שיעור צהרים 05.04.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 14, מאמר "אהבת חברים - א'"

קריין: רב"ש א', עמוד 14, מאמר "אהבת חברים - א'".

בואו נקרא פעם ראשונה.

אהבת חברים - א'

תשמ"ד - מאמר ג'

1984 - מאמר 3

""וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (וישב).

הנה, האדם תועה בשדה, הכוונה על מקום שמזה צריך לצאת תבואת השדה, כדי לפרנס את העולם. ועבודת השדה היא חרישה, זריעה, וקצירה. ועל זה נאמר "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". וזה נקרא "שדה, אשר ברכו ה'".

כשאדם תועה בשדה. פירש בעל הטורים, שהוא בחינת "אדם" תועה מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה להמקום, ששם הוא צריך להגיע, כמו מלשון "חמור תועה בשדה". והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע.

"וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך. "ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'.

והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו.

"ויאמר האיש, נסעו מזה". ופירש רש"י, הסיעו עצמן מן האחוה, היינו שאינם רוצים להתחבר עמך. וזה גרם בסופו של דבר, שעם ישראל נכנסו לגלות מצרים. ובכדי לצאת ממצרים, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה, שרוצים להיות באהבת חברים, ועל ידי זה נזכה לצאת ממצרים ולקבלת התורה."

מספר לנו, מי שכותב, שהוא רואה אנשים שהם תועים בשדה. שדה זה החיים שלנו, ולפעמים האדם לא יודע לאן ללכת, איך ללכת, איך להתקדם ומה לעשות עם עצמו. ""וימצאהו איש, והנה תעה בשדה." כלומר, אם אתה רואה איש שתועה בשדה אז אתה צריך לעזור לו, שידע לאן עליו להגיע, שלא ילך בדרך שקרובה לסכנה או עוד יותר גרוע, אלא שתהיה לפניו כמו מפה, מפת דרכים, שידע לאן הוא יכול להגיע. כי מי שהולך בלי מפה, בלי לדעת לאן הדרך הזאת מביאה, הוא נמצא בסכנה.

לכן אנחנו משתדלים ללכת בשדה החיים שלנו בצורה שאנחנו יכולים להרגיש את עצמנו בטוחים. מאיפה יש לנו ביטחון? בזה שאנחנו הולכים לפי הדרך שהמקובלים כבר סללו לנו, הלכו לפנינו, והם אומרים שבדרך הזאת כן ניתן להמשיך ולהגיע למטרה. סוד ההצלחה הוא, שמי שרוצה להגיע למטרה הזו צריך למצוא בדרך איך הוא מתקשר לאחרים, כי למקום הנכון מגיעים רק אלו שמחוברים יחד. אז הם מרגישים ביניהם כוח מיוחד שמלווה אותם למטרה.

לכן כתוב שאם שואלים אנשים בודדים בדרך, אז הם לא יודעים איך לענות ולא יודעים לאן הם הולכים. מה שאין כן, אם אנשים מתחברים, אז כתוב כך, שהם מתחברים על אף שבהתחלה הם לא רוצים, אבל אחר כך הם מתחברים, ובסופו של דבר הם הופכים מאנשים בודדים לקבוצה, והקבוצה הופכת לעם. אז הם מרגישים שנמצאים בגלות, בגלות מצרים, והם כמו תועים בשדה. ואם הם מקבלים על עצמם את החוק שהם צריכים להיות מחוברים, שהם צריכים להתקשר ביניהם, זו הבטחה שהם כן יכולים להצליח ולהגיע למטרה הנעלה.

זה בעצם כל המאמר.

נקרא שוב.

אהבת חברים - א'

תשמ"ד - מאמר ג'

1984 - מאמר 3

""וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (וישב)."

זאת אומרת, רואים אדם שהולך לבד בשדה, וכנראה שהוא איבד את הדרך, הוא לא יודע לאן להתקרב ובאיזו דרך הוא יכול ללכת, וכששואלים אותו, הוא גם לא יודע מה הוא מחפש.

