשירייה, אבל קודם כל אני אליו והוא אליי, ואחר כך עם החברים יחד לבורא ומהבורא כלפי כל החברים, כל העשירייה, וכך אני מכין את עצמי לקשר אקטיבי.

שאלה: ומיהו הראשון, מי מעיר את מי? ברור שאחר כך זה בהדדיות אבל מיהו הראשון?

אני מעורר את הבורא לקשר איתי. כמו שבעל הסולם כותב "תכף בבוקר, בקומו משנתו יקדש הרגע הראשון בדביקותו ית', וישפוך לבו להשי"ת, שישמרהו כל הכ"ד שעות שבמעל"ע [העשרים וארבע שעות שבמעת לעת]," מהפסק בדבקות. אז מי עושה? האדם עושה את זה ברגע שהוא קם, מתעורר מהשינה.

שאלה: מהו התנאי או המצב שבו האדם מאמין שההסתרות האלה של הטבע, המחיצות של הטבע כבר לא מפרידות אותו מהבורא?

הן גם כך לא מפרידות, זה בטוח, רק הוא לא מרגיש שהן לא מפרידות. מצד הבורא אין שום מחיצה והאדם ודאי ערום לפניו, אבל מצד האדם יש מחיצה, ואת המחיצה הזאת האדם רוצה לבטל ועל זה בעל הסולם מדבר. האדם רוצה להיות דבוק בבורא ללא שום מחיצה ביניהם.

שידמיין דבר כזה ויתפלל שזה לא יהיה. על זה אנחנו צריכים להתפלל, לא יותר מזה, כל החיים שלנו הם רק לבטל את המחיצה ביני לבינו.

שאלה: אנחנו מדברים מתחילת השיעור על המחיצות, מה הן בעצם מחיצות הטבע?

מחיצות הטבע הן שאני מרגיש שקיים אני וקיים הבורא, שתי רשויות, ואני רוצה שתהיה רשות אחת, רשות של הבורא, ואני אהיה ממש בתוכו.

תלמיד: האם בזה שאני קם בבוקר ואני מיד משייך את כל מה שקורה לי לבורא, ואני מבקש מהבורא, מודה לבורא, זה בעצם כבר נותן לי את הקשר עימו?

יכול להיות שכן, יכול להיות שלא, את המילים שלך אני לא מבין. אתה צריך לבדוק את עצמך, את הרגש שלך, עד כמה אתה נמצא במסירות נפש לקשר הזה, שחוץ מהקשר הזה אתה לא רוצה כלום.

שאלה: אבל אני מרגיש שהקשר שלי לבורא הוא בעצם דרך החברים.

עוד יותר טוב, תצרף לזה את כל החברים.

שאלה: בסביבה שלנו כשאנחנו קמים מוקדם, אנו יודעים שהבורא לא נותן לנו לישון, ולפעמים אנחנו מרגישים מאוד שמחים שהתגברנו על מכשול גדול. האם נכון להרגיש אותו גדול בגלל שהוא נתן לנו לקום מוקדם, ולהודות לו על כך?

כן. אנחנו צריכים להודות לבורא שעזר לנו לקום, ושעכשיו אנו ערים ויכולים להמשיך בעבודת ה', זאת אומרת להתקרב לבורא, לבטל את המחיצות שיש בינינו, בין החברים, ובמידה שאנחנו מבטלים את המחיצות בין החברים, אנחנו מבטלים את המחיצות בינינו לבורא.

שאלה: יש לך מאות תלמידים שלא קמים בבוקר ישר לשיעור כי הם גרים באזורים שונים בעולם. אז איך להבין את "תכף בבוקר, בקומו"?

לא חשוב אם הם נמצאים עכשיו בבוקר או לא בבוקר, אלא מתי שהם קמים, בבוקר שלהם, הם מיד צריכים קודם כל לחדש את הקשר שלהם עם הבורא. קודם עם הבורא, ואחר כך הם חושבים על הקבוצה, על החברים, שכולם יחד. בצורה כזו, במאמץ מחשבתי כזה הוא מתקשר אליהם, מתקשר לבורא, כביכול קושר את כולם יחד לבורא, וכך הוא מתחיל את היום.

קריין: קטע 5, כותב בעל הסולם.

"המקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, אינו מוצא טורח בעבודת השי"ת, ועל כן יכול להיות דבוק בהשי"ת ביום ובלילה, באור ובחושך, ולא יעצרנו הגשם, הנברא בעובר ושב, בחלוף ותמורה, כי הכתר שה"ס אין סוף ב"ה, מאיר לכולם בשוה ממש, שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות, איזה קלקול ואון בעדו.

כי אם היה מרגיש את זה, ודאי היה מתחזק למצוא איזה תחבולה, להנצל על כל פנים מהפסק הדבקות, הן פחות והן יותר, אשר תחבולה זו עדיין לא נמנעה משום מבקש אותה, או על דרך "מחשבת האמונה", או על דרך "הבטחון", או על ידי "בקשות תפלתו", שהמה מותאמים לאדם דוקא במקומות הצרים והדחוקים, כי אפילו "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי [אפילו הגנב, במחתרת, קורא לבורא]"."

(בעל הסולם. אגרת י"ח)

זאת אומרת, אנחנו תמיד חייבים לבקש, כל הזמן להיות בתפילה, בבקשה. קודם כל כי אין לנו אדם או מישהו יותר קרוב מהבורא, שמוכן לסדר את הכול, מוכן לעזור, מצפה, ומחכה לזה ממש יותר מאיתנו, ורוצה שנצליח בתיקון שלנו. ואין לנו למי לפנות, רק אליו.