"הנה, האדם תועה בשדה, הכוונה על מקום שמזה צריך לצאת תבואת השדה, כדי לפרנס את העולם. ועבודת השדה היא חרישה, זריעה, וקצירה. ועל זה נאמר "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו"." זאת אומרת, זה לא פשוט ללכת בשדה. כדי שתהיה פרנסה, מזון לאכול, מים לשתות וכולי, הם צריכים להתחיל להתקשר ביניהם ולהתחיל לעבוד עם האדמה. "וזה נקרא "שדה, אשר ברכו ה'"." אם אנחנו עובדים נכון בשדה, זה יהיה שדה שנותן ברכה, ונקבל ממנו את תבואת השדה.

"כשאדם תועה בשדה. פירש בעל הטורים, שהוא בחינת "אדם" תועה מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה להמקום, ששם הוא צריך להגיע, כמו מלשון "חמור תועה בשדה". והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע."

זאת אומרת, הוא צריך משהו ביד, מצפן, מפה, משהו או מישהו שיכול לעזור לו להצביע לאיזה כיוון הוא צריך ללכת.

""וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך. "ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'."

זה מה שאנחנו רוצים, להגיע למקום שבו הבורא מחכה לנו. זה אפשרי אך ורק אם אנחנו נמצאים בקבוצה, ויחד כולנו עוברים את כל הדרך בצורה נכונה, וכך מגיעים.

"והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו.

"ויאמר האיש, נסעו מזה". ופירש רש"י, הסיעו עצמן מן האחוה, היינו שאינם רוצים להתחבר עמך. וזה גרם בסופו של דבר, שעם ישראל נכנסו לגלות מצרים. ובכדי לצאת ממצרים, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה, שרוצים להיות באהבת חברים, ועל ידי זה נזכה לצאת ממצרים ולקבלת התורה."

שאלה: היבול שגדל בשדה זה החיבור בינינו?

הוא הודות לחיבור בינינו.

שאלה: מהי צורת החיבור בינינו שתוכל להביא מזון לעולם?

כשאנחנו מתחברים יחד "כאיש אחד בלב אחד", אנחנו לחלוטין מתחברים לבורא ויכולים לקבל ממנו את כל מה שצריך.

שאלה: כביכול יוסף היה יותר גבוה רוחנית מהאחים שלו ואיכשהו ידע שהם לא רוצים להתחבר עימו. איך אני יכולה לדעת שהחברות בקבוצה שלי כן רוצות להתחבר ולהיות באהבה?

אלו תנאים רוחניים, תנאים מאוד קשים, כי החיבור שלנו צריך להיות ממש בלב אחד וזה קשה מאוד. את יכולה לראות אצלנו אנשים שכבר עשרים, שלושים וארבעים שנה נמצאים בדרך, ואומנם הם כבר משיגים משהו, אבל הם גם יודעים עד כמה הדרך הזאת היא דרך קשה.

שאלה: מה הסיבה, מה גורם לנו להגיע לאהבת חברים?

אנחנו צריכים להגיע לאהבת חברים מפני שבלעדיה לא נגיע לאהבת ה' ואז לא נוכל לקבל ממנו כוח לעלות למעלה בהשגה שלנו ולא נוכל להרגיש את הבורא.

תלמיד: אז אנחנו צריכים להבין קודם כל את חשיבות הבורא, להגיע לבורא קודם כל?

כן. אבל לפי השלבים, אנחנו מגיעים לבורא דווקא בסוף. אבל המטרה הזאת דווקא מחייבת אותנו מלכתחילה להתקשר בינינו.

שאלה: איך לא להיות כמו החמור הזה בשדה?

להחזיק בחברים ולבקש מהבורא. כביכול הכול פשוט, אבל ליישם קשה מאוד.

שאלה: אנחנו פה מאוחדים וזה בסדר, אבל יש לנו הרגשה שהעם שלנו שוב נכנס לגלות מצרים. איך אנחנו יכולים לעזור לעם לצאת מהגלות הזאת, מהמצב הזה?

לעשות מה שאתם עושים ונותנים דוגמה טובה לכל האנשים שרואים אתכם, שומעים אתכם ואתם אולי אחר כך גם תצטרפו להפצה, אז זו בעצם עזרה גדולה שאתם יכולים לתת. בינתיים תחשבו איך אתם מגיעים לחיבור ביניכם ואחר כך לחיבור עם הבורא.

שאלה: איך דרך אהבת החברים, אפשר להרגיש כאן ועכשיו את האהבה לבורא ואת אהבת הבורא אלינו?