שאלה: בתחילת הקטע הוא כותב שמי מקבל עול מלכות שמים שלמה, לא מוצא טורח בעבודת ה' יתברך.

לזה אנו צריכים להגיע.

תלמיד: אבל בהמשך הוא כותב שמי שאומר שלא מרגיש חיסרון הפסק הדביקות, הוא מפספס.

כן, אבל לא מדובר על אותו אדם שמקבל עליו עול מלכות שמיים בצורה שלמה, לכן יש הבדל.

תלמיד: מה ההבדל בין שני המצבים?

המקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, בשבילו זה מרגיש שהכול פתוח, אצלו מכל הלב, והבורא מכל הלב, שניהם ממש נמצאים בנטייה זה אל זה. לכן הוא יכול להיות דבוק לבורא ביום ובלילה. אבל אנחנו לא מדברים על מצבים כאלה, אנחנו גם לא נמצאים במצבים כאלה, אנחנו אפילו לא מבינים מה זה בדיוק להיות בזה. כל העבודה שלנו היא עדיין למטה מזה.

תלמיד: כלומר לא לחשוב שאנחנו בכלל קרובים למצב הזה של דביקות שלימה.

לא, לא לחשוב, אבל אתה צריך לדעת פחות או יותר איפה אתה נמצא. ודאי שאתה עדיין לא נמצא בדבקות השלמה. הדבקות השלמה היא סוף הדרך.

מה אנחנו צריכים לתקן? סך הכול מעכשיו אנו צריכים לתקן את עצמנו עד גמר התיקון שלנו, שנהיה דבוקים בו ביום, בלילה, בכל תרי"ג החלקים, במאה עשרים וחמש מדרגות, במה שלא תגיד, אנו צריכים להגיע לדבקות השלמה.

שאלה: התחבולות להיות בדביקות הוא כותב "או על דרך "מחשבת האמונה", או על דרך "הבטחון"," מה הכוונה?

יש כמה דרכים, בהמשך נלמד את זה, בינתיים אנחנו לא רואים את זה, זה לא ברור לנו, הן כביכול לא נמצאות לפנינו. לכן עדיף פשוט לחשוב על הדבקות, אני רוצה להיות דבוק, איך? כמו תינוק שדבוק לאמא. יש ביניהם כזה דבק, וכך אי אפשר להוציא את התינוק מתוך האמא, ממש אי אפשר לקחת אותו, לקרוע אותו מאמא, כי בשבילו היא כל החיים, הוא חייב להיות בזה בלבד, וחוץ מזה הוא לא רוצה כלום.

אתה רואה איך התינוק יושב על אמא שלו, מסתובב, מסובב את הראש, הוא יכול לעשות משהו, אבל בלי לעזוב אותה. אנחנו רואים את זה, זו הצורה הכי נוחה וטבעית אצל החיות, ראית איך הקופים מחזיקים את הצאצאים שלהם. ממש כך.

שאלה: אנחנו צריכים להיות כל הזמן בדרישה מתמדת לישועה, אבל הרצון לקבל כל הזמן זז, ומסיט אותנו מהדרך. איך אנחנו יכולים להישאר קבועים כל הזמן בכלי הרוחני למרות התהליך הגשמי שבתוכו אנחנו נמצאים?

תראה מה הבורא עשה, עד כמה הוא הקל עלינו את עניין הדביקות, שזו בעצם מטרת ההתפתחות שלנו, מטרת הבריאה, מטרת החיים, גמר התיקון.

אם אנחנו נמצאים בעשירייה לא קשה לנו פי עשר להגיע לדבקות בבורא כי אני תלוי בכולם, אלא הפך, אני תלוי בכולם לא לחובה אלא לחיוב. אני תלוי בכולם, ומתוך כך כמה שכל אחד נמצא בדביקות, גם אני נמצא עימו, הוא לוקח אותי, ואני לוקח אותו. זה מה שנקרא "ערבות", כך אנחנו מחזיקים זה את זה. לכן אם אחד לא מתפלל, השני כן מתפלל, השלישי לא יכול, הרביעי שוכח, או לא מסוגל, וכן הלאה, אבל בסופו של דבר כולנו יכולים להיות בערבות כללית בינינו, וכך כולנו כל הזמן נמצאים דבוקים בבורא, וכל הזמן דואגים לא ליפול ממנו.

תלמיד: בהתחלה נדמה שאנחנו נזכרים בחיבור החברים ואחר כך בבורא, ופה זה כביכול הפוך. אז אנחנו עושים משהו הפוך?

קודם כל אל תדבר על האחרים, אלא תגיד על עצמך - תגיד אני ולא אנחנו. אם אני לא נזכר בבורא, אז בשביל מה לי לפנות לחברים? לכן קודם כל כשמתעוררים, אנחנו צריכים לזכור מאיפה אני, מה אני, מי אני, מי מוליד אותי, מי מחזיק אותי, מי מקיים אותי, מי מכוון אותי. ואחר כך, כדי להגיע אליו מצידי, להתקשר, להידבק ולחזק את הקשר, אני פונה לעשירייה, לבורא.

אני יכול גם לפנות לעשירייה, אבל כשאני פונה לעשירייה חסר לי כאן העיקרון הראשון, בשביל מה, מהי הסיבה שאני מגיע. גם זה קורה, שאני פונה לעשירייה ואני כאילו איבדתי את הדרך ולא יודע בשביל מה ולמה וכלום ואני מתייחס אליהם מתוך הרגל, כי "הרגל נעשה טבע שני", ואז אני שומע אצלם שישנו בורא וצריכים להתקשר אליו.

אבל בעצם הקשר עם הבורא הוא הראשון, כמו שכתוב "אני ראשון ואני אחרון".

שאלה: אם המחשבות מגיעות מהבורא, האם המחשבות האלה לא צריכות דווקא לקרב אותנו אליו?

כל המחשבות מגיעות מהבורא. בכלל, הכול מגיע מהבורא מאפס עד 100%, מחשבות רעות וטובות לא חשוב איזה ומה וזה לא אומר שום דבר. אני צריך למיין את המחשבות האלה, לסדר אותן ולראות, לסנן אותן, עם איזה מחשבות אני עכשיו הולך ומפעיל אותן. הבורא מפעיל את כל המציאות, בכל הספירות שלו ועד פרטי הפרטים, מחשבות ותת מחשבות וכן הלאה, וכולם לא רק דומם, צומח, חי ומדבר, הכול נמצא בתוך הרשת שלו.

שאלה: אני מבין שאני לא יכול לתקן את עצמי, איך אני יכול לעזור לחברים שלי להיתקן?

יחד איתם. אף אחד לא יכול לתקן את עצמו כי הוא לא קיים, ספירה אחת מתוך עשר ספירות לא יכולה לתקן את עצמה, היא צריכה להתכלל עם כל עשר הספירות ויחד איתן בהרמוניה, בסגנון אחד לתקן את עצמה עם כולן. אין מושג כזה לתקן ספירה אחת, אלא צריכים לחבר את הספירות, צריכים לסדר אותן, לראות לאיזה חיבור, עוצמה, ואופי של החיבור הם מוכנים, כדי לקבל על מנת להשפיע איזשהו אור מהבורא ואז להפעיל את עצמם בבקשה ובפעולה לקבל על מנת להשפיע, ואז זה יהיה תיקון.

שאלה: אני צריך לומר לעצמי כמה חבל שאין לי דבקות בה', ומנגד מקובלים אומרים שצריך להיות בשמחה. איך מחזיקים גם שמחה וגם מצטערים על חוסר דבקות?

זה נכון, גם זה וגם זה יכולים להיות יחד. כי זה שאני נמצא בצער הדבקות, כבר אני נמצא בדרך להתקרבות לבורא.

שאלה: מהי הפעולה שנקראת "לקבל עול מלכות שמים"?

אני מקבל על עצמי להתקרב לבורא על ידי דבקות בחברים ומשתדל להגיע לזה בצורה שלמה - זה נקרא לקבל עול מלכות שמים.

שאלה: איך נעשה המעבר, בין מחשבה על הבורא שאתה דבוק בו כמו תינוק לאימא, לתפילה?

ודאי שתפילה צריכה להיות תוצאה מזה. הכול צריך להתחיל ולהיגמר בתפילה, כי על ידי התפילה בלבד אנחנו מתקדמים. אבל צריכים לארגן את התפילה, את הקשר בינינו "כאיש אחד בלב אחד" והתפילה תצא מכולנו כמו מאיש אחד שנקרא "אדם" ואיתה אנחנו פונים לעליון שלנו שזה הבורא ומבקשים ממנו שיחבר אותנו, ימלא אותנו, יתקן אותנו, והעיקר שאנחנו נגיע לדבקות בו.

שאלה: אתה יכול להסביר, מה זה אומר להיות בתפילה כל היום?

בכל המצבים, רעים, טובים, של הרחקה, של התקרבות, אנחנו צריכים כתוצאה מזה כל הזמן לפנות לבורא.

תלמיד: כדי להיות דבוקים בו כמו תינוק באימא, או שצריך לצאת מהמצב הזה?

בכל המצבים כולל המצב תינוק של אמא.

שאלה: מה יותר חשוב לבטל את הפרידות בינינו, או ביני לבין הבורא?

הפרדות בינינו. כי הפרדות בינינו לבורא זה כבר תלוי בפירוד בינינו. אין הפרדות בינינו לבורא, אלא רק הפרדות בינינו. המרחקים שבינינו כולם מצטרפים, מתאספים, וזה מה שקובע את המרחק בינינו לבורא.

תלמיד: למה אם אני מתגבר על הפרדות בינינו, אני מגיע לדביקות עם הבורא?

כי זה אותו הדבר. אם אני מגיע לדבקות עם העשירייה, אז אני מגיע לדביקות עם הבורא. בזה אני מבטל את האגו שלי. ובמידה שיש לי כבר במקום כוח הדחייה, כוח החיבור, בזה אני מתחיל להיות דבוק בבורא. החשבון הוא פשוט.

שאלה: מה הפעולה שהופכת את המניעות לדביקות?

ההפרעות אומרות לנו איפה חסרה הדבקות, ולכן אנחנו צריכים לשמוח בזה שמגלים את ההפרעות.

תלמיד: מה הפעולה שאנחנו צריכים לעשות ברגע שמגלים את ההפרעות?