אנחנו לא יכולים להרגיש את אהבת הבורא כל כך מהר כך סתם בקלות, להתחיל להיות באיזה מצבים קרובים יותר, רחוקים יותר ממנו, אלא הכול מושג בהדרגה. כמו בעולם שלנו, כשאנחנו פוגשים אנשים אחרים, עד שאנחנו לומדים להכיר זה את זה, להסתדר זה עם זה, רק אחרי כן מתחילים להתעורר מצבים קרובים יותר, רחוקים יותר וכן הלאה.

כך שאנחנו קודם כל צריכים ללמוד מתוך חכמת הקבלה גם את הטקסטים שמדברים על הקשר בינינו בקבוצה, ואחר כך כבר הקשר בין הקבוצה לבורא. אלה שני צעדים ממש נחוצים, הכרחיים לכל אחד, גם לנשים וגם לגברים. בלי זה אנחנו לא נתחיל להרגיש את העולם העליון שנמצא מעלינו, מנהל אותנו ואנחנו לא מרגישים אותו. כדי להרגיש אותו, להרגיש את הבורא שמנהל אותו דרכנו, אנחנו מוכרחים להיות בקשר טוב בינינו. זאת המשימה העיקרית שלנו.

תלמיד: כל אחד מאיתנו רוצה למלא איזה רצון, חיסרון רוחני, ודרך המאמצים הלא גדולים שעושים, בכל זאת איך להרגיש איזה מילוי? במה זה יכול להתבטא?

את המילוי אנחנו לא מרגישים ישר, זה דורש זמן והרבה זמן. אבל בהדרגה, עוד ועוד נוכל להבין עם אילו כוחות אנחנו עובדים, עם אילו כוחות יש לנו כאן עסק, מהי צורת החיבור וכן הלאה. ואז כתוצאה, נתחיל להרגיש את הצורה של החיבור בינינו וזה יביא אותנו לבורא, לחברים והכול ביחד יתחבר.

שאלה: מהו הרצון "את אחי אני מבקש", ובאיזה שלב בעבודת הקבוצה הוא בא לידי ביטוי?

"את אחי אני מבקש" זו תחילת העבודה בקבוצה, כאשר אדם מנסה להתחבר עם החברים שלו, העשירייה שלו, כיוון שבלי זה אין לאן להתקדם. כך שקודם כל זו צריכה להיות עבודה בקבוצה, לומדים יחד, קיום של עזרה הדדית, כל אחד חודר באיזו שהיא צורה לאחרים. העשירייה היא העיקר, יותר זה לא טוב. אנחנו בעיקרון לא בנויים להרגיש יותר מעשרה. וגם פחות מעשרה לא צריך, עשרה זה סכום אופטימלי. אפשר שמונה, עשרה, אבל יותר מזה, כבר הופך ליותר מדי.

כל אחד מאתנו צריך להבין באיזו עשירייה הוא נמצא, מה הוא צריך לעשות עם העשירייה הזאת, מה היא צריכה לעשות איתו, איך הם מתכללים זה בזה ולהבין שלפי ההתכללות ההדדית הזאת בין האדם לעשירייה, הוא מתחיל להשיג את הבורא. זאת המשימה העיקרית שלנו, אין משהו אחר. רק לגלות את הבורא ובזה אנחנו מבינים, משיגים, מרגישים את הכול.

לכן ההתאספות בעשירייה, ההתקרבות בה, ההרגשה של הימצאות משותפת, של עזרה הדדית זה מאוד חשוב. הרבה פעמים אנשים איכשהו מרחיקים את עצמם מזה, דוחים את זה, חושבים שזה לא עד כדי כך חשוב. אז אני מייעץ לכם להקשיב טוב למילים האלה, וזה מופיע בכל מקום בחכמת הקבלה.

שאלה: בעבודה בהפצה, אני מרגיש כוח גדול, אבל יחד עם זה, אני מרגיש שאני מאבד את החשיבות של העשירייה. למשל, אני יודע שיש פגישה ואני עסוק בהפצה ואז אני אומר עוד כמה דקות אכנס. אני מרגיש שיש חוסר איזון שקצת מפחיד. עד כמה זה מסוכן?