אנחנו יכולים להתפלל, לבקש מהבורא שיתקן את ההפרעות. התיקון הוא לא עלינו, עלינו רק לגלות איפה חסרה לנו דבקות בין החברים, ומבין החברים לבורא. בדרך כלל זה בין החברים ואז אנחנו פונים לבורא שיתקן. כוח השבירה וכוח התיקון אלה הן רק פעולת הבורא.

תלמיד: מה מגיע קודם ההפרעות או הדביקות?

קודם מגיע גילוי השבירה שזה ההפרעות, וכך הן מראות לנו איפה חוסר הדבקות, ואז אנחנו פונים לבורא ומבקשים את התיקון.

תלמיד: יש משהו שעוזר לנו לזהות את ההפרעות האלה ולבקש ספציפית?

לבקש מהבורא שיקרב אותנו בעשירייה, וכמה שאנחנו מאוד מאוד שונים זה מזה, אנחנו בכל זאת צריכים לבקש ממנו שיקרב בינינו. והקירבה צריכה להיות בהרגשה הפנימית למעלה מכל הדברים הגשמיים ואנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו שייכים לרשת אחת. אחר כך נרגיש שכך אנחנו קשורים באותה רשת עם כל באי העולם.

תלמיד: יש הבדל בין הפסק דביקות לבורא, לבין הפסק דבקות בחברים?

ודאי שזה נובע מזה. ככל שאני דבוק בחברים אני דבוק בבורא. ודביקות בחברים זה הראשון, הוא הקובע, ודבקות בבורא היא התוצאה מזה. לכן כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: וההפרעות הן רק בעשירייה, רק בחיבור בינינו?

כן. בעיקר בחיבור בעשירייה. ועוד יותר מזה, עוד מעט נראה כמה בחיבור שלנו בעשירייה, אנחנו יכולים לרפאות את כל הליקויים שיש בחברה, אפילו בעולם.

תלמיד: האם אני צריך לשתף עם החברים בהפרעות שמתגלות לי, ואז לבקש ביחד, או שזה נעשה בנפרד?

אנחנו מדברים רק על ליקוי החיבור שבינינו בקבוצה, מה חסר לנו. ואתה לא חייב לדבר, העיקר שאתה מבקש מהבורא שיעזור לך להיות דבוק עם החברים, שאתה מרגיש שיש ביניכם איזה קרע.

תלמיד: האם יש קרעים יותר קבוצתיים, של כולם ביחד?

תעבוד על זה ותראה עד כמה יש, וכך זה עד גמר התיקון.

שאלה: איך נוכל לעורר זה את זה בצורה מודעת להגיע להשפעה ולהתחבר עם החברים? יש לנו רצון להירדם, להיכנס לשגרה, להגיד שהכול בסדר ושאנחנו לא רוצים להתקדם. מה ההבדל בין להשפיע לחברה ולהיות פעיל ואקטיבי, לבין להיכנס לאט לאט לסוג של תרדמה?

עליכם להילחם נגד העצלות הזאת שיש לכם, להיות ממש חזקים, לעורר ולהחזיק זה את זה, וכל הזמן להיות איתנו בכל השיעורים ולהשתדל לקרוא את החומר שלנו.

שאלה: יש תחושה שהבורא הוא איזה כוח רגשי. האם זה בגלל שהוא מתלבש בתוך הכלים שלי ואני רואה אותו דרך הכלי שלי או בגלל שזו המהות שלו?

זו המהות שלו. הבורא כולל את כל הלבבות מהצורה הגרועה ביותר ועד הטובה ביותר, בכל המצבים שהם נמצאים ועוברים, ועל פניהם הוא נמצא בכוח החיובי ודואג שהם יגיעו לאותו המצב.

תלמיד: איך אני יכול לייצב את הדביקות מעל המצבים של לילה ויום, מעל העליות והירידות, בין אם אני בהסתרה או בגילוי?

ישנה מילת קסם, פעולת קסם שנקראת ערבות. אם אתה נמצא בעשירייה וכל אחד תופס בה מקום חדש ואחר בכל פעם, אז אתם משלימים זה את זה ולכן יש מקום לכל אחד להיות בכל מצב.

תלמיד: אפילו אם אני לא מסוגל לחבר את הבורא דרך הכוחות שלי, יש לי עדיין את הרצונות של החברים, ודרך הרצונות שלהם אני יכול לקבל כוח נוסף כדי להתחבר איתו. האם אני משתמש בחברה כדי להתחבר איתו?

נכון.

קריין: קטע מספר 6.

"בזמן שבא לאדם בחינת יראה, הוא צריך לידע, ש"אין עוד מלבדו" כתוב. ואפילו מעשי כשפים. ואם הוא רואה, שהיראה מתגבר עליו, אזי הוא צריך לומר, שאין חס ושלום מקרה, אלא נתן לו השם ית' הזדמנות משמים. והוא צריך לעיון ולמוד, לאיזה מטרה שלחו לו את היראה הזו. מסתמא, הוא בכדי שיוכל להתגבר ולומר "אין עוד מלבדו".

ואפילו אחרי כל אלה, עדיין היראה והפחד לא הלך ממנו, אזי הוא צריך לקבל מזה דוגמא, ולומר: "באותו שיעור היראה צריך להיות בעבדות השם ית'". היינו, שהיראת שמים, שהוא לזכות, צריך להיות בזה האופן של יראה, שיש לו עכשיו. היינו, שהגוף מתפעל מהיראה הזו החיצוניות, כן ממש באותה הצורה של התפעלות הגוף, צריך להיות יראת שמים."

(בעל הסולם. "שמעתי". קל"ח. "ענין יראה ופחד שבא לפעמים להאדם")

שאלה: מהו המצב שבו התפילה שלנו היא תפילה ראויה?

אם אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים לברר שאלה ולהעלות אותה לבורא, אז זאת תפילה ראויה.

שאלה: על מה מדובר ב"מעשי כשפים"?

אני לא יודע ואין לי איתם עסק. אבל אדם יכול לחשוב על כל מיני דברים כמו מאיפה זה בא ולמה, אם יש לו יראה או לא, אם באה לו מחשבה על הבורא או לא, ואולי אלו כוחות צדדיים שמפריעים לו או שגורמים לו למחשבה על "אין עוד מלבדו". אבל הוא צריך להבין שהבורא בעצמו בלבד מעורר בו את הכול.

תלמיד: אין דבר שבן אדם או אנשים בעולם הזה יכולים לשנות, אלא רק הבורא, אין עוד מלבדו יכול.

לא רק שלא יכולים לשנות, אלא גם לא יכולים לחשוב, להחליט ולעשות, אלא הבורא בלבד עושה הכול ולאדם אין שום נגיעה בזה. אבל הוא יכול להשתמש בכל מה שעובר עליו ולידו כדי להידבק בבורא. תנסה ותראה עד כמה זה מסודר יפה.

שאלה: כתוב, שכמו שהגוף מתפעל מפחד חיצוני, כך עליו להתפעל ביראת שמים. מהי יראת השמים הזאת שנוכל להתפעל ממנה באותה מידה?

לפחד מהבורא לפחות כמו שאני מפחד מאיזה שוטר, זו באמת בעיה גדולה. עלינו פשוט להגיע למצב שאם הבורא עושה הכול והכול נעשה על ידו, אז אין לי ממי לפחד חוץ מאשר ממנו. אם באים אלי בטענות, לא חשוב מי ומה, אז בטוח שזה מגיע מהבורא וכך אני צריך לראות כל דבר ודבר בחיים, כי "אין עוד מלבדו".

תלמיד: נדמה שבמיוחד אצלנו הנסיבות החיצוניות מראות סכנה באופן מאוד מציאותי. איך להפוך זאת כך שנפחד מהבורא עמוק ברגש?

זאת הבעיה. ברגע שאתה מגיע למצב שבו אתה מתאר את כל ההפרעות שלך כמגיעות מהבורא בלבד, אז הן נעלמות.

תלמיד: האם גם הפחד נעלם?

ודאי. היראה צריכה להיות רק כדי להחזיק את האהבה.

תלמיד: האם אפשר בכלל להגיע למצב שאני ארגיש גם ברגש שלי בצורה כל כך קרובה תלות בבורא כמו בנסיבות חיצוניות?

ודאי ואפילו יותר מזה. בשביל מה ניתנו לנו כל ההפרעות, הפחדים, החרדות, כל החשבונות עם השונאים שלנו ועם כולם? אך ורק כדי שנלמד איך עלינו להתייחס לבורא.

תלמיד: האם עליי להביא את עצמי למצב שאני ממש ארגיש אותו בתוך הפחד הזה?

אם אתה מעביר לבורא את כל הפחדים שלך שמגיעים מכל מיני מקורות מסביב, אם אתה מייחס אותם לבורא, אז כל הפחדים האלה מתחילים לקבל מיתוק, המתקה, ואז אתה מפסיק לפחד ומתחיל לאהוב, וזה נקרא ש"על כל פשעים תכסה אהבה".

תלמיד: אני לא שואל על כך שיחלוף הפחד, אלא על להיות תלוי בבורא באותה מידה וגם לפחד ממנו בצורה מאוד ברורה ובולטת כמו בכל פחד אחר.

הבורא לא רוצה שתפחד ממנו אלא הוא רוצה שתאהב אותו כמו שהוא אוהב אותך. לכן אתה צריך להחליף את החרדות והפחדים לחיבור ולאהבה, אבל לא להחליף פחד מדבר אחד לפחד מדבר אחר. כלפי הבורא זו "יראה" ולא פחד, מילה קצת אחרת, ואתה תפחד להיפרד ממנו לא בגלל שיהיה לך רע אלא כדי לא לגרום לו אי נעימות. צריכים לחשוב ולספר זאת אולי במילים יותר נעימות.

שאלה: האם את הרגשת הגאולה אנחנו מרגישים כאשר את ההפרעה היא הופכת למשהו שלם?

כן.

תלמיד: האם מדרגה אחת בעליה מורכבת מכמה מצבים?

את זה אי אפשר להגיד. תלוי, לפעמים כך, לפעמים כך.

שאלה: מהשורה בקטע שקראנו "מסתמא, הוא בכדי שיוכל להתגבר ולומר "אין עוד מלבדו". 

תמיד הבנתי את השורה הזאת כאילו זה מצב שהאדם מסמא את עצמו כדי שהוא יוכל להתגבר ולומר "אין עוד מלבדו". אבל עכשיו יש לי ספק שאולי בעצם זו פעולה שנעשית על האדם כדי לתת לו הזדמנות לומר "אין עוד מלבדו". למי מיוחסת הפעולה הזאת?

אני לא יודע, זה עליך לברר.

שאלה: למה כל כך קשה להגיע לבקשה על יראת שמים?

האגו שלך לא מרגיש בזה שום רווח.