מסוכן מאוד. יש אנשים שלהם מאוד מאוד קשה להתחבר עם החברים בעשירייה ואין כנגד זה שום תרופה, לא יכולים לעזור בזה בכלום אלא רק להיכנס לתוך העשירייה, להתקרב לחברים ויחד איתם לעשות כל מה שהם עושים.

תלמיד: אז איפה העדיפות הראשונה, בהפצה או בעשירייה?

בעשירייה.

תלמיד: כשאני מסיים בעשירייה, אז אני פנוי להפצה.

אם אתה מסיים בעשירייה, אבל קודם כל העשירייה מהתחלה ועד הסוף. אל תחפש לעצמך שום תירוצים, "בפעם הבאה", "יכול להיות אחר כך", לא, העשירייה זה הדבר ההכרחי. בלי זה כל הקבלה לא תיתן לך שום דבר, כי הקבלה זה לימוד פרקטי.

שאלה: האם נכון להבין את הקטע הזה כך שללא אהבה והשפעה לא יהיה יבול? אפשר כמובן להבין אותו גם כך, אבל בעיקרון מספיק אם פשוט נבין שבלי התקרבות הדרגתית בינינו של כל הקבוצות לקבוצה אחת גדולה, קבוצות שקודם כל עובדות על עצמן, מתארגנות בתוך עצמן ואחרי כן מתחברות לקבוצה יותר ויותר גדולה, בלי ההתקרבות הזאת, לא נשיג את המטרות הרוחניות הגבוהות. זה פשוט חוק של העולם הרוחני.

שאלה: אמרת שחשובה מאוד דווקא העבודה הפרקטית. האם יהיה נכון לעשות בעשירייה תרגיל כזה, שכל שבוע חברה אחרת תספר על החיסרון שנראה לה נכון להתקדמות המהירה שלנו וכל העשירייה תבצע את מה שהיא רוצה?

מה שאת אומרת הוא, שכל שבוע אישה אחרת מהקבוצה תכתיב לעשירייה מה היא צריכה לעשות, אני לא חושב.

תלמידה: אז מה נכון?

לקרוא חומרי מקור ולקחת מתוכם את הכיוון הנכון.

שאלה: במאמר הזה מדובר על אהבה, אנחנו בעשיריה מדברים כל הזמן על אהבה, אנחנו דנים בקטעים ומבררים אותם, צופים בשיעורים ומבררים אותו יחד. יש מי שרואה את השיעור בהקלטה, יש מי שנמצא נוכח בצורה וירטואלית, אבל לצערנו אנחנו לא נפגשים וזה קצת מקשה על החיבור שלנו. אלה שמקשיבים לנו עכשיו בגרמניה או באוקראינה, לא יכולים להתחבר, אז אנחנו מתפללים ומבקשים עבורם שנהיה יחד, שהשיעורים יהיו כמו תפילה - שחרית, מנחה, ערבית. איך יותר נכון להתחבר בצורה וירטואלית, צריך לבקש מהבורא שהחברים יגיעו לשיעורים או מספיק שאנחנו נפגשים?

לא, הכי טוב להיפגש בשיעורים, אתם צריכים להתחבר בשיעור. אתם צריכים להתקשר ביניכם לפני השיעור, להתקשר לחברים ולעורר אותם, למשל בזמן הלילה וביחד להיות נוכחים בשיעור וביניכם לדבר ביניכם ,מה הבנתם, איך הבנתם, לתת אחד לשני שאלות, לענות, אבל ככה צריך בדיוק, דווקא בשיעור ולפי נושא השיעור.

תלמיד: כלומר המפגשים שלנו במהלך השבוע אין לכל אלה אפקט כמו שיעור הבוקר.

נכון.

תלמיד: קשה לנו בעשירייה להיות נוכחים בשיעור הבוקר, הרבה לומדים ולא תמיד יכולים, זה בעייתי.

אני מבין שזה בעייתי, אם לא כל יום, אז פעם או פעמיים בשבוע לפחות.

שאלה: העשירייה שלנו מפוזרת בכל העולם, וכאן נאמר על חרישה, זריעה וקצירה. האם יהיה נכון לומר שכשיש קונפליקט בין שתי חברות יהיה נכון להסתכל על החברה בעיניים של הבורא?

זה משהו שאתן יודעות לעשות?