שאלה: אני לא צעיר ואני חושש שאין לי זמן להגיע לדבקות עם הבורא. איך אני יכול לפרש את היראה כדי שאני ארגיש שהיא באה מהבורא, מה הוא רוצה להגיד לי?

הוא רוצה להגיד לך שהוא מחכה לך שתבוא אליו ותבקש חיבור. חוץ מזה, מה אתה בוכה שאתה זקן, אתה לא זקן, אתה עוד צעיר. בן כמה אתה?

תלמיד: אני בן 74.

74, פחות ממני, אז מה אתה בוכה? תספיק הכול.

תלמיד: אבל אני כל כך רחוק, אני מרגיש כל כך רחוק מרוחניות.

זה יהיה תמיד.

תלמיד: יש לי עוד דרך ארוכה לעשות.

עד גמר התיקון אתה תרגיש שאתה יותר רחוק, יותר רחוק, יותר רחוק, כי כך מתקרבים לאמת. אני תמיד נותן את הדוגמה. אם אתה תיכנס לדבר עם איזה פרופסור, מדען גדול, הוא יגיד לך "אני לא יודע כלום, וזה ככה וזה כך ויכול להיות כן ויכול להיות לא". יש לו אלף ספקות כי הוא יודע הרבה. ואם אתה תדבר עם מישהו שלומד בבית ספר, "זה פשוט, למדנו את זה" וכבר בשבילו זו נוסחה קצרה.

לכן אין בעיה. אנחנו נתקדם ואנחנו נכלול את הכול ונגיע לכול. מחשבת הבריאה כוללת את כולנו יחד בצורה השלמה ושם כולנו נמצאים מחוברים. אין לך מה לדאוג, המקום שלך שם נמצא, אתה כבר נמצא שם באותו מצב בגמר התיקון, אתה נמצא שם, רק אתה עוד לא מרגיש.

יש סיפור ב"הקדמה לספר הזוהר" "החיזיון של רבי חייא", רבי חייא ראה את עצמו עם רבי שמעון ואת כולם, ופתאום הוא רואה שמראים להם את גן העדן והוא רואה את הגן עדן ואיפה הוא יושב בגן עדן. איך זה יכול, איפה הוא ומה קורה? מקום כזה גבוה. אז אל תדאג, הכול יהיה בסדר, רק קצת יותר מצב רוח.

תלמיד: לפעמים אני מרגיש שאני רוצה לבכות. זה כל כך קשה בשבילי להגיע אליו, להגיע לדבקות איתו.

יפה. תבכה. תבכה, בכי זה טוב. הדמעות מנקות את הנשמה.

קריין: קטע מספר 7. אומר רב"ש.

"האדם צריך לתת תשומת לב על זה, ולהאמין, שה' מטפל עמו, ומדריכו ללכת בהמסלול המוביל להיכל המלך. נמצא, שהוא צריך לשמוח בזה, שה' משגיח עליו, ונותן לו גם הירידות. כלומר, שהאדם צריך להאמין, כמו שהאדם יכול להבין, שה' נותן לו את העליות, שזה בודאי אין האדם יכול לומר, שהוא בעצמו מקבל את העליות, אלא שה' רוצה לקרב אותו, לכן הוא נותן לו העליות.

כמו כן האדם צריך להאמין, שגם הירידות נותן לו ה', בגלל זה שהוא רוצה לקרבו. לכן כל עשיה ועשיה, שיש לו באפשרותו לעשות, הוא צריך לעשות זה, כאילו הוא היה נמצא במצב עליה. לכן זה שהוא מתגבר משהו בזמן הירידה, זה נקרא אתערותא דלתתא. וכל פעולה שהוא עושה, ומאמין שכך הוא רצונו ה', מזה עצמו הוא זוכה להתקרבות יותר גדולה, היינו שהאדם בעצמו מתחיל להרגיש, שה' קירב אותו.

(הרב"ש. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)

שאלה: אם אני מייחס הכול ל"אין עוד מלבדו" ואני כבר לא מפחד מכלום, האם זה אומר שסיימתי את התהליך או שחסר לי עדיין משהו בלימוד?

לא. אתה סיימת את התהליך לעת עתה, למה שנפתח לך. אתה עכשיו מסיים אותו ונפתח לך שלב חדש, וכך זה יהיה עוד פעם ועוד פעם, בהצלחה.

שאלה: איך להבין שכל ההפרעות ניתנו לנו מהבורא כדי להתקשר איתו יותר? איך להשתמש נכון יותר בהפרעות לצורך חיזוק החיבור ולא להיות במצב שכל הזמן צוללים לתוך ההפרעות?

אין סיבה אחרת לכל פעולה ופעולה שיש לנו בכל המציאות, בדומם, צומח, חי, מדבר, רוחניים, גשמיים, מה שלא יהיה, אלא רק כדי להגיע לגמר התיקון, שכל הבריאה תתחבר ותגלה את המטרה הזאת, דבקות בבורא.

שאלה: מה הוא המצב "שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות"?

שאדם מקבל כל מיני הפרעות, כל מיני בעיות, כל מיני מחשבות, פעולות, נופלות עליו כל מיני בעיות מאנשים, מעצמו, מכל דבר, והוא לא קושר את זה עם יחס הבורא אליו, שהבורא רוצה על ידי זה לעורר אותו, לעורר את תשומת לב האדם שיפנה לבורא.

שאלה: אומר הרב"ש, "כמו שהאדם יכול להבין, שה' נותן לו את העליות, שזה בודאי אין האדם יכול לומר, שהוא בעצמו מקבל את העליות". על איזה עליות הוא מדבר? אני מרגיש רק ירידות.

אדם מקבל עליות וירידות, כל מיני מצבים, אל תגיד שרק ירידות, אם היו רק ירידות לא היית מרגיש את הירידות. בגלל שיש לך בין ירידה לירידה איזו מין עלייה, לכן אתה מרגיש שאתה נמצא בירידות.

תלמיד: אתה יכול לתת לי דוגמה מה זאת עלייה?

שאתה מחשיב במשהו את הרוחניות, בכל מיני צורות.

תלמיד: בינתיים אני לא מרגיש את הרוחניות, אז איזו עלייה אני מרגיש?

אולי בשבילך עלייה היא להרוויח בפיס, ולחבר שלך עלייה היא להתרגש מקטע תהילים, ולחבר אחר לא היה זמן ועכשיו התפנה לו זמן, אז הוא יכול לקרוא איזה מאמר.

תלמיד: כלומר העליות הן לא רק ברוחניות, בעולם הגשמי גם צריך להרגיש את העליות?

בעולם הגשמי אנחנו לא מתחשבים. אנחנו מתחשבים בו רק כדי שיהיו לנו פחות או יותר תנאים נורמליים שנוכל ללמוד להתקשר זה עם זה, לעבוד בקבוצה, לכוון את עצמנו לבורא, זה הכול. אני לא צריך הרבה, אני צריך שיהיו לי מוח ולב פנויים לעבודה הרוחנית.

תלמיד: כתוב, "אם אין לחם אין תורה ואם אין תורה אין לחם", כלומר, צריכה להיות פרנסה לאדם, יש הרבה אנשים שגם פרנסה אין להם, יש מקרים כאלה.

כן, כולם בוכים.

שאלה: מה הפירוש של "מעשה כשפים"?

שאדם לא רואה מאיפה באה אליו מחשבה או מעשה, שזה ממש נופל מהשמיים, הוא לא יודע מאיפה זה נופל, כאילו שמישהו כישף אותו וקילל אותו. אז שידע רק דבר אחד, אין עוד מלבדו, הכל בא מהבורא בלבד. שלא יתלה משהו שקורה במישהו, או באיזה ארגון, או באיזה אדם, את הכול מסדר הבורא.

שאלה: האם קטע 6 אומר לנו שאין דבר בעולם הזה שצריך לפחד ממנו חוץ מיראת שמיים?

נכון. אם את הכול מנהל הבורא אז אין לי ממי לפחד חוץ ממנו, צריכה להיות לי רק יראת הבורא, יראת שמיים.

שאלה: אם היראה יותר גדולה וחזקה מהאהבה, אז איך אני אמורה להבין את מה שהבורא אומר לי?

אנחנו צריכים להגיע למצב שהאהבה שלנו תכלול בתוכה את היראה. תשמעו ותחשבו על זה, שהאהבה תכלול את היראה בתוכה. לא יכולה להיות סתם אהבה, אני אוהב בלי גבול, בלי תנאי, זה שקר, אין דבר כזה, כי הטבע שלנו הוא רצון לקבל. אבל כשאני מפתח את עצמי בצורה נכונה יש לי יראה ואהבה, ושתיהן הולכות יחד, מתחברות יחד, ואז אני מגיע ליראה שלמה ולאהבה שלמה, הן משלימות זו את זו.

שאלה: מה הוא המנגנון הזה שהבורא עונה לאדם רק כשהוא מיואש מכל כוחותיו?

אדם מיואש מכל הכוחות העצמיים שלו והוא מרים ידיים, שבאמת לא יכול לעשות שום דבר, בגלל שמגלה שהוא נלחם נגד הבורא. אתן שומעות? נשים במיוחד, וגם גברים, האדם בסופו של דבר מגלה שהוא נלחם נגד הבורא, עם הבורא הוא נלחם, ולכן הוא מגיע לשם "ישראל". כפי שכתוב על יעקב שנלחם עם המלאכים וניצח, במה ניצח? בזה שלא נכנע לכל הדברים שעברו עליו, אלא ייחס אותם לכוח אחד, אין עוד מלבדו.

שאלה: האם גם פנייה לבורא ללא ייאוש יכולה להיות מצב של מעל הדעת?

כן. האדם יכול להגיע לבורא ולפנות לבורא בכל מצב שיהיה, אין שום הגבלה.

שאלה: בקטע 4 כתוב, "אלא מתחילה יאמין שאין מחיצות הטבע מפסיק אליו ית' ח"ו", מה הן המחיצות האלה של הטבע?

פחד, יראה גשמית, כל מיני חשבונות, חברים, משפחה, ילדים, כל מיני דברים, כל הסיבות האלה יכולות למשוך את האדם לדאוג להן ולנתק אותו מהבורא. צריך להיות בתוך הבעיות האלה, עם זה שהוא מבין שעם הבורא הוא יכול לפתור אותן.

שאלה: אנחנו לומדים שכל התיקון מתרחש במחשבה, מה זה אומר שהמחשבה הראשונה לאחר ההתעוררות היא על הבורא?

כשהוא קם בבוקר, מתעורר משינה, או בלילה אם קם, לא חשוב מתי, כשהוא מתעורר מהשינה המחשבה הראשונה שלו צריכה להיות על הקשר שלו עם הבורא. איך זה יהיה? אם הוא כל היום בהכרה או בתת הכרה חושב על זה, אז בטוח שיקום עם המחשבה הזאת.