תלמידה: לא. אבל לפחות לנסות.

אין אפילו מה לנסות, אתן תבלבלו את עצמכן. להסתכל על חברה בעיני הבורא, לא. אבל להסתכל על חברה ולהשתדל לראות את החברה כמו אימא שמסתכלת על הילד שלה, לא מבחינת זה שהוא קטן והיא גדולה, אלא כמו אמא, באהבה של אימא, זה טוב. צריך לדעת לסלוח, בעשירייה הכי חשוב זה לסלוח ולהתחיל מייד יחסים חדשים.

שאלה: איך לאהוב נכון את החברות? איך לבטא את זה נכון כדי שהחברה תבין שאני עם לב פתוח ולא עם כוונות אחרות?

אם אתן לומדות את אותן החומרים ואתן מקשיבות לאותם המורים, אז טבעי שתהיו דומות זו לזו ותקבלו את החומר בצורה זהה. לא יכול להיות דבר אחר, פשוט תמשיכו בצורה אקטיבית ביניכן בתוך העשירייה ולקשור כאלה קשרים שיקשרו אתכן יחד לקשר חזק.

שאלה: בעשירייה, אנחנו יודעים לקרוא את המפה בשדה שאנחנו בונות, אבל לפעמים אני אישית מרגישה שלהשלמת הדרך שלי לבורא אני צריכה להיות נוכחת באירועים ב"בני ברוך". יש תקופות שאני מרגישה שאני לא יכולה, ואני מרגישה חיסרון ולא מספיק לי רק להיות בעשירייה. יש תקופות שאני מרגישה ממש חיסרון חזק לקרוא "זוהר", בלי זה אני לא מרגישה את ההתקדמות שלי, האם זה בסדר?

כן, זה בסדר, אבל לא על חשבון פגישות עם העשירייה.

שאלה: אנחנו מרגישות עכשיו את הלבבות פתוחים מפני שאנחנו יחד, איך לשמור על כך?

על ידי הקשר ביניכן בעשירייה אתן יותר ויותר מכוונות ומכוונים למטרה.

תלמידה: איך להתפלל מלב פתוח?

אני לא יכול לפתוח לך את הלב, אבל על ידי כך שאתן מדברות בעשירייה, יוצא שהיללב ייפתח. רק תדעו שזה לוקח זמן, כל הדברים האלה מתבהרים לאט לאט.

שאלה: איך אתה ורב"ש בניתם תפילה כל יום?

כל זה קיים בספרים, גם בשפה הרוסית.

תלמידה: תוכל לספר למה היה אצלך?

לא.

שאלה: הרב"ש מתחיל את המאמר משאלות מאוד נוקבות, מה אתה מחפש, מה אתה מבקש, ומהשאלה הזאת אני צריך להתחיל את היום שלי?

אולי אתה חושב על השאלה הזאת גם כך כבר הרבה זמן, ימים רבים, אז לא צריך בכוונה להתחיל מהשאלה הזאת, אבל בעיקרון מדובר על זה שאדם ששואל את עצמו שאלה על החיים, לאן הוא הולך. אז הוא צריך לשאול לאן אני הולך, מה היא המטרה שלי, וכן הלאה.

תלמיד: והתוצאה של העבודה הזאת צריכה להביא לידי ביטוי את החיסרון הזה של "את אחי אני מבקש", חוץ מזה אני לא צריך כלום, רק את אחיי, ובעבודה שלי להשתוקק רק לזה?

זה מאוד לא פשוט, אבל בסופו של דבר על כל השאלות שלך לגבי הרוחניות אתה צריך לקבל תשובה אחת, שתהיה ברורה בשבילך, שאתה צריך להתחבר עם העשירייה, להתבטל בפניהם, ובצורה כזאת, יחד איתם, תגיע למטרה.

שאלה: המאמר מתחיל מהשם "אהבת חברים". אהבה זה כוח השפעה, ו"חבר" זה מהמילה "חיבור", אבל כמו שגם אנחנו לומדים שאחרי כל חבר עומד הבורא. החבר זה הרצון להשפיע? או מי זה החבר?

החבר זה שיכול לעזור לך ואתה תעזור לו להגיע למטרת החיים.

תלמידה: זה הרצון של החבר?

זה החבר.