שאלה: למה מתייחס בעל הסולם במילה "שינה"?

הוא מתייחס לשינה רגילה, בלי כל המיסטיקות.

שאלה: האם עליי לכלול בתפילה הראשונה של היום את החברות שלי?

קודם הבורא, אחר כך החברות.

שאלה: אם אני מתעוררת להכנה לשיעור ולא לפני כן, האם כדאי בכל מקרה לקרוא משהו או לעשות משהו לפני שאני מצטרפת להכנה לשיעור?

לא, אם החברות שלך כבר נמצאות בשיעור את חייבת להתחבר אליהן מהר ככול האפשר, ולהשתדל לא להיות אחרונה.

שאלה: שמעתי שאמרת עכשיו שבעזרת החיבור בעשירייה אפשר לתקן את כל הקלקולים שבעולם, האם זה כך?

בטוח.

תלמיד: איך עושים את זה?

נדבקים לעשירייה, פשוט מאוד, תנסו ותראו, אני אחראי שבזה תפטרו מכל הבעיות.

קריין: נקריא את הפסוק שהתייחסת אליו מבראשית ל"ב, כ"ט.

"וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל."¹

קודם קראו לו יעקב ואחר כך כשהתנפל עליו שר הכוחות הלא טובים והוא נלחם בהם, זאת אומרת עם האגו שלו, הוא נלחם וניצח, כך מיעקב הוא עלה לדרגת "ישראל".

שאלה: כשאנחנו מתקדמים לעבודה רוחנית ואנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר לשם שמיים, רק מתוך המצב הזה אנחנו מורידים את עצמנו ואז עושים צעד קדימה מבחינה רוחנית?

אנחנו יכולים לעשות צעד קדימה אך ורק כשאנחנו לפני כן מגלים כמה אנחנו לא מסוגלים, אפסים, נופלים, לא מסודרים, ומתוך זה שאנחנו מתחילים לגבש כוחות ולקום, אז אנחנו יכולים לעשות צעד קדימה. "אלף פעם ייפול צדיק וקם"². קודם כל הוא ייפול ואחר כך הוא יקום.

שאלה: כשאנחנו מוצאים פעם ראשונה אהבה מתוך הייאוש, איך אפשר להעביר את זה לשאר נקודות העבודה?

אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר, חוץ מחיבור בינינו ובינינו לבורא, מתוך זה שמגלים כמה שלא נמצאים בחיבור וכן להגיע לחיבור וזה הכול. כל העבודה היא מאוד מאוד פשוטה, זה שכל הקושי שאנחנו עושים את זה בתוך הרצון שלנו שזו כל המהות שלנו ולכן אנחנו לא מסוגלים, קשה לנו. כל פעם אני צריך לסובב את עצמי וממש כאילו לעשות ניתוח על עצמי.

שאלה: מה לעשות במצב שאין לי אפשרות להקים?

אני אומר לך, אנחנו צריכים להבין שכל הדרך שלנו היא רק מתוך הירידה, נפילה, אכזבה, גילוי הרע, וכך ממנה כשאנחנו קמים אז אנחנו מתקדמים. וכל ההתקדמות שלנו אם אנחנו נמצאים במצב כזה נמוך, רק מתוך זה שאנחנו מבקשים מהבורא שהוא יעזור לנו ויקים אותנו, רק בצורה כזאת. כי אנחנו בעצמנו לא מסוגלים להקים.

אם אנחנו בעצמנו מסוגלים להקים זה עדיין לא תיקון. תיקון הוא שאני מבין שמהמצב שקיבלתי עכשיו, נפלתי בגלל שהבורא סידר לי את זה, אפילו שיש לי בעיות עם בני אדם, לא חשוב עם מי ועם מה, תמיד הבורא מסדר. ולכן רצוי דרך החברים, אני צריך לפנות אליו ולבקש תיקון, שאני רוצה להיות מחובר אליו עד שכול הפגם הזה שעכשיו התגלה יהיה מתוקן.

כל האכזבות, כל הבעיות, כל הנפילות, להעביר אותן דרך הבורא. כל התיקונים, כל החיבורים, כל העליות, גם להעביר אותן, לתלות אותן בבורא. ואז מהר תצליחו בכול.

שאלה: למה האהבה צריכה להיות משולבת ביראה?

אחרת זו לא אהבה. תגיד לי למה?

תלמיד: אני מרגיש שאם אין את היראה באהבה, אז אני לא אעריך את מה שאני מקבל מהבורא.

למה? כי אתה חתיכת רצון לקבל, חתיכת אגואיסט, ולכן לא יכול להיות אצלך יחס חיובי למישהו אלא זה למעלה מהאגו שלך, ובהרגשה שלך זה מתבטא ביראה. אני מסביר לך בצורה כזאת פשוטה אבל אתה יכול לקרוא את זה בספר הזוהר, ב"הקדמת ספר הזוהר", בעצם זו המצווה הראשונה, "מצוות יראה", פקודות אורייתא, פקודא קדמאה, שם על זה מדובר.

(סוף השיעור)

---

1. בראשית ל"ב, כ"ט↩

2. "כי שבע, יפול צדיק וקם; ורשעים, יכשלו ברעה." (משלי כ"ד, ט"ז)↩