שאלה: איפה מתגלה הבורא? בבן אדם? בעשירייה, או בקשר בינינו?

בינינו.

תלמידה: ואיך אנחנו ממש מרגישים את זה?

אנחנו מרגישים את זה בכך שהבורא עוזר לנו להתחבר, מקרב ומרחיק, וכל הזמן עושה כאלה תרגילים ועל ידי התרגילים האלו שהוא עושה איתנו, מתקרב מתרחק בעצמו, בזה אנחנו מתקרבים ומתרחקים, על ידי זה אנחנו מגיעים למצב שאנחנו כבר מבינים איפה אנחנו ואיפה הקבוצה ואיפה הבורא. אבל בעצם הוא מתגלה בינינו.

שאלה: אמרת שעלינו לבדוק את עצמנו בקריאת המקורות והאם אנחנו מבינים אותם נכון, ושם הכול כתוב נכון. זה שהכול כתוב שם נכון אני מבינה, אבל כל אחד מבין בצורה שונה, אנחנו רואים את זה הרבה פעמים בעבודת העשירייה. איך להגיע להבנה אחת משותפת כשאין לנו בתוכנית הלימוד דיונים רבים על זה?

אתן לא צריכות לדון בזה, אם יש ביניכן חילוקי הדעות בקשר לנושא, כל אחת קוראת ומבינה אחרת אז לא יצא כלום מהדיונים שלכן. אז צריך פשוט מורה שהוא יקרא, שלו אתן תקשיבו, תשמעו אותו ותבינו.

תלמידה: כביכול עכשיו אתה המורה הזה, אין לנו מורים אחרים.

מתי בכלל אתן מתאספות ואיך אתן לומדות?

תלמידה: יש לנו מפגשי עשירייה שלוש פעמים ביום.

במפגשי העשירייה אין לכן איזה מנהל?

תלמידה: אנחנו שומעות את השיעורים שלך בבוקר ובצהריים.

כנראה שזה לא מספיק, אם מתעורר בכן חוסר הבנה גמור של הטקסט.

תלמידה: זה לא חוסר הבנה, כל אחת מושכת את זה כמו שמיכה לכיוון שלה, ובכך מצדיקה את ההבנה שלה עם ציטוטים מהטקסט, ואפשר ממש להפוך את הטקסט איך שרוצים.

כן, בכל מסמך טקסט ובמיוחד בתורה, זה נכון. אז מה לעשות איתכן?

שאלה: אולי צריך להכין איזו שאלה לטקסט הזה ויחד לדון בה?

כן, אז עוד חמש דקות זאת תהיה שאלה אחרת. צריך כל הזמן שיהיה מורה שיברר את כל הבעיות שלכן ולא ייתן לכן להיכנס ביניכן לבירורים פרטיים, כי ככה אתן פשוט תבלבלו זו את זו. צריך לדבר על זה.

אם אתן אומרות שאתן קוראות מאמר ואחרי כן יכול להיות שלכל אחת יש דעה משלה וכך אתן נשארות עם זה, אז חשוב שיהיה מישהו שיסביר לכן איך צריך לראות את המאמר, לקרוא אותו, לקבל אותו, לבלוע אותו.

תלמיד: יש צוות שמטפל בעשיריות. יש מורים שמטפלים, יש מפגשים, יש הזדמנות לבוא לשיעור צהריים, שיעור בוקר, יש אל מי לפנות, יש מי שיענה על כל השאלות ויש ארכיון קבלה מדיה, אני חושב על המאמר הזה אולי חמישים אם לא מאה פעמים למדנו אותו, עם עשרות תשובות של הרב על כל נושא. אבל אם רוצים בכל זאת תשובה קונקרטית במקום יש מי שיענה.

טוב.

שאלה: האם זה לא מקום בשביל להתבטל, שיש כזה מצב של אי הבנה סביב נושא מסוים?

לא, זה משהו שצריך לברר, זה לא המקום שבו אני יכול לבטל את עצמי וזה יהיה לטובת ההתקדמות, לא. לטובת ההתקדמות יהיה דווקא בירור, אבל בירור שהוא בצורה מסודרת בנוהל המקובל, שמקובל על ידי המנהלים או מי שזה לא יהיה.

שאלה: איך אני יכול לעלות למעלה מהדעת בשדה הזה?

אדם צריך לסדר לעצמו כזאת עלייה, נדבר על זה לא עכשיו, זה צריך להיות על ידי מאמר או כמה מאמרים יחד.

תלמיד: אני כבר יותר מעשר שנים איתך, ורק עכשיו הגיעה כזאת הרגשה שאת הכול עושה הבורא, וזה נותן כזה כוח להתבטל בפני הבורא, בפניך, בפני החברים, ממש בחוש. לדעת ידעתי, אבל עכשיו הגיעה גם ההרגשה.

כל הכבוד, מברך אותך.

שאלה: מה שאני מרגישה מתוך הלימוד זה את מה שהבורא הוא לא, אני בעצם מגלה את ההשלכות של לקבל לעצמי. איך אוכל להבין מתוך כל זה את התכונות האמיתיות של הבורא?

התכונות האמיתיות של הבורא אלו הרצונות המתוקנים שלנו, שעל ידם אנחנו מגיעים לדבקות זה אל זה.

שאלה: יוסף מסתובב בשדה, והייתה לו הרגשה פנימית שהאחים שלו לא נמצאים. אני מבינה שזה חוסר תיקון פנימי. למה הבורא לא ענה לו? הוא הרי ביקש, שאל, חיפש. למה לפי הסיפור אנחנו לא רואים שהבורא נתן לו את מה שהוא ביקש?

למה את חושבת שעל כל בקשה של האדם הבורא עונה?

תלמידה: כי היו לי מצבים דומים והבורא נתן לי את מה שחיפשתי. אבל חברות שיתפו שהיה להן חיסרון כזה, אבל הבורא לא ענה להן. אז אני מנסה להבין, במה זה תלוי?

זה תלוי באדם, האם צריך לענות לו או לא. יתכן והיית בכאלה מצבים שהוא ענה לך, ולמישהו אחר הוא לא ענה אפילו במצבים כמו שלך. הכול תלוי מי האדם, איך לכוון אותו.

תלמידה: למה הוא לא נתן ליוסף?

יוסף היה צריך להוביל את אחיו למצרים, ולכן הבורא לא נתן לו.

שאלה: איך נכון לשים את הזרעים באדמה, בעשירייה, כדי שיהיה יבול נכון?

כמובן שבמשק בית אני לא ממש חזק, בכלל בחקלאות אני לא מבין כלום. אבל צריך להתייחס לאדמה כאל בן הזוג, שיעזור לך לגדל את התבואה, לעלות בדרגות, וכן הלאה. הכול תלוי אך ורק איך אנחנו מעמידים את עצמנו כלפי הבורא, בתפילה הפנימית שלנו, מה אנחנו רוצים.

תלמידה: אם העשירייה מתחברת בצורה נכונה, אז המצב הבא הוא מצב טוב יותר מהקודם. איך נכון להעריך או למדוד את זה? הרי אנחנו נמצאים במצבים שונים. מה הם הקריטריונים של כיוון נכון של העשירייה שיהיו נכונים בכל המצבים השונים ובכל הדרגות השונות?

המצבים יכולים להיות גבוהים יותר, אבל שליליים או חיוביים. זה כבר תלוי באדם הספציפי, באיזו דרגה הוא צריך להיות, איך הוא צריך להרגיש את המדרגה הזאת.

שאלה: לאחרונה אני מרגישה שאני נמצאת בגלות, אבל לא כשאני עם החברות, אלא בחיים הגשמיים שלי. וכשאני נזכרת בחברות אני דווקא מרגישה איזו תחושה של הקלה בלב. האם ההרגשה הזאת שייכת לרוחניות, גם מה שאני מרגישה כשאני בחיים הגשמיים שלי?

לא. את מרגישה ברוחניות רק כשאת מתקשרת לעשירייה.

שאלה: כשכולנו הולכים יחד בדרך, מהי עבורנו מפת הדרכים שנלך יחד ולא נסטה מהדרך?

מפת הדרכים בשבילנו אלו היחסים החמים יותר שלנו כלפי החברות, והיחס החם יותר מהן לבורא. אפילו בצורה פשוטה, לפתוח את הלב ולחמם אותו מתוכך עוד ועוד, ולהתרגל להתקיים בתוך זה, לחיות בתוך זה.

(סוף השיעור